וינה / בודפשט 2017 - כריסטמס באוויר: חלק א' - וינה

תמונה ראשית עבור: וינה / בודפשט 2017 - כריסטמס באוויר: חלק א' - וינה - תמונת קאבר
קישוטי חג המולד

מוקדש לזכרה של סבתא, רותי טורקניץ' ז"ל, שביום עליית הפוסט מלאה שנה לפטירתה. סבתא, ילידת הונגריה, שרדה עם משפחתה את זוועות השואה, עלתה ארצה, זכתה לבת, לנכדים ולנינים והלכה לעולמה בגיל 82 לאחר מאבק במחלת הסרטן. יהי זכרה ברוך

* לצפייה בתמונות בגודל מלא – אנא ליחצו על התמונה

פרולוג

הקוראים הוותיקים של הבלוג הזה בוודאי כבר יודעים שמרבית הטיולים שלנו בחו"ל הם טיולי קיץ, המוקדשים בעיקר לנופים ולטבע: אגמים, מפלים, יערות ומסלולי הליכה, עם כמה שיותר ירוק בעיניים וכמה שפחות הולכים על שתיים (הקוראים שאינם וותיקים - מוזמנים להפוך לכאלה). אבל לפעמים צריך גם לגוון, ובדצמבר 2017 החלטנו להגשים כמה חלומות בבת אחת: גם לחוות את אווירת הכריסטמס והשנה החדשה, גם להרגיש חורף אמיתי וגם - ובעיקר - פשוט לצאת לחופש..

התלבטנו בין מספר יעדים אפשריים, ובסופו של דבר הבחירה נפלה על שתי בירות אירופאיות קלאסיות, שבהן רצינו לבקר כבר מזמן: וינה ובודפשט. התאריכים היו גמישים יחסית (פרט לחובה להכיל בתוכם את חג המולד..), ולאחר שערכנו מספר השוואות הגענו למסקנה שהאפשרות הטובה ביותר עבורנו היא לנחות בוינה, להמשיך ממנה אל בודפשט ברכבת ולחזור לארץ מבודפשט. מועדי הטיסות נקבעו על פי המחירים המשתלמים ביותר, וכך זכינו בסופו של דבר בשמונה ימי חופשה, כשהחלוקה עליה החלטנו הייתה 3 ימים לוינה ו 5 לבודפשט. בדיעבד - זו הייתה חלוקה בהחלט נכונה.

הזמנו מלונות וכרטיסים לרכבת מוינה לבודפשט, שלפנו את הצעיפים, כובעי הצמר והכפפות מהבוידעם, ארזנו מזוודות ו.. לדרך!

היום הראשון

טיסת הבוקר של אל על הנחיתה אותנו ב 0 מעלות של וינה, "רק" 15 פחות ממה שהשארנו מאחרינו בעלאק חורף הישראלי. מיהרנו אל ביקורת הדרכונים והצטופפנו ביחד עם שותפינו למטוס וכמובן עם המוני יפנים מול עמדה אחת בלבד לבעלי דרכונים לא אירופאים, אך לאחר זמן קצר נפתחה לצידה עמדה נוספת. מיהרנו אליה, תוך התעלמות גסה מחוק מרפי מספר 1 ("התור שלצידך תמיד יתקדם מהר יותר מהתור שלך"), ושלא במפתיע, בדיוק כשהגיע תורנו, הופיע משום מקום עובד מקומי, מלווה בקבוצה של אנשים שעל פי דבריו עמדו לאחר לטיסת ההמשך שלהם (או שסתם היו בני משפחתו), ולכן הם חייבים לעבור את ביקורת הדרכונים לפנינו. המתנו בסבלנות תוך איחולים לבביים לאותו העובד ולאנשים שהגיעו איתו, וראינו בעיניים כלות כיצד התור שנטשנו משמאל מתקדם בקצב מסחרר.

