המקומות היפים בספרד – שאתם עוד לא מכירים

קבלו מסלול מרתק בין חבל הבסקים לאזור גליסיה, המשלב עיירות עתיקות, חופים מרהיבים, טאפאס ברים וטעימות יין ריוחה אדום, וגלו המון מקומות חדשים ומסעירים בספרד היפה

ליאור בוכשטב
תמונה ראשית עבור: המקומות היפים בספרד – שאתם עוד לא מכירים    - תמונת קאבר
© ליאור בוכשטב

לטיול הזה יצאנו אמא ובן, עם רכב שכור, מפה, והרבה מלונות קסומים ועיירות עתיקות. גילינו אזורים פחות מוכרים של ספרד, כמו חבל הבסקים והאוטונומיות גליסיה ואסטיראס. כאן המקום לציין שטיולנו נערך שלא בעונת התיירות הרשמית אלא באמצע מאי, כשמזג האוויר היה קריר ואפרפר.

פינצ'וס בסן סבסטיאן

הגענו לסן סבסטיאן San Sebastián)), שבעבר נחשבה לבירת הקיץ של ספרד, בשעות אחר הצהריים, לאחר כמה שעות של נהיגה מצרפת (העיר שוכנת על מפרץ ביסקאיה, בסמוך לגבול המשותף עם צרפת). סן סבסטיאן היא עיר המחבקת את הים באמצעות המפרץ העגול שלה, המכונה “לה-קונצ'ה” (הצדף). המפרץ מסתיים בשני הרים המשקיפים אחד על השני, ביציאה הצרה של המפרץ אל האוקיאנוס האטלנטי. בין שתי הזרועות המושטות האלו מתחבא גם אי קטן וחמוד. בשעות הערב טיילנו במפרץ היפה והתפעלנו מהציוריות, מהמרינה עם הסירות קטנות, מהבתים הצבעוניים שצמודים לצוק ומפסל הקדוש הגדול שניצב על ההר.

לאחר מכן, צללנו שוב לסמטאות הנהדרות של הרובע העתיק ופשוט הסתובבנו, מציצים לתוך ברי הפינצ'וס, ולבסוף אף נכנסים, שותים יין ומנסים לפתור את החידה – האם יש פינצ'וס (טאפאסים זעירים על קיסם) טבעוניים? לצערי התשובה היתה לא.

הפינצ'וס הטעימים של סן סבסטיאן. צילום: ליאור בוכשטב

למחרת, הקדשנו את כל היום לשיטוט בעיר. בבוקר שמנו פעמינו אל הנהר אורמואה (Urumea) החוצה חלק מהעיר במקביל למפרץ ונשפך שם לים מעברו השני. הלכנו כברת דרך לאורך הנהר, על הטיילת היפה עם מעקות ופנסי רחוב מברזל מסולסל ומולבן וכמה גשרים הדורים, ופנינו חזרה לתוך העיר לביקור בקתדרלת בואן פסטור – הרועה הטוב (El Buen Pastor), הכנסייה המרכזית של העיר.

עלינו גם ברכבל העולה את הר איגלדו (Monte Igeldo) ההר המערבי במפרץ, שמוביל למרפסת תצפית פופולארית להפליא לצילומים, שכן כל העיר נשקפת ממנה נהדר. כשירדנו, נזדמן לנו אוטובוס, שאיתו עשינו סיבוב היכרות די רחב בעיר וחזרה אל הרובע העתיק, שהפעם ערכנו בו סיור מושכל ומסודר בעזרת מפת העיר.

ביקרנו גם במוזיאון סן טלמו San Telmo Museoa)) שאין להחמיצו, בעיקר בזכות קומה שלמה המוקדשת לאמנות בסקית משובחת. בנוסף, יש שם גם תערוכה פנטסטית של חפצי יום יום מההיסטוריה הבסקית – כלים שונים, תלבושות, נשקים - הכל מסודר יפה וברור.

הסמטאות העתיקות של סאן סבסטיאן. צילום: ליאור בוכשטב

טעימות יין בלה ריוחה

למחרת, השכמנו קום ויצאנו ללה-ריוחה (La Rioja), הקהילה האוטונומית הקטנה ביותר בספרד. מפני שרובה עמק שטוח ומוגן, ואקלימה יבש למדי, היא יפה וטובה מאוד לגידול גפנים וייצור יינות. עוד מהארץ קבענו סיור ביקב מיקבי המקום. לה ריוחה זרועה יקבים רבים, שבעליהם רואים לעצמם למטרה לצקת בהם ערך נוסף של תרבות ואסתטיקה. אנו התארחנו בבודגה (יקב) קמפילו, הסמוך מאוד לעיירה העתיקה לה גווארדיה. הסיור התחיל באחד מכרמי היקב הצמוד למבנה הראשי, וקיבלנו סיור מעניין מאוד עם הסבר על הענבים, הייצור, האיחסון והרעיון מאחורי הארכיטקטורה של המבנה המודרני. אתר האינטרנט: www.bodegascampillo.com

