טיול משפחת רז לדרום אפריקה ינו-פבר 2018

תמונה ראשית עבור: טיול משפחת רז לדרום אפריקה ינו-פבר 2018 - תמונת קאבר
מבט מנמל קייפ טאון אל הר השולחן

פרק 30 - טיול משפחת רז לדרום אפריקה –

ינו'-פבר' - 2018


בחופשת הסמסטרים של תשע"ח החלטנו להדרים לדרום אפריקה. יצרנו קשר עם אסא וקסמן ואינגריד זהבי מחברת Fairmount World Travel בדרום אפריקה. המסלול המתואר בפרק זה הוא בעיקר תוצר של המלצותיהם פלוס טיפים של חברי קהילת למטייל וחברים.



מסלול הטיול שנבחר הוא כדלקמן:

  • יוהנסבורג - לילה אחד
  • קייפ טאון – 5 לילות
  • יוהנסבורג – לילה אחד
  • מפלי ויקטוריה 3 לילות

בפרק זה אנסה לתאר כמיטב יכולתי את המקומות בהם ביקרנו אשתדל להוסיף מחירים וכמובן אצרף הערות, תובנות והמלצות כמיטב יכולתי ושיפוטי. בכל ההתייחסויות שלי לכסף אני מניח יחס המרה של ראנד דרום אפריקאי שערכו הוא (100R = 7.42$ שהם כ-30 ₪).

שעון דרא"פ זהה לשעון ישראל.

מידע כללי (מתוך למטייל)


בקצה הדרומי של יבשת אפריקה, מרחק תשע שעות טיסה מישראל, שוכנת דרום אפריקה, מדינה שהופכת בהדרגה ליעד מבוקש לתרמילאים מרחבי העולם. זו אולי המדינה המערבית ביותר ביבשת אבל הקסם שלה נובע דווקא מכך שהיא לא נותנת למערביות שלה לטשטש את האפריקאיות שלה.

דרום אפריקה היא אחת המדינות היפות והמגוונות ביותר. זוהי ארץ ענקית ויש בה הכל – ערים שוקקות, חופי ים יפיפיים, הרים נישאים, יער ומדבר, מגוון בעלי חיים מרשימים בים וביבשה ושלל תרבויות ושפות מקומיות. המדינה משופעת נופים מגוונים, תרבויות מרתקות, היסטוריה ייחודית ואינסוף בעלי חיים.

יום ראשון 28 בינואר (י"ב שבט תשע"ח): טיסה ליוהנסבורג


כבר ממוצ"ש התחלנו להתארגן לטיסה. בחרנו 2 מזוודות ושני תיקים והתחלנו להעמיס. בדקנו את משקל המזוודות לאחר ההעמסה ויצא בול (22 ק"ג ממוצע לשנינו). בבוקר קמנו ודבר ראשון הזמנו מונית ל- 18:30 לנתב"ג במוניות המושבה. העברנו את היום בסידורים שונים ולקראת השעה 18:30 ירדנו לחכות למונית. המתנו עד השעה 19:00 למונית וזאת לא הגיעה. תרצו לנו שהיה פנצ'ר בגלגל וכו'.

בשעה 19:00 עצרנו מונית מזדמנת ונסענו איתה לשדה. שילמנו 110 ₪ במקום 89 ₪ אבל לפחות הגענו לנתב"ג. בשדה חיכה לנו נציג של חברת פרמיום שעושה צ'ק אין לטיסות אל-על (הפעם השרות היה מיותר כי לא היה עומס בשדה בתקופה זו של השנה). נרשמנו לטיסה מס' 51LY ליוהנסבורג, עברנו בדיקה ביטחונית ורצנו להסתער על הדיוטי פרי. קנינו מה שקנינו והגענו לטרמינל בדיוק כשהחל הבורדינג.

ההמראה מנתב"ג בשעה 22:00 (שעון ישראל) הייתה כמתוכנן. טיסה ארוכה של 9 שעות, שבמהלכה הצלחנו לישון כמה שעות. הופתעתי לגלות שאחד ממתפללי בית הכנסת (גולדשטיין) טס גם הוא ליוהנסבורג בענייני עבודה. ניצלתי את ניסיונו הרב בדרום אפריקה כדי לקבל ממנו מידע, בעיקר על קניית מוצרי מזון כשרים בסופרים. נחתנו ביוהנסבורג בשדה התעופה O R Tambo (שקרוי כפי שלמדנו על שם אחד האסירים ממתנגדי משטר האפרטהייד) בשעה 06:45 בבוקר של יום שני.

למדנו מאיציק מגולדשטיין שבכל סופר בדרום אפריקה יש מוצרים כשרים המסומנים D&B. ואכן מצאנו ברשתות השונות - CHEKERS, SPAR מוצרים מישראל ומוצרים כשרים מכל העולם כולל אוכל מוכן ומבושל.




יום שני 29 בינואר (י"ג שבט תשע"ח): יוהנסבורג


נחתנו ביוהנסבורג (כאמור) בשדה התעופה O R Tambo. המתין לנו אדם מבוגר בשם דן עם השלט מיסטר אנד מיסיס רז. הלכנו בעקבותיו אל הרכב שלו שהיה בחניה. הוא העמיס את המזוודות והסיע אותנו לבית המלון Garden Court hotel בשכונת (Sandton) עבור לילה אחד. ארוחת הבוקר כלולה.


יוהנסבורג היא העיר הגדולה ביותר בדרום אפריקה, ולמרות מה שנהוג לחשוב היא אינה בירתה של דרום אפריקה (בתואר הזה אוחזות שלוש ערים אחרות: הבירה המנהלית היא פרטוריה, הבירה השיפוטית היא בלומפונטיין והבירה המחוקקת היא קייפטאון).


בדרך כלל קבלת חדרים היא משעה 14:00 אבל בזכות קשרי העסקים שבין סוכנות הנסיעות ומנהל המלון, החדר שלנו היה מוכן מיד כשבאנו (בערך ב-9:00). לאחר התארגנות ראשונית בחדר ולאחר מנוחה קלה, בשעה 9:30 ירדנו לפגוש שוב את דן ולהצטרף אליו לסיור של יום ביוהנסבורג שכותרתו "בעקבות נלסון מנדלה".


תחנה ראשונה במסלול של מנדלה הייתה ביתו האחרון של מנדלה. אנשים עשירים התעקשו שנשיא דרום אפריקה לא יכול לגור בשכונת עוני כמו סווטו ולכן קנו לו בית ענק מוקף חומה באחת השכונות העשירות של יוהנסבורג (כל שכניו לבנים) וכל הבתים בשכונה מגודרים ועל הגדר ישנם חוטי חשמל גלויים או גדר תיל למניעת פריצה לבתים.

הבית הפך למקום עליה לרגל לכל מעריציו של מנדלה (וישנם רבים כאלה בדרום אפריקה) אך מאחר ולא ניתן להיכנס לבית, אנשים כותבים לו ברכה על אבן (למרות שהוא כבר מת) ומניחים במקומות מסומנים לפני הגדר של הבית (ראו דוגמא).

משם נסענו אל בית הכלא שבו הוחזקו העצורים. העיר יוהנסבורג, נודעה בימי האפרטהייד כחממת גידול לדור מתנגדי המשטר, וכזירת התנגשויות מתמדת בין השלטון הלבן למתנגדים ומפגינים שחורים. לכן הוקם בו בית כלא שמור שחלקו אף כוסה באדמה. בית הכלא הפך לאחר נפילת משטר האפרטהייד לבית המשפט לחוקה. וכמובן נלסון מנדלה מככב בו בגדול כולל פסל מיוחד של פניו בתלת מימד.

משם המשכנו למוזיאון האפרטהייד. שלטון האפרטהייד שהונהג בדרום אפריקה עד 1994 מהווה נושא עצוב ומרתק, שללא התעמקות בו קשה להבין את דרום אפריקה של היום. מוזיאון האפרטהייד, שנמצא צמוד לפארק השעשועים Gold Reef City (מעבר חד במצב הרוח, באותו מגרש חניה), הוא מוזיאון מצוין ומודרני, הבנוי בצורה מזמינה ומעניינת הן למבוגרים והן לבני נוער. מומלץ מאוד להקדיש כשעתיים לביקור במוזיאון (שעות הפתיחה בימי שני 9:00-17:00). המוזיאון קצת מזכיר את יד ושם והוא מתאר את מדיניות ההפרדה מראשיתה ועד לסיום האפליה ועליית נלסון מנדלה לשלטון. קצת מדכא.

המוזיאון מרשים מאד אך גם בו מוקדש מקום רב לנלסון מנדלה שהיה ממתנגדי המשטר הבולטים, ישב בכלא (באי רובן) רוב הזמן בבידוד במשך 27 שנה ולאחר שחרורו נבחר לנשיא הראשון של דרום אפריקה שאינו לבן.

לאחר סיום הסיור העמוס הזה (מבחינת הפרטים והמאבק על תשומת ליבו של הצופה) יצאנו לבקר בשכונת סווטו. בדרך עצרנו לצפות באצטדיון הגדול ביותר באפריקה. יש בו 110,000 מקומות ישיבה. הוא משמש לאירועים רבי משתתפים ומופעי ספורט המוניים.

גם האצטדיון הזה קשור לנלסון מנדלה. כי לאחר היבחרו לנשיא דרום אפריקה הוא בחר לשאת נאום לאומה במקום הזה שהיה לראשונה מלא עד אפס מקום.

משם נסענו לעיר ה"פחונים" סווטו (זה השם שנתן לו המדריך שלנו בקייפ טאון – איברהים). מקור השם (למרות שיש המדמים לשמוע בשם סווטו צליל אתני-אפריקאי), השם אינו אלא ראשי תיבות באנגלית של South Western Townships "עיירות דרום-מערביות", כאפיון של מיקומן ביחס ליוהנסבורג. המונח Township – עיירה – משמש בדרך כלל בדרום אפריקה לציון עיירות העובדים השחורים שקמו בשולי הערים ה"לבנות" בתקופה בה נאסר על השחורים להתגורר בתחומי העיר עצמה. השם סווטו נטבע רשמית בשנת 1963 בתום תחרות שנמשכה 4 שנים למציאת שם הולם לגוש אורבני זה.

ראשיתה של סווטו בשנת 1904. בשנה זו החליטו השלטונות על פינוי פועלי מכרות הזהב האפריקאים ממשכנותיהם הארעיים בתוככי יוהנסבורג בנימוק רשמי של צפיפות ומגיפות, תוך הקמת עיירת שינה על שטחי חוות מחוץ לעיר. עם גידול אוכלוסיית העובדים האפריקאים ביוהנסבורג וסביבותיה הוקמו עיירות נוספות בסמוך, בעיקר בשנות ה-50 בהן הועברה אוכלוסייה גדולה מאזורים שהוגדרו כ"לבנים" תחת שלטון האפרטהייד. עיירות אלה צמחו על פני השנים לגוש אורבני מאוכלס וצפוף, ואשר לא אחת הוגדר כ"גטו". בשנת1963 ניתן רשמית לגוש אורבני זה השם "סווטו", וב-1983 הוכרה סווטו במעמד עיר.

אם לא הספיק לנו נלסון מנדלה ליום אחד, אז קפצנו לראות את הבית שבו חי עד למאסרו. זהו צריף קטן שבו יש סלון המשותף למטבח ועוד חדר שינה קטן. לפני הבית ישנה קבוצה של רקדנים ורקדניות שחומי עור הרוקדים ושרים לפני התיירים.
הגענו למלון בגשם שוטף (זוכרים כאן זה קיץ), נפגשנו עם אינגריד ואסא להיכרות ולסגירת קצוות להמשך הטיול. לאחר הפגישה ובעקבות המלצתם נכנסנו לאחד ממרכזי הקניות והבילויים המפוארים ביותר באפריקה שנמצא מול מלוננו. לאחר שסיירנו בו יצאנו לחצר ואת מי אנו פוגשים? כמובן פסל של מנדלה בגובה של 6 מטר

חזרנו למלון לכתיבת הפרק היומי ולשינה. מחר ממריאים לקייפטאון.


יום שלישי 30 ינואר (י"ד שבט תשע"ח): טיסה לקייפטאון


לאחר ארוחת הבוקר, בשעה- 8:30. התייצב נהג כדי לקחת אותנו לשדה התעופה O R טאמבו הבינלאומי לטיסה שלנו לקייפטאון

טיסה מס' JE133 MANGO לקייפטאון. המראה מיוהנסבורג בשעה10:55. נחיתה בקייפטאון בשעה 13:05. למרות הפקקים הגענו שעה לפני הזמן. ניגשנו לבחור שעמד ליד עמדה ממוחשבת לצ'ק אין ושאלנו אותו לאן לגשת (אינגריד כבר עשתה לנו אתמול צ'ק אין מוקדם וסידרה לנו אחלה מקום (שורה 3). הבחור התלהב והוביל אותנו לדלפק שצריך בלי לעמוד בתור וגם לחש על אזנה של הפקידה שתוותר לנו על משקל היתר (5 קילו ביחד). בתמורה הענקתי לו טיפ הגון.

העלייה למטוס התחילה בזמן אך ההמראה נדחתה ביותר מחצי שעה (לא מסרו לנו את סיבת העיכוב). בכל מקרה הטיסה עברה בשלום וכמובן נחתנו באיחור. בשדה חיכה לנו הנהג/מדריך ליומיים וחצי הקרובים ושמו איברהים.

לפי התוכנית המקורית היינו אמורים לעלות להר השולחן בדרכנו למלון. לצערנו ההר היה מכוסה בענן (כפי שקורה מרבית הזמן) ולכן נסענו ישר למלון. The Peninsula all-suite hotel לחמשת הלילות הקרובים. ארוחת הבוקר כלולה.

הגענו למלון שיושב ממש על האוקיינוס באיזור מקסים. קיבלנו סוויטה ענקית עם מטבח מאובזר ומרחב גדול כולל מרפסת עם נוף לאוקיינוס. התארגנו במלון (פירקנו את המזוודות כי נשהה כאן 5 לילות). ירדנו לחוף ומשם הלכנו לחפש את בית הכסת ברחוב סינט ג'ורג' ולא מצאנו (אבל נחפש שוב ביום חמישי או ששי). הלכנו למקום שנקרא גולדיס שבו מוכרים אוכל כשר מוכן. לא התלהבנו כי הכל היה בשרי ולא בא לנו להיות בשריים.

אסא המליץ לנו ללכת לסופר מרקט שנקרא CHEKERS שהוא גם קרוב יותר למלון ויש בו המון מוצרים כשרים. הלכנו לשם ואכן מצאנו כל מה שרצינו: ירקות, פירות, לחמים וכל מיני מעדנים. פגשנו שם בחור דתי שהואיל בטובו להראות לנו את המוצרים הכשרים.

חזרנו למלון עם משקל עודף. הסתכלנו מחלון הסוויטה וראינו אלפי ברווזים בים. הופתענו ולכן ירדנו מיד כדי לצלם אותם מקרוב. ההפתעה הייתה עוד גדולה כי התברר לנו שמדובר באצות שנסחפו לכיוון החוף.

חזרנו לחדר אכלנו ארוחת ערב גזעית מהמוצרים שקנינו והלכנו לישון.

קייפטאון נחשבת לאחת הערים היפות בעולם, ולא סתם ניתן לה התואר הזה. מרכז העיר ממוקם בין הר השולחן המרשים לחופי האוקיינוס האטלנטי. (Cape Town). העיר כולה נוסדה במטרה לשרת את חברת הסחר ההולנדית הגדולה. ספינותיה עגנו במפרץ למרגלות הר השולחן המפורסם, בדרכן בין אירופה למזרח, ועליהן הועמסו אוכל, מים וציוד. עד מהרה העיירה המנומנמת החלה לצמוח. כיום קייפטאון היא עיר קוסמופוליטית, חיה ובועטת, עם היסטוריה עשירה ותרבות ענפה לצד אתרי תיירות, מסעדות, מרכזי בילוי וחופי ים יפהפיים.

יום רביעי 31 בינואר (ט"ו בשבט תשע"ח): קייפטאון

לאחר ארוחת הבוקר, בשעה 09:00 התייצב המדריך/נהג שלנו איברהים כדי לקחת אותנו לסיור של יום ברחבי חצי האי (פנינסולה) של קייפטאון וכף התקווה הטובה. דבר ראשון הוא לקח אותנו לראות בית כנסת נוסף שמעט מרוחק מהמלון שלנו אבל שיהיה לנו ברשימה.

משם חזרנו למלון והמשכנו דרומה לכיוון חוף קמפס. עצרנו בחניה של החוף הזה ונחשפנו לרוח אימתנית שכמעט העיפה אותנו ירדנו לחוף והצטלמנו על רקע הסלעים והים. (ראו תמונה).

חוף קמפס ביי (Camps Bay): רצועת החוף המרהיבה ביותר בקייפטאון, ואחת היפות בדרום אפריקה כולה. הר השולחן מאחורינו, גבעת השטן (Devil's Peak) משמאלנו וממול רק ים טורקיזי מושלם. הטיילת שלאורך החוף נעימה ביותר, ומציעה שלל מסעדות ובתי קפה טרנדיים וצעירים.

לאחר הביקור בחוף הזה, המשכנו לנסוע דרומה בדרך משגעת ביופייה כשכל הזמן האוקיינוס האטלנטי לימיננו והצוקים לשמאלנו. שילמנו 45ZA לאדם כדי לקבל זכות לנסיעה בדרך היפה הזו.

בדרך עצרנו כמעט בכל מקום שבו ישנה עמדת תצפית וצילמנו את המפרצים השונים ואת עצמנו. באחת מנקודות התצפית פגשנו אומן שמפסל חיות בעזרת חוטי מתכת וחרוזים וקנינו ממנו פסלים קטנים של לטאה ושל יען.

בדרך נכנסנו לחוות יענים כי איברהים רצה ללמד אותנו מה זה יען (לא ידענו כיצד נקרא היען באנגלית - Ostrich). בחווה ראינו מספר רב של יענים והצלחנו לצלם יענה ושלושת ילדיה.

הגענו לקראת השעה 12:00 לשער הכניסה לשמורת כף התקווה הטובה (וטוב שכך, כי כשחזרנו ראינו שהתור שהיה לנו הוא קטן בהשוואה למה שהיה בשעה 15:00 כשחזרנו). שילמנו 145 ZA לאדם כדמי כניסה ונכנסנו לשמורה.

נסענו לכיוון דרום ואז ממש לפני העלייה להר פנינו ימינה (לכיוון כף התקווה הטובה שהיא הנקודה הדרומית-מערבית ביותר באפריקה). בדרך ראינו כמה תאואים רועים בסבך ואז הגענו לנקודה על שפת האוקיינוס האטלנטי שבה היה שלט "כף התקווה הטובה הנקודה הדרומית-מערבית ביותר של יבשת אפריקה" (ראו תמונה).

ראינו כמה גיבורים שהחליטו לטפס מהנקודה הזו אל המגדלור שעל ראש ההר שסימן לספנים היכן החוף. אנחנו החלטנו לעלות בעזרת הקרון ולא ברגל. לכן, חזרנו עם הרכב לכביש הקודם ומשם טיפסנו עד למגרש החנייה. איברהים נשאר לחכות לנו עם הרכב (והתיק שלנו) במגרש החניה ואנחנו פנינו למשרד הכרטיסים לרכוש כרטיס עליה למגדלור 60.00 ZA לאדם.

חצי האי של כף התקווה הטובה משתרע מדרום לקייפטאון. נהוג לחשוב כי זוהי הנקודה הדרומית ביותר באפריקה בה נפגשים האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס ההודי. למעשה שתי עובדות אלה לא נכונות והאוקיינוסים נפגשים בכף אגולס (Agulhas) שנמצא כ-150 קילומטרים מכאן. למרות זאת המוני תיירים מציפים מדי יום את הפארק הלאומי של כף התקווה הטובה בשביל לראות את הנופים היפים וכמובן את המקום בו עובר נתיב השיט ההיסטורי שהתגלה על ידי הפורטוגלים במאה ה-15.

עלינו לקרון ששמן "ההולנדי המעופף"), שיש בו מקום ל-20 איש אך היינו 7 אנשים ובכל אופן עלינו (כי צריך לתאם מול הקרון הנגדי כך שלא יפגשו במקום שאין מעבר). הגענו לתחנה העליונה, ירדנו מהקרון ופנינו לראות אטרקציה של 2 בבונים. פתאום אחד הבבונים משך בשערה של תיירת יפנית שנעמדה לידו לצרכי צילום. וכולם נבהלו.

פתאום שמענו זוג ישראלים והתברר לנו שזה איציק אידלמן ואשתו שתיווכו לנו את אסא ואינגריד. שמחנו לפגוש אותם. הם היו כבר בדרכם החוצה ולא רצינו לעכב אותם אז הסתפקנו בשיחה קצרה ונפרדנו מהם.

איברהים אמר לנו שיש 21 מדרגות עד למגדל אבל הוא בטח התכוון 221. אבל לא חשוב, עלינו אותם והגענו למגדלור הישן. מתברר שבעבר חשבו שכדאי לבנות את המגדלור בנקודה הכי גבוהה מול מפגש האוקיינוסים. בפועל התברר שבגלל ריבוי העננים באיזור, רוב הזמן לא ראו את האור. לכן בהמשך בנו מגדלור חדש יותר אך נמוך יותר.

במהלך העלייה מתחנת הקרון ועד למגדלור לא ראינו בבונים. אך בירידה מהמגדלור ראינו הרבה. שרה אחזה שקית שבה היה רק בקבוק מים, אחד הבבונים המבוגרים היה בטוח שיש לה אוכל בשקית ולכן התקרב אלינו וניסה לחטוף את השקית. שלפנו את הבקבוק וזרקנו לעברו את השקית ואז הוא התחיל לחפש את האוכל שהיה אמור לדעתו להיות בשקית. כאשר גילה שהשקית ריקה הוא זרק אותה לאוויר בחמת זעם וניסה להמשיך ולעקוב אחרינו. למזלנו הגענו כבר לחניה ושם ישנם פקחים שמרחיקים אותם בעזרת רוגטקה.

פגשנו את איברהים בחנייה ומשם נסענו לכיוון הכפר סיימונס-טאון (Simon's Town), עיירה קטנה המשמשת גם בית למאות פינגווינים החיים על החוף. הכפר הוא למעשה נמל ששימש את הצי המלכותי ומאוחר יותר את הצי של דרא"פ וקרוי על שםSimon van der Stel, הנציב או המושל הראשון של הקולוניה.

מישהו הביא לפני כמה עשרות שנים זוג פינגווינים שהפכו למאות ואולי לאלפים. לתיירים זה אולי אטרקציה אך לדיירים זה מטרד כי כל בוקר מוקדם הם מתעוררים בצעקות.

איברהים שאל אותנו אם אנחנו מעדיפים ללכת לתצפית חינמית על הפינגווינים הללו או בתשלום. מניסיוננו אנו יודעים שמה שבחינם ככה זה שווה, אז ביקשנו שייקח אותנו לזה שבתשלום.

הוא הוריד אותנו בשער הכניסה ונסע להמתין לנו בחנייה. התשלום 75ZA לאדם (שווה כל אגורה). הלכנו במסלול מסודר לאורך כמה עשרות מטרים וכל הזמן גילינו עוד ועוד פינגווינים. הבעיה היחידה הייתה הרוח שהעיפה עלינו חול. אז חזרנו והלכנו במסלול אחר ושם עקב הצמחייה הרוח פחות השפיעה ויכולנו לראותם ללא הפרעה. הנה כמה תמונות מהמקום.

לאחר הביקור אצל הפינגווינים עלינו על הרכב ונסענו כשעתיים חזרה למלוננו. נפרדנו מאיברהים שאותו אנו אמורים לפגוש מחר בבוקר. התארגנו מעט בחדר, לאחר כמה זמן ירדנו שוב להשלמת הארוחה והפעם בסופר מרקט בשם SPAR . אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון עייפים אך מרוצים בתקווה שמחר יהיה לא פחות מעניין מאשר היום.

יום חמישי 01 פברואר (ט"ז שבט תשע"ח): קייפטאון

לאחר ארוחת הבוקר, שאכלנו לראשונה בסוויטה שלנו. התארגנו וירדנו להמתין למדריך/נהג שלנו איברהים. כשהוא הגיע הוא הודיע לנו שהיום אפשר לעלות להר השולחן, אין עננים ואין רוח חזקה מדי. רכשנו כרטיסים דרך האינטרנט בדלפק הקבלה של המלון ויצאנו לדרך לכיוון הר השולחן עוד לפני השעה 09:00.

מעל גגותיה של קייפטאון מתנשא בגאון הר השולחן וגם אם זמנכם בקייפטאון קצר, אל תוותרו על ביקור בו. ברגע שמגיעים לפסגה אי אפשר שלא לעמוד נפעמים אל מול הנוף המרהיב. כשפונים לכיוון צפון נשקפים נופי מרכז העיר, הנמל והאוקיינוס. כשמפנים את המבט דרומה נפרשים נופי כף התקווה הטובה ושכונות הפרוורים היוקרתיות של קייפטאון. על פסגת ההר ישנם מספר שבילי הליכה מעגליים שההליכה בהם קלה ונעימה ומאפשרת ליהנות מהטבע הקסום ומהנופים המופלאים.

