טרק הררי וספארי לקינוח

קניה ארץ גדולה ומרתקת. ניתן למצוא בה חופים מדהימים לסתלבט ולצלילות, אתרים פרה-היסטורים ייחודיים, שמורות של מגוון בעלי חיים ו - מבחינתנו - הדובדבן שבקצפת: הר קניה. לפינכם מסלול של שבועיים שכולל את הר קניה ואת איזורי הספארי.

אלידע ישראל
תמונה ראשית עבור: טרק הררי וספארי לקינוח - תמונת קאבר
Thinkstock Imagebank ©

בכתבה זו:

הקדמה

המסע לקניה תוכנן כבר לפני כשנה וחצי. מסיבות שונות (ביטול טיסות אל על, הזמנת הכרטיסים באתיופיאן ועוד) זה לא יצא. השנה, למרות ההתארגנות המוקדמת, כמעט שפיספסנו שוב. בסיפור זה שלפניכם אין גילויים מרעישים או ניתוחים מקצועיים מעמיקים וכוללניים. את אלה אפשר למצוא במדריכים שונים, באתר זה ("למטייל") ואצל ישראלים רבים ה"חורשים" את מזרח אפריקה בכלל ואת קניה בפרט. ננסה להביא כאן מעט מהרשמים שלנו בטיול, קצת ניחוח אישי, מתובל בהומור קל ופרטי מידע, שיקלו על הבאים אחרינו בכך שיקבלו עידכונים והשלמות מידע. המדריך שנעזרנו בו בעיקר הוא "קניה" של Lonely Planet בגרסה העברית של שטיינהרט-קציר. נעזרנו במידע ממקורות נוספים שנפרט בהמשך, אך האחריות המלאה לטקסט- עלי בלבד.

עיקר הטיול יועד לטיפוס בהר קניה. כהשלמה וכתוספת תכננו להוסיף שמורות/פארקים נוספים, ולקינוח ספארי בן ימים אחדים. המועד: שבועיים, מאמצע אוגוסט ועד סופו (העונה היבשה מבחינת מזג האויר בהר, ותקופת נדידת הגנו בין מישורי סרנגטי שבצפון טנזניה לשמורת מאסאי מארה שבדרום מערב קניה).

הר קניה הוא השני בגובהו באפריקה לאחר הקילימנג`רו שבטנזניה השכנה (5895 מטר). במאמר מוסגר- לא בחרנו בקילימנג`רו מסיבות אחדות: א. הוא הרבה פחות אתגרי. ב. אין בו נופים פראיים או צמחיה מיוחדת. ג. הוא מאד תיירותי ולכן מאד יקר. בקיצור... סתם גבוה. על שתי פסגותיו הגבוהות ביותר של הר קניה, Batian ו- Nelion, שגובהם מגיע ל- 5199 מטר ו-5188 מטר בהתאמה, ניתן לעלות רק על ידי מטפסים מקצועיים בעזרת ציוד טכני (חשבנו גם לעשות זאת בליווי מדריך טיפוס בכיר שהינו איתו בקשר - אך מסיבות של עונת שנה לא מתאימה זה לא התאפשר - חבל!). לפסגה השלישית Point Lenana, בגובה 4895 מטר, יכולים להעפיל גם טרקיסטים שאינם מקצועני טיפוס, אם כי יש להדגיש- ההר גדול מאד, גבוה ודורש יכולת פיזית טובה והסתגלות הדרגתית לתנאי דלילות החמצן. את שני סופי השבוע שנכנסו לתקופת הטיול ייעדנו לפארקים קטנים ומיוחדים, שניתן לנוע בהם רגלית. את ארבעת הימים האחרונים של הטיול תכננו לשמורת מאסאי מארה, הגדולה והפופולרית ביותר עקב המגוון הרחב של בעלי החיים בה.

