8 ימים באלבניה: מסלול והמלצות לטיול מיוחד במינו

25 שנה אחרי סיום השלטון הקומוניסטי, ונדמה שאלבניה מדביקה את הקצב של שכנותיה ממדינות הבלקן. עם תשתיות חדשות, נופים מדהימים, הכנסת אורחים וחופים יפים, היא הפכה לתגלית מרעננת של ממש. קבלו מסלול והמלצות לטיול באלבניה המסעירה

תמונה ראשית עבור: 8 ימים באלבניה: מסלול והמלצות לטיול מיוחד במינו  - תמונת קאבר
© ויקי ורם

הכירו את אלבניה

אלבניה במילה אחת היא “וואו!”. הרבה אנשים אמרו לנו שזו חופשה מיוחדת, אבל האמת? לא האמנו עד שלא ביקרנו בעצמנו. מי מכם מכיר את המדינה הזו? מי שמע עליה פעם? אנחנו לא שמענו, לא לפני שביקרנו. הידעתם, למשל, שאלבניה היא המדינה היחידה בעולם שבסוף מלחמת העולם הראשונה היו בה יותר יהודים מבתחילתה? הם קלטו יהודים כפליטים והנחו אותם להעמיד פני אילמים-חירשים. אף יהודי לא הוסגר בידי האלבנים, גם לא תחת איומים על חייהם ואף הוצאה להורג של חלק מהתושבים.

גם כיום, ברגע שעברת את סף הדלת של אלבני, אתה האורח שלו. מצד אחד אתה חי לפי החוקים שלו, ומצד שני, הוא דואג לך כמו לעצמו, מבחינת מזון, לינה ואפילו לחיים שלך במצבים קיצונים כמובן. הכנסת האורחים של האלבנים וחיבורם ההיסטורי לעם היהודי ולמדינת ישראל, תורמים לחוויה ולשיחה עם התושבים לא פחות מהנופים המדהימים של המדינה ומהאוכל הנהדר.

אמנם אלבניה נמצאת ממש לידינו, אבל היא בלקנית לחלוטין, ואתם תרגישו שנחתתם בנוף ובהקשר תרבותי שונה לגמרי. החבר'ה הצעירים רובם ככולם יודעים אנגלית, המבוגרים יודעים קצת איטלקית וכולם ממש יתאמצו לעזור לכם. רוב האלבנים הם מוסלמים חילוניים, הולכים למסגד פעם בשבוע במקרה הטוב, לא שומרים חלאל, לא לבוש, לא תפילות – זה היה ממש מעניין לראות.מבצר Ali Pashas. צילום: ויקי ורם

עם הפנים קדימה

בשנתיים האחרונות השתנתה הגישה במדינה כלפי התיירות. ראשי המדינה הבינו שיש באלבניה משהו ייחודי ומאוד מבוקש כיום, ולכן דאגו להשקיע משאבים רבים בתשתיות התיירות. אם רק לפני שנה וחצי תיירים התלוננו על היעדר תחנות דלק מחוץ לערים הגדולות, על כבישים ראשיים שאינם סלולים כלל ועל הצורך בהצטיידות במזומנים כיוון שאין כספומטים, כשאנחנו הגענו למדינה, הרגשנו שכל הבעיות הללו כבר הוסדרו.

עד 1992 אלבניה הייתה תחת משטר קומוניסטי, סגורה לעולם, מתבשלת בכשלי המשטר המושחת שלה. 25 שנה מאוחר יותר, היא אמנם רחוקה מלפתור את כל הכשלים האלה ועם זאת, בעוד שיש שכונות שלמות בערים הגדולות שמחוברות לתשתיות חשמל ומים באופן פיראטי, המדינה הסדירה את נתיבי התיירות המרכזיים במדינה ככבישים מהירים בסטנדרטים הגבוהים ביותר. כמו כן, בעוד שחסר שילוט מסודר להרבה מהיישובים, לכל כנסייה העלולה להוות מוקד עניין (ויש מאות כאלה באלבניה) יש שלט חום יפה המכווין אותך מהכביש המהיר בדרכים עקלקלות, עד להר הקרוב ביותר.

ככלל, אין יותר בעיות תשתית תנועתית לתיירים (אלא אם אתם מחפשים את הדרך לכפרים הנידחים במיוחד), לאורך כל הכבישים הראשיים פרושות תחנות דלק (מה שכן, שימו לב שהמחיר שלהם משתנה בין תחנה לתחנה, ויכול להגיע לפערים של שני שקל לליטר), ובכל עיר ממוצעת תוכלו למצוא כספומט למשוך כסף. השימוש באשראי עדיין לא נפוץ, אבל לאור התגייסות המדינה למען התיירות, יש מצב שבמהלך 2017, גם הנושא הזה ייפתר. בינתיים, למי שמתכנן טיול, מומלץ למשוך כל פעם סכום כסף שיספיק עד העיר הבאה. הרבה מהמקומות מקבלים גם אירו, אמנם בשער קצת יותר גבוה כמובן, אבל לא משהו בלתי סביר.

מתי לנסוע? איפה לישון? ומהיכן להשכיר רכב?

העונה העמוסה שבה כולם פוקדים את אלבניה היא עונת הקיץ, בגלל החופים המדהימים ומזג האוויר הנעים. לכן, דווקא אמצע ספטמבר עד אמצע אוקטובר זה הזמן המושלם לביקור. מזג האוויר והחופים עדיין מדהימים, אבל כמות האנשים יורדת דרסטית. וטיפ חשוב לתכנון המסלול: מלבד האינטרנט וספרי התיירות, אם אין שני אלבנים שהעידו בפניכם שהם היו במקום שאתם מחפשים בשבוע האחרון, כנראה שהמקום לא קיים וחבל על המאמץ שלכם בלחפש אותו. אחרי כמה הפתעות כאלה, דאגנו לאמת את התוכניות שלנו אל מול בעלי ההוסטלים שבהם ישנו במהלך הדרך.

מבחינת לינה, ישנו בהוסטלים שמצאנו דרך אפליקציית "Hostel World", שמאפשרת הזמנת מקום מראש ותשלום של אירו אחד יותר על שריון המקום. מכיוון שהיינו אחרי העונה הבוערת, העדפנו לבוא ולבדוק איפה אנחנו ישנים לפני שהזמנו מקומות.העלות ללילה לאדם היא כעשרה אירו, והיא לרוב כוללת ארוחת בוקר. - חשוב לדעת: אמנם ההוסטלים נהדרים, אך בגלל היעדר צנרת נורמלית ברוב המדינה, גם בהם השירותים או המקלחות, לרוב יהיו קטנים מדי, או שיהיו מעט מהם או שהזרם הוא על תקן זרזיף. אמנם לנו זה פחות הפריע, אבל חשוב להיות מוכנים מראש.

בחרנו לטייל באלבניה באמצעות רכב ששכרנו במקדוניה השכנה, וכך גם רוב המטיילים שפגשנו בדרך. למה? כנראה בגלל המחירים או הביטוחים. ואם אתם לוקחים רכב, דאגו לעשות ביטוח שמכסה הכל, כי אמנם האלבנים הם נדיבים, אבל הם נהגים חסרי אחריות. ולא רק הנהגים, הכביש הוא תערובת של אופניים, פרות, ילדים וסבתות. כולם בתחרות מי יתפוס את הנתיב ראשון.העיר שקודרה באלבניה. צילום: Flickr/ mariusz kluzniak

מסלול ל-8 ימים באלבניה

בילינו באלבניה 8 ימים ובדיעבד הצטערנו שלא בילינו שם יותר זמן, כי מדינה מדהימה, שלא מפסיקה להפתיע. - יש שתי דרכים לחצות ברכב לאלבניה: האחת ממקדוניה בצמוד לאגם אוכריד, והשניה מפריזרן (Prizren) שבקוסובו, שבה הגענו גם אנחנו. בעוד שהכביש המגיע ממקדוניה עובר בין כפרונים קטנים, הכביש מקוסובו הוא דרך מהירה מרשימה ביופיה ורמתה, וכנראה הדבר המפותח ביותר שתראו באלבניה.

תחילה הגענו לעיר שקודרה (Shkoder) הנמצאת על שפת אגם שקודרה, בין אלבניה למונטנגרו, שם ישנו ב-The Wonderers Hostle. למחרת ביקרנו במבצר Kalaja E Shkodres, שאין בו הרבה, אבל הוא מספק נקודת תצפית יפה. בהמשך נסענו על כביש Sh24 לכיוון הגבול עם מונטנגרו. זאת בעיקר בשל הנוף מדהים וגם כי לכל אורכו של הכביש, ישנן מסעדות דגים מעולות, שהדגים המוגשים בהם נשלו ממי האגם ממש באותו הבוקר – תענוג של ממש.

משקודרה נסענו לעיר הבירה של אלבניה – טירנה (Tirana), שם ישנו בהוסטל Milingona City Centre שהיה מעולה. גינה ענקית עם קלמנטינות, ענבים ולימונים. הבעלים של ההוסטל היה אדם מקסים שהשקה אותנו בהרבה יותר מדי ראקיה (משקה עם 40% אלכוהול. סוג של הוודקה של הבלקן), וסיפר לנו המון דברים מרתקים על אלבניה.

עיר הבירה ממש שוקקת ומערבית, מלאה מסעדות, בארים ומועדונים. הרבה אנשים מדלגים עליה כי זה לא מה שהם מחפשים וגם אנחנו היינו בראש הזה. אבל, יש בה שתי אטרקציות שאסור לפספס. הראשונה היא מוזיאון ה-Bunkart, המספר על ההיסטוריה של אלבניה ועל הבהלה שלהם ממלחמה גרעינית. היה סיור מרתק, חוויה ממש חזקה ונחשפנו למציאות מטורפת שלא הכרנו.

  • כתובת: Rruga Teki Selenica, Tiranë 1000
  • אתר אינטרנט: www.bunkart.al

אטרקציה נוספת, הר ה-Dajtit, שהעלייה אליו אפשרית או ברכבל מרחוב סמוך למוזיאון, או לאוהבי ההליכה, ברגל. הנוף מלמעלה יפהפה, ועל פסגת ההר תמצאו מסעדות, שבילונים להליכה, רכיבה על סוסים, רכבי שטח ועוד. שימו לב ששני המקומות לא פעילים ביום שני.

מטירנה לוולורה

מטירנה, יצאו הנסיעה לכיוון וולורה (Vlore). במהלך הדרך, בחרנו לעצור בכמה נקודות מעניינות. Durres, היא עיירת חוף עם עיר עתיקה קטנטנה וטיילת חמודה. אנחנו נהנינו מהמסעדות שעל החוף ומהאפשרות לראות בתצפית את קצה המגף של איטליה, מה שמסביר למה האלבנים דוברים איטלקית.

לאחר מכן, עצרנו ב-Manastiri I Ardenices, כנסיונת חמודה ליד העיר Ardenice. הירידה בשבילה מהכביש אינה משמעותית, וציורי הקיר שלה והנוף ממנה, ממש משגעים. לבסוף עצרנו גם בעיר Fier, שהרשימה אותנו מאוד בתנופת הבנייה וההתחדשות שבה. עיר ממש צבעונית וחמודה, ומסיפורי הדרך שקראנו, טומנת בחובה גם שכונת צוענים מעניינת, שלא הספקנו לבקר בה.

לבסוף הגענו ל-Vlore, שם בחרנו ללון ב-Vlora Backpackers Hostel. גם וולורה היא עיר חוף חמודה, סמוכה ללגונה מהממת בפארק Vjose-natre. אם נוסעים לחלק שקוראים לו Zvernec, יש גם מסעדה מקסימה בתוך היער וגם בקצה האצבע הזו, יש אי קטן עם מגדלור שאפשר להגיע אליו בעזרת סירונת הנעה בצמוד לכבל. אמור להיות מקסים ממש.

אחת האטרקציות היפות בעיירה, היא התצפית ב-Kuzum Baba. בראש התצפית יש (כמובן!) מסעדה וכנסייה, ותוכלו לבקר גם בבית קפה בבעלות ישראלית בשם Izraelite, שנמצא על הרחוב הראשי ואפשר למצוא אותו בקלות בעזרת גוגל מפות. אנחנו מאוד נהנינו גם מחברתה של שירה המקסימה וגם מקינוחיה הטובים, כי האוכל האלבני אמנם מעולה אבל הקינוחים טעימים פחות. שירה זוכה להרבה ביקורים מישראלים וחשוב לזכור, שמדובר קודם כל על בית עסק, ורק אם שירה פנויה ולא עסוקה, היא תשמח לשבת ולקשקש איתכם בעברית.

שירה ואסף בן זוגה, מארחים קאוצ'סרפרים (גולשי ספות) אצלם בבית ב-וולרה ובקרוואן של אסף שנמצא בעיירה סרנדה. כמובן שיש להם המון סיפורים מגניבים על אנשים מרחבי העולם ועל החיים באלבניה. בדיעבד, קצת התחרטנו שלא עשינו קאוצ'סרפינג בעצמנו, כי המקומיים הם באמת אנשים מאוד חמים ומעניינים.

הדרך לסרנדה

השלב הבא הייתה נסיעה על כביש SH8 לסרנדה (Saranda). הכביש עצמו יפהפה, רץ על קו החוף, עם נופים משגעים של רכסים היורדים ישירות למים, מצוקי חול, חופים ומה לא, לא תוכלו להפסיק לעצור לתמונות.

אנחנו נסענו ברצף ל-Ali Pashes Castle ב-Porto Palermo, שהוא מבצר ממש חמוד במפרץ ים מקסים. המדריך שלנו היה זה שמכר לנו את הכרטיסים (במחיר של כמה שקלים לאדם) והוא הדריך באיטלקית. זאת ממש נקודה מקסימה, ובילינו שם לילה עם מדורה ונוף מרהיב של הים התיכון. בבוקר המשכנו על כביש SH8, ועצרנו במסעדה בשם Ujevara קצת אחרי העיר Qeparo. המסעדה לגמרי שווה עצירה, וגם אם אתם לא רעבים, תשקיעו בה לפחות עשר דקות.

לבסוף הגענו לסרנדה, עיר חוף מקסימה, עם המון מלונות ומסעדות על החוף. אנחנו לא התעכבנו בה בגלל שהיא יעד תיירותי ממש, והמשכנו טיפה דרומה ל-Butrint, עיר היסטורית המוכרת לשימור ע"י אונסק"ו. לנו אמנם פחות התחשק להיכנס פנימה, אבל האזור שלה יפהפה ואנחנו שוטטנו לאורך החוף, על שבילים קטנים, ומצאנו עתיקות לצד בונקרים מודרנים, היה ממש מיוחד. חזרנו צפונה לכיוון קסמיל (Ksamil), עיירה מקסימה על החוף, פחות עמוסה מסרנדה. שם שכרנו סירת פדלים, ושטנו בין האיים הקרובים לחוף, ששייכים לאלבניה, בעודנו משקיפים קדימה ורואים המון איים שכבר שייכים ליוון.

החוף של קסמיל. צילום: Flickr/my cottage

בדרך מקסמיל עוצרים בעין הכחולה

מקסמיל נסענו לג'ירוקאסטרה (Gjirokastra). בדרך, עשינו עצירת חובה בשמורת הטבע “העין הכחולה” (Syri I Kalter), שמורה עם נביעה תת מימית מרהיבה ביופיה. בזבזנו הרבה זמן בניסיון לתפוס את צבעי המים העזים והשונים כל כך במצלמה. אני מניחה שבעונות חמות יותר אפשר לשחות במים, אבל באוקטובר הם כבר היו קפואים. יש בנקודה מלון ומסעדות, אבל הם פעילים רק בעונה.

משם המשכנו לג'ירוקאסטרה, שנקראת גם העיר הלבנה. זוהי עיר הררית מיוחדת, עם בתים מקסימים ובניה מדהימה. בילינו שם לצערנו רק חצי יום, ולטעמנו זה היה קצר מדי. בעיירה יש בה כמה בתי אחוזה מרשימים שהיו בתים פרטים, הולאמו על ידי השלטון הקומוניסטי והיום משמשים מוזיאונים. אנחנו ביקרנו ב-Skenduli House ונהנינו ממש. הבעלים, שהיה גם מוכר הכרטיסים, שימש כמדריך שלנו באיטלקית. הבנו גם שהבת שלו דוברת אנגלית מרשימה, אבל כשאנחנו הגענו, היא לא הייתה. ניתן לבקר בבתים נוספים, במבצר ובמנהרת המלחמה הקרה. הבעלים של ההוסטל בו ישנו – Stone City Hostel, מארגן לאורחים שלו סיורים בכפרים שבסביבה ויש לו המון המלצות גם בתוך העיר.

ג'ירוקאסטרה היתה לצערנו התחנה האחרונה בטיול באלבניה, ולאחריה התחלנו בנסיעה חזרה למקדוניה.שמורת העין הכחולה. צילום: ויקי ורם

עוד כמה המלצות (שלא הספקנו):

  • הטרק מ-Theth לValbone נמצא צפונית לשקודרה, וניתן לצאת ממש ממנה. כולל הפלגה של כמה שעות במעבורת, במעין פיורד מלאכותי שנוצר בנהר.הטרק כולל יום הליכה בין שתי הערים, ועוד יום חזרה במיניבוס.
  • בסטייה קלה מהדרך מהעין הכחולה ל-ג'ירוקאסטרה, מסתתר כפר קטן בשם Libohove, עם מסעדה בתוך עץ דולב בן מאות שנים.
  • העיר Permet, שמפורסמת בזכות האבן הענקית שממוקמת במרכז העיר, מסעדותיה הנהדרות וקינוח בשם Gliko שבשונה מהקינוחים הרגילים באלבניה, אמור להיות משהו מיוחד. האטרקציה המרכזית בעיר היא המעיינות החמים שנובעים ממש בתוך הנחל, קצת דרומה לעיר עצמה.
  • Tepelene – עיר חמודה המופרסמת בזכות הגשר התלוי המרשים שבה.
  • Berat – מבצר שעדין גרים בו אנשים, עם שוק מרשים ומוזיאון בשם Himore Castle.

מתכננים טיול לאזור הבלקן? הנה עוד כמה כתבות שיעניינו אתכם:

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×