גרוזיה או מאיפה מגיעים הגרוזינים

נסיעה לגרוזיה אולי תגרום להרמת גבות, אבל מי שייסע לשם יגלה נופים יפים, אנשים מסבירי פנים וכמובן, אוכל משובח. זה מה שגילה יאיר כתבנו כשהגיע לכאן. הצטרפו אליו במסעו מבטומי לטבילסי ואל גורי, העיר בה נולד סטאלין.

גרוזיה או מאיפה מגיעים הגרוזינים - תמונת קאבר

בכתבה זו:

למה גרוזיה?

כששואלים אותך לאן אתה נוסע ואתה עונה "גרוזיה" התגובות בדרך כלל נעות בין "אתה עובד עלי.." ל "למה?!". אבל למרות ואולי דווקא בגלל התגובות הלא נלהבות החלטנו לצאת לגרוזיה וארמניה לטיול קיץ קצר.

גרוזיה שוכנת ממזרח לים השחור וכשלוש שעות טיסה מישראל. בשל הטיסות הישירות והיקרות מישראל אנחנו החלטנו לטוס דרך איסטנבול לטרבזון ומשם לחצות את הגבול לגרוזיה. וכך יצאנו לדרך, אני ואיל, שותפי הטוב לטיולים, באחר צהריים חם במטוס של טורקיש לטרבזון.

הנחיתה בטרבזון באישון הלילה באה בהפתעה מוחלטת שכן המסלול ממוקם ממש על הים השחור, ובלילה הוא בהחלט שחור. אחרי לילה במלון פשוט בטרבזון וארוחת בוקר של לחם טורקי טוב, גבינה ופירות, יצאנו לדרך לכיוון הופה ו-19 ק"מ מזרחית לה - סרף, שם נמצא מעבר הגבול לגרוזיה.

מעבר הגבול היה חלק יחסית מלבד המס המגוחך, ספק שוחד של 3$ בצד הגרוזיני עבור "תפעול מחשב". השוטרים בגבול גם התלהבו משם המשפחה שלי והתעקשו לדעת אם המשפחה הגיעה מגרוזיה. (לצערי, היא לא). כל איזור הגבול נושק להרי הקווקז המרשימים ומכל הכיוונים יש הרים נישאים שמגיעים ממש עד שפת הים עם צמחייה ירוקה ועבותה על כל מטר פנוי.

גרוזיה, לשעבר חלק מברית המועצות, היא מדינה שנאבקת על קיומה מבחינה כלכלית. למרות היותה מדינה פורייה מאוד עם הרבה אוצרות טבע, מצבה הכלכלי לא מזהיר, ואפילו בבירה, טביליסי יש הפסקות חשמל תכופות על בסיס יומי. מאז קבלת העצמאות בתחילת שנות ה-90 היו מספר סכסוכים אתניים במדינה וכיום שני איזורים במדינה מנסים לבסס אוטונומיה שהושגה בכוח - אבחזיה על חופי הים השחור ואיזור דרום אוסטיה שמצפון לטביליסי.
 

לתחילת הכתבה

בטומי

אנחנו הגענו במטרושקה (הגרסה הרוסית לדולמוש - מונית משותפת) לבטומי, עיר הנמל הראשית של גרוזיה. יצאנו לסיבוב ברחובותיה הנעימים, מוקפים בהמון של לאדות מרובעות ורועשות. עצרנו במשרד המידע לתיירים המקומי, שמאוד הופתעו מבואנו והיו מאוד נחמדים למרות שלא דיברו מילה באנגלית. המשכנו לעבר הטיילת על חוף הים. בטיילת היו מספר מזרקות נחמדות ובתי קפה על החוף. ישבנו באחד מהם ואכלנו ארוחת ערב. כאן טעמתי לראשונה את החצ`פורי שהוא מאכל גרוזיני ידוע. מדובר במעין סירה מלחם חם וטרי ובתוכה ביצה/חביתה עם גבינת עזים טרייה - טעים מאוד עם בירת קזבגי קרה, הבירה המקומית והלא רעה בכלל שעולה 1 לארי (2 ¤) לחצי ליטר. ברחובות מוכרים הרבה אלכוהול שמגיע בצורות רבות וזולות, החל מוודקה תוצרת בית וכלה בבירה בקבוקי פלסטיק כמו של קולה.

מהטיילת תפסנו מונית לתחנת הרכבת של בטומי ושם התמקמנו בקרון לילה שהיה להפתעתי סביר בהחלט. ברכבת הרוסית הישנה לוקח כ-12 שעות להגיע לטביליסי (במקום 8 שעות נסיעה באוטובוס) אבל, הנסיעה מאפשרת שנת לילה נוחה ואנחנו פשוט החלקנו למיטות עם היציאה לדרך והתעוררנו בטביליסי עם בוקר. יש משהו בשקשוק הרכבת שעושה את השינה מתוקה מתמיד ולי היה קשה להתנתק ממנה בבוקר.

לתחילת הכתבה

טביליסי

טביליסי לא התלהבה יותר מידי מבואנו וקיבלה אותנו בסבר פנים גשום ואפרורי. תוסיפו לכך את תחנת הרכבת האפלה שבנויה מבטון חשוף ונטושה למחצה ותגיעו כמונו למסקנה שאין לבזבז בה רגע מיותר אחד. תפסנו מונית לאדה מקומית ונסענו לאזור השגרירויות הקרוי מרג`נשווילי. עשינו ביקור זריז בשגרירות ישראל שם פגשנו את יניב הקב"ט שהיה מאוד נחמד והזמין אותנו למשרדו. שם על כוס קפה שחור הוא סיפר לנו קצת אינפורמציה עדכנית על גרוזיה וארמניה, אזורים שלא מומלצים לטיול ואף נתן לנו מפות טובות של טביליסי.

מהשגרירות הלכנו לבית של נסי. נסי היא סבתא זקנה שמשכירה מיטות בביתה לתיירים. קראנו אודותיה באינטרנט וכשהגענו הסתבר שבבית המיושן והגדול שלה מסודרות כל מיני מיטות אותן היא משכירה למטיילים ב-5$ לילה. בצורה מגוחכת למדי אין בטביליסי כמעט מלונות זולים המותאמים לתרמילאים ולכן ביתה של נסי מלא למדי ושורה בו אוירה טובה, אם כי כמו כל סבתא טובה היא מציקה לא מעט, רצה ומכבה כל אור מיותר בבית ("כי החשמל נורא יקר...") ואוסרת להסתובב בבית יחפים.

אחרי התמקמות קלה יצאנו להיכרות עם רחובות טביליסי. הלכנו ברגל למרכז העיר העתיק שמעל נהר המטקרבי ודרך השאנז אליזה - שדירת רוסטבלי הרחבה שבה גם נמצא בית הפרלמנט ורוב בתי הקפה וחנויות האופנה המפורסמות של גרוזיה. עצרנו בחנות ספרים קטנה וחמודה בשם prosperous, שם הייתה אוירה נעימה עם קפה משובח והמון ספרים באנגלית ואפילו בית קפה אינטרנט קטן. אחרי מספר שעות שם המשכנו במורד הרחוב עד אשר הגענו לאיזור המרחצאות החמים של טביליסי ב-Gorgesali Moedani. ניתן לשכור שם חדר פרטי עם אמבטיה מלאה מי גופרית חמים על בסיס שעות. אנחנו החלטנו לעלות ברגל למבצר Narikala הקרוב שמשקיף על כל העיר מלמעלה עם נופים מרהיבים.

בערב הלכנו לאכול במסעדה מוזרה בשם פרסטיז`. המקום כולו הוא בסגנון תת קרקעי ובנוי במין מרתף עתיק. אכלנו מבחר תבשילים מקומיים עם הלחם הגרוזיני הנפלא כשלפתע החליט זמר הבית לפתוח בסדרת שירים בגרוזינית רועשת. מאחר וחוץ מאתנו היה עוד שולחן אחד של סועדים שנהנה מהמוזיקה לא יכולנו לבקש ממנו להפסיק או לפחות להנמיך את הווליום הגבוה והעדפנו לאכול מהר ולברוח....

לסיום היום הלכנו לבית הכנסת האשכנזי הראשי של טביליסי לתפילת יום שישי. בית הכנסת המרשים היה מסומן בבירור וללא כל אבטחה, בניגוד למה שציפיתי. הוא היה מפואר ומעוטר וניכר היה שעברו עליו ימים יפים יותר. בקהל היו רק כ-15 מתפללים, רובם מבוגרים והניגונים היה שונים מכל מה שהכרתי. אחרי התפילה נפרדנו מכל המתפללים ודילגנו בין הטיפות והשלוליות ובעזרת מטרושקה חזרנו הביתה, אל מאורת המכשפה.

בבוקר הגשם המשיך בעקשנות ואנחנו קפצנו לרחוב מרג`נשווילי לארוחת בוקר קלה. קנינו לחם טרי וחם, גבינה, ירקות ודג מעושן וארגנו לעצמנו סעודת מלכים על המרפסת של נסי. יש משהו כל כך פשוט וטעים באוכל הבסיסי והטרי של השווקים שתמיד עדיף בעיני על כלמסעדה ובית קפה.

לתחילת הכתבה

גורי

החלטנו למרות מזג האויר הסגרירי והמציק לנסות ולנסוע לגורי, עיר קטנה במרחק כשעה נסיעה מטביליסי. בדרך עברנו דרך Mstkha, עיר הבירה העתיקה של גרוזיה ששוכנת על מפגש הנהרות Mtkvari (שזורם גם בטביליסי) ו-Aragvi. בעיר מספר כנסיות נחמדות ונוף יפה של הרים ועננים.

בגורי נולד ב-1879 יוזף ויסאריונוביץ` ג`וגשוילי שנודע לימים כיוזף סטאלין, אחד הדיקטטורים האכזריים במאה ה-20 והאחראי לניצחונה של ברית המועצות במלחמת העולם ה-2. בעיר, הגאה עד היום בבנה המפורסם, ניצב הפסל היחיד בכל בריה"מ לשעבר של סטאלין ויש מוזיאון לזכרו. את השכונה בה נולד הרסו והפכו אותה לפארק ציבורי שבמרכזה ניצב בית העניים בו נולד סטאלין. את הבית הפשוט עטפו במעין מבנה פתוח שנראה כמו מקדש יווני ומאחוריו ניצב המוזיאון בתוך בנין ענק ומרשים עם עיטורים גרוזיניים וגודל סובייטי. בפנים היה חשוך למדי (כמו כל המוזיאונים שחוסכים או פשוט מנותקים מהחשמל) ומיותר לציין שהיינו התיירים היחידים במקום. התלוותה אלינו מדריכה דוברת רוסית ובשברי מילים התחילה להראות לנו את הדרך בחדרים הגדולים. ראינו את מבחר המתנות המרשים שסטאלין קיבל מכל מיני מדינות בעולם, כולל גילוף עץ מרשים שלו עם כיתוב בערבית מלבנון או תמונת פורטרט ממשי שהגיעה ממאו טסה טונג ועוד.

ראינו גם את המשרד שלו מהקרמלין, אוסף תמונות מרשים מהולדתו ועד מותו כולל תמונות של גופתו של יעקב, בנו שנפל בשבי הגרמני ומת על הגדר החשמלית של מחנה הריכוז זאכסנהאוזן בגרמניה. ביציאה מהבנין בתוך מבנה מיוחד, היחידי עם תאורה הייתה מסכת הפנים של סטאלין שנעשתה מיד אחרי מותו. ביציאה פתחו לכבודנו גם את קרון הרכבת ממוגן הירי של סטאלין אתו הוא נסע ברחבי אירופה לכל הועידות עם צ`רצ`יל ורוזבלט, ראינו את מיטתו ואת חדר הישיבות וגם עשינו סיור בבית הקטן בו הוא נולד. היה לי מעניין לראות איך עברה לה תהילת עולם וכל אותם חפצים ומתנות שהיו חלק מרכזי מחייהם של מנהיגי העולם בשעתו מונחים מעלי אבק בפינה נידחת בקצה של האימפריה (לשעבר) המתפוררת.

תכננו לעלות למבצר היפה שמשקיף מעל גורי אבל מזג האויר הגשום הבריח אותנו לבית העיריה המקומי. ישבנו על המדריגות והסתכלנו על הגשם כששומר הסף הביא לנו כסאות שנשב עליהם. די מהר התקבצו סביבנו מספר אנשים ושאלו מאיפה אנחנו. כשסיפרנו להם שאנחנו מישראל הייתה התלהבות גדולה ובחור יהודי בשם דויד התחיל לספר לנו בעברית ואנגלית מעורבבות שהוא שהוא עובד גם בסוכנות. הוא חילק לנו אפרסקים ומיד הזמין אותנו לסיור בבית העיריה. ישבנו עם כל הפקידים בחדר אפוף עשן סיגריות ושיחקנו שש בש (איל שיחק ואני בהיתי) ודיברנו קצת על אפשרויות לשיתוף פעולה עתידי בין ישראל לגרוזיה. השאלה הראשונה שהוצגה לי הייתה "למה באנו לגרוזיה?" וכשאמרנו "תיירים" הם מאוד שמחו ואמרו שזה טוב שלא התרשמנו לרעה מהחדשות על גרוזיה. אמרתי להם שאצלינו מרוב צרות אין כמעט זמן להתעניין בחדשות של מדינות אחרות.

אחרי זמן מה כשנרגע קצת הגשם והתחילה עוד הפסקת חשמל, קפצנו לבית הקפה שממול לכוס קפה ופנקייק בננה. חזרנו באוטובוס מקומי לטביליסי ויצאנו לסיבוב בשוק. אני תמיד אוהב להסתובב בשווקים מקומיים ולהסתכל על הסחורות השונות, להריח את הריחות ולראות את הפרצופים השונים. השוק היה מחולק לאזורים שונים ואנחנו התעכבנו באזור בתי המאפה עם מבחר הבורקסים העשיר ודוכני הגזוז הצבעוני של שנות ה-50 עם מבחר צבעים וטעמים. היה גם אזור של גבינות שבו מכרו בעיקר גבינות עזים מלוחות וטעימות.

מתחנת האוטובוס נסענו במטרו, הרכבת התחתית שעולה כ-40 אגורות לכרטיס ונסענו עד מרג`נשווילי. שם עלינו במדריגות הנעות מעומק האדמה לרחוב והלכנו "הביתה". אני בהחלט לא מקנא במי שנתקע ברכבת התחתית במהלך הפסקות החשמל התכופות בעיר...

ארוחת ערב אכלנו באחת המסעדות המקומיות במרתף של בית מגורים. להפתעתנו היה להם תפריט ישן באנגלית ועם קצת עזרה ממדור האוכל של הלונלי פלנט הצלחנו לארגן ארוחה טעימה ממאכלים מקומיים.

בערב פגשנו אצל נסי הולנדי מבוגר שניסה לקלוט חדשות מאמסטרדם ברדיו גלים קצרים. כשענינו לשאלתו ואמרנו שאנחנו מישראל הוא נחר בבוז ואמר שהוא שונא את כל הישראלים בגלל היחס המשפיל שהם נותנים לפלסטינים. לאור דעתו המלומדת והנחרצת העדפנו להימנע מתגובות והלכנו לשחק קלפים על המרפסת...

למחרת בבוקר יצאתי לסיבוב ברחוב מרג`נשווילי כשלפתע תפס את עיני שלט גדול באנגלית המכריז על תחרות טניס. במקום נערכה תחרות טניס לנשים מאירופה ומרוסיה ואנחנו העברנו כשעה בצפייה במשחק מרתק בין שתי נערות רוסיות. לקראת הצהריים המשכנו עמוסים בתרמילינו לתחנת האוטובוס המרכזית ויצאנו לדרך אל עבר ירוואן, בירת ארמניה.

לתחילת הכתבה

הדפס| שמור למועדפים| שלח |סרוק לנייד

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר

הוסף תגובה

התחבר כדי להוסיף תגובה:

כתבה מעניינת אפילו שהיא ישנה

סגור

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר