שלום אורח
facebook login
שגרירים של רצון טוב

המערות התת-ימיות בכרתים

ד"ר רמי קליין | תאריך עדכון 20/05/2008

צפייה במפת הכתבה | + הצג את כל היעדים שמוזכרים בכתבה זו (3)

מספר צפיות: 8074   |   מספר תגובות: 2     לתגובות

הדפס שמור למועדפים שלח לחבר

בכרתים יש ים תיכון אחר, שהצלילות בו, גם אם אינן משתוות לצלילה בשוניות אלמוגים טרופיות, מזמנות מפגש עם ים כחול ועמוק שמגוון היצורים בו רב.על צלילות אל המערה הכחולה, מערת אל גרקו, באתר ``הדייג הבודד`` שבין הרקליון לכניה ובאתר ``העוגן הגדול``.

בכתבה זו:

כרתים והמינואים

כרתים הוא האי היווני הגדול והחשוב ביותר בים האגאי. הוא משתרע על פני שטח של כ-8,000 קמ"ר ואורך חופיו מגיע ליותר מ- 1,000 ק"מ. במרכזו מתנשאים הרים לגובה של כ- 2,500 מ`, את מישוריו חוצים קניונים צרים ועמוקים המסתיימים בעמקים פוריים וחופיו האקזוטיים משיקים "לכחול הגדול". בין כל אלה שוכנים כפרים פסטורליים שבתיהם הלבנים מכוסים בצמחיית נוי ומוקפים בגפנים ועצי זית. זה האי של איקרוס ודידלוס שהעזו להתגרות בשמש היוונית, זהו ביתם של הצייר הרנסאנסי אל גרקו ושל הסופר קאזאנטזאקיס מחבר הספר "זורבה היווני". זהו גם האי שבו צמחה התרבות המינואית העתיקה, שהותירה אחריה יצירות אמנות מופלאות, מכדים מעוטרים ועד ציורי פרסקו מרשימים.

לא הרחק מהרקליון (Herakleion) שהיא העיר הגדולה בכרתים, שוכן הארמון המינואי של קנוסוס (Knossos). בארמון שוכנים ממצאים ייחודיים ששרדו מהתרבות המינואית העתיקה, ששלטה למעלה מ-1,000 שנה בכרתים, החל מראשיתה של תקופת הברונזה. אחד המוצגים המעניינים הוא פרסקו של דולפינים המעטר את אחד הקירות בצד המזרחי. הפרסקו הזה מעיד לא רק על כישוריהם האמנותיים של המינואים בני כרתים, אלא גם על הקשר המיוחד שלהם עם הים שמסביב. במשך ההיסטוריה ארוכת השנים של ההתיישבות בכרתים, היה לים תפקיד מכריע בעיצוב החיים הכלכליים, המסחריים והתרבותיים. הקשר בין כרתים לבין האיים הרבים ובין מרכזי התרבות ביבשה נעשה באמצעות סירות וספינות שנשאו עמן את רוח התרבות המקומית והביאו רוחות מתרבויות חדשות.

המינואים נעלמו בבת אחת מכרתים ומשאר אזורי התיישבותם בשנת 1,450 לפסה"נ, ככל הנראה בשל התפרצות געשית באי סנטוריני (הים האגאי הוא אזור שבו מתרחשת פעילות טקטונית גם היום). לאחר המינואים באו בזו אחר זו תרבויות שונות שנהנו מהאדמות הפוריות ומן הים שסביב. בין התרבויות האלה חשוב לציין את הדורים, הרומאים, הביזנטים, הוונציאנים, התורכים ולבסוף היוונים. לאורך כל השנים היה האי כרתים נקודת מעבר חשובה לכלי שיט רבים שעשו את דרכם מאזור הפלפונסוס ביוון אל אסיה הקטנה (טורקיה). כל מי שמבקר בכרתים יכול להתרשם מיד ממראות הים ומניחוחותיו. מראה ספינות הדייגים החוזרות עם רשתות עמוסות בשלל דגים וחסרי חוליות וריח הים החזק משווים לחופים אווירה מיוחדת.

לתחילת הכתבה

הים התיכון

כל מי שצולל בפעם הראשונה בים התיכון, מחוץ לחופי ישראל, נדהם מכך שהמים יכולים להיות כל כך נקיים וכל כך צלולים ומאפשרים ראות של עד עשרות מ`. את מרבית צלילותיי בים התיכון ערכתי בחופי ישראל, ממכמורת ועד ראש הנקרה. הפעם שמתי פעמיי מערבה אל חופי כרתים, אל המערות הכחולות והמים הצלולים, אל קירות הענק היורדים עשרות מטרים מתחת לפני המים ואל מגוון היצורים הימיים - ובכלל אל מסתרי "הכחול הגדול" בלשון הקדמונים.

הים התיכון הוא אגן מים קטן יחסית לאוקיינוס האטלנטי הנמצא ממערבו והוא תחום על ידי היבשות אירופה, אסיה ואפריקה. על אף שמדובר באגן מים רציף אחד אפשר להבחין בים התיכון בשני חלקים עיקריים: האגן המזרחי והאגן המערבי. מצרי מרסלה שבין דרום-מערב סיציליה וצפון-מזרח תוניסיה מפרידים בין שני האגנים האלה. עומקו הממוצע של הים התיכון הוא כ - 1,500 מ` ועומקו המרבי מגיע לכ- 5,093 מ` (בין איטליה ליוון). יש כמה הבדלים בין שני החלקים: האגן המזרחי עתיק יותר מבחינה גאולוגית וגילו נאמד בכ- 280 מיליון שנה, לעומת כ- 40 מיליון שנה של האגן המערבי, כמות חומרי המשקע החוליים שבו (סדימנטים) גבוהה יותר והטופוגרפיה שלו דרמתית יותר.

בנוסף לחלוקה של הים התיכון לשני אגנים עיקריים, ניתן לחלקו לאגני משנה. האי כרתים נמצא בגבול בין כמה אגני משנה: האגן האגאי מצפון והאגנים הלבנטיני והיווני מדרום. בין שני האחרונים מפריד רכס תת-ימי העובר מדרום לכרתים וכיוונו מצפון-מזרח לדרום-מערב.
מקווי המים המשפיעים על הים התיכון הם האוקיינוס האטלנטי וים סוף. זרימת המים מהאוקיינוס האטלנטי אל הים התיכון דרך מצרי גיברלטר היא החשובה ביותר, ומי שטח (המים העליונים) עושים את דרכם ללא הרף מהמצרים הרדודים שעומקם כ- 350 מ` אל הים התיכון. מים אלה מתוקים יותר ממי הים התיכון ועשירים יותר בחומרי מזון יחסית למי השטח שבים התיכון הידוע בעוניו (ים אוליגוטרופי). המים ממשיכים מזרחה עד לחופי ישראל, כאשר זמן השהות שלהם בים התיכון הוא כ- 70 שנה. הם יוצאים חזרה דרך מצרי גי`ברלטר אל האוקיינוס האטלנטי כמי עומק, כך שהזרימה של המים בים התיכון נעשית נגד כיוון השעון.

אם מעבירים קו דמיוני ממערב הים התיכון למזרחו - ממצרי גיברלטר ועד לחופי ישראל - ניתן לתאר לאורכו שינוי הדרגתי בתנאים הסביבתיים. ככל שמתקדמים מזרחה פוחתת השפעתו של האוקיינוס האטלנטי וגוברת השפעתן של היבשות החמות שבמזרח. טמפרטורת המים הממוצעת, קצב התאדות המים, ובעקבות זאת מליחותם, הולכים ועולים וכמות חומרי המזון והייצור הראשוני במים הולכים ויורדים. גרדיאנט זה בתנאים הסביבתיים משפיע על מגוון היצורים הימיים, שהולך וקטן ככל שמתקדמים מזרחה וכן משפיע על גודלם של היצורים שגם הוא הולך וקטן.
תעלת סואץ שנכרתה במאה ה-19 על ידי המהנדס הצרפתי לספס, שינתה את אופיו הביוגאוגרפי של האגן המזרחי של הים התיכון.

החיבור בין שני גופי מים שהיו מנותקים זה מזה הביא להגירה של בעלי -חיים, בעיקר מים סוף אל הים התיכון, הגירה הנקראת הגירה לספסית. לפיכך, אם בוחנים את אופייה הביוגאוגרפי של הפאונה הים תיכונית כיום, מגלים בה ארבעה אלמנטים: מינים אטלנטיים, מינים אינדו-פסיפיים, מינים ים תיכוניים אנדמיים שהתפתחו בים סגור יחסית, ומינים אקזוטים-טרופיים שהם שרידים תטיים (האגן המזרחי של הים התיכון הוא שריד לאוקיינוס התטיס הטרופי הקדמון שכיסה את האזור בעבר הגאולוגי הרחוק, לפני למעלה מ - 300 מיליון שנה).

התנאים הסביבתיים הימיים ההולכים ומשתפרים במעבר מחופי ישראל מערבה אל הים האגאי הופכים את הצלילה בו לחוויה מיוחדת, עד כי לעתים קשה להאמין כי זהו חלק מהים הנושק במזרח לחופי ארצנו. המגוון הגבוה של חסרי חוליות בים האגאי בא לידי ביטוי במינים רבים של תולעים רב-זיפיות, כוכבי ים, צדפות וסרטנים.

לתחילת הכתבה

הצלילות

אתר הצלילה הראשון שבו צללתי נקרא ה"דייג הבודד" (Monoaftis) והוא נמצא במפרץ אגיה פלגיה (Aghia Pelagia) שבחוף הצפוני, בין הרקליון לבין העיר המערבית כאניה (Chania). זו הייתה צלילת היכרות לעומק של כ-15 מ` ומרביתה הייתה מעל משטחים גדולים של אצות. בסבך האצות אפשר היה לפגוש עשרות כוכבי ים כתומים (Echinaster sepositus) שגודלם כ-20 ס"מ וקיפודי ים בעלי קוצים קצרים (Sphaerechinus granulatus). אחד היצורים היפים שבהם פגשתי היה תולעת רב-זיפית ישיבה, הבונה נרתיק ארוך העשוי מחול וריר שהיא מדביקה יחד. נרתיקנית זו (Sabella spallanzani) שגודלה מרשים (כ20 ס"מ) נמצאת על פני הקרקעית החולית ופורסת למים זר של זרועות סינון עדינות המסננות חלקיקי מזון מן המים.

באזור חופי ישראל מצויה תולעת נרתיקנית אחרת קטנה יותר, מאותה משפחה. כשהם חבויים למחצה על פני הקרקעית ומתחת לסלעים, אפשר היה להבחין בפרטים רבים של תולעת רב-זיפית חופשית הנקראת זכוכיתית אדומת זימים (Hermodice carunculata). אורכה יכול להגיע עד 30 ס"מ. צבע גופה אדמדם ויש לה זיפים לבנים ודוקרניים בכל אחד מפרקי הגוף הרבים, המעניקים לה מראה מאיים. תולעת חופשית זו חיה גם בחופי ישראל, אך לא זכור לי שראיתי ריכוז כל כך גבוה של פרטים ממנה. בסיומה של הצלילה המתינה לי הפתעה נעימה: להקה גדולה של דגי ברקודה שבה עשרות פרטים חלפה על פניי במהירות.

הצלילה השנייה הייתה אל אחת המערות המרשימות באזור, מערת אלגרקו (El Greco), על שם הצייר הרנסאנסי יליד כרתים. הכניסה אל המערה הייתה דרך פתח גדול בקוטר של כמה מטרים. חבל מוביל מן הפתח עד לחדר האחרון ואורכו כ-40 מ`. ככל שמתרחקים מן הפתח הולך החושך וגובר. המערה נמצאת בעומק של כ-20 מ` מתחת לפני המים ומתקרתה יורדים סטלקטיטים - נטיפים גדולים ועבים.

נטיפים אלה הם תוצאה של פעילות קרסטית שהתרחשה בתקופות שבהן מפלס הים היה נמוך יותר והמערה הייתה חשופה לאוויר יחד עם קו החוף. בתוך האולם הענק והחשוך של המערה הייתה תחושה מוזרה, ממש כמו במסע תת-ימי אל מרכז האדמה. קירות המערה מכוסים בבעלי חיים ישיבים, צמודי מצע, כשהשליטים שבהם הם הספוגים. בפינות חבויות אפשר היה לפגוש בסרטני לובסטר קוצני (Palinurus sp.) ובשושנות ים מרהיבות עין המצטיינות בזרועות ציד קטנות ועדינות (Cerianthus membranaceus). בקצהו של האולם הענק אפשר להיכנס דרך פתח צר יותר אל מעבר אנכי צר דמוי ארובה. החוויה המרשימה ביותר הייתה דווקא היציאה מן המערה. כשמסתובבים עם הפנים אל הפתח המרוחק מבחינים באור כחול בעל גוונים מדהימים היוצר אווירה פסיכודלית. הבטתי מהופנט בפתח הכחול שהלך וגדל ככל שהתקרבתי. היה נדמה כי מישהו מתחת למים מתעתע בי וכי אין זה אור אמיתי.

תחושה דומה הייתה גם במערה הכחולה הנמצאת לא רחוק ממערת אל גרקו, מרחק של כ - 20 דקות הפלגה ממועדון הצלילה. הכניסה למערה הכחולה הייתה לאחר מסע תת-ימי מרתק לאורך מצוקי ענק הנמשכים מן היבשה אל מתחת למים. קירות המערה היו מכוסים בצפיפות ביצורים משלוש קבוצות עיקריות: ספוגים (Phylum: Porifera), אצטלנים (Subphylum: Urochordata) וחיטחבים (Phylum: Bryozoa).

