יוצאים לדרך לכיוון ה-Great ocean road

יוצאים לדרך. ענבר ונטע מגלים את ביתם החדש בקרוואן. וכמובן לכל אחד מהם דעה משלו...ומה עם ההורים?- ניר ושירי נהנים מהמראות בדרך לגרייט אושן רואד, מתפעלים מהמפגש עם הקואלות ושאר בעלי החיים אותם הם פוגשים בדרך.

iksharon
תמונה ראשית עבור: יוצאים לדרך לכיוון ה-Great ocean road - תמונת קאבר

בכתבה זו:

יוצאים לדרך

ביום שלישי בערך ב-11:00 עזבנו את קלאץ` דרך כביש ה-West gate מערבה לכיוון העיר Geelong. סוף סוף. חמה?- כי היום שלפני כן היה מתיש במיוחד. פתאום הבנו שמחר באמת יוצאים לדרך ושצריך להצטייד. אז עברנו בחנות לציוד של מכוניות שהיתה, בדיעבד, יקרה. אח"כ העברנו בעלות על כל כלי הרכב (הג`יפ והקראוון) וקינחנו ב-Kmart למצעים והשלמות. שם גם עלינו על הטעות שלנו. היינו צריכים להתחיל ב-Kmart. ראשית, יותר זול שם, שנית יש שם הכל. את מה שלא היינו מוצאים שם היינו מחפשים בחנויות ה"מקצועיות" והיקרות יותר. באופן כללי אנחנו ממליצים על הרשתות הגדולות. הן קיימות בכל תחום (ציוד לאוטו, ציוד לבית, מזון וכו`).

לתחילת הכתבה

קווינס קליף

התחלנו את הטיול בנסיעה ל-Queens cliff שנמצאת על הקצה של חצי האי בלארין. בלונלי פלנט כתוב שיש שם המון שרידים של ספינות שניסו לעבור במיצר הצר למלבורן וחזרה אבל אנחנו, לאחר חיפוש (לא ממש יסודי) -לא מצאנו. אמנם יפה שם ואניות טבועות כנראה יש שם, אבל רק מתחת לפני המים. לפני היציאה החלטנו שכל יום ב-16:00 אנחנו רוצים להיות כבר במקום הלינה שלנו. חיפשנו מקום באיזור, ומשלא מצאנו כלום, חוץ מקראוון פארק 5 כוכבים ב-42 דולר ללילה, המשכנו לנסוע עד שמצאנו אחד סביר. "לילה ראשון בלי אמא" היה מוזר ומבלבל. התחלנו בהתמקמות שזה אומר: התחברות לחשמל והעברת המקרר למצב "Elect" (עבודה על 240v), הורדת הקראוון מוו הגרירה ויישורו בעזרת פלס, הורדת 4 רגליים לייצוב הקראוון, וכאן הגענו לקץ` של הלילה הראשון. הכנת ארוחת ערב לפני המקלחת. בדיעבד - טעות גדולה!!! .... הלכנו להתקלח (כולנו ביחד) בערך ב- 19:30. בחוץ היה קר וזרם המים החמים - חלש. הילדים צרחו (טוב, היה להם קר), אנחנו קפאנו. שירי הודיעה שנגמר הטיול ושחוזרים הביתה - בקיצור שישו ושימחו ... הלילה עצמו עבר דווקא בסדר - ארבעתנו על המיטה הלא גדולה במיוחד. היה קצת צפוף אבל `משפחתי` מאוד.

למחרת בבוקר קמנו למעט יותר אופטימיות. ביציאה שאלנו בנימוס מהול במבוכה את פקידת הקבלה איפה אנחנו בדיוק. התשובה היתה Ocean grove. שמחנו שזה בכיוון שלנו ויצאנו הלאה. חצינו את הגשר לכיוון Barwon heads. בדיוק כשנגמר הגשר שירי זיהתה משהו שדומה לבית קפה על גדת הנהר משמאל. לא יכולתי לסרב ועצרנו. המנקה, שהיה היחידי שם באותה עת, בישר לנו שפותחים רק ב-09:30 והשעה היתה 08:45. יודעים לחיות האוזים האלה. התאכזבנו אבל כיוון שהיה שם יפה על החוף, אז הלכנו לנו לטייל קצת. טיפסנו על המצוק וראינו את הנוף. חוף לבן שזור באצות בצבע חום, ים שבצידו האחד נראה כמו אגם ובצידו השני אין לו סוף, ובצד השני גבעות ירוקות עד לאין סוף וכפרים בודדים פזורים. היה נעים.  כשחזרנו בית הקפה היה כבר פתוח אז שתינו. אנחנו קפה ונטע Babycino שזה חלב מוקצף עם שוקו מעל. היינו מאושרים על הטיולון הלא מתוכנן ועל ההזדמנות לבלות בבית הקפה על גדת הנהר. איזו דרך נכונה להתחיל יום...

לתחילת הכתבה

טורקי ולורן

המשכנו לכיוון ה-Great ocean road. עצרנו במרכז המידע של עיירת הגולשים טורקי Torquay שהוא גם מוזיאון גלישה ונכנסנו לאינטרנט כי הוא פשוט היה שם. כשרצינו לשלם גילינו ששכחנו את הארנק בבית הקפה. חזרנו לשם, לקחנו את הארנק, שילמנו בדרך על האינטרנט והמשכנו ללורן Lorne. ב- Lorne גילינו עוד שתי תגליות מעניינות. בחלק מחניוני הקראוונים יש Baby room שהוא חדר מיוחד לטיפול ורחצת תינוקות אז עשינו לענברי ונטע אמבטיה משותפת והאידיליה חזרה לחיינו. אפילו חיברנו תנור חימום. התגלית השנייה היא המנגל החשמלי. זה יותר דומה למחבת חשמלי אבל זה יותר מנוח לבשל עליו וזה בטח פחות מסריח את הקראוון. מכל מקום העיירה נחמדה מאוד עם חוף ים מקסים וטיילת. למחרת לא התחברנו אל הקראוון (פחות 20 דקות בהתארגנות!!) ויצאנו לטיול 4X4 בפארק המדינה אנגאהוק-לורן Angahook. לקחנו את השביל היחידי כמעט שלא סגור בעונה. היה אדיר. מעבר לנסיעה היפהפיה ראינו קנגרואים, תוכים, והדובדבן שבקצפת - דובי קואלה . מביני עניין טוענים שאנחנו ברי מזל. אני אומר שזה לא מזל - זו שירי. היא התגלתה כציידת קואלות (בעיניים) מוכשרת במיוחד. חזרנו מוקדם לחניון ויצאנו לסיבוב רגלי בעיירה. קנינו גלידה, שתינו קפה. היה אחלה.

לתחילת הכתבה

אפולו ביי וקייפ אוטוויי 

 

בבוקר, המשכנו ב-Great ocean road. הכביש הוא באמת מקסים במיוחד. יש נוף מהמם של יערות עבותים מצד אחד וחופים מצד שני. והמון מקומות לעצירות נוף ואם רוצים גם המון מקומות לטיולים מכל הסוגים. עצרנו לקפה וארוחת בוקר כ-20 דקות אחרי לורן. היה קצת קריר ורוח נישבה אבל השמש ליטפה אותנו. עשרות תוכים בצבעי אדום-ירוק התעופפו סביבנו. היו שם גם ציפורי קקדו לבנות עם כרבולת ועוד כמה מיני ציפורים יפות שאנחנו לא מכירים את שמותיהם. מדהים.

עצרנו לתצפית ב- Lookout-Mariners -תצפית יורדי הים) קצת לפני Apolo bay) ממנה נשקפים נופים יפים של קו החוף. היינו יכולים להיות מופתעים מרמת השביל הירודה והבוץ הנוראי אילולי פגשנו את בעל החווה שאליה נכנסנו במקום להכנס לשביל המסודר שהאיר את תשומת ליבינו שנכנסנו לשטח פרטי. בכל מקרה הנוף היה שווה גם את ההליכה הזו. באפולו ביי Apolo bay נכנסנו לחנות דגים וקנינו דגים לארוחת שישי בערב.

הנקודה הבאה היתה המגדלור בקייפ אוטוו`יי Cape Otway. המגדלור מהמאה ה-19 ממוקם בנקודה מאוד יפה על האוקיינוס והנסיעה אליו עוברת בתוך יער עבות והיא גם כן מאוד יפה.

מהצהריים התחילה רוח מאוד חזקה. לאט לאט זה הפך לחורף אמיתי ולכן החלטנו לקצר את הנסיעה. שתינו קפה טוב בפונדק דרכים 15 דקות לפני Lavers hill שם גם ישנו בחניון קראוונים קטן ובסיסי. מאוד בסיסי. יחד עם זה היה בו את כל מה שהצטרכנו - מים חמים, חשמל, ומנגל חשמלי. בערב מזג האוויר היה ממש חורפי וקר אבל בתוך הקראוון היה נעים וחם והכי חשוב - טעים. דגים על האש, אורז וסלט.

למחרת קמנו לבוקר חורפי וקר. הרוח המשיכה בתנועתה ואנחנו גם, המשכנו בתנועה לאורך הגרייט אושן רואד - לחלק היותר מצוקי ודרמטי. הדרך נוסעת במרחק מה מהחוף ויש כניסות לתצפיות כל כמה קילומטרים. מאוד יפה . שווה להכנס לכמה שיותר תצפיות כי זה באמת משהו מיוחד. מה שהדהים אותי, מלבד הנוף, זה האוקיינוס עצמו. אנחנו, בישראל, רגילים לים התיכון שהוא בעצם מעין אמבטיה קטנה ומוגנת. האוקיינוס הוא משהו הרבה יותר קיצוני. גלים ענקיים, מים קרים והמון עוצמה. לא פלא שנוצרים `פסלי` סלעים כאלה עם הבלייה הזו.

לתחילת הכתבה

פורט פרי

עצרנו לישון בפורט פיירי Port fairy, עיירת דייג קטנה וסימפטית. חניון הקראוונים ממוקם על גדת הנהר מה שהופך אותו למקסים. הבעלים מאוד נחמדים ובכלל נעים שם. המשכנו על ה-princes Hyw לעיר פורטלנד Portland ונכנסנו, לאחר כוס קפה טובה כמובן, למוזיאון הימי שממוקם במרכז המידע (יש שילוט מסודר). דרך אגב, בהמון מקומות, בעיקר היותר מתויירים, יש מרכזי מידע מצויינים. השילוט אליהם הוא i קטנה צהובה על רקע כחול. השלטים עם ה-i בצבע לבן על כחול הם למידע טקסטואלי שתלוי על לוח. אין בכאלה אנשים ומשרד. המוזיאון קטן אבל חמוד מאוד. נהננו ויותר חשוב נטע נהנה. יש שם קצת על לוייתנים ועל ימאים של פעם ובעיקר המון פריטים שאפשר לשאול עליהם "אבא/אמא, מה זה?", "למה?", "בשביל מי זה"...וכדומה. לא רחוק משם, על החוף, עצרנו בגן השעשועים. דרך אגב, יש פה גני שעשועים בכל פינה ובכל מקום ובד"כ הם מושקעים ומתוחזקים היטב.

משם המשכנו ל-Cape bridge water והלכנו לראות מושבה של כלבי ים. בשילוט כתוב שזה שעה הלוך ושעה חזור. לנו זה לקח 3 שעות. טוב, המשקל הכולל שסחבנו מורכב מענבר+ המנשא+ נטע (רוב הזמן). ההליכה אמנם יפה אבל התצפית על מושבת אריות הים היתה מאכזבת. היא ממוקמת איזה 100 מטר מעל ובקושי רואים משהו.

נסענו לישון בנלסון Nelson שממוקמת כ-5 ק"מ מהגבול שבין ויקטוריה לאוסטרליה הדרומית (SA). גם כאן, עיירונת סימפאטית וגם החניון. בזאת סיימנו את ה-Great ocean road, שהוא ללא ספק מקום שחובה לעבור בו.

לתחילת הכתבה

טיול עם ילדים

אז אין ספק שהדרך יותר קלה לילדים מהשהות בעיר. יש לנו בית קבוע והוא שלנו. לנו (ההורים) יש יותר זמן אליהם כך שהכל הפך להיות יותר נעים. יש שעתיים בערך כל ערב שמוקדשות למשחק איכות עם נטע (חוברות, ציורים, משחקי קופסא וכו`). ענברי הפך להיות חלק בלתי נפרד מכל ההמולה. הוא משתתף בהכל. אוכל הכל. מביע את דעתו על כל דבר ובקול רם. דורש להשתתף בכל משחק. בקיצור חזרנו להיות משפחה נורמלית.

יש כמה פתרונות שאני חייבת לכם:
קראוון כבית - המעבר לקראוון החזיר לנטע את הביטחון מיד. נגמר הבכי (כמעט). הוא מיקם את הצעצועים בפינת אחסון אחת ואת החוברות עם הצבעים באחרת וזהו. לפחות מבחינת נטע הקראוון היה הבחירה הנכונה ביותר.

מקלחת לענבר - עוד בעיה שנתקלנו בה היתה איך מקלחים את ענבר. המקלחות פה בנויות למבוגרים במבנים ענקיים שדי קר בהם ואין כל אפשרות לחמם אותם. חוץ מזה להוציא אותו החוצה כדי לחזור לחדר אחרי כל מקלחת היה ממש מוגזם בטמפרטורות ששוררות פה. בהתחלה ניסינו לקלח אותו במקלחת שלנו - וענבר כמובן צרח (היה לו קר), זה המשיך ב`בייבי רום (חדר ילדים) במקלחת משותפת לשני הילדים - היה מדליק. ואך לבסוף בחרנו במקלחת בגיגית מים חמים בתוך הקראוון (פתרון מעולה - לא קר לו ומיד אחרי המקלחת אנחנו בחדר).

משחקים - יש לנו המון מכוניות שבאו איתנו מהארץ - נטע מאוד מאוד אוהב אותם (יש לנו גם מסלול שאפשר לנסוע עליו עם המכוניות). ומעט משחקי קופסא שהבאתי איתי וצבעים וחוברות. פה נאלצנו להוסיף לא מעט למגוון הצעצועים - קנינו אופניים עם גלגלי עזר, קנינו עוד מכוניות, ספר אגדות באנגלית, חוברות על החיות באוסטרליה, טלפון צעצוע לענברי, מגדל טבעות וקוביות מגומי וכו` זה לא נגמר... אני רגילה שלילדים שלי יש כל צעצוע התפתחותי שאפשר, בארץ חצי בית היה כולו צעצועים (יעידו החברים..) ופה הצמצום הזה - הרי אין מקום לאחסן הכל. וחוץ מזה הם לא באמת צריכים הכל. עדיין קשה לי עם זה (שימו לב שבעיקר לי קשה).

הליכה - נטע הפסיק ללכת מאז שהגענו לפה. הוא רק נוסע בעגלה (רגרסיה קלה..). מה עושים כשרוצים לטייל ?- ענבר במנשא ונטע צריך ללכת ברגל - מה שהוא ממש לא מוכן לעשות. באחת האטרקציות - הליכה של שלוש שעות לראות כלבי ים - התעקשתי מאוד ולא הסכמתי לקחת את העגלה. היה הרבה בכי וצרחות (מעט לא נעים...) בסוף הוא הלך חצי דרך הלוך (בעיקר את הירידות) וחצי דרך חזור (הפעם את העליות) בשאר הזמן נשאנו אותו על הכתפיים שלי ושל ניר. מוסר השכל - ההתעקשות היתה שווה.

אחרון חביב - וטיפ קטן - כסא אוכל - חשבתי רבות איך לפתור את הבעיה הרי כסא אוכל זה אחד הדברים המסורבלים שיש, ולהושיב את ענבר עלי או על ניר כל ארוחה היה בלתי נסבל (הוא צריך לגעת בהכל, למשוך הכל וכו` כמו כל תינוק בגילו). קנינו במלבורן כסא קטן שמתלבש על כסא של מבוגרים (שלושה גבהים ומגש - כל מה שתינוק צריך). בטיול גיליתי כמה שזה מופלא - זה מתלבש על הספסלים בפקניקים, על כסאות בבתי קפה וכו` - מומלץ וסתם נוח מאוד בתוך הקראוון.

לתחילת הכתבה

הטיול דרך העיניים של נטע

אנחנו גוררים מאחורי הג`יפ שאבא קנה את הקראוון שלנו. כמו רכבת. אתמול הסתובבנו בכל מיני מקומות ממש לא כיפים. מזל שהיה בחנות של כלי העבודה פינת ג`ימבורי. אבל אבא ואמא: חבל שהלכנו לשם רק בסוף. אנחנו נוסעים המון וזה בכלל לא כיף. אמא ואבא כל הזמן מתלהבים בגלל דברים שהם רואים בדרך. אם תשאלו אותי זה די משעמם. הגן שעשועים, או כשאבא משחק איתי בכדור הרבה יותר שווים. את מי מעניין בכלל איזה נוף יש מסביב כשיש מגלשה או נדנדה בסביבה?? הקראוון הזה שיש לנו מאחורה, זה הבית שלנו. כל יום, אחרי הצהריים, אבא מוציא כלי עבודה ומתחיל לעבוד. אני משתדל לעזור לו ולפעמים הוא אומר לי להזהר ושתודה שאני עוזר לו אבל עכשיו הוא עושה. מה, הוא חושב שאני לא יכול לסובב את הידית של הג`ק לבד? זה טיפונת מעליב, אבל הוא בטח יודע מה שהוא עושה.

כשלא נוסעים אז הולכים. אני שונא את זה אפילו יותר מהנסיעות. יש בעיני שתי דרכים ללכת ברגל (ואז, מצידי, אפשר ללכת כמה שאתם רוצים): אחת, בתוך העגלה והשנייה על הכתפיים. אמא ואבא מנסים לשכנע אותי ללכת קצת אבל אני מצידי, מתחיל לצרוח ולשכב על הרצפה עד שלוקחים אותי על הכתפיים (או עגלה כמובן). כל זה לא נכון, אם אומרים לי שהולכים לגן שעשועים או לקנות נשנוש וכו`.

באופן כללי אני לא כל-כך מרוצה מהבית החדש שלי (בית נוסע - מה זה בכלל?) ומרוב הדברים שאנחנו עושים ואני עושה קצת דווקא. אני משתדל פעם בכמה זמן לתת לענברי מכה כדי שידעו מי כאן הגדול..

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

Great Ocen Road

השב  · 

אח, מתוקים

השב  · 

מקנאים !!!

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לגרייט אושן רואד

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×