תמונות קצרות מאמסטרדם

תמונות קצרות מאמסטרדם: אחת בלילה בתחנה המרכזית, בתי הקפה על השוקו החם העשוי מחלב עתיר שומן, השמש מפזזת על התעלות, המוני אדם בדרכם אל\מהשוק של יום שבת, בלונדיניות על האופניים ..וגם - כפר מחוץ לעיר, עזים, ברווזים, ומילקשייק שוקולד חלומי מול תחנת רוח אחת...

תמונות קצרות מאמסטרדם - תמונת קאבר

בכתבה זו:

בתי הקפה והקופי שופס

הנחיתה. אחת בלילה ואנחנו בתחנה המרכזית באמסטרדם. הבניין מדהים למרות העייפות. פשוט ארמון. אני מחפש מונית ובודק במפה היכן לעזאזל אנחנו בכלל. המון בני תערובת מסוממים ו\או שיכורים עומדים בקבוצות. לפתע יוצא אלי צעיר בלונדיני עם ראסטות ומבט של בראד פיט. "דו יו ניד הלפ?" שואל אותו איך מגיעים לאיזור של המלון. הוא מסביר לי בפירוט ולבסוף שרואה שלא הבנתי אומר: "קאם, אייל טייק יו, איטס נוט פאר". הודיתי לו בנימוס ותפסתי מונית. אנשים מדהימים האמסטרדמים.

בתי הקפה או מה שנקרא eetcoffee (להבדיל מהקופי שופס). שוקו חם עשוי מחלב עתיר שומן (שלא כמו בישראל, בה החלב מוגבל לגג 3% ואלק מועשר) עם שכבה עבה של קצפת, השולחנות הקטנטנים שעומדים על השיפוע של הגשר על התעלה, השיטה החביבה בה לא צריך לחכות למלצרית אלא לוקחים מה שרוצים בדסק, משלמים ואף אחד לא מציק לך שעתיים. מותר לעשן, בכל מקום מותר לעשן. חוץ, וזה "חוץ" גדול מסכיפהול, שהוגדר שדה תעופה ללא עישון. אתה נוחת אחרי 5 וחצי שעות, סובל מהרעלת חמצן חמורה, הסיגריה והמצית מוכנים ביד עוד מאז שעברנו מעל יגוסלביה ואסור לעשן בכל השדה. אבל היינו בבתי קפה. השמש מפזזת על התעלות, המוני אדם בדרכם אל\מהשוק של יום שבת והבלונדיניות על האופניים, אח, הבלונדיניות על האופניים.

הבלונדיניות על האופניים: אתה יוצא מהמלון בשעת בוקר מאוחרת וגדודי בלונדיניות על אופניים חולפות על פניך. כל אחת מהן היתה גורמת לבר רפאלי להחוויר ולמהר לטלפון הקרוב לקנות מיד כרטיסים חזרה ארצה. אין דרך לתאר תמונה יותר סקסית מבלונדינית על אופניים, מחזיקה סיגריה או פלפון או סתם רוכבת ובוהה בך בעיניה הכחולות. והן רבות. והן מתרבות. ולמרות כל זאת, אחת לחמש (ובטח אם זה היה בישראל כבר היתה קמה עמותה כזו) היא ברונטית עם צבע עור מוקה מדהים. והן יותר יפות מהבלונדיניות.

קופי שופס איך אפשר לחוות את החוויה האמסטרדמית ללא ישיבה בקופי שופ, עננים ירקרקים ושמחים מסביבך, אנשים צעירים צוחקים בקול רם ממראה כלב שנובח על העוברים ושבים, מוסיקה רכה, ראסטות, תמונות של גראס ענקיות, חנויות לממכר כל אביזרי העישון האפשריים (כולל באנג ענקי בצורת זין) והלהיט החדש באמסטרדם- הפטריות. בניגוד למה שנהוג לחשוב, הסמים הרכים אינם חוקיים באמסטרדם. בתוקף איזשהי תקנה עירונית שהוציא ראש העיר הקודם הוסדרו הקופי שופס והוענקו להם רשיונות (שבינתיים כבר בוטלו) ועישון גראס הוגדר כבעיה מנטאלית ולא התמכרות רפואית. העניין הוא שהם עדיין לא יודעים איך לאכול את הפטריות (חלקם דווקא כן: בתה, כחטיף ואפילו מעשנים אותם) וכרגע הם נסחרות אפילו בחנויות הטבע. ולמרות הלגליזציה לכאורה, ולמרות חנויות הסקס (שלא לאמר רבעי הסקס, ראה להלן) אין בעיית פשע רצינית באמסטרדם, האנשים חייכניים ואדיבים להפליא, ועל הבלונדיניות כבר דיברנו?

לתחילת הכתבה

החלונות האדומים

רובע החלונות האדומים די מאכזב. לא התכוונו ללכת לשם כמובן, אנחנו נגד ניצול נשים והצגתן לראווה בחלונות תחת אורות אדומים שגורמים להן להראות כל כך סקסיות שהן שולחות מבטים חצי מבויישים חצי מזמינים, אבל היינו בדרך לאנשהו (תנו לי רגע להזכר לאן היינו בדרך...אה, כן, לרובע החלונות האדומים) אז עברנו דרך הרובע. בקיצור, מה שנחמד שם זו הפרהסיה.

קבוצות מאורגנות של תיירים אמריקאים ויפנים (כולל המדריך עם הדגל!) עוברות בין החלונות, נכנסות ביחד לאיזה מופע סקס (שהשלט בחוץ מבטיח בעברית- זיון על הבמה) והכל בין כנסיה עתיקה מהמאה ה- 17 ומגדל שמירה בן 400 שברקע עננים ירקרקים משמחים את ליבך והבלונדיניות...אה, רגע, שם לא היו בלונדיניות על אופניים.

לתחילת הכתבה

הנוף העירוני

מדהים, מעורר שלווה, נינוח. בניינים עקומים (ממש עקומים, הם כל כך צרים, וכל כך זקנים, שהם פשוט מתעקמים) ויפהפיים, עם ווי התליה המעוטרים בראש כל בניין, רובע האמידים (שהפך לרובע הבנקים) עם הכניסות הנפרדות למשרתים, התעלות שחוצות את הכל (למי שלא היה, אמסטרדם, כמו 20% משטחה של נדרלנד, נכבשה מהים (אומרים נדרלנד ולא הולנד, הולנד זה רק מחוז בנדרלנד).

לשון אחר, ייבשו את הים והקימו ערים ומחוזות חקלאיים תוך שליטה במים באמצעות תעלות מתוכם המים נשאבים ומוחלפים), הגשרים המקסימים עליהן רוכבות בלונדיניות על אופניים, פעמוני הכנסיות שאחת לחצי שעה מנגנים קונצרט שלם (שאכן הוא מענג בהתחלה אבל שעמדנו באיזשהו תור לאיזשהו מוזיאון והפעמון לא הפסיק לנגן כל 10 דקות מנגינה אחרת, מישהו כבר צעק באנגלית "אינאאאאאאפפפ" וכולם התגלגלו מצחוק), בתי התעלה המקסימים (בשל חוסר מקום אנשים ביקשו וקיבלו רשיון לבנות בית על המים, מעין בית סירה מקסים), השווקים המדהימים (עם כריכי הדג עתירי הבצל והמלפפון החמוץ-מתוק), רחובות חנויות היוקרה עמוסי האנשים ועוד.

והכי נחמד, הכל שם כל כך קרוב וכל כך קל להתמצא (אם כי יש להם נטיה מוזרה לשנות את שם הרחוב כל בלוק) בעזרת התעלות. ביום האחרון סתם הסתובבנו לנו בנחת ועברנו את כל העיר שוב.

לתחילת הכתבה

מחוץ לעיר

צאו, צאו מחוץ לעיר. יש סיורים מודרכים כך שלא צריך להתאמץ ולשכור רכב (ואם אתם כבר מחליטים לעשות רשיון בי"ל, לכו לאיסתא, מהיר, זול ולא צריך תמונה). יוצאים לכפר והכל ירוק, פרות הולנדיות שמנות רועות במרחבי ירק עצומים (כל אחת - שוקולד עלית), כפרי דייגים לשעבר שהפכו למרכזי תיירות, תחנות הרוח הציוריות, סרט.

נסענו לבקר באיזה כפר הולנדי קטן (מתנצל מראש, לא התאמצתי לזכור את השמות ההולנדיים אבל זה היה בווינדמילד, איזור תחנות הרוח לשעבר, מצפון לאמסטרדם) ואיך שירדנו מהאוטובוס כולם התחילו להזיל ריר ולרוץ אחוזי אמוק לכל הכוונים. הכפר היה אפוף ריח שוקולד מתקתק מדהים וכל התיירים המסכנים, שנתנו להם חצי שעה להסתובב בכפר, רצו מבית לבית וחיפשו מהיכן מגיע ריח השוקולד.

רק הכותב החביב ואשתו התיישבו עם מילק שייק שוקולד מול תחנת רוח חביבה, עז ידידותית וכמה ברווזים חביבים ולגמו בשלוה. שהסתיימה לה החצי שעה עלינו (כרגיל אחרונים) לאוטובוס עם חיוך מאוזן לאוזן כך שכולם חשבו שמצאנו את מקור הריח וכוסות השוקו שבידינו הן ההוכחה הניצחת לכך. ואני בטוח שהיה איזה תייר יפני שנדר לעצמו נדר באותו יום לחזור לכפר ולמצוא את מקור המילקשייק הסודי (ואין זה חשוב כלל שבעצם המילקשייק, טעים ככל שהיה, יצא ממכונת מילקשייק סטנדרטית באחת החנויות המקומיות).

לתחילת הכתבה

הדפס| שמור למועדפים| שלח

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר

הוסף תגובה

התחבר כדי להוסיף תגובה:

זה לא הבתים שעקומים, זו הרצפה של הקופי שופ שהתעקמה

למה תמיד ישראלים משווים כל דבר לישראל??

חמוד ומעניין

סגור