סוף סוף הגיע תורנו. הדרכון של האישה הוחתם, והיא נשלחה אחר כבוד לאסוף את המזוודות. הפקיד האוסטרי החתים גם את הדרכון שלי - וסינן את הגרסה הגרמנית של "לעזאזל". מסתבר שהנ"ל ככל הנראה עדיין לא התעורר, והחתים את הדרכונים שלנו בחותמת היציאה מהמדינה במקום בחותמת הכניסה. נהדר. "זה עלול לגרום לבעיות כשתרצו לטוס חזרה", הוא הסביר לאחר שהחתים את הדרכון שלי מחדש, ושלח אותי להחזיר את זוגתי להחתמה חוזרת. מיהרתי אל מסוע המזוודות, ולאחר התייעצות קצרה החלטנו שלא להסתבך יותר עם מרפי וחוקיו. הגברת עשתה אחורה פנה וחזרה אל הפקיד המבולבל, בעוד אני ממתין עם המזוודות ומקווה ששילמנו את חובנו למרפי, ובכך תמו העיכובים ההזויים לטיול הנוכחי.

בטיול המתמקד בערים (ולהבדיל מטיול שעיקרו בטבע, ובו אנחנו שוכרים רכב) קיימת תמיד דילמה, כיצד להגיע משדה התעופה אל המלון: תחבורה ציבורית (כלומר אוטובוס/רכבת), או הסעה פרטית/מונית? השיקולים הם כמובן עלות כספית אל מול החיסכון בזמן והימנעות מהתענוג המפוקפק של היטלטלות עם המזוודות בין הרכבת לאוטובוס או המטרו, שבד"כ כולל גם מבוך סמטאות אין סופי ומדרגות רבות. בדקנו מספר אופציות, ומכיוון שההפרש במחירים לא היה מאוד משמעותי החלטנו לבחור הפעם באופציה הנוחה והמהירה - הסעה עם ציון סופייב, שהומלץ ע"י גולשים רבים באתר "למטייל". הנהג של ציון חיכה לנו כפי שסוכם, באולם הנכנסים, ולקח אותנו ישירות אל המלון. לטובת מי שמעדיף להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית (המצוינים!), נזכיר כי ישנה רכבת מהירה משדה התעופה של וינה ישירות אל תחנת הרכבת / מטרו Vienna Mitte, הנקראת CAT.

המלון שבו בחרנו לבלות את שלושת הלילות בוינה היה מלון Eurostars Embassy. המלון אמנם מרוחק מעט ממרכז העיר, אך מבחינתנו העניין הזה כלל לא קריטי - העיקר שיש בקרבת המלון תחנת אוטובוס / מטרו. התחבורה הציבורית בכל הערים הגדולות באירופה (בניגוד לתחבורה הציבורית בערים מסוימות במדינות מסוימות במזרח התיכון..) פשוט נהדרת, ואפשר להגיע מכל מקום לכל מקום, בכל שעה כמעט, בלי להמתין יותר ממספר דקות בתחנה. גם וינה לא יוצאת דופן מהבחינה הזו, וקיימת בה רשת מתוקתקת של 6 קווי מטרו (הנקרא U-Bahn, ותחנותיו מסומנות באות U). פרט למטרו ישנם כמובן גם קווי אוטובוס, רכבות קלות ("טראם") ורכבות עיליות, והכל זמין, מהיר ונוח ברמה שמטריפה את הדעת עם השאלה "למה אצלם כן ואצלנו לא??".

בכל תחנה ניתן לקנות כרטיסי נסיעה ליום אחד, יומיים, שלושה ימים או שבוע, שמתאימים כמובן לכל אמצעי התחבורה. את הכרטיס מתקפים פעם אחת, לפני הנסיעה הראשונה (לא משנה באיזה אמצעי תחבורה), ומאותו הרגע הכרטיס תקף למשך הזמן שמצוין עליו, ואין צורך לתקף אותו פעם נוספת, אך חובה לשאת אותו אתכם כל הזמן ולהציגו בפני פקחים, אם וכאשר מתבקשים. היתרון הגדול בקניית "חופשי יומי/שבועי" שכזה הוא הגמישות הרבה שהוא מאפשר. אם מרגישים עייפים בשלב מסוים - פשוט מגיעים לתחנה הקרובה וממשיכים מספר תחנות באוטובוס או בטראם. אפילו אין צורך להתמצא בקווי האוטובוסים, ולדעת לאן כל אחד מהם מגיע: מוודאים שהאוטובוס נוסע לכיוון הרלוונטי עבורכם, עולים, נוסעים, עוקבים "און ליין" אחרי התקדמות האוטובוס על גבי המפה באפליקציית Google Maps (או בכל אפליקציה אחרת) ואם מזהים שאתם כבר לא בכיוון - פשוט יורדים וממשיכים ברגל, או מחליפים קו.

