קרוז במחיר סוף עונה - העברת אוניה מברצלונה למיאמי

תמונה ראשית עבור: קרוז במחיר סוף עונה - העברת אוניה מברצלונה למיאמי - תמונת קאבר

הטיול הזה לפלורידה ובפלורידה נולד אך ורק בגלל הכסף. בחורף מעבירות חברות הנסיעות את אניות הפאר מאגן הים התיכון לקייץ הקריבי. אם צריך להעביר גם אוניה וגם צוות, למה לא למלא אותה בנוסעים. מי יסע בחורף מחוץ לעונת התיירות שחלקו שמונה ימים בין ים ושמים? ואז המחירים יורדים ויורדים עד שהאוניה מלאה

אז כמה זה עלה לנו?: בבנר הפרסומת באינטרנט שקפץ לי יום אחד בראשית אוקטובר היה כתוב: טיסה לברצלונה, שני לילות בברצלונה, קרוז טרנס אטלנטי של 13 יום עם חמש עצירות בדרך, שלושה לילות במיאמי וטיסה חזרה דרך רומא לתל אביב. המחיר 2400 דולר לאיש. אין דבר כזה! הלכנו לפרומה באופיר טורס, שהיא לפי ניסיוננו המקצועית האמיתית היחידה בישראל בנושאי סירות, ספינות וקרוזים והיא הכינה לנו הצעה לקרוז בלבד ב- 1900 דולר. אמרתי לרחל, זה רק הקרוז, צריך עוד להוסיף, טיסות, ולינות, זה יצא יקר מדי בואי נלך מכאן, אין מה לעשות. רחל רצתה לחכות אז חיכינו וחיכינו כי ז'יניה אשר על הטיסות ישבה מול המסך ולא הניבה תוצאות. אחרי עוד "חיכינו" היא הסתובבה אלינו ואמרה: קיבלתי מחיר לא הגיוני, אז בדקתי את עצמי שוב ושוב וקיבלתי אותו מחיר. החלטתי לכרטס וקיבלתי אישור - המחיר של כל הטיסות הוא 380 דולר. במקום שידרגנו את הטיסה הטרנס אטלנטית חזרה הביתה למחלקת עסקים והלכנו לארוז.

השייט בשבילי היה הרבה דברים: ים ושמיים, רחל ללא הפסקה והפרעה, מנוחה משגרת הפעולות שרק המחשבה עליהן מכניסה אותי ללחץ, ניתוק מהביצה הפוליטית חברתית בארצנו הקדושה, אבל היה בשייט גם הבט היסטורי בעיני: אני שט בנתיב שבו שטו לפני, בטובתם או שלא בטובתם, ושינו את העולם, לטובתם או שלא לטובתם: קולומבוס, ספינות העבדים מאפריקה, וגלי המהגרים מאירופה מאז מייפלואר ועד היום, האנגלים, היהודים, האיטלקים, האירים ובני עמים אחרים באירופה ובאסיה.

יומן 22.10.2016 – 7.11.2016

נא להכיר: Celebrity equinox שיכון גדול

e41771693d378cef711031e157f2755c.jpg?l=6

מדרגות נעות לאוניה

עולים לאוניה במדרגות נעות. אנחנו בקומה 8 חדר 8253 עם מרפסת לצד הנמל. רק מזוודה אחת הגיעה לחדר. את השנייה מצאנו מיותמת ומבוישת בקומה שנייה, אצל אנשי הביטחון שגילו בבטנה שני בקבוקי יין. הבודק מצטער שלא היו ארבעה בקבוקים כי אז יכול היה להחרים שניים.

610aae398daf0baf59675999d48f1a85.png?l=6

האוניה

אקווינוקס זונחת את החורף בים התיכון ומפליגה לעבר הקיץ במפרץ מקסיקו. ריספוטינג. אז מה היה לנו: כשלושת אלפים נוסעים, כאלפיים אנשי צוות,

fc0f91548bb47d15f3044e49a0baca73.jpg?l=8

דשא

דשא בקומה ה-15 נא לא לעלות עליו עם נעלי עקב, באותה קומה גם סדנה של קורנינגוור לניפוח זכוכית, שלוש פינות עישון בקומות 14 ו-15.

מעשנים ביחד. צ'רלי מפורטו ריקו.(מכיר כמה יהודים מהאי שלו.) גדול, שמן, שרירי, מעוטר בכתובות קעקע, קרח, עם זקן אדיר, ומקל הליכה מונח לו בין רגליו. עישנו ביחד, הוא נתן לי את המצית שלו כי ברוח ובגשם הגפרורים שלי לא פעלו. עשרים ושתים וחצי שנים עבד כסוהר. לא היו לו בעיות כי התייחס בהגינות לאסירים. הם החזירו לו יחס תמורת יחס. כל בני האדם שווים בעיניו, הם עשו שגיאה ומשלמים בעבורה, אבל הם בני אדם בדיוק כמוהו. רובם חזרו שוב, לפעמים לאחר יום, לפעמים לאחר שנה. הם היו צריכים מסגרת שתארגן להם את חייהם. אהב את עבודתו, הוא מסכים לחשוב שהוא בן אדם מיוחד. הגשם התחזק וגם הרוח, קמתי, לחצנו ידיים בחזקה, אמרתי תודה ונפרדנו .

f2e4db075081ec14908dc0668d946023.JPG?l=8

הברכה והמנוף להורדת הנכים למים

מקומה חמש עשרה אפשר להשקיף על מסלול הליכה/ריצה בקומה הארבע עשרה, (אין קומה שלוש עשרה) וגם בקומה השנים עשר אפשר לרוץ מסביב לשלוש בריכות (אחת פנימית, אחת חיצונית, אחת בריכת גלים שהושבתה בים גלי, כי אוהבי הגלים קבלו הרבה יותר ממה שבקשו.)

20d21ed89a55b6b0ac2bc3d8177b846a.jpg?l=6

היינו בסביבה כשהאוניה התנודדה, הסתכלנו בגיבורי הבריכה והתקשינו להבין אם הם צוהלים משמחה או צורחים מאימה. כך או כך, הם נזרקו מצד לצד על ידי הגלים העזים שהגיעו עד הקירות הדקורטיביים. למחרת, משום שהים לא שב מזעפו, כמו בבית חולים גהה, כיסו את הברכה בסדין ברזנט מהודק עד שיירגע/תרגע).

7dd462aa782fbaf93a45ae81502ed6ce.JPG?l=8

ברכה בים גלי , הרוחצים נזרקים אל הקיר

שש בריכות ג'קוזי עגולות. 12 מעליות. חלל מרכזי פתוח שמאפשר צפייה לחלק מהשטחים הציבוריים בקומות התחתונות ועץ באורך של כשלושה מטר, שתול בעציץ גדול תלוי במרכזו של החלל, הרבה מסעדות ויותר הרבה בארים, קזינו ומינימום הימור של 10 דולר ליד השולחנות הוא סיבה טובה שלא הימרנו, רוחב האוניה הוא תא של כעשרה מטר מכל צד, (כשלושה מטר רוחב התא) כולל מרפסת ועוד חללים ציבוריים גדולים ביניהם במרכז. מרפסת סיפון חוגרת את האוניה מסביב בקומות התחתונות ובקומה העליונה, שרשרת של סירות הצלה מקורות ל- 150 איש כל אחת, כרוכה לה מסביב. בכדי שהקברניט והנווט יוכלו לראות מה קורה משני צדי האוניה יש בקומה העליונה מימין ומשמאל כלוב זכוכית שתלוי לו באוויר ומחובר בשרוול/ מסדרון הבולט אל מחוץ לגוף האוניה.

dca447ea58223d324c5fe66fe6d9f2e5.JPG?l=8

בצד ימין באמצע הצילום – מרפסת הקברניט 35b6fb56d393c5e30d6a9a3ff48afe9c.JPG?l=8

אולם תיאטרון מפואר ממוקם בשתי קומות בחזית האוניה עם תאים למכובדים משני צדי היציע כמו שצריך. מכיוון שהוא יכול להכיל רק 1500 איש, כל הופעה מוצגת פעמיים בהתאמה לשני מחזורי ארוחת הערב. ההופעות עצמן הן חיקוי לרביו של שנות החמישים ששרדו עד היום אולי רק בלאס ווגאס ומשעממות באותה מידה.

356b33dd66797d40cd227ace5043f4ff.JPG?l=8

תקרת התיאטרון. ולמה צילמתי אותה, כי היא מזכירה לי ארטנובו ונחזור לאהבה הזו בסן אוגוסטין

בתיאטרון הגדול נערכות ההרצאות הרציניות בבקרים

בתפילת שבת, בבית הכנסת פגשנו את המרצה לקולנוע שהוא מומחה למכירת ספרו על ראיונות עם אנשי תעשיית הקולנוע וגם פרופסור לתולדות הקולנוע באוניברסיטה עלומה בקנזס. מה שהתברר כפרופסור לרכילות וטריוויה של הוליווד והסביבה. דוגמא מרעישה: הוא פגש את סטנלי דונלד כשהיה בן חמישים והתרשם מהחיוניות שלו, כעבור שלושים וחמש שנה פגש אותו שוב והופתע לגלות שלפניו אדם אחר לחלוטין: מרוכז בעצמו, חסר חיות, לא טרח לקום לכבודו וכיו"ב. הטיפשות בהערכה המדעית הזו כפולה כי לפניו ישבו מאות אנשים מרוכזים בעצמם, חסרי חיות בעצמם ושלא ותרו על הג'סטה לקום לכבודו במחיאות כפיים בסוף ההרצאה. ניסיתי לשוחח אתו אחרי התפילה, הוא התעניין אם בישראל רואים קולנוע אמריקני. כאילו יש מפלט בעולם מקולנוע אמריקני. שאלתי אותו על במאים מחוץ לארה"ב על השם קוראסאווה הוא לא הגיב כך שאינני יודע אם הוא מכיר אותו. אבל על אלמודובר, אמיר קוסטריצה הוא לא שמע כלל. על מייק לי הוא שמע אבל לא ראה סרטים שלו.

ד”ר סם גלסנר, מרצה על רפואה מספר על איך ניצחה השפעת הספרדית את מלחמת העולם הראשונה ואת וילסון ולכן קידמה את מלחמת העולם השנייה. מקורה בארה"ב. קראו לה ספרדית כי רק בעיתונות של ספרד הניטרלית כתבו על השפעת, עיתונים אחרים של שני הצדדים הנלחמים הצניעו את המחלה מסיבות מורליות. 46 מיליון איש מתו בשלושה גלים. יותר חיילים אמריקאים מתו מהשפעת ממספר החיילים האמריקאים שמתו בשתי מלחמות העולם בקרב. לא היו רופאים מיומנים כי בסוף המאה התשע עשרה, רופא היה מי שלמד שני קורסים שעסקו בדעות ולא בעובדות ולא למדו פתולוגיה כלל, התקבל מי שהיה לו די ממון לשלם שכר לימוד. מי שהיה ממש מנוסה היו האחיות.

בהרצאה על רפואות סבתא, ד”ר גלסנר סיפר על מיץ נחשים שהיה רמאות עתירת פרסומת שהכניסה מיליונים והראה איך סעיף קטן בחוזה הפרסום עם העיתון קבע את מדיניות מהערכת. הסעיף אמר שאם מסיבה כל שהיא תיאסר הפצת המוצר יפקע חוזה הפרסום באופן מידי. מכאן ואילך היו כלי התקשורת בעד מיצי נחשים ולקסירים משונים מכל מין וסוג. הרצאה מיוחדת הקדיש סם לרדיום שהיה חומר מרפא מאוד עד שהתברר שהוא מסרטן מאוד.

כמה אולמות נוספים קטנים יותר, שדרת חנויות, אולם התעמלות מלא מכשירי עינוי. חדרי חוגים שבאחד מהם רחל מציירת יחד עם נשים אחרות בהדרכת מורה. אולם קריוקי. כנסיה שהופכת לבית כנסת ביום ששי.

882e03084c383b2874204900b4484319.JPG?l=8

זריחה

בכניסה לחדרי האוכל, וגם בעליה בחזרה לאוניה מסיורים בעיירות החוף, עומדים עובדים בפנים מחויכות אוחזים בקבוקים ומציעים התזה של נוזל חיטוי לידיים. כי זאת לדעת, האירוע הכי מסוכן בים אינו סערה, או צונמי או טביעת ספינה. הכי נורא זו הרעלת קיבה המונית. כולם מושיטים ידיים, כולם חוץ מקבוצת צרפתים אחת, כפי שראתה ודיווחה לי רחל.

581e888c47faf66b0a918b4ca7c903a6.JPG?l=6

ספרייה בחלל המרכזי וצמרת העץ התלוי מתחת

ספריה גדולה מעוצבת להפליא, כמו כל פינה, חדר וחלל באוניה. מתחתיה עץ ענק בעציץ גדול כמרחפים בחלל ולמעשה קשורים לכמה מיתרי פלדה עבים, שהרי לא יעלה על הדעת שהעץ בעציץ יתנדנד בזמן סערה.

הכינו לנו שלושה משטחי ריקודים, אחד בקומת הכניסה שהיא קומה שלוש, אחד בחוץ ליד הברכה ואחד רחוק בקומה 15 בכדי שאפשר יהיה לרקוד כל הלילה. הרכבים מוזיקליים מגוונים, תזמורת ריקודים, הרכב ג'ז, שתי מנגנות על מיתרים, זמרת עם גיטרה, תזמורת הופעות ודי. ג'יי. פה וגם שם.

9cd16daf3687d06ddf3ca3d958fbedf5.JPG?l=6

ריקודים

מספר המכונאי הראשי בהרצאה מיוחדת בתיאטרון הגדול מלא מפה לפה: לאוניה ארבעה מנועי דיזל, המודל הוא מנוע של רכבת, הם יכולים לפעול גם בעזרת דלקים אחרים. הם מספקים חשמל לשיכון שלנו ומניעים ארבעה מדחפים, אחד מהם יכול לספק חשמל לכפר יווני קטן. ארבעה מדחפי ענק, לשני הגדולים שבהם יש בצדם חדרון מתחת למים שמאפשר גישה לתיקונים קטנים. המנועים יכולים לנוע ברדיוס של 360 מעלות מה שמאפשר גישה צדית לרציף וגם אפשרות לשתי שיטות עצירה: הפעלה לאחור או סבוב המדחפים לאחור, אין לו ניסיון בנושא זה מעבר לניסויים במבדוק והוא מקווה שגם לא יהיה, הספינה תרעד מאוד. מרחק עצירה בניסוי היה אורך של שלושה אורכי הספינה, בערך שלוש דקות. אורך הספינה רק מעט יותר קצר ממגדל אייפל, אם הוא ישכב על הצד. המים שאנחנו שותים ומתקלחים בהם באים מהים ומותפלים בשתי שיטות אחת אחרי השנייה, התפוקה 600 טון ביום כשהצריכה היא כ-400. מייצבים נפתחים בשיטה הידראולית לרוחב שבעה מטר אבל רק בלב ים. צבע מתחת למים מונע מושבות יצורי וצמחי ים. הזבל והביוב מטופלים בשיטות שונות כולל טיפול ביולוגי ומוחזרים לים. הזבל המתכתי נמכר בנמל. יום עגינה במיאמי עולה 400.000 דולר.

9ac32c179facfd7dcb8c2ad399ec84e3.JPG?l=6

שקיעה

האוניה הייתה מלאה עד אפס מקום. איירה ודניס מוונקובר ביקרו את בנם בניס. הם ניצלו את ההזדמנות לקפוץ לברצלונה. בנמל הם ראו את סלבריטי וטלפנו לשאול אם יש מקום. התשובה הייתה שלילית – הספינה מלאה לחלוטין. אבל תשאירו טלפון, אולי מחר ביום ההפלגה יתפנה מקום. אז התפנה.

איירה ודניס הוא מגרנדה והיא מברבדוס , אזרחים קנדיים, טכנאי מטוסים שממשיך לעבוד חלקית אחרי הפנסיה. היא מנהלת סניף של בנק, גמלאית. חזרו מביקור אצל הבן שמצטלם בניס בסדרת טלוויזיה בשם הכופר. עצרו בברצלונה וחוץ ממסעדות, חוף ים וטיול חפיף באוטובוס תיירים לא ראו דבר, כמו שאר האמריקאים בקרוז. דניס – דמוקרט, חושב, לא מדבר הרבה, מדויק.

b93086577e1c65c82b2302aa1e2c75bd.jpg?l=6

ציפור דרור במרכז הדשא חוצה אתנו את האוקיינוס. לא משלמת. היא בעצם בעל החיים היחיד שאנחנו רואים עד שאנחנו מגיעים למיאמי. (רחל: אני ראיתי גם דולפינים שוחים בצד האוניה)

בעל הבית

סלברטי הייתה חברת ספנות יוונית שהגיעה לסף פשיטת רגל. החברה נקנתה על ידי רויאל קריביאן ופורחת מאז. בעלי התפקידים הבכירים הם יוונים, פולנים, רומנים ועוד. לפי חוזה המכירה יוחלפו רק ב-2020 : הקברניט, מכונאי הראשי, ראש המלצרים, מנהל המזון, מנהל שירות החדרים.

2f2b66f7dc3ac926c542165aa8c81cfc.JPG?l=6

צוות הקזינו עוטה מסכות פרוידיסטיות לכבוד ליל כל הקדושים

עובדים

אין כמעט או בכלל אין עובדים אמריקאים. רציתי לשחזר מסע ספינת עבדים במסעם ההיסטורי מאפריקה לאמריקה – הצלחתי. תנאי העבודה: אין משכורת, חיים על שבר של טיפ החובה ומייחלים לטיפ אישי. בחופשות, כיוון אחד של טיסה הביתה על חשבונם. ככולם עובדי קבלן בכדי שלא יזכו בתנאים הסוציאליים של האיגודים האמריקאים ובחסותם. הם באים מיוון, רומניה, פולין, פיליפינים , האיים הקריביים, אינדונזיה, מאוריציוס, הודו, פקיסטאן. כמעט ואין שחורים.

חוזה אנדריאס מלצר מקולמביה. בחור גבוה, צעיר ויפה. מכיר את תל אביב כי היה חייל מקצועי בכוח הרב לאומי בסיני ואת חופשותיו בילה רק בתל אביב. השתחרר למד מנהל עסקים והוא ממלצר בכדי להכיר את העולם.

הפי הפי מורלס, מלצר הקפה הכי קולני, מחלק קפה בשמחה כאילו הוא מביא את בשורת אריאלה ממפעל הפייס. משתדל מאוד לבלוט בים המלצרים עם קנקני הקפה. מצליח

בריג'יט, החדרנית שלנו, 15 שנה על אוניה, אם חד הורית מג'מייקה: אימא שלה מגדלת את ביתה. בבית אין עבודה, אוכל ומקום לינה יותר טוב מאבטלה. בסוף הקרוז יוצאת לארבעה חודשי חופשה לא משולמת ולא יודעת מה יהיה אחר כך.

סם: חדר האוכל של 1900 עובדים גודלו כפינה באחד מחדרי האוכל הגדולים שעל האוניה. התאים שלהם קטנים מאד, שנים בחדר ובו מיטה מעל למיטה. שירותים משותפים לכל ארבעה חדרים. עובדים מקבלים רק 30 דולר לשבוע אבל הם מקבלים מהטיפ שאנחנו משלמים (14דולר ליום) חלקם כשלושה דולר ליום. לכל חדרנית יש 10 חדרים 10X7X3=210 דולר+30 =240 דולר לשבוע הפלגה.

2854a57ebd66d590f79ff340eaef6733.jpg?l=6

חגורת סירות ההצלה

מחלבת הכסף

הרמזים הראשונים ישנם בפרוספקט שקיבלנו לפני הנסיעה – עסקה מצוינת למשקאות בזיל הזול: חבילה בשש מאות דולר, או אינטרנט פתוח 24/7 רק בשלוש מאות ותשעים דולר, כהנה וכהנה תופינים לרוב. כל זה כמובן חוץ מטיפ חובה 14 דולר ליום לכל אחד מהנוסעים (לא כולל טיפים אישיים). גם סיורי החוף הם מאגר נהדר לשאיבת ממון רב 60 – 190 דולר לאיש לסיור חוף.

מרגע שעולים לאוניה נפתחת עונת הצייד. צלמים בכל פינה, מלצרים משחרים לטרף, אין סוף ברים וכמה מסעדות יוקרה וכולם מציעים מרכולתם בתשלום מיוחד, חלק מהפעילות בספא הוא בתשלום.

בטלוויזיה שבחדר, חוץ מהודעות הקברניט, ערוצי חדשות, שידורי מוסיקה, תחזית מזג אויר ומיקום האוניה בים ביחס ליעד, ומראות מהמצלמה בחרטום, מוצעים לנו סרטים בתשלום, הודעות על הגרלות שהן מין הקדמה לקניה, כתנאי לזכייה, הנחות, הרצאות, וסמינרים. אפילו המרצים בחלקם עומדים על הבמה ומשדלים את המאזינים לקנות את הספרים שלהם לאחר ההרצאה.

כל משקה שנמכר ביוקר צובר באופן אוטומטי עוד 18% וזה חוץ מאפשרות המוצעת בחשבון להוסיף טיפ אישי למלצר.

בפתח כל חנות או גלריה באוניה עומד מוכר מיומן ומציע רק להיכנס, רק לנסות, רק להסתכל, רק להשתתף בבינגו חנותי נושא אשליית פרסים. ואם אין מוכר אז מחנויות היוקרה מוציאות למעברים, ללא שמץ של בושה, באסטות-מלכודות ובהן מוצעים מוצרים בחצי המחיר ובחצי האיכות של מוצרים משוק בצלאל.

ביציאה מחדר האוכל עומדות נערות ליד כסאות מסז' ומגבות צחורות בידן כי מה יותר טוב מעיסוי כתפיים בתשלום אחרי ארוחה כבדה.

ועוד לא דיברנו במיני בר ובבקבוקי המים המינרליים שמוצעים גם למי שיוצא לסיור חוף מפרך או אפילו בחדרים בתשלום.

כל המערכת הנפלאה הזו מופעלת באמצעות כרטיס תמים שהוא גם מפתח לחדר, גם כרטיס זיהוי וגם כרטיס אשראי. כי כסף אמיתי לא יראה באוניה (למעט בקזינו). המערכת כל כך משוכללת שאפשר בכל רגע נתון למצוא במכשיר הטלוויזיה בחדר פירוט מעודכן של חובנו המצטבר עד לשניה האחרונה - כמה הוציא יורם ולחוד כמה הוציאה רחל.

019022a5e5abf72e8fcb0b227d594702.jpg?l=6

באופן בסיסי כנראה שהעסקה כדאית: זוג פנסיונרים אמריקאים רוצה לבקר שבוע בברצלונה. טיסה מלוס אנג'לס לברצלונה ובחזרה תעלה כאלף דולר לאיש. שלושת ימי הטיסה יהיו סיוט מתמשך של נסיעות, המתנות, בדיקות, לוחות זמנים ומועדים הזויים. 13 לילות במלון חמישה כוכבים יעלו כ- 6000 דולר, לא כולל ארוחות ועוד לא דיברנו על יעפת לפחות לאחד הכיוונים. במקום כל זה יש לזוג המאושר שזמנו בידיו 13 ימי מלון צף חמישה כוכבים עם אין סוף ארוחות ובידור ועוד שלושה ימים בברצלונה ב- 2400 דולר לאיש כולל טיסה חזרה.

מרוקו (טכניקת “ לכו להצביע, השמאל מביא את הערבים באוטובוסים”)

f2d23d7d5e6679f60d84634beb4baa88.JPG?l=6

עסקים במרוקו

מרוקו היא מקרה מביש של מחלבת הכסף. עוצרים ליום באגדיר. לא כולם קנו טיולי חוף, מנהל האירועים הארגנטיני נכנס לעבודה והוא בעצם ממליץ בהומור רב: "ארץ נפלאה, תרבות אחרת, לא פשוט, אתם צריכים להיות פתוחים. הם חושבים שהם מדברים אנגלית, לא תבינו אף מילה. אם תיקחו מונית יש לסכם עם הנהג מחיר לפני הנסיעה ולעמוד על המקח לא מספיק, כי כשמסכמים מחיר צריך להראות את השטר שהסכמתם עליו שלא תהיה אי הבנה שעשויה להתפתח למשהו לא נעים. צריך להתמקח על המחיר שהוא לפעמים עשרה אחוז ממה שדורש המוכר ולפעמים הרבה פחות. אבל כדאי לקנות כי אחרת מה יהיה לכם להציע במכירת הגרז' הקרובה שלכם. עשרים דולר לאדם זה מספיק, אין מה לקנות בשוק. תפרטו דולרים באוניה כי לא תקבלו עודף בחנות ואם תקבלו זה יהיה במטבע מקומי שלא יהיה לכם מה לעשות בו וגם אז ירמו אתכם בעודף ובשערים. לא נעים אבל שירותים זה לא מה שאתם מכירים מהבית, לא מבחינת הכלים ולא מבחינת הניקיון, תשתדלו להשתמש רק בשירותים של בית מלון, גם הרחובות לא משהו מבחינה סניטרית, קחו נעליים שאפשר לנקות אחרי הליכה בבוץ ובכל מיני זוהמה שלא נעים לי לפרט כאן ממה היא מורכבת. תלבשו בגדים שלא צועקים: אני תייר, ונשים מכסות את הכתפיים. כל דבר ערך נשאר באוניה, בלי עדיים, בלי ארנקים, בלי כסף ובלי שעוני רולקס. תשאירו את השעונים בכספת וכאן אחרי ההרצאה תוכלו לקנות שעונים פשוטים בעשרה דולר שלא נורא אם יגנבו. תהיו פתוחים - חוויה מיוחדת במינה ואפילו הסיום נפלא – חוזרים לאוניה."

ביציאה מהאולם היה דוכן של שעונים בעשרה דולר שנחטפו כמעט כולם. ההפחדה נושאת את הפרי המיוחל: לטיול לכפר רחוק מאגדיר נוספו חמישה אוטובוסים מעל לתכנון המקורי.

אומנות

d21f3926ffe55fcea4c46f87a9bce647.jpg?l=6

תנחש בבקשה כמה שווה הציור הזה, תכתוב על כרטיס, תציין את מספר החדר, את הכרטיס תשלשל לתיבה ואת הספח תשמור עד להגרלה שתערך מחר, אם תהיה הכי קרוב למחיר האמיתי תזכה בציור. אבל אני לא רוצה את הציור, לא חשוב, העיקר שתבוא להגרלה ולמכירה שבעקבותיה. המומחית לענייני אומנות, צעירה, נמרצת, בוגרת משהו באומנות בביאלורוס. בתכנית רשום משהו על הרצאה בנושא אומנות גותית, אבל אל גרקו לא היה ולא נברא. היא מעבירה לנו את תולדות האומנות המודרנית בשלושים וחמש דקות. אימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם, דאדא וקונספטואליזם, פוביזם, היפר ראליזם, סוראליזם, קוביזם, ציור מופשט, אומנות קינטית, פופ, רדימייד ופיקאסו . וזה הולך בערך כך: אפיון של הסגנון בחמישה שישה משפטים, ציון של אחד האומנים הידועים שמציירים באותו סגנון, אזכור תהילתו הידועה ובכמה מאות אלפי דולרים ויותר נמכרות העבודות שלו . זה השלב בו מעלה העוזר של הגברת מביאלורוס ציור במסגרת כבדה בסגנון עתיק להדגמת היופי המיוחד של הציור. הקהל שוחר האומנות לא ממש מבין במה מדובר, אבל המתח מי יקרוס ראשון נושא הציור הכבד או הגברת המשבחת, כל זה משכיח ממנו את העובדה שהגברת מבליעה באומנות רבה: זו לא עבודה של הצייר המפורסם אלא של מישהו אחר שמצייר באותו סגנון ושיצירתו תעמוד למכרז פומבי בעוד יומיים ותימסר לכל המרבה במחיר. הציור נראה כמו העתקה מביכה של תלמיד תיכון חסר קואורדינציה, אבל הציור הגדול, המסגרת הכבדה המצועצעת והכל כך מכובדת מחפים על הכל. ואין דוגמא יותר יפה מיעקב אגם: הוא ישראלי, המציא את הציור הקינטי, הוא מוכר עבודה בשמונה מאות דולר, הוא מוזכר באנציקלופדיה הבריטית כאבי הציור הקינטי וכאן לפנינו ציור של אומן קינטי ללא שם. בחרתי באגם כי במקרה הזה הוצגה בעליל רפרודוקציה של אגם ואחר כך הוחלפה בציור של האומן הבלתי נודע.

אבל המכירה הגדולה מכולם הייתה של אומן (מביאלורוס?) שהוא חיסכון אדיר, לציור אחד הוא הצליח להכניס את מגריט עם המקטרת לרגליו, את סלוודור דאלי לבוש בגבינה שוויצרית נוזלת (השעון! השעון!) ומאחור עומד בחור צעיר המייצג את פיקאסו והוא מסתכל בצער על השניים שנדחפו לפניו שלא בצדק. ובכן שלושה סגנונות במחיר של אחד.

הצייר הרוסי שמו שבאל והסוס הדוהר הזה מלא כל הגלריה כבודו. מחיר היצירה 2700 דולר אבל בשבילנו רק 1900 דולר וגם ישלחו לישראל עם המסגרת הכבדה בסגנון כאילו עתיק תמורת ששים ומשהו דולר. מי אמר אני ולא קיבל?

718af9e152f703ebdfe9fde89179db41.jpg?l=6

פינה בחדר, דלת הכספת הפתוחה מסתירה את המקרר המלא כל מיני במחירים מופקעים. אנחנו העברנו את כל השפע המפנק, מפנק, למקום אחר והשתמשנו במקרר לאיכסון היין וכל מני מנות שלקחנו מהמזנון במטרה לדלג על ארוחות במסעדות המפתות

הומור של אוניה

הקפטן: ארבעה סוגי סקס ביוון: החיובי – כן! כן! . השלילי – לא! לא! הדתי – הו אלוהים! המזויף – מנהל האירועים הארגנטינאי.

מנהל האירועים: אני מבקש שתמלאו טופסי הערכה חיוביים בשאלון שישלח לכם. צריך לעשות זאת תוך שבעה ימים. אחר כך הם לא יתקבלו יותר. אז מה שטוב תכתבו לנו זה חשוב מאוד. ואם יש לכם ביקורת שלילית, תשלחו גם אותה אבל רק אחרי היום השביעי.

מנהל האירועים: נולדתי גבר בתוך גוף של אישה – לפחות בתשעה חודשים ראשונים.

במשתנות פתגמים מחכימים כמו: החיים קצרים מדי בכדי לשחק שח.

מנהל האירועים: תבואו לתאטרון בזמן - אחרת יתפסו את מקומכם נוסעים של אוניות אחרות.

הקפטן: אליפות טניס: אני בעל הרגל הכי קצרה בעולם הטניס – נכנס ויצא מאושר בזכייתו. אני בעל היד הכי קצרה - יצא מאושר בזכייתו. אני בעל הזין הכי קטן בעולם הטניס – יצא בוכה. למה? – מנהל האירועים הארגנטינאי ניצח.

מנהל האירועים: התחלתי כקפטן אבל התקדמתי בחיים והיום אני מנהל האירועים,

הקפטן: אני רוצה לצאת לפנסיה בארגנטינה, יש לי חשבון לסגור שם.

הקפיטן: אני רוצה למות בשלווה, בשקט, בשינה כמו סבא שלי ולא כמו שאר הנוסעים שצרחו במכונית שלו.

מספרת גברת בריטית שערב אחד הקפטן הצטרף לשולחן שלהם והיא שאלה אותו מה נשמע? – מאוד מבלבל, אין לי מושג היכן אנחנו ואני לא יודע לאן האוניה שטה, אני מקווה שיהיה לנו מספיק דלק ואוכל עד שנמצא מישהו בים שיגיד לנו לאיזה כיוון לשוט.

5679b46dbbcd3f0c00a8af4d76e0c0b0.JPG?l=6

מרפסת רב שימושית: לבדוק יום וליל את מצב הים, השמש והירח, להשגיח שהאוניה שטה בכיוון הנכון, לפיקוח על העגינה, לציור, ליבוש כביסה,וכמובן לאוכל

אוכל - עושר השמור לבעליו לרעתו

הצד השלילי היחיד בכל קרוז וגם בקרוז הזה הוא האוכל. או יותר נכון המלחמה באוכל. אתה מביא אתך לקרוז מצב רוח מעולה ואת עצמך במשקל מסוים ואתה יורד מהאוניה ברגשות אשמה מדכדכים, בחרטה עמוקה ובמשקל עודף, חריג.

השפים והטבחים המעולים והמלצרים השקודים למלא את הצלחות – הם הם הבמאים והמפיקים של חגיגת שיכרון הזלילה והסביאה באוניה. הם האויב האמיתי של הנוסעים. ובקרב הטוטלי הזה הם ללא ספק המנצחים, לא פלא שהאוניה מלאה וגדושה בנוסעים מלאים וגדושים.

כל האמצעים כשרים במלחמה האבודה הזו: מגוון הסגנונות, שפע בלתי נדלה של כל סוגי המזון (רק בננות נגמרו יום לפני סוף המסע), איכות הבישול, היופי הבלתי נתפס של התוצרים, הגשה חינמית של ארוחת בוקר היישר לחדרים והמזנונים המציעים את מרכולתם המפתה גם בין הארוחות - עשרים וארבע שעות. כל אלה לא מתירים לנו מפלט מהאבסה.

וזו המלכודת העיקרית: מזנון מאוד מגוון בתפריטים בשרות עצמי קומה 14: פיצות, הודי, מקסיקני, יפני, סיני, אנגלי, אמריקאי וגלידה.

או אז אנחנו יוצאים למאבק של מגננה, כל אחד בדרכו שלו: בארוחות הבוקר רחל חוגגת ומנסה לכפר על עוונותיה בחדר הכושר שאני קורא לו ספינת העבדים, ואני מתמסר רק לסלמון מעושן, גבינה לבנה וכעך אני מדלג על ארוחת צהריים בעזרת פרות יער ויוגורט. ולא משתשמש במעליות (14 קומות)

בארוחת הערב אנחנו בורחים משולחן לשנים שיועד לנו בסמוך לשולחן רועש של חבורת ישראלים. אנחנו לא רוצים מקום קבוע ומבקשים בכל ערב להושיב אותנו בשולחן שצריך להשלים בו את מספר היושבים וכך אנחנו מכירים כל ערב אנשים חדשים.

ארוחת ערב אחרונה. אנחנו מצטרפים ומציגים את עצמנו, שמחה גדולה. שני זוגות יהודים, חברים, צעירים יחסית. הזוג משיקאגו: עובד סוציאלי, יצא לגמלאות עובד יומיים שבוע. אשתו עובדת סוציאלית, קצינת מבחן לנוער עבריין ומנהלת המקהלה בבית הכנסת. הזוג השני מניו יורק, שופט, ואשתו עובדת סוציאלית, קצינת מבחן ועוזרת לתובע המחוזי. דמוקרטים עם לב כבד בגלל הילרי ובגלל היחס לישראל של המפלגה הדמוקרטית. לזוג משיקגו בת שנשואה לישראלי ממוצא עירקי מפתח תקווה. הם גרים בפלורידה. לשופט יש תיאוריה ששמע מחבר נוצרי מרוני, לשעבר מלבנון. הברית בין פוטין לנתניהו (שכבוד השופט משבש את שמו עד ללא הכר) קובעת שלישראל יהיה בסיס באירוביז'אן למעקב אחרי תכנית הגרעין האיראני. פוטין גם התחייב למתן את החיזבאללה. בתמורה ישראל תפסיק לספק נשק לג'ורג'יה ואוקרינה ולא תתנגד לחדירה הרוסית לסוריה. תיארתי לו את הפרנויה ואומנות המצאת קונספירציות מפלצתיות בחברה הערבית כהסבר יצירתי למה היא כל כך נחשלת. אחר כך דברנו על המרצה פרופ. לארכיאולוגיה שהאשים את האסלאם והקומוניסטים בהשמדת תרבות ואני תהיתי איך הנצרות והיהדות שהורו את דרך המונוטואיזם הרצחני חסר הפשרות יצאו אצלו ללא אזכור וללא פגע.

אמריקאית מקליפורניה, יהודייה, נשואה לנוצרי. לא מחוברת ליהדות. הבן שלה גילה את היהדות בבית הספר ולמד ביוזמתו. היה בארץ במסגרת חוויה. היא מתייחסת לתופעה כאחת המוזריות של בנה.

ישראלי שעוסק במוני חשמל ובמניעת גניבת חשמל בארה"ב ובאמריקה הדרומית ואשתו שארגנה קבלת שבת קונסרבטיווית והצליחה לאסוף כחמישים יהודים וישראלים כולל אותנו.

89261195c92fa16ac5240ca4f6826882.jpg?l=6

בר קרח

והיה גם דלפק של בר מצופה בקרח, שם שתינו פעמיים: יין מוגז ביום העליה לספינה, וג'ין וטוניק מזויף בערב האחרון.

הנוסעים

אנחנו: הבאנו שני ספרים וקראנו אותם, וגם 300 סרטים, ואין הרבה זמן לצפות בהם אז צפינו רק בארבעה ושניים נמנה כאן למען נראה, נזכר ולא נתפתה לצפות בהם שוב: עץ החיים ויפה לנצח. רחל התמסרה לעינויים יומיים בחדר הכושר שאני קורא לו ספינת העבדים ואני הקפדתי לעלות במדרגות ולא להשתמש במעלית, מה שהיה די קשה גם בגלל גובה המדרגות וגם כי לעיתים קרובות זה היה סיפור של חמש או שש קומות. רקדנו בכל הזדמנות ובכל קומה וגם למדנו כמה טריקים חדשים בשיעורי הריקוד. הגנבנו כוסות מלאות ביין מהבקבוק שבחדר לחדר האוכל וגילינו שיש רבים כמונו, אמרנו שלום כשנכנסנו ויצאנו מהמעלית, הבאנו אוכל למקרר שבחדר ובעיקר פירות, יכול להיות שאנחנו אשמים במחסור בבננות באוניה. יש הגרלת ארנקים ולנו ששה קופונים, אנחנו ממהרים ומאחרים והנה מכריזה המוכרת על המספר הזוכה. רחל צועקת יש לי ומפלסת דרכה בהמון בשביל לגלות שאפילו לא הפקדנו את ספחי הקופונים בקופסת ההגרלה. מדברים ליד השולחן על אסונות טבע ואז שואל מישהו: יש לכם אסונות טבע בישראל ואני לא שולט בפי ופולט "הממשלה".

ובכן, בעיקר זקנים וזקנות, כלומר פנסיונרים, כולם מטופחים ולבושי מחלצות. הרבה יהודים. בין עשרה לעשרים זוגות של גאים. 300 ממשיכים בקרוז הבא בלי לרדת מהאוניה מה שהם קוראים לו: גב לגב. שמנים ורזים, רוב לרפובליקנים,

אגר ואשתו השווסטר, ישראלי שעשה תואר שלישי בטכניון ועכשיו הוא אזרח אמריקאי בתעשיית הליקופטרים רובוטיים ללא טייס. רפובליקני, תומך נלהב בביבי.

נשים ללא בני זוג,

רות, נוסעת עם חברה, ניצולת שואה, מעל ל- 80, אש וגופרית, לא מחמיצה שום אירוע, מקרינה שמחה, רוקדת, חברה של כולם, סיפרה לי שהוציאה ספר ביד ושם ושמחה שקראתי את הביקורת עליו. מאז לא הכירה ולא זיהתה אותנו.

עשירים ועניים, נוסעים מתמידים,

הארי, יהודי שמן מנפלס (נאפולי – נוסדה על ידי איטלקים) בפלורידה. יועץ אירגוני בגמלאות, גרו בכל רחבי ארה"ב. היה בכל העולם: מצרים יותר מלוכלכת מהודו. בטוקיו לא נתנו להם להיכנס למסעדה כי הם לא יפנים, היה בארץ ולא אהב את הטיילת בתל אביב כפי שנשקפה ממלון שרתון לפני עשרות שנים, חושב שנתניהו מזוייף. דמוקרט.

בעיקר זקנים שלא ממהרים, דיירי בתי אבות שמחפשים גיוון, נכים צולעים, נעזרים במקל, בכיסאות גלגלים (בבריכה יש מנוף מיוחד להורדת נכה למים) חולי פרקינסון, וגם צעירים, גאים, ישראלים, אנגלים,

זוג אנגלי, נוצרים, גרים במידלנדס. הוא מתעניין מאוד בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה ובעיקר בנושא השואה. היה במוזאוני השואה בלונדון בארה"ב ובירושלים, ניסה לעלות לקבר של שינדלר והמדריכה הישראלית התנגדה וגם חקרה אותו מה מעניין אותו כנוצרי בקבר של שינדלר.

שני זוגות בריטים, גרים בכפר, פוחדים ממהגרים, אבל הילדים של היום לא רוצים לעבוד. הצביעו בעד הפרישה מהקהילה האירופית. מתחרטים. הדברן בין הארבעה חגג יומולדת 74 נראה צעיר וחיוני. 7 נכדים 9 נינים, מהנדס שנאלץ לפרוש בגלל בעיות בידיים. הוא ואשתו הקימו עסק של שירותי ניקיון, מטיילים הרבה והוא נתן לי טיפים על קי-ווסט. מתלונן שהוא לא מבין את השפה האמריקאית, השחלתי את אוסקר ווילד על השפה שהיא ההבדל היחיד בין אמריקה לאנגליה. הוא ידע מי היה אוסקר ווילד.

ספרדים,

מרצה למתימטיקה מאלקנטה בספרד. לא יודע אנגלית, ישבנו בגשם בפינת המעשנים ודברנו ספרדית וצרפתית מעורבבות. הוא ידע שגירוש ספרד גרם למשבר כלכלי. ההיבראו היו הסוחרים ואנשי העסקים של ספרד. גם היום יש ישראלים בספרד שעוסקים בכספים. הוא התפלא שאני מודע לגירוש. דברנו על מלחמת האזרחים והתקליט של שירי שני הצדדים במלחמת האזרחים שקיבלתי מפדה (צד אחד הפשיסטים, צד שני שירי הבריגדה הבינלאומית), הוא התפלא שיש תקליט כזה. הוא ביקר את המשטר הנוכחי ואת תפקידו של המלך בפוליטיקה הספרדית. הסברתי לו מה זה חלום באספמיה.

צרפתים, קנדים,

זוג קנדים, עולי רגל קתולים, היא ממוצא אנגלי הוא ממוצא אירי חזרו ממסע רגלי של 800 קילומטר ב- 35 יום. בין 20 ל- 30 קילומטר ליום, תרמיל על הגב, לא נושאים אוכל או אוהל כי ישנים בבתי הארחה לעולי רגל. שנים או יותר אנשים בחדרים עם מיטות דו קומתיות עם שירותים ומטבח משותפים. אוכלים במסעדות מיוחדות להולכי רגל. התאמנו לקראת המסע בבית באונטוריו. בשנה שעברה עשו את מסע עליה לרגל מהפירנאים לסן יאגו די קומפוסטלה. בשנה הבאה יעשו את הקטע משוויץ לצרפת.

גרמנים, הרוב המוחלט אמריקאים. יותר נשים מגברים. רק שני ילדים מפליגים אתנו באוניה.

למה נוסעים? – כי יש זמן, כי עלות הנסיעה נמוכה מעלות במגורים מוגנים, כי פוגשים אנשים ונמלטים לכמה ימים ממפלצת הבדידות, כי נאחזים בזוהר שמוקרן מכל פינה באוניה, כי זוכים בשירות שאין כמוהו , כי יוצרים קשרים נהדרים עם אנשים שלא יפגשו אתם יותר לעולם. מצד שני באחד הטרקלינים יושבות במשך ההפלגה בקביעות שתי נשים שמנות ומעבירות את הקרוז מבוקר ועד ערב ברקמת גובלנים ובאלם מוחלט.

האם הם עשירים? לאו דווקא, פגשנו בין השאר מטפלת בזקנים, יועץ מס עם שיניים תותבות זולות שלא יושבות במקומן, ספרית, מטפלת בילדים קטנים, מכונאי מטוסים, מתווך נדל"ן, עוזרת למנהל חשבונות, עקרת בית, חוואי, סוהר, מורים

זוג נורווגים, היא נכה, מורה בבית ספר ליד אוסלו, הוא סגן מנהל בית ספר תיכון. לא יודע אנגלית. בתיכון אצלם מספר המורים והמורות שווה, בבית ספר יסודי יש יותר מורות ממורים אבל לא בצורה משמעותית.

ועוד כל מיני ללא אפיון מיוחד.

הם מתניידים עם כוסית משקה או גביע יין. מהמרים בקזינו (10 דולר סכום מינימום). יש להם ממון או שהם מבקשים להרשים? אין לי מושג. כל התחנות והמוקדים הברים והמסעדות היעודיות שדורשים תשלום נוסף מלאים אדם. לא מצאנו איש שזו לו ההפלגה הראשונה.

מרק ולינדה היהודיה מאורגון: אנחנו לא מהמכורים – רק קרוז אחד בשנה, זה הקרוז החמישי בסך הכל.

יש פה ושם כאלה שהם מומחים לגב-לגב שיסיימו את הקרוז הטרנס אטלנטי וימשיכו באותה אוניה בקרוז הראשון שלה בקאריבים.

אחד הנושאים החביבים הוא ההשוואה: ברויאל קריביאן האוכל יותר טוב, בקרנבל התכניות יותר מושקעות, פה בסלבריטי החדרים הכי טובים. כלומר מתוך השבח אתה שומע על הביקורת ועל בקיאות המבקרים.

שולחן של שמונה אמריקאים: כולם מתלוננים על הילדים שלא מבינים את חשיבות ההשכלה, עבודה במקום קבוע והקמת משפחה, גם כסף לא ממש מעניין אותם, אז שלא יבוא בטענות שאנחנו כאן מבזבזים את הירושה שלהם.

באוניה לא מעט זוגות גאים. מספרים לנו על שייט שבו נשכרה האוניה כולה על ידי 3000 גאים, הייתה הפלגה של נודיסטים וגם הפלגה של רוכבי הרלי דוידסון כאשר כל האופנועים היו על האוניה וירדו בקבוצה בכל סיורי החוף. דמיינו ספינת ענק עוגנת ליד עיירה קטנה ואלפי אפונועים כבדים יוצאים מבטן האוניה לשיטוט של שעה-שעתיים ברחובותיה וכיכרותיה. אני מדמיין לעצמי רעידת אדמה.

אנחנו לפני הבחירות: רוב האמריקנים שאנחנו משוחחים אתם מסכימים שבחירה הפעם היא בין הרע לרע ממנו ולכן הם בעד טראמפ. הנחמה היחידה היא שהאוניה מגעת לארה"ב בשבעה בנובמבר והבחירות בשמונה, רובם לא יספיקו או לא מתכוונים לטרוח ולהצביע למחרת.

עמיר, קברניט מצרי של אניות מכולות, היה בארץ, שונא את האסלאם המצרי , רפובליקאי, נגד מהגרים מקסיקניים לא חוקיים. הגשים את החלום האמריקאי. מספר על בת אחיו שבקשה מאביה המיליונר מאה אלף דולר לחלק לנצרכים, לא קיבלה ובאה אליו לבקש חמשת אלפי דולר, עמיר אמר לה אני אתן לך תשובה במועד מאוחר יותר. היא גמרה קולג' והתחילה לעבוד כטלפנית בשרות לקוחות בשכר מינימום, אחרי החודש הראשון עמיר הציע לה לתרום מאה דולר לנצרכים. הילדה נזעקה: משכר הרעב שלי? ועמיר ענה: כשאת מרוויחה את שומרת את הכסף לעצמך אבל כשאחרים מרוויחים את רוצה לחלק את הכסף שלהם. הוא גם סיפר את בדיחת הבחירות על האיש שהגיע לשמים ונתבקש לבחור בין גן עדן לגהינום: המלאך מתיר לו לבדוק את שני העולמות. בגן עדן שממה ובגיהינום מסיבת המונים עם אלכוהול חופש ומוסיקת ריקודים מסחררת. הוא בוחר כמובן בגהינום וכשהוא חוזר לשם לפניו אש תופת ויסורים. הוא זועק למלאך. זה לא מה שהראת לי. עונה לו המלאך: מה שראית היה לפני הבחירות.

זוג קתולים מאילינוי, יצביעו לטרמפ בגלל החומה וההפלות ובגלל שהילרי משקרת ושהשלטון הדמוקרטי באילינוי מושחת. היא מדברת על רצח השגריר בבנגזי ועל הדוא”ל שלה והשחיתות אבל מסויגת לחלוטין מהביקורת על העניין המיני: גם רוזוולט, אייזנהוואר, קנדי, וקלינטון היו שובבים. 6 ילדים, בעל חולה פרקינסון והאישה היפה רועדת מעט בפנים. היא הייתה מורה עד שנולדו הילדים והוא היה מנהל בית ספר קתולי. אמרתי ששקר אינו ערך כי לפעמים לשקר זה מעשה טוב, הבאתי את הפתגם של אוסקר ווילד והיא נזכרה לאט שהיה סופר בשם הזה. נפרדנו כשאני מבקש שתשקול את הצבעתה והיא עונה שהשקר מופיע בין עשר הדיברות.

ברצלונה

21.10.2016 - 22.10.2016

מלון או דירה שהשגנו דרך אייר בי.אנד.בי על הרמבלה, הגברת הצעירה שמחכה לנו מאוד משתדלת להקפיד על השקט ומוסרת לנו שלושה מפתחות. אנחנו יוצאים לערב בעיר, מטפטף מעט גשם, ואנחנו יורדים ברמבלה עד לקולומבוס הקרוי כאן קולון, מכיוון שמן המפורסמות שהוא לא אמון על כיוונים וטועה בגדול, אנחנו מתעלמים ממנו ושואלים את השוטרים איך להגיע למסעדת הטאפאס המומלצת בברצלונטה. אנחנו צועדים בטיילת החדשה שאת יופיה נגלה רק כשנחזור באותה הדרך.

2f26074617cd6c3d1d1b3a2709ad60c8.jpg?l=6

מצאנו את המסעדה אבל לא את הטאפאס כי ישבנו בחלק הלא מתאים. האוכל היה טעים כי פירות הים היו טריים.

7cd888220ebdee354bd7f4cec795b999.JPG?l=6

למחרת הלכנו לחפש בגשם שוקולטה לארוחת בוקר, כשמצאנו סוף סוף את המזנון המתאים, המלצר קינח את אפו והלכנו לאכול ארוחת בוקר במסעדה אחרת. טיילנו ברובע הגותי העתיק בכוונה לחזור למוזיאון הילדות של פיקאסו. התור היה כל כך גדול שוויתרנו ובמקום זה הלכנו לשוק חדש מודרני ונקי ברובע העתיק, סקרנו את מגוון פירות הים,

c55780b152e62d340ce871e06be28985.jpg?l=6

ואחר כך הלכנו לקתדרלה ולא היה שם תור. פיקאסו ניצח בגדול את הכנסייה. אני חושב על הכותל במערבי מול מוזיאון ישראל. הלוואי עלינו. בשעה שתיים לקחנו מונית ונסענו לאוניה הענקית שחכתה לנו במפרץ. לילה ראשון בים.

קרטחנה. ספרד

24.10.2016

d64bea029502d6177bfa1a661dd0d240.jpg?l=6

לילה בים ובשעה 5 בבוקר אנחנו יוצאים למרפסת, צופים ומשגיחים בשבע עיניים על עגינת האוניה.

6aa400acf56f4199c65b16314a1b35aa.JPG?l=6

מי שמע על קרטחנה? אפילו השם מוזר ולא קליט עד שהחלטתי שזו העיר של אימא שלי: קרת של חנה. שאטל מוציא אותנו לשער הנמל. יוצאים ברגל אל הטירה, שואלים שוטר והוא שולח אותנו למעלית, כי לא כדאי לעלות ברגל. אנחנו עולים למעלית שלא עובדת וממנה מטפסים לתצפית ולא נכנסים למוזיאון. צופים מהטירה על העיר העתיקה,

b7f84661bb2bf145f996c51f4877b981.JPG?l=6

יורדים אל התיאטרון הרומי, מטיילים במדרחוב שמזכיר ביופיו את דוברובניק, עורכים ביקור מודרך בעירייה שרהוטה עתיק והיא פעילה עד היום. עוצרים לשוקולטה ובירה ואינטרנט חופשי בבית קפה במדרחוב, ליד ישראלים שסיפרו לנו שהם לא יכולים, למזלם, להיכנס למרוקו. לילה בים.

אגדיר טרודנט - מרוקו

26.10.2016

נסענו רחוק כי אגדיר העתיקה נחרבה ברעש אדמה בשנות השישים ולא היה לנו עניין בעיר גדולה, סואנת, מחודשת ומודרנית. הצטרפנו לטיול מאורגן שיצא מהאוניה ונסענו מאה חמישים קילומטר לטרודנט, עיירה ששרדה את הרעש ושימרה את המבנים המקוריים כולל הלכלוך, העוני, והעליבות. מה היה לנו בדרך: עצירה לשירותים במלון מפואר בסגנון ערבי/מזרחי/מוסלמי עם בוסתן מגוון ובריכה יפה בתוכו, וחדרים מסוגננים תואמים לאופיו של המלון.

d136a462eac0a4de74b88ca60a384bf9.JPG?l=6

עצי ארגן ועיזים מטפסות עליהן,

6f4bec8d1803344e82f07a87d467a2a9.JPG?l=6

בעיירה יש חלק עתיק מוקף חומה שקרא מדינה ובו סוק (שוק) וגם מפעל משפחתי ליצור שמני ארגן, אחרי התמקחות , קנינו שיהיה למתנות.

bedf73962c8ea7cfed0d0b15a477d27d.JPG?l=6

המון אדם מסביב למספרי סיפורים, שחקנים (רצו כסף כשצילמתי, עצרו את ההופעה ובאו אלי, הקהל צופה במתרחש ואני לא משלם) רופאי אליל בכיכרה של עיר, שוק מזרחי דומה לשוק של עזה ומוכרים שלא מציקים ובתוכו אפילו חנות אחת של ספרים.

b82298090bd4e01cf5dbe7fb1268ae7e.JPG?l=6

המדריך: שימו לב, כאן הנשים והנערות מתלבשות איך שבא להן, ככל שמתקרבים למדינה יש יותר נשים בלבוש דתי מוסלמי, אבל בניגוד לארצות אחרות, רובו צבעוני, כי הברברים אוהבים צבעים חיים.

שילמנו 150 דולר לאיש בעבור הוויזות, טרחנו הרבה בארץ ובספינה לוודא שהכל תקין, קיבלנו אותה ברגע האחרון, יום לפני הנסיעה, והיא כללה רשימת נוסעים פיקטיווית. באוניה רצו יומיים אימיילים בין המשרד למשטרת ההגירה והם לא ידעו עד הרגע האחרון אם נורשה לרדת, היינו הישראלים היחידים שירדו. אנחנו לא בטוחים שהמאמץ היה כדאי. לילה בים.

לנזארוטה, האיים הקנריים

28.10.2016

8cec58f0ab4fe383d51f0f9e77846363.JPG?l=6

המירדור

הניה אמרה – מירדור ומערה, הווילה של עומר שריף והפארק הוולקני הפעיל. הצענו לאיירה ודניס לחלוק טקסי. אחרי משא ומתן עם נהג ואן שלא ידענו שיש לו בעיות של זליגת מים מהרדיאטור. סיכמנו על מאה יורו בלי הפארק הוולקני ובלי מים ברדיאטור. ארבע שעות בסך הכל.

ba065f4055cc4a1786df87ec022f237d.JPG?l=6

תחנה ראשונה, סאזר מאנריק היה ארכיטקט בעל השראה ששם לו למטרה לשלב את הבתים שנבנים באי הגעשי ששולט בו הצבע השחור/חום כהה.

3e2966bb5d74bb01a637df01966751a0.JPG?l=6

הפתרון שלו היה מקסים, הוא בנה בתים ים-תיכוניים מסויידים בלבן שיוצאים מהטוף הכהה או משתלבים בו .

d632ade3e0116fd8648cd6153f3f5008.JPG?l=6

לא ראינו את כל הבתים של האי אבל הווילה שביקרנו הייתה נפלאה ויפה כמו סיפור אגדה.

c47445ff64474d8dc5cd8ed07d6745ca.JPG?l=6

די מתסכל שהווילה שבנה סזאר מנריק נושאת היום את שמו של עומר שריף שקנה והפסיד אותה בערב אחד בקלפים.

faf0b03f5fbc7bc5d78e7dd88742116f.JPG?l=6

יפה להפליא, מאוד מיוחדת בעיצוב ובשילוב של סיד לבן וסלעי טוף פריכים- כבר אמרנו?

התצפית מהמירדור אל איים אחרים הייתה יפה, אבל גולת הכותרת הייתה המערה שצבעיה משתנים לפי כיוון השמש. שני צדי האגם קטנטן שמשקף את שני פתחי המערה מתחרים זה בזה ביופיים.

,63a5f45a59a654026cc71cd0f94cd09d.JPG?l=6

עצרנו, תפסנו לנו שולחן בתוך חלל המערה וישבנו מוקסמים מהמראה. אפילו ממשתנת הגברים המסוידות בלבן, נשקף מקיר ירוק, כנראה באשמת השמש, כתם אור צהוב מסתורי מקסים. c6ee3dce3f1ab2b5d39d9965ad1e04de.JPG?l=6

מכל זווית שינה האור שבא מבחוץ את הצבעים המרהיבים שהשתקפו במים.

b8463a23fc5df305b5d187228b6b87b0.JPG?l=6

ללא כל ספק המערה והבית שבנה הארכיטקט היו מהמראות היפים ביותר שראינו בכל הטיול שלנו וראינו הרבה מראות נפלאים. לילה בים

לה לגונה, טנריף, האיים הקנריים

30.10.2016

יום ראשון בטנריף, סנטה דה לה קרוז סגורה ומסוגרת, וכל כך שונה ממה שאני זוכר ואולי לא זוכר כלל. זכרתי אותה קטנה, מסחרית ומשמימה ועכשיו היא דמוית כרך מודרני משמים, בעצת הניה (היא אמרה מונית) נסענו בחשמלית 45 דקות ואין ספור תחנות, מטפסים ועולים בין שכונות מגורים עד ללה לגונה. עיירה קטנה עם מדרחוב ישן שמור ויפה בראש אחד ההרים, בחרנו לנו בית קפה במדרחוב. דברנו באינטרנט חינמי, שתינו בירה קנינו שני בקבוקי יין במחיר מופקע.

47d16bb86ed1debed4c44f22ebca75d3.JPG?l=6

ציור קיר במדרחוב של לה לגונה העתיקה

חשבנו שהבקבוקים יהיו מתנה נאותה לנתי ומגי והעלנו אותם לאוניה בהחבא (רחל: פשוט שמנו בתיק) ובהצלחה. בחדר נזכרתי שיינות אינם הצד החזק של טנריף. החלטנו לפתוח את בקבוק היין הלבן המקומי בכדי שלא נביא מתנה שאינה ראויה. היין היה איום ונורא. עכשו לא הייתה ברירה ונאלצנו לפתוח ולבדוק את היין האדום שהיה מחבל רוחה בספרד. פתחנו, שתינו ואני הייתי מוכן לשפוך את היין. רחל אמרה חכה. שמנו את הבקבוק במקרר למחרת הוצאנו אותו, היין נשם והוא היה נפלא כמו שיין מחבל רוחה צריך להיות. וכך הלכה המתנה השנייה שתכננו להביא למגי ונתי.

בעליה לאוניה ראינו הכנות לפסטיוול מתים מהלכים שיתקיים, לרוע מזלם, כנראה בערב, בהעדרנו.

(שמונה לילות בים)

e6e508413264575b6f26b10e13166caa.jpg?l=6

ארצות הברית או בקיצור אמריקה

7.11.2016 – 20.11.2016

האסלאם הרדיקלי הצליח בעזרת השימוש באמצעי התקשורת לעשות מה שלא עלה בידי הקומוניזם והפאשיזם. בפחדים שהוא מעורר הוא מצליח להחזיר את התרבות המערבית לימיה הטרום דמוקרטיים. הכסנופוביה מעלה את הימין הקנאי, הגזעני, האלים בצרפת, בהולנד, באיטליה, באנגליה, בישראל, ועכשיו גם בארצות הברית.

צבא העם. אני מספר לנתי על הזקן המיליטנט הרפובליקני שפגשנו בשנה שעברה בקליפורניה שהיה שש קרבות והיה מוכן לשלוח את הצבא האמריקני לאיראן. נתי מסביר לי: צבא בארה"ב שונה מצבא בארץ. לא כל העם צבא, בין מאות המיליונים, מעטים מכירים באופן אישי חיילים. זהו צבא מקצועי שמורכב משחורים ואנשים חסרי מקצוע, משכבות חברתיות נמוכות, שלא מוצאים עבודה, מעבריינים שקבלו מהשופט הזדמנות לחיים חדשים במסגרת צבאית. אין אווירת שכול לאומי כשמתים חיילים, זה חלק מהסיכון המקצועי שלהם בעבודתם. לא מתרגשים מאבדות, אין פולחן צבא כמו אצלנו וגם אלה שמשתחררים נעלמים, נעשים שקופים וחוזרים בדרך כלל לאורח החיים שיצאו ממנו.

מי אני? יכול להיות שמי שאין לו עבר צריך נוסטלגיה? הנוסטלגיה האמריקנית מעוגנת בהערצת דמויות מתחום הבידור כמו בופלו ביל קודי, רונלד ריגן, ג'ון ווין, אלוויס פרסלי, פרנק סינטרה, ארנולד שוורצנייגר וקלינט איסטווד. אבל הזדהות אישית בחברה תכליתית אמריקאית, אין לה גבולות אם אין לה בסיס מעשי. אחת התופעות הרווחות באמריקה ולא בשום מקום אחר שביקרתי בו, היא ציורים על קרטון, או דיקט, או עץ שיש בהם רק מגרעת אחת - חסר בהם ראש. כלומר עובר האורח מוזמן לשרבב את ראשו פנימה ולהצטלם כאילו הוא בוקר במערב, מרים משקלות שרירי, מלח גבוה, מאהב שרמנטי ורזה, אל יווני, חייל במלחמת האזרחים ועוד וריאציות אין סופיות מכל מין וסוג ובלבד שלא יהיה זה הוא עצמו. ולידו מצטלמת אשתו מסתירה את משמניה מאחורי הציור על הדיקט והנה היא צעירה בבגד ים, אצילה צרפתית, מלכת בריטניה, לוחמת מן הקומיקס, בת ים עם זנב דג או סתם אני אוקלי אשת לפידות. אין חנות תיירים בלי לוח כזה ואין כמעט מרכז פעילות נופש ובידור חף מעמדת צילום צבעונית ומלבבת שכזו.

7.11.2016

החלטנו לא להסתייע בשרות איסוף המזוודות ואחרי ארוחת בוקר אחרונה למרות העצה של משפחת זיו אנחנו ממהרים ויורדים מוקדם מדי לתורים הענקיים של הבדיקה לפני הכניסה לארצות הברית. מגי ונתי מגיעים בג'יפ הגדול שלהם ולוקחים אותנו מהאוניה בפורטלוטרדייל לסיור במיאמי,

d463c45c5b07283fd1dce8e50a91acb5.JPG?l=6

אנחנו נוסעים לקובה הקטנה ומבקרים מגלגלות סיגרים. ואחר כך אנחנו מחפשים אוכל קובני ובדרך נקלעים לרחבה מקורה ובה גולים קובנים יושבים בחבורות ומשחקים דומינו ונערה יהודייה היספנית גובה את התשלום.

0bcdefc7bbfbcd4d13fe82caa0670a1b.JPG?l=6

רחל מבקשת לראות את האנדרטה לשואה. אני מוותר וכנראה שטעיתי.

ebeb3f61ec3b4a99ba87359b9394ad31.JPG?l=6

נשארתי עם נתי במכונית, הוא מחפש חנייה ולא מוצא ושולח אותי לקרוא לבנות, וגם אני לא מוצא. במקום זה אני מוצא גן בוטאני יפה עם גשר יפני אדום. ברבורים ופלמינגו שמשוטטים בגן יחד אתי, אך הם, אנטישמים שכמותם, מסרבים בכל תוקף להצטלם. ולמרות שלוותם הנינוחה, אפילו טורחים ויוצאים מהמים בקול צווחה ברגע שהם רק מבחינים שאני שולף את המצלמה הקטנה שלי מכיס המכנסיים.

אנחנו יוצאים אל הגשרים בדרך היפה לקיי ווסט, בערב יום הבחירות וביום הבחירות היו פה ושם דגלים אמריקאים. למחרת כשנודעו התוצאות, התקשטה פלורידה בדגלי ארה"ב, גדולים וקטנים, כפטריות אחר הגשם. רק אחרי הבחירות, עברה להם הבושה ואפשר להתגאות שהצבענו לליכוד. מצביעי טראמפ יצאו סוף סוף מהארון. אבל עוד נחזור לעניין זה כשנגיע מחר ליומיים בקי וסט.

b3909ab42712973dafce832bcb60657d.JPG?l=6

קי לארגו. ארוחת ערב עם זמר מזוקן מבוגר ויחף. בקי לארגו רוחות, אי אפשר לשנרקל.

c6b6488c9cc5ab0b75af7ad6900971bb.JPG?l=6

כשמאכילים דגים גדולים באים כל מיני בעלי כנף ומתלוננים בקול: אכלו לי, שתו לי ,לקחו לי

מצאנו זקן בחנות שהיא גם סוכנות למכירה של טיולים וחדרי מלון והוא ממליץ לצלול רק ביום רביעי, מספר לנו על מלון סוויטות בקיי וסט, ועל מקום להאכלת דגים באורך של מטר וחצי או שנים. אנחנו מודים לו ויוצאים לדרך.

8d7b0f034c9a7d3bd13248714284ae23.JPG?l=6

סרט כל כך גדול ו”המלכה האפריקנית“ כל כך קטנה

הסירה בה השתמשו בסרט, "המלכה האפריקאית" מוצגת לציבור מאחורי סירה שתחתיתה עשויה זכוכית בתעלת הגישה לאוקיינוס ב- Key Largo Holiday Inn שבקי לארגו, פלורידה. רוב הפעולה התרחשה על הספינה – ששמה המלכה האפריקאית כשם הסרט – והסצנות על סיפון הספינה צולמו תוך שימוש בדוברה גדולה עם דגם של סירה עליה. ניתן היה להזיז חלקים מהספינה כדי לפנות מקום למצלמת טכניקולור גדולה. הדבר התברר כמסוכן במקרה אחד כשדוד הספינה – העתק כבד של הסיר – כמעט נפל על הפבורן. הוא לא הוברג כי היה צריך להזיז אותו על מנת לפנות מקום למצלמה. ספינת הקיטור הקטנה שהשתמשו בה בסרט לתאר את המלכה האפריקאית נבנתה ב-1912, בלית'ם סיינט אנס, אנגליה, לצורך שירות באפריקה, והיא עכשיו בתצוגה בקי לארגו בפלורידה, ארצות הברית. בזמן אחד היא הייתה בבעלותו של השחקן פס פארקר.

3480906f9aad21a4ff10585fd6fe3ccc.jpg?l=6

המלכה האפריקנית עוגנת במרינה, מוזנחת, אבל עדין מסיעה תיירים שנזכרים בקתרין הפבורן והמפרי בוגרט. היא כל כך קטנה שקשה להבין איך הכניסו צוות של שחקנים במאים וצלמים להפקת הסרט. אנחנו אוכלים פרות ים בכל הזדמנות וגם לפני שאנחנו יורדים אל מלכת אפריקה.

את הסרט ביים ג'ון יוסטון. שנים רבות לאחר מכן ביים קלינט איסווד סרט על הפקת הסרט של יוסטון בשם צייד לבן לב שחור ושיחק בו בתפקיד הראשי

a1fa2af618ff33f0c9ae26b64e569991.JPG?l=6

עוד בקרוז שלח אותנו אנגלי נלהב לגשר הישן לצפות בשקיעה, אבל הגשר הישן ליד מרטון נשבר שוב ולכן נסגר גם להולכי רגל ודייגים. אנחנו מתנחמים בפרות ים ונתי בסטארבאק. הים מסביב נראה שקט לגמרי ואני מתחיל לחשוב שאנחנו מחמיצים את הצלילות לשוא. רק ביום רביעי כשנצלול אבין עד כמה טעיתי.

9a96119d55f66dacf6d097a1f84d687c.JPG?l=6

חיפשנו מסכה ושנורקל ומצאנו את המלוכה. חנות ציוד ים יפה מאוד ומושקעת מאוד, ובתוכה יאכטה בצבע מהגוני, אקווריום של דגים גדולים, מעלית פנימית בסגנון הפרזול של ראשית המאה הקודמת ( מגדל אייפל, תחנות הרכבת באירופה ומנאוס ועוד) וגם פוחלצי דגים גדולים.

8.11.2016 – 9.11.2016

aca1ff701a4ec8ecb41e93b45747d85c.JPG?l=6

קי ווסט, עיר דרומית יפה. עם בתי עץ ציוריים ומרפסות על עמודים בסגנון הבניה הדרומית. המפוארים שבהם ברחוב בראשי ובתי העניים עדיין באותו סגנון דרומי ברחובות האחרים.

683696a090ce364ddacbb1b53f2e0a75.JPG?l=6

על אף שאנחנו בדרום, אין יותר בכל פינה דגלים של דיקסי מתנפנפים ליד דגל ארצות הברית, כמו לפני ארבעים וחמש שנה . היום יום הבחירות, המלון שהמליץ לנו הזקן אתמול נראה טוב וממוקם טוב. קיבלנו סוויטה דו קומתית, חדרי השינה בקומה העליונה. למטה מטבח מצוייד וסלון בו נשב מגי ואני צמודים למרקע עד שיתברר לנו שקלינטון הובסה.

e916ddaa79e230dfb02c28be45aadca5.JPG?l=6

ארבעתנו יוצאים למכולת הקובנית הדלה ועושים למוכר יום של חג. זולת בננות וחלב, לא היה דבר ממה שרצינו ולכן קנינו יותר מדי מוצרים שכמה מהם עוד נשארו במקרר של משפחת זיו בסאראסוטה כשנפרדנו מהם כעבור שבוע.

b70d94bb8487fb30c24bb39a3b924051.JPG?l=6

אני רושם: פעמיים שעת אושר ליד הברכה עם יין או בירה וחטיפים. בבוקר הלכנו הכי דרומה שאפשר. לפנינו תור של אנשים שמבקשים להצטלם ליד השלט "המקום הכי דרומי בארה"ב". אני מוותר. שני בתים מתהדרים בשלט ובו כתוב “הבית הכי דרומי באמריקה”. נתי ומגי כאמריקאים, ארוחתם העיקרית היא ארוחת ערב. לפני שיוצאים אנחנו שואלים במלון אם יש הערב בקי וסט מוסיקה חייה. אין באמצע השבוע. יוצאים לטיול ערב ברחוב הראשי שהוא כל כך דרומי באופיו, בתי עץ עם מרפסות קדמיות ועמודים לבנים בחזית. לא עשיר, לא מודרני ויפה עד מאוד. אני נזכר באטלנטה של לפני ארבעים וחמש שנה. היה שם קריין רדיו שאות הזיהוי החוזר שלו כלל את המשפט "משדר לכם ממדינת העמודים הלבנים". אטלנטה הייתה מודרנית אבל קיי וסט הזכירה יותר את סאבאנה היפיפיה. לילה יורד ומתוך כל בית קפה ומסעדה בוקעת מוסיקה ואנחנו רואים הרכבים של זמרים ונגנים בסגנונות שונים. אני מגלה החצר פנימית בית קפה דחוס במאות דרומיים, עשן סיגרים, אלכוהול, נשים וגברים עבים ושלשה זמרי קנטרי, חוגגים את הניצחון של טראמפ.

10.11.2016

משנרקלים!

505849b022f14ceef61f57da6aec1158.JPG?l=6

סוף סוף יום רביעי ושלושתנו עולים על סירה בים סוער. שטים במהירות כארבעים דקות. לובשים חליפות, מתאמים מסכות, שומעים הרצאה מפורטת של כיסוי תחת של המדריכים.

761842cd53e8df4ce7e1540f1cd7b4a3.JPG?l=6

האתר הוא שונית גדולה ששולחת אצבעות ארוכות לכיוון מערב. נתי צולל ואני יורד עם רחל לשנרקל. תחילה אנחנו רואים מניפות צמחי מים חומים שבבסיסם יש קטע טורקיז זוהר וזה האפקט היחיד שלא הצלחתי לשחזר בטיפול בצילומים וחבל מאוד. הדגים חלקם דומים כמו התוכינונים והמפוספסים אבל עד מהרה אני מבחין בדגים הגדולים שקשקשיהם מפוספסים בשלל צבעים. דגים צהובים רבים, כמה זוגות של ברקודות גדולות, דגים כחולים לא גדולים שאין אצלנו.

c3ac6a69ede0d98566aeed094d9a7b12.JPG?l=6

מניפות צמחים בכחול נוטה לסגול

צילמתי לראשונה בהתבוננות דרך המסך, הייתי מודע למרחק, הדגים היו לרוב כשני מטר מתחתי, המים לא היו נקיים והשמש התחבאה מאחורי עננים. לא הייתי מודאג במיוחד כי ידעתי שאטפל בצילומים בעזרת תוכנות המחשב. מפעם לפעם התרוממתי לחפש את רחל וגם שחיתי אליה שלא תעלם לי מאחורי הגלים. שוחה עד שאני מקבל בחילה מהגלים, עולה לסירה המתנדנדת ומרגיש יותר רע.

האתר הראשון היה משופע בצמחי מים מרהיבים ודגים שאני לא מכיר. אתר שני עמוק יותר והגלים גבוהים יותר. הפעם הקצו לנו פחות זמן. באתר הראשון היינו כמעט שעה, לאתר השני קצבו ארבעים דקות אבל אחרי חצי שעה כולם היו חזרה על הסירה. נתי אמר שבגלל הגלים גם הצלילה עם בלונים הייתה לא נעימה.

7f470c8a4001bcfbf648ab9707c828cf.JPG?l=6

במקום לברוח מהמדוזה שנסחפת אלי בגלים אני מצלם אותה כשבסירה צורחים המדריכים

אני כמעט נעקץ על ידי מדוזה פורטוגלית שהזהירו אותנו מראש מפניה כי היא מבטיחה מוות בייסורים. המדריכים עמדו צופים על הסיפון וצרחו עד שהסבו את תשומת לב רחל שהראתה לי את המדוזה במרחק של כשני מטרים ממני. בים גלי למרחק הזה אין הרבה משמעות, צילמתי אותה וברחתי משם.

בדרך חזרה היה קר עם ובלי החליפה, למזלנו קיבלנו רשות לקחת מגבות מהמלון ורחל הביאה שלוש מגבות לייבוש ולהגנה מהרוח. כך או כך הדרך חזרה הייתה הרבה יותר קצרה. כשאני משווה בדיעבד, היום, ממקומי בכורסא, אני חושב שבשנירקול בקריסטל ריוור עם פרות הים, כעבור שבוע, היה הרבה יותר קר. שם ממש שיקשקנו וכשחזרנו למכונית ביקשתי מנתי להפעיל את החימום. אני חושב שזו הפעם הראשונה שהוא הפעיל בג'יפ שלו את החימום. מי שמע על חימום בפלורידה?! נתי נוהג ומתקשר למגי להודיע שאנחנו בדרך.

איך אתה מעיז? ובכן בפלורידה בניגוד לקליפוניה שממנה הוא בא, מותר לדבר בטלפון בזמן הנסיעה

ואני חושב על טראמפ. לפני הבחירות אמרו בסקרים שפלורידה מדינה מתנדנדת. שטויות. כבר פעמיים עולה בבית הנבחרים של פלורידה ההצעה לאסור דיבור בטלפון בזמן הנסיעה. פעמיים היא נדחית. בפעם השלישית עשו הנבחרים הנחה: בזמן הנהיגה אסור לסמס. אבל מותר לדבר עם טלפון ביד. מי מעמיד את ערך החופש לפני ערך חיי אדם? הרפובליקנים.

חוזרים מהים הישר לשעה המאושרת במלון. הפעם מגישים כחטיפים חומוס נוראי. רחל נשארת לשחות בבריכה, אני מביא מהחדר את האגוזים הבלתי נגמרים שקליתי בבית ובזמן שאני נופל לברכה לשטוף את עצמי ממי הים מגי ונתי עולים לסוויטה בקומה השניה להתקלח. הם חוזרים וכולנו שותים ושותים, אני לא מצליח להיזכר אם הלכנו לאכול, אני מניח שכן אבל לא ממש זוכר. כך או כך היה לנו ערב קצר כי היינו עייפים, עמוסים באלכוהול ומחר חוזרים עד מיאמי. אנחנו רבים בצחוק מי לא יכין את ארוחת הבוקר במטבח המצויד של הסוויטה שלנו והולכים לישון.

11.11.2016

חוזרים למיאמי ביץ',

אחרי הבחירות אנחנו נוסעים ובאחת הפעמים הנדירות שאנחנו מאזינים לרדיו אומר מאזין רפובליקני רהוט, בלי אף גמגום ובחימה רבה: אני לא יודע אם לבכות או לצחוק על הפגנות הסטודנטים נגד טראמפ. הם מוחים על בחירתו ואני אומר לך שהם אפילו לא טרחו ללכת להצביע. איך הם מעיזים לערער על תהליך דמוקרטי. אני הצבעתי לפני ארבע ושמונה שנים והמועמד שלי לא נבחר, לא עלה בדעתי למחות, להפגין. שמעתי שהמפגינים נזקקו לטיפול פסיכולוגי, אמרו שמספקים להם חיות מחמד שיהיה להם את מי ללטף ולהרגיע את התסכול שלהם. יש להם הפגנות במקום לימודים, הם לומדים באוניברסיטאות הכי יקרות באמריקה, כולם בוגרי בתי ספר פרטיים יש להם פסיכולוגים קבועים והורים עשירים ועכשיו יסדרו להם גם כלבים לליטוף. לחיילים שחזרו מעירק ואפגניסטאן אין טיפול פסיכולוגי ואין מספיק חיות מחמד טיפוליות. שייקחו את הכלבים הטיפוליים שלהם ויתנו לחיילים שלנו שהקריבו את עצמם להגנת אמריקה, שפכו את דמם וחזרו נכים בגוף ובנפש. אני נולדתי בניו ג'רסי, אבא היה עובד כפיים, גרנו בשכנת עוני, לא למדתי בבית ספר פרטי ובעצם לא למדתי כלל הייתי צריך לצאת לעבוד בגיל צעיר. אף פעם לא חשבתי שאני צריך טיפול פסיכולוגי, לא ידעתי שיש חיות לליטוף...

מחנים את המכונית בחניון בתשלום באמצעות עובד המלון שיקבל אצלי טיפ פעמים פעם כשיעלה את המזוודות ופעם שניה כשיביא לי את הטלפון ששכחתי בג'יפ.

ba8d08e50e0178f1dec12bb74e210c6f.jpg?l=6

מכונית של דמוקרט (איך לא) במיאמי ביץ

נתי רוצה לאכול ארוחת ערב אז הולכים בטיילת עד שמוצאים מסעדה לא מוצלחת. כל המסעדות מציעות משקה אלכוהולי חינם על כל כוס ענקית שקונים. נתי מתחכם וקונה כוס ענקית ואת השנייה מקבל חינם בעבור מגי. העניין המרתק היחיד שאני מוצא בטיילת הידועה ובעלת המוניטין של מיאמי ביץ' הם האנשים המוזרים שגודשים את המדרכות. הם מסתכלים בנו ואנחנו מסתכלים בהם וכולמו נהנים. חיפשנו מסעדה בלי רעש של מוסיקה, ביקשנו להרחיק את מקומנו לשולחן בקצה הרעש ורק כשקמנו עייפים מהאוכל ללכת למלון ראינו שמקור המוסיקה הייתה להקה שהרקידה קהל רב של צעירים מאחורי גבנו. נכנסנו פנימה, צעיר אחד היה כל כך המום מהמשקה ומהופעתי יוצאת הדופן בגילה שהושיט לי יד ללחיצה ואמר לי כמה משפטים מנומסים על יופיו של הערב ועל זה שהוא מאחל לי גם יום יפה ושאהנה. חזרנו ברגל באותה דרך שבאנו, ונראתה לי באותו ערב ארוכה ומעייפת. ליד המלון סימנו לנו מסעדה שפתוחה 24 שעות וקבענו ששם נאכל ארוחת בוקר והלכנו לישון, במקרה שלי, שבעים ולא מרוצים. זו הפעם הרביעית שאני במיאמי אף פעם לא אהבתי את מיאמי ולא את מיאמי ביץ'. אולי כי היא דומה לכרכים גדולות אחרות כמו ניו יורק ולוס אנג'לס. גדולה, סואנת, מלוכלכת, הומת אדם ורודפת בצע.

למחרת בבוקר מגי ונתי מסיעים אותנו לשדה התעופה לקחת את המכונית לאחד עשר יום. שברולט קרוזר ספורט לבנה יפה ונמוכה שאני צריך כף נעלים בשביל להשתחל פנימה, אבל תא המטען גדול דיו לקניות שנערוך. בדרך אנחנו מגלים שקיבלנו מכונית זוללת דלק. השכירות כוללת חיישן שקולט את חיובי הכבישים בתשלום (29$). נתי ומגי חוזרים לסאראסוטה ואנחנו יוצאים לבד לדרך לאברגלייד.

אנטישמיות. ברדיו במכונית. המראיין מבקש את העיתונאית האמריקאית שמדווחת מישראל לספר על הלך הרוחות בארץ. ובכן, הימין הישראלי ובעיקר המתנחלים מברכים על נצחונו של טראמפ. אבל מה עמדתם על כך שטראמפ ממנה את סטיב בנון, אנטישמי ידוע, יועץ לביטחון לאומי. אין להם בעיה עם בנון. הם שהגדירו את אובמה כאנטישמי , עכשו תומכים בטרמפ ובבנון. המראיין מסכם את השיחה באמירה שלכאורה עוסקת בימין ובמתנחלים: אם כך, אנטישמיות אצלם אינו מצב עובדתי אלא מצב תודעתי.

ab2dee7fcc23e62bf3f4167b39107b9a.JPG?l=6

אנחנו מתייעצים עם ריינג'רית צעירה במרכז המבקרים ומחליטים לנסוע עד לסוף הכביש ולהפליג משם וזה סיפור של כמעט שעה. אנחנו מגיעים ברגע האחרון. אם לא נעלה על ספינת הנהר נצטרך לחכות עוד שעה עגולה לספינה הבאה. רחל ניגשת לדבר עם הקברניט. אני רץ לקנות כרטיסים ושואל את המוכרת אם יש לי זמן לשירותים ולקניית אוכל. לשירותים יש, היא עונה לי אבל אני גם לוקח סנדוויץ ענק ורץ לספינה. שם מחכים לי הקברניט עם עוזרו השחור, רחל וקבוצה שלנוסעים אחרים שנראים כעוסים על העיכוב. אנחנו שטים כשעה בתעלה ובאגם כאשר שני אנשי הצוות מנסים לעורר את התלהבותנו מכל החיות והצמחים שאנחנו רואים בדרך כי בעצם הרבה אין מה לראות.

a908e7b0d73e726074c9804108bf764d.JPG?l=6

אחר כך יצאנו לבדנו לטיול בביצה יפיפיה עם תנינים שהייתה פיצוי נפלא על השייט המעט מאכזב.

13d34cb82d00e2177a0abc7171236c87.JPG?l=6

אחרי הצהריים, אנחנו יוצאים בדרך לסאראסוטה. יותר משלוש שעות נסיעה. רחל הייתה מעדיפה שנישן בדרך ולא ניסע בחשיכה. אני לא מסכים. אנחנו עוברים את עמדת השומרת בכניסה לשכונה היפיפייה. ומגיעים לארמון עם העמודים הלבנים של מגי ונתן בסאראסוטה אחרי תשע בערב.

12.11.2016

סאראסוטה. הארמון של משפחת זיו עם האגם והשכונה העשירה בה אחוזה ליד אחוזה מתחרות מי היפה מכולן וכולן מנצחות ללא כל עוררין, באחוזה הדרומית עם העמודים הלבנים של נתי ומגי שישה חדרים ענקיים, יחידות שירותים בגודל הדירה שלי בקומה 16בתל אביב, שתי יחידות אירוח עם שירותים צמודים. סך הכל ששה חדרים עם ארבע יחידות שירותים, ברכת שחיה עם מערכת תאורה מתחלפת, תיקרה גבוהה מאוד, שקופה לאור ולא לשמש, מחופה ברשת מכל צדדיה להגנה מפני היתושים הענקיים של פלורידה. חניה לשתי מכוניות. מבואה גדולה דייה לתנועה של שתי מכוניות ועוד מכוניות של אורחים שיוכלו להיכנס ולצאת בלי לנסוע לאחור. וכמובן העמודים הלבנים בכניסה הדרמטית כיאה למדינות הדרום.

0b2905a142303a03487c068d3bd8e642.JPG?l=6

האגם הקטן מצולם מבעד לרשת נגד יתושים

וגם אגם קטן מוקף בכרי דשא עולים ויורדים, עם תנין קטן שנתי ומגי אירחו בביתם שלא מרצונם, אבל כשאנחנו היינו שם הוא איבד את נימוסיו הטובים ולא טרח להראות לנו אפילו את קצה זנבו.

254c806904b2bd71b4cbb7888f62d9d2.JPG?l=6

בדרך לשוק אומנות של יום שבת או ראשון, נתי מראה לי פסל ושואל אם אני יודע מהו. ובכן, בגילי המופלג, אני מכיר את הצילום הניו יורקי שמסמל את סוף מלחמת העולם השנייה. תכף נדבר על אומנות.

מלכתחילה התכוונו לטייל בשוק האוכל של סוף השבוע, אבל אנחנו יוצאים לשוח ביריד האומנות שנפתח כנראה במיוחד בעבורנו בשביל לכסות מעינינו את הפסלים קבועים הנוראים שבשדרה, בציורים או דמוי ציורים הרבה יותר נוראים.

682cecb02195bccbe02617d499b20118.JPG?l=6

אין לי צילומים מיריד האומנות אז גייסתי כמה עבודות שראינו בקיי וסט ולצופה ינעם- או שלא

אמנות. יריד בסאראסוטה. אמנות אמריקנית שנמכרת בירידים מקומיים מוציאה שם רע לאמנות תחנה מרכזית שלנו. למעט מוצגים יוצאי דופן פה ושם, רוב העבודות נראות כאילו יצאו מכתה של תלמידים בינוניים במלאכת יד או ממוחו הקודח של גורו ששוקד על איכות הסביבה ומבקש למחזר זבל.

ca171d6c9e50dbfd91b19578af1d442c.JPG?l=6

האומנים, הקונים והמוכרים לבנים. ואני לא יכול לעצור את הקישור. מדוע אומנים שחורים מאפריקה מוכרים בהצלחה מרובה יצירות פרימיטיביות ואומנים לבנים מארצות הברית לא יכולים למכור אומנות פרימיטיבית אמריקנית שלהם באותה הצלחה?

e9825c5f5725b3873f2ba8674a3b048f.JPG?l=6

חשבתי על המרצה לקולנוע שלא מכיר סרטים לא אמריקאים ועל פוקו ודרידה שלא הכירו את מרכוזה כי פעל באמריקה, וחשבתי שתרבויות של אומות גדולות יכולות להתקיים בכבוד ולהסתפק במיץ של עצמן ורק אומות בסדר גודל של ישראל פתוחות לכל תרבויות העולם.

13.11.2016

יום לעצמנו בסאראסוטה ובסן פיטרסברג.

ראשית פנינו לשכונת המגבת של האומנים שנראת עניה ומעניינת אבל הייתה סגורה כי היום יום ראשון

85c6269f1796b2656b8b68c0d3665ee4.jpg?l=6

משם שמנו פעמנו להיות בין ראשוני המבקרים במוזיאון הקרקס הנפלא של רינגלינג והווילה המפוארת לחוף מפרץ הים המקסיקני שנקרא CA'D'ZAN באחוזה הענקית יש גם מוזיאון אומנות גדול אבל אנחנו חובבים קטנים של מוזיאונים גדולים וויתרנו עליו.

c2484d2444a69e20b5dfac79ac1d1237.jpg?l=6

הקרקס הוקם ב- 1919 והתגאה להיות המופע הגדול בעולם. בלחץ דעת הקהל נאלץ לוותר על 13 הפילים ב- 2016. האחים רינגלינג אינם אתנו עוד ולא הותירו יורשים ולכן כל המתחם הגדול פתוח לציבור הרחב בתשלום כמובן. יש להניח שהאחוזה שייכת לעירייה או למדינה כי הצוות כלל הרבה רינג'רים כולל מתנדבים ומתנדבות מבוגרות שנוהגות ברכבות הצעצוע, ששות לעזור ולהסביר ולא יודעות הרבה. האחים רינגלינג היו מיליונרים מאוד מיוחדים במינם. היו להם רכבות ומסילות ברזל אבל את הונם הם עשו בעיקר מעסקי קרקס. הקרקס או מה שנשאר ממנו, קיים גם היום אבל בלי בני משפחת רינגלינג ובלי הפילים ונחזור אולי לעניין זה. (באוקטובר 2017 בעריכת החומר לפרסום בלמטייל קראתי בעיתון שהקרקס נסגר בגלל איסור השימוש בחיות) על מנת לתאר את היקף הקרקס שהיה לפני שפרצה לנו הטלוויזיה, אני מתכוון לפרוס סדר יום של קרקס רינגלינג.

160cd42436638acf2465009a818b6a9d.jpg?l=6

קרקס בא לעיר. ערב לפני אותו יום נפלא מגיע צוות חלוץ לאתר שנבחר מבעוד מועד והיה כמובן לא רחוק מתחנת הרכבת. הצוות מקים את המטבח ומתחיל לבשל את האוכל. כל זה קורה בשעות הערב המוקדמות כשהקרקס עדיין בתחילת ההופעה בעיר אחרת.

9c51d7e1bd415246cfccb9acb3cafc04.jpg?l=6

בשתים לפנות בוקר הייתה מגיעה הרכבת ובה 60 קרונות שמסיעים את כל הכבודה. 6000 איש, מאות בעלי חיים כולל 13 פילים ואין ספור סוסים וגמלים, אריות ונמרים ושאר חייתו יער. צוות ההקמה נחלק לצוותי משנה. אחד מהם הקים את אוהל המופעים המרכזי ובו שלוש במות וטריבונות לחמש עשרה אלף איש, אישה וילד. צוות אחר הקים את אוהל המסעדה הצמוד למטבח ובו מחיצה המפרידה אותו לשני חללים, האחד, לאלפי העובדים והשני לאלפי המבקרים שישביעו את רעבונם בעבור בצע כסף. במקביל מעוברים מן הרכבת למקומם קרונות המגורים של האומנים, שרמתם ואיכותם לפי חשיבות המתאכסן בהם והחוזה עליו חתם, אוהל המרפאה הכל כך חיוני בקרקס, כלובי החיות, הסוסים והגמלים, המרכבות, המכוניות,

9bdcb3064e5935a07cfa4ece27005640.jpg?l=6

וחשוב מכל – שדרת הביתנים זוללי הממון ביניהם יעברו המבקרים בדרכם למופע הגדול באוהל המרכזי: דוכני משקה ומאכל מהירים, חנויות של מזכרות וביתנים חיוניים כמו זריקת טבעות, ירי למטרה, מנחשים או מגדות עתידות, מכשפים ומכשפות, קוסמים, להטוטנים, בעלי מומים ומוזרויות גופניות, שמנים או רזים מדי, גבוהים או נמוכים מדי, מוכרי שיקויי פלא ועוד כהנה וכהנה מה שינעים את דרכם של הצופים אל אוהל הקרקס.

17b0b298db260fa7000332c2f92d17c3.jpg?l=6

לקראת הצהריים מתארגנת התהלוכה גדולה, ארוכה, רבת צבע, פאר ושאון והיא סובבת ברחבות המרכזיים של העיר. בתהלוכה במות נוסעות, תזמורות מנגנות, ליצנים, דבוקות של סוסים, פילים, גמלים וחיות טרף, להטוטנים, כולם לבושים מחלצות ומקימים מהומה רבה על מנת לשכנע את המשוכנעים שהיום הוא יום אחד בלבד, גדול מהחיים, שובר שיגרה מפואר, שאולי יבוא בעוד שנה ליום אחד בלבד ואולי לא.

cd9c196c1d992b072dafa18228dc40cf.jpg?l=6

התותח שיורה אנשים

אין מצב שמישהו יחמיץ חוויה מרטיטה, חגיגית, ענקית ונוצצת שכזו. אחרי הצהרים מתחיל לזרום הקהל, לפנות ערב מתחיל המופע המרכזי על שלוש במות באוהל הענק,

זה הסימן לצוות ההקמה לצאת לעיר הבאה. המופע יסתיים לפני חצות וכל עולם החלומות יועמס על הרכבת ליום חדש בעיר זרה.

מהיכן אני יודע את הפרטים, מההסברים, מסרטונים, ובעיקר מארנה גדולה בה מוצגות ולעיתים גם נעות אלפי מניאטורות צבעוניות שמוצגות ומראות את הקרקס מכל זוית אפשרית. תאווה לעיניים.

834643d38ab788f1d0b8aa2b1e3d59c3.jpg?l=6

השפם של דאלי מקשט את חצר המוזיאון

נסענו לכבוד דאלי לסאן פיטרסברג על הגשר הענק והיפה. בסוף גיל העשרה עברה לי החיבה היתרה לסלוודור דאלי. המוזיאון שלו בפיגורס ספרד היה, כמו שחברי אריה גפן אמר, מעין דיסניוורלד. בסנט פיטרסברג ראינו סלבדור דאלי לעניים ולהגביר את הרושם הוסיפו לידו תערוכה של בעל מסעדה שהכין מנות מעוצבות בהשראתו. אפילו דאלי אכל שם. הכל נראה לי כמו סיפורה של דודה ורדה שהכירה אותו בפריז וראתה אותו יום אחד נוסע בכרכרה רתומה לזברה, רובה מכודן בכל יד, מגבעת רחבת טיטורת ושפמו זקור בגובה ראשו, מבקש לצוד את תשומת ליבם של העוברים והשבים. הוא נראה היום כל כך מיושן. למה לכל חפץ בעולמנו יש תאריך תפוגה חוץ מיצירות אומנות.

585b94f33eebcef382177c2c8406e5c8.jpg?l=6

חזרה לגשר האדיר והמרשים שמטפס גבוה מעל למים, ירדנו לגשר הדייגים הישן שנבקע בצונאמי אחרי שמשחתת נסחפה ובקעה אותו והוא לא שוקם. לא נכנסנו כי רצו 5 דולר דמי כניסה ונתי חיכה לנו שנחזור עד שעה ארבע בכדי שנספיק להגיע לשפת הים לראות את השקיעה.

3364406333348d035d1def12adf70b10.jpg?l=6

מגי ונתי חיכו לנו ויצאנו בחופזה מצויידים בכל מיני חפצים ומאכלים של שפת הים. חלק ניכר מחוף הים בסאראסוטה היה סגור לרגל תחרות בניה בחול והכניסה אליו (אמריקה) מותנית בתשלום.

62573868a98cc3f1d7aa1392624ff9a2.jpg?l=6

חול הים לבן יותר מכל חוף שאי פעם ראינו, והוא כל כך דק שנדמה לאבקה ולא לחול.

אנחנו מתפרסים על ארבעה כסאות, מוציאים אוכל שמגי הכינה מבעוד מועד, ונאבקים בשחפים שגוזלים לנו את האוכל מהידיים. אני מצלם שקיעות מדהימות וירח ענק, רחוק מימין מעגל גדול של צופים סביב מתופפים ואומני זריזות ידיים משליכים חפצים באוויר וקולטים אותם בקצב התיפוף, כמו בחוף הדולפינריום, רק הרבה יותר גדול. בתקופה זו של השנה השמש זורחת בפלורידה בשש וחצי ושוקעת בשש.

3bf7f48685b24dcc8e228d3b4980b2c6.jpg?l=6

השקיעה מגיעה מהר מדי וגם אנחנו ממהרים הביתה. נתי מכין ארוחה מיוחדת של פרות ים, כלומר חסילונים שתואמים בגודלם לארמון בו אנחנו מתארחים. אנחנו שותים ושותים, ואני חושב שבמשך חודש אנחנו שותים ללא הפסקה. למה? כי אנחנו אוהבים לשתות, כי היין טוב מאוד וכי המחירים כל כך נמוכים בהשוואה למחירי היינות בארץ.

כל כך הרבה שתינו שמאז שחזרנו אנחנו גוזרים על עצמנו תענית שתייה מרצון כבר שבועיים וחצי.

14.11.2016

af14b1a876c9caa9b988afbbe43a522b.JPG?l=6

בוקרטוף, נתי ואני יוצאים בשש בבוקר, אחרי שנתן שותה קפה בסטארבק. שעתיים וחצי נסיעה לשחות עם פרות ים בקריסטל ריבר. ראשית, אנחנו צופים בסרט וידאו שמסביר לנו מה אסור ומה מותר בשחייה עם פרות ים, אחר כך אנחנו שומעים הרצאה באותו הנוסח מהריינג'רית ולבסוף אנחנו נאלצים ושמוע את אותם דברים מנוהג הסירה שתפקידו גם לאתר לנו את פרות הים ולכוון אותנו כשהוא עומד יבש לבוש היטב בסירה ואנחנו מפרפרים בתנועת מעודנות (אסור להרגיז את הפרות) ורועדים מקור, למרות שאנחנו לובשים חליפות עבות במיוחד. גם כאן, כמו בקי ווסט, רושמים את שמותנו לפני שאנחנו יוצאים לדרך, שמא ניבלע במצולות הים ולא ידעו מי ומי בנעדרים. (עומק המים בהם רועות הפרות הוא כשני מטר בלבד). המים די עכורים וגם השמש מסתתרת ולא משתפת פעולה עם המצלמה שלי.

c82914a73c75edd8aeccf46502055270.JPG?l=6

אנחנו שוחים בלי סנפירים שלא להבהיל את פרות הים, רצוי לא לשחות אלא רק לגרוף מים מתחת לחזה בידיים מקופלות.

יוצאים בשייט מהים לשפך הנהר לשחות במים מתוקים עם הפרות שמלקטות בשפתיהן העבות צמחים מקרקעית הנהר ולועסות אותו בלי שיניים כמעט, כאשר מפעם לפעם הן משיקות שני סנפירים ועולות לנשום.

5e8b8745a46f12eeba9960f2f96ed0da.JPG?l=6

צורתן דומה לבני אנוש אמריקאים מאובסים אם כי הן שוקלות מעט יותר, כשני טון בערך. יש שני סוגים של פרות. המקומיות והבאות מלב ים, קל להבחין כי אלו שבאות מלב ים נושאות על גופן כל מיני טפילים דמויי שבלולים, צדפות ואלמוגים .

המקומיות נקיות אך כולן נושאות צלקת באותו מקום בגבן. הן צריכות להתגרד וכנראה מצאו גזע עץ ומסמר בצידו באחד המעגנים במפרץ מקסיקו. הן מחקות אחת את השנייה, כולן באות להתגרד באותו מקום ולא כואב להן מסביר לנו הסקיפר המדריך שגם מזהה כל רגע פרת ים עם גור, או שתי פרות אוכלות מאותו צמח, מורה לנו לאן כדאי לשחות. הפרות הן היצור הכי שלו והכי פחדן, לא נשקפת מהן שום סכנה, רק תשתדלו לא לבוא מצד הזנב .

8c45fe4792fa6ea6385816de7b9b4cfb.JPG?l=6

אני שוחה ומצלם ומוצא את עצמי שוב ושוב מעל לזנב. נגעתי בגברת פרתית אחת וננזפתי על ידי המדריכה המלווה. אם מסמר לא מפריע לה, למה ידי העדינה אסורה במגע. קר ואני יוצא. נתן מושיט לי מגבת ושנינו מרעידים מקור עד שכל החבורה חוזרת למעגן. נסיעה קצרה לחדרי ההלבשה.

כשאנחנו נכנסים למכונית נתי מדליק את החימום ואני חושב שאולי כדאי להודיע לספר השיאים של גיניס: פעם שנייה חימום בפלורידה. אבל אנחנו כבר בדרכנו לוויקי וואטשי ספרינגס.

66b1613e0f02378c4a96c5fc140670c5.JPG?l=6

וויקי וואטשי ספרינגס, פארק בתולות הים נפתח בשנות הארבעים על ידי ניוטון פרי שאימן את יחידות אריות הים. בצמוד לאגם טבעי הוא בנה תיאטרון תת מימי, ששה מטר מתחת לפני האדמה. הבנות היו ניצבות על דרך המלך ומזמינות עוברי אורח לבוא לראות את בנות הים מתחת למים. לימים הורחב בתאטרון לחמש מאות מושבים בעומק של 16 מטרים. בפרסומים כתוב שאלוויס פרסלי היה בא לראות את המופעים. ואין כמו אלוויס פרסלי אייקון אמריקאי חשוב ביותר. עם השנים הוקם האתר של דיסני באורלנדו ואבד העניין בפארק. המדינה אימצה אותו וככה זה נראה. מין קנטרי קלאב שכונתי מוזנח עם מעט מבקרים.

לפני ההופעה ובעבור אותו תשלום יש גם שייט שוויתרנו עליו, באותו מחיר צפינו בתצוגה מרשימה של חיות פרא. ריינג'רית צעירה, חריפה, מהירת לשון ומשעשעת הציגה לנו נחש, תנין קטן, צב ולטאה. בקהל המועט הייתה גברת עליזה אחת ודי מעובה שהודיעה לרינג'רית ולכולנו שבשנות השמונים היא הייתה בת-ים במופע.

או אז הגיע המועד לצפות בבנות הים. שלוש מהן בבגדים חיכו לנו בכניסה להצטלם עם הילדים. אחת יבשה לחלוטין לבושה בגד ים ומכנסי בת-ים עם זנב סנפיר גדול הייתה מונחת על ספסל ביציאה לתצלום עם ילדים בעלי דמיון וגברים בעלי תקוות. במופע עצמו לא הופיעו 38 בנות ים כמו אז בשנים הטובות, אלא רק שלוש. בכל זאת היה מעניין

b2a9dca8d432ac2f4328dcb4493aba7a.JPG?l=6

לצפות בהן שותות מבקבוק קוקה קולה ואוכלות תפוח במים. הן ינקו אוויר מצינורות שהיו לידן וניסו להיות אסתר וויליאמס . הייתה מוסיקה תואמת ובמקום הורדת מסך, בין תרגיל לתרגיל הוצפו החלונות במסך של בועות. הצופים מחאו כפיים, למרות שהוסבר להם שהנערות לא שומעות ולא רואות במים מה מתרחש באולם. היה גם סרט שהוקרן בזמן ההופעה, מעל לחלונות בשחור לבן והסביר לנו כמה ארוך אימון ההכשרה שלהן. ההופעה הייתה קצרה וטוב שכך. המספר האחרון היה שיר אמריקאי פטריוטי והן משכו במים דגל כוכבים ופסים ענק. הקהל קם להריע בהתלהבות וגם את המחווה הזה הן לא ראו ולא שמעו, אם כי יכלו לנחש. טראמפ היה מרגיש פה כמו בבית. נתי אמר: עשינו ווי ונסענו עוד שעתים עד הבית/ארמון.

15.11.2016

בבוקר נפרדים, אני מצלם פה ושם את הארמון. אנחנו עוזבים את מגי ונתי ואת סאראסוטה, חוצים את חצי האי בדרך לסאן אוגוסטין אשר במפרץ מקסיקו שבאוקיינוס האטלנטי בחמש שעות של נסיעה די מהירה.

להשתין ביום יפה. עצרנו בתחנת דלק, לא מלאנו דלק, נכנסתי לחנות המלאה בכל מיני חפצים שאנשים צריכים בדרכים, אבל אנשים לא היו שם. לא קניתי דבר, אבל שאלתי איפה השירותים, נעניתי, השתנתי ובדרך ביציאה אמרתי תודה. תודה לך שנכנסת אלינו, היא אמרה, ושיהיה לך יום יפה.

כאן בדרום החם, בדרך בין סאראסוטה לסנט אוגוסטין, עצרנו בתחנת דלק, המכל היה כמעט ריק ומחיר הדלק היה בשמים. לנחם את עצמנו על ההוצאה הלכנו לאכול צהרים במסעדה המהירה הצמודה. במסעדה היו לא מעט לקוחות שאכלו, או הזמינו מנות ארוזות ולקחו את האוכל אתם. רובם בעלי צווארון כחול, חלקם שחורים חלקם לבנים. כמעט כולם בריאי גוף. מצביעים של טראמפ - אמרתי לרחל. ישבנו על הבר מול שלושה טבחים שחורים ושתי צעירות לבנות. אני הזמנתי תפוחי אדמה בגרידה גסה עם גבינה צהובה, נקניקייה מפוררת ושתי ביצים, מנה מעודנת שהוכנה על הפלנצ'ה. רחל הזמינה פאנקיק ומיפל סירופ, חוץ מזה בקשנו קפה, כזה שממלאים כשהכוס מתרוקנת. מכאן אנחנו יוצאים מהסיפור. הצעירה כחולת העיניים מתנצלת: הקפה שאני מגישה לכם הוא הסוף של המכל. שיהיה לכם בינתיים עד שאכין קפה חדש ואביא לכם וכך היה, הפנקייק הגיע בלי הפקאן ואני מגישה לך אותו כי המנה של בעלך כבר מוכנה, אבל במקביל אכין לך פנקיק חדש, טרי וחם עם פקאן. וכך היה. לבסוף היא הציעה לארוז לנו את שאריות הפנקייק ולמלא לנו את ספלי הקפה בשלישית בכדי שיהיה לנו קפה לקחת למכונית. המחיר היה מצחיק, ההתנצלות הנוספת והאחרונה לפני שיצאנו הייתה כבר ממש מביכה ואני נזכרתי שצפון פלורידה שייכת באופייה יותר לרצועת האדיבות הדרומית הגאה, בהשוואה למיאמי הדרומית שהיא תערובות של פלצנות, רדיפת בצע וחוסר נימוס נוסח ניו יורק ולוס אנג'לס.

אנחנו מדלגים על אורלנדו ונפלאותיה, עוצרים לארוחת צהריים מוקדמת כמיטב האירוח הדרומי בתחנת דלק שסיפורה כבר סופר לעיל. ועוד יסופר לחברים בכל הזדמנות. ומגיעים די מוקדם אחר הצהרים לסן אוגוסטין. זו הפעם הראשונה ולא האחרונה שאפליקצית GPS שאנחנו קוראים לה הגברת של הבית מפשלת בגדול.

סן אוגוסטין.

0100f840944d2845fccd5614a9b37c1a.JPG?l=6

שלושה מבצרים ונמל, ובהם מבצר סן מרכוס והנמל הכי עתיקים בארה"ב. השליטה במקום עברה מהספרדים לאנגלים ובפרק הזמן שביניהם ניסו הצרפתים לכבוש את המבצר. צונמי השליך את ספינותיהם ליבשה. המושל הספרדי שלח לאסוף את הניצולים, כשלוש מאות במספר. הם נשאלו רק שאלה אחת: מהי דתם. מאתיים טעו לא ענו – קתולית. תשובה שעלתה בחייהם. מאה הקתולים שניצלו שרדו עד שהגיעה תקופה של מחסור במזון ואז גם הם הוצאו להורג.

9189309e34b2986aa5e0b37c5beab201.JPG?l=6

שנים רבות עברו והספרדים גורשו. סן אוגוסטין הקטנה נכבשה לפני כמאה שנה על ידי מה שנקרא בזמננו: טייקון, בעל הון. הנרי פלאגלר. מיליונר, בונה מסילות ברזל, מתח את פסי הרכבת עד לכאן, בנה שורה של בתי מלון מפוארים ושם את סן אוגוסטין על מפת התיירות האמריקאית.

3bdfee82b4bfb7dd260ccff32e29a82a.JPG?l=6

אחר כך המשיך לבנות את פסי הרכבת עד מיאמי, תושביה הכירו לו תודה ורצו לקרוא את העיר על שמו – הוא סירב. משם בנה גשרים והוביל את הרכבת עד קי וסט. זה הגשר שנחרב ומשמש מזכרת לפועלו.

aaa3240ddda286c4a81d28f2751583fb.JPG?l=6

מגי ונתי צדקו בגדול - סן אוגוסטין היא הפתעת הטיול בפלורידה.

bc2b2b71c2c4b80043afa168651d8d1f.JPG?l=6

עיירה משומרת, יפה להפליא, מתקופת הכיבוש הספרדי במאה השש עשרה (אוגוסט 1565).

35ac48cb61454d82f36c38b2c3d9729b.JPG?l=6

אחרי שהג'י פי אס מפשל בגדול ואנחנו מוצאים את המלון בעזרת עוברי אורח. קומה שניה, חדר גדול וסביר, פקידת קבלה צעירה ומסבירת פנים, אינטרנט מחורבן, אבל חניה ליומיים.

0c88772a7342549131cc8149038bae6c.JPG?l=6

אנחנו קונים סיור ברכבת פתוחה עם נהג מדריך שחושף לפנינו את העיר העתיקה על מיכמניה. בערב נוסעים לחפש אוכל ומוצאים גשר יפה, חוצים אותו, חוזרים, מחנים את השברולט ומטיילים לרגלי הגשר ומתפעלים מתאורת גשר הצבעונית והירח הענקי.

1b7f140614d0d480eec03b82c1100372.JPG?l=6

למחרת הפקידה במלון מזמינה לנו שאטל חינמי אל היום השני החינמי ברכבת. אנחנו משתמשים הפעם בטיול המוסבר כאמצעי להגיע לתוככי המדרחוב המקסים של העיר העתיקה.

9b18786390fcca15356b02d924c35d08.JPG?l=6

אנחנו מחפשים חצרות פנימיות יפות, משוטטים בחנויות של כל מיני חפצים נפלאים, שכיות חמדה, שמפאת מחירם או גודלם אנחנו נאלצים לוותר על רכישתם, עד שאנחנו מגיעים בסופו של דבר אל מחוז חפצנו:

faeaa77cca3121588606710de54c9df5.JPG?l=6

במוזיאון יש יותר חפצי ארטנובו ממוזיאון הארטנובו שבברייטון באנגליה

מוזיאון האספנות המיוחד, המרתק והמשעשע של לייטנר. לייטנר עשה את הונו כעורך ומו"ל של עיתונים שעוסקים באספנות. מי לא אוסף משהו ומי אוסף ואינו רוצה לדעת על חדשות בנושאי אספנותו.

a1f61de386b42bb3ea228caf51e89d94.JPG?l=6

לליטנר היה עוד רעיון מבריק. באומה של מאות מיליונים תמיד יהיו כאלה שמואסים באוסף שלהם, או רוצים לתרום אותו, או אפילו למכור אותו בעת הדחק. כל מה שהיה עליו לעשות הוא לתת להם כתובת וכך עשה. במשך השנים הוא צבר אוספים רבים והחליט להציג אותם בסן אוגוסטין.

19672887ce1473579192652fbd713e8f.JPG?l=6

הוא קנה במחיר מוזל את אחד מבתי במלון המפוארים של פלאגלר שעמד שומם מחמת שמזמן כבר העביר פלאגלר את מוקד התיירות האמריקאית למיאמי.

6561f827096723d89173e8ef44650d20.JPG?l=6

לייטנר שיכן במלון המפואר מאוד לשעבר את אוספיו, מביצי כינים ועד קרני ראמים. אני סבבתי שם המום, רחל הרבה פחות ממני.

b08218a4c29db8e126085142cf5ceccb.JPG?l=6

אני משחזר מהזיכרון:

d4cfce8f3e23a1dc1bc98e65320017d5.jpg?l=6

כלים לאיכסון עלי תה

אוסף מנורות טיפאני שתופס מקום כבוד בין אתרי המעצב בן סגנון הארט-נובו, קרני וראשי בעלי חיים, פוחלצי חיות, מכונות חישוב, מכונות כתיבה, אבני קריסטל, כלי קריסטל, חבקי סיגרים,

b21317274f0b56c4540ec9a6deafa268.jpg?l=6

כלים לספרים להקצפת משחת גילוח

קופסאות טבק, או גפרורים או סיגריות, כלי נשק, חדרים של בעלי מקצוע כמו ספר, נפח, מתקן עגלות ועוד, כלי עבודה או כלי בית, רהיטים, ציורים או פסלים, בובות, בגדים ומדים, כובעים, מקלות הליכה, כסאות, כוסות של ספרים להכנת קצף לגילוח, מכלי קרמיקה לטבק, קופסאות לסיגריות או לסיגרים, פומיות לסיגריות, תכשיטים, אביזרי מסע, אפילו גזר עץ מאובן מתקופת הדינזאורים.

93d784edb1aa57a69e400932f171f0ca.jpg?l=6

וגם מבחר תערים

בצד כלים רבים בסגנונות מצועצעים, גולת הכותרת מבחינתי היה מבחר ענק של כלי ארטנובו,

16.11.2016

יצאנו מסן אוגוסטין בצהרי היום השני, כלומר - מוקדם מדי, יכולנו לשהות שם עוד יום יומיים בין מפעלי השוקולד והיקבים, בין החצרות הסגורות והמבנים המפוארים של בתי המלון ובתי המלון לשעבר. עלינו על כביש מספר אחד שבעצם נמתח מעל למים ויצאו במסענו לאורך האיים, ים מימין וים משמאל, עד לקפ קנרוול.101546b21aecb8cf77756f1606e131e0.jpg?l=6

לילה במלון קומפורט, רציתי מלון בקוקה ביץ', יצא לנו בפרייסלין קפ קנרוול. אנחנו במלון נחמד יעיל ונוח אבל סגור בים כמעט מכל כיוון. כיוון שכך מוצעת לנו מין ארוחת ערב חינמית על חשבון המלון: צ'ילי-קון-קרנה והרבה יין.

17.11.2016

f2367d8f90a18bbedbfb6257b76fa372.JPG?l=6

קפ קנדי. יצאנו למסע ארוך באוטובוס עם נהג מדריך שחור שנעזר בהסבריו בהקרנת סרטי וידאו, האוטובוס עבר בתוך שמורת הטבע מסביב לאתר שמשמשת גם כחגורת הגנה היקפית (השמורה שורצת תנינים) ונזכרנו שהפקיד במלון אמר שאין לנו כתובת אצל הליידי אוף דה האוז כי הממשל העלים אותו ולכן מסיבה ביטחונית קפ קנדי מחוק.

ec1e54ae257ac4d1fbe1160dd636f9b6.JPG?l=6

בעצם הייתי בקפ קנדי לפני יותר מארבעים ושש שנה, אך לא היו אז בתצוגה: אטלנטיס מעבורת החלל, תחנת החלל, תכנית ג'ימיני ותכנית אפולו לנחיתה על הירח, שלא לדבר על ההכנות לנחיתה על מאדים וגם כל כך הרבה ילדים.

beabf6f6a982ed58e829ca4b32ef98b6.JPG?l=6

הכל ערוך ומוצג כפי שהיה במציאות , ואם לא מוצג, אז מוקרן בשפע הקרנות בתלת-מימד: “יוסטון יש לנו בעיה”. נפילות על הירח, אסטרונאוט עובד בחלל ומחובר רק בנעליים, גומייה להתעמלות, בית שימוש בלי תוצרים מרחפים, ארגזי כלים, קפסולה על הירח,

7c08b27c7b566fe77c073514cc7665ee.JPG?l=6

משמעות התנתקות השלבים, חיים בתחנת החלל, תא השינה. סבבנו שם כמו בחלום של מדע בדיוני. לפנינו עמדו הכלים האמיתיים, אלה שחזרו, כפיליהם, אלה שלא נשלחו והציוד הנלווה עד לפרטי פרטים.

09c48b4f919ea0667c05fbe82a1db320.jpg?l=6

גם רחל וגם אני ריסקנו את מעבורת אטלנטיס שוב ושוב בסימולטור.

d8d976d3405557bf70eab5be5d42b069.jpg?l=6

חלקנו כבוד לרמון וחיפשתי עד שמצאתי את המצגת של רונלד מקנייר, האסטרונאוט השחור שנהרג בפיצוץ צ'לנג'ר ב-1986. הוא היה חשוב בעיני כי בעיתונות הישראלית נכתב במפורש שהרופא המוכשר היה יליד 1939 ואני אמרתי אז שאם בגילו הוא יכול היה להיות בחלל כי גם בפני פתוחה האפשרות. היום גיליתי שהוא נולד ב-1950. אכזבה שניה הייתה לי כשעמדתי בפני אפשרות להזדחל לדגם של תחנת חלל והבנתי שאני מדי כבד ולא מספיק גמיש להדחק פנימה.

96d93151f927624ba439b100ea2e081b.jpg?l=6

בדקנו בקפידה איך משתינים ומחרבנים בחלל, רק שהצילום של החדר והמתקן שלו יצא מחורבן, איך לא.

האירוע הכי מרגש היה מחוץ לתחום ויכולנו לצפות בו רק ממרחק רב – אתר השילוח הפעיל שלמחרת בבוקר יצא ממנו בתרועה גדולה טיל לחלל.

ccd34c1574d572529c8cb6891c0e6a36.jpg?l=6

תא שינה בחללית

קנינו בחנות מתנות לילדים כמו קיוריוסיטי שמטפסת על המקרר במקום על גבעות במאדים, פנס שמקרין ירח, מזון מיובש שאוכלים בחלל. חמש שעות הלכנו וסבבנו עד שעייפנו מאוד.

c32bda18de1a4a3891b8d852956321b3.jpg?l=6

שוב יצאנו לדרך דרומה. הגענו למלון מריוט בפורטלוטרדייל בחשיכה כי גם הפעם הג'פיאס לקח אותנו למקום אחר. למספר אחר באותו רחוב ובמרחק של עשרים דקות נסיעה. מצאנו במקדונלד (לא הכל רע במקדונלד) איש ביטחון שחור שיצא אתי למכונית, פתח את הטלפון שלו והסביר לי לאן לנסוע. בשעת חירום הזיכרון שלי התחיל פתאום לפעול. סגרנו את הגברת של הבית, ניווטתי, רחל נהגה, חזרנו לדרך המלך 95, ירדנו בסייפרוס, יציאה 33, פנינו לרחוב של המלון והגענו בשלום.

שוב אכלנו צ'ילי-קון-קרנה הפעם בתשלום, אבל השרימפס היו גדולים וטעימים מאוד.

נמאס לנו לשוטט בדרכים וקבענו לנו את מלון מריוט כבסיס לטיולי כוכב וכך מדי יום הוספנו לנו יום, ועוד יום, בסך הכל, שלושה ימים עד הטיסה. פרייסליין השיג לנו הנחה של חמישים אחוז: שמונים דולר לפני מס לעומת 150 דולר לפני מס שדרש המלון.

18.11.2016

af4c6a311fcc1ed79e68a7502bd2ee41.jpg?l=6

בעצם הגענו למריוט כי חיפשתי מלון ליד פארק הפרפרים. ובכן פארק הפרפרים היה ממש ליד הבית בפורטלוטרדייל. תחילה נכנסו לצד הלא נכון וזכינו לראות בקנטרי קלאב המקומי עשרות מתקני אורות שהוצבו לקראת חג המולד. אחר כך הגענו למקום הנכון לפגישת רומנטית ומרגשת עם עשרות פרפרים שחלק מהם נוחתים עלינו ורובם עסוקים בחיזורים עקשניים אחרי בנות זוג. וגם: ציפור יפנית קטנה עם פרצוף של ינשוף שמצולמת לדאבון לב רק בוידאו. תוכים יפים והדמיה אמריקאית של יער גשם עם הרבה טיפות ערפל. למוזאון חרקים הלכתי לבד כי רחל לא רוצה להיכנס ולערבב את היופי של הפרפרים עם הסלידה מג'וקים.

361aaeacc121c9395b7ed15f1d1fe943.jpg?l=6

לקראת הסוף ציפו לנו שתי אכזבות. הלכנו סוף סוף לקניות, לא היה מה לקנות בוולמרט. אין מבחר, הסחורה עלובה, אולי מתאימים את החנות לקהל, מוכרים וקונים עבותי גוף שחורים והיספנו ואין כמעט לבנים.

אחרי מאמצים מצאנו את מסעדת דניס הקרובה. אותן המנות פחות או יותר, אבל הטעם אינו אותו הטעם שאנחנו זוכרים מן המערב. וגם נפלנו לסניף שלא מוכר משקאות אלכוהוליים.

19.11.2016

קמנו בבוקר לנסוע לטירת האלמוגים. נסיעה מטומטמת לטירת האלמוגים משני טעמים. נסענו לפי הגברת של הבית ולא זכרנו שעוד באירופה אסרנו עליה לנסוע בדרכים מהירות ולכן במקום לנסוע שעה וחצי נגררנו מרמזור לרמזור שעתיים וחצי. לא פלא שהתעקשתי לסגור את כל המכשירים ובעזרת מפה פשוטה חזרנו למלון בשעה ורבע בדרכים ראשיות. אבל זה היה הכסף הקטן. גמד מטומטם מלטביה, שבר סלעי אלמוגים ובנה מהם מתחם מכוער בגלל אהבה נכזבת והאמריקאים עולים אליו לרגל, כי הוא סמל לאינדבידואליות אמריקאית, יצירתיות אומנותית (ראה לעייל), והתקווה הכל כך אמריקאית. המדריכים המקומיים חוזרים ומספרים בנפלאותיו. מגוחך, מטופש, מוזרות מגלומנית. ולונלי פלאנט ממליץ במיוחד על הקשקוש הזה.

20.11.2016

יום אחרון בפורטלוטרדייל. קמים בבוקר ומבינים שבכוחותינו לא נצליח להוריד את המזוודות והצ'ימידן העמוס למכונית, אנחנו משלמים פעמיים – פעם לשוער ופעם בעבור עגלה בנמל התעופה. רחל ממלאת בפעם האחרונה מים בניחוח תפוזים ואני מצלם מתוך כרזה את המלון שעיצב פרנק גרי בספרד ומבטיח לרחל: אנחנו נהיה שם. יוצאים בדרכנו לשדה התעופה, לחפש מסכה ושנורקל לפי כתובות שרחל מוצאת בגוגולמפ. נוסעים מזרחה עד לים ובמקום אתונות מוצאים את המלוכה. אין שנורקלים במחיר סביר אבל יש עיר של תעלות ליד הים והן משובצות בהמון סירות, וילות ובתי קומות על קו המים. יום ראשון והמוני מתרחצים ממלאים את החופים בצבעוניותם.

טסים כמו מלכים במחלקת עסקים נהדרת של אלאיטליה לרומא, רחל ישנה ואני רואה סרט מתח מרגש שאין לי שום זיכרון ממנו. האוכל מעולה ומבחר היינות מסחרר, רב המלצרים בא ללחוץ יד לכל אחד מהנוסעים לפני הנחיתה ברומא. ומשם עברנו אל מחלקת עסקים של מטוס ים תיכוני, המגישה שרות ואוכל ברמה של שתי מדינות מפגרות באגן הים התיכון. הרי טל אמר שאסור לנסוע עם אלאיטליה ואיך עשינו כזו שטות. מצד שני, מועדון האח"מים במיאמי היה עלוב מכל בחינה אבל זה של רומא היה מפואר ביותר. עם ארוחת בוקר איטלקית משובבת נפש. כל כך הייתי שבע שאני בקושי שתיתי כוס מים, רחל, כרגיל, לא עמדה בפיתוי. וכך נענשתי כשקבלנו ארוחת ערב במטוס שאפילו אל על מגישה טובות ממנה. שדה התעופה בן גוריון היה עמוס מאוד לפנות ערב של 21 בנובמבר, אבל יאיר בא לקחת אותנו.

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של yoramafek?

הפוסט הבא ›
פורטוגל בגלל סאראמאגו
פורטוגל בגלל סאראמאגו
מתוך הבלוג של yoramafek
13-10-2017
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
איסלנד, רק הדג ישיר
איסלנד, רק הדג ישיר
מתוך הבלוג של yoramafek
30-09-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של yoramafek »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×
    הפעלת נגישות