אוגוסט 2017 מערב קנדה בקרוואן - משפחת רפפורט שוב יוצאת לטייל

אוגוסט 2017 משפחת רפפורט שוב בדרכים – הפעם מערב קנדה

ושוב הגיע אוגוסט, ושוב אנחנו יוצאים לדרך. הפעם למערב קנדה והרוקיס הקנדים.

מי אנחנו? זוג טיילים בדם אשר טיילו המון לפני שהגיעו הילדים.
עם הולדת הבכור קיבלנו החלטה שילדים לא ישנו לנו את אחת מהנאות החיים שלנו והמשכנו את מסורת הטיולים רק בהרכב מורחב ומתרחב.
בשנתיים האחרונות התאהבנו בטיולי קרוואן.
כמשפחה עם ילדים מבחינתנו זה הפתרון האידיאלי ואלו הסיבות:

  • אנחנו לא מחסידי טיולי הכוכב. אוהבים לראות כמה שיותר ממדינה ולמצות אותה מבלי לנסוע הלוך ושוב כל יום. העובדה שנוסעים כל יום ממקום למקום ושבקרוואן אין צורך לפרוק ולארוז שווה זהב.
  • הקרוואן מאפשר לנו לבשל לעצמנו ולא לשבת עם שלושת הבנדיטים הקופצניים במסעדות (קשה ליהנות מהאוכל במסעדה כשלאחד לא טעים, לשני משעמם והשלישי משתולל) מבחינתנו לשבת "בבית" שלנו בלי להפריע לאחרים ומבלי שהילדים יפריעו לנו , מהווה יתרון גדול.
  • היתרון העיקרי בגינו התחלנו לטייל בקרוואן הוא העובדה שאין צורך להזמין מקומות לינה מראש וניתן לטייל באופן חופשי לחלוטין ולשמור על מקסימום ספונטניות. אנחנו בדרך כלל לא מזמינים לינה מראש, קשה לנו להתחייב למסלול מוגדר, לא מתאים לאופי ה"טיילי" שלנו. כששואלים אותי למה אני תמיד מסבירה:
    באם הגעת למקום מדהים ולא מיצית אותו, ממש כואב הלב לעזוב רק בגלל שהוזמן מלון במקום אחר... ולהיפך, הגעת למקום, הוא לא מעניין במיוחד אבל אתה לא עוזב כי שילמת על מלון. מבאס!
    הטיול הראשון שלנו בקרוואן היה באוגוסט 2015 באיסלנד (ראו בלוג זה), השני היה באוגוסט 2016 בפירינאים הספרדים והצרפתים (בשל עומסים כאלה ואחרים לא יצא לי לסכם באתר) ושני היעדים הללו סיפקו לנו את כל היתרונות שציינתי והשאירו לנו תיאבון לעוד.

ההחלטה לטוס לקנדה הייתה קצת פזיזה. כבר שנים שהיעד הזה קורץ לי מאוד, כשהעליתי אותו בפני החצי ולא הייתה התנגדות כלכלית די רצנו על זה. כבר בינואר 17 רכשנו את הכרטיסים לאוגוסט (על מנת להשיג מחיר שפוי) מבלי לבדוק יותר מידי על אופי הטיול הקרוואני ביעד.
היה ברור לנו שקרוואנים נפוצים מאוד במערב קנדה, אבל עובדה אחת מאוד חשובה לא לקחנו בחשבון. בשמורות בקנדה אסור לישון מחוץ לקמפינגים מוסדרים (פגשנו משפחה שקיבלה כנס די מכובד על כך) ובאוגוסט שזאת עונת השיא במערב קנדה חובה להזמין את הקמפינגים המון המון זמן מראש או שאתה נשאר עם מגרשי overflow דלים, ממוקמים באזורים לא אטרקטיביים ולא מזמינים או שנאלצים לנסוע הרבה ק"מ הרחק מהשמורה לקמפינג פרטי שבדרך כלל יקר מאוד ופחות יפה. ברוקיס עצמם זה כמעט בלתי אפשרי שכן כל האזור הוא השמורה.
השילוב של החודש אוגוסט ושנת 2017 בה הקנדים חגגו 150 שנות עצמאות היה עמוס במיוחד. כמחווה לעצמאות ממשלת קנדה אפשרה כניסה לכל השמורות הלאומיות בחינם אי לכך כבר בפברואר חלק לא קטן מהקמפינגים בשמורות כבר היו מלאים לחודש אוגוסט.....
ציפור הנפש הספונטנית של החצי נלחצה בטירוף מהעובדה שניאלץ לסגור את כל הלינות מראש ולהתחייב להתכנס למסגרת כתובה מראש. בשלב מוקדם ביררנו כיצד ניתן לבטל את כרטיסי הטיסה שרכשנו. אולם לצערנו אז, ושמחתנו היום , לא היה ניתן.
כבר היינו מושקעים קרוב ל 20.000 ₪, לא מוותרים על סכום כזה בקלות.
ניסיתי לשכנע את החצי (ואת עצמי) שיש יתרונות בהזמנה מראש: נותן שקט נפשי, מאפשר לטייל עד ממש מאוחר ולא לבזבז זמן על חיפוש קמפינגים וכו'.
ציפור הנפש קיבלה הוראה לקבל את הגזירה ולזרום עם מציאות טיול שונה מהרגיל. אקדים ואומר שהיו הרבה קיטורים מהחצי תוך כדי הטיול על המגבלה החדשה שנפלה עליו, היתרונות שציינתי לא גברו על החסרונות (יעידו שני מקרים שאפרט בהמשך) ובעתיד הקרוב והרחוק לא נחזור ליעד בו נדרש להזמין לינה מראש, מדהים ככל שיהיה.

לפני שנתחיל בסיפור הדרך להלן כמה נתונים:

כאמור אנו זוג עם 3 ילדים בני 10.5, כמעט 7 ושנה וחצי. משך הטיול 25 יום בעלות כוללת של 64,799 ₪.

כרטיסי הטיסה - נרכשו בינואר 17 דרך אתר E Dreams.
סה"כ עלות לכולנו: 19,772 ש"ח.
ההלוך היה עם AIR FRANCE דרך פריז, עם 5 שעות קונקשן בפריז לוונקובר. החזור היה מקלגרי עם KLM ו 13 שעות קונקשן באמסטרדם.
היו הרבה חששות לגבי החזור הכל כך ארוכה הזה במיוחד בכל הנוגע להתנהגות הקטנצ'יק וכן חששות לגבי זמני הקונקשן. הוחלט שהמחיר ממש משתלם לעומת האלטרנטיבות היותר "ישירות" (אין באמת ישיר בכל מקרה היה צורך בקונקשן כזה או אחר) ושנתמודד עם מה שיקרה.

ויזה: החל מהשנה כל מי שמגיע דרך האוויר לקנדה חייב באשרת כניסה בעלות של 7 דולר קנדי לבן אדם.
סה"כ 100.31 ₪.

ביטוח בריאות: דרך סוכן, הפעם הוחלט לא לעשות ביטוח מעבר לבסיס עבור הקרוואן בשל גובה ההשתתפות העצמית הנמוך ממילא בהשכרה הזאת.
סה"כ 761.34 ₪ .

הקרוואן – בפועל בשל הניסיון לבטל את כרטיסי הטיסה התעכבנו קצת והקרוואן הוזמן באמצע פברואר. להפתעתנו הרבה כבר לא היו כמעט קרוואנים לאוגוסט ואולצנו להזמין קרוואן יקר בהרבה מהתכנון המקורי.
עלות הקרוואן ל 22 יום הייתה 24,145 ₪.
כמה מילים על הקרוואן: לאחר שני טיולים באירופה אפשר לאמר בפה מלא כי הקרוואנים באמריקה הם ליגה אחרת. ההבדל היה כמו לעבור מאכסניית נוער פשוטה או גסט האוס למלון 5 כוכבים.
הקרוואן שקיבלנו (ושילמנו בהתאם) היה מדהים:

  • 10 מטר קרוואן (ללא צורך ברישיון נהיגה מיוחד), עם אפשרות להרחבה של אזור המגורים ואזור השינה מה שנקרא SLIDE OUT. מסייע מאוד לתחושת הצפיפות כאשר נמצאים בחניה של הקרוואן.
  • קיבלנו את כל כלי המיטה (בעבר הבאנו מהארץ) והמגבות כלולות במחיר וכן את ערכת המטבח וכיסאות פיקניק.
  • היה גנרטור. בדר"כ משלמים על כל שעת הפעלה של גנרטור (נוסף על הדלק שזה עולה) אולם לנו היה שימוש ללא הגבלה.
  • במטבח בנוסף לכיריים אותם יש גם באירופה היו תנור שעובד על גז ומיקרו גל שכמובן עובד בחיבור לחשמל או עם הגנרטור – שדרוג עצום לקשת הבישולים והאוכל שניתן ליהנות מהם לאורך הטיול.
  • כל נושא הטיפול במים ובשירותים פשוט בהרבה מאירופה. יש צינור אחד אותו מחברים לבור ביוב (אין צורך לכוון את הקרוואן מעל בור מסוים) ובמשיכת ידית הכל יוצא. אין לכלוך והעיקר לא רואים את מה שיוצא מהשירותים..... כל מי שיצא לו לעשות זאת באירופה יבין את היתרון.
  • מבחינת ציוד היה כל דבר שאפשר לחשוב עליו שאולי תצטרך במהלך הטיול. כל כלי המטבח האפשריים , סקוטצ' לניקוי כלים, טוסטר, פרקולטור, כלי אכסון מפלסטיק, מלח ופלפל, שמפו וסבונים חבל ואטבי כביסה, פנס, טסטר ועוד. ממש חשבו על הכל
  • נוסף על כל מה שצוין עד כה, כל נושא הנדסת האנוש בקרוואן הייתה מושלמת. שפע שקעי חשמל, אור, נוחות...

בקיצור "אמריקה".


סה"כ הוצאות בקנדה:
לינה +דלק+ יום אחד של רכב רגיל שכור (הסבר בהמשך) אוכל ואטרקציות (שהיו יקרות להחריד באופן יוצא דופן עבורנו) = 19,773 ₪.
מתוך סכום זה , הלינה כללה לילה אחד במלון בוונקובר ושאר הלילות כאמור הוזמנו מראש למעט לילה אחד אשר תוכנן לדרך הקרחונים שם לא ניתן היה להזמין מראש. רוב הלינות היו בפרקים פרובינציאלים או ממשלתיים ופעמיים בקמפינגים פרטיים. כל הלינות הוזמנו במהלך חודש פברואר ומרץ בעלות כוללת של 2446 ₪.

הוצאות בפריז ואמסטרדם (הקונקשנים) – 467 ₪.

התכנון:
המסלול נבנה על בסיס חומר מאתר למטייל כתבות, טיפים, בלוגים ופורומים, פורום Lonely , אתר מסע אחר ואתר go travel. לאחר קריאה של אין סוף כתבות , התייעצויות בפורומים השונים הוחלט על מסלול שיתחיל בוונקובר ויסתיים בקלגרי,
בדרך עוברים מערבה לאי וונקובר, חזרה ליבשת ונסיעה לכיוון הרי הרוקיס דרך עיירת הסקי וויסטלר ושמורת וולס גריי. משם לשמורת ג'ספר, דרך הקרחונים, שמורת בנף, יוהו, קוטניי , העיירה בנף וסיום בקלגרי .

הטיול:

לאחר 8 חודשים של תכנון קפדני (הרבה מעבר לתכנוני העבר) הגיע מועד הטיול. ביום שישי ה 4.8 יצאנו למסע הארוך מאוד ליעדנו - ונקובר. שני חששות גדולים ליוו אותנו במסע הלוך (את החששות מהמסע הארוך אפילו יותר בחזור שמנו בצד לעת עתה) – מה הילדים יעשו 5 שעות בשדה התעופה בפריז וכיצד הקטנצ'יק יעביר את הטיסה לוונקובר שמבחינתו כבר מדובר בשעות יום רגילות.

בשמחה וחשש הגענו לנתב"ג והמראנו בזמן לפריז. בשל השעה המאוחרת כולנו ישנו בטיסה זו והיא עברה די בקלות. נחתנו בפריז בחמש וחצי בבוקר בשדה התעופה CDG ולשמחתנו הרבה השדה הוא סופר "קידס פרנדלי":
לא ניתן לקבל את העגלה בקונשקשן בשדה ולשם כך יש עגלות ייעודיות.
בכל השדה מפוזרים משחקי ווידאו ישנים כמו פק מן וכו' וכן משחקים מודרניים כמו פליי סטיישן. לקטנים יותר יש משחקיות. מיותר לציין שחמש השעות עברו מהר ובקלות. הילדים ממש התאכזבו כשנאלצנו להמשיך לטיסת ההמשך וביקשו לטוס שוב בעתיד דרך שדה זה.
הטיסה לוונקובר עברה בנעימים. AF הנה חברה מצוינת עם מטוסים חדישים ומרווחים, אוכל ממש טוב, פינוקים כגון שלגונים ושוקולדים לכל אורך הטיסה וכמובן מערכת בידור אישית מלאה בסרטים ומשחקים שהעסיקו את הגדולים לכל אורך הטיסה.
גם הקטנצ'יק התנהג במיטבו ואפילו ישן יותר ממחצית הטיסה עובדה שהקלה על כולנו מאוד.
נחתנו בוונקובר ביום שבת בבוקר, את הקרוואן לא נוכל לקחת ביום זה , החברות לא מאפשרות השכרת קרוואן לאחר טיסה טראנס אטלנטית ביות הנחיתה ולכן מיהרנו לצאת מהשדה על מנת להגיע למלון ולצאת "לכבוש" את העיר כי תוכנן לה רק יום זה (כאמור לא אוהבים ערים במיוחד). תכניות לחוד ומציאות לחוד.
העייפות, הג'ט לג והעובדה שהחברה שיחקו כל הטיסה (במקום לישון) השפיע מיד עם הגעתנו למלון והאמצעי שלנו נרדם כבר בלובי בזמן הצ'ק אין. הוא נרדם כל כך חזק שממש לא ניתן היה להעיר אותו. תוך כדי התייעצויות אולי החצי יצא עם הגדול והקטן גם הגדול "נפל" והקטנצ'יק מייד אחרי זה. למרות שידענו שזאת טעות גמורה הצטרפנו לחברה ונרדמנו. כמובן שלפי חוקי הג'ט לג התעוררנו כולנו בלילה רעבים אך רעננים. החצי יצא לסיבוב אוכל, ישבנו כל הלילה במלון אכלנו, שיחקנו טאקי, ראינו הישרדות בטאבלט ואנו ההורים הבנו את הברוך של העייפות שתחכה לנו למחרת.

