שבועיים בסקוטלנד

תמונה ראשית עבור: שבועיים בסקוטלנד - תמונת קאבר

טיול לסקוטלנד 30.04.18 – 14.05.18

לפני שמונה שנים ראיתי תמונה בירחון טיולים. בתמונה היה גשר אבנים ישן מעל נחל עם עצים סביב. והכל היה עטוף בטחב ירוק. נראה כמו מקום מהאגדות. איפה זה? שאלתי את עצמי. סקוטלנד, ענתה הכותרת. יום יבוא ואני אגיע לשם. והיום הגיע.

לשם תכנון הטיול, נעזרתי באתר למטייל, ספר סקוטלנד מהוצאת ספירלי, תכנת GoogleEarth

וכן באתרים:

Tripadvisor

www.visitscotland.com

www.walkhighlands.co.uk

טסתי דרך טורקיה עם טורקיש אירליינס.

30.04.18 נחיתה באדינברו וחג בלתאן

תכננתי להגיע לאדינברו בתאריך ה- 30.04, משום שבתאריך זה יש את החג הפגאני בלתאן. חג שנחגג באדינברו כל שנה בתאריך זה ומציין את תחיית האביב. כבר בנסיעה לאדינברו משדה התעופה שמים לב לצבעים. יש כאן גוון של ירוק שלא זכיתי לראות מעולם. שפע של פריחת נרקיסים בכל מקום.

החג נערך בגבעת קלטון (Hill Calton), מקום ציבורי פתוח לכולם. רק שבחג הכניסה היא בתשלום משום שהאתר יכול להכיל מספר מוגבל של אנשים (10,000 לפי מה שכתוב). אם זה לא היה בתשלום, היה דחוס אפילו יותר ממה שהיה. הבעיה שלי היתה שצריך לאסוף את הכרטיס מראש ממשרד הכרטיסים באדינברו או גלאזגו, ואני נוחת לקראת סגירת המשרד ביום האחרון של מכירת הכרטיסים. כתבתי למארגני החג, והם ענו לי באדיבותם שאני אוכל לרכוש כרטיס דרך האתר והם ישמרו לי אותו בכניסה לגבעה.

התור להיכנס לגבעה היה ארוך מאוד, אך התקדם יחסית מהר. המקומיים מגיעים מחופשים לפיות, צמחים ומה לא.

כשמגיעים למעלה הגבעה, ניצב מבנה המזכיר סגנון יווני עתיק.

054fcdfb8b99d72588d07f737d0a6cc4.JPG?l=6

עם רדת החשיכה, עולות דמויות וניצבות על במת המבנה. בחורה תוקעת בשופר, לפידים נדלקים, והחג מתחיל. במשך שעות עוברת תהלוכה של דמויות מלוות במתופפים ורקדנים מסביב לגבעה. הרקדנים, חלקם ערומים ולובשים רק תחתונים, רוקדים בקור מקפיא. לא הבנתי איך אפשר לרקוד ערום במשך שעות בקור כזה. היה נראה כאילו הם בתוך מצב של טראנס.

88bb24245e6c4665fa2dd9e95f58ed38.JPG?l=6

לקראת סוף החגיגות, הרקדנים בונים מגדלים אנושיים, כשסביבם תופים ענקיים רועמים.
לאחר חצות כבר לא יכולתי יותר להתמודד עם הקור, נאלצתי לעזוב.

89a6434a9f5aa1cabf4b28ee0005072b.JPG?l=6

https://beltane.org/

בלילה בדרך למלון, פתאום חוצים את הרחוב שחפים. למה הם ערים? כמו רוחות רפאים לבנות שמשוטטות בלילה ברחובות, צווחות.

01.05.18 נסיעה לשייט בנורת' בריק וסיורים באדינברו

את הבוקר פתחתי בטיפוס של 287 מדרגות באנדרטת וולטר סקוט, האנדרטה הגבוהה ביותר בעולם שנבנתה עבור סופר. האנדרטה נמצאת ב- Princess street ונפתחת לקהל בשעה 10:00. העלות עד לחלק הראשון היא 6 פאונד, אבל כדאי להוסיף עוד שני פאונד כדי לקבל גישה לכל האנדרטה ולטפס עד למעלה.

be68838a1956ff1f9228ac007683a792.JPG?l=6

המדרגות לולייניות וצרות מאוד. מצחיק כשעולים או יורדים ומישהו בא מהכיוון הנגדי ורוצה לרדת או לעלות. שני אנשים נדחסים בגרם מדרגות שגורם לסחרחורת, רגל פה, רגל שם, עד שמצליחים כל אחד להמשיך בדרכו. מראש המגדל נשקף הנוף של אדינברו: הטירה, הקתדרלה, פסלים לזכר אנשים ומבנים אפורים.

קבעתי לצאת מחר לשייט מהעיירה North Berwick (מבוטא בֶּרִיק) דרך Scottish Seabird Centre אל Bass Rock, הר שנמצא מול העיירה בתוך הים ומשמש כאתר קינון לציפורי סולה. היות ופעילויות בסקוטלנד מותנות במזג אוויר, התקשרתי כדי לוודא שהשייט אכן יתקיים מחר. הבחורה בצד השני אמרה שרק בערב יוכלו לדעת, אבל יתכן שהשייט יתבטל עקב מזג האוויר. שאלתי אם אפשר לצאת היום במקום מחר, והיא ענתה שכן.

מיהרתי לתחנת הרכבת כדי לקנות כרטיס לנורת' בריק. חשבתי שאני אוכל לקחת מונית מתחנת הרכבת בנורת' בריק אל מרכז הצפרות משום שהגעתי ברגע האחרון, אבל אין אף מונית בעיירה כזו. נאלצתי לרוץ את כל הדרך. כשהגעתי חסר נשימה, ראיתי שכולם כבר עם החליפות עליהם, מחכים רק לי.

השייט שהזמנתי נקרא Three Islands Seabird Seafari ועובר בשלושה איים.

הסירה מאיצה, קופצת מעל לגלים שמשפריצים על הפרצוף. טעם של מלח-ים בפה. רואים ציפורים שמקננות על האיים. ראינו גם שני כלבי-ים.

0dddbdabc52dd415fa76d6800cac3e92.JPG?l=6

ואז הסירה החלה לשוט אל Bass Rock. כשמתקרבים לבאס ומנוע הסירה משתתק, יש דממה, אף אחד לא מדבר. דממה שנוצרת מתוך יראת כבוד למראה שנגלה לעיניים. הר שפורץ פתאום מתוך הים, מיתמר לשמיים זרועים באלפי ציפורים שחגות סביב. כל יושבי הסירה מביטים למעלה נפעמים, מעולם לא ראיתי מראה כזה. השמיים התחלפו בציפורים. רק מזל שלא עשו לי קקי על הראש.


835e8a021f2486da93fc1946dc577ddf.JPG?l=6

dbbfbd6a242b4e5bfe1eb400e05c1a98.JPG?l=6

0a21d55a0651452bace320e278b89058.JPG?l=6

1be256a70a682a5855e0f6b8909786c3.JPG?l=6

8532f30d7f5b8442d0b52d24d9e19b53.JPG?l=6

הגעתי לשם בזכות טיפ מאתר למטייל. החוויה מרשימה ביותר, אחת החוויות המרתקות ביותר שהיו לי במהלך הטיול כולו. אם אתם באדינברו, חבל לפספס. חשוב להתלבש חם משום שעקב המהירות של הסירה, קר מאוד. דבר נוסף, אם מישהו סובל מפריצת דיסק, יכול להיות שהשייט הזה לא יתאים לו. יש עוד מספר סוגים של שייט שהמרכז מארגן, כדאי להיכנס לאתר ולבדוק.

https://seabird.org/index.php

נאלצתי לחזור לאדינברו משום שקבעתי סיור בעיר וויתרתי על לשוטט בעיירה עצמה. אבל חזרתי עם טעם של מלח-ים בפה.

באדינברו עשיתי את הסיור של Mary King's Close וסיור רוחות בלילה. לא אכביר במילים לגבי הסיורים, כי נכתב כבר מספיק עליהם.

02.05.15 אדינברו

את הבוקר הקדשתי ל- Dean Village, שכונה שקטה ויפה באדינברו שחוצה אותה נחל. כדי להגיע לשכונה, צריך ללכת לשכונת Stockbridge, כשמגיעים לכנסייה פונים שמאלה. מיד אחרי הכנסייה יש בית-קברות. צריך לחצות אותו, להמשיך דרך המוזיאון לאומנות מודרנית, ואז מגיעים לשביל שמוביל לשכונה. אם לא רוצים לעבור דרך בית-הקברות, ניתן להקיף אותו. אם חוצים דרך בית-הקברות, היציאה נמצאת ליד מצבה בצורת פירמידה. בית-הקברות מכיל פסלים ועצים מרשימים. נווה מדבר של רוגע בתוך העיר.

בתחילת השביל שמוביל לדין וילג', ראיתי ציפור אדום החזה מנתרת על הקרקע. היא שלפה תולעת מתוך הקרקע, הביטה לתוך עדשת המצלמה שלי, ועפה בדיוק כשלחצתי לצלם.

בהמשך היה שלט שהשביל סגור עקב קריסת גשר. הצטרכתי לעשות הקפה גדולה כדי להגיע לצד השני של השביל.

כשהגעתי סוף-סוף לדין וילג', זה היה נראה כאילו הגעתי לשכונה בעיר אחרת.

b8a69dee8e4e526df984112f6decfd18.JPG?l=6

f3a9ada1e668d031b55b6f2f6f5ec71d.JPG?l=6

4b28a30b08818fac64a70a0b3ca9e42b.JPG?l=6

את אחר הצהריים המשכתי ברויאל מייל בעיר העתיקה. יש ברויאל מייל אדם המחזיק בינשוף, ותמורת ארבע פאונד ניתן להחזיק את הינשוף ולהצטלם. עשיתי את זה ברגשות מעורבים. העניים הכתומות של הינשוף משכו אותי. כשחיכיתי בתור בזמן שאנשים אחרים מצטלמים עם הינשוף, הוא לא הפסיק לבהות בי, לא התייחס כל-כך לאנשים האחרים. כשהגיע תורי, הוא התחיל לעשות "בעיות", כאילו סירב להצטלם. דיברתי עם הבחור, שהסביר לי שהכסף שאנשים משלמים כדי להצטלם הולך ל- National Trust for Scotland, שזה כמו רשות הטבע והגנים אצלנו, ובאמצעות הכסף הם שומרים על הציפורים.

606613473a05f9b7da671fb49c4291db.JPG?l=6

כשעוברים את כל הרויאל מייל על כל חנויות המזכרות לתיירים, על שלל הרחובות העמוסים לעייפה בחנויות אלו, מגיעים לטירה. אבל רגע לפני הטירה, יש חנות של ארבע קומות עמוסות במזכרות לתיירים. 4 קומות של צעיפים עם משבצות! איך אפשר למלא את כל העיר העתיקה עם אותן חנויות, ובסוף לרכז את הכל לארבע קומות? אני לא יכול יותר לראות משבצות. זה כבר זילות של התרבות שלהם.

כשירדתי בחזרה את הרויאל מייל כעבור יותר משעה, הינשוף עדיין היה שם, מצטלם עם תיירים. מחליף ידיים כל שתי דקות. זה לא מקום לינשוף.

03.05.18 בירנם והחיפוש אחר יער קינקלייבן

הגעתי ל- Birnam (מבוטא בֵּרְנַם), כפר שנמצא במחוז Perthshire. מקום שתיירים לא מגיעים אליו. כשירדתי מהאוטובוס, הבנתי שהגעתי למקום שונה לחלוטין מאדינברו. המטרה שלי ביום הראשון בבירנם היתה ללכת ליער Kinclaven כדי לראות את פריחת הפעמוניות. לפי אתרים של פריחת הפעמוניות, יער קינקלייבן הוא האתר הטוב ביותר לצפייה בפעמוניות באזור, אשר לפי תמונות שמצאתי, זה נראה כמו משהו לא מהעולם הזה.

בפעם הראשונה שראיתי בטלוויזיה את פריחת הפעמוניות, הייתי בטוח שזה פוטושופ. לא הגיוני שדבר כל-כך יפה יהיה קיים במציאות. והנה, אני בדרכי לשם.

עוד בארץ לפני תכננתי באמצעות גוגל ארת' איך להגיע ליער. פשוט ללכת לאורך נהר Tay עד שהוא מתעקל באופן חד צפונה, ולהמשיך דרומה. הדרך לאורך נהר תיי מדהימה. אמנם זו רק רצועה של יער, אבל נראית כמו יער מהאגדות. בדרך יש עצים עתיקים ומרהיבים, ביניהם האלון הזקן ביותר בסקוטלנד, בן 500 שנה. הרגשתי כמו נמלה לידו.

e26dcb8ec07f15540f7cb5b6f07eac3d.JPG?l=6

ציפורי שיר מזמרות על העצים. ידעתי שהחיות מביטות בי, הסנאים שקופצים בין העצים, הפסיונים שקולות מוזרים בוקעים מגרונותיהם. מה שלא ידעתי, זה אם יש גם פיות שמביטות בי. זה פשוט נראה כמו יער שראוי לאכלס יצורים אגדתיים. בכל פעם ששמעתי רעש כלשהו, הבטתי לכל עבר כדי למצוא את הפיות. אבל הן בטח מהירות יותר ממני והתחבאו בתוך איזה פרח.

76192fb623c1a56cc26620100cace600.JPG?l=6

כל כמה דקות הנוף משתנה. פעם הדרך צרה, ופעם רחבה. פעם עצים מחטניים, ופעם רחבי עלים. ואת הכל מכסה טחב וצליל זרימת מי הנהר ברקע.

639cc246b318c0b866b8579e14c9506e.JPG?l=6

עצרתי לשטוף בנהר פירות שקניתי. המים היו קפואים, ולחשוב שמחר אני אמור לשוט בהם. טוב, גם להיפותרמיה אמורה להיות פעם ראשונה.

המשכתי ללכת ונתקלתי בדייגים. שאלתי אותם איך מגיעים לקינקלייבן. הם הסתכלו עלי כאילו נחתי מהירח. "ברגל? אבל זה עוד 10 מייל." אמרתי "כן", כאילו שאני יודע כמה זה מייל. היות והנהר התעקל צפונה, החלטתי לשבור דרומה, לפי התכנון עוד מהארץ. הדרך עברה מתחת לגשר עתיק שעובר מעל למפל ושורשי עצים ענקיים עוטפים אותו. שמחתי כל-כך על שהחלטתי ללכת בדרך הזו ולא לנסוע באוטובוס לקינקלייבן. אם הייתי לוקח אוטובוס, הייתי מפסיד את כל המראות האלו.

534a51e6435280a8f695d7d7794a4a0a.JPG?l=6

e86be23e181dffb77b597f557802dc14.JPG?l=6

הדרך השתנתה והפכה להיות כפרית: ארנבות, ינשוף, בתים בודדים בין שדות המרעה. עצרתי על כביש קטן אל מול שלט עליו היה כתוב Murthly עם חץ. הוצאתי את המפה כדי לראות איפה זה מרת'לי, כדי שאני אוכל להעריך איפה אני. גיליתי שאחרי שהלכתי כמעט שלוש שעות, בקושי הגעתי לחצי מהדרך. הושטתי את היד לרכבים חולפים כדי לקחת טרמפ, אבל אף-אחד לא עצר. ליד החץ על השלט היה מצוין f1e06ffa2e842e3fa8192473ebc3a1be.png?l=6 . מה זה כבר שתיים וחצי קילומטר ביחס לכל מה שעברתי? אז אני אלך למרת'לי (אבל זה מייל, לא קילומטר).

הדרך עוברת בתוך יער מחטני שמשמש לתעשיית העץ. התחלתי להגיד לעצמי שאני לא אוותר. לא משנה כמה אני מותש, כמה הדרך ארוכה, באתי לסקוטלנד כדי לראות את פריחת הפעמוניות, ואני אראה. תמיד אני מוותר, כשעוקפים אותי בתור אני לא אומר כלום, כשהיו בוחרים בי אחרון לקבוצות בשיעור ספורט ביסודי, לא אמרתי כלום. עכשיו, אני לא מוותר! פתאום ראיתי עץ בדמות מפלצת. אני נשבע, הוא לא היה נראה כמו עץ. פחדתי שהוא ישמע אותי וירדוף אחרי, אז הלכתי משם מהר. הדרך לא נגמרת. גם לא משתנה. לא הגיוני, אני בטוח שכבר עברתי שתיים וחצי קילומטר. אפילו יותר. אני רואה את אותם עצים, שוב ושוב. אולי הגיע הזמן לוותר?

פתאום אדם, או אולי היה זה מלאך, חלף על פני. שאלתי אותו איך מגיעים לקינקלייבן. הוא הסביר ואמר שזה רק עוד חצי שעה. "זה הכל? רק חצי שעה?" איך שמחתי. הוא נטע בי תקווה. אבל למה תמיד תקווה מתגלית בסופו של דבר כתקוות שווא? המשכתי ללכת עוד שעות. שוב הגעתי לכביש, הרמתי את היד, אבל אף-אחד לא עצר. סקוטים לא לוקחים אנשים טרמפ באזור הזה, גיליתי מאוחר יותר. הרגליים כל-כך כאבו לי, היתה לי סחרחורת. כבר לא יכולתי ללכת ישר וכמעט נגמרו לי המים. עצרתי בצד הדרך באיזה יער כדי לשכב לנוח. לקחתי טחב וסידרתי אותו ככרית לראש, ואז הבחנתי בשלט: "יער קינקלייבן".

בלתי יאומן, היער היה מלא בצמחי הפעמונית. לא ניתן היה לראות את האדמה מרוב צמחים. רק שאף אחד מהם לא פרח. השנה הפריחה מתאחרת. הלכתי במשך שש שעות 18 וחצי קילומטר (מבדיקת המסלול שעשיתי כשחזרתי לארץ דרך תכנת גוגל-ארת'), ופרח אחד אפילו לא היה. מה כן היה? חבל שהשתלשל ממרום אחד העצים, בתחתיתו קשור ענף קטן. נדנדה. התיישבתי עליה והתנדנדתי כמו ילד שנמצא לבד בתוך יער ואף-אחד לא רואה אותו. בכיתי וצחקתי גם יחד. הפעם לא ויתרתי.

04.05.18 המרפסת המרהיבה ביותר בעולם

תושבי בירנם והסביבה משתמשים בשבילים שעוברים ביערות. זה פשוט נורמלי שם לחלוטין ללכת ביער לעבודה או סתם לשוטט. הדבר היפה ביותר הוא שכולם מחייכים ואומרים שלום או בוקר טוב. כשאנשים זרים חולפים אחד על פני השני במקום מבודד, הם מחייכים ואומרים שלום. למה ברחוב הומה אדם בעיר אי אפשר לחייך ולהגיד שלום לכל אדם זר? זה יכול היה להיות מתיש.

אחד השבילים מוביל לכפר קטן אף יותר בשם Inver ממנו נכנסים ליער The Hermitage (המתבודד), על שם דמות מיתולוגית של עיוור שנהג להתבודד ביער וגר במערה. לאחר שעוברים את השער ליער, נתקלים בעצי האשוח הגבוהים ביותר בעולם. כמו גורדי שחקים של עצים. צריך להרים את הראש כאשר העורף בזווית של 90 מעלות לגב.

b6e9c6e0c179f5d92f282339aec1c51b.JPG?l=6

השביל עובר בסמוך לנהר. אחרי מספר דקות שומעים מפל ומגיעים לגשר עתיק שנבנה מול המפל. הנוף מהגשר ממש יפה, אבל כדאי להמשיך הלאה, משום שבהמשך נמצא אחד המקומות המדהימים: Ossian's Hall. היכל קטן ששימש בעבר כמבנה עבור איזשהו דוכס והכיל ציורים.

715cc3f2f51147aa18b664220393b7b5.JPG?l=6

כאשר פותחים את הדלת ונכנסים לתוך ההיכל, נכנסים למקום חשוך ולח, בעל אקוסטיקה שמגבירה את הרחשים מבחוץ. ממשיכים ללכת בתוך ההיכל עד שמגיעים לקצה. בקצה יש מרפסת. אף תמונה לא תמחיש את המחזה כפי שהוא נשקף במציאות, לכן העדפתי לא לשים תמונה: עצים עטופים בטחב שמהווים מסגרת למפל בו המים נופלים בעוצמה, מפלסים את דרכם בין סלעים שחורים עד למטה. נתז המים עולה עד למעלה ונכנס דרך המרפסת לתוך ההיכל. למה אין כאן תיירים מחו"ל ורק תיירים מקומיים?

בהמשך יש את המערה של אוסיאן, טוטם מעץ אשוח, וקרקעית מלאה בחשופיות (חילזון בלי בית) שחורות. היער ממשיך כיער אורנים עם תצפית שלא הלכתי לראות. אחר-כך שמתי לב שאני רואה את החשופיות האלו בעוד הרבה מקומות בסקוטלנד.

141f9e0289179569e04954bcd5e01e3b.JPG?l=6

9f4223c5314a600cda108a795e367c17.JPG?l=6

קבעתי שייט אבובים של חברת Nae Limits שיוצא מהישוב Ballinluig. לקחתי אוטובוס מהכביש המהיר ליד הישוב Inver. יש מספר מינימום של משתתפים שמתחת לו מבטלים את השייט. כולם ביטלו ורק אני הגעתי. אני לא יודע מה הסיבה שהחברה לא ביטלה את השייט, אבל היינו רק אני והמדריך. גיא קוראים לו (Gui). אחלה מדריך, הוא ממש התלהב מזה שלא נפלתי מהאבוב בתוך האשדים (מפלים קטנים בנהר) . איך אני אפול? אני גבר-גבר! לא נפלתי בכלל. זאת אומרת, לא נפלתי בכלל משני האשדים הראשונים. אחר-כך הייתי במים יותר מאשר באבוב. זרם המים העיף אותי מהאבוב בכל הזדמנות, הטיח אותי בסלעים, בלעתי מים וזבתי נזלת (אל דאגה, מקבלים חליפה כי המים קפואים וקסדה כדי לא לדפוק את הראש בסלעים). ניסתי לשחות כנגד הזרם, זה ממש התיש אותי. זה כמעט בלתי אפשרי. לסיכום החוויה, אני חושב שהיה טוב, אבל זה שהיינו רק המדריך ואני היה קצת מביך. כדאי לעשות את הפעילות הזו יחד עם עוד אנשים ולא לבד. אפשר להסתכל באתר שלהם, יש להם עוד פעילויות.

http://www.naelimits.co.uk/activities/

לאחר מכן התכוונתי לנסוע ל-Aberfeldy כדי לראות את המפלים, אבל כבר לא התחשק לי לנסוע לעוד מקום. חזרתי למלון להניח את הדברים והלכתי לעיירה Dunkeld כדי לאכול. בעיירה יש חנויות מזכרות נעימות יותר ממה שיש באדינברו שזה מוגזם.

655277bec44da2c82de0b99acfbd2711.JPG?l=6

הלכתי שוב ליער ה-Hermitage. רציתי לראות את המפל כשמחשיך ואולי למצוא חיות. גיליתי שיש שביל שעובר מתחת לגשר. נורא לח ורטוב שם קרוב לשצף המפל.

0cfd31eb9ded7de8ba40fe7324cda499.JPG?l=6

חיות לא ראיתי, חוץ מהמון חשופיות. מישהו הניח זרי פרחים ביער. מעניין מי עשה את זה ולמה. יש משהו שראיתי אותו בכל היערות בסקוטלנד, אבל שם הוא היה "בעוצמה" גדולה יותר. כשעצים נופלים, הם מרימים איתם את גוש האדמה שדבוק לשורשים. כשהולכים מהצד של האדמה ולא מהצד של העץ, אפשר לראות את הצורה של האדמה. בחושך, הדמיון מתעתע וגורם למוח לחשוב שהוא רואה חזירי בר ענקיים. אבל לא, זה רק אדמה. מחר ל-Isle of Skye.

05.05.18 נסיעה ל-Isle of Skye

מבירנם לקחתי רכבת ל-Inverness ומשם רכבת ל-Kyle of Lochalsh. כשהרכבת התקרבה ל-Kyle of Lochalsh, ראיתי את סקאי. את ההרים עם הפסגות המושלגות. על ההרים האלו אני חושב לטפס? איך בדיוק? טוב, אקווה לנס... בכל אופן, ירדתי מהרכבת בשעה 13:30. האוטובוס לסקאי מגיע בשעה 16:20. כשבדקתי באתר בארץ, ראיתי שהוא מלא, כל הכרטיסים הוזמנו מראש. האוטובוס הבא מגיע בשעה 19:20, וקפוא מקור. עדיף לקחת טרמפ. הרמתי יד וניסיתי את מזלי, אבל אף-אחד לא עוצר. הלכתי לתחנת אוטובוס ובמשך שעתיים הלכתי מצד לצד כדי להתחמם. סוּ ופוֹל, זוג תיירים מניו-זילנד הצטרפו לתחנת אוטובוס. אמרתי להם שכל הכרטיסים הוזמנו ויתכן שנצטרך לחכות לערב. הם לא היו מוכנים לחכות עד לערב בקור הזה כדי להגיע לסקאי והלכו לברר מה אפשר לעשות. כעבור זמן מה הגיעה אישה ואמרה שהזוג שהיה כאן מקודם מחפש אותי, הם נמצאים עכשיו בלשכת התיירות. הלכתי לשם, מביט ביראה בהרים של סקאי מהעבר השני של הים, ומצאתי אותם. הם אמרו שהאישה שעובדת בלשכה (שֶל קוראים לה) התקשרה להתלונן על זה שתיירים מגיעים מהרכבת וצריכים לחכות עד הערב. הזמינו במיוחד בשבילנו עוד אוטובוס. אוטובוס אחד בשביל שלושה אנשים!

3496291dc7b234d8ec38ece57c74b803.JPG?l=6

בסקאי האוטובוס כבר התמלא בקבוצה של איזה 30 סינים, אבל עדיין היה כיף להתענג על הממלכתיות שבהזמנת אוטובוס במיוחד בשבילי.

כל הדרך ירד גשם, אנשים הולכים ומתכנסים בתוך עצמם בגלל הגשם. ראיתי פתאום את השלטים עם השמות. שמות המקומות שראיתי עוד בארץ כשתכננתי, הנה הם מולי. הגענו לפורטרי, שם ירדתי מבלי לחכות לערב הודות לאנשים שסביבי. האישה שעברה ליד התחנה ואמרה לי שמחפשים אותי (וצר לי שלא שאלתי מה שמה), סו ופול התיירים מניו-זילנד שהלכו לברר לגבי האוטובוס ושֶל מלשכת התיירות שהזמינה לנו את האוטובוס. לפעמים נתקלים באנשים טובים באמצע הדרך. הם אמרו לי שזה גם בזכותי, כי אם לא הייתי טורח לפנות לאנשים זרים ולהגיד להם שיתכן שנצטרך לחכות עד לערב, דבר משרשרת האירועים הללו לא היה קורה.

06.05.18 עד הקצה

Isle of Skye כשמו כן הוא, אי הערפל. שמיכת ערפל עוטפת את האי, תחתיה הוא מתכרבל. תהיתי מה לעשות ביום הראשון. דבר ראשון, משום שהכל מותנה במזג-האוויר, להתקשר לברר מה לגבי השייט שהזמנתי ל-Loch Coruisk לעוד יומיים. אמרו לי שבעוד יומיים התנאים יהיו קשים להפלגה ויהיה כדאי להקדים למחר. כך עשיתי.

מי שנמצא בפריז, לא הולך לראות את מגדל אייפל? נדוש ככל שזה יהיה, הוא הולך. אם כך, גם אני אלך ל-Old Man of Storr, המסלול שכולם עושים בסקאי.

לכבישים בסקאי יש אישיות משל עצמם. סיבובים קיצוניים יחד עם עליות וירידות שמתאימות יותר לרכבת הרים מאשר לכביש. כשראיתי שורה של רכבים חונים בשני צידי הכביש, הבנתי שהגעתי לחניה של המסלול. ערפל כבר בתחתיתו, ערפל כבד בפסגתו. התחלתי לטפס מעלה. הנוף ממש יפה והערפל מוסיף לו הדר.

6b5707106beebfe0f567f01c7b15317a.JPG?l=6

ההליכה לא כל-כך קלה. הבוץ הרב מעיד על הגשם שיורד תמיד בסקוטלנד. אבל מדי פעם הסתובבתי וראיתי את הנוף שנהיה יפה יותר ככל שעולים. השביל עמוס בתיירים. זקנים ואפילו הורים עם ילדים קטנים. כולם עולים למעלה אל עבר מסך הערפל שהולך ונהיה כבד יותר. ולמרות הערפל, משהו בולט שם. יכול להיות? זה הזקן?

c3a93efb2854faea464ebd5e9587a609.JPG?l=6

השביל מתפצל לישר ושמאלה. כולם ממשיכים ישר לזקן. אני הולך שמאלה.

כאן אפשר לעלות אל שאר "האחים" של הזקן. עוד סלעים זקופים, שחורים מלאים בפטריות לבנות. או אולי זה סוג של טחב. כאן המסלול ריק יותר. רוב האנשים ממשיכים ישר ולא באים לכאן. חשבתי אולי בינתיים אני אסתובב כאן ואז הערפל יתפוגג ואני אוכל לראות את הזקן. אבל לא, הערפל נהיה סמיך יותר. זה הופך את הנוף למסתורי יותר. גורם לי לתהות מה יש באופק.

b9c1d08b675cb4b79c2d1a9b3fa1f8fd.JPG?l=6

חשוב מאוד איפה שמים את הרגליים, במיוחד בערפל שכזה. עליתי לאחד הסלעים האלו, אבל אי אפשר להמשיך הלאה, זה תלול מדי. הייתי חייב לחזור באותה הדרך שעליתי, להקיף מסביב ואז לראות את האדון. 50 מטר גובה. בני אדם כל-כך קטנים לידו.

1b86c49464a2777769e173be6f758597.JPG?l=6

הצלחתי לטפס ולעלות עד לבסיס שלו. רק לגעת, כמו במזוזה, כדי לחוש בדמות שניצבת כבר מיליוני שנים וראתה אלפי אנשים שבאים לכאן. סלע נוקשה, גס ומחוספס. אבל הרוח כל-כך חזקה כאן. המסלע של הקרקעית חלק מהמים של הגשם. אני לא יכול להזדקף ולעמוד יציב כמוהו. אני לא יכול לעמוד, לא יכול לזוז, אני תקוע כאן. תיירת מהקצה השני רואה אותי, היא הולכת כפופה לקראתי. "קח את היד שלי" היא אומרת ומושיטה לי יד. היד שלי קרה, רטובה ומלוכלכת. אחזתי ביד שלה, חמימה ורכה. כמו מלאך שבא לעזור לי. אבל גם היא פחדה להזדקף וללכת, אז הלכנו יחד יד ביד, כמו עמי ותמי. תיירת זרה שעזרה לי, סליחה שלא עשיתי את המעט ושאלתי מה שמך. זה הדבר הכי מכובד שיכולתי לעשות עבורה ולא עשיתי ברוב טיפשותי.

ירדתי את המסלול למטה. הדרך שוב מתפצלת, ישר המסלול הרגיל אותו עליתי, וימינה ל"יער". הלכתי ימינה משום שלא הייתי שם וגם ככה שני המסלולים מגיעים לאותו מקום. היער הוא בעצם סדנים של עצים כרותים, עצים שנטעו לטובת תעשיית העץ וכרתו אותם. הדרך הזו ארוכה יותר, אבל מתונה יותר.

אפילו שה-Old Man of Storr הוא מסלול נדוש שכולם עושים, לא כדאי לוותר עליו. מה גם שהוא לא כזה קל כמו שחושבים. הייתי בטוח שזה עניין של שעה-שעתיים. זה לקח לי ארבע שעות.

המשכתי צפונה והחנתי בחנייה שצופה לים. הבטתי דרומה וראיתי שהקשיש החליט להתנער משמיכת הערפל. תודה באמת, חיכית שאני ארד ואז תחשוף את עצמך?

b24ba57628fce345dc1e1e97d3645b87.JPG?l=6

המשכתי עם הכביש, רציתי להגיע לנקודה הצפונית ביותר בסקאי – Rubha Hunish. כשתכננתי בארץ, חשבתי שאני אשב שם על הקרקע, אצפה בים ואולי אבחין פתאום בזנב של לוויתן מבצבץ החוצה.

כדי להגיע ל-Rubha Hunish צריך לפנות ליד תא הטלפון האדום (אי אפשר לפספס, אין שם הרבה תאי טלפון) שליד היישוב Shulista. שם החנייה. יש שם שלט שמסביר על היישוב שפעם היה שם, Erisco. יש שביל שכנראה התושבים של Erisco יצרו, שביל מאבן. רק שהאבן לא רציפה ויש חלקים עם בוץ. כבשים בדרך יושבות ולועסות.

96b3d64795560cf8ce41c4bad5d3f96f.JPG?l=6

אני מגיע למה שהיה פעם היישוב Erisco, להריסות שלו. ההריסות שלו נמצאות מול הים, ליד טירת Duntulm. אפשר ללכת אליה, אבל סתם לא התחשק לי כי זה לא כל-כך קרוב. התחיל לרדת גשם. הרוח כל-כך חזקה. לא מדדתי, אבל זה הרגיש כאילו בעוצמה של 100 קמ"ש.

eda8e09392aedfd0aee59ccfc453459d.JPG?l=6

אני מבין למה אנשים כבר לא גרים פה היום. אבל איך אפשר היה לגור כאן פעם? ממה אנשים היו עשויים פעם שיכלו להתמודד עם התנאים האלו?

חזרתי לשביל. הוא מוביל לצריף שנמצא על מעלה הצוק משקיף לכל האיים סביב. ולמטה, לשון היבשה, הקצה הצפוני ביותר של סקאי.

96dfd2830e6b3c9c15a7e2410522d585.JPG?l=6

אי אפשר לעמוד כאן על קצה הצוק, הרוח חזקה מדי. חייבים לשבת או לשכב כדי להתבונן באופק. Rubha Hunish נמצאת בסוף העולם שמאלה. זה לא סתם ביטוי, זה נכון. מגיעים לקצה הצוק שנראה כמו סוף העולם, ואז כדי לרדת ללשון היבשה צריך לפנות שמאלה. יש שביל שיורד שמאלה, מטפסים מעל לגדר במדרגות מעץ, ואז יש ירידה תלולה ללשון היבשה. את הירידה עשיתי על ארבע. היא תלולה ומפחידה. כאן כבר אין אנשים כמו ב-Old Man of Storr. אין אף-אחד, רק אני וכבשים, אבל יש סימנים של עקבות נעליים בבוץ. אף אחד לא מגיע לכאן, זה באמת הקצה. חשבתי שאני אשב על הקרקע ואצפה בים, אולי יעבור איזה לוויתן מדי פעם ויעשה לי שלום. אי אפשר לשבת על הקרקע כי זה Bog (בדקתי עם האקדמיה ללשון, הם תרגמו את זה ל"בִּצַת כָּבוּל" – ביצה שמאפיינת את סוג הביצות של סקוטלנד). אי אפשר לצפות בים, כי הרוח נורא חזקה. ראיתי ציפור שניסתה לעוף והרוח העיפה אותה בחזרה למטה. זה ממש מרגיש כמו סוף העולם. חציתי את כל לשון היבשה והגעתי לסוף.

d85d35d2449b6784a6cce797ec3e426a.JPG?l=6

זהו, התכוונתי לחזור. הכי מהר זה ישר למקום שממנו ירדתי. איזו טעות! ישר זה אומר לחצות דרך הביצות. לא משנה כמה הנעליים עמידות במים, ברגע שגובה המים עובר את גובה הנעליים, הגרביים נרטבות לחלוטין. ואז כפות הרגליים קופאות מקור. טיפות הגשם כל-כך קטנות, מרגיש כאילו הן שורטות את הפנים. אבל לפחות עכשיו גם טביעות הנעליים שלי מוטבעות כאן בבוץ. הייתי כאן.

72279e94c1f635de298158c1975a8ff8.JPG?l=6

כשהתקרבתי לחנייה, ראיתי זוג תיירים צרפתים. "אתם הולכים ל-Rubha Hunish?" שאלתי אותם. כשהם ענו לחיוב, הזהרתי אותם מפני הביצות. אם אנשים אחרים עזרו לי, לפחות שגם אני אעשה משהו לאחרים. לעמק הפיות Fairy Glen לא היה לי כוח ללכת, הייתי כבר מותש. אבל כן הגעתי לישוב Uig שנמצא קרוב. ראיתי מסעדה והחניתי ליד.

עכשיו, אני לא יודע איך זה קרה לי, אבל אני מניח שזה היה כך:

הורדתי מעלי את השכמייה והמכנסיים התואמות, אז הבגדים שלי אמורים להיות יבשים מתחת כי הם הגנו עלי מהגשם. הנחתי את התיק שלי עלי כדי להוציא/להכניס דברים. התיק היה מקודם מונח על הקרקע וככל הנראה התחתית שלו נרטבה. נכנסתי למסעדה, ואז שמתי לב שכל אזור המפשעת שלי במכנסיים רטוב. זה בטח בגלל התיק. כולם יושבים לאכול, ורק אני חוצה את המסעדה כשאני נראה כאילו הרגע עשיתי פיפי במכנסיים. מטונף מבוץ ורועד מקור, רק רציתי לאכול.

07.05.18 Loch Coruisk גן עדן קודר

את אחד הדברים שהכי משכו אותי לסקוטלנד גיליתי בסרטון תדמית תיירותי של סקוטלנד ביו-טיוב. בסרטון רואים אגם קטן שנמצא בפסגה של הר, צופה לים ולמרחבים תחתיו. אגם גן עדן שאפשר לשכב על המים ולשכוח שהעולם קיים. לא היה שם לאגם בסרטון, לא ידעתי איפה הוא נמצא. חיפשתי וחיפשתי ברשת, עד שמצאתי: Loch Coir' a' Ghrunnda. אגם קטן שנמצא על הר בהרי ה-Cuillin השחורים, אליו ניתן להגיע דרך Loch Coruisk. הזמנתי שייט ללוך קורוסק דרך חברת Misty Isle Boat Trips.

http://mistyisleboattrips.co.uk/

השייט הוקדם ביום עקב תנאי מזג האוויר. נסעתי לכפר Elgol ממנו יוצא השייט. הדרך מפורטרי לאלגול אורכת כמעט שעתיים, אז יצאתי כמה שיותר מוקדם. דרך מסוכנת ומפותלת, אבל הגעתי בשלום. הזמנתי את הסיור הארוך, כך יש לי את מלוא הזמן להסתובב שם ואולי למצוא את האגם שרציתי למצוא.

הסירה יוצאת לדרך אל עבר Loch Coruisk. פסגות הגבעות המקיפות את האגם דוקרות את הערפל. ההרים שחורים, העננים אפורים, והמים אפלים. הכל כל-כך קודר. אם מישהו אי פעם חיפש תמונה שתגדיר לו מה זה מראה קודר, שישוט ללוך קורוסק.

d12e0ed5c247d7d1cfb24479760724a8.JPG?l=6

כשמתקרבים לקצה הדרומי שממנו נשפך האגם לים, חולפים על פני כלבי ים שרועים על הסלעים. מישהי בסירה אמרה שהם מזכירים לה נקניקיות. באמת, הם שוכבים על הסלע מבלי לזוז, כמו נקניקיות ששמים אותן בלחמנייה עם חרדל וקטשופ.

f13a7393b5ff994a5c1a239a386ef40d.JPG?l=6

כשהסירה עוגנת, כל אחד חופשי ללכת כאוות נפשו לאן שבא לו. אין מדריך או מסלול מוגדר. פשוט הולכים.

כולם הולכים מצד שמאל של האגם כי נראה ששם יותר נוח ללכת. עם זאת, הקרקע ביצתית לחלוטין. צריך לדלג בין הביצות, אבל עדיין נכנסים בתוך המים ומים מרטיבים את הגרביים. לקחתי איתי זוג גרביים נוסף שסגרתי בתוך שקית ניילון והכנסתי לתיק. חשבתי להחליף, אבל בשביל מה? בשביל שעוד זוג גרביים יירטב לי? בכל אופן, כשמגיעים לאמצע האגם, מצד שמאל המדרון נהיה קצת יותר מתון. הסתכלתי על תצלום האוויר שהדפסתי לי מ-GoogleEarth והבנתי שאפשר לטפס מהמדרון הזה אל עבר Loch Coir' a' Ghrunnda. ההרים מסביב נראים כל-כך גבוהים ומאיימים, וחשבתי לעצמי שאני פשוט אטפס קצת ואראה אם זה מתאים לי בכלל.

7ca58fed08bd54ac1e1cd12359474ad8.JPG?l=6

במהלך הטיפוס ראיתי חיה בקצה השני. לא יודע אם זו כבשה או אייל, אבל צילמתי בכל זאת. המשכתי לעלות, ואמרתי לעצמי שאני אעלה רק עד איפה שהמדרון מתיישר והופך להיות מעט מישורי. טיפסתי כשעה עד שהגעתי לקטע המישורי. מלמעלה אפשר לראות את לוך קורוסק, להסתכל ולהביט בנחלים שחוצים את המישור.

17472a17993ff054680b13fb4a4f04a0.JPG?l=6

מה לעשות? לרדת בחזרה ולהקיף את לוך קורוסק? או להמשיך לעלות ולחפש את האגם שלשמו באתי? הבעיה היא שמעכשיו, אחרי החלק המישורי, המדרון הופך להיות תלול וקשה יותר.

אז אני אמשיך לעלות.

זה כבר לא אזור ביצתי כמו מקודם. עכשיו יש סלעים משוננים וחדים. כל נפילה חותכת את העור שלי. הדילוג מסלע לסלע מצריך זהירות וזה לוקח כל-כך הרבה זמן לעלות. אמרו לי שבשעה 16:30 הסירה מחכה למטה איפה שהיא עגנה וצריך להיות שם כדי להפליג בחזרה ל-Elgol. בסדר, אני אספיק, אני אוכל לטפס את זה, למרות הסלעים.

e91cc62ff3b1303b9cf3b9702788b5e0.JPG?l=6

אני לא חושב כבר שנותרה לי ברירה, כאילו אני חייב לעלות את הכל. אם כבר הגעתי עד לכאן, לא עדיף שאני אמשיך עד הסוף? אבל הרגליים כואבות, זבות דם. אין לי יותר מים, שתיתי מהנחלים. אני מביט לכל עבר, זה נראה כמו גן עדן. ההרים, הגוונים, זה מדהים וזה אמיתי. ככה נראות הפינות הנסתרות בעולם שלנו. יפות עד כאב, ובאמת כואב לי כל הגוף. איך זה הגיוני שאף אדם לא מגיע לכאן מלבדי? אני היחיד שטיפס לכאן. כל-כך יפה פה, אבל כל-כך קשה להגיע לכאן. לא פלא שאנשים לא מגיעים. גן עדן קודר.

2df937ae55173ccd3c4367839d14c711.JPG?l=6

המשכתי לעלות. כמעט 16:00. הצלחתי לעלות את כל הקטע התלול, לפני קטע מישורי שמורכב כולו מסלעים גדולים, ואחריהם קטע תלול לחלוטין. אני יודע שמעבר לקטע התלול נמצא האגם שאני מחפש. אני אסיים לטפס את הכל, ואוכל לנוח בגן עדן, לצפות אל כל הנוף שמתפרש עד האופק. אבל עוד מעט הסירה מגיעה וצריך כבר לחזור. נאלצתי לוותר. אילו רק היתה לי עוד שעה, הייתי מצליח. נאלצתי להודות בכך שההר ניצח אותי. לא יכולתי יותר לטפס והייתי חייב לחזור למטה. יום יבוא ואני אצטרך להתמודד שוב עם ההר הזה.

זה הנוף מהנקודה הגבוהה ביותר אליה הגעתי. השמיים נראים בוהקים, אבל זה רק בגלל שזו האיכות של התמונה. הם אפורים לחלוטין.

e43bd6624e20d6b563a1a347d990db3a.JPG?l=6

ירדתי את הכל במהירות כדי שהסירה לא תברח לי. לא אכפת לי כבר שאני שוקע בתוך המים ונרטב לגמרי. זה לא משנה היכן הרגליים שלי דורכות. לא יכול להישאר כאן לבד, צריך לברוח מגן העדן.

כשהגעתי למטה, ראיתי ארבעה אנשים הולכים עם קסדות, חבלים, גרזני טיפוס ותיקים מלאים בציוד. אה, אז ככה עושים את זה?

הגעתי לסירה. חילקו לנו שתייה חמה וכיבוד קל. מזל, כי קפאתי מקור ושכחתי להביא איתי אוכל. לא אכלתי כלום חוץ מארוחת הבוקר. יושב בסירה, הבטתי בתמונות שצילמתי. החיה שצילמתי, זאת לא היתה עוד כבשה, זה היה אייל! לפחות את זה הצלחתי לתפוס.

460f276cb2818eb9091d503755126099.JPG?l=6

08.05.18 Quiraing

בבוקר החלטתי להסתובב בפורטרי. החנתי את הרכב בכיכר המרכזית ונכנסתי לחנויות. יש שם חנויות ספרים מגוונות מאוד, לא רק ספרים על מסלולים בסקאי. ספרים על ההיסטוריה של סקוטלנד, על הדת... לא דברים שאפשר להשיג בכל מקום. ולמרות זאת, קניתי רק ספר על מסלולים בסקאי. ספר מיושן ללא תמונות. יש בו איורים, כמו של פעם. זה קסם לי.

בספר כתוב על המסלול ל-Loch Coir' a' Ghrunnda, אותו חיפשתי אתמול, שזה המסלול הכי קשה. אסור לעשות אותו לבד. צריך להיות מצוידים עם ציוד מתאים ולא לשכוח אוכל והרבה מים. דבר נוסף, זאת בכלל לא הדרך המומלצת אל האגם. מאיפה שטיפסתי ניתן להגיע לאגם, אבל בספר המסלול הוא בכלל מהכיוון השני. אז אם מישהו אי פעם ינסה לטפס לשם, כמה עצות מועילות. דבר נוסף, כדי לטפס על הרי ה-Cuilin, צריך להיות מוכן פיזית, אבל לא פחות חשוב מכך, מוכן נפשית.

נסעתי בדרך למסלול ה-Quiraing. בדרך עצרתי במפל Kilt Rock. אין מה לעשות שם יותר מדקה. רואים את המפל, מצלמים, חוזרים לאוטו וממשיכים בחיים, הכל בסדר. יש שם רכב מסחרי שמוכר אוכל ושתייה ויש ספסלים – אפשר לשבת לאכול, לעשות מנוחה נעימה. הדבר שהכי אהבתי שם, זה שהגדר בנויה מצינורות חלולים. הרוח שנכנסת לצינורות, יוצרת מוזיקה שמכניסה אווירה מיוחדת.

בתכנת GoogleEarth ראיתי שאפשר להגיע ל-Quiraing דרך שביל שמתחיל ליד הישוב Dunans. הגעתי למה שחשבתי שזה השביל. החניתי את הרכב. היה שם עוד רכב עם משפחה של תיירים שגם רצו להתחיל את המסלול משם, אבל לא נראה אף שביל באופק. הם ויתרו ונסעו משם. אני התחלתי ללכת, עליתי על גבעה ועל עוד אחת. הסתכלתי לאחור על הרכב בחניה, והבנתי שזאת אולי הפעם האחרונה שאני אראה אותו, כי אין לי מושג איפה אני נמצא, לאן אני הולך, ואיך לחזור אחר-כך. בספק אם בכלל אני אפילו אמצא את ה-Quiraing.

חזרתי לרכב ונסעתי למקום ממנו מתחיל השביל הרשמי. לא כדאי לקחת סיכונים. החנייה של מקום ההתחלה של השביל הרשמי אמנם מפוצצת ברכבים ותיירים, אבל כדאי לנהור עם הזרם ולהתחיל משם את המסלול ולא לקחת סיכונים מיותרים.

הנוף לאורך כל המסלול מדהים. יש הרבה אנשים בדרך, כולם מחייכים ואומרים שלום. אם מישהו הולך מהר יותר מאחרים, פשוט יוצאים רגע מהשביל ונותנים לו לעבור. השביל בוצי מאוד, אבל לא ביצתי. זאת אומרת שהיום הגרביים שלי ישארו יבשות ואני לא אקפא מקור. כשהתחלתי את המסלול, החלק התחתון היה ללא ערפל, הערפל היה למעלה יותר וכיסה את החלק את העליון, זה שבעיקרון מהווה את החזרה (המסלול מעגלי).

7e6ce13772d4cfbde468090ead3feb4f.JPG?l=6

6e39aae69dbc47463439a78b0389fe6b.JPG?l=6

a52e95425c34925fb8b7f8bf70a67f7c.JPG?l=6

בסוף השביל יש עלייה מעט תלולה שמאלה. בסוף העלייה אפשר להמשיך ימינה. הבעיה היא שקבעתי עם סוכנות הרכב להחזיר את הרכב בשעה 18:00 ולא רציתי לאחר. הלכתי ימינה רק כדי לשבת לצפות בנוף ולאכול.

המשכתי את המסלול חזרה, החלק העליון, משום שהערפל כבר התפזר. ממש לא מומלץ לעשות את המסלול הזה בעת ערפל, זה מסוכן, ניתן ליפול מהצוקים. בכלל, מי שלא רוצה לעשות את החלק העליון, יכול לחזור דרך השביל התחתון.

b432bcd59cfeb8e18e7e50b8c6fbe1c7.JPG?l=6

החלק העליון הוא מעט ביצתי. אז בכל זאת הגרביים נרטבות, אבל רק מעט. אין שביל, פשוט הולכים, מדי פעם מתקרבים לקצה הצוק ומשקיפים מטה על צורות הסלעים שמקיפות את השביל התחתון.

5c3eb5f709fc1880633c2c6ecca49abf.JPG?l=6

170fc24e7c5bbb3357a1a5f254a48b81.JPG?l=6

21159fd7e00dbcb783856259d9e412c5.JPG?l=6

המסלול מסתיים באופן כזה שצריך פשוט לרדת למטה מן הגבעה ברגע שרואים את החניה. אזור בוצי מאוד, אבל לא ראיתי אף אחד מלוכלך מבוץ. זה משום שלא היתה לי מראה. אם היתה לי מראה, הייתי רואה מישהו אחד שכל הרגליים שלו מכוסות בבוץ כי הוא דפק חליקה לתוך הבוץ בדיוק כשהוא סיים את המסלול.

נסעתי להחזיר את הרכב והלכתי לחפש מסעדה בפורטרי. אספתי צמד תיירים מאוסטריה, היה ממש נחמד שפתאום יש עם מי לדבר. הפלא ופלא, פעמוניות פורחות בצידי הכביש.

c5ed530a4502f77c5d0fc3523a27f1cf.JPG?l=6

09.05.18 נסיעה ל-Isle of Mull

להתראות אי הערפל. לקחתי אוטובוס ל-Fort William. זה הזמן לספר שאם מישהו מתכוון לנסוע לסקוטלנד ולקחת אוטובוס לאחד היעדים הגדולים, מומלץ מאוד להזמין כרטיס מראש כדי לא להיתקע. עלה בחור לאוטובוס ורצה להגיע לגלאזגו. הנהג אמר שלפי הרשימה האוטובוס מתמלא בפורט וויליאם לגלאזגו בכל מי שהזמין כרטיס מראש ואין לו מקום.

בתחנה המרכזית של פורט וויליאם לקחתי אוטובוס ל-Oban. שם אישה שאלה אותי בעברית אם אני ישראלי. איך אנחנו מזהים את עצמנו בחו"ל. הפעם היחידה שיצא לי לדבר עברית בסקוטלנד. מאובן לקחתי מעבורת ל-Isle of Mull, התחנה הבאה.

הגעתי לכפר Salen, שם השתכנתי.

990de18ceb35e3b2b52baf169b4baf55.JPG?l=6

10.05.18 מחלת ים

נסעתי ליד Isle of Ulva לקחת משם שייט לאייםStaffa ו- Treshnish עם חברת Turus Mara. יום קודם התקשרתי לוודא שהשייט אכן יתקיים עקב מזג האוויר.

Are you a good sailor? שאלה אותי האישה מהצד השני של הטלפון. הבנתי שהים הולך להיות סוער. עד כמה סוער? זה הרגיש כמו שעתיים רצופות בתוך רכבת הרים. כשעליתי לסירה החלטתי את אחת ההחלטות החכמות ביותר שהיו לי בחיי: הוצאתי את הכריך שהבאתי ואכלתי אותו. תיכף נבין מה "חכם" בזה. בתחילה נהניתי מהשייט. הסירה עולה על גל גבוה, יורדת אחריו מטה וחוזר חלילה. נחמד, אבל אחרי שעתיים זה כבר מוגזם.

מתקרבים ל-Staffa, רואים את עמודי הבזלת והמערות. הים עטור קצף לבן מגלים שנשברים. רב החובל מכריז כי עקב הים הסוער לא נעגון באי. אז בשביל מה שילמתי ובאתי?

אנשים בסירה נדחקים כדי לצלם את האי בצורה שנראתה לי דורסנית מדי. זה הרגיש לי לא נעים. עם כל הטלטלות של הסירה, זאת התמונה הנורמלית היחידה שהצלחתי לצלם.

3f26051ce653d85b16eecf72c2887d3a.JPG?l=6

ממשיכים ל-Treshnish. הבחור שיושב לידי מוציא כריך ומתחיל לאכול. הסירה נוטה בזווית של 75 מעלות, ושנייה אחר-כך בזווית של 75 מעלות לצד השני. האישה שמולי מקיאה לתוך שקית, והאיש שלידי מוציא את הכריך השני. האוכל עולה לי, הראש מתפוצץ לי. אני עוצם את העיניים כדי לא לראות את הסירה מטלטלת. כשאני פוקח אותן, אני רואה את הסירה נוטה על צידה והגלים מכים בחלונות. אני רוצה לקום להקיא בשירותים, אבל אם אני אקום אני אפול על שאר האנשים ואקיא עליהם. אני מנסה להסדיר את הנשימה שלי, והבחור שלידי מוציא את הכריך השלישי. בתיאבון!

מתקרבים לאי. אבל לא, הסירה לא עוגנת. היא מתחברת לרפסודה ממונעת שמתחברת לאי ועליה עולים. אנשים קמים כדי לעלות לרפסודה. אני לא רוצה לקום כדי לא ליפול, אבל אני לא יכול להישאר בסירה הזאת. אני יוצא החוצה, סוף סוף אוויר. אבל הרפסודה מורכבת מכמה לוחות וזה שוב פעם מרגיש כמו רכבת הרים. יש חבל שצריך להחזיק וללכת לאורכו. איך אפשר ללכת ישר?

זהו, יבשה! עליתי על האי! האדמה לא זזה, היא יציבה ונשארת במקום. הרב חובל מבקש מהאנשים לטייל באי, כי בדרך-כלל כולם נעצרים מול אתר הקינון הראשון של תוכוני-הים (Puffins) ושם הם נמצאים שעתיים ומצלמים את הציפורים. ומה כולם עשו? עלו לאי, ונעצרו כמו עדר שם. במקום לסייר באי, לראות את הבתים העתיקים, את הפרחים, את שאר אתרי הקינון של כל מיני הציפורים שהיו שם, הם נעצרו בנקודה אחת.

8991f2ef4651da0c08784df103004279.JPG?l=6

בזמן שכולם קברו את הפרצוף שלהם בעדשת המצלמה וצילמו את תוכוני-הים, אני ראיתי שחף עף עם דג בתוך המקור, עיט חג סביבו באלימות, עד שהשחף התייאש, פתח את המקור והעיט חטף את הדג. הרמתי מיד את המצלמה כדי לצלם את ההתרחשות המדהימה. הצלחתי לצלם שמיים כחולים, ללא שחף, ללא דג, וללא עיט. זה קרה מהר מדי. אבל זה קרה במרחק מטרים בודדים ממני, עד כדי כך שיכולתי לחוש במבט התוקפני של העיט, ורק אני ראיתי את זה. כולם המשיכו לצלם את תוכוני-הים.

c45ca5d016bacf5c4014a598b66e0ad4.JPG?l=6

המשכתי ללכת. מסתבר שיש עוד אוכלוסיות של ציפורים באי. חלקן סקרניות, חלקן רועשות, יש מושבות שלמות.

eef9f59ed2c6e9672df56b051be3fea5.JPG?l=6

69bd5372b3a0148498b7031af229c7a4.JPG?l=6

ראיתי ארנב גדול. הוא הבחין בי והחל לרוץ, התחבא מאחורי סלע. עקבתי אחריו. ראיתי אותו מתנשף בכבדות. יכולתי ללכת מעבר לסלע כדי לראות אותו טוב יותר, אבל ייתכן שהוא פחד. לא רציתי להפחיד אותו יותר והסתפקתי בלצלם אותו מנקודת המבט שעמדתי בה.

051625a7fe9a9b1c9a90524ad533dc40.JPG?l=6

זהו, עברו שעתיים על האי. צריך ללכת לכיוון הסירה. להתראות תוכוני-ים.

a087349c1e78cb4f15a687f4482afc7f.JPG?l=6

טלטלות הסירה לא חזרו על עצמן. בחזור הים היה רגוע יותר. עצרנו ליד מושבה של כלבי ים. הם היו גדולים יותר ממה שראיתי קודם והיו גם חברותיים, קפצו למים והתקרבו להתבונן בסירה, לא שכבו כמו נקניקיות על הסלעים. כולם קמו לצלם אותם, אבל לא היה לי חשק להצטרף לעדר.

עובד מטעם החברה עבר בסירה ואסף את התשלום מכולם. לא הבנתי למה שילמנו מחיר מלא אם לא עצרנו ב-Staffa. לא עניין אותי לראות את הציפורים, באתי בשביל ללכת בין עמודי הבזלת העצומים. משלמים מחיר מלא על שני שליש תמורה ומחלת ים.

11.05.18 Isle of Ulva

בוקר חדש ללא כאבי ראש, בחילות וסחרחורות. התלבטתי בין לנסוע לדרום Mull לבין לנסוע לאי אחר צמוד – Ulva. בחרתי באלבה רק כי הוא קרוב יותר. מגיעים למקום ממנו לוקחים את השייט ל-Ulva. שם מזמינים את השייט באמצעות שלט שמזיזים את הלוח כדי שיהיה אדום ולא לבן. נהג הסירה רואה מהצריף שלו שזה התחלף לאדום ומגיע.

6ab257231653e1362bc917f08bb55aca.JPG?l=6

כמו במיתולוגיה היוונית, כשמתים ויורדים לעולם השאול, צריך לשלם למשיט הרפסודה כדי שייקח אותנו לעולם הבא. גם כאן בדיוק אותו הדבר. מתקרבת הסירה, האיש נותן יד ועוזר לעלות לסירה. הגלים נכנסים לתוכה, אבל השייט נמשך רק כשתי דקות אז לא מקבלים מחלת ים. ואז מגיעים לעולם הבא. יערות קטנים אך מגוונים, רק שישה תושבים גרים כאן. אין כבישים. הבתים מרוחקים. כמעט ואין אנשים. a5eda79cce19fadcdb591a19c2019da1.JPG?l=6

9695148128d749b1feeda8437ce186f8.JPG?l=6

קיים שילוט ויש שבילים מוסדרים. ראיתי שלט המורה על עמודי בזלת הקרובים לחוף, אבל לא הצלחתי לפתוח את השער המוביל לשם. המשכתי ליער שקיים בו רק צבע אחד: ירוק.

3fef76e66b1095b8e43c88cf61dc6afd.JPG?l=6

71d2081c4273fa47b157b744961b05df.JPG?l=6

לכל עבר בו הסתכלתי, הכל ירוק. אבל אחרי שעברתי עוד שער, פתאום נוף שיצא מתוך מערבון. ומלוות אותו רוחות חזקות מאוד.

2b094c1156fb4b75000a7f6c3a790af1.JPG?l=6

משהו תפס את העין שלי. לא הבנתי בדיוק מה אני רואה. כיוונתי את המצלמה ומיקדתי את הזום כמעט עד הסוף. קשה להחזיק את המצלמה כשיש רוח שכזו. צילמתי והסתכלתי בתמונה: להקת איילים. לא ראיתי זכר עם קרניים, אבל יכולתי לספור חמישה איילים. חשבתי אולי להתקרב אליהם. ואדי מפריד ביני לביניהם. אולי בהמשך אני אפגוש זכר עם קרניים מרשימות, אז לא כדאי עכשיו לבזבז זמן ולהתאמץ לחצות את הואדי ולהגיע אליהם. ואם בהמשך אני לא אמצא קרניים, אני אחזור לכאן.

5efb0ab940baaa1a7c5984b0bf5a1a96.JPG?l=6

כשנתקלים בהזדמנות, לא צריך לפנטז אולי בהמשך יהיה משהו יפה יותר. כי אין. ולא צריך לחשוב שבחזרה ההזדמנות תחכה. כי היא לא. לא ראיתי זכר בעל קרניים מרשימות, וכשחזרתי להקת האיילים כבר לא היתה שם. אבל ראיתי שלוליות עם ראשנים של צפרדעים.

בהמשך הדרך מגיעה לכפר הרוס Ormaig. בתי אבן נטושים.

e6c6faf645eb4a89c20afee5899c2eb2.JPG?l=6

חזרתי את כל הדרך עד למזח. ליד המזח יש מסעדה שנקראת The Boathouse. מפעילות אותה שלוש בחורות. בבוקר עולה מהמקום ריח נפלא של מה שהן אופות. הן גם גובות את התשלום על הסירה. פעם גרו יותר אנשים באי הזה. היום לא נותר אף-אחד, רק שישה תושבים, והמדינה מתכוונת למכור את האי לקונה פרטי. יתכן שאם מישהו יקנה את האי, התושבים יאלצו לעזוב. לכן הם מבקשים תרומות על-מנת שיוכלו לגייס מספיק כסף לקנות את המקום לו הם קוראים בית.

לא ניתן להישאר לישון על האי, אלא בתיאום עם התושבים. הסירה האחרונה ל-Mull יוצאת בסביבות 17:00 או 18:00. לא ניתן להשאיר רכב חונה למשך הלילה בחנייה ב-Mull, אלא עם תיאום מראש.

חזרתי ל-Mull. נסעתי בדרך סתם כדי למצוא משהו. לא יודע מה, אבל משהו. הגעתי ליער Ardmore. יער מחטני של עצים שכנראה משמשים לתעשיית העץ. יש כתמים של עצים לצד כתמים של שטחים מבוארים ושביל. הלכתי בשביל, וחשבתי אולי אני אכנס לתוך העצים. זה כאילו לעבור לתוך מימד אחר. למרות שלא ראיתי אף-חיה, היער רועש. העצים כל-כך צפופים והרוח גורמת לענפים להתחכך אלה באלה. כל מיני צלילים הם מפיקים. הכל נראה אותו הדבר. המבט ימינה מראה את אותו הנוף בדיוק שהמבט שמאלה מגלה. אלמלא היו עצים שנפלו, לא הייתי יודע מאיפה באתי ולאן אני הולך. לא רואים את האדמה, הקרקעית בנויה מכרית רחבה של טחב.

9dbd52aebf9214154f83106ba5da2e31.JPG?l=6

da453dc0619690300009b7facead9eb9.JPG?l=6

20a2eaf38ae06a4ebabb3165fd155327.JPG?l=6

המשכתי לעיר Tobermory, מסרתי את הרכב, ושוטטתי לאורך המזח. יש חנויות נחמדות, רק חבל שחלקן היו סגורות.

לא ראיתי מספיק מ- Isle of Mull. תכננתי להגיע לדרום האי בו יש קשתות אבן טבעיות ועזי בר, אבל זה לא יצא. טוב, מחר גלאזגו.

12.05.18 נסיעה לגלאזגו

לקחתי אוטובוס מ-Salen ל-Craignure שם יוצאת המעבורת ל-Oban. מדהים לראות איך הם מסדרים את הרכבים בתוך המעבורת. מכוניות פרטיות, אופנועים ואפילו משאית. כולם נכנסים ויש סדרנים שמסדרים אותם. שטים וחולפים על פני מגדלורים שיושבים על סלעים בולטים מהים.

כשהגעתי ל-Oban, חשבתי קודם לקחת את האוטובוס ולא את הרכבת (שניהם יוצאים באותו הזמן). אבל היות וראיתי ב-Isle of Skye שיש בעיה באוטובוסים כאשר אנשים מזמינים מראש כרטיס, לא רציתי להישאר תקוע שם עד הערב והלכתי לרכבת. את כל המושבים ברכבת הזמינו, אבל לפחות אפשר לעמוד. הדרך לגלאזגו מהרכבת אכן יפה, ובגלל שעמדתי ליד הדלת היתה לי תצפית לשני הצדדים. באמצע הדרך חיברו עוד ארבעה קרונות ואז היה לי מקום לשבת.

הגעתי לתחנת הרכבת בגלאזגו, משם לתחנת הרכבת התחתית ויצאתי לרחוב בתחנת Hill Head. חטפתי הלם תרבות: באתי מ-Salen בבוקר, כפר קטן עם שלושה רחובות, ויצאתי לעיר הכי גדולה בסקוטלנד. כאן זרים לא אומרים שלום ומחייכים לכל אחד.

13.05.18 גלאזגו

מול בית המלון נמצא הגן הבוטאני. היום היה יריד סחלבים. כל מיני צורות וצבעים, היה מרשים. הגן מכיל פארק עם עצים אותו פוקדים תושבי העיר, סתם יושבים על הדשא ונהנים מהשקט, וחדרים לפי נושאים – צמחים טורפים, צמחים לאזורים צחיחים, שרכים, צמחי מים...

משם הלכתי בשדרת Byres Road. שדרה מלאה בחנויות שהן ההיפך מהמותגים שיש ברחובות של התיירים. מהשדרה מתפתלות סמטאות בהן גם יש חנויות קטנות ומסעדות.

נסעתי ברכבת התחתית למוזיאון קטן – The Tenement House. בקומה הראשונה יש תצוגה כללית של איך היו החיים בשיכונים בגלאזגו בתחילת המאה ה-20. יש תמונות עם כיתוב לפי נושאים, החל מאיך היו מנקים את הבתים ואיך שרדו את ההפגזות במלחמות העולם.

בקומה העליונה יש דירה שנשתמרה כמו שהיתה פעם. בדירה היתה גרה אישה שאגרה כל מיני דברים. יש שם עיתון משנת 1942 המספר על הבריטים שתוקפים את הצבא הנאצי במצרים. הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשנכנסתי לדירה הוא הריח. כשנכנסתי היתה בחורה שהחלה להסביר לי ומיד עצרתי אותה: "יש כאן ריח של גז", אמרתי לה. חשבתי שיש דליפה של גז וזה מסוכן, אבל לא, זה מהנורות. הנורות בתקרה מקוריות, הן פועלות על גז. אני הייתי משתגע אם הייתי גר ככה כמו פעם. זה היום הראשון של אותה בחורה בעבודה, איך התרגשתי בשבילה. אמרתי לה "Congratulation". אני לא יודע אם זה מה שאמורים להגיד באנגלית על יום ראשון בעבודה, אבל נראה שהיא הבינה. בכל אופן, יש שם אנשים שעונים על כל שאלה ושמחים להסביר. היו שם תיירים זקנים שאפילו הכירו חלק מהמכשירים. רציתי ללכת לדירה ממול כדי להשוות, אבל זאת כבר דירה פרטית שגרים בה.

de380086fe427d42916689057f304540.JPG?l=6

הייתי שם רק איזה עשרים דקות, אני לא חושב שיש מה לעשות שם יותר משעה, אבל זה היה נחמד להעביר קצת מהצהריים שם.

בערב הלכתי להופעה במועדון Oran Morr. במקרה היתה הופעה של זמרת בלוז שאני אוהב ליד המלון שהשתכנתי בו. איזה צירוף מקרים, איזו דרך נפלאה ללילה האחרון שלי בסקוטלנד.

אז לא שוטטתי ביער שופע בפריחת פעמוניות, לא גיליתי פיות שמסתתרות מתחת לפטריות וגם לא ראיתי איילים עם קרניים מרשימות. אבל כן ראיתי אנשים שמחייכים ואומרים שלום, זרים שמושיטים יד לעזרה, ואנשים שסתם נחמדים בלי סיבה, רק כדי להיות נחמדים. אז תודה לך סקוטלנד, אני אשתדל להיות נחמד לאחרים ולהושיט יד לזרים, סתם בלי סיבה, רק כי ככה צריך.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של naord?

לכל הפוסטים של naord »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לאדינבורו

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×