ארגנטינה - קומקום, משאית ושתי גרינגס

טרמפים? מה שהיה לשנאה עזה בכבישי ישראל הופך להרפתקאה מפליאה בדרכי העפר של מדינת הבשר והטנגו - ארגנטינה. וכך, שבוע לאחר תחילת הטיול, מצויידות במילון אנגלי-ספרדי וחיוך, עצרנו את הטרמפ הראשון שלנו...

מרינה מיינסטר
תמונה ראשית עבור: ארגנטינה - קומקום, משאית ושתי גרינגס - תמונת קאבר

בכתבה זו:

הקדמה על פטגוניה

חווית הטרמפים מוכרת לרובנו בתור חלום בלהות במציאות אכזרית, בלשון המעטה. עם הקיטבג על הגב ובבלויי דקרון ירוקים, מדדים את רגלינו בין השלוליות העמוקות של חודשי החורף בצמתים שונים של מדינתנו האהובה, מחכים לאדון עולם, זה או אחר, שיגאלנו מיסורנו. כעבור מספר שנים, כששירותנו הבטחוני מגיע לקיצו, אנו מחליטים לברוח מהמשטר הצבאי הקפדן לאי אלו מדינות מסביב לעולם שבהן נצלח בתחושת חופש אמיתי. ולמרות זאת, את חווית הטרמפים איננו שוכחים. מה שהיה לשנאה עזה בכבישי ישראל, הופך להרפתקאה מפליאה בדרכי העפר של מדינת הבשר והטנגו, ארגנטינה.

נחתתי עם חברה בבואנוס איירס בחודש פברואר שימשי במיוחד בעוד שבארץ ירד גשם זלעפות על אלו שהשארנו מאחור. כבר במטוס היה ניכר עד כמה גדושה דרום אמריקה בכלל וארגנטינה בפרט בישראלים. הנחיתה בבואנוס איירס היתה רכה מאוד; מטרפולין מלאת חן והומת אדם, מסעדות ברמה קולינרית בינלאומית, מלונות עם מים חמים ומיטה נוחה וכל זה בזיל וזול. מעל הכל, הופתעתי לגלות מספר רב של אנשים מקומיים דוברי אנגלית, משהו שלא נתקלתי בו שוב בטיול. אך הרצון שלי (עם טאצ` של יומרנות) לגלות מחוזות חדשים והמשיכה שלי אל הפראיות והאותנטיות של המדינה הסבוכה הזאת הם האחראים לעזיבתי המהירה. וכך, שלושה ימים לאחר נחיתתי, שמתי פעמי אל הדרום הרחוק, אל פטגוניה.

חבל הארץ בשם פטגוניה משתרע על אורך של כ-1500 ק"מ, ברובו בארגנטינה ובמיעוטו בצ`ילה. הטיול באזור זה משלב בתוכו את טיב הנופים והתרבויות של שתי המדינות הללו. אמנם לעין השטחית נראות ארגנטינה וצ`ילה כתאומות, אך המתעמקים בעניין יתגלו סיפורים היסטוריים רווי קנאה וטינה אשר כורכים את שתי המדינות אחת בשניה, אך שומרים על ההבדלים המהותיים ביניהן. למרות היחס הקר של תושבי ארגנטינה כלפי צ`ילה, הגבולות בין המדינות כמעט בלתי נראים. לכן, לאורך כל פטגוניה עוברים המוצ`ילרים (כינוי שדבק במטיילים) מצד אחד של הגבול לשני ללא כל דאגה.

לתחילת הכתבה

אושואיה

את הרפתקת הטרמפים התחלנו בבירת ארץ האש (החלק הכי דרומי של פטגוניה הארגנטינאית), אושואיה. באוטובוס חלוד יצאנו לפאתי העיר בכדי לנסות את מזלנו בדרכים. שתי בחורות, עטופות באינסוף פריטי לבוש מהטובים של חברת outdoor, עומדות ומחכות. תאמינו לי, מפני רוחות הפרצים הנושבות מכיוון אנטרקטיקה לא תוכל להגן אף חולצה טרמית וגם לא הפליז המרופד ביותר. וכך, שבוע לאחר תחילת הטיול, מצויידות במילון אנגלי-ספרדי וחיוך, עצרנו את הטרמפ הראשון שלנו. היה זה נהג משאית עב כרס אשר העביר בולי עץ עצומים אל העיירה הקרובה ("קרובה" במונחי ארגנטינה זה 3 שעות נסיעה). טיפסנו אל המושב לידו ונדהמנו לגלות שלצד ההגה עומדת גזיה דולקת וקומקום. התיישבנו בזהירות, את המוצ`ילות (תיקי גב ענקיים) קשרנו אי שם על גג המשאית ויצאנו לדרך. בהתחלה הוא עוד ניסה לתקשר עמנו, אך כשגם כעבור עשרים דקות עדיין לא הצלחנו להבין למה הוא מתכוון בשאלתו "איך קוראים לכן?", הוא התייאש. במיומנות רבה הוא שלף כוס עץ עם קשית, מילאה בחליטה ירוקה ומים רותחים, מבלי להזיל טיפה (למרות קפיצות המשאית) והגיש לנו לשתות. הטעימה הראשונה של אותו תה מר היתה מזוויעה. אך לאחר מספר לא מצומצם של טרמפים, שפולחן המאטה (שם התה הארגנטינאי המר) התקיים בכולם, התרגלתי ואף נהנתי.

וכך המשכנו בדרכנו אל הצפון השומם. נסענו במיני רכבים שונים, החל במשאיות ענק המובילות פטרוליום או צעצועים, וכלה בטנדרים פרטיים. נסענו בקבינות של מכוניות פרטיות, על גגותיהן של משאיות, בבגאז` אך בעיקר כמו באותו טרמפ ראשוני, לצידו של נהג עב כרס במשאית. עם הנסיון למדנו להצטייד בכל הדרוש לנסיעות מסוג אלה: ספרים, עוגיות, מים, סוכריות על מקל וכל דבר אחר שיעביר את השעמום שבציפיה לטרמפ הבא. כמו כן, רכשנו מפות דרכים לניווט חכם יותר של הדרך למחוז חפצנו ואף למדנו להסביר את רצוננו בשפה הזרה שהפכה במהרה להיות קרובה ומוכרת. ככל שהספרדית שלנו השתפרה, כך המסע הפך למהנה יותר. בנסיעות קצרות כמו מאל קלפטה (ממלכת הקרחון המתנפץ) אל אל צ`לטן (הר הפיץ רוי הנודע) אף ניהלנו שיחות רציניות על המצב הבטחוני במדינת ישראל, בכל זאת גם אנחנו שגרירות. בנסיעות ארוכות יותר נמנענו מנושא זה, שלא להאריך במילים שלא ידענו.
 
הנופים אשר נגלו לעינינו בלתי ניתנים לתיאור. פטגוניה רוויה באגמים ונחלים קולחים, הרים המשתרעים לגבהים אינסופיים, ויערות סבוכים. בצ`ילה צ`יקו, עיר גבול צ`יליאנית, התחלנו את החלק המרהיב ביותר בנסיעתנו צפונה, את הקרטרה אוסטרל (הדרך הדרומית). זוהי דרך עפר מפותלת המחברת בין דרום פטגוניה לצפונה ונופיה הם בין היפים בעולם. אנשים חוששים מטרמפים בכביש זה כיוון שהתנועה בו היא דלה מאוד. אך אנחנו התעקשנו. הצטיידנו באוהל מציפיה לגרוע ביותר. את רוב לילותינו העברנו במגרשי קמפינג ענקיים בפארקים נדירים. ביקרנו בערים נידחות ויפהפיות שרגל ישראלית עוד לא טימאה אותן. באותן ערים אנשים רבים הלינו אותנו בביתם. עד שלבסוף, חודש וחצי מתחילת המסע, חזרנו לארגנטינה לבירת הדרום, ברילוצ`ה.

לתחילת הכתבה

ברילוצ'ה וסלטה

לרוב חווית הטרמפים של המטיילים מסתיימת בברילוצ`ה, שם הסטייקים עסיסיים והציוויליזציה חוגגת. משם ממשיכים רובם לבואנוס איירס, למנדוזה או לקורדובה באוטובוס יוקרתי ברצון להאחז בעירוניות. אך בשבילנו הפכו הטרמפים להתמכרות. התגעגענו לאבני החצץ לצידי הדרכים, לפנים חדשות של כל נהג, לפליאת המקומיים ברגע ההכרה שאיננו מאמינות בישו. וכך המשכנו בנוהל המקובל. לאחר שבועיים בעיר התענוגות, קיפלנו את ציודנו ויצאנו עם אמתחתנו על גבינו אל הכביש הבא.

שלושה ימים לאחר מכן היינו במנדוזה, והמשכנו לטפס צפונה יותר. חוויות על גבי חוויות הצטברו בנסיעות. המאטה הפך לפולחן אישי שלנו, מפות הדרכים לתורה. תפאורת הנסיעה השתנתה לאיטה למדבריות ענק צבעוניות ומראה הארגנטינאים האירופאי הוטמע בתווי פנים אינדיאניים שחומים. השינוי היה קיצוני למפליא וכל נהג חדש שפגשנו הזהירנו מפני עוני ואלימות באזור. אולם, אנחנו לא פסקנו. במהרה חלפנו על פני קטמרקה וטוקומן, שתי ערים מרכזיות בצפון המדינה שרחובותיהן היו מלאים באנשים מחוסרי בית או כבוד. המחירים שהורגלנו אליהם צנחו ושוב לא שבנו לישון באוהל. וכך לאחר חודשיים מרגשים ומקוממים בו זמנית, הגענו לבירת הצפון, סלטה: מטרופולין אדירה בלב מדבר.

את הנסיעה לבוליביה מסלטה כבר עשינו באוטובוס מרווח. אך חווית הטרמפים נחרטה בזכרוני כליבת הטיול. לאהבה והכבוד שרכשתי כלפי המדינה הגרנדיוזית הזו אחראים בעיקר אותם אנשים אשר הכניסוני לביתם, פינקו אותי באמפנדות ובמאטה, והתאמצו להבין את מה שניסיתי לומר בספרדית עילגת. אותם פטריוטים שלמרות הקשיים הכלכליים מתעקשים להיות מאושרים ולשמור על חיוכם (חסר השיניים לעיתים). אם כך, לכל האנשים שמחפשים לגלות את האמת מאחורי אותם פנים אקזוטיות שנגלות לעינינו מחוץ לחלון המסעדה, אני ממליצה בחום לחזור לימים עברו ולשים את גורלכם בידיהם החמות של נהגי המשאיות, עם הסתייגות קלה... בנים, תחשבו פעמיים, אתם עלולים להתקע!

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

התרגשתי מאוד לקרוא את הכתבה

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לאל צ'אלטן

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×