יום ראשון 6.8 – המפגש הראשון עם ביתנו החדש והתחלות קשות
כאמור לאחר לילה לבן וסיבוב מוקדם מאוד בבוקר לאכול (לנו היה אחה"צ) עלינו על ההסעה אשר תואמה מראש לחברת השכרת הקרוואינם – חברת Fraiserway.
החברה, מפעל גדול אשר מתקתק הייטב. קיבלנו הדרכה מקיפה על הקרוואן אבל הכל היה איטי מאוד.

תקלה ראשונה - כיסא התינוק. שנה שעברה הקטנצ'יק היה בסל קל ולא הייתה בעיה לחבר אותו לכיסא הקרוואן האירופאי. השנה הוא כבר בכיסא בטיחות. אנו דאגנו להביא איתנו מהבית את הכיסא כי מניסיון קודם שלנו לא תמיד מקבלים כיסאות ראויים בחברות השכרה. הכיסא שלנו בתקן אירופאי משמע מתחבר למושב עם חגורת הבטיחות. בקרוואן האמריקאי לעומת זאת אין אפשרות כזאת כי אין חגורות בהצלב. הם מותאמים לכיסאות האמריקאים בו הכיסא מתחבר ישירות לשלדה של הרכב. למזלנו בחברת ההשכרה הבינו את המצוקה ונתנו לנו כיסא משלהם ללא כל עלות, כמו שהגברת אמרה safety is above all.
תקלה שנייה - למרות ניסיוננו הקודם (אולי העייפות) עשינו טעות חמורה ורק לאחר כשלוש שעות, קצת לפני שהתכוונו לצאת לדרך בדקנו את מערכות הקרוואן השונות. בדיקת המערכות על ידי השוכר היא הדבר הראשון שצריך לעשות בעת הליך קבלת הקרוואן. באם יש תקלה לוקח זמן לתקן. כמובן שגילינו תקלה, בכל פעם שפתחנו את המים הייתה נזילה לא קטנה מהקרוואן. השעה כבר אחת בצהריים (להזכירכם אנחנו שם משמונה בבוקר), לנו יש מעבורת מוזמנת לאי וונקובר בשלוש והלחץ מתחיל. כששאלנו כמה זמן הם מעריכים שזה ייקח לתקן את התקלה נענינו בסימני שאלה רבים. מנהל הסניף בדק עבורנו מעבורות אחרות, זיכה אותנו על דמי ההזמנה שבוצעה למעבורת ואמר שיזכה אותנו גם על הזמן שבוזבז כשנחזיר את הרכב.
בסופו של דבר ישבנו שם שעתיים מיותרות נוספות, חייבת לציין שבכל הזמן הזה למרות שהאנשים בחברה היו נחמדים, לא הציעו לנו כוס מים או דבר לאכול (בכל זאת משפחה עם 3 ילדים שנתקעו אצלם מ 0800 בבוקר עד 1600 אחה"צ) מזל שקנינו לילדים בבוקר שניצלונים בבורגר קינג ושהיו אתנו חטיפים.

לקראת 1600, עייפים רעבים ומותשים (לא ישנו בלילה) נסענו לכיוון המעבורת לאי וונקובר, בסופו של דבר עלינו על המעבורת של חמש אחה"צ. עשינו עצירה בסופר להצטיידות ראשונית (בשל השעה הקנייה נעשתה בלחץ ולא על פי התכנון המקורי עם רשימה מסודרת שהוכנה מבעוד מועד) והגענו לקמפינג על יד העיר וויקטוריה בשעת ערב מאוחרת . ארוחת ערב זריזה ולישון. כל התכניות ליום זה בוטלו, לאחר יום מתיש והלילה חסר השינה צפויה לנו שנת לילה טובה וממצא שתסדר לנו את השעון הביולוגי.

יום ב' ה 7/8 – העיר וויקטוריה
קמנו לבוקר חמים ושמשי, כאמור תכניות לחוד ומציאות לחוד. התכנית היום הייתה לטייל קצת בעיר לאחר שיום קודם היינו אמורים להעביר בה את אחה"צ והערב ולהמשיך לגני בוצ'ארד . לאחר מכן לצאת לדרך הארוכה לכיוון שמורת הפסיפיק רים, לקמפינג שהוזמן מראש על יד העיירה יוקלואלט.
פה בא לידי ביטוי הצד המעצבן של הזמנת לינות מראש, באם לא היה לנו קמפינג מוזמן היינו מבצעים את כל התכניות ודוחים את ההגעה לשמורה ביום. מאידך, לא הגיוני להפסיד לילה עליו שילמת... ולכן היה צריך להחליט או טיול בעיירה או הגנים. שאלנו את החברה מה הם מעדיפים ולהפתעתנו הם בחרו בסיור בעיירה.
וויקטוריה עיירה קולוניאלית חמודה ביותר, מלאת חיים וססגונית במיוחד. ביקרנו בבניין הפרלמנט של בריטיש קולומביה, במוזיאון המדע וטיילנו לאורך המזח הפנימי. בלית ברירה חזרנו לקרוואן והתחלנו בנסיעה. בהחלט לא מיצינו את העיירה החמודה הזו. לצערנו בניגוד ליעדים באירופה שניתן לאמר במידה רבה של סבירות שנוכל עוד לחזור לשם, לגבי יעד בצפון אמריקה זה לא כל כך ריאלי.
לקראת השעה ארבע אחה"צ התחלנו בנסיעה ארוכה מאוד של מעל 300 ק"מ וקרוב לחמש וחצי שעות נסיעה.
בארץ זה דבר שבחיים לא היינו עושים אבל בטיול יש חוקים אחרים. את הנסיעה עשינו ללא כל עצירות בדרך למרות שתוכננו כאלה והגענו לקמפינג קרוב לעשר בלילה. שלושת הילדים התנהגו למופת (כנראה העייפות J ).
הקמפינג בשם Mussel Beach נמצא 30 דק נסיעה מהכביש הראשי על דרך עפר קופצנית במיוחד. הקמפינג מוגדר Wilderness Camping , הכוונה שאין שם פינוקים למעט הנוף המדהים של האזור. אין חיבורים לחשמל ומים, אין מים זורמים, המקלחות בתשלום (מדובר במקלחת שדה ממיכל), אבל הנוף אמור להיות מקסים. הבטחתי לחצי שכשנקום בבוקר יהיה לו ממש "כייף" בעיניים. למרות השעה כולנו רעבים והחצי התחיל בהכנת ארוחת הערב, מקלחת ראשונה בקרוואן שלנו ולישון.

רגע על חיי הקרוואן: כאמור למי שהתנסה בקרוואן באירופה, הקרוואן באמריקה זה שדרוג מטורף. ראשית העובדה שהקרוואן מתרחב מאפשר מרחב מחייה ממש טוב (לפחות להרכב שלנו).לקטנצ'יק היה איפה לשחק, כל אחד מהגדולים ישב בפינה אחרת וניתן היה ממש "ללכת" בחדר השינה של ההורים ולא לפתוח ארונות בישיבה מהמיטה.
החיבורים גם לחשמל וגם למים ולביוב פשוטים ונוחים מאוד.
המטבח מאובזר עם תנור ומיקרוגל, שני כלים שאפשרו לנו להכין מגוון רחב של מאכלים שגם הילדים המאוד מאוד מאוד בררנים שלנו היו יכולים להנות מהם כולל פיצות והכנת פופקורן.
הגנרטור הנמצא בקרוואן מאפשר להנות מיתרונות אלו גם ללא חיבור לחשמל.

ימים ג' – ד' , ה 8/8 – 9/8 שמורת הפסיפיק רים

קמנו לבוקר סגרירי וקריר. אחרי החום של הימים האחרונים זה היה בהחלט שינוי מרענן.
ביקרנו ב:
ucluelet – עיירת דייגים שקטה, סיבוב קצר בעיירה, ביקור באקווריום (קטן אבל מגניב לקטנים- אפשר לנגוע בהרבה חיות ים).
מסלול ה wild pacific loop – מסלול קליל מאוד , מעגלי של כ 2.5 ק"מ. הוא חלק ממסלול ההליכה wild pacific trail: נוף מהממם של האוקיינוס .
מסלול הליכה Nuu-chah-nulth: המסלול מתחיל במרכז המבקרים של חוף הים south beach. מרכז המבקרים שווה ביקור. מסביר על ההיסטוריה של ה First People של האזור והגיאוגרפיה של האזור. מייצגים אינטראקטיביים ששעשעו את הילדים. המסלול עצמו 2.5 ק"מ לכיוון, אינו מעגלי. עובר ביער, אין נוף מגוון. הליכה קלה מאוד. ה"אטרקציה" במסלול הם ההסברים לכל אורך המסלול על העמים הקדומים שגרו באזור. אנחנו ממש לא רצינו לחזור את כל הדרך חזרה והצלחנו למצוא טרמפ חזרה לחניון.
מסלול הליכה Schooner Cove : מומלץ , מומלץ, מומלץ. חובה לכוון את הטיול לשעת השפל אחרת אין ערך למסלול. מדובר במסלול שעובר דרך יער ממש טרופי. מזכיר יער גשם בדרום אמריקה ומסתיים באוקיינוס. בזמן השפל הים נסוג ומתגלה אי קטן אליו ניתן ללכת ברגל ועל אי זה נחשפים המון חיות של קרקעית הים. ראינו כוכבי ים, שושני ים, צדפות ושוניות בהמון גוונים וצבעים. ממש חוויה.
תצפית Radar Hill: תצפית יפה לאוקיינוס.
סיור בעיירה טופינו: עיירת דייגים נוספת, בקצה השני של השמורה. אהבנו יותר מהעיירה הראשונה. עיירה מלאת חיים, גלידה טובה ונוף מקסים.

בשארית הזמן בילינו בקמפינג המקסים שלנו הנמצא ממש על חוף הים. מהחניה שלנו הייתה לנו ירידה פרטית לחוף מהממם עם נוף מדהים של האוקיינוס. על העצים ישבו נשרים ענקיים וגם היה דב מקומי שהסתובב בחוף (לצערנו בכל פעם שיצא פספסנו אותו). חטבנו עצים, הדלקנו מדורה (המקום היחידי בו התאפשר לנו בשל הנחייה ממשלתית לעוצר מדורות לאור גל שריפות במדינות בריטיש קולומביה ואלברטה.) ונהנינו מהאוויר הטוב והשקט של האזור.

בתכנון המקורי היינו אמורים לצאת לשייט דובים ו/או לוותינים באזור אבל זה לא הסתדר מבחינת הזמנים וזמינות המקום על הסירות (לא נורא יושלם בהמשך).

יום ה' ה 10/8 – ממשיכים צפונה באי וונקובר
שוב בוקר סגרירי, לקחנו את הזמן, הדלקנו שוב מדורה (ידענו שלא יתאפשר בהמשך) ולאחר התארגנות על דלק, ריקון ומילוי מיים (לא היה בקמפינג) יצאנו לדרך לא ארוכה מבחינת ק"מ אולם ארוכה בשל תנאי הכביש לכיוון שמורת ELK FALLS . במרכז התיירים בשמורת הפסיפיק רים מצאנו פרסומת למסלול אומגות הנמצא כשעה מהשמורה בחצי הדרך ל Port Alberni.
למקום קוראים West Coast Wild Adventures .
מדובר על מסלול של 6 אומגות בגבהים, מהירויות ואורכים שונים. ניתן לצאת מגיל 7 בליווי מדריך. המסלול עובר בשמורה מדהימה השייכת לעם ה Tla O Quiaht first nation .
המסלול עובר לאורך נהר מלא מפלים, קניון עמוק בו המיים חצבו מעבר לנהר והכל ירוק מסביב.

השעה הייתה 1200. המקום הפנוי הקרוב היה לטיול שיוצא ב 1400. הזמנו מקומות לחצי ו 2 הגדולים (אני התנדבתי להישאר עם הקטנצ'יק) ונסענו להעביר את הזמן בפיקיניק למרגלות נהר בשמורה קרובה בהמלצתו של אחד המדריכים של חברת האומגות.
מזג האוויר שוב חם, אפילו חם מאוד ומהר מאוד שלושת הבנדיטים היו ערומים ובמיים.
ב13:45 התייצבנו חזרה בחברת האומגות, החברה יצאו לדרך ואני ניסיתי להשכיב את הקטנצ'יק לשנ"צ ללא הצלחה יתרה. לאחר כשעתיים יצאתי לראות אותם עולים על האומגה האחרונה של המסלול אשר מסתיימת במשרדי החברה.
הילדים והחצי חזרו מלאי אדרנלין, חוויות טובות ומצב רוח בשמיים.
מומלץ מאוד.

