אגדה יפנית שלי מתחילתה ועד סופה - טוקיו!!!

תמונה ראשית עבור: אגדה יפנית שלי  מתחילתה ועד סופה - טוקיו!!! - תמונת קאבר
טוקיו הילדים שלא נולדו מקדש זוז'וי - צולם רחל לבון

האגדה היפנית שלי מתחילה לפני הרבה שנים כשבתי הקטנה היתה בכיתה ד' וקיבלה בבית הספר שיעורי בית להכין עבודה על עם שלו מנהגים מיוחדים.

היתה לנו בבית חוברת על יפן מיריד תיירות בגני התערוכה , והצעתי לה לכתוב על יפן. כמו אמא פולניה מצוייה (מרומניה) קראתי את החוברת והשתתפתי בהכנת העבודה, ותוך כדי התאהבתי ביפן וביופיה על שלל הטקסים והאמונות.

כך נטמן הזרע אצל בתי ומשיכתה ליפן, אליה נסעה בטיול אחרי צבא לחצי שנה בהן עבדה וטיילה, ולאחר שהתאהבה ביפן שבה אליה לטיול נוסף של חודשיים עם שילוב עבודה בחוות חקלאיות וטיולים ולימודיה באוניברסיטת חיפה התמקדו כמובן ביפן.

אני שונאת טיסות ארוכות ויפן עקב כך, היתה שנים רבות מחוץ לתחום. ברגע של אי שפיות זמנית blush, החלטתי לנסוע ליפן כדי לראותה במו עייני – את יפן ההיא שהתאהבתי מהעבודה של בתי… ומהעובדה שבתי התאהבה בה כל כך. נסעתי לראותה ולחוות אותה במו עייני ובנשמתי.

מה מצאתי ומה גיליתי אתם מוזמנים לקרוא .

האם גם התאהבתי ביפן – תצטרכו להגיע לסוף הכתבה.

אני אזהיר אתכם מראש שהתמונות קשות לצפייה וממכרות.blush

מקדש אלף השערים

מפסטיבל בטקאיימה

ביפן ישנן הרבה אגדות יפות אבל אגדה יפנית מרגשת כתב דווקא אהוד מנור ז”ל בשיר יפיפה שאת הלחן הלחין אריאל זילבר, שמייד כאשר אהוד מנור שמע את הלחן שהזכיר לו את יפן כתב את מילות האגדה הנוגעת ללב על הצייד שלא מצא צייד וחזר ליד ביתו והוציא תסכולו בברבור.

החלום ששלח אותו שוב לנהר והברבורה שלא התנקמה בו בגופו אלא שלחה יד בנפשה כדי שיתענה על המעשה שעשה כל ימי חייו וגם ההתאבדות שיחררה אותה מיסוריה על אובדן אהובה.

בחמש קם צייד
ויצא את ביתו.
אל היער צעד
ודרך קשתו.
עד הערב סבב,
לא הצליחה דרכו.
גם צמא, גם רעב
אחזו אותו.
סר פנים ונסער
חזר לכפר,
והנה זוג ברבורים
בנהר.
לבנים ויפים,
אוהבים וזקופים,
מיד
חץ שלח באחד.

שם ראשו על הכר
הצייד שעייף,
וחלום לא מוכר
את שנתו טרף.
נערה מעונה
אל הבית פרצה,
ובידה הקטנה
אחזה נוצה.
שתי עיניה צופות,
יפות, נוזפות,
כל הלילה
דמעותיה שוטפות.
מה חטא, מה עוון
אהובי הלבן?
מחר
לך ליד הנהר.

בחמש קם צייד
ויצא את ביתו,
אל המים צעד
ודרך קשתו.
ברבורה לבנה,
ראתה את הצייד בעינה.
היא שלחה מקורה
וקרעה בבשרה,
מולו,
צללה בצילו.

כל העולם דממה.
כל העולם שממה.

כאן בביצוע ליאור ייני שקולו העמוק חודר הישר לנשמתי

יום 1-2

טיסת טורקיש יצאה בזמן – טיסה בת שעתיים ועשרים דקות מובילה אותנו לאיסטנבול ולאחריה קונקשן קצר אבל ללא עמדת ביקורת דרכונים היישר לבדיקת מטען היד, שבהמשכה טיסה של 12 שעות. הגענו לעת ערב עייפים ורצוצים.

אגדה יפנית מספרת כי יפן ניצבת על גב דג ענק, המנענע את סנפיר זנבו, ומזעזע בצורה זו את האדמה. כ-1,000 רעידות אדמה פוקדות מידי שנה את יפן. בספטמבר 1923 הניע הדג את זנבו בעוצמה, ויצר את הראשונה מבין שתי הקטסטרופות הגדולות בהיסטוריה של העיר. רעידת אדמה אדירה זעזעה את מישור קאנטו (Kanto) עליו יושבת טוקיו, וגרמה להרג של כ-140,000 איש. ואני חשתי את הרעידה הראשונה בערב הראשון בחצות. רפי ישן שנת ישרים ולא הבין על מה אני נלחצת.

נסענו היישר למלון שיהיה שלנו ל-4 הלילות הקרובים מלון מצויין –

GRAND PRINCE HOTEL NEW TAKANAWA

מחלון חדר האוכל הבחנתי בעוברים השבים הממהרים ליום עבודה, כשרובם מחוייטים בחליפות ממש כמו בארצנו blush, ובצמחייה המהונדסת שכה מקפידים בגיזומה .

יום 3

יצאנו לטיול עם 35 מטיילים נוספים עליהם מנצח המדריך המצויין יואב גל מכפר יחזקאל במקור, אשר הציג לנו בתמציתיות :

יפן היא ארץ של תורים, ניגודים ושכבות

את היום פתח באימרה יומית יפנית שכה אהבתי. האימרה לבוקר זה:

העין הרואה אינה יכולה לראות את עצמה.

טוקיו ביפנית: 東京都

טוקיו שוכנת באי הראשי של יפן – הונשו. שבו נבקר במהלך טיול זה.

על הבוקר טוקיו סואנת שכן האנשים ממהרים לעבודה, המונים חוצים את מעברי החצייה, וישנם כאלה אפילו ששקועים בסמטרפונים עד כדי כך בטוחים שלא יאונה להם כל רע בעת החצייה. לא פלא שהיא סואנת שכן במטרופולין הזה מצטופפים רק מעל 35 מליון אנשים!!!

טוקיו נחרבה 3 פעמים בעבר : פעם ע”י התפרצותו של הר פוג'י השוכן לא הרחק ממנה, פעם ברעידת אדמה בשנת 1923 ופעם בעת הפצצתה ע”י האמריקאים במלחמת העולם השניה.

טוקיו נחשבת לעיר הבירה של יפן אם כי לא הוכרזה על כך ובאופן פרדוקסלי קיוטו הינה עדיין עיר הבירה.

המתחם הקיסרי

הביקור הראשון על הבוקר במזג אויר קריר ונעים היה בגנים הקיסריים שם לומדים לראשונה על סוגי השערים ביפן כאלה עם 2 שערים בצדדים וכאלה עם 2 קורות אופקיות כשחבל משתלשל ביניהם.

17ffd32e5a6380a44ff0db2cb151f779.JPG?l=6

שער שינטו ושער בודהיסטי

למדנו על היסודות החייבים להיות בכל גן יפני: הדומם – אבנים, הצומח ולאו דווקא פרחים אלא יותר צמחייה שכמובן מהונדסת – גזומה באופן מיוחד, והצמחים ניטעים בהתאם לעונות השנה כדי שבכל עונה יהיה את המאפיין שלה, והרעש כמו חצץ שבפסיעותינו עליו יש משום סוג של מדיטציה.

בגנים אחרים נתקלנו במאפיינים נוספים שיש לגן היפני של זרימת מים או מים באגמונים, בגשרונים מקומרים, ובמנורות יפניות מיוחדות.

כיאה למתחם קיסרי שיש לשמור עליו חומה מקיפה אותו וחפיר עם מים כדי להקשות על כניסת אוייבים. שער ראשון קטן ולאחריו שער מסיבי נוסף הניצב בצורת”ר” לראשון שוב להקשות הכניסה לאוייבים.

בעת שהגענו למתחם טיפלו בניקוי הלכלוך במים המקיפים את מתחם הקיסר. כמו-כן איך “מחנכים” עץ שיגדל לפי רצונו של הגנן .

89ebf085ad83c7c0b4fe4cb1bfe519f8.JPG?l=6

כתבה מעניינית מאד של גילי חסקין על הגנים היפניים ועל עיצובם. הגנים היפניים הגיעו אל יפן מסין ולכן לא מפתיע שקיים דמיון מסויים לגנים הסיניים.

הכתבה המומלצת לקריאה כאן.

פריחה בסתיו

קוריוז קטן: בגני הקיסר כל הנכנס מקבל כרטיס מפלסטיק אותו יש לשמור מכל משמר. אחד האנשים מהקבוצה לא מצא אותו. לא עזרו לו תחנוניו לשלם עבורו ולצאת לחופשי, עד שלא השיב להם את הכרטיס השווה זהב – סירבו לתת לו להמשיך בטיול. שמעתי גם שלעיתים הם נאותים למלא טופס שלאחריו נאותים לשחרר אתכם.

הכי טוב שימרו על הכרטיס כאילו היה אוצר יקר.

ממול טירת הקיסר פעוטות מקסימים

בגן הילדים

רגע לפני שנכנסנו למוזיאון הצצנו לגן ילדים – וצפינו בהם בשיעור התעמלות. הם היו כה מקסימים איך הם לא ממרים את פי הגננת. כמה הם מושמעים.

מוזיאון אדו בטוקיו ביפנית: 江戸東京博物館

אדו היה שמה הקודם של טוקיו. תחילתה של אדו בכפר דייגים קטן.

תקופת האדו התחילה בשנת 1603 ונמשכה כ-265 שנה. בתקופת האדו היתה הסתגרות מהעולם החיצון .

הביקור במוזיאון אדו היה מאד מעניין. ראינו איך חיו בבתים הקטנים כשהרצפה היא טאטאמי מן סוג של מחצלת קש עשויה שכבות, מרפדים את הרצפה איתה במלבנים , ככל שגודל השטח של הטאטאמי גדול יותר האדם עשיר יותר. הקירות הן מחיצות זזות שבאמצעותן ניתן להרחיב או להקטין את החדר. ראינו את סירות הדייג ששימשו את הדייגים. ואפילו חתול מיילל על גג אחד הבתים.

ראינו מפה על אחד הקירות שהמחישה לנו שהחלק הגדול של השטח היה שייך לסמוראים שהיו בשלטון. משני הקצוות נמצאו 2 מקדשים והיתר נותר למסחר וליתר האוכלוסיה שהיוותה את הרוב אבל שטחה היה מצומצם.

חדרה של האלמנה

עוד על תקופת האדו ניתן לקרוא בכתבתו המרתקת של גילי חסקין כאן.

המוזיאון נמצא ברובע סומידה.

עוד על הטאטאמי והבית היפני ניתן לקרוא כאן.

קוריוז 1.: בצאתנו מהמוזיאון על המדרכה הנגדית הבחנתי בגברת הדוחפת לפני עגלת ילדים ובעגלה כלב לבוש יפה. סיפרתי על מה שראו עייני למדריך ואמר לי נכון.

זה יותר זול להחזיק כלב מאשר ילד.

לכן קיימת בעיה דמוגרפית קשה ביפן. הורים ממעטים להביא ילדים לעולם. פעם הילודה היתה כ-1,000,000 ילדים בשנה. והיום ירדה מתחת למליון.

אחרי שאוכלוסיית יפן הגיעה ל-128,000,000 בתחילת 2015, מומחים לדמוגרפיה צופים כי עד 2060 האוכלוסייה תצטמצם בשליש ותגיע רק ל-80,000,000 איש.

הדבר מתבטא בכך שיפן עוברת להרבה אוטומציה שתחליף את האנשים שמילאו פונקציות חיוניות. כך למשל ראינו בטוקיו רכבת מגנטית שמשונעת ללא איש שיעמוד בקטר.

כמו-כן הם מפתחים מכונית אוטומטית ללא נהג. הנושא עולה לכותרות של מאמרי המערכת כמעט מידי יום ביומו.

יש כבר בית מלון ביפן שפקידת הקבלה היא רובוטית.

מבחינה סוציאלית מיעוט הילודה הפך את קערת הפירמידה של התושבים ביפן לעומת מדינות אחרות במערב. במקום שצעירים יהוו את רוב האוכלוסיה, כעת האוכלוסיה הזקנה היא הרוב. המבוגרים חיים ביפן עד גיל 105 (כך שאם אתם רוצים חיים ארוכים סעו להתיישב ביפן blush רק קחו בחשבון שהם גזענים ואינם מקבלים לשורותיהם זרים)

קוריוז 2: כשנסענו לאכול באיזור אקיהאברה בו קיימות תצוגות האלקטרוניקה

ראינו שוטרים עטויים כפפות לבנות מכוונים את התנועה של הולכי הרגל על המדרכה, וזאת כיון שסמוך קיים חניון לכלי רכב שיוצאים לכיוון הכביש. שני שוטרים עוצרים את התנועה בעת שרכב עובר ומסמנים לרכב שיעמוד. ורק אח”כ מאפשרים לו לצאת לכביש.

הכפפות הלבנות להראות כלפי חוץ על נקיון כפיים. בארץ אין חיה כזו של שוטרים שיכוונו תנועה ליד חניון. מקסימום שמים מראה שתראה לנהג את הכביש ובמקרה מיוחד גם רמזור.

増上寺, Zōjōji – מקדש בודהיסטי

נסענו לרובע SHIBA שבמינאטו לבקר את המקדש הנ”ל. עצרנו לחנייה ליד מקדש טוקיו עקב תקנה חדשה בטוקיו, האוסרת לעצור ליד המקדש ולחזור אח”כ אוטובוס ריק למקום החנייה שנמצא ליד מגדל טוקיו. (דופקים את התייריםblush)

המקדש נבנה בשנת 1393 והועבר למקומו הנוכחי ב-1598 ע”י .TOKUGAWA

שקבע את המקום למקום משכנה של משפחתו.

השער הינו שער בודהיסטי עם שני עמודי כניסה רחבים וסף כניסה מוגבה..

השער שנקרא the Sangedatsumon נבנה ב-1622 ושרד שריפות, רעידת אדמה והפצצות ממלחמת העולם השניה. בעת ביקורנו השער היה בשיפוצים ולא יכולנו להתרשם ממלוא הדרו.

בגן שמאחורי השער קבורים 6 שוגונים מתוך 15 שהיו ועמוד מיוחד ניצב לזכר כל אחד מהם. עוד בגן מספר מבנים ששוחזרו .ומוזוליאום.

בנוסף גן מיוחד של כביכול קברים של ילדים שלא נולדו או מחמת הפלה או מחמת לידה שקטה כל אנדרטה כזו עשוייה מאבן כשעל ראש הילד כובע אדום, וקישוטים כפי שהמשפחה בחרה. ישנם כאלה אבנים בצבע בהיר וישנם בצבע עור כהה למרות שלא ראינו אנשים בגוון עור כהה ביפן.

הנצחת הילדים שלא נולדו מצמררת הכמות הרבה שלהם.

השבשבות נועדו שיעבירו את הרוח הרעה. בדיוק כמו הברכות שאינן טובות למגיע למקדש והוא תולה אותן כדי שילכו עם הרוח.

כמו בכל כניסה למקדש יש את המתקן של ההטהרות עם המים ששופכים על פסל בודהה או שותים ו/או רוחצים את הידיים.

בצד ימין תלויים ניירות לבנים של ברכות שלא מצאו חן בעייני המקבל אותם ותלה אותם כדי שיתנדפו עם הרוח וירחקו מהאיש שקיבלם.

מבט ממגדל טוקיו על המקדש

הוראות הגעה למקום בתחבורה ציבורית ושעות פתיחה ניתן למצוא כאן.

כדאי לצלם את השער מעבר לכביש. אנו שהיינו סמוכים וגם היה בשיפוץ צילמתי חלקים ממנו. הוא מאד מרשים בגודלו ובמראהו.

הערה: המדריך יואב גל אינו אוהב את המינוח של “מקדש” וקורא להם מתנסים, שכן הם לצורכי הקהילה, ולדבריו אין להם שום קשר למשהו קדוש. אז אם במקרה אכתוב בהמשך מתנס תבינו מהיכן זה נובע.

כיון שביקרנו במקדש ואנו שקועים בסיפור על אגדות אני חייבת שתקראו אגדה יפה

על המדוזה , על המלך והמלכה הצעירה שהתחתן איתה וחלתה, והיא ידעה שמה שירפא אותה יהיה רק כבד של קוף. מה קרה ואיך נרפאה תקראו באגדה שסופה מאד אופטימי. תקראו על האגדה כאן.

המשכנו רגלית למגדל אייפל – לא לא התבלבלתי, המגדל שביקרנו אמנם נקרא

מגדל טוקיו אבל צורתו דומה מאד למגדל אייפל. בעת בנייתו היה המבנה הכי גבוה ביפן. המגדל עשוי קורות פלדה צבועות בצבע כתום הלאומי כמו במקדשים.

הוא גבוה ממגדל אייפל. גובהו 332.5 מ'.

כיום מגדל עץ השמיים – סקייטרי הוא המגדל הגבוה ביותר בטוקיו והוא מתנוסס

לגובה 634 מ'.

ליפנים כמו לסינים יש את הקטע לבדוק מהו הבודהה הכי גבוה, מהו המגדל הכי גבוה וכד'.

מעלית מטפסת אל-על ומשם נשקף נופה של טוקיו. למזלנו יום בהיר ויכולנו לראות מרחוק. מה שראינו כי בנייניה של טוקיו ברובם בנויים בצורה משמימה ומתי מעט מגדלים חדשים עם מעוף בנייה.

המגדל נבנה כך שיעמוד בפני רעידות אדמה ובפני טייפונים. הוא משמש כעמדת תקשורת לטלויזיה ורדיו ולהמוני התיירים המבקרים בו מידי שנה ונאמדים בכ-3 מליון איש/ה.

רחוב גינזה המפואר עם חנויות המותגים הכי הכי ועם מקדש בלתי מעורער וחביב מאד על המטיילים הישראלים ולא רק – מקדש יוניקלו שמו. ביקרנו במהלך הטיול/סמינר לפחות ב-4 מקדשים של יוניקלו ואף אחד בקבוצה לא שבע. זה שבגינזה (בתמונה מטה) מיתמר ל-7 קומות.

519d0796bc1c24ab7abb02f4d14854db.jpg?l=6

המספר הגדול ביותר שיש להם 3XL נמצא בקומה העליונה. אני ורפי חזרנו ללא אף מעיל. כנראה שברנו להם את הסטיגמה שכל מטייל רוכש לפחות מעיל אחד במשכנם. מספרי הרווח שלהם דמיוניים 1,861,900,000 טריליון יאנים לשנה נכון 08/2017. למי שמתעניין ניתן לקרוא כאן. כנראה שביבי וברק עשו להם פרסומת טובה.

2fb3cac46caeed5173614c3ac20efcb5.jpg?l=6

161a737c88944e89f3ad6dbeef094f19.jpg?l=6

חתול שהופך לאטרקציה עטוף בצעיף לצווארו

בדרך למסעדה באחד מבתי המלון שסעדנו הבחנתי תוך כדי נסיעה

במגדל עץ השמיים 東京スカイツリ זוהר במלוא הדרו. המקדש מואר בצבעים שונים בחורף ואחרים בקיץ.

ביקרנו בבניין מיצוקושי בקומה התחתונה כדי להביט איך נראית תצוגת הסחורה. עוד ראינו בחלון ראווה מכונית ניסן מפוארת מדור העתיד שלא לקחתי את הדגם המדוייק עבורכם.

קיבלנו שעתיים של שוטטות אך כשכבר לא הלכו הרגליים, רפי ואני נכנסנו לבית קפה והתענגנו על קפוצ'ינו מצויין. טוב גם עם עוגה. שכחתי לקחת את שמו אבל שוכן מימין ליוניקלו במרחק לא רב. חוצים מעבר חצייה אחד.

כך מזמינים את המנה שבחרתם. היא מוצגת בפלסטיק עם המחיר.

19dfb4a88719d96af58e50edc01eb990.jpg?l=6

בתוך החנויות לא יודעים איך למשוך את הקונים גימיקים שונים

0bca8b80ee60793c715f9a9853163b78.jpg?l=6

963dd01f19a0f0e6460975561395c7c2.jpg?l=6

4be102ada216f22b6a69bcee689a037c.jpg?l=6

ההקפדה לפרטים באריזה שבתה את עייני. לכל עוגייה עטיפה משלה בנוסף לאריזה החיצונית. לעיתים מחיר האריזה שווה יותר מהמוצר עצמו.

העוגות שם נראו מזמינות

684ac6548848c764fce90cf578442672.jpg?l=6

bf99c5cb2875712224655ff76f8b3c5b.jpg?l=6

כל החנויות כבר מקושטות לכבוד חג ההלואין שבכלל הינו חג שאומץ מאירלנד.

יום 4 למעבר לניקו לחץ כאן

יום 5

המשפט המחכים לבוקר זה:

ביקום יש אפלה ואור – התמסר לשניהם.

האגדה על יומי:

כאשר איזאנמי כרעה ללדת את אל האש היא נכוותה באורח קשה. לאחר פטירתה היא עברה ליומי - ארץ החושך והמוות. איזאנגי עקב אחרי איזאנמי ורצה להחזירה אל עולם החיים. הוא הצליח לאתרה אבל לא הצליח לראותה מכיוון שהצללים הסתירו את דמותה. איזאנגי ביקש מאיזאנמי לחזור עמו אך היא סרבה, היא טענה כי מאוחר מידי מכיוון שהיא כבר הספיקה לאכול מהאוכל של ארץ המוות ולכן עכשיו היא חלק ממנה ואין באפשרותה לחזור לארץ החיים. איזאנגי סירב לקבל זאת ואיזאנמי הסכימה לחזור עמו אך ביקשה קצת זמן לנוח בחדרה והנחתה את איזאנגי לא להיכנס לחדרה. לאחר זמן מה איזאנגי החל לדאוג מכיוון שאיזאנמי טרם יצאה מחדרה. איזאנגי לקח את המסרק אשר החזיק את שערו הארוך והצית אותו על-מנת שישמש לו כלפיד. תחת האור איזאנגי ראה את גופתה הנרקבת של אשתו האהובה. הוא לא הצליח לשלוט בפחדו והחל לרוץ לעבר ארץ החיים תוך כוונה לנטוש את אשתו המתה. איזאנמי התעוררה והחלה לרדוף אחריו. איזאנגי הצליח להמלט ולאחר שיצא מארץ המתים הוא אטם את הכניסה באמצעות סלע.

איזאנמי צעקה לאיזאנגי מעברו השני של הסלע שאם הוא יעזוב אותה היא תמית 1,000 אנשים בכל יום. איזאנגי ענה לה בכעס שהוא יעניק 1,500 חיים בכל יום. איזאנמי נשארה ביומי לשלוט על המתים.

איזאנגי הרגיש טמא לאחר מגעו עם המתים והלך לנהר על-מנת להיטהר.

כאשר הוא התפשט כל פרט אשר נזרק לאדמה הפך להיות אל. האלים החשובים ביותר נוצרו כאשר הוא רחץ את פניו - אמטראסו אלת השמש והשמיים נוצרה מעינו השמאלית, טסוקיומי אל הירח נולד מעינו הימנית וסואנו אל הסערה ושליט הים נוצר מאפו.

(נלקח מתוך ויקיפדיה)

אפרופו הניגודים אפשר לקרוא על היין והיאנג – ניגודים משלימים זה את זה

בכתבה הקצרה כאן.

זהו יום שבת, במקום להתפלל בבית כנסת אנו נוסעים לקדש את הדגיםblush

בשוק הדגים – טסוקיג'י שנמצא במרחק 10 דקות הליכה מתחנת TSUKIJI.

זהו השוק הגדול בעולם לפירות ים ודגים. האטרקציה המעניינת היא המכירה הפומבית המתקיימת ב-6 בבוקר. היות ואנו תיירים מפונקים אז בשעה זו זה בכלל רק ההשכמה ועוד לפנינו להשחיז את לסתותינו עם האוכל הדשן בבית המלון.surprise

אנו מגיעים לכאן בניחותא עם האוטובוס ומתחילים בסיור רגלי בסמטאות השוק.

ישנם דוכנים שמכבדים בשלל מאכלים אבל אנו מלאים עד אפס מקום, טוב אז טועמים רק מהפיצוחים של אדממה. קונים מה שאפשר לקחת הביתה כמו מקלות יפניים לאכילה מקושטים, ומקטרים על מר גורלנו שלא ניתן לאכול עוד משהו מהדגה הנפלאה שיש היום.

31d47d5ebc4783ec27d450fa767d1603.JPG?l=6

מה המוצר המוזר שראינו לאכילה? קיפודים!!!

030d18f96ad14917d2476467da488a1f.jpg?l=6

2929b46f26b32369ebd580a4cea34f34.JPG?l=6

המשכנו לנסוע לכיוון UENO PARK שבו לידיעתכם יש דובי פנדה, ובעת פריחת הדובדבן שווה להגיע אליו אבל המשימה שלנו לבוקר זה להבחין מי הם הקונים בשווקים. כך שמול הפארק ישנו שוק שאפשר לכנותו שוק רמלה – לוד. חיפשתי בו קימונו לנכדה ומשלא מצאתי אחרי כיתות רגליים החלטתי שמה שיפיח בי קצת שמחה זה בית הקפה, שכבר בעת שהגענו לשוק הזה, שמתי עליו עין בגלל העוגות והגלידות שלו.

תפסנו מקום ישיבה, הזמנו קפוצ'ינו עם עוגה, ולאט לאט כמו במטה קסמים הגיעה לכאן כמעט כל הקבוצה. איך שמועות מתפשטות מהר….

6362b1514fb37f226ef213ee0c55c85c.jpg?l=6

המשכנו ל- ASAKUSA 浅草 שם שוכן מקדש/מתנ”ס מעניין בשם:

Sensoji שנבנה במאה ה-7 . זהו מקדש בודהיסטי עם שערי טורי ומבני מקדש וטהרה לפני.

איזור אסקוסה נהרס ברובו בעת הפצצות האמריקאים במח”ה ה-2. אולם שוקם יפה.

סביב המקדש עומדים סטודנטים שמסיעים תיירים בריקשות.

ריקשות להנאתך

מתקן טהרה עם כפות מעץ כדי לשפוך מים ולשתות מהם ולהטהר כמו לפני כל מקדש ביפן.

הפגודה בשטח המקדש

העשן מהקטורת שהאנשים מתקרבים אליו נחשב שיש לו סגולות בריאות וריפוי . לכן אנשים תופסים את העשן בידיהם ונוגעים במקומות שונים בגוף.

תוכלו להתרשם מכמות האנשים שאינה ביום חג.

מהציורים על התקרה

מהמקדש עצמו כמה הוא מפואר

ffaed6d15a9ffd49af7db71ebd4cfac5.JPG?l=6

כיון שזה היה יום שמשי ונעים הרבה יפניות ויפנים הגיעו לבושים בקימונו.

הן גם הצטלמו ובדקו איך יצא הצילום

זה היה כמו יום הפנינג כי גם מזג האויר היה טוב ונעים וגם יום שבת שזה סוף שבוע למרות שביפן אין יום שבתון ועובדים כל השבוע אבל יכולים לבחור יום שלא לעבוד.

כנראה שביום זה כולם בחרו לא לעבוד אלא לבוא להתפלל וגם קצת להראות את עצמם עם הקימונו. הרגשתי שכמה שאנו אהבנו לצלם או להצטלם איתם לבושים בקימונו, כך גם הם אהבו להצטלם ולראות אם יצאו טוב בתמונות.

משני צידי השדרה רק חנויות לממכר מניפות, בגדי קימונו, חתולים, ממתקים ומזון. כאן גם מצאתי את הקימונו לנכדה עם כל האקססוריז עבורה לתחפושת לשנה הבאה.

fde35854d27c7ecc91388aa7714f63c6.jpg?l=6

מקדש זה נקרא גם מקדש קנון לפי אגדה יפנית שני אחים דגו פסל של Kannon שהיא אלת הרחמים מתוך נהר Sumida, העלו את הפסל והחזירו לתוך הנהר אך הוא תמיד שב אליהם. כתוצאה מכך, Sensoji נקרא על שם אלת Kannon.

בכל מקום ביפן נתקלנו בבובות חרסינה של חתול שמרים ידו בדרך כלל הימנית. חתולים אמיתיים ראיתי מעט מאד ביפן ולא הבנתי מה הקטע שלהם עם החתולים. כשבאנו הביתה שאלנו את בתנו הקטנה על התופעה. היא לקחה אותנו לחדרה והראתה שגם לנו יש חתול כזה בבית שהביאה מיפן.

מַנֶקִי נֵקו (ביפנית : 招き猫,‏ Maneki-neko) כך נקרא פסל החתול אשר מביא מזל לבעליו. כשכף ידו הימנית מורמת הוא מביא מזל או בריאות. כשכפו השמאלית מורמת הוא מושך לקוחות אם מוצג בבית עסק.

ישנם המאמינים שככל שכף יד החתול מורמת גבוה יותר הוא יביא יותר מזל.

