האיים? למלך. השלווה? לנו. איי תאילנד, חלום שהתגשם

תמונה ראשית עבור: האיים? למלך. השלווה? לנו. איי תאילנד, חלום שהתגשם - תמונת קאבר
איי תאילנד

המוני ישראלים כבר ביקרו בתאילנד, מדינת האיים שעד לפני עשור הייתה יעד מספר אחד של נופשים ישראלים חובבי חופשות בטן גב, שמש, צלילה וכיף. המחירים אומנם עלו קצת, והמקומות הבתוליים של פעם כבר לא כאלו תמימים, אבל מקומות חדשים נפתחים לציבור התיירים, אתרים רבים הופכים לנוחים ומזמינים יותר, ובשורה התחתונה - תאילנד עוד רחוקה מלהגיע למיצוי, וגם מי שהיה כבר פעמיים שלוש יכול לגלות תאילנד חדשה ומרגשת.

איי תאילנד

רגע לפני - קצת ידע כללי שכדאי לדעת

מעבר לעובדה כי תאילנד היא ביתם של 70 מיליון תושבים, כמות התיירים הנכנסת למדינה מדי שנה גם היא נמדדת במיליונים, כולל שנות שיא עם 14 מיליון תיירים ויותר. עובדה זו אומרת כמה דברים, כאשר הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא המודעות הגדולה והחשיבות הגדולה שיש במדינת האיים לכל הנוגע לתיירות.

המדינה כולה מוכוונת שירות, ולמרות העובדה שזו מדינה מאוד דתית (95% בודהיסטים אדוקים!), לא תרגישו משונה לטייל, ויותר מזה - כמות המקדשים שפזורים במדינה הפכו גם לחלק מהנוף התיירותי, מרגש, אקזוטי, מסתורי ויפהפה.

התאילנדים עצמם לא רק דתיים מאוד, אלא מכבדים מאוד את האוכלוסייה המבוגרת, וצעירים פונים למבוגרים במילת פניה מיוחדת שמשמרת את הכבוד בתוך השפה. אפרופו כבוד, אל תגעו לתאילנדים בראש! הם מסתכלים על הראש כאיבר קדוש, ולכן מגע בראש של אדם אחר הוא פגיעה רצינית בכבודו, כולל ליטוף ראשו של ילד.

כאשר אתם יושבים נינוחים על הארץ (או החול החם), אל תפנו את כף הרגל לאדם אחר, ובישיבה במקדש שבו תמיד ברגליים מסוכלות בישיבה "מזרחית", והימנעו מהפניית כף הרגל החשופה לעבר פסלו של בודהה הקדוש להם. דיבור לא נאות על בית המלוכה נחשב לפגיעה רצינית בחוק, והתאילנדים המאופקים לא יבליגו - אז שמרו על הכבוד שהם מבקשים וכך תשמרו את זכותכם לכבוד הדדי, ולחופשה מהנה.

לא להיבהל! התאילנדים אומנם לא נחשבים לעם הכי מזמין בעולם, אך הם בהחלט חביבים, ומעוניינים בתיירים ובכסף שהם מביאים. מנגד יש לזכור שאם לא אתם, יגיעו עוד כמה מיליונים אחרים, אז שוב, לטייל, לנפוש ולהתנהל עם כבוד למקומיים ולמנהגיהם. בסופו של דבר, עשרות, אם לא מאות אלפי ישראלים כבר ביקרו בתאילנד, אז כנראה שמשהו עובד שם טוב, ואנחנו, הישראלים, מתחברים למקום ויודעים להוציא ממנו את המיטב.

האיים של תאילנד - עולם בתוך עולם


מאז ומעולם איים רתקו אותי. אם אתם מכירים מעט היסטוריה וספרות אתם בוודאי יודעים שאני לא לבד, ואיי העולם הם תמיד משהו רומנטי, משהו מפתה ואקזוטי, רחוק ומסקרן. איי תאילנד היפהפיים והמגוונים ממלאים את תפקידם נאמנה, וממצקים לכדי מציאות חושית מלאה את כל התיאורים מרחיקי הלכת.

כל הגוונים והצבעים, כל הצלילים והמנגינות, כל התחושות והחוויות, זמינים לכל מי שמוכן להתמסר לאווירה המיוחדת של החיים על אי.

