32. ארה"ב וקנדה 2013 - ממשיכים מזרחה אל הגבעות השחורות, דרך קודי ומגדל השטן

תמונה ראשית עבור: 32. ארה

את הפוסט הקודם הקדשתי לימים שבילינו (שוב) בילוסטון. היום אנחנו מתחילים בנסיעה מזרחה.

יום חמישי 15.8.13 - קודי

הבוקר מתחיל כרגיל, אם כי מוקדם יחסית. הבכורה מתעוררת, לשמחתנו, כחדשה. שלוש הגדולות יוצאות עם החצי למרכז המבקרים לקבל את סיכות הג'וניור ריינג'ר. הם חוזרים אחרי זמן מה עם הפטצ'ים היפים של הפארק. לא הייתה השבעה, אבל הרינג'רית בדקה את החוברות.

אחרי ארוחת בוקר, אנחנו יוצאים לדרך (באיחור יחסי, שכן את החניון שבשמורה צריך לעזוב באחת עשרה וכבר הספיקו לשים לנו פתק תזכורת שאנחנו צריכים לפנות).

בדרך החוצה אנחנו עוברים בדאמפ סטיישן לריקון סופי של הביוב (הביוב בעמדה שלנו היה גבוה ביחס למיכל הביוב וחלק ממנו לא התרוקן כפי שצריך), אנחנו משאירים את פתק הצ'ק אין ונפרדים לשלום מהקמפגראונד.

מאחר והחלטנו לוותר על ביקור בגרנד טטון אחרי ילוסטון, אנחנו נוסעים מזרחה. הדרך אל היציאה המזרחית עוברת דרך אזור גיאותרמי פעיל ודרך אגם ילוסטון. אנחנו רואים את הביזונים האחרונים שלנו בשמורה וממשיכים לכיוון היציאה.

הדרך אל קודי מתחילה בהרים ירוקים שבתחתיתם זורמים מים שקופים וצלולים ובאיזה שהוא שלב, אחרי ההרים, הנוף המדברי מפתיע ומפעים.

הרים נישאים בתצורות שונות, מים זורמים בתחתיתם, שדות חקלאיים ירוקים ובתים פסטורליים מלפנים. מדהים ממש.

הדרך המופלאה מתפתלת לה בין ההרים, חולפת ליד האגם שנוצר על ידי סכר באפלו ביל (מזכיר לנו את אזור פייג' ואגם פאוול) ואחרי עוד כמה פיתולים מופיעה קודי, עיירת מערב פרוע מדברית.

אנחנו מגיעים לוולמארט ובמבט ראשון נדמה לנו שהחניון קטן מלהכיל קראוונים ושלא נוכל לישון כאן כמתוכנן. מבט שני מגלה חניה רחבת ידים מאחורי החנות וצדיה ואנחנו מתמקמים במקביל למדרכה, בין שני קראוונים.

הנוף מבעד לדלת הקראוון נפלא. מרחבים פתוחים עד היכן שהעין יכולה לראות, גוונים מדבריים חוליים מנוקדים באבן אדומה ולרגלי הקראוון דשא ירוק וחלוקי נחל גדולים. ללא ספק, אחד מחניוני וולמארט המוצלחים שהיינו בהם, אם לא "ה"חניון!

אחרי שאנחנו מוודאים שאפשר לחנות ללילה, אנחנו מורידים ג'קים ופותחים את הסלייד. אוכלים משהו, פותחים גם את הצלון ומתנהלים עוד כשעה+ בעצלתיים ורק לקראת חמש (כשהחום שבחוץ כבר מורגש היטב בקראוון), אנחנו יוצאים לכיוון מרכז העיר.

בשלב זה החניון בוולמארט כבר עמוס קראוונים. 17 בספירה האחרונה...

אנחנו מסתובבים קצת במרכז המבקרים, לוקחים קצת מפות ובעיקר מסתובבים המומים מהחום שנפל עלינו ככה בחוצפה ביום קיץ בהיר.

אנחנו מחליטים לטייל קצת ברגל ברחוב הראשי. החצי הצפוני של הרחוב מוצל ונעים ואנחנו מטיילים בו בנחת, בעוד שהחלק האחר שמשי ומאד חם.

שלא כהרגלנו, אנחנו מעזים להיכנס בהרכב מלא לאחת מחנויות המזכרות הפזורות ברחוב ונהנים לראות כל מיני חפצים מעניינים וכרזות ישנות מוטבעות על לוחות מתכת. הדמויות המוצבות על חלק מהספסלים מאד משעשעות אותנו (אינפנטילים שכמונו).

אחרי הסיבוב, מגיעה השעה למופע הרחוב היומי שמול מלון אירמה. אנחנו מגיעים, מתמקמים, החצי מביא לנו שתיה מהמכונה בכניסה למלון ואנחנו מחכים להתחלת המופע.

בתחילת המופע שרים את ההמנון, נותנים איזה פוסטר לאיש(ה) המבוגר(ת) ביותר וכן לחייל שמשרת מעבר לים, כשכל הקהל קם על רגליו לכבוד אותו חייל אנונימי.

עם היריה הראשונה, הצעירה נבהלת ומתחילה לבכות ואני לוקחת אותה הצדה ואחר כך, כשהיריות גוברות, אנחנו מתרחקות עוד קצת. אחרי המופע (נחמד, לא יותר), אנחנו חוזרים לכיוון האוטו ולקראוון.

כשהשמש שוקעת כבר ממש נעים בחוץ. השקיעה המדברית יפהפיה.

בשלב זה אני נוטשת את החברה להשלמת קניות, כולל גלידה, משהו קר לשתות, קרח וגביעים.

לוקח לי המון זמן למצוא את הגלידה בטעם הספציפי שמבקשים ממני ואני חוזרת כבר בחושך. זה כמובן לא מפריע לנו לשבת לאכול גלידה בחוץ.

אחרי הגלידה אנחנו נכנסים פנימה ואחרי עוד קצת זמן, מכבים את הגנרטור ושוכבים לישון.

יום שישי 16.8.13 - קודי (מסתבר שיש מקומות שממש חם בהם באוגוסט...)

אנחנו קמים בבוקר קצת עייפים מלילה בלי הרבה שינה.

הלילה מתחיל אמנם נפלא, אבל משאית סמוכה שמחליטה להפעיל את המנוע כל הלילה די מחרבת לנו את השינה. אי אפשר להתעלם מהרעש (מזל שהוא קבוע) ולא בא בחשבון לסגור את החלונות, מאחר וממש חם בתוך הקראוון בלי המיזוג שמגיע מבחוץ. כמו שכתבתי קודם, בעוד שדי חם (בשמש אפילו מאד) אחר הצהרים, בערב ממש נעים וממוזג.

החצי מנצל את הבוקר כדי ללכת למסור את האוטו להחלפת שמן (במוסך שסמוך לוולמארט נאמר שבעוד שבוע יוכלו לקבל אותנו ובוולמארט מקבלים אותו מיד), ולסיבוב בוולמארט.

בכל מקרה, די מוקדם בבוקר נעשה בקראוון חם מדי, כך שלקראת 11,אנחנו כבר יוצאים לכיוון קבוצת המוזיאונים בעיר – מרכז באפלו ביל. את הקראוון, לראשונה בטיול זה, אנחנו מנתקים ומשאירים חונה בחניון וולמארט (ומקווים למצוא אותו כפי שהשארנו אותו).

עלות הכרטיסים למוזיאון לא כל כך זולה (אנחנו משלמים עבור שני מבוגרים ושני ילדים (6-12) כ- 54$), אבל המוזיאון מאד מושקע ומאד מעניין.

החלק של ההסטוריה של הטבע מעניין במיוחד ומהווה מעין סיכום עבורינו לביקור בשמורת ילוסטון. הוא מוסיף לנו מידע על השינוי בכמות החיות בפארק, על שריפות, על חיפושית עץ האורן ועוד. האגף בכלל בנוי בצורה מעניינת ומזמינה עם תצוגות אינטרקטיביות.

אחרי האגף הזה, אנחנו מתיישבים למנוחה קצרה.

הבנות מתרוצצות ברחבה המרכזית (על מפת ויומינג), ואחרי ההפסקה אנחנו ממשיכים דרך אזור הבוקרים, שבו כרכרות/ אוכפים וכו', אל האזור המוקדש לחייו, משפחתו, הופעותיו, השקעותיו והפסדיו של ביל קודי, באפאלו ביל.

מעניין להציץ לחייו של האיש שקידם את צמיחת העיר. התצוגה מאד מושקעת, מלווה בסרטים, קטעי יומן מוקראים וכדומה. הבנות מתעכבות במשחק לוח בסגנון המערב הפרוע ואחרי שאנחנו מסיימים את הסיור בחלק הזה של המוזיאון, כולם כבר רעבים ועייפים ואנחנו מחליטים לצאת להפסקה.

מאחר ובחוץ החום בלתי נסבל (התרגלנו לטוב בקיץ הזה), אני מטילה וטו על חזרה לקראוון הלא ממוזג שלנו. לפיכך, אחרי שאנחנו בודקים שהקראוון במקומו ושלם, אנחנו נוסעים בכיוון מקדונלדס/ברגר קינג. לבסוף אנחנו בוחרים לאכול בברגר קינג.

אנחנו מזמינים ומתישבים באזור המשחקים (שהוא פחות ממוזג משאר האזורים במסעדה) עם שתיה וחיבור לחשמל ולאינטרנט. בזמן שאנחנו ממתינים לאוכל, הבנות כבר מספיקות לעלות כמה פעמים על המתקן הצעירה מנסה, בפעם הראשונה מתחילת הטיול, את המתקן הגדול בליווי אחותה ומאותו רגע, אין לה שום בעיה לעלות שוב ושוב ושוב...

בסופו של דבר מגיע האוכל ואנחנו מעבירים עוד כשעה במשחק ובאכילה במזגן הנעים.

אנחנו מנסים לבדוק פרטים על השמורות בהמשך הדרך, אבל לא מוצאים מספיק מידע ומאחר ואנחנו מתלבטים האם ללכת לרודיאו בעיר או לא (ענייני זכויות בעלי חיים וכו'), אנחנו מנסים למצוא מידע נוסף ברשת וגם בזה אנחנו לא ממש מצליחים. הבנות רוצות לראות את המופע ואנחנו מחליטים לתת לזה הזדמנות.

כשאנחנו ממצים את השהייה בברגר קינג (יותר נכון, כשאנחנו מחליטים שמדד הסוכרים בדם של הבנות מהגזוז מהמכונה הגיע לרמות מקסימליות מבחינתנו), אנחנו ממשיכים (אחרי שאנחנו יוצאים ומבינים שעדיין חם מדי בחוץ) למזגן אחר בקיי-מארט, חנות שמתגלה כבזבוז זמן גדול.

אנחנו יוצאים מהחנות די מהר וחוזרים לקראוון, שם אני מתרעננת קצת במזגן של וולמארט.

משם אנחנו ממשיכים היישר לרודיאו. הקופות כבר פתוחות. אנחנו רוכשים כרטיסים (רצינו את היקרים יותר, אבל נאמר לנו שאין היום הבדל במחיר, כלומר אפשר לשבת באזור היקר במחיר הרגיל) ונכנסים. בכניסה ניתן להצטלם על שור בעלות של 10$. אנחנו מוותרים.

אנחנו מחליטים לשבת באזור המרוחק יותר יחד עם הרוב (וגם הליצן של הרודיאו אומר לנו שהוא מעדיף את האזור ההוא). בדרך לשם אנחנו עוברים מעל המכלאות של הסוסים והפרים המשתתפים בהופעה . אנחנו מתיישבים אמנם קצת בצד אבל קרוב לנקודות ההזנקה ורואים מעולה.

בהפסקה קוראים לכל הילדים מתחת לגיל 12 לרדת למתחם הרודיאו להשתתף במרדף אחרי שני עגלים שנקשרו אליהם דגלונים. הבנות שמחות להשתתף (לא בטוחה שהעגלים שמחים), מתרוצצות עם כולם וחוזרות מרוצות ומאד צמאות למקום הישיבה שלנו.