הרחוב בו נמצא המלון, רחוב Landstraßer Hauptstraße (אחד השמות היותר קצרים וידידותיים לרחובות בוינה, אגב), התגלה כרחוב ארוך ועמוס בחנויות, מה שהעלה אצלי חשד קל ששיקולים זרים הנחו את שותפתי לטיול בעת בחירת המלון. בחנות של A1 שנמצאת במרכז הרחוב קנינו כרטיס SIM מקומי, שיוכל לשמש אותנו גם בוינה וגם בחלקו השני של הטיול, בבודפשט (אנחנו מעדיפים תמיד לקנות SIM מקומי, ולא להסתמך על חבילות הגלישה במחירים שערורייתיים הנמכרות ע"י ספקיות הסלולאר בישראל. בעמוד הוויקי של ה Prepaid Data SIM ניתן למצוא פרטים על הספקיות המוכרות כרטיסים כאלה בכל מדינה ומדינה) ומשם המשכנו לתחנת Rochusgasse של ה U-Bahn. קנינו כרטיסי נסיעה לשלושה ימים, ובזאת תמו למעשה המנהלות, ואפשר היה להתחיל בטיול עצמו.

היעד הראשון של הטיול היה ה"צנטרום של הפיילה" - הכיכר המרכזית של וינה, Stephanplatz. יצאנו מתחנת המטרו אל הכיכר המרשימה, שעליה חולשת קתדרלת St. Stephan הענקית. עצי אשוח שהיו פזורים בכל פינה הכניסו אותנו לאווירת החג באופן מיידי, ובין העצים הרבים הופתענו (ושמחנו) לגלות גם חנוכייה גדולה ויפה. בדוכנים הרבים שהיו פזורים סביב הכנסייה הציעו קישוטים מכל הסוגים עבור עצי האשוח, מזכרות, יצירות אומנות שונות ומשונות ופיצ'פקעס נוספים וכמובן - מאכלים מסורתיים ויין חם, שנמזג בכוסות בדמותו של סנטה קלאוס בכבודו ובעצמו. הסתובבנו בין הדוכנים בקור המקפיא, נהנים מכל רגע ומתחממים מהיין, ואח"כ נכנסנו לקתדרלה עצמה, שכצפוי הייתה יפה ומרשימה גם מבפנים. מתוך הקתדרלה ניתן לעלות אל אחד משני המגדלים (או אל שניהם, אם ממש מתעקשים), הצפוני או הדרומי, לתצפית על העיר. המגדל הדרומי גבוה יותר, אך העלייה אליו היא במדרגות, בעוד העלייה אל המגדל הצפוני היא במעלית. לאחר שהחלטנו בינינו לבין עצמנו שהמראה מהמגדל הצפוני ללא ספק יפה יותר, בחרנו לעלות אליו, ולא הצטערנו: הנוף מלמעלה בהחלט הצדיק את המחיר.

4ff7bdc2ae8e296651606acb20429867.JPG?l=68ec4cedf50cc47f80834e0530c285a49.JPG?l=6

קתדרלת St. Stephan, מבחוץ ומבפנים. צילומים: אלין קרני סטרוזר

68df320687004b5b629bbd87da07c054.JPG?l=67fcc551435b28681eccdbace1c006087.JPG?l=6
הנוף מהמגדל. צילומים: אלין קרני סטרוזר

3fef5f9b57b2a0fe39eb11ec3bbc5163.JPG?l=6

f2a8cf6c26e61ad7c8fcb5706057dbf7.JPG?l=6

קישוטי חג המולד, ופונץ' בכוס סנטה קלאוס. צילומים: אלין קרני סטרוזר

יצאנו מהקתדרלה והלכנו במדרחוב המקסים Goldschmiedgasse, ולאחר מספר דקות הגענו אל כנסיית St. Peter. מבחוץ הכנסייה נראתה פשוטה הרבה יותר לעומת קתדרלת St. Stephan, אבל מבפנים היא התגלתה כיפה לא פחות ואולי אפילו יותר, עם ויטרז'ים צבעוניים, ציורי קיר ותקרה יפהפים ופסלים. משם פנינו אל עוד אחד מסמליה של וינה - ארמון Hofburg המפואר. ויתרנו על הכניסה אל המוזיאונים שבארמון, עברנו דרך החצר שלו ועד מהרה מצאנו את עצמנו בליבה של הפגנה סוערת, שלא הצלחנו לפענח את פישרה.

cc25b2d02551ebd05951c839def80851.JPG?l=6

0cfaa9d6393c42e420ab3f798f2d390c.JPG?l=6

dbed0b07392b05982b3e3b8d34a42aac.JPG?l=6

בתוך כנסיית St. Peter. צילומים: אלין קרני סטרוזר

תכננו להמשיך אל ה Volksgarten, אחד הפארקים היפים של וינה, שידוע גם בוורדים היפים שפורחים בו - אך לא בתקופת החורף. מצאנו פארק שומם וסגור, ולכן לא התעכבנו יותר מדי והמשכנו אל Maria-Theresien-Platz - כיכר רחבת ידיים השוכנת בין מוזיאון הטבע ההיסטורי לבין מוזיאון ה Kunsthistorisches. בכיכר גילינו שוק חג מולד שוקק חיים, עם דוכנים רבים שהציעו בערך את אותם הדברים שהציעו בדוכנים שב Stephanplatz. כיוון שכבר הגיעה שעת הצהריים, החלטנו להמר על מרק הגולאש בלחם (הימור מוצלח ביותר), ואח"כ על הגרסה המקומית לתפוצ'יפס (הימור קצת פחות מוצלח).

15e89c824932f6780116721daa800a07.JPG?l=6

מרק גולאש בלחם. צילום: אלין קרני סטרוזר

חלפנו על פני בניין הפרלמנט של אוסטריה והתקדמנו אל עבר מסמר היום: ה Rathous (בניין העירייה), שהיה פשוט מדהים ביופיו. בפארק שלפני הבניין - שוק חג המולד המרכזי של וינה, כמו גם מסלול החלקה על הקרח ומתקני שעשועים שונים. השעה הייתה מוקדמת יחסית, אך החושך כבר החל לרדת על העיר והבניין הענק, הדוכנים ועצי האשוח ושאר קישוטי החג שהיו פזורים בכל פינה היו כולם מוארים בכל צבעי הקשת - חגיגה לעיניים. הסתובבנו בין הדוכנים, ספגנו את האווירה ונהנינו מכל רגע.

851a640ed0f0c3186b0d43c0c50d7137.JPG?l=6059453ccfc5f00df55c05afbbc0adfe6.JPG?l=6

2d0c5a1eb74bcd72420cdea34a8dcfee.JPG?l=6

538d8ac6c432f5576034f4ccc3f38dae.JPG?l=6

fd0535e56be7ce2cfb5fab15fb55960d.JPG?l=6

a13198c158a8c01fefb290b2697a9cf5.JPG?l=6

בניין העירייה – ה Rathaus, ושוק חג המולד של וינה, ביום ובלילה. צילומים: אלין קרני סטרוזר

כשהרגשנו שעוד רגע ניפול מהרגליים החלטנו לחזור למלון למנוחת התרעננות, לפני סיבוב לילה נוסף. בעזרת המטרו הגענו למלון בקלות ובמהירות, ולאחר שאספנו כוח - יצאנו לארוחת ערב במסעדת Vapiano - מסעדה איטלקית מומלצת שלה מספר סניפים ברחבי העיר. הקונספט של המסעדה מעניין: בכניסה מקבלים כרטיס, שאיתו הולכים ומזמינים מנות מהתפריט. המחיר מוטען אל הכרטיס והמנות מבושלות אל מול עיני הלקוח. בסיום הארוחה עוברים בקופה ומשלמים על פי הסכום שהוטען בכרטיס. מהיר, נוח והעיקר - טעים. מאוד. לאחר ארוחת הערב טיילנו עוד ב Stephanplatz ובשוק הענק שליד ה Rathous. לקראת השעה 22:00, כאשר הכל החל להיסגר, החלטנו גם אנחנו לסגור את הבאסטה.

