טיול משפחתי להונגריה, קרואטיה וסלובניה

טיול משפחתי שנפתח ומסתיים בבודפשט, ומה באמצע? סיבובי הדרך, אגמים, מפלים ומערות נטיפים, עיירות על אם הדרך וצימרים כפריים, ובקיצור: 13 ימים בנופים קסומים...

טיול משפחתי להונגריה, קרואטיה וסלובניה - תמונת קאבר

בכתבה זו:

הקדמה

זהו סיפור הטיול של משפחת גיל על שלושת ילדיה (6 ,13 ,17). החל מה- 23.7.04 ועד 4.8.04 הסתובבנו במרכז אירופה: שלושה ימים בבודפשט והשאר ברכב שכור בהונגריה, קרואטיה וסלובניה. התיאור הוא מפורט למדי. ניסיתי לכלול מחירים ושמות ככל אשר זכרתי, הוא עשוי להיות אולי ארוך מדי ולכן בתחילתו יש גם מעין "תוכן עניינים" הכולל את מסלול הטיול שלנו כסדרו. בחרנו לפתוח את הטיול בבודפשט דווקא מהסיבות הבאות:

קודם כל, הטיסה הזולה ביותר מכל האלטרנטיבות שלנו (ליובליאנה, זאגרב, ורונה, ברטיסלבה וכו`) היתה להונגריה. חשוב לזכור שלא יכולנו לקחת טיסת שכר בגלל אורך הטיול, וכך 310$ לכרטיס הלוך ושוב היתה אופציה זולה בכמאה דולר לאדם (ובהזדמנות זו, תודה מיוחדת לסיגלית מנופש ישיר שנתנה לנו שירות סבלני ומקצועי). גם שכירת הרכב בסוכנות ההונגרית FOX התגלתה כזולה בכשלושים אחוז (!) ממה שיכולנו למצוא בארץ. 62€ ליום לרכב מיניוואן (אופל זאפירה, לא רע בכלל) הוא דיל מצויין וממש חיפשתי את הקטץ` עד לרגע האחרון (לא מצאתי). ולבסוף, נראה לנו נחמד לשלב טיול בעיר בתוך שבועיים של הסתובבות ובודפשט היא בהחלט עיר ששווה הסתובבות.

לזמן השהייה בבודפשט שכרנו דירה לשלושה לילות בסוכנות מקומית (יש די הרבה סוכנויות הנותנות תנאים דומים). המחיר - מעט פחות ממאתיים יורו לכל התקופה, היווה דיל לא רע בכלל והדירה היתה גדולה, נקייה, מאובזרת וממוקמת מצוין. הטיול שלנו התאפיין בחוסר תכנון מוחלט. למעשה, למעט הדירה והרכב לא הזמנו שום דבר מהארץ, אפילו המסלול היה ברובו מאולתר ולרוב החלטנו על היעדים בערב שלפני (נו, אז ניסע מכאן לסלובניה או לקרואטיה?). לנו סוג כזה של טיול מתאים, אני יודע שלא לכולם זה מתאים ושיש כאלה, שאם לא ידוע להם בשעת היציאה איפה הם יהיו עוד שבוע מעכשיו, הם מרגישים עצבניים. לשיטה כזו יש יתרונות ויש חסרונות וסכנת נפילות. למזלנו, כמעט ולא נפלנו וגם אם כן, זה היה בקטן.

טיול עם ילדים צופן ברובו קשיים לא צפויים. ילדים נהנים מהנדנדה במגרש החניה של המפל יותר מאשר במפל עצמו, נסיעה ארוכה קשה להם, ויותר משני אתרים ביום כבר יוצא להם מהאוזניים. אותנו זה מאוד עיכב. למרות שאורי (6) היא ילדה נוחה למדי, בדרך כלל רוב הקשיים שלנו היו איתה. גם ההספקים הנמוכים שלנו היו במידה רבה תולדה של חוסר היכולת שלה לנסוע זמן ממושך. אנחנו באופן כללי משפחה שאוהבת לטייל ברגל ולכן העדפנו במקרים רבים אתרי טיול על פני מוקדי תיירות מסוגים אחרים. אנחנו מודעים לזה שהיו מקומות מעניינים ויפים בדרכנו שדילגנו עליהם. לא כדאי להתייחס למסלול שלנו כאל הנחייה לתכנון מסלול, כל אחד נהנה מדברים אחרים ויכול להיות שלמשפחות אחרות מתאים מסלול שונה לחלוטין.

כשיצאנו לדרך נדרנו נדר חמור - לא לחפש את המקומות הזולים ביותר בכל מחיר, לא לנסות לחסוך 10€ על לינה ולא לבזבז זמן על בררנות מופרזת. נדמה לי שההחלטה הוכיחה את עצמה, לא שרפנו כסף על מקומות מפוארים אבל גם לא שרפנו זמן על נדודים אינסופיים כדי לחסוך קצת כסף. ואי אפשר בלי הציטוט הבלתי נמנע של דוקטור זוארץ: "זכור כי הביטוי כוס-אוחתו אינו מקובל על תושבי אירופה". רוב הישראלים שפגשנו בדרך, לא הזכירו בכלום את סיפורי הזוועות על התייר הישראלי המכוער, אני מקווה שהעליה בפופולריות של הארצות האלה בארץ לא תקלקל את התמונה.

לתחילת הכתבה

עצות כלליות

  • בבודפשט אין חניה חופשית כמעט, ניתן לקנות כרטיסי חניה במחיר של 250 פורינטים לשעה (כיורו אחד), חניה בתשלום עולה כפול מזה. עם זאת אין בכלל צורך ברכב בתוך העיר, אפשר להגיע מכל מקום לכל מקום בתחבורה ציבורית שהיא זולה למדי, גם בלי ה-Budapest card (ראו בהמשך).
  • הנהיגה בכל הארצות שהיינו בהן נוחה למדי והשילוט בכולן יותר מסביר. אני אישית הקפדתי מאד על המהירויות הרשומות בתמרורים, למרות שהמקומיים עקפו אותי בקול תרועה רמה וברור שבחלק מהמקרים מדובר בלא יותר מאשר המלצה אדיבה.
  • סלובניה יקרה יותר באופן כללי מקרואטיה והונגריה אבל האוכל זול יותר בדרך כלל והדלק זול ממש (בהונגריה הכי יקר).
  • בקרואטיה וסלובניה ניתן להשתמש ביורו ברוב המקרים ולפעמים זה שווה ואין טעם להחליף. בהונגריה אין ברירה וצריך להשתמש במטבע המקורי.
  • מזג האוויר לא האיר לנו פנים. כדאי לזכור שבודפשט בקיץ חמה (30°C אינו מחזה נדיר שם) ושבאירופה יורד גשם בקיץ. קר לא היה לנו בשום מקום אמנם, אבל רטוב היה גם היה. לא יזיק להכין ביגוד הולם.
  • תחנות Tourist information עזרו לנו מאוד בכל הארצות שבהן היינו, בסלובניה הוא פשוט מצויין. הפרסומים שלהם ברמה גבוהה ואם יודעים מה לשאול אין כמעט תשובה שלא תמצא בהם. חוץ מזה יש להם בחלק מהסניפים אינטרנט מהיר לרווחת הנוסעים. באיזורים המטוילים ניתן לרכוש מפות טופוגרפיות מפורטות למדי (פחות מהישראליות אמנם) שעוזרות מאוד בטיולים הרגליים.

