ירח דבש בקוסטה ריקה ופנמה: המלצות לטיול בלתי נשכח

הנה רעיון מקורי לירח דבש מהחלומות: חודש שלם בקוסטה ריקה היפה! לאחר חתונתם, ארזו יגאל ודנה את המזוודות ויצאו לירח דבש מפנק, מהנה ובלתי שגרתי. אם גם אתם מחפשים רעיון לחופשה שכזו, הנה מסלול הטיול שלהם, מלווה בהמלצות למקומות לינה, אטרקציות, טיולים ועוד מידע שימושי ביותר. שיהיה במזל!

יגאל ודנה באר
תמונה ראשית עבור: ירח דבש בקוסטה ריקה ופנמה: המלצות לטיול בלתי נשכח - תמונת קאבר

בכתבה זו:

מה פתאום ירח דבש בקוסטה ריקה?

הסיפור שלנו מתחיל בחתונה, וממשיך בירח דבש בקוסטה-ריקה. ירח דבש הוא תירוץ מצוין לארוז ולנסוע. למה שם? כי זה מספיק רחוק, כי שמענו שיפה מאוד שם, וגם, למה להכחיש, לא קשה מדי. אנחנו זוג מקשיש (ממוצע 36 לפני הנחה), וחיפשנו שילוב רגוע של הרבה טבע עם אופציה נרחבת לבטן-גב, וקוסטה ריקה (ופנמה, בקטנה) נראתה לנו כשילוב מנצח. עוד סיבה טכנית הייתה העונה. רצינו ינואר-פברואר, ובקוסטה ריקה זו העונה היותר נוחה (העונה ה"יבשה", למה מרכאות תבינו בהמשך), אם כי גם יותר יקרה ומתוירת. החצי הראשון של הטיול היה עם רכב שכור בצד הפסיפי של קוסטה-ריקה, החצי השני היה בעיקר בצד הקריבי של קוסטה-ריקה ובפנמה (בוקאס-דל-טורו ופנמה-סיטי). מבחינת בתי מלון שמרנו על רמה אחידה (וסבירה) פחות או יותר (ממוצע של 50$ ללילה). השתדלנו לטייל כמה שיותר, אבל ויתרנו על מה שנראה לנו קשה מדי (כמו הטרק של הקורקובדו). בסך הכול לא הרגשנו שפספסנו משהו.

לתחילת הכתבה

עצות כלליות למטיילים ושוכרי רכב

כמה עצות כלליות:

  1. לצורך הטיול, במיוחד באזור הפסיפי, נעזרנו בעיקר ב"ספר הירוק" על קוסטה-ריקה (מאת דב פרידמן בהוצאת פדן, מעודכן לאוגוסט 2005). הוא לא רע בגדול, אך סובל מאי דיוקים בהוראות הדרך (ראו בהמשך), ומזניח כמעט לחלוטין את הצד הקריבי. עקבנו בצורה מדויקת אחרי המסלול המוצע שם, אם כי זאת רק המלצה ובהחלט לא מחייבת.
  2. המחירים בקוסטה-ריקה ופנמה גבוהים יחסית למה שנקוב בספרים ובטיפים באתר, בין 15 ל-30 אחוז יותר, במחיר הדולרי. הדולר התרסק בכל העולם כמובן, עם העובדה שקוסטה-ריקה הפכה להיות יעד פופולרי במיוחד לתיירים אמריקאים, ולפי המקומיים יש עלייה דרסטית במחירים בשנים האחרונות. קחו זאת בחשבון בתכנון הפיננסי של הטיול. אנחנו השתדלנו לציין מחירים היכן שרק יכולנו (וזכרנו).
  3. רצוי להשקיע קצת זמן לפני הטיול בשינון משפטי מפתח משיחון בספרדית, איך אומרים מספרים (ולא פחות חשוב, איך שומעים...), הוראות כיוון (ישר, שמאלה, ימינה), זה יכול לחסוך לכם זמן ועצבים.
  4. לא חסרים בקוסטה-ריקה ובפנמה מרכולים וחנויות, גם באזורים נידחים יחסית. אין טעם שתסחבו איתכם מהארץ חפצים מיותרים. קחו בגדים ל-7-10 ימים (יש מכבסות בכל פינה), נעלי הליכה טובות, סנדלים נוחים (לא קרוקס), מעיל פליז, נגן MP3, מצלמה, ספרים וזהו, אתם מסודרים. חשוב: תרסיס נגד חרקים לקנות רק שם. מה שיש בארץ לא עושה הרבה רושם על החרקים המקומיים. מוכרים שם תרסיס במכל בצבע כתום שעושה את העבודה. כנ"ל שכמיות גשם. מוכרים בכל מקום בזול.
  5. במקומות רבים סירבו לקבל שטרות של 100$, כנראה עקב בעיית זיוף שהייתה שם. עדיף להגיע עם שטרות בערך נמוך יותר, אבל גם אם לא, ניתן לפרוט את השטרות הגדולים בסניפי בנק.
  6. תתאפקו עם דחף קניית המזכרות עד לסוף הטיול בסן-חוזה, אם הטיול שלכם מסתיים שם כמובן. בשוק בסן-חוזה תוכלו למצוא את כל מה שראיתם במהלך הטיול במחיר זול יותר, בלי לסחוב אותם במהלך הטיול.

לשוכרי רכב:

  1. רוב הכבישים בקוסטה-ריקה סבירים, אך חלקם משובשים ברמות קשות (בורות שממש לא נעים להיכנס אליהם במהירות מעל 20 קמ"ש), דרכי עפר ואבנים (במיוחד באזור מונטה-ורדה), בקיצור, חוויה מפוקפקת. לכן קחו רק רכב 4X4, וקחו בחשבון, בקטעים מסוימים, נסיעה במהירות ממוצעת של 30 קמ"ש.
  2. השילוט בכבישים גרוע מאוד. ברוב המקרים לפני הכפרים והעיירות אין שילוט המציין את שמם (צריך לנסות להבין מהשלטים שעל המסעדות והחנויות), הפניות לדרכים חשובות וכניסות לשמורות מופיעות פעם אחת (אם בכלל), והמרחקים המצוינים על השלטים לא אמינים (ולא עקביים!) בעליל. המסקנה: להיעזר במקומיים כמה שיותר, הם אדיבים מאוד ושמחים לעזור (אף על פי שהאנגלית שלהם לרוב לא משהו). לנו הם חסכו הרבה הסתבכויות. בכל פעם לפני שאתם יוצאים לדרך ארוכה, התייעצו עם אדם מהמלון/מסעדה/שמורה לגבי דרך הנסיעה ליעד הבא. הם מכירים את הדרכים והמגבלות טוב יותר מכל ספר.
  3. מחיר הדלק הוא כשני שליש מהארץ (אולי פחות), לנו עלה כל תדלוק (מיכל מלא) כ-35$ בממוצע.

    אז יאללה, יצאנו לדרך.

לתחילת הכתבה

ימים 1-6: סן חוזה עד תמרינדו

יום 1 - סן-חוזה (San-Jose). הגענו לסן-חוזה (ליתר דיוק, שדה התעופה נמצא באלחואלה Alajuela) בשעות הצהריים ולקחנו מונית מתחנת המוניות שבשדה (19$). הבנו מאוחר יותר שיש אוטובוסים מסודרים לעיר (כמובן בזול) בתדירות גבוהה. לא בדקנו. את המלון (שמו Apartotel La-Sabana, מחיר 75$ ללילה ל-medium apartment) הזמנו דרך האינטרנט מראש (גם את שני הלילות האחרונים של הטיול). המלון מצוין, הצוות אדיב ודובר אנגלית, והערכנו את המלון אפילו יותר בסוף הטיול. המחיר כולל ארוחת בוקר מצוינת. העיר עצמה לא מעניינת במיוחד, אבל כדאי להישאר בה או בסביבתה לפחות בלילה הראשון, כדי לנוח אחרי הטיסה הארוכה. בתוך אזור השוק המג`ויף (מזכיר קצת את התחנה המרכזית הישנה בת"א לפני 20 שנה) נמצאת המכבסה המפורסמת של פטרישיה וקרל (Lavander`ia Lavamex), ממוקמת ברחוב 8, בין השדרה הראשונה ושדרת Centarl, הטלפון שם +506 233 6759. לנו יצא לפגוש רק את פטרישיה, ולמרות שזה כבר נטחן כאן, נחזור על זה שוב: היא מקסימה, עוזרת בטיפים ועצות, וניתן להזמין דרכה רכב, סיורים, רפטינג ועוד. למרות שמן הסתם יוצא לה מזה משהו, כולם מרוויחים, במיוחד אתם. אנחנו השארנו אצלה חלק מהחפצים שלנו שהתבררו כמיותרים, והיא שמרה עליהם עד סוף הטיול בחפץ לב. דרך המכבסה הזמנו רכב
(Daihatsu Terios) לשבועיים (דרך חברת PayLess, 490$ לשבוע, 75$ על יום בודד, כולל כל הביטוחים. כבר אמרנו - יקר).

ימים 2-3: ארנל (Arenal). לקחנו את הרכב בבוקר ונסענו לכיוון הר הגעש פואס (Volcan Poas). עלות הכניסה 10$ לאדם. החלטנו להיכנס, למרות שהייתה עננות כבדה, בציפייה שהיא תיעלם בהמשך (מה שלא קרה לצערנו). למרות זאת, השמורה יפהפייה ושווה ביקור גם בלי לראות את הלוע. יש מסלול יפהפה וציורי ללוע השני, ואם יש גם ראות טובה זו צריכה להיות חגיגה. לעומת זאת, התצוגה בתוך המבנה, שבתחילת המסלול, לא מעניינת בכלל עם הסברים רק בספרדית. אפשר לוותר. לא לשכוח להתלבש חם ולקחת שכמיית גשם.

אחר כך המשכנו למפלי וגני לה-פס (Cascadas y jardines de La-Paz), הכניסה יקרה מאוד (34$ לאדם) וקצת התלבטנו, אבל החלטנו שלא לוותר וטוב שכך. יש מסלול נחמד בין ביתנים, שבהם מוצגים צפרדעים, פרפרים, קופים, נחשים ועוד, אך עיקר העניין הוא שורת מפלים מרשימים בגבהים שונים. בסוף המסלול יש שאטל שמחזיר לחניון. ביציאה משם כדאי לקחת מהקבלה דף מודפס שמחלקים שם עם הוראות נסיעה מדויקות ללה-פורטונה (La-Fortuna). התמקמנו במלון Hotel Jardines Arenal, במחיר 47$ ללילה (כולל ארוחת בוקר די דלה). המקום נחמד מאוד, מסודר ונקי. נמצא קצת לפני לה-פורטונה. מנהל המקום, ארנן, הוא איש חביב מאוד, ואפשר להתייעץ איתו לגבי פעילויות באזור. קנינו דרכו כרטיסים מוזלים (20$ לאדם, המחיר הרגיל 28$) למעיינות החמים באלדי (Baldi Termae), שאליהם הגענו בערב (הם נסגרים ב-22:00). המעיינות עצמם נעימים מאוד ואפשר להעביר שם ערב בכיף, במיוחד אחרי יום ארוך בדרכים. יש בר במעיין המרכזי עם מחירים מופקעים, אבל לא ממש כדאי לוותר על קפריניה קפואה כשאתם משכשכים במים החמים...

למחרת נסענו לשמורת קניו-נגרו (Caño-Negro), שנמצאת בסמוך לעיירה לוס-צ`ילס (Los Chiles), הקרובה מאוד לגבול עם ניקרגואה, מרחק נסיעה של שעה וחצי מלה-פורטונה. עלות כניסה ל"נמל" היא דולר אחד לאדם, והסיור בשמורה (על גבי סירה עם מדריך) בעלות 35$ לאדם. משך הסיור הוא כ-3 שעות. חשוב לדרוש מדריך מנוסה דובר אנגלית. הסיור עצמו היה נחמד מאוד, רואים קיימנים, איגואנות, קופים וציפורים מעניינות.

יום 4: רינקון דה לה וייחה (Rincon de la Vieja). יצאנו מלה-פורטונה בדרך לליבריה (Liberia) ולשמורת רינקון דה לה וייחה. הדרך לצד אגם ארנל הייתה מדהימה ויפה, במיוחד אחרי חוויה נחמדה של מפגש עם קבוצה גדולה של קואטימונדים, דביבונים חמודים, על הדרך. הגענו לליבריה וסגרנו על המלון הראשון שראינו, רק בגלל שהיינו לחוצים בזמן ורצינו להתמקם ולהספיק לבקר בשמורה באותו יום. המלון, El-Bramadero, נמצא בצומת הראשי (מול תחנת הדלק) ועלה 58$ ללילה, לא כולל ארוחת בוקר. מול המלון יש מסעדות ומול נחמד, שם גם מצאנו מסעדה פרואנית מצוינת ולא יקרה בכלל.

חשוב: בספר הירוק מוסבר שעל מנת להגיע לשמורת רינקון צריך להגיע לקניאס-דולסס (Cañas-Dulces) ושם לקחת ימינה לכיוון השמורה. זו טעות שעלתה לנו בזמן רב. סעו מליבריה צפונה על האינטר-אמריקנה וחפשו שילוט ימינה לשמורה. אם הגעתם לקניאס-דולסס, סימן שהחמצתם את הפנייה בכמה מאות מטרים, וכדאי שתסתובבו חזרה ותיקחו שמאלה. כשהגענו סוף סוף לפארק (כניסה 10$ לאדם), נשאר לנו זמן רק למסלול קצר של שעתיים. המקום יפה, עם גייזרים ובריכות מבעבעות. ישנם מסלולים ארוכים יותר, תלוי כמה זמן אתם יכולים להקציב למקום (קחו בחשבון שהדרך מהשמורה לכביש הראשי נמשכת כ-40 דקות והיא משובשת מאוד. בקיצור, לא מומלץ לעשות אותה בחשכה).

ימים 5-6: תמרינדו (Playa Tamarindo). המשכנו לחוף האוקיינוס הפסיפי בחצי האי ניקויה, שמושך אליו הרבה גולשים. קצת התלבטנו לאן כדאי, והחלטנו על תמרינדו, שלמרות שהוא מקום מתויר מאוד, הוא קרוב לשמורת לס-באולס (Las Baulas) שבה תכננו לבקר במילא. העיירה עצמה נחמדה, נוחה (הרבה מסעדות, פאבים) והחוף מקסים. מצאנו מלון נחמד מאוד (Cabinas Marielos) ב-40$ ללילה, לא כולל ארוחת בוקר. המלון נחמד מאוד ומומלץ, בעיקר בזכות המנהל החביב במקום, אלברו. החדר נקי ומסודר, בלי מזגן, אבל עם מרפסת לים. סגרנו על שני לילות וירדנו לחוף, וזה בערך כל מה שעשינו שם, ים ומנוחה. בערב השני הזמנו את סיור הלילה לשמורת לס-באולס. בעונה היבשה נוהגות נקבות צבי ה-Leatherback הענקיות להטיל ביצים על החוף בשמורה וזה אמור להיות מעניין (בעונה הרטובה ניתן לראות הטלות בשמורה אחרת, טורטוגרו, אליה נגיע בהמשך הטיול). המחיר 32$ לאדם. אם החלטתם לקחת את הסיור קחו איתכם תרסיס נגד חרקים, בגדים חמים, ספר/נגן MP3 (ההמתנה יכולה לקחת זמן רב) ונשנושים. אין טעם להביא מצלמה, כי אסור לצלם (גם בלי פלאש) ואי אפשר להשתמש בפנסים רגילים. לחוף מגיעים בסירה ואליה ובחזרה הולכים קצת במים, אז כדאי לבוא בסנדלים. כל ההכנות לא עושות הרבה רושם על הצבות, שלא תמיד טורחות להגיע – כמו במקרה שלנו. במקרה כזה אין החזר כספי, אבל הבנו שניתן להצטרף חינם לסיור למחרת. לא יכולנו לנצל את הפריבילגיה. הרווחנו לילה מקסים ורומנטי על החוף מתחת לשמים בהירים זרועי כוכבים.

לתחילת הכתבה

ימים 7-14: מונטה ורדה עד סן חוזה


ימים 9-7: מונטה-ורדה (Monteverde). הדרך למונטה-ורדה ידועה לשמצה, גם יחסית לשאר הכבישים הגרועים בקוסטה-ריקה. התייעצות עם אלברו מהמלון הובילה אותנו בדרך טיפה שונה מההמלצה שבספר. במקום לעבור דרך קאניאס (Cañas) וטילאראן (Tilaran) נסענו דרך סנטה-קרוז (Santa-Cruz) וניקויה (Nicoya) דרך גשר לה-אמיסטד (La Amistad) לכיוון האינטר-אמריקנה. בחלק מהמפות (הישנות יותר) יש סימון של מעבורת, אז זהו, שכבר לא. כשמגיעים לכביש האינטר-אמריקנה לוקחים ימינה ועוקבים היטב אחרי השילוט. אחרי הפניה לחונטאס (Juntas) לוקחים שמאלה לכיוון סנטה-אלנה (Santa Elena) עד לעיירה. הדרך בסך הכול סבירה במושגים מקומיים, וממש לא נוראה כמו ששמענו (או שבאמת הדרך שבה בחרנו היא היותר נוחה).

בסנטה-אלנה בחרנו (בעקבות טיפ מהאתר) באל-סואניו (El Sueño), שנמצא מאחורי מרכז מידע לתיירים, שמאלה מבית המרקחת שבקצה הרחוב הראשי. המחיר 30$ ללילה, כולל ארוחת בוקר, לחדר עם מים חמים ונוף יפהפה. המלון חמוד מאוד ונוח, האנשים נחמדים וארוחת הבוקר טובה מאוד. מומלץ. החלטנו לקחת 3 לילות כדי להספיק את כל מה שיש למקום להציע, אבל 2 לילות היו מספיקים. העיירה נחמדה מאוד, עם סופר גדול, מסעדות, ואכסניה מלאה בישראלים, ששכחנו את שמה, שבקומת הקרקע שלה יש קפה אינטרנט וסוכנות של אטרקציות לאזור עם צוות נחמד מאוד.

דרך המלון הזמנו כרטיסים להליכה על הגשרים התלויים (Skywalk) באותו יום, 20$ לאדם בחברת סלבטורה. נחמד, אם יש לכם זמן. למחרת עשינו את הקנופי, גלישה ב-16 אומגות בגובה של 100-70 מטר מעל היער, וזו חוויה שחייבים לעבור, גם אם קצת מפחדים (אם אנחנו עשינו את זה בקלילות, אז כל אחד כמעט יכול). המחיר 40$ לאדם בחברת אבנטורה. חוץ מאומגות יש עוד הפתעות, בקיצור, לא לוותר. בהמשך היום ביקרנו בשמורת סנטה אלנה, ה"אחות" הקטנה של השמורה הגדולה והמפורסמת של מונטה-ורדה, שאליה הגענו למחרת. עלות הכניסה 12$ לאדם, ניתן להגיע אליה באוטובוס מקרטע ממרכז סנטה אלנה במחיר של דולר. עשינו מסלול נחמד של שעתיים, אם כי לא ראינו חיות מעניינות. אם אתם מתכוונים להגיע לשמורת מונטה-ורדה אז אתם יכולים לוותר על השמורה הזו, שמציעה את אותם נופים ופחות חיות. בדרך חזרה לעיירה ביקרנו בתצוגה של זוחלים חיים שנקראת Serpentario (עלות 10$), תצוגה די מצומצמת ולא מעניינת במיוחד. לתצוגה דומה של צפרדעים שנקראת Renario כבר לא הספקנו להגיע. למחרת נסענו לשמורת יער הערפל (15$ דמי כניסה לאדם). עשינו מסלול יפהפה במשך כ-5 שעות, שבמהלכו לא ראינו חיות ראויות לציון מלבד הקצאל (Quetzal) – הציפור המפורסמת. ושוב, מומלץ מאוד לבקר שם על חשבון שמורת סנטה-אלנה המעניינת פחות.

ימים 10-12: מנואל אנטוניו (Manuel Antonio). המשכנו דרומה לשמורת מנואל אנטוניו. בדרך, לפני חאקו (Jaco), מעל נהר טרקולס (Rio Ta`rcoles) נמצא גשר שמתחתיו יש תנינים, גדולים יותר מקרובי משפחתם הקיימנים, שאותם ניתן לראות ברוב השמורות. התצפית יפה ומעניינת. משם ממשיכים דרך חאקו אל קפוס (Quepos), שנמצאת קרוב לשמורת מנואל אנטוניו. קפוס לא מעוררת חשק עז לשהות בה, ורצוי להמשיך מעט אחריה, לקטע שמתחיל בגבעה שמשקיפה על האזור ונמשך עד לשמורה, שם נמצאים בתי המלון היותר סימפטיים. המחירים כאן גבוהים יותר מהממוצע המקובל, אבל הצלחנו למצוא בית מלון נהדר במחיר יותר מסביר בשם Babaloo, במחיר 60$ ללילה לא כולל ארוחת בוקר. החדר נעים, מאובזר, עם מרפסת נחמדה הצופה ליער (ניתן היה לראות בו קופים ואיגואנות), והעיקר, סוף סוף זרם נורמלי של מים חמים במקלחת! בעלת המלון פיי מקסימה וחברותית. מקום מומלץ! בסביבת המלון יש כל מה שצריך: מכבסה, סופרמרקט, קפה אינטרנט ומסעדות. אם יוצאים מהמלון, חוצים את הכביש והולכים כ-20 מטר ימינה, יש תצפית מרהיבה בעת השקיעה.

החופים באזור קפוס וליד השמורה ידועים לשמצה בשל גנבים ובפריצות לרכבים. פיי המליצה לנו על חוף שלא מגיעים אליו הטיפוסים הנ"ל, שנמצא בקצה דרך שמתפתלת במדרון, שמתחילה באזור הסופרמרקט. הגענו עד לשם אבל, נהיה קצת מאוחר וויתרנו, אז אין לנו עדות ממקור ראשון על החוף. למחרת בבוקר הגענו לשמורת מנואל-אנטוניו. בכניסה מדריכים יקפצו עליכם, וכדאי לשכור אחד מהם, כי למרות שאפשר לראות חיות גם בלעדיהם, הם יראו לכם חיות שאין סיכוי שתקלטו אותן לבד. מחיר הכניסה הוא 10$, ועלות מדריך 20$ לאדם. השמורה מדהימה, ובה ראינו את מגוון החיות הגדול ביותר: דביבונים, קופים, איגואנות, סרטנים, עצלנים ועוד. הרבה מהחיות מגיעות "עצמאית" לחופים המדהימים הצמודים כדי לחפש אוכל. בדרך חזרה מהשמורה עצרנו במקום נחמד בשם Fincas Naturales (אתר אינטרנט: www.butterflygardens.co.cr , מול מלון Si Commo No המפואר, בצד ימין) שבו יש תצוגה חיה של פרפרים וזוחלים שונים. מומלץ מאוד. עלות כניסה 17$ לאדם כולל מדריך (מעולה ודובר אנגלית טובה). לא מיצינו את השמורה המדהימה, ולמחרת הגענו אליה שוב כדי ליהנות ממנה עוד (בעיקר מחופים קצת יותר מרוחקים).

ימים 13-14: סן חוזה. חזרה לסן חוזה על מנת להחזיר את הרכב לאחר פרידה מרגשת. מעכשיו זה רק אנחנו והמוצ`ילות. המלון שמצאנו, קוסטה-ורדה (Costa Verde), במחיר 60$ ללילה כולל ארוחת בוקר, הוא מלון מצוין עם חסרון אחד אך משמעותי. הוא ממוקם בפרבר של סן חוזה, אסקסו
(Escazu), מה שמחייב נסיעה די ארוכה באוטובוסים או מוניות למרכז סן-חוזה וזה מסרבל מאוד אם אתם בלי רכב. למחרת תכננו לעשות את הרפטינג שהיה אמור להיות מהנה מאוד (ניתן להזמין דרך המכבסה, 85$ לאדם), אבל לצערנו הוא התבטל ברגע האחרון, ומכיוון שכבר הזמנו עוד לילה במלון, החלטנו לבקר בהר הגעש אירסו (Volcan Irazu), בציפייה לחוויה מתקנת לעומת העננות שהייתה לנו בהר הגעש פואז. נסענו אל העיר שנמצאת למרגלותיו, קרתגו (Cartago), מתוך כוונה למצוא אוטובוס או מונית שייקחו אותנו אל ההר. התאכזבנו מאוד לגלות שלא רק שאין שירות אוטובוסים לשם, אף אחד גם לא ממש הבין על מה אנחנו מדברים. מצאנו לבסוף משרד שנאמר לנו שהוא מרכז מידע לתיירים, שם הופתעו לגלות אנשים דוברי אנגלית (המקום היה מלא בברושורים בספרדית בלבד), ולא הבינו על איזה הר אנחנו מדברים ומה אנחנו רוצים. יצאנו משם מתוסכלים וחזרנו לסן-חוזה. לאחר ביקור נוסף במכבסה הבנו שיוצאים סיורים להר רק בשבת וראשון... מסקנה: אם לא נופל על הסופשבוע, תגיעו לשם במסגרת סיור מאורגן בלבד, והכי טוב עם רכב.

לתחילת הכתבה

ימים 15-21: שמורת טורטוגרו עד בוקאס דל טורו

יום 15: שמורת טורטוגרו (Tortuguero). הדרך לטורטוגרו מתחילה בתחנת האוטובוסים המרכזית לצד הקאריבי, או בקיצור: The Caribbean Station. בשעה 9 בבוקר יוצא אוטובוס לקאריירי
(Cariari), כשעתיים נסיעה, שם מחליפים לאוטובוס נוסף לקאנטה-גאיו (Canta-Gallo), נסיעה של שעה ורבע ואז בסירה לטורטוגרו במשך יותר משעתיים! עלות הנסיעה המשולבת כ 10$. טורטוגרו הוא כפר נחמד וסימפטי, אבל חוץ מהסיור בשמורה אין שם הרבה מה לעשות. בעונה הגשומה יש הטלות של צבות ים, בעונה היבשה נאלצים להסתפק בסיור בסירה בבוקר (מוקדם!). התאכסנו במלון בסיסי מאוד מאוד ב-35$ כולל ארוחת בוקר, בשם Princess או משהו בסגנון. יש שם מקום נוסף עם שם דומה. היתרון הגדול של המקום שבחרנו הוא הנוף לים הקריבי. החוף שם מדהים! הסיור בשמורה יוצא בשש בבוקר כל יום. עלות הסיור 10$ כניסה לשמורה ועוד 15$ למדריך. היינו כ-5 אנשים בסירת משוטים שקטה ומדריך מצוין. ראינו קיימנים, איגואנות, קופים שאגנים (howlers), והכול ממש מקרוב. בסוף הסיור התחיל לרדת גשם זלעפות. כל אחד לקח משוט ובכוחות משותפים הצלחנו להגיע לחוף מבטחים... בהחלט משעשע. הגשמים הבלתי צפויים עוד ילוו אותנו נאמנה בכל האזור הקריבי. לא לשכוח שכמיות גשם בהישג יד תמיד... מיד אחרי הסיור לקחנו סירה ללימון (Limon) ומשם אוטובוס לקהוויטה (Cahuita). מחיר הנסיעה המשולבת 35$. השיט נמשך יותר מ-3 שעות והיה מעניין בפני עצמו, גם בו ניתן לראות לא מעט חיות.

ימים 17-16: קהוויטה (Cahuita). לא התלהבנו מקהוויטה מהרגע הראשון. כבר מהרגע שירדנו מהאוטובוס קפצו עלינו כל הנודניקים שניסו למשוך אותנו למלונות שלהם (בתירוץ שהם יוליכו אתכם למרכז מידע לתיירים, אכלנו את הקשקוש הזה פעם אחת), תופעה שלא נתקלנו בה בשום מקום אחר בקוסטה ריקה. העיירה מאובקת, מלאה בדוכנים והחוף מאכזב. התרשמנו גם שהאנשים הרבה פחות נחמדים ממה שהורגלנו אליו. החלטנו להישאר בגלל השמורה הצמודה (נסגרת ב-5 אחה"צ, כך שלא נותר לנו זמן לבקר באותו יום), החלטה שהתבררה בדיעבד כמצוינת. התמקמנו במלון Cahuita National Park Hotel הסמוך לשמורה, במחיר של 35$ ללילה, לא כולל ארוחת בוקר (יש ליד מסעדה שפתוחה רק לארוחות בוקר והייתה לא רעה בכלל). המלון סביר, עם מרפסת נחמדה.

למחרת ביקרנו בשמורה המאוד נחמדה של קהוויטה. אנחנו לא יודעים אם אהבנו כל כך בגלל שהגענו ממש בלי ציפיות או שהיא באמת יפהפייה, אך כך או כך, יצאנו מרוצים מאוד. עלות הכניסה היא בגדר תרומה ונתונה לשיקולכם. השמורה פחות מסודרת ממקומות אחרים, וגם מסתובבים בה מעט תיירים יחסית. צמוד אליה חוף מדהים, כך שכדאי להגיע עם בגד ים ומגבת (אבל גם עם שכמיות גשם, לא לשכוח). השילוב בין חוף ליער מזכיר את מנואל אנטוניו. בעיקרון הים קצת סוער ויש מערבולות כך שלא כדאי להתרחק מהחוף. ראינו הרבה חיות וממש מקרוב: קופים (גם שאגנים), סרטנים כחולים, נחשים, דביבונים, סנאים, לטאות, עצלנים, בקיצור: הנאה גדולה!


ימים 21-18: בוקאס דל טורו (Bocas Del-Toro). לקחנו אוטובוס מקהוויטה לסישאולה (Sixaola) ב-2$ ועברנו את הגבול לפנמה. אפשר לקחת מונית לצ`אנגוינולה (Changuinola) או לאלמירנטה
(Almirante), ומשם סירה לאיסלה קולון, האי המרכזי הגדול מבין קבוצת האיים שנקראת בוקס דל טורו. מחיר הנסיעה הכולל הוא כ-15$. חיפשנו קצת שקט ולהתרחק מההמון, ובחרנו באי בסטימנטוס (Bastimentos), שנראה לנו רחוק ואקזוטי. המקום קצת נידח (וקצת מלוכלך), אבל בלי הרבה תיירים ולכן האווירה יותר אותנטית ובזה קסמו של המקום. בכל מקרה, ניתן להגיע לחוף מדהים בשביל לא מסודר החוצה את האי לצד השני. ההליכה נמשכת כחצי שעה. לחוף הזה הגענו בסיור שנורקלים שעשינו למחרת. התמקמנו ב-Caribbean View Hotel לאחר בדיקת כמה אפשרויות. המחיר היה 45$ ללילה, לא כולל ארוחת בוקר. נשארנו 3 לילות. המלון נחמד, נקי ומסודר ומשפחתי מאוד, וזה אומר גם שילדי המשפחה שמנהלת את המקום מסתובבים לכם בין הרגליים כל הזמן, ויש הרבה ילדים... על מנת להתנייד בין האיים יש לקחת סירה (עוברות סירות בין האיים במשך כל שעות היום) במחיר של 2.5-1$.

למחרת לקחנו סיור שנורקלינג ודולפינים דרך חברת J&J, במחיר של 21$. הסיור מתחיל בתצפית על דולפינים, ואחר כך שנורקלינג, ארוחת צהריים (על חשבונכם, במקום יקר יחסית), ביקור בחוף של בסטימנטוס (כניסה ב-2$, מדובר בחוף פרטי) ועוד שנרקול. לנו יצא לשנרקל רק פעם אחת כי אחרי ארוחת הצהריים ירד גשם שוטף במשך שעות ארוכות, וגם מהחוף לא נהנינו. כמובן שעל החזר כספי אין מה לדבר. חזרנו רטובים ולא מרוצים. את הלילה האחרון בבוקאס העברנו באי המרכזי, איסלה קולון, במלון באהיה (Bahia), במחיר 63$ כולל ארוחת בוקר. מלון נחמד ומומלץ. איסלה קולון נראה מקום נחמד למרות שהוא מלא בתיירים. לסיכום: לא הלהבנו מבוקס, דמיינו משהו קצת אחר: חופים לבנים, בקתות צמודות לחוף והרבה שמש. בפועל קיבלנו מזג אוויר אפרורי ודי גשום, הרבה יתושים והרבה לכלוך. לפי דעתנו אפשר לסגור עניין ב-2 לילות (רצוי באי המרכזי) ולהמשיך הלאה.

לתחילת הכתבה

ימים 22-31: פנמה סיטי עד סן חוזה

ימים 26-22: פנמה סיטי (Panam`a). לפנמה סיטי (בשפת המקום היא נקראת פשוט פנמה, במלרע) החלטנו להגיע רק בגלל שנשאר לנו זמן (חשבנו שנהיה יותר בקהוויטה ובוקס). יש טיסות מבוקס (שעולות 100-90$), אבל לצערנו לא מצאנו בהן מקום (מדובר במטוסים קטנים מאוד יחסית). לקחנו סירה מבוקס לאלמירנטה (4$), משם צריך להגיע לתחנה (נראה לנו שאפשר ברגל, אנחנו לקחנו מונית), ושם לקנות כרטיס לפנמה סיטי ב-20$, לנסיעה שנמשכת יותר מ-8 שעות באוטובוס נוח. למרות שהייתה לנו הזמנה של מלון (Costa Azul), כשהגענו לא נמצא לנו מקום (תופעה שכבר נתקלנו בה לצערנו. המלון מקבל את ההזמנה, אבל אם אחד מהאורחים במלון מחליט להישאר עוד לילה, אכלתם אותה). כל המלונות בסביבה היו מלאים, ומצאנו מקום רק ב-Costa Inn, 77$ ללילה, כולל ארוחת בוקר. המלון עצמו די דוחה, החדר מטונף ומסריח, המקלחת במצב גרוע, והצוות לא סימפטי וממש לא אדיב. בקיצור – זוועה. בימים הבאים ניסינו למצוא מקום אחר אך ללא הצלחה, המלונות בעיר היו בתפוסה מלאה. קחו זאת בחשבון אם אתם מתכננים להגיע לעיר בחודשים ינואר-פברואר.

בעיר ביקרנו בקסקו-וייחו (Casco Viejo), הרובע העתיק של פנמה סיטי, שהוא מקום יפה מאוד וקצת מזכיר את נווה צדק. בימי ראשון יש שוק נחמד, וצמוד אליו מוזיאון קטן המתאר את שלבי הכרייה והעיבוד של יהלומים (כניסה חופשית). כשהיינו שם התברר שמצלמים שם את הסרט החדש של ג`יימס בונד, היה נחמד להתרשם מהסט ומכמות האנשים שעובדים בהפקת ענק בסדר גודל כזה. כמובן שביקור בפנמה סיטי בלי לראות את התעלה לא יהיה ביקור שלם. הגענו למקום שנקרא מיראפלורס
(Miraflores), שיש בו תצפית על התעלה ומוזיאון. עלות הכניסה לקומפלקס 8$, וזה שווה כל סנט. המוזיאון ממחיש בצורה מצוינת את שלבי כריית התעלה, האתגרים ההנדסיים וכל הבעיות שליוו את המבצע האדיר הזה. יש המחשה יפה של צורת הפעולה של המנגנון המורכב שמוביל את האוניות בתעלה, בגבהים המשתנים לאורכה. התצפית מרשימה והחוויה מרתקת. מומלץ. פנמה סיטי ידועה במולים הענקיים שיש בה, ובהחלט יכולה להיות בה חוויית קנייה, אם כי המחירים לא זולים כל כך (אם כי זולים במעט מהארץ). ביקרנו בשני קניונים: Albrook (צמוד לתחנת האוטובוסים המרכזית, שבאופן מפתיע נקייה מאוד ומסודרת) הוא הגדול והזול מבין שניהם, Multicentral מיועד בעיקר לתיירים ולכן הוא יקר מאד וקטן בהרבה מאלברוק.

אזור אמדור (Amador) נמצא בכניסה הדרומית לתעלה. יש בו שמורה קטנה ולא מעניינת במיוחד בשם Punta Culebra (מחיר 2$ לכניסה, סגור בימי שני), עם תצוגה שמיועדת בעיקר לילדים, אקווריומים של צבים, כוכבי ים ודגים ותצפית על הכניסה לתעלה. במסלול ההליכה ראינו איגואנות ועצלנים. במרכז העיר ליד אלברוק יש שמורה די גדולה שנקראת Parque Natural Metropolitano, מחיר 2$ לכניסה. עשינו בה סיור של שעתיים, די נחמד אבל ממש לא חייבים. לסיכום, פנמה סיטי היא עיר גדולה ומערבית די רגילה, וחוץ מהתעלה לא מצאנו בה שום דבר מעניין ששווה להגיע במיוחד בשבילו.

ימים 29-27: פוארטו וייחו (Puerto-Viejo). חזרה לקוסטה ריקה באותה דרך שבה הגענו. הפעם בחרנו להיות בפוארטו-וייחו, ולעומת קווהיטה כאן היה לנו הרבה יותר נחמד (תיירותי, אבל למדנו בטיול הזה שלפעמים תיירותי זו לא בהכרח מילה גסה). בעקבות המלצה של חברים התמקמנו במלון Agapi, מחיר 75$ ללילה לדירה מאובזרת עם נוף לים ולשמורה, לא כולל ארוחת בוקר. מקום מקסים (אם כי מרוחק טיפה ממרכז הכפר וזה חסרונו היחיד), בעלת הבית ססיליה ידידותית וסימפטית, ויש בונוס: ליד המלון, מצד החוף, מסתובבים הרבה עצלנים, כך שאם עדיין אין לכם מספיק תמונות של היצורים המדהימים האלו מקרוב – זו ההזדמנות שלכם (הבנו שיש לא רחוק בית מחסה לעצלנים, אבל לא יצא לנו להגיע אליו)! על שמורת מאנסאניו (Manzanillo) הסמוכה ויתרנו, הרגשנו שכבר מיצינו את עניין השמורות לטיול הזה, והקדשנו את הזמן לרביצה על החוף היפהפה. ירח דבש, לא?

ימים 31-30: סן חוזה. חזרנו לנקודת ההתחלה: אפרטוטל לה-סבנה, והתחלנו להתארגן לקראת החזרה. לא הספקנו להזמין רפטינג למחרת, ולכן הקדשנו את היום האחרון לקניית מזכרות בסן חוזה ולסיבוב פרידה. אספנו את החפצים שהשארנו מהמכבסה (יש שם קופה קטנה, מומלץ לגמול להם על העזרה). ממש ממול (תשאלו את פטרישיה) קיים מעין שוק מקורה בשם Mercado Central, שבתוכו תוכלו למצוא כל מה שמצא כן בעיניכם במהלך הטיול ולא התחשק לכם לקנות באותו רגע. יש שם חנות בשם Souvenir El Coco בניהול של איש נחמד בשם ג`אקוב (אכן, הבנתם נכון, יעקב שמו בישראל). הוא דובר אנגלית ואפילו עברית (הוא היה בארץ...) ונותן הנחה מיוחדת לישראלים. מומלץ. ביציאה מהמתחם יש חנות שבה מוכרים קפה מצוין שאותו ניתן לארוז למזכרות במחיר זול יחסית.

זהו, הטיול שלנו הסתיים. הרבה חוויות והרבה זיכרונות נעימים. אנחנו מקווים שהאינפורמציה שהצגנו כאן תעזור לכם לתכנן את הטיול שלכם למדינה המקסימה הזו. לשאלות ניתן לפנות ל- danayigal@gmail.com , נשמח לעזור בכל שאלה.

לתחילת הכתבה

פברואר 2008

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לסנטה אלנה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×