ליסבון: טעימות קטנות מעיר מקסימה

כתבנו יצא לביקור בעיר הבירה של פורטוגל וחזר ממנה מוקסם, גם מהאנשים והאוכל המצוין. גלו גם אתם את ליסבון ואם תשארו לקינוח, תגלו מאיזו עוגה מייצרים 20 אלף יחידות ביום, בבית קפה קטן אחד!

איתמר ברק - עורך אתר למטייל
תמונה ראשית עבור: ליסבון: טעימות קטנות מעיר מקסימה - תמונת קאבר
© איתמר ברק

שמחתי מאוד על ההזדמנות לבקר בליסבון (Lisbon או Lisboa בפורטוגזית). יש לי חברים מקומיים רבים, אך מעולם לא הזדמן לי לבקר שם. אני אוהב את החברים הפורטוגזים שלי – יש בהם משהו מאוד צנוע, כן, נעים, לא מתיימר ומאידך חום וקסם, שייחודי רק להם. שילוב של ים-תיכוניות עם עדינות אירופאית, שלא רואים כל כך באיטליה או ספרד. כשנחתתי בעיר, הבנתי שגם היא בדיוק כזו.

כשמסיירים ברחובותיה של ליסבון, מתגנבת תחושה מעט משונה. מצד אחד, יש בה הרבה מן המוכר לעין, בייחוד אם הזדמן לכם לטייל במדינות ים תיכוניות אחרות (למרות שפורטוגל לא שוכנת באמת לחוף הים התיכון, אלא לחוף האוקיינוס האטלנטי) – סגנונות הבניה יזכירו לכם מאוד את מה שראיתם במדינות אלו, אבל עם טוויסט צבעוני משלהם. גם סגנון המבנים החדשים בעיר קצת מבלבל, נראה מעט דומה לסגנון הבניה הישראלי של שנות השבעים, אבל לכל בניין צבע אחר, לפעמים ורוד, לפעמים ירוק לפעמים מרפסות מוזרות…

הכל מתחיל ברוסיו

מרכז העיר מהווה גם הוא שילוב מעניין בין המוכר לשונה. בייחוד אזור בּאישה (Baixa), הלא היא העיר העתיקה או “העיר התחתונה”. התחלתי את הביקור בכיכר העיר המרכזית, הקרויה על שם המלך פדרו הרביעי, אך מוכרת יותר ככיכר רוסיו (Rossio), על שם תחנת המטרו הצמודה. המבנה המרהיב שבקרן הכיכר נבנה בסגנון הגותי-מנואליטי, הייחודי לפורטוגל. מאחורי השם המאוד אקדמי הזה, מסתתר סגנון בניה ציורי ואף מצועצע, שופע בפיתוחים רבים, עדינים וקטנים מאבן, בהם מיוצגות אפיזודות ודמויות מההיסטוריה הלאומית. בכיכר רוסיו נערכים אירועים, חגיגות, פסטיבלים ואם אתם סתם רוצים לראות ולהיראות, זה המקום לעבור. אם אתם רעבים, קפצו למדרחוב קטן וסמוך בשם פורטוס סנטו אנטאו (Portos Santo Antao), בו תוכלו למצוא שלל מסעדות מכל הסוגים ובטווח מחירים רחב.

לא הרחק מהפינה הצפון-מזרחית של כיכר רוסיו, נמצאת כיכר סאו דומינגו (Largo de São Domingos) הקטנה. הכיכר מוקדשת להיותה של ליסבון “עיר הסובלנות” ובמרכזה בולטת אנדרטה להנצחת הקורבנות של מאות שנות רדיפת יהודי פורטוגל. אם תראו אנשים משתרכים בתור, בכניסה למין קיוסק קטן בפינת הכיכר, סמכו עלי – עמדו גם אתם, כי זה אחד המקומות שירים לכם את המורל – כאן תוכלו לטעום את ברנדי ה”ז'ינז'ינייה” (Ginjinha). עבור 1.30 אירו, תקבלו צ'ייסר טעים של הליקר המריר-מתוק. לחיים!

איזו מין שלווה

מכיכר רוסיו, המשכתי דרומה אל מדרחוב אוגוסטה (Augusta), הראשי של העיר. פסיפס יפה בשחור ולבן עיטר את רצפתו לכל אורכו. משני צדיו חנויות (רשתות מוכרות לצד חנויות קטנות של מקומיים מבוגרים), בתי קפה ומסעדות, מרפסות נאות מקושטות ופנסי רחוב יפים תלויים על חזיתות הבניינים סביב. חלקן מחופות אריחי קרמיקה בשלל צבעים – סגנון ייחודי לליסבון ולפורטוגל בכלל, שמקנה לבתים מראה צבעוני בו ניתן להבחין מכל עבר בעיר.

כשעברתי ליד בית מספר 267, גיליתי את אחד המקומות השווים לעצור בהם: קאזה ברזיליירה (Casa Brasileira), מזנון ובית מאפה ותיק מאוד. בשעת הצהריים המקום היה עמוס בתיירים ומקומיים. באוויר היתה ערבוביה של צלילי צלחות וכוסות עם ריחות מתוקים ומלוחים. מאחורי הדלפק התרוצץ צוות מלצרים מנוסים, חנוטים בווסטים ועניבות פרפר. נעמדתי ליד הדלפק, לצד איזו סבתא שלגמה בעמידה מרק מצלוחית ופיטפטה עם הקופאי. הזמנתי את הדבר שהיה נראה לי הכי טעים ובלי לדעת, קלעתי בול למאפה הפורטוגזי הלאומי “פשטייש דה נאטה” (Pastéis de Nata) – מין מאפה נימוח, מפוצץ בפודינג וניל מתקתק. ביס אחד ואתם מתאהבים. אל דאגה, זו לא הפעם האחרונה שתאכלו אותו. עוד נחזור אליו בהמשך.

חזרה למדרחוב. על קו האופק, בקצה הדרומי של המדרחוב, ניצב שער אבן מפואר ושופע עיטורים – זהו שער ויקטוריה (Arco Da Victoria) הידוע גם כשער רחוב אוגוסטה (Arco da Rua Augusta). חציתי את השער, ולעיני נחשפה כיכר קומרסיו (Praça do Comércio, “כיכר המסחר”), רחבת הידיים. אכסדראות מקושתות עוברות מתחת למבנה מפואר, המקיף שלוש מפאות הכיכר וחזיתותיו צהובות. בתי קפה ומסעדות משובצים על פיאות הכיכר וממתינים ללקוחות שיבואו ליהנות מכוס קפה בשמש. בפאה המזרחית של הכיכר, נכנסתי אל מוזיאון קטן ואינטראקטיבי בשם "Lisboa Story Center". ביקור מהנה וקצר (פחות משעה) המחיש לי היטב את סיפורה של העיר, בעיקר את האופן בו השתקמה להפליא מרעש אדמה הרסני שפקד אותה בשנת 1755 (א'-ש' 10.00-20.00, 3-5 אירו, www.lisboastorycentre.pt).

כשמביטים אל הפאה הדרומית של הכיכר, נגלה קו אופק צבוע כחול – זוהי גדת נהר הטז'ו (Teju) ולא סתם גדה, אלא הנקודה הרחבה ביותר לאורך הנהר! ביום שמש יפה (ויש לא מעט כאלו בליסבון), מקומיים ותיירים כאחד “נמרחים” על המזח, תופסים תנומה בשמש. התיישבתי כמוהם ונהניתי מהשלווה, שהופרה לעתים רק על ידי קריאות השחפים או נגני הרחוב.