יש בתאילנד אינספור איים, וחלקם זוכים לשם בודד שמאגד תחתיו לעיתים עשרות איים קטנים. מפרץ פאנג נגה (Phang Nga Bay) שבים אנדמן לדוגמא כולל 67 איים, והפארק הלאומי מו קו צ'אנג (Mu Ko Chang National Park) מורכב מ-52 איים, אז תארו לכם שטיול איים מלא יכול לקחת כמה שנים טובות.

מה שכן, מי שהתחיל טיול כזה ללא היומרה לטייל בכל האיים של המדינה, בוודאי הבין מזמן שזה פשוט לא משנה בכמה איים תבקרו - תמיד רוצים עוד, וזה תמיד יפהפה, כובש, מזמין ומרגש, פעם אחר פעם, אי אחר אי.


אז בואו נצלול פנימה, לאיים של תאילנד


פוקט (Phuket) - גדול, מפותח, מתוייר, עמוס... ועדיין - מפתה!

האי הגדול נחשב לאחד מאתרי התיירות המועדפים על התיירים בתאילנד. עם שדה תעופה בינלאומי בנוסף לעובדה כי הוא מחובר בשני גשרים ליבשת, האי אכן מתמלא באינספור תיירים מדי יום.

עונת השיא של התיירות המקומית היא העונה היבשה, דצמבר עד אפריל (שלאחריה כבר נהיה חם למדי) והתאילנדים בכל רחבי המדינה מתכוננים לחגיגות השנה החדשה שלהם בפסטיבל המים של סונגקראן - "Songkran water festival", שחל ב-13-15 לאפריל, ואתם בוודאי תיהנו בעיקר ממלחמות המים המסורתיות ברחובות שנסגרו לתנועה לכבוד האירוע.

זו חגיגה מיוחדת והזדמנות להשתתף במנהגים המקומיים, בעוד שהמקומיים עצמם, שרובם הרי דתיים, שבים לבית הוריהם כדי לחלוק כבוד למבוגרים. הצעירים שופכים מים על כפות ידיהם של המבוגרים בטקסיות מרגשת ובכל מחוז יש כמה מנהגים מקומיים לחג זה. בחבל פוקט הדרומי, יש 3 כללים עיקריים לאירוע - עבדו מעט ככל יכולתכם והימנעו מבזבוז כספים; אל תפגע באיש אחר או ביצור חי; אל תאמר דבר שקר, ובעיני זה נשמע לא רע בכלל..

התאמנתם כל שנה בחג השבועות? בואו להראות את התוצאות! פסטיבל סונגקראן לשנה החדשה של תאילנד.


מעבר לפוקט-סיטי (Phuket City), עם חיי הלילה הסוערים שהפכו אותה ליעד מבוקש לתיירים צעירים שאוהבים לחגוג, מחוז פוקט מציע לא מעט נקודות מיוחדות, כמו ארכיפלג האיים פי פי (איי Phi Phi), והאי הקטנטן קו פי פי ("קו" משמעותו "אי") או "קו פי פי דון" (phi phi don) עם החופים המזמינים, הים המהפנט והאווירה הקסומה, ועם בתי המלון והחנויות, שכן שאר האיים לא מיושבים, בטח שלא דרך קבע.

בפוקט תוכלו לצלול, לשנרקל, לקפוץ בנג'י, לטייל, לקבל עיסוי תאילנדי, לנוח על החוף, לצאת לשייט, לצאת למועדונים, שופינג, מסעדות, סדנאות וקורסים, ובקיצור אי חלומות עם אינספור אפשרויות להגשמה.

בארכיפלג עוד מספר איים יפהפיים, אשר שניים מהם הם לא יותר משני גושי סלע עצומים ומרהיבים המזדקרים מלב ים, בידה נאי (Bida Nai) ובידה נוק (Bida Nok), שיוצרים נוף משגע שסוחט תגובות התרגשות מכל מי שמגיע לאזור, פרט, אולי, למקומיים שרואים אותו יום יום, שעה שעה, כל החיים.


איי ארכיפלג קו פי פי. זה נראה ומרגיש בדיוק ככה


האי KO YUNG (קו יונג) - "אי היתושים", וכשמו כן הוא, אז תביאו תכשירים נגד עקיצות. למרות היתושים, האי עדיין נחשב יעד תיירותי מובחר לשנורקל וצלילות. בדקו כי מותר לצלול בו שוב, שכן הממשל התאילנדי סוגר מעת לעת חופים ואיים שלמים לביקור, בכדי לגונן על השמורה. החופים, כמובן, יפהפיים.

PHI PHI LEH (פי פי לה) - חלק מקו פי פי, אך בעוד שהאחרון הוא מרכז תיירותי מלא אנשים, פי פי לה הוא שמורת טבע לא מיושבת ושם אסור ללון. לכל מי שחלם עם לאונרדו דיקפריו בסרט "החוף" או עם הסופר אלכס גרלנד בספר שעל-פיו נעשה הסרט, האי הזה הוא חובה לביקור.

האמת? גם מי שלא שמע על הסרט או הספר חייב לבקר באי לפחות פעם אחת ולעמוד המום מול מפרץ מאיה (Maya Bay), אחד המפרצים היפים על הפלנטה, אם לא היפה מכולם. בשני החלקים של קו פי פי לא תמצאו כמעט רכבים. יש אופניים ואופנועים, אבל האי קטנטן וכדאי פשוט להסתובב ברגל.


תמונה של maya bay


KO MAI PHAI (קו מאי פאי) - ידוע גם כ"אי הבמבוק", שם המבוסס על טעות בתרגום שמם של עצי הקזוארינה הממלאים את האי, בעוד שעל האי לא תמצאו ולו במבוק אחד...

גם כאן תיירים מגיעים עם השנורקל המקצועי ומגלים עולם תת-מימי מרהיב שמלווה את כל מי שרק מכניס לרגע את הראש למים ופוקח את עיניו. מי שבחר לפקוח את עיניו דווקא ב- KO MAI PHAI, יכול למצוא את עצמו מביט עין-לעין עם כריש מקומי, חוויה מרגשת עד מלחיצה, אך בהחלט מעניינת, משהו לספר אחר-כך בבית, ואפשר לצאת למסעות צלילה מאורגנים באזורי כרישים בשביל לפגוש בחלק מהם. שווה כל רגע.

הכרישים שתפגשו ככל הנראה לא יתרגשו מכם יותר מדי, ואם כן, הם פשוט יברחו ויתרחקו מהאנשים המוזרים האלו שפשוט שוחים ומתבוננים בהם בהתלהבות מאופקת. בכל אופן, לכל טיול במדינות אקזוטיות הכולל ספורט אתגרי או ספורט ים מכל סוג, וגם חופשת בטן גב אבל בארץ רחוקה כמו תאילנד - עם החיות, היתושים, האוכל המיוחד, החוויות הייחודיות, אל תשכחו לארוז גם ביטוח נסיעות לחו"ל, לכל מקרה שלא יקרה, ואפילו רק בשביל תחושת הביטחון שלכם.

אי הקופים (לא רק כרישים, תפגשו גם קופים)


האי Ko Lanta - אם התחלתם בפוקט והגעתם לקופיפי, הרי רק טבעי שתמשיכו לקו לנטה, קבוצת איים פחות תיירותית, עובדה מפתיעה בהתחשב ביופי שלה. הרבה תיירים וטיילים מתלוננים על זה שתאילנד התמלאה, מוצפת תיירים, ושאי אפשר כבר למצוא פינה שקטה בשום מקום. הדבר אולי נכון בשיא העונה ובמקומות התיירותיים ממש, אבל אפשר גם לזה להתייחס כחלק מהחוויה ולהתמסר ברצון. מי שבכל זאת רוצה למצוא מקום שקט, ואני לגמרי בעד, Ko Lanta הוא המקום בשבילכם, גם בשיא העונה.

האי הראשי בארכיפלג קו לנטה הוא Ko Lanta Yai (האי הקטן יותר נקרא Ko Lanta Noi - קו לנטה נוי), ואליו מתייחסים לרוב כאשר אומרים "קו לנטה". מערב האי הוא אזור החופים העיקרי, אך לא היחיד, וככל שתדרימו על האי תגלו פחות פיתוח, פחות כבישים, ופחות אטרקציות לתיירים.

אפשר להפליג מעט דרומה ולחזות ברצועת סלעים מרהיבים המזדקרים מלב ים, לצלול עם דגים, להתפעל משוניות, לאכול קוקוס טרי, לטייל בג'ונגל הטרופי המטריף, ולגלות את הכפרים והכפריים, המוסיקה והמנהגים, ולא לשכוח בטן גב ולשכוח מהצרות.

יתרון מובהק של אי זה, ובעיקר של צידו הלא מפותח, הוא המפגש המיוחל עם תאילנד ה"אותנטית", שלא השתנתה עד ללא הכר מהתיירות והכסף שמגיעה איתה. אין כמעט תיירים, והמקומיים עסוקים בשלהם. איפה פוגשים את זה? בעיקר באוכל! אם תצאו מהאזור התיירותי הלא גדול סביב היישוב הגדול באן סלדאן (Ban Saladan), תוכלו לפגוש בתי-אוכל (בכוונה לא אקרא להם מסעדות..) מקומיים עם אוכל שנועד להאכיל את התושבים התאילנדים, באווירה, סגנון, תפריט וטעמים של תאילנד - שווה כל ביס.

אם כבר אותנטיות, אז גם עם הטבע. יש לא מעט חופים באי, אבל חוף המפל (Klong Jark) הוא אחד המומלצים, שכן הוא לא נגיש בקלות, מה שאומר:

1. פחות אנשים, יותר פרטיות ושקט.

2. פחות הרס ופיתוח - נטו טבע טהור

3. יש מפלים במרחק כמה רגעים ממנו

4. אפשר לפגוש חיות בסביבה הטבעית שלהן (שלא נסו על חייהן לעומק הג'ונגל מרעש התיירים ההומה)

האי קו מוק (Ko Muk)- למיטיבי "לכת", או מיטיבי שייט, מעט דרומית מקו לאנטה ייאי תמצאו את קו מוק, עטוף הג'ונגלים, עם מערות מפתות ומסקרנות, מציע שקיעות שוברות שיאים, והתיירים שמגיעים עד שם לרוב מחפשים שקט ומנוחה ופחות מסיבות טראנס ובלגן.

אם הגעתם עד כאן, אל תפספסו - בחלקו המערבי של האי, מוסתרת ברצועה אינסופית של מצוקי ענק יפהפיים, מערה קטנה - Morakot Cave. אפשר לשחות בחשכה לעבר הצד השני ובשעות השפל אפשר להיכנס לשם עם סירה. מה שמחכה לכם בהמשך המערה? לא אספר! תגיעו, תיכנסו, ותצאו לתוך הדבר המהמם הזה בלי הכנה מוקדמת. שווה את זה.

לא מתאפקים? הצצה למערת האזמרגד באי קו מוק, תאילנד


תאילנד: אם במזרח - אז לאיי-המזרח

לא רק ים אנדמן זכה באיים מרשימים, וגם המפרץ התאילנדי שבמזרח המדינה מעוטר בכמה איים מזמינים שכדאי לבקר בסיור החופים הטרופי שלכם.

קו סומוי (Ko Samui) - שני לאי פוקט בגודלו, אך לא בפופולאריות שלו, שעומדת ראש בראש עם כל אתר תיירותי במדינה ומחוצה לה, אי של 228 קמ"ר שזכה לשדה תעופה בינלאומי משלו.

האי מפותח ונראה לעיתים כאילו נבנה במיוחד מראש לתיירים, מזמין מדי. פרט לעונה הממש-רטובה באוקטובר ונובמבר, רוב הסיכויים הם שבכל עונה שתגיעו תמצאו אינספור תיירים שימצאו אתכם בחזרה.

היתרון היחידי שאני מוצא בכך הוא העובדה שהם לא באים סתם - זה אכן אי יפהפה ושווה ביקור, למרות התיירים. אז קחו נשימה, וצאו עם ההמונים לגלות את מפלי נאמטוק הין לאט (Namtok Hin Lat) ונאמטוק נה מוואנג (Namtok Na Mueang) הפופולאריים (מאוד!), למקדש הבודהה הגדול - וואט פרה יאי (Wat Phra Yai), לסלעי סבתא וסבא (Hin Ta Hin Yai ) המפורסמים, לגן הפרפרים החביב שבמזרח האי ובו פרפרי ענק מרשימים, ולשאר הפעילויות על האי שמבטיח לכם אינספור חוויות בנופים שלא שוכחים, שמצליחים לחדור לתודעה גם מעבר לרעש וההמולה של אינספור התיירים במקום.

האי קו פה נגאן (ko phangan) - שבוודאי הכרתם כ'קופנגן', אי מסיבות הירח המלא, אי החגיגות, אי הצעירים, אי הסמים והאלכוהול, איך שלא תקראו לו, האי הזה מעורר עניין רב בקרב מיליוני תיירים כולל עשרות אלפי ישראלים, מה שהוביל כמובן לפתיחה של מוקדי-ישראלים, סוכנויות תיירות, מסעדות כשרות, "הבית הישראלי" (מרכז יהודי באי), וכיו"ב.

לפני התיירות הכבדה המקומיים התפרנסו מהים, ממטעי הקוקוס ומעבודה במכרות, וכיום, למרות השגשוג התיירותי העצום והון העתק שנכנס לאי בכל שנה מתיירות, עדיין מקומיים רבים עובדים במלאכות המסורתיות, אומנם לרוב עם ציוד מעט יותר מתקדם, אבל רק מעט.

עובדה זו עומדת לטובת התיירים, שיכולים ליהנות מרגע קט של אותנטיות במפגש עין המצלמה עם תאילנדי מקומי שאץ רץ במעלה העץ לקטוף קוקוס טרי, או סירות הדיג החוזרות אל החוף כנגד הגלים המתנפצים, מראות שכיחים באיים התאילנדים, אך הופכים לאקזוטיים יותר מול עין למודת ניגודים הפוגשת את הקדמה התיירותית מול הכפריות המקומית.

בכל אופן, הבריטים הוציאו אזהרות מסע רשמיות לגבי מסיבות הירח המלא של האי, ומבקשים מהתיירים הבריטיים להתרחק משם. התאילנדים מנסים לאכוף (ולעיתים בהצלחה יתרה!) תרבות של התנגדות לתעשיית הסמים המשגשגת והמאפיה המקומית, והמסיבות ממשיכות לרוץ, עם עשרות אלפי רוקדים ורוקדות.

אם בחרתם להגיע למסיבת "פול מון" (Full Moon Party), וזו אכן חוויה מיוחדת, זכרו להישמר בפני כיוס, לבוא עם קבוצה של חברים ולא לבד, ולא להתפתות אחרי הזמנות מפוקפקות. תיהנו מהאי, והישארו בטוחים ושמחים.

האי קו טאו (Ko Tao) - מצפון לקו סומוי שוכן אי הצב, אי קטן ויחסית מבודד, ששמו מרמז על צורתו כצורת הצב. בשנות השלושים של המאה הקודמת שימש האי כבית כלא פוליטי, אך עם הזמן הנשיא חנן את יושביו ה"אסורים", וכיום האי משגשג כמרכז תיירותי אטרקטיבי.


האי Ko Tao כמה קטן, ככה מרגש. באמת שמילים לא יוכלו לתאר...


האי נחשב לנקודת צלילה סופר מבוקשת בתאילנד, שזה אומר המון, כי המדינה כולה היא גן-עדן לצוללנים שמגיעים מכל העולם. העובדה שאין על האי כמעט אטרקציות לתיירים והוא בעצם כמו מפלט לצוללנים הופכת אותו ליותר אטרקטיבי בעיני. שקט, חופים, ורוב האנשים מחוץ לטווח הראיה - עמוק מתחת למים, עם ציוד, משקולות, בלוני אוויר דחוס, מסכות, ווסתים ושאר ציוד צלילה - מה שמשאיר את שאר המרחב בשבילנו, רבצי החופים.

לא על האיים לבדם... בנגקוק והצפון - יעדים ששווה לבקר


בירת תאילנד, הלוא היא העיר בנגקוק, היא ביתם של כמות תושבים דומה לזו של מדינת ישראל כולה, והיא "עיר הכניסה" לתאילנד. למעלה מ-12 מיליון תיירים מכל העולם נוחתים בה מדי שנה (שלא לשכוח באזור השלושים מיליון מקומיים המגיעים לביקורים בעיר), ובקיצור - קל מאוד לאבד את הרגליים והידיים, ולצאת מבנגקוק ברגשות מעורבים.


בנגקוק במיטבה - דרמטית, שוקקת חיים, מפתיעה, מרגשת, ומחכה לתיירים.


מלכודות תיירים, מכירת מוצרים מזויפים, ובלגן אינסופי, כל אלו הם חלק מהמפגש עם בנגקוק, אבל הם לא חייבים להיות העיקר. מי שיודע לקחת נשימה וליהנות מכל ההתרחשות וההמולה יכול ליהנות מהעיר המדהימה הזו, שלא לחינם מושכת אליה המונים מכל העולם, שנה אחרי שנה, עונה אחרי עונה.