התארגנות קלה ויצאנו לדרך לכיוון מקום הלינה הבא שלנו בשמורת Elk Falls. נסענו לאורך כביש 19A היפה ובשעת ערב מאוחרת הגענו לקמפינג. ה site שקיבלנו היה ממש על הנהר ניתן היה לשמוע את זרם המים והחלקה עצמה הייתה מרווחת מאוד.

יום ו' 11/8 ויום שבת ה 12/8 - מפלים וחיות

קמנו לבוקר חמים מאוד, ארוחת בוקר ויצאנו למסלול אשר יצא ישירות מהשמורה המשלב מספר מסלולי הליכה ומסתיים במפלים בגשר התלוי הגדול.
חזרנו אחה"צ לקמפינג ובילינו מספר שעות על הנהר ברחצה ומשחקי טאקי. השמחה נגמרה כשיצאה אישה מבית בצד השני של הנהר ואמרה לנו שכדאי לנו להיזהר כי יש דב בסביבה. למרות הסקרנות של החצי לראות את הדב, הוחלט ברוב קולות לא להישאר באזור.
למחרת נסענו לעיירה Campbel River סגרנו שייט דובים וחיות בר עם אחת החברות במזח. לוויתנים ואריות ים הובטחו, דובים לא הובטחו. השייט עצמו כ 4 שעות. יש גם שייט של יום שלם של 6 שעות. עד השייט הלכנו ל Wallmart להצטייד מחדש באוכל מסתבר שזה היה הסופר הזול והיעיל ביותר בטיול.
השייט עצמו נחמד, הגדולים נהנו אבל כולנו חשנו ש 4 שעות זה קצת יותר מידי. דובים אמנם לא ראינו אולם כמובטח לוויתנים, דולפינים, נשרים ואריות ים היו והרבה.
חזרנו בערב לקרוואן, נהנינו עוד קצת מהנהר שלנו, ארוחת ערב ולישון. מחר יום עם נסיעה ארוכה מאוד.

יום א' ה 13/8 – נסיעה, מעבורת ועיירת סקי

יצאנו מוקדם להספיק למעבורת של 12 בצהריים מנאניימו (אשר הוזמנה מראש) חזרה לכיוון היבשת.
המעבורות גדולות, על הסיפון יש מסעדה שנראתה טוב, הייתה עמוסה מאוד. בית קפה, אזור משחקים לילדים קטנים, אזורי "עבודה" בהם ניתן להתחבר לחשמל וwifi.
הנופים הנשקפים היו יפים ביותר ולאחר שעתיים וחצי הגענו חזרה לוונקובר.
נסענו לאורך הכביש המהמם כביש 99 הנקרא גם Sea To Sky.
זהו כביש יפיפה, בצדו האחד הרים ובצדו השני מפרץ תכול מהפנט. לאורך הכביש ישנם מפלים, שמורות, רכבלים ועוד.
התחנה הראשונה שלנו מפלי Shannon. הילדודס לצערי נרדמו ולא ממש היה עם מי לדבר אז החצי ואני יצאנו בתורות לראות את המפל. בהמשך הכביש עצרנו בגונדולה המומלצת של הכביש. החברה עדין ישנים והמחיר היקר להחריד של האטרקציה לא הצדיק להעיר אותם ולעלות עם 3 ילדים הפוכים.
הוחלט - ממשיכים לכיוון וויסטלר.
בינתיים החברה קמו אז החלטנו לעצור בBrandywine Falls. מסלול קליל מאוד של כשעה. משם המשכנו ישירות לוויסטלר.
החנינו את הקרוואן בחניה המרכזית של העיירה שמחמש בערב היא חינם ויצאנו לטייל בעיירה – התאהבנו.
עיירת סקי מקסימה, מוקפת הרים ומלאת חיים. מסעדות, בתי קפה, ברים וחנויות. שפע של אטרקציות לעשות באזור. נכנסנו למרכז המבקרים לקבל מידע על שלל האפשרויות העומדות בפנינו למחרת.
במרכז המידע נתקלנו לראשונה בטיול זה בהשפעת שריפות הענק המשתוללות באזור. התכנון המקורי היה לנסוע מוויסטלר לכיוון שמורת וולס גריי (ומשם לג'ספר) בכביש ישיר. במרכז המידע ראינו שלט שהכביש המדובר סגור בשל השריפות. האלטרנטיבה היחידה שעמדה בפנינו הייתה לחזור לוונקובר ולנסוע בכביש עוקף (היה כביש נוסף שלא היה סגור אולם מדובר היה בכביש קטן וצר, ללא מעקי בטיחות ותהום בצידו האחד. הפקחיות במרכז המידע אמרו לנו במפורש שהכביש לא מתאים לנסיעה ברכב גדול). כמובן שהתחלתי להילחץ, החצי אמר שחבל להשקיע מחשבה על משהו שיקרה מחרתיים ויצאנו להסתובב בעיירה.

בימים האלה הייתה בעיירה תחרות אופני הרים והאווירה הכללית הייתה של מסיבה אחת גדולה.
בוויסטלר התוודינו לראשונה למאכל מקומי בשם "פוטין". כן כן, נשמע בדיוק כמו ההוא מרוסיה. מדובר בצ'יפס עם רוטב גרייבי (בשר) וגבינה מותכת עליו. ניתן להוסיף למנה מגוון תוספות בשריות - מומלץ.
במהלך ההסתובבות מצאנו את גלידת Cow המפורסמת. זאת רשת גלידריות קנדית, ותיקה מאוד. מגוון טעמים נפלאים, הבעיה היחידה עבורנו הייתה הוופל של הגלידה שכנראה אפוי עם מרציפן . לא אהבנו בכלל.
שבעים יצאנו לכיוון הקמפינג שלנו בשמורת Nairn Falls הנמצא 30 דק מהעיירה. אגב כשהיינו במרכז המבקרים הוכחתי לחצי את הצורך בהזמנת הלינה מראש. היו שם מספר אנשים שלא מצאו להם מקום לינה. כשנשאלנו לאן מועדות פנינו ואמרנו את שם השמורה. אמרו לנו שאין סיכוי למצוא מקום. כמובן שישר שלפתי שיש הזמנה והבחורה אמרה:

Wow you are lucky to have one.


בשעת ערב מאוחרת הגענו לשמורה והתמקמנו בחלקה שלנו, מקלחות ולישון.
יום ב' ה14/8 – הרים ורכבלים
לפני שרובנו התעוררנו החצי והגדול יצאו למסלול למפלים אשר יוצא ישירות מהשמורה. מסלול קליל של שעה וקצת. כשחזרו נסענו לכיוון וויסטלר. רכשנו כרטיסים לגונדולה הגדולה להר וויסטלר.
מדובר בכרטיס למספר רכבלים. האחד שמעלה להר. על ההר יש רכבל נוסף ענק אשר נקרא Peek to Peek . מדובר ברכבל אנכי ענק אשר מקשר שתי פסגות הרים: וויסטלר ובלק קומב.
https://www.whistler.com/activities/peak-to-peak-gondola/
עלינו בגונדולה של וויסטלר ויצאנו למסלול נהדר אשר מקיף את ההר ומאפשר תצפית של 360 מעלות על הנוף המדהים של הסביבה. המסלול בחלקו עובר בין שני קרחונים – מגניב ביותר. עקרונית המסלול מעגלי. בסופו יש רכבל אשר מוריד לנקודת ההתחלה. ברכבל הספציפי הזה לא מאפשרים לעלות עם תינוקות במנשאים.
החצי עם הקטנצ'יק (במנשא) והגדול חזרו את הדרך חזרה ברגל. והסנדוויץ ואני ירדנו ברכבל וחיכינו להם במרכז המבקרים. משם עברנו לגונדולה אשר לוקחת להר השני. המטרה הייתה לרדת ברכבל הפתוח משם ולהגיע ללונה פארק קטן לילדים. גם שם לא אפשרו לנו לרדת עם המנשא. חזרנו ברכבל הגדול לגונדולה של וויסטלר ומשם ירדנו חזרה לעיירה. במקום הלונה פארק יצאנו לסיור קניית מזכרות וגלידה וחזרה לקמפינג. למחרת צפויה לנו נסיעה ארוכה מאוד בשל סגירת הכבישים.

יום ג' ה 15/8 – שריפות, דרכים עוקפות, פקקים ולינת שטח .

כאמור בקיץ הזה השתוללו בכל בריטיש קולומביה שריפות ענק. אחת כזאת גרמה לכביש עליו היינו אמורים לנסוע מוויסטלר לשמורת וולס גריי להיסגר ובשל כך נאלצנו לעשות עיקוף ענק דרך וונקובר. במקום לנסוע 460 ק"מ ולהגיע באותו היום לקמפינג בשמורה, עמדו בפנינו 662 ק"מ של נסיעה.
על מנת להספיק יצאנו מוקדם בבוקר למסע הארוך במטרה לעצור מספר פעמים לאורך כביש 99 (בנקודות שפספסנו בהלוך) ולהגיע בשעת ערב מאוחרת לקמפינג. כפי שכבר הבנתם בטיול שכזה תכניות לחוד ומציאות לחוד. הכל הלך על פי התכנון עד וונקובר ואז התחיל הבלאגן. כבר בפאתי העיר התחיל פקק שליווה אותנו כארבע שעות ושיבש לנו לגמרי את התכניות.
לקמפינג בשלב הזה כבר היה ברור שלא נגיע. ופה שוב עלה נושא ההזמנה מראש של הלינה. כבר שילמנו על הלילה הזה. בהתרעה כזאת אין החזר של כסף וכמו כן באם לא מגיעים למחרת עד 11 בבוקר שאר הלילות שהזמנת במקום מתבטלים גם כן. שוב ללא החזר.
ציפור הספונטאניות של החצי התעוררה והיו הרבה קיטורים על כך שנשלם לילה כפול.
נסענו עד שכמעט החשיך.
כלל ברזל בטיולים (שיישבר בהמשך) הוא שלא נוסעים בחושך. היינו אמנם שעתיים מהשמורה אבל בשמורה עצמה הייתה נסיעה של עוד שעה וחצי לקמפינג ולכן הוחלט לעצור.
נכנסנו למלא דלק ושם שאלנו את העובדים באם הם מכירים מקום שאולי ניתן להחנות חינם ללילה (מנסים לצמצם עלויות). הם היו מאוד נחמדים והזמינו אותנו לישון בחניה של התחנה. לאחר מספר דקות אחת העובדות הציע לנו לנסוע אחריה, היא מכירה מקום קטן ליד אגם בסביבה בו ניתן להחנות חינם. זה מקום שרק המקומיים מכירים, באים לשם חברה מהעיירה על יד סתם להעביר את הזמן.
כמובן שקפצנו על ההצעה, נשמע טוב בהרבה מאשר לישון בתחנת דלק.
הגענו למקום כמעט בחושך, המקום לא ישר אבל בשלב זה כבר לא היינו חוזרים. חנינו ארגנו ארוחת ערב ומקלחות (היה מאתגר בזוית שהיינו בה) ולישון. מחר נצא מוקדם לנסות לצמצם את פער הזמנים שנוצר לנו.

יום ד' ה16/8 ויום ה' ה17/8 רפטינג , שמורת וולס גריי ומפגש מקרוב עם דב

מוקדם מאוד בבוקר יצאנו לדרך מהקמפינג המאולתר שארגנו לנו והגענו לאחר שעתיים למרכז המבקרים בעיירה ,Clearwater העיירה המהווה את השער לשמורה.
משימה ראשונה להיום – לוודא שלא יבטלו לנו את הלילה הנוסף שהוזמן בשמורה. לא התחשק לנו לנסוע 60 ק"מ לכיוון רק לעשות צ'ק אין בקמפינג.
מרכז המבקרים שם גדול ויעיל. קיבלנו הרבה מידע על השמורה והאטרקציות באזור וסייעו לנו להתקשר למרכז ההזמנות של הקמפינגים הפרובינציאלים.
לאחר שאישרנו את הגעתנו ללילה, החלטנו שהיום נשנה את התכניות ונעשה משהו כייפי לילדים אחרי יום הנסיעות הארוך והמשעמם שעברו יום קודם. האטרקציה אשר נבחרה הייתה רפטינג בנהר Clearwater.
בעיירה ישנן שלוש חברות אשר מוציאות טיולי רפטינג ברמות שונות. נסענו למשרדים שלהם הנמצאים באותו הרחוב ובאחד המשרדים היה מקום לאותו היום. היו לנו 3 שעות לשרוף, לא מספיק זמן להיכנס לעומק השמורה מחד ויותר מידי זמן לחכות במשרדים ליציאת הסיור.
נסענו להשלמת קניות בסופר המקומי לאחר מכן פיקניק נחמד על שפת האגם. היה שם ממש חוף נחמד בו העברנו את הזמן.
בשעה 1430 התייצבנו שוב במשרדי Riverside Adventures
http://www.wellsgrayrafting.ca/rafting.htm.
כרגיל החצי והגדולים יצאו לדרך ואני התפניתי לשנ"צ עם קטנצ'יק. הפעם שנינו נרדמנו והיה כייף.
החצי מספר כי הרפטינג היה מעולה. מדריכים סופר מקצוענים, רפידים טובים (כמובן בדרגה שהילדודס יכלו לעבור), שחייה בנהר, קפיצה מגשר והרבה הסברים על האזור. חברה מומלצת, שרות מצוין, חוויה גם לקטנים וגם לגדולים.
לאחר הרפטינג נסענו לשמורה. הקמפינג נמצא בקצה של השמורה, בסוף הכביש ממנו אין המשך. הוחלט שנתקדם לאורך הכביש, ניכנס לאתרים המומלצים וכשיתחיל להחשיך נדלג לקמפינג.
שבוע קודם לכן השמורה עצמה הייתה סגורה בשל השריפות וגם עכשיו השמורה הייתה פתוחה חלקית בלבד. המשמעות היא שניתן להגיע לנקודות תצפית ולמפלים אבל לא לצאת למסלולים.
השמורה עצמה ענקית ומלאת מפלים ומסלולים, כאמור מסלולי הליכה היו סגורים. באותו הבוקר קיבלנו מפה של השמורה עם נקודות הציון העיקריות אשר היו פתוחות. נסענו לאורך הכביש, נכנסנו למפל הראשון בדרך, הליכה קצרצרה ומפל מקסים.
מהרגע שהגענו לקנדה ובעיקר מאותו הבוקר החצי מקטר כי כל מי שהיה בקנדה ראה דובים בטבע חוץ מאתנו. הוא צחק שאנחנו כנראה לא "מטיילים" נכון... הוא אפילו הזכיר את אחד מסיפורי הדרך שקרא שמשפחה נתקלה ממש בשמורה זו בדב כך סתם באמצע הכביש.
המשכנו בכביש לכיוון הקמפינג כשלפתע אנו רואים רכבים בצד הדרך.
מקריאה של סיפורי טיילים אחרים ידעתי כי זה אומר שיש איזו חיה באזור. עצרנו, שאלנו את האנשים ברכבים מה ראו ולשמחתנו הרבה נאמר לנו שיש דב בשיחים.