שלב הטעימות היה מצוין וכה אפקטיבי, שלאחריו החלטנו שלא ניסע ליקב השני אליו נרשמנו, עקב סיכון קל בנהיגה, במקום זאת סרנו ללה גווארדיה (La Guardia), עיירה מימי הביניים, מוקפת חומות ופתלתלה כיאות. לאחר מכן החל, לדעתי, חלקו הקסום של היום. כאשר הקשנו "בודגה..." הוויז מייד השלים בעצמו את החסר, והציע לנו את היקבים הבולטים והקרובים אלינו ביותר, ואנו יצאנו לדרך. במשך כשעתיים שלוש, נהגנו בכבישים צדדיים ונופיים מאוד, נסענו מיקב ליקב, צפינו בנוף, בכרמים ובשדות, והתפעלנו מהמבנים המודרניים והראוותניים של היקבים.

בשעות אחר הצהריים נכנסנו אל העיר לוגורניו (Logroño), שם גם נשארנו ללון. כשהגענו לעיר היה יום חמישי, כך שסוף השבוע החל באופן רשמי. רחוב לאורל (Calle del Laurel) הגדוש ברי פינצ'וס, חנויות ומסעדות, המה אנשים בחבורות-חבורות, שעמדו עם כוסות יין, בירה וסידריה (סיידר אלכוהולי) ופיטפטו עוד ועוד.

כרמים ויקבים בלה ריוחה. צילום: ליאור בוכשטב

מסלול הליכה בפארק סיירה דה קבולרה

בבוקר למחרת עשינו את דרכנו לפארק סיירה דה קובלרה (Sierra de Cebollera Natural Park). הסתבר כי הדרך מהעיירה לגורנו לפארק, היא דרך נוף מרהיבה אשר הופכת למעין מעבר הרים – הכביש נשאר שטוח וישר למדי, אך מרחוק ניבטים מהרים ומצוקים מעוררי התפעלות, ובשלב זה מצטרף אליו גם הנהר איראקווה, המתגלה ומסתתר לסירוגין.

מרכז המבקרים בפארק סיירה דה-קבולרה נמצא בכפר עתיק ומעניין ושמו ווילוסלאדה דה קמרוס (Villoslada de Cameros). שם קיבלנו הסברים ועלוני מידע, ויצאנו לעוד נסיעה קצרה ויפה בפארק שהסתיימה בחניה מסודרת ליד נהר ויער. משם יצאנו למסלול מעגלי שנמשך כארבע שעות סביב נחל, והתחלנו להתוודע ליופי ולייחוד של הפארק הזה, המבוסס על הבדלי גבהים משתנים מאוד, כאשר במהלך ההליכה לעיתים הנחל לצידך ולעיתים הוא צונח לו למטה. הפארק כולו מיוער, עם מגוון עצים גדול – כל הנשירים האירופאיים – אלונים, צפצפות ועוד וגם כמה סוגים של אורנים, וביניהם סוג שחור שטרם ראינו כמוהו. לאחר כשעה סביב הנחל הראשון, התקדמנו את המכונית עוד קצת ויצאנו למסלול רגלי משופע של כשני קילומטר לכל כיוון, כולו מוצל באלונים ומעל ערוץ עמוק של הנהר בעל השם הכבוד - ריו מאיור, שהסתיים ברצף נאה של מפלים. אתר האינטרנט: www.sierradecebollera.com

לאחר מכן, נסענו והעפלנו אל הכפר ההררי שבפארק, הנקרא אורטיגוזה דה-קמרוס, שם קיווינו למצוא מערת נטיפים יפה. לפני הכפר עצרנו לתצפית מרהיבה על סכר ואגם מלאכותי עצום, ולאחר מכן נכנסנו לכפר שכולו בתי אבן, ובגלל הסימטאות הבנויות במספר מפלסים, הוא פשוט יפהפה ומהמם. במרכז הכפר גילינו בית קפה ובו קפה מצוין שהיה בעיתו, כי היינו קפואים קצת. לצערנו, הכניסה למערה היתה סגורה, אך קיבלנו פיצוי מלא בצורה של תצפית מגובה מסחרר.

לפנינו היתה עוד נהיגה של שעתיים ויותר לבילבאו ואנו נפרדנו בצער מהפארק היפה שלנו והבטחנו לעצמנו לשוב לשם ביום מן הימים, אולי אפילו לקמפינג.

העצים של סיירה דה קובלרה. צילום: ליאור בוכשטב

בילבאו שבין הגבעות

הכניסה לבילבאו (Bilbao) לא היתה מה שציפיתי מכניסה למטרופולין עצום, במיוחד לאחר שקראתי על עברה התעשייתי הקודר של העיר. בילבאו עטופה גבעות ירוקות ומיוערות, כחוף האטלנטי-צפוני כולו. חלק מרחובות העיר כאילו נפתחים אל נוף הגבעות הנפלא, כמו בית מתוכנן ונטוע היטב בסביבתו.

למחרת, נסענו לכפרי הדייגים זומאיה (Zumaya), דבה (Deba) ומוטריקו (Mutriku), שלמעשה יותר קרובים לסאן סבסטיאן מאשר לבילבאו. עוד מהארץ נרשמנו לסיור גיאולוגי הנקרא “גיאופארקה”, שמתרחש רק בסופי שבוע. אתר אינטרנט: www.geoparkea.com

הסיור החל במרכז מבקרים גיאולוגי בכפר זומאיה, שם ראינו מאובנים שונים וסרט על התהליכים שבנו את קו החוף המיוחד. לאחר מכן צעדנו אל החוף המצוקי והגבוה לסיור עצמו, שהועבר כולו בספרדית, כך שיש לומר שלא השכלנו רבות, אלא במה שראינו – קו חוף מדהים ומבנהו המיוחד הנקרא "פליס" כלומר קפלים – שכבות אבן בצורה מאונכת, שנוצרו לפני עשרות מיליוני שנים. אפשר לוותר על הסיור המודרך ופשוט להיכנס לכפר, לחצות אותו לחוף וללכת במסלול נהדר על המצוקים, המאפשר גם לרדת לחוף עצמו, וכך להתרשם מהמראות המיוחדים.

החצי השני של הסיור התרחש בהפלגה בסירה, שבה ראינו את קו החוף ואת האזור בו טיילנו, אך הפעם מהים. לארוחת צהריים נסענו לנמל הציורי של הכפר מוטרקי, ולאחר מכן שבנו לבילבאו. אחר הצהרים חצינו את הנהר נרביון (Nervion) הכלוא בתעלתו, אל החלק החדש יותר של העיר, שמצא חן בעינינו ביותר, כי היה הדור ומרווח ומשובץ בחנויות יפות ומסעדות מעניינות.

למחרת השכמתי קום, ויצאתי לשוטט ברחובות העיר העתיקה. היה שקט, קריר ונעים, אפילו בתי הקפה טרם נפתחו, ולאחר ששוטטתי לשובע, נכנסתי לאחת מכנסיות הרובע. אני יודעת שיש כאלו המתלוננים על יום ראשון ש"הכל סגור" אבל אז נפתחים השווקים! פלאזה נואבה (Plaza Nueva), ככר רבועה וענקית, שרק ערב קודם עמדה בשיממונה, היתה מלאה עכשיו עד אפס מקום בדוכנים של כל טוב, והמון שמח, ואנחנו העברנו שם שעה נעימה ביותר ורכשנו אי אלו מציאות קטנות, כולל מאובנים אופייניים של קיפודי ים אותם ראינו במוזיאון הימי יום קודם. לאחר מכן הלכנו לבית קפה שצד את עינינו יום קודם, והסתבר כמוסד ותיק והכרחי בעיר – "קפה אירונה" (Café Iruña) שם שתינו יין בנחת. כתובת: Colon de Larreategui, 13, 48001 Bilbo

סיור גיאולוגי בעיירה זומאיה. צילום: ליאור בוכשטב

מערה עתיקה וחופים נהדרים – חבל אסטוריאס

למחרת התעוררנו ליום גשום, והקדמנו את הביקור המתוכנן במערת טיטו בסטיו (Tito Bustillo Cave), בה נמצאים ציורי האדם הקדמון. המערה נמצאת בנסיכות אסטוריאס (Principado de Asturias), הקהילה האוטונומית שבצפון ספרד.

אסטוריאס היא פשוט המקום היפהפה, הפסטורלי, משובב הנפש ביותר שניתן לתאר ושהייתי בו. השילוב של גבעות מכוסות יערות נשירים צפופים, וביניהם שטחי אחו, והכל ירוק ושופע, עם עיירות קטנות ובהן בתי אבן או בתים צבעוניים, שפע של נחלים זורמים, וכל אלו צמודים לקו חוף דרמטי עם צוקים מגולפים או חופים פתוחים עם אבנים עגלגלות.

לאחר מכן ביקרנו במערה העתיקה טיטו בסטיו. בציורים פרהיסטוריים יש משהו מיסטי ומרתק, וכשהיינו מספר שנים קודם לכן בדורדון-צרפת, הקדשנו להם זמן רב. המערה עצמה, יש להודות, איכזבה קצת מהבחינה הזאת. הסיור היה בספרדית, כך שלא זכינו לערך מוסף מהבחינה הזו, אם כי נדמה לי שהוסבר שחלקים של המערה סגורים כרגע לציבור, מה שמסביר כנראה את מיעוט הציורים שראינו. לדעתי זו מערה למכורים בלבד – כמונו. את הביקור צריך להזמין מראש, ובייחוד בעונה כי יש מגבלה על מספר מבקרים יומי, כמו כן בעונה יש סיורים גם באנגלית. אתר אינטרנט: www.centrotitobustillo.com

החוף הסוער של פלאיה דה בופון. צילום: ליאור בוכשטב

חזרנו לעיירה ריבאדסייה, שוטטנו בגשם הדק ובאור האפור לאורך הטיילת שנמתחת על גדת הנהר ועד לים, וישבנו לאכול. מייד כשהגענו למסעדה פסק קצת הגשם, התיישבנו בחוץ, משקיפים על המפרץ הנהדר. נזכרתי שקראתי המלצה על חוף בסביבה, וחיפוש המילה "פלאיה" (חוף) בוייז, הולידה רשימה של חופים קרובים ואנו יצאנו לדרך.

באותו יום דילגנו בין חמישה חופים, כל אחד מהמם יותר מרעהו, וחווינו תחושה אמיתית ונהדרת של גילוי והרפתקאה. המיוחד בהם היה פלאיה דה בופון – רצועת צוקים גבוהה מעל הים, ומחוררת באופן כזה, שבשיא הגאות נפלטים ענני רסס ומים מכל החורים. מחזה רב הוד אך גם משעשע. כמו כן היינו בפלאיה סילנסיו ובחוף גולפיורי ועוד. יש באסטוריאס עוד עשרות חופים יפים לביקור שכדאי מאוד לעצור בהם. אתר אינטרנט: www.turismoasturias.es

לאחר מכן עשינו את דרכנו לתחנה המשותפת האחרונה במסע – העיר העתיקה סאנטיאגו דה קומפוסטולה (Santiago de Compostela), בירתה של המחוז האוטונמי גליסיה.

סאנטיאגו היא עירו של השליח ג'יימס הקדוש ונחשבת אחת הערים היפות בספרד. היא ממוקמת באמצע מחוז גליסיה, בחלק המערבי של ספרד. בעבר, סנטיאגו הייתה ההעיר השלישית בקדושתה לנצרות, אחרי ירושלים ורומא. בקתדרלה המדהימה של סנטיאגו נמצאים עד היום שרידי הקדוש, אחד מ-12 השליחים של ישו. במאה ה-12 לספירה, התבסס הרעיון שמי שיעלה לקברו של סנטיאגו, יקבל מחילת עוונות, ומאז החלה תנועה של עלייה לרגל לעיר, שלא פסקה עד היום.

אסטוריאס היפה. צילום: ליאור בוכשטב

נהרות ושווקים בגליסיה

בבוקר נפרדתי מבני שהמשיך לטיול עצמאי, ויצאתי לבדי לטיול יום קבוצתי באיזור ריאס באחאס. המסלול היה מעניין ביותר. למעשה נסענו לאורך החוף המערבי של ספרד, לרצועת חוף בה נשפכים לאוקיינוס חמשת הנהרות באזור. עצרנו במקומות רבים, והיה טיול מגוון שהכיר לי מעט את הייחוד של גליסיה. בעיקר נחקקה בזכרוני העיר מונטוודרה, שמתאפיינת בהרבה בניינים נהדרים עם מרפסות סגורות בזכוכיות (גלאריאס), מראה אופייני בגליסיה .

אני בטוחה שהרבה תיירים אהבו ויאהבו את סאנטיאגו דה קומפוסטולה, אבל בשבילי היא היתה קצת יותר מידי - יותר מידי סימטאות, שמסתובבות, עולות, יורדות, עמוסות מאוד באנשים, רובם עולי רגל גאים מאוד בעצמם (בצדק כמובן). על כן בבוקר למחרת, יצאתי לתחנת האוטובוסים על מנת לנסוע לעיירת השוק פאדרון (Padrón). מרבית סחורת השוק בפאדרון, ברוח הגלובליזציה, היא מסין, אבל התפאורה מצאה חן בעיני כי העיירה עתיקה ומקסימה, ובאחת הכיכרות ניגנה תזמורת קטנה, שוק הפירות היה מרהיב, וקניתי דובדבנים נהדרים. היה גם נהר רחב שזרם במקביל לשדרה בה מוקם השוק, ואני הסתובבתי בכולו, וחזרתי באוטובוס לסאנטיאגו, שם גם הסתיים הטיול בצ'ורוס מתוק וקניית מזכרות.

חוף אחרון לפרידה. צילום: ליאור בוכשטב

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לבילבאו

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×