אוסטריה - טיול מפנק לשומרי מסורת בטירול

טיפים כלליים

טיילנו באוגוסט האחרון במשך 11 ימים באוסטריה, בעיקר באזור טירול ונהנינו מאוד. במהלך הכנת הטיול נעזרנו מאוד בתיאורים באתר הזה, וצירוף כלל התיאורים כאן עדיף על ספרי ההדרכה השונים שיש על אוסטריה. יצאנו לדרך עם ילדה בת שנה ורבע, ובניגוד לטיולים קודמים בחו"ל, הפעם לא ישנו תחת כיפת השמיים, לא טיפסנו ביום אחד מטרים אלפיים ולא עשינו טרקים של יומיים (סליחה על החרוזים) - הכל היה רגוע יותר, אבל נחמד לא פחות.

• רכב - לקחנו אופל קורסה שהייתה מצוינת, ב- 390 יורו ל- 12 יום. מכיוון שמרבית הנסיעות היו לטיולי כוכב (חזרנו לאותו מקום בסוף היום), הסתדרנו יופי ולא היה צפוף בתוך האוטו. חברת ההשכרה ניסתה פעמיים שיטות "מצליח" – כשלקחנו את האוטו הם התעקשו שנשלם תוספת של 20 יורו בערך על ביטוח לנהג נוסף, למרות שזה היה כלול בתשלום ששילמנו מראש מהארץ. הם התעקשו, אנחנו התעקשנו ובסופו של דבר הם פשוט וויתרו ולא הזכירו יותר את הדרישה הזאת. בהחזרת הרכב בשדה התעופה החזרנו אוטו במצב סביר ביותר, ללא שום פסולת בפנים או שריטות בחוץ, אבל הפקיד טען שמכיוון שיש פירורים על רצפת אוטו (!) זה ידרוש מהם "Special Cleaning" יקר מאוד. גם כאן, וויכוח של חצי שעה ונציג מחברת ההשכרה שבא לבדוק את האוטו, ביטל את הדרישה. מסתבר שגם בבירת הייקיות העולמית מנסים את "מצליח"... לגבי המדבקה של האוטוסטראדות שמדובר עליה באתר, בדרך כלל יש אותה על מכוניות שכורות.
• אוכל – כאוכלי כשר, אין כאן המלצות על מסעדות ועל שניצלים וינאיים למיניהם. כאבא לילדה וכקרניבור לא קטן בעצמי, דאגנו להביא צידנית קטנה עם חזה עוף וסטייקים קפואים – הכל נשאר קפוא עד שהגענו למקרר ובמשך כל השבוע הראשון, ובמיוחד בשבת, היה כיף להתפנק על ארוחות מלכים: מומלץ לנסות. עדיף לשלוח את התיק עם הצידנית לבטן המטוס – שם קר יותר. מבחינת אוכל כשר – כל אחד לפי הדתומטר הפרטי – יש גבינת פילדלפיה (בלי תוספות) שנחשבת כשרה, יש לחמים צמחוניים ויש אורז ופסטות –כך שלא צריך לאכול "חמים וטעים" (אין בהמלצות אלו בכדי לקחת אחריות על גורל העולם הבא של הקוראים).
• מזג אוויר – אירופה הפכפכה בהרבה דברים, כפי שלמדנו, וגם במזג אוויר. היה לנו מזל וכמעט לא נתקלנו בגשם, אבל צריך להיות מוכנים. באמצע אוגוסט פעמיים ירד מבול, פעמיים טפטף קלות מאוד ושאר הזמן היה שמשי ומחוייך. כדאי לצאת תמיד (מניסיון בספרד, רומניה ובשוויץ) למסלול עם מעיל סערה, כי גשם בהרים תמיד יכול לבוא לבקר. בדרך כלל מעיל סערה קליל ואטום יכול לעשות את ההבדל בין המשך הליכה ברוגע לבין הפיכה מהירה לדחליל אומלל. מצד שני, באוגוסט, גם בגובה 3,000 מטרים לא יהיה קור ממותות בדרך כלל, ולא צריך ציודי חורף יוצאי דופן. למסלול בגבהים יחסיים (3,000 - 2,000 מטרים) בחור ירושלמי למוד סופות יסתדר עם חולצה קצרה, סווטשירט בינוני ומעיל סערה דק. בנות מתל אביב יעדיפו לקחת איתן גם חולצה ארוכה ופליס (כל מי שקורא כאן ביקורת סמויה על המין הרגיש - קורא זאת על אחריותו בלבד). לא לשכוח קרם שיזוף, כי ככל שמטפסים השמש יותר חזקה, במיוחד באזורים מושלגים.
• האוסטרים – איזו בעסה. באנו מוכנים לשנוא את האוסטרים (בכל זאת – היטלר, אייכמן, אנדריאס הרצוג) והתאכזבנו מרות... הם היו נחמדים, מאירי פנים ומועילים. בתחנות דלק או חנויות קשה לבנות על ידיעת אנגלית מרשימה, אבל בסך הכל היה נוח מאוד להסתדר.
• מידע – כאמור, יש כאן באתר הרבה תיאורים טובים ומפורטים. מצ"ב כמה אתרים אוסטריים ידידותיים וברורים באנגלית:

www.tirol.at - אתר כללי על חבל טירול
www.wanderdoerfer.at – אתר על מסלולי טיול
www.austria.info/il – אתר משרד התיירות האוסטרי (בעברית!), שנותן תקציר על האזורים המרכזיים
www.lonelyplanet.com - אתר על הפארק הלאומי הוהא-טורן
www.bergfex.com - אתר על מסלולי טיול לפי קושי וגם חיפוש חוות ומלונות
www.urlaubambauernhof.at - אתר על חוות למגורים

קנינו גם את המדריך של סיגלית בר "אוסטריה טיולי כוכב למשפחות" – ספר לא מאוד מוצלח, קצת רדוד, מתייחס לאזורים מצומצמים (וכך לא מאפשר לך לתכנן מסלול באופן עצמאי) ומתייחס בעיקר לאטרקציות בינוניות ולא למסלולים רגליים – מתאים למשפחות עם ילדים בגילאי 6-12, שמחפשות גני שעשועים מכל מיני סוגים (Not That There Is Anything Wrong With It!). מקומות הלינה, המופיעים בספר, הם יחסית יקרים. הספר של זאב יפת (מדריך פספורט) הוא יותר מקיף ויסודי, אבל גם לא כל כך מיועד למי שמחפש להזיז את הרגליים. לכל אחד מחבלי אוסטריה יש משרד תיירות בפני עצמו, ובכדי לסבך את העניין, בחבל טירול, כל תת-חבל (בגודל של קילומטרים ספורים) מחזיק משרד תיירות משלו. כאשר אתה פונה באזור גשניץ, נניח, ושואל שאלות על אזור זיפלד, לדוגמה (מרחק של כחצי שעה נסיעה), הם מסתכלים עליך כאילו שאלת אותם על מזג האויר במאדים. לשכת התיירות המרכזית של כל החבל נמצאת באינסברוק, אבל מרבית המידע שיש בה הוא כללי ביותר לגבי פרטים בחלקי החבל השונים. מה שמומלץ לעשות, זה לשלוח מייל כחודש לפני הנסיעה לכל תת-חבל כזה ולבקש שישלחו לכם חומר לגבי מקומות לינה, מסלולי הליכה וכו' – הם נחמדים מאוד ואזור שטובאי וזיפלד, לדוגמה, שלחו לי מעטפות גדושות ברושורים וחוברות. לקחת בחשבון שלוקח לחומר כשבועיים פלוס להגיע.