ישנם האומרים שכף שמאל מורמת מתאימה לפאבים או לבארים, וכף ימין - לשאר החנויות.

לצווארו של החתול קשור בד”כ קולר עם פעמון ו/או סינר. זהו כנראה חיקוי לצורה שבה הולבשו חתולים בבתי עשירים ביפן בתקופה האדו. הפעמון שחובר לקולר היה כדי לזהות את מקום הימצאו של החתול.

עוד על המנקי נקו ניתן לקרוא כאן.

ברור לכם שכאחת שאוהבת מאד חתולים אביא לכם גם אגדה על חתולים. מתוך אתר "תמורות” :

היה היו פעם, בכפר קטן ביפן, איכר עני ואשתו. האיכר ואשתו היו אנשים טובים, והיו להם כמה ילדים, אך הם היו כל כך עניים, עד שהיה להם קשה להאכיל את כולם. הבן הבכור היה חזק, וכשהיה בן 14 בלבד כבר היה מסוגל לעזור לאביו. הבנות הקטנות למדו לעזור לאימן כמעט מיד אחרי שלמדו ללכת.
אבל בן הזקונים, שהיה ילד קטן במיוחד, לא התאים לעבודה קשה. הוא היה פיקח יותר מכל אחיו ואחיותיו, אבל הוא היה חלש וצנום ואנשי הכפר אמרו שהוא לעולם לא יהיה מאד גדול. משום כך, הוריו חשבו שיהיה טוב יותר בשבילו להיות כהן דת מאשר איכר.

יום אחד, הם לקחו אותו למקדש של הכפר וביקשו מהכהן הזקן והטוב שגר שם לקחת את הילד בתור עוזר וללמד אותו כל מה שכהן צריך לדעת. האיש הזקן דיבר אל הנער בחביבות ושאל אותו כמה שאלות קשות. התשובות שהילד ענה היו חכמות כל כך, עד שהכהן הסכים לקחת את הילד הקטן למקדש, להיות לו לעוזר וללמוד את מלאכת הכהונה.
הילד למד במהירות את מה שהכהן הזקן לימד אותו, ולרוב היה צייתן מאד. אבל היתה לו מגרעת אחת: הוא אהב לצייר חתולים בשעות הלימוד. הוא צייר חתולים אפילו במקומות שחתולים לא אמורים להיות מצויירים כלל. הוא צייר חתולים בכל הזדמנות שמצא את עצמו לבד. הוא צייר אותם על שולי הספר של הכהן, על כל הוילונות במקדש, על הקירות ועל העמודים. הכהן העיר לו מספר פעמים שזה לא בסדר, אך הוא לא הפסיק לצייר חתולים. הוא צייר אותם פשוט משום שלא היה יכול לשלוט בזה. היה לו מה שקרוי כשרון של אמן. ורק משום כך הוא לא התאים להיות עוזר של כהן. עוזר טוב אמור ללמוד מהספרים, לא לצייר חתולים.
יום אחד, אחרי שצייר כמה תמונות יפות של חתולים על מחיצת נייר, אמר לו הכהן הזקן בחומרה: ´נערי, אתה חייב להסתלק מיד מהמקדש. אתה לעולם לא תהיה כומר טוב, אבל אולי תהיה פעם אמן גדול. אתן לך עצה אחת אחרונה, ולעולם אל תשכח אותה: המנע ממקומות גדולים בלילה. השאר בקטנים.´
הנער לא ידע למה התכוון הכהן באומרו ´המנע ממקומות גדולים בלילה, השאר בקטנים.´ הוא חשב וחשב, בשעה שארז את מעט הבגדים שלו והתכונן לעזוב, אך לא הצליח להבין את המלים הללו ופחד לדבר עם הכהן, חוץ מאשר לומר לו שלום.

הנער עזב את המקדש בצער רב והתחיל לתהות מה עליו לעשות. אם ילך ישר הביתה, הוא היה בטוח שאביו יעניש אותו על שהמרה את פי הכהן, ולכן הוא פחד ללכת הביתה. פתאום הוא נזכר, שבכפר הסמוך, המרוחק כ- 20 ק´מ, יש מקדש גדול מאד. הוא שמע שיש כמה כהנים במקדש, והחליט ללכת אליהם ולבקש מהם שיקבלו אותו כעוזר.
המקדש הגדול היה סגור, אבל הנער לא ידע זאת. הסיבה שהמקדש נסגר היתה, שהיה בו שד שהפחיד את הכהנים עד שהם ברחו, ואז השתלט על המקדש. לילה אחד, לאחר מכן, נכנסו כמה לוחמים אמיצים למקדש כדי להרוג את השד, אך הם לא נראו יותר לעולם. איש מעולם לא סיפר את הדברים הללו לנער, כך שהוא הלך את כל הדרך עד לכפר וציפה לקבלת פנים נעימה מהכהנים.

כשהגיע לכפר כבר ירד החושך וכל האנשים היו בבתיהם, אך הוא ראה את המקדש הגדול על הגבעה, בקצה השני של הרחוב הראשי, וראה שיש בו אור. האנשים שמספרים את הסיפור הזה אומרים, שהשד נהג להדליק את האור הזה כדי לפתות נוודים בודדים לחפש מחסה במקדש. הנער הלך ישר למקדש, ודפק על הדלת. שום קול לא נשמע מבפנים. הוא דפק שוב ושוב, אך עדיין איש לא בא. בסוף הוא דחף בעדינות את הדלת ושמח מאד לגלות שהיא לא היתה נעולה. הנער נכנס למקדש וראה מנורה בוערת, אך לא ראה שום כהן.
הוא חשב, שבטח עוד מעט יבוא כהן כלשהו, וישב לחכות. הוא שם לב, שכל הדברים במקדש היו אפורים ומאובקים, ומכוסים בשכבה עבה של קורי עכביש. הנער חשב לעצמו, שהכמרים בודאי ישמחו לעוזר, כדי לשמור על המקום נקי. הוא תהה למה הם איפשרו לכל הדברים במקדש להתכסות בכל כך הרבה אבק. הנער היה מרוצה מאד כשגילה כמה מחיצות לבנות גדולות, שהיו טובות מאד בשביל לצייר עליהן חתולים. למרות שהיה עייף, הוא חיפש מייד קופסת-כתיבה, מצא אחת, טחן מעט דיו והתחיל לצייר חתולים.
boy_cats

הוא צייר המון חתולים על המחיצות, עד שהתחיל להרגיש מאד מנומנם. הוא כמעט נשכב לישון ליד אחת המחיצות, כשפתאום נזכר במלים ´המנע ממקומות גדולים. השאר בקטנים´.
המקדש היה גדול מאד, הוא היה לבדו. כשחשב על המלים הללו, למרות שלא הבין אותן בדיוק, הוא התחיל להרגיש בפעם הראשונה מעט פחד, והחליט לחפש מקום קטן לישון בתוכו. הוא מצא ארון קטן, עם דלת הזזה. הנער נכנס לארון, וסגר את עצמו בפנים. הוא נשכב ונרדם מיד.

הוא הקיץ מאוחר בלילה לשמע קולות נוראים. קולות לחימה וצרחות. הוא היה כה מבוהל, שפחד אפילו להביט דרך חריץ בארון הקטן. הוא שכב בלי לזוז, עוצר את נשימתו מפחד. האור שהיה במקדש כבה, אבל הקולות הנוראים המשיכו, ונהיו גרועים יותר. כל המקדש רעד. אחרי זמן רב חזר השקט. אך הנער עדיין פחד לזוז. הוא לא זז עד שאורה של שמש הבוקר האיר לתוך הארון דרך הסדקים בדלת הקטנה.
אז הוא יצא החוצה ממקום מחבואו בזהירות רבה והביט סביב. הדבר הראשון שראה היה, שכל רצפת המקדש מכוסה בדם. ואז הוא ראה, במרכז המקדש, חולדה ענקית, מפלצתית, שוכבת מתה. זו היתה חולדה-שד, גדולה יותר מפרה!
אבל מי או מה היה מסוגל להרוג את שד כזה? הוא לא ראה שם שום אדם או יצור אחר! לפתע הבחין הנער, שהפיות של כל החתולים שצייר בערב הקודם, נהיו אדומים ורטובים מדם. אז הוא הבין, שהשד נהרג על ידי החתולים שהוא צייר. והוא הבין גם, בפעם הראשונה, למה הכהן הזקן והחכם אמר לו ´המנע ממקומות גדולים בלילה, השאר בקטנים.´

הנער גדל והיה לאמן מפורסם מאד. תיירים שמגיעים ליפן יכולים עד היום לראות כמה מהחתולים שהוא צייר.

בהמשך היום שטנו בספינה על נהר סומידה – שבעברו היה עורק תחבורה חשוב.

בזמן שהמתנו לשייט הסתכלתי על פרצופים מעניינים ואחת מהן שעשיתי לה פאפראצ'י כאן.

בעת השייט הבחנתי בגשרים יפים בצורות וסגנונות וצבעים שונים,

על הקירות משני הצדדים של הנהר היו ציורים יפים. גם מבנים מעניינים , ואף בקורמורנים הבחנתי. והחשוב ביותר נתנו מזור לרגליים.

בספינה ישבה מאחורי אם יפנית עם בתה הקטנה, ילדה מקסימה ופעילה שאיך שהוא הצלחתי לצלם אותה בלי תזוזה.

קורמורנים משתזפים

מבנים עם בנייה מעניינת

היעד הבא היה רובע שִינְג'וּקוּ (ביפנית: 新宿区)

רובע שינג'וקו הינו אחד מ-23 רבעים. למעשה לטוקיו אין מרכז העיר בגלל הרבעים השונים. ברובע זה שוכנים בנייני מסחר, ממשל,המטרה היתה תצפית על העיר.

מה ששבה את ליבי שממש ליד בית העירייה ברחוב מתגוררים בתוך ארגזים “הומלסים”. לדברי המדריך יואב הם אינם הומלסים במובן המילה של המסכנות אלא הם בחרו כמחאה לצאת כנגד השיטה של בית גדול ועבודה מסודרת ושיעבוד לחיי הרדיפה אחרי הכסף והמעמד. העירייה אינה מגרשת אותם. הם אפילו יוצאים לעבודות מזדמנות. בחרו לגור בד' אמות. אולם שמעתי גם גירסה אחרת מפי מישהי שחיה בטוקיו בתקופה שהעבירו אותם למקום החדש שטוענת כי הם אכן הומלסים ולא מחאה.

הרחבה שליד משרד הממשלה מאד יפה ופסלים יפים של נשים הוצבו שם. רק בפסל של אדם וחוה לא היתה ברירה לפסל והציב שם גם גבר. בשעת אחה”צ היתה השתקפות יפה בתוך הבניינים. החלנות שהשמש היכתה בהם כאילו נדלקו הנורות בפנים. רואים כאן אדריכל שהתפרע.

הפיסול ברחבה לפני העירייה עם דגש על נשים

הגבר היחיד בפסל אדם וחוה

מהתצפית על גג העירייה יש נוף של גורדי שחקים כשמתי מעט בולטים בחריגותם וביופיים. לפני שהגענו לחנייה ראיתי גם ציור קיר של האיש שעושה רוח פוווו...לגרש את העננים כדי שהתצפית תהיה טובהblush

לקראת ערב יצאנו לבלות ולהסתובב בין בארים כמדומני הצהובים אבל כשרפי ואני לא שותים משקאות משכרים כל מה שעשיתי זה לצלם כמה ציורי קיר ולהנות משלל הניאונים סביב. התפלאתי שבטוקיו הנקיה והסטרילית קיימות סמטאות שכאלה עם ציורי קיר.

904c8e98eaf35873f82af1acb8567246.jpg?l=6

האמת למרות שזו טוקיו שאינה ידועה שיש בה פושעים שיפגעו בבני אדם – הם הרי צמחונים יש להם רק יאקוזה. בכל זאת כשהסתובבתי בסמטאות האילו אפילו עם כל הקבוצה, לא הרגשתי הכי בנוח.

הדינוזאור שהביט עלינו מעל גג בניין בעיניים רושפות

מזלנו שנבלענו בתוך מעלית שעלתה לבניין בו היתה מסעדה מיוחדת. מסעדה בסגנון

שַבּוּ-שַבּוּ שביפנית: しゃぶしゃぶ

ע”ש הרחש של הבשר בעת שטובלים אותו במים עם הסויה הרותחים. החימום נעשה על פלטה חשמלית. הארוחה הינה בצוותא והחברותה נעמה לנו מאד.

מקורו של המאכל במאה ה-13, בצבאותיו של ג'ינג'יס חאן, אשר היו מבשלים פרוסות דקות של בשר על ידי טבילתן במים רותחים, כדי לקצר את משך הבישול. המאכל הפך פופולרי ביפן רק באמצע המאה ה-20, אך במהרה הותאם למטבח היפני והפך למזוהה איתו. ביפן השבו-שבו נחשב למאכל חורפי המסייע לסועדים להתחמם ולבלות יחדיו.

בתבנית אחת היו רצועות בשר דקיקות, בקערה אחרת שעמדה לחימום היה צריך להניחם בתוך קצת סויה ומים ועליהם לשפוך את הירקות השונים. לערבב עד שרצועות מוכנות וגם הירקות וטרוף כפי יכולתך. המשחק הזה מצא חן בעייני את רפי זה עיצבן כי איפה הבשר??? הוא חיפש סטייק בעובי מכובד וכאן היו רק פיסות בשר דקיק. blush

המקום שוקק חיים בלילה והמוני צעירים נמצאים ברחובות.

היו שם כמה שנראו כמו הזונות ברובע החלונות האדומים אבל כיון שאיני קוראת יפנית לך דע אולי הן סתם נערות חסודות….surprise

בערב האחרון לטיול הגענו למלון TOBU HOTEL LEVANT TOKYO שהינו מלון מאד מפואר ארבעה כוכבים .

כשיצאנו מארוחת הערב במלון, תרתי במלון ומצאתי הרבה תמונות יפות תלויות, שמייד צילמתי אותן. התלהבתי מהן מאד. כמובן שהפלש לא היטיב עימן.

התברר לי עם שובי ארצה שמדובר בעבודות של אומן מאד ידוע ביפן שהכין 46 עבודות – הדפסי עץ גדולים של 36 מבטים על הר פוג'י שנעשו בטכניקה של אוקיו-אה (=תמונות העולם הצף) שהוכנו ע”י האומן היפני הנודע קצושיקה הוקוסאי.

טכניקה זו של חיתוך העץ נודעה בתקופת אדו. אולם המשיכה עד המאה ה-19.

על הטכניקה של הגילוף המיוחד והתפתחותה משחור - לבן לצבעוני ועוד על האומנים שיצרו זאת ניתן לקרוא כאן.