רוב הישראלים (והמוני תרמילאים ותיירים מכל העולם) מגיעים ישר לרחוב קאו סאן - רחוב שגם אם תרצו לא תוכלו לפספס אותו, ונדמה כאילו התנועה הטבעית של העיר זורמת ומתנקזת כולה לרחוב סואן זה. "קאו סאן" - רחוב מרגש, מתעתע, עמוס, מוזר, מצחיק ושימושי, שנותן תחושה כה שונה מפירוש שמו הנעים - "אורז עדין".

הרובע בו שוכן רחוב קאו סאן הוא רובע תרמילאים שוקק חיים וצעירים, מלונות ואכסניות, מזללות, פאבים ומועדונים, בית חב"ד (ברחוב המקביל) ותחבורה ציבורית לכל מקום שרק אפשר להגיע אליו, ויש לאן להגיע.

בנגקוק דורשת ימים ארוכים, שלא לומר שנים רבות, כדי להכיר, להבין, ולהרגיש חלק. לתייר המזדמן ישנה רשימת אתרי חובה ואתרי כמעט-חובה בעיר, כולל מקדשים, שווקים, מסעדות, ועוד שפע אינסופי של אטרקציות.

צפון תאילנד - רחוק מהאיים, קרוב אל הלב


נכון, אני חובב איים מושבע, אבל יש לא מעט יעדים דווקא בצפון המדינה, הרחק מהים וקרוב לבורמה וללאוס, שהופכים את האזור לאטרקטיבי למטיילים מכל העולם, ובכללם ישראלים. נכון, הבטחנו איים, אבל בכל זאת רק מילה קטנה על הצפון.

הצפון פחות תיירותי, פחות מפותח, ואם תרצו, יותר אותנטי. המפגש עם כפרים כפי שהם היו מאז ומעולם, ללא זכר לתיירים (או אולי היום כבר עם זכר, אך לא גדול). התאילנדים בודהיסטים אדוקים, והמפגש עם הצפון הוא המפגש עם אותם אנשים החיים את אורח החיים הנ"ל בצורתו הפשוטה, ולטעמי היפה ביותר בנמצא.

בירת הצפון היא צ'יאנג מאי (Chiang Mai), עיר עצומה (שנייה רק לבנגקוק), והיא לבדה כבר מוקד משיכה אינסופי עם אטרקציות שמספיקות לכמה שנים. מקדשים עתיקים, גייזרים ומפלי מים, גן חיות מפורסם, חיי רחוב מרתקים, אוכל מקומי מחייה נפש, ותרבות שלא נגמרת.

כל מי שכבר מגיע צפונה טורח, ובצדק, לבקר בואט פרה טאט דוי סוטפ (Wat Phra That Doi Suthep) על הר Doi Suthep, ולהמשיך עמוק לתוך "משולש הזהב" במפגש בין לאוס, בורמה (מיאנמר) ותאילנד, שמעבר לנופים יפים תמצאו בהם נוחות תיירותית לפני יציאה לטיולים בשטח הפראי והמהם של הצפון.

אפרופו זהב, את מקדש ואט פרה טאט דוי סוטפ מעטרים אינספור פעמונים ששמים מאמינים, ועליהם הם כותבים את משאלות ליבם, קצת כמו בכותל המערבי, אבל בסטייל אוריינטלי. אחת לזמן מה הפעמונים נאספים, ומהמתכת שלהם מכינים פסל של בודהה.

המקדש ממעוף הציפור, חבוי אך נגיש, מפתה ולא מאכזב.


איך מגיעים לתאילנד?


כפי שבוודאי ניחשתם, עם כמות תיירים עצומה שמגיעה מדי יום, יש אינספור אפשרויות של טיסות לתאילנד, ובעבר היו נוהגים ישראלים לחפש טיסות מוזלות דרך יעדי "קונקשן" במדינות ערב. כיום המצב לא מאפשר זאת, ובעוד שטכנית ניתן לרכוש כרטיסים בחברות ערביות אלו, הרי שהישראלי המודע בוחר לטוס לרוב בטיסה ישירה.

הטיסה הישירה לתאילנד לוקחת 11 שעות פלוס-מינוס, בעוד שהטיסות האחרות יכולות לקחת לעיתים גם יום וחצי, עם עצירות ביניים בשעות הקטנות של הלילה בשדות תעופה ובערים פחות ידידותיות לקהל הישראלי.

אז טוסו באחריות, טיילו באחריות, ותוכלו ליהנות מתאילנד כמו שצריך, באחריות!

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של צועד לעבר החלום?

לכל הפוסטים של צועד לעבר החלום »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לקופנגן

הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×