קוסטה ריקה ב-19 יום

תמונה ראשית עבור: קוסטה ריקה ב-19 יום - תמונת קאבר
איגואנה בטורטוגרו

יומן קוסטה ריקה אפריל מאי 2017

(כולל קטעים לא מעטים שנשלחו בפייסבוק)

לפני שנכנס לסיפור המסע אני ממליץ שתעשו מה שאנחנו עשינו. קראו על קוסטה ריקה בויקופדיה, אין טעם שאחזור כאן על הנתונים החשובים מאוד שמופיעים שם.

רחל ואני טיילים מבוגרים ומנוסים, אני גם מדריך טיולים לשעבר, בשנים האחרונות התפתח אצלי תחביב צילום דגים והתחלתי להסתכל על העולם דרך מסכת הצלילה. אחרי שארם א שייח, המלדיבים, סיישל, וקי ווסט נשארו רק הריפים הרחוקים של אוסטרליה ומאוריציוס. ביחס אליהם - קוסטה ריקה ובליז עם הריף השני בגודלו בעולם נראו כאטרקציה בשכונה הקרובה. צפינו בשתי כתבות טלוויזיה של מוטי קירשנבאום על קוסטה ריקה ואחת על חבורת לנדס אין לאב - וגם רחל נסתקרנה. בהקשר זה אני נזכר שאחרי שלושה חודשים של טיול במערב ארצות הברית חשבנו שגמרנו עם טיסות טרנס אטלנטיות. מחשבה זו התחזקה אחרי שחזרנו מחודש בפלורידה ואז ניגשנו להכין את הטיול לקוסטה ריקה.

ce62537dcd7e72bf453ef4d4303f4271.JPG?l=6

ארנל בשקיעה מעוננת חלקית

7ec4489fac93377eaf05e68019f9a1af.JPG?l=6

קאיימן נכנס למים בכדי לא להרטב מהגשם. נהר טרקולס בדרך למנואל אנטוניו

5/4 יום ראשון- הגעה לסאן חוזה שעה 18:51 בטיסה KL3012 מפנמה סיטי

לילה במלון קאונטרי אין אנד סוויט (פרוט התכנית המקורית שהוכנה על יד לנד אין לאב. יופיע מכאן ואילך בכתב איטליק. לא תמיד נשמר סדר האירועים אבל התכנית שלהם הייתה נפלאה)

יצאנו מפתח תקווה בשתים וחצי לפנות בוקר. אני ישנתי שעה ורחל שעתיים. לא לקחנו כריכים לדרך אלא רק ללילה הראשון במלון, כי טסנו במחלקת ביזנס והיו מזומנים לנו אולמות הארחה בכל שדה. השדה היה ריק בגלל השעה ובגלל שחופשת הפסח טרם החלה. נישנשנו משהו באולם הארחה ועלינו בחמש בבוקר לטיסה לאמסטרדם. נחיתה, אולם הארחה, 11 שעות טיסה לפנמה, נחיתה, אולם הארחה, טיסה של שעה ומשהו ואנחנו בסן חוזה, קונים שני סימים ויוצאים מחוץ לאולם הנוסעים, בחוץ מחכה לנו הנציג של לנד אין לאב, בחור חביב שעונה על כל השאלות ומסיע אותנו במיניוואן הנושא את הכתובת טוריזמו, ואנחנו נלמד שכלי רכב כזה הוא בעצם מונית תיירים סטנדרטית, הגענו די מהר למלון

קנטרי אנד סוויט, המלון הגדול על אם הדרך בין סאן חוזה ונמל התעופה ליד עיירה ושמה אלחואלה. לבקשתנו, שודרג החדר לג'וניור סוויט, אנחנו עוד נחזור אליו פעמיים ונכיר את כל סוגי החדרים שהמשותף לכולם שהם אינם מוצאים חן בעינינו. רחל בודקת שלשה נושאים: אוכל (מקרר ומכונת קפה), שירותים ומה רואים מהחלון. ובכן לא רואים דבר מהחלון כי אין חלון. רחל רוצה להחליף חדר ואני רק רוצה להתקלח ולישון כי מחר יוצאים בשש בבוקר. אנחנו נפנים כל אחד לחדר שירותים משלו (היו שניים) מתקלחים והולכים לישון.

acbedee6bf27b46398c8e53e1a6dea65.JPG?l=6

6/4 יום שני – סאן חוזה – טורטוגרו

מוקדם בבוקר, יציאה אל שמורת טורטוגרו. ארוחת בוקר במסעדה מקומית. משם תמשך הנסיעה עד לנמל מאטינה / קאניו בלאנקו וממנו ימשיך הסיור בשייט בנהר ובתעלות המקבילות לו עד להגעה לפארק הלאומי טורטוגרו. זה הזמן לצפות מקרוב בחיי הבר. ארוחת צהרים תוגש במלון. אחר הצהרים יערך סיור בכפר טורטוגרו הנמצא בשולי הפארק על רצועת אדמה צרה שבין הים והתעלה הראשית. בשמורה מגוון רחב של בעלי חיים, ציפורים מכל הסוגים. ארוחת ערב במסעדת המלון . לילה בפאקירה לודג' בחלק השקט האחורי של המלון. זמן נסיעה משוער סאן חוזה – טורטוגרו: 6 שעות. מקסימום מטען על הסירה 13 ק"ג לאדם.

בשש בבוקר אוסף אותנו נהג (מיני ואן עם הכתובת טוריזמו) ומביא אותנו לאוטובוס שממתין באזור ישן ויפה של העיר. לאחר שהאוטובוס מתמלא אנחנו יוצאים מסן חוזה דרך פרבריה המודרניים והמתועשים, צפונה לטורטוגרו, שמורה ענקית המחורצת בתעלות. דרך המלך מתחלפת בכבישים שכבודם פחות בעליל ולכן אינם מתוחזקים כהלכה והנהג מתמרן בין בורות בשים לב לתנועה הערה מלפניו מאחוריו ובעיקר ממולו. אני קורא את המשפט האחרון ואני נזכר שטעות חמורה בידי- שכחתי מישהו, ליד הנהג יש עוזר נהג, נער כבד גוף בשנות העשרה, עם תפקידי משנה ותפקיד עיקרי אחד. תפקידי המשנה היו העמסת המזוודות והטמנתן בבטן האוטובוס, כיוון הנהג בנסיעה לאחור למרות שלנהג יש גם מראות וגם צלילים לעניין זה, הוראות נהיגה, התראות ואזהרות לנהג המנוסה והאולטרה-זהיר שלנו שנראה כמו הסבא של עוזרו הנמרץ. אבל התפקיד העיקרי של עוזר הנהג היה לנפנף ביד מורמת פסוקת אצבעות שמנות לכל נהג שבא מולנו. בגלל מהירות הנסיעה שהייתה מועטת אפילו לפי קנה המידה שלי, יכולנו לראות שכל נפנוף כמעט נענה על ידי הנהג המבורך שבא ממול. בעיני נותרה תעלומה: האם זוהי פעולה של יחסי ציבור, או הפרעה נפשית, או שמא אוכלוסיית קוסטה ריקה כל כך קטנה, הדרכים וכלי הרכב בה כה מועטים, עד שכל הנהגים מכירים זה את זה. בעוד שאני תוהה על העניין אנחנו מבחינים שמאז שירדנו מדרך המלך אנחנו נוסעים בין מטעים אינסופיים של בננות ודקלים שהובאו לכאן מאפריקה ומפרותיהם העגולים מפיקים את הנוזל הזול והידוע לשימצה – שמן דקלים. אני מנחש שגודלן של החלקות אינו מרמז על חקלאות ואיכרים אלא על תעשייה, אלי הון ופועלים. המדריך מאשר ומוסיף: הבעלים קוסטוריקנים ואמריקאים, הפועלים קוסטוריקנים ומהגרי עבודה מאמריקה הדרומית.

42ba2014b78c9bc0ce88522e448e5ab5.jpg?l=6

הדרך לשמורת טורטוגרו עוברת בין מטעים אין סופיים של בננות. אשכולות הבננות עושים אומגה בדרך למפעל העיבוד הענק. כשהם עוברים את הכביש הראשי התנועה נפסקת עד שהם גומרים לבלות.

הנסיעה לנמל מאטינה / קאניו בלאנקו הסתיימה בארוחת בוקר במסעדה וכאן פגשנו לראשונה במטבח הקוסטוריקאי. בכל ארוחה כולל ארוחת בוקר וערב קיבלנו בצד המנה העיקרית אורז עם שעועית שחורה ובננה מבושלת או מטוגנת. אני אימצתי בשמחה את התפריט הזה ורחל בכלל לא. אבל זה מה יש בקוסטו ריקה ורק בבליז חגגנו על המטבח הקריאולי ושילמנו בהתאם. אחרי הארוחה שהיתה קצרה כי אני אוכל מהר ורחל לא אוכלת כלל, יצאנו לטייל בסביבה. היה חם מאוד, גילינו נחל שוצף ועץ שהיה מרשים ואדיר אפילו בהשוואה לעצי הענק בקליפורניה.

5157c628da9340537e760709b6d8dddc.jpg?l=6

השייט אל המלון בטוטוגרו היה בעצם סיור מודרך של שעה וחצי או יותר. לסירה העמוסה בצפיפות בתיירים ומטענם (אף אחד לא בדק מי הביא יותר משלושה עשר קילו ואף אחד לא הסתפק במשקל הזה) היה זוג מנועים רבי עוצמה ואם אני אומד נכון את מהירות הסירה העמוסה לעייפה, כי אז ניתן היה לחבר לה מאחור שניים או שלושה גולשים. ובכל זאת, גם המשיט וגם המדריך סרקו בעיניים מנוסות את המים, הגדות, העצים וצמרותיהם ולכבוד כל ציפור, תנין, עצלן, איגואנה או קופיף, המנוע נח מזעפו ולפעמים גם כבה כלל והסירה סטתה ממסלולה והתקרבה אל הכוכב המקומי עד שנחזה בפלא ונצלם אותו או עד שיברח – מה שבא קודם. אני מציין עובדה זו כי לאורך שלושת השבועות ועשרות השיוטים, גם אם מיהרנו והיינו אמורים להגיע ליעד כל שהוא בזמן קצוב וגם אם לא היה מדריך בסירה, האיש אשר על ההגה פקח עין על הים, הגדות והיער ועצר או האט בכל פעם שהבחין בחי או בצומח שראוי היה להסב את תשומת ליבנו אליו.

abdb78c466a68b5aee4a3b206b93097b.jpg?l=6

למה שאפרסם בפייסבוק צילום נוף סתמי משייט של שעה וחצי אל מלון בביצות טורטוגרו? ובכן הסיבה היא שהמדריך המקומי בכה. הוא בכה כי הוא כבר 35 שנה מדריך וזו הפעם הראשונה שהוא ראה יגואר. כולנו ראינו, במשקפות, ובלי משקפת, יגואר שוחה במהירות ורק ראשו המנומר מחוץ למים. אבל במצלמות של רחל ושלי רואים נקודה במים. במדריך של לונלי פלנט כתוב שכל המדריכים בקוסטה ריקה אומרים שיש יגוארים לפי העקבות והצניפות, אבל איש מהם לא ראה יגואר.

0cdc6bd73f2be76ed133034e952c5fee.JPG?l=6

המעגן של פאקירה לודג'

בשעות אחר הצהריים המוקדמות נקשרה הסירה במעגן המפואר של מלון פאקירה לודג'. אני מציין עובדה זו כי למיטב זיכרוני לא היה מעגן מפואר ולא מעגן כלל באף אחד מהמלונות על המים או החופים שהגענו אליהם בהמשך ונחזור לעניין זה בהמשך. קלטו אותנו במהירות, ואנחנו נשלחנו לפי בקשתנו והמלצות למטייל לחדר הכי רחוק במעלה היער. אנחנו מחפשים את החדר בין הביתנים ביער, מוצאים אותו, מניחים את המזוודות, ממהרים לאכול ארוחת צהריים ממלאים את הבקבוקים במי שתיה ויוצרים לשייט בתעלות היפיפיות של טורטוגרו, חלקן אפילו מעשי ידי אדם, בין עצים, איגואנות, קופים, צפורי שיר, ציפורי טרף, שלדגים, תנינים ולפעמים גם דולפינים מציצים עלינו פה ושם.

6b63f0c7467b3d5e0dcf430ac8644bb8.jpg?l=6

חוזרים לארוחת ערב ומשם לחדר שביער. למרות הדלתות הסגורות והרשתות אנחנו לא לבד. כמו בכל חדר בקוסטה ריקה נמצאות אתנו גם השממיות היפיפיות והכל כך חשובות למאבק ביתושים ובזבובים, עובדה – לא היו לנו מעופפים וחרקים בשום חדר בקוסטה ריקה. הרבה שעות שינה חסרות לנו ואנחנו נכנסים למיטות לפני שעה עשר על מנת להתעורר, כצפוי (למטייל) בחמש בבוקר לשאגות של אריות מסביב לחדר. אין אריות בקוסטה ריקה אבל יש קופים שואגים שסבבו את חדרנו למופע ווקאלי חד פעמי מרהיב. בלילה השני הם שאגו מרחוק ואנחנו שואלים את עצמנו שמא הם מועסקים על ידי רשויות התיירות ובלילה הבא מזומנת להם הופעה מתוכננת ליד חדר אחר.

70bed727702fa9d3f8c32fb1a9bec4d1.JPG?l=6

7/4 יום שלישי – טורטוגרו

לאחר ארוחת הבוקר, סיורים מודרכים לבחירה - סיור מודרך ביער או שייט מודרך בתעלות טורטוגרו. ארוחת צהריים תוגש במלון. אחר הצהרים סיור בשביליו הפרטיים של המלון או שייט בתעלות המשניות. פארק טורטוגרו מורכב מרשת תעלות ואגמים בהם חיים בעלי חיים רבים כגון: קרוקודילים, איגואנות, צבים, קופים ולמעלה מ-300 ציפורים. טורטוגרו הוא אתר הקינון המרכזי והחשוב ביותר לצבות הים הירוקות בצידו המערבי של האוקיאנוס הקאריבי. ארוחת ערב במלון .

bb63e814517305d2304202a9fb906765.jpg?l=6

סדר היום שלנו השתנה, הבוקר אנחנו יורדים לסירות וחוצים את התעלה אל האי/ רצועה שחוצצת בין התעלה הראשית לים הקריבי. ברצועה הצרה הזו שוכן כפר טורטוגרו . הכינו אותנו: אל תקחו שטרות גדולים כי תקבלו עודף בקולון. אי אפשר לשלם בכרטיס אשראי כי אין שם בנק. יש חוף של הצבות המטילות אבל אין צבות כי זו לא העונה. אז מה יש? – רחוב ארוך, ארוך, כאורך הרצועה ובו כל מה שתייר יכול לבקש ובעצם רק מה שתייר יכול לבקש: חנויות למזכרות, בתי מלאכה לחפצי אמנות לתיירים, מסעדות, בתי קפה, סוכנויות שמציעות סיורים לתיירים, משכירי אופניים ומבקעי אגוזי קוקוס לרוב. מעבר להם נראים כמה בתי מגורים בהם כנראה גרים עובדי המלון שלנו ובתי מלון אחרים בסביבה. אנחנו חוזרים לארוחת צהריים ומגלים שהמדריך שלנו נרעש ונרגש כי החלפנו את השולחן שלנו בשולחן אחר וזה מבלבל את המלצרים ואותו. בינתיים נתפס השולחן שלנו על ידי קבוצה אחרת והוא לא יודע את נפשו. אחרי הצהריים הוא מדריך אותנו בשבילי יער המלון ויחד אנחנו מגלים שלוש איגואנות יפיפיות.

4d8e2ae51107ed796f8f8632a14b361e.jpg?l=6

(פייסבוק) אין הברכה מצויה אלא בסמוי מן העין ומכאן שמה סממית ואורכה חצי זרת. אנחנו פוגשים הרבה יצורים בגודל מועט. חלק בין הפרחים ואחרים נראים זעירים כי הם בצמרות העצים. אבל יש הסמויים מן העין והם גדולים לאין שיעור כמו רעש בית החרושת שלא שבת כל הלילה ובבוקר התברר שאין בית חרושת בשמורת טבע אבל יש ויש ים קאריבי סוער. סימויים אחרים היו קופים שואגים סביב לחדרנו בין חמש לשש בבוקר שקולם קול אריות כועסים. משך היום מלווה אותנו ציפור שלא הצלחנו לראות אפילו במשקפת ושירתה נשמעת כמו זקן שמכעכח וקולו מגיע כמתוך בקבוק זכוכית ועוד כאלה ששורקות לנו בלעג ואומרת לנו ק-ק-ק בזלזול מתנשא. אנחנו לא נשלים עם יחס כזה ומחר אנחנו נוסעים לקצה השני של החוף הקריבי לשנרקל בין אלה שפיהם מלא מים.

f795840f70ae90160a0e70b760281e17.JPG?l=6

8/4 יום רביעי – טורטוגרו – פוארטו ויאחו

מוקדם בבוקר שייט בתעלות לצפייה בחי והצומח החיים בביצת היער. לאחר ארוחת הבוקר יציאה מהחוף הקאריבי לכוון פורטו ויאחו. בקרבת פורטו ויאחו ישנם מספר חופים שמציירים תמונה מושלמת של רוגע, מול אוקיאנוס קאריבי ומאחור, טבע פשוט יפה.לילה במלון קאריבלו . זמן נסיעה משוער כשש שעות.

0e2d29288caeee5a2d3027fd2575d868.jpg?l=6

שוב שייט נהדר של שעה וחצי, הפעם דרומה לפורטו וויאחו. (בעוד יומיים נגלה שיש עוד כפר הנושא שם של נמל ישן ליד אחד האגמים) שש שעות נסיעה דרך לימון המכוערת ותעשייתית שמקושטת מלגו ומלבר באלפי מכולות ענק (של בננות?). בסופו של דבר אנחנו מגיעים למלון שבינו לבין רצועת החוף מפריד כביש סואן ושביל בוצני. המלון בתוך יער/ גן מרהיב ביופיו, יפה, יפה, אבל זה אולי המקום היחיד בקוסטה ריקה שהמים בברזים אינם לשתיה ובכל זאת למעט זוג בקבוקים קטנים בחדר, אנחנו אמורים לשלם בעבור מים. אז קנינו בקבוק של 20 ליטר במרכול המקומי ואחר כך הוא נסע אתנו במכונית השכורה עד שהחזרנו אותה כעבור תשעה ימים במנואל אנטוניו. ועוד עניין מוזר היה לנו עם הכספת בחדר שהיא קופסת פח שמונחת על מדף גלוי והמנעול שלה מקולקל. בקשנו וקיבלנו במקומה קופסת פח ננעלת ושמנו אותה על המדף וכך היו לנו שתי כספות, מי שרוצה צריך רק לבחור ולקחת. למיטב זיכרוני, השתמשנו בה רק כשהיינו בחדר וליתר ביטחון את הכסף המזומן הטמנו בלילה מתחת לכרים.

857ac0d912199fb510968a19b16089ee.jpg?l=6

de6cdc08e6b6d97ea17ab71efbbebacd.jpg?l=6

bb628db33992a28df3f5bd6ba0bb2135.jpg?l=6

(פייסבוק) אז ככה, הם היו ארבעה נחשים ארסיים מאוד וצילמתי את כולם. אחר כך אמרתי להם שראש הממשלה מחזיק אצלו ארבעה תיקים ואולי הם מוכנים. השלושה נבהלו מאוד והרביעי חמק ממאגר הצילומים ומסתובב בנבכי הטלפון. מצמרר. (כשהגעתי הביתה מצאתי את הרביעי הירוק, לא פלא שראיתי אותו לפני המדריך, הוא ממש השתלב בסביבה ואני מצאתי אותו כי אני אוהב להסתכל בצבע ירוק) נזכרתי: ארבעתם הם אותו מין נחשי רק בצבעים שונים לא בגלל האופנה אלא בגלל הסעודה. הם תואמים לסביבה בכדי להקל עליהם בד בבדית להתקרב לאוכל שלהם ולהמנע להיות חלק מהארוחה של מישהו אחר.

76ffba3075ac64283b63cb47cce2e38a.jpg?l=6

החדר שלנו בקומה השנייה, צופה לחצר שניראת כמו ציור תמים של רוסו אבל כשמתבוננים בפרטים רואים את השרכים שמשתרגים על העצים וחונקים אותם, את הנמלים, היתושים והזבובים שמשחרים לטרף ושומעים צעדי חיות לא קטנות על גג החדר (לא חתולים – חתולים ראינו רק בכלובים בלנד אין לאב). לפנות ערב אנחנו יוצאים לחפש מסעדה ועורכים טיול רגלי דרך השביל הבוצי של המלון אל הכביש ההולך ומחשיך, אנחנו מצלמים את השקיעה המקסימה ומשתדלים שלא להכניס למסגרת הצילום את החוף המכוער והמלוכלך. לא מצאנו מסעדה אבל מצאנו פאב אנגלי, שתינו ואכלנו שם משהו ושם גם הבנו את נפלאות הכרטיס הנטען שקנינו בדולרים בארץ ואפשר לשלם בו בכל מטבע ואת העלויות והעמלות של המרת המטבע לדולר נראה רק בבית כשנחזור. ידענו שמחר התבטל השנירקול בגלל הגלים שלא היו גדולים במיוחד אבל היו גדולים מספיק לערבל את החול בקרקע הים ולהעכיר את הראות.

9/4 יום חמישי – שנורקלינג וסיור בפארק קאוויטה

יום בפארק הלאומי קאוויטה (Cahuita), עם רצועת חוף של מים תכולים, חול לבן ודקלים המשדרים אווירה קאריבית. בהמשך הפארק, יער טרופי עם חיות בר, פרחים שונים וצבעוניים ושלווה. בפארק, המערכת הגדולה ביותר של שוניות אלמוגים בקוסטה ריקה ומגוון רחב של דגים טרופיים ססגוניים. הסיור יחל בשייט של 20 דקות בסירה, עצירה לשנורקלינג לשעה ובהמשך פיקניק בחוף וטיול מודרך בן שעה ביער בו תצפו בקופים, עצלנים, נחשים, איגואנות, רקונים, עופות מים, צפרדעים ועוד. לילה במלון קאריבלו

ניסינו להתחכם, ערב קודם ביקשנו בקבלה שימכרו לנו שנורקלינג למחר. בשמחה! הנערה הלכה לברר וחזרה מייד – אין שנורקלינג מחר, הים סוער מדי. בבוקר בעודנו מתענגים על הארוחה קוראים לנו מהקבלה. המדריך כאן. אצלנו רשום בעשר אצלו רשום בשבע. התפשרנו ויצאנו בשמונה צפונה, עברנו את פורטו וויאחו פנינו ימינה לחוף שם המתינה לנו סירה ושייט ובמקום לשנרקל הביאה אותנו לקצה חצי האי המשרבב לשון לכיוון מזרח, לעבר בית קודשנו. ירדנו בקצה האי, מקום בו חיכתה לנו ועדת קבלת פנים של משפחת ראקונים (דביבונים) שבעצם לא כל כך התייחסה אלינו כי הייתה טרודה מאוד בענייני פרנסה.

82b0a2eb486872dae5223b86852f8f0f.jpg?l=6

(פייסבוק) סאקי הוא סופר נפלא ויש לי מחלוקת עם דני אם סאקי יותר מצחיק או יותר מרושע. ראקון רעב היה בעל תפקיד חשוב בנימוקים שלי בסיפור האחרון בקובץ של הוצאת זיקית. חשבתי שזו הזדמנות לברר אתו מה קרה באמת במחסן של הדודה, הוא לא קרא את סאקי וכנראה גם לא את צ'כוב

כשאנחנו ממיינים בין מדריכים טובים לפחות טובים נופל המדריך האישי שטייל אתנו בקאוויטה בצד של הטובים. הטיול לובש אופי של הרפתקה נעימה, רוב הזמן אנחנו הולכים בין העצים, המדריך הצעיר מספר לנו על החי והצומח לפרטי פרטים ועיניו משוטטות כל הזמן מסביב מחפש ומבקש להציג בפנינו צמח שהוא תרופה ומשנהו רעל, סרטנים צבעוניים, קיימנים, נחש נחבא מתחת לענף דקל , ציפורים קטנות וגדולות, צבעוניות להפליא, פרפרים, ולטאות כשהמשותף לכולם שלא רק שהם לא מוכנים לעשות עמנו סלפי, אלא שהם לא מוכנים להצטלם כלל. אני מגבש לי סיפור על פיטריות ומצלם בהתאם. אחרי שעתיים או יותר אנחנו עוצרים לארוחה קלה על גשר מעל פלג מקסים ביופיו והמדריך פורק מתוך תרמילו אננס בוצע אותו ועורך על שולחן קטן, מפזר סביבו מיני אריזות של פכסמים וביסקווטים וכמובן בקבוקי מים. זה המקום לציין שלא הצלחנו להסתגל לנוהג המקומי בעניין המים. קוסטה ריקה מסווגת בין המדינות בהן אפשר לשחות מים מהברזים וזה נכון באופן חלקי . כישראלים שבאו מן המדבר לא יצאנו מהחדר, כל חדר, בלי מים בתרמיל. מצד שני בכל נסיעה, או שייט או טיול היו המדריך, הנהג, המשיט או מוביל השנירקול מצוידים בצידנית או במאגר של מיים צוננים בבקבוקים אישיים, חינם אין כסף. אחרי הארוחה הקלה אנחנו יוצאים מיער הגשם וחוזרים למלון, מטיילים בגן הנפלא שלו, נחים מעט ופונים לחטט באינטרנט לחפש מסעדה ראויה לארוחת הערב מוקדמת. רחל מופקדת על החיפוש והיא מזווגת את המלצת פקידת הקבלה עם זו של טריפאדוויזר, מקבלת החלטה, אנחנו מזמינים מונית ונוסעים למסעדה. אני לא זוכר מה אכלנו, רק איך נראת המסעדה, וגם שהאוכל הטעים היה קריאולי, התוספת היתה אורז עם שעועית שחורה, ואחרי האוכל חיפשנו גלידה וחזרנו בדמדומים ברגל למלון, הולכים בצד הכביש וכשהשביל בוצי גם על הכביש, כשמפעם לפעם אני מאיר בפנס בכדי שהנהגים הנחפזים לא יסתבכו בדריסת שני תיירים זקנים.

d9190c03eaa1cfbbd393f2ad05f83f78.jpg?l=6

שקיעה בפורטו וויאחו, בים הקריבי. מחר מתחילים מסע ארוך מערבה לחוף האוקינוס השקט

10/4 יום שישי– פוארטו ויאחו – לנדס אין לאב

הבוקר תקבלו את רכבכם השכור ותעזבו את החוף הקאריבי בנסיעה, למרכז היבשת, לשרשרת ההרים המרכזית שם שוכן מלון לנדס אין לאב בלב ליבו של יער העננים. לילה במלון לנדס אין לאב. זמן נסיעה משוער כשש שעות


6c626b286866f8755a331345e19beaff.JPG?l=6

לנד אנד לאב, מה שרואים מהחדר

בהוראות המפורטות נאמר שיבואו לקחת אותנו למשרד להשכרת רכב בשעה עשר, אז אחרי ארוחת הבוקר טיילנו שוב בגן שביער ושלל פרחיו כשאני לא יודע מה לצלם קודם ורחל מרגיעה אותי – כאלה יש גם בארץ. אולי. אבל לא בבוהק, בצבעוניות ובגדלים האלה ועוד נחזור לעניין זה. בתשע הנהג/פקיד בא ומביא לנו ג'יפ טויוטה 4X4 ענק. די מבהיל, אבל זה מה יש ואין לו רכב חליפי. אני מצלם את הרכב ואת הפקיד, (צילום לביטחון) מעמיסים לנו את המזוודות והמים, אנחנו מציעים טרמפ לפקיד שאמור לחזור באוטובוס והוא מפתיע ואומר לנו שאסור לו לנסוע ברכב החברה, למרות שבעצם הוא נהג בו כשהביא אותו אלינו. כמעט תמיד נמצא לנו מי שיעמיס ויפרוק לנו את המזוודות וזה אולי מקום להזכיר את הכסף בכלל והטיפים בפרט. העקרונות פשוטים: כולם מקבלים טיפים אולי חוץ מנהגי המוניות, זה חלק משכרם. דולר אמריקאי הוא הילך חוקי ונפוץ כאן, עודף על תשלום דולרי יהיה תמיד בקולון, הקולון לא שווה כלום מחוץ לקוסטה ריקה. התכוננו - הכיסים שלנו היו מפוצצים בדולרים: מאה דולר בשטרות של דולר אחד ועוד כחמש מאות דולר בשטרות של חמשה, עשרה ועשרים דולר. אבל לקראת הסוף, משום מה, ירדה פלאים נפיחות הכיסים.

d0277bd5e1b2289947f9964bbdc44d7a.jpg?l=6

הנסיעה ללנד אין לאב היתה טיול רב יופי וקסם, לקראת סופו התחלנו לטפס בהרים והיופי התעצם. נסענו בעזרת גוגלמפ וקצת בעזרת וואיז ולקראת סופה של הדרך התחלנו להבחין בשילוט בעברית או שילוט באנגלית שמציע חומוס, פאלאפל, ארוחות צמחוניות וחדרים להשכרה. אחר כך נעלמו השלטים נכנסנו לאחוזה בין שני אגמים יפיפיים, שם על הכביש חיכתה לנו ועדת קבלה ברווזית קשקשנית וידענו שאנחנו במקום הנכון.

24aeb6c0fb929727b6b284651f86ffe0.jpg?l=6

ירח מלא בלנד אין לאב. ערב פסח

בגלל שניו זילנד לא מתירה הכנסת סוגים מסוימים של כלבים אנחנו נאלצנו (אני בן 78 בעוד שלושה חודשים) לרכוב על סוסים, לשוט ברפטינג רמה 4 ולרדת בסנפלינג לארבעה מפלים זה מתחת לזה. אבל הסיפור מתחיל בעובדה שאני קורא (וגם כותב) באתר של למטייל ושם המליצו מאד לתכנן את הטיול לקוסטה ריקה בעזרת לנדס אין לאב, וכך עשינו. התכנית מעולה והביצוע תואם. לנדס אין לאב זו חבורה של 15 צעירים ישראלים שהחליטו לפני 11 שנים להקים מעון מקלט לכלבים וחתולים. בארץ לא עמדו לרשותם הממון והאדמה והם מצאו את מבוקשם בניו זילנד, אלא שבין עשרות הכלבים שרצו להביא עמם היו כמה סוגים שכניסתם אסורה. חפשו פה ושם ומצאו לודג' ישן ביער יפיפה בקוסטה ריקה. מאז הם שם עם כארבע מאות כלבים וכמאה שבעים חתולים. אני אומר "כ" כי כל לילה משאירים להם גורים בכניסה. בכדי לפרנס את עצמם הם שיפצו את הלודג' והפכו אותו למלון שקשה לתאר אותו אבל בהחלט אפשר לחלום עליו. לא רק זאת אלא שהשכירו את עצמם כמפיקי טיולים בקוסטה ריקה. אם אני זוכר נכון הרי שכרגע בחופשת הפסח מסתובבים כאן כשלושים טיולים שהם ארגנו. ועוד ידם נטויה (שזה אומר שאין לי מושג מה עוד).

בסוף מאי, במועד כתיבת שורות אלה משתוללת בלנד אין לאב מגפת כלבלבת וכל יום הם קוברים כלבים ושוקעים עמוק יותר ויותר במשבר כספי.

את שאר הסיפור מספרות התמונות של הכלובים והכביסה.

,8af6dd7b321a4dda65457f33ec26a736.jpg?l=6

מגורי הכלבים, שניים עד חמישה בחדר, לפי האופי וההתאמה,

e572c61fd665b04bd73a46826ce8d754.jpg?l=6

בחדר יש לחובבי האומנות הכלביים גם תמונות על הקירות

63e085055f90245a886c4ec6145f4108.jpg?l=6

לפי הבלגן, תכף אפשר לראות שזה חדר החתולים

42b048da87ef2fd339161b4ad843cbd4.jpg?l=6

בבוקר, כל בוקר, אחרי שהחתולים והכלבים גומרים להשתין במיטה, מכבסים את כל המצעים

בלנד אין לאב הזמנו וקיבלנו את אחד החדרים הכי הכי מומלצים, עם נוף נהדר של העמק וההרים מסביב. כאן המקום להלל ולשבח את המטבח הצמחי המעולה של לנד אין לאב. הרבה שבחים קראנו עוד לפני שבאנו על הקציצות, המאפים, הסלטים, המרקים, הפשטידות והממולאים שכולמו הולכים בלי בשר ומרגישים עם. ובכן אני לא חשתי בבשר ולא בחסרונו, הסתפקתי בכך שהיה טעים מאוד

cd3522e3da30d9018852d43df46c271d.jpg?l=6

d0486f0bff5115c0e7a934402cc724a8.jpg?l=6

c54a3075ae12f72be49ecbe0607677ea.jpg?l=6

187b3e99d4e5137e1f3c7af2f79f7181.jpg?l=6

192b220691d124b799e8eee27a8ce97a.jpg?l=6

כשהילדים היו קטנים היינו נוסעים בחורף ליער בן שמן ללקט פטריות. אחר כך אימא שלהם הייתה מכינה חביתה עם אורניות ואני הייתי חוזר ומספר את הבדיחה הישנה על המשפחה שלא הייתה בטוחה אם הפטריות אינן רעילות ולכן האכילו קודם כל את החתול חיכו חצי שעה, החתול היה בסדר והם ישבו לאכול את הפטריות. לקראת סוף הארוחה פורץ השכן ומבשר: החתול מת! המשפחה ממהרת לבית חולים לשטיפת קיבה משפחתית ובערב חוזרים כולם הביתה ושוב בא השכן להשתתף בצער: יום נורא עבר עליכם - עכשיו בית חולים ולפני כן החתול שלכם נדרס על ידי משאית.

אני לא אכלתי את האורניות בגלל הריריות שלהן ולפי תומי חשבתי שאני מתעב פטריות. שנים רבות עברו עד שבבסטות בסין היינו מצביעים על קופסאות הפלסטיק והמוכרת הייתה אוספת חמישה או ששה סוגי פטריות ורוקחת לנו מרק מהאגדות. אז כאן בקוסטה ריקה נזכרתי בעבר הפטרייתי שלי כשאנחנו אוספים כלומר מצלמים פטריות. אני חושב שבזה גמרנו את עולם הצומח ולהבא נעבור לעניינים אחרים

d202ed2048c32ece2840571831840cd3.jpg?l=6

אחד משני האגמונים בכניסה ללנד אין לאב

19193a7dd50677b089cf8bdc4a1f5d64.jpg?l=6

ברבור שיצא מהבית מכיוון ששכח להסתכל במראה

48417e6e576419a3947d042a09679720.jpg?l=6

אמרתי למנהלת הלול: שמת לב שאין תרנגולות לבנות בקוסטה ריקה. אז היא לא.

77f9fdc79e5f2dcbfe5ec4fab8b93bdf.jpg?l=6

ברווזים מוזרים שמעדיפים לנוח על העץ ולא במים

הלילה הראשון היה ליל ירח מלא, לפנות ערב, ישבנו לפני החדר, בפורץ' (שאין לו כנראה תרגום בעברית, אולי מבואה שהיא מרפסת) עם ג'ין וטוניק, שקדים ואגוזים מהמולדת ואני מקטר, התעלמנו מהיתושים וחזינו במופע מרהיב, כיצד הולך נעלם אור השמש בצמרות העצים בצד מזרח ובמקומו מגיח דיסק צהוב חיוור, תחילה בין הענפים, אחר כך מעל לצמרות העצים ולבסוף תולה עצמו במרכז השמים, מאיר את העצים הקרובים והרחוקים, את העמק וצללי ההרים המיוערים שמסביב.

c982f25d72974710c703212e81741462.JPG?l=6

(פייסבוק) כשעלינו על הסוסים זמזמו הצרעות בקיניהן: אתם מישראל, נכון? אנחנו מחפשים לכרות ברית ערים עם עיר תואמת. חשבנו על קריית ארבע אבל לא אמרנו דבר.

11/4 יום שביעי – לנדס אין לאב – קניונינג – רפטינג בנהר לה בלסה – רכיבה על סוסים

הבוקר יחל בחווית קניונינג (סנפלינג) בשמורת יער העננים. הליכה קלה בת 10 דקות המובילה לנקודת ההתחלה- כבל של 150 מ' המוביל לפלטפורמה הבנוייה על עץ בגובה 43 מ'. אחריה תרדו לבסיס העץ לאחר 50 מ' של הליכה, תגיעו לגשר תלוי ממנו יתחילו עוד 4 ירידות נוספות. הראשונה בת 51 מ' מהגשר אל המפל ולאחריה עוד 3 בגבהים של 10, 14, ו- 18 מטרים. הסיור ממשיך אל אטרקצית ה- "“Super Tarzan swing, לנהר הבאלסה, לבריכות השחייה הטבעיות שלו ולמפל. לסיום- חזרה אל נקודת ההתחלה. אח"כ, תצאו לרפטינג בדרגה 2-3 בנהר הבלסה, עולם טרופי פראי מתגלה בערוץ העמוק של הנהר והמפלים, חיות אקזוטיות, ציפורים טרופיות והרבה מים. ארוחת צהריים במלון. אחה"צ, רכיבה עד לנקודה הנמוכה ביותר בשמורה, המפל והנהר ומשם רכיבה לנקודה הגבוהה ביותר, לתצפית מרהיבה על העמק הנעלם והיערות מסביב לו.לילה במלון לנדס אין לאב

תכנית היום השביעי הייתה נופת צופים. עוד מהארץ ביטלנו את כל פעילויות האקסטרים, היו לי די הרבה רמות מגננה, רחל לא רצתה אומגה, רפטינג, סנפלינג והיו לה ספקות לגבי רכיבה על סוסים. אני חששתי מהגב שלי, הברך של רחל, הרגישות שלי לעקיצות והפגישה בין השמש לעור חובב הסרטן שלי. מה שהחמיר את הבעיה הוא העובדה שאני הייתי עירום לחלוטין. איש עם תודעת ביטוח מפותחת, שלא לומר מוגזמת משהו, אין לו ביטוח לפעילויות אקסטרים, כי אין ביטוח כזה למעלה מגיל 70. כל הזמן רצו תסריטים במוחי הקודח איך באמצע החגיגה האקסטרימית נדפק לי הגב או שאני מקבל התקף לב ועל מנת לקבל טיפול ולהחזיר אותי הביתה צריך למכור שתי דירות. אבל אז שמענו פה ושם על ומפי זקנים ובעלי מוגבלויות שאפשר, ואולי אפילו כדאי, להתנסות במשהו מתון, ולא צופן רע.

d651a544ae566077fccf0514cead7e8a.JPG?l=6

3e2a633cb3f83e8978aeba78357b89ab.JPG?l=6שלחנו בפוסט האחרון לפני שחזרנו שלחנו את הצילומים הללו וכתבנו "חוזרים". מירה שאלה : "התבטלה הטיסה?"

ראשית, עלינו על הסוסים ויצאנו לרכיבה לא ארוכה. הסוס שלי ביקש לרוץ (טרוט קל) ולא נתתי לו כי קירבה לאחורי הסוס שלפנינו עשויה להסתיים בזוג רגליים בפרצופו של הסוס הנלהב - כך אמר המדריך. ואני מכיר את החוויה המפוקפקת של זוג רגליים עוד מהחמור הסורר שהיה לי בחדרה לאחר מלחמת השחרור, ולכן ידעתי שזוג רגליים יכול להיות אירוע בלתי נעים מאוד. הטיול היה די קצר, במקום שעה וחצי רכבנו שלושת רבעי שעה והיו לכך שני יתרונות. האחד, שזיכו אותנו בכסף והשני, שמכל פעולות היום זו הייתה די משעממת, אם כי היא מצטלמת נחמד.

61cb33077c926e075aed51375663606f.JPG?l=6

רחל החליטה שהיא לא עושה רפטינג, עד שהיא ראתה את הגברת השמנה מתרגלת על יבש ואמרה לעצמה – אם היא יכולה...

אחרי שצלחנו האתגר הסוסי היינו בשלים לנסות את הרפטינג הקל. התלבשנו, יותר נכון הולבשנו בקסדות וחגורות מי ווסט ועמדנו לתרגול חתירה, שווי משקל, ישיבת חירום על ריצפת הזודיאק ונפילה למים – מנדטורית: רק על הגב אם אנחנו רוצים שמישהו יחלץ אותנו בחיים. ההרצאה שהייתה תערובת של כיסוי תחת וניסיון זריעת חרדה שכנעה אותנו סופית שאם בכלל אז אנחנו נצטרף לרפטינג הקל, כלומר דרגה 2-3 כמובטח. אין בעיה אמר המדריך, בשביל להגיע לרפטינג הקל צריך לעבור את הקטע הראשון שבו יש כמה אשדים בדרגה ארבע. לא הייתה דרך חזרה ועלינו או אולי ירדנו לזודיאק ויצאנו לדרך בחתירה מאומצת ובלב חרד. חתרנו בישיבה על שולי הסירה כשכפות רגלינו נתונות בבתי רגל לביטחוננו, אבל בקטעים המסוכנים ירדנו לשבת על רצפת הגומי שהיא בעצם אין רצפה כלל. המכות שאני חטפתי באחורי מהסלעים שמתחת לתחת היו עזות עד גבה עזות והנחמה היחידה שאני זוכר מהמעבר באשדים הקשים היא מראה של ג'נטלמן אחד שעף באורח אקרובטי, לא בלי חן, מן הסירה שלו למים, הוא נפל כנדרש על גבו וכנראה שבר כמה שיאי עולם בציפה כי הוא השיג את כל סירות הזודיאק שלפנינו ונעלם בזרם העז מנפנף בידיו לשלום אל מעבר לאופק ולחיינו .

6bcd2f3b6795791d7f6bf26c59432b08.JPG?l=6

המדריך הבוגר, השקול והמיושב שאחראי לחיינו, רחל ואני מחזיקים בקצוות של שני המשוטים – מכה שלהם היא האלמנט הכי מסוכן בשייט.

למרות שהיו רגעים שדימיתי שאני רואה את המוות או גרוע מזה לנגד עיני, זו הייתה חוויה נפלאה. שילוב בין מים רדודים, זרם עז ושפע של סלעים מעל ומתחת למים עשו לנו הרפתקה, צעקות הפחד או שמא של חדווה ליוו אותנו עד להפסקה מקובצת במוצאי קטע-קושי-ארבע. כל הסירות עגנו זו ליד זו. השייטים ערכו פלחי אבטיח ואננס על סירות הפוכות ואנחנו ירדנו/עלינו לארוחה קלה. שארית השייט הייתה נינוחה ורגועה כמו שייט בירדן לפני הכנרת. ילדים מקומיים קפצו לכבודנו בחירוף נפש מעל לגשר הישר למים הרדודים, וצלמים רבים צילמו להנאתם את רגעי הגבורה שלנו מצוקים בצד הנהר, אני רושם צילום בהנאה כי למרות ההבטחות איש לא בא להציע לנו לקנות אותן, כמקובל, במחיר מופקע. פעם אחת נפלאה ומרעננת גם הפלנו את עצמנו למים, חוץ מרחל שנשארה להשגיח גם על אלה שבמים (עלי) וגם על הסירה שלא תברח. אני חושב שעד שהגענו חזרה ללנד אין לב היינו כבר כמעט יבשים.

7d0895818e421c7d3c353439b2e3d261.JPG?l=6

f16bf0896a8545fefdd1c22a839d6447.JPG?l=6

גשר המתנדנד שמבעד לרצפת הרשת שלו נשקפת תהום אין סופית, אריח רשת ישלף ואנחנו נרד על חבל איש ואישה לגורלנו הבלתי ידוע

בשעות המתקדמות של אחר הצהריים יצאנו שני זוגות ושני מדריכים לטיול סנפליג. למעט שעשוע אחד בדרך לאילת ועוד ניסיון של רחל לא היה לנו מושג לקראת מה אנחנו הולכים. לפי הרתמות יכולנו אולי לנחש את עוצמת החוויה אבל את סיפור האימים הבנו רק כשראינו את הגשר התלוי או יותר נכון את המדריך שולף רשת/אריח/ חוליה במרכז הגשר ומשלשל למטה חבל ארוך שאין לו תכלה ואין לו סוף.

62896ce802db185a1824cf64940696d8.JPG?l=6

6168d64af9e7ca4ef1509fca0fb50074.JPG?l=6

יש לנו מחלוקת בין רחל, בין הכתוב בתכנית ובין מה שאני זוכר, אבל ללא ספק כל ירידות הסנפלינג אם היו שלוש או ארבע או חמש או שש התרחשו בתוך מפלי מים למעט הסנפלינג הראשון שהיה מחור בגשר לחור בין צמרות העצים ומשם למחוזות פחד בלתי נראים ובלתי ידועים. יש משהו מנוגד לטבע האנושי להשתחל בחור של גשר תלוי בין ארץ לשמים, לאחוז בכל הכוח בחבל כיוון שחיינו ומותנו תלויים רק בו ולהשתדל לא להסתכל למטה, אחר כך לקבל החלטה הרת גורל, כמה לשחרר, מעט מדי ודבר לא קורה הרבה מידי ונופלים אל תוך התהום שלא מעזים להביט לתוכה, ולו היינו מעיזים היינו מגלים שהיא בכלל בלתי נראת גם שם למטה. היה נפלא. קפיצת טרזן לא עשינו כי אסור להתגרות בגורל. הפעם חזרנו רטובים לגמרי, למחרת בבוקר הלכנו לבקר את הכלבים והחתולים, את התרנגולות, הברבורים האווזים והברווזים, שילמנו כחמש מאות דולר על התענוגות המצמררים מאתמול ונפרדנו מלנד-אין-לאב, בהחלט מקום מלבב מאוד.

ada2b258d40559e8c32dc7a2662d8ea1.jpg?l=6

2cdc3b81d440ff783826f63b1998f15d.jpg?l=6דאון טאון לה פורטונה מבט לצפון ולדרום

12/4 יום שמיני – סיור רגלי בשמורת ארנל – מעיינות חמים טאבקון

בבוקר, תצאו לכיוון ארנל הממוקם בחלקו הצפוני של מחוז אלאחוואלה (Alajuela) קרוב לגבול עם ניקארגווה. (צריך לקחת דרכונים בשייט) במחוז תוכלו למצוא מראות נוף מגוונים ומרהיבים. הר הגעש ארנל הוא האתר התיירותי המרכזי. הגשמים הטרופיים מרעננים את האדמה ומותירים אותה לחה וירוקה והעמקים מלאים בצמחייה טבעית, נהרות גדושי מים, מעיינות חמים, לגונות, חיות בר ופארקים לאומיים. בהגעה, סיור רגלי בפארק הלאומי של ארנל, הכולל עלייה בשביל הטוקאנים עד לנקודת התצפית המרהיבה על הר הגעש ארנל, האגם והמעיינות החמים.לקראת ערב, רחצה וארוחת ערב במעיינות החמים טבאקון להנאה ומרפא. (זה המקום בו נרפאנו מכל המחלות שהיו הוות ויהיו בעתיד)

לילה במלון ארנל פאראיסו זמן נסיעה משוער: 50 דקות (לא כולל זמני סיורים)

יצאנו מלנד אין לאב בשעות לפני הצהריים המאוחרות. נסענו כשעה עד לה פורטונה ולמעשה נשארנו בשכונה. לא הסכמנו על מלון ארנל פאראיסו כי חלק מחוות הדעת עליו היו לא טובות ובחרנו במלון לה פורטונה שהיה בלב העיירה ולא בצמוד למעיינות מה שהוכיח את עצמו כבחירה מוצלחת שלא מדעת. המלון גבל בכיכר המרכזית של העיר ובגבו היה המרכול האמיתי הראשון שפגשנו בקוסטה ריקה. באולם הקבלה ישבו שני צעירים וענו לכל בקשותינו בחיוך ובלב שלם. כך חנינו בכביש הסואן ממש מול פקיד הקבלה ששמר עליה כל הלילה וקבלנו חדר מחורבן בקומה העליונה, כי זה מה שביקשנו. בהמלצתם הלכנו למסעדה לא רעה ואני לא ויתרתי בסיומה על משקה פירות ביוגורט בקיוסק קטן סמוך. רחל הזכירה שיש לזה שם: סמושי או סמוג'י. אחר הצהריים הגיע מדריך במגפיים לקחת אותנו לסיור למרגלות הר הארנל. אלה היו בדיוק המגפיים שרחל לא הסכימה שנקנה בארץ ושליאור אמרה שאפשר להשיג אותם בעשרה דולר בקוסטה ריקה, אבל לא צריך. גם המדריך אמר שאפשר לצאת בסנדלים וכך היה. אבל הוא לא ויתר לנו על מקלות הליכה מאולתרים שהחזרנו למקומם בסוף המסע. טיפוס אל קפל הקרקע שאפשר לנו תצפית על פסגת ארנל הזכיר לי את התופת השחורה באיסלנד רק בלי הגזים המבעבעים בבוץ הלוהט.

827965e943779925668686907815ff48.JPG?l=6

תצלמו איך ההר משתקף בשלולית, הפציר בנו המדריך

בעוד אנחנו מטפסים בשובה ונחת על שיפולי הארנל משיג אותנו זוג ישראלים בגיל העמידה והם רצים ונחפזים. מסלול שאנחנו עשינו בשעתיים הם גמאו בעשרים דקות – הטיול כלול בתכנית שלהם אבל הקבוצה הישראלית הסתפקה במראה של הארנל מהאוטובוס. כפשרה, לפנים משורת הדין הם איפשרו לזוג שדרש לקיים את הטיול ככתבו וכלשונו, בתנאי שהם יגמרו אתו בחצי שעה כי החברה' רוצים להגיע למרחצאות החמים כמה שיותר מוקדם. גם המרחצאות

09fc1d6247af3c478cdce8272c5d4ac9.JPG?l=6

המלאכותיים והיפים להפליא היו לא רק פרי תיכונו של ארכיטקט ישראלי, אלא שהיו הומים המוני ישראלים גאים על נשותיהם וטפם והעברית נשמעה מכל עבר. כאמור בתכנית שלנו ושלהם, התחנה האחרונה אותו יום היו המרחצאות של טאבאקון " להנאה ולמרפא". המדריך במגפיים חילק את כל המטפסים מהר ארנל בין המרחצאות השונים ואנחנו ירדנו אחרונים והופקדנו/הופקרנו בידי השומר בכניסה. קבלנו פתק למגבת (הו מגבת!) ופתק לארוחת ערב ויצאנו לגורלנו באחוזת הנהר המפוארת, בין המון אדם מתרוצץ על הריצפה החלקלקה.

אז מה היה לנו שם: לפני שנים חפרו משהו ופגעו בנביעה של מים חמים, לא ידעו כיצד לטפל בה והזרימו את המים הלוהטים לנהר הסמוך וחיממו אותו כהוגן. חוץ מטבע ואיכות סביבה המושג המקודש השלישי בקוסטה ריקה הוא תיירות. לא עבר זמן רב וחום המים הצמיח לאורך הנהר משני צדדיו שרשרת של מלונות ולהם מרחצאות ומסעדות. כאמור לעייל,היינו אמורים להתאכסן באחד כזה אלא שהמלצות התיירים בטריפ אדוויזר היו מאוד חלוקות. שלוש מגרעות שמנו הממליצים הן שגרמו לי לחפש מלון אחר: צווחות הילדים, המלאכותיות של הברכות והמפלים והעובדה שמי שמאבד מגבת, כלומר סוחבים לו אותה, משלם 200 דולר תמורת האבדה. הגענו לפנות ערב ויצאנו בחשיכה גמורה. בשלוש השעות שהיינו שם לא חסכו מאתנו אף אחד מהן. צעקות הילדים נבלעו ברעש המפלים והמים הגועשים, הטיפול הארכיטקטוני בזרם המים היה יפה ויצר פינות חמד למשפחות ואוהבים ומפלים רבי עוצמה שסיפקו חווית ג'קוזי לכל השאר. רחל חגגה ואני – אני שמרתי על המגבות. מישהו הוריד נחש ארוך מאחד מגגות הקש ואחז אותו בידו. מה תעשה אתו? אני אשחרר אותו מאחורי הגדר של המרחצאות. היה גם מזנון מגוון ושופע לארוחת הערב. כשחזרנו למלון שאלנו על הריקודים אך הם ביקשו כסף אז ותרנו וכיבסנו את הבגדים ותלינו אותם יחד עם בגדי הים על הכיסאות במרפסת. הסיפור הזה מעניין כי בבוקר היו כל הבגדים יבשים ומה שעוד יותר מעניין הוא שבלילה הבנתי לראשונה בחיי את המשפט – נפתחו ארובות השמים. הרעש על הגג היה נורא, הראות – אפס, הגשם נשפך כאשד ענק בלי שמץ או רמז של טיפ טיפת רוח ולכן הכביסה תחת גגון המרפסת התייבשה לחלוטין.

(פייסבוק) אחרי חצות, אני יושב במרפסת המלון בעיירה לה פורטונה, לילה שני שמישהו חסר אחריות שופך כמויות אדירות של מים ומשתיק את הציקדות . אנחנו מבקרים כאן בעונה היבשה באזור ירוק שיורדים בו לכנרת שלהם שלושה מטר בשנה. אבל ההתנצלות הרטובה שלי באה ממקור אחר. יומיים שאני מצלם צילומים די מעניינים ולא יכול לשלוח כי הטלפון במלון ובידי רק מצלמת הצלילה ההיברידית שאפשר להשתמש בה בסנפלינג, ברכיבה, בטיפוס על הר הגעש ארנל . אבל אי אפשר לשלוח. אז זוהי הזדמנות לכתוב על המקום ואנשיו. מאוד ירוק, מזכיר את סרילנקה. אתה הולך לישון בביתך וקם למחרת ומגלה שבינתיים היער כבש את החצר. העבודה הכי קשה והכי בטוחה היא גיזום הצומח בשולי הכבישים. בחום ובלחות הקשים גברים עטופים מכף רגל ועד לראש, כולל מסכות פה ועיניים מכסחים את שולי הדרך במקצצת חשמלית. זו פרנסה לנצח, עד שגומרים קילומטר או שניים, צריך להתחיל מהתחלה. פרנסתה העיקרית של המדינה היא על התיירות ויצוא אננס, בננות, קוקוס, פרחים, קפה, שוקולד. כבר אמרתי שאין צבא, אבל היא מדורגת כאחת הארצות הפחות בטוחות לתיירים. עכשיו בתקופת הפסחא, הרבה אוהלים צחורים ובהם אנשי מד"א, נשים וגברים בלבן פרוסים בצידי הדרכים במקומות שנחשבים מסוכנים. גם המשטרה בכל מקום, אבל זו משטרה עם תנאים סוציאליים מפליגים - נהג משאית שיכור נכנס עם רכב לתוך בית של משפחה מקומית וגמר לה חדר שלם. אסור להזיז עד שהמשטרה באה. היה סוף שבוע ארוך והמשטרה לא עובדת בסוף שבוע וכך גרה המשפחה עם משאית בסלון שלושה ימים. תשעים ושישה אחוז יודעים קרוא וכתוב, שבעים ושישה אחוז מהחשמל מגיע מאנרגיה ירוקה, עד שנות השלושים יגיעו למאה אחוז. לונלי פלנט אומר שדרכים כאן, ואני מצטט מהזיכרון, מתחלקות לשלושה סוגים: גרועות, בלתי מתקבלות על הדעת, וסיוט לא מציאותי. ובכן לא נכון. אלא שיש מסלול אחד לכל כיוון, משאיות הענק שמובילות פירות יוצרות פקקים אדירים והנהגים ברמה של הנהגים בארץ. הסיוט האמתי הוא שהבאמפרים בחלקם אינם מסומנים. התרגלנו להאט כששמנו לב ליזמות המקומית: ליד הבאמפר יש לעיתים מזומנות באסטה של פרות, או קוקוס לשתייה, או אורז עם חלב ממותק. כך יכול בעל העסק ליהנות פעמים: מכירות ומחזה אורקולי מרהיב של מכוניות בולמות בלימת חירום לפני שהן מקפצת באויר

13/4 יום תשיעי – ארנל – קניו נגרו

יציאה לכיוון לוס צ'ילס, עיירת גבול הנמצאת כ- 5 ק"מ מהגבול עם ניקארגוואה, ממנה שטים בספינה בנהר ריו פריו לשמורת קניו נגרו. השמורה מהווה מקלט למגוון רב של ציפורים וחיות: קופים, לטאות תנינים, עטלפים זוחלים ועוד, השוכנים בין הצמחיה השופעת. הסיור מלווה במדריך מקצועי. לילה במלון לה פורטונה דאון טאון

ec938bbaee51645822e5ae14b55fc6c7.JPG?l=6
איגואנה, לפני פרוץ שימור הסביבה האיגואנות היו חלק מהתפריט המקומי עד שיצא שמן – התרנגולת של קוסטה ריקה

9ac0947ed6fe5744e5a04bd713635d95.jpg?l=6

עצלן, שלרוב מראה רק את התחת מציג חלקים אחרים

ee4c9a15a395db71c0e62cf1b84d888a.JPG?l=6

עוף דואה בדרך לעוד לקוח לא מרוצה

ארוחת הבוקר צנועה והנסיעה הבוקר ארוכה ורבת הרפתקאות, שלדג בתעלה מימין, ציפור עם צוואר הנחש משמאל, אפילו עצלן אחד ישן לכבודנו על צמרת עץ. ומכיוון שהוא עצלן ולא מחליף את מקום מגוריו, הרי כל המדריכים מובילים את צאן מרעיתם בבטחה לאותו עץ , אלא שהם לא מתירים לרדת מהאוטובוס וללכת אצלו. בסופו של אותו מסע הגענו לכפר לוס צ'ילס ולפני שעלינו לסירות עוד היה סיפק בידנו לחזות במשפחת קופי עכביש שהם שלא כשמם גדולי הקופים בקוסטה ריקה ונקראים על שם חייה קטנה רק משום שזנבם הגדול משמש להם רגל חמישית. ובכן קוף עכביש בעל חמש רגלים אומרים לו קפוץ והוא קופץ, ועוד איך קופץ. כבר כתבתי שבהעדר מעגנים מסודרים עליות לסירה בקוסטה ריקה וירידות הן מעשה להטוטים ואקרובטיקה שמטרתו לדלג על הבוץ, המים והנחיתה הקשה בכלי השייט, אז היום חזרנו אל השייט, הפעם לא במנועים אדירים אלא בסירת נהר מקורה שפונה בזריזות ימינה ושמאלה אל החיות המתקבצות לשיפוטנו בגדות המיוערים ובמים הדלוחים. השייט בנהר היה ארוך ובמידה רבה מתסכל. יש להודות כל החיות שהוזכרו בתכנית הטיול אכן נצפו, כלומר בעיקר על ידי המדריך והשייט. קופים, צבים, איגואנות לרוב, קיימנים, מכרסמים וכל מיני ציפורים קטנות וגדולות ומה שביניהן. אלא שאנחנו, פשוטי העם, קצרי הראיה והמעוף (לא הצטיידנו במשקפות משוכללות) ראינו כתמים נעים, משהו זז בעלוות העלים, בועות ואדווה קלה במים ושורה של בעלי חיים שעיקר תפארתם היא יכולתם להסתוות ולהעלם על רקע, העלים הירוקים, הגזעים החומים, האדמה האדומה או סתם להעלם ברגע שאתה מתבונן בהם הופכים מחלקיק לגל, או למין שמועה בעלמה.

58292b6068bb4876134c19779f08d99b.jpg?l=6

ריו פראיו, שמורת קניון נגרו. נא להכיר קיימן. הוא בדרך כלל לא מסוכן כי הוא אוכל רק חיות קטנות. לא רואים אותו כי הוא בצבע העץ, לא זז ופיו פעור וחושף את שיניו, לא על מנת להפחיד מישהו אלא לצנן אותו מחום השמש. חייה קרת דם שכמותה, יכולה להצטנן במים. תנין הוא תנין אפילו אם קוראים לו קיימן שטורף רק חיות קטנות, עדיין באותו נהר. כחמישים מטר מגזר העץ עליו הוא נח, יש חוף רחצה וילדים רבים שוחים בו, עם ובלי ההורים, כי חג היום ובכלל בכל הזדמנות שאפשר המשפחות באות לנהר לשחות ולנפוש ומי זה קיימן שיקבע למשפחה קוסטוריקאית היכן לבלות.

אנחנו חוזרים אחר הצהריים עייפים למלון ומגלים שבנתיים נוספה למלון קבוצה של גרמנים צעירים ואנחנו לא לבד. לפנות ערב אחת העובדות של המלון שבלילה היא פקידת קבלה , בבוקר מסדרת חדרים, לפני הצהריים מלמדת יוגה, עכשיו היא עוזרת לבל בוי ללמד את הגרמנים ואותנו לרקוד סלסה. התעייפנו, אז יצאנו לטייל בעיר החוגגת, נכנסנו לכנסייה בזמן המיסה ויצאנו די מהר בגלל הלחות והחום. רחל שתתה משהו מקומי ברחוב ואני תרגלתי בראשי איך אני אומר בספרדית המשובשת שלי לשוטרים שעמדו לידינו: תזמינו מייד אמבולנס, צריך לעשות שטיפת קיבה לגברת ששוכבת כאן על הכביש ללא הכרה. בלילה ירד גשם עז ובבוקר שיצאנו לדרך לא ניכר שום סימן שירד כל הלילה גשם.

14/4 יום עשירי –מונטה וורדה – סיור לילי לאחר ארוחת הבוקר, תמשיכו לאזור סנטה הלנה ומונטה וורדה. נוף מרהיב של מפרץ ניקויה ואיי האזור ילוו אתכם בדרככם לדרך מכוסה יער המכונה "ההר הירוק" (מונטה ורדה). משנת 1951 חיה במקום קהילת צפון אמריקאים (קווקרים) מבודדת בגובה של 1400 מטר ששמרה על האזור ובעזרת אירגונים פרטיים הפכה אותו לשמורה ביולוגית עשירה במערכות אקולוגיות בהן המבקרים נפגשים עם בעלי החיים של סביבה מוגנת זו.

בשעות אחר הצהריים המוקדמות סיור לילי בשביליו של יער עננים וצפייה בציפורים הנמות, בטרנטולות, בעכבישים, חרגולים, צרצרים, בלטאות , צפרדעים, קיפודים, בעלי זנבות, נחשים ועוד.לילה במלון מונטה וורדה קאנטרי לודג' . זמן נסיעה משוער: ארבע וחצי שעות

בושה גדולה. מי אני ומה אני שאתווכח עם לונלי פלנט שאומרים שהכבישים כאן הם בין סיוט לבין חלום בלהות. סך הכל תשעה ימים נסענו על כבישי אספלט. הבוקר קמנו בלה פורטונה וחיפשנו את מזלנו במפה. "חתיכת עוגה" כמאמר הערלים - בינינו ליעד הבא מפרידים אגם ארנל. 26 קילומטר בקו אווירי. גוגלמפ אמר שאנחנו צריכים להקיף את האגם לא הרבה יותר ממאה קילומטר. קטן עלינו. אבל בחישוב הזמן היה שיבוש, גוגלמפ אמר - חמש וחצי שעות. את רואה, אני מסביר לרחל, גם גוגלמפ טועה לפעמים. אז לא. כביש האספלט נגמר אחרי כמה קילומטרים ומתחלף בדרך חצץ. דרך החצץ היא יותר תקוות אכזב מדרך, החצץ הוא קישוט רקע לסלעים, או סימון חינני שמודיע לנו מתי אנחנו עוברים מבור לבור. הג'יפ מבית טיוטה מקפץ בייסורים וגניחות ששוברות את ליבנו. המקומיים קוראים לנסיעה כזו מסז' קוסטוריקאי. כשאנחנו מצליחים לנתק את מבטנו מהדרך ומגניבים מבטים לצדדים מתברר לנו שיצאנו מהיער ואנחנו נוסעים בסביבה ימתיכונית בהחלט ואפילו חייתויער מתחלפות בפרות. עוד שעה עוברת ואנחנו מגלים שהדרך הכל כך משובשת עוברת בנופי טוסקנה.

a562c6f445c0bb66b99e83a5578b0564.jpg?l=6

אחרי חמש וחצי שעות ולא דקה אחת פחות (כולל כמה עצירות לצילום, אחת להתפעל מציפור נושאת במקורה נחש כפול באורכו ממנה ואחת לכבוד אבטיח) אנחנו מגיעים.

3f74d3930ccb1995a1c854229d69d721.jpg?l=6

או אז אנחנו חווים דיסוננס קוגניטיבי. בקצה הבור האחרון, בלב יער העננים, ניצב המלון הכי מפואר שאירח אותנו בשנים האחרונות. מבעד לחלון הענק שלו נשקף האוקיינוס השקט, אמרתי לוולנסקי: ביום שיש ראות טובה אפשר לראות מכאן את יפן, חדי העין יראו את הודו ובמשקפת אולי גם את תל אביב.

b70a5ae3d2d2641f4e137ec8077f18e2.jpg?l=6

שתי נערות היו בקבלה וכשביקשנו שידרוג, אמרו קודם כל תראו את החדר, שהיה מקסים אבל מתחת לאדמה, חזרנו במקום לשלם תוספת של 98 דולר ללילה שילמנו לבנות טיפ של 20 דולר וקיבלנו חדר ספון בעץ בקומה השניה שקירו החיצוני עשוי זכוכית ודרכו צפינו באוקיינוס הרחוק, בחצר הירוקה ובענני הגשם הדקיק שנעו ברוח כמו להקת ציפורים זעירות ומבוהלות.

2e05a5992d7167b60cf1b418271880b9.jpg?l=6

ארוחת בוקר במלון, בחדר האוכל במקום טלוויזיה לפנינו קיר זכוכית ומבעדו נשקפים שני פסלים אינדיאנים עומדים על דשא מקושט בכוונת מכוון בחצאי בננות רקובות. ומי לא בא לארוחת הבוקר חינמית שכלולה במחיר? באים סנאים ממינים שונים, מכרסמים ומגוון צבעוני של ציפורים. במקום לאכול ארוחת בוקר אני מצלם ומצלם. טוב לדיאטה.

7b98cccc12365d024375ccc2c21c2e5e.jpg?l=6

f3192f983f855d55d53874e50ab6c525.jpg?l=6

מה שהיה מרגש עוד יותר הוא שביער העננים ירד עלינו כל הזמן הגשם הכי עדין שיכולנו לדמיין. יכולנו לראות אותו אבל לא ממש להרגיש. הרוח החזקה שיחקה בו ויצרה ממנו עננים כמעט בלתי נראים שפעם נישאו להכא ופעם להתם. כשירדה החשיכה יצאנו לטיול ביער העננים וחיפשנו בעזרת פנסים רבי עוצמה את חיות הליל. אין לי צילומים רבים להציג כי גם הפעם צילמתי במצלמת המים ולא בטלפון. אבל לכבודן של החיות אפרט כאן עם מי נפגשנו: שני עצלנים, נחש, שני אמרדילים, ציפור ישנה, הציפור הלאומית היפה של קוסטה ריקה - ישנה, חרגול מקל וכמה מאות ישראלים עם פנסים

6224e9bd2637db67342493cffd5540ca.JPG?l=6

15/4 יום אחד עשר – סקיי ווק – סקיי טרם – סקיי טרק – חוות פרפרים ובריכת צפרדעים בבוקר, תצאו למסלול בן 2.5 ק"מ בתוך היער, במהלכו תמצאו 6 גשרים שונים המרכיבים את מערכת הגשרים של הפארק, אורכם נע בין 66 מ' – 236 מ' וגובהם הוא בין 100 מ' ל-150 מ'. הגשרים שטוחים (מותאמים גם לנכים). לאחר מכן גלישת עננים ברכבל. מבט ממעוף הציפור על יער העננים, הר הגעש ארנל ומפרץ ניקויה. הרכבל, מורכב מ-6 קרונות ,אורך המסלול כ-800 מ', גובה הרכבל כ-175 מ' מפני הקרקע. ניתן לעצור בכל נקודה לצילום הנוף עוצר הנשימה. חוויה מהנה ובטוחה לכל המשפחה. הרכבל מסתיים בפלטפורמה הבנוייה בנקודה הגבוהה ביותר ברכס המהווה את קו פרשת המים בין האוקיינוס הפאסיפי והאטלנטי. לסיום, הרפתקאה של מעוף בין הצמרות, דרך כבלים, ופלטפורמות. 8 כבלים , הנעים בין 40 מ' – ובין 750 מ' הארוך ביותר, הכבל הגבוה ביותר כ-100 מ' מעל פני הקרקע.

בהמשך, תצאו לסיור מודרך בבריכת צפרדעים ותצוגת פרפרים ללימוד סוגי החיות היחודיות לאזור הטרופי של קוסטה ריקה. יותר מ- 40 מיני פרפרים ו- 30 מיני צפרדעים ביניהם מיוחדים במינם כמו צפרדע "החץ המורעל" הצבעונית, קרפד הים הענק וצפרדע העץ אדומת העין. לילה במלון מונטה וורדה קאנטרי לודג' .

99dbd43114ef5d345b5833ddcac9fc44.JPG?l=6

נחש ביער העננים, המקום ההיה מסומן בסרט פלסטיק אדום. מטעם משרד התיירות? שאלתי. מטעם משרד המדע, אולי. ענה המדריך.

6d82d54c1398a78dee94d5a28c8bf1df.JPG?l=6

אחד המראות היפים ביותר שהיו לנו בטיול שכולו יפעה היה מראה יער העננים מלמעלה. רוב הצילומים – בוידאו

מסיבות תיכנוניות לא ברורות, האיסוף לטיול על צמרות העצים החל בשעה 1130, מה ששיבש לנו את הפגישה עם הצפרדעים והפרפרים ועוד נגיע לעניין זה בהמשך. בדרך נאספו לוואן עוד משפחה ישראלית וזוג צעירים אנגלים ממלונות אחרים. מדריך צעיר ורב ידע הוביל אותנו בשבילים בין עצים ובין צמרות מצמררות ופוארות מפוארות באינסוף גוונים של ירוק של יער העננים הירוק שמתחתנו. טיפסנו בשבילים מגשר לגשר וחצינו ששה גשרים באורכים שונים מעל גבעות ועמקים שיצרו צמרות העצים.

c592db7157a9ffd3eba1d536d72c4059.jpg?l=6

זו הייתה הפעם הראשונה שהשתמשתי במצלמת הגופרו שרחל קנתה לי ליומולדת ויש לי, כאמור, סרטים נהדרים אבל מעט מאוד תמונות. ואז מצאנו את עצמנו בבבעיה. הגענו אל מתחם ההרכבל שהעלה אותנו לפסגת ההר. בתכנית נאמר שהרכבל יעצור לצורך צילום בכל מיני מקומות, אבל הוא לא. אי אפשר היה כי לא רק היער היה בעננים אלא גם אנחנו נסענו ועלינו בתוך ענן. כשיצאנו בתחנה העליונה כבר ירד גשם. עוד בבית ואחר כך גם בלנד אין לאב הבטיחה לי רחל שהיא לא תרד באומגה. כשעמדנו שם בגשם, בקור, ברוח ובראות אפס, די סמכתי על ההבטחה הזו, אלא שהיא אמרה: אם אנחנו כבר כאן... בעזרת המפעילים לבשנו את הריתמות והקסדות ועלינו למגדל הראשון.

הזוג האנגלי היו לפנינו והצעיר אמר שהוא לא מוכן לרדת, המפעילים ניסו להסביר לו שאין דרך אחרת לחזור, מה שכמובן לא היה נכון והוא לא השתכנע. אמרתי לו: גם אני מפחד, אני בן 77 ואני יורד והוא אכן בא אחרינו. אמרו איך למהר ואיך להאט והזהירו אותנו ראשית, שלא להאט מדי אחרת נתקע בין שמים לארץ והחילוץ הוא ארוך ומיגע ושנית להסתכל על המפעיל התחתון ברגע שהוא פורס ידיים לצדדים אנחנו מפסקים את רגלינו ככל האפשר מה שאמור להאט את בלימת העצירה. קפצנו לתוך ענן שאני קורא לו מרק סמיך ולא ראינו את פוסק הידיים רק שמענו את צעקות השבר שלו. וכך עוד שבע פעמים, חוויה נהדרת! ירדנו ברכבל בחזרה ובסיום שתי קשתות בשמים הבטיחו לנו שהחורף בקוסטה ריקה חלף ולא יחזור – שם גם ארזנו סופית את מעלי הגשם היפנים. עד שהגיעה ההסעה היינו כמעט יבשים.

כשחזרנו למלון ירד הערב ולא ידענו מה נעשה עם הצפרדעים והפרפרים שמחכים לפגוש אותנו אבל כבר מאוחר, והחלטנו לדחות אותם למחר כי בין כה וכה אנחנו לא רוצים מחר שום סיורי קורוקודילים. רחל שמעה מהמשפחה הישראלית על מסעדה בתוך עץ בסנטה אלנה אז נסענו לשם לארוחת ערב.

7218c7359db83819c388bbcbb96684e2.jpg?l=6

6ae5f7ba13368fcfec86c75ea8b9e2bd.jpg?l=6כל כך קוסטה ריקה – מה זה מסעדה בתוך עץ או עץ בתוך מסעדה? מה שהיה נכון אתמול לא נכון היום ואין לאף אחד מושג מה יקרה מחר כי העץ לעולם יצמח והבית לא.

(פייסבוק) ואז אמרה רחל, אני לא קמה לרקוד. אחרי יום שבו טיפסנו בשבילים בגובה 1600 מטר חצינו חמישה גשרים תלויים מתנדנדים מעל ליער העננים במונטה ורדה, אחרי שירדנו מגובה רב מעל העצים בשבע או שמונה אומגות לתוך מרק סמיך של גשם, רוח וקור בלי להצליח לראות את עתידנו כי הוא לוט בערפל, כי במרחק של שני מטר נבלע החבל שמוליך אותנו אל התהום, ועכשיו אנחנו יושבים במסעדה של שלוש קומות שנבנתה מסביב לעץ, התזמורת שהרעישה בקומה השניה התחלפה בתזמורת שמרעישה פה לידנו בקומה השלישית, נגמר לי השרדונה בכוס ואני רוצה אחרי יום כזה לישון ולא לרקוד. כה אמרה או רצתה לומר ובשמונה בערב קנינו במרכול משהו לנשנש וחזרנו בגשם על האין כביש מסנטה אלנה דרך מונטה ורדה או משהו כזה אל המלון שלנו ומחר בבוקר אנחנו יוצאים למנואל אנטוניו.

16/4 יום שניים עשר – מונטה וורדה – סיור קרוקודילים - מנואל אנטוניו

נסיעה לכיוון מנואל אנטוניו שהינו אחד הפארקים הלאומיים המפוארים בקוסטה ריקה על חופיו הלבנים המוקפים גבעות יער ירוקות . בדרך, בטארקולס (Tarcoles) סיור לצפייה בתנינים שבמהלכו תצפו בצמחייה עשירה ובבעלי חיים ותפגשו מקרוב תנינים מסוגים שונים, ציפורים ושאר אוכלוסיית יער המנגרובים.

לילה במלון לה מנסיון חדר עם נוף, פונה לים בקומה העליונה זמן נסיעה משוער: ארבע וחצי שעות

4516c3f91475d8f7b63108a84f34b0ff.jpg?l=6

אתמול דיברנו עם אנשי הצפרדע והפרפרים והבנו שמאוחר והיום אין מקום, מצד שני ידענו שלפנינו רק ארבע שעות נסיעה ותנינים שלא מעניינים אותנו. בבוקר בכל זאת נסענו לאתר בסנטה אלנה ופגשנו צעירה שאמרה שאפשר גם וגם, יחד עם קבוצה מאורגנת של זקנים אמריקאים שצריכה להגיע כל רגע. (היא לא אמרה שהם זקנים אבל את זה ראינו כשהם ירדו באיחור ובכבדות מהאוטובוס) המדריך הצעיר ידע יותר מילים בעברית מכל קריאות המדריכים כל פעם שזיהו את ישראלותנו (שלום, יופי, מה קורה? סבבה..) הוא הסביר בין השאר שחבל שלא באנו בערב כי הצפרדעים ישנות ביום. אבל הסיור היה בכל זאת מרגש ואני תמיד שמח לפגוש פרפרים.

a7b16699a8a0eb9bfd730b9f7a28d0f0.jpg?l=6

במלון לה מנסיון, בשמורת מנואל אנטוניו הדביקו צפרדעים ליד קיר הברכה. כי בשמורה אפשר לראות את כל החיות ואף לא צפרדע אחת

(פייסבוק) אין מקום בעולם בו יש כל כך הרבה צפרדעים כמו קוסטה ריקה אבל כמעט אף אחד לא רואה אותן כי כמעט כולן בגודל של (תסלחו לי על ההשוואה) תיקן חום, למעט זו שבאה לבקר אותנו בלנד-אין-לאב ושלחתי את הצילום שלה לפני כמה ימים. כמו כמעט כולם היא רעילה מאוד. הרעל בבלוטה בגבה יכול להרוג אדם. היחיד שאוכל אותה הוא הראקון שהופך אותה על הגב ואוכל לה רק את הבטן. לכל צפרדע יש צבע ורעל משלה והיא מפיקה אותו מצמחים. כמו אצלנו חלק מהצפרדעים צמחוניות. למרות צבעי האזהרה העזים לכל צפרדע אויב משלה ביער. אחת מהן חומקת מאויביה כשהיא רצה בכיוון אחד ומשתינה לכיוון אחר וכך מרוויחה זמן הימלטות. צרפתי גם הקלטה של קולות של צפרדע פטפטנית במיוחד. אגב, הצפרדע מלנד אין לאב, זו עם הרעל בגב, מספקת סמי החזייה חזקים למי שמלקק את גבה. נסו ותהנו.

9a23df16eb9f96d37ee874ae20cdeffb.jpg?l=6

היינו פה ושם בחוות פרפרים, אבל חציפות סלפי שכזו טרם ראינו – עומדים שני המכובדים על

השלט ואומרים לנו: שלא יהיה לכם שום ספק, זה אנחנו והשלט מדבר עלינו.

39f1ef589af21cfe8138c79a0193dad3.jpg?l=6

פרפרים מספרים את הסיפור שלהם בעצמם ואין לי הרבה מה להוסיף. כמה הערות קטנות: צילמתי גם זחלים בשלבים שונים בהתפתחות שלהם וגם בזה יש יופי לטעמי.

0c63dfe8a8dae5aa160a4dc07ec35b16.jpg?l=6

הפרפר הכחול הוא הכי מרהיב אלא שהוא מראה לנו רק את גבו השחור לבן,

ad92c49d3976d8281d5aab79b811ed08.jpg?l=6

המדריך החזיק אותו פתוח לכבוד הצילום ואחר כך שחרר אותו כמובן.

4091e80c0305c786f624b3ecdfa667c8.jpg?l=6

לבסוף הוא הסיר בזהירות גולם באריזתו והציע לרחל לדגדג אותו. היא ליטפה אותו בעדינות והוא פרפר באריזתו. לא שמענו אותו צוחק.

אחרי כשעתיים יצאנו לדרך שתחילתה אבנים וסלעים והמשכה כביש אספלט רגיל. רחל ניווטה והגענו בזמן לאזור נהר טרקולס. עברנו כמה חברות שייט עד שמצאנו את זו שלנו וירדנו עם מדריך ומשיט ועוד שני זוגות, אחד מהם ישראלי. מלכתחילה לא רצינו סיור קרוקודילים, בשביל לראות יצורים מכוערים ישנים בפה פתוח לא צריך לההרחיק עד קוסטה ריקה אפשר לבקר בבית חולים גריאטרי. השייט הגיב מאוחר מדי, המדריך לא זיהה את החיות על גדות הנהר והתנצל שהתנינים נאספים ליד סירות אחרות שהרי הם מאכילים אותם והוא שומר חוק. לפתע באו לעזרנו מהשמים – גשם חזק החל לרדת. כל החבורה המשיכה לצמחי המגרובים ואנחנו הוחזרנו לבקשתנו למעגן. חיכינו עד שהגשם פסק, רחל התנדבה ללכת בבוץ אל המכונית ולקרב אותה אלינו. ויצאנו בשמחה לשמורת הטבע מנואל אנטוניו , למלון לה מנסיון. בדרך עצרנו לארוחת צהריים מאוחרת במסעדה לה אוסטרה שנראתה גם גדולה וגם לא ריקה. בחניה הריקה עמד יזם חרוץ וכיוון את התנועה (כלומר המכונית שלנו) כמו שמכוונים מטוס אלעל בנמל תעופה מוגן כהלכה. נכנסנו פנימה ישבנו ליד שולחן מעוצב בסגנון עתיק-כפרי-טבעי, הזמנו דג ופרות ים ועד שהגיע האוכל

23483ef68c0e3efec1af00ca340ccd56.jpg?l=6

נהר טרקולס

צפינו בשורה של ג'יפים מפוארים חונים לידנו ומהם יורדים, מה שנראה, בני משפחה מורחבת ומתיישבים מסביב לשולחן מלבני גדול. למיטב זכרוני, זו הייתה הפעם היחידה בקוסטה ריקה ששמנו לב – היום יום ראשון.

הדרך למלון הובילה אותנו תחילה לעיירה ואחר כך טיפסנו בכביש צר מאוד, בפיתולים חדים ועולים בתלילות אל המלון. הפירוט התחבורתי הזה בא כאן כי בעוד יומיים נשב בוואן והנהג בן המקום כנראה, גם לא השכיל לסובב את הרכב בגלל הדרך הצרה, גם מיהר מאד לאסוף נוסעים ממלונות אחרים וגם תמרן בין מכוניות שבאו מנגד, עשה את אותה דרך, הרבה יותר מהר מאתנו - בנהיגה לאחור. ארוחת ערב מעולה במלון, חדר פונה לים, שירות טוב ויעיל

9768920c65102235b3e4237b122fd297.jpg?l=6

חוץ מאתנו היו עוד אורחים במלון הבוטיק (24 חדרים) לה מנסיון.

af12dcac2863fd78f8eaeae065c57b76.jpg?l=6

מה שרואים מהחדר

(פייסבוק) היום ילדים נדבר על המורשת הציונית: נלבישך שלמת בטון ומלט (אם אני מצטט במדויק) והתוצאה הישראלית הנפלאה היא רשת הכבישים רבי הנתיבים ומחלפים, בתי המלון על חוף תל אביב, העיר אילת, סי אנד סאן, מפעלי ים המלח, ועוד שכיות חמדה לרוב. כבר סיפרתי איך על מנת להקיף את אגם ארנל, נאלצנו לנסוע חמש וחצי שעות בין סלעים לבורות בדרך לא דרך שנשארה בשממונה במטרה להרתיע את התיירים כמונו מלהגיע למונטה ורדה. לא סיפרתי לכם מה בעצם קרה. אין כביש סלול בגלל מלחמת קוריאה. ב-1950 ברחה לקוסטה ריקה קבוצת קוויקרים שלא רצו להתגייס. הם הגיעו למונטה ורדה והקימו התיישבות אקולוגית למופת. הם גילו את צפרדע הזהב ונשיונל ג'יאוגרפיק פירסמה כתבה על הגברת. המוני תיירים באו והגברת נעלמה לנצח. או אז הם החליטו להציל את ההר והטבע - לא לסלול כביש ולחסום את הפלישה. היום אנחנו בפארק מנואל אנטוניו. אותה גישה: המון בתי מלון ביער רובם קטנים, משתלבים, בני שתים או שלוש קומות. אין בתי מלון כלל על החופים המרהיבים, במלון שלנו 24 חדרים, יותר איגואנות מאורחים, אנחנו ביער על ההר רואים את המפרץ ולא נראים.

1428a235f738da028a704d99824f14b2.jpg?l=6

מלון אחר לידנו, כמו לה מנסיון, נחבא ביער, רואה את הים והים לא רואה אותו

17/4 יום שלושה עשר – קאטאמרן – מנואל אנטוניו

תחילת המסע בנמל קאפוס, במימיו הצלולים של הים הפתוח לאורך חופיו הציוריים של פארק מנואל אנטוניו. דולפינים השוחים סמוך לחרטום, לוויתנים, צבי ים, קופים ושפע ציפורים הינם חלק מהנוף. בעת השייט נגלים איים מסתוריים, צוקים וסלעים בצורות יחודיות המהווים בית לסוגים רבים של ציפורים ועופות מים כמו פליקנים, מגלנים ועוד. השייט כולל ארוחת צהריים.לילה במלון לה מנסיון

33fa587829711357f2712c14519f9779.JPG?l=6

לא זכרתי כמה גדולה הייתה ספינת הקטמרן כשצילמתי אותה מהמים

שוב אוספים אותנו מהמלון, יחד עם ישראלים ואחרים ואנחנו יורדים אל המפרץ בחום הלוהט של הבוקר. הקטמרן גדול בעליל והוא בולע בקלות רבה את העשרות הרבות של הנוסעים. השייט המהיר שאמור לארוך כשעה, נמשך כמעט שעה וחצי. כל פעם שהשייט או מישהו מהצוות מבחין בדולפנים אנחנו שטים אליהם או שהם שוחים אלינו ומשחקים אתנו דקות ארוכות. השייט עובר מצפון לדרום לאורך החופים היפים של שמורת מנואל אנטוניו עד שאנחנו מגיעים למפרץ יפה ויורדים לשנרקל. אני לובש את החליפה וחמוש בשתי מצלמות יוצא לצוד דגים ומגלה שחסרה לי מאוד צלילות המים של אילת.

5f6b02e3429c31d7d451458f953d54aa.JPG?l=6

הים מעט גלי ואני נזרק מפעם לפעם אל הסלעים, שומר על עצמי, אבל שומר יותר על המצלמות. כשאנחנו עולים חזרה בסולם אל הקטמרן, אני מגלה שבגלל הגלים, תנודות הספינה ועייפות מהשחייה העלייה קשה לי.

4c7a6fc1ed97ac279c5edc705930c54f.jpg?l=6

על הסיפון מחכה לנו ארוחת צהריים מלאה, ואני נזקק לתיאור הזה כי התמסרתי במיוחד לאננס. גם הדרך חזרה מתארכת בגלל דולפינים מסוג אחר (כך טוען המדריך) והם נראים ידידותיים הרבה יותר מאלו של הבוקר.

18/4 יום ארבע עשר – סיור בשמורת מנואל אנטוניו

215e64ad881b035a3adf083ac924789e.jpg?l=6

סיור בפארק מנואל אנטוניו הכולל: חופים יפים, מנגרובים, שרשרת איים, יער טרופי וקתדרלת פונטה אובה בעלת המבנה הייחודי. הפארק מורכב מארבעה חופים שלכל אחד מהם מאפיינים מיוחדים. הסיור עם מדריך מקצועי המסביר על המגוון הרב של הפרפרים, קופים, ראקונים ושאר בעלי זנבות, נחשים, חיות מים, אורכידאות ועוד.לילה במלון לה מנסיון

df4902782f5e0d1fe2710e4d8b1e2c92.jpg?l=6

פארק עימנואל אנטוניו הוא כמעט הפארק הלאומי הכי קטן בקוסטה ריקה, אבל יש בו הכי הרבה בעלי חיים כי דואגים להם, במלון מבקשים לא להשאיר את דלת המרפסת פתוחה אם לא רוצים לקום בבוקר עם קוף במיטה או ראקון בחדר. הכי מסוכן הוא ליל ירח מלא כי אז יוצאים מליוני סרטנים אדומים לחפש מקום להזדווג ומה יותר טוב בעבורם ממלון עם דרוג 8,6 בטריפאדוויזר.

8444ee908353c207ea1569ba8a051572.jpg?l=6

עטלפים

הגענו הבוקר לסיור מודרך בפארק שהיו לו מספר חסרונות בלתי נסלחים. השביל המרכזי היה יותר עמוס מרחוב המלך ג'ורג' בתל אביב ביום שישי בצהרים. העצלנים סרבו לרדת מצמרות העצים והסיור תוכנן לחצי יום ונמשך רק שעה וחצי. ובכן במקום לחזור עם המדריך נשארנו בין החוף ליער ויצאנו לטייל ולצלם חיות. לפני היציאה רשמנו לפנינו את ההוראות: לא להאכיל, לא להיכנס לשמורה עם אוכל, לא להשאיר אשפה, לא לנסות למשוך את תשומת ליבם של בעלי החיים, לא לגעת בהם ולא לשרוק לציפורים. כלומר אסרו את כל כל מה שהמבקרים עשו עושים ויעשו עד שיחרב הפארק.

d8fb7e377f4aad37860f1c317e940656.jpg?l=64ca7d123f0b1941a07cf24aecfaaeee8.jpg?l=6

8b48be21a865c0cd8ba5d948b4aacdb7.jpg?l=6

5674a0d37301200337b290c7274a5ad7.jpg?l=6

הקופים הקפוצינים עצובים בגלל שהם מסתכלים עלינו וחושבים אם זה מה שיצא מאתנו מי צריך את דרווין והאבולוציה

76789b3fed6c461dee447ff88fc3dbac.jpg?l=6

ואז החלטנו להמלט ממהמון הסואן ויצאנו לטפס במסע אתגרי מסביב לקתדרלה, שהיא חצי אי בפארק מנואל אנטוניו . החיות הקלו עלינו את הטיפוס כי בכל פעם שעייפנו הציצו עלינו ראקונים, סרטנים, קופים, עטלפים, ציפורים צבעוניות ועשרות איגואנות ואמרו לנו – רגע, תנוחו תסתכלו עלינו.

dace218725a8459f19f0611dea23de31.jpg?l=6

זה שלושה ימים שאנחנו באזור מנואל אנטוניו ושלושה ימים אנחנו עוברים ליד מסעדה אל אביון שמרכזה הוא מטוס לא קטן. היום עם ירידת החמה ולפני שהחלו המים להשפך מהשמים, הלכנו לשם לשתות ולאכול. ובכן בשנות השמונים קנה ה-cia מטוס לכוחות הקונטרס שלחמו בניקרגואה. אחר כך יצתה פרשת אירנגייט (עמירם ניר נפל אל מותו במטוס אחר) והמטוס נשאר באנגר בסן חוזה. מישהו מכאן קנה אותו בשלושת אלפי דולר והעביר אתו חלקים חלקים להרכבה מחדש בתור בר מסעדה.

למעשה, בגלל ההסעות, הגי'פ שלנו עמד בחניה של המלון כמעט שלושה ימים ונסענו בו למסעדה כי נסענו למלא דלק. הפעלנו גם את וואיז וגם את גוגלמפ ונסענו ונסענו קילומטרים רבים בחושך ובגשם שוטף, התברברנו עד שהחלטנו לנסוע על פי זיכרוננו והגענו למלון כשאני מציץ כל הזמן על מד הדלק בחשש שנחזיר את המכונית מחר בבוקר עם מיכל דלק לא מלא.

19/4 יום חמישה עשר – מנואל אנטוניו – קורקובדו

בבוקר יוצאת הסעה לכיוון סיירפה ומעבר של הנהר בסירה לדרייק ביי, קורקובדו.לילה במלון ויסטה דרייק ביי זמן נסיעה משוער מנואל אנטוניו סיירפה שעה וחצי – שעתיים שייט סיירפה לדרייק ביי – שעה

3cc2beafc7b805a214c30a254eabe863.jpg?l=6

ביער העד יש כתמים תפרחת צהובה עזה ובולטת. שם העץ מאיו כי הוא פורח מאי, אבל יש שקוראים לו עץ הברוקולי בגלל סוג התפרחת

התחלנו את הטיול בקוסטה ריקה בשייט של יותר משעה לביצות של טורטוגרו בים הקריבי בפינה הצפון מזרחית של קוסטה ריקה ואנחנו מסיימים אותו אחרי יותר משבועיים בשייט של יותר משעה לשמורת קורקובדו באוקיינוס השקט בפינה הדרום מערבית של קוסטה ריקה. מחר בחמש וחצי בבוקר אנחנו יוצאים לפגישה עם החיות ומחרתיים נשנרקל, יום אחרי זה נחזור לבירה בסן חוזה ומשם נטוס למדינת בליז לשבוע שנירקול.

751b0b4e70bbec27c5c5450885ef7adf.jpg?l=6

מראה ממרפסת החדר קורקובדו

יצאנו לקורקובדו בשייט בנהרות ומהם יצאנו לים הגלי והפלגנו יותר משעה אל השמורה הכי פראית שראינו. בכדי להגיע למלון בדרייק ביי שדומה לאכסניית נוער ישנה ירדנו מהסירה למים והמשכנו את דרכנו יחפים בחול. למה לא נסענו ישירות בכביש? כי אין. למה אין כביש? כי הפרנסים המקומיים בשמורת מנואל אנטוניו לא סללו כביש כזה. למה? הם חששו שהגעה קלה וישירה לקורקובדו תגרום לתיירים לדלג עליהם. החדר שלנו די נזירי וריהוטו ישן, יתושים בחוץ, שממית וסרטני קונכיות בפנים, אתנו בחדר. אין מיזוג, נייר טואלט – לא לאסלה אלא לדלי, שביל מרוצף מוביל לסככת חדר האוכל המפולשת, עובר ליד תעלת ביוב פתוחה ומצחינה, על השולחנות, בסככת האוכל, שמזכירה את רפי נלסון של טאבה, דולקים נרות תמיד להרחקת היתושים. תמיד – בתנאי שאין רוח שמכבה. הכספת הכללית נמצאת בחדר שהוא גם משרד, גם מחסן וגם חדר שינה של מנהל החשבונות, פורץ' עץ ישן וחורק צופה לים שמוסתר בחלקו על ידי עצים שכרגיל מתפרעים לגובה, קירות דקים מדי ביננו ובין חדרי השכנים מימין ומשמאל. בכדי להגיע לאכסניה מכל כיוון שהוא, מהיער, מהחוף או מ"העיר"(כמה חנויות עלובות, וכמה וילות מפוארות, בראש גבעה ששביל כורכר מזוהם מוביל אליהם והרבה בגים עושים חארקות בירידה) בכל מקום צריך לקפוץ ולדלג מסלע לסלע או לבוסס בבוץ. כל יום עלה לנו כשלוש מאות דולר והוא כלל שלוש ארוחות, את כל הטיולים והשנירקול, הסירה, והשייט הלוך וחזור. סך הכל שלושה לילות שהם יותר מ- 900 דולר לא זול. זר לא יבין זאת, אומר הפתגם. אני מונה את כל החסרונות בכדי להעביר את התחושה שהרגשנו נפלא, מנגינת רעש גלי הים המתנפצים וחוזרים ומתנפצים על החוף שהם קטנים במראם ועוצמתיים בכוחם, עשו לנו את זה גם ביום ובעיקר בלילה. סיום נהדר לתשע עשר יום בגן עדן בטבע.

9198cf2507c06899de65c50da8d4e381.jpg?l=6

כמה דקות מהחדר שלנו, כשמטפסים במעלה היער מגיעים לגשר שעובר מעל נהר קסום ובו משייטים בקאנו אנשים מוזרים. הנה, את שתי החותרות כאן למטה הזהרנו שתנין נכנס למים מאחוריהן וכתגובה הם הסבו את הקאנו לאחר וחתרו לארח לו לחברה. או מה קרה כשירד גשם, וחשוב להזכיר שהמדובר בגשם קוסטריקאי, זוג חותרים מיהרו למעגן, קשרו את הקאנו ורצו לחפש מחסה. בו בזמן, כלומר בו בגשם, ירדה משפחה של ארבעה - אב, אם ושני ילדים קטנים לסירות הקאנו לשוט ולחוות הפלגה רטובה באמת.

3c65d6259f1fa734463e1d17a04f8987.jpg?l=6

שתי דקות בדרך מהאכסנייה לנחל והיער מקיף אותנו מכל עבר

20/4 יום שישה עשר – קורקובדו – סיור בפארק לאומי קורקובדו

סיור רגלי מאתגר בפארק לאומי קורקובדו, יער ראשוני ושטח גדול של יער גשם טרופי. שפע ועושר של צמחיה וחיות בר ביער דחוס, צפייה בחיות ג'ונגל ייחודיות, עצי ענק, כ- 400 סוגי ציפורים ובכל סוגי הקופים של קוסטה ריקה.


b9e9cbae18122f4860e32c789f26c66d.jpg?l=6

כמה משפחות של חזירי בר מסוכנים ליד מטוס חילוץ שעומד שם למקרה שמישהו ירצה לבדוק מקרוב מדי אם הם מסוכנים באמת

15cd8bf85fe20eeef566c382c266759a.jpg?l=6

המדריך ניסה בעזרת מוט המשקפת להוציא את הקיימן ממחבואו ומשלוותו. הוא הצליח. הקיימן זינק במהירות רבה וגם המדריך. מי שלא היה זריז כי עמד מאחורי המדריך, הייתה הגברת רחל.

יצאנו למסע ארוך ומרהיב עם מדריך חמוש במשקפת וצדנו במצלמה חיות רבות החל בקוף עכביש וכלה בטפיר בגודל פרה בינונית שהוא שרוי בעונת הייחום ולכן גם עייף, ישן ונח מרוב זיונים ובמצב הזה, אומר המדריך, מסוכן מאד להעיר אותו.

4366f3804b8822c1122ab4f551fdc1fc.jpg?l=6

21/4 יום שבעה עשר – קורקובדו – האי קאניו

מוקדם בבוקר יציאה לחוף הפאסיפי לחוייה בלתי נשכחת של שייט ומפגש מקרוב עם לוויתנים ודולפינים. לאחר מכן, שנורקלינג בשמורת הטבע הביולוגית המרהיבה של האי השופעת בעלי חיים וצמחייה ימיים. לילה במלון ויסטה דרייק ביי

זהו. היום גמרנו את פרק היער. מסע אתגרי בשמורת טורטוגרו ששטחה 500 מילין מרובעים וקו חוף שלה מפותל שאם מותחים ומישרים אותו הוא מגיע למאה מילין. שעה וחצי של שייט מהיר לכל כיוון ועוד חמש שעות מסע רגלי בתוך הג'ונגל הלח והשופע חיים. הצילומים כולם מהמסע האחרון הזה, שהוא מסכם פחות או יותר את קוסטה ריקה, חוץ מהשנורקליג מחר.

90868c4cd1264f584a89a86dc88b199b.jpg?l=6

73bf407fb925eedb4b9bd560ef3ac719.jpg?l=6

19de2bad31a80c21a53c5b1b1f4a0cb8.jpg?l=6

456a8c1db3bb372fbb291d6b9932b50f.jpg?l=6

643559423b79ddc63ad7e14485584c72.jpg?l=6

(פייסבוק) הפעם נדבר קצת על אנשים. נתחיל אתנו. יש לא מעט תיירים צעירים ומבוגרים בקוסטה ריקה ובהם הרבה מאוד דוברי ספרדית מספרד, דרום אמריקה וקוסטה ריקה. לא מעט תיירים מארה"ב, גרמניה, צרפת, אנגליה וישראל. אבל בטיולים ביער, באוויר ובמים אין כמעט בני גילנו ואפילו לא בני ששים. הצעירים מתנהגים לפעמים אחרת. דוגמא: למסע היום נתבקשנו לבוא בנעלים ומכנסיים ארוכות. לננט בת 25 היו המכנסיים הכי קצרים, הרגליים הכי יפות, הסנדלים הכי פתוחים, ומבחר הקללות הצרפתיות הכי פרוע שיכולה לפלוט בלרינה שרוקדת על רגל אחת ומנסה להסיר בעזרת הטלפון שלה חרק בכור שטן שגם עקץ וגם ניסה להתנחל ברגל השנייה. יציאות יפות היו גם לישראלית שראתה עצלן בסיור לילה. אמרו לה - הוא זז חצי מטר לשעה, אז היא אמרה בהתפעלות - החיים שלו דבש.

ee9a8f0ae144a738787fc7866fa07ab6.JPG?l=6

( פייסבוק) חגגנו את הפרידה שלנו מקוסטה ריקה בים. שעה של שייט כולל הפסקה למשחק עם דולפינים, שני שנירקולים של שעה כל אחד ומנוחה באי מיושב בקופים. ארוחת צהריים על חוף מבודד שאין בו דגים אבל יש משפחת קופים קפוצינים שמרדו בכנסיה ולכן נואפים אחד עם השני בלי הפסק. אחר כך חזרנו בשייט של שעה תמימה במקום שלושת רבעי שעה בגלל משחק עם קבוצת דולפינים אחרת. בשנירקול רחל ראתה את הצב הענק והלכה לאיבוד ועלתה על סירה של קבוצה אחרת . אני לא ראיתי את הצב כי הייתי עסוק רוב הזמן בצילומי פפרצי של דגים. זהו. היה נפלא.

22/4 יום שמונה עשר – קורקובדו – מנואל אנטוניו - סאן חוזה (בוקר) לאחר ארוחת הבוקר יציאה מדרייק ביי לסיירפה והסעה למנואל אנטוניו .משם הסעה לסאן חוזה. שייט דרייק ביי -סיירפה – שעה וחצי סיירפה – מנואל אנטוניו – 2.5 שעות ממנואל אנטוניו לסן חוזה – 3.5 שעות. לילה במלון קנטרי אין אנד סוויט

אחרי ארוחת הבוקר מגיעה הסירה, המזוודות עולות יבשות כמו הנגב ואנחנו מדלגים אחריהן כמו דולפינים מקפצים במים, בדרך אנחנו אוספים תיירים אחרים וגם גברת מקומית שנוסעת לעבודה. שעה וחצי בים, בנהר והטענה היחידה שלנו היא שזה נגמר. בסרייפה אנחנו מחכים כשעה לנהג שיבוא לקחת אותנו. במסעדה יש גם אינטרנט וגם שייק פירות, המלצר כל כך עסוק שאני נאלץ להזכיר לו שהוא חייב לי דולר עודף. כשהגענו לסביבות סן חוזה, אנחנו גאים לגלות שהדרך מוכרת לנו. במלון. הפעם אנחנו מקבלים חדר עם חלונות ומרפסת פונה לברכה אבל לא חדר משופץ אלא עם ריהוט ישן ושטיח. שוב אין על מה לדבר: הטיסה יוצאת מחר ברבע לשש בבוקר ואותנו לוקחים בשלוש בבוקר לשדה.

23/4 יום תשעה עשר – סאן חוזה – טיסה לבליז בשעה 05:47

בשלב זהן נקטע יומן קוסטה ריקה כי אנחנו נוסעים לשבוע בבליז בעבור בליז יש לנו יומן נפרד ומה שנשאר לנו לספר בהמשך אלו כמה חוויות ואבחנות מקוסטה ריקה, סיפור החזרה לקוסטה ריקה והטיסה לארץ

(פייסבוק) כאן, במטוס, בדרך לבליז, אני מבקש להודות לכל מי שטרח לקרוא את הפיטפוטים שלי על קוסטה ריקה. לאות תודה על סבלנותכם ובמסגרת שירות חיוני לציבור אני הכנתי מדריך מקצועי כיצד נכנסים למלון בקוסטה ריקה וכיצד יוצאים ממנו. המדריך חיוני למי ששוקל לעבוד בתעשיית התיירות הקוסטוריקאית וגם למי שמתכוון לטייל באזור. האחרים יכולים לדלג. כזכור, חלק בלתי מבוטל מבית המלון ובתי הארחה נמצאים בפרקים הלאומיים ודרכי הגישה אליהם הן רק בשייט ארוך בנהרות, בתעלות ובים. גם היציאה מהמלון לטיולים בסביבה ברוב המקרים מתחילה בשייט. לכך בנו סוג מיוחד של סירות שטוחות מאוד בכדי שיוכלו להגיע עד לחוף, לסירות שני מנועים - אחד חזק מאוד שניתן להרמה למעלה בגישה לחוף, והשני חלש בגוף הסירה שמאפשר תמרון-מה גם במי אפסיים. חוץ מזה יש מושבים, סככת בד מעל, חגורות הצלה שחייבים ללבוש מעט בגלל החוק והרבה יותר לפי מצב רוחו של הסקיפר, בחרטום הסירה יש תא אטום למטען, כלומר למזוודה ולתיקים ויש לו תפקיד חשוב באיזון הסירה. וזה מביא אותנו לנושא עצמת המנוע, מחמת המרחקים (שעה עד שעתיים להפלגה) מהירות השייט היא אדירה, החרטום רוב הזמן באוויר, לפעמים אפילו מבקשים מהנוסעים לעבור קדימה בכדי שהסירה לא תתהפך. לסקיפר המנוסה יש תפקידים נוספים, הוא מאט מאוד כשאנחנו חולפים ליד סירות דייגים אחרת יהפוך אותם, והוא מחפש כל הזמן בעלי חיים ופרחים להראות לנוסעים ולאפשר להם לצלם. תודה על הסבלנות, עד כאן ההקדמה ועכשיו למדריך השימושי. הכללים פשוטים וברורים. 1) בכל פרטיכל הפעלה יש שני צוותים: צוות ימי וצוות יבשתי מה שמשותף להם זה יד אחת שתמיד פנויה לקבל תשר. 2) שעת איסוף הנוסע היא בגדר הגדרת כוונות כללית של הצוותים. לנוסע קובעים זמן מדויק ולכן הוא צריך להיות במקום חצי שעה לפניכן ולחכות חצי שעה אחרי אותו מועד. 3) לצוותים יש קוד יעילות קפדני וחמור - מחד שום טיפת מים על המזוודה ומאידך אף נוסע לא יעלה לסירה יבש. 4) שיכלול סעיף שלוש. אם בטעות או מפאת הזנחה של הרף עין עלה נוסע לסירה בלי להרטב, יש לכבודו מדרגה כל כך משוייפת שאי אפשר שלא להחליק עליה ולהתיישב בנחיתה לא רכה בשלולית מים שהוכנה מבעוד מועד בסירה למהדרין. 5) יש תחרות בין כל הסקיפרים מי יעמיס יותר מזוודות ונוסעים, בגלל התנינים והכרישים אין נתונים מדויקים מי ניצח.

30/4 יום עשרים ושבע, חזרה מבליז לסן חוזה בקוסטה ריקה

שוב טיסה לסן סלבדור ומשם לסן חוזה. אני זוכר לטובה את הבוריטוס החמים שמוגשים בכל אחת מהטיסות. אנחנו יורדים בסן חוזה ואין נהג. קצת מתברברים ואז מתברר שהוא החליט שהטיסה תגיע בעוד תשע שעות. מאכר צעיר התנדב לעזור לנו חייג ללנד אין לאב וחשב הוא משיג לעצמו נסיעה לשם. במקום זה בקשנו שיביא אותנו לסניף וולמאט שהיה בדרך בין השדה למלון.

וולמארט היה המקום בו החלטנו להשלים את הקניות שלא הספקנו לערוך בפלורידה. לקחנו שתי עגלות, בעגלה אחת היו מונחות המזוודות שלנו ואת השנייה מלאנו בקניות.

מוולמראט הזמנו מונית שלקחה אותנו עם המזוודות והקניות, פעם שלישית לאותו המלון קנטרי אין אנד סוויט. בשעות הערב הגענו למלון והסברנו לפקיד בקבלה שניסינו את כל סוגי החדרים ואנחנו מבקשים סוויטה מחודשת בלי שטיח, עם חלונות, עם מרפסת ובלי לטפס. זה לא היה פשוט כלל ועיקר, הבל בוי ואני עברנו ארבעה חדרים ורק ברביעי נתרצנו.

גם כאן רחל חשבה שהתפשרנו.

בליז (שבוע בבליז מסופר ביומן נפרד)

1/5 יום עשרים ושמונה – סן חוזה, קוסטה ריקה

בוקר יום שני, לבשנו את כפכפינו החגיגיים עלינו לאוטובוס ונסענו למרכז סן חוזה בירתה של קוסטה ריקה. שום דבר לא הכין אותנו למה שארע. מישהו סיפר שאנחנו בעיר והעיר לבשה חג. זאת אף זאת, לכבודנו העבירו את חג האחד במאי לאחד במאי ואת פנינו קבלו תזמורות, בטריות של מתופפים וקהל רב בלבוש ססגוני. קצת מהחוויות אנחנו מביאים כאן.

fc1377b908c7dab5e6cdaf5ab308b350.jpg?l=6

8ce30a0ed3f9738770759d48dd3c75b7.jpg?l=6

היה שם מפגין אחד לפחות יותר מבוגר ממני.

031752a70018d4deaa8115a03735f34f.jpg?l=6

הגברת מימין היא כנראה חברת מרכז המפלגה

86247aca3b6dc4ac519b99fec2feb5e2.jpg?l=6

בבוקר שמשיות אחר הצהריים מטריות

ca2e91c118a9c36309f803bd73fe5e93.jpg?l=6

אמרתי לרחל – לא נלך עד שלא תגיע התזמורת השחורה, וכשהיא הגיעה אחרי כשעתיים תם המצעד

e0bffd4e3dd6f27287e5a2aa22c2a78f.jpg?l=6

למרות שהספרדית שלי כבר לא מה שהייתה פעם, וגם פעם אי אפשר היה להגיד שהייתי מסוגל לכתוב פרק מדון קישוט כמו הגיבור בסיפור של בורחס , יכולתי לקלוט לפי הצעקות בלי שום קושי מי אויבי האחד במאי: הפשיזם, הקפיטליזם והבנקו נציונל. התהלוכה עברה ברחוב המרכזי ליד הבניין המפואר של הבנק המושמץ שסיפק להמון החוגג במה, תזמורת, שני רקדנים ספרדיים שלא הפסיקו לחולל בתלבושת מלאה בחום הנורא,

9e31b35b67ea83d96384e8244c07eef8.jpg?l=6

ומעל לכל - שתי בחורות על קביים לבושות בגדי ליצן בצבע זעפרן, שהוא צבע הלוגו של הבנק. הבחורות חילקו (לנו) ולכל הצועדים, המתייבשים בחום הכבד, שפע של בקבוקי מים עם חבקים בצבע זעפרן כמובן, חינם אין כסף, שלא יבש ליחם כשהם צועקים ומקללים את הבנק.

אחרי שנגמרה התהלוכה הלכנו עד לשוק, אמרנו לו שלא יברח, חזרנו לבית האופרה שהוא גם יפה, גם ריק וגם המדריך שגרר אותנו כמעט שעה תמימה מפינה לפינה היה ריק מכל מידע מעניין. לזכותם של תושבי סן חוזה, לא זו בלבד שהם לא חוזים ומאזינים לאופרות כי אין, אלא שאיש מהם לא אשם בכל ערימות היופי הניאוקלאסי שהופל על הבניין ועליהם על ידי אומנים איטלקיים, שהם בצדק, עלומי שם. בדרך חזרה לשוק עברנו בקרן רחוק בה נגנו שני אינדיאנים וכמה הומלסים רקדו. גשם החל לרדת כי כבר אחר הצהריים. חיפשנו וחיפשנו מסעדה מקומית ראויה אבל בסופו של דבר, ארוחת הצהריים בשוק הייתה נוראה גם בקנה מידה קוסטוריקני. חזרנו באוטובוס אדום לאלחואלה לתחנה אחרי הגשר שליד המלון שהותירה לנו אחרי יום שלם של הליכה בשמש, בחום, בלחות ובגשם, כברת הליכה מיותרת לחלוטין.

2/5 יום עשרים ותשע - סן חוזה – פנמה – אמסטרדם

בבוקר עשינו כמה השלמות של קניות במרכול הסמוך למלון ובצהריים הגענו לשדה התעופה של סן חוזה, שילמנו כופר יציאה בסך 28 דולר לאיש, סכום שיוחזר לנו על ידי ק.ל.מ. בפנמה עלינו למחלקת עסקים ויצאנו לדרך למקום שבו אף אחד לא מתפעל מנחשים, תנינים, עופות טורפים, חיות מרעילות, ועצלנים. טסנו לאמסטרדם בדרך הביתה.

אחרי כעשר שעות טיסה נחתנו באמסטרדם. באמסטרדם היו לנו תשע שעות לגלות את העיר, ולחזור בזמן לשדה התעופה בכדי שלא להחמיץ את האוכל והשרותים בטרקלין האח"מ. קצת נלחצנו בגלל התור ביציאה מהשדה אבל אחרי חצי שעה יצאנו באוטובוס אל ככר המוזיאונים שפשטה צורה ולבשה צורה והיא עכשיו משלבת יופי ישן עם חדש, אחר כך הלכנו לבקר את משמר הלילה בריקסמוזיאום ובדקנו אם חברי הגילדה עדיין עומדים על משמר האומנות, רחל עשתה השלמות קניית מתנות במרכול מקומי וחזרנו בזמן טוב לטרקלין האח"מ בסכיפול.

3/5 יום שלושים – אמסטרדם – תל אביב

בשתים בלילה תמה הטיסה ותם הטיול ובשלוש לפנות בוקר הלכנו לישון לקול ציוץ הציפורים שבגינה. קופים שואגים ורעש משברי ים אין בפתח תקווה.

נספחים

דרייק ביי, קורקובדו, ליד החדר

969f9639d834009231ba68069e410f88.jpg?l=6

(פייסבוק) דארווין: שתי ציפורי טרף. מי יאכל ראשון? עופות את גורי התנינים או תנינים בוגרים את העופות. וזה מזכיר לי את שיתוף הפעולה בין עץ הבוקצה לנמלים. הצוף של הבוקצה רעיל מאוד ויש רק סוג של נמלים שבחרו לגור עליו, ניזונות ממנו והופכות כל כך רעילות ששום בעל חיים לא שורד אם הן עוקצות אותו. אדם, קוף, נחש, לטאה, זבוב או פרפר. מסביב לעץ הבוקצה הבודד והנדיר ביחס לכל העצים האחרים - שממה, אין שום חי ואין שום צמח ואפילו אין עשב. התוצאה – אין לעץ הבוקצה מי שיעביר את הזרעים שלו, עיסקה לא טובה מבחינת השרידות שלו.

cce838d7258cf31e43087b6e71acc3e3.jpg?l=6

(פייסבוק) אנחנו עוברים במקומות בהם גרים גם אנשים ומחפשים סימני דרך: בתים רבים נבנו על עמודי עץ גבוהים מחמת הצפות או גאות הים, (3 מטר גשם בשנה), הפרות רזות אבל הנשים שמנות כמו אצל השכנה העשירה בצפון, העניים חופשיים והעשירים כלואים מאחורי סורג ובריח. מצד שני, אין להם צבא ואין מי שיגיד להם כמה מסוכן מצבם בארץ מוקפת אויבים.

bf9ad19b38126cd8f20caf9251c56711.jpg?l=6

(פייסבוק) כל היער עובד לכבוד רעיונותיו של מר דרווין יומם ולילה. מן היתוש, החגב והשממית, דרך הסרטן, הקוף והרקון ועד היגואר והאדם. קחו את היתוש וכל היער מתמוטט. אני חושב שאת מלחמת ההישרדות הכי אכזרית עורכים הצמחים. ביער הגשם המאבק אינו על אדמה או מים אלא רק על אור השמש. מי שלא מגיע אליו מת לאט לאט. צמחים יפים להפליא שחלקם אורחים נפוצים בעציצי הבית שלנו. חלקם מטפסים על העץ וניזונים ממנו, אחרים רק משתמשים בו כסולם להגיע לשמש מעליו. ראינו די הרבה שרכים מקיפים עץ מת, קליפת עבה ותוכו ריק. כל כך הרבה יופי כרוך ברצח הזה . החריג הוא של קן טרמיטים. הטרמיטים שניזונים רק מעץ לעולם לא יפגעו בעץ שמארח את קינם. אמרתי כבר דרווין?

15b6a9712f40a9c5abdf0468602f337f.jpg?l=6

נגיד שאתה רוצה להקים לעצמך גדר חייה. ראשית, אתה הולך ליער, בוחר סוג של עץ, קוצץ כמה ענפים, תוקע אותם במקום שצריכה להיות הגדר. אחר כך אתה נוסע לשנה לבקר בניקרגואה וכשאתה חוזר יש לך גדר חייה

סירות הן אמצעי תחבורה חיוני בקוסטה ריקה

(פייסבוק) כבר דיברנו על כך שבשמורת טרוקודרו אין עליות וירידות לבתי המלון או לאתרים בשטח בלי לעבור מהסירה לים ומשם בשנים שלושה צעדים לחוף מבטחים בסנדלים ומכנסיים רטובים. אבל בהגעה לכאן לפני יומיים היה שיכלול מסוים: הנהג שהביא אותנו למעגן היציאה לטרוקדרו, הציג בפנינו את קפיטן רפאלו שהוא קברניט ספינת המירוץ על 20 נוסעים ועוד שני נערים שהעלו והורידו את המזוודות הכבדות ובשאר הזמן שיחקו בטלפונים שלהם. אני קפיטן רפאלו אמר האיש הקטן בכובע של סקיפר ובארשת חשיבות שהקנו לו ששים שנותיו. ויצאנו למסע במים סוערים. אחרי שעה שהייתה קלה לאחדים ולאחרים לא, החל קפיטן רפאלו להוריד נוסעים אל חוף זה וחוף אחר לפי בתי המלון שלהם. הוא נוהג את הסירה לאחור והילדים שולפים מזוודות ומורידים אותם ואת בעליהן לחוף, אם לא היו חוזרים לטלפונים שלהם הייתי חושב שכאן קם לתחייה נמל יפו של המאה התשע עשרה על סבליו הערבים.

כשנותרנו רק שנינו בסירה, כיוון קפיטן רפאלו את הסירה לחוף, נטל שתי חבילות וירד בזריזות בלי להפרד לשלום.

סופו של מעשה הוא שהילדים הביאו אותנו בשלום ובלי קפיטן.

אנחנו שואלים את עצמנו אם לא היה כאן המרד על הבאונטי או סיפור קפטן קריג במרד על הקיין.

לינות - Country Inn & Suite, חדר סטנדרטhttp://www.countryinns.com/san-jose-heredia-hotel-cr-357-2120/cossanj•2 לילות ב- Pachira Lodge, חדר סטנדרט http://pachiralodge.com•2 לילות ב- Cariblue - חדר סטנדרט http://www.cariblue.com/•2 לילות ב-Lands in love , חדר סטנדרט www.landsinlove.com•2 לילות ב – Arenal Paraiso - חדר סטנדרט http://www.arenalparaiso.com/•2 לילות ב – Monteverde Country Lodge , חדר סופריור http://www.monteverdecountrylodge.com/•3 לילות ב- La Mansion, חדר דלוקס http://www.lamansioninn.com/en/ • 3 לילות ב- Vista Drake Bay, חדר סטנדרט http://www.vistadrake.com/ •2 לילות ב- Presidente חדר סטנדרט http://www.hotel-presidente.com

היומן כולל גם את רוב הקטעים והצילומים שנשלחו במהלך הטיול בפייסבוק בתוספת צילומים ממצלמות המים. 12.7.2017

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של yoramafek?

הפוסט הבא ›
בליז -  חיות ים בין הגלים ובצלחת
בליז -  חיות ים בין הגלים ובצלחת
מתוך הבלוג של yoramafek
17-09-2017
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
מערב ארהב - לינות
מערב ארה"ב - לינות
מתוך הבלוג של yoramafek
10-04-2016
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של yoramafek »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

קראתי בהנאה

השב  · 

סיפור מסע איכותי ומעניין.

השב  · 

היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לקוסטה ריקה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×