יום אחרון לטיול נפל על יום ראשון . קמנו לבוקר גשום , ללא תקווה של תכלת בשמיים , רק אפרורי ,ערפילי וגשם ללא הפסקה. ביאס אותי אבל לפחות לא נפל בחלק שראינו את הטבע וגם זה לטובה.

יצאנו אחרי ארוחת בוקר דשנה למקדש אחרון בטוקיו.

המקדש של מייג'י נקרא:MEIJI JINGUSensoji – ברובע HARAjUKU

מייג'י היה הקיסר הראשון בתקופת יפן המודרנית, שקיבל קיסרות בהיותו בן 16!!! זה היה בשנת 1858. הוא הפך את יפן למערבית יותר וכוחה בעולם כמעצמה כלכלית התחזק.

המקדש נבנה פעם ראשונה בשנת 1920 אך נהרס במלחמת העולם השניה אבל כמו הרבה מקדשים ביפן שנהרסו , גם זה הוקם מחדש. זהו מקדש בנוי בסגנון שינטו ואפשר להבחין בשערים עם שתי הקורות למעלה אופקיות הניצבות על 2 עמודים משני הצדדים עומדים.

גשם וגשם ועם המטריות אני רטובה לגמרי. הרבה שערי טוריאי רואים בפארק וגם יער גזום יפה כרגיל ביפן.

הנזירות בלבוש צבעוני של הכתום האופייני גם לשערים ועם מטריות גדולות שהגנו עליהן מפני הגשם.

להמתיק את היום הזה עם אגדת עם יפנית

אני מביאה מתוך אתר יפן מונגטארי

יום הילדים או חג הילדים נקבע בעולם ל-5.5

אחד מסמלי החג הוא דמות של קינטארו = ילד הזהב, שהבובות שלו מקשטות את חלונות הראווה ואת חדרי הילדים עם בוא החג. קינטארו, המבורך בכוח רב ובלב זהב, מגיע מהפולקלור היפני, וקיימות גרסאות רבות לסיפור לידתו וחייו. אומרים שדמותו של הילד החזק והגיבור מבוססת על אדם אמיתי בשם סקאטה קינטוקי (Sakata Kintoki) שחי בתקופת היאן (794-1185) ונודע בכוחו הרב,

אך גרסאות על לידתו וזהות הוריו רבות ומגוונות. יש האומרים שכילד נאלץ לברוח מביתו ואומץ על ידי ימה-אובה (Yama-uba) מכשפה שחיה בהרים, ויש המספרים שהוא נולד לימה-אובה עצמה. על דבר אחד כולם מסכימים – כוחו ויכולותיו הפיזיות של קינטארו היו יוצאי דופן. היום אספר את הגרסא המופיעה בספר "101 אגדות יפניות מאוירות", שבעצמו מבוסס על סדרת סרטי אנימציה ששודרה בין השנים 1979-1994 ברשת TBS

yama-uba-and-kintaro

יאמה-אובה וקינטארו של קיטגאווה אוטמארו (1806-1753). קינטארו מתואר לעיתים קרובות כבעל עור אדום. קראתי איפשהו שהסיבה לכך היא שבתקופת אדו (1600-1868) השתמשו במשחה אדומה (מבוססת על צינובר) לטיפול במגפת אבעבועות רוח. צבעו האדום של קינטרו אמור להבטיח בריאות וכוח לילדים, כאילו הוא כבר מוגן מאבעבועות.

היה היה בהרי אשיגרה המיוערים ילד בשם קינטארו. מאז לידתו היה קינטארו ילד חזק באופן מיוחד. הוא היה עד כדי כך חזק, שאם היו קושרים חוט אל אבן ענקית וכבדה, הוא היה מסוגל למשוך אותה, כשהוא עצמו רק למד לזחול. כשקינטארו התחיל ללכת, אמו תפרה לו בגד אדום, שהיה גדול מדי עבור קינטארו הקטן, אך הייתה מגולמת בו תקוותה של האם שהילד יגדל בריא וחזק ויגיע מהר לגודל המתאים לבגד.

yama-uba-and-kintaro-1

קינטרו ויאמה-אובה, עוד תמונה מהסדרה של קיטגאווה אוטמארו. כאן דווקא בבגד ירוק. האמת, שבהדפסים קינטארו בדרך כלל מופיע ערום (עם גוף אדום) או בבגד ירוק. עוד לא הצלחתי לברר מאיפה הגיע הבגד האדום המזוהה עם קינטארו היום.

לקינטארו היו מספר חברים טובים עמם הוא נהג לשחק: ארנב, קוף, ובעלי חיים אחרים שחיו ביער. כל יום נכנס קינטארו אל מעבה היער, וחבריו בעלי החיים התקבצו סביבו כדי לבלות יחד. לפעמים הם התחרו בריצה ולפעמים ערכו תחרויות סוּמוֹ, אך גם בתופסת וגם בסומו לא היו לקינטארו מתחרים מבין חיות היער, וכמה שהחיות לא ניסו, תמיד קינטארו ניצח אותן.

כשגדל הילד ואמו ראתה שהבגד שתפרה לו מתאים לו בדיוק, היא הביאה לו גרזן גדול וכבד, אך קינטארו הרים אותו ללא כל בעיה. ידידו השובב טנוקי (שועל ראקון) ניגש אליו וביקש גם להחזיק את הגרזן, אך לא הצליח להחזיק אותו ולו שנייה אחת.

סתיו הגיע אל ההרים, וקינטארו יצא עם חבריו אל היער לאסוף ערמונים. לפתע ראו שהגשר שחיבר בין מצוקי ההר איננו, והבינו שככל הנראה נהרס בסערה האחרונה. קינטארו לא היסס לרגע, לקח את גרזנו, כרת עץ גדול שהיה בקרבת מקום ובנה גשר חדש. חבריו התלהבו ומיד התחילו לעלות על הגשר. אך קינטארו עצר אותם: "רגע, רגע, אל תהרגו את החרק הזה!", צעק להם. קינטארו החזק, היה בעל לב טוב, והרגיש שהוא חייב להציל את הזחל הקטן שראה על הגשר. תמיד הייתה בלבו חמלה גם כלפי החרקים הקטנים ביותר.

kintaro2

קינטארו של צוקיוקה יושיטושי (1892-1839)

החברים אספו ערמונים והתקדמו יותר ויותר אל תוך היער, ולא שמו לב שהגיעו למקום בו גר דוב, הידוע באופיו הפראי. כששמו לב לסימנים של טופרי הדוב על עץ ערמונים גדול, כל החיות נבהלו והתחילו לשקשק. לפתע שמעו את שאגת הדוב. "האא! הנה הוא! בוא, אדון קינטארו, נברח!", זעקו החיות והתפזרו לכל עבר. הדב הלך והתקרב, אך קינטארו לא חש כל פחד. "היי! מי אתה? לא ארשה לאף אחד לפלוש להר שלי!", שאג הדוב. "אז בוא תלחם בי, דוב!", השיב לו קינטארו. קינטארו והדוב לפתו זה את זה והחלו להתגושש. לבסוף, הרים קינטארו את הדוב בשתי ידיו וזרק אותו אל על, וכשהדוב עמד ליפול ארצה, קינטארו תפס אותו שוב בשתי ידיו. "יש! קינטארו ניצח!", צעקו החיות. כך, קינטארו הפך גם את הדוב הפראי לידידו, ויחד עם חבריו האחרים שב הביתה, שם חיכתה לו אמו.

kintaro

קינטארו על דוב, של אוטגאווה קוניסדה (1865-1786)

כשקינטארו התבגר, הוא שינה את שמו לסקטה נו קינטוקי, ועבר אל עיר הבירה. שם הוא נודע כסמוראי חזק מאוד.

וזהו סיפורו של הילד החזק, ששאב את הידע ואת כוחותיו מהטבע ואת חוכמתו מבעלי החיים שעמם גדל.

טיילנו רגלית בגשם עדיין ברובע HARAJUKU. התחלנו ליד רחוב TASHEKITA ובהצטלבות פנינו שמאלה לכיוון OMOTESANDO HILLS שנמצא בעלייה מתונה לכל אורכו. עוד על האיזור ניתן לקרוא כאן.

חנות ממתקים מזמינה אבל מחוץ לתחום עבורי אחרת אשוב מתוקה מדי לארץ.

כאן נחשפנו לראשונה לעניין התורים הארוכים ביפן. ביקשתי מיואב המדריך שישאל את הצעירים שעמדו לאורך הרחוב בתור לכבוד מה הם עומדים. השיבו לו שצריכה להפתח חנות האקססוריז . למרות שזהו יום ראשון החנויות נפתחות בכל יום מימות השבוע. אנו הישראלים לא היינו עומדים בתור כזה – בטוח!!!

כל האיזור מתהדר בחנויות אופנה יוקרתיים כמו ראלף לורן, גוצ'י, אמפוריו ארמאני, פראדה, פנדי ועוד. היתה לי בעיה באיזה מהם לערוך את מסע הקניות שלי blush

החנויות כבר היו מקושטות לכבוד ההלואין שנחגג לקראת סוף אוקטובר ובכלל החנויות מקושטות ומצועצעות כדי שתהיינה זמינות לצעירים שיכנסו לקנות.

בסופו של הרחוב נכנסנו לחנות של לינדט השוויצרית, שכן חברה הזמינה שאביא לבנה מהשוקולד השוויצרי ושתינו שם קפוצ'ינו נהדר עם עוגה. היה שווה לקנות את השוקולד רק כדי לחזות איך עוטפים את האריזה גם כנגד הגשם.

עברנו ליד בית הקפה לחתולים שלצערי הרב היה סגור.

אכלתי מאפה טעים עשוי משקדים שהוא חם .בפנים מילוי טעים עשוי מחלב שהוא קר. כאן היה כבר תור קטן אבל היה שווה. אל תפספסו!!! הם מכינים שם את הקרוקונט והריח באויר מגיע לי לנחיריים גם כעת בעת הכתיבה. תמונות של המקום- ZAKU ZAKU כתובת ושעות פתיחה ניתן לראות כאן.

בסוף העלייה המתינה לי חנות פרחים שהייתי קונה שם כמה זרים אבל עד הארץsad

בסוף הרחוב השלט היפה הזה

3207653f383396e25525cea7cbf0b1de.jpg?l=6

מכאן נסענו לאיזור החדש יחסית בטוקיו אודייבה– שנבנה על אי מלאכותי מול מפרץ טוקיו. האי נבנה בטכניקה של שיקוע זבל.

בתחילה הוא נבנה ע”י השוגון טוקאגוואה בשנת 1853 כדי להגן על העיר מהים.

דאייבה ביפנית זה שמן סוללות תותחים. אילו הסוללות שניצבו שם כדי להגן מפלישת האמריקאים ליפן במלחמת העולם השניה.

בנסיעה זו נסענו על גשר הקשת בענן שמרהיב ביופיו במיוחד בשעות הלילה.

היום היה יום מאד ערפילי וגשום לכן גם התמונות בהתאם ומתנצלת מראש על איכותן, מקווה שתצליחו לראות את היופי מבין הטיפות.

בניין אולפני טלויזיה של פוג'י

הרכבת המגנטית ללא נהג

פסל החירות מבעד לטיפות שהיפנים קיבלו במתנה מארה"ב

מוזיאון המדע באודייבה- MIRAIKAN

מדובר במוזיאון בן כ-6-7 קומות שאנו מפאת חוסר זמן התמקדנו במקום בו מופיע אסימוב – הרובוט במופע שקשה לתפוס שהוא גם משחק כדורגל.

מה שיפה שהביאו לשם גם ילדים בעלי תסמונת דאון ומוגבלויות נוספות. וגם כשאחד מהם התחיל לצעוק קיבלו את זה באופן טבעי ולא עשו מזה עניין גדול.

מוזיאון המדע מעניין אבל נועד יותר לילדים .

הרובוטית שממצמצת בעינייה יפה אבל המיצמוץ בקושי ניכר.

הרובוטית השניה המניעה ידיה יכולה לעזור לנכים בפעולות הפשוטות שאינם מסוגלים כמו להביא מזון או שתייה לפיהם.

סרטון באדיבותו של חיים הידוע בכנויו הנרי של הרובוטית המניעה ידיה לפניכם.

כתובת ושעות פתיחה וחוות דעת בטריפאדוייזר ניתן לקרוא כאן.

שירותי נכים במוזיאון המדע סרטון באדיבותה של חברת הקבוצה סימה.

על השירותים ביפן כדאי ומומלץ לקרוא בכתבה הבאה של דנה פאר שגם תצחיק אתכם

וגם תהיה שימושית כשתגיעו ליפן.

נסענו לאולם התצוגה של טויוטה שכן כיון שהביקור נפל על סוף השבוע ביהח”ר של מאזדה היה סגור. שם רואים את פס הייצור איך בדקה מיוצרת מכונית, וזו היתה אמורה להיות הפתעה עבורנו.

ההפתעה היתה שהמקום היה סגור. פניתי לשומר במקום חשבתי אולי אם אפעיל עליו את קסמיי הישראלים , אספר לו שבאתי ממדינה מאד רחוקה, יאות לפתוח, אבל כאן ביפן זה לא נורבגיה, שפתחו עבורי סופרמרקט ביום ראשון רק כי הייתי צריכה לקנות שמן לטגן דגים שקניתי מדייג. ביפן יש פרוטוקול והשומר לא יסטה ממנו מילימטר. הוא הראה לי את השלט שהמקום סגור והלך לעמדתו.

דעו שהמקום סגור ביום א'!!!

התמונות יצאו עם הרבה השתקפויות ומצטערת על איכותן.

מרכז התערוכות והכנסים הבינלאומי באודייבה

המרכז שוכן לא הרחק ממוזיאון המדע בו ביקרנו והבאתי אותו לכאן למרות שלא ביקרנו בו רק בגלל תצוגת מאגנה ואנימה שם.

תופעה מדהימה שפרצה את גבולות יפן היא המאנגה והאנימה.

פעמים רבות סרטים וסדרות האנימה החלו כחוברות מאנגה שזכו הצלחה. עם זאת, לעתים התרחש תהליך הפוך, בו בעקבות סרטי אנימה נכתבות חוברות של מאנגה. ישנן אנימות שאין להן מקבילת מאנגה בכלל, והאנימה מבוססת על ספר, סרט, אגדה או רעיון מקורי.

האנימה – אנימה הינה קיצור של המילה אנימציה .האנימה היפנית היא ז'אנר רחב מאוד של סגנון אמנותי מצויר בעל מאפיינים ייחודיים המבדילים אותו מיצירות אנימציה מערביות. האנימציה באנימה תהיה לרוב מורכבת, דינמית, צבעונית ומהירה, עם הרבה פרטים, ולרוב עבודה מפורטת ודקדקנית על הרקע, יותר מאשר על הדמויות. הדמויