23. ארה"ב וקנדה 2013 - דוסון סיטי, קסם של עיר

תמונה ראשית עבור: 23. ארה

מכירים את המקומות האלה שמתאהבים בהם בלי סיבה נראית לעין? שאם ישאלו אתכם מה כל כך מיוחד בהם תתקשו להסביר? שלכאורה, אין בהם הרבה, אבל יש בהם המון והם מהלכים קסם עליכם? כזו הייתה דוסון עבורנו. לא אהבה ממבט ראשון, אלא משהו שמתגנב לו ושובה את הלב. מה גרם לנו להתאהב בה? אולי זה מיעוט התושבים, אולי מיקומה הנידח והחספוס שלה, אולי עצם המיסחור המועט, ואולי זו ההיסטוריה המפוארת של העיר, שפרחה בתקופת הבהלה לזהב, והסביבה המשומרת המציתה את הדמיון? כנראה שכולם כאחד...

יום רביעי 10.7.13 - דוסון סיטי

הבוקר מתחיל בסביבות 10, במעבר לסייט אחר, עם חיבורים. הסייטים כאן צפופים מאד (מפתיע במיוחד לאור השטחים העצומים והאוכלוסיה הדלילה).

המעבר, חיבור הקראוון, התשלום במשרד (שלוקח זמן) וארוחת הבוקר גוזלים זמן ארוך ורק לקראת 13:00 אנחנו יוצאים מהקראוון לבילוי היום.

מחר אנחנו צריכים לפנות את החניה שלנו, מאחר והחניון מלא והכל מוזמן. נאמר לנו שאנחנו יכולים לחנות את הקראוון באזור של החניה היבשה למשך היום ושאם נרצה להישאר ללילה, זה יעלה 15$.

בשלב זה אנחנו מחליטים שאם צריך להזיז שוב את הקראוון כבר נמשיך הלאה...

הבוקר מתחיל מעונן, אבל בצהרים, השמש כבר קצת מבצבצת מבעד לעננים.

אנחנו יוצאים אל העיר (הבוצית, כפי שקוראת לה בת החמש). כאמור בפוסט הקודם, בגלל הבעייתיות בשכבת הפרמפרוסט, הרחובות בעיר לא סלולים (מה שהופך אותן דרכי עפר בוציות כאלה) והמדרכות (היכן שיש אותן) הן למעשה דקים מוגבהים של עץ…

היום הדרכים בוציות רק מעט, מאחר ולא גשום, אבל אפשר בקלות לדמיין את כמויות הבוץ הפוטנציאליות.

העיר עצמה (המרכז ההסטורי שלה) בנויה ממבנים מימי הבהלה לזהב. המבנים שמורים ומשומרים. ומה שמעניין הוא שבדומה לסקאגווי, מדובר בבתים פשוטים בעלי ציפוי מתכת מכוער למדי, עם חזיתות יפות. מהצד אפשר לראות את ציפוי המתכת, שכנראה שומר על המבנים טוב יותר ממפגעים של מזג האויר הקיצוני.

כמה בקתות הושארו ללא תיקון או שימור ואפשר לראות איך הזמן (והשינויים העונתיים בפרמפרוסט) משפיעים עליהן. הן ממש עקומות ונוטות ליפול.

מדי פעם מבצבצת השמש מבעד לעננים וברגעים האלה אפילו די חם. בשאר הזמן מעונן למדי.

אנחנו נכנסים לאחד המבנים. מבנה זה שימש בעבר כחנות והיום משמש לתצוגה של ההסטוריה של העיר כפי שהיא מצטיירת מעדויות האנשים שהתגוררו בה בתקופות שונות – בתחילת הדרך, כשהיא הייתה ישוב קטן של 700 אנשים, בימי הבהלה לזהב כשהיא גדלה למימדים עצומים והייתה צפופת אוכלוסין ולבסוף, בתום התקופה הנ"ל, כשמספר תושביה צנח וחלקים ממנה הפכו לאזורי רפאים.

הסיבוב בין התצוגות במבנה הקטן מעניין ומתסכל בו זמנית, מאחר ואת הבנות התצוגה לא מעניינת וההתנהגות שלהן בהתאם… אנחנו נאלצים לצאת מהמוזיאון ולהיכנס בנפרד, כשכל פעם אחד מאיתנו נשאר עם הבנות להמתין בחוץ והאחר מסתובב בין המוצגים.

מכאן אנחנו ממשיכים לסייר ברחובות העיר, מתרשמים מהמבנים ומהתצוגות שבחלונות הראווה. אחת התצוגות שיותר נוגעת בי היא זו של תיאור המוות ממחלות החורף, והשגרה שנוצרה אחרי החורף הראשון (בו המתים המתינו קפואים עד שניתן היה לחפור להם קברים). מאחר והיה מאד קשה עד בלתי אפשרי לחפור קברים באדמה הקפואה, נוצרה שיגרה, בה בעונות האחרות, כשהקרח הפשיר, חפרו מראש קברים שהמתינו לאלה שימותו בחורף הבא. התושבים היו עוברים לעתים ליד הקברים הפתוחים, תוהים מי מביניהם ימצא את עצמו שם בחורף הקרוב.

לקראת השעה ארבע, אנחנו מנסים להיכנס למוזיאון.

בחוץ כבר די חם בשלב הזה.

אנחנו נכנסים ורוכשים כרטיסים (כבר אז ניכר חוסר הסבלנות באויר) ואחרי התצוגה הראשונה אנחנו מבינים שהביקור הזה היום לא מתאים. אנחנו מבקשים במוזיאון להאריך את תוקף הכרטיסים לביקור מחר, אבל במוזיאון מעדיפים לזכות אותנו על הכרטיסים ושנרכוש כאלה מחר מחדש.

משם אנחנו צועדים לאוטו, עם הצעירה העייפה בידיים. האוטו קצת מרוחק (כ- 10 דקות הליכה) ואנחנו מתעכבים קצת בדרך. ליד האוטו כבר מתחיל לרדת גשם...

אנחנו חוזרים לקראוון לארוחת צהרים מאוחרת. התוכנית הייתה לחזור מאוחר יותר לעיר, לראות את הבקתה של הסופר ג'ק לונדון, שאת ההשראה לספריו קיבל כאן, ביוקון, בה התגורר חלק מחייו, אבל בסופו של אנחנו מעבירים את יתרת היום בקראוון ולא יוצאים שוב.

הצעירה נרדמת וישנה זמן ארוך יחסית וסבב המקלחות גוזל זמן רב כרגיל...בינתיים הבנות נהנות מערכות יצירה ויוצרות לעצמן בובות פרווה חדשות.

מחר אנחנו מתכננים לצאת בבוקר למוזיאון לסיור קצר ולהמשיך בדרך, כנראה לכיוון פארק טומבסטון, שנמצא 70 ק"מ לתוך הדמפסטר (יתכן אפילו שנצא לקטע זה ללא הקראוון), רק בשביל הטעימה.

יום חמישי 11.7.13 - דוסון סיטי

אז אמנם תיכננו לעזוב היום את העיר, אבל בסופו של דבר, זרמנו עם ארועי היום העמוסים והנהדרים ונשארנו לישון כאן לילה נוסף, הפעם בחניה ללא חיבורים.

אנחנו מתעוררים בבוקר ליום שמש בהיר וכחול שמים וזו כבר התחלה מצויינת.

אנחנו אוכלים ארוחת בוקר ארוכה, ממלאים מים ובאיחור ניכר של כשעה, אנחנו מעבירים את הקראוון לחניה היבשה, מנתקים את האוטו ויוצאים אל המוזיאון. חונים, מצטיידים בטיולון לצעירה, רוכשים כרטיסים מחדש ונכנסים לסייר בין התצוגות.

הצעירה מסרבת לשבת בעגלה ומעדיפה לשבת במנשא… העגלה מוחלפת במנשא וסוף סוף אפשר לטייל...

המוזיאון מאד מעניין ועוסק במגוון התקופות של ההתיישבות בעיר ובכל נושא הבהלה לזהב, לא רק בדוסון עצמה (אבל, כמובן, עם דגש עליה).

הרבה עובדות מעניינות מתגלות לנו -

למשל, העובדה שהיו אנשים שעשו את כל המסע ובסוף בכלל לא חיפשו זהב. המסע לכשעצמו הספיק להם;

או, שהיו כאלה שעשו את המסע על אופניים בחורף, לאורך הנהרות הקפואים;

או, שהעשירים, בכלל עשו את המסע באוניות – אחת שהובילה אותם לנקודה על ים ברינג, סמוך לשפך של נהר היוקון, ושניה, שהובילה אותם במעלה הנהר עד לדוסון.

וגם, שדוסון הייתה נקיה מפשיעה, למרות הצפיפות הגדולה שהייתה בה, ושבימי החורף נמנעו מלאסור אנשים, אלא אם הייתה להם אספקת מזון אישית מספיקה (עקב החוסר במזון)

וגם, שקנדה דרשה מהנכנסים לשטחה להגיע מצויידים באספקת מזון לשנה, מאחר והיה מצב של רעב ממשי בחורף באזור דוסון.

ועוד, שאת הקרקע היה צריך להמיס לפני החפירה ושבמהלך החורף, אחרי החפירה, הקפאון של האדמה (אחרי שהפסיקו את החימום) הספיק כדי להחזיק את המכרות יציבים, כך שבמהלך החורף חפרו וכרו אדמה ןאילו במהלך הקיץ עסקו במיצוי הזהב ובסינונו מהאדמה שנחפרה.

בין לבין, המוזיאון מציע מגוון פעילויות (כולן כלולות בעלות הכניסה – 18$ למשפחה). אנחנו משתתפים בחלק גדול מהן – אנחנו צופים בסרט city of gold, שזכה למועמדות לאוסקר בזמנו. הוא מתאר את ההסטוריה של העיר מעיניו של בוגר שגדל בעיר אחרי ימי הבהלה לזהב. מצד אחד מוצגת עיר ילדותו ומן הצד האחר, מוצגים ההסטוריה והמסע שעבר אביו בימי הבהלה לזהב. סרט מצויין ועשוי היטב.

חוץ מזה, אנחנו יוצאים לשמוע שתי עובדות של המוזיאון, לבושות בבגדים תקופתיים, המתארות את הימים בדוסון בתקופה שלאחר הבהלה לזהב , כשכל אחת מייצגת מישהי אחרת מאותה התקופה – אחת עניה, שהגיעה עם בעלה לדוסון והצליחה, יחד איתו, להתעשר מהזהב. בעיניה המקום מאד מוצלח לחיות בו, והשניה, אישה (עניה יחסית) שהגיעה לחפש את בנה ושהתגוררה בעיר.

אלמנטים רבים מוצגים בפנינו כבעייתים באותה התקופה – היעדר בית ספר, מיעוט אנשים והיותה של רב האוכלוסיה גברית, מיעוט עצים (רובם נכרתו לשימוש בהפעלת המכרות), חורפים ארוכים וקשים מאד, ועוד. העניין מוצג במעין ויכוח בין שתי הנשים והוא די מעניין (לבנות קצת פחות, בגלל הקושי השפתי).

אחר כך אנחנו ניגשים לראות את הקטרים ששימשו את העיר ואת המכרות. שלושה קטרים נרכשו, ורק אחד שימש באמת את העיר. הראשון היה בעל נצילות אנרגיה נמוכה ועם גלגלים גדולים שלא התאימו לנסיעה בהרים (קנו אותו כי הוא היה זול. הוא התאים למסילה צרה ובאותה התקופה ביצעו סטנדרטיזציה של מערכת הרכבות ונפטרו ממה שלא התאים), השני היה עם צילינדר כפול, שהתברר כבעייתי. החברה המוכרת אמנם שינתה את הקטרים שנשלחו אליה, אבל היה יקר מדי לשלוח אותו לשינוי ולתיקון. השלישי כבר היה מוצלח והוא היחיד ששימש את המכרה והרכבת בשמונה שנות הפעילות של הקו.

אחרי ההתבוננות בקטרים, אנחנו חוזרים למוזיאון להשלים את הסיבוב (הקומה העליונה מכילה חלק ממה שמאוחסן באוצר המוזיאון במדפים מאחורי זכוכית וניתן להתרשם מאוסף הפריטים).

מאחר והצעירות בשלב זה כבר קצת חסרות סבלנות וגם החצי מרגיש שמיצה, את החלק הזה אני חוקרת די לבד, בעוד הם יוצאים לכיוון מגרש המשחקים הסמוך.

אני מצטרפת אליהם קצת אחר כך. הבנות משחקות במתקנים שבגינה ומתרוצצות בדשא להנאתן הרבה, עד שמגיע מועד ההדגמה של סינון הזהב ושל התכתו.

אנחנו שבים למוזיאון ומתבוננים בהדגמה של המכונה המכנית ששימשה את הכורים בסינון הזהב מהחול ומהאבנים. אחרי כן אנחנו רואים כיצד מתיכים את הזהב ויוצקים את הנוזל לתבנית. בסיום ההדגמה מאפשרים לבנות להשתעשע קצת ברצועת זהב 24 קאראט גמישה, בשווי מוערך של כ- 1200$.

בסיום הביקור, ממש לפני הסגירה, אנחנו מבררים במוזיאון איפה ניתן לרכוש צלחת לחיפוש זהב. נאמר לנו שיתכן וברחוב הראשי נוכל למצוא. אנחנו נוסעים לשם ואכן בחנות אליה נשלחנו יש צלחות כאלה. אנחנו רוכשים אחת למזכרת (12$) וממשיכים לטייל, תוך שאנחנו מחפשים גלידה...

בגלידריה שעל הרחוב, כל אחד/ת בוחר/ת מהמגוון ואנחנו יוצאים החוצה, חוצים את הרחוב ויושבים לאכול סמוך לנהר וכשהדבורים מגיעות, אנחנו יוצאים לטיול על גדת הנהר ומגיעים למרכז המבקרים.

שם, אנחנו לוקחים חוברות (כולל חוברות פעילות לילדים, אבל ללא ג'וניור ריינג'ר) ועלוני מידע, מתרשמים מהדגם של מכונת הכריה הגדולה שפעלה באזור ומשם חוזרים לאוטו בכוונה לנסוע לכיוון מכונת הכריה ולכיוון האזור הקרוי claim#6 המאפשר התנסות בחיפוש זהב לכל המעוניין בכך.

אנחנו עוברים דרך הסופר המקומי הקטן לקנות לחמניות לנקניקיות שממתינות לנו במקרר, דרך הצריף בו התגורר ג'ק לונדון, בתקופה שהתגורר בעיר (שסיפקה לו השראה ל”פנג הלבן”) ודרך הקראוון לארוחה מהירה ולהפסקת שירותים ובסביבות 18:30 אנחנו יוצאים לחלק השני של היום.

אנחנו נוסעים, בדרך עפר, עד למכונת הכרייה- אניית מחפר מספר 4 - ומאד מתרשמים מהגודל העצום שלה. גם שם, במבנה קטן סמוך, אנחנו מוצאים הסברים חוזרים על אופן הכריה (כולל המסת הקרקע הקפואה עם קיטור, חפירה ומיצוי הזהב והשלכת האבנים החוצה). בחוץ, סמוך לאניה (אין אפשרות לעלות עליה באופן עצמאי) הבנות נכנסות ומצטלמות באחת הכפות הגדולות (מתוך רבות שהיו מחוברות על שרשרת ונעו במעגל אגב חפירה והתקדמות האניה).

אפשר לבקר באנית המחפר (לא לגמרי ברור מהפרסום באיזו רמה הביקור בה) בעלות של 12$, אבל אנחנו מסתפקים בהתבוננות מבחוץ ובקריאת המידע (סיורים מאורגנים פחות מתאימים לנו בגלל הצורך המתמיד לתרגם את הנאמר לבנות, מה שלעתים מפריע למי שמעביר את הסיור ולשאר המסיירים).

משם, אנחנו יוצאים לחפש זהב בערוץ הבוננזה. למעט באזור שהוקצה על ידי ה-KVA לחיפוש זהב כבילוי בשעות הפנאי, אסור לפלוש כאן לשטחים אחרים וכל חלקת אדמה/הזכויות על הזהב הפוטנציאלי בה, כך נראה, היא בבעלות מישהו (בחלק מהמקומות ישנו שילוט שמתריע על כך). גם השטח שמוקצה לפעילות הפנאי הנ”ל מגביל מאד את הכלים שניתן לעבוד איתם ואת הכמות שניתן לחפור/לסנן.

השלט באמצע הדרך מראה שהגענו למקום הנכון. אנחנו יורדים מהאוטו ולצד הנהר פוגשים שתי קבוצות אנשים מאורגנים ומצויידים היטב (דליים/אתים/מסננות/כלים למים/כסאות) שנראה שעובדים שם מזמן.

בשיחה איתם מסתבר שהם עובדים שם כבר יומים על חיפוש זהב ומצאו מעט. כשהם עוזבים, הם נותנים לנו את שאריות האדמה שנותרה להם בדליים ואנחנו נשארים, מצויידים בצלחת החדשה שלנו, להשתעשע בחיפושים.

מאחר ויש לנו צלחת אחת, אנחנו משתעשעים בתורות, אחד/ת עם הצלחת, בעוד השאר משתעשעים/ת עם החול/ אבנים/ מים/ איסוף זרדים למדורה.

לקראת השעה תשע וחצי אנחנו עוזבים את המקום (נטולי זהב, כמובן, אבל מלאי חוויות). בדרך חזרה אנחנו רואים את ערימות האבנים שנשארו במקום אחרי פעילות מכונות הכריה וגם פוגשים שועל חמוד שעובר באזור.

משם אנחנו חוזרים חזרה לכיוון העיר ועולים לתצפית מהממת (midnight dome lookout) על העיר ועל ההרים והנהר. התצפית יפהפיה! הראות מעולה ואנחנו אפילו מצליחים לזהות את הקראוון שלנו חונה לו באופק. שינוי הגובה מביא איתו צניחת טמפרטורה ומזל שיש לנו סווטשירטים איתנו.

בדרכנו חזרה לקראוון אנחנו רואים עוד שועל שחומק לתוך השיחים.

לקראוון אנחנו מגיעים אחרי עשר בלילה ומעמידים מדורונת קטנה. היא בדיוק בגודל המתאים, כי למעשה חוץ מלהדליק את האש ולצלות מרשמלו, הבנות לא ממש בקטע של להישאר סביבה…

אחר כך בקראוון,העשן שנכנס פנימה קצת מעיק, והחצי יוצא ומכבה את האש לגמרי.

אחרי ארוחת ערב מאוחרת, אנחנו סוגרים את היום הנהדר והעמוס. מחר אנחנו מקווים לצאת לטעימה קטנה מהדמפסטר המאיים עלינו והקוסם לנו כאחד, ולנסוע, לפחות, עד פארק טומבסטון.

ועל כך, בפוסט הבא...

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של FamilyTrip?

הפוסט הבא ›
24. ארהב וקנדה 2013 - שמש חצות בחוג הקוטב- דמפסטר אחד, 38 שעות, ונסיעה של פעם בחיים
24. ארה"ב וקנדה 2013 - שמש חצות בחוג הקוטב- דמפסטר אחד, 38 שעות, ונסיעה של פעם בחיים
מתוך הבלוג של FamilyTrip
30-06-2017
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
22. ארהב וקנדה 2013 - מגירדווד, דרך אנקורג, אל דוסון שביוקון, דרך כביש פסגת העולם
22. ארה"ב וקנדה 2013 - מגירדווד, דרך אנקורג', אל דוסון שביוקון, דרך כביש "פסגת העולם"
מתוך הבלוג של FamilyTrip
23-06-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של FamilyTrip »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×
    הפעלת נגישות