מחלות בזמן הטיול: ממה כדאי להיזהר?

מחלות זיהומיות שונות נפוצות באזורי אקלים ובאזורים גיאוגרפים ברחבי העולם. חלק מהמחלות שכיחות יותר, חלקן פחות, לחלקן יש טיפול מונע, בעוד שלאחרות אין. לפניכם מידע על מחלות שקיימות באזורים שנחשבים פופולריים בקרב מטיילים.

בכתבה זו:

מחלת Chikungunya

זוהי מחלה וירלית, העוברת דרך עקיצות יתושים הפעילים בשעות היום. המחלה מתאפיינת בחום, כאבי ראש, בחילה, הקאה, כאבי שרירים, פריחה וכאבי פרקים. תקופת הדגירה היא בדרך כלל 3-7 ימים, לפעמים 2-12 יום. המחלה החריפה יכולה להמשך מספר ימים, לפעמים שבועיים. יש חולים הסובלים אחרי ההבראה ממחלה חריפה ומתשישות הנמשכת מספר שבועות. תוארו גם כאבי פרקים ממושכים. לא תוארו בספרות רפואית מקרי מוות, דימומים או פגיעה במערכת עצבים מרכזית. לסיכום, המחלה פחות מסוכנת מקדחת הדונגי וכמו שאני תמיד מדגישה חשוב להקפיד על כללי הגנה נגד עקיצות יתושים גם בשעות היום. לא קיים חיסון.

לפרטים נוספים: www.invs.sante.fr/international/notes

לתחילת הכתבה

דלקת הריאות הלא-טיפוסית SARS

(המידע מבוסס על הנחיות חברת MedAir המספקת שירותים רפואיים לחברות תעופה).

המקרים הראשונים של המחלה התגלו בתחילת פברואר 2003 במחוז גואנגדונג בדרום סין בגבול עם הונג-קונג. מאז היא התפשטה לארצות רבות בעולם. ייתכן שנוסעי חברות התעופה היוו גורם חשוב בהתפשטות המחלה. משערים כי מחולל המחלה הוא נגיף לא מוכר ממשפחת הנגיפים הגורמים לנוזלת והצטננות פשוטים.

דרך הדבקה:
בניגוד לדעה הקודמת שההדבקה כרוכה במגע קרוב עם החולים, חוששים כעת מהעברת המחלה דרך דרכי הנשימה ואפילו באמצעות מגע עם משטחים או חפצים מזוהמים.

תסמיני המחלה:
אצל נוסעים שחזרו מארצות נגועות או באו במגע עם חולים: חום מעל 38 מעלות (לרוב גבוה בהרבה), שיעול, קשיי נשימה הולכים וגדלים. ההתדרדרות במצבם הרפואי של החולים מהירה, הם מפתחים דלקת ראות קשה ורבים מהם נזקקים להנשמה.מהלך המחלה קל יותר אצל ילדים.
תסמינים נוספים: חולשה, כאב ראש, חוסר תאבון, כאבי שרירים ותפרחת. כפי שניתן לראות, המחלה דומה בהתחלה לשפעת פשוטה, וברבים מהמקרים בהם היה חשד שנוסעים חולים בSARS התברר שזה לא נכון. כך קרה עם החולה שאושפז בבי"ח איכילוב ובצרפת היה חשש ש-200 איש נדבקו במחלה, כאשר בסופו של דבר רק 3 מתוכם באמת חלו בSARS .

טיפול:
תרופות אנטיביוטיות אינן יעילות. מטפלים טיפול אנטי ויראלי בתרופה נקראת ריבוירין Ribavirin ,טיפול בסטרואידים ובעיקר טיפול תומך ע"י הנשמה ומתן נוזלים במסגרת טיפול נמרץ. חשוב מאד לפנות בהקדם לטיפול ולנקוט באמצעי זהירות כדי לא להדביק אחרים.

אמצעי זהירות מומלצים:

  • במידת האפשר להתרחק ממקומות צפופים.
  • להימנע מנסיעה בתחבורה ציבורית.
  • לשהות במקומות מאווררים היטב- להימנע מחדרים או בניינים צפופים.
  • לכסות את הפה בזמן שיעול או התעטשות ולהתרחק מאנשים שאינם נוהגים כך.
  • להקפיד על נטילת ידיים לעיתים קרובות עם מים וסבון או חומר חיטוי ולהקפיד לעשות זאת לפני שמקרבים את הידיים לפנים או לפה.
  • קיימת אפשרות שחפצים ביתיים כמו ידיות דלתות, מקשי מחשב, מעקה וטלפון מזוהמים.
  • להשתמש במגבות אישיות.
  • אם לאנשים הנמצאים בקרבתכם יש תסמיני מחלה, עליהם לחבוש מסכות (יש אנשים הלובשים מסכות בשדות תעופה ובאזורים צפופים בערים הנגועות במחלה).

למידע נוסף על SARS ועדכונים ניתן לבקר באתרים הבאים:

אתר של ארגון הבריאות העולמי:
http://www.who.int/csr/don/2003_04_04/en

אתר מרכז בקרה על מחלות אמריקאי ה-CDC
http://www.cdc.gov/ncidod/sars/

אתר מרכז בקרה על מחלות אוסטרליות
http://www.health.gov.au/sars.htm

אתר משרד הבריאות התאילנדי
http://eng.moph.go.th/index.asp

אתר ניו זילנד
http://www.moh.govt.nz/sars

לתחילת הכתבה

בילהרציה / שכיסטוסומיזיס

מחלה נפוצה באזורים טרופים באפריקה, דרום אמריקה, האיים הקרביים ואסיה. ההידבקות יכולה לקרות באזורים בהם נמצאים חלזונות מתאימים ובמקומות בהם בני אדם מטילים שתן וצואה במים. מעל 200 מיליון איש בעולם נפגעים עקב שכיסטוסומה. ביצי הטפיל מגיעות למים מתוקים דרך שתן וצואה של אנשים חולים. מהביצים בוקעים זחלים זעירים. חלזונות החיים במים מתוקים בולעים את הזחלים אשר בהמשך מתרבים בתוכם ומסוגלים להדביק בני אדם. התולעים הזעירות עוזבות את החילזון ושוחות במים עד שמצליחות לחדור לעור של שחיינים ומתרחצים תמימים. דרך העור הן מגיעות לזרם הדם ודרכו מגיעות לכבד במקרה של Schistosoma Mansoni וS.Japonicum ולדרכי השתן במקרה של Schistosoma heamatobium. בכבד הן מתבגרות. תולעים בוגרות יכולות לשרוד בתוך גוף האדם עשרות שנים.

הסיכון למטייל:
אפילו חשיפה מזערית למים מתוקים מהווה סכנת הדבקה, לכן רחצה, שחייה ורפטינג הינן פעולות בסיכון גבוה באזורים הללו. הסכנה גבוהה יותר ליד חופים וגם סמוך לנחלים ובברכות שלא מתוחזקות היטב.

לאחר הדבקה קיימות שלוש צורות:

  1. גרד השחיין - פריחה מגרדת המופיעה לאחר מגע עם הזחלים בייחוד מגע חוזר.
    מחלה חריפה הנקראת קדחת קטימה: מתפתחת לאחר תקופת דגירה של 2 עד 9 שבועות ומאופיינת בחום גבוה, הרגשה כללית רעה, שיעול, שלשול ,פריחה, הגדלת טחול וכבד ופגיעה במערכת העצבים אשר יכולה להופיע מיד או אפילו כעבור חודשים או שנים לאחר החשיפה. זן מסוים של הטפיל גורם לפגיעה בדרכי שתן: דם בשתן, אבנים בכליות, גידול שלפוחית השתן.
  2. מחלה כרונית הנגרמת ע"י שקיעת ביצי טפיל ברקמות הגוף.

מניעת הדבקה: להימנע מחשיפה! במידה ונחשפתם - יש להתנגב היטב ברגע שיצאתם מהמים ולשפשף את הגוף באלכוהול. יש להוריד את הבגדים ולייבשם. יש לפנות לייעוץ רפואי.

כולרה

המחלה נפוצה ביותר מארבעים מדינות בעולם, בעיקר בארצות אפריקה, דרום אמריקה ואסיה. המחלה מועברת ע"י מים מזוהמים. בדרך כלל המחלה קלה ומתבטאת בשלשולים מימיים היכולים להגיע ל-10 ליטרים ליום, ללא חום או כאבים, אבל במקרים קשים וללא טיפול אפשר למות תוך יום. חיידק הגורם לכולרה (ויבריו) מפריש רעלן הגורם ששרירית המעיים מפרישה מלחים ומים בדופן המעי. טיפול: מטפלים בתמיסות להחזרת נוזלים ומלחים בשתייה ואנטיביוטיקה מסוג דוקסילין. ניתן למנוע את המחלה ע"י הקפדה על עקרונות שתייה ואכילה בטוחים.


עד לפני מספר שנים היה בשימוש חיסון נגד כולרה המורכב מחיידקים מתים. הפסיקו להשתמש בו עקב יעילות מועטה. כעת קיים חיסון חדש נגד כולרה ואחד מסוגי שלשול המטייל DUCORAL אבל לא זמין בארץ. לעיתים רחוקות קורה שפקידי מכס דורשים חיסון זה כתנאי כניסה לארצות מסוימות, הדבר אינו חוקי ויש יש לסרב בתוקף לקבל זריקה במקום בשל סכנה להדבק באיידס.

משנת 1995 הופק חיסון חדש נגד כולרה הניתן בשתייה. חיסון זה יעיל ויש לו מעט תופעות לוואי בעיקר כאבי בטן ושלשולים. חיסון זה עדיין לא נמצא בארץ ובארצות הברית. חיסון זה לא מומלץ למטיילים רגילים אלא לצוות רפואי ואולי לתרמילאים אשר מתכננים לשהות תקופה ממושכת באזורים כפריים עם תנאי תברואה גרועים במיוחד.

לפטוספירוזיס

לפטוספירוזיס זו מחלה המדביקה מגוון חיות בר וחיות מבויתות. בעלי חיים אלה מפרישים את החיידק המצוי בשתן וחיידקים המצוים במים, קרקע לחה, בוץ וצמחייה. המחלה נפוצה בכל העולם אבל יותר בארצות טרופיות. הצפות לאחר גשמים כבדים מביאות להתפשטות החיידק. בני אדם נדבקים עקב חשיפה לקרקע או מים מזוהמים בזמן שייט בסירות וקיאקים, הליכה או שחייה במים באגמים ונהרות. החיידק חודר לגוף דרך חתכים או שפשופים בעור, דרך ריריות ולחמית העין. תקופת הדגירה: בדרך כלל 7-14 יום (2-21 לפעמים).

תסמיני המחלה הם: חום, צמרמורות, כאבי שרירים, בחילה, שלשול, גודש בלחמית העין. במקרים קשים עלולה להתפתח צהבת, אי ספיקה כליות, דלקת ראיות, דימומים והלם.
הטיפול הוא מתן אנטיביוטיקה (דוקסילין, מוקסיפן) במקרים קשים דרך הוריד.

מניעה: יש להקפיד על כללי התנהגות בחופים ובמידה והחשיפה בלתי נמנעת צריך ללבוש בגדים ולנעול נעליים אטומות למים. במקרים מסוימים ולתקופות קצרות ניתן לקחת טיפול מונע של 200 מ"ג דוקסילין.

מחלת גבהים

מחלת גבהים (סוראצ`ו soracho בספרדית) נגרמת כתוצאה ממחסור בחמצן בגובה רב. ככל שעולים בגובה, הלחץ האטמוספרי פוחת, והאויר הופך דליל יותר (כלומר בכל ליטר אויר יש פחות מולקולות). בגובה רב יותר, יהיה פחות אויר. בקיצור ובלי להסתבך בחישובים שונים - יש פחות חמצן זמין לגוף. מחסור בחמצן גורם לדליפת נוזלי הדם מהנימים לרקמות. זה גורם לבצקת באיברים שונים, והחשובים שבהם אלו המוח והריאות. חומרת מחלת הגבהים תלויה בגובה אליו עולים והמהירות בה מגיעים לגובה זה. מחלת גבהים חמורה (במוח ובריאות) נדירה בגבהים שמתחת ל-3500 מטרים מעל פני הים.

הגוף מסוגל להתמודד טוב למדי עם גבהים של עד 3500 מטר על ידי הגברת הנשימה וקצב הלב, ובטווח של כמה ימים על ידי העלאת כמות כדוריות הדם האדומות. לאחר הסתגלות רוב האנשים מסוגלים לבצע פעילות רגילה וגם מאומצת (טרקים לדוגמא) ללא בעיה. לאנשים עם מחלות ריאה, לב, דם וכלי דם עלולה להיות בעיה עם הסתגלות, לעומת זאת אסטמה לא מחמירה בגובה.

סימפטומים
מחלת גבהים קלה מופיעה כמה שעות לאחר תחילת העליה ומאופינת בכאבי ראש, קוצר נשימה (במיוחד בפעילות, אפילו קלה), חוסר תאבון, כאבי בטן והקאות, עייפות, חולשה, ועצבנות. הפרעות שינה עלולות להופיע אם ישנים בגובה. הסימפטומים נעלמים לאחר 24-36 שעות. הצורה הקלה אינה מסוכנת אבל התעלמות והמשך עליה עלולים לגרום להתפתחות מחלת גבהים חמורה.

מחלת גבהים חמורה יכולה להתפתח ממחלה קלה לסכנת מוות בתוך שעות. הסימפטומים בדרך כלל מחמירים במשך הלילה. סימפטומים קלים כוללים שיעול וקוצר נשימה אחרי מאמץ קל בלבד. עם ההחמרה יופיעו קוצר נשימה גם במנוחה, כאב ראש, בלבול, כיח ורוד או עם דם, חום נמוך, והכחלה של העור, השפתיים והצפורניים. סימפטומים של מחלה חמורה כוללים חרחורים והתנשמות עמוקה, הליכה לא יציבה ולא מתואמת ולבסוף גם קומה.

טיפול
מי שחולה במחלת גבהים חייב להפסיק בעלייה עד שהסימפטומים נעלמים, בדרך כלל תוך יום-יומיים. טיפול מסורתי שניתן למצוא בכמה מדינות בדרום אמריקה מבוסס על צמח הקוקה. לעיסה של העלים או שתיית תה שהוכן מהם משפרים מאוד את התסמינים. לטיפול (קונבנציונלי) במחלת גבהים קלה ניתן להשתמש בדיאמוקס (Acetazolamide- DIAMOX) כדי להקל על התסמינים אבל בשום אופן זה לא מאפשר להמשיך לצבור גובה ללא הסתגלות מתאימה. תרופות אחרות שניתן להשתמש בהן הן סטרואידים או נוגדי דלקת לא סטרואידיים (NSAID) ואף תרופות אחרות, אך הן דורשות השגחה של רופא ואין להשתמש בהן ללא מרשם ספציפי. גם חמצן יכול לשפר מאוד את המצב. עם כל זאת הטיפול הטוב ביותר הוא ירידה בגובה, אפילו של 500 מטרים, ויותר מכך שינה בגובה נמוך יותר (חשוב מאוד בטרקים). ירידה כזו יכולה להוות הגורם שימנע מחלה קלה או בינונית להפוך לחמורה וקטלנית.

מניעה
הדרך הטובה ביותר למנוע מחלת גבהים היא הסתגלות הדרגתית, בעזרת עלייה הדרגתית במשך יומיים לגובה של 3000 מטר ויום נוסף לכל 700-800 מטרים. הגובה בו ישנים משמעותי יותר מהגובה אליו מגיעים במשך היום, לכן גם אם מגיעים לגובה גבוה מדי, שינה במקום נמוך יותר יכולה למנוע הופעת מחלה. ביום- יומיים הראשונים שלאחר הגעה לגובה רצוי להמנע ממאמץ, ומומלץ לאכול הרבה ארוחות קטנות עשירות בפחמימות, ולשתות הרבה אבל לא משקאות שמכילים קפאין, וכמו כן לא מומלץ לשתות אלכוהול או לעשן (כל דבר).

עוד מחלות, נדירות יותר, שעלולות להופיע הן:
שטפי דם בעיניים - יעלמו מעצמם תוך שבועיים שלושה, אם כי הם עלולים לפגוע בראיה באופן זמני (עד שיעלמו).
דלקות בדרכי הנשימה (גרון וברונכיט) - נובעות מהאויר היבש והקר. שיעול קשה עלול להופיע. שתיה מרובה, מציצת סוכריות קשות שמגבירות את הכיח ומסכת בד ששומרת על אויר מעט לח יותר יעזרו. אנטיביוטיקה לא תעזור כמעט.
עיוורון שלג וכוויות שמש - עם העליה בגובה, סינון האור האולטרא סגול (UV) פוחתת. יחד עם שלג שמחזיר UV ונמצא בגבהים רוב השנה, כוויות שמש ועוורון שלג עלולים להופיע. עיוורון שלג נובע מכווית שמש על רישתית העין וגורם לסבל רב, רגישות לאור דלקות עיניים והרגשה של "חצץ בעיניים". משקפי שמש טובים, עם סכים בצדדים יגנו היטב. כוויות שמש הן הכוויות המוכרות לנו מחשיפה מוגזמת לשמש רק בעוצמה רבה. שימוש במסנן קרינה טוב וכיסוי כל חלק גוף אפשרי יגנו מכוויות.

תורגם מתוך: www.merck.com
המידע תורגם ועובד על ידי אלקנה כהן

לתחילת הכתבה

מחלת השינה

מדובר במחלה שנגרמת ע"י טפיל Trypanosoma המועברת ע"י זבובים מסוג טסה טסה וקיימת במזרח, מערב ומרכז אפריקה. המחלה נדירה אצל מטיילים אבל ידועים מקרי הדבקה ומוות (למשל בטנזניה בשמורת Serengeti). הזן המזרח אפריקאי גורם למחלה העלולה להיות קטלנית תוך מספר שבועות.
הזן המערב אפריקאי גורם למחלה כרונית הנמשכת שנים. התסמינים מופעים 5-15 יום מעקיצת הזבוב. בספארי יש המון זבובי טסה טסה, אבל רק אחוז קטן מהם נושא את המחלה. בתחילה מקום העקיצה מעט נפוח אבל תוך ימים ספורים מופיע חום גבוה, כאבי ראש, פריחה, נפיחות בבלוטות הלימפה, דלקת שריר הלב, נפיחות פרקים ופנים, פגיעה במערכת עצבים מרכזית, תרדמת ומוות תוך 6 שבועות עד 9 חודשים. חשוב לפנות מהר לטיפול רפואי.

מניעה: התגוננות נגד עקיצת הזבוב העוקץ בשעות היום, באמצעות אמצעי הגנה נגד עקיצות יתושים שיעילים חלקית גם נגד זבובים.

מלריה

מלריה היא אולי המחלה הזיהומית השכיחה בעולם, ומהווה אחד מגורמי התמותה המשמעותיים ביותר בין מחלות זיהומיות בעולם. המחלה מועברת על ידי עקיצת יתוש אנופלס. על אף שבהרבה ארצות, כולל ישראל, הצליחו למגר את המחלה, ממשיכה המחלה להתפשט וזאת עקב שינויי אקלים עולמיים, עמידות נרכשת שפיתחו החרקים כנגד קוטלי החרקים ועמידות נרכשת של טפילי המחלה כנגד התרופות הקיימות.

המלריה מהווה מעמסה כבדה על העמים החיים באזורים הטרופים וסכנה גדולה עבור המטיילים בארצות טרופיות באסיה, אפריקה ואמריקה הדרומית.

קצת מספרים:

  • מדי שנה מדווחות הרשויות על למעלה מ- 300 מיליון מקרים חריפים של המחלה. כ-270 מיליון איש סובלים מזיהום כרוני, כ-2 מליון איש נפטרים כל שנה מהמחלה, בעיקר ילדים ונשים בהריון באפריקה.
  • כל שנה כ- 30,000 מטיילים מארצות מפותחות מבקרים באזורים טרופים בארצות הברית כשמתוכם מדווחים 1,500 שחלו במחלה, אך יש לזכור שזהו דיווח חלקי בלבד.
  • על פי נתוני משרד הבריאות בשנים 1994-1999 נימנו בארץ 365 חולי מלריה בקרב מטיילים שחזרו ארצה חולים.
  • במערב אפריקה אומדן הסיכון נאמד כך: כ- 4 עד 7 מתוך 1000 מטיילים בטיול של חודש בטוגו, מלי, גינאה, קונגו, בנין וברפובליקה המרכז אפריקנית חולים במחלה. 2-4 מתוך 1000 מטיילים בחודש נדבקים בטיול בבורקינג`ה פאסו, חוף השנהב וקמרון. פחות מ-2 מקרים מתוך 1000 מטיילים ששוהים בסנגל וגבון נדבקים במחלה.
  • הסיכון הוא בינוני בתת יבשת הודו ונמוך באתרי תיירות מקובלים באמריקה הלטינית ובדרום מזרח אסיה.
  • באזורים מסוימים בהודו, תאילנד וברזיל קיים סיכון גבוה של מלריה.

קיים הבדל רב בסיכון לחלות במלריה בין מדינות שונות ובחלקים שונים של אותה מדינה. ללא טיפול מונע, הסיכון הגבוה ביותר לחלות במלריה הוא בארצות אוקיאניה (קרי: פפואה ניו גינאה, ונואטו, איי סולומון) וכן בארצות סמוכות למדבר סהרה. סיכון בינוני קיים בתת היבשת ההודית. סיכון נמוך קיים באתרי תיירות מקובלים באמריקה הלטינית ובדרום מזרח אסיה.

כדאי לדעת כי באזורים מסוימים בהודו, תאילנד וברזיל קיים סיכון גבוה לחלות במלריה. סכנת המלריה חמורה במיוחד באזורים כפריים הנמצאים בשפלה, כאשר התחלואה מגיעה לשיאה בעונת הגשמים ומיד אחריה.

שעות חשיפה מוגברת:
יתושי אנופלס פעילים במיוחד מלפנות ערב ועד לשעות הבוקר המוקדמות, לכן חשוב לשהות בשעות החושך במקום מוגן: חדר ממוזג עם חלון סגור, חדר עם רשת נגד יתושים ו/או לישון מתחת לכילה. במידה ויוצאים החוצה, יש ללבוש בגדים המכסים חלקים רבים בגוף, בגדים בצבע בהיר ועל חלקים חשופים של הגוף למרוח תכשיר דוחה יתושים. (מידע מורחב תמצאו בסעיף אמצעי התגוננות נגד עקיצות חרקים).

הסיכון לחלות במלריה תלוי באופי ומשך הטיול. תייר היוצא לטיול מאורגן ולן בחדרים ממוזגים נמצא בסיכון נמוך בהרבה מתרמילאי הלן באכסניה זולה.
הסיכון בזמן טיול בערים קטן בהרבה מהסיכון שבטיול ביערות ובספארי.

זנים של המחלה
קיימים ארבע זנים שונים של טפיל הגורם למלריה ותפוצתם שונה מארץ לארץ:

  • פלסמודיום פלציפרום (Plasmodium falciparum) - הזן הכי מסוכן, מחולל 40-60% ממקרי המלריה בעולם ומעל 95% ממקרי המוות בקרב אלו שנדבקו במחלה. זן הפלסמודיום פלציפרום -פיתח עמידות להרבה תרופות מונעות ומטפלות במלריה בעולם. רוב סיבוכי מלריה נגרמים ע"י זן זה.
  • Plasmodium vivax - מחולל 30-40% ממקרי מלריה בעולם אבל רק לעיתים רחוקות גורם למוות
  • Plasmodium ovale - סוג נדיר. מצוי בעיקר במערב אפריקה.
  • Plasmodium malariae – סוג נדיר.
    הטיפול במלריה הוא טיפול חרום מכיוון שמצבו של החולה עלול להתדרדר תוך שעות ספורות.
    לפלסמודיום פלציפרום תקופת דגירה עד חודש.
    אם חולה מפתח את המחלה כעבור מספר חודשים, סביר להניח כי הסיבה היא לרוב זנים אחרים, פחות מסוכנים ולא לפלסמודיום פלציפרום.

סימני המחלה:
המחלה מתחילה עם תופעות דומות לשפעת רק גרועות יותר היכולות להופיע כשבוע עד שבועיים לאחר עקיצת נקבת היתוש אנופלס. הסימנים כוללים: חום ,כאבי ראש ,שרירים וצמרמורות. לעיתים החולה מקיא ומשלשל. ללא טיפול ההתקפים חוזרים ונשנים והחולה עלול לפתח חוסר קרישת דם, אי ספיקת כבד וכליות, הלם, תרדמת ואפילו למות.
לעיתים טפילי מלריה נשארים רדומים בגוף ומופיעים שוב כעבור שנים. האבחנה של מלריה מבוססת על בדיקת דם והטיפול נמשך מספר ימים.

חשוב מאד לפנות לטיפול רפואי מיד כאשר חושדים במלריה כי המחלה עלולה לגרום למוות תוך יום). אם אין אפשרות להגיע בהקדם לרופא ניתן לקחת טיפול STAND BY ולהגיע לטיפול רפואי כמה שיותר מהר! כאשר נוסעים למקום שידוע שקיימת בו סכנת מלריה חובה לפני היציאה מהארץ לקבל ייעוץ במרכז בריאות ולברר על סוג המלריה והתרופות שיש לקחת למניעתה. מטייל ששהה בארצות בהן קיים סיכון מלריה,חייב להזכיר זאת לרופא ולבקש בדיקת דם. לרוב אין עירנות מספקת בנושא במרפאות שנותנות טיפול ראשוני.

מידע על סוגי התרופות כנגד מלריה
(אין מידע זה מחליף כל מידע הניתן ע"י רופאים ואשר חובה לקבלו לפני היציאה לחו"ל).
אין חיסון נגד מלריה. למטיילים שהיוצאים לטייל בארצות אוקיאניה, אפריקה, דרום אמריקה, תת יבשת הודו ובאסיה מומלץ לקבל טיפול מונע ב-מפלוקווין (Mephloquine ,Lariam), דוקסילין או מלרון.

מפלוקווין
(Mephloquine ,Lariam) 250 מ"ג:
תרופה שנוטלים פעם בשבוע. יש לטול את התרופה באותה שעה כל פעם, אחרי אוכל ולשתות אחריה לפחות כוס מים.
תופעות לוואי: למרות השמועות, תופעתו הלוואי יחסית מועטות ולרוב מופיעות רק בתחילת הטיפול המונע. בחילה, סחרחורת כאבי ראש, הפרעה בשינה ומצבי רוח יחסית שכיחים (בערך ב - 1%) ולא מחייבות הפסקת הטיפול המונע.
הטענות על נשירת שיער הנפוצות בין תיירים יכולות להיות קשורות עם נטילת מפלוקווין מזויף או מעורב עם תרופות נוספות, תזונה לא תקינה בזמן טיול, מתח ועוד.
לעיתים נדירות תתכנה תופעות לוואי קשות והן: הזיות, פירכוסים והתקפי חרדה.
במקרים אלה חשוב לפנות לרופא.
ב- 1/10,000 מקרים המטופל עלול לפתח הפרעה נפשית חריפה אבל הפיכה.
התויות נגד התרופה:

  1. התרופה אסורה לאנשים החולים במחלות נפשיות, במחלת נפילה או הסובלים מרגישות לתרופה.
  2. אין לקחת את התרופה ביחד עם תרופות נגד הפרעות קצב הלב, חוסמי בטא, חוסמי תעלות הסידן, תרופות אנטיהיסטמיניות מסוימות, תרופות נגד דיכאון ופנוטיאזינים כי עלולה להיגרם הפרעת קצב הלב מסוכנת.
  3. מפלוקווין אינו מומלץ לאנשים המתכוונים להטיס מטוס במשך הטיול. הכדור מותר לאישה בהריון.

יש להתחיל את הטיפול לפחות שבוע לפני הנסיעה, להמשיך לקחת את הכדור פעם בשבוע במשך השהות באזור נגוע במלריה ו- 4 שבועות לאחר העזיבה. מסיבה זו אנשים המטיילים בכמה ארצות לא יכולים להפסיק לקחת את התרופה גם כאשר אינם נמצאים באזור נגוע במלריה. המינון למבוגר הוא כדור 250 מ"ג לשבוע, ילדים במשקל 15-19 ק"ג לוקחים רבע כדור, ילדים במשקל 20-30 ק"ג לוקחים חצי כדור וילדים במשקל 31-45 ק"ג לוקחים שלושת רבעים של הכדור.


דוקסילין:
תרופה שנוטלים פעם ביום ויעילה במניעת מלריה. באזורים בהם טפיל המלריה עמיד בפני מפלוקווין (משנת 1990 הפך זן הפלסמודיום פלציפרום בתאילנד, בגבול עם קמבודיה ובורמה, לעמיד נגד המפלוקווין) ובמקרים שהמטייל אינו יכול להשתמש במפלוקווין. תופעת הלוואי השכיחה של דוקסילין הנה צרבת קשהף לכן יש לקחת אותה לאחר אוכל ולשתות לאחר מכן כוס נוזלים. אין לשכב כשעה אחרי נטילת התרופה. הדוקסילין גורמת להגברת רגישות לשמש, וסכנת כוויות שמש על כן חשוב להשתמש באמצעי התגוננות נגד נזקי השמש. תופעת לוואי נדירה יותר הנה פטרת באברי המין.

התוויות נגד התרופה:

  1. אין לתת את התרופה לילדים מתחת לגיל 8 שנים ולנשים בהריון. (התרופה מותרת לילדים מעל גיל 8 שנים במינון 2 מ"ג לק"ג).
  2. לא מומלץ להשתמש בדוקסילין כטיפול מונע לתקופה העולה על 3 חודשים.

דרך נטילת התרופה:
מתחילים בנטילת דוקסילין יומיים לפני החשיפה, ממשיכים ליטול כדור ליום במשך השהות באזור נגוע ובמשך 4 שבועות לאחר העזיבה. קיים דוקסילין שמגרה פחות את דרכי עיכול והוא נקרא: DOXYTHRIM

מלרון Atovaquone Proguanil
תרופה חדשה זמינה בהרבה ארצות (למשל: בארצות הברית, אוסטרליה, אנגליה ועוד).
תופעות לוואי: נדירות יחסית אך אם כן מדבר בכאבי בטן, בחילות וכאבי ראש.
דרך נטילת התרופה: מתחילים ליטול אותה יום-יומיים לפני הגעה לאזור הסיכון, וממשיכים פעם ביום כל עוד נמצאים באזור ועד שבוע לאחר העזיבה.
התוויות נגד: חולי כליות, נשים בהריון או מניקות, ותינוקות השוקלים פחות מ- 11 ק"ג. עקב מחירה הגבוה בערך 5$ לכדור היא מתאימה לטיול קצר באזור סיכון גבוה (למשל: ספארי באפריקה) או כטיפול STAND BY.
כטיפול חרום:
במידה ולא נלקח טיפול מניעתי,וקיים חשש למלריה יש לטול 4 כדורים פעם ביום 3 ימים ולהגיע בהקדם אפשרי לקבלת טיפול המשך רפואי.
קיימים גם כדורים לילדים: Malarone pediatric (Atovaquone 62.5mgProguanile hydrochloride 25mg)

  • ילדים השוקלים בין 11 ק"ג ל20 ק"ג - כדור ליום
  • בין 21-30 ק"ג - 2 כדורים ליום
  • בין 31 ל40 ק"ג - 3 כדורים ליום
  • ילדים השוקלים מעל 40 ק"ג זקוקים למינון של מבוגר.

טיפול חרום לילדים:

  • ילדים השוקלים בין 11 ק"ג ל20 ק"ג- כדור למבוגר ליום במשך 3 ימים.
  • בין 21-30 ק"ג -2 כדורי מבוגר ליום במשך 3 ימים
  • בין 31 ל40 ק"ג- 3 כדורי מבוגר ליום במשך 3 ימים

כלורוקווין ופרוגווניל
ילדים ומטיילים אחרים בצפון תאילנד שאינם יכולים לקחת דוקסילין נאלצים לקחת כלורוקווין במינון של 500 מ"ג (שני כדורים) לשבוע ופרוגווניל (Paludrine) במינון יומי של 200 מ"ג (שני כדורים). סה"כ-16 כדורים לשבוע.
תופעות לוואי: אצל כ5% מהמשתמשים מתפתחת פריחה, כיבים בפה ובחילות

Aralen
Avlochlor ו-Chloroquine
מטיילים באזורי סיכון מלריה במרכז אמריקה (צפונה מתעלת פנמה, האיטי, הרפובליקה הדומיניקנית), דרום תורכיה, חלקים מסוימים בסין ובפיליפינים צריכים ליטול Aralenדרך נטילת התרופה:
את התרופה נוטלים אותה פעם בשבוע, מתחילים שבוע לפני החשיפה, ממשיכים במשך השהות ו-4 שבועות אח"כ. יש לקחת אותה עם אוכל.
המינון לטיפול מונע אצל מבוגר הוא 500 מ"ג.
תופעות לוואי רציניות נדירות וכרוכות לרוב בשימוש ממושך בתרופה. תופעות לוואי רגילות כוללות: שלשולים, בחילה, חוסר תאבון וגרד. תופעות יותר רציניות המופיעות לאחר שימוש ממושך ונדירות מאוד הן: הפרעה בראיה, התעלפות, חום, צמרמורת, ירידה בשמיעה, צלצולים באוזניים, פרכוסים, גירוד, נטייה לדמומים ועייפות.
עלול להחמיר תסמיני פסוריאזיס.
התוויות נגד: לא מומלץ לחולים במחלות דם, כבד, אלכוהוליסטים, פור פיריה.

Hydroxy chloroquine
(plaquenil)
דרך נטילת התרופה:
400 מ"ג מלח פעם בשבוע למבוגר.
מינון לילדים 6.5 מ"ג לק"ג.
יש ליטול אחרי האוכל
תופעת לוואי דומות לכלורוקוין

בנוסף לטיפול מונע תרופתי על המטיילים לנקוט בכל אמצעי הגנה נגד עקיצות יתושים. יש ללבוש בגדים בהירים המכסים את מרבית הגוף, להשתמש בכילות ולמרוח על חלקי הגוף
החשופים תכשיר דוחה יתושים. התכשירים היעילים מכילים חומר פעיל DEET (קרי, diethylmethyltoluamide). עבור מבוגרים צריך לכלול התכשיר 30-35% ו -%6- 10 עבור ילדים.
כאשר משתמשים ב DEET יש להקפיד על אמצעי זהירות הבאים:

  • להקפיד להשתמש לפי הוראות הרשומות על התווית.
  • להשתמש בחומר דוחה חרקים רק כאשר נמצאים בחוץ ולרחוץ את העור כאשר חוזרים לשטח מוגן מפני יתושים.
  • אין לנשום, לבלוע או להכניס לעיניים את התכשיר דוחה החרקים.
  • הימנעו ממריחת דוחה חרקים על הגפיים העליונות של הילדים (ידיים). התכשיר עלול לבוא במגע עם העיניים או הפה שלהם ע"י שפשוף לא רצוני.
  • אין למרוח את התכשיר על פצעים או עור פגום.
    *המפות המוצגות לעיל הינן של WHO, מתוך: International travel & health

שלשול המטייל

"שלשול המטייל" היא תופעה נפוצה מאוד בקרב מטיילים וכמעט מחצית ממטיילי העולם השלישי נדבקים בה. הגורמים יכולים להיות חיידקים (כ 80% מהמקרים), נגיפים וטפילים המועברים ע"י מזון ומים מזוהמים. הסיכון לחלות בשלשול המטיילים יכול להתרחש כתוצאה מאכילה במסעדות עם רמת ניקיון ירודה במשך הטיול. חומרת המחלה תלויה בסיבתה.

ארצות בהן קיים סיכון גבוה לחלות בשלשול המטייל הינן: מקסיקו, וארצות מתפתחות באפריקה, אסיה, אמריקה המרכזית ודרום אמריקה. באזורים אלה עד 60% מהמטיילים משלשלים.

הדרך הטובה ביותר להמנע מתופעה זו הינה שמירה על הגיינה ונקיטת אמצעי זהירות במגע עם אוכל ומים. קיימות שלוש צורות של המחלה:
שלשול מימי חריף: זהו המקרה הכי נפוץ ופוגע בכ- 60%מכלל המטיילים.
הוא נגרם לרוב ע"י חיידקי קולי ולעיתים ע"י חיידקי סלמונלה, קמפילובקטר, וויבריו וכ10% ע"י נגיפים.
התסמינים: מספר יציאות רכות או נוזליות לא דמיות ולעיתים בחילות, הקאות וכאבי בטן.
ללא טיפול משך השלשול הוא כשלושה עד חמישה ימים.
הסכנה העיקרית התייבשות והפסד זמן בטיול.

דיזנטריה- שלשול דמי: כ-15% מהמטיילים נפגעים בצורה כזו. מדובר בדלקת מעיים יותר חמורה הנגרמת לרוב ע"י חיידקי שיגלה, ולפעמים ע"י סלמונלה, קמפילובקטר, ירסיניה, חיידק קולי מסוג מסוים, ולעיתים רחוקות הדיזנטריה נגרמת גם ע"י טפיל אמבה החודר לדפנות המעי הגס.
תסמינים: שלשול דמי, רירי חום גבוה, כאבי בטן ותשישות.
במקרים הללו עליכם להתחיל בטיפול אנטיביוטי ולהקפיד על שתיית נוזלים.
במידה והתסמינים קשים או אין שיפור במצבכם, למרות הטיפול, עליכם לפנות לרופא באופן דחוף.

שלשול כרוני: פחות משני אחוז מהמטיילים מפתחים שלשול כרוני הנמשך מספר שבועות או יותר ומלווה בכאבי בטן חלשים, גזים, בחילות, חוסר תאבון, עייפות, ירידה במשקל וחום גוף 37-38 .
המחוללים של שלשול כרוני: לרוב מדובר בטפיל מעיים גיארדיה, ולפעמים קמפילובקטר.
לעיתים רחוקות יותר: אמבות, קריפטוספורה, שכיסטוסומה וציקלוספורה.

רק כ 10% מהסובלים משלשול כרוני מאובחנים.
מרבית המטיילים סובלים מרגישות ללקטוסה שהתפתח אחרי זיהום מעיים או תסמונת המעי העצבני.
במידה ומפתחים שלשול כרוני בזמן הטיול ואין אפשרות להתייעץ עם רופא ניתן להתחיל בטיפול בפלג`יל.

טיפול בשלשול המטייל
נוזלים
במקרים קשים רצוי להשתמש בתכשירים להכנת תמיסות נגד התייבשות הניתנות בשתייה (אורסט, רהידרט , הידרן).
במקרים ונפח הצואה המימית גדול, קיימת סכנת התייבשות. כדאי לשתות מרק צלול, לאכול קרקרים מלוחים ולהקפיד על שתיית 3-4 ליטר נוזלים (בעיקר מים) או אפילו יותר (במיוחד אם שוהים בארץ חמה).

פפטו-ביסמול (קל – בטן)
זה תכשיר בעל השפעה אנטי דלקתית, המקטין את הפרשות המעיים וגם פועל נגד חיידקים. הוא מצמצם במחצית את כמות השלשולים. הצורה הנוזלית יותר יעילה.
חייבים להתייעץ עם רופא המטפל כדי לוודא איזה תכשיר מתאים לכם.
המינון למבוגר: 30 סמ"ק או 2 כדורים. ניתן לחזור אחרי כל שלשול עד 8 פעמים ל- 24 שעות. במידה ואין שיפור כעבור יומיים יש להפסיק את הטיפול ולהתחיל בטיפול אנטיביוטי.
המינון לידים: לילדים מתחת למגיל 3 יש לתת 2.5 סמ"ק כל 4 שעות ולא יותר מ- 6 מנות ב- 24 שעות.
בגילאים 3-6 יש לתת 5 סמ"ק כל 4 שעות ולא יותר מ- 6 מנות ב- 24שעות.
בגיל 6-9 יש לתת 10 סמ"ק
בגיל 9-12 יש לתת 15 סמ"ק
מעל גיל 12 יש לתת 30 סמ"ק
התוויות נגד: רגישות לאספירין, הפרעה בקרישת וטיפול נוגד קרישה (קומדין, ורפרין),
כיב הקיבה או התריסריון, או דימומים מדרכי עיכול.
מפריע לספיגת דוקסילין
תופעות לוואי: השחרה חולפת של הלשון והצואה וזמזום באוזניים.

אימודיום או לפרמיד
זהו תכשיר המקטין את תנועתיות המעיים ואת הפרשת הנוזלים והמלחים מן המעיים. הוא משפר את השלשול ב- 80% מהמקרים.
מינון למבוגר: 2 כמוסות עם התחלת השלשול וכמוסה אחת אחרי כל יציאה שלשולית. אין לקחת יותר מ- 8 כמוסות ב- 24 שעות.
לא מומלץ במקרה שלשול דמי ו/או חום גבוה.
טיפול אנטיביוטי

במקרה דיזנטריה:

Ciprofloxacin 500mg X2 במשך 3 ימים. ניתן גם לקחת מנה אחת של 750-1000 מ"ג

Tarivid (ofloxacin) 200 mgX2 במשך 3 ימים

Azithromycin
(zitromax)
אזניל
למבוגר כדור פעמיים ביום 3 ימים. לילד 10 מ"ג לק"ג ליום 3 ימים.

Cefixime
(Supran)
לא תמיד יעיל נגד שיגלה, יעיל בטיפול בדלקות אוזניים, גרון, זיהום דרכי שתן וזיבה.
מינון למבוגר 400 מ"ג פעם ביום במשך 3-5 ימים
לילד 8 מ"ג לק"ג פעם ביום במשך 3-5 ימים. במקרה של שלשול מתמשך מעל שבועיים יתכן ומדובר בגיארדיזיס

Metronizadole
(Flagyl)
250 מ"ג 3 פעמים ביום 5-7 ימים. יש להימנע ממשקאות אלכוהולים בזמן הטיפול.

Tinidazole
(Fasigyn,Proctocide)
500 .mg 4 כדורים ליום במשך 1-2 ימים.

קדחת הדנגי

קדחת הדנגי הנה מחלה נגיפית המועברת ע"י עקיצת נקבת יתוש Aedes aegypti הפעיל בעיקר בשעות היום. היתושים מצויים באזורי מגורים עירוניים צפופים, במקומות בהם יש שלוליות מים או מאגרי מים, צמיגים, אשפה וגם באזורים כפריים.
קיימים 4 זנים סרולוגיים של הנגיף.

המחלה התפשטה מאד ב - 20 השנים האחרונות והיא מצוייה כמעט בכל האזורים הטרופיים בעולם.
הסכנה הגדולה ביותר להידבקות קיימת בתת יבשת הודו, בדרום מזרח אסיה, בסין, במרכז אמריקה (מקסיקו) ובדרום אמריקה, וכן באיים הקריביים (כולל פורטו ריקו ואיי הבתולה) וביבשת אפריקה.
בתחילת המאה קדחת הדנגי הייתה נפוצה גם בטבריה.

המחלה נפוצה יותר בעונת הגשמים.
תקופת הדגירה של המחלה נמשכת בין 3-8 ימים לאחר העקיצה.
המחלה מתחילה באופן פתאומי עם חום גבוה, צמרמורת,כאבי ראש, שרירים וגב תחתון, בחילות, הקאות, דימומים מהאף, כאבי פרקים ולעיתים פריחה. השם האנגלי של המחלה הוא: breakbone fever.
בד"כ ישנה הרעה בתסמינים במהלך המחלה, החום יורד לרוב כעבור 5 ימים ואז מופיעה שוב פריחה המתחילה בגב ומתפשטת לפנים וגפיים. לפעמים ישנה עליה חוזרת של החום ל-12 שעות נוספות.
לרוב זו לא מחלה קשה. השלב החריף עלול להמשך עד 10 ימים אבל תקופת ההבראה נמשכת כ - 4 שבועות או יותר .

לאחרונה אושפזו עשרות ישראלים עקב המחלה בעיקר לאחר שהות בתאילנד.
צופים עליה נוספת בשכיחות קדחת הדנגי.
אצל כ- 80% מהילדים מתחת לגיל חמש המחלה אסימפטומתית. אצל ילדים גדולים יותר ומבוגרים מהלך המחלה קשה בהרבה.

קדחת דנגי המורגית
Dengue haemorrhagic fever
באחוז קטן של המקרים, לאחר עליה פתאומית בחום מופעים דימומים מהאף, מהפה,וגם בדרכי העיכול עקב הפרעה בקרישת הדם. צורה זו של המחלה יכולה להיות קטלנית.
מהלך זה של המחלה נפוץ בעיקר אצל ילדים מתחת לגיל 15 לרוב עקב הדבקה חוזרת בנגיף מזן סרולוגי אחר.
לעיתים נדירות חלה ירידה בלחץ דם והחולה מפתח הלם (Dengue shock syndrome). ללא טיפול מתאים קיים שיעור תמותה גבוה כ40-50% . לעומת זאת כשניתן טיפול טוב התמותה היא 1% או פחות.

אין סכנה של הדבקה מבן אדם חולה.
לא קיים חיסון נגד קדחת דנגי.
אמצעי הגנה היחיד הוא התגוננות נגד עקיצות יתושים.

לתחילת הכתבה

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×
    הפעלת נגישות