לתחילת הכתבה

מידע למטייל בקניה

  • אנשים: אפשר להאריך בנושא זה רבות. לא נעשה זאת, אלא רק נתאר כי האנשים בקניה חמים, חביבים ומאירי פנים בצורה יוצאת מן הכלל. גם אם ינסו לסחוט מכם מחירים מופקעים או טיפים זה תמיד יהיה בחן רב וברצינות תהומית. חוץ מזה זה די לגיטימי לנסות לשפר מעט את רמת החיים העלובה שהם נאלצים לחיות בה, ולתיירים זה לא ממש גורלי להפסיד עוד כמה שקלים בנוסף להוצאה הכבדה ממילא של הטיול. אך לפעמים הם (המקומיים) מאבדים פרופורציות ומשלשים את המחיר, ואף יותר מכך... ועוד משהו על האנשים- הוזהרנו מאוד מפני שוד וכייסות בניירובי. אנו מניחים שיש מקום לצעדי זהירות, בעיקר בניירובי, בטח בלילה וכמובן באזורים מסוימים בעיר. אך נראה כי גם אצלנו, התיירים, ישנה קצת גלישה מפרופורציות... ככלל, אין תנועה בלילות בכבישים מחשש לשוד (על זה כן קיבלנו מידע ממקור ראשון).
  • שפה: כמעט כל האנשים שתתקלו בהם יודעים אנגלית ברמה בינונית ומעלה, בעיקר מי שעוסקים בתיירות. בכל זאת כדאי ללמוד כמה מלים בקיסוואהילית. זה נותן תחושת כבוד למקומיים, ובעת התמקחות (ויש כאלה כל הזמן) משדר שאתה בעניינים ואין טעם לסחוט ממך מחירי תיירים. (!Ghali Sana! Don't give me Muzungu prices) תרגום: "יקר מאוד! אל תתן לי מחירים ל-"אדם לבן".
  • מטבע: שילינג קנייתי (ש"ק Ksh). השערים הם בין 77 ל-83 ש"ק לדולר (קניה/מכירה בהתאמה). השער המעשי הוא באמצע, זאת אומרת 80 ש"ק לדולר.
  • תקשורת: כרטיסי החיוג של חברות הטלפונים מהארץ אינם עובדים! הפתרון הכי טוב הוא להביא את המכשיר הסלולרי מהארץ, לקנות בניירובי כרטיס Simcard במחיר 300-250 ש"ק וכרטיס טעינת שיחות (כמו הטוקמן).
  • אינטרנט: כיום ניתן למצוא כמעט בכל מקום בקניה "קפה-אינטרנט", אפילו בכפרים שכוחי אל. המחיר זול (בין 1 ל 4 ש"ק לדקה), אם כי מהירויות הגלישה עדין איטיות יחסית.
  • השעון: כמו בישראל (לפחות בתקופת שעון הקיץ אצלנו). זריחה 06:30, אור אחרון 19:00.
  • תחבורה: נושא מורכב ומוזר. בקניה נוסעים בצד הלא נכון של הכביש, כמיטב המסורת הבריטית, מה שמשפיע על המקום בו יש להמתין לאוטובוס ובעיקר לאיזה צד להסתכל לפני שאתה יורד מהמדרכה. לא ברור כיצד מתנהלת תנועת המכוניות והאנשים בו זמנית על שטח נתון. הכבישים דפוקים ברובם. המכוניות במצב תחזוקתי על הפנים ולכן פולטות ענני עשן הפרוש על העיר כשמיכה שחורה ומחניקה. התחבורה הציבורית מדורגת לפי סטנדרט עולה מהנמוך ביותר: אוטובוס- בעיר זהו פתרון זול ולא רע, בתנאי שלא נכנסים לדוחק וצפיפות. מחוץ לעיר לא יצא לנו לבדוק. יתכן וישנן חברות בעלות אוטובוסים משובחים. מטאטו- אמצעי ההובלה הפשוט והמקובל ביותר. זוהי קופסת מתכת שבאופן רשמי מיועדת להובלת עד 14 נוסעים. בפועל אין מגבלה. אם אתם משתמשים בתחבורה זו שימו לב שתרמיל התופס מקום ישיבה יחוייב בכרטיס. מאידך כדאי להקפיד לא לאנוס תרמיל בכוח מתחת למושב כדי שלא יקרע או שתימעך תכולתו. אם הנהג מנסה לקשור אותו על הגג בידקו שלא יהדק את החבל בכוח רב מדי. עדיף להחזיק אותו על הברכיים, אם הנסיעה לא ארוכה מדי. ניסאן- זהו מטאטו משופר. בדרך כלל מתוצרת Toyota. פיז`ו- מונית או פרייבט סטיישן, שבאורח פלא מתוצרת Peugeot. נחשב לפיסגת המותרות בתחבורה הציבורית. האמת היא שיש קטגוריה נוספת לפני האוטובוס. זהו ה-"PICK UP", והכוונה לחוויית הנסיעה בארגז פתוח של טנדר הכורע תחת העומס, יחד עם עוד כעשרה כפריים על מטלטליהם. המחיר תלוי בהתמקחות.
  • מזג האויר: גשם צפוי תמיד. בהרים הוא יופיע בדרך כלל אחר הצהריים. השעות הטובות לטיול הן שעות הבוקר המוקדמות. לקראת הצהריים מתחילה עננות המסתירה את הנופים המהממים של ההר, ואחר הצהריים רצוי כבר להסתלבט על מרק חם או לחילופין בירה קרה ב-HUT. הלילות קרים ובהירים.
  • שומרי מסורת: יש בניירובי קהילה יהודית/ישראלית ואפילו בית כנסת. לפרטים נוספים אפשר לפנות לקונסוליה. ניתן למצוא בניירובי ברשת הסופרמרקטים "Nakumatt" מוצרים כשרים מהארץ או בהכשרים מארצות אחרות, ואפשר בקלות להשיג לחם על בסיס שמן צמחי (Vegeterian fat).

לתחילת הכתבה

טיול בקניה - שיטה וציוד

השיטה: התכנית היתה לעלות במסלול סירימון, לילה ראשון ב-Old Moses Camp, לילה שני ב-Shipton`s Camp, ללכת במסלול הפסגות המעגלי, לילה שלישי ב- Austrain hut, לעלות ל-Point Lenana לזריחה ומשם לרדת במסלול צ`וגוריה עד ל Meru mt. Kenya Lodge, שם נלון בלילה הרביעי. התלבטנו אם לבצע את הטרק בכוחות עצמנו או להיעזר באירגון מקומי. שקלנו את היתרונות והחסרונות והגענו למסקנה - שלאחר מעשה התבררה כנכונה - כי כדאי לקחת מדריך, שבעצם הוא גם האחראי לכל הלוגיסטיקה ולא לבזבז זמן על המשא ומתן עם הסבלים ועם התחבורה.

כמובן שישנה אפשרות "לקנות" עסקה עם חברה המפעילה מדריך, סבלים ותחבורה. החסרון הוא שאין שליטה על מי יהיה המדריך (גורם חשוב בטיול), אך מאידך לחברה טובה וגדולה יש גיבוי למקרים של "פאשלות", כפי שנתאר להלן בקשר לספארי. מבחינת מחירים אין הבדל בין שני אפיקים אלו. למדריך העצמאי יש פחות הוצאות אך בדרך כלל הוא מוביל קבוצה קטנה או בודדים. בסיכומו של דבר, אף אם המדריך ידרוש בתחילה מחירים גבוהים יותר, ניתן בהחלט "ליישר" אותו לפחות לפי מחירי החברות. המחיר יוצא 45$ ליום טרק למטייל, כאשר זה כולל הכל (תחבורה מניירובי להר וחזרה, הדרכה, סבל לכל מטייל וטבח אחד לקבוצה, דמי הכניסה להר והשהיה בו לכל ימי הטיול לכל המשתתפים והצוות, לינות בבקתות לכל הלילות לכל המשתתפים, שלוש ארוחות ליום, בקיצור הכל (חוץ מטיפים בסוף, ועוד נפרט בענין זה). דרך אגב, אם מביאים אוכל לבישול עצמאי ניתן להוריד את העלות עוד.

כמובן שצריך לסכם הכל בדיוק (איזה סוג תחבורה, מהיכן להיכן, סוג הלינה לפני ההר ואחריו וכדומה) ורצוי לכתוב את הסיכומים ואת תשלומי המקדמה והביניים (תשלומים אלו אמורים לכסות את ההוצאות המיידיות שיש למדריך בהתארגנות שלו, בדרך כלל אין לו אפשרות לספוג הוצאות גדולות כאלה) ולהשאיר לסיום את גמר התשלום. צריך לבקש לראות את תעודת ההדרכה שלו ולרשום את פרטיה. הכל ברוח טובה. לגבי הספארי יש יתרון גדול לסגור עיסקה עם חברה גדולה וטובה, משום שמרכיב התחבורה בספארי הוא גדול ומכריע. אם הרכב שלכם, שאיתו אתם נעים ימים שלמים במשך הספארי בדרכי עפר ארוכות ודפוקות יתקלקל, זה ישבית את כל המאמצים, הזמן והכסף שהשקעתם. חברה גדולה יכולה לתת פתרונות מידיים למצבים כאלה ואף לפצות את המטיילים בהחזר כספי או בתוספת זמן טיול, כפי שנתאר בהמשך.

כעיקרון, מחיר יום ספארי הוא 60$ למטייל (50$ לסטודנט, 52$ לבישול עצמאי). המחיר כולל כמעט הכל: הסעה לשמורה וחזרה, הדרכה, שלוש ארוחות ביום, לינות (במחיר זה תקבלו אוהל זוגי מרווח או קטן בקמפ השייך לחברה בתוך השמורה, או במלון פשוט ליד השמורה, אם אין קמפ בתוכה). המחיר לא כולל שתיה אלכוהולית או מים מינרליים. בקמפ בדרך כלל יש מקלחות ושרותים בסיסיים אך סבירים. יש לשים לב כי השמורות בדרך כלל רחוקות מאוד והדרכים אליהן משובשות, מה שהופך חלק ניכר מיום הספארי הראשון והאחרון לימי נסיעה מנהלתית סתם, אבל אין מה לעשות נגד זה. היינו בקשר דוא"ל עם שני מדריכים קנייתים, שקיבלו המלצות ממטיילים ישראלים גם באתר זה. האחד הוא Joshua Wachira והשני Michael Mike. הם הציעו חבילות די דומות מבחינת תוכן ומחירים (שבדיעבד היו גבוהים הרבה יותר ממה ששילמנו בפועל). לא יכולנו ולא רצינו לסכם ולסגור עם אף אחד מהם בשלב מוקדם, אלא רק לאחר שנגיע לניירובי ונראה מה יהיו הנתונים בשטח (צירוף נוספים לקבוצה, שינויי תאריכים ומשך הטיול ועוד אילוצים שעלולים היו להשפיע על ההחלטה).

ציוד נדרש (דגשים בנוסף לרשימות האישיות של כל אחד):

  • נעלי הליכה טובות (רצוי מאד Gortex).
  • סנדלים/נעליים נוחות לשעות הערב/הפנאי.
  • ביגוד חם ללילות ולפסגה. כובע צמר, כפפות, מעיל פליס.
  • תרמיל גדול לרוב הציוד (נישא על ידי הפורטר, עד 18 ק"ג).
  • תרמיל יום קטן לציוד מינימלי/אישי/מיידי/חרום, וגם לארוחה קלה באמצע היום. (בדרך כלל נפרדים מה-Porters בבוקר, הם מעמיסים את התרמילים הכבדים ומדלגים בקלילות של איילות לנקודת הסיום היומית, אליה תגיעו תשושים וסחוטים לאחר שעות אחדות. ניתן לסכם עם המדריך נקודת מפגש עם הסבלים בצהריים).
  • כיסויי גשם לתרמילים.
  • טבליות לטיהור מים יוד (כל מים שיכנסו לפה דורשים טיהור, ולמהדרין גם הרתחה).
  • חומר דוחה יתושים- לקנות חומר חזק וטוב ולהקפיד להשתמש בו תמיד. בעל החיים הקטלן ביותר באפריקה הוא היתוש, והתרופות נגד מלריה אינן מבטיחות הגנה של מאה אחוז (פגשנו גם כאלה שחלו למרות ה-Lariam).
  • טבליות נגד מחלת הגבהים- שיהיה למקרה הצורך. חבל להפסיד את ההעפלה בגלל זה.
  • שק שינה חם. הטמפרטורות בגבהים עשויות להגיע בלילה עד למינוס 10 מעלות.
  • אוהל אטום למים. למרות הזמנת מקומות הלינה בבקתות, תמיד כדאי שתהיה אופציה ללינה בחוץ.
  • הגנה משמש- כובע שוליים, משקפי שמש, קרם הגנה לעור ולשפתיים.
  • מוט/ות הליכה- רצוי ומומלץ ביותר, להקטנת העומס על השרירים, להקטנת הלחץ על הברכיים ולהגברת הבטיחות. מי שמנסה- לא מוכן לוותר.

לתחילת הכתבה

התארגנות בניירובי

יום ד` 11.8.04: טיסה ב"אתיופיאן איירליינס" (640$ כולל מסים וכו`) אחר הצהריים לאדיס אבבה (ארבע שעות). המתנה של כחמש שעות עד לטיסת ההמשך לניירובי (שעתיים). הטיסה חלקה והחברה מדייקת אדיבה ונעימה. נחיתה ב 05:00 בבוקר. ביציאה מהטרמינל כבר אורבים ה"חאפרים". מיד אנו מזוהים כישראלים ובאויר מתעופפות ברכות ה"שלום" וה"מה נשמע" בעברית, יחד עם ההצעות הקוסמות לטרקים וספארים. בצד עומד בחור שקט וביישן המחזיק בידו כרזה ועליה כתובת דוא"ל מוכרת מאוד. כן, זהו ג`ושוע.

מאמר מוסגר- המתחרים לא בוחלים בשום טריק ותרגיל כדי לחטוף קליינטים זה מזה. ג`ושוע מוכר בין הישראלים ויש לו ביקוש, ומכיוון שבנבדל מהקולגות שלו הוא אינו נדחף ומתלהב מעצמו ביהירות מנצלים זאת כמה ממתחריו, ובעזות מצח מזדהים בשמו ("Yes, I am Joshua"), או כ"אחיו" שנשלח לקחת את הקליינט, או שג`ושוע איננו כי הוא בטיול, או בחו"ל או אפילו מת!!!. לאחר שהשתכנענו כי הוא אכן ג`ושוע, ממילא הוא נבחר כמדריכנו(ולא מייק שלא הופיע. בהחלט יכול להיות שמייק בסדר גמור) אנחנו ממתינים לרכב שהוא מארגן לקחת אותנו לאכסניה Upperhill Campsite, בעלות של 800 ש"ק למונית משדה התעופה. באכסניה כמה אפשרויות לינה: אוהל על הדשא (300 ש"ק לאדם), דורמיטוריום (חדר שינה גדול משותף- 400 ש"ק) , חדר שינה זוגי (500 ש"ק). קבענו עם ג`ושוע שיחזור מאוחר יותר כדי שנסגור עניינים והלכנו לישון כמה שעות אחרי ליל השימורים של הטיסות.

יום ה` 12.8.04: אחר הצהריים ירדנו לעיר (40 ש"ק באוטובוס) כדי להשלים ציודים (בלוני גז, בנזין לבן) ומצרכים (לחם, מים מינרליים פירות). חזרנו לאכסנייה (250 ש"ק למונית) ופגשנו את קובי נילי ודורית, שזה להם בסיס המוצא והחזרה לשיטוטיהם ברחבי מזרח אפריקה מזה כמה שבועות, ועוד ידם נטוייה! אנו מעבירים איתם ערב נעים של הכנת ארוחת ערב מושקעת, ותוך כדי כך גם מקבלים מהם מידע חשוב ומועיל. הולכים לישון עם תוכנית לסוף השבוע.

לתחילת הכתבה

נייבשה ופארק הלס גייט

יום ו` ויום שבת 13-14.8.04: מיד בבוקר אנו קובעים עם ג`ושוע יציאה להר החל מיום ראשון בבוקר עד ליום חמישי, וכן סוגרים עסקת ספארי עם ג`יימס מחברת "PRIME TIME" ליום ראשון הבא (בעוד שבוע וחצי). המפגש יהיה בנקורו- עיירה מצפון מערב לניירובי, ליד אגם נקורו (פלמינגו) ובדרך (פחות או יותר) לשמורת מאסאי מארה. שלישיית הישראלים המליצו עליהם, למרות שהיתה להם תקלה טכנית ברכב ש"דפקה" להם יום שלם. אבל הם ממילא לא ממהרים לשום מקום, וג`יימס פיצה אותם כספית. אז זה לא נורא... אמרנו לג`יימס שאצלנו בעיה כזו לא תהיה קבילה כי הזמן יקר לנו מאוד. אז אמרנו... אז הוא הבטיח... אנו מארגנים את כל ציודנו ויורדים לעיר לתפוס מטאטו לעיירה נייבשה (שעה וחצי, 150 ש"ק). בנייבשה צריך להחליף מטאטו לזה שנוסע מערבה לכיוון נארוק ולכפרים שבדרך, לאורך חופו הדרומי של לייק נייבשה (חצי שעה, 60 ש"ק) וכל הנהגים מכירים את התחנה של המטיילים ב Fisherman`s Camp.

מתמקמים באוהל המדוגם על הדשא בקמפ (200 ש"ק לאדם ללילה), שוכרים אופניים במקום (500 ש"ק לאדם ליממה- יכול להיות שאפשר לשלם פחות) ויוצאים לפארק Hell`s Gate הסמוך. זוהי שמורה המאפשרת תנועה ללא כלי רכב, מתאימה ליום שלם והיא פתרון מצוין למי שאינו נוסע בשבת. (15$ לאדם, אפשר לשלם בש"ק). זברות, אנטילופות שונות, באפאלו`ס, חזירי יבלות ודורסי יום. די קרוב לכניסה ישנו עמוד סלע נחמד המשמש לטיפוס צוקים. בדרך כלל ממתין לידו מדריך טיפוס המציע את הדרכתו גם לחובבים (1000 ש"ק). הפעם ויתרנו...

בחלקו הרחוק של הפארק ישנו קטע קניוני (3 שעות רגלית במסלול הארוך). בתחילתו תחנת פקחים המציעים (וכמובן ממליצים לשכור אחד מהם לליווי תמורת 1000-500 ש"ק "לטובת הקהילה"). בסופו של יום ארוך אך נינוח חזרנו לאוהל, קופי גוריצה בחליפות שחורות-לבנות מקבלים את פנינו בזינוקים חינניים בין העצים שמעלינו, ובלילות יוצאים מן המים היפופוטמים לרעות בדשא לא רחוק. זו אמנם חיה צמחונית אך עם ניבים ענקיים ופיוזים קצרים. וכששני טונות רצים לכיוון הפנס המסנוור שלך ... כך בילינו בכיף את סוף השבוע. במוצ"ש הגיע אלינו ג`ושוע עם שחר (בחור ישראלי שהינו איתו בקשר עוד בארץ והצטרף אלינו לטרק בהר).

לתחילת הכתבה

הר קניה - מתחילים לצעוד

יום א` 15.8.04: 06:00- שלושתנו יוצאים עם מטאטו שארגן ג`ושוע לניירובי. מחליפים לפז`ו ויוצאים איתו לנניוקי, העיירה של ג`ושוע ובסיס היציאה להר במסלול סירימון. לאחר כשלוש שעות נסיעה אנו מתמקמים במסעדה לצהריים. בזמן שג`ושוע סוגר את הקצוות לטרק (תיאום לינות, סבלים וכו`) אנו מספיקים להיכנס לקפה-אינטרנט הסמוך לגלישת התעדכנות קצרה. עולים על הג`יפ (גרוטאה מוזיאונית מזמן מלחמת העולם השנייה- לא בצחוק!). הנהג מניע בעזרת מנואלה (להשכלת קוראינו הצעירים- זו אינה גברת. זו ידית המתחברת למנוע מלפנים, ובתנועה סיבובית מלאת כוח מחליפה את מערכת הסטרטר ה"מודרני") ויוצאים בקירטוע צפונה. לאחר כ-13 ק"מ שלט עץ גדול המפנה לדרך עפר אדמדמה היורדת מן הכביש ימינה למסלול סירימון. לפנינו כשעה של טלטלה לאורך 10 ק"מ בדרך העפר העוברת בין שדות וכפרונים. קוי המתאר של ההר מתחילים להצטייר לפנינו. אט אט מחליף היער את השדות המעובדים והשביל הופך תלול ומשובש יותר. אני מקבל קידום ומשמש כעוזר הנהג (מישהו הרי צריך להחזיק עם הרגל את מוט ההילוכים כדי שלא יקפוץ מהראשון, לא ???). קופים חוצים מפעם לפעם את דרכנו וגללי פילים מעידים על שוכני היער. השעה 16:30 ואנו נוחתים בשער הפארק. לידו מספר מבני אבן נאים המשמשים כאכסניה (2650 מ`). במאמר מוסגר- מי שלא ממהר ו/או לא התאקלם לגובה יכול להישאר כאן ללינת לילה. באופן כללי- מאד לא כדאי לרוץ בהר, משתי סיבות: הראשונה בטיחותית- הסיכון לחטוף A.M.S (מחלת גבהים), והשניה חווייתית- חבל לסבול ב"טחינת" קילומטראז` ולהפסיד את היופי המהמם של ההר.

המדריך מסדר את הכניסה, ואנו עסוקים בלהתעטף במעילי הגשם ולכסות את התרמילים. כן, קבלת פנים גשומה לכבוד תחילת ההליכה. לא נורא, העיקר שכבר יש אקשן! לפנינו כשלוש שעות של עליה והיום עומד להסתיים. לאחר כשעתיים אנו עוברים את קו העצים (שאינם צומחים מעבר לגובה 3000 מ`) והנוף נפתח ל-Bush. ממש עם אור אחרון אנו מגיעים לתחנתנו- אכסנית Old Moses. באכסניה כבר מצטופפים כעשרים מטיילים מכל העולם, ואנו מכירים את קבוצת הישראלים שהגיעו לקניה רק לצורך הטיפוס עם חברת "אקו" בהדרכת אהרוני (ושוב תודה על ה-Uramox). מארגנים את ארוחת הערב והולכים לישון בחדרי הדורמיטוריום במיטות קומותיים.

יום ב` 16.8.04:  06:00- השכמה. תחילת תנועה 07:30 (במקום 07:00) לאחר שתיית בוקר חמה. לפנינו טיפוס של כשש-שבע שעות עד לאכסנית Shipton`s Camp. כשעה לאחר תחילת ההליכה השביל מתפצל (שתי ההסתעפויות מגיעות בסיכומו של דבר לאותו מקום, ההבדלים הם בקושי, באורך ובעבירות ). השביל השמאלי קצר יותר ויבש יותר אך תלול וקורע. השביל הימני - בו בחרנו - אמנם ארוך, בוצי וחלקלק אך כפיצוי הוא מעניק נופים נהדרים ומדרון מתון יחסית. השביל יורד וחוצה את הנחל Ontulili, מטפס על השלוחה שמעבר לו, יורד וחוצה את הנחל Liki North ומטפס גם על השלוחה שמעבר לו. כעבור כארבע שעות מתחילת ההליכה אנו עומדים בראש השלוחה. העמק Mackinder Vally פרוש לרגלינו במלוא עומקו והדרו. זהו עמק "U" קלאסי, הנוצר מפעולת הכבישה והפילוס שיוצר קרחון ענק בגלישתו. הרוח מטיסה קרעי עננים במעלה העמק לעבר הפסגות, שעדיין מתנוצצות בשמש הבוקר. דקות ספורות לאחר מכן והן כבר מתכסות בעננות שגרתית של לפני צהרים.

השביל גולש מטה לעבר הנחל Liki, הזורם למטה מימיננו. מצידו השני של הנחל נראה שביל נוסף העולה במקביל אלינו. אנו עוברים בתוך "יער" של "עצי" סביון כרובי ענקיים ולובליות שונות. הצומח כאן הוא יחודי ומגיע למימדים מפלצתיים עקב תנאי מזג האויר הקיצוניים. שפני סלע מקפצים על הדרך ללא פחד. משמאלנו מזדקפים להם צוקי Terere ו-Sendeo כשומרים על העמק היפה שמתחתם. חוצים את הנחל והשביל מושך ימינה ולמעלה לכיוון קיר סלע, החצובות בו מערות שפתחיהן מלבניים (Shipton`s Caves). השביל עולה בתלילות ועוקף את קיר הסלע מימין. בעומדנו למעלה כבר נראה בקרבתנו את הגגות הירוקים והמזמינים של Shipton`s Camp. עוד רבע שעה של מאמץ... והגענו.

שוב שגרת ערב חביבה של המולת מטיילים האוכלים ומארגנים ציוד. אצל ישי יש בעית זוגיות: הסוליה של אחת הנעליים החליטה להפרד מגוף הנעל. הטיפול שנקבע על ידי מועצת חכמי השבט היה הדבקה מאולתרת וקשירת מיתרים (מאולתרת עוד יותר) סביב הנעל הסוררת. אצל שחר הבעיה יותר קשה- עקב מאמצי ההליכה הוא חטף כאבי ברכיים נוראיים, שסיכנו את עצם יכולתו להמשיך מחר. סוכם כי מחר בבוקר הוא יחליט איך ימשיך.

לתחילת הכתבה

הר קניה - יומיים אחרונים לטיפוס

יום ג` 17.8.04:  מוציאים את האף מהבקתה להביט במראה המהפנט: ממש מעלינו מבהיקה פיסגת Nelion בשמש הבוקר. השעה 09:00- יציאה לדרך באיחור מחריד. היום מתוכנן מסלול הפסגות המעגלי, שבסיומו נגיע לאכסניית Austrain Hut (או בשמה הקודם Top Hut). במאמר מוסגר- יש העושים את המסלול המעגלי וחונים ללילה שלפני הפיסגה ב-Mackinders Camp ויש מטיילים העולים מכאן הישר לפסגת Point Lenana. לדעתנו אלו טעויות קשות. מי שחונה לילה ב-Mackinders משאיר לעצמו עליה ארוכה וקורעת משעה 02:00 לפנות בוקר עד להגעה לפסגה עם הזריחה (מאידך, אם יש חשש למחלת גבהים אז כבר עדיפה אופציה זו כדי להישאר נמוך יותר, ולא לעלות ל-Austrian). מי שעולה ישר לפסגה מ-Shipton`s עושה טעות כפולה כי בנוסף לעליה הארוכה והקשה הוא בעצם מפסיד את הנופים הנהדרים של מסלול הפסגות המעגלי.

מצב הברכיים של שחר גרוע, והוא מחליט לעלות ל-Austrian ישר, יחד עם הסבלים. השביל שלנו עולה מהאכסניה ישר למעלה לכיוון דרום מערב. המדרון תלול מאד וחצצי. עוברים מימין לשרידי Kami Hut והאגם Kami Tarn. לאחר כשעה מאומצת מגיעים לראש האוכף Hausberg Col. מתחתינו נשקפים בכחול בוהק שני האגמים Hausberg Tarn ו-Oblung Tarn. השביל יורד ומתדרדר לעברם ועובר ביניהם. לאחר מכן שוב עולים בכיוון דרום מערב על דרדרת חצצית לעבר האוכף הבא (ללא שם). מראש האוכף נראה למטה האגם היפהפה Emerald Tarn אשר כשמו כן צבעו. משהו! השביל מתחיל לרדת שמאלה ולמטה על דרדרת חצצית. בערך בחצי הגובה, מפסיק השביל לרדת והוא מושך שמאלה על קו הגובה (פחות או יותר) צמוד ומתחת לקיר הסלע הזקוף שמשמאלנו, ומימיננו ולמטה האגם המרהיב. לאחר הליכה קצרה אנו חוצים מישור קטן. מימיננו אגמון קטן, Nanyuki Tarn. מטפסים קלות וחוצים שלוחה קטנה. לפנינו ומשמאל כבר נראים צוקי Midget Peak ו- Point John. חולפים על פני אגמון נוסף, Hut Tarn ויורדים במדרון תלול לעבר עמק מישורי ירוק, אשר זורמים בו פלגים קטנים. בעמק זה שרידי American Camp, המשמש כבסיס היציאה ל-Normal Route בטיפוס לפסגות Batian/Nelion.

אנו חוצים את העמק במרכזו בכיוון דרום. (בחלקו הימני של העמק יורד שביל ל-Mackinder`s Camp). מולנו דרדרת חצצית אדמדמה-אפורה גבוהה וארוכה, עליה נשפוך עוד מעט את שרידי כוחותינו הדלים (ותחשבו על אלה החונים הלילה ב-Mackinder`s Camp וצריכים יהיו לעשות זאת בחושך ולפני הטיפוס לפיסגה!). הנעל השניה של ישי מתקנאת בהסכם ההתנתקות של הסוליה הראשונה, וגם היא נפרדת מגוף הנעל. כפעולת הכנה לקראת ההעפלה אנו מתיישבים לארוחת צהרים של שחיתות: מרק ירקות עשיר ומועשר ממטבחו של השף (ישי- כרגיל ) ואני שוטף כלים (גם כן- כרגיל). ג`ושוע מנצל את ההפסקה ודוהר לתחנת הריינג`רים שליד Mackinder`s Camp כדי לנסות להשיג דבק לנעליים של ישי. הוא חוזר אבל רק מסמרים הצליח לגרד.

אנו נמצאים בראשו של Teleki Valley, עמק "U" יפה וגדול. קמים ומתחילים בטיפוס הארוך והמייגע על הדרדרת החצצית שהוזכרה קודם. הכיוון הכללי- מזרחה. כל 20 מטר של עליה מנוחה של דקה להסדרת הנשימה. עם העליה בגובה והתעייפות השרירים, ההתקדמויות מתקצרות וההפסקות מתארכות. באמצע העליה כבר נראה משמאלנו ולמטה את האגם Lewis Tarn ואת הקרחון המזין אותו. מבט למעלה להמשך הדרך חושף צוק סלעי גבנוני ומימינו אוכף עפר אפור. כיוון ההליכה- לאוכף. העליה נגמרת סוף סוף והשביל מדלג בין בולדרים. 50 מטר לפנינו כבר נראים המבנים האדומים של Austrian Hut. הגענו עם הלשון בחוץ, ופוגשים את שחר, שבגבורה גרר את עצמו לכאן כדי להיות בפסגה. האכסניה הקטנה והנעימה, ששופצה לפני שנים אחדות, יכולה להכיל עד 21 מטיילים בשלושה חדרים (בחדר האחרון יש אפשרות לישון גם בעלית הגג ויש חלון המשקיף אל Point Lenana, ומה צריך יותר?). ערב בהיר וקרררררר יורד. מחר יום הפיסגה !!!

יום ד` 18.8.04: השכמה ב-04:30. תה חם, ארגונים אחרונים, מתלבשים היטב ויוצאים ב-05:30 לפסגה. הזריחה מתוכננת (יומרני קצת לתכנן זריחה, הא?) לשעה 06:30, וזה מספיק בדיוק למרחק שלפנינו. מטיילים קפואים וקרועים מגיעים לבקתה מ-Mackinders Camp, מסכנים!. פנסי הראש מאירים את המטר שלפניך ומרחוק זה נראה כשורת גחליליות זעירות במעלה התלול. הרוח מקפיאה את הפנים, והשלג שירד אתמול וקפא בלילה על הסלעים מקשה על אחיזת הנעלים והאצבעות. עוד כמה מדרגות סלע תלולות מעלינו, מאמץ אחרון... השעה 06:25... ואנחנו למעלה! שמש ענקית ואדומה כדם מגיחה מעבר לאופק וצובעת בצבעי קסם את הפסגות שמסביב. כל המאמצים הגופניים, הנפשיים והכספיים היו שווים את הרגעים האלה. צילומים ושמפניה (וירטואלית) ומתחילים בירידה.

יורדים מזרחה בשביל המתפתל ועובר ליד האגם Harris Tarn (מכאן מתפצל שביל צפונה לעבר Shipton`s Camp). ממשיכים מזרחה עד לאגם Simba Tarn הנמצא במישור טרשי קטן. מכאן עוד שביל הפונה צפונה ל-Shipton`s Camp דרך האוכף Simba Col. ממשיכים בירידה מזרחה (זהו הכיוון הכללי כל היום!). לפנינו נראים קוי המתאר של העמק הגדול והיפה Gorge Valley. העמק הזה מלווה אותנו כל הזמן מימיננו, והשביל מתקרב אליו מדי פעם וניתנת לנו האפשרות להציץ לעומקו. יורדים מדרגות סלע וחוצים עמקים מישוריים. בשלב מסוים נגיע להצטלבות שבילים מסומנת היטב: ימינה- (דרום מערב) ל-Austrian Hut. שמאלה- (מזרחה) למסלול צ`וגוריה (אליו פנינו מועדות), והשלישי ל-Point Lenana (משם באנו). מדי פעם אנו פונים לאחור ונפרדים בסיפוק ובהנאה מהפסגות המתרחקות מאחורינו. תמונה נהדרת. כשעתיים מהפסגה אנו נעצרים לארוחת בוהוריים קלה לחוף אגמון ליד Mintos Hut. המקום מתאים מאוד לקמפ (באוהל) כי הבקתה הקטנה משמשת רק להתארגנות הסבלים. משלב זה אין הרבה מה לתאר. לפנינו כשש שעות של "טחינת" קילומטראז` עד לבאנדות של Mru mt. Kenya Lodge. זה לא עונש משום שהנופים יפים מאוד והדרך היא בירידה מתונה, אבל... המתח והסיפוק של ההעפלה כבר הולכים ונגוזים ונשאר רק לסיים את פרק השיא של הטיול ולהיפרד מההר... ובפרידות אני גרוע!

השעה 16:00, הגענו לבאנדות. לפי התכנון אנו אמורים לישון כאן, ומחר להמשיך בצעידה עוד כ-15 ק"מ (כחצי הדרך שעוד נותרה עד לכפר צ`וגוריה), שם יאסוף אותנו ג`יפ שיקחנו עד הכפר. מצב הברכיים של שחר גרוע ביותר, ולכן הוא יצטרך לצאת מכאן ברכב. אנו עושים חשבון מהיר ומגיעים למסקנה שכבר כדאי שכולנו ניסע בג`יפ עכשיו, ומכאן. כך נוכל להתחלק בהוצאות וגם לחסוך זמן יקר בהתקדמות לקראת יעדנו הבא (לייק בארינגו, המרוחק כשלוש מאות ק"מ מצ`וגוריה ויצריך יום נסיעה שלם). אמנם כך אנו מפסידים את ההליכה היפה ביער הבמבוק המיוחד, אך השיקול היה לטובת הנסיעה. את הנוף נשלים דרך חלונות הג`יפ. מגיעים בערב לצ`וגוריה- כפר קטנטן, ואנו מתאכסנים ב"מלון" עלוב ביותר. לאחר מקלחת מג`ריקן (כי אין מים זורמים בחדרנו, גם לא באסלה המשמשת כתפאורה בחדר) אנו פותחים במלחמת חורמה בפילים המעופפים הקרויים בטעות "יתושים".

לתחילת הכתבה

סוף שבוע רגוע באגם בארינגו

יום ה` 19.8.04: אנו נפרדים משחר, הנוסע לניירובי להמשך טיולו. לנו מזומן יום מתיש של נסיעות והחלפות מטאטו`ס מצ`וגוריה לנאניוקי (שם אנו אוספים את הציוד העודף שהשארנו ב"משרד" של ג`ושוע, אוכל, אינטרנט, סוגרים את החשבון הכספי ונפרדים מג`ושוע והסבלים. התלבטנו בקשר לגובה הטיפ. בסוף השארנו 2000 ש"ק לכל סבל שזה כ-25$, כנראה שהגזמנו מאוד). ממשיכים לנאקורו (350 ש"ק, 3.5 שעות) ומשם ללייק בארינגו דרך העיירה מאריגאט (250 ש"ק כ-3 שעות). לקראת ערב אנו יורדים ב-Robert`s Camp הנמצא בכניסה לכפר קאמפייא סאמאקי. מסכמים עם עוזר הנהג (כן, יש תפקיד כזה, מין סדרן/כרטיסן האחראי לכל מה שלא קשור לנהיגה עצמה) שיבוא לאסוף אותנו מכאן ביום ראשון בבוקר בשעה 08:30. תשובתו כמובן: Hakuna Matata (תרגום: "אין בעיות"). אנו מתמקמים באוהל על הדשא בחניון הנעים והמסודר (300 ש"ק לאדם באוהל ללילה). האזור מוגדר כ"גן עדן לצפרים", ואכן אנו כבר שומעים ורואים את המגוון העצום של בעלי הכנף .

יום ו` 20.8.04: לפני הצהריים- סיור רגלי בסבך שלאורך חופי האגם לתצפית ציפורים. ישי גומר סרט צילום תוך כמה דקות. אחר הצהריים- יוצאים לשייט באגם לתצפית על ציפורי המים, קרוק`ס (קרוקודילים), היפו`ס וגולת הכותרת ביצועי השלך (עיט הדגים), שיורד ביעף ולוכד בטפריו דג מזדמן. כדי לא לאכזב את המטיילים שאינם יכולים להמתין עד שדג ביש מזל יחלוף בסביבה, משליכים מהסירה למים בקרבת מקום לעיט דג מוכן והוא אכן משתף פעולה ושולף באלגנטיות את הקורבן מהמים. לא תמיד משיט הסירה מצליח למצוא את העיט. אם זה מאוד חשוב לכם (כמו לישי)- כדאי מראש להתנות את התשלום בהצלחה לצפות בביצועי העיט. אם הוא לא מצליח למצוא אותו בחופי האגם הקרובים, תוכלו לגלות למשיט את הסוד: בחוף האי הגדול הקרוב יש בטוח עיט!

ישנן עוד כמה אפשרויות בילוי ואטרקציות במקום (סיור לצוקים, הפלגות ארוכות לאגם ולאיים שבו, מוזיאון זוחלים בכפר הסמוך, בריכת שחיה קטנטנה במועדון הסמוך ועוד). את כל האפשרויות ניתן להזמין דרך משרד הקמפ, אך מחוץ לו, ליד הכביש, יחכו לכם "חאפרים" שימכרו לכם את אותם הפעילויות במחירי תחרות. בערב נפגשים כל המטיילים במסעדה-בר שליד הכניסה ומעבירים את הזמן בכיף.

יום שבת 21.8.04: יום של זולה. המולת ציפורים מסביב מכל גודל, גוון וצורה.

לתחילת הכתבה

ספארו בשמורת נאקורו ובמסאי מארה

יום א` 22.8.04: בשעה 08:30, כפי שסיכמנו, הציוד ארוז ומוכן על הכביש אך המטאטו לא מגיע. אנחנו חייבים להגיע עד 11:45 לנאקורו למפגש עם הרכב האוסף אותנו לספארי. בלית ברירה תופסים Pick up (יעני טנדר פתוח) המוביל כפריים לעיירה מאריגאט. באמצע הדרך אנו רואים את המטאטו "שלנו" נוסע מולנו בדרכו לאסוף אותנו. מילא איחור, אבל כל הכבוד לכיבוד ההבטחה. אנו עוברים למטאטו ומגיעים בזמן למפגש עם הג`יפ. הבעיה היא שהג`יפ לא מגיע בזמן, אלא באיחור של כשעה וחצי. לא נאריך, אחרי ארוחת צהרים יוצאים לכמה שעות ספארי בשמורת לייק נאקורו, המפורסמת בלהקות הפלמינגו העצומות הממלאות את מלוא העין בוורוד. בנוסף לאלה נמצא את השקנאים, המאראבו (עוף דמוי חסידה הניזון מבשר פגרים) וחופמאים שונים. מבין היבשתיים נראה כאן את הקרנף (בע"ח מוגן מאוד שהובא לכאן כי שמורה זו מוקפת גדרות ובפיקוח הדוק), ג`ירפות מזנים שונים, נמר, קופים שונים ועוד. גשם "פתאומי" שהחל ניתך ודולף לתוך הג`יפ קוטע את הסיור. אנו חוזרים ללינה במלון בנאקורו.

יום ב` 23.8.04: אנו בדרכנו לשמורת מאסאי מארה הענקית הנמצאת בדרום מערב המדינה, על גבול טנזניה. הדרך ארוכה (כחמש שעות נסיעה) ובחלקה משובשת מאוד. באמצע הדרך הג`יפ מראה סימני קריסת מנוע. טלפון מהיר והחלטי לג`יימס מחברת "Prime Time" מבהיר לו כי מוטב שישלח בדחיפות רכב חלופי. חשבנו לעצמנו "או קיי, הוא הבטיח...", הג`יפ חזר לניירובי ואנחנו עם ציודנו מתייבשים ליד מזנון דרכים בעיירה המאובקת Narok, באמצע הדרך למאסאי מארה, In the middle of nowhere. מחזה סוריאליסטי הלקוח כמו ממערבון ישן או מ"קפה בגדד". שלוש שעות על השעון, בדיוק כמו שהובטח, נוחת בחצר המזנון טייס המיניבוס שבא להובילנו ולהדריכנו בשלושה ימים הבאים בשמורה. את השעתיים הבאות בילינו בריחוף מעל ומצידי הבורות שעל דרך העפר לשמורה (וזו הדרך הראשית לשמורה הכי מפורסמת של קניה החיה על תיירות!). הנהג הקאמיקאזי נשבע לי שהרכב שלו, אך משום מה לא נראה לנו שאפשר כך להתעלל ברכב אפילו אם הוא לא בעל חיים. גם נגמ"ש לא היה מוכן לסבול זאת. למרות הטיסה הגענו לקמפ רק בערב, זאת אומרת הפסדנו חצי יום ספארי. מתארגנים ללינה באוהל סביר. שירותים ומקלחות בסיסיים. מטבח מרכזי וסככת חדר אוכל המשמשת לכל המטיילים למפגשים חברתיים מעניינים.

יום ג` 24.8.04: יום שלם של ספארי. היה זה יום מוצלח ביותר על פי כל קנה מידה. הצלחנו לראות כמעט את כל החיות בשמורה: אריות, נמר (שעה של תצפית בחיה לילית חמקמקה וסוליסטית הניבה סרט שלם של צילומים), צ`יטות, פילים, ג`ירפות, באפאלו`ס, היפו`ס, קרוק`ס וכמובן אנטילופות שונות, זברות וגנו (שזו להם עונת הנדידה הגדולה). לקראת ערב הצלחנו לצפות בשני אריות (זכרים צעירים יחסית) הטורפים באפאלו. מחזה לא שכיח, מעניין, אך גם... מצמרר משהו... (לא יכולתי להימנע מלהשוות את הביצוע הג`ובניקי של שני הבריונים הצעירים האלה על הזקן הכבד לעומת הציד המתוכנן והביצוע המושקע של שלישיית לביאות השוכבות במארב נגד כיוון הרוח, בעוד האחרת "דוחפת" את עדר הזברות לכיוונם, זינוק... נעילה על המטרה... מרדף קשה... ובסיום קפיצה על גב הקורבן ומלתעות בצואר... (זכרים, שבו בצל, צודו זבובים ותתבטלו... תשאירו את העבודה הרצינית למקצועניות!).

יום ד` 25.8.04: הצלחנו לשכנע בטלפון את ג`יימס (מהחברה) לפצות אותנו על חצי היום האבוד על ידי השלמת היום בספארי מלא, לינה נוספת בקמפ וחזרה לניירובי מחר בבוקר, במקום היום בצהריים. חזרנו לזירת ה"רצח" מאתמול בערב, וכבר מרחוק נראו הנשרים המגיעים לנחיתה במבנה של טור. על הקרקע רק שלד הבאפאלו נותר, וסביבו התקוטטות אוכלי הפגרים. התבזבזו לנו עוד כמה שעות על תיקונים מאולתרים של הרכב (כמה מכות סלעים יכול קארטר לחטוף עד שהוא נסדק ומתחיל לדלוף שמן?). כיוון שיום האתמול היה כה מוצלח, ביקשנו מהנהג/מדריך שלנו שאנו רוצים להתמקד בנסיון לצפות בצליחה הדרמטית של נהר המארה על ידי העדרים הגדולים של הגנו, ובניסיון לצפות בצ`יטות בציד. הגנו לא כל כך שיתפו פעולה (המדריך טען שאי אפשר לחזות מתי במשך היום הם מתארגנים לצליחה). בענין הצ`יטות- נשארנו בסביבתם זמן רב תוך השתדלות לא להפריע להם, ראינו כמה נסיונות ציד שלא עלו יפה וברדת הערב החל גשם והעדפנו לסיים בביטחון את היום האחרון בקמפ ולא להיתקע בדרכים בוציות.

יום ה` 26.8.04: 07:00 יוצאים בחזרה לניירובי. בדרך עוצרים לקנות קצת מזכרות ומתנות. ישי לא מוותר על ארוחה מלאה ב"קרניבור", מסעדת הבשרים ה"מיוחדים", הישר משדות הציד הנצחיים. אני מסתפק בקרקרים, מרק ואורז על הגזייה בחניון הרכב של המסעדה המפורסמת. אחר הצהריים אנו מגיעים לשדה התעופה לטיסת לילה חזרה הביתה.

לתחילת הכתבה

היה נ ה ד ר !!! להתראות ולהשתמע במסע של השנה הבאה! מקווים שנהניתם לקרוא ושתפיקו תועלת מכך, אשמח לתגובות ושאלות.

  כתיבה: אלידע ישראל, צילומים: ישי אלידע

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

מה המחיר?

השב  · 

טיול זול ומעולה - מדריך מדהים!!

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לאגם נקורו

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×