ספארי בטנזניה - לראות את הצד הפראי של הטבע

דמיינו ספארי בטנזניה - טיול בטבע בין נהרות אימתניים, אגמים גדולים, סוואנות אינסופיות ומכתשים ענקיים, שבהם חיים שלל בעלי חיים כמו פילים, ג'יפרות, זברות, אריות וקופים וגם שבטים מקומיים עתיקים. עכשיו הפסיקו לדמיין והתחילו לתכנן: אספנו את רשימת המקומות המומלצים לספארי בטנזניה ובונוס: טיפוס על ההר הגבוה באפריקה

ירון ניר
תמונה ראשית עבור: ספארי בטנזניה - לראות את הצד הפראי של הטבע - תמונת קאבר
© רתם סוננברג

טיול באפריקה הוא בראש ובראשונה טיול טבע: עדרי גנו עצומים שועטים בסוואנה, תנינים אורבים בנהרות, אריות וצ'יטות במרדפים אחר טרף, קופים צופים בעניין מן העצים, וזאת לצד עדרי פילים, ג'ירפות בגודל טבעי, צבועים, זברות ועוד המוני חיות מופלאות ומקסימות. וכשאומרים ספארי, מתכוונים לטנזניה.

במדינה הגדולה שבמזרח אפריקה (בערך פי 50 משטח מדינת ישראל), השוכנת לחוף האוקיינוס ההודי, נמצאות כמה משמורות הטבע היפות והגדולות בעולם, המאכלסות שפע עצום של בעלי חיים. קרוב ל-40% משטחה של טנזניה מוגדר כשמורות טבע – מפסגתו המושלגת של הקילימנג'רו המופלא ועד למעמקי ימת טנגניקה (האגם השני בעומקו בעולם).

טנזניה שוכנת סמוך לקו המשווה, מה שמבטיח מזג אוויר יציב ונוח לאורך כל השנה, והטמפרטורות נעות בין 15 מעלות בעונת הגשמים ל-30 מעלות בעונה היבשה, כך שניתן לטייל בה לאורך כל השנה. מסעות הספארי בטנזניה נערכים בדרך כלל באזור הצפון-מערבי של המדינה, שבו נמצאים שמורת סרנגטי (Serengeti) המפורסמת, מכתש נגורונגורו (Ngorongoro), אגם מניארה (Ziwa la Manyara) ועוד מקומות נפלאים, המעניקים יותר מהצצה לטבע עצום, ייחודי ומופלא.

בעלי החיים של אגם מניארה

על אגם מניארה (Lake Manyara) אמר הסופר ארנסט המינגוויי, כי זהו המקום היפה ביותר שראה ביבשת. ואכן, הפארק הלא-גדול (330 קמ"ר, מתוכם 200 קמ"ר שטח האגם) מרכז בתוכו יופי רב, ונסיעה בו רצופה בעצירות לצפייה בחיות הרבות שבו.

אגם מניארה הוא חלקיק זעיר ביחס לאגמים הגדולים בטנזניה, ובראשם אגמי ויקטוריה (Victoria), טנגניקה (Tanganyika) ומלאווי (Malawi), המשמשים גם כגבול טבעי למדינה מצדה המערבי. מפלס גבוה של מי תהום הביא לצמיחת יער גשם אינטימי ואפלולי, אך נופים אלו משתנים בחדות ונפתחים למרחבים של סוואנה, הערבה האפריקאית המזינה ג'ירפות, בופאלו, זברות ואוכלי עשב אחרים. זהו מקום נהדר לצאת לספארי בטנזניה, שכן תוכלו ליהנות מהמראה הייחודי לפארק זה, של אריות המטפסים על עצים, כדי להימלט מחום היום.

אגם מניארה הוא "אגם סודה", שמימיו רוויים במינרלים ומלחים. זהו בית גידול לסרטנים ורכיכות האהובים על ציפורי הפלמינגו, ולהקות ענק של ציפורי מים אלה עוצרות באגם בנדידתן. סרטנים אלה מעניקים לפלמינגו את צבעו הוורוד האופייני (צבעו המקורי של הפלמינגו הוא לבן-אפור). בפארק תועדו מעל 400 מינים שונים של עופות וציפורים, ובכל יום נתון סביר לפגוש לפחות 100 סוגים שונים.

קצת השראה לטיולים שלך

יוצאים לדרך!

הפארק נמצא במקום מצוין לעצור בו לטיול יומי, בזכות קרבתו לקילימנג'רו, לשמורת הסרנגטי הגדולה ולארושה (העיר המרכזית באזור). מסלול הטיול בפארק הוא מעגלי, וטיול רכוב בו אורך חצי יום עד יום. לצד זאת, ניתן גם להישאר ללינה במחנה הנמצא בלב הפארק, ולצאת לסיור לילי. בנוסף, תוכלו לצאת לטיולי אופניים או לטיולים רגליים, ואם מפלס המים באגם מספיק גבוה, אפשר לצאת לשייט בקאנו.

אם תבחרו באגם מניארה כיעד שלכם לטיול ספארי בטנזניה, כדאי לדעת שהעונה היבשה (יולי-אוקטובר) מתאימה לתצפית על יונקים גדולים כמו פילים, ג'ירפות ובופאלו. בעונה הגשומה (נובמבר-יוני) שופע אזור האגם בציפורים נודדות שהגיעו מאירופה (אחרי שחלפו בשמי ארצנו).

הסאפרי הייחודי: מכתש נגורונגורו

מכתש נגורונגורו וסביבתו הוכרזו כאזור לשימור (Ngorongoro Conservation Area) וכאתר מורשת עולמית ולא בכדי. בשטח לא גדול של כ-300 קמ"ר ושרוחבו המירבי הוא 19 ק"מ נמצאים 25 אלף חיות בר גדולות כמו צבאים, זברות, גנו, פילים ובהם מזנבים טורפים כמו אריות, צבועים וצ'יטות, ובאזור חיים גם בני שבט המסאי. לכן לא מפתיע שהמכתש עצמו זכה לכינוי "הפלא השמיני של הבריאה".

נגורונגורו, שנוצר לפני כשני מיליון שנים, הוא למעשה קלדרה – מכתש הנוצר מקריסת מגמה שבהר געש. בהיותו בעומק 600 מטרים, המכתש הוא הקלדרה הסגורה הגדולה ביותר בעולם. בזכות מקורות המים והעשב שיש בו בשפע, מתקיים במכתש מעין מיקרוקוסמוס שמכלכל באופן עצמאי את בעלי החיים והאנשים שחיים בו. למרות שרוב החיות יכולות לצאת מהמכתש, שפע האוכל (מרעה וכמובן, טרף) ותנאי המחייה גרמו לכך שחיות נודדות כמו זברות, גנו, צבאים ופילים ויתרו על ה"חופש" והן מתגוררות באופן קבוע במכתש.

אך המערכת הסגורה והייחודית הזו היתה גם בעוכרי בעלי החיים, כיוון שהקלה על הציד וגם זירזה הפצת מחלות. כך לדוגמה, אוכלוסיית האריות התדלדלה מאוד בגלל מחלה שהופצה על ידי זבובים, וציד חסר מעצורים פגע אנושות באוכלוסיית הקרנפים השחורים, הנחשבים נדירים מאוד (בספירה האחרונה שהתרחשה לפני מספר שנים היו רק 14 פריטים בלבד!).

יוצאים לדרך!

התנועה בשטח השימור ובמכתש היא במכוניות בלבד ויש להצטייד באישור כניסה, שאותו ניתן להנפיק בארושה הסמוכה או בכניסה לאזור. עם זאת, מחוץ למכתש ובשאר האזור לשימור, ניתן לטייל ברגל, באופניים וכמובן ברכב, בצורה חופשית יותר. ניתן גם לבקר וללון בכפרים המסאים שבהרים הצופים למכתש. כמו כן, ניתן לישון באחד המלונות שעל שפת המכתש, ולהתעורר מול נוף שאין שני לו.

הספארי הקלאסי: שמורת סרנגטי

הסרנגטי הוא ה-מקום לספארי בטנזניה. השמורה משתרעת על פני קרוב ל-15 אלף קמ"ר ומכאן שמה – המישורים האינסופיים, כפי שכינוה הילידים המסאים. ואכן, הנוף הוא של ערבת עשב חסרת גבולות, כמעט ללא עצים. האדמה היא אפר וולקני עשיר במינרלים ולכן היא פורייה למדי והעשב בה צומח ללא הפרעה. הסרנגטי חוצה את הגבול בין טנזניה לקניה, שבה היא קרויה "מסאי מארה".

תחילה השלטון הבריטי קבע שתהיה שמורה מוגנת מציד, וב-1950 הוכרזה סרנגטי כשמורת טבע ופארק לאומי. מה שהתחיל בגחמה קולוניאליסטית לשמירה על חיות הבר הפך לאבן שואבת עבור כלכלתן של שתי המדינות החולקות בשמורה.

בכל שנה, מעל 90 אלף תיירים, מגיעים לסרנגטי כדי לחזות באחד מהמחזות המרשימים ומעוררי ההשראה שמעניק לנו הטבע: הנדידה הגדולה, שמתקיימת מדי שנה בעונה היבשה (החודשים יוני ויולי). בין נובמבר ליוני רועים עדרי המלחכים (כמו גנו, זברה וצבאי תומפסון), הם מתרבים וצוברים כוח. עונת ההמלטות היא בפברואר ומרץ, ולמאות אלפי הגורים שנולדים מדי שנה אין יותר מדי זמן: בעונה היבשה, כשאוזל העשב בשמורות, בבת אחת וכמו לפי קולו של כוח טמיר, נודדים מעל שני מיליון בעלי חיים צפונה ומערבה, לצפון הסרנגטי ושמורת מסאי מארה בקניה. טורים ארוכים ואינסופיים של בעלי חיים נעים יחד, כלהקה בלתי נתפסת בגודלה.

בדרכם חוצים הגנו, הזברות והצבאים נהרות, ובשניים מהם – גרומטי והמארה – אורבים להם תניני היאור, המצפים כל השנה לרגע שבו יגיע העדר העצום לצוואר בקבוק זה. זוהי ארוחת המלכים השנתית לתנינים ולטורפים אחרים המזנבים בעדרים. אך היתרון של חיות המרעה הוא במספר העצום שלהן, שכמעט ולא נפגע על אף שרבות מהן נופלות טרף. הן חוצות את הנהרות ומגיעות ליעדן – שדות המרעה הירוקים שבצפון.

אין בעולם מחזות רבים שישוו לעוצמה זו ולתצוגת כוחו של הטבע, הנמשכת בקביעות מעל שני מיליון שנים, ללא שינויים. בחודש נובמבר ישובו העדרים ו"יסגרו מעגל" של 3,000 ק"מ בנדידה איטית דרומה, בתנועה בלתי נפסקת על פני המישורים האינסופיים.

יוצאים לדרך!

כפי שצוין, סרנגטי היא שמורה ענקית. מי שרוצה לצפות בנדידה הגדולה צריך לקחת בחשבון שהעדרים נעים במסלולים קבועים, כך שסטייה מהמסלול עלולה לגרום להחמצת הדבר האמיתי. השמורה הענקית מחולקת לארבעה אזורים, שניתן לבקר בהן בהתאם לעונות השנה:

דרום סרנגטי: סביב דצמבר משלימים העדרים הנודדים את תנועתם המעגלית, ומתמקמים בערבות העשב וליד האגמים הקטנים לגריה (Lagarja) ומאסק (Masek), ששם ישהו עד מאי, אז יצאו שוב לדרכם.

מי שמחפש ספארי בטנזניה במובן ה”קלאסי” של המילה – חיות פרא במקומן הטבעי – זו התקופה וזהו המקום. ערבות הדשא הנרחבות, שהעניקו למקום את שמו, נפרשות כאן במלוא רוחבן ותפארתן.

מרכז סרנגטי ועמק סרונרה (Seronera Valley): מתאים לטיול בכל השנה, וזהו החלק היחיד בסרנגטי שאינו תלוי בעונות ובנדידה. עמק סרונרה נמצא בין הנהרות הגדולים גרומטי ומבלגטי המנקזים אליהם את המים בחלקה הדרומי של השמורה. כתוצאה מכך, העמק עשיר במים, המקיימים את החי והצומח לאורך השנה. מסיבה זו, גם בקיץ, לאחר שבעלי החיים הנודדים כבר יצאו לדרך, ניתן עדיין למצוא בו בעלי חיים רבים.

"הפרוזדור", מערב סרנגטי (The Corridor): צידה המערבי של השמורה מושפע מנהר הגרומטי (Grumeti) שמתנקז לאגם ויקטוריה. בתקופה היבשה האזור ריק יחסית מבעלי חיים ורובו של הנהר יבש. האטרקציה המרכזית היא חציית העדרים הנודדים את הנהר, והתנינים הרעבים הממתינים במים. ואכן, נהר גרומטי מפורסם באוכלוסיית התנינים הענפה שבו. לאחר הנדידה וכשרוב הנהר התייבש, מתרכזים התנינים באזור המערבי של הנהר (Kirawira Camp), הקרוב לאגם ויקטוריה, שם נותרו ביצות ושלוליות.

אזור זה שונה מיתר האזורים בשמורה בשל מיעוט בעלי החיים בו בעונה היבשה. הוא אינו מתויר כמו חלקים אחרים בסרנגטי, הדרכים בו מעטות ומשובשות, התקשורת הלוויינית מוטלת בספק, והתוצאה היא שמטיילים רבים הולכים לאיבוד ולא מגיעים למחוז חפצם.

צפון הסרנגטי: 10 שעות נהיגה מעמק סרונרה, והגעתם לנהר המארה, שאותו חוצים העדרים בנדידתם. וגם שם מצפים התנינים – והתיירים. זהו המקום היחיד שמתאפשר בו ספארי רגלי, מבלי להיות צמוד לרכב בכל שעות היום.

מעבר לנדידה, ישנם בצפון מקורות מים רבים, כך שמתגוררות שם חיות רבות לאורך כל השנה. לכן, זהו אזור מצוין לספארי סטנזניה בעונה היבשה (יוני-אוקטובר). מעיינות הנהר בולוגוניה (Bologonja Springs), הנמצאים כ-20 ק"מ מהגבול עם קניה, הם מקום מצוין לתצפית על מגוון רחב מהעושר העצום של בעלי החיים בסרנגטי.

עמק לובו (Lobo valley) הוא מקום מצוין לצפות ב"שלושת הגדולים" של אפריקה, כלומר שלושת החתולים הגדולים: אריות, נמרים וצ'יטות.

הספארי הרגוע: פארק טרנגירי

פארק טרנגירי (Tarangire) נמצא דרומית-מזרחית לסרנגטי, כ-180 ק"מ מהעיר ארושה. שטחו אינו גדול (2,850 קמ"ר), אך נהר טרנגירי החוצה אותו וזורם לאורך כל השנה, מהווה מוקד משיכה לחיות רבות, במיוחד בעונה היבשה.

אוכלוסיית הפילים הגדולה במקום – כ-3,000 פרטים – היא מן המפורסמות בעולם, לא נודדת ונותרת נאמנה לפארק טרנגירי. סמל נוסף הוא תלי הטרמיטים הגבוהים, חלקם עדיין מאוכלסים בחרקים הלבנים אשר בונים מגדלים מפוארים מעפר, המשמשים לצינון הקן מתחת לאדמה. כמו כן, פארק טרנגירי ידועה כאתר קינון המועדף על מאות מיני ציפורים ועופות.

יוצאים לדרך!

חיות רבות נוהרות לפארק זה בעונה היבשה, כדי ליהנות מהמים הרבים שבו, ולכן העונה המומלצת לטיול בו היא בין יוני לאוקטובר. בין מרץ למאי יורדים עיקר המשקעים ואתרי קמפינג רבים באזור סגורים מחמת היעדר גישה מתאימה. טרנגירי הוא אופציה טובה מאוד למי שמחפש ספארי רגוע בטנזניה, והוא משופע בבעלי חיים. הקרבה שלו למכתש נגורונגורו, לאגם מניארה ולעיר ארושה (150 ק"מ), הופכת אותו יעד אידיאלי לטיול בן יום-יומיים.

לא רק ספארי בטנזניה: טיפוס להר קילימנג'רו

פסגתו המושלגת של ההר הגבוה באפריקה (5,895 מ') מהווה ניגוד מפתיע למזג האוויר הטרופי שלמרגלותיו. הקילימנג'רו (Kilima njaro – הר נג'ארו בסווהילית – הר האור או ההר המופלא), נמצא בצפון מזרח טנזניה, סמוך לגבול עם קניה. זהו ההר הבודד הגבוה בעולם (שאינו חלק מרכס), ונוצר כחלק מהשבר הסורי-אפריקאי המפריד בין אסיה לאפריקה.

על אף שמדובר בהר גבוה למדי, ההעפלה לפסגתו אינה מסובכת ואין צורך בניסיון אלפיני או בהיכרות עם מכשירי טיפוס. עם זאת, כמובן שהטיפוס מיועד למיטיבי לכת, ובכל מקרה יש לטייל בלוויית מדריך מנוסה. זמן ההעפלה הממוצע הוא שישה-שבעה ימים, בהתאם למסלול ולכושר הטיפוס של המטיילים.

בתחילת הטיפוס מתגלה יער גשם משווני, המתקיים ממי הפשרת השלג שבפסגה. ככל שעולים, מפנה יער הגשם מקום לנוף הררי ומושלג, עד קרחוני העד שבחלקו העליון. הזריחות והשקיעות הנשקפות מההר במהלך הטיפוס שוות את כל המאמץ.

לצד העפלה לפסגה אפשר גם לצאת לטרקים חד-יומיים, המציעים היכרות וצפייה מקרוב בהר הגעש הכבוי, שצץ לפתע בלב היבשת.

יוצאים לדרך!

את ההר סובבים מספר מסלולים, כל אחד עם מאפיינים משלו וכמובן נוף שונה. אלה המרכזיים שבהם:

מסלול מרנגו (Marangu Route), המכונה גם "מסלול קוקה קולה" (רמז לפינוק שבו) כיוון שהוא היחיד שבמהלכו ניתן לישון בבקתות. המסלול עולה לפסגה מצדו המזרחי, וידוע כקל מבין החלופות האחרות, שכן הטיפוס אינו תלול ודרגת הקושי יציבה יחסית. בזכות זאת יש הסתגלות טובה יותר לתנאי הגובה ולדלילות החמצן, עניין מהותי בטיפוס על הר כה גבוה. הירידה מתבצעת באותה הדרך העולה להר.

בסך הכל מדובר בהליכה של כ-82 ק"מ – המסלול ארוך אך רגוע, ומומלץ לאלו שמחפשים דרך בטוחה וקלה יחסית להגעה לפסגה, וכמובן, למעוניינים בשינה בבקתה על פני אוהל בשטח.

מסלול מצ'מה (Machame Route) מכונה "מסלול הוויסקי", בזכות היותו פופולארי למרות שההעפלה בו קשה. מצ'מה מטפס על הקילימנג'רו מכיוון דרום מערב ועובר דרך מקומות מיוחדים, כמו המישור הוולקני ומגדל הלבה. הירידה, שמצד דרום מזרח (דרך מוואקה, Mweka Route), מעניקה כיסוי מושלם לצדו הדרומי של ההר. אורכו 62 ק"מ והוא מסלול קשה יותר לטיפוס, אך הנוף והמראות בו מרהיבים.

מסלול רונגאי (Rongai Route) הוא היחיד מצדו הצפוני של הקילימנג'רו (גובל בקניה). כמו המרנגו, גם העליה בו מתונה ונחשבת קלה, אך להבדיל, הוא אינו כה פופולרי וחלק יער הגשם שבו נותר פראי ולא מטויל. בנוסף, עובר רונגאי בשטחי מרעה פראיים, וזהו המסלול היחיד בהר שבו ניתן לצפות בחיות בר בימי הטיפוס הראשונים. מסלול זה, שאורכו 80 ק"מ, מיועד לאלה המחפשים טיפוס קל, אך לא הומה במטיילים. הירידה מתבצעת דרך מסלול מרנגו הפופולארי.

מסלול סובב צפוני (Northern Circuit Route), העולה ממערב ויורד מדרום, הוא החדש ביותר מבין מסלולי ההר והיחיד העובר במדרונות הצפוניים כל הדרך לפסגה. הירידה, כמו במסלול מצ'מה, היא דרך Mweka Route.

זהו המסלול הארוך ביותר, הן בקילומטרים והן בימי הטיול (88 ק"מ המתפרשים על פני שמונה-תשעה ימים), אולם הוא ללא ספק זה המעניק את החוויה המקיפה והעשירה ביותר. בשל אורכו, ניתן להסתגל היטב לתנאי הגובה הכרוכים בטיפוס בהר. מדובר במסלול שונה ומעניין, המקיף את פסגת ההר לפני ההעפלה אליה.

וככה נראה הטיפוס עצמו:

הכתבה באדיבות חברת אשת טורס, המציעה מסלולים מרתקים לטיול ספארי בטנזניה.

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

מדריך לאירגון טיול לטנזניה

השב  · 
השב · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה להפארק הלאומי סרנגטי

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×