בנוסף, היו גם אצות מסוגים שונים, כולל אצות גירניות. כל אלה יצרו על המסלע פסיפס מגוון וצבעוני. הספוגים, האצטלנים והחיטחבים הם קבוצות של בעלי חיים חסרי חוליות צמודי מצע מסננים. למרות המרחק האבולוציוני בין ספוגים, חיטחביים ואצטלנים, יש להם מאפיינים זהים והם עברו התאמות לאורח חיים ישיב. החשובה שבהן היא היכולת לסנן חלקיקי מזון מן המים, יכולת הבאה לידי ביטוי בצורות שונות. הספוגים מסננים באמצעות תאים מיוחדים בעלי שוטונים היוצרים את תנועת המים, האצטלנים מצטיינים באיבר מיוחד הנקרא סל סינון, כאשר תנועת המים והחלקיקים אליו נעשית באמצעות ריסים, ואילו בחיטחבים האיבר המסנן עשוי זרועות עדינות הנשלפות ומתכנסות אל תוך גוף בעל החיים.

את הצלילה האחרונה ערכתי באתר הנקרא "העוגן הגדול", והיא הייתה לעומק של 33 מ`. האטרקציה באתר זה הייתה עוגן גדול ששרד מספינה יוונית, ובסמוך לו שונית קטנה ובה שחה דג דקר גדול ממדים. היה מעניין להסתובב מסביב לעוגן ולהבחין בספוגים גדולים וכתומים דמויי שיח ובתולעים שטוחות וצבעוניות.

כחלק מן הים התיכון, גם הים האגאי חשוף לבעיות סביבתיות שמקורן בפעילות האינטנסיבית של האדם מסביב לאיים השונים ולאורך חופי יוון. פעילות זו כוללת שיטות דיג הרסניות כמו שימוש בחומר נפץ או רשתות עם גודל חורים לא סלקטיבי וכן פיתוח התיירות הימית והבנייה המואצת בחופים. בין הסובלים העיקריים הם היונקים הימיים כמו כלב הים הנזירי (Monachus monachus) שאוכלוסייתו קטנה בעשורים האחרונים. בסקירה אחרונה שנעשתה נספרו כ-300 פרטים בלבד.

גם צבי הים באזור הים האגאי וכרתים נמצאים בסכנת הכחדה, בעיקר עקב פגיעה באתרי הקינון וההטלה שלהם על פני היבשה. שלושת הצבים שאוכלוסיותיהם נמצאות בסכנה הם הצב הגלדי (Dermochelys coriacea), הצב החום(Caretta caretta) והצב הירוק (Chelonia mydas), שבהם אפשר לפגוש במהלך הצלילות. המצוקה של צבי הים מגיעה למודעות הציבור בכרתים ובאיים אחרים באמצעות פעילות של ארגונים מיוחדים, וכך מצאתי את עצמי לא אחת מול דוכנים המגייסים תרומות לצורך שמירה על צבי הים באזור.

המבנה של מדף היבשת ותנאי הזרימה הביאו לכך שגם יונקים ימיים גדולים כמו לווייתנים פוקדים את חופי כרתים, אך צריך הרבה מזל כדי לפגוש בהם. הדולפינים היו מאז ומתמיד חביבים על תושבי הים התיכון בכלל והיוונים בפרט. עדות לכך מוצאים בציורי פרסקו של דולפינים שצוירו על קירות של ארמונות או כדים בתקופת התרבות המינואית בכרתים כ-1,500 שנה לפסה"נ. גם הפילוסוף היווני הקדום אריסטו גילה עניין רב בדולפינים ובלווייתנים ורשם את תכונותיהם באופן המבדיל אותם מדגים. בכרתים גיליתי ים תיכון אחר, שהצלילות בו, גם אם אינן משתוות לצלילה בשוניות אלמוגים טרופיות, הן מזמנות מפגש עם ים כחול ועמוק שמגוון היצורים בו רב. כפי שציינתי, ככל שמתקדמים מערבה באגני הים התיכון גדל מגוון המינים, כך שאני מחכה בקוצר רוח לצלילות הבאות בחופי הים האדריאטי, חופי צרפת וספרד.

כתב וצילם: ד"ר רמי קליין,המכללה הימית לישראל, מכמורת. הכתבה פורסמה במגזין טבע הדברים, גיליון מספר 87, ינואר 2003.

לתחילת הכתבה

הדפס שמור למועדפים שלח לחבר

תגובות שהתקבלו

מחירים+תלות


24/02/08 01:18 TheSurfman

ממש הייתי רוצה לדעת מה המחירים שם בערך ואם בשביל צלילה עם מיכלים דורשים רישון צלילה כמו בארץ?

מחירים


19/05/03 12:16 אשר סלנר

כתבות יפות ומאלפות-כרתים+יווןתשקלו באם ניתן לתת מחירים להשכרת ציוד+הגעה לאיזור אתר הצלילה.

עוד מידע על כרתים

לכל המידע על כרתים >>

כרתים לפי הצרכים שלך

תמונת היום מקהילת הפייסבוק שלנו

תמונת היום מקהילת הפייסבוק שלנו

דרך הוצ׳ימין בויאטנם. צילום: תאיר אפרתי