חזרתי מעט צפונה אל כיכר רוסיו ופניתי בה מזרחה, אל עבר כיכר פיגוארה (Praça da Figueira, “כיכר עץ התאנה”). מסביב לכיכר המרובעת חזיתות עם קרמיקות צבעוניות ובמרכזה פסלו של המלך ז'ואאו (João) הראשון. כמו בכל סוף שבוע האחרון של החודש, נערך בכיכר שוק אוכל קטן ומפתה במיוחד: ריחות בישול מגרים התנוססו מדוכני נקניקים, נקניקיות, תבלינים וגבינות, שהקיפו את הכיכר. במרכזה נפרשו ספסלים ושולחנות, שם ישבו העוברים והשבים, לגמו בירה צוננת ונהנו מארוחת צהריים קלילה. השמש ששטפה את העיר באותו היום היתה בונוס נהדר.

בפינה המערבית של הכיכר נכנסתי אל הקונדיטוריה Confeitaria Nacional, ששימשה את בית המלוכה ומאז 1829 לא מפסיקים לייצר בה עוגות ועוגיות. גולת הכותרת היא ה-Bolo-Rei: העוגה המסורתית של הפורטוגזים לחגי השנה החדשה, שנאפית כאן כל השנה. עשו לעצמכם טובה – שבו לרגע, הזמינו כוס קפה ופרוסה מהעוגה המעוגלת והמלכותית הזו והתענגו עליה - כמו פרוסת חלה מתוקה, רכה ומשובחת, מצופה בפירות מסוכרים, מתפקעת מאגוזים, צימוקים ועוד פינוקים (www.confeitarianacional.com, בפורטוגזית).

חשמלית ושמה 28

כדי להתנייד ברחבי ליסבון, תוכלו לקחת אוטובוס או לרדת למטרו, אבל אחת החוויות הנחמדות יותר היא דווקא לעלות על קרוניות העץ הצהובות של קווי החשמלית. אלו יוצרו בשנות ה-30' של המאה הקודמת ובמהלך הנסיעה לא תוכלו שלא לחוש בכך – רעש החריקה של העץ, בייחוד בסיבובים הצרים, ישמע לכם כאילו הקרונית עומדת להתבקע. קו מספר 28 הוא אטרקציה בפני עצמה. המסלול, שנסיעה מלאה בו אורכת כ-40 דקות, עובר באזורים הציוריים ביותר של העיר – באישה, אלפאמה (Alfama) ולוקח את הנוסעים עד מבצר סאו ג'ורג' (Castelo de Sao Jorge), המשקיף על העיר.

כדי לעלות על קו 28, הגעתי אל התחנה שבכיכר מרטין מוניז' (Praça do Martim Moniz), אותה זיהיתי בקלות על פי התור שהשתרך והיה מלא בעליל בתיירים (שמרו כאן על התיק שלכם. מסתבר שזוהי נקודה אהובה מאוד על כייסי העיר). עליתי, שילמתי לנהג את דמי הנסיעה (2.85 אירו לכיוון אחד. ניתן לרכוש כרטיס יומי לכל התחבורה הציבורית ב-6 אירו), התיישבתי ואז החלה החוויה. לאט לאט, החלה החשמלית בנסיעתה. נפרדנו לשלום מהכיכר ונכנסנו אל תוככי הסמטאות הצרות, כשבכל סיבוב ועיקול, הקרונית השמיעה גניחה. ישבתי ליד החלון, על פני חלפו בתים קטנים, קירות קרמיקה, חנויות ישנות, בתי קפה ומסעדות.

קופסת העץ המשיכה בנסיעתה ולפתע נעצרה ברחוב צר. עמדנו וחיכינו דקות ארוכות, לא ברור מדוע. בינתיים, בעל מסעדה סמוכה גילה תושיה, פנה דרך החלונות אל הקהל השבוי שבחשמלית והפעיל מסע שכנועים אגרסיבי אך חינני, כדי שנרד וניכנס למסעדה... מבט החוצה גילה את הסיבה לעצירה – מכונית חונה, בלטה יותר מדי ולא איפשרה לחשמלית להמשיך בנסיעתה. מהר מאוד נוצר פקק חשמליות מאחורינו. הנהגים התגודדו. בלי להבין פורטוגזית שמעתי אותם מתלבטים “מה עושים?”, כשניסו לטכס עצה. מראת הרכב קופלה, הוזמנו פקחי העירייה… אך לשווא. אף חשמלית לא תעבור כאן. לא נשארתי לסוף הסרט. ירדתי והמשכתי לטייל ברגל.

להזמנת כרטיסים לסיור ברכבת הגבעות של ליסבון – לחץ כאן »

טווסים בשמי ליסבון

על גבעה בגובה 110 מטרים מעל העיר, ניצב מבצר סאו ג'ורג', ששרידיו מתוארכים אי-שם לסביבות המאה השניה או השישית לפני הספירה. עתיק, בכל מקרה. הגבעה שימשה במשך שנים רבות כמחנה של צבא פורטוגל ורק בתחילת שנות ה-20' של המאה הקודמת הבינו פרנסי העיר את העוול שנגרם לה. מבני המחנה נהרסו, בוצעו חפירות במקום והמבצר שוקם והפך לאתר חשוב בעיר. עליתי למצודה יחד עם מיגל, מדריך מקומי, ונחשפתי לנופים פנורמיים נהדרים של העיר, שנשקפו מחומות המבצר הגבוהות, עליהן ניתן לטפס ולהרגיש קצת כמו בפרק של “משחקי הכס”.

אטרקציה נוספת בתחום המבצר היא הדיירים ולא, לא מדובר בבני אדם, אלא דווקא בטווסים. אלו חיים ומשוטטים חופשי בשטח המבצר, מחזרים אחד אחרי השניה, פורשים את נוצותיהם הצבעוניות וגונבים קצת את ההצגה לנופים היפים. ניתן להגיע למבצר בטיפוס רגלי מכיכר פיגוארה או באוטובוס בקו 737 (כל יום החל מ-09.00 עד 18.00 בחורף או 21.00 בקיץ. 5-8.50 אירו, חינם לבני 10 ומטה. castelodesaojorge.pt). את הדרך למטה, חזרה אל העיר, עשיתי ברגל יחד עם מיגל, דרך הסמטאות שיוצאות ממלון בלמונטה (Belmonte) שבשטח המצודה וזו היתה החלטה מצוינת. הדרך עוברת בתחילה דרך חצר מעט מוזנחת מעט, אך כמה מטרים מאוחר יותר, הקיפו אותנו בתי אבן קטנים וצבעוניים, שקירותיהם מכוסים ציורי גרפיטי מגניבים.

ואז הגענו אל אחד המקומות היפים ביותר בכל ליסבון: מרפסת התצפית בכיכר פורטאש דו סול (Largo Portas do Sol). מכאן מצולמות תמונות הנוף המפורסמות ביותר של העיר ולא פלא – גגות רעפים אדומים, האוקיינוס פרוש מימין לשמאל, מגדלי כנסיות, עץ דקל בודד – כמו גלויה לנגד העיניים. יופי של מקום לתמונת פנורמה.

אם תהיו פה קצת רעבים, תוכלו להיכנס לאחת מהמסעדות ובתי הקפה באזור. מיגל ואני נכנסנו באקראי למסעדת “פסטל דו פאדו” (Pastel do Fado, כתובת: Rua Limoeiro 10) החביבה. לא לחינם בשמה מוזכרת המילה “פאדו”, שמה של השירה הלאומית הפורטוגזית. לבד מארוחת צהריים קלילה, תזכו גם למופע פאדו קצר, של אחת המלצריות. מיגל המליץ ואני אכלתי “ביפאנה” – לחמנית המבורגר עם סטייק (חזיר או בקר) עסיסי וטעים. עסקית הכוללת צ'יפס ושתיה עלתה 7.50 אירו. שווה.

להזמנת כרטיס ההנחות של ליסבון לחץ כאן »

השעה היתה כבר לפנות ערב. חלפנו על פני הקתדרלה של ליסבון ( Santa Maria Maior de Lisboa או Sé de Lisboa) ואז נעצרנו בקרן רחוב סתמית למראה, בכיכר אדלינו (Largo Adelino) הידועה יותר ככיכר קאלדאס (Largo do Caldas). “תן לי לגלות לך טיפ של מקומיים”, אמר מיגל וסימן לבוא אחריו. נכנסנו לסופרמרקט (!) בשם “פינגו דוסה” (Pingo Doce). לא ממש הבנתי את העניין, אבל זרמתי. עלינו במעלית למסעדה בשם “זמביזי” (Zambeze) בקומה העליונה וכשדלת המעלית נפתחה, מצאנו את עצמנו על גג הבניין, כשהעיר העתיקה מרוחה מתחתינו. “כדאי לבוא לכאן בזמן השקיעה, להזמין כוס בירה צוננת וליהנות מהנוף”, הבחור ידע על מה הוא מדבר.

במרחק קצר משם, בכניסה תמימה לבית מספר 182 של רחוב מדאלנה (Rua da Madalena), ישנו גרם בן שש מדרגות, המובילות לתוך חצר פנימית. מיגל הציע להיכנס. אז טיפסתי במדרגות ושם נגלתה לעיני סמטה קטנה, שמסביבה חגיגה של איורי קיר וגרפיטי מדליקים ביותר, סאטיריים ומצחיקים, אפילו על הפאדו, גאוות העם.

מערבה מכאן, הכל אחר

מערבה ממרכז העיר, על הגדה הצפונית של הנהר, נמצא רובע בּלם (Belém, נגזר מהשם “בית לחם”) או כפי שהמקומיים הוגים זאת “בּלָאיים” (בערך), אליו ניתן להגיע עם טראם מספר 15. כאן מרוכזים כמה אתרים חשובים מאוד במורשת המפוארת של פורטוגל ואחד חשוב מאוד לבטן שלכם, אך נגיע לזה בסיום, לקינוח. תרתי משמע.

האטרקציה החשובה כאן היא מגדל בלם (Torre de Belém), שהוא סמלה המוכר ביותר של ליסבון ואתר מורשת עולמית של אונסק”ו. אל תצפו לגורד שחקים – מדובר יותר במבצר קטן, שהוקם בתחילת המאה ה-16, לו היו שני תפקידים – האחד, לשמש להגנה על נקודת שפך נהר הטזג'ו אל האוקיינוס. השני, כדי להוות נקודת כניסה חגיגית לעיר, עבור הבאים בדרך הימית. המגדל הוא דוגמה מצוינת לארכיטקטורה המנואליטית, אבל משולבים בו גם אלמנטים מסגנונות אחרים. הייתי תייר למופת, ועשיתי לעצמי סלפי עם המגדל היפה. אל תתביישו, עשו גם אתם. ניתן לרכוש כרטיס ולהיכנס פנימה, אך עיקר העניין הוא דווקא צורתו החיצונית של המבנה (כתובת: Avenida De India. אתר: www.torrebelem.pt).

במרחק 100 מטר מהמגדל, מזרחה על קו המים, ניצבת אנדרטת התגליות (Padrão dos Descobrimentos), כשהמילה “אנדרטה” היא סוג של אנדרסטייטמנט. מדובר במונומנט מרשים ביותר בגובה 50 מטרים, שנועד להנציח את ימיהם הגדולים של מגלי הארצות הפורטוגזיים המפורסמים – ביניהם כמובן גם ואסקו דה גמה. 20 שנה (!) חלפו מההחלטה על הקמת האנדרטה ועד השקתה בשנת 1960 ולמרות האופי המעט קומוניסטי שלה, הדמויות מתוחות החזה ומלאות הגאווה שמונצחות באנדרטה הופכות אותה ליפה ביותר. אם תעמדו מצידה המערבי של האנדרטה, תזכו לזווית צילום נהדרת של הנהר, מפרשיות לבנות וגשר ה-25 באפריל, שהוא גרסה מוקטנת של גשר הזהב בסן-פרנסיסקו.

חצינו את הכביש ומאחורי מזרקת המים הגדולה של כיכר האימפריה (Praca Do Imperio) ראינו את אחד המבנים המרשימים יותר בעיר – מנזר ג'רונימוש (Mosteuiro Dos Jeronimos). גם הוא דוגמה מופתית לסגנון הבניה המנואליטי, עם פיתוחים מרהיבים באבן, פסלי דמויות, חלונות ויטראז' גבוהים ומקושתים. בקתדרלה קבורים אישים חשובים בהיסטוריה של פורטוגל – מלכים, משוררים וגם ואסקו דה גאמה, בכבודו ובעצמו, ש”נדד הרבה יותר לאחר מותו מאשר בחייו”, אמר מיגל. מסתבר שלאחר מותו, קברו והעבירו אותו אינספור פעמים, עד שהובא למנוחת עולמים בתוך המנזר.

לאחר הביקור בקתדרלה, יצאנו אל החצר הפנימית היפהפיה של המנזר – אכסדראות מקושתות ומעוטרות באבן צהובה הקיפו כיכר ומדשאה ירוקה קטנה, עמודים עם פיתוחים עדינים (ניחשתם נכון, מנואליטיים…) ומפלצות (גרגווילים), דומים לאלו שבכנסיית נוטרדאם בפריז. מעל כל אלו הביטה כיפת הקתדרלה. מקסים (פתוח כל יום מ-10.00 עד 17.30 או 18.30, תלוי בעונה. 5-10 אירו. www.mosteirojeronimos.pt).

מגדל בלם, אנדרטה, מנזר… האמת? כל זה שטויות. ה-סיבה להגיע לכאן הוא בית המאפה “פשטייש דה בלם” (Pastéis de Belém), שפועל מאז 1837 בצמוד למנזר ואותו תזהו על פי התור הארוך שמשתרך בכניסה והסוככים הכחולים. נכנסנו פנימה ועברנו במבוך של מסדרונות ואולמות, כולם מלאים בכסאות ושולחנות וכל האורחים נהנים מדבר אחד מיתולוגי – “פשטייש דה נאטה” (הבטחתי שנחזור אליו), אך עשוי על פי מתכון סודי, שלימדו הנזירים לפני מאות שנים, או לפחות כך הם טוענים. לא פחות מ-20 אלף (!) פשטיישים כאלה מיוצרים כאן ביום. בגלל הביקוש המטורף והתנועה המסיבית של לקוחות, הם תמיד חמים וטריים. התיישבנו ליד אחד ממאות השולחנות כאן, הזמנו כמה פשטיישים וקפה. אל השולחן הוגשה צלחת עם התענוגות העגולים האלה. הלכנו על גרסת המהדרין ופיזרנו מעל קינמון ואבקת סוכר ונתנו ביס, שהיה מתוק, נימוח להפליא מבפנים, אך קראנצ'י מבחוץ. פינוק אמיתי. תוכלו לקחת טייק אוויי לשעות הקשות במלון – קופסה של שישה פשטיישים תעלה לכם כ-6 אירו (www.pasteisdebelem.pt, כל יום מ-08.00 עד 23.00 או 24.00 בהתאם לעונה).

הערב של ליסבון

מה כדאי לעשות כשיורד הערב? קודם כל, תלוי למה אתם קוראים “ערב”, כי אם תשאלו את המקומיים ההגדרה שלהם למילה הזו היא שונה משלנו. ארוחות הערב לא מתחילות לפני השעה 22.00, הברים מתמלאים החל מחצות והמסיבות במועדונים לא מתחילות ממש לפני 02.00 או 03.00 לפנות בוקר. אז אם אתם רוצים לבלות כמו המקומיים, אל תבנו על השכמה מוקדמת בבוקר שלמחרת...

אחת האפשרויות השוות ביותר לארוחה היא בשוק האוכל ריבּיירה (Mercado da Ribeira). השוק המגניב נמצא על גדת הנהר הצפונית, בתווך שבין השכונות שיאדו (Chiado) ובאירו אלטו (Bairro Alto), במרחק 5 דקות הליכה מערבה מהבּאישה. מדובר בהיכל גדול, המחולק לשני אגפים – באחד שוק תוצרת טריה (ירקות, פירות, בשרים, דגים וכו'), שמסיים את פעילותו לפנות ערב. גולת הכותרת היא דווקא האגף השני, אליו הגענו בשעה מאוחרת יותר ביום שבת. זוכרים את שוק “טעם העיר”, שהיה מתקיים אחת לשנה בתל אביב? אז כזה, אבל קבוע בכל יום, עד חצות! נכנסנו להאנגר הענק והתעשייתי למראה, במרכזו שולחנות בר מעץ וכסאות גבוהים ומסביב עשרות דוכנים, שמתפקדים על תקן “שגרירויות” של מסעדות העיר הטובות ביותר. כאן תוכלו ליהנות ממה שיש למסעדות האם להציע, אך במנות קטנות יותר ובמחירים שווים ביותר. כשהגענו, המקום היה הומה מפה לפה במשפחות וקבוצות חברים. דוכנים מעניינים היו “Sea Me”, שם נהניתי משלושה אויסטרים טריים ב-6 אירו וגם “Croqueteria” – דוכן קרוקטים מגניב, בטעמים ומילויים שונים ומעניינים, כמו קרוקט דיונון שצבעו שחור. 1.50 אירו לקרוקט. שווה וטעים (כתובת: Avenida 24 de Julho 50).

אם מתחשקת לכם ארוחת ערב מהודרת יותר, מסעדת אוּ שיאדו” (U Chiado, ברובע שיאדו כמובן...) הטרנדית היא אופציה לא רעה. לא מאוד זול פה, אבל האוכל מצוין. למנה ראשונה הוגש לי קרם לובסטר נפלא עם ג'ינג'ר, המשכתי למנת דג בקלה (הדג הלאומי) נהדרת עם אספרגוס ירוק ושמן זית (כתובת: Largo do Picadeiro, 8 A /Rua Duques de Bragança Chiado, אתר: uchiado.pt).

מסעדה מעט עממית יותר, לא פחות טובה וקצת יותר שמחה היא “אלפאיה” (Alfaia) באזור באירו אלטו, אליה יצאתי עם חברים מקומיים, שבחרו בה למפגש וארוחה טובה. השולחן הוזמן לשעה 23.00 (!), כדי שאחר כך עוד נצא לרקוד… המסעדה היתה מלאה ורועשת, אל השולחן הוגשו, כמקובל בפורטוגל, לחמים, גבינות ונקניקים משובחים. חיפשתי מנה מיוחדת ואותנטית, שלא אוכל להתנסות בה במקום אחר. חברי פיליפ הציע את האצ'ורדה דה גאמבאש (Açorda de gambas) וכך הוא תיאר לי אותה: “לוקחים לחם, שרימפס, שום, מים וכוסברה, מערבבים הכל ואוכלים”. אז כמו שזה נשמע, המרקם היה באמת מיוחד, שלא לומר עיסתי, אבל הטעם היה מוכר וטעים ביותר לחובבי פירות ים (כתובת: Travessa da Queimada 22, אתר:restaurantealfaia.com). מכאן המשכנו למקומות הבילוי בבאירו אלטו (כלומר הם המשיכו. השעה היתה כבר אחת בלילה ולי ציפה עוד יום עמוס למחרת...).

רובע באירו אלטו הוא מוקד חיי הלילה של העיר. זו שכונה עתיקה וציורית מן המאה ה-16, שבמשך היום היא די מנומנמת, אבל בשעות הקטנות יותר של הלילה, בייחוד בסופי השבוע, היא מתעוררת. הסמטאות הצרות, העוברות בין הבתים הקטנים והישנים מתמלאות בבליינים שמחים, שיוצאים ונכנסים מהברים השונים. כולם אוחזים בכוסות בירה או יין, עוברים מדרינק אחד לשני ובדרך למועדונים שברובע, כשמוזיקה נשמעת מכל מקום.

היכן ליהנות מפאדו כמו שצריך

אי אפשר לבקר בליסבון ובפורטוגל בכלל, בלי להתוודע קצת ל”פאדו”, אותו סגנון שירה לאומי, שהתפתח כנראה אי-שם בתחילת המאה ה-19 ומאופיין דווקא כשירה נוגה ואף עצובה, המתארת את קשיי החיים של יורדי הים. כשסיפרתי לנונו, חבר מקומי, שבאותו הערב אני הולך להופעת פאדו, הוא הביט בי מעט ברחמים. “זה עשוי להיות מעט מדכא...”, הוא ניסה להנמיך אצלי ציפיות.

כאמור, ישנן מסעדות פאדו רבות ברחבי העיר, בהן תוכלו לאכול ארוחה ולהאזין לשירה, אך חלקן מלכודות תיירים. אני דווקא הלכתי לצפות בהופעה “נטו”, ב”פאדו אין שיאדו” (Fado in Chiado). התיישבתי באולם התיאטרון הקטן. על הבמה עלו זמר, זמרת ושלושה נגנים. במשך 45 הדקות הבאות, נחשפתי לז'אנר הבאמת מיוחד הזה, כשהקולות הנעימים מילאו את החלל. כן, פאדו עשוי להיות מעט מלנכולי לאזניים שלנו, אבל נראה שאנשי המופע השתדלו לבחור גם בכמה קטעים יותר שמחים ואף הפעילו מעט את הקהל, כך שבסופו של דבר זו היתה חוויה מקסימה (כתובת: Rua da Misericórdia 14, מחיר כרטיס: 17 אירו, fadoinchiado.com).

קפיצה קטנה מחוץ לעיר

אם יש לכם עוד זמן פנוי, יש כמה דברים שאפשר לעשות מחוץ לעיר. ביקור בעיר המלכותית סינטרה (Sintra), עם הארמונות המפוארים הוא בגדר חובה. המדריך מיגל ואני דווקא עברנו אל הגדה הדרומית של ליסבון, שם ניצב פסל ענק של ישו, שהיה נראה מוכר. לא פלא – זהו סוג של העתק מפסלו של ישו בריו דה ז'ניירו. תמורת 4 אירו לאדם, עלינו למרפסת התצפית העליונה ומשם צפינו על ליסבון. אם אתם מעוניינים בזה גם, מומלץ לעשות זאת ביום א', כדי להימנע מפקקי התנועה על הגשר.

עוד דבר שאי אפשר להתעלם ממנו בפורטוגל הוא היין. המשכנו לעיירה אזייטאו (Azeitão), לביקור ביקב בקאליוּאה (Bacalhôa), השייך לטייקון חובב אמנות מושבע. כל שטח המקום מוקדש לתערוכות שונות ומיצבים אמנותיים, למשל כלב בוקסר ענק וכחול, שקידם את פנינו בכניסה. אם תרצו לבקר וגם ליהנות מטעימות של שלושה יינות, תצטרכו לתאם מראש אבל יעלה לכם רק 3 אירו לאדם (www.bacalhoa.com).

משם קפצנו לתוך העיירה אזייטו כדי לטעום את הספציאליטה המקומי – טורטאש אזייטאו (Tortas Azeitão) – טורט נפלא בטעמי פירות הדר וקינמון.

זה היה סיום מתוק ומושלם לביקור בליסבון, אחת הערים המקסימות ביותר שביקרתי בהן. אני התאהבתי.

צפו בסרטון מהביקור בעיר, אולי תתאהבו גם אתם:

הכתב היה אורח לשכת התיירות של פורטוגל (Turismo de Portugal) ושגרירות פורטוגל בישראל. תודה לחברת Brussels Airlines על הסיוע בארגון הטיסה.

לתחילת הכתבה

מידע נוסף על פורטוגל שיעניין אותך:

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

מצטרפת להמלצה

השב  · 

כתבה מפורטת

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לליסבון

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד כרטיסים לאטרקציות לחסוך את התור
ולבלות יותר
ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×