20. ארה"ב וקנדה 2013 - אלסקה - מפרץ הנסיך וויליאם - מטיילים בואלדיז ובקורדובה ועוברים בוויטייר

תמונה ראשית עבור: 20. ארה

יום ראשון 23.6.13 - קרחון קולומביה, וואלדיז

את הבוקר החצי פותח בהליכה לסיבוב סופר. הוא חוזר עם כל הדברים הבריאים והחשובים - בירה, קפה וקולה devil.

הוא ממשיך למשרדי חברת ההפלגה ורוכש כרטיסים להפלגה היום ולשמחתנו הם מקבלים את הקופון שיש לנו, למרות שמדובר ביום ההפלגה (על פי התנאים היבשים, שמפורטים על הקופון, יש צורך להזמין מקום מראש לשימוש בו). כך אנחנו חוסכים 120$, עלות כרטיס למבוגר. הוא גם עושה כבר את הצ'ק אין ומקבל את כרטיסי העליה לסירה, כך שלנו נותר רק להגיע סמוך לשעת ההפלגה.

אחרי שכולן מתעוררות ולבושות, אני יוצאת לסיבוב שני בסופר, לקנות קצת נשנושים להפלגה וחוזרת עם פירות, ביגלה ועוגיות. ביציאה מהסופר אני משוחחת קצת עם הקופאי הנחמד על מזג האויר, שלשמחתי הולך והתבהר (נושא סתמי לכאורה, אבל מסתבר שבשנה שעברה היו להם כאן רק שישה (!) ימי שמש כל הקיץ. הוא טען (בצדק) שקיימים ציפיה וצורך אחרי חורף קשה ומרובה שלג שהקיץ יהיה נעים ושמשי ושרצף עונות קיץ כמו בשנה שעברה מתיש ומדכא לאורך השנים).

אל הקראוון אני חוזרת ברגע האחרון ממש, כשהבנות כבר חגורות באוטו ומוכנות לתזוזה. אנחנו שוטפים בזריזות את הפירות ואורזים את החטיפים הנוספים. המעילים כבר ארוזים מקודם והבנות חמושות בפליזים (בכל זאת הפלגה לקרחון).

אנחנו מגיעים בדיוק בזמן (חונים ממש מול הרציף ממנו אנחנו מפליגים), מעמיסים את התיקים, ובמזג אויר מושלם עולים לסירה.

החלל הפנימי של הסירה מחולק לשולחנות וספות. אנחנו מקבלים שני שולחנות (ארבעה ספסלים, שבד"כ מושיבים בהם שמונה אנשים) זה מול זה ונוח לנו ומרווח (ומזל שלא מושיבים מולנו אנשים זרים. הבנות לא נחות לרגע כמעט, למעט בשעת הארוחה. הן אמנם לא מפריעות לאף אחד, לא מרעישות במיוחד ומתנהגות יפה, אבל אם היו יושבים איתנו מבוגרים זרים ששילמו ממיטב כספם לשיט רגוע, הם לא היו מקבלים בדיוק את מה ששילמו עבורו...).

הבכורה מביאה איתה מחברת ועיפרון, מה שמעורר מחאה ותלונות מצד כל השאר (וגם מריבות כמובן). היא מעבירה את השיט, בין היתר, בכתיבת יומן מסע ובציור חיות ימיות.

ההפלגה שלנו לקרחון נהדרת ועולה על כל הציפיות. השילוב של מזג האויר הנפלא, המפרץ הכחול שטוף השמש, הנופים המופלאים והשיט הנעים והמלא בעניין פשוט מושלם.

כך, למשל, אנחנו רואים המון חיות ימיות בשיט הזה:

המון sea otters (ממש על ההתחלה נקרית לה בדרכנו קבוצה חביבה שנחה לה), אריות ים (מעט על הבויה (אפילו צפינו במריבה בין שניים על המקום עליה) ורבים רבים על החוף המסולע של אחד האיים), ציפורי פאפינס ונשרים (הצצנו על אחד מהם באמצע ארוחה של דג טרי).

אבל, ללא ספק, גולת הכותרת של חיות הים שנתקלנו בהן הם שלושה לויתני אורקה (killer whales), שני בוגרים ותינוק אחד שאנחנו מצליחים לאתר במים בדרכנו חזרה מהקרחון. הקפטן עוקב אחריהם למשך זמן מסוים ואנחנו נהנים (דמיינו הרבה קולות וואו ומצלמות מתקתקות) מהמופע של החיות הנדירות האלה.

הקפטן מבקש מאיתנו להשתדל לא ליפול למים... בסופו של דבר, אחרי זמן מה אנחנו מניחים להם על מנת לא לגרום להם למתח מיותר וממשיכים בדרכנו.

חוץ מהחיות, הנוף הנפלא. השמים כחולים, הים רגוע רוב הזמן.

אנחנו צופים על מפלים יפים שיורדים היישר לים.

כמו כן אנחנו רואים המון המון גושי קרח כחלחלים במים. אחד מהם מתהפך בתיאום מושלם עם הסבר הקפטן על התופעה של שינוי במרכז הכובד של הקרחון עקב המסתו.

כשאנחנו מתקרבים לקרחון קולומביה (אבל עדיין רחוקים) שברי הקרח סביבנו מהפנטים ביופים, אבל כמותם וגודלם לא מאפשרים התקרבות לקרחון עצמו ואנחנו מסתפקים בתצפית ממש (אבל ממש) מרחוק.

על גושי הקרח אנחנו מצליחים לראות כלב ים חמוד. העובדים מושים את אחד הגושים מהמים ועוברים בין הנוסעים. הבנות וגם אנחנו מחזיקים בגוש הכבד והדחוס. הבנות לוקחות חתיכות קרח לכלים שלהן ומשחקות קצת.

במהלך השיט מוגשת ארוחה קלה של מרק, בייגל וגבינה ועוגיות, קפה ומיץ. אנחנו משלימים לבנות את הארוחה עם מגוון הדברים מהסופר.

אנחנו חווים אינסידנט אחד מאד לא נעים כשהצעירה עפה ומקבלת מכה בלחי מהמושבים. כואב ולא נעים, אבל, למרבה המזל, לילדה וללחי שלום.

הקפטן שמוביל ומנחה את ההפלגה נהדר ותורם הרבה למוצלחות של השייט. הוא עוצר ליד כל בעל חיים מעניין, מספק לנו הרבה מידע על החיות, המפרץ ואסון הנפט של מיכלית האקסון ולדז (והכל נמסר באופן מעניין, מתובל בהומור נעים ולא מתיש או חופר) ומתלהב גם הוא ממזג האויר ומהמראות שאנחנו זוכים לראות היום.

אנחנו מבלים זמן ארוך סמוך לקרחון ומתפעלים מים הקרח שלפנינו (בשנה שעברה, אחרי חורף קשה וקיץ קר, לא היו כל כך הרבה גושי קרח במים ואפשר היה להתקרב ממש לטרמינל של הקרחון). מעניין היה לשמוע שהראשונים להגיע לאזור הקרחון טעו לחשוב שמדובר בהר געש, מאחר והערפל הסמיך מנע מהם לראות את מה שלפניהם וכשהם שמעו את התפצפצויות הקרח ונפילות הגושים למים הם הניחו שמדובר בהר געש.

בדרך חזרה אנחנו עוברים ליד אזור המכרה הישן. הקפטן מספר שמהחור שבסלעים לא יצא אדם כבר שנים רבות (מאז שהמכרה נסגר) ומתבדח, שיום אחד הוא יתלבש בבגדי התקופה, יתחבא ויזחל החוצה כשמישהו מעמיתיו ישייט ליד.

בשעות אחר הצהרים המוקדמות אנחנו עוגנים חזרה בואלדיז. מרוצים משפע החוויות והמראות אנחנו יורדים אל החוף.

עוד סיבוב קצר ברציף אל מול הנוף הנפלא ואנחנו חוזרים לקראון לארוחת ערב מצויינת של סטיקים (מלווה בבירה לגדולים שבחבורה) ושוכבים לישון.

איזה יום נפלא!

יום שני 24.6.13 - בוקר בוואלדיז ומעבר לקורדובה

היום אנחנו מפליגים אל קורדובה, השוכנת על המפרץ, דרום מזרחית ממיקומנו.

בבוקר אנחנו מארגנים את הקראוון לתזוזה (אחרי שאנחנו מקבלים אישור להישאר בסייט שלנו עד למועד ההפלגה, 14:30), מתלבשים ויוצאים לכיוון מדגרת הסלמונים.

הנוף הנשקף מהדרך מקסים, אבל במדגרה, מלבד כלב ים חמוד ששוחה ומחפש דגים, המון שחפים לבנים ונשר קרח אחד, אנחנו לא רואים כלום. לא דגים (ובטח שלא דובים).

ונראה שיש פה דובים… רק שאנחנו לא מצליחים לראות אותם.

לפני שאנחנו חוזרים לקראוון, אנחנו פוגשים דייג מנבאדה, שמזה שש עשרה שנים (מאז ביקורם הראשון באלסקה), הוא ואשתו מגיעים לכאן כל קיץ לשלושה חודשים של דיג (הליבוט בעיקר). אנחנו משוחחים מעט. גם הוא מספר לנו שמזה עשור לא היה כאן קיץ כזה (הוא מקסים, מזמין אותנו אליהם לקבל דגים טריים ומעושנים ואנחנו, מתבאסים מלוח הזמנים הצפוף שלנו, מודים לו על ההזמנה הנדיבה ומסבירים שאנחנו מפליגים בעוד שעתיים ולצערנו לא נספיק כנראה להיענות לה).

בדרך חזרה, אנחנו ממלאים דלק (במחיר טיפטיפה פחות מופקע מאשר בעיר, אבל עדיין במחיר שהוא שובר שיאים בארה"ב מבחינתנו - 4.64$ לגלון) וחוזרים לקראוון.

אנחנו ממקמים את האוטו לחיבור, ובזמן שהחצי מסיים לחבר את הקראוון, אני יוצאת לקניות לקראת ההפלגה (רוב הבנות ישנות בינתיים באוטו).

אני חוזרת ומרחוק רואה שהקראוון איננו. חם לי ואני סוחבת קניות (כבדות יחסית) ואני תוהה איפה לחפש את החברה בים הקראוונים החונים (מזל שהקראוון והאוטו כל כך גדולים במרחב)… די מהר לשמחתי אני מוצאת אותם ליד החניה של הזוג מנבאדה, עמוסי תשורות ומתנות כמו עוגיות, בקבוקי מיץ, דגים טריים ומעושנים...לא נעים, הגזימו עם הנדיבות.

אני מארגנת במהירות את הקניות, מספיקה להחליף מילה וחצי עם הזוג (לפחות החצי הספיק לשוחח איתם קצת יותר ואפילו לסייר בקראוון שלהם) ושוב, אנחנו מתבאסים שאין לנו שום דבר כמזכרת מאיתנו או מישראל (לכל כך הרבה אנשים כבר הגיע לקבל מאיתנו איזו מזכרת קטנה בטיול הזה...) ואנחנו נפרדים מהם ויוצאים לכיוון המעבורת.

בדרך אנחנו לא מתאפקים ומחסלים באופן ממוקד כמעט את כל הסלמון וההליבוט המעושנים שקיבלנו. הם פשוט טעימים להפליא!

החצי נכנס לברר על המועדים העתידיים של המעבורות מקורדובה לוויטייר (אנחנו נוטים להאריך את השהות בקורדובה, שכרגע עומדת על יום אחד). בינתיים מגיע תורנו להציג כרטיסים ותעודות זיהוי ואחרי כן אנחנו נשלחים לעמוד בצד ולא בשורות הרגילות. נצמדים הצדה, כדי לא להפריע לרכבים היורדים מהמעבורת ומחכים לתורנו (בינתיים מוציאים את המחשב ומתלבטים מה לעשות עם השינוי). ההמתנה קצרה מאד הפעם, מאחר והם רוצים, שלא כפי שהיה עד עתה, שנעלה ראשונים. נכנסים למעבורת בקלות (ההכוונה מצויינת, כרגיל) ולפי הרמפה הקדמית שלפנינו, אנחנו מבינים שהירידה תהיה או קלילה מקדימה (איזה שכלול וכמה מקורי) או בנסיעת אימים לאחור בסיבוב בלתי אפשרי...

כבר בחניה אנחנו רואים שהמעבורת חדשה ומצוחצחת. אנחנו עולים ונכנסים לקומת הנוסעים היחידה במעבורת, והנה אנחנו יוצאים לדרך (אני והבכורה יוצאות לראות את היציאה מהסיפון החיצוני הקטן). המעבורת, כאמור, חדשה ומקסימה (עם חלונות גדולים וכסאות ושולחנות לצדם), ולשמחתנו, גם די ריקה.

בזמן שהבנות משחקות, מציירות, קוראות, אוכלות ורואות סרטים (בחדר המיועד למשפחות יש טלויזיה ומוקרנים בו סרטים של דיסני. הפעם – הלורקס ומדגסקר הראשון), אנחנו שוקלים שוב את האפשרות להאריך בקורדובה.

קטע קצר מההפלגה עובר בים גלי יחסית והטלטולים גורמים אצלי בחילה קלה (אבל זה שום דבר שקצת קולה לא תפתור). היום מקסים, הנוף פשוט מהמם.

החצי בודק ומחפש עלונים באוניה ולא מוצא שום פרסום על קורדובה, לרבות בנוגע לקמפים ואנחנו תוהים מה העניין ומה מצפה לנו...סוג של מפליגים אל הלא נודע...

בשעה חמש וחצי, אנחנו יורדים מהמעבורת (היציאה היא לשמחתי ובאופן מקורי ומפתיע ישר וקדימה (אבל עם טוויסט קטן בסיבובים החדים). ריח הים הנפלא והיום היפה מביאים אותנו להחלטה שנשארים. אני עוצרת בצד, החצי ניגש, משלם 10$ על השינוי ומוסיף לנו יומיים לשהיה (מחליפים הפלגה למעבורת הבאה אחרי זו המוזמנת). אנחנו מתחילים בנסיעה לכיוון החניונים השונים, בלי לדעת מה (לא) מצפה לנו.

to make a long story short, גילינו שאין חניונים נורמליים (=עם חיבורים ושירותים) בקורדובה.

החניון הראשון אליו אנחנו מגיעים נראה לנו מעאפן, אם כי בסביבה נחמדה (החניון, סוג של משטח אספלט, מציע חיבור לחשמל בלבד), מה גם, ששני המקומות הפנויים היחידים בו הם סמוך לכביש. אנחנו מסתובבים ויוצאים (בקושי, המקום מלא במכוניות. אחת האמהות מסבירה לנו שמי שנמצאות כאן הן משפחות דייגים שבאו לכל העונה ושיש רק איזה שני מקומות שנשמרים לתיירים). נוסעים לצדה השני של העיר, לחניון שמשמש לחניה יבשה (כלומר גם ללא חשמל). שם אנחנו מגלים שטח של חניון עפר, בלי צל בכלל לחניה. מסתבר שאלו שני החניונים היחידים שיש ב”עיר” ואין חניון נוסף.

אנחנו מבינים מהר שאין לנו ברירה (בלי מזגן בשמש הקופחת יהיה סיוט) ומחליטים, בבאסה קלה, לחזור לחניון הראשון. לפני כן, אנחנו מחפשים נואשות (עם הקראוון) את המקום בו נרשמים ללינה ולא מוצאים. אין מספרים על הבתים ואין שילוט כמעט. די מייאש. זה כנראה המחיר שיש לשלם כשמבקרים בעיירה אלסקנית אותנטית, שיד התיירות כמעט ולא נגעה בה...

בסופו של דבר אנחנו מוותרים על רישום ונוסעים לחנות (הדבר המרגיע הוא, שממילא לא יהיה מי שיתפוס לנו את המקום בחניון (אלא אם כן יגיע לכאן קראוון מעופף), מאחר ואנחנו הקראוון היחידי שהיה על המעבורת ולא הגיעה מעבורת נוספת אחרינו).

גם מרכז המבקרים כבר סגור. מסתבר שהוא נסגר מוקדם היום מסיבה מקורית במיוחד. כפי שהיה כתוב שם: closed early due to sunshine… כנראה שהשמש פה היא מצרך נדיר ושהיום המקסים ממש לא מייצג.

בחניון עצמו המולת ילדים מתרוצצים (המקום מלא במשפחות דתיות בלבוש המזכיר את סגנון הלבוש במאה שערים) וכולם מקיפים את הקראוון שלנו בסקרנות, מה שהופך את חווית החניה ברוורס לקצת מלחיצה.

אנחנו חונים (וקצת פולשים באלגנטיות לחניה מספר 2. שוב, זה לא שמישהו יגיע פתאום לחנות כאן. מיתרון הבידוד של המקום). הילדים מתעניינים בנו ובבנות (ומבינים מהר שהילדות לא מדברות אנגלית). ההורים מהנהנים לעברנו בסנוביות קלה.

אחרי שאנחנו מדליקים את המזגן ואת המקרר ופותחים את הצלון, הבנות משחקות בחוץ, בעוד אנחנו קוראים בפנים. הנוף סביבנו יפהפה.

ברור לנו שהמים שבמיכל לא יספיקו לנו לשלושת הימים הבאים (לא התארגנו בכלל לחניה יבשה). ברור לנו גם שהביוב יתמלא וברור לנו שלא בא לנו להזיז את הקראוון כדי לרוקן ביוב או כדי למלא מים (יש כאן ברז קרוב, אבל הצינור שלנו קצר מדי).

אינטרנט דווקא יש. אנחנו מתחברים לרשת בעיר בתשלום יומי של 7$.

בינתיים הבאסה הולכת ומתעצמת (החצי גם תוהה בקול אם ללכת לבטל את השינוי ולעזוב מחרתיים) והשיא הוא כשאנחנו מגלים שאין אפשרות להגיע ל- child's glacier (קרחון פעיל במיוחד שניתן לשבת ולראות גושי קרח נושרים ממנו ברעש גדול אל תוך המים) כפי שתכננו, ושהגשר נפגע ברמה כזו שייקחו כמה שנים לתקן אותו. בדיקה מהירה באינטרנט מעלה חברה אחת שמבקשת 250$ לאדם לסיור מהעיר אל הקרחון. זה לגמרי לא בתקציב שלנו.

מתסכל מאד (ההפלגה לכאן ייקרה את הטיול שלנו לא במעט), במיוחד נוכל העובדה שהמידע שאי אפשר להגיע ברכב לקרחון שבשבילו הגענו הנה מופיע בבירור בספר המייל פוסט המעולה (שזוכה אצלנו מפאת גודלו לכינוי החיבה “ספר טלפונים”) ואנחנו פשוט פספסנו את זה.

אני ממשיכה לחפש באינטרנט ופונה למפעיל טיולים אחר, אולי שם המחיר יהיה סביר יותר. 1500$ נוספים בכדי לראות את הקרחון לא באים בחשבון מבחינתנו...

מחליטים בשלב זה שלא להחליט ושוכבים לישון.

יום שלישי 25.6.13 - קורדובה

הבוקר מתחיל בתחושה קצת יותר אופטימית. החברה השניה (בבעלות זוג שמפעיל לודג' וסיורים) עונה לנו והמחיר ומה שהם מציעים נשמעים אחלה. המחיר של 525$ לכולנו כבר לגמרי בא בחשבון. אחרי בדיקת מזג האויר, שצפוי להיות נעים יותר מחר מאשר מחרתיים, אנחנו מחליטים להזמין סיור למחר. הבוקר מקסים, הנוף נפלא.

(זה הנוף הנשקף מהשטח שמאחורי הקראוון שלנו:)

אנחנו יוצאים מאוחר ובנחת לסיבוב בעיר. מתחילים בלאתר את המקום שבו משלמים עבור הלינה. מסתבר שלגוגל מאפס אין מושג היכן המקום נמצא, על אף הכתובת שבידנו. בסופו של דבר אנחנו מתחילים בניחושים. מנחשים (ממש ככה, לפי תחושת בטן ובלי שום סימן אובייקטיבי שיעזור) נכונה לגבי בנין מסוים. המקום סגור. מתברר שהם יהיו רק אחר הצהרים (בסביבות 4)

אנחנו עושים סיור רכוב בנמל, שוקלים כניסה למוזיאון/גלריה ומחליטים לוותר בשלב זה.

אנחנו נוסעים סביב, מתרשמים מהסירות הרבות (רואים מתקני רשתות בעבודה) וממבני המסעדות המשונים.

אחרי הסיור בנמל אנחנו עוצרים ברחובה הראשי של העיר וחונים מול מרכז המבקרים שהיה סגור אתמול.

אנחנו נכנסים פנימה (הכניסה חינם) ומתחילים לסייר. המוזיאון במקום קטנצ'יק, אבל מכיל הרבה מוצגים מעניינים (בין הדברים שאהבנו במיוחד - פנס מגדלור שעדיין עובד, שחזור אזור המגורים בסירת דייג ישנה, מידע ותמונות ממסילת הברזל שקישרה בין מכרה הנחושת באזור מקארתי לקורדובה, מכונה שמכינה תבניות למילות מתכת לדפוס, תיק רופא, פטיפון ישן ועוד) ומידע מעניין על האזור בתקופות שונות.

בחלק האחורי של חדר המוזיאון, מוצגות תוכניות החלל העתידי של המוזיאון, שמתעתד להיות במרכז המוקם בימים אלה מעבר לכביש, עם הזמנה לאנשי העיר/המבקרים להציע איך ואיזה תצוגות להציג בחללים השונים.

התצוגות מצליחות לצייר, עבורי לפחות, את תקופת הכריה כרומנטית וכאטרקטיבית, כשבפועל, אני מניחה, זו הייתה תקופה לא פשוטה בכלל, שרבים נהרגו בה במכרות (אלמנט שלא מקבל שום ביטוי בכל המקומות שבהם ביקרנו עד עתה, אלא אם פספסנו משהו בגדול).

לי הביקור מעניין. השאר, לעומת זאת, מאבדים עניין די מהר ובזמן שאני מסתובבת בין הפריטים השונים, הבנות מתלוות אל החצי כשהוא מנהל שיחה עם העובדת האחראית במקום.

היא מאד מתלהבת לשמוע שאנחנו מישראל. מסתבר שהיא גדלה בארץ בתקופת המנדט הבריטי (אביה היה בעל תפקיד מטעם הממשל האמריקאי במעבר אלנבי) וגם ביקרה בירושלים. היא נותנת לבנות לבחור גלויות מתנה ונותנת להן דפים ועפרונות לציור. ככה הן מציירות ואנחנו זוכים לעוד זמן שיטוט בין התצוגות.

אנחנו מבררים אם יש מקום מומלץ לשחיה, מקבלים המלצה על אגם מסוים ומחליטים לנצל את היום החמים ולהגיע לשם לשחיה קצרה. אנחנו נפרדים מהאחראית, הבנות מקבלות פנקסים יפים במתנה ולקראת ארבע אנחנו יוצאים חזרה אל הבניין העלום, על מנת לשלם על הלינה בלילות הקרובים. כשאנחנו מגיעים, אנחנו מגלים שעדיין סגור. הפעם נאמר לנו שהם יחזרו בחמש ואנחנו מחליטים לאכול גלידה בינתיים.

נכנסים לגלידריה (כלומר למקום שמוכר גם גלידה...בנוסף לאוסף מאכלים ומשקאות אחרים) ואחרי סאגה ארוכה ומתישה של בחירת גלידות, כל אחת שמחה בחלקה.

מלאים מהגלידה, אנחנו יוצאים (שוב) לנסות ולשלם עבור הלינה. הפעם יש מי שיטפל בנו. אנחנו ממלאים את הפרטים שלנו ללינה עבור ארבעה לילות ואז מסתבר שאי אפשר לשלם בכרטיס אשראי. יופי...אנחנו שבים למרכז, מושכים מזומן מחשבון הבנק שלנו ומשלמים 100$ עבור הלינה (ובא לציון גואל).

בשלב זה אנחנו חוזרים לאוטו (שם מחכה לנו הודעה חביבה על השמשה “הנקייה” angel) ונוסעים לקראוון להחליף לבגדי ים. הבנות מתארגנות במהירות לא אופיינית, נעמדות להימרח נגד השמש וכשכולן מוכנות, חמושים במגבות, אנחנו יוצאים לדרך לכיוון האגם. בחוץ כבר קצת קריר, אבל אנחנו לא נותנים לזה להפריע לנו.

אחרי קצת התברברות (שלטים נורמלים הרי אין ואת המפה שכחנו בקראוון), אנחנו מוצאים את הרחוב הרצוי דרכו מגיעים לאגם. הדרך סביב האגם יפה מאד.

אנחנו עוברים דרך שדה תעופה משונה של מטוסים קלים (מסלול ההמראה והנחיתה מסומן בקונוסים לצד הכביש ואילו המטוסים (כל אחד בגודל רכב ממוצע) חונים במאונך לו), ובוחרים לחנות, כפי שהמליצו לנו, ליד בקתת עץ, כזו שניתן לשכור מהעיר (היא לא מאוכלסת ואנחנו מציצים פנימה מהחלונות. מדובר במשהו מוזר למדי - בקתה עם חשמל, שולחן וזהו בערך. אם רוצים לישון בה, ישנים על הרצפה, כי אפילו בסיס להניח עליו שק שינה אין, אבל הנוף, אוי הנוף... אין דברים כאלה).

הגדולות רצות למטה בחדווה, מורידות בגדים וממהרות להיכנס למים. אני מסתפקת בטבילת רגלים. הקור של המים מקפיא.

הצעירה נשארת בחוץ, מדי פעם טובלת רגלים ואילו הגדולות שוחות להן, כאילו לא מדובר בפריזר מצוי. בת הדקה לחמש נשארת באמצע, מרטיבה יותר מכפות רגלים, אבל לא נכנסת ממש לשחות.

אנחנו מאפשרים לבנות לשחות ולשחק במים עד שנראה שזה מספיק לעצבינו הפולניים (הסימן המרכזי - השיניים שמתחילות לנקוש). אחר כך הן יוצאות, מחליפות את בגד הים לחולצה יבשה ומשחקות להן בחוץ.

אחרי זמן מה של משחק, רובו כשחלקן יחפות, מגיעות למקום אישה ושלוש נערות חמושות בקופסאות פח ומגנטים ואומרות שהן באו לאסוף מסמרים אחרי מדורה שהייתה כאן אתמול. אנחנו אומרים להן שלא ראינו כאן מסמרים.

הן מעבירות את המגנט שלהן על האדמה ותוך שניה ורבע המגנטים מתמלאים במסמרים... נפלא. נוכח המצב, כל עניין היחפנות מתבטל מיידית וכולן נועלות בפקודה קרוקס/כפכפים.

מאחר ויש התלהבות מעניין המגנט, הן מציעות לבנות לעזור עם איסוף המסמרים, הצעה שמתקבלת בשמחה ובהתלהבות. אנחנו מעבירים עוד חצי שעה בערך באיסוף של אינספור מסמרים (מיכל וחצי היו כבר מלאים כשעזבנו) וכשנעשה קר מדי, אנחנו נפרדים מצוות האיסוף, שנשאר להמשיך במלאכה ומתקפלים.

מהאגם (כאמור, הימים ארוכים ארוכים) אנחנו ממשיכים לסופר. אנחנו צריכים כמה דברים לטיול מחר. אני נכנסת לקנות מה שצריך בזמן שהאחרים ממתינים באוטו.

אני המומה לגמרי ממחירי הפירות והירקות (4.5$ לפאונד עגבניות!) ומנצלת את ההזדמנות להצטייד גם בכמה דברים אחרונים ליום ההולדת של בת הדקה לחמש וחוזרת לאוטו, כדי לקרוא את האימייל שמבשר לנו שכנראה לא נוכל לצאת מחר לטיול המתוכנן, כי יש איזה עניין עם הטרקטורון של הבעלים שמתחמם... באסה. אנחנו בכל זאת מקווים שזה עוד יסתדר עד מחר וחוזרים לקראוון.

אנחנו מוצאים את המפרצון ליד הקראוון (שאת תמונתו צילמתי בבוקר מלא במים, ראו בתחילת היום) בשיא השפל.

קצת אחרי ההגעה לקראוון, מתברר באופן סופי שאי אפשר יהיה לצאת מחר. אנחנו נשאלים אם נרצה לצאת ביום שאחריו. אנחנו מודיעים שאנחנו מעוניינים (בתלות, כמובן, במזג האויר) ושוכבים לישון, אחרי יום כיפי וארוחת ערב טעימה.

יום רביעי 26.6.13 - קורדובה

היום שלנו עובר בלי הרבה עשייה.

אנחנו מתעוררים כמעט בצהרים ועד שאנחנו מסיימים לאכול ארוחת בוקר כבר צהרים ממש. את רוב היום, ממש עד שעות הערב המוקדמות (עד סביבות שש), אנחנו מעבירים בין משחקים, אכילה ונשנושים, קריאה, צפיה בסדרות ומנוחה לרוב.

היום האפור ממילא לא גורם לנו לרצות לעשות משהו מיוחד.

בשעה שש החצי כבר מאבד את סבלנותו לרביצה הממושכת בקראוון ואנחנו יוצאים לסיבוב.

מטרת היציאה העיקרית היא קנית עוגת יום הולדת לכבוד יום הולדתה של בת ה(שניה ל)חמש שיחול מחר. היא, שלא יודעת על מתנות יום ההולדת שנרכשו עבורה במשך החודשים האחרונים, בטוחה שלא הספקנו לקנות לה מתנות ומאד מאוכזבת. אני מבטיחה לה שעד מחר יהיו לה מתנות ואני לא יודעת אם היא באמת משתכנעת (בטח נוכח ההיצע הדל בעיר בה אנחנו נמצאים).

אחרי שיטוט בשני סופרים פוטנציאלים, אנחנו בוחרים עוגה מתאימה ועוגיות לבחירת ילדת יום ההולדת.

משם אנחנו יוצאים לטיול קצר לאורך החוף. הכביש כמעט כולו סלול, אבל החלק הלא סלול לא משהו בכלל ואני מקווה במשך כל הנסיעה בקטע הזה, שזה לא יעלה לנו באיזה צמיג (או יותר). מחר מתוכננת נסיעה של כ- 30 מייל בכביש דומה, אל נקודת היציאה לסיור אל הקרחון...

אמנם מאד מעונן (היום החורפי הזה קוטע רצף של כמעט שלושה שבועות של מזג אוויר שמשי ומצויין שזכינו לו באלסקה), אבל אנחנו מצליחים לראות חלק מהנוף היפה. אנחנו צופים על מפרצונים ושפכי נהרות ומים כחולים וטורכיזים וביצות ופריחה מקסימה.

אנחנו שוקלים בסיום הסיבוב לעצור בגינת משחקים בעיר, אבל השעה כבר אחרי שמונה וחצי, ולא נעים לנו להרעיש (יש בתים ליד) ולכן, לאכזבת הבנות, אנחנו מחליטים בסופו של דבר לוותר.

אנחנו חוזרים לקראוון לארוחת ערב ולהתארגנות לקראת יום ההולדת מחר.

בין לבין מתנהלת תכתובת עם המפעילים בעניין הטיול שמתוכנן למחר. נאמר לנו שג'ק יאסוף אותנו באחת עשרה וחצי ובארבע יחזיר קבוצה אחרת, כשאנחנו נמתין ליד הקרחון עוד כשעה עד שישוב לאסוף גם אותנו.

אחרי שאנחנו שוקלים את העניין, אנחנו מודיעים שהסידור פחות מתאים לנו ושאנחנו מוכנים לחזור קודם, כדי לא להישאר לבד עם הבנות במקום שדובים עשוים לצוץ בו, ללא מקום בטוח לשהות בו וללא טלפון נייד או תקשורת אחרת אפשרית. בעוד החצי מוכן לשקול את השהיה לבד בחיוב, אני מטילה על העניין וטו בנסיבות האמורות.

בתגובה נמסר לנו לבסוף שהם לא ייקחו את הקבוצה הנוספת ושג'ק יהיה איתנו כל הזמן. אנחנו שמחים לקרוא את התשובה, מסכמים את שעת הפגישה למחר ומתפנים לארגן את יום ההולדת.

לשמחתנו כולן נרדמות לפני חצות, כך שאנחנו מצליחים לסיים את כל הארגונים לקראת אחת בלילה...

אנחנו מנפחים ותולים בלונים, עורכים שולחן צבעוני, תולים עוד קישוטים (חלק חדשים וחלק ממוחזרים), עוטפים מתנות לרוב, מכינים כרטיס ברכה פרחוני ושוכבים לישון, כשהקראוון מקושט ומוכן ליום ההולדת :-)

יום חמישי 27.6.13 - חוגגים יום הולדת חמש בקורדובה!

הבוקר אנחנו מתעוררים מוקדם, אפילו באופן טבעי... בחוץ אפור ומטפטף, אבל בפנים חמים, נעים ושמח :-)

ילדת יום ההולדת (המופלאה, אם יורשה לי... לגמרי אובייקטיבית) מתרגשת מהקראוון המקושט לכבודה ושמחה מאד לפתוח את מתנות יום ההולדת שלה (שהיא מופתעת ממש לגלות את קיומן).

אנחנו ממשיכים בארוחת בוקר של יום הולדת עם ואפל בלגי, סלט פירות, קצפת (הנד מייד) ורטבים. לקינוח החגיגה המתוקה אנחנו שותים גם שוקו.

מאחר וקבענו עם ג'ק לשעה אחת עשרה וחצי, אנחנו מארגנים תיק עם אוכל ותיק עם מעילים ויוצאים לדרך בעשר וחצי, כשעה לפני מועד המפגש המתוכנן סמוך לסוף הכביש (מייל 34 על הקופר ריוור הייווי).

הדרך עצמה, העוברת כיום בתוואי מסילת הרכבת שקישרה את העיר עם מכרות הנחושת בקניקוט, היא דרך עפר בחלקה והתחזוקה שלה בינונית למדי. אנחנו נוסעים לאט ומתבאסים קלות מכך שהנוף בלתי נראה. הכל מכוסה עננות כבדה ומדי פעם גם יורד גשם.

אנחנו מצליחים לראות רק מעט ממה שכנראה ביום בהיר הוא יפהפה ואנחנו מגיעים בזמן למפגש עם ג'ק.

הוא שואל אותנו אם אנחנו רוצים לצאת למרות מזג האויר (עד אותו רגע לא ממש חשבנו על זה) ואנחנו שואלים בתגובה מה לדעתו נראה שם. התשובה שלו היא שאין לו מושג מה צפוי, מאחר ואין לו קליטה סלולרית והוא לא יודע מה המצב באזור הקרחון (יש ימים ששם יפה בעוד שכאן גשום). תוך כדי שיחה, אנחנו מתלבטים מאד מה לעשות, ומאחר וזה נראה לנו הימור גדול מדי, אנחנו מחליטים, בלב כבד, לוותר (מודה שגם עכשיו, בעת כתיבת הרשומה, חוזרים ועולים בי הרהורי חרטה על ההחלטה).

ולמה בלב כבד? כי מצד אחד אנחנו מקבלים מג'ק את הרושם שכנראה לא כדאי לצאת בלי להשיג קודם מישהו ממשרד הדיג והציד שנמצא שם... אבל מן הצד האחר, הוא גם מספר לנו שהוא היה רוצה להראות לנו את המקום, שגם אחרי שנים ארוכות (מאז שהוא בן 4) לא נמאס עליו. ובכלל, הרי בשביל הקרחון הזה הפלגנו עד לכאן...

אנחנו מסכמים עם ג'ק שאם יהיה לו מידע אחר, הוא ינסה להשיג אותנו ונתארגן ליציאה מאוחר יותר היום.

אנחנו מסתובבים חזרה לכיוון הקראוון ובינתים ילדת יום ההולדת, שנרדמה בדרך הלוך, מתעוררת. היא מתבאסת קצת מביטול הטיול המתוכנן ומבקשת לחזור ולהמשיך את יום ההולדת בקראוון במשחק במתנות החדשות שלה.

כשאנחנו מגיעים לקראוון, השעה כבר לקראת אחת בצהרים (הדרך חזור מהירה הרבה יותר ומעוננת עוד יותר. אנחנו רואים קצת ברבורים בנהר וילדים שמתרוצצים על קו המים במזג אויר שאנחנו לא יכולים להגדיר אחרת מאשר חורף בריבוע...).

את המשך היום אנחנו מעבירים בקראוון בהרבה משחק, הרבה אינטרנט ועוד יותר הרבה מנוחה, בארוחת צהרים טעימה (רוסטביף עם אורז ותירס, לבקשת ילדת יום ההולדת), מיני מאפינס ולבסוף גם עוגת יום הולדת. היה יום נעים ושמח, למרות מזג האויר ועל אף התוכניות שלא יצאו לפועל.

יום שישי 28.6.13 - מפליגים אל וויטייר

את הבוקר אנחנו מתחילים מוקדם מאד, אחרי שאתמול ארגנו את מה שצריך להפלגה הקצרה (כשלוש שעות וחצי) עד וויטייר, שבצדו המערבי של מפרץ הנסיך וויליאם.

אנחנו מגיעים בכמה דקות איחור ומחכים לעליה למעבורת (6:15 הייתה השעה שבה היינו אמורים להגיע לצ'ק אין). העליה קלילה, אבל מבט במבנה של קומת הרכבים מוביל להשערה שהיציאה מהמעבורת תיאלץ להיות ברוורס. לא היה נראה לנו שיש מקום לסובב את הקראוון בבטן המעבורת, כך שהאפשרות היא או סיבוב חד מאד הצידה, או כל הדרך ברוורס...

ההבנה הנ”ל (לא) מאד משמחת אותי ... מאחר וממש (ממש לא) התגעגעתי לנסוע על רמפות מעל המים ברוורס...

מזג האויר אפור, העננות סמיכה ומדי פעם יורד גשם. לא רואים כלום מהנוף הנפלא של המפרץ. חבל. חוץ מאשר ביומיים הראשונים, לא כל כך הלך לנו עם הביקור היקר בקורדובה (כלומר היה מעניין ונעים (ובטוח שמיוחד), אבל לא לחלוטין בטוח ששווה את המחיר הכל כך יקר שעלה להגיע לכאן עם הקראוון). לפחות החצי מצליח לראות דולפינים בהפלגה הזו (אנחנו מפספסים).

ההפלגה עצמה עוברת במהירות. הבנות צופות בסרט, אוכלות קצת ממה שהבאנו איתנו, ומשלימות עם בייגל וחמאה שאנחנו קונים להן במזנון ובסביבות עשר וחצי, אולי קצת אחרי, אנחנו מגיעים לוויטייר.

אנחנו מתיישבים ברכב ודי מהר לגמרי ברור שמתכוונים שאעשה את כל הדרך החוצה ברוורס. הנסיעה, במפתיע עוברת בקלות יחסית, ואנחנו מגיעים בשלום ליבשה, רק כדי להבין שהם רוצים שאעשה את כל הדרך עד שער הכניסה לחניון גם כן ברוורס...גם החלק הזה עובר בשלום.

אנחנו מסתובבים קצת בוויטייר הגשומה, האפורה והבוצית ומחליטים להמשיך הלאה. מעניין לראות את המבנים מתקופת מלחמת העולם, אבל אנחנו מוותרים על ביקור בהם. גם הטיול על הרציפים הרטובים והבוציים לא נראה לנו אטרקטיבי ואנחנו מחליטים לעזוב את וויטייר ולצאת לדרך לכיוון סוארד. בנסיבות אחרות היינו מעבירים כאן קצת זמן.

ועל המשך היום, אכתוב כבר בפוסט הבא...

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של FamilyTrip?

הפוסט הבא ›
21. ארהב וקנדה 2013 - ממשיכים לטייל באלסקה: סוארד, קינאי, ומגיעים אל גירדווד
21. ארה"ב וקנדה 2013 - ממשיכים לטייל באלסקה: סוארד, קינאי, ומגיעים אל גירדווד
מתוך הבלוג של FamilyTrip
11-06-2017
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
19. ארהב וקנדה 2013 - אלסקה - מפיירבנקס ועד ואלדיז - קרחונים, מעבר הרים ושמורה אחת יפהפיה
19. ארה"ב וקנדה 2013 - אלסקה - מפיירבנקס ועד ואלדיז - קרחונים, מעבר הרים ושמורה אחת יפהפיה
מתוך הבלוג של FamilyTrip
02-05-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של FamilyTrip »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×
    הפעלת נגישות