פרק ז' קובה אדיוס -- פרידה מקובה

תמונה ראשית עבור:                                                                                       פרק ז'    קובה אדיוס --  פרידה מקובה - תמונת קאבר
בין ערביים .כנף המטוס הממריא מקובה לשוייץ ומשם חזרה הביתה לישראל.

הידיעה שטראמפ לא יכבד את ההסכמים,שנחתמו בין אובמה לראול קסטרו, ודאי מסמסה לקובנים את התקווה לשינוי חזרה למדמנת ההישרדות .

למעשה שינוי כבר חל בקובה.כשחיפשתי באינטרנט תשובות לתופעות שענף התיירות חשף לפניי, מצאתי ראיון שערך העיתון הקומוניסטי הישראלי “זו הדרך”גיליון 16בועידה השביעית הקומוניסטית באפריל 2016 בקובה, עם ד"ר אליידה גווארה מארץ' , רופאה במקצועה, בתו של צ'ה גווארה.

היא מסבירה או מתרצת: “חצי מיליון עובדים מקבלים שכר מהמדינה אבל תרומתם היא אפסית. האם מדינה ענייה כמו קובה יכולה לשאת בקיומם של חצי מיליון עובדים ללא כל תרומה מצידם? לא ניתן להשליך חצי מיליון איש לרחוב. כך קרם עור וגידים הרעיון שניתן לפתח מגזר נוסף בכלכלה, שאינו ממלכתי: עובדים עצמאים, קואופרטיבים ועסקים קטנים.”

נזכרתי בבדיחה קובנית נפוצה על אישה שניגשה לרופא מודאגת ,”בעלי כל אחר הצהריים עומד ליד החלון וצועק :”אני נער המזוודות במלון ריביירה”?. “זה עצוב” ענה לה הרופא, “הוא סובל מאשליית גדלות, כולם יודעים שהוא מנתח מוח”…

ענף התיירות הוא מגזר פרטי נחשק לכל דבר , שיודע להסתדר עם החוק ובלעדיו.ומעמיד סטנדרטים חדשים. פגשתי נהגי מוניות ,מדריכי טיולים, שהם גם נהגים בעלי רכב פרטי,רובם אקדמאים מורים פרופסורים מהנדסים. כך גם בעלי קאזות,ומארגני קאזות ברחבי קובה שיכולים להרשות לעצמם לקבל רישיון. הפאלאדארס, מסעדות ביתיות עם הפנים לרחוב ,שילדיהם יוצאים עם התפריט ומזמינים תיירים לבוא לביתם . צעירים נוהרים ללמוד מקצועות הקושרים אותם לעולם התיירות. שם הכסף הגדול ופרנסה מובטחת לפי דבריהם. והתייר הוא מושא להצקות.

באותו רחוב כבר ניכרים הבדלים בין הבתים, למי יש יותר יחסית. חצי המיליון אנשים שדברה עליהo אאידה בראיון, מורגשים ברחובות .ביום רגיל רבים מסתובבים ברחובות בחוסר מעש.

לפחות הידיעה בחדשות ש“ניירות טואלט יחולקו מעתה לכל אזרח בקובה” מאותתת שנייר הטואלט יהיה מנת חלקם גם של העמך. עידון החלק הפולט של מה שבא ויוצא לקובנים בקושי.

אז כרגע יש אמברגו והדלות היא סמל לאומי' גם למי שיש לו ומעדיף להצניע לכת.

הדלות יוצרת פשטות ואני אוהבת פשטות . פשטות יוצרת קירבה, יוצרת קשר בלתי אמצעי . ובכל זאת מתי אפשר לדעתי לבחון פשטות ? כשמתבוססים בשפע ואז בוחרים אחרת !! ברגע שהאמברגו יוסר ודאי, אז הקובנים יפרצו את הסכר,ההסכמים עם ארץ הקפיטליזם הבלתי מתפשרת יציפו אותה בכל ג'אנק אפשרי .אז הפשטות תמשיך להתקיים? הם יצרכו בטרוף מה שצריך ומה שלא צריך.

לימי בטיסטה הם לא יחזרו. אבל טייקונים יתרוצצו בכל מקום, שלא לדבר על הפרטה . אז נראה קובה אחרת? קובה שתאבד את אופיה הכפרי? ההתגודדויות יעלמו? כבר לא יתנהלו ברחוב?הסולידריות תתחלף ב הסתגרות? קשה לי לחשוב שהקאמפאסינוס, האיכרים היפים אוהבי האדמה השורשיים שמהם פרח הכל, שהם קובה, יהפכו לקומץ, ובתי המלון יהיו הסמן הימני.

יש באוויר תחושה שנפרדים . שמאבדים משהו. ראיתי את הסרט התיעודי שמוקרן עכשיו בארץ:”בואנה ויסטה סוציאל קלאב -אדיוס “. שאלתי את עצמי למה היה חשוב למפיקי הסרט דוקא עכשיו ליצור חלק ב' לסרט הקודם מ1998, ולהוסיף את המילה “אדיוס” ?

בסרט חוזרים אל קבוצת המוסיקאים הקשישים , אל סיפוריהם האישיים, ומבקשים לראות מה קרה להם אחרי 20 שנה מאז שהפכו לתופעה בין לאומית שהביאה את קובה לתודעה עולמית.

כשצופים בהופעה רואים מוזיקאים, שהמוזיקה היא החיים .הם מתייחסים אליה בחרדת קודש. זאת לא הופעה זאת אהבה .

קטע ממופע של הבואנה ויסטה קלאב בהולנד 1998 בשיר “קנדלה”.בשורה הראשונה שני משמאל: איברהים פרר. אחרי שנעלם מהנוף המוזיקלי הקובני, בגיל 70 הופך להיות כוכב בין לאומי, ומחבר חלק מהמוזיקה והמילים. בשורה השנייה מאחוריו יושבים ריי קודר מוזיקאי אמריקאי המנגן בגיטרה וגם המפיק והמגלה של המוזיקה המאירה את קובה ביופי הטבעי שלה. מצטרף אליו בנו המתופף שיושב לצידו. האהבה ניכרת בעת ההופעה בכל תנועה ומבט של כולם עם כולם. הקשר בין כולם מתחיל ב1996 כאשר חיפשו וליקטו את הזמרים והנגנים מרחבי קובה. נחשף בסרט התיעודי פרק אנושי וחם , ילדותיות ליצנית וחמימה קרי קובה.

הקהל משתולל, מריע. אומר בסרט לעצמו איברהים פרר “הם מריעים ולא יודעים מי זאת קובה?”

כל המוזיקאים בסרט אמרו שהחיבור למוזיקה היה סם החיים מול הקשיים והדלות שהביאה רבים מהם לרעב ומצוקה אמתית, והשנים שבה התקיים הפרויקט המוזיקאלי שלהם היו השנים הקשות של קובה.

קטעים מתוך הסרט התעודי שיצר במאי הסרטים הגרמני “ונדרס “ ,שצילם את הפרויקט המוזיקאלי של ריי קודר בקובה מראשית דרכם. בנוסף לאיברהים פרר והמפיק ובנו ,מופיעים קומפיי סקונדו עם המגבעת הלבנה ,זמר, נגן גיטרה עם החיוך שובה הלב . רובן גונזלס,הפסנתרן הקשיש , אליאדס אוצ'ואה הזמר עם הגיטרה ומגבעת לבנה דמוית סומבררו ,ואומרה פורטונדוהזמרת בעלת הסרטים הצבעוניים על ראשה, שצבעה את החבורה בחן ונשיות עוטפת את כולם.היא עדיין מופיעה ומבין המבוגרים היא בין החיים. ברקע הוואנה מצולמת אמנם ב1996 ובדיוק כך היא נראית היום.

מכל המוזיקאים המבוגרים ביותר נשארה אמארה הזמרת הססגונית, שמבכה את חבריה שאינם. מבכה את התקופה שהולכת ונעלמת. בהלוויה של איברהים פרר ,הבכי המר של הציבור שהולך אחרי הארון הוא בכי כואב של פרידה מזמר שחווה בנישמתו את כל תהפוכי קובה ובכי של החמצה של תקופה שלא תהייה עוד כמוה.

בכל זאת אני סומכת בליבי על הטרובדורים הצעירים שפגשתי שיש להם אמירה מוזיקאלית חברתית ברורה, על החקלאים האורגניים הצעירים שישמרו על צביון האיכרות השורשית ,שעבר מאב לבנו ויוסיפו לו נופך משלהם. החינוך שקיבלו בתקופה הקומוניסטית יצר מכנה משותף מרשים בין התושבים ללא גזענות . את כל אלה אי אפשר יהיה למחוק במחי יד.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של נאוה כוכבי (Scalone) חכמת המזוודה?

הפוסט הבא ›
     פרק ח    טיפים  - להפוך את הטיול לקובה למושלם.
פרק ח' טיפים - להפוך את הטיול לקובה למושלם.
מתוך הבלוג של נאוה כוכבי (Scalone) חכמת המזוודה
19-10-2017
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
   פרק ו-היהלום הירוק של הקאמפאסינוס: לאס טראסאס, וינייאלס, ברקואה, טרינידד
פרק ו'-היהלום הירוק של הקאמפאסינוס: לאס טראסאס, וינייאלס, ברקואה, טרינידד
מתוך הבלוג של נאוה כוכבי (Scalone) חכמת המזוודה
17-08-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של נאוה כוכבי (Scalone) חכמת המזוודה »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לקובה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×