...עושה ירח הפוגה ומתקפל - חלק ב' - הקרוז

תמונה ראשית עבור: ...עושה ירח הפוגה ומתקפל - חלק ב' - הקרוז - תמונת קאבר

קרוז? זה לא לקשישים אמריקאים?

את הקרוז הזמנתי בחודש פברואר, בערך תוך יום וחצי.

הייתי מרוצה מנמל היעד (לה ספציה), מתחנות העגינה, מהתאריכים, מזה שאין ימי ים (היה אחד. פספסתי אותה בתוכנית השייט באתר... הוא צץ לו פתאום רק בשייט עצמו..) ובעיקר מהמחיר של חברת MSC שהקרוזים שלה זולים משמעותית מהחברות המוכרות והגדולות יותר כמו קרניבל קרוז ורויאל קריביאן (מעניין למה באמת?...)

הזמנתי ושילמתי מקדמה דרך אתר american discount. מצאתי עליהם המלצות רבות בטריפ-אדוויזור.

האמת שהרגשתי מאד לא נוח עם העניין הזה - של לשלם באשראי בחברה אמריקאית שיושבת אי שם בערבות בקליבלנד... עד שלא הייתי על האונייה עצמה הייתי משוכנע שמדובר בעוקץ מתוחכם...

אבל פער של מאות דולרים (!!!) בינם לבין חברות ישראליות שכנע אותי לקחת את הסיכון... והכל היה בסדר Smile

שנייה אחרי שהזמנו בחופזה שייט, נכנסתי לקרוא קצת על MSC באתר cruisecritics.com וחשכו עיני - ביקורות קטלניות על החברה בכלל ועל הספינה שלנו - armonia בפרט.

פשוט קטלו אותם!!! על מה לא? על החדרים, האוכל, הבידור, סיורי החוף, הצ'ק אין, האקסטרות שבתשלום מטורף, הנקיון, המתקנים בספינה, השירות...

האם הביקורות צודקות? תלוי את מי שואלים וכנראה שהכל יחסי...

יכול להיות שאלו ששטו בעבר בחברות האמריקאיות האחרות רגילים לסטנדרט אחר של אוכל/שירות/בידור...

הנסיון היחיד שלנו, לעומת זאת , היה עם מנו ספנות...

אנחנו מצאנו את רוב הביקורות מוגזמות מאד עד מופרכות ואת חלקן מוצדקות באופן חלקי ויחסי.

הצ'ק אין תקתק במהירות, יעילות ואדיבות. שום זכר לסיפורי האימה בקרוז -קריטיקס על תורים של שעות

החדרים היו מעולים באופן מפתיע.

למודי מנו ספנות ציפינו לגרוע מכל - צינוק מחניק וזעיר ('לא נורא במילא לא נהיה בחדר..') - מיותר לציין שלקחנו את החדרים הזולים, חדרים פנימיים ללא חלון - והופתענו לקבל חדרים נאים, מרווחים יחסים ובעיקר מעוצבים לעילא.

הנקיון והתחזוקה של החדרים והאונייה היו מופתיים. לא יכולנו שלא לראות איך חלק מעמיתנו האירופאיים דורשים פעמיים ואף שלוש פעמים ביום ש-'יארגנו' להם את החדר (פשוט הופכים את השלט מחוץ לדלת...) לנו זה נראה ניצול מכוער והסתפקנו בפעם אחת.

השירות באונייה היה מעולה. יעיל, אדיב, ומהיר.

אוכל

ללא ספק אישיו מרכזי בקרוזים.

באמת שנזהרתי מאד לא להשתולל, לבקר בחדר כושר, לרוץ, להמנע מריפילים בבופה עד כמה שאפשר ומעודף קינוחים העלתי 2 קילו בשבוע הזה...

יש המון (!!!) אוכל וכל הזמן: באונייה פועלת 'מסעדת יוקרה' שמפעילה 3 ארוחות ביום בהגשה. חוץ מזה יש 'בראסרי' שמגיש ארוחות בופה שמתחלפות אבל בעצם פעילות רוב שעות היממה.

בנוסף - יש איזור 'ג'אנק-פוד' שמגיש ופלים אמריקאים, פיצות, פסטות, צ'יפס, המבורגרים, נקניקיות...

יש גם בר בריאות שמגיש סלטים מוכנים ובהרכבה (אליהם לא ממש טרחנו להתקרב)

ובשעות הלילה הקטנות פעיל בופה של 'סנייקס' שמגיש טורטיות חמות וקרות, סנדויצ'ים פירות ועוגיות.

האוכל בספינה הוא ממש לא כוכבי מישלין, ובמלונות באילת האוכל טעים הרבה יותר... מצד שני המבחר והכמות כל-כך מגוונים שכל אחד, ימצא לו מספיק מבחר מגוון וטעים...

הבעייה העיקרית שבשעות מסויימות - בעיקר באיזור 2 בצהריים שכולם ממש רעבים - יש לחץ בלתי נסבל באיזור האוכל. אני מדבר על 15-20 דקות שבהם צריך לעמוד ולהמתין שיתפנה שולחן.

מה באונייה -

גם פה, קראנו קטילות על האונייה בקרוז-קריטיקס, ושוב - תלוי מה מחפשים. יש חדר כושר (סביר, ולרוב לא עמוס), בריכה לא גדולה, למבוגרים וגם לפעוטות, ויש גם מתקני מים משפיצים לפעוטות שהמפלצת שלנו לא ספרה (והמשיכה לשעוט ישרות לתוך הבריכה העמוקה של המבוגרים )

בסיפונים מסביב לבריכה היה בשעות שבהם הספינה היתה בים - עומס על גבול הבלתי נסבל. אנשים פשוט באים מוקדם בבוקר שמים מגבת ו-'תופסים מיטה'.

יש מגרש כדורסל, מיני גולף, קזינו, איזור של משחקים לטינאייג'רס (פינג-פונג, מכונות משחק, כדורגל שולחן, משחקי וידאו וכו') איזור לתינוקות, איזור לפעוטות, מסלול ריצה, חנויות, ובארים...

אנחנו ניצלנו מעט מכל זה, גם כי בזמן הפנוי שהיה לנו העדפנו לתפוס סיפון שקט על הים עם ספר ובעיקר בגלל המפלצת שקצת נפלה לנו בין הכסאות (מטאפורית כמובן... אנחנו שומרים עליו היטב!) מבחינת גילאים:

יש תעסוקה סביב השעון לתינוקות בגילאים 0-3.

המפלצת שלנו בן רבע ל-3 והיה לנו ברור שאין סיכוי להשאיר אותו לדקה עם תינוקות שמציירים עם טושים על בריסטולים בחדר...

הקבוצה של גילאי 3 עד 6 עוד פחות התאימה לו. הילדים שם היו גדולים, דיברו כולם איטלקית... בקיצור רוב הזמן הפנוי בספינה אחד מאיתנו היה איתו (לרוב זה היה במתחם הבריכות).

בידור

החל משעות הצהריים יש כל הזמן הופעות. באיזור הבריכה, בפאבים, במסעדות...

וכמובן הופעות ב-'תיאטרון' שהן סו-קולד מופעי ברודווי מושקעים. היינו בשתיים כאלו. עם המפלצת. הוא ישב יפה, מהופנט ומרוכז בהופעה.

אמא ובעיקר אבא שלו אהבו פחות. איך להגדיר את זה בעדינות? מי שמחפש תרבות גבוהה, לא זה המקום.

מה לא כלול במחיר?...

אחת הביקורות הקטלניות על החברה זה ה-'אקסטרות'

בארוחת בוקר יש מיחם קפה. מי שרוצה קפוצ'ינו או אספרסו - שישלם.

גלידה - בתשלום.

אלכוהול - כמובן בתשלום.

מיץ? יש בארוחת בוקר. בשאר הארוחות - בתשלום.

אינטרנט על הספינה? במחיר הזוי של 9 יורו לשעה...

אנחנו השארנו בסוף השבוע 250 יורו על קפה, אלכוהול, שתיה קלה, אינטרנט ושני שאטלים של הספינה.

על טלטולים בספינה

באחד הלילות - אחרי שנפרדנו ממארסיי - התחיל מבול למשך רוב הלילה. הים רעש וגעש וזה הורגש בספינה. כמה הורגש? הורגש מאד.

הספינה התנדנדה ואנשים הלכו כשהם מתנדנדים כמו שיכורים. לנו זה לא ממש הפריע אבל מי שזה מפריע לו - כנראה ששייט לא מתאים לו...

אז כן או לא?

בסופו של דבר, לדעתי, כן.

קרוז נותן הזדמנות בלתי חוזרת 'לדגום' בטיול אחד כמה 'טיולונים' קטנים. הצלחנו לבקר ב4-5 חמישה מקומות חדשים שמי יודע מתי היינו מגיעים אליהם...

וחוץ מזה הרגעים הקטנים האלו של החסד: השעה בבוקר על הסיפון עם הספר מול הים, ארוחת הערב עם כוס היין שגם היא בעצם על הים (קירות כל המסעדות בעצם שקופים וכל הזמן מרגישים את הים…

זה היה עבורנו חוויה שונה, אחרת ומעניינת. לא בטוח שנעשה שוב שייט בשנה הבאה…

עגינה ראשונה – מארסיי

הכנתי המון תוכניות למארסיי.

הקשיתי בשאלות פה, ובטריפאדוויזר,

קיבלתי שלל קישורים מעולים ועיצות מצויינות ובניתי תוכנית א' ותוכנית ב' ותוכנית המשלבת את שניהם ותוכנית חלופית נוספת ותוכנית חלופית לתוכנית החלופית למקרה של גשם ועוד אחת למקרה של גל חום...

עד הרגע האחרון לא לגמרי ויתרתי ביני לבין עצמי להפליג לקנקלים או לקאסיס...

וגם לא על האופציה להפליג לאי ד'יפ הסמוך למארסיי.

בסופו של דבר קלטנו שאנחנו די עייפים (בחיי שלא עבדנו כל-כך קשה בריביירה) וגם הבנו סוף סוף את מגבלות זמני העצירות בקרוזים.

862c3e32b9a8071f2fe23489a338bcdb.jpg?l=8

עוגנים במארסיי ב-13:00, מפליגים הלאה ב-19:00. מתוך 6 שעות ברוטו - עד שיורדים מהספינה ועד שמגיעים בשאטל למרכז העיר מפסידים כמעט שעה. בהלוך אותו סיפור.

f6c4823a7edf52f45801a7b486815845.jpg?l=8

ב-4 שעות נטו טיילנו בנמל ובעיר העתיקה.

ציפינו לעיר צבעונית, תוססת, כור היתוך ל-2 יבשות, וקיבלנו עיר נמל אירופאית נחמדה. בסדר כזאת.

לקחנו את ה-'רכבת הקטנה' - רכבת צעצוע לתיירים שמטפסת לבזיליקת נוטר-דאם.

08c3e84d52edc4185775aa7c85550070.jpg?l=8

שווה!! התצפית מהכנסייה על העיר, הים והאיים - מהממת!!!

39470786635902e8387a5c664fd3129d.jpg?l=8

בדרך חזרה עוד הספקנו להקלע להפגנה פרו-פלסטינאית! לא הבנו דבר מהנאומים הנלהבים בצרפתית אבל היה קשה לפספס את נימת הדברים האוהדת ואת הדגלים בצבע הירוק החינני עם האדום והשחור.

מהרגע שהגענו לספינה - ולמשך כל הלילה ירד גשם זלעפות. בבוקר, התעוררנו בפלמה דה מיורקה לשמיים בהירים בלי אף ענן ועוד יום מדהים

עגינה שנייה – פלמה דה מיורקה

בעצירה הראשונה במארסיי נאלצנו לעמוד בתור ארוך כדי לרדת מהספינה.

למוד נסיון - חצי שעה לפני העגינה אני כבר מתדפק על דלתות היציאה מהספינה. אני השני בתור - אחרי משפחה חמורת סבר מקוריאה.

יש לנו עצירה ארוכה בפלמה. עוגנים ב-15:00 ועוזבים רק ב-01:00 בלילה.

לתחנת העגינה הזו הזמנתי טיול פרטי לעיירה ולדמוסה, חוף ים פראי בשם פורט דה ולדמוסה, ועיירת הנופש המפורסמת פורט דה סוייר.

כשהצגתי את התוכנית שלי למומחים של טריפ-אדוויזר הם הזדעזעו...

'למה לברוח מפלמה, אחת הערים המרהיבות בספרד, אם יש בסהכ כמה שעות לבלות באי?...'

זו, בגדול, היתה הטענה שלהם. אם אני לא טועה, מישהו שם כינה את התוכנית שלי 'הזוייה'...

סגרתי טיול עם 'חסוס' - פלמאי עם חברת הסעות/טיולים באי.

הנהג מחכה לי עם השלט מאיר העיניים 'SIR GILL'

אהבתי. והחלטתי לדרוש משאר בני המשפחה לכנות אותי ככה מהיום והלאה.

הנהג, שכינה את עצמו MISTER COLLINS הוא בחור ניגרי שהגיע לפני 16 שנה לפלמה.

בשנייה שראה את אדיס הוא איבד בי עניין ועט עליה בשאלות כאילו מצא את אחותו האובדת.

וולדמוסה הוא כפר קטן, ציורי, עתיק ומקסים בהרים, מוקף יערות. ייחודו - קולגה ותיק שלי בשם פרידריך שופן גר בו שנים רבות (עקב מחלת המלריה רופאיו המליצו לו על מגורים במיורקה שטופת השמש) ואף כתב בו את ספר הפרלודים לפסנתר המפורסם שלו.

כל אחד יודע את זה.

הכפר מקסים, אבל אותה תחושה שהתגנבה לליבי במוזיאון מוצרט בזלצבורג התגנבה לה גם פה - חוץ מזה ששופן כנראה חלף פה למספר שנים מתישהו בעבר הלא רחוק - אין פה יותר מידי 'בשר' בשביל לפתוח מוזיאון ולגבות על זה כסף מתיירים תמימים מישראל..

פסנתר, קצת תוים מצהיבים, תמונות...

אנחנו יורדים מולדמסוה לחוף שנקרא 'פורט דה ולדמוסה' - נסיעה של 8 ק"מ שלוקחת כמעט חצי שעה .

25e7f782c502a8d2170a072eef6a7d5b.jpg?l=8

נסיעה מהממת ביופיה ומסמרת שיער במדרון תלול וצר עד הים.

החוף למטה מהמם ביופיו.

27ae3bdd81ea4d8ad60875203cff1c1d.jpg?l=8

משם ממשיכים לעיירת הנופש פורט דה סוייר ומבלים שעה ארוכה בים ובטיילת המקסימה.

הטיול היה לא זול - סגרנו מראש על 40 יורו לשעה (בין אם זה שעת נהיגה או שעה שהוא ממתין לנו בזמן שאנחנו שוחים בים...) - הטיול היה 5 שעות, כלומר 200 יורו אבל הרגשנו ששווה כל אגורה.

884a1b57422c37c19972762d46d2f567.jpg?l=8

היה לי עוד איזשהו תכנון שאולי במקום להחזיר אותנו לספינה, סר קולינס יוריד אותנו בפלמה סיטי שנספיק לטעום מהעיר לפני שנפרדים ממנה ומשם לקחת מונית לספינה.

אחה"צ אדיס אמרה: 'בכיף. ברור. מה? מתי נהיה פה עוד פעם? ברור שנרד בפלמה'

בערב, בנסיעה חזרה אדיס אמרה: 'אולי נחזור לספינה, נתקלח, נתארגן, נתלבש יפה, לא בא לי להסתובב עכשיו בפלמה עם חול מהים...'

בספינה אדיס אמרה: 'זה קצת פרוצדורה אבל, לא? הוא תיכף נרדם, להוריד אותו מהספינה, להעלות אותו על מונית, להוריד מהמונית... בוא נשב בבר בספינה תזמין לי קוקטייל טוב....'

גוד ביי פלמה. אהבנו אותך עד מאד

איביזה – קוראים לזה אהבה

מזמן לא היו קלישאות אז הנה:

איביזה משגעת, מקסימה, כיפית, מהממת.

עיר נופש וחופש אמיתית ויפיפייה.

26309f685d76cc49deb53dabab888b10.jpg?l=8

מלכתחילה לא ממש היו לנו ציפיות ממנה.

את הקרוז לקחתי בעיקר בגלל סלרנו, סרדיניה ומארסיי.

איביזה הצטיירה כ-'עוד אי נחמד עם חופים יפים וקרחנות שכבר לא מתאימות לגיל שלנו...'

באיביזה גם היתה לנו עצירה ארוכה: מ-09:00 בבוקר ועד 04:00 לפנות בוקר - כמעט יממה תמימה.

חשוב להבין שתזמוני העגינות לא מקריים.

יש איקס שעות שהספינה אמורה להיות בתנועה בקרוז, ושאר השעות הן שעות עגינה. השעות הרבות שאיביזה קיבלה הן בהכרח על חשבון נקודות אחרות - זו מתמטיקה די בסיסית.

הספינה נשארה עוגנת באיביזה עד 4 בבוקר כדי לאפשר לחבורת הטיינאייג'רס האיטלקים שהפליגו איתנו להתקרחן קצת במסיבות המפורסמות.

42b62934e6b0e89456f6b9acab931280.jpg?l=8

בגלל שהיה לנו הרבה זמן באיביזה לא הזדרזנו להדחף ולרדת בלחץ מהספינה. אכלנו ארוחת בוקר בנחת, חיכינו שהתורים יעלמו וירדנו בשקט.

מרכז העיר של איביזה מקסים - סמטאות צרות שכולן בלבן. מזכיר מאד את סנטוריני ומיקונוס. העיר מטפסת על גבעה שממנה נוף מרהיב לנמל.

מהנמל למטה יש 'אוטובוס ים' - סירות מנוע במחיר סימלי שמשגרות את התיירים הרבים לחופי הזהב המדהימים שנמצאים מחוץ למרכז העיר.

03b0bf6d8e3d8b3708b743807fa0c2e8.jpg?l=8

טיילנו כמה שעות בעיר המקסימה, ואחכ לקחנו לנו מין מונית מיים כזה לאחד החופים ובילינו בחוף המדהים עוד כמה שעות. אפילו פגשתי חברה ותיקה מהארץ העונה לשם מדוזה.…

413e8bb06754bbd767a39f5dd4b0b74e.jpg?l=8

חזרנו ב-7 בערב לספינה מתוך כוונה ברורה שמתקלחים, אוכלים, מתלבשים וחוזרים לעיר (אדיס: 'מה אנחנו זוג זקנים? אנחנו זוג צעיר! אז מה עם יש לנו פעוט? אי אפשר לבלות איתו?...) לטעום קצת מחיי הלילה המפורסמים.

למי שלא מנחש איך הערב הסתיים - שיגלול אחורה לתיאור הערב בפלמה

14894ad03cbe2f42534bc51ff26d393b.jpg?l=8

סרדינה – היפה מכולן

סרדיניה היתה הסיבה העיקרית שהתלהבתי מהקרוז הספציפי הזה.

מאז ומתמיד רציתי להיות בסרדיניה

אז אחרי שהתלהבתי, והזמנתי את הקרוז, והעמקתי יותר בנקודות העגינה גיליתי ש-

* אולביה, שם הספינה עוגנת, היא עיר נמל קטנה, משעממת ודי מכוערת

* כל החופים השווים בסרדיניה נמצאים בצד השני של האי

* התחבורה הציבורית בסרדינה עלובה. קשה מאד בלי רכב וב6 שעות אי אפשר ממש להתרחק מאולביה

* החופים הציבוריים של אולביה עצמה הם מהפחות יפים באולבייה ועדיין עמוסים מאד מאד בקיץ וקשה למצוא בהם סנטימטר פנוי של חול...

מישהו בטריפ-אדוויזר היטיב לתאר את אולביה בניסוח קצר וקולע:

'הספינות פשוט צריכות לעגון איפשהו וזה כנראה הסתדר להן נכון גאוגרפית....'

אז חיפשתי וחיפשתי ובסוף מצאתי באינטרנט את קורדו ואת חברת הטיולים שלו.

קורדו מפעיל חברה שמספקת פעילויות שונות ומשונות למבקרים בסרדיניה. החל מסיורי אוכל ויין ועד ספורט אתגרי, צלילה וקייקים.

קורדו הבטיח טיול פרטי בסירת מנוע קטנה - עד 6 אנשים, והבטיח להביא אותנו לחופים הכי יפים וסודיים באיזור, ולהחזיר אותנו בזמן לספינה.

'אפשר להגיע עם הסירה עד החוף' שאלתי את קורדו במייל...

קורדו השיב שלא, אבל הבטיח שלא תהיה בעייה להוריד לחוף את המפלצת בת ה2.9 שטרם שוחה...

'זה לא נשמע לי כל העניין הזה.... מי מעלה תינוק על סירה כזו... זה פשוט לא נשמע לי.... ומה פתאום 8 בבוקר? אנחנו בחופש...'

כך, פחות או יותר, התלהב הצד הנשי במשפחה מהתכנון שלי.

טו מייק אלונג סטורי שורט. קורדו המקסים אסף אותנו בזמן, יחד עם עוד 3 בנות על הסירה שלנו ותוך חצי שעת הפלגה מצאנו את עצמנו במפרץ מ-ה-מ-ם ביופיו. גבעות מיוערת של עצי אורן שמשתפלות לתוך חוף לבן עם מי תורקיז צלולים ושקופים.

a6dd0b968dfdfb3e1a04da617c6ac436.jpg?l=8

אין תחבורה ציבורית לחוף, וגם רכבים פרטיים לא יכולים להגיע עד אליו ממש, כך הוא נשאר שומם ובתולי גם ביום אוגוסט חם.

e63a788d28206f36c485811eaa341634.jpg?l=8

לא הייתי בקאריביים אבל הייתי בכמה מהחופים המפורסמים בתאילנד ובאוסטרליה וזה ללא ספק המקום היפה והמקסים ביותר ששחיתי בו!

5338347f574fa75fa0c33614d9db316e.jpg?l=8

ואז לתדהמתי קורדו מוציא מבטן הסירה גלשן מגומי ומנפח אותו ומזמין את הפעוט שלנו להתיישב עליו, וכשהמפלצת נאותה לרדת מהסירה לגלשן קורדו קפץ למים ותוך כדי חתירת רגליים הביא את המפלצת שלנו לחוף…

5d2be740029ae06049abf4826f9d2c62.jpg?l=8

בילינו שם שעה ומשהו מושלמות, שנירקלנו, שחינו, היינו מאושרים - אחרי כל-כך הרבה ים וחופים בשבועיים האלו, ההכי הכי הכי נשאר לסוף והצליח לרגש אותנו.

בהמשך קורדו לקח אותנו לעוד אי קטנציק ומקסים עם חוף פרטי והחזיר אותנו בזמן לספינה.

היום הכי מדהים בקרוז הגיע לסופו -

המחיר לחצי יום שייט כזה - 130 יורו עבור שנינו (65 עבור כל אחד מאיתנו).

אנקדוטה משעשעת:

על הסירה היו איתנו 3 בנות נוספות. מתוקות, מקסימות, דיברו אנגלית מצויינת במבטא זר.

בטבעיות שאלתי אותן מאיפה הן.

כשהן ענו 'מרוקו' היתה לי בדיוק שנייה לקוות שאולי איכשהו הן לא ישאלו בחזרה, וככל הנראה האוירה לשארית היום תתקלקל...

למרבה ההפתעה הן כלל לא נראו עוינות כשאמרתי להן 'ישראל'... הן התעניינו בחיי הלילה של תל-אביב והחופים, אחת סיפרה שטיילה בירושלים לפני כמה שנים, והמליצו לנו באופן כללי לבוא לטייל במרוקו כי 'מאד מיוחד שם...'

יכול להיות שגם אותנו מדמיינים רוכבים על גמלים?…

סלרנו אשר במפרץ אמלפי – הנפילה

כמו סרדיניה - היו לנו המון ציפיות מסלרנו

ניהלתי כל מיני תכתובות עם חברות טיולים מקומיות. בדקתי טייול קיאקים במפרצים נסתרים, בדקתי הסעה פרטית לפוזיטינו.

בסוף ירדתי מכל האופציות האלו מטעמי מחיר - אחרי שסגרתי כבר שני סיורים פרטיים tailor maid, בפלמה ובסרדינה הרגשתי שאנחנו מתחילים קצת להתפזר עם ההוצאות ושנטייל לבד.

שקלתי לקחת שייט מסלרנו לאמלפי ולחזור באוטובוס וחכמי טריפ-אדוויזר הורידו אותי מזה.

הם הלחיצו אותי שהתחבורה הציבורית באיזור מפוקפקת באמינותה מבחינת עמידה בזמנים ובתזמונים הקשיחים שלנו זה מסוכן. מכיוון שטיילנו כבר מספר פעמים באיטליה לא התקשנו להאמין להם

אז בסוף החלטתי על טיול באוטובוס מקומי לשתי עיירות סמוכות: ויאטרי סול מרה וסיטרה - מקסימום, אם נסתבך עם לוחות זמנים תמיד אפשר לקחת מונית חזרה כי העיירות קרובות לסלרנו.

אז תכננתי.

זה כבר היה היום האחרון של הטיול והיינו די עייפים וקצת רוויי ים וחופים יפים ועיירות - בייחוד אחרי השיא מאתמול בסרדניה.

'מתי אמרת שאתה רוצה שנצא מחר? נראה לי שלא שמעתי טוב...'

'כעקרון עוגנים ב-7 בבוקר, אם אם, נאמר, נשים שעון ל6 וחצי...'

'אהה… תהנה… ותתארגן בשקט בבוקר בבקשה אני בחופשה. רוצה לישון...'

אז העצירה אומנם היתה 6 שעות אבל הן התחילו ב-7 בבוקר....

ובנוסף -

המפלצת שלנו, מאד, אבל מאד מאד מאד מאד מאד מאד מאד בעייתית עם אוכל.

עכשיו - מה עושים הורים אחראיים שיודעים שיש מאכל אחד ספציפי, מיוחד ומסויים שאם הוא יגמר תהיה קטסטרופה? זוועה? קריסה?...

נכון, מחשבים מראש כמה צריך, מוסיפים מרווח בטחון, אורזים מבעוד מועד לטיול כמות מספקת, כולל מרווח ביטחון כדי לא חס וחלילה להגיע למצב שנגמר ואין...

ומה עושים הורים חסרי אחריות?... זורקים ברגע האחרון, שעתיים לפני שהמונית מגיעה, מה שנשאר בבית ואומרים 'יהיה בסדר, מקסימום נסתדר כבר איכשהו...'

בקיצור, אדיס מודיעה לי ש-'קודם כל יורדים בסלרנו למרכז העיר ומחפשים סופר נורמלי וגדול או רשת חנויות לפעוטות ואחכ כבר תביא את התוכניות שלך....'

אז ירדנו בסלרנו. וחיפשנו. וחיפשנו וחיפשנו וחיפשנו.

הסתובבנו בעיר ה=XXXXXXXX הזו שעתים בחום של 39 מעלות עם פעוט עצבני בטיולון שלא מפסיק לרטון שהוא רוצה ים ושהבטחנו ים ומה עם הים והוא רוצה ים...

לו, בניגוד אלינו, אין שום רווייה מחופי ים ומים מלוחים.... להיפך...

אז בסוף מצאנו חנות לפעוטות, ולעיירות היפות שתכננתי כבר כמובן לא היה טעם לנסוע, ובעיקר נמאס לנו מהרטינות הבלתי פוסקות מכיוון הטיולון 'ים ים' (הוא יכול להיות בלתי נסבל כשהוא רוצה. את הגנים האלו הוא לא ירש ממני) אז חיפשנו את החוף של סלרנו שהתברר כחוף כעור למדי, מטונף ועמוס מאד - בין שני הנמלים הסמוכים. אז החלטנו לוותר, והמפלצת נעלבה עד עמקי נשמתה, ואנחנו חזרנו לספינה עצבנים ומאוכזבים.

את הפיצוי קיבלנו כשהספינה הפליגה שוב - החלק הראשון של ההפלגה היה במקביל לרצועת החוף המקסימה של אמלפי עד האי קפרי. מקסים!

המפלצת קיבלה כפיצוי אחהצ ארוך בבריכת מי מלח שבאונייה ובערב כשארזנו את המזוודות חשבנו לעצמנו שהחופשה הים תיכונית הזו היתה מקסימה ואנחנו לגמרי לא מתחייבים שלא ניקח עוד שייט מתישהו. בעתיד. אולי.

8d0e919fac28f5054163b3cc03f39576.jpg?l=8

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של gillp2?

הפוסט הבא ›
משפחה מיוחדת מטיילת באוסטריה - חלק א: הוהא-טאורן ואוסט-טירול
משפחה מיוחדת מטיילת באוסטריה - חלק א': הוהא-טאורן ואוסט-טירול
מתוך הבלוג של gillp2
11-09-2016
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
בשוויץ מטיילים עם מטרייה (חלק ב)
בשוויץ מטיילים עם מטרייה (חלק ב')
מתוך הבלוג של gillp2
06-12-2014
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של gillp2 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

איזה יופי


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לאיביזה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×