חוויות והמלצות מטיול מהמם בן 8 ימים בצפון יוון

תמונה ראשית עבור: חוויות והמלצות מטיול מהמם בן 8 ימים בצפון יוון - תמונת קאבר
מבט על הכפר פסרדס ואגם פרספה

המלצות לטיול בצפון יוון

נסעתי עם אשתי וזוג חברים טובים לטייל בחלקה הצפוני של יוון השכנה, מדינה שידועה יותר בזכות האיים תיירותיים שלה. האזורים בהם טיילנו כוללים את העיר סלוניקי, הר האולימפוס, מנזרי מטאורה והסביבה, חבל זגוריה, אגמי חבל מקדוניה, העיר אדסה וכן חצי האי חלקידיקי. הטיול התקיים בתחילת חודש אוקטובר 2017 וארך 8 ימים מלאים ועוד 2 חצאי יום נוספים שאותם בילינו בטיסות ומלונות.

לפני שאפרט את מה שעשינו בכל אחד מן הימים בהם טיילנו, להלן מספר המלצות כלליות:

  • הזמנו מראש רכב שאספנו בנמל התעופה הבינלאומי של סלוניקי מחברת Avance Car המצוינת דרך אתר האינטרנט של החברה. הרכב שסופק לנו היה במצב מעולה, השירות של החברה היה נהדר והמחיר נמוך יותר משאר החברות שבדקנו בשלב תכנון הטיול.
  • הנסיעות ארוכות מאוד ועלולות להיות מתישות, כבישי האזור טובים ברובם אך מפותלים מאוד ולעתים אף צרים ולא מוארים. לכן, המלצתי להתחלק בנהיגה עם אדם אחד נוסף לפחות. לנהוג בין כל הדרכים הללו, במרחקים גדולים (נסענו כ- 150 ק"מ מדי יום) עשוי להיות מעייף מאוד וגם מסוכן.
  • את מרבית המלונות לא הזמנו מבעוד מועד אלא "תוך כדי תנועה", בין אם דרך אפליקציית Booking או "על המקום" בעת הגיענו לכל יעד. במהלך העונות החמות יותר כמובן שמומלץ להזמין מקומות מראש.
  • חבילת הגלישה שקנינו מהארץ לא עבדה באופן חלק. לכן עדיף לקנות כרטיס SIM מקומי באחת החברות המובילות, למשל Vodafone שאת חנויותיה ניתן למצוא בקלות בכל מקום. זה משתלם.
  • ניווטנו באמצעות Google Maps שבה ניתן להשתמש גם במצב לא מקוון, כל עוד מזינים את יעדי הנסיעה מראש כשיש חיבור אינטרנטי. אפשר גם לעבוד עם אפליקציית Maps.ME שבה מורידים מראש את כול המפות הרלוונטיות לפי אזורים ולנווט איתן במצב לא מקוון. בכול מקרה מומץ להצטייד במפה.
  • חשוב לזכור: ברוב המסעדות מגישים קינוח חינם עם הזמנת החשבון.

יום 1: מסלוניקי למטאורה דרך הר האולימפוס (280 ק"מ)

יצאנו בשעת בוקר מאוחרת (לאחר הגעה למלון בשעת לילה מאוחרת) עם רכבנו השכור מדגם טויוטה Auris (קומפקטי אך מרווח מספיק בשביל 4 אנשים עם מזוודות) לכיוון האולימפוס, שם הגענו לפריוניה Priònia - הנקודה הגבוהה ביותר אליה ניתן להגיע ברכב. הדרך מסלוניקי אליה ארכה כשעתיים שכללו מספר נקודות תשלום בכביש האגרה המהיר (סה"כ הוצאנו 12 יורו בקטע הרלוונטי). הכביש המתפתל מעלה מפאתי הכפר ליטוחורו Litochoro השוכן למרגלות האולימפוס הוא צר במיוחד ולכן יש לנהוג בו בזהירות רבה. בדרך ליעד ניתן לעצור במספר תצפיות מההר לכיוון הים התיכון, אך לרוע מזלנו לא היה ניתן לראות שום דבר בשל ערפל כבד. פריוניה היא נקודה נחמדה בה ניתן ללכת מעט ברגל (כרבע שעה) עד למפלים יפהפיים שביום נעים יותר אולי גם היה ניתן לשכשך בהם. ישנו מנזר קרוב לצד הדרך היפה, אך בדיעבד היינו מוותרים על הטרחה (נסיעה ייעודית ומתישה, בוודאי ברכב ידני), גם לאור העובדה שגשם חזק החל לרדת עת שהיינו בירידות חזרה. כמובן שהכוונה היא לעצירה ספציפית זו בלבד, שכן איני יכול להעיד על הטרק המלא של האולימפוס, שאורך כיומיים וכולל לינה בבקתות תיירים השוכנות לצד השביל. עם בואנו לכפר ליטוחורו, הגיע רגע השיא של היום: ארוחת הצהריים במסעדת Meze Meze המדוברת. לשמחתנו הרבה, המסעדה עמדה בציפיות שנבנו בהתאם להמלצות של חברים ולפי שלל הביקורות החיוביות שנכתבו עליה באפליקציית Trip Advisor. אירוח לבבי, עיצוב מרשים בסגנון עתיק והעיקר, איך לא, האוכל - מושלם! המקום מציע מגוון מנות מסורתיות משובחות. חובבי מאכלי הבשר והגבינה יופתעו לגלות מנה שבה השילוב של השניים משגע, ושמה: Bougiourdi with Kavourma. זוהי קערה קטנה אך גדושה בבשר בקר עשוי היטב המתמזג יחד עם גבינה מותכת בהרמוניה מושלמת עם רוטב מדהים.

שבעים ומרוצים נכנסו לאוטו ואחרי שעתיים הגענו לצפות בפלא של מטאורה Meteora, שהוא ללא ספק אתר חובה… עלינו להתרשם ממנו בזמן השקיעה באותו היום על אף התכנון לטייל בו רק למחרת, ולאחר מכן ירדנו לחפש מקום לינה בעיירה השוכנת למרגלותיו - קלאבקה Kalabaka. את ארוחת הערב סעדנו במסעדת Taberna Panellēnion שהייתה מסבירת פנים עבורנו. כאן האירוח היה אפילו חם יותר שעליו ניצחו מלצרים חביבים ויודעי עברית; והמקום מעוצב באלגנטיות ומעוטר בפריטי וינטאג' נדירים, וגם האוכל היה מצוין. מנת הדגל של המקום (לפחות בעונה זו ועל פי קביעתי האישית בלבד) היא מרק השעועית העשיר והמשביע. את הערב קינחנו בדרינק של אוזו והאזנה למוזיקה יוונית חיה בטברנה שממול מלון Rex שבו לנו (סביר ביותר).

רבים מתחבטים בשאלה היכן לישון בלילה שבו מבלים לפני או אחרי ביקור במטאורה, בקלבאקה או בקסטראקי Kastraki - הכפר הקטן שסמוך יותר למנזרים. לעניות דעתי, קלבאקה הייתה הבחירה הנכונה משום שהיא יותר פעילה ו"חיה" מקסטראקי. בקלבאקה יש מבחר גדול יותר של מסעדות, מקומות בילוי ומלונות.

יום 2: המנזרים התלויים במטאורה - יואנינה - פפיגו (185 ק"מ)

ביום השני עלינו (בעזרת הרכב, על אף שניתן לעשות זאת בטיול רגלי שאורך כשעתיים) למנזרים התלויים של מטאורה - אתר מתויר מאוד אך מרשים באותה המידה. המנזר הגדול והמוכר מבין המנזרים הוא Megalo, הנמצא בקצהו הצפון-מערבי של האתר. כמו לכול שאר המנזרים, ניתן להגיע כמעט עד אליו ברכב ולעלות עליו רגלית לאחר גמיעת גרם מדרגות מכובד. המראה מתוך המנזר אל הנוף הוא מרהיב במיוחד, וגם החדרים המיוחדים שבו מעניינים ושווים הצצה. כניסה לכול אחד מהמנזרים היא סמלית: העלות היא 3 יורו בלבד. אל המנזרים יש להגיע בלבוש צנוע והולם, ובכול מקרה נשים ייאלצו לעטות מטפחת על גופן, גם אם תתלבשנה בהתאם לכללים המקום. אנחנו היינו כשעה במנזר ולאחר מכן המשכנו הלאה כי לתחושתנו המנזרים חוזרים על עצמם מבפנים. לכן, עצרנו בכמה נקודות תצפית בדרך, אך לא מעבר לכך. לאחר מכן ירדנו חזרה אל קלבאקה, כדי ליהנות מגולת הכותרת של המטבח המקומי, הלוא היא מסעדת Meteora Reastaurant. מיד כאשר פסענו בשעריה "נלקחנו" על ידי אחד המלצרים אל המטבח שם הסבירה לנו גברת נחמדה מאוד על המנות המיוחדות בעודן על האש בתוך הסירים. גם היא ידעה לומר לנו את שמה העברי של כל מנה, ואף ידעה "להזהיר" אותנו מפני מנת החזיר שבדרך כלל לא עוברת חלק לישראלים. האוכל היה חגיגה גדולה של טעמים ובעיקר משביע; מנת הכבש שאכלנו הייתה משובחת בכול קנה מידה. כמו ביום שלפניו, גם הפעם יצאנו לעוד נסיעה ארוכה עם בטן מלאה - הפעם לכיוון חבל זגוריה.

זגוריה Zagori:

עץ דולב עתיק גבוה ובעל גזע עבה, מדרכות וכבישים בנויים אבנים מסותתות בצבע אפור כהה, אוכל טוב והרבה שלווה (שאותה יש לקחת בערבון מוגבל שכן לא ביקרנו באזור בעונת התיירות) וכמובן, אוויר צלול - אלה הם המאפיינים של כול אחד מהכפריים בחבל זגוריה, השוכנים על שרשרת הרי הפינדוס. יישובים אלה עתיקים, קטנים ושקטים מחד, ומאוד תיירותיים מאידך. לכן, מומלץ להגיע אליהם נטולי ציפייה לאותנטיות. הלב של זגוריה הוא קניון ויקוס, שזכה לתואר קניון הסלע העמוק והצר ביותר בעולם.

מומלץ ביותר ללון בכפר פפיגו שהוא שוקק חיים יותר מכול שאר הכפרים בסביבה, אך גם כאן אפשר להנמיך ציפיות, שכן לא מדובר בעיירה תוססת ואפילו לא קרוב לזה. הלילות במקום שקטים וחשוכים, אבל, כאמור, אפשרויות הלינה האחרות בזגוריה אפילו פחות תוססות. בשני הלילות הראשונים ישנו ב"צימר" החמים Astra בהנהלת אנסטסיה (במלרע!) החמודה, שמציע חדרים מרווחים לזוגות עם ארוחת בוקר שווה בעלות 60 יורו ללילה לחדר. ממש במקרה פגשנו באחד המלונות בפפיגו מדריך ישראלי אדיב בשם יזהר, מסוכנות "טריפולוג'י". כמעט לכול האתרים שבהם ביקרנו בארבעת הימים שאותם אפרט מיד - הגענו בזכותו, וזו הזדמנות נהדרת להודות לו. כמו כן, בהמלצתו קנינו מפת סימון שבילים של כל הסביבה בעלות 8 יורו, והיא הייתה מאוד חיונית. חשוב לזכור: כספומטים יש רק ביואנינה ובקיפי, ודלק מומלץ למלא לפני ההגעה לזגוריה (אפשר ביואנינה, למרות שיש גם תחנה באזור אנו פדינה וליד אגיאס מוניאס).

יום 3: פפיגו - תצפית ויקוס - מונודנדרי - תצפית ממנזר אגיה פרקסבי - תצפית אוקסיה - שכשוך בנהר הוידאומטיס - חזרה לפפיגו (90 ק"מ)

בבוקר הראשון ירדנו בפיתולים החדים והרבים מפפיגו דרך אריסטי לכפר ויקוס Vikos, בו צפינו על קניון ויקוס מחלקו המערבי. נקודת התצפית היפה הזו נקראת Vikos Gorge Viewingpoint 1 Vikos וממנה ניתן לרדת בהליכה רגלית לנהר הוידאומטיס, שם נמצאים מעיינות הוידאומטיס Voidomatis Springs ומנזר Ekklisia Panagia. במהלך הירידה פגשנו לקטן מקומי ותיק וחביב שבישר לנו שהמעיינות יבשים. לטענתו הייתה זו הפעם הראשונה שהתייבשו מאז שהוא זוכר את עצמו, כלומר לפחות 60 שנה! לכן החלטנו לוותר על ההגעה עד הנהר (היבש בנקודה זו) שהייתה אמורה לארוך כחצי שעה (ועלייה חזרה בת כשעה) ולפגוש את חלקו הרטוב של הוידאומטיס בהמשך היום.

מויקוס נסענו לכפר מונדנדרי Monodendri, חנינו את הרכב במגרש החנייה הראשי והלכנו במסלול לבנים בולטות בן 600 מטרים אל מנזר Agia Parasevki הצופה אל הקניון מדרום. לאחר מכן המשכנו לתצפית אוקסיה Oxya Viewpoint הנמצאת במרחק 10 דקות ממונודנדרי. בדרך אליה חלפנו על פני "יער האבנים" שלדעתי לא שווה אפילו עצירה קצרה עם הרכב. את ארוחת הצהריים באותו היום סעדנו במסעדת הפטריות שבכפר Vitsa. כאחד שלא נמנה על חובבי הז'אנר, איני יכול להעיד על המקום, אך יכול לעשות זאת בשם חבריי שהתאכזבו מהמנות. מכיוון ששילמנו מראש על 2 לילות בפפיגו, שם נותר כל הציוד שלנו, "נאלצנו" לחזור 45 דקות בחזרה אליו (הקושי כאן הוא לגמוע נסיעה בכבישים צרים ומפותלים ולאו דווקא הזמן והמרחק). בדרך עצרנו לשכשוך מקפיא במיוחד במימי הוידאומטיס, בנקודה יפהפיה שאליה מגיעים לאחר הירידות מאריסטי ולפני העליות המפותלות לפפיגו. שם, ישנה רחבת כורכר קטנה משמאל לכביש ובה מחסום צבוע בשחור ובצהוב, שלאחריו מתחיל מסלול קצר לאורך הנהר. לאחר הליכה בת כרבע שעה, בשביל שבתחילתו עשוי מאבנים מסותתות ובהמשך הופך לטבעי בינות עצי דולב מרשימים, יתגלה מצד שמאל משטח סלעי גדול (נכון לעונת הסתיו, יתכן כי בחורף ובאביב הוא מוצף לחלוטין), שעליו ניתן לשבת ולטבול במימיו הצלולים והמקפיאים של הוידיאומטיס. הכניסה למים הקרים מיועדת לאמיצים שביניכם והיא על אחריותכם הבלעדית!

יום 4: פפיגו - קיפי - גשרי קוקוריס ופלקיאס - מסלול פוטאמוס - תצפית בלוי - צפולובו (75 ק"מ)

התחלנו את היום בבריכות הסלע של רוגובו Pools of Rogovo, הנמצאות בין הכפרים פפיגו ו"אחיו הקטן" הצופה עליו מלמעלה - מיקרו פפיגו Mikro Papigo. ההליכה בין הבריכות קלילה וביום חמים גם אפשר לשכשך בחלקן. משום שהגענו אליהן בשעת בוקר מוקדמת וקרירה החלטנו לוותר על התענוג. המסלול קצר וניתן להלך בפשטות בין הבריכות עד שמגיעים למפל קטן - ולחזור באותה הדרך לחניה. בסך הכול מדובר במקום נחמד לפיקניק וקפה, אבל לא פלא טבע מרהיב ששווה להתעכב עליו. לאחר עזיבת הבריכות נפרדנו לשלום גם מפפיגו וסביבתה ונסענו לכיוון חלקה המזרחי של זגוריה והכפר קיפי Kipoi, אזור המאופיין בגשרי אבן עתיקים ומרשימים. בדרך לקיפי תבחינו מימין לכביש בגשר הגדול ביותר בזגוריה שנקרא גשר קוקוריס Bridge of Kokkori or Noutsos. לאחר עצירה של מספר תמונות תפנו ימינה ולפני הכניסה לקיפי תזהו גשר נוסף, הפעם בעל 3 קשתות. זהו גשר פלקידאס Plakidas Bridge. בהמשך, ממש בפאתי הכפר, מתחיל מסלול הליכה יפה בן כ- 2 קילומטרים של עלייה מאתגרת בערוץ נחל ה- Vikos Potamos. זהו מסלול קווי כך שתאלצו לעלות ולרדת באותו השביל. אנחנו עשינו זאת תוך שעתיים בקצב הליכה די מהיר. כאמור, הוא קשה אך שווה את המאמץ. עם שרירים עייפים הגענו סוף סוף לקיפי והתפנקנו בארוחת צהריים איכותית במסעדת מרגריטס Margarites (השוכנת בתוך מלון יוקרתי, ובמפות גוגל נקראת Daisies) שבבעלות זוג מקסים. הסלטים ומנות קציצות העגל וצלעות הכבש מומלצות במיוחד! לאחר הארוחה עלינו לתצפית שהייתה ללא כול ספק המרהיבה ביותר על קניון הויקוס וגם בטיול כולו: תצפית Beloi. אמנם ההגעה אליה מעט יותר מעייפת מהאחרות אבל בהחלט משתלמת. הכביש המוביל אל תחילת השביל הוא המעוקל ביותר שפגשנו, וההליכה עצמה אורכת כ- 30 דקות לכול כיוון מהמקום בו ניתן להשאיר את הרכב. למזלנו, הספקנו להגיע לפני השקיעה, ולאחר שזו הגיעה נסענו לישון בצפולובו Tsepolovo השוכן במרחק חצי שעת נסיעה מנקודת תחילת המסלול לתצפית בלוי.

יום 5: צפולובו - אריסטי - גשר קלידוניה - גשר קוניצה - קוניצה - קסטוריה (160 ק"מ)

בתחילת היום החמישי נסענו מהכפר הציורי צפולובו, שהיה כמעט ריק לחלוטין מאדם, לסעוד את ארוחת הבוקר המוגשת לאורחי מלון Elias שבמרכז אריסטי Aristi (ומשום שלא היינו כאלה, שילמנו 10 יורו לאדם), סמוך לעץ הדולב המרכזי. מנת האלברופיתה, מעין מאפה מקומי הממולא בגבינה מלוחה בצורת משולש, מומלצת במיוחד. משם המשכנו לגשר עתיק נוסף ומהמם ביופיו, גשר קלדוניה Kleidonia שתלוי מעל חלק רטוב של נהר הוידאומטיס, בסמוך לסכר ישן. גם כאן השתכשכנו תוך נשיכת שפתיים רצינית. לצד הסכר מתחיל מסלול הליכה נחמד המתחבר לקטע שבו התחלנו ללכת יומיים קודם לכן, ליד משטח הסלע והמחסום הצהוב-שחור שלפני העליות לפפיגו. הפעם הלכנו במקביל לנהר כחצי שעה וחזרנו באותה הדרך לאוטו. לא להחמיץ!

משם נסענו צפונה לכיוון העיר הקטנה קוניצה Konitsa, השוכנת מעבר לגבולה הצפוני של זגוריה. ניתן לזהות בקלות שהיא לא שייכת לחבל הארץ הזה, משום שגגותיה אדומים והיא סואנת ביחס לכפרים המנומנמים שפגשנו בשלושת הימים הקודמים. לפני ההגעה העירה, עצרנו לטבילה נוספת, הפעם בנהר האאוס Aoos שמעליו נישא הגשר העתיק הגבוה (והמפחיד) ביותר שראינו, גשר הצופה על מפלים שוצפים הנשפכים אליו מכיוון העיירה הסמוכה. גם כאן הלכנו קצת לאורך הנהר עד שהסתובבנו חזרה. הטמפרטורה של האאוס מעט נעימה יותר, אבל עדין קרה. אחרי ארוחת צהריים טובה במסעדה סמוכה לכיכר המרכזית של קוניצה, המשכנו צפונה במשך כשעתיים על כבישים מפותלים וריקים ממכוניות, כשלצידם הנוף השתנה לעצי צפצפה בגווני ירוק-אדום-צהוב-כתום של סתיו. כאן לא היה ספק שיצאנו מאזור זגוריה…

לעיירה קסטוריה, השוכנת על שפת אגם הנושא את אותו השם, הגענו בשעת ערב מוקדמת. יצאנו לבילוי בעיר שהייתה אמורה להיות שוקקת חיים הודות לצעירים הלומדים באוניברסיטה המקומית, אולם גם כאן מאפייני ה- Off season בלטו במיוחד, וכל שדרת המסעדות הייתה חשוכה, למעט מספר פאבים (שאכן היו מאוכלסים בסטודנטים נלהבים). הפוטנציאל אכן קיים בקסטוריה, אך התזמון לא היטיב עמנו.

יום 6: קסטוריה - פסרדס - אדסה - חלקידונה (250 ק"מ)

בהמלצת יזהר, נסענו עד כפר הדייגים הציורי פסרדס Psaredes, השוכן בקצה הצפוני של יוון, על שפת אגם פרספה Lake Prespa שאת מימיו הטריטוראליים חולקות 3 מדינות שונות: אלבניה, מקדוניה ויוון. זהו מקום נעים ושקט במיוחד הנהנה מנוף מהמם ומצטיין במסעדות דגים משובחות. יזהר שלח אותנו לפגוש דייג מקומי "תכול עיניים", כלשונו, בשם לזארוס, והוא בעל מסעדה הנושאת את שמו וכן מפעיל סיורים בסירת מנוע אל המנזרים שעל חופי האגם. זוהי האטרקציה התיירותית המרכזית של פסרדס: סיור בן כשעה שבמהלכו יורדים אל החוף ועולים לאחד מארבעת המנזרים הסובבים את האגם, ועל הדרך נמצאים במרחק מאות מטרים ספורים משטחה של אלבניה. הבחירה בלזארוס לא אכזבה והוא היה חמוד להפליא. על אף שלא ידע לדבר מילה באנגלית, הייתה בינינו שפה משותפת והוא הסביר לנו באמצעות סימנים ומפה על סיפורם של המנזרים החצובים בסלע. כשחזרנו, אכלנו במסעדת Syntrofia שמציגה לראווה אקווריום שבו שוחים דגי קרפיון עצומים, ומהם ניתן לבחור את הקרפיון המועדף ישר לצלחת. אנחנו ויתרנו על התענוג אך המנות שבחרנו לא אכזבו כלל. בנוסף, שתינו כוסית קטנה של המשקה המקומי צ'יפורו, שהוא למעשה אוזו לעניים. המשקה בהחלט לא מומלץ עבור מי שלא רגיל לשתות אלכוהול… לאחר סיור רגלי קצר בכפר הקטנטן שכלל עלייה לתצפית מבית הקברות (שנמצא בנקודה הגבוהה ביותר בכפר) - התחלנו בנסיעה ארוכה מערבה, חזרה לכיוון סלוניקי. לאחר שעתיים עצרנו בעיר הגדולה אדסה Edessa, הידועה בזכות מפלי הענק שנמצאים בתוכה, והם למעשה מוקד המשיכה העיקרי שלה. המפלים אכן מרשימים ביותר והנוף הנשקף מהם מרהיב, אך העיר עצמה אינה מעניינת. ממנה המשכנו באותו הערב עד לעיירה חלקידונה, רק בשביל לחסוך זמן במטרה להתקרב אל היעד הבא בבוקר שלמחרת: חצי האי חלקידיקי.

יום 7: חלקידונה - ניקיטי באצבע סיתוניה - סלוניקי (250 ק"מ)

היומיים האחרונים היו פחות מתוכננים ויותר רגועים. זאת למרות שבבוקרו של היום השביעי נסענו לא פחות משעתיים רצופות, מעיירת הדרכים המנומנת חלקידונה Chalkidona ועד לפתחה של האצבע האמצעית מבין 3 אצבעותיו של חצי האי חלקידיקי - סיתוניה Sithonia. הגענו לכפר ניקיטי Nikiti בשעת צהריים מוקדמת שבה עוד הספקנו לבקר בשוק שבמעלה הרחוב הראשי, המציע מגוון של פירות וירקות טריים, בשר ודגים וגם מלבוש ושאר אביזרים כגון כלי בית וצעצועים, מדי יום שישי בין השעות 10:00 עד 13:00. מהשוק ירדנו לטיילת החביבה שעל קו החוף והתיישבנו לאכול ארוחת צהריים שעיקרה היו מנות דגים טריים שנמשו עוד הבוקר מן הים (לפחות על פי המלצרים...). לפי הקונספט של מסעדת Akrogiali, הדגים מוצגים לראווה ובמלוא תפארתם בתוך מקרר, ולנו נותר רק לבחור את סוג הדג ואת גודלו המועדף עלינו - לפי משקל. התוצאה הייתה נהדרת!

באותו הערב יצאנו העירה לרובע הבילויים, הטברנות והמסעדות השיקי Ladadika שבתחומי העיר העתיקה של סלוניקי Thessaloniki. הבילוי בערב שישי זה היה אחת החוויות הטובות בטיול: המדרחובים והמסעדות של הרובע היו הומים תיירים ומקומיים מלאי שמחה. האווירה במקום חיה ומרוממת רוח, אותנטית ובינלאומית כאחת. עצרנו לאכול לראשונה ביוון גירוס משובח לארוחת הערב, בדוכן מפוצץ שנמצא על הרחוב הראשי Tsimiski. בלדדיקה אפשר פשוט להתהלך בין הרחובות, להיכנס לברים ולטברנות ולהמשיך. היינו נוכחים בהופעה של להקה שניגנה מוזיקת רוק חיה, כשלצד הבמה היו דוכני בירה פרושים לאורך הרחוב. תענוג! כאמור, מכיוון שביקרנו שם בליל שישי, ייתכן שבאמצע השבוע האזור אינו שוקק חיים כפי שמתואר כאן. אם תוכלו לתכנן זאת - לכו על בטוח ותדאגו להיות כאן בוויקנד.

יום 8: סלוניקי - פריה Peraia

את חצי היום האחרון לטיול בילינו בסלוניקי, העיר השנייה בגודלה ביוון (2 מיליון איש) שלה יש היסטוריה מעניינת עבור העם היהודי. אנחנו התרשמנו ממנה רק למספר שעות, בהן התהלכנו באזור הכיכר המרכזית אריסטוטטלוס Aristotelous והרחוב הראשי הנושא את אותו השם. זהו החלק המעניין יותר של העיר, בקרבת שפת הים והטיילת, שם גם נמצא השוק העירוני הגדול, שאותו תוחמים הרחובות Egnatia מצפון, Tsimiski מדרום, Leontos Sofou ממערב ו- Ethnikis Aminis ממזרח. השוק היה בשיאו ביום שבת, אך איני בטוח שפועל באופן מלא גם בימי ראשון ובימי חול.

לאחר עזיבתנו את סלוניקי, נסענו למלון בעיירה פריה Peraia שבקרבת שדה התעופה הבינלאומי "מקדוניה". פריה הייתה הפתעה די נעימה עבורנו: לא ציפינו ממקום קטן שאליו הגענו רק כדי לצמצם זמנים ולחסוך פקקים בבוקר הטיסה חזרה ארצה, שיציע יותר מדי אפשרויות להנאה. אולם, בפרייה יש קו חוף ומזח יפה מאוד, והרבה מסעדות ופאבים מלאי חיים. כשדמיינו כיצד המקום נראה בעונת הקיץ, התוצאה בראשונו הייתה פנינה תיירותית אמיתית.

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של Amit Tirosh?

‹ הפוסט הקודם
5 ימים בממלכת ירדן
5 ימים בממלכת ירדן
מתוך הבלוג של Amit Tirosh
20-10-2016
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של Amit Tirosh »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה ליוון

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×