גאורגיה - על הרים ואנשים

גאורגיה - ארץ חלומית לטרקים על נוף בתולי ומרהיב. בכתבה זו (בשני חלקים) מצוירות חוויות מלאות באנשים אדיבים וחמים, בעלי בתי אירוח, ובהרים, שהיטיבו עמנו לאורך כל הדרך. על אנשים והרים - בכתבה הבאה. לקריאת החלק השני של הכתבה לחצו כאן

גאורגיה - על הרים ואנשים  - תמונת קאבר
בכתבה זו:

הכנות, מתי לנסוע, ספרים ומפות 

טיילנו במשך שלושה שבועות בגאורגיה, בחודש יוני 2010. התמקדנו בעיקר בטרקים ובהרים ופחות בכנסיות ובעתיקות. איך מטיילים בגיאורגיה? אנחנו עשינו טיול תרמילאים עם לינה בבתים. אמנם במרכזי התיירות בגאורגיה נבנים מלונות ובחלקם כבר ניתן למצוא מלונות מודרניים, אך עדיין רוב האירוח מתבצע בבתים של אנשים. זו חוויה מדהימה לגור בבית מקומי. תמורת 35 לארי (GEL) לאדם, שהם כ-70 שקלים בממוצע, נהוג לקבל בנוסף ללינה גם ארוחת בוקר וערב. ברוב המוחלט של המקומות (למעט כפרים נידחים באמת) יש שירותים מערביים ומקלחות עם מים חמים שמשותפים למספר חדרי אירוח ולפעמים אפילו למשפחה המקומית. בעלי הבתים, שלפעמים הם דוברי אנגלית, תמיד מכניסי אורחים, מאכילים אתכם בכמויות ענקיות, וכמובן המון שתייה, כאשר יין וצ'צ'ה מתוצרת בית (שיכר מקליפות של ענבים - דומה לגראפה) הם הנפוצים ביותר. ההתניידות ממקום למקום מתבצעת בתחבורה ציבורית - לרוב במטרושקות, שהן בעצם מוניות שירות צפופות מעט.

מתי לנסוע? עונת הטיולים היא בין מאי לאוקטובר, כך שאנחנו טיילנו ביוני. היתרון בתקופה זו הוא הפריחה המדהימה, החיסרון הוא שיחסית עדיין די גשום: כמעט כל יום יורד גשם לקראת אחר הצהריים והיו ימים עם עננות גבוהה וערפל. בטיבליסי ובאיזורים הנמוכים (כמו קחאתי) היה די חם ומתחמם שם יותר ביולי-אוגוסט. תקופה טובה לטיול היא ספטמבר-אוקטובר, כי אז הנוף מתמלא בעלי שלכת מרהיבים וכן זו היא תקופת הבציר במחוז היין שמלווה בפסטיבלים.

ספרים ומפות: Walking in the Caucasus, מאת: Peter Nasmyth הוא ספר מצוין עם סיפורי דרך של 44 טיולי יום בכל גיאורגיה, מכיל הסברים על החי והצומח, גיאולוגיה, מפות קטנות אך נוחות יחסית של המסלולים וכן כמה אנקדוטות וסיפורים אישיים. לגבי, מפות - ניתן להוריד אם מחפשים טוב באינטרנט מפות סימון שבילים סובייטיות. בחנות אחת בטיבליסי, מוכרים מפות טובות - נקראת GeoLand. מוכרים שם מפות במחירים מופקעים. תקציב והוצאות: היו לנו הוצאות של כ-500$ לשבוע.

לתחילת הכתבה

קזבגי_שמש מאירה מעל

נחיתה רכה בטיבליסי, קזבגי וטיול רטוב לקרחון

הזמנו מראש הסעה משדה התעופה ולילה ראשון בטיבליסי ואכן באולם מקבלי הפנים המתין לנו דימה, בעל הבית שבו שהינו. שלחתי מייל בעוד מועד למאקה, מ"מלון מאקה", שעליהם שמעתי דרך טיפ כאן באתר. לא מדובר כל-כך במלון, אלא יותר בדירה של ההורים של מאקה - דימה וזויה. הדירה ממוקמת בבנין סובייטי במרכז העיר. היום הראשון שלנו בטיבליסי נפתח בארוחת בוקר, הכוללת חצ'אפורי - לחם מיוחד ממולא בגבינה. בעקבות כך, הלכנו למסעדת חאצ'פורי גדולה עליה המליץ לנו דימה. היא נמצאת ליד המקדונלד'ס של תחנת המטרו מרג'אנאשווילי (באותו בניין לכיוון הנהר). מתברר שהם מתמחים בסוג חאצ'אפורי מיוחד - חצ'אפורי אצ'ארולי, מאפה דמוי סירה ממולא בגבינה. אפשר לבקש גם ביצת עין מלמעלה - פצצת כולסטרול מטורפת. לאחר מכן התחלנו לסייר בעיר. צעדנו לנו לאורך שדרות רוסטאבלי, שזה משהו בין דיזינגוף לשדרה החמישית של טיבליסי. השדרה מנוקדת במבנים מעניינים: בית הפרלמנט, האופרה, התיאטרון והמוזיאון הלאומי, שביניהם יש חנויות יוקרה ובכלל האווירה באיזור מאוד נעימה. המשכנו דרך כיכר החירות, בה יש פסל מרשים של הקדוש גיאורגיוס קוטל דרקון, אל איזור העיר העתיקה. בערב יצאנו לאכול במסעדה מקומית, שעליה המליצו המארחים שלנו ואפילו הקפיצו אותנו אליה. המסעדה היא גם מבשלת בירה ונקראת Brewery Mirzaani. קיימים מספר סניפים והסמל המסחרי שלה הוא אישה שמנה שותה בירה. הכתובת: Tsinamdzgvirshvili 14

לתחילת הכתבה

למחרת דימה הקפיץ אותנו לתחנת המארטרושקות, דידובה, כמו כן, הוא תיאם לנו מארח בקזבגי - בשם, גיאה. הנסיעה, בדרך הצבאית (10 לארי לאדם), הייתה מאוד מרשימה, נחשפנו לראשונה להרי הקווקאז היפהפיים. אחרי כשלוש שעות נסיעה הגענו ליעדנו - קזבגי. בקזבגי חיכה לנו גיאה, שלקח אותנו לביתו. קיבלנו סוויטה מלכותית עם מיטה זוגית גדולה, ופסנתר. הלינה הייתה יחסית יקרה. הכתובת: רחוב טבידזה 40, טלפון: 899-38-55-49.

למחרת יצאנו לטיול לכנסיית סמבה ולקרחון גרגטי. הדרך הייתה מאוד יפה, השמש האירה והופתענו לראות מיני פרחים מיוחדים בצבעוניות בלתי רגילה. טיפסנו טיפוס קצת קשה אך יחסית קצר אל הכנסייה. התרשמנו מהכנסייה שפחות מרשימה מהנוף שסביבה, ממנה המשכנו בדרכנו לכיוון הקרחון. חשוב לציין, שכל האיזור נחשב לאיזור טוב לצפרות ובמהלך הטיול ראינו מספר עופות מרשימים. לצערנו, לא היתה לנו משקפת, אך יש לוח הסבר על הציפורים במסלול. התקדמנו עד לשלט המתאר את הקרחונים באיזור, השעה היתה כבר אחת, החל לרדת גשם והמשך הדרך היה מכוסה בשלג בחלקו. הסתובבנו וחזרנו כלעומת שבאנו. בדרך הגשם התחזק ושטף אותנו היטב, לאורך כל השעתיים עד שחזרנו. חזרנו במרטרושקה לטיבליסי בדרך הצבאית והיפה, לקחנו מטרו לתחנת הרכבת, שם רכשנו כרטיסים לרכבת הלילה לזוגדידי (11 לארי לכרטיס) והפקדנו את התיקים בשמירת החפצים. לאחר מכן, המשכנו בסיורנו בעיר העתיקה, אותו הפסקנו לפני מספר ימים. הלכנו לאורך הכביש הראשי לסילדזה, עד שהגענו לבית הכנסת. בבית הכנסת הכניס אותנו הגבאי הזקן לסיור מהיר. תרמנו כמה מעות לקופת הצדקה והמשכנו לדרכינו עד שהגענו לאיזור המרחצאות החמים. כיוון שזמננו היה בידינו, רחצנו באחד המרחצאות (זה שהיה המקושט ביותר). לקחנו חדר פרטי לשעה (35 לארי) ובתמורה קיבלנו אולם וחדר רחצה גדול עם אמבט מי גופרית חמים מאוד. אין ספק שמדובר בחוויה יוצאת דופן ונעימה, בייחוד לאחר יום של נסיעות ארוכות. חזרנו לתחנת הרכבת ולקחנו את הרכבת של 21:50 לזוגדידי.

לתחילת הכתבה

סוואנטי - טיולי יום בהרים וטיול סוסים לא מתוכנן

נסיעת הלילה מטיבליסי לזוגדידי הייתה קשה. למרות שהרכבת הייתה אמורה להיות ממוזגת, עדיין היה חם מאוד. זה לא היה דומה כלל לנסיעות הנעימות שזכורות לנו מהודו. בסביבות השעה 6 בבוקר, הגענו לתחנת הרכבת בזוגדידי ובשעה 7:30 יצאנו לדרך למסטיה על גבי מרטרושקה (20 לארי). הדרך הייתה מאוד מרשימה, הנופים שניגלו, בין סיבוב לסיבוב, היו פשוט עוצרי נשימה. הגענו למסטייה, בסביבות שתיים בבוקר ופנינו לגסטהאוס של נינו, שעליו המליצו באתר למטייל ובלונלי פלאנט. כתובת: Nino Ratiani, ברחוב Tamari מספר 1. אחרי מנוחה קלה, יצאנו עם בחור הולנדי מהגסט האוס לכיוון מעין המים המינרלים שבכפר. המעין, שנמצא כשעה הליכה מחוץ לכפר, היה למעשה חבית מכוסה במכסה של סיר, שכשפותחים מגלים מעין של מים מבעבעים עם ריח קל של גופרית. טיול היום הראשון שלנו במסטיה נפתח בסיור למגדל הטלויזיה, לכיוון הר זורולדי. שם נתקלנו במחבר ספר הטיולים בקווקז, פיטר נסמית, שהתגלה כאיש חביב, שממש שמח לראות שאנחנו מטיילים עם ספרו. הוא חתם לנו על הספר ואיחל לנו הצלחה בהמשך דרכנו. מעניין לגלות שמהנקודה בה נפגשנו ניתן לצפות בבירור בפסגתו הכפולה של הר אושבה, שמעטר את כריכת הספר של נסמית. דווקא במסלול הזה לא נצמדנו לתיאור בספר ועלינו בדרך המסומנת אדום-לבן, שהייתה יותר תלולה ואתגרית. צעדנו לנו בין כרי מרעה עם פרות אוכלות עשב, שזיהינו מרחוק על פי קול הפעמונים. מלבד הפרות נתקלנו גם במספר כלבים שטווח התגובות שלהם נע בין חשדן לאדיש, אבל היו סך הכל רגועים. המשכנו עם הסימון האדום-לבן שהיה ברור רק בחלקו, הלכנו לאורך יובל קטן של נחל וצעדנו בתוך סבך עד שהגענו לאחו גדול, ממנו ניתן היה לראות את מגדל הטלויזיה. בהגיענו לנקודה זו, השמיים התקדרו והופיעו עננים מבשרי רעות. לאור הניסיון המר והרטוב מקזבגי וכיוון שהדרך למטה הייתה לא פשוטה גם בלי גשם, התלבטנו אם להמשיך עוד ק"מ ולהגיע למגדל הטלויזיה. קולות רעם מאיימים עזרו לנו לקבל החלטה וכך חזרנו למטה כלעומת שבאנו.

הר אושבה בעל הפסגה הכפולה_איזור מסטיה

לתחילת הכתבה

טיול היום השני, שעשינו ממסטיה, היה לאגמים הקפואים. עקבנו אחר הסימון האדום-לבן שהיה די מוצלח הפעם. טיפסנו טיפוס קשה, במשך כשעה, שלאחריו המשכנו לטפס אך בדרך פחות תלולה. השביל עלה ועבר בין בקתות הקיץ עד שעולים לכיוון הרכס ממנו ניתן להשקיף כלפי מטה אל הצלב ועל הנופים המרהיבים שמסביב. מנקודה זו, נגלה נוף פנורמי מקסים של כל הרכסים באיזור. הדרך לאגמים די ברורה במעלה הרכס הקטן. בדרך לאגמים פגשנו את גיאורגי, בחור מקומי מקסים שרכב על סוס. הוא הדיף ניחוח אלכוהול ברור ולקח אותנו תחת חסותו, הרכיב אותי על הסוס והוביל אותנו לאגמים. הרכיבה על הסוס הייתה חוויתית משהו, יחד עם זאת די מפחידה, כיוון שהמקומיים אינם משתמשים באוכפים ורוכבים על גבו העירום של הסוס, כשהם מחזיקים רק בחבל. למרות הסכנה, הצלחנו להגיע בשלום אל האגמים, לאחר כשעתיים הליכה ורכיבה מהצלב. האגמים היו מוקפי שלג וקפואים ברובם ולא היו מרהיבים במיוחד, אבל הנוף של ההרים מסביב פשוט מדהים. בדרך חזרה הוביל אותנו גיאורגי עד למסטייה, ניסינו לתקשר איתו, משימה מעט קשה בהתחשב בכך שהוא דובר גיאורגית ורוסית בלבד. השיחון שלנו עזר רק במעט. ירדנו לכיוון מסטיה בקיצור דרך עקלקל ותלול. גיאורגי, שהיה ג'נטלמן אמיתי החזיק לי את היד, מרבית הדרך, כדי שלא אפול (לא תמיד היה בכך צורך).

טיול היום השלישי והאחרון שלנו ממסטיה היה לקרחון צ'לטי. מדובר במסלול הליכה של כ-7 ק"מ, על הכביש היוצא מן הכפר, הליכה מאוד קלה, ללא עליות, שלאחריה מגיעים לגשר תלוי סובייטי. מכאן, חוצים את הגשר, שמעברו השני עומד חייל, שבודק דרכונים (מסתבר שאנו קרובים מאוד לרוסיה). לאחר מכן ממשיכים להליכה בתוך היער כ-40 דקות והדרך נפתחת לשדה בולדרים, ממנו ניתן לראות היטב את הקרחון. צעדנו בזהירות על הבודלרים, שלא היו מאוד יציבים. המשכנו עד לנקודה, שמסומנת באיקס אדום, שבה הקרחון הופך להיות הנהר.

לתחילת הכתבה

 


הדפס| שמור למועדפים| שלח |סרוק לנייד

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר

הוסף תגובה

התחבר כדי להוסיף תגובה:

תודה על ההשקעה! כתבה יפה

תודה

סגור