המלצות מחופשה בזנזיבר: גן עדן עלי אדמות

דמיינו לעצמכם את החופש המושלם: אתם שוכבים על החול הלבן, בוהים במי הטורקיז המרצדים שלפניכם ובידכם פרי אקזוטי עסיסי. נשמע כמו פנטזיה? גן העדן המתואר נקרא זנזיבר - קבלו המלצות לחופשה באי

ספיר גביאן

בכתבה זו:

זנזיבר הוא חבל ארץ שנמצא במזרח אפריקה, בקו אווירי ישר ודרומית לישראל. החבל כולל קבוצת איים, הנמצאים תחת שלטונה של טנזניה הסמוכה, כאשר האי המרכזי שבהם הוא האי זנזיבר. שערי האי נפתחו לתיירות ב-1992 ומאז הביקוש לנפוש באי הטרופי רק הולך וגדל. שמעתי על היעד האקזוטי ממש שבועות ספורים לפני תאריך היעד לטיסה, מאחת מחברותיי. שותפתי למסע הייתה אחותי והיה בידינו רק שבוע פנוי לפני תחילת שנת הלימודים האקדמאית. אחרי חיפושים קדחתניים אחר יעד שיתאם לשתינו, נדמה היה כי מצאנו את שחיפשנו – אי אקזוטי במרחק טיסה סביר עבור הזמן המוגבל שהיה ברשותנו, המשלב גם נופש (לאחות שמחפשת רביצה) וגם אטרקציות (לזו שקוצים בישבנה).

אם לומר את האמת, אני מודה שבהתחלה קצת חששתי. האי ידוע בראש ובראשונה בחופיו הקסומים ולכן סברתי שהאטרקציות האחרות שהוצעו סביב לא יצליחו לספק לי עניין לשבוע, אפילו כשצפיתי בתמונות מזנזיבר. בדיעבד, ברור לי שטעיתי – היה לנו שבוע עשיר ואף נשארנו עם טעם של עוד. אני מאמינה שהחששות שלי נעוצות בעובדה שלא מצאתי מספיק מידע על זנזיבר ברשת. במטרה לשפוך עוד אור על היעד הזה שבאמת חבל לפספס, החלטתי לכתוב על החופשה שהייתה לנו, ולספר על האטרקציות המדהימות שיש לאי הזה להציע.

בטן גב והפתעות מהמעמקים

באי שתי רצועות חוף יפיפיות, האחת בקצהו הצפוני והאחרת בקצהו המזרחי. אנחנו בחרנו מלון שנמצא בצפון האי, וכך התמקמנו באזור הנקרא נונגווי (Nungwi). בנסיון להבין איזו רצועת חוף יפה יותר, התיירים שהסתובבו עמנו פנו למדריך מקומי לבירור. בתשובה ענה להם שהחופים המזרחיים ידועים בחופיהם היפים ושהחופים הצפוניים ידועים יותר במים הנקיים. כך או אחרת ניתן לאמר בוודאות, שחופים כאלה אין בארץ.

מרוב הבוהק של השמש החזקה והחול הלבן, המקומיים עצמם משתדלים להסתובב עם משקפי שמש על מנת שלא להסתנוור. בנוסף, הגאות והשפל באזור יכולים להיות מאוד קיצוניים, תופעה שלעיתים חושפת הפתעות מן המצולות. באחד הבקרים, הים נמצא בשפל נמוך מאוד והמים שנסוגו בעשרות מטרים חשפו עבורינו את חיות הים שנסחפו אל החוף - קונכיות, צדפות וקיפודי ים. כשנכנסנו לים עד גובה המותניים, יכולנו לראות בבירור שוניות עם אלמוגים, שסביבן שחו דגים וכן היו גם כוכבי ים אדומים.

לחפש את האי הנעלם

כבר ביום השני לטיול, לאחר שהתאקלמנו, קבענו לנו טיול בן יום הכולל שייט בין האיים הטרופיים. בפי המקומיים הטיול נקרא: Safari Blue. יצאנו לטיול בבוקר, ואת השעה הראשונה העברנו בנסיעה מהמלון ועד למקום ממנו יוצאים לשייט. אל תירתעו מהנסיעות: הנסיעה בתוך האי היא חוויה בפני עצמה, במהלכה זוכים להצצה מרתקת לחיי היום יום של המקומיים. השייט עצמו הרגיש כאילו נלקח מסצנה הוליוודית של שייט מרגש על הים הכחול: שטנו בספינת מפרש מסורתית בין קבוצת האיים של זנזיבר. בדרך, הצוות בחר באיזה אי לעגון וניתן לנו זמן להסתובב, לרחוץ בים או סתם לנוח על החוף. בזמן זה, צוות הספינה חתך עבורנו פירות טרופיים והגיש אותם עד אלינו. הכנסת אורחים לתפארת, אמרתי כבר?

לאחר מכן, המשכנו ללגונה הכחולה: מפרץ טבעי באמצע הים, שסגור כמעט לגמרי מלבד שתי כניסות צרות. המדריך סיפר שרק בתנאי שפל וגאות מסויימים מתאפשרת הכניסה והיציאה מהלגונה ושאם לא מספיק קשובים לגובה הים, המקום הופך למלכודת שאין יוצא ממנה – זהירות!

קצת השראה לטיולים שלך

משם המשכנו בשייט, היישר לאי שבו ציפתה לנו סעודת מלכים לארוחת הצהריים ולאחר שאכלנו ועיכלנו המשכנו ליעד האחרון להיום, האי הנעלם.

פני השטח של אי זה עשויים מחול בלבד, כך שכשהגאות מגיעה הוא נעלם כליל. פה ניתנה לנו האפשרות לרדת למים, להשתכשך ולשנרקל במי הטורקיז. משם, שמינו פעמינו לכיוון המלון וחזרנו בשעות הערב המוקדמות.

איך וכמה: כיוון שלא היה לנו כוח לכאבי ראש, סגרנו במקום עם סוכנות התיירות אשת טורס. יש להם שם נציג בשטח, שאסף אותנו משדה התעופה במסגרת החבילה שהזמנו. הטיול עלה 75 דולר, כולל ההדרכה, הנסיעות, ציוד שנירקול, הארוחות ואספקת השתייה. הכל היה מאוד מסודר, המדריך היה מאוד מקצועי והצוות כולו היה מאוד מסביר פנים. יחד עם זאת, קיימות חברות נוספות שמציעות את אותו הטיול, וקבוצת ישראלים אחרת סיפרה לנו שעשתה טיול זהה שמחירו עמד על 40 דולר. לשיקולכם.

ריחות, טעמים ואלפי צבעים

את הטיול הזה, ביקש תייר ישראלי מהמדריך שאיתו שהינו, אז “קפצנו על העגלה” ואימצנו אותו גם. מדובר ביום טיול ארוך שכולל הגעה לארבעה מוקדי משיכה בדרום-מרכז האי: טיול בשמורת הטבע ג'וזאני (Jozani Chwaka Bay National Park), סיור בחוות תבלינים, שייט לאי האסירים (Prison Island) ושוטטות בסטון טאון (Stone Town). כמו כל דבר, לטיול היו יתרונות וחסרונות. מצד אחד, הוא דוחס ביום אחד את רוב האטרקציות שנמצאות בצד האחר של האי ובכך חסך לנו את הנסיעות (שעתיים הלוך וחזור), אך מצד שני, הוא היה מאוד מתיש והיינו במרוץ אחרי הזמן. לא בכל מקום התאפשר לנו לספוג את האווירה, אך זה מה שהסתדר לנו מבחינת הזמנים. בדיעבד, הייתי ממליצה לחלק את היום הזה לשניים או לוותר על אתר אחד.

אז בקצרה על כל מקום:

שמורת הטבע ג'וזאני. יער עבות, הכי קרוב לג'ונגל שתמצאו באי. השמורה ידועה גם בזכות הקופים החמודים שחיים בה. לדעתי ניתן להגיע באופן עצמאי לשמורה שממוקמת בדרום-מזרח האי, לרכוש כרטיס במקום ולטייל (אבל לא ניסיתי את זה, ולכן מומלץ לברר לפני). בסמוך לשמורה, נמצאת שמורת עצי מנגרובים – המשמשים כחומר הבנייה העיקרי באי. כשתגיעו לאי ודאי תבחינו בכך: כל הרהיטים, הסירות ואף חלק מהבתים עשויים מעץ זה.

חוות תבלינים. הביקור בחווה הוא כל כך יפה, מלמד, טעים, חריף, חמוץ ובעצם – כיאה לחוות תבלינים – רב טעמים. מומלץ לקחת הדרכה במקום. התבלינים הם מקור הפרנסה השלישי של תושבי האי, אחרי ייצוא פירות ים ותיירות. גם כאן טעמנו את הפירות הטרופיים שהאי התברך בהם (בסוף יגיע הרגע שבו לא תרצו לשמוע עליהם יותר...) וראינו איך גדלים התבלינים שמגיעים אלינו הביתה בקופסאות. במקום ליוו אותנו שני נערים מקומיים, אשר טיפסו לאן שצריך וקטפו עבורינו עלים ופירות היישר מהעץ כדי שנוכל גם להריח ולטעום. ואיזה ריח נפלא זה היה! לקראת סוף הסיור חיכו לנו כמה הפתעות נחמדות, אבל אשאיר אותן בגדר הפתעה גם לכם.

אי האסירים. זה היה היעד הבא, אליו הפלגנו מהעיר סטון טאון (שאליה נחזור בעוד כשעה). בעבר, האי שימש כמקום לכליאת העבדים, הסוררים והחולים ואילו היום מבנה בית הסוהר הפך למלון. חלקו האחר של האי הוסב לשימור צבי הענק. הצבים הובאו לאי ממזרח אפריקה, מאחר והיו בסכנת הכחדה עקב הצייד הרב שהתרחש שם. הזקן שבחבורה הוא צב בן 192 שנה, שכנראה חווה דבר או שניים בחייו. ניתן לשוטט באי בחינם ולהלך על ההריסות של בית הסוהר (בהיותו בית מלון, לא ניתן להיכנס אליו בחינם), אך כניסה לשמורת הצבים דורשת קניית כרטיס בקופות המקום. בעקרון, גם החווה וגם אי האסירים הם מקומות שמקבלים מבקרים כל יום ולכן מאוד מסודרים, אז אני מניחה שאם תרצו לשלם (להשאיר טיפ) הם לא יתנגדו. ממולץ לברר לפני או לשאול במלון מה מקובל.

אתר אינטרנט: www.privateislands-zanzibar.com/changuu

סטון טאון. יעדנו האחרון ליום זה. זוהי העיר הגדולה באי, המושכת אליה תיירים רבים. ראשית, בעיר נשמרו שרידים מהתקופה שלפני המפכה – שוק העבדים, ביתו של הסולטאן ואפילו חריטות על גבי דלתות בתיהם של התושבים בעלי המשמעות (אנחנו לצערי, לא הספקנו את כל זה). נוסף לכך, אם תרצו לעשות קניות, יש שווקים רבים בעיר (יישור קו – בזנזיבר לא מצאתי הזדמנות לעשות "שופינג", הכוונה היא יותר לקניית מזכרות). אם תגיעו לעיר בשעות הערב תוכלו גם לבקר בשוק האוכל הלילי, ולטעום מאכלים מקומיים. רק זכרו להיות ערניים, כי המקום הומה אדם. בהחלט אפשר להגיע לעיר באופן עצמאי (באמצעות מונית או שכירת רכב) ולשוטט בשווקים ובאתרים ההיסטוריים.

איך וכמה: ביום זה החלטנו להישמע להמלצה של קבוצת ישראלים ולהצטרף למדריך המקומי, עלי. העלות עבור היום הייתה 40 דולר לאדם וכללה את ההדרכה, הנסיעות בין האתרים והפירות טרופיים. קחו בחשבון שאם אתם מחליטים לפצל את האתרים לכמה ימים, העלות הכוללות תהיה גבוהה יותר, בגלל הנסיעות.

היינו מאוד מרוצים מעלי, הוא בעל ניסיון עשיר בהדרכה וידע רב. לאורך כל היום הוא היה מאוד אדיב והתאים את עצמו לבקשתנו. למעוניינים ליצור עימו קשר הוא זמין בטלפון: 255-777-707-008+.

רגעים קטנים של אושר

לאחר היום המתיש, בתוכנית הטיול ציפה לנו משהו רגוע יותר – נסיעה בטרקטורונים בחלק המזרחי של האי, וביקור בכפר מקומי אותנטי. אני חייבת לציין שהיה זה היום שהכי נהנינו בו בכל הטיול. לטובת חובבי המרוצים, אציין כי הנסיעה לא הייתה הקטע הכי משמעותי בטיול. הנסיעה בטרקטורונים הייתה איטית הן על הכביש והן בשדות ובכפר. יחד עם זאת, היה נורא כיף לטייל ככה בעוד שיערנו התבדר ברוח הזנזיברית. בדרך, עשינו עצירות בסמוך לשדות חקלאות וקיבלנו הסברים מהמדריך שלנו.

השיא הגיע כשהגענו לכפר: הבתים בו היו בנויים מבוץ וקש והיה מעניין לראות מקרוב כיצד חיים בתרבות אחרת. ברגע שחנינו רצו הילדים מכל קצוות הכפר והקיפו אותנו, כדי לבדוק מי הם הזרים החדשים. המקומיים הוכנו לבואנו ודאגו להרגיע את הילדים, אך גם אנחנו היינו ערוכים וקנינו להם ממתקים מבעוד מועד. אם תקנו לבד, דעו שמומלץ לקנות ממתקים רכים מאחר והילדים לא זוכים לטיפולי שיניים כמונו והרצון הטוב עלול לפגוע בהם. מכיוון שקראתי על כך עוד בארץ, הבאתי עמי גם חבילת בלונים כהפתעה חלופית וכשניפחנו אותם הילדים היו ממש מאושרים והכפר התמלא בצבעים וצחוק. הילדים כנראה לא ראו מימיהם בלונים ולא ידעו מה לעשות איתם חוץ מלחבק חזק שלא יברחו. הראנו להם שאפשר לשחק בו כמו כדור, אך כל השיח עימם היה באמצעות תנועות פנטומימה – זאת הייתה חוויה מדהימה ומעצימה.

בשלב כלשהו ביקש המדריך שנעשה הפסקה לטובת סיור והסבר על הכפר עצמו. הילדים המשיכו ללכת אחרינו והיה קשה מאוד להגיד להם לא. אני יכולה רק להצטער שלא היה לנו שם יותר זמן.

איך וכמה: את הטיול הזה סגרנו דרך אשת טורס והוא עלה לנו 55 דולר, כולל הנסיעות מהמלון וחזרה. אם תבחרו ליצור איתם קשר ישירות, שם החברה הוא: Zanzibar Quad Adventure.

אל השקיעה ומעבר לה

באחד הימים שהשארנו לנו להירגעות בחוף, עלינו על שייט בשעת השקיעה. על פניו החוויה נראתה לי מיותרת, שהרי את השקיעה אני יכולה לראות מקו החוף ולגבי שייט – מה, עוד אחד? אבל לאחר מעשה, היה ממש נחמד. את השייט סגרנו עם מקומי שהסתובב בחוף באותו בוקר ושמענו עליו מהמלצות של ישראלים אחרים. השייט יצא ב-16:00 והפלגנו קרוב לרצועת החוף באופן שאיפשר לנו לראות מה נמצא מסביבנו. כמו כן, רב החובל המקומי חילק לנו פירות טרופיים, אירגן חבר'ה שניגנו על תופיים וקלידים מאולתרים ונוצרה אווירה מדהימה.

איך וכמה: השייט עולה 15 דולר, כולל התופים או 10 דולר בלעדיהם. לבעל הסירה קוראים ג'ימס (Big Fish), והוא הסתובב הרבה בחוף ליד המלון שלנו שנמצא בצפון האי, ב-Nungwi. אך אני בטוחה שיש עוד רבים כמוהו שמסתובבים באיזור.

איפה ישנים פה?

לאורך כל השבוע לנו במלון ארבעת הכוכבים My Blue Hotel שנמצא בבעלות איש עסקים איטלקי. מאוד התלהבנו מהמלון, ההשקעה בעיצוב, רמת הניקיון (כל לילה הגיעה מנקה לרסס נגד היתושים), הקירבה לים, ההופעות הנחמדות שהציעו בערב וגם מבחר האוכל שהוצע (למרות שעל איכותו ניתן להתווכח). יחד עם זאת, בטיולים שלנו לאורך החוף ראינו עוד הרבה מלונות שנראו אף הם ברמה גבוה, אז נראה כי יש במקום אופציות רבות.

ממקום למקום באי האפריקאי

כדי להתנייד פה, ניתן לקחת מוניות (ככל שתתאחדו עם יותר מטיילים, נהג המונית יוכל להביא מונית יותר גדולה ובכך להוזיל עלויות), או לחלופין לשכור רכב, אך זה לא כל כך מומלץ בגלל השוטרים הרבים שנמצאים בכל כמה קילומטרים וממתינים לשוחד. תחבורה ציבורית לא קיימת באי עבור תיירים. כששאלתי באחד הימים את המדריך שלנו, הוא הסביר שמאחר והתיירות נורא חשובה להם יש אוטובוסים (יותר מיניבוסים) מיוחדים עבור תיירים, עם מושבים ומזגן, שאותם צריך לסגור מראש מול נהג, או מדריך שמתווך. לעומת זאת, התחבורה הציבורית עבור המקומיים היא ברמה שונה לגמרי, הם מצטופפים במעין טנדר שבחלקו האחורי לעתים מוצבים שני ספסלים לאורכו ולעתים גם זה לא.

אנחנו לא הספקנו אבל לכם כדאי

אז כן, מסתבר שאפשר למלא יותר משבוע. גם את הפעילויות שפרטתי עד כה היה אפשר לפצל וכמובן שגם חלק מהימים מוקצים למנוחה בים. אנחנו לא הספקנו:

  • ללכת לשחות עם דולפינים. אני יודעת שלטיול הזה יוצאים השקם בבוקר (6:00 בערך), מגיעים לחלקו הדרומי של האי ומובטח ב-90% שתפגשו בהם.
  • לשחות עם צבי ים. שמעתי שהאטרקציה קיימת גם בחלקו הצפוני של האי, שבו שהינו.
  • צלילה. יש המון מועדוני צלילה באזור, אז אם אתם חובבי צלילה כנראה שכבר ידעתם זאת.

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

האם לקחת מלון בחוף צפוני?

השב  · 

להיזהר מהמדריך ISSA HASSN לא אמין

השב  · 

האי הנעלם

השב  · 

חיסונים

השב  · 

הטיפים עוזרים מאוד

השב  · 

אתר למטייל

השב  · 

תודה רבה

השב  · 

אזור ללינה

השב  · 

כל הכבוד

הנכם מוזמנים לבקר ב"מדריך תאילנד גולן שרמן"
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תודה רבה

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לזנזיבר

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×