• התמצאות במרחב – מפה רגילה תפתור את מרבית צרכי הניווט שלכם מבחינת נהיגה. לטעמי, אין צורך כלל ב-GPS. מסלולי הליכה – יש מפות בסיסיות בחינם בלשכות התיירות, ומפות ב-3-4 יורו מפורטות ומדויקות יחסית. מסלולי ההליכה, לרוב, ברורים בשטח ומסומנים באופן ברור. במפות ולעתים גם בשלטים בדרך מצוין כמה זמן לוקח כל מסלול – הערכות זמן מדויקות להפליא, שכוללות קצב הליכה סביר עם הפסקות קצרות למדי. בכל אזור יש עשרות מסלולי הליכה בכל דרגות הקושי האפשריות.

לתחילת הכתבה

קישורים ממומנים

מווינה לכיוון אזור שטובאי

נחתנו בשעות הערב בוינה, והגענו למלון שהזמנו דרך האתר המצוין Booking. המלון היה פשוט למדי, בסגנון אכסניית נוער, אבל נקי ושקט - Hernalser בכתובת: Hauptstraße 86, 17. Hernals, 1170 Vienna. היה לנו חדר זוגי עם מיטת תינוק ושירותים ומקלחת - סביר מאוד עבור 45 יורו בערך. מגיעים משדה התעופה באוטובוס ועוד שני אוטובוסים בתוך העיר (כמובן שבכדי להגיע לאזור טירול עדיף לנחות במינכן ולא בוינה, אבל היה כאן שילוב של מועד טיסה ומחיר כרטיס שהיטו את הכף לטובת וינה).

למחרת הסתובבנו קצת בוינה, אספנו את האוטו ויצאנו על האוטוסטרדה מערבה – 500 ק"מ לכיוון הרי טירול, אל אזור שטובאי, לא הרחק מהגבול האיטלקי. האוטוסטרדה היא בחינם (למי שיש את המדבקה), אבל שימו לב שהכביש הראשי דרומה מאינסברוק לכיוון מעבר ברנר (על הגבול האיטלקי), כביש A-13, הוא כביש אגרה (משהו כמו 8 יורו). אם מגיעים בשעות הלילה או סתם ממהרים – זה סביר, אבל כמו שגילינו למחרת, יש כביש מקביל, חינם, שמתפתל בין הכפרים – למעט הפיתולים בגלל התוואי ההררי, מדובר בכביש טוב, יפה ו...חינם. לנסוע לפי ההכוונה ל- Mutters.

על סמך ההמלצות באתר בחרנו להתמקם אצל מוניקה בכפר Trins (מחיר-  40 יורו ללילה) ומגיעות המון תודות לממליצים ולמוניקה (פרטים לגביה ניתן למצוא כאן באתר). מוניקה ומשפחתה גרים בחווה ויש לה שתי דירות נופש, באחת שני חדרים והול, ובאחת שלושה חדרים והול. הדירות נקיות, מרוהטות וכוללות מטבח מאובזר (כיריים, תנור, מקרר, קומקום חשמלי וכו'). היא דאגה לנו לכיסא תינוק, לול, אמבטיה לתינוק, משחקים והרבה עצות טובות על מסלולים. הנוף מהדירה פנטסטי, השקט – מוחלט, והגודל של החדרים והאווירה הביתית הפכו את השהייה שם למושלמת (הערה לדוסים שבחבורה: בגלל בעיית טלטול תינוקות בשבת – נא לא לפנות ליצחק קדמן, זה לא כמו שזה נשמע – קצת חששנו משבת ראשונה בחו"ל עם הקטנה, אבל המרחבים של הדירה הפכו את השהייה בה לנעימה מאוד). זה גם כיף לגור אצל אדם כל כך נחמד, שמתפרנס בצניעות מכמה פרות שברשותו, ולדעת שהכסף שלך הולך למי שזקוק לו. בקיצור, מאוד מומלץ. האזור עצמו יפה, לא ממוסחר ויש בו הרבה מסלולים יפים. בכפר טרינס עצמו יש מכולת טובה ולשכת תיירות סימפטית, שנסגרת כל יום ב- 12 בצהריים (סגור בימי ראשון). ב- Steinach הקרובה, מרחק 5 דקות נסיעה מזרחה יש סופרמרקט מצוין, שפתוח עד 18:00 וממול – חנות שניתן לקנות בה בלון גז לגזיה.

מבחינת מסלולים וסיורים באזור – נעזרנו במוניקה ובלשכת התיירות המקומית: ביום הראשון עשינו מסלול נחמד בטיפוס לכנסיה בשם מריה מגדלנה. היציאה למסלול היא מהעיירה הסמוכה גשניץ. חונים ליד הכנסיה במרכז הכפר, חוצים את הגשר ועולים בשביל מסומן היטב מעלה-מעלה. בסוף המסלול מגיעים לכנסיה פצפונת, שיש לידה שולחנות פיקניק. מריה לא הייתה שם, אבל היה נוף מאוד יפה של העמק. העליה לא מאוד קשה, ובסך הכל מדובר במסלול נחמד, שלקח לנו כארבע שעות הלוך חזור, כולל ארוחה קלה.

למחרת נסענו באוטו לעמק המקביל מצפון – עמק שטובאי - נוסעים לכיוון שטיינאך, ממשיכים צפונה ופונים מערבה ב- Schonberg לכיוון Milders וממשיכים עד שמגיעים לרכבל שעולה לקרחון שטובאי (הנסיעה איטית למדי, אבל הנוף יפה ויש כמה מפלים יפים בדרך). בקרחון עצמו - לא להסתפק בעליה לתחנות הביניים, אלא להגיע לפסגה: אני בדרך כלל לא אוהב תיאורי טיול שמשתפכים יותר מדי, אבל הנוף הוא באמת נהדר – עשרות פסגות מושלגות מכל כיוון . ניתן להסתובב קצת בשלג – שלג באוגוסט עם טי-שירט – איזה כיף! הגובה הוא 3,150 מטרים ומי שהוא עצמו או מי מצאצאיו סובל מבעיות נשימה – כדאי להתייעץ עם רופא לגבי עניין הגובה (ובזה כיסתח"תי את עצמי, איזה יופי). 

לתחילת הכתבה

זיפלד וסביבתה ואזור טרינס

יום אחר כך נסענו לכיוון זיפלד (Seefeld) והעיירות הסובבות אותה - אזור שזכה לתיאורים נלהבים. על טעם ועל ריח אין להתווכח, אבל בכנות – לא היה מרשים במיוחד. האזור יפה, אבל יש אזורים מרשימים פי כמה בטירול. ההרים באזור זיפלד הם יחסית נמוכים לעומת אזור שטובאי או הוהא טורן, והעיירות עצמן מלוקקות וממוסחרות. המדרחוב של זיפלד מזכיר את אילת או את טבריה, ומי שמחפש טיולי טבע עם נופים עוצרי נשימה – זה לא המקום. טיילנו בנקיק הרוחות של לויטש (Leutaschklamm). הקניון הוא יפה למדי, עם קירות אבן תלולים ומי טורקיז, אבל מדובר במסלול הליכה קצת סינתטי על גשרים ממתכת - חוויה די פושרת. לאחר מכן הגענו לכפר Moesern, שם יש את פעמון השלום ולידו אפשר לשבת על הדשא ולתצפת על עמק אינטל – נוף יפה מאוד, אבל ביחס לנופים של הפסגות המושלגות שניתן לפגוש באזורים סמוכים – לא מדהים. כאמור, למי שחובב הליכה ופסגות אלפיניות, אזור זיפלד לא מומלץ. מי שמחפש עיירות אותנטיות וציוריות – גם מוטב שיחפש במקום אחר. מצד שני, כפי שאמרתי – על טעם ועל ריח...

למחרת יצאנו למסלול הליכה באזור טרינס (למה בחו"ל מסלול הליכה הופך פתאום לטרק? לא ברור). המסלול מתחיל גם הוא מקצה העיירה הסמוכה גשניץ, ומטפס כ- 900 מטרים עד לבקתה קטנה בשם טריבונאל הוטא. זה היה מסלול מצוין. ההליכה היא בשביל רחב ונוח, באזור מיוער עם נחל זורם, פרות נינוחות והרבה הרבה ירוק. ככל שמטפסים, מתקרבים לפסגות המחודדות והמרשימות, ומדי פעם משקיפים על עמק טרינס מאחור. מהטריבונאל הוטא ניתן עוד לטפס משהו כמו 300 מטרים לנקודת שיא גובה (בגלל שהיה יום שישי ומיהרנו לחזור ולהכין את כל הסטייקים והעוף, נאלצנו לוותר). בבקתה יש מסעדה, למעוניינים, ואפילו נדנדה ומגלשה. המסלול לקח לנו, עם מנשא ותינוקת על הגב ועם הפסקות, משהו כמו חמש שעות הלוך-חזור והיה יפה מאוד.

לתחילת הכתבה

נוסעים למפלי קרימלר ולנים בקפרון

ביום ראשון נפרדנו בצער רב וביגון קודר ממוניקה, ונסענו מזרחה. חוזרים לאוטוסטראדה A-12 וקצת אחרי Jenbach פונים דרומה לכיוון עמק Ziller. מדובר בכביש יפה מאוד (מספר 169), שמתפתל בין כפרים קטנטנים ונופים ירוקים – תפרגנו לכם כמה עצירות צילום. בדרך למפלי קרימלר הנודעים נוסעים בכביש אגרה (גרלוש) – כדאי לשים לב שיש תצפית נהדרת לאגם קטן ותכול עד מאוד מצד ימין, מוקף בפסגות מרשימות. יש מקום נוח לעצור בשולי הכביש – הפסקת קפה חובה! (אם אני לא טועה, שם האגם הוא Stau, אבל אני לא סגור על זה).

הגענו למפלי קרימלר הנודעים: יש אופציות שמוסברות כאן באתר בפרוטרוט איך מגיעים לפסגת המפל. אנחנו הגענו רק לתחנה הראשונה – כלומר לתחתית המפל, ואני לא בטוח אם חייבים לטפס עד למעלה בכדי למצות את החוויה, אבל אין לי מושג. בכל מקרה, מלמטה הוא נראה מרשים ויפה. בסופו של יום הגענו לקפרון (Kaprun), והתאכסנו שם במלון דירות יפה וחדש – 50 יורו ללילה. דירה מאובזרת יפה, נקייה מאוד ונמצאת בשולי העיירה, כך שדי שקט, ויש נוף יפה מאוד של הקרחון ממול. לכלתה של בעלת הבית, שבפועל מטפלת במרבית העניינים, קוראים ברידג'יט פישר. היא דאגה לנו לאמבטית תינוק ולול: אתר: www.kaprun.at/fischer. טלפון: 00436645466823 מייל - w.ch.fischer@kaprun.at

העיירה עצמה תיירותית למדי, אבל נחמדה. לשכת התיירות טובה, אבל פחות מועילה בהקשר של מסלולים רגליים מאשר זו של טרינס. במרכז העיירה, בצמוד ללשכת התיירות לוח אלקטרוני של מציאת מלונות בעיירה למי שמגיע כאשר הלשכה סגורה – יעיל למדי. האזור עשיר באפשרויות שונות של מסלולים. ביום הראשון טיפסנו מקצה העיירה Zell Am See להר המשקיף על האגם, Schmittenhohe. הנוף משם, על האגם ועל הפסגות המושלגות של הגן הלאומי הוהא טורן יפה מאוד. יש מסלול הליכה נחמד מטה, או שאפשר לחזור ברכבל. אגם זילר עצמו – נאה, נחמד, כמו הכנרת, רק מעט פחות צפוף וקצת יותר ברבורים. לא ממש מצריך עצירה, עדיף למצוא אגמים פחות ממוסחרים ועמוסים.