יצאנו כולנו לחפש את הדב ואכן לאחר כ 10 דק של צפייה מעבר לכביש על השיחים, הבחנתי בכמה שיחים מתנדנדים ולא מהרוח. שניות אח"כ הופיע גור דובים חמוד (וגדול). הוא היה שקוע כולו באכילה. הנחתי את כולם שנתרחק ונצפה מרחוק כי אם יש גור גם יש אמא בסביבה. עקבנו אחריו לאורך הכביש כשהוא חוצה אותו מדי פעם. התחושה והמראה נפלאים. והחצי היה מאושר עד הגג.
כל האירוע הזה היה כמעט שעה וכבר החל להחשיך. הגענו לקראת חושך לקמפינג שלנו, התמקמנו בסייט ארוחת ערב ולישון.
למחרת יצאנו למסלול שהיה פתוח עד תצפית מסוימת על מפל ויצא ממש מהקמפינג, לאחר המסלול חזרנו לקרוואן והתחלנו דרכנו לכיוון היציאה תוך כדי עצירות בנקודות העניין בשמורה.
הכיוון הכללי שלנו להיום היא העיירה הראשונה ברוקיס בה נבקר – ג'ספר. עוד בתכנון היה לעשות שייט דובים אשר יוצא מהעיירה בלו ריבר.
טיילנו בשמורה ונסענו לכיוון בלו ריבר. לחברה של שייט הדובים קוראים ריבר ספארי. היא מוציאה שני סוגי טיולים האחד בסירת מנוע קטנה אשר יכולה להכיל 12 נוסעים והשני סיור בג'יפ.
יש שלטים לכל אורך הכביש אשר מפנים למקום.
הגענו לאתר והחברה עובדת כמו מכונה משומנת היטב. המון אנשים, מחולקים על פי צבעים לסיור אשר רכשו. יש מרכז מבקרים הכולל מסעדה וחנות מזכרות ותחושה של המולה אך מסודר כיאה לקנדה.
בניגוד להרבה אטרקציות אחרות באזור, באתר הרשמי של החברה הם טוענים שאין צורך לרכוש כרטיסים מראש. השעה כבר שעת צהריים מאוחרת והשגנו כרטיסים לשייט האחרון לאותו היום. כל השייט כשעה, יוצאים והמדריך מסביר כי כמובן לא מובטח לראות דב, הסיכוי לראות תלוי מאוד בעד כמה נשמור על שקט.
הסתכלתי על החצי, משימת השקט לא פשוטה עם הקטן שבגיל שנה וחצי קצת קשה להסביר לו שיש לשמור על שקט. מקווים לטוב (כשמכרו לנו את הכרטיסים אמרנו במפורש את גיל הילדים) ויוצאים לדרך. המדריך מסביר על האזור והחיות הגרות בו, עושה לנו קצת "שיגועים" עם הסירה ולאחר כ 10 דק מקבל בקשר מידע על הימצאות דב. מכניס את הסירה להילוך גבוה ואנחנו שטים במהירות גבוה לעבר היעד. על גדת הנהר אכן יושב לו דב, בוגר ואוכל. כצפוי הקטן מתחיל לבכות כי נבהל מהנסיעה המהירה וכולנו מתגייסים לנסות להשתיקו. מבטים של כעס מופנים לעברנו מהאנשים האחרים בסירה אבל המדריך מאותת לי שאין בעיה, הדב עסוק כל כך בלאכול שלא מפריע לו הבכי של התינוק. הוא הסביר כי לרוב מפריע לדובים בהרבה רעש המנועים של הסירות מרעש של תינוקות בוכים.

עוד הודעה בקשר ואנחנו מתעופפים לכיוון אחר. שם פגשנו בדובה בגירה יושבת על שפת הנהר , רוחצת עצמה ונהנית מהשמש. משם לקחו אותנו לסיור רגלי קטן באזור ובחזרה למשרדים.
החוויה עצומה, כולנו מרגישים שקיבלנו תמורה למחיר הגבוה מאוד שעלתה האטרקציה הזו.

פרטי המקום: http://riversafari.com/faq/

השעה 18:00 ואנחנו יוצאים לכיוון ג'ספר. לאחר התייעצות קטנה ביננו הוחלט כי ניסע עד הקמפינג ונחרוג ממנהגנו שלא לנסוע בחושך. הכבישים טובים ורחבים, אין עייפות ושוב חבל להפסיד את הכסף של הלילה. הנתון היחידי שלא העברתי לחצי הוא שהקמפינג נמצא חצי שעה נסיעה מג'ספר אמרתי לעצמי שנגיע עד שם זה כבר לא ישנה....

ב22:00 הגענו לבסוף לקמפינג "פוקוהונטס" בג'ספר. הקמפינג כיאה לקמפינג ממשלתי מכיל חיבורים לחשמל ומשולט היטב. חוץ מזה לא מצאתי בו ייחוד כלשהו. כשהזמנתי את הלינות הוא היה הזול ביותר מבין כלל הקמפינגים, המרחק מג'ספר לא היה נראה לי בעייתי בטיול שגם כך נוסעים בו המון. בדיעבד עדיף היה ללון קרוב יותר לעיירה כי גם לנסיעות יש עלות (זמן וכסף). היתרון הגדול (והיחיד) של פוקוהונטס הוא שהוא נמצא 10 דק' נסיעה מהמעיינות החמים של האזור. את הלילה ושלושת הלילות הקרובים סיימנו במעיינות החמים- שווה ביותר. הכניסה זולה, 7 דולר קנדי לאדם ניתן לרכוש כרטיס משפחתי במחיר משתלם אף יותר עבור 2 מבוגרים ו 2 ילדים (הקטן שלנו לא משלם). אם אין לכם ציוד לא נורא, מוכרים הכל בגד ים, מגבת, כפכפים. המקום נקי מאוד. נחמד להשתכשך במים החמים, כשהנוף מסביב משגע: הרים ירוקים וצהובים, כמובן בחושך לא רואים. את הציוד יש לשים בתא מיוחד, שעולה 1 דולר קנדי. פתוח בקיץ עד 23:00 , בספטמבר ובחורף עד 21:00 בלילה.

לינק:

http://www.hotsprings.ca/MIETTE_HOT_SPRINGS.php

יום ו' ה 18.8 – יום א 20.8 הפארק הלאומי ג'ספר

שלושת הימים הבאים הוקדשו לטיולים רבים בשמורה היפיפייה הזאת. מסלולים מהממים, המון חיות בר, עיירה נחמדה אשר סיפקה לנו את מבוקשנו (סופר, כביסה, גלידה וכו).
מה עשינו (לא בהכרח בסדר בו סיכמתי):

אגם פטריסיה – Patricia Lake

מג'ספר נוסעים כחמש דקות צפונה בדרך הנקראת Pyramid Road ומגיעים תחילה אל אגם פטריסיה. צמוד לאגם זה ישנו לודג' והכניסה אליו מותרת רק לאורחי המלון. ליד הדרך הראשית בקצה האגם ישנה חניה וניתן לטייל רגלית לאורך האגם ולצפות עליו ועל ההרים מסביב.

אגם פירמיד - אגם פירמיד (Pyramid Lake), נמצא מעל לעיירה. בקיץ האזור מתאים לפיקניק נחמד - יש גשר קצר לאי שנמצא על האגם ועליו שולחנות פיקניק עם נוף מטריף. מגרש החניה נמצא קרוב לשפת האגם וצמוד לריזורט שנקרא Pyramid Lake Resort. יש במקום מזח צף ועליו ספסלים הפונים לכיוון האגם כך שאפשר לשבת עליהם ולהינות מיופיו של האגם.

למעוניינים ניתן גם לשכור במקום סירת משוטים ולשוט באגם.

רכיבה על סוסים – סמוך לאגם פירמיד יש חברה המוציאה טיולי סוסים החל משעה ועד כמה שעות. הכל מסודר למופת. סוסים נעימים. יצאתי עם הסנדוויץ לסיור של שעה (הגדול לא רצה, החצי לא אוהב סוסים) והיה נפלא.

אגם בוורט – Beauvert Lac

מיד ביציאה מג'ספר צפונה על כביש 16 ישנה פניה ימינה אל כביש Lodge Road לכיוון אגם בוורט הנמצא בסמוך. החניה נמצאת ליד מלון Fairmont Jasper Park המפואר ששוכן על שפת האגם. כדאי להיכנס לראות את הלובי המפואר וגם לרדת קומה אל קומת החנויות שמתחתיו שם ישנה חנות עם יצירות אומנות מאוד יפות (ויקרות!). כמובן שיש גם בשתי קומות אלו שירותים משובחים (לא כמו השרותים הכימיים המחניקים שבשאר האגמים...).

מסביב לאגם יש שבילי הליכה על שפתו. בחזית המלון יש סירות משוטים ואופניים להשכרה. כדאי לשכור אופניים ולטייל באזור אגם זה ואל שני האגמים האחרים שבסמוך: אנט ואדית

אגם אנט - אגם אנט נמצא מעט צפונית לאגם בוורט. זהו אגם יפה עם שבילי טיול לאורך חופיו ויש גם חוף רחצה למי שמעז להיכנס למים קרים.

אגם אדית – Lake Edith

צמוד לאגם אנט נמצא אגם אדית שגם בו יש חוף רחצה ושבילי טיול סביבו. בשני האגמים ניתן לראות השתקפות יפה של הנוף כשהאגמים שקטים וחלקים. לביקור בשלושת אגמים אלו אפשר להקדיש 1.5- 2 שעות.

מסלול חמשת האגמים –מסלול מעגלי של כ 5 ק"מ. מאוד פופולרי ומומלץ להגיע מוקדם לחניון במיוחד באם נוסעים בקרוואן. הביקורות שקראנו עליו היו מעורבות, חלקן אמרו שהמסלול קשה וחלקן קל. לנו לא היה קשה כלל. במהלך המסלול עוברים בין חמשת אגמים, כל אחד יפה ומיוחד בפני עצמו.
יוצאים מהחניון והולכים ישר עד שמגיעים לגשר. עוברים את הגשר ממשיכים לעלות בשביל עד למקום בו שביל 9 מתפצל ל 9a ו 9b. אני לא זוכרת איזה מהם הוא השביל שלקחנו אבל הלכנו עם כיוון השעון בעיקר כי זכרנו את ההנחיות שקראנו בלמטייל שהחזרה מהזרוע הימנית קלה יותר לפיכך פונים אל 9b ומבינים כמה הבחירה היתה טובה. אנחנו יורדים בירידה די תלולה ומולנו מטפסים בעמל רב מטיילים שחוזרים מהאגמים , יחי ההבדל ! השביל מאוד יפה והנה אגם מספר 1 מופיע לימיננו . עוצרים להפסקת פירות וצילומים ופונים ימינה לכיוון אגם מס 2 שנגלה לעינינו בצבעו הירוק עז. כך אנחנו עוברים עם השביל לאורך כל יתר האגמים שכל אחד שונה מקודמו ולכל אחד גוונים אחרים של ירוק עם השתקפויות של העצים מסביב והעננים ממעל. האור והשמש משנים בכל רגע את הגוונים. בין אגם 2 ו3 הציבו 2 כסאות אדומים עם הפנים לאגם 3 (במסגרת פרויקט בו הוצבו כסאות אדומים כאלו במקומות שונים בפארקים והמטיילים מוזמנים לשבת עליהם ולהצטלם ולשלוח את התמונה אל מארגני הפרויקט). ליד הכיסאות ישנו שלט שמסביר שכאשר יושבים במקום אחד בשקט שומעים רעשים וקולות שאינם נשמעים כאשר נמצאים בתזוזה. התיישבנו בכיסאות , צפינו באגם שמולנו והאזנו לקולות סביבנו. לאחר מנוחה קלה פינינו את הכיסאות לבאים אחרינו והמשכנו בדרכנו לאגם הבא ואחריו אל השביל שעובר ביער ומוביל לסיום המסלול. סיימנו את יתרת הדרך והגענו חזרה לחניה. סך הסיבוב שעשינו היה 6 ק"מ ולקח לנו 3 שעות כולל הפסקות צילום ועצירות מנוחה.

Maligne Canyon: לאחר נסיעה של כ- 11 קמ' מג'ספר צפונה (תחילה בכביש 16 ואח"כ בכביש מלין) מגיעים למלין קניון Maligne Canyon. כאן רואים כיצד זרמי המים החזקים של הנהר מלין חצבו קניון צר, עמוק ומפותל.

ממגרש החניה יוצאים אל שביל טיול לאורך הנהר אשר עליו נבנו 5 גשרים המאפשרים למטיילים לעבור מעל לקניון ולצפות בו מכיוונים שונים. אורך המסלול עד לגשר החמישי קצת יותר משני קילומטר לכל כיוון. יש לשים לב שהשביל הוא קל בכיוון שמתחילים, כיוון שהוא במורד אבל גם צריך לטפס אותו בחזרה וזה הרבה יותר קשה. אנחנו הלכנו עד הסוף ותפסנו טרמפ להתחלה.

Medicine lake: מקניון מלין ממשיכים הלאה באותו כביש עוד 15 קמ' ומגיעים לאגם מדיסין. זהו אגם יפה בצבע טורקיז אשר נהר מלין נשפך אליו אבל לא רואים את הנהר יוצא ממנו מכיוון שהנהר זורם מתחת לפני הקרקע ויוצא החוצה לאחר מספר קילומטרים.

האגם צר וארוך והדרך צמודה ממש לשפת האגם לאורכו (שימו לב - ללא מעקה בטיחות).

בנקודות תצפית יפות דאגו להרחיב את הכביש כדי שניתן יהיה לעצור בביטחה.

Maligne lake שייט: לאחר אגם מדיסין מגיעים לאגם מלין המרוחק 48 קמ' מג'ספר. אגם זה הוא האגם הארוך ביותר בפארק הלאומי ג'ספר ואורכו 22 קמ'. כמו כן הוא גם העמוק ביותר ומגיע לעומק של 97 מ'. מסביב לאגם שבילי טיול רבים. בסמוך לחנייה יש מזח צף שניתן לעלות עליו ולצלם ממנו את הנוף היפה.

מומלץ לקחת במקום שייט מודרך באגם בספינה שאורך כשעה וחצי.

הר אדית קאבל: כשהכנתי את הטיול קראתי רבות על המסלול לקרחון המלאך בהר אדית קאבל. רק מהקריאה ידעתי שהמקום אמור להיות קסום אבל בכל מקום צוין כי אין אפשרות להגיע אליו עם רכב ארוך יותר מ 7 מטרים. כאמור הקרוואן שלנו באורך 10 מטרים. יתרה מזאת, פגשנו זוג קנדים שאמרו לנו שבנוסף לבעיית אורך הרכב צריך להצטייד בפרמיט להגיע להר אותו אפשר לקבל רק 48 שעות לפני תאריך הביקור המבוקש במרכז המבקרים. יש לעמוד בתור ולקוות שיתנו אישור לשעה רצויה.
אני ויתרתי. לעומת זאת החצי העקשן שלי לא מוותר עד הרגע האחרון. ביררנו במרכז המבקרים בעיירה את כל האפשרויות העומדות בפנינו להגעה להר החל מהשכרת רכב, לקיחת מונית או טיול מאורגן וכמו כן ביררנו לגבי קבלת הפרמיטים.
לגבי הפרמיט – המידע שקיבלנו היה מוטעה. ניתן יום קודם או אפילו באותו היום לעמוד מחוץ למרכז המבקרים. בשעה 0800 נפתח דוכן אשר מחלק את אישורי הכניסה על פי שעות. אם עומדים מספיק מוקדם בבוקר בתור אין בעיה להשיג אישור. יום קודם עמדנו ב0700 בבוקר מחוץ למרכז. ב0710 היה בידינו האישור למחרת ב1400.

לגבי הגעה – ביררנו אצל 2 חברות אשר מוציאות סיורים מאורגנים להר ולא היה להם מקום להרכב שלנו. בררנו עם חברות מוניות שונות והם רצו בין 180 ל 200 דולר קנדי על הסיבוב הזה כולל המתנה. ובררנו לגבי שכירת רכב. בעיירה יש מספר חברות השכרה. 2 מהן ביקשו מחיר לא הגיוני לרכב ליום אולם בתחנת הרכבת של ג'ספר היו 2 חברות בינ"ל ובשתיהן היו רכבים קטנים במחיר הוגן לחלוטין.

לבסוף שכרנו רכב ליממה בעלות של 50 דולר קנדי. את הרכב לקחנו בצהריים והחזרנו באותו הערב.
את הקרוואן החנינו בעיירה, לקחנו את הרכב ונסענו לכיוון ההר. אכן הכביש שעולה להר מפותל וצר ואין לי מושג כיתד ניתן לעלות אליו אם כל רכב שאינו רכב פרטי קטן.

ההר והקרחון: אין מספיק מילים לתאר את יופי המקום. ההר נקרא על שם אחות אשר הפגינה גבורה במהלך מלחמת העולם הראשונה ולא נטשה את הפצועים בשטח. שביל מטפס לפסגת ההר משם ניתן להשקיף על קרחון המלאך. הירידה לקרחון אסורה כיוון שלפני מספר שנים בשעת לילה חלק מהקרחון ניתק ונפל לאגם, תופעה זו יצרה שיטפון באזור שבמידה והיו בו מטיילים יכול היה להיגמר באסון גדול.
אולם כל כך הרבה תיירים ירדו לשם שהרגשנו שדי בטוח. היינו כשעה במקום. צילמנו מכל זווית אפשרית וחזרנו לרכב.

ללא ספק שכל הלוגיסטיקה אשר הייתה כרוכה בעניין הייתה שווה את זה. מקום קסום ויפה.

יום ב' ו ג' ה-22.8 - 21.8 עוזבים את ג'ספר – קרחונים קרחונים ועוד קרחונים

קמנו בבוקר ולאחר הצטיידות קלה התחלנו את דרכנו לכיוון הפארק הלאומי של בנף בדרך הקרחונים שהוא כביש ה ICEFIELDS PARKWAY או כביש 93.

מדובר באחת הדרכים היפות בעולם, רצוי להקדיש לדרך מינימום יומיים כיוון שיש שם כל כך הרבה נקודות תצפית ומסלולי הליכה מרהיבים שלא ניתן להספיק את הכל גם לא ביומיים.

מזג האוויר האיר לנו פנים ושמש ליוותה אותנו ביומיים הללו כך שהקרחונים נתגלו בפנינו במלוא הדרם ותפארתם. תענוג לעיניים.

את הלילה העברנו בחניון של מרכז המבקרים של קרחון אטבסקה Icefields Centre (משם יוצאים לסיור באוטובוס ג'יפ לקרחון). זה היה הלילה היחיד אליו לא הזמנו מראש מקום.
אין קמפינגים לאורך הדרך בהם ניתן להזמין מראש בכביש 93, כל המקומות הם על בסיס כל הקודם זוכה. דבר נוסף שלא ידענו הוא שאף חניון לאורך הכביש לא יכול היה לקבל קרוואן בגודל שלנו. כולם מוגבלים לקרוואנים עד 7 מטרים. החניון של מרכז המבקרים גם הוא על בסיס כל הקודם זוכה אולם הוא גדול מאוד ורחב. אין בו כלום גם לא מים, רק שרותי שדה הוא בעלות של 17 דולר קנדי אותם שמים במעטפה ומשלשלים לקופסא הנמצאת בכניסה לחניון.

נקודות העניין שביקרנו בהם היו:

Falls Athabasca – הנקודה הראשונה שלנו בכביש. המפלים האלה לא מאד גבוהים אבל רחבים והמים נופלים בשצף קצף. אפשר לראות אותם מכמה נקודות על כמה מרפסות תצפית ואח"כ לרדת במדרגות ולראות את המפל מתנקז לנהר מקסים. הניגודיות בין המפלים הגועשים לרוגע שנוצר לאחר שהמיים מתנקזים באגם מקסימה.

Sunwapta falls - החניה קרובה מאד לתחילת המסלול . יוצאים ממנה ומגלים שיש כמה אפשרויות . אנחנו ביקרנו בשני המפלים. קודם הולכים 100 מ' למפל העליון . משם יש ירידה קצרה מאוד לקניון, שם יש גשר ממנו רואים את המפל העליון והקניון. כדאי גם לעלות לאורך הגדר שתוחמת את הנהר ולעמוד ליד המפל כך ניתן לחוש את מלוא עוצמתו וכן לעבור לצידו השני של הגשר וגם שם ללכת לאורך הגדר לנקודות תצפית נוספות על הנהר והקניון (מדובר ב20-30 מטר בכל כיוון לא יותר). משם המשכנו למפל התחתון, הליכה של חצי שעה לכיוון. הליכה נחמדה ביער אבל המפלים לא מרשימים במיוחד לעומת שאר המפלים שראינו.

Athabasca glacier- Colombia icefields center – מרכז מבקרים ענק מימדים ממנו יוצאים הסיורים באוטובוס ג'יפ לקרחון וכן לגשר הזכוכית. אטרקציה מאוד יקרה והדעות על האם כדאית חלוקות במשפוחה. הגענו למרכז בשעת צהריים ללא כל הזמנה מראש. בניגוד למה שקראנו ואמרו לנו, לא הייתה בעיה להשיג מקום וקנינו מיד כרטיסים לסיור שיצא חצי שעה לאחר מכן. קנינו כרטיס משולב של הקרחון והגשר ובנוסף היה כלול במחיר גם הרכבל של בנף ושייט באגם מינוונקה. יצא משתלם יותר מאשר לקנות בנפרד וידענו שאנחנו מתכננים להגיע למקומות הללו.

המרכז עצמו כאמור ענק, יש שם מלון, מסעדה, קפיטריה, חנות מזכרות ועמדות מודיעין. בסדר מופתי יוצאים אוטובוס אחר אוטובוס עליהם מאות מבקרים לכיוון מרגלות הקרחון שם עולים על אוטובוס מיוחד מאין אוטובוס ג'יפ הלוקח ממש לקרחון עצמו. כאן מתחילה המחלוקת לגבי הכדאיות. כאמצעי זהירות מפני מפולות, נפילות לסדקים וכו' מקבצים את כלל המבקרים במתחם מסוגר (דגלים אותם אסור לעבור) תחת הנחיות מפורשות שאסור לצאת מגבולות המתחם. מאות התיירים מתקבצים בשטח לא גדול כשכל אחד מנסה לצלם את הקרחון מזויות שונות. היה צפוף, עמוס ותיירותי בצורה לא נעימה. האטרקציה נשמעת מגניבה יותר ממה שהייתה בפועל. הסנדוויץ כלל לא היה מוכן לצאת מהרכב, פחד להחליק. הגדול הלך אתנו אבל ניכר כי לא התלהב במיוחד והחצי צילם המון תמונות אבל שוב בדוחק לא היה כייף. משם חוזרים לאוטובוס הרגיל ונוסעים לכיוון ה Glacier Skywalk.

אטרקציה זו הייתה נראית לנו מיותרת אבל היתה כלולה במחיר בין אם ממשיכים לשם ובין אם לאו. באופן מפתיע הפך הגשר לאטרקציית היום מבחינת הילדים. מדובר במתחם מסוגר שבקצה שלו יש גשר שקוף אבל זה היה החלק הפחות מרשים של המקום. המקום הוא מאין מוזיאון קטן המסביר על החיות והצמחייה של הסביבה. בכניסה מקבלים אוזניות אודיו (בשפות שונות אבל לא עברית) והילדים היו מרותקים למרות שהסנדוויץ לא ממש הבין ותרגמנו לו הכל. לאורך הגשר יש ריינג'רים המסבירים על המקום, החיות וכו'. בילינו שם מעל שעה והחברה ממש נהנו ולא רצו לעזוב. מיותר לציין שהנוף היה גם כן מרהיב.
חזרנו חזרה למרכז המבקרים בשעת אחה"צ מאוחרת. נחנו קצת במרפסת הקפיטריה, שתינו ואכלנו פירות והיה ברור שנישאר כבר ללילה.
ממול למרכז המבקרים יצא מסלול קצר למרגלות הקרחון.
מנקודת תחילת המסלול מדובר במסלול מעגלי של 4 ק"מ. בול זמן לשעות האור שנותרו לנו. החלטנו לא להזיז את הקרוואן ולצעוד לשם ברגל, עובדה שהוסיפה עוד 4 ק"מ למסלול וכך יצא שהלכנו לעת ערב מסלול של 8 ק"מ ככה סתם "על הדרך" J.
המסלול עצמו חביב ביותר. עליה תלולה לוקחת למרגלות הקרחון, משם יש סיבוב מעגלי על מנת לראות את הקרחון והקרחונים של הסביבה מזוויות שונות וחוזרים חזרה למטה. מסלול נחמד ולא קשה במיוחד.

חזרנו לקרוואן, הילדים שיחקו קצת כדורגל עד שהחשיך, ארוחת ערב ולישון.

למחרת יצאנו מוקדם בבוקר על מנת להספיק כמה שיותר נקודות תצפית ומסלולים בדרך:

מסלול Wilcox pass: המסלול נמצא כ 3 ק"מ מדרום למרכז המבקרים של קולומביה אייספילד לכיוון לייק לואיז , מגיעים לחניון ממש קטן כך שבאם אתם עם רכב גדול כשלנו מומלץ להגיע מאוד מוקדם למסלול.
אורכו של המסלול כ4 ק"מ לכל כיוון עם הפרשי גובה של 390 מטר. עולים בשביל כק"מ עד לנקודת התצפית הראשונה – ממול נראים הקרחונים כשאור השמש עליהם – מראה מבטיח ואנחנו מחליטים להמשיך ולטפס. אחרי כרבע שעה מגיעים לנקודת תצפית בה מוצבים 2 כסאות אדומים (שייכים לפרויקט) מול הנוף של קרחון אטבסקה ושדה הקרח קולומביה. מתעכבים קצת להסדיר נשימה, יושבים מצלמים וממשיכים לטפס עד שיוצאים מקו העצים והדרך מובילה לרמה גבוהה מעל קו העצים כאשר ממול ניצבים שלושה קרחונים!!.
הנוף משגע, מסביבנו מלא פרחים. מכאן ממשיכה הדרך עוד כק"מ עם עליה יותר מתונה עד לסוף המסלול. המשכנו על הרמה עד לסוף המסלול כאשר בדרך חצינו נחל על גבי אבנים והגענו עד לדגל שמסמל את הסיום. משם ישנה אפשרות לעלות עוד ק"מ לתצפית על כבשי הביג הורן (big horn sheep ) סוג של ראמים יפים מאוד. מטיילים שירדו משם אמרו כי יש עדר ממש גדול וזה כדאי. החצי והגדולים עלו, אני נשארתי עם התינוקי בסוף המסלול למנוחה (לא חשתי טוב באותו היום).
מזג האוויר היה מדהים. הייתה שמש חזקה ונעימה אשר חיממה אותנו וכאמור נופים משגעים.
החברה חזרו ולאחר ארוחת צהריים קלה התחלנו לחזור את הדרך חזרה. החזור היה מהנה אף יותר מהעלייה וזאת מאחר ולכל אורך הדרך רואים ממול את שלושת הקרחונים ואת ההרים שחלקם מכוסים בעננים אבל כל רגע המצב משתנה עננים באים וחולפים והקרחונים ניצבים מולנו כשמידי פעם השמש מאירה עליהם והם זוהרים!
יורדים לאט בנוף המשגע והפריחה המקסימה שנראית אחרת בזווית הירידה. מגיעים שוב אל הכיסאות האדומים וממשיכים לעשות את דרכנו מול הנוף למטה. מבט אחרון אל הקרחונים ואנחנו על השביל בתוך היער נהנים מהפרחים והיער הקסום. עוברת עוד שעה ואנחנו מגיעים אל סוף המסלול.

סה"כ עשינו 9.5 ק"מ (חלקנו 10.5 ק"מ) במשך 4.5 שעות.

משם ממשיכים לכיוון לייק לואיז ועוצרים במסלול הבא:

מסלול Parker Ridge Trail - מדובר במסלול שאורכו 2.4 ק"מ לכל כיוון עם תוספת גובה של 250 מטר. העלייה די קשה אבל הפיצוי הוא שכל הדרך יש המון פרחים אשר חלקם צומחים רק במקומות גבוהים וקרים – פרחים אלפינים. פרחים שפגשנו לפני שנתיים בטיול באיסלנד ועוד מינים שטרם פגשנו. לאחר כשעה וחצי של עליה הגענו למישור שם ניתן לבחור בין השביל הימני שממשיך במגמת עליה לבין השביל השמאלי שממשיך במישור. אנחנו פונים שמאלה והולכים לאורך הרכס המהמם עד אשר מגיעים לנקודה בה נגלה לעינינו נוף משגע של קרחון סאסקצ'ואן שהוא חלק משדה הקרח קולומביה. בתחתית הקרחון אגם כחול טורקיז ממנו מתפתל נהר בתוך העמק מתחתינו והרים גבוהים מולנו (מי שממשיך על השביל המסודר מקבל זוית רחבה יותר של הקרחון – כך דיווחו לנו אנשים שחזרו משם - אנחנו לא המשכנו הלאה). אנחנו מוצאים לנו פינה לשבת בה וחוזרים ומתפעלים בקול מהמראה המשגע ! השמש מבצבצת מבין העננים ומאירה את הקרחון בלבן בוהק ואנחנו לא מפסיקים לצלם – בנסיון לקחת איתנו את כל היופי הזה. לבסוף כשאין ברירה צריך להתחיל לחזור. כל הדרך מלאה במרבדי פרחים שעם השמש נראים יפים יותר, ממש תענוג לעיניים. הירידה לוקחת לנו כשעה ועכשיו יש יותר זמן לעצור להסתכל על הפרחים ועל ההרים הגבוהים והמושלגים שמסביב.

הנקודות הבאות היו בעיקר תצפיות קצרות אך יפייפיות.

Mistaya lake, - אגם נחמד

- Bow Summit- Peyto Lake נקודה שאסור לפספס. פה מצולמת התמונה שכולם מפרסמים כשמדברים על הרי הרוקי. אגם תכלת בצורת כוכב מדהים כשברקע הקרחונים והפסגות שמסביב. לרכבים יש חניון נפרד מלאוטובוסים ויש הליכה קצרה עד לנקודת התצפית. לא משהו קשה במיוחד.

Bow lake – אגם יפה.

בשעת ערב מאוחרת אנו עושים את דרכינו לקמפינג אשר הוזמן מראש בלייק לואיז. קמפינג ענק. עושים צ'ק אין, מקבלים את הפתק לחלקה והסבר כיצד לנסוע לכיוון ובחושך מוחלט יוצאים לחלקה. מגיעים לאזור, עושים סיבוב לחפש את המספר שלנו ו... לא מוצאים. סיבוב נוסף ו... לא מוצאים. חשבנו שטעינו, יצאנו שוב מהמתחם, ושוב על פי השלטים וההנחיות ו... לא מוצאים. בשלב כלשהו אחרי קרוב של 20 דק התברברות, יצאתי מהקרוואן לחפש ברגל ואז גילינו שבקמפינג הזה העמדות כפולות, דהיינו 2 קרוואנים בעמדה והמספרים לאחת העמדות במקרה זה שלנו נמצאים בצד הפנימי ולכן לא ראינו מהכביש.
ממש לא אהבנו את התצורה הזו. עד כה, גם במקומות הגדולים, היינו מתוחמים בעצים והייתה תחושה של פרטיות, וכאן יש לך שכן מהחלון (לא ידענו שיש קמפינג יותר גרוע מזה בהמשך).
זהו הקמפינג היחידי באזור לייק לואיז ולכן אין ברירה (כמו כן כאמור הוזמן מראש וכן אין אפשרויות קרובות לקרוואון בגודל שלנו).

ארוחת ערב זריזה ולישון. היה יום עמוס מאוד, הרבה הליכה וכולנו עייפים. מחר הנופים המהממים של לייק לואיז מחכים לנו.

יום ד' ה - 23.8 שמורת yoho

פתחנו את הבוקר במרכז המבקרים של הסביבה על מנת לקבל את כל המידע החשוב על האזור.
הבנו שללייק לואיז צריך להגיע ממש מוקדם על מנת שנוכל להגיע לשם עם קרוואן, ממש מוקדם הכוונה עד ל 0700 בבוקר אחרת אין חניה לקרוואנים בגודל שלנו. אותו הדבר ללייק מוריין. בניגוד ללייק לואיז שעוד יכול להתמזל מזלך ולמצוא חנייה בלייק מוריין אם לא מגיעים עד 0700 לא ניתן כלל להגיע לכביש שכן סוגרים אותו מ0700 עד 1800 לקרוואנים. באותו היום כבר סגרו ב 0630.
ללייק לואיז יש שאטלים חינמיים שיוצאים ממרכז המבקרים אולם ללייק מוריין השאטל עולה 30 דולר לאדם ללא הגבלה בגיל כאמור מבחינתנו 30 כפול 5.....

עד שסיימנו את הבירורים כבר כמובן היה מאוחר לצאת לשני האתרים הללו ולכן שינינו את התכניות ונסענו לכיוון שמורת yoho.
הנקודה הראשונה בדרך הייתה Takakkaw Falls אולם עם הקרוואן שלנו כמו שהיה באדית קאבל לא ניתן היה לנסוע בכביש אז ויתרנו. משם המשכנו לכיוון : Emerald lake אגם יפייפה בצבע טורקיז מדהים. כל הדרך לכיוון האגם היו שלטים שכמעט ואין חניה באזור. היה ברור לנו שעם הקרוואן יהיה קשה ושניאלץ כנראה ללכת ברגל די הרבה על מנת להגיע לאגם. החלטנו שנתקדם כמה שאפשר ומקסימום החצי יוריד אותנו, יחפש חניה ויחזור. לשמחתנו הרבה מאוד מאוד בחניה, במקום כמעט הכי קרוב לכניסה עצרה אותנו אישה שיצאה מקרוואן ואמרה לנו לחכות רגע כי הם יוצאים. זה היה כמו לזכות בלוטו. כמובן שחיכינו, כמובן שבניגוד לארץ אף אחד לא צפר כי עיכבנו את התנועה... ונכנסנו לחניה. היינו מאושרים.
באגם עצמו ניתן לשכור סירות פדלים או לצאת לסיבוב סביב האגם. יצאנו לסיבוב, אכלנו ארוחת צהריים ולא הפסקנו לצלם.
יצאנו חזרה לקרוואן ופי שעשו לנו עצרנו את הקרוואן הראשון שהיה קרוב אלינו והצענו לו להיכנס – מצווה.
משם המשכנו לכיוון ה Natural Bridge מדובר ב"גשר הטבעי", הנוצר במקום שבו נהר הסוס הבועט חודר לתוך מעבר צר של סלעים ומתפרץ בעוצמה. כך נוצר מעין גשר המחבר את גדות הנהר ומתחתיו זורמים המים בעוצמה. החברה היו קצת שבעים ממפלים אבל לאחר דרבון קל יצאו ואפילו נהנו מאוד מהמקום וההסברים כיצד התופעה נוצרה.

משם המשכנו לwapta fallsכשמגיעים מכיוון אגם אמרלד צריך לנסוע עד ליציאה מהשמורה ושם לעשות פרסה אחרת מפספסים את הכניסה. אנו כמובן פיספסנו והמשכנו הרבה זמן על הכביש עד שמצאנו מקום להסתובב.
חזרנו חזרה ומזל שכך, המפלים הללו היו ההפתעה של הטיול. המסלול כולו כ 2.3 ק"מ בכל כיוון. מתחילים ללכת בחורשה ובשלב הזה זה לא נראה מבטיח. ממשיכים ושומעים קצת את הרעש של המים הזורמים אבל לא משהו שלא שמענו/ראינו קודם. מגיעים לנקודת תצפית על המפלים, נחמד , שוב לא מרשים במיוחד. בשלב זה כולנו היינו עייפים ועצרנו זוג מטיילים לשאול עד כמה שווה להמשיך. הם היו כל כך נפעמים ומלאי התפארות שכדאי להמשיך ואסור לפספס. תלכו עד הסוף אמרו, לא תצטערו ותתכוננו להירטב. החצי שואל במבט האם רוצה, אמרתי זורמת והמשכנו. איזה מזל.

לאחר ירידה די תלולה מגיעים למרגלות המפל. המפל עצום, השמש שם עשתה קשת מהממת על המפלים ואכן היה מדהים. עוצמתי מאוד. הזכיר לי קצת את מפלי הנילוס באתיופיה.
החצי והגדול התקרבו לתצפית קרובה על המפלים, הסנדויץ שלא אוהב מאוד להירטב ויתר ונשארנו מאחור אבל נהנינו מהנוף מהמקום שלנו.
החצי הכתיר את המקום כ"ההפתעה" של הטיול וסיכמנו שהיה שווה גם את ההתברברות בדרך.
משם התחלנו לחזור לכיוון לייק לואיז ועצרנו ב Viewpoint Spiral Tunnel. המנהרה הספירלית היא מפעל הנדסי מעניין מאד. בכלל רכבות המשא הן עניין גדול באזור הזה. כאשר העבירו את המסילות היו צריכים להתגבר על מכשולים כמו הפרשי גובה ברוקיז. לא פשוט להעביר מסילה באזור הררי כזה . התעלה הספירלית נבנתה כדי להתגבר על הפרשי גובה ניכרים בין נקודת הכניסה לנקודת היציאה של הרכבת ממנה. לצערנו לא התמזל מזלנו ולא ראינו רכבת עוברת בפועל.

חזרנו לכיוון לייק לואיז אחרי 1800 ומכיוון שלא ברור אם נספיק לראות את אגם מוריין בהמשך החלטנו לנסוע לשם, מסלול לא נוכל לעשות שם אבל לפחות נראה את המקום אשר הוגדר בקריאה שלי כאגם היפה ביותר ברוקיז. בשעה זו כבר פתחו את הכביש. מדובר בכביש של 14 ק"מ צר ומתפתל. הדרך לשם עוברת ביער אולם כשמגיעים לחניה של האגם הוא מתגלה במלוא הדרו. לא הרבה פעמים אני יכולה לאמר שנעתקה נשמתי מהיופי של המקום אולם זאת בהחלט אחת הפעמים.
האגם בצבע טורקיז (כמובן) מוקף בהרים עוצמתיים מושלגים. יש במקום מלון ומסעדה ושבילי הליכה רבים שיוצאים למסלולים בדרגות קושי שונות. ניתן להשכיר קאנו באגם ולצאת לשייט.
כאמור כבר היה קרוב ל 1930 בערב ומסלול לא בא בחשבון אבל הסתובבנו קצת סביב האגם ונהנינו מאוד מהנוף.
חזרנו לקמפינג בשעת ערב מאוחרת והזדרזנו לישון, כאמור למחרת צריך להיות בלייק לואיז עד 0730.
יום ה' ה- 24.8 לייק לואיז ורכבל לואיז
בפעם הראשונה בטיול קמנו עם שעון מעורר, יצאנו לכיוון לייק לואיז כשבחוץ עדין חושך. הגענו לאגם והפנו אותנו לחניון הקרוואנים שהיה בשלב זה של היום יחסית ריק. היו שם קרוואנים בודדים. החצי שתמיד מחפש את ה "קטצ' " טען שלא יכול להיות שהם הגיעו לפנינו ובטח ישנו שם בלילה על מנת "לחסוך" קמפינג. יותר מאוחר שאלתי פקח האם אפשרי והתגובה הייתה גיחוך קל...
משימה ראשונה, ארוחת בוקר והכנת ציידה ליום שלם של טיול. הבוקר החל כבוקר גשום במיוחד (עד היום היה לנו המון מזל עם מזג אויר, למזלנו זה היה יום הגשם השני שלנו בכל הטיול וגם הגשם ביום זה היה לפרקים). אכלנו התארגנו לצאת , לקחנו את כל ציוד הגשם שלנו למרות שפסק הגשם כי אי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך.

התכנון היה לעשות מסלול "רציני יותר" ממה שעשינו עד היום כזה שיספק אותנו וילדינו מורגלים לעשות מטיולים קודמים. הכיוון היה לחבר שני מסלולים הנמצאים באגם למסלול מעגלי אחד ארוך של יום שלם. אנחנו חיברנו את המסלול שעולה לבית התה של אגנס באגם אגנס, משם ללכת לכיוון מסלול ה Plain of Six Glaciers ולחזור לאגם ולחניה. סה"כ כ 18 ק"מ הליכה. העלייה לבית התה של אגנס קשה ובהמלצת הריינג'רית של מרכז המבקרים התחלנו בה על מנת לסיים קודם עם החלק הקשה של הטיול. מתחילים על גדת האגם עד שמגיעים לשילוט לכיוון בית התה. משם מתחילה העלייה. אכן העלייה הייתה מאתגרת. שביל מפותל שבכל פיתול רואים את אגם לואיז על מימיו הטורקיזים מתרחק יותר ויותר. הילדודס צולחים את העלייה בגבורה, קיטור מידי פעם אבל סה"כ הלכו יפה. קצת לפני בית התה יש אגם חמוד בשם אגם המראה (mirror lake). ומשם עליה חדה נוספת עד בית התה. בית התה סביב אגם אגנס עמוס מאוד . יש תור ענקי לשבת ותור גדול אף יותר לקנות דברים ב take away, לשמחתנו אנחנו מצוידים היטב והתיישבנו סביב האגם לאכול את הדברים שהבאנו אתנו. השמש קצת נעלמה ומזג האוויר התקדר אבל לא נראו עננים רציניים באופק אז לאחר הפסקה של כחצי שעה קלה המשכנו בדרכינו. חוזרים מכיוון אחר לאגם מירור ומשם יש שילוט אשר הפנה לכיוון המסלול השני. מדובר בהליכה של כ 6 ק"מ במגמת ירידה מתונה עד לנקודה מסוימת משם מתחילה העלייה הגם כן מתונה לכיוון התצפית על הקרחונים. הדרך יפה, השמש חמימה ואגם לואיז מציץ מידי פעם באופק. בשלב כלשהו יוצאנו מהיער והולכנו בשטח חשוף, כשבאופק אנו רואים את המסלול אליו אנו אמורים להתחבר.
פתאום השמים בבת אחת מתחילים להתקדר, קולות ניפוץ שאנו מבינים שהם קולות רעמים נשמעים מרחוק אולם הולכים וקרבים בקצב מסחרר ואנחנו מבינים שאנחנו עומדים להיקלע לגשם די רציני. לפני שמספיקים בכלל להתלבש נפתחו ארובות השמיים ומבול מטורף תופס אותנו.
לשמחתי התינוקי במנשא היה היחידי שהיה עטוף כמו שצריך כי הוצאנו בתחילת המסלול את הכיסויים הרלוונטיים לגשם (הוא גם ישן בשלב הזה). אין זמן להתלבש ואין איפה למצוא מכסה כי אנחנו בשטח פתוח לגמרי. אנו מבינים שאותו הזמן ייקח לנו להגיע לנקודת התצפית של הקרחונים שם יש בית תה ולתפוס מחסה כמו שייקח לצאת מהמסלול ומחליטים להמשיך בדרכנו.
מתחילים בהליכה מהירה על סף ריצה כמעט להמשך המסלול. הילדים צולחים את הריצה הזו בצורה ראויה לשבח. לא מקטרים, לא מתבכיינים ופשוט הולכים מהר. הסנדוויץ שכזכור שונא להירטב הכי הרשים בבגרות שהפגין.
לאחר כשעה של הליכה בגשם שוטף, עצום ואימתני ,בבת אחת כמו שהוא התחיל, פסק הגשם ויצאה השמש. למעט התינוק כולנו רטובים כאילו נכנסנו לבריכה עם הבגדים. לאחר שהמטרתי ים מחמאות לחברס' על הגבורה, שאלתי את הסנדוויץ' איך הלך כל כך יפה בלי לקטר. הוא אמר שהוא הבין שאין ברירה ואין מה לעשות ולכן החליט להתגבר על התחושה הלא נעימה ולהיות גיבור. החצי ואני התמוגגנו והתפלאנו בו זמנית מהתשובה הבוגרת מאוד של הילד בן הכמעט 7 הזה והחלטנו שהם מוכנים לטיולים יותר מאתגרים במדינות שאינן מערביות J.
השמש שיצאה וההליכה בשטח החשוף סייעה מאוד לבגדים להתייבש ולאחר מספר קילומטרים נוספים הגענו ליעדנו.
אכן תמונה מהממת של הקרחונים, מכל זווית הם נראים קצת שונה. עצרנו למנוחה, גם כאן בית התה היה עמוס מאוד וישבנו בחוץ. החצי מתחיל לנסות לצלם ואז התגלה לנו הנזק האמיתי של ההליכה בגשם. המצלמה המאוד שווה ודי חדישה שלנו פשוט מתה. אין כל סימן חיים. כנראה הגשם חלחל ועשה קצר כלשהו. מאוד התבאסנו על המצלמה מחד אולם התבאסנו הרבה יותר מהעובדה שניאלץ להסתפק בתמונות של מצלמות הפוקט של הילדים והניידים שלנו עד לסוף הטיול....
בעבר דבר כזה היה יכול להרוס לנו את הטיול, אולם השנים והגיל לימדו אותנו שחבל מאוד להתכנס לעצב וכדאי להתאושש מהר ולהמשיך, הרי זה לא שאין לנו כלל איך לצלם.
חזרנו לקרוואן כשעוצרים מידי פעם לעוד מבט על המקום המקסים שהיינו בו. כאמור סה"כ הלכנו כ 18 ק"מ, די מכובד, כשחלק מזה ממש רצנו.
השעה 1600 אחה"צ ומרגיש לנו שעוד מוקדם להתקדם ליעדנו הבא בעיירה בנף. חושבים קצת מה כדאי ומחליטים לנסוע לגונדולה של לייק לואיז. במעלה ההר יש מרכז מבקרים המסביר על החיות של האזור ותצפית יפה לכיוון האגם.
הגונדולה לא נמצאת באגם עצמו אלא נסיעה של כמה ק"מ משם. ישנם שני רכבלים. אחד פתוח ואחד סגור. התינוקי, הסנדוויץ ואני עלינו בסגור והחצי והבכור בפתוח. נכנסנו למרכז המבקרים שהיה מעניין מאוד לילדים. הסברים אינטראקטיביים על כל חיות האזור במיוחד על דובים, וחידונים נחמדים. בילינו שם כמעט שעתיים. כשיצאנו שוב החל גשם, אפילו ירדו עלינו פתיתי שלג ולכן כולנו ירדנו ברכבל הסגור.
את הדרך לבנף לא עשינו בכביש המהיר אלא דרך ה BOW VALLY PARKWAY זהו כביש צדדי יותר, מאוד יפה ובו יש סיכוי רב לראות חיות בר ובמיוחד דובים.
לצערנו דובים לא ראינו אבל נהנינו מהנוף, היעד הוא הקמפינג בבנף כשהמטרה לאחר היום המאוד עמוס ורטוב שעברנו, הייתה להגיע לקמפינג ומשם לנסוע למעיינות החמים שקיווינו שיהיו נפלאים כמו שהיה בג'אספר.

בשעת ערב מאוחרת הגענו לקמפינג בבנף ל Tunnel Mountain Village II - איזו אכזבה. אם בלייק לואיז לא אהבנו להיות 2 בחלקה. כאן אין חלקות. הקרוואנים חונים בשורה אחד אחר השני כשכל אחד מחובר לחיבור החשמל והמים שלו. אין בכלל פרטיות. זה נראה כמו חניון רכבים ענק. ממש לא אהבנו. לא ממליצה עליו כלל אבל כאמור כבר שולם מראש.....

בחוץ השמש בדמדומים וכאמור כולנו רצינו להגיע מהר מאוד למעיינות החמים ובלי לעצור המשכנו לשם. המעיינות נמצאים למרגלות הר הגופרית, על יד הגונדולה של בנף. המקום קטן יותר וממוסחר יותר מבג'אספר, כמו כן הנוף מסביב פחות יפה אבל הבריכה עצמה הייתה בטמפרטורה נפלאה. נהנינו בה עד שסגרו את המקום, התארגנו עם מקלחות שם וחזרנו לישון. מחר יום מנוחה לשרירים.

יום ו' ה 25.8 יום "הורדת הילוך"
פתחנו את הבוקר בשיטוט קל בעיירה הציורית בנף. העיירה ממוסחרת מאוד, לא התחברנו יותר מידי. משם נסענו לכיוון הגונדולה (אליה רכשנו כרטיסים עוד בדרך הקרחונים). למרות שהפחידו אותנו שיש צורך בהזמנת מקום מראש בשל עומסים, הגענו למקום וקיבלנו זמן עליה מיידי. אותו דבר היה נכון לגבי הירידה.
במעלה ההר יש מרכז מבקרים גדול, יפה עם מלא פעילויות אינטראקטיביות לילדים. ראשית עלינו לראש ההר לתצפית ולאחר מכן ירדנו למרכז המבקרים. הילדים לא רצו לצאת, ממש נהנו.
משם נסענו לתצפיות יפות באזור, ביקרנו ב:
Vermilion lakes – נקודות תצפית נחמדות על אגמים.

Johnson Lake – אגם נחמד, ויתרנו על להקיף אותו.

two jack lake – אגם מקסים נוסף.

- Lake Minnewanka עשינו שייט של כשעה באגם. נחמד מאוד לא חובה.

בשעת ערב חזרנו לבנף לעוד קצת טיולים . ובעיקר הצטיידות בסופר. זאת הקניה האחרונה והמורכבת ביותר. מצד אחד יש לנו רק 3 ערבים כולל היום מצד שני נגמר לנו כמעט כל האוכל. כמובן שקנינו הרבה יותר ממה שהיה צריך. טיילנו קצת בעיירה, אכלנו פוטין בפעם האחרונה לטיול זה ופרשנו לישון.

יום שבת ה 26.8 מרגישים את הסוף ומשנים תכניות

קמנו לבוקר שטוף שמש ואחרי יום המנוחה של אתמול כבר דגדג לנו לחזור למסלולים. נסענו לכיוון SUNSHINE VILLAGE.
אחרי כ 8 ק"מ על כביש 1 ירדנו ימינה והמשכנו עוד 7 ק"מ עד לתחנת הגונדולות. מדובר בשילוב של גונדולה סגורה ולאחר מכן רכבל כיסאות פתוח. המסלול מתחיל מראש ההר אליו לוקח להגיע קצת יותר מ 20 דקות בגונדולה. במעלה ההר ישנו מרכז תיירות עם בית קפה וחנות מזכרות. לאחר מכן עוברים לרכבל הפתוח.
אחרי העלייה הראשונה לא עצרנו ועברנו מיד הלאה לרכבל הכיסאות עד STANDISH VIEW POINT . הוסבר לנו על ידי הפקח על האזור, הצמחייה עליה יש לשמור ועל החלק אשר קסם במיוחד לחברה שלי שמתחילים את המסלול באלברטה ובשלב כלשהו למעלה בהר השטח עובר להיות מדינת בריטיש קולומביה. הילדודס מאוד נהנו מהמידע הזה ו"קפצו" הלוך חזור בין שתי המדינות. כמו כן אמר הפקח שבשעה כלשהי רכבל הכיסאות נסגר ולכן אם לא נספיק אותו ניאלץ לרדת ברגל עוד כ 7 ק"מ (לא הגענו לזה תודה לאל).
מפסגת הרכבל נשקף נוף מהמם של האזור. היום המאוד בהיר הזה אפשר לנו ראות מדהימה למרחקים. היה קר מאוד למעלה ולכן התחלנו ללכת במרץ הליכה קצרה של כ200-300 מטר עד למרפסת תצפית על שלושה אגמים אלפינים – ROCK ISLE LAKE, LARIX LAKE , GRIZZLY LAKE ועל כל ההרים מסביב. מנקודת תצפית זו יוצאים מסלולים שונים. אנחנו בחרנו מסלול המקיף את שלושת האגמים. כ7 ק"מ אשר במהלכו הגענו לעוד 2 תצפיות SIMPSON VIEWPOINT ליד אגם גריזלי וROCK ISLE VIEWPOINT שצופה לאגם בשם זה.

מאגם ROCK ISLE ישנה אפשרות ללכת אל תחנת הגונדולה (מסלול פחות תלול אבל יותר ארוך ) או לעלות חזרה לתצפית בשביל בו ירדנו. העלייה די תלולה אבל קצרה . המסלול כולו יפה מאוד עם נופים מרהיבים וצמחיה משגעת. היה ממש כייף. ירדנו ברכבל הכיסאות למרכז המבקרים שכבר היה סגור, השמש הנעימה עשתה חשק להישאר עוד קצת אז עצרנו לבירה קלה בפאב שהיה פתוח. שם התחלנו לחשוב על ההמשך....

בתכנית המקורית, למחרת היינו אמורים לנסוע לקלגרי ולבלות את היום ב
- Calaway park

מדובר בלונה פארק גדול ובו גם קמפינג, הרעיון היה להגיע יום לפני ההזדכות לקלגרי, לטפל בקרוואן בנחת, לבלות בלונה פארק כסיום כייפי לילדים ולמחרת להיות קרובים לתחנת ההשכרה.
הבעיה היתה שלא הספקנו לראות את כל מה שרצינו, בתכנית עדיין היה לנו את kootenay והחצי ממש התבאס שלא הספקנו לעשות מסלול באגם מוריין כי הנופים שם היו משגעים.

השעה הייתה שעת אחה"צ. לנסוע לקוטנאי נספיק , השאלה היתה האם "לבזבז" למחרת יום שלם על אטרקציה שתכלס ניתן לעשות אותה בכל מקום בעולם או להנות עוד קצת מהנופים המרהיבים שיש למדינה הזאת להציע. לנו המבוגרים התשובה הייתה ברורה. חשבנו איך להציג זאת לילדים והוחלט פשוט לאמר להם ששינינו את התכנית. להפתעתי הרבה הם קיבלו את זה ללא כל בעיה, הובטח להם ביקור בסופרלנד בארץ בתמורה J.

לאחר שעברנו את המשוכה הזאת נותרו עוד שתיים מרכזיות. האחת נושא הלינה, יש לנו קמפינג ללילה מוזמן בבנף, כדי להספיק להגיע עם הקרוואן ללייק מוריין על מנת להיכנס לפני שסוגרים את הכביש עלינו להיות בכביש המדובר בסביבות חמש בבוקר. קצת הזוי יהיה לקום באמצע הלילה לשם כך. הפתרון הוא לוותר על הלילה ששולם (ולספוג את הכסף) ולנסות למצוא מקום לישון קרוב לאגם מוריין.
החלטנו לנסות, במקרה הגרוע נחזור חזרה לבנף ונמשיך בתכנית המקורית.
התחלנו לנסוע לכיוון קוטניי, כבר לא היו לנו הרבה שעות אור ולכן בחרנו לבקר ב:
קניון השיש (Marble Canyon) – טיול רגלי קצר ונחמד.
ראינו קניונים יפים מאלה בטיול.
כמו כן ב - Paint Potsמקום בו מיי מעיינות עשירים בברזל גרמו לאדמה להפוך כתומה-אדמדמה, ויצרו ברכות קטנות.
לאחר מכן נסענו ללייק לואיז וניסינו מזלנו בקמפינג. הפקחית צחקה קלות, כמובן שהכל היה מלא שם (הקמפינג מוזמן כולו בערך שמונה חודשים קודם לכן) והיא הפנתה אותנו לאתר ה overflow של האזור. מדובר במגרש בו אין כלום, רק מקום להחנות את הרכב. תארו לעצמכם מגרש חניה של קניון או אצטדיון. המגרש היה כמעט מלא לגמרי כשהגענו אולם הצלחנו לתפוס את אחד מהמקומות האחרונים. כמו בדרך הקרחונים לא מדובר בחניה חינמית אלא יש להשאיר כסף בקופסא ייעודית בכניסה למגרש.
המגרש כ 25 ק"מ מאגם מוריין, כיוונו שעון לרבע לחמש בבוקר. המטרה היתה לצאת בחמש ולהגיע לאגם לפני שסוגרים את הכביש.
יום ראשון ה 27.8 יום אחרון של פעילות מוצלח ביותר.

השעון צילצל ובקושי רב קמנו. את הילדודס העברנו למיטה שלנו במטרה שימשיכו לישון, התינוקי ניאלץ לקום על מנת לעבור לכיסא הבטיחות ויצאנו לדרכינו בחושך מוחלט. לאגם מוריין הגענו לקראת שש בבוקר ולשמחתנו הכביש היה פנוי, מצאנו מקום חניה באזור בו ניתן לקרוואנים להחנות אבל לא היינו היחידים שם כלל. תפסנו את אחד המקומות האחרונים. בחוץ עדין חושך, החלטנו לחזור לישון לשעה נוספת ולאחר מכן להתארגן למסלול.
לקראת תשע בבוקר הצצנו החוצה, מגרש החניה היה מלא עד אפס מקום, המולה ורעש מסביב. התארגנו מהר ויצאנו לכיוון האגם המדהים הזה.
בחרנו לעשות מסלול בשם Eiffel lake
על השלט היה כתוב 5.6 ק"מ, יש לשים לב כי המרחק המצוין בשלט הנו לכיוון אחד. מצוין והמסלול כולו כ 12 ק"מ.
שמחים וטובי לב התחלנו את החלק הראשון של המסלול. עליה של 2.4 ק"מ עם הפרש גובה של 300 מטר. בתחילה הדרך ישרה ועוברת מספר גשרים ולאחר מכן מתפתלת ב10 פיתולים הלוך ושוב כשבכל פעם עולים גבוה יותר. הולכים בתוך יער לאורך כל הדרך נוף מדהים של אגם מורין שמציץ מבין העצים וכן המון פרחים ופטריות.
העלייה לא קלה אבל יפה ביותר. בסיום הפיתול העשירי מגיעים לספסל - זה רק נקודת פיצול. הדרך ישר למעלה מטפסת אל מעבר סנטינל –Sentinel pass ואילו הדרך שמאלה מובילה כמעט במישור עם עליות קטנות , אל אגם אייפל (3.4 ק"מ). הדרך מדהימה ביופייה מאחר ומתחת נמצא עמק 10 הפסגות וכמובן שבצד השני של העמק ניצבים במלוא הדרם ההרים הגבוהים עם 10 הפסגות.
בתחילה אגם מורין עם מימיו בצבע כחול עמוק הופיע מדי פעם מבין העצים ואחר כך יצאנו לאזור ללא עצים אבל עם פריחה מדהימה על כל המורד שמשמאלנו.
השביל הפך להיות פחות נח ונעים הולכים על אבנים, יש דרדרת ובצד השמאלי תהום די עמוק, רצינו להגיע כמה שיותר מהר לאגם למנוחה ופיקניק אבל לא ראינו מקום הולם לשבת , גם לא באופק. לאחר הליכה של כשעה וחצי החלה רוח לא נעימה, הילדים החליקו כל הזמן, האגם נראה מתחתינו אבל לא הבנו כיצד ניתן להגיע אליו כיוון שאין שביל. מולנו עברו שני טיילים שהתברר שהיו ישראלים ואמרו לנו שבאמת אין גישה נוחה לאגם, הם המשיכו עוד שעה הליכה ולא הגיעו לשום מקום, פשוט עצרו במקום, אכלו וחזרו.
החלטנו לעשות כמותם ולעצור במקום שהיינו בו. אכלנו קצת חטיפים, לא היה נעים לשבת שם כלל. זוג טיילים נוסף עבר ואמר אותו הדבר כך שבדיעבד זאת הייתה החלטה נבונה. האגם הוא אגם קטן וחמוד, לא הרגשנו פספוס או צורך להגיע עד אליו והעיקר הוא הנוף של ההרים הגבוהים וקרחון שנראה מרחוק – נוף שלא מן העולם הזה.

לאחר מנוחה קלה, התחלנו את דרכנו חזרה. כמובן שהירידה הייתה קלה יותר מהעלייה ונעשתה מהר בהרבה מהעלייה.

סיימנו את המסלול, עייפים אך מאוד מרוצים מהנוף המדהים של אגם מוריין, בדיעבד לנו הגדולים זה סיום מוצלח בהרבה מלונה פארק.
בצער רב נפרדנו מהאגם היפה ומהאזור המדהים הזה ונסענו ללינת הלילה האחרונה בקמפינג של הלונה פארק.
לאחר כשעתיים הגענו למקום, ביררנו היכן ניתן לרוקן מים ולמלא על מנת שמחר נהיה יעילים. ארוחת ערב אחרונה בקרוואן שלנו ולישון. למחרת יום סידורים, אריזות וניקיונות.

יום ב' ה28.8 היום האחרון בקנדה– סידורים אריזות ניקיונות וטיסה ארוכה מאוד הביתה.

קמנו מוקדם וכמו במבצע צבאי מנוהל היטב התחלנו במלאכת האריזה והניקיון. כולם עבדו בחריצות ובמרץ, אפילו התינוקי עזר בכך שלא הפריע J.
נשאר לנו המון אוכל כפי שחששנו, פניתי לשכנה בקמפינג באם מעוניינת באוכל והיא יותר משמחה לקחת ולהפתעתי גם שילמה לנו 50 דולר על הכל. לא חשבתי לבקש כסף אבל שמחתי כשהציעה.

יצאנו לכיוון חברת ההשכרה, גם שם כמו בוונקובר מדובר במערכת משומנת היטב. נעמדים בתור עם הקרוואן, פורקים את המזוודות. על פי זמן ההגעה מגיע איש צוות לבדוק את הרכב ולאחר שנותן אישור שהכל תקין , ממלאים טפסים ויש הסעה שלוקחת אותך למלון או לשדה התעופה. כפי שהובטח קיבלנו זיכוי על המעבורת שפספסנו בהתחלה ופיצוי בסך 30 דולר על הזמן שלנו שבוזבז.
אין לי מושג איך תמכרו את הפיצוי הזה אבל לא התעסקנו בכך כלל.

לאחר כשעתיים בחברת ההשכרה, עלינו על השאטל לכיוון שדה התעופה להתחיל בדרכנו המאוד מאוד מאוד ארוכה הביתה.

9 שעות טיסה לאמסטרדם, 13 שעות קונקשן ועוד 5 שעות הביתה.

לצערי בניגוד לטיסה בהלוך התינוקי היה סיוט בטיסה זו, לא ישן ובכה חלק ניכר ממנה. הילדודס למרות הבטחתם לישון לא הפסיקו לשחק במערכת הבידור והגענו לאמסטרדם בשעת בוקר מוקדמת שעון אירופה אבל חצות עבור השעון הביולוגי שלנו.

יצאנו לעיר, כשבתכנון היה להסתובב באזור כיכר דאם, ב 11:00 היו לנו כרטיסים לבית אנה פראנק שהוזמנו מבעוד מועד ולאחר מכן תכננו שייט, ארוחה טובה ולחזור לשדה.
התכניות לא ממש יצאו לפועל...

הגענו לעיר, הסתובבנו ועצרנו לארוחת בוקר. הגענו בזמן לבית אנה פראנק. מסתבר כי לא ניתן להסתובב שם עם עגלה והתינוקי לא ממש שיתף פעולה עם המסלול של הסיור ולכן יצאתי איתו החוצה. החצי והגדולים נהנו מאוד ובילו שם זמן ארוך מאוד.

לכשיצאו יצאנו להסתובב. השעה הייתה כבר שעת צהריים והיה ברור לנו ששייט יסתיים בשינה של הילדים. בינתיים הסנדוויץ ביקש לשבת כי הוא עייף מאוד , ישבנו לנוח בכיכר כלשהו והוא נרדם מייד. ממש כבה, אחריו התינוקי גם כן. ישבנו שם בכיכר כשעתיים וחצי. אח"כ הערנו אותו ונכנסנו לסטאר באקס בתקווה שפראפצ'ינו יעיר אותו ונוכל להמשיך אך גם שם הוא המשיך לישון. גם אנחנו ההורים היינו עייפים מאוד אבל לא היה ניתן להעיר את החברה. גם הגדול נרדם ובכלל הבנו שאבוד.

כשלא הייתה ברירה הערנו אותם בכח וחזרנו לשדה רעבים בטירוף. צחקנו שרק אנחנו יכולים להעביר יום שלם בעיר כמו אמסטרדאם ולצאת ממנה רעבים.

את הטיסה לארץ כולנו העברנו בשינה..... תם ונשלם עוד טיול משפחתי מוצלח.
כבר מתחילים לחשוב על היעד הבא, כנראה באירופה שהיא זולה בהרבה מצפון אמריקה. למרות שאחרי הקרוואנים של אמריקה נראה לי יהיה קשה לחזור לסטנדרט האירופאי.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של kohrafa1?

‹ הפוסט הקודם
בולגריה - פסח 2017 טיול משפחתי
בולגריה - פסח 2017 טיול משפחתי
מתוך הבלוג של kohrafa1
05-07-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של kohrafa1 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

פוסט מעניין מאוד


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תודה על ההשקעה בכתיבה ועל שיתוף החוויות והטיפים


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×