החלק המוצלח במופע בעיני הוא מרוץ החביות (כולל מקצה הילדים) וגם הליצן מוצלח מאד. חוויה מעניינת ובסופה הבנות מאד שמחות שהלכנו. הן היו מוטרדות מהילדים שעפו מהסוסים/הפרים המשתוללים במקצה הילדים (מי ההורה שמאפשר את זה, לא ברור...).

בחזרה בקראוון לקראת 22:30, אחרי שעה מאד לא שקטה של התארגנות ללילה, כשכולם עייפים וחסרי סבלנות בקראוון החם (על גבול המפגע הסביבתי), לקראת 23:30, מוקדם לכל הדיעות מבחינתנו, אנחנו מכבים אורות ושוכבים לישון.

מחר אנחנו מתכננים להמשיך בדרך מזרחה.

יום שבת 17.8.13 - קודי

איך אומרים? תוכניות הן בסיס טוב לשינויים...

אז היום היינו אמורים, בהתאם לתוכניות המקוריות, לצאת מקודי לכיוון מזרח.

אנחנו קמים בבוקר, החצי משוחח עם השכנים, הבנות מתארגנות ובזמן שכולם אוכלים ארוחת בוקר בקראוון המתחמם, אני נמלטת מהחום בקראוון החוצה, אל סניף וולמארט הממוזג.

כשאני חוזרת, אני מוצאת את הבנות משחקות בחוץ גומי עם שתי הבנות של השכנים, איתם החצי דיבר קודם לכן (הם בדרכם לילוסטון והגיעו בנסיעה מניו ג'רסי, דרך מילווקי).

אני מופתעת לגלות שלא נורא חם בחוץ, במיוחד באזורים מוצלים בהם נושבת רוח קלילה.

מפה לשם, כל המשחקים שלנו ושלהם מוצאים את עצמם בחוץ והן משחקות בכולם, ואפילו מקשטות אבנים בגירים צבעוניים. הבנות חולקות יוגורט ומשחקות יחד בכיף.

בהתיעצות מהירה של המבוגרים האחראים בסיפור הזה, אנחנו מחליטים שאנחנו נשארים כאן עוד יום. נאפשר לבנות לשחק כמה שירצו, ניסע אחר כך למוזיאון להשלמות מיום האתמול ובשעות הערב נראה מה נבחר לעשות.

רק לקראת אחת וחצי, אחרי ארוחת כריכים טעימה, אנחנו מכבים את הגנרטור (ומאותו הרגע אין לנו מאוורר יותר) ויוצאים מהקראוון (זה גם בערך השלב שבו הצל נעלם ונהיה חם מדי, אם כי לא נורא כמו אתמול, והשכנים גם הם יוצאים לבילוי היום שלהם).

אנחנו נוסעים למוזיאון. הצעירה נרדמת בדרך. אנחנו מעבירים אותה לעגלה והיא ממשיכה לישון בה במשך למעלה משעתים בעת שאנחנו מסתובבים במוזיאון.

הבכורה מציעה לי להכניס את התיק ללוקרים שבמוזיאון. הצעה מעולה ואחרי שאנחנו נפטרים מהתיק (ולוקחים איתנו רק מצלמה, סוללה נוספת וכרטיס נוסף), אנחנו מקבלים מדבקות חדשות (על סמך הקבלה מאתמול) ויוצאים להמשך הסיבוב.

השעה כבר סביב שתים.

מעל לשעתים ראשונות אנחנו מעבירים בחלק המוקדש לתרבות האינדיאנית. חלק מעניין ומרתק. התצוגות עשירות, מעניינות והמוזיאון בכללותו לא נופל מהמוזיאונים הגדולים שנתקלנו בהם עד היום.

אחרי שאנחנו עוברים על כל התצוגות (הבנות מתעניינות מאד בחלק זה, כך שלמעשה אנחנו מוצאים את עצמנו מתרגמים להן את רוב הטקסטים), אנחנו עוברים לחלק של מוזיאון הנשק. החלק הזה, למי שמתעניין, עמוס באלפי כלי נשק מתקופות רבות. אנחנו באופן אישי פחות מתעניינים, אז אנחנו מסתפקים באיתור העוזי וה-M16, ונשקים אחרים שאנחנו מכירים. גולת הכותרת של החלק הזה במוזיאון מבחינת הבנות הוא משחק “המטווח” שאנחנו מאפשרים להן לשחק בו (5$ לשלושה אסימונים, 15 יריות לאסימון).

בקומה התחתונה של גלרית הנשקים הצעירה מתעוררת ואחרי עוד סיבוב קצר אנחנו עוברים לגלרית האומנות.

לפני היציאה מהמוזיאון אנחנו מתעכבים בכדי להסתכל גם בסרט מעניין שמתאר את שלבי הכנת פסל ברונזה ענק.

אנחנו חוזרים לקראוון לארוחת צהרים (וכמעט ושוכחים את התיק בלוקר). באופן מפתיע החום נסבל, ומה שעוזר במיוחד הוא שתיה קרה מלאה בקרח.

לפני ארוחת הצהרים אנחנו מחסלים את הביסים האחרונים מעוגת יום ההולדת ויוצאים לאכול בדשא על שולחן מאולתר ארוחת צהרים טעימה מאד של עוף בתנור מלווה בסלט.

אחרי האוכל, אנחנו מעבירים זמן נינוח על הדשא, כל אחד ועיסוקיו (ענן גדול ואפור שמתיישב מתחת לשמש, מייצר לנו ממזג אויר קריר ונעים למשך כל הערב, כמו גם שקיעה יפה. מי אמר שמעונן זה תמיד רע?)

כשהצעירות יוצאות לטיול (=התרוצצות) על הדשא, שניה לא זהירה אחת מייצרת בום אחד גדול כשהן מתנגשות מצח למצח.

באותו רגע מתחילה חגיגה. לשתיהן מתנפח המצח. לצעירה משמעותית יותר. זה נראה כאילו היא מצמיחה מוח נוסף מהצד...אחרי הרוטינה עם הקרח (שמלווה, כמובן, בצרחות), המכה נראית (קצת) פחות גרוע.

אחרי שוך הסערה, הבנות מבקשות לראות סרט. החצי מדליק את הגנרטור ומוציא את הטלויזיה החוצה לדשא. תענוג של חניון קראוונים.

כך אנחנו מוצאים את עצמנו, בשעה 21:30, יושבים באוויר המעולה בחוץ, נהנים מהסרט "כוכב המטמון". החניון סביבנו מלא בקראוונים (אם כי לא כמו שלשום. החצי סופר אז 21 קראוונים בשיא הערב). רק בשורה שאנחנו חונים בה, חונים עוד חמישה קראוונים אחרים.

מחר אנחנו ניפרד מקודי ונמשיך מזרחה.

יום ראשון 18.8.13 - חניון וולמארט, ג'ילט, וויומינג.

הבוקר, קצת לפני שנעשה חם באופן בלתי נסבל, אנחנו עוזבים את ההחניון החביב של וולמארט שאירח אותנו כל כך יפה בשלושת הלילות האחרונים ויוצאים הלאה מזרחה. לפני היציאה, החצי מקבל מהשכן כתובת למילוי מים נקיים וריקון ביוב.

הדרך לשם לוקחת נצח, בזכות ה GPS שלנו, שמתעקש לקחת אותנו לתור את העיר הקטנה. כמובן שמתברר שהדמפ סטיישן ממש קרוב לאזור בו ישנו וליציאה מהעיר...

אנחנו ממלאים מים נקיים ומרוקנים את הביוב (תוך כדי צפיה במטוסים שעוברים ממש מעלינו (לרגעים נדמה שהם בדרכם להתנגש בנו...)) ויוצאים הלאה לדרכנו.

הדרך הירוקה מתחלפת לה בנוף מדברי מקסים וכך אנחנו מתחילים לעלות אל עבר מעבר הרים דרך ה- bighorn national forest.

הדרך מקסימה ביותר, אך לפתע נקטעה הפסטורליה, כשבאמצע העליה אנחנו מגלים מנוע רותח. אנחנו מיד עוצרים בצד הדרך היפה וממתינים עד שהמנוע יתקרר חזרה. מאחר ואנחנו לא יכולים להדליק מזגן ואף לא אוורור, אנחנו נאלצים להמתין בקראוון הבוער. חוויה מפוקפקת (בעוד שהמנוע מתקרר, אנחנו מתחילים לבעור). מזל שהנוף נהדר ויש קצת רוח שמצילה את המצב.

אחרי שטמפרטורת המנוע חוזרת למצב נורמלי ואנחנו בודקים שאין מים חסרים, אנחנו יוצאים שוב לדרך. בשלב מסויים אנחנו שוב רואים את מד הטמפרטורה עולה במהירות מטרידה... נסיעה בירידה מורידה חזרה את הטמפרטורה והבעיה לא חוזרת על עצמה בהמשך היום.

אל חניון וולמארט בג'ילט אנחנו מגיעים בשעות אחר הצהרים המאוחרות. אחרי שאנחנו מתמקמים בהתאם להנחיות, אני יוצאת לחלץ עצמות בסיבוב קצר בג'ואן ובחנויות האחרות בסביבה.

אנחנו מתלבטים אם להשאיר את הקראוון ולנסוע למגדל השטן למחרת רק עם הרכב ומחליטים, בסופו של דבר, שזה לא יהיה נבון. העיר נראית לנו גדולה יותר וביתית פחות מקודי, ומאחר ואנחנו רואים שאפשר להמשיך עם הדרך ולהגיע כבר מחר לקסטר שבאזור הגבעות השחורות של דרום דקוטה, האזור בו אנחנו מתכננים לטייל בהמשך, אנחנו מחליטים לצאת לדרך בבוקר ולהמשיך, אחרי הביקור במגדל השטן, עד קסטר, כאמור.

יום שני 19.8.13 - אל קסטר, דרך מגדל השטן

את הבוקר אנחנו מתחילים בקניות הכרחיות - הצעירה כבר חייבת נעלים (כזכור, היא איבדה נעל אחת אי שם בהרי הרוקי הקנדיים...). המבצע מסתיים בהצלחה, ואנחנו יוצאים מהחנות עם שני זוגות. זוג אחד לעונה הבאה...

כשאנחנו מסיימים כבר חם מאד. אנחנו יוצאים לדרך ואחרי קצת יותר משעה אנחנו מגיעים למוניומנט המרשים. כבר מרחוק אנחנו רואים אותו מתנוסס בולט בסביבה המישורית יחסית. תופעה מרתקת ויחודית. החצי, שלא הבין בהתחלה מה ההתלהבות (ואפילו הציע לוותר על הביקור), מתלהב הכי הרבה.

אנחנו עוצרים לצלם עוד בדרך וכבר בכניסה למתחם, פוגשים את הנבחניות (prairie dogs) הראשונות. מחזה מקסים ושובה לב.

אנחנו ממשיכים ועולים עם הדרך עד למרכז המבקרים ואחרי סיבוב וחצי מוצאים לנו (ולקראוון) חניה ארוכה ומצויינת.

הנוף מדלת הקראוון:

אנחנו נכנסים קודם כל למרכז המבקרים לסיבוב התמזגנות...מבקשים ומקבלים חוברות ג'וניור ריינג'ר, מסתכלים בתצוגות וקוראים את האגדה האינדיאנית לגבי התרוממות הסלע וגם את ההסבר המדעי שמאחוריו. מאד מעניין.

אנחנו מחליטים לגשת לקראוון לעבוד קצת על החוברות ולאכול משהו... אני (עקב פובית הנחשים שמשתלטת עלי) לא מסכימה שנשב לאכול בחוץ... ובפנים חם באופן בלתי נסבל כמעט. אנחנו מסתפקים בארוחה קלה של טורטיות עם שמנת חמוצה ועגבניות. מתאים בול.

משם, אנחנו מחליטים לצאת למסלול שמקיף את ה"מגדל". את הצעירה אנחנו לוקחים בעגלה, מה שהופך את הסיבוב בחום הכבד להרבה יותר קשה עבורי... והעמידה בשמש הופכת ממש בלתי נסבלת.

אנחנו צופים בעניין על קבוצה קטנה של מטפסים שמנסה להעפיל במעלה המוניומנט (אפשר לראות אותם בתמונה אם מגדילים בלחיצה) ולקראת סוף הסיבוב אנחנו מתיישבים לסיים את החוברות. הבכורה מאבדת סבלנות ומוותרת על מילוי החוברת ועל הסיכה של השמורה.

אחרי שאנחנו חוזרים אל הרינג'ר, הוא עובר על החוברות (ומתעלם באלגנטיות ממשהו שהבנות לא סיימו), הבנות מקבלות את הסיכות ואנחנו משקיעים עוד 2 דולרים לשני פאטצ'ים יפים. ומכאן אנחנו חוזרים לקראוון להמשך נסיעה... את הפעילויות עם הרינג'רים פספסנו.

בדרכנו ליציאה אנחנו נתקלים בהמון נבחניות בצד הדרך, מה שגורם לנו לעצור במפרץ החניה הפנוי הראשון ולצאת להתבונן קצת יותר מקרוב ואפילו לשוטט בשביל בסביבתם (ובשביל פחדנית נחשים שכמוני, ממש מגיע לי פרס על זה, מה גם שקראתי אחר כך שנחשים אוהבים להסתתר במחילות של הנבחניות...). הסיבוב מקסים ואנחנו מתעכבים לא מעט.

משם, בשעות אחר הצהרים המאוחרות למדי (ממש לקראת סגירת השמורה), אנחנו יוצאים להמשך הדרך לכיוון אזור הגבעות השחורות שבדרום דקוטה.

הדרך גוזלת לנו הרבה יותר זמן מהצפוי, לאחר שאנחנו טועים בדרך (כלומר, בוחרים לא להקשיב ל - GPS, מה שמאריך לנו את הדרך בסופו של דבר). אנחנו עוברים דרך עיירות קטנות וחביבות שעושה רושם שנעים מאד להסתובב בהן. בדרך אנחנו רואים גם כמה mule deers באחד מהעיקולים.

אל הקמפ שבו תיכננו להתמקם, קרוב לעיר, אנחנו מגיעים לפני רדת החשיכה, אבל מסתבר שאין מקום עבורנו...בעל המקום מברר ומוצא לנו מקום בקמפ אחר בהמשך הדרך.

לשם אנחנו כבר מגיעים על גבול החושך. המקום מוצא חן בעינינו מהשניה הראשונה. עם בריכה חמודה ועם מגלשות, מגרש משחקים נחמד, ארנבות שמתרוצצות בין הקראוונים וצוות נעים ושירותי, עם מקום למדורה, ואופנים לשימוש חופשי ואנחנו מחליטים שיהיה נהדר לבלות כאן לפחות יומיים.

בזמן שהחצי נרשם, אנחנו מקבלים תדרוך קצר וידידותי מאחד העובדים ולבסוף בוחרים חניה ומתמקמים.

אנחנו יוצאים מהרכב למזג אויר נעים ביותר, ללא זכר לחום הכבד שמלווה אותנו מזה כמה ימים, מאז היציאה מילוסטון.

הארנבות יוצאות לבדוק את המגיעים החדשים ואנחנו אוכלים ומתארגנים לשינה. מחר אנחנו מתכננים לתור את השמורות הסמוכות – קסטר/נידלס/ראשמור ואולי גם להגיע לקרייזי הורס…

ועל הביקור כאן והמשך הדרך מזרחה, בפוסט הבא...

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של FamilyTrip?

הפוסט הבא ›
33. ארהב וקנדה 2013 - מבקרים בגבעות השחורות, בשמורת הבדלנדס, וממשיכים אל פרנקלין, וויסקונסין
33. ארה"ב וקנדה 2013 - מבקרים בגבעות השחורות, בשמורת הבדלנדס, וממשיכים אל פרנקלין, וויסקונסין
מתוך הבלוג של FamilyTrip
12-10-2017
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
31. ארהב וקנדה 2013 - ילוסטון - חוזרים להשלמות קיץ בשמורה הנפלאה
31. ארה"ב וקנדה 2013 - ילוסטון - חוזרים להשלמות קיץ בשמורה הנפלאה
מתוך הבלוג של FamilyTrip
26-09-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של FamilyTrip »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×
    הפעלת נגישות