f4b3095be8d409ca3accd621283d46e8.JPG?l=6

ארוחת ערב במסעדת Vapiano. צילום: אלין קרני סטרוזר

01d3b8aee366bc8e3ea7a04b36cafeda.JPG?l=6

f6268fdd6ac4bc30669c9a0c92b11aef.JPG?l=6

a3ac687a71ed60b97d146e3a3aac1ae2.JPG?l=6

74330e44170567b17c2bcaa74d10a066.JPG?l=6

745ca297c016fd2730cd3b747253d6ff.JPG?l=6

אזור Stephanplatz והסימטאות הסמוכות. צילומים: אלין קרני סטרוזר

1791dcc222e6eacd76302cb34f307cb3.JPG?l=6

ארמון Hufborg. צילום: אלין קרני סטרוזר

היום השני

התעוררנו ליום בהיר וקר. ארוחת הבוקר במלון הייתה סבירה (אם כי לא מדהימה), ולאחריה קפצנו לסופרמרקט על מנת להצטייד בשתייה ובמיני נשנושים שעושים את היום לשמח יותר. התחנה הראשונה ליום זה נמצאה במרחק הליכה מהמלון - Belvedere Schlossgarten, גן ענק שבמרכזו מספר בריכות ומזרקות וארמון גדול. עונת החורף היא כמובן לא העונה האידאלית לביקור בגנים ובפארקים ציבוריים. מרבית העצים עומדים בשלכת, כמעט ואין פרחים, הבריכות מרוקנות ממים (כנראה כדי שלא יקפאו) והמראה הכללי קודר משהו, אך למרות זאת נהנינו מהביקור ולא הצטערנו שהגענו. בחלקו האחורי של הארמון, כפי שכבר התרגלנו לראות בכל מקום כמעט - דוכני חג מולד.

62d3b24907de0dd91c7017fea688c735.JPG?l=6

Belvedere Schlossgarten. צילום: אלין קרני סטרוזר

מ Belvedere Schlossgarten המשכנו ברגל אל Karlplatz - כיכר מרכזית נוספת, שבמרכזה כנסייה גדולה ויפה, Karlskirche. בחזית הכנסייה - שני עמודים גבוהים, טאג' מאהל סטייל, ועל כן היא זכתה לשם "הטאג' מאהל". בגן הצמוד לכנסייה, ניחשתם נכון, שוק חג מולד נוסף. התחממנו מעט בעזרת פונץ' תפוחים מחוזק באלכוהול ולאחר מנוחה קצרה הלכנו אל השוק הסמוך, Naschmarket. מדובר בשוק קלאסי, כמיטב המסורת האירופאית, שבו ניתן למצוא בעיקר בגדים וכל סוג של מזון שניתן להעלות על הדעת. במתחם גם מספר רב של מסעדות והכי חשוב - שירותים. שחררנו לחצים והמשכנו אל מקום שהתגלה כ"בינגו" מושלם.

79448c552a1aff190d3794c104aa3de5.JPG?l=6

f3d4cc9772be77a10a9d2d08fc0cbba0.JPG?l=6

Karlskirche – כנסיית ה”טאג' מאהל”. צילום: אלין קרני סטרוזר

ה Dunauturm הוא המגדל הגבוה ביותר באוסטריה. גובהו 252 מטרים, והוא נמצא בחלקה המזרחי של וינה, מעט מרוחק מהמרכז. כדי להגיע אל המגדל יש לנסוע בקו החום של המטרו (U6) עד לתחנת Neue Donau, ומשם לקחת אוטובוס 20A, שעוצר בקרבת המגדל (ניתן גם ללכת ברגל מתחנת המטרו - כ 20 דקות הליכה). מעלית מהירה הטיסה אותנו אל ראש המגדל. יצאנו אל מרפסת התצפית - והנשימה נעצרה: הנוף היה פשוט מדהים, ווינה כולה נפרשה מולנו. הקור היה ממש מקפיא, אך בכל לא ויתרנו על סשן צילומים מלא, ורק כשהרגשנו שבאמת עוד רגע אנחנו הופכים לקרטיבים - נכנסנו פנימה אל בית הקפה.

31e7e6345f793adf06cb7891580ed16a.JPG?l=652a91f262c1e7683718fd9eb579c53ec.JPG?l=6

ה Dunauturm והנוף הנשקף מראשו. צילום: אלין קרני סטרוזר

התיישבנו ליד החלון, והזמנו, איך לא, שניצל וינאי. האוכל היה טעים מאוד, ורק אחרי דקות ארוכות שמנו לב לפתע שהנוף השתנה, והשולחן שלנו פונה כעת לכיוון שונה מהכיוון שאליו פנה כשהתיישבנו.. בית הקפה, כך מסתבר, מסתובב סביב עצמו באטיות וכך ניתן ליהנות תוך כדי האוכל מ 360 מעלות של יופי. מה עוד אפשר לבקש?..רק שטרודל תפוחים ותה חם לקינוח. אז לסיכום: ה Dunauturm מומלץ ביותר, אך שימו לב שנכון לכתיבת שורות אלה הוא סגור לרגל שיפוצים, ואמור להיפתח מחדש באפריל 2018.