לתחילת הכתבה

מהגרוסגלוקנר עד להלשטאט

למחרת נסענו בכביש הגרוסגלוקנר שטראסה (כביש אגרה בעלות 27 יורו למכונית). נסיעה נהדרת: הפרטים השונים מופיעים כאן באתר. שווה לקחת את הזמן, לעצור בנקודות העצירה השונות וליהנות מנוף נהדר של פסגות אלפיניות מושלגות, מפלים הנוטפים מקרחונים ועמקים ירוקים. הנקודה היפה ביותר, לטעמי, היא האדלוויז: מדובר על סטייה מסוימת מהכביש וטיפוס של כמה דקות בכביש צר - מומלץ. ההגעה למרגלות הגרוסגלוקנר במרכז המבקרים פרנץ יוזף גם היא יפה ומרשימה, אם כי עמוסה בתיירים. בכל מקרה, כדאי לצאת לדרך בכביש זה יחסית מוקדם, מכיוון שזה לא כיף גדול להיתקע בעליות המתפתלות והאינסופיות הללו מאחורי טור מכוניות מזדחל. מכיוון שהיה לנו אחר צהרים פנוי החלטנו לנסוע, למרות המרחק, לעיירה קיצבוהל. מדובר בעיירה חיננית למדי, עם בתים צבעוניים ונוף נאה – לא חייבים, אבל אם זה על הדרך – נחמד.

ביום רביעי שינסנו מותניים (מישהו יודע איך בדיוק עושים את זה?) וטיפסנו לכיוון הקרחון קיצשטיינהורן (Kitzsteinhorn), הקרוב לקפרון. נעזרנו ברכבל לעלות לתחנה הראשונה, ומשם ברגל טיפסנו עד למרכז המבקרים – הליכה עם נוף נהדר במשך כשעתיים. בדרך פגשנו מרמיטות. ממרכז המבקרים אפשר לעלות ברכבל לקרחון בפסגה: אנחנו בחרנו לעלות ברגל עוד כ-45 דקות במסלול הליכה מסומן היטב ותלול לכיוון נקודת תצפית נהדרת על פסגת הקיצשטיינהורן וצמד האגמים המלאכותיים שלצדו. ניתן לראות גם את אגם זלר וזל אם סי ושורה של פסגות מושלגות ומרשימות מסביב – הנוף משם הוא באמת יוצא דופן. ניתן "לתפור" את המסלול הזה בכמה דרכים (יש מפה מפורטת של האזור בלשכת התיירות ובקופה של הרכבל), שכל אחת מהן מתצפתת על אזור מעט שונה. ככלל, אזור קפרון נמצא בגן הלאומי הענק הוהא-טורן, שמבחינת נופים דרמטיים, מרובי פסגות ומסלולי הליכה הוא מרשים ביותר, ומי שמחפש מסלולי הליכה כדאי שיפנה אליו ויוותר על זיפלד או אזור קיצבוהל. בעזרת הרכבלים גם מי שחובב נופים אבל לא חובב הליכה ימצא את מבוקשו באזור ההוהא טורן.

למחרת עזבנו את האזור והמשכנו בכיוון צפון-מזרח לכיוון אגם גוסאו, שגם עליו כתוב הרבה כאן - יפה כמו גלויה. המים נעימים למדי והמראה של הקרחון הענק משתקף במים הכחולים - מעין עולם הבא. מומלץ לפנות חצי יום רגוע לפיקניק ושחייה ליד האגם מהיפים בעולם (עם כל הכבוד לחולה ולירוחם), ולא להסתפק בצילום או שניים וריצה קדימה ליעד הבא. אחר הצהריים הגענו להלשטאט – יותר מכל עיירה אחרת, היה בה משהו ציורי ומיוחד. גם היא תיירותית מאוד, אבל מאידך – המראה של צריח הכנסייה המשתקף במימי האגם, הבתים התלויים על דופן ההר והרחובות המתעקלים הם בעלי חן ייחודי. מומלץ לבקר בבית הגולגלות – מראה משונה למדי. זהו, עוד קפה אחד בבית הקפה, לצלילי תזמורת הכפר, שהפליגה לה להנאתה בסירה באגם, ועוד כמה שעות אנחנו כבר בשדה התעופה בוינה... מומלץ!

לתחילת הכתבה

דירוג:

(5 מדרגים)

---

שתף כתבה זו:

קישורים ממומנים