נסענו כמה דקות והגענו לכניסה להר. איברהים הוריד אותנו בסוף התור לרכבל ונסע לחניה. התור היה ארוך מאד, אבל כבר שילמנו 580ZA (לזוג) וגם אמרו לנו שזה אתר חובה אז עמדנו בתור כמו ילדים טובים. לקח לנו שעה וחצי להתקדם בתור הענקי הזה כדי להגיע לרכבל.

בהגיע תורנו עלינו על קרון רכבל עגול כ-30 איש. נאמר לנו לא להיצמד לקירות כי הרצפה מסתובבת ב-360 מעלות. תוך 3 דקות הגענו לתחנה העליונה וירדנו מהקרון. מכאן צעדנו לעבר ההר השטוח וצילמנו את הנוף הנשקף ממנו מכל הכיוונים.

לאחר שהות של למעלה משעה על ההר החלטנו לרדת כדי לבקר במקומות נוספים. התור לירידה היה כמובן קצר יותר והצלחנו להיכנס כבר לקרונית שעמדה וחיכתה לנו. ירדנו במהירות והצלחנו למרות זאת לדווח לאיברהים שאנו בדרך. עברנו דרך חנות הצילום שבה מוצגות תמונות כל העולים להר. התברר שמשום מה התמונות שלנו לא הודפסו. הפקידה נעלבה בשמנו ורצה להדפיס לנו את התמונות. המחיר יצא לנו 280ZA לא זול אבל שווה את המזכרת.

איברהים כבר המתין לנו בקוצר רוח ולא הבין את סיבת העיכוב. סיפרנו לו ויצאנו לדרך לתחנה הבאה שהיא המוזיאון היהודי ומוזיאון השואה.

במוזיאון תצוגה נפלאה, המשלבת מולטימדיה, על תולדות הקהילה היהודית בדרום אפריקה – הגירה מאירופה, קשיי ההסתגלות, השגשוג הכלכלי ועד ימינו. יש כאן סרטי ארכיון וסרטים מבוימים המציגים דמויות מפתח בקהילה, תמונות, דגמים, מיצגים ועוד. במתחם המוזיאון היהודי נמצא גם מוזיאון השואה. זהו מוזיאון קטן וכדאי לבקר בו בגלל ההשוואה המעניינת הנעשית בין מדיניות הגזע הנאצית למדיניות הגזענית שהייתה נהוגה בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד.

כתובת: 88 Hattfield st.
שעות פתיחה: א' – ה' 10:00 – 17:00, ו' 10:00 – 14:00. סגור בשבת ובחגים יהודיים מחיר: 60 ראנד למבוגר, 15 ראנד לילד

איברהים הוריד אותנו בכניסה למוזיאונים ונשאר להמתין לנו עד לסיום הביקור. כדי להיכנס למתחם יש צורך בדרכון ולרשום את פרטיך בספר המבקרים. נכנסנו למתחם ופנינו למוזיאון היהודי בתחילה. בפתח המוזיאון יושב שוער שגם גובה ממך את עלות הכניסה למוזיאון הזה (הכניסה למוזיאון השואה היא בחינם) סך של 60ZA לאדם. המוזיאון בנוי בצורת סליל עגול שבו אתה יורד מההווה אל העבר ולמטה מחכה לך השטייטל של אירופה. שלושה צריפים קטנים. נכנסנו לראשון ומצאנו שולחן שבת ערוך עם גפילטע פיש מוכן על השולחן כשברקע מתנגן לו "שלום עליכם מלאכי השרת...".

עלינו במעלית לקומת הכניסה ויצאנו אל בית הכנסת הגדול של קייפטאון שעדיין פעיל. לצערנו, לא יכולנו להיכנס ולצלם כי כמה כיתות של תלמידים שחורים שבאו ללמוד בלמידה פעילה על המתחם ועל היהדות. רק הצצנו והתרשמנו מגודל בית הכנסת והוויטרז'ים.

עברנו לבניין השלישי שבו מוזיאון השואה. בהשוואה ליד ושם או למוזיאון השואה בוושינגטון. זה מוזיאון קטן אך הוא מסכם בתמציתיות כולל עדויות של ניצולים שהיגרו לדרום אפריקה. הנה תמונה של אנה פרנק עם הסיפור שלה.

סיימנו את הביקור במוזיאון היהודי ובמוזיאון השואה, נפגשנו עם איברהים שהמתין עם הרכב בכניסה ונסענו למקום מעניין שנקרא שוק "גרין מרקט" (כי בהתחלה הוא היה שוק של ירקות).

כיכר גרינמרקט נמצאת בלבה של העיר, בין רחוב לונג ורחוב סנט ג'ורג'. זוהי כיכר לא גדולה והיא מוקפת בבתי קפה ומסעדות. במרכז הכיכר מתקיים מדי יום שוק של חפצים ומזכרות אפריקאיות מכל הסוגים והמינים. אפשר למצוא כאן כל מזכרת העולה על הדעת – דמויות בעלי חיים מגולפות עץ או עשויות חרוזים, צעצועים מפח ממוחזר, מחזיקי מפתחות, תמונות, בגדים, תיקים, תכשיטים ועוד ועוד. לרוב אפשר גם ליהנות מהופעת רחוב של להקת ילדים שרוקדים ושרים.
כתובת: Greenmarket Square, בצמוד לרחוב Shortmarket
פתוח: כל יום משעות הבוקר עד שעות הערב.

ההתרשמות שלנו לא הייתה כל כך חיובית מהמקום הזה הסחורה היא לא אוטנטית והמחירים לא כל כך זולים. צריך להיזהר מאנשים שמציעים לך סמים וממוכרים רמאים. קנינו כמה שרשרות וכשביקשתי שקית ניילון לארוז אותם המוכר התכופף לקחת שקית ריקה אבל באותה הזדמנות העלים את השרשרת היקרה ביותר מכולם ורק בחדר גילינו זאת. המלצה - לא חובה למרות שכולם ממליצים.

מכאן איברהים רצה לקחת אותנו לתצפית מהר שנקרא "סיגנל היל", אנחנו ביקשנו שייקח אותנו לנמל ל-ויקטוריה ואלברט ווטרפרונט. אחת מהאטרקציות הידועות של קייפטאון, ואף של דרום אפריקה כולה, הוא נמל ווטרפרונט, נמל ציורי יפהפה, שהפך ליעד תיירותי מבוקש בעיר, הן על ידי מקומיים והן על ידי תיירים. הנמל, שהתפתח במיוחד בשנים האחרונות, מציע למבקריו מסעדות מצוינות, הופעות רחוב, בתי קפה נהדרים ואווירה ייחודית וקסומה. תוכלו לעלות ממנו על סיור ימי או לבקר באחד מהמוזיאונים הימיים, הנמצאים בשטחו.

הסתובבנו בקניון הענק הזה. יצאנו למרחב הנמל וראינו הופעה של להקה מקומית. החלטנו לחזור למלון ולבוא למקום הזה בערב שוב. חזרנו למלון עם איברהים ונפרדנו ממנו תוך כדי סחנ"ש. הוא הבטיח לבוא לקחת אותנו לשדה התעופה ביום ראשון.

עלינו לחדר התארגנו קצת. ירדנו לסופר להשלמת מזון רק להיום כי לשבת נקנה מחר. התברר לנו שיש שאטל חינם מהמלון לווטרפרונט וחזרה. נרשמנו לצאת ב-19:00 מהמלון ולחזור ב-21:00. יצאנו עם עוד כמה זוגות שנסעו לאכול ארוחת ערב בעיר. ירדנו באיזור הווטרפרונט והתחלנו לטייל, ראיונו להקה נוספת כזו והלכנו לחפש את המגדלור הישן שמואר באורות צבעוניים מדי לילה. מתברר שהגענו מוקדם מדי ויש עדיין אור, אז נכנסנו לאיזה מקום לשתות בירה ולחגוג (באיחור של כמה ימים) את יום הנישואים ה-45 שלנו. כשהחשיך, ראינו את כל האיזור מואר באופן מיוחד. הנה תמונה של המגדלור ושל גלגל הענק המוארים בלילה:

לפני החשיכה עוד הספקנו לתפוס את "התמונה" של הטיול. ישנה נקודה בנמל שממנה רואים היטב את הר השולחן. הלכו וקבעו שם מסגרת כדי שאפשר יהיה להצטלם עם הרקע הזה. תשפטו בעצמכם:

המתנו לנהג השאטל שהחזיר אותנו יחד עם עוד שתי נשים מבוגרות ישירות למלון. אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון עייפים מיום עמוס חוויות.

יום שישי 02 פברואר (י"ז שבט תשע"ח): קייפטאון

לאחר ארוחת הבוקר, ירדנו לחפש את בית הכנסת של חב"ד כדי שנדע לאן להגיע בערב לתפילה. לאחר הליכה של כ-20 דקות הגענו למקום שנמסר לנו (רחוב סינט ג'ון). צלצלנו בפעמון ואשה ממול דברה איתנו ופתחה לנו את השער. נכנסנו למשרד ודיברנו איתם בעברית. קיבלנו את לוח הזמנים לשבת הקרובה. הדלקת נרות וקבלת שבת מוקדמת ב-19:00 ומחר בבוקר תפילה ב-9:30. דיברנו גם עם אחד הרבנים שהוא גם הגבאי (רבי לוי) ובזה סגרנו את נושא בית הכנסת.

חזרנו למלון דרך הסופרמרקט CHEKERS שם קנינו המון אוכל מוכן כשר לשבת. שמנו את האוכל במקרר ויצאנו לטייל בעיר. חיכינו בתחנה של האוטובוס האדום (היפ הופ) ולאחר כמה דקות הגיע אחד כזה. מתברר שהכרטיס עולה 200AZ לאדם והכרטיס תקף בלי הגבלה ל-5 ימים.

עשינו סיבוב שלם עם האוטובוס הזה בלי לרדת ממנו. סיבוב של שעתיים כדי להתרשם מהעיר ומהתחנות השונות. כאשר הגענו לתחנת הרכבל של הר השולחן הופתענו לגלות שאין תור ויכולנו היום לחסוך שעה וחצי של המתנה. הסוד הוא שכל הבוקר האתר היה סגור בגלל רוחות וכאשר פתחו אותו בצהריים עוד לא הספיקו התיירים להגיע. כאשר חזרנו עם האוטובוס בפעם השנייה הוא כבר נסגר שוב וכולם נאלצו לחזור ריקם. כך שלנו היה אתמול מזל גדול.

המשכנו בנסיעה עם האוטובוס האדום וכאשר הגענו שוב לנמל ירדנו ממנו כדי לבקר באקווריום. במתחם ה-Water Front נמצא האושנריום המפורסם של קייפטאון, או בשמו המלא - Two Oceans Aquarium. זהו אקווריום ענקי ומטופח, ובו מגוון רב של דגים ובעלי חיים ימיים, ביניהם: פינגווינים, כלבי ים, כרישים, המוני סוגים של סרטני ענק, חתולי ים, נחשי ים, מדוזות, כוכבי ים ועוד. האמיצים יכולים לצלול במיכל ענק עם כרישים, וכולם מוזמנים לצפות בהאכלה של פינגווינים וכלבי הים בשעות קבועות.

סיירנו כשעה ברחבי האקווריום הזה שלדעתנו לא מרשים כל כך למרות האמור לעיל. נכנסנו לחנות המזכרות וקנינו כמה דברים והזדרזנו לחזור למלון בעזרת האוטובוס הדום כדי להספיק לדבר עם כולם בסקייפ לפני שתיכנס השבת בישראל (לנו יש עוד 3 וחצי שעות שתיכנס השבת אצלנו).

הגענו למלון, דיברנו באמת עם כולם בסקייפ ואז התחלנו להתארגן לקראת השבת. לחמם את האוכל על הפלטה שהילדים קנו לנו לקראת הנסיעה, להתקלח וכו'. כאן אולי המקום לספר על תלאות העיר יוהנסבורג בנושא המים. מתברר שחלק ממקורות המים של העיר הזאת הזדהמו ולהערכת ראשי העיר והמחוז כולו ב-12 באפריל ייתמו המים בברזים של התושבים. יום זה נקרא אצלם זירו דיי (יום האפס) מאותו יום יחולקו לתושבים מים בהקצבה (50 ליטר לאדם ליום) ממיכליות שיוצבו במקומות שיפורסמו. למשל הזהירו אותנו לא לעשות אמבטיה (את הפקק של הג'קוזי הם כבר הוציאו ושמו לנו ברווז מפלסטיק לתזכורת). הם גם קנו מישראל את הפטנט של התפלת מים לקראת העתיד. בקיצור הגענו עוד בזמן טוב שיש מים בברזים אבל צריך לחסוך.

לקראת 18:30 הדלקנו נרות וירדנו לכיוון בית הכנסת של חב"ד. בדרך פגשנו יהודים שהולכים עם כיפה ללא חשש. מתברר שהאזור שלנו (SEA POINT) הוא איזור שרובו יהודים יש בו עירוב ומותר לטלטל בו בשבת. למדנו גם לדעת שיש בית כנסת ספרדי 500 מטר מהמלון שלנו. בכל אופן הגענו ראשונים לבית הכנסת של חב"ד המתנו קצת עד שהתאספו כעשרים איש ואז התפללנו מנחה, קבלת שבת וערבית ברצף. תפילה נעימה המלווה בשירה (קצת קרליבך). סיימנו את התפילה לפני שהחשיך אבל עד שחזרנו למלון כבר החשיך.

קידשנו אכלנו סעודת שבת נפלאה עם כל האוכל המוכן שקנינו. קראנו קצת (השארנו אור במרפסת) והלכנו לישון עייפים מכל השבוע.

יום שבת 03 פברואר (י"ח שבט תשע"ח): קייפטאון

לאחר ארוחת הבוקר, ירדנו שוב אל בית הכנסת של חב"ד. שוב תפילה נעימה עם שירה בציבור. בעל הקורא היה בחור צעיר שבא במיוחד לקרוא כאן. שמענו את עשרת הדיברות ולאחר תפילת מוסף חזרנו למלון (לא נשארנו לקידוש). קידשנו (הבאנו 2 בקבוקי יין קטנים מישראל) ואכלנו ארוחת שבת חמה וטעימה.

לאחר האורחה נחנו כמה שעות (התפללנו מנחה בחדר) ואז ירדנו לטייל לאורך החוף. צפינו במאות אנשים מכל הצבעים ומכל המדינות שהולכים, רצים, רוכבים על אופניים וכו'. התיישבנו על ספסל ובהינו בהם. לקראת השקיעה חזרנו למלון וצפינו בשקיעה מקסימה. לידנו עמדו עשרת אנשים עם מצלמות כדי לצלם את השקיעה הזו.

לאחר השקיעה חזרנו לחדר, המתנו לצאת השבת (20:26). הבדלנו, אכלנו ארוחת ערב ושתינו קפה. אינגריד שלחה לנו במייל את הוואוצ'רים של הטיסה מחר. ירדתי לקבלה להדפיס אותם בעמדת המחשב שם. ארגנו את המזוודות כי מחר אנו חוזרים ליוהנסבורג כדי להמריא מחרתיים למפלי ויקטוריה.

יום ראשון 04 פברואר (י"ט שבט תשע"ח): יוהנסבורג

לאחר ארוחת הבוקר, התארגנו לעזיבת המלון לאחר 5 ימי שהות. נאלצנו לרדת לקראת השעה 10:00 כי הנהג אמור לאסוף אותנו בשעה- 11:00. המתנו כשעה וחצי ועד 11:15 הוא לא הגיע. צלצלתי לאסא והתברר ששלחו אותו למלון אחר והוא מחכה שם כבר חצי שעה. הגיע אדם מבוגר שהציג עצמו כיהודי יליד קייפטאון שעובד כפרי לנסר בחברה הזו. הוא נסע במהירות כדי להדביק את האיחור כך שבכל זאת הגענו בזמן לשדה התעופה הבינלאומי של קייפטאון.

הטיסה שלנו מס' MN130 ליוהנסבורג. המראה מקייפטאון בשעה 13:35. נחיתה ביוהנסבורג בשעה 15:35. הגענו לשדה ושם פעם ראשונה בטיול הזה שלא חיכה לנו איש. לקחנו את המזוודות וצעדנו לכיוון של השאטלים של בתי המלון. בדיוק הגיע שאטל של המלון שלנו ולקח אותנו למלון.

המלון Peermont Metcourt Suites הוא מלון באיזור שדה התעופה הנמצא במתחם מפואר שבו גם קזינו ומרכז קונגרסים. קיבלנו חדר מפואר למדי עם רצפת פרקט חורקת. אחד הסבלים (זה שלקח לנו את המזוודות לחדר) שמע שאנחנו חושבים על נסיעה לקניון שהיינו בו ביום הראשון ומיד שידך לנו חבר. החבר הציע לנו לקחת אותנו, להמתין לנו שעתיים ולהחזיר אותנו תמורת 50 ראנד לכל כיוון. הופתענו מהמחיר הזול אבל התברר שלא שמענו טוב. המדובר היה על 450 ראנד לכל כיוון. לא חשוב, העיקר שיצאנו ולא נתקענו במלון שאין לידו כלום חוץ מקזינו.

נסענו איתו למרכז הקניות (הקניון) על שם נלסון מנדלה (זה עם הפסל הענקי שלפניו) ולא ידענו שביום ראשון סוגרים כמעט את כל החנויות בשעה 18:00. כך שהגענו והכל בשלבי סגירה. הסתובבנו קצת. ישבנו לשתות בירה באיזה בית קפה וחזרנו למלון לקראת 21:30. התארגנו עם המזוודות למחר והלכנו לישון עייפים.

יום שני 05 פברואר (כ' שבט תשע"ח): מפלי ויקטוריה

לאחר ארוחת הבוקר, התארגנו לעזיבת המלון ירדנו לארוחת בוקר מלאה (כולל פירות וירקות) והתארגנו לצאת לדרך עוד לפני השעה 08:00. את ההמתנה לשאטל עשינו עם זוג מבוגר מאוסטרליה שסיפרו לנו שהם בדרך כבר מהראשון בינואר כולל שיט על האנייה קווין מרי מסאותהמפטון לקייפטאון.

עלינו על השאטל שהביא אותנו די מהר לשדה. עלינו לקומה השנייה (עם העגלה והמזוודות על הדרגנוע) נרשמנו לטיסה וירדנו חזרה לקומה הראשונה לגייט. הבורדינג התעכב מעט אבל עלינו מהר (המטוס לא היה מלא) ויצאנו לדרך באיחור קל.

הגענו לשדה עברנו ביקורת דרכונים כפולה כי היו כמונו שהיו צריכים ויזה כפולה (גם לזימבבואה וגם לבוטסואנה) והאחרים רגילה ואז המתנו עוד זמן רב לכל התהליך הארוך לוויזה הכפולה. בינתיים יצאו המזוודות והלכנו לפגוש את הנציג שלנו. מצאנו אותו די מהר אבל מתברר שהוא אמור להמתין לזוג נוסף (שמשום מה לא הגיע).

לאחר המתנה של חצי שעה לזוג הזה, הוא התייאש, אסף עוד שלישיה שהמתינה כנראה לרכב שלא הגיע. הוא הוריד אותנו במלון שלנו והמשיך איתם למלון שלהם. כבר מהדקה הראשונה גילינו שזימבבואה זה לא רודזיה. נפלנו על מדינת עולם שלישית. המלון יפה מאד בסגנון אפריקה עם בריכות ומפלים. קיבלנו חדר יפה ופרקנו את כל המזוודות. מתברר שכנראה השארתי במלון ביוהנסבורג את המתאם משלוש לשניים כך שכרגע אני עובד על הבטרייה של הנייד.

לקראת 4 התחיל לרדת גשם זלעפות והיינו בטוחים שהשייט על הזמבזי יבוטל. אבל באפריקה כמו באפריקה הגשם נגמר והשמש יצאה והכל בסדר.

לקחו אותו למעגן של סירות על נהר הזמבזי, עלינו על אחת מהן ששייכת לחברה שמטפלת בנו (וויילד הורייזון) וכשכולם הגיעו (כ-30 איש) יצאנו לדרך. השייט איטי ומקסים, עצרנו ליד כל היפופוטם שפגשנו בדרך. ראינו איילה (במבי) ותנין. לקראת השקיעה הגענו לנקודה שבה הנהר רחב ביותר וממנה השקפנו על השמש השוקעת.

צילמנו הכל ופנינו חזרה למעגן ולמלון כשכבר היה חשוך לגמרי. אכלנו ארוחת ערב (לחסל כל מה שהבאנו מהבית) והלכנו לישון.

עד כאן להיום מחר יום השיא, מפלי וקטוריה.

יום שלישי 06 פברואר (כ"א שבט תשע"ח): מפלי ויקטוריה

לאחר ארוחת הבוקר, התארגנו בבגדים קלים יחד עם מעילי גשם לסיור במפלי ויקטוריה. מפלי ויקטוריה (Victoria Falls) או בשמם המקומי "העשן הרועם", בהחלט ראויים לתוארם של אחד מפלאי תבל. המפלים המרהיבים, עם כמויות המים האדירות הנשפכים בעוצמה כבירה, הם נוף מרהיב ביותר והם חוויה בלתי נשכחת. המפלים נמצאים בגבול בין זמביה וזימבבואה, כשהצד הזמבי מרוחק מעט יותר, ומאפשר תצפית טובה על ה"עשן" היוצא מהמפלים, הקשתות והזרימה, והצד הזימבאבוואני מאפשר לחוות את נתז המפלים על בשרכם, מפלט צונן מהשמש האפריקאית הקודחת.

המתנו להסעה קצרה (3 דקות נסיעה) למפלים מהמלון (יש שער אחורי מהמלון שאפשר ללכת דרכו ישירות למפלים אבל בחרו להסיע אותנו). רק עלינו וכבר ירדנו בפתח הכניסה למפלים. המדריך/נהג אסף מכל אחד מאתנו 30$ דמי כניסה לשמורת המפלים.

פרט מעניין הוא לגבי זימבבואה (שבעבר נקראה רודזיה והייתה אחת המדינות העשירות בעולם) שמאז המהפכה וסילוק הלבנים בלי החוות מהארץ, המדינה הפכה להיות אחת העניות בעולם. עד כדי כך שאין להם מטבע משלהם והמטבע הסחיר הוא הדולר האמריקאי (במקומות מסוימים גם הראנד הדרום אפריקאי הולך).

קיבלנו מעילי גשם שחורים ארוכים להגנה מפני טיפות המים שהמפלים מתיזים ויצאנו לדרך. חילקו אותנו בין דוברי אנגלית (אנחנו ועוד זוג יהודים מיוהנסבורג (משפחת פרידמן) לבין קבוצה אחרת עם מדריך אחר של דוברי ספרדית.

לפי ויקיפדיה - מפלי ויקטוריה מצויים באמצע מסלולו של נהר זמבזי. המפלים נוצרים כאשר הנהר נופל לתוך תהום צרה שרוחבה 110 מטרים. במשך השנים השחיקה הגוברת של המפלים מביאה להתקדמות המפלים במעלה הנהר, ובשל האיים בנהר מוסטים המפלים בכיוונים שונים, ומורד הנהר נע למעשה ב"זיג-זג" שנוצר על ידי המפל. המפלים רחבים ביותר - רוחבם 1.7 קילומטרים, וגובה המפל משתנה בין 80 מטרים בצדדיו ל-108 מטרים במרכז. גובה המפלים כפול מגובה מפלי הניאגרה. בשל הגובה, נתזי המים יוצרים ענן נתזים שגובהו 1.6 קילומטרים; ניתן לראות ענן זה במרחק של 40 קילומטרים מהמפלים.

המפלים מחולקים למעשה לשלושה מפלים בשל איים קטנים המצויים בין המפלים. האיים הם: האי באורקה (שרוחבו 300 מטרים) והאי ליווינגסטון (שרוחבו 530 מטרים). בין הגדה הימנית לאי באורקה יש מפל שרוחבו 35 מטרים, בין האיים מפל שרוחבו 460 מטרים (המפל המרכזי) ולאחר מכן בין האי ליווינגסטון לגדה השמאלית מפל נוסף שרוחבו כ-300 מטרים.

בצד שממנו באנו ישנם 16 עמדות צפייה שכל אחת מהן מכוונת לנקודה אחרת של המפלים. הלכנו עם המדריך ועצרנו בכל אחד מהתחנות הללו. בשל הנתזים הרבים נרטבנו כולנו למרות מעילי הגשם שהיו לנו. הנה כמה תמונות מהמפלים הללו:

ראינו גם כמה אמיצים שהעזו לשחות בבריכת השטן, בריכה טבעית הנוצרת בעונה היבשה וממוקמת בקצה המפלים. מפחיד ביותר!

התחנה האחרונה (מס' 16) היא מול הגשר המחבר בין זימבבואה לזמביה. הגשר מרשים מאד ויש ממנו מקפצה של בנג'י. לצערנו לא היו מתנדבים כך שלא ראינו איך קופצים מהגשר.

חזרנו בדרך יבשה יותר כך שהתחלנו כבר להתייבש. החזרנו את מעילי הגשם וחזרנו עם הרכב למלון. כל הסיפור לקח כשעתיים. אז מה עושים עד הערב? הנהג/מדריך שלנו הציע לנו לטוס בהליקופטר מעל למפלים. התענוג אמור לעלות לנו 150$ לאדם.

התלהבנו קפצנו על המציאה. קבענו איתם שיאספו אותנו למנחת ההליקופטרים ב- 11:30 (שנספיק להחליף בגדים). הגענו לחדר פרסנו את הבגדים הרטובים במרפסת של החדר לייבוש, שתינו קפה וירדנו לפגוש את הנציג של חברת ההליקופטרים.

הנהג שבא לאסוף אותנו היה בחור צעיר שהגיע בזמן וניהל איתנו שיחה עירנית. הוא היה "מת" להתגייס לאחת היחידות המיוחדות של צה"ל. הגענו למנחת שנמצא באמצע השדות. שקלו אותנו, תדרכו אותנו על סידורי הביטחון וכאשר נחת ההליקופטר הריצו אותנו אליו (מתברר שצילמו אותנו בווידאו ומכרו לנו אותו אחרי הנחיתה).

עלינו על המסוק 4 אנשים (שניים נוספים שאנו לא מכירים) ויצאנו לדרך (כל הטיסה נמשכת בערך רבע שעה). הטיסה מעל למפלים מאד מרשימה ולמרות הזמן הקצר התחושה היא נפלאה. הוא עושה כמה סיבובים מעל למפלים כדי שנוכל לצלם אותם מכל הכיוונים. ראו תמונה לדוגמא (פירוט בדיסקט שקנינו).

לאחר הנחיתה הנהג החזיר אותנו לכיוון המלון ושאל אותנו מה התוכניות שלנו להמשך היום. ענינו גם לו שאין לנו תוכניות מלבד לשבת ליד הבריכה במלון. הוא הציע לנו לעשות ספארי לילה שמתחיל בעצם ביום.

הוא הוביל אותנו לאינפורמיישן ושם הציעה לנו מנהלת המשרד עסקה שכוללת ספארי יום בשמורה קרובה, ארוחת לילה וסיור לילי. כל הסיפור אמור לעלות לנו 137$ לאדם. מאחר ולא הייתה לנו תוכנית טובה יותר הסכמנו (אגב התוכנית היא של חברת ווילד הורייזן שאירגנה לנו את כל השהות באיזור ויקטוריה פולס.

חזרנו לחדר להתארגנות נוספת שכללה ארוחת צהריים משלנו (לא מחזירים אוכל הביתה) ומנוחה קלה. במהלך המנוחה הזו הגיע אחד העובדים (שמו דומה לפילדיס או משהו כזה) הציג את עצמו כנציג של איגריד ושהוא עומד לשירותנו. הצגנו לו את הבעיה של חוסר מתאם למחשב ולהפתעתנו הוא הגיע לאחר כמה דקות עם פתרון, מתאם מעולה שמאפשר לי כרגע להקליד את החומר הזה בלי לחשוש מהתרוקנות הבטרייה של הנייד. כל הכבוד לו.

לקראת השעה 16:00 ירדנו לשער המלון והמתנו לרכב הספארי שיבוא לאסוף אותנו. באיחור קל הגיעו שני ג'יפים כאלו ואותנו הושיבו בג'יפ השני עם זוג נוסף מאנגליה.

קיבלנו מעילי גשם עם ריפוד שלא יהיה לנו קר בלילה ויצאנו לדרך. נסענו בכביש לכיוון שדה התעופה ואז בנקודה מסוימת כלי הרכב פנו ימינה לכיוון השמורה. המשכנו כרבע שעה לנסוע בדרך עפר ואז הגענו לפתח השמורה. השומר העביר למכונית שלנו שתיה וכוסות ויצאנו לדרך.

נסענו בדרכי השמורה והצלחנו לצלם כמה בעלי חיים חלקם אפילו נדירים (קרנף שחור). ראינו המון זברות, קודו, אימפלות, בבונים וכן ג'ירפות. לא הצלחנו לראות אריות או פילים.

לקראת השקיעה לקח אותנו הנהג/מדריך לסכר על נהר המסאווי ושם פתח שולחן והציע לנו יין (אסור לנו) או שתייה קלה (בחרנו קולה). הוא הביא גם כמה עוגיות. נשארנו שם כמה דקות לפטפט איתו ועם הזוג השני ואז חזרנו במהירות אל נקודה מסוימת בשמורה שבה ערכו לנו שולחן.

מתברר שמכל הנוסעים שהיו איתנו (כולל הג'יפ השני) רק אנחנו ביקשנו את הספארי ערב (שאגב התגלה כפלופ אחד גדול) ולכן העסיקו טבח ושני עוזרי טבח עבור שנינו בלבד (וגם הנהג). הודענו מראש שאנחנו צמחוניים ושלא יכינו לנו ארוחה בשרית.

בפועל, מצאנו עצמנו באיזור חשוך לחלוטין כאשר רק כמה מנורות מאירות את שולחן האוכל שלנו ואת דלפק ההגשה. לקחנו לנו רק מה שמותר וישבנו לאכול. פתאום הגיעו אלפי חומיינים אל האור הלבן של המקום שבו אכלנו. החבורה התעשתה במהירות והחליפו את המנורות הלבנות במנורות צהובות ואז הם עפו להם. כנראה שאור צהוב לא מושך אותם.

מזל שהספקנו לאכול את מה שבחרנו לפני שהם הגיעו. לאחר הארוחה עלינו שוב לרכב כשנלווה אלינו אחד העובדים של החברה. הנהג/מדריך הסביר לנו שהוא ינסה בעזרת הפרוז'קטור שבידו להאיר את צידי הדרך ואם הוא יזהה איזה בע"ח (במיוחד אריות) הוא יעצור ואז נוכל לצלם אותם.

במהירות שבה הוא נסע ובקלילות שבה הוא האיר את צידי הדרך לא היה סיכוי לראות אפילו פיל. כמובן שלא ראינו שום בעל חיים וחזרנו למלון לקראת השעה 21:00 בלי תמונה אחת נוספת.

בכל אופן, בלי לקטר יותר מדי, היה לנו יום עמוס בחוויות מגוונות בהחלט, רגעי שיא לקראת סיום הטיול. חזרנו לחדר לארוחת ערב, מקלחת ושינה מוקדמת כי מחר השכמה ב-06:00 לקראת היציאה לשמורת צ'ובי.

יום רביעי 07 פברואר (כ"ב שבט תשע"ח): שמורת צ'ובי

היום אמור להיות יום שיא נוסף בטיול שלנו. אנו אמורים לנסוע לשמורה במדינה נוספת שבה עוד לא היינו (בוטסואנה) ולעשות ספארי מעל סירה בבוקר ובג'יפ אחר הצהריים.

קמנו ב-06:00 בבוקר כי אמורים לאסוף אותנו ב-07:30 ליום גשום מאד. לא התרגשנו במיוחד כי ראינו שבאפריקה אתה יכול לחוות את כל 4 העונות ביום אחד ולא בשנה. התארגנו ויצאנו לאכול ארוחת בוקר מוקדמת. לא חזרנו לחדר אלא המשכנו מחדר האוכל אל חזית המלון.

המון תיירים יצאו בשעות אלו לכל מיני פעילויות (בעיקר למפלי ויקטוריה). ולאחר המתנה קצרה הגיע אוטובוס גדול שאסף תיירים מכל מיני מלונות בעיר לכיוון שמורת צ'ובי.

הפארק הלאומי Chobe ידוע בשל העדרים הגדולים של פילים המבקרים תכופות את נהר ה- Chobe. בנוסף אנו מקווים שנזכה לראות עדרי אריות, נמרים, באפלו, שורות של אנטילופות.

נסענו בערך כשעה בגשם שוטף למעבר הגבול עם בוטסואנה כאשר בדרך אנו חוצים שמורה לאומית שבה זכינו לראות פילים וג'רפות. לאחר מעבר הגבול המשכנו עוד חצי שעה בערך לשמורת הטבע צ׳ובי: כאמור, הסיור כולל - שייט ספארי על נהר הצ׳ובי בערך 3 שעות, ארוחת צהריים ובהמשך ספארי על גבי ג'יפ עם ריינג׳ר בחיפוש ומעקב אחרי חיות.

המחיר ששילמנו עד כה לא כולל דמי כניסה לפארק הלאומי של $15 לאדם. בנוסף, בחציית הגבולות יש צורך בדרכון תקף ובוויזה כדי להיכנס לבוטסואנה (טוב שדאגנו לכך כבר בכניסה לזימבבואה).

האוטובוס שהביא אותנו מהמלון חזר על עקביו ואנו עלינו על מיניבוס (היינו 11 איש) שלקח אותנו אל מרכז מסוים שבו יתחיל סיורנו. בשל הגשם השוטף קיבלנו מעילי גשם שיגנו עלינו.

עלינו על סירה די גדולה שהגג שלה היה עשוי מיוטה ולא היה ערוך לגשם ולכן כל הכיסאות היו רטובים (לסירות של החברות היה גג מפלסטיק שמנע כניסת גשם). יצאנו לדרך לחפש בעלי חיים לתצפית, לאכזבתנו הרבה בשל הגשם ראינו מעט בעלי חיים.

ראינו היפופוטמים ואימפלות אך לא מעבר לכך. מבחינה זו השייט היה מאד מאכזב. מזל שהיינו אתמול בשמורה נוספת כך שבכל אופן ראינו כמה בעלי חיים נוספים.

לאחר שלוש שעות של שייט עצוב למדי ורטוב מאד גם קר מאד כי לא נערכנו נכון מבחינת הלבוש ליום של גשם באמצע הקיץ של אפריקה, חזרנו למעגן רטובים וקפואים וטוב לפחות שהפעילו חימום בשירותים. העלו אותנו לקומה השנייה למסעדה גדולה למדי לארוחת צהריים.

המבחר היה גדול וגם אנחנו מצאנו דברים שניתן היה לאכול. זו הייתה הזדמנות להתייבש מעט ולהתחמם וגם לאכול כמו שצריך שלא נהיה רעבים עד שנגיע לחדר.

לאחר הארוחה והמנוחה הגיעו 2 ג'יפים לקחת אותנו לספארי רכוב. עדיין הגשם לא פסק ולכן שוב ציידו אותנו במעילי גשם אחרים (יבשים) ויצאנו לדרך. הבטיחו לנו לראות אריות ופילים אך בפועל היה שוב מאכזב. לא ראינו כמעט בעלי חיים חוץ מקודו ואימפלות.

לקראת השעה 16:30 התארגנו נהגי הג'יפים לחזור לכיוון מעבר הגבול עם זימבבואה למרות שלא הצלחנו לראות כמעט כלום (לדבריהם בגלל הגשם). הגענו למעבר הגבול ולאחר החתמת הדרכונים נפרדנו מנהגי הג'יפים ועברו את הגבול לתוך זימבבואה.

במעבר הגבול חיכה לנו אוטובוס של חברת וויילד הורייזן שאמור להחזיר אותנו למלון. למזלנו הטוב היה חימום באוטובוס כך שיכולנו להתחמם מעט מהרטיבות של הגשם שכמעט ולא פסק לרגע.

למזלנו הטוב הפילים התחשבו בנו שלא ראינו אותם עד עכשיו והחליטו לחצות את הכביש. זכינו לראות כמה עדרים של פילים שחצו את הכביש ולצלם אותם כי הנהג התחשב בנו ועצר לחלוטין את הרכב עד שנסיים לצלם.

חזרנו למלון יבשים אך מעט מאוכזבים כי לא ראינו מספיק בעלי חיים מעניינים במשך כל היום הזה. נסענו עד שמורת צ'ובי בבוטסואנה ובעצם את בעלי החיים הגדולים ראינו דווקא בזימבבואה.

הגענו למלון שלנו אחרונים (אחרי שהנהג הוריד את כל הנוסעים האחרים במלון שלהם והלכנו לחדרנו. התארגנו בחדר לארוחת ערב וסידור המזוודות (מחר חוזרים הביתה). הלכנו לישון מעט מאוכזבים אבל עייפים.

יום חמישי 08 פברואר (כ"ג שבט תשע"ח): כל הדרך חזרה

לאחר ארוחת הבוקר, בשעה- 10:00. לקחנו את שרות ההסעות החינמי מהמלון אל שדה התעופה לטיסה שלנו ליוהנסבורג אשר יוצאת ב- 13:25.

טיסה מס' SA041 ליוהנסבורג. המראה ממפלי ויקטוריה בשעה 13:25. נחיתה ביוהנסבורג בשעה 15:05.

הייתה לנו המתנה של למעלה משעה עד לטיסה, אז ניצלנו אותה לרכישת מספר מתנות ולמנוחה.

הגענו לשדה התעופה ביוהנסבורג מעט אחרי השעה המתוכננת. המתנו זמן רב בביקורת הדרכונים (כרגיל) כך שהמזוודות שלנו כבר חיכו לנו על המסוע. אספנו את המזוודות ויצאנו לכיוון טרמינל A שמשם אנו אמורים להמריא לארץ.

הסתובבנו עם המזוודות בעגלה כשעה עד שמצאנו מקום שאפשר לשבת ולשתות משהו (הרי לאכול אין מקום שיש בו רק ירקות, הכל רק בשרי).

כשלוש וחצי שעות לפני שטיסת אל על שלנו אמורה לצאת, טיסה מס' 52LY לנתב"ג. המראה מיוהנסבורג בשעה 21:00 נחיתה בנתב"ג בשעה 06:20 (למחרת). ניגשנו לכיוון העמדות של אל על. וכאן חטפנו את השוק של החיים.

אחד מאנשי הביטחון המקומיים לקח מאיתנו את הדרכונים ואז הוא החליט שאני לא דומה לתמונה של הדרכון. בתמונה אני נראה צעיר בכמה שנים. באותו רגע התחילה חגיגה באיזור. הוא ערך חידון לכל אנשי הביטחון של אל על (רובם מקומיים שאינם דוברי עברית) שיציצו עלי ועל התמונה שבדרכון ויגידו אם זה אותו אדם.

כולם החליטו שאני מחבל מתחזה והם יקבלו עכשיו פרס על הצלחה בזיהוי המתחזה. הוא חזר אלי שוב אחרי כל ההצגה הזו ושאל אותי אם יש לי תעודה מזהה נוספת. נתתי לו תעודת זהות ורישיון נהיגה ואז כולם החליטו שבכל תעודה התמונה היא שונה. ואז הוא בא ושאל אותי מה מספר תעודת הזהות שלי למרות שאמרתי לו את המספר בשטף בעל פה הוא עדיין לא נרגע.

הקמנו מהומה לא קטנה ואז החליטו לקרוא לראש הסיקוריטטה (האחראי על כל אנשי הביטחון). הם הוציאו אותו מישיבה כל שהיא כדי שהוא יחליט אם אני מחבל או מתחזה או סתם אדם שהתמונה שלו בדרכון שונה מעט. המתנו כחצי שעה ואז הופיע אדם צעיר שהתנצל שאנשי הביטחון לא רשאים להחליט במקרה כזה ורק הוא יכול להחליט.

אחרי דקה הוא החליט שכל העניין מוגזם ושלח אותנו להמשך התהליך. אלא שבינתיים בגלל העיכוב הזה לא נשארו מקומות פנויים במטוס ושלחו אותנו לשבת בשורה האחרונה של המטוס ליד חדרי השירותים. השורה הזו שמורה בדרך כלל לצורך שינה של הדיילות אבל בגלל שהמטוס היה מלא הושיבו אותנו שם.

בקיצור זו כנראה הפעם האחרונה שאני חוזר מחו"ל עם חברת אל על. הטירוף שלהם לא מסתיים במה שעוללו לי. הם גם עוטפים את כל המזוודות בניילון נצמד עד כדי כך שלא ניתן לזהות את המזוודות בנחיתה.

עלינו ראשונים למטוס (אחרי כל הביזנס והפרוטקציונרים) כי מתחילים למלא את המטוס מהסוף להתחלה. חשבנו שבזה נגמר הסיוט שלנו אבל התברר שהוא רק התחיל.

מנהל הטיסה אחד בשם גבי החליט לחסוך בחשמל והחשיך את המטוס מרגע ההמראה ועד קרוב לנחיתה. ביקשנו ממנו שיאיר לפחות עד אחרי הארוחה שלא נאכל בחושך ונוכל גם לקרוא קצת כי זה מוקדם לישון כבר בשעה כזו. הוא צחק לנו בפרצוף ואמר שבשביל 2 אנשים הוא לא הולך להאיר את כל המטוס.

בשל המיקום גם נמנע מאיתנו לקבל שירותים שמגיעים לנו בטענה שעד שהם הגיעו אלינו זה נגמר (למשל חלב לקפה).

בקיצור אל על היא כבר כנראה לא הבית שלי בעולם.

אז עד לטיול הבא, נקווה שנהניתם לקרוא מה שכתבתי.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של tovana?

‹ הפוסט הקודם
טיול משפחת רז לדרום אמריקה ינו-פבר 2016
טיול משפחת רז לדרום אמריקה ינו-פבר 2016
מתוך הבלוג של tovana
02-04-2016
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של tovana »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לדרום אפריקה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×