לתחילת הכתבה

23-25.7: בודפשט

יציאה מוקדמת למדי עם חברת Malev, יצאה ב-06:30 בבוקר מלוד ונחתה ב-09:00 בבודפשט. בשדה התעופה קנינו "Budapest card" לשלושה ימים (שלושה כרטיסים במחיר 3X5450 פורינט, כ-90 ש"ח האחד) כל כרטיס כזה הוא למבוגר + ילד והוא מעניק נסיעה חופשית בתחבורה ציבורית, הנחות גדולות במבחר אתרים בעיר ואפילו את ההגעה לעיר במיניבוס הוא הוזיל לנו מאוד מאוד (רק 3X1780 פורינטים - כעשרים יורו לכולנו). עם המיניבוס נסענו הישר למשרדי החברה שממנה שכרנו את הדירה. הדירה היתה מוכנה רק החל מהשעה 14:00 ולכן היו לנו כארבע שעות לשרוף בעיר. השארנו אצלם את המזוודות ויצאנו לשוטט במדרחוב Vaci utca הסמוך (הידעתם? utca בהונגרית זה רחוב).

המדרחוב חביב מאוד, ידידותי למשתמש וגדוש בתי קפה חביבים. החום היה די כבד, ולכן מצאנו מפלט בסנדביצ`יה משובחת ואחר כך גם בגלידריה. משם משכנו צפונה לכיכר וורושמרטי (Vorosmarti Tere, נראה אתכם מנחשים מה זה Tere...) המרכזית, לכיכר Deak Tere המרכזית לא פחות (כוללת את ה- Tourist information המרכזי בבודפשט, כמו גם מפגש של שלושת קווי המטרו בעיר) ומשם לבזיליקת אישטבן הקדוש במרחק שני בלוקים ממנה. הבזיליקה עצמה גדולה ויפה, מזכירה במקצת את הכנסיות המזרחיות בירושלים, אבל גדולה יותר. האטרקציה המרכזית בה היא ידו הימנית החנוטה של המלך אישטוואן שקיבל מעמד של קדוש לאחר שהשליט את הנצרות בהונגריה. הכניסה לבזיליקה היא חופשית. תמורת תשלום פעוט (300 פורינטים) ניתן לעלות על גגה במעלית או במדרגות לתצפית נהדרת על פשט.

משם רצנו חזרה למשרד ונסענו איתם לדירה ברחוב וורושמארטי (שוב הוא! ומאותו הרגע הפך הוורושמארטי לשם הרשמי של הפורינט, ועם העם ההונגרי הסליחה). הדירה, נקיה מאד, גדולה ומאובזרת כדבעי ממוקמת במקום די מרכזי, בסביבת כיכר אוקטאגון הגדולה ועל יד רחוב אנדראשי שהוא שדרה ראשית למדי, ושבו, בקרבת מקום לדירה, תחנת מטרו צהוב, המוביל אותנו הישר לכיכר וורושמארטי (!).לאחר מנוחה הכרחית מלילה חסר שינה ומארבע שעות חמות ומיוזעות ברחובות בודפשט (נפלנו על ימים חמים במיוחד בעונה שגם ככה נחשבת לא סימפטית), יצאנו עם ערב לשיט על הדנובה (6500 פורינטים לכולנו חברת לג`נדה, דלפק לא הרחק מכיכר וורושמארטי). יצאנו לשיט כשבחוץ עוד היה אור וסיימנו אותו עם חשיכה, בהחלט סידור מומלץ. בסירה ניתן לשמוע הסברים דרך אזניות במגוון שפות, כולל עברית, והסיור מומלץ ביותר - גם כמנוחה וגם כהיכרות ראשונית, נינוחה, עם העיר ואתריה המרכזיים. קינחנו בארוחת ערב קלה, יקרה ולא מאוד מוצלחת באחת ממשחטות התיירים שעל גדות הדנובה.

היום השני: כנראה היינו צריכים את המנוחה הזו, כי עד 12:30 לא הצלחנו לקום ולהתארגן. בחוץ כבר היה חם ולח והחלטנו לוותר על מרחץ הזיעה המתבקש, ולצאת לטייל ביערות בגבעות שמעל בודה. מכיכר מוסקבה שהיא הכיכר המרכזית בבודה (הגעה במטרו האדום) מרחק עשר דקות הליכה לתחנת ה- Cogwheel שהיא רכבת העולה בשיפוע חד מאד אל הגבעות על גבי פס משונן. מהתחנה הסופית שלה הליכה קלה אל עבר רכבת הילדים, מעין רכבת קטנה המופעלת על ידי נערים (כנראה ילדיהם של עובדי חברת הרכבות ההונגרית) לבושים מדי שרד ועל פניהם שפוכה ארשת של רצינות תהומית. השמועות, אגב, מספרות שבימי ראשון נמשכת הרכבת על ידי קטר קיטור אמיתי. הנסיעה נחמדה ומומלצת מאד, בפרט, אבל לא רק, למשפחות עם ילדים. לרכבת מסלול אחד שבו היא עוברת הלוך ושוב בנופי יער יפים ונעימים כולל אפילו מנהרה אחת.

אנחנו ירדנו ממנה באחת התחנות שבה מתחיל מסלול הליכה ביער. המסלול הוא של מהלך כקילומטר אחד בערך, אל עבר חניון המצוי מתחת לגבעה, שבראשה מתנוסס בית הקיץ של הנסיכה אליזבת, הלא היא סיסי, אשתו של הקיסר פרנץ יוזף ירום הודו. הבית עצמו הוא מבנה אבן דו קומתי, יפה ומסוגנן גם אם מוזנח משהו שממנו תצפית יפה על כל האזור (והרוח משיבת הנפש היא בונוס ראוי לשמו). מהחניון הסמוך יש רכבל כסאות (1530 פורינטים לחמישה), היורד לבודה ומשם מחזיר אותנו אוטובוס מספר 158 עד לכיכר מוסקבה (יתכן שנחמד יותר לעשות את המסלול בכיוון ההפוך אבל אז חוויית הרכבל נפגעת במשהו כיוון שאין במה להביט במהלך הנסיעה).

מכיכר מוסקבה נסעו הבנות לדירה לנוח ואנחנו נסענו (טראם 61 עד הסוף ואחר כך אוטובוס 27) לציטדלה. מדובר במצודה שמעולם לא נפלה בידי האויב מהסיבה הפשוטה שאיש לא ניסה לכבוש אותה מעולם. כיום יש בה מוזיאון הקשור איכשהו למלחמת עולם כלשהי או לנושאים צבאיים אחרים. אנחנו התעלמנו ממנו באלגנטיות. בראש הגבעה מתנוססת לראווה הגרסה ההונגרית לפסל החירות בדמות אשה המניפה בגאווה נוצת ענק, וכל כולה אות וסימן לכיבוש העיר על ידי הצבא האדום במלחה"ע השנייה. מראה בודפשט מהגבעה יפה מאד ומרשים ובאזור הפסגה דוכני מזכרות רבים. משם ירדנו רגלית דרך גן ציבורי גדול אל גבעת גלרט שעליה פסל של הבישוף גלרט, שהביא את בשורת הנצרות להונגריה, המניף צלב גדול אל עבר העיר כאילו בא אל הבודפשטים בטענות על מותו העגום עת גולגל על ידי הפגאנים הזועמים בחבית ממוסמרת מן הגבעה הישר אל הדנובה. מתחת לפסל נובע מעיין היורד במפל יפה אל מתחת לכביש אל הדנובה. משם עוד מהלך דקות ספורות אל גשר אליזבת ומשם הביתה.

בלילה הלכנו לגשר השלשלת, הגשר העתיק ביותר בבודפשט שכל סופשבוע סוגר את שעריו למכוניות והופך למדרחוב עטוי אמנים ודוכנים ומופעים שונים. לרוע המזל ירד עלינו שם גשם שוטף שלא רק קיפל את המדרחוב בשנייה ורבע, אלא גם גרם לנו למצוא מסתור תחת עמודי הגשר עד יעבור רעם (וברק). חזרנו הביתה עייפים אך רטובים. היום האחרון בבודפשט ואנחנו הולכים לבקר ב"מקומות שכל אחד חייב לראות ואנחנו לא הספקנו". הליכה נעימה ברגל לכיוון בניין הפרלמנט היפה. שם יש לחכות בתור כדי לקנות כרטיסים לסיור (8280 פורינטים, לא זול) ואחר כך עוד המתנה לצאת הסיור (אפשר גם סיור בעברית על פי התראה מוקדמת), החום והלחות לאו דווקא תרמו למצב רוח משופר בעת ההמתנה.

הבניין עצמו יפה גם מבפנים, החל בגרמי מדרגות עוטי שטיחים אדומים, עבור בדגם הבניין העשוי כולו גפרורים, המשך באולם המרכזי אשר בו מוצג לראווה הכתר ההונגרי על הצלב הנטוי הנעוץ בקודקודו ולעיני כל מלכי הונגריה שפסליהם לוטשים עין אל הכתר מקירות האולם, הכול בסגנון מאוד מצועצע ומאוד יקר. בהמשך מבקרים במעין חדר הסבה נאה ועליו פסלי כל בעלי המקצועות בהונגריה ובאולם המליאה עצמו. משך הביקור - כ 45 דקות. משם בטראם מספר 2 (אפשר גם ללכת, אבל הילדים עייפים...) לגשר השלשלת שאותו חצינו לכיכר אדם קלארק, מתכנן הגשרים הדגול, שבמרכזה נמצאת אבן גדולה בצורת אפס ואין תמה - משם נמדדים כל המרחקים אל בודפשט וממנה. מהכיכר במעין קרון על כבל, הקרוי משום מה בפי העם "סייקלו" (500 פורינטים לאחד), היישר אל חצר הארמון.

מדובר בבניין מידות מפואר מוקף בגנים, פסלים, מזרקות ותיירים עם מצלמות. פעם ישב בו המלך והיום הוא מאכלס גלריות, מוזיאונים וגם את הספרייה הלאומית. משם שוטטנו לנו דרך רחובות האיזור הקרוי castle district, איזור תיירותי ויפה שבו גם אכלנו ארוחת צהריים במסעדת sisi החביבה (עם זאת, אין לך דבר מדכא יותר ממנת מרק גולש שנשפכה לך על המכנסיים). הגענו אל כנסיית מטיאש הקדוש שאליה לא נכנסנו מפאת קונצרט שנערך בה. אפשר לטייל שם המון זמן אבל אנחנו העדפנו לנסוע אל השוק המקורה שבכיכר Fovum בקצה המדרחוב Vaci utca. לרוע המזל השוק היה סגור, כנהוג אצל ההונגרים בימי א`. לכן צלחנו את המדרחוב לקצהו השני, אל כיכר וורושמרטי המוכרת, שם סגרנו את היום עם עוגות מצויינות בקונדיטוריה הידועה ג`רבו (Gerbaud). הבנות נסעו הביתה במטרו ואנחנו קינחנו בהליכה לילית לבית הכנסת ולבניין האופרה היפים (רק מבחוץ כמובן) ובנסיעה לכיכר הגיבורים הנאה אשר בקצה רחוב אנדראשי, אשר הופכת עם רדת היום למחוז חשקם של גולשי הרולרבליידס המקומיים.

לתחילת הכתבה

26-27.7:  אגם בלטון וקרואטיה

יום עתיר התארגנות - ארזנו, קיבלנו את הרכב, פינינו את הדירה ויצאנו לדרכנו במחצית היום בערך. היציאה מערבה דרך הגשר הירוק (Szabadsag) דרך כביש 6 הנוסע לאורך הדנובה דרומה דווקא אל עבר Pecs. יורדים ממנו לכביש שבע ואיתו מערבה. מזג האוויר לא האיר לנו פנים והגשם טיפטף לו ללא הרף, כך שאי אפשר היה לעצור במקומות יפים. לאחר כשעתיים של נסיעה מדוכדכת משהו הגענו לאיזור אגם בלטון שהוא אגם המים המתוקים הגדול באירופה. עלינו על כביש 71 הנמשך לאורך גדתו הצפונית שכל כולה אתר נופש וקמפינג אחד גדול. מזג האוויר השתפר מעט ואנחנו ירדנו לחוף לאכול, לנוח, לטייל ולהתאוורר. עם ערב המשכנו מעט בדרכנו ואת הלילה בילינו בצימר של משפחת קלמן הנחמדה בכפר Revfulop במחיר של 50€ כולל ארוחת בוקר. הבחירה היתה בעצם שרירותית בשל היות האיזור עתיר מקומות נופש (אנחנו התכוונו בכלל לישון בקמפינג, אבל חששנו מהגשם) אבל לא הצטערנו עליה, היה כיף.

יצאנו לדרכנו עם שחר (כלומר בערך בעשר בבוקר), לא לפני שנפרדנו, הצטלמנו, קיבלנו בקבוק יין ביתי במתנה, נפרדנו שוב, נופפנו לשלום והמשכנו לנסוע מערבה לאורך גדתו הצפונית של אגם בלטון. הסביבה כפרית ויפה, מלאה כרמים ושדות, שלטים המזמינים כל עובר ושב לסייר ביקב מקומי וכפרים מטופחים, נסיעה נעימה ואיטית. אנחנו עלינו לטירת Szigliget לא הרחק מגדות האגם (1900 פורינטים). מדובר במנזר בנדיקטיני מן המאה השתים-עשרה (מי ביקש שם הורד ולא קיבל?) שנבנה במיקום אסטרטגי, הורחב ובוצר במשך הדורות. השיחזור נחמד והנוף מרנין. לאחר סיור בטירה, שתינו קפה למרגלותיה והמשכנו מערבה אל עבר הגבול הקרואטי על כביש 7 שאליו חזרנו בקצה האגם.

חצינו את הגבול בסביבות העיירה Latenye ועלינו על כביש 3 המהיר לזאגרב (מסומן גם כ- E65 או E71). בסביבות זאגרב עברנו לכביש המהיר המוביל לרייקה וממנו ירדנו בסביבות קרלובץ ועלינו על הכביש המוביל דרומה אל עבר פליטביצה. לפנות ערב עצרנו ללינה בעיירה סלוני (Slunj), מהלך כעשרים ק"מ צפונה לפליטביצה בצימר מספר 24 על הכביש הראשי (מיד אחרי המרכז המסחרי, 450 קונות ללילה ראשון + 386 קונות ללילה שני כולל ארוחות בוקר). הבעלים הנחמדים לא יודעים מילה באנגלית, ולכן קראו לבתם, שהיא מורה בבית הספר היסודי בעיר, כדי לתקשר איתנו. העיירה מצויה במפגש נחלים והיא פרושה לאורך נחל הקורונה. העיירה יפה מאוד והיא מלאה פינות חמד, אתרי דיג, טיול וראפטינג, מעין הקדמונת לפליטביצה. בלילה קפצנו לסיור קצר ונחמד בעיר.

לתחילת הכתבה

 28.7: ביקור בפליטביצה

קימה נינוחה בבוקר, אחרי ארוחת בוקר וכביסה (בעלת הצימר סחטה וייבשה לנו את הכביסה), נסיעה של פחות מחצי שעה לשמורת פליטביצה. בשמורה נכנסנו בכניסה הראשונה (95 קונות למבוגר, 55 לילד עד גיל 18, ילדים עד גיל 7 נכנסים בחינם), מה שמבטיח לנו אפשרות לטייל לכל אורכה במסלול C הארוך יחסית והכולל ביקור בכל האגמים כמעט. אורכו כשש או שבע שעות נינוחות. מומלץ לקנות בכניסה מפה של השמורה ואפשר לרכוש גם ספר הסברים בעברית. למי שבונה על רחצה מרעננת באגמים נכונה אכזבה, מאחר והם משולים לנרות חנוכה שאסור לנו להשתמש בהם אלא לראותם בלבד (נכון שהאגמים הרבה יותר יפים מכל נר חנוכה שלי אישית יצא לראות). גם להדליק אש אסור בשמורה וכל כולה מוקדשת רק לטיול.

מדובר בנחל המתפתל בין ההרים ומתרחב לשישה עשר אגמים, יחד עם נחלים אחרים הנשפכים אליו מכל עבר, היורדים זה אל זה במפלים יפים לאורך של כתשעה ק"מ ובירידה של כמאה מטר. השביל מתחיל מביקור במפל הגבוה ביותר בשמורה (כ-70 מטר, על פי הטענה מדובר במפל הגבוה ביותר באירופה). משם ממשיך שביל על גדתו המזרחית של הנחל לאורך האגמים התחתונים מרהיבי העין עד שהוא חוצה את הנחל ומגיע אל אתר הפיקניקים הגדול שבשמורה. מדובר במדשאה ענקית על גדות אחד האגמים הגדולים, מוקפת בתי קפה, מסעדות ודוכני עוגות ומזכרות. עשינו שם הפסקת סנדביצ`ים (שהכנו לנו מראש) וקפה. משם ההמשך הוא בסירה החוצה את האגם ושמחיר השיט בה כלול במחיר הכרטיס (אפשר גם להמשיך על שביל לאורך חופו של האגם, אנחנו שטנו).

בהמשך המסלול - עליה בין מפלים יפהפיים ואגמים צלולים, חשוב לציין שהקטע הראשון שהוא משותף למסלולים רבים המה אדם בכמויות בלתי נתפסות כמעט וחוויית הטיול תמיד תתעמעם כשתלך מרפק אל מרפק עם עמך בית אירופה על השביל הצר. בהמשך ובפרט לאחר השיט, הלכו השבילים והתרוקנו ולקראת סוף המסלול כבר היינו די לבד. השביל ממשיך ומטפס עד לאגמים העליונים ומשם הירידה היא במעין רכבת כביש המופעלת בחשמל (למנוע זיהום) המביאה אותנו כדי חמש עשרה דקות הליכה רגועה לנקודת ההתחלה. את ארוחת הערב (300 קונות לכולנו) אכלנו במסעדה הממוקמת אסטרטגית על הכביש, כחמישה ק"מ צפונה מן היציאה מהשמורה ומנקזת אליה לא מעט תיירים מורעבים, לאחר יום של אגמים ומפלים. לצימר חזרנו בתשע וחצי בערך, היישר לזרועותיהם של בעלי הבית החרדים בקרואטית לגורלנו עד עמקי נשמתם.
היה יום לתפארת מדינת ישראל.

לתחילת הכתבה

29.7: חוף הים האדריאטי, בילוי בסני

יצאנו בתשע וחצי בבוקר לאחר פרידה נרגשת מבעלי הצימר שלנו. עלינו על כביש נידח למדי היוצא מסלוני לכיוון מערב אל תוך ההרים. הכביש כמעט ריק מתנועה למעט איכר מנומנם עם סוס ועגלה או טנדר מזדמן. הכפרים שלאורך הכביש נראים עניים מעט ושלטי אזהרה ממיקוש כמו גם חורי כדורים בקירות הבתים מספרים את סיפורו העגום של האיזור (הסמוך מאד לגבול עם בוסניה). הנוף לעומת זאת יפה למדי, הררי ומיוער.

לאחר כשעה וחצי נסיעה אנו מתחברים אל כביש 23 היורד מקרלובץ דרומה, זה כבר כביש מעט ראשי יותר אך עדיין צדדי למדי. עם זאת בסביבות הכפר יוסיפדול, מתחילים להופיע שלטי restaurant ו- sobe (הגירסה המקומית לצימר), מגמה הגוברת כשמשמאל מתחבר אלינו הכביש העולה להרים מפליטביצה. במקביל לנו מופיע פתאום כביש מהיר שאיננו מופיע במפת הכבישים שלנו (הטוענת בחוצפה לעדכון פרטים בשנת 2003) והוא מחבר ככל הנראה את ספליט שבדרום עם כביש קרלובץ-רייקה. הכביש שלנו משתפר והוא כבר די ראשי בעצם, עובר בנוף יערות הרריים ומדי פעם פזורים לאורכו מגרשי חניה, מתקני שירותים כימיים ושולחנות עץ לרווחת ציבור הנהגים. באחד מאלה אנחנו עוצרים לחטיפים ופירות, נהנים מהאויר והנוף ולא מתרגשים מהלכלוך הפזור סביב. משם יורד הכביש אל העיר סני (Senj) שעל חוף הים האדריאטי (אנחנו עשינו קטע ממנו בכביש המהיר, לאחר תלונות מכיוון הילדים לגבי ריבוי הסיבובים) וחולף בשוליו הצפוניים של הפארק הלאומי Jadranska שלפחות לפי הפרסומים הוא עשיר בצמחיה וחי ומתאים מאד לטיולים רגליים.

סני עצמה מתגלה כעיר ים חביבה ושגרתית עם נמל, סמטאות צרות ונאות, בתי קפה וחנויות (שכולן, אבל כולן סגורות בין 12:00 ל-18:00). בפאתי העיר ניצבת טירה נאה מן המאה ה-15, השווה ביקור, ובה מוזיאון חביב של נשק ושאר ירקות מתקופת האושקוקים. מה זה אושקוקים אתם שואלים? או, טוב ששאלתם כי גם אנחנו לא ידענו. מתברר שמדובר בעם מתושבי האיזור שנסו על נפשם מפני הכיבוש התורכי וביססו להם אוטונומיה באיזור בחסות חומות העיר והטירה, סיפור מרתק כשלעצמו (בסופו של דבר, למרות שלא נחלו אפילו תבוסה צבאית אחת, נמחצו האושקוקים בין המעצמות השכנות - ונציה והממלכה האוסטרית). נדנו בעצב לגורל האושקוקים המסכנים, התפנקנו בקפה וגלידה והתחלנו לעלות בעצלתיים צפונה לאורך החוף. התמקמנו בקמפינג בשם Povile בערך באמצע הדרך בין סני לרייקה במחיר של 190 קונות (רכב, שני אוהלים, שלושה מבוגרים ושני ילדים). הקמפינג עצמו נוח גם אם לא מי יודע מה נקי, הים צלול אך נטול חוף נוח של ממש אבל אנחנו נהנינו ממש כמו המוני התיירים ששהו בו איתנו (מישהו יודע איך אומרים "איפה המפתחות של הצוללת?" בפולנית?).

לתחילת הכתבה

30.7: חוף הים באופטיה ועליה צפונה לסלובניה

למרות החששות מהשינה ללא מזרונים, היתה השינה מתוקה ונעימה ולמרות מאחרי השינה שהרעישו לנו בלילה ומשכימי הקום שקשקשו לנו בפולנית ליד האוהל, הארכנו לישון. טבילה בים, ארוחת בוקר מהמכולת הסמוכה, קיפול ויציאה צפונה לאורך החוף עד אופטיה.
אופטיה היא עיר תיירותית מכל כיוון שלא תסתכל עליה. חוף מאובזר היטב וארוך, עדוי תיירות קשישות בעלות בטן צלויה היטב וגרמנים עם כוס בירה ביד. בחוף גם מתקני משחקים ואיזורים המותאמים לרחצת ילדים. בחרנו להתרחץ באופטיה ולא באחד החופים האינטימיים יותר, בגלל הצורך בחנות צילום שתוציא לנו תמונות מהמצלמה אל דיסק. כך עשינו (40 קונות) ונשארנו בחוף לארבע שעות נחמדות.

משם עלינו לכיוון הגבול הסלובני בקרבת העיירה רופה (Rupa). את שארית הקונות שלנו השארנו בתחנת הדלק ליד המעבר (הדלק בהונגריה יקר, בקרואטיה זול למדי ובסלובניה מעט זול יותר מבקרואטיה). בעת מעבר הגבול ירד עלינו גשם חזק ביותר, אבל חמש דקות משם כבר היה הכביש יבש כיאה לסוף יולי. עלינו צפונה בכביש שש שממנו סטינו בכביש צדדי יותר לכיוון שקוציאן. ארוחת ערב טובה וזולה להפתיע במסעדת דרכים בכפר צ`וטניק, כחמישה ק"מ לפני דיוואצ`ה (Divace) ואז התחלנו לחפש מקום ללילה, משימה שהתגלתה כקשה מהצפוי. כל הצימרים והמקומות הזולים כבר היו מלאים ורק לאחר כשעה וחצי של שיטוט בכבישים מצאנו מקום לא משהו בכפר Lokev לא הרחק מדיוואצ`ה, חדר אחד, לכולנו, לא כל כך נקי במחיר 80€ (כולל ארוחת בוקר), נו מילא.

לתחילת הכתבה

31.7: יום מערות בסלובניה

קמנו מוקדם מהרגיל לאחר שבלילה שמענו עכברים מכרסמים בקירות חדרנו (טוב נו, נעמה שמעה, אנחנו דווקא ישנו לא רע בכלל), ובשמונה וחצי כבר אכלנו כשכל הציוד ארוז באוטו. בניגוד לחדר, היתה ארוחת הבוקר לא רעה בכלל והמארח החביב ישב לפטפט איתנו מעט.

יצאנו לדרך ב-09:00 בערך והגענו למערת שקוציאן רבע שעה אחר כך, כשלושת רבעי השעה לפני יציאת הסיור הראשון לדרך. אכן, זה עונשם של משכימי קום חסרי אחריות. ניצלנו את הזמן לסיור באיזור (נקודת תצפית יפהפייה) ולהשתעשעות במתקני משחקים באיזור המערה. בעשר יצאנו עם הסיור למערה, התחלקנו לשתי קבוצות דו לשוניות (איטלקית-סלובנית ואנגלית-גרמנית, מבחינת מספר האנשים היה אפשר לפתוח גם קבוצה בעברית) כשכל מדריך חוזר על ההסברים פעמים, קצת מסורבל אבל לא נורא בכלל. המסלול במערה הוא ארוך יחסית ולא מתאים למתקשים בהליכה. מעבר בניקבה מלאכותית אל המערה ויציאה במרחק כקילומטר וחצי משם מבעד לפתח הטבעי של המערה.

המסלול מלא אטרקציות, החל בנטיפים יפים למדי, גם אם לא עוצרי נשימה, וכלה בהליכה מעל תהומות של עשרות מטרים שבתחתיתם שוצף נהר. ההסברים היו אלמנטריים למדי, אבל המדריכה שמחה לענות על שאלות ועשתה רושם של ידענית גדולה, מחיר הסיור 5600 טולרים ואורכו כשעה וחצי. העלייה מהמערה (יש לזכור שבמהלך הסיור יורדים לא מעט), היא בקרונית כבל המביאה אותנו קרוב מאד לנקודת ההתחלה. תיחקרנו ארוכות את תחנת ה- Tourist information המקומית ויצאנו לדרכנו.

משם נסענו כחצי שעה לכיוון העיר פוסטוינה (Postojna), לביקור במערה המפורסמת ביותר בסלובניה. הכניסה למערה מצועצעת וממוסחרת עד מאד, מחיר החניה הוא כ-500 טולרים והכניסה למערה 10970 טולרים לשני מבוגרים וילד (כולל פרדיאמה, אנחנו קנינו כרטיסים משולבים הכוללים גם כניסה לטירת פרדיאמה (Predjama) בתוספת של 400 טולרים בלבד). הסיור במערה יוצא כל שעה שלמה ואורכו כשעה וחצי. הוא מתחיל בעשר דקות נסיעה ברכבת רבת קרונות הלוקחת אותנו אל עומק המערה דרך חדרים ואולמות עוצרי נשימה בתופעות הקרסטיות שלהם. מהרכבות יורדים במקום ריכוז ושם מתחלקים לקבוצות לפי שפת ההדרכה ואז מסתובבים בקבוצות עוד כשעה. המערה ענקית ויפהפייה ושווה גם ביקור חוזר.

מפוסטוינה הצפנו כעשרה קילומטר אל טירת פרדיאמה הבנויה על פי מערה (ובדרך עוד הספקנו לאכול פת מנחה במסעדה נחמדה באמצע הדרך בערך אשר מולה מעין תצוגה של כלי עבודה חקלאיים מסורתיים עשויים קורות עץ מפורזלות). ממערות שבענו אמנם לאותו יום אבל הטירה המשוחזרת יפה וסיפור קורותיה המפורט בפרוספקט הכניסה (יש גם בעברית) מעניין, בהחלט שווה ביקור. אם יתמזל המזל אפשר לראות שם תחרויות אבירים במסלולים העשויים לכך, ואם לא, אפשר סתם להנות מהטירה ומהנוף.

עזבנו את ארץ המערות והתחלנו לעלות צפונה בדרכי יער סלולות למחצה עד ל- Hrusica ומשם עלינו על הכביש העולה צפונה לעבר עמק אידריה והלאה משם לפארק הטריגלאב. הדרך, כמנהג הדרכים הסלובניות, עוצרת נשימה והנופים פשוט יפים. אנחנו מתחברים לכביש העולה מליובליאנה לעמק הסוצ`ה ליד הכפר Godovic וממשיכים איתה עד אידריה. אידריה היא עיירה יפה ומטופחת (כמו כל מקום אחר בסלובניה בעצם) יושבת על הנהר ויש בה לא מעט מקומות מעניינים ויפים לטיול כגון בית דפוס של פרטיזנים ממלחה"ע II, גלגל ענק מונע על ידי מים, אגמים יפים ועוד ועוד. אנחנו החלטנו לוותר עליה הפעם. המשכנו כמה קילומטר צפונה ומיד אחריה עלינו ימינה לכיוון הכפר Ziri, ארבעה ק"מ במעלה הכביש עד לאוכף מרהיב בגובה 750 מ`, שם ישנו בפונדק נעים הקרוי בשם הבלתי אפשרי Kmecki ומצוי בכפר שאינו מופיע בשום מפה - Raspotje (בעלות של 80€ לכולנו כולל א. בוקר).

לתחילת הכתבה

 1.8: טיול באיזור טולמין

יציאה לאחר ארוחת בוקר גדולה והמשך נסיעה צפונה לטולמין (Tolmin), עיירה קטנה בגבול הדרומי של הפארק הלאומי טריגלאב. שם התייעצנו ב- Tourist information המקומי בדבר מסלולי טיול וקנינו מפה 1:50,000 של האיזור (אגב, במקום מחשב המחובר לאינטרנט מהיר). בחרנו לטייל בערוץ טולמינקה (Tolminka) הסמוך. נסענו כעשר דקות לכפר זאטולמין (Zatolmin) שם מתחיל המסלול. מתחילים בירידה לערוץ הנחל בשביל בלב היער. הערוץ יפה מאד ונחל נאה זורם לאורכו. לרוע המזל עקב רעידת אדמה נסגר קטע השביל המוליך לנקיק טולמינקה הצר והמרהיב (עם זאת ניתן לראות אותו אם ממשיכים מתחילת המסלול בכביש צר עד ל"גשר השטן" העובר כשישים מטר מעליו). חצינו את הערוץ על גשר תלוי ופנינו ימינה לעבר מפגש ערוצים, שמעליו עובר גשר תלוי ארוך יותר שאחריו מתפתל השביל ביער.

לפני חצית הגשר עלינו וירדנו מהלך כמה מאות מטרים לאורך הערוץ הבא משמאל - נקיק צר וגועש בין בריכות ומפלים בנוף (כרגיל) מופלא. לאחר מכן חצינו את הגשר והעמקנו לכת אל תוך היער, טיול נחמד ויפה על אף הגשם שהחל לרדת לפתע. השביל יוצא מהיער מעל הכפר ז`אבצ`ה (Zabce) ומשם יורד לטולמין. אנחנו לא רצינו לצאת מהיער בגלל הגשם ולכן המשכנו לשוטט בו בשבילים מאולתרים ויצאנו (לאחר הפסקת תה לתפארת) במזג אוויר סביר יותר. המשכנו במסלול דרך הכפר ושוליה של טולמין וחזרנו לנקודת המוצא לאורך הנחל דרך בית קברות לששת אלפים חללים אוסטרו הונגריים ממלחמת העולם ה-I. הטיול כולו לקח לנו ארבע שעות בקצב מתון ורגוע והוא שווה את המאמץ למרות שהתאכזבנו כשהשביל לא ירד יותר אל הנחל לאחר הגשר השני.

החלטנו לא לעלות צפונה יותר לכיוון קובאריד ובובץ בגלל לחץ זמנים מסויים, ובמקום זאת התחלנו לעלות מזרחה בדרך הררית נידחת משהו דרך הכפר קנז`ה Kneza לכיוון העיירה פודברדו (Podbrdo) (תהרגו אותי אם אני מבין איך אפשר לדחוף כל כך הרבה עיצורים רצופים), שם תיכננו לעלות על "רכבת המכוניות" המובילה לבוהיניה ביסטריצ`ה (Bohinja bistrica). לרוע המזל התברר לנו שהתחנה בפודברדו שוממת וכי הרכבת שתיכננו לעלות בה היא רכבת מהירה שאינה עוצרת שם. נאלצנו לעשות גם את המשך הדרך ברכב (סך הכל כשעתיים וחצי מטולמין).

הגענו לעיירה היושבת בסמוך לאגם בוהיני (Bohinj) ומהר מאוד גילינו שטעינו כשדחינו את מציאת מקום הלינה לשעה מאוחרת. האיזור עמוס בתיירים עד האוזניים ופשוט אי אפשר למצוא חדר פנוי (העובדה שאנחנו חמישה לא ממש עזרה). לבסוף החלטנו לאכול טרם מציאת מקום לינה. עייפים ועצבניים נחתנו על Kristal, לא הרחק מהאגם, שהיא מסעדה לא רעה בכלל אבל יקרה מאוד במונחים סלובניים (14,000 טולרים), בחוץ ירד גשם שוטף למדי ומזג האוויר היה סגרירי ועגום, ה- Tourist information שמסייע במציאת מקומות לינה נסגר ב-20:00 ואנחנו פיספסנו אותו ובסוף נאלצנו להתפשר על מלון בוהיני על גדות האגם, ברמת אכסניית נוער (ולא מהמשובחות) במחיר המלבב של 125€ לשני חדרים, אחד מהם בלי מקלחת. סיום נוראי ליום נהדר.

לתחילת הכתבה

2.8: טיולים באיזור אגם בוהיני ובקניון טריגלאב

קמנו בבוקר לארוחת בוקר מצויינת ממש (הרבה יותר טובה מהחדר). החלטנו שכדי להימנע מפיאסקו נוסף כמו ביום הקודם, נמצא לנו מקום לינה כבר באמצע היום. פתחנו את היום במפלי סביצה (Savica) בקצה המערבי של אגם בוהיני. שילמנו 600 טולרים על חניה ועוד 2000 טולרים לכניסה למפלים לכולנו. עלינו אל המפלים בעליה בחמש מאות מדרגות בערך (522 בדיוק), כעשרים דקות עליה בנוף מיוער ויפה ולבסוף - אכזבה, אין גישה למפלים עצמם אלא רק למעין סככת עץ הצופה אליהם ממרחק של כחמישים מטר. המפלים כשלעצמם יפים אבל האכזבה היתה רבה ואנחנו הרגשנו קצת כמו משה רבנו שראה את הארץ המובטחת אבל לא הגיע אליה (אבל לפחות לא היה צריך לרדת מההר). עוד דיכאו אותנו עשרות כתובות הגראפיטי שלכלכו את הסככה, כתובות מכל העולם שלא נפקדו מהן כמובן גם מקומן של כתובות בעברית (ותודה למשפחת פלד החיפאית), איכס!

ירדנו משם וחזרנו לאגם עצמו, שם עשינו פיקניק של תה, פיצוחים ורחצה בפינה הצפון מערבית של האגם היפהפה, תחילת מסלול ההליכה לאורך הגדה הצפונית. או אז התפצלנו - אורי שלא גילתה נכונות רבה מדי למסלולי הליכה, נשארה עם אמא וביחד הן הלכו למצוא מקום לישון ולעשות קניות בסופרמרקט (יקר!) המקומי. אנחנו, שלושת הנותרים, פתחנו בטיול על השביל שבתחילתו ישבנו. מדובר במסלול נחמד ביותר, כשעה וחצי אורכו והוא נינוח ונעים. ההליכה היא בתוך יער והשביל הולך לאורך הגדה הצפונית הארוכה של האגם, לעתים נושק לה ולעתים מתרחק ממנה. פגשנו את אמא ואורי וסלי המצרכים בידיהן, שמחנו לשמוע שהלילה נישן בקמפינג ומקומנו מובטח ונסענו כחצי שעה לכיוון בלד (Bled) לקניון וינטגאר (Vintgar).הקניון עצמו ידוע למדי, נדמה לי, והוא בהחלט יפהפה ומרשים (מה לעשות שאני מתחיל לחזור על עצמי, אבל הנופים שם יפהפיים בכל מקום וקניון וינטגאר יפה במיוחד). קניון מרהיב וצר שנחל שוצף זורם בו וממלא אותו מקיר לקיר. במחיר של 2000 טולרים לכולנו אפשר ללכת בו הלוך חזור כשלושת רבעי שעה במורד הזרם על גבי גשר עץ בנוי ארוך הבנוי בצמוד לקירות או ללכת במסלול מעגלי מעט ארוך יותר, החוויה מרשימה ביותר והערוץ מקסים.

משם חזרנו מערבה לבוהיני והתמקמנו בקמפינג בוהיני על גדות האגם, אחד משורה ארוכה של קמפינגים באיזור שבעונה החמה כולם מלאים להתפקע. הקמפינג ממוקם בלב יער, מה שסייע לנו לעבור את הגשם הבלתי נמנע שירד עלינו בלילה. במחיר של כ- 7€ לאחד קיבלנו חלקת יער קטנה שעליה בנינו את אוהלינו ושימוש במתקני הקמפינג, מקלחות שירותים וכיו"ב. למרות ששהו בקמפינג כאלף איש או יותר, הוא נקי למדי ושקט, בסך הכל היה כיף גדול.

לתחילת הכתבה

3.8: אגם בלד ופארק המים בפטוי

היציאה מהקמפינג מצריכה התארגנות ארוכה יותר ולכן לא יצאנו לפני 11:30. פנינו מזרחה חזרה לכיוון בלד, כפר לא גדול שכל התיירות סביבו ממוקדת באגם הציורי, על האי הקטן שבמרכזו עם הכנסיה שעליו ועל הטירה התלויה בראש מצוק מעל חופו הצפון מזרחי. מראה נפלא- אחד ממוקדי התיירות העיקריים בסלובניה אם לא העיקרי שבהם. הכפר כולו ממוסחר וכולל מלונות ומסעדות ברמות מחיר שונות, כולל לתיירים אמידים יותר. ניתן להגיע אל האי שבמרכז האגם על ידי סירה קטנה ששוכרים לשיט עצמי, אנחנו בחרנו לשוט לשם בסירה גדולה יותר (כ-10 אנשים או יותר), המושטת בטכניקה מיוחדת של שני משוטים גדולים-משהו בידי אדם המיומן בכך. מחיר השיט 10€ לאדם, אולם לאחר ויכוח מתון הסכים המשיט לשלם בכרטיס אחד לכל שלושת הילדים וכך שילמנו 30€ לחמישתנו.

השיט עצמו קצר למדי, כמאתים או שלוש מאות מטר מהחוף הדרומי של האגם אל האי, המים נקיים מאוד (אין באגם סירות מנוע, כדי לשמור על נקיונו) ונימפיאות גדולות צומחות בהם פה ושם, נחמד להתרחץ בהם והדרך נעימה. באי הוקצבה לנו כחצי שעה המספיקה בדוחק לביקור חטוף בכנסיה ובסיבוב חטוף לא פחות באי הקטן כולל גלידה בלתי נמנעת. פעמון הכנסיה הוא לא אחר מאשר פעמון המשאלות אשר כל המצלצל בו שלוש פעמים מיד מתגשמות משאלותיו (אגדה זו מוגשת לכם בחסות התאחדות רופאי האוזניים של סלובניה, שלי צלצלו בקצב אחיד עם הפעמון כבר אחרי עשרים דקות).

חזרנו עם הסירה שלנו לאחר חצי שעה ושוטטנו מעט לאורך הטיילת של בלד שבסופה ניצבת מסעדת המלון בלד הניצבת ממול לטירה מעל לאגם ואשר מי שלא אכל בה עוגת קרמשניט, לא יצא ידי חובת ביקור בבלד. נו, לא היתה ברירה והזמנו לנו עוגה (450 טולרים) וקפה (330 טולרים) מצויינים גם אם לא מי יודע מה זולים. באותה הזדמנות גם השתעשענו בברבורה ובאפרוחיה ששטו ליד החוף לשמחת הילדים. זהו, שעון החול החל כבר לתקתק כמו שאומרים אצלנו הפוליטיקאים, וכבר היה צריך להתחיל לזוז מזרחה לכיוון בודפשט והטיסה שלנו חזרה שהיתה אמורה לצאת בלילו של היום הבא. עלינו על הכביש המהיר לליובליאנה ומשם (בקיצור דרך העובר בשדה התעופה ובעיירה דרומז`אלה (Dromzale)) לכביש האגרה המהיר למאריבור שבמזרח (חשוב לציין שחלקים מהכביש עדיין בבניה, מה שלא הפריע להם לגבות מאיתנו את האגרה - כ- 1200 טולרים בסך הכל). נסיעה בת כשעתיים מזרחה ואז ירידה דרומה מכביש, כחמישה עשר ק"מ לפני מאריבור אל עבר פטוי (Ptuj).

פטוי זו היא עיירה יפה למדי היושבת סביב גבעה רמה שבראשה טירה גדולה וכנסיה. התמקמנו בצימר של מיטיה קראפשה שאליו מגיעים בדרך עפר כבושה היוצאת סמוך לטירה (60€ לכולנו כולל ארוחת בוקר) ורצנו לחגוג את סיום הטיול בפארק המים טרמה (Terme) שעליו גאוות העיירה. מדובר בפארק מים גדול אך סטנדרטי שלידו פארק מקביל, קטן מעט יותר שמתבסס על מעינות טרמיים, לא מים חמים אלא חמימים-פושרים. חגגנו בפארק עד 21:00 בערך וקינחנו בארוחת ערב לא רעה בכלל במסעדה הצמודה אליו ומשם חזרה לצימר לארוז ולהתארגן.

לתחילת הכתבה

4.8: אגם בלטון וחזרה הביתה

טוב, אין הרבה מה לספר על היום הזה, נסיעה מזרחה לבודפשט, מהלך כ-350 ק"מ ללא תקריות מיוחדות. עצרנו בדרך לפיקניק על גדותיו הדרומיות של אגם בלטון שנתגלו כרדודות מאד עד למרחק רב מן החוף, מה שלא מונע מהן להיות שוקקות אדם ברמת חוף דוגית וצפונה.

הגענו לבודפשט כאל מכרה ותיקה בחמש בערך, החנינו את הרכב בחניה בתשלום (500 פורינטים לשעה) ויצאנו להשלים בשלוש שעות שנותרו לנו את מה שלא הספקנו בימים הראשונים. ביקרנו בשוק וקנינו מזכרות, קפצנו לכנסיה שבמערה מצידו השני של הגשר הירוק ואף העפנו הצצה חטופה במרחצאות גלרט הסמוכים. ארוחת ערב במדרחוב ונסיעה לשדה התעופה. איך נגמר לנו הטיול כל כך מהר?

לתחילת הכתבה

הדפס| שמור למועדפים| שלח |סרוק לנייד

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר

הוסף תגובה

התחבר כדי להוסיף תגובה:

תיאור מסלול מצוין! תודה רבה!

הכתבה שלכם נתנה לנו אישור למסלול שבחרנו

תגובה לטיולכם

כתבה מצויינת - הפירוט מעולה

השכרת רכב באלדן

בודפשט לקרואטיה

אחלה כתבה!

סגור

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר