אוורסט בייס קאמפ, קאלה פטאר, גוקיו ו-3 הפסים ב16 ימים.

תמונה ראשית עבור: אוורסט בייס קאמפ, קאלה פטאר, גוקיו ו-3 הפסים ב16 ימים. - תמונת קאבר
הרי ההימלאיה מקאלה פטאר. גובה 5550 מטר.

מסלול האוורסט:

יום 1 לוקלה-פאקדינג:

יצאתי לטיסה ללוקלה מקטמנדו ב25.10.16 יום ראשון. גובה הכפר 2800 מטר. הנוף בטיסה לכיוון הרי ההימאליה היה מדהים ביותר עם ההרים המושלגים של רכס ההימלאיה והכפרים שמסביב. היו איתי קבוצת יפאנים במטוס והם התלהבו שאני יודע כמה מילים ביפאנית. כמו קוניצ׳ואה, סייונארה, לספור מ1 עד 10, כמובן שידעתי גם איך אומרים נהג (איש-עם-אוטו), חייל (איש-עם-עוזי) בדיחות ישראליות וזה באמת נשמע יפאני אם אומרים את זה מהר במיוחד כאשר הם אומרים את זה במבטא שלהם והם לא מבינים מה הם אומרים אבל זה קורע מצחוק כשהם אומרים את זה.. חח.. אבל מעבר לצחוקים והדיבור איתם הרעש של המנועים של המטוס הישן שבנו אותו בתקופת האחשוורוש היו נוראיים. אז במשך חצי שעה של טיסה הייתי רק עם האצבעות באוזניים ועדיין כשירדתי מהמטוס אז עדיין היו לי צפצופים במשך דקות ארוכות..

שלושה חברים לטיול חיכו לי בנמל התעופה: דניאל, עידו ואוקסנה (הטיסה שלי הייתה בחברה אחרת וקצת יותר מאוחרת משלהם) את הטיסה שלי דחו וזה קורה הרבה בחברות הנפאליות אבל איכשהו הצלחתי להידחף לטיסה אחרת שהייתה בזמן הטיסה שהייתה אמורה להיות לי..

הלכנו לפלאייאיסט בלוקלה והשכרנו מדריך בשם רינג'י ופורטר בשם לוקנדרה.

באותו היום הגענו לפאקדינג בגובה 2600 מטר. ההליכה הייתה לא קשה והיה קצת קר. 3.5 שעות הליכה.

בלילה היה קר מאוד. בטח 0 מעלות.. ועדיין מצאנו את חצי הכוס המלאה בידיעה שזה יהיה כנראה הלילה הכי חם שלנו במסלול.. איזה כיף.. :)

3ac2cb7d345bf81b7e658e48cddbfd7d.JPG?l=8

נמל התעופה בלוקלה

8eff33557dfd6efe35045847f818e193.JPG?l=6

הצוות :)

מימין לשמאל: אני (איציק), עידו, דניאל ,רינג'י, לוקנדרה ואוקסנה.

יום 2 פאקדינג לנמצ'ה:

יום שני מפקדינג לנמצ׳ה בזאר 3540 מטר גובה

המסלול בערך 6 שעות

בנמצ׳ה בלילה היה מינוס 2 בערך וביום היינו עם בגדים ארוכים ותרמים. למרות שאמרנו לבעל הגסטהוס שאנחנו אוכלים רק אצלו כדי שיביא לנו לגור בחינם והוא הסכים אז תאכלס הלכנו לאיזו מסעדה אחרת וכל היום היינו שם בגלל האינטרנט בחינם ובגלל האווירה מדהימה שהייתה שם.

היו גם כמה תקלות עם רינג'י המדריך שלנו לאורך כל הדרך..

1.קודם כל הוא שם אותנו בגסטהוס יקר בפקדינג! עשינו סיבוב וראינו שהגסטהוסים האחרים הרבה יותר זולים. אמרנו לו שאנחנו רוצים להיות בגסטהוס אחר והוא לא הפסיק לגרד את הראש ולהילחץ.. אז כדי שלא יהיו אי נעימויות אז אמרנו לבעל הגסטהוס שרינג'י רצה שנהיה בו שאם הוא יתן לנו את אותם התנאים שקיבלנו בגסטהוס המתחרה אז נישאר אצלו והוא הסכים.

2.רינג'י ביקש 4000 רופי אחרי יומיים איתנו בגלל שאין לו כסף לאוכל ולינה וסרבנו כי שילמנו מראש מקדמה על 10 ימים לחברת הנסיעות 32 אלף רופי!! (בשקלים זה חלקי 27 בערך) על המדריך וגם על הפורטר ואם נשלם לו אז בטח לא נראה אותו בבוקר וככה זה נראה והוא לא נראה אמין מההתחלה (דניאל חשד בו כבר בהתחלה ועידו ראה שהוא מהמר על הכסף שלו אז כנראה שיש לו חובות)

3.יחסית למדריך, רינג'י לא ידע מספיק אנגלית וגם בהכרת הדרך הוא לא היה הכי מקצועי.

ולמרות שלא היה לו שקל בארנק או רופי ליתר דיוק, לא הבאנו לו כלום.. הוא רק יומיים איתנו.. הוא התעצבן מהסירוב ואמרנו לו שאת הכסף הוא צריך לבקש מהסוכנות ולא מאיתנו. מהויכוח ומרמת השיחה איתו החלטנו שאנחנו לא מעוניינים בו יותר. דיברנו עם פלאייאיסט וקיבלנו מדריך אחר מדהים ביותר בשם פימבה כבר בבוקר ואמרנו לרינג'י שהוא יכול לחזור ללוקלה אחרי הצעקות של דניאל על הסוכנות ואיומים למשטרה. בסוכנות הודו שהוא נוכל וניסה לגנוב מאיתנו.. אבל נראה לי שהוא ישאר בחברה עוד שנים ארוכות וימצא אנשים אחרים שכן ישלמו לו.

פימבה לעומת רינג'י היה מקצועי! הכיר את הדרך ואת השטח. ידע כמה זמן יקח לנו להגיע לכל מקום, כל גבעה הוא הכיר, כל כפר הוא יודע והוא יודע אנגלית ברמה טובה מאוד (לא מדבר שוטף.. אבל מספיק בשביל כל מה שהיינו צריכים..), היה לו איכפת מאיתנו!! בן אדם מדהים!!

לוקנדרה הפורטר נישאר איתנו עד הסוף והוא היה מדהים למרות שהוא לא ידע אנגלית בכלל (הוא לא מדריך אלא פורטר ואין צורך שידע אנגלית למרות שזה באמת לא היה מזיק) אבל הוא באמת השתדל לשאול בשלומנו ועזר לנו הרבה!

דרך אגב, הבאנו בסוף הטרק לפימבה המדריך 100 דולר טיפ וללוקנדרה 80 דולר טיפ.

מגיע להם!

e1d5be510982fba38288e26d80fa8a59.JPG?l=8

נמצ'ה בזאר

יום 3- יום התאקלמות:

יום שלישי עשינו בנמצ׳ה עוד יום התאקלמות ועלינו לתצפית לאוורסט בגובה 3900 מטר. לא היה קל ולקחנו את הזמן בגלל הצילומים ועוד עיכובים לא מתוכננים והגענו לתצפית אחרי 3 שעות. אולי קצת פחות.

12bf2cb7adb40c490bc9b6143f6e26e8.JPG?l=8

התצפית לאוורסט (רואים את האוורסט מרחוק והוא כ30 ק”מ מאיתנו קו אווירי)

יום 4-5 הליכה לטינגבוצ'ה והתאקלמות:

הלכנו לטינגבוצ׳ה (גובה 3860 מטר).

כמעט 6 שעות הליכה. קר בהליכות ובלילה נראה לי שהיה מינוס 5. עשינו כביסה במים בטמפרטורה של 1-2 מעלות (זה כואב בידיים!) וכשקמנו בבוקר אז כל הבגדים שהיו על המתלה, היו עם שכבות של קרח. (כמה מפתיע..). לא היה לנו מושג איך מייבשים כביסה במקומות כאלה כי אין שום מקום חם. שמנו את הכביסה בחדר כמה שאפשר והכביסה לא הייתה יבשה. אבל הסתדרנו איכשהו. הגענו ביום שישי ועשינו שם שבת. יש שם בעלת גסטהוס שהוסיפה 50 רופי בגניבה על התפריט שלה לפני שיצאנו על כל דבר שלקחנו. אנחנו תמיד משווים את המחיר שרושמים מול התפריט כי לפעמים יש טעויות לטובתנו או לרעתנו ותמיד אנחנו מעירים לבעל הגסטהוס לטוב ולרע אבל ראינו שהיא חרגה לרעתנו בלא פחות מ10 דברים. בטח חשבה שלא נבדוק. צעקנו עליה שהיא גנבת מול כל התיירים והזהרנו אותם ממנה.. אחרי ששילמנו לה את המחיר האמיתי (היא לא בדקה אפילו אבל אנחנו לא נוכלים כמוה..) אז יצאנו ודניאל בדרך החוצה אמר בקול ובצורה מנומסת אבל מזהירה מול כל התיירים שהיו בגסטהוס: ״תשתדלי לא לגנוב בפעם הבאה״ וכולם שמעו.. אז היא צעקה לו בחזרה: ״אני לא גנבת!! אתם ממש מוזרים״ הלכנו משם וכל מי שראינו באיזור הכפר הזהרנו אותו ממנה כי ממש כעסנו עליה.

2a4bd7f68301adc723f87752429c15c2.JPG?l=8

כביסה קרה

יום 6- מטינגבוצ'ה לדינגבוצ'ה:

יום שישי של הטיול (יום א׳) מטינגבוצ׳ה לדינגבוצ׳ה (גובה הכפר 4410 מטר) אחרי התקרית עם בעלת הגסטהוס. בערך 6 שעות. מהרגע שעברנו את רף ה4000 התחילו מחלות גבהים בדרגות קלות כגון כאבי ראש. ובגלל חוסר החמצן אז התעייפנו בהליכה של מרחקים קצרים והלכנו כמו זקנות, היה לנו עוזר נפאלי לסחוב את הציוד (סבל) והמדריך הנפאלי גם סבל והיו לנו מקלות הליכה וכל שנייה המדריך והפורטר שאלו אם אנחנו בסדר שזה באמת המחיש לנו מה נעבור בעוד 50 שנה כשנגיע לבית אבות..

יום 7- מדינגבוצ׳ה לצ׳וקונג:

כ3 שעות הליכה. הגובה 4700. טיפסנו את הפסגה הראשונה 5085 מטר (סתם הר בלי שם) כדי להסתגל לגובה. לא לקחנו מדריך ולא פורטר והבאנו להם לנוח.. חשבתי ששכחתי איפהשהו את המצלמה שלי כי התיק של המצלמה היה קל יותר מידיי ורצתי כמו מטורף כדי לחפש את המצלמה. דניאל ועידו מצאו את המצלמה בתיק של המצלמה (יצאתי קצת דפוק) אבל מאז ועד היום קראנו להר ההוא בשם ״הר המצלמות״. התחלנו את הטיפוס להר והוא היה קשה מאוד לטיפוס. עלינו בקו ישר כמו פלסטינים. הדרך הייתה מאוד תלולה, הייתה דרדרת אבנים קלה וכל צעד קדימה זזנו מהשיפוע חצי צעד אחורה וגם אבנים נפלו מהתנועות שלנו. בקיצור לא היה פשוט בכלל.. כשהגענו לפסגה אז הגיע כבר 16:45, העננים הסתירו לנו את הנופים לחלוטין וראינו רק איזה 15 מטר לכל כיוון וכשירדנו מהפסגה חזרה לכפר אז גילנו שהיה שביל מסודר ויצאנו ממש דפוקים שלא שאלנו אם יש דרך נורמלית לעלות את ההר הזה. מצד אחד היה מבאס שלא עלינו משם אבל מצד שני מצאנו מקום נוח לרדת מההר כי לא היה לנו מושג מאיפה אנחנו הולכים לרדת גם בגלל הדרך המסוכנת וגם בגלל העננים שלא ראינו כלום.. בנוסף כל מסלול קשה שעשינו היה יותר קל מהעליה הקשה הזאת וכל מסלול שעשינו, אמרנו שהר המצלמות היה יותר קשה.. (כמעט כל עלייה).

e27da13fd07ed9ef417be946f28a20c8.JPG?l=8

באמצע העליה ל”הר המצלמות” (ההר מאחורי המצלמה)

a83020f7737fc0fe622af563cf6e2196.JPG?l=6

בדרך להר..

יום 8 קונגמלה פס (הפס הראשון):

יום שמיני יצאנו ב7 בבוקר לפס הראשון בשם קונגמלה פס. הפס הכי קשה לפי דעתי. גובה 5535 מטר בערך וסבלנו כולנו מכאבי ראש וקצת לחצים בראש במיוחד אני.. סימנים ברורים למחלת גבהים שזה התחיל כבר כשעברנו את רף ה4000 מטר וכל יום אותו הדבר ולפעמים יותר גרוע ולפעמים הכל בסדר.. אבל בגלל הרצון להגיע לפס אז פשוט עצרנו כל זמן קצר, הכאבים קצת ירדו והמשכנו. כשהגענו לפס הנוף היה מדהים ביותר משני הכיוונים. רכסי הרים מושלגים, אגמים, נופים מדהימים ביותר וראינו אפילו את הכפר ובוצ׳ה שבגובה 4900 מטרים. נראה ממש במרחק יריקה. ירדנו, אמרנו יהיה קל. ככה זה היה בהתחלה.. מסתבר שהמסלול לרדת מההר היה הרבה יותר קשה מלטפס את ההר. לכולנו.. לא יודעים אם זה בגלל שכשהתקדמנו אז המרחק לכפר בכלל לא השתנה, אולי בגלל שנגמרו הכוחות באותו היום ואולי בגלל המחלות הגבהים שהיו לי כשירדנו.. אבל כשהגענו למטה אז גילנו שיש גם טיפוס הר שהיה מולנו ולא ראינו אותו בגלל שהוא היה רחוק. טיפסנו עוד חצי שעה כדי להגיע לכפר.. עברנו דרך אגמים קפואים ומידי פעם שמענו סלעים נופלים לאגם מסיבה לא ברורה. הגענו לכפר לקראת 17:00 והיה קר מאוד! הטמפרטורה בלילה מינוס 10-12 מעלות. בתוך החדרים כמובן שאין חימום והטמפרטורה הייתה לא פשוטה ולא הצלחנו להתרגל לקור... נכנסנו לגסטהוס הגרוע ביותר שראינו ובתקווה שזה גם הגרוע שנראה. הראשון שזכה ב5 כוכבים מתחת לאפס. אין חשמל בחדרים, הם נראים זוועה, קפוא שם! כמו מקפיא תעשייתי! אין בידוד טוב בין הפנים של החדר לבחוץ, הכל יקר ואמרו שאם אני רוצה להטעין משהו אז צריך לשלם 300 רופי לשעה. אחרי שהסכמתי, אמרו שאין להם מספיק חשמל מהאנרגיה הסולרית אז לא יכולתי להטעין את הסוללות של המצלמה.. המעבר לחדרים והחדרים עצמם קרים מאוד והאוכל גם לא היה להיט וכשהייתי צריך לקום כדי לעשות פיפי אז לצאת מכל השכבות ולחזור אליהם זה היה סיפור לא נורמאלי.. (איך ישנתי אתם שואלים? אז ככה, הייתי עם גרביים תרמיות, מכנס תרמי, מכנס טיולים, חולצה תרמית, סוודר, חולצת פוטר עם הקפוצ'ון על הראש, כל הגוף בתוך שק”ש ולמעלה שמיכה ורק ככה היה לי נעים! עכשיו נראה אתכם יוצאים מזה כדי לעשות פיפי!! סיפוררר..)

ועוד אנחנו בתוך מבנה שאין בו חימום והוא עשוי מעץ. אז מה קורה בחוץ אני לא רוצה לדעת...

חוץ מזה בעלת הגסטהוס לקחה לנו את השמיכות בטענה שזה שייך לפורטרים והיא תביא לנו את השמיכות שלנו..

מה ההבדל ביניהם לעזאזל?!

פגשנו שם ישראלית בשם שיר שהצטרפה אלינו ועזבה את הקבוצה הקודמת שלה.. היינו כולנו מגובשים מאוד :)

fffc20b880c14949988013f6926a802e.JPG?l=8

קונגמלה פס ורואים אם מתאמצים את הכפר ובוצ'ה במורד ההר באמצע. והחלק הכהה למטה זה ההר שטיפסנו.. בכלל לא נראה הר מפה!

יום 9- הכפר גורקשפ (5140 מטר) וקאלה פטאר (5550 מטר):

היום התשיעי יצאנו ב8:00 בבוקר בתכנון לעשות את הבייס קאמפ, הלכנו לכיוון הבייס וראינו בדרך ש360 מעלות מסביבנו זה רק הרים מושלגים וזכינו לראות שוב פעם את האוורסט מרחוק, הגובה שלנו מעל 5000 מטר והאגמים היו קפואים אז עמדנו עליהם, שכבנו עליהם והצטלמנו (תעשו טובה, אל תעשו את זה!)

b76ad7de900c3d64ee56b53b3c3ab733.jpg?l=6

אומרים שישו הלך על המים.. בואו נראה אותו שוכב עליהם!!

בדרך פגשנו חברים ישראלים מתחילת הטיול ושכנעו אותנו להתחיל בקאלה פטאר בגלל שהשקיעה יפה שם.. השתכנענו והלכנו לשם. בדרך הגענו לכפר גורקשפ 5140 מטר. אכלנו ארוחת צהריים, קיבלנו חדרים ללילה והתחלנו את העליה לקאלה פטאר. טיפוס קשוח שנמשך שעתיים והמדריך אמר שהטיפוס מגיע ל5550 מטר. בכל אופן הנוף היה מטורף ואפילו היפה ביותר שראינו לפי דעתי.. ראינו בבירור את האוורסט וקשה היה להאמין שזה גבוה 3 ק״מ מעלינו כי זה נראה הרבה פחות.. אבל מחלת הגבהים אצלי הייתה קשה קצת שהתבטא בכאבי ראש, לחץ בראש נוראי וזה לא היה פשוט. החלטתי לרדת מההר אחרי 45 דקות בערך אחרי כמה צילומים כי לא עליתי לשם לשווא והמדריך הצטרף אלי. נראה לי שהוא גם כן מיצא את הטיפוס המי יודע מה שלו. כשהיינו למעלה אז העננים היו חלשים אבל אחרי 10 דקות בלבד של ירידה מההר התחילו להגיע הרבה מאוד עננים, הטמפרטורה צנחה, כאבי הראש התגברו אצלי, שמענו מפולות שלגים מכיוון האוורסט (נשמע רציני ביותר. מזכיר את הקול של הרעם) , המדריך אמר שמזג האוויר לא נראה טוב והוא גם נראה קצת לחוץ.. הגענו לכפר גורקשפ. הגעתי מסוחרר מאוד ובמצב לא טוב בכלל. איזה תייר שאמר שהוא מבין ומכיר טוב את מחלת הגבהים, אמר לי שאני נראה רע מאוד והביא לי אספירין. זה ממש עזר ואחרי כמה שעות גם שאר החברים חזרו. רק עידו ושיר זכו לראות את השקיעה המדהימה שזכינו לראות רק בתמונות. כל העננים כיסו את הקרקע והם ראו רק את הפסגות. מדהים!!

בלילה אין בכלל מה לחשוב על לצאת מהגסטהוס “לנשום אוויר”. הטמפרטורה בחוץ 15-17 מעלות מתחת לאפס.. לא טמפרטורה שאפשרי לצאת מהמבנה, למרות שבפנים לא חם בכלל.. אבל אפשר לעבור את הלילה..

be9145c5b6cd3b32c5187e1d49211cbd.JPG?l=8

הכפר גורקשפ (5140 מטר)

c0fb8b71d8fd07a5dcc73063be40a567.JPG?l=8

מקאלה פטאר

77bce7a4f1653a42c628345b9ff74e90.JPG?l=8

האוורסט מקאלה פטאר (ההר באמצע עם הכי פחות שלג)

dbf2d6045c88b3458b651191f5904d26.JPG?l=8

האוורסט

3ba1e438ef7c3cbd79f5f1390b9c54f2.JPG?l=6

האוורסט בשקיעה.. ההר אדום והעננים מסביב מכסים את כל הקרקע אז רואים רק את הפסגות.

8789fa7a984a8183c797e7da9029735e.jpg?l=6

מקאלה פטאר

89d5c0289dd22d83c1d1c82b85e83b18.JPG?l=8

ירידה מקאלה פטאר

61e615635cf7e8c82e8946a3691d5815.jpg?l=6

היום 10- אוורסט בייס קאמפ (גובה 5364 מטר):

יצאנו מהכפר גורוקשפ לבייס קאמפ. בערך שעתיים וחצי הליכה. יצאנו ב7 בבוקר והיה בערך מינוס 8 מעלות ביום. הבקבוקים והשלוקרים קפאו אחרי 10-15 דקות הליכה והיה לנו מעט מאוד מים במצב נוזלי לשתות. רוב הבקבוקים קפאו. איבדנו תחושות באצבעות של הרגליים והידיים מאוד מהר, ואחרי כמה דקות זה התחיל לכאוב וכולנו סבלנו.. לעידו היה קרח בכובע והצטברו לדניאל שכבות של קרח על הזקן. חח נראה ממש כמו סנטה קלאוס!! רק בלי האיילים וזה היה הבוקר הכי קר שהיה לנו. לפחות הנוף המטורף מפצה על הסבל..

אחרי שעתיים היה נעים.. בטח מינוס 3-4 מעלות. איזה כיף! כנראה שממש התרגלנו לטמפרטורות האלה ואנחנו לא זוכרים בדיוק מתי היה כל כך נעים.. אמרנו שנהיה שם 15 דקות ובפועל היינו שעה ורק צילמנו תמונות. חזרנו לכפר גורקשפ, אכלנו ארוחת צהריים ויצאנו לכפר ג׳ונגלה במרחק 6 שעות הליכה. הגענו בשעות הערב. משהו מיוחד היה שם? כן.. דניאל הטעין את המטען הנייד שלו בחינם עם הקסמים האישיים שלו עם הפקידה הנפאלית שם.

22e3b229094de1bc8eb6a6d691be7f52.jpg?l=6

אוורסט בייס קאמפ

0080f9dc52ab2e3dd43b693290fe5aab.JPG?l=8

b552090acc54f25096b10f8306e87829.JPG?l=8

71f36bb6c050380fdd90e97464594f5e.JPG?l=8

7b272e194b90054af4cf7fd4b6a5734a.jpg?l=6

למעלה מימין לשמאל: דניאל, אני.

למטה מימין לשמאל: עידו אוקסנה ושיר.

יום 11- צ'ו לה פס (הפס השני- גובה 5367 מטר) והכפר גוקיו (גובה 4790 מטר):

קמנו ב5 בבוקר, יום שישי לצ׳ו לה פס. למה לא מאוחר יותר? כי אני דתי וחייב להגיע בזמן לשבת בגוקיו.

התעוררנו הרבה לפני השמש. קר רצח! אבל אף אחד הפעם לא התלונן. חזקים אנחנו.. אפילו התארגנתי בלי כפפות מהלחץ של השבת..

יצאנו ב6 וחצי לצ׳ו לה פס ובגלל הלחץ של הזמן לשבת והאיטיות של האחרונים (למה האחרונים תמיד בסוף?!) אז התפצלנו ותכננו להיפגש בגוקיו. במהלך הדרך טיפסנו על סלעים בגובה של לפחות מטר (ככה בערך 20), עברנו מעבר של שלג בערך 40 דקות ובלי מקלות הליכה זה פשוט סכנת חיים. בהרבה מקומות שאפשר להחליק וליפול למקומות שלא היינו רוצים (הרי אנחנו על רכס, יש שיפועים תלולים בדרך ויש קטעים שהלכנו על קרח קשה כמו אבן וממש מחליקים) ויש גם מעבר של סלעים עם שלג. הנוף מטורף ביותר וזה הזמן הארוך ביותר שעברנו עם שלג. טיפסנו לפס עוד איזה 20 מטר למעלה ושם דווקא אין שלג (איזה מוזר). הצתלמתי עם התפילין ברקע עם ההרים המרהיבים (לא הנחתי תפילין בבוקר כי היה קר מידיי להוריד את הביגוד החם) ואחרי 20 דקות אני, דניאל, עידו ולוקנדרה הפורטר התחלנו לרדת לכיוון גוקיו. שיר ואוקסנה התעכבו אז השארנו להן את המדריך. עברנו מעבר של סלעים גדולים מאוד במשך 20 דקות וחלקם התנדנדו כשעלינו עליהם, השבילים היו ברוב הדרך חסומים מהסלעים כנראה בעקבות רעידות האדמה שפקדו את נפאל, לא היה פשוט לעבור אותם והדרך לא הייתה נוחה בכלל. המעבר לגוקיו היה בעייתי בחלקו הסופי מכיוון שחייבים לעבור בשביל צר מאוד. אולי מטראו מטר וחצי הרוחב שעומד בצלע ההר. מצד ימין יש ירידה תלולה מאוד ומצד שמאל יש עליה בשיפוע של איזה 75 מעלות למעלה וכל הזמן יש דרדרת של אבנים.. כמעט ופגעו בנו וכל הזמן הסתכלנו למעלה כדי לראות את האבנים שלא יפגעו בנו.. הכפר גוקיו נראה מרהיב. נראה יפה יותר מהכפרים האחרים ובחלקו המערבי יש אגם גדול מאוד. נראה מדהים!

התמקמנו בגסטהוס לקראת הערב ובלילה ביקשנו שמיכות. המדריך שלנו אמר שאין להם שמיכות עוד לפני שהוא שאל אותם.. (למה לא אמרת לנו את זה קודם?! היינו הולכים למקום אחר!!) נפילה קשה של המדריך שממש התחברנו אליו וכל כך סמכנו עליו אבל הוא היה חבר של בעלי הגסטהוס והסתיר את זה מאיתנו שאין להם שמיכות.. לא ויתרנו והלכנו לחפש גסטהוס אחר ללא המדריך והפורטר.. שיחפשו מקום אחר.. כעסנו על פימבה המדריך מאוד וחיפשנו מקום אחר חוץ ממני שלא יכולתי לטלטל ציוד בשבת (איזה עניין של דתיים..). ישנתי לבד עם שק״ש בלבד.. בעצם לא ישנתי בכלל בגלל שהיה קפוא.. השק״ש היה קר מאוד והצטברו עליו שכבות של קרח.. לא נרדמתי כל הלילה, לא הפסקתי לרעוד ולא הפסקתי לקלל את המדריך..

בבוקר המדריך שאל אותי איך עברה השינה? אמרתי לו: ״לא ישנתי (יא בן #%$€!!)״ והוא לא הפסיק להתנצל על זה שהוא לא היה בסדר. נראה לי על הטעות הזאת הוא לא יחזור כי הוא ראה שאיבדנו בו קצת את האמון וזה לא היה מתאים לו בזמן שהכרנו אותו. בבוקר הוא דאג לי לשמיכה ולא הפסיק להתנצל.. נראה היה לי שהוא באמת ישתפר להבא ודיי סלחתי לו. באמת שמאז כבר לא היו פאדיחות איתו והוא יצא הרבה יותר בסדר בכל דבר שהיה.. ממליץ עליו!!

דניאל, עידו, אוקסנה ושיר לא מצאו גסטהוס אחר פנוי וארבעתם ישנו על מיטה וחצי באותו הגסטהוס. היה עליהם 2 שמיכות (מאיפה השיגו אותם?), כל הלילה הם עשו רעש והתיירים האחרים דפקו להם על הקיר כדי שיהיו בשקט.. חחח! אם הם רק היו פותחים את הדלת כדי לראות איך הם נראים על הרבע מיטה הזאת, אולי הם היו מבינים את המצב הקשה שהם נקלעו אליו. ובטח מאחלים להם הרבה בריאות ונחת..

9b47e5fedde9feae62fff5995376edfc.JPG?l=8

המעבר לצ'ו לה פס, מסוכן לעבור פה ללא מקלות הליכה!

568968c88dd3fb0ed885b3dd19248613.JPG?l=8

f45ec571e26bbdfaa067d1c797dd363d.JPG?l=8

b66b9dd61c3ce4acc9981e6e89bfc97d.JPG?l=8

בצ'ו לה פס

cc24a4912d214f866d12d41a1fc6aa5d.JPG?l=8

בצ'ו לה פס

d1bd500826b58b1390df13174067600d.JPG?l=8

הכפר גוקיו

392474619e0407e488028de9cca5ce66.JPG?l=8

האגם מהכפר גוקיו מחלון הגסטהוס

ce39e6ae291e6d6903c1c4af15d28e9a.JPG?l=6

אותו אגם :)

יום 12: יום מנוחה בגוקיו (יום שבת)-

היום יום שבת. בארוחת בוקר איזה מבוגר צרפתי אחד בשנות ה 60 שלו בא אלינו ואמר שהם לא יכלו לישון כל הלילה בגלל הרעש שעשינו, ״אז תודה לכם״ בגסות רוח אמר לנו. 3 מאיתנו אמרו באותו הרגע בדיוק ״בבקשה״ והתאפקנו לא לצחוק מהתזמון המדוייק.. אחרי שהוא הלך, נשברנו מצחוק. אני ועוד מישהו/י אמרנו שגם אנחנו רצינו לומר ״בבקשה״ אבל לא היה נעים.. מבוגר בכל זאת. אבל אם כולנו היינו אומרים את זה ביחד אז בטוח היינו שפוכים מצחוק. אבל אם זה היה מתועד בוידאו, אז היינו בטח מופיעים באיזה דף פייסבוק נוסף של ״פאדיחות שישראלים עושים״, בטח מופיעים בכותרות של העיתונים והיינו מופיעים בחדשות ואז בטוח לא היינו צוחקים..

יום 13- רנג'ולה פס (הפס השלישי- גובה 5465 מטר):

כרגיל קשה לקום בבוקר בגלל שקר מאוד. על החלונות יש קרח כמו בכל בוקר וכל הקרקע מכוסה בלבן עדין כרגיל.

אף אחד לא רוצה לקום כי היום זה יום קצר מאוד וכולם מושכים את הזמן.

אחרי ארוחת הבוקר המאוחרת שברתי שיא במחיר של 5150 רופי לכל השבת.. זה המון בנפאל למרות שזה רק 200 שקל.

החסרתי 2 פעימות מהמחיר ואמרתי שאני אתחיל לחסוך בכסף..

בכל אופן הולכים היום לפס האחרון ומשם כמה שיותר מהר ללוקלה כי נמאס כבר מהקור הקשה, חוסר החמצן שמביא לכאבי ראש, התעייפות מללכת וכאבי הגב.

התחלנו את הטיפוס לרנג׳ולה פס. גובה של 5400 מטרים. האמת שכבר נשחקנו ומיצאנו את הכל. היינו גמורים ותשושים אבל טיפסנו את ההר ב3.5 שעות. אומרים שהוא הכי פחות יפה יחסית לאחרים. יש בזה משהו אבל הוא מהמם. הרצון לסמן ״וי״ על כל הפסים וטיפוס של 5 הרים באיזור האוורסט גרם לנו לעשות את מה שהרבה מעדיפים שלא.

כשהגענו לפס כבר אף אחד כבר לא חייך אבל עשינו את זה וזה נתן סיפוק פנימי. ההרגשה הכי טובה שלנו זה שאנחנו לא הולכים עוד לטפס עוד הרים באיזור ודיי סיימנו עם המסלול.. רק נשאר לחזור חזרה ללוקלה. בפסגה לימדנו את הפורטר והמדריך המקומי את השיר ״אל המעיין״ והם לימדו אותנו שיר מקומי משלהם עם המילה ״רסום פירירי״. היה מצחיק רצח וירדנו ק״מ נמוך יותר. כשהגענו ל4500 מטר התחלנו לראות עשבים ירוקים ראשונים, התחלנו לנשום קצת יותר טוב ולא היו לנו כאבי ראש ממחלות הגבהים. הגענו לכפר לונדה בגובה 4400 מטרים.

dd030323fc70981f1f03c4f9d679fc86.JPG?l=8

לקראת הפס רואים את האוורסט מרחוק (ההר הכי גבוה)

725b576f106793c23733351f7b3b6a4e.JPG?l=8

העליה לפס

a4ea8f187cd562663fb183e2a95aa3d5.JPG?l=8

רנג'ולה פס

0414af26a25647611f6f45865972f75d.JPG?l=8

רנג'ולה פס

יום 14- חזרה לנמצ'ה בזאר (3540 מטר):

קמנו לקור מקפיא עצמות. לא הרגשנו את הידיים והולכים לרדת יותר מק״מ למטה. התחלנו את הירידה כשהגענו ל4050 מטר אז כבר לא ראינו כמעט בכלל קרחונים במים. כשהגענו ל3999 מטר הצטלמנו תמונה של של ירידה מ4000 פעם ראשונה אחרי יותר משבוע.

בגובה 3880 מטר ראינו את העץ הראשון וצילמנו גם אותו. “איזה מרגש..!! עץ!!!”

הטמפרטורות עלו וסוף סוף הורדתי את הכובע צמר ושמתי כיפה. אנחנו בדרך לאכול צהריים ב”תמה” השני (יש שני כפרים קרובים שקוראים להם תמה). הגענו לכפר לאחר 3 שעות.

סיימנו לאכול והחלטנו ללכת לנמצ׳ה בזאר במרחק 4 שעות הליכה.

51d4133b634cd09a7fdf093691f69aa4.JPG?l=8

68fc6cdcfe3aa61f64f96a340b53aab7.JPG?l=8

029d69b86c396c5edca5175ccaccdd2e.JPG?l=8

העץ הראשון שראינו!! (אתם לא יודעים איך התלהבנו..)

cf91a80973e73904bd89f33f03a8dcfe.JPG?l=8

0330f829412bd8dc67a37a4b22c24c4a.JPG?l=8

5fb89dcbbee0c5f13b13cb4d63807bf7.JPG?l=8

הכפר נמצ'ה בזאר בחזרה

יום 15- חוזרים ללוקלה (גובה 2800 מטר):

הלכנו מנמצ׳ה ללוקלה.

4 שעות עד פאקדינג, 3 שעות נוספות ללוקלה. כבר נגמרו הכוחות להליכה, אבל הורדנו את הבגדים החמים. ונשארתי רק עם חולצה ארוכה אחת, התחלנו להרגיש סוף סוף את חום השמש ופעם ראשונה היה נעים. אני זוכר שכשהגענו ללוקלה אז המחירים היו מוגזמים וכשחזרנו לשם אז אמרנו ״כמה זול!!״

אותו הדבר עם הטמפרטורה. ״כמה קר״ בהתחלה ו״כמה נעים״ בסוף.

קניתי כרטיס טיסה דרך הסוויסה הצהוב והסוכן נסיעות שלח חבר שיקח ממני כסף על הטיסה. שילמתי לו

יום 16- חוזרים לקטמנדו:

הגענו לנמל תעופה. והפעם באמת הבנתי כמה הכל חאפר פה וכמה קומבינות יש בנפאל. מדינת עולם שלישית בכל זאת..

לכל חברת תעופה יש את השלטים שלה ורק אצלנו הייתה מדבקה מקולפת עם השם של החברה. השירותים בנמל התעופה נראים הרבה יותר גרוע מהשירותים בתחנה המרכזית בת״א. ראינו בחברת התעופה את החבר של הסוכן מסוויסה צהוב שלקח ממני כסף עובד בחברת התעופה ונדמה לי שבלילה הוא עבד באחד הגסטהוסים. חחח..

באתי לעלות על הטיסה שסגרו לי ב8:10 ואמרו לי שאין לי מקום בטיסה שלי (wtf)

אז אעלה על הטיסה הבאה.

עליתי לטיסה אחרת וחזרתי לקטמנדו…

כשהגענו לקטמנדו הטייס היה איתנו באוטובוס מהמטוס לנמל התעופה ולא היה לו מקום בתוך האוטובוס.. אז ככה הוא היה כל הדרך (בחוץ) ואנחנו ישבנו בכיף! חחח

1bd0cb3264fdb857e0c059711cf97f41.JPG?l=6

תמונות נוספות:

d1634546593b65e75f679911e893adfe.JPG?l=6

e591603d8d42ccc1df4af2e023a54e7d.JPG?l=6

53921d762856eaa87186a0350fbfe4bf.JPG?l=6

19f7e83b240b1666997c0f71fb5c1587.JPG?l=6

a3a4c745e03843316060c6651f7ea26c.JPG?l=6

15162ec457e6d89bfbe3cd8f71a4ce56.JPG?l=6

d2e11f4cbd8bc229455a4693c77bd672.JPG?l=6

a99e5fe81dea13c1e9ec56300066b87e.JPG?l=6

1f7e8bf4c53842bff5d86988a9bd415e.JPG?l=6

e1ad29d523cd5e92e9df73b1d8ed2b4e.JPG?l=6

fb64ea395299b2438aa34535874a1d08.JPG?l=6

dc671636fee79aeac2592aa5f0a76113.JPG?l=6

aff309c6c2920d531f84158507cdce98.JPG?l=6

a4c3dfce1c96ef83270189c5a8a55427.JPG?l=6

c79c7cf6618bddae21cf9354aa438166.JPG?l=6

523bc3b4df35c21f68fb2c78b5135b00.JPG?l=6

e338bf855c78c7ecc6d93b2f56ba897e.JPG?l=6

71fbc033b67a7b78d2c6aafa93645f11.JPG?l=6

9ffccbb191128a760e99422eec993456.jpg?l=6

98711c6837f51d2c79d553abc008ff54.JPG?l=6

d455ff4ea0938e5833a93a32b8a2a7d4.JPG?l=6

083eca891db328245fe7bb811d978331.JPG?l=6

eac2861bb96013b78b500b81c7c797a7.JPG?l=6

9c40c79ee10ad2f09a49f80ff7cc53dc.JPG?l=6

3f3ef878a9df701fff7825c5ec3c5cc5.JPG?l=6

77fb46bb7a80d16d283e38747f0abe7d.JPG?l=6

הערות:

חשוב לדעת שמסלול כזה לא מסיימים תוך 16 ימים זה מסוכן! אלא אם כן מוותרים על כמה מקומות כי חייבים להסתגל לגובה והגובה זה לא צחוק! אם היינו מסתגלים יותר אז היינו פחות סובלים מכאבי ראש, לחצים ועוד דברים שהיו לנו בדרך.

בד”כ מסלול כזה לוקח בסביבות 21 ימים אם מספיקים הכל לפי מה שהבנתי.

לגבי העניין עם הגבהים, לא עולים יותר מ500 מטר ביום! יש כללים ויש דרכים להסתגל ויש מקומות שצריך לרדת למטה כדי להסתגל ולפעמים גם צריך לעצור לעוד יום מנוחה ואפילו לוותר ולא להמשיך ואפילו לחזור ועם זה מתייעצים עם מי שמבין בתחום (בבית חב”ד יודעים טוב ויש את מרפאות המטיילים שמבינים) לנו לא הייתה ברירה ועלינו מעבר ל500 מטר בלא מעט ימים וזה ממש ממש לא מומלץ!

הרעיון של כתיבת הפוסט הוא לספר על החוויה שגם אני לא אשכח, מה עוברים בדרך ומה רואים. מרחקים בין הכפרים בשעות והגבהים שלהם והנופים שרואים. לא מומלץ להיצמד לסיפור הדרך שלי כדי להספיק את הכל בזמן קצר! זה מסוכן! ומומלץ מאוד מדריך.. היו מקומות שהיינו יכולים להתברבר בדרך אם המדריך לא היה איתנו.

דבר נוסף, מקלות הליכה חובה! יותר קל ללכת על 4 מאשר על 2.

מדריך- חשוב מאוד! (שיהיה גם סבל)

ויש עוד הרבה המלצות שאפשר לשאול בבית חב”ד..

שורה תחתונה, למרות הקושי של הקור וכאבי הראש שהיו מידיי פעם, היה מדהים!!

אם הייתי יכול לשנות משהו אז הייתי מביא איתי עוד דתי אחד לפחות ומושך יותר את הזמן אבל לא הכל היה תלוי בי..

תיהנו!

אשמח לתגובות ושתלחצו על ״המלץ״ למעלה :)

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של Itzik_3522368?

לכל הפוסטים של Itzik_3522368 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×
    הפעלת נגישות