dad6c477297068224612d1d1891d86bc.JPG?l=6

שטרודל וינאי ותה בראש המגדל. צילום: אלין קרני סטרוזר

כעת הגיע הזמן לקצת שופינג. במרחק תחנת מטרו אחת של הקו האדום שוכן ה Dunau Zentrum - קניון מפלצתי עם אין ספור חנויות וכמובן גם מסעדות רבות. החנויות בקניון נסגרות בשעה מוקדמת יחסית במונחים שלנו (20:00), ועל כן חזרנו למלון לפרוק את הסחורה, יצאנו לארוחת ערב וסיכמנו יום נהדר.

היום השלישי

את היום השלישי תכננו להתחיל עם עוד אחד מהסמלים הגדולים של וינה - Schloß Schönbrunn. הארמון, שנמצא בחלקה המערבי של העיר, נבנה במאה ה-17 ושימש בעבר את הקיסרים של אוסטריה. פרט לארמון עצמו, ניתן לטייל בגן הענק שמאחוריו, ללכת לאיבוד במבוך שבו, לבקר בגן החיות הסמוך אליו, להיכנס אל חממת הדקלים או אל מוזיאון הכרכרות (אם כי מרבית המקומות הללו אינם פתוחים בחורף). בארמון מוצעים שני סיורים אפשריים, עם מדריך קולי. הסיור האימפריאלי עובר ב 26 מחדרי הארמון ועורך כחצי שעה עד 40 דקות, ואילו הגראנד מקיף 40 חדרים ועורך כשעה. בכל מקרה, מומלץ בחום להזמין כרטיסים מראש (יש לבחור תאריך ושעה לסיור), על מנת להימנע מהתורים הארוכים בקופות במקום, ובנוסף ישנן מספר אפשרויות לסיורים משולבים בארמון ובאטרקציות נוספות, דוגמת ארמון Hofburg. כל הפרטים באתר.

קו ה U-Bahn שמגיע אל הארמון הוא הקו הירוק (U4). כשירדנו אל התחנה והרכבת הגיעה - נשמעה הודעה מאיימת בגרמנית. תיארנו לעצמנו שלא מברכים אותנו בברכת ברוכים הבאים לאוסטריה, ואכן, בתחנה השלישית הרכבת עצרה וכל הנוסעים התבקשו לרדת מהרכבת, עקב עבודות לתחזוקת המסילה. יצאנו מהתחנה וניסינו לברר איך בדיוק נוכל להגיע אל הארמון. נשלחנו אל מספר נקודות להמתין לאוטובוסים שהיו אמורים להחליף את המטרו, אך הבלאגן במקום חגג, והזכיר לנו מראות דומים מהשבתת הרכבת בארץ. בלית ברירה התחלנו פשוט ללכת בכיוון הכללי של הארמון, הגענו לתחנת אוטובוס, ובלי לבדוק יותר מדי, עלינו על האוטובוס הראשון שהגיע ונסע לכיוון המתאים. תוך שילוב הליכה ושתי תחנות נוספות במטרו הצלחנו להגיע בסופו של דבר אל היעד, עייפים ולא מרוצים.

איחרנו כמובן לשעה של הסיור שהזמנו, אך זה לא הפריע לאף אחד, ומצב הרוח השתפר כשגילינו את אורך התור לקניית הכרטיסים במקום שחסכנו מעצמנו. לקחנו את המדריך הקולי והתחלנו בסיור (האימפריאלי, שלטעמנו מספיק בהחלט). הארמון עצמו יפהפה וניתן להתרשם מצורת החיים בו, עד רמת הכניסה לחדר השירותים המלכותי, וכמובן ליהנות מכל חפצי האומנות שצברו הקיסרים. שורה תחתונה: לא לוותר בשום אופן.

f01e27a059c21bab4830112e14e57b68.JPG?l=6

154eae15f81c07668a0b7a5c87b73bbf.JPG?l=6

ארמון Schonbrunn והגן הצמוד אליו. צילום: אלין קרני סטרוזר

לאחר שסיימנו את הסיור יצאנו אל הגן רחב הידיים שמאחורי הארמון וטיילנו בו מעט, אך המראה החורפי של הגן בשילוב עם הקור העז הבריח אותנו מהר מאוד מהמקום. חזרנו אל תחנת ה U-Bahn, עלינו לרכבת וקיווינו מאוד שנוכל לחזור אל מרכז העיר בלי עיכובים מיותרים. לשמחתנו הנסיעה הפעם אכן הייתה חלקה, והמטרו הוביל אותנו אל הפארק העירוני של וינה, ה Stadpark. מדובר בפארק לא גדול במיוחד שנעים מאוד לטייל בין השבילים שבו. האטרקציה המרכזית: פסלו המוזהב של המלחין יוהאן שטראוס. התענגנו על השלווה והרוגע שהציע הפארק, וכאשר רצינו להמשיך הלאה קרה הנורא מכל: הסוללה של המצלמה נגמרה, והתברר שהסוללה הרזרבית נשכחה בחדר. למרבה המזל התברר שבדיוק ביציאה מהפארק נמצאת תחנה של קו האוטובוס שעוצר בפתח המלון. נשמנו לרווחה. בתוך מספר דקות היינו במלון, ביצענו חילופי משמרות ויצאנו אל היעד הבא.

11f8ef5f27c929ce63ef3b5d8b2bd902.JPG?l=6

פסלו של המלחין יוהאן שטראוס ב Stadpark. צילום: אלין קרני סטרוזר

אחד הבתים המיוחדים ביותר בוינה הוא ה Hundertwasserhaus. על הבניין הזה, שתכנן האמן האוסטרי פרידנסרייך הונדרטוואסר, אין יותר מדי מה להרחיב את הדיבור. צריך פשוט ללכת ולראות אותו, כי במקרה של הבניין הזה - תמונה אחת באמת שווה אלף מילים.

52fdac951e8325c905f4657bfe120bb5.JPG?l=6

4c8253c5fcc3ac78ad6e7374d4aae761.JPG?l=6

ה Hundertwasserhaus. צילומים: אלין קרני סטרוזר

אט אט התחלנו להתרגל לרעיון שאו-טו-טו אנו נפרדים מוינה המדהימה, וחיפשנו מקום ל"גראנד פינאלה". הבחירה הכמעט מובנת מאליה הייתה קפה Demel, אולי בית הקפה המפורסם ביותר בעיר, המפורסמת בעיקר בבתי הקפה המפוארים שלה. קפה Demel נמצא לא הרחק מ Stephanplatz, אולם כשהגענו, לקראת השעה 19:00, התברר לנו שזוהי גם שעת הסגירה של המקום. המטבח כבר היה סגור, ויכולנו "רק" להזמין עוגות ושתייה חמה. קצת מוזר לאכול את הקינוח לפני המנה העיקרית, אך בכל זאת לא ויתרנו. הזמנו עוגות ושוקו חם, והסכמנו בינינו שהתשבחות שהורעפו על המקום אכן מוצדקות.

375658c97a2df9a94a1be937691a8687.JPG?l=6

9739a127bd1ed5154a21fb24364f9afb.JPG?l=6

פינוקים בקפה Demel. צילומים: אלין קרני סטרוזר

מכיוון שעם כל הכבוד לעוגות (ויש הרבה!) הן לא יכלו להוות תחליף לארוחת ערב המשכנו אל בית קפה מפורסם נוסף, קפה Landtmann, שהיה קפה הבית של זיגמונד פרויד. קפה Landtmann נמצא מול ה Rathous, וכך לאחר ארוחת ערב טעימה יכולנו ליהנות עוד קצת מאווירת חג המולד המדהימה במקום. נשארנו שוב עד הסגירה וחזרנו למלון. וינה בהחלט הצדיקה את כל הציפיות שלנו, ואף מעבר לכך.

e8f951431c05498e00b9808843af659a.JPG?l=6

ארוחת ערב בקפה Landtmann. צילום: אלין קרני סטרוזר

לחלק השני: בודפשט

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של סער קרני?

הפוסט הבא ›
וינה / בודפשט 2017 - כריסטמס באוויר: חלק ב - בודפשט
וינה / בודפשט 2017 - כריסטמס באוויר: חלק ב' - בודפשט
מתוך הבלוג של סער קרני
24-02-2018
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
איטליה 2017, סעודה בשלוש מנות: קינוח
איטליה 2017, סעודה בשלוש מנות: קינוח
מתוך הבלוג של סער קרני
24-07-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של סער קרני »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לוינה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד כרטיסים לאטרקציות לחסוך את התור
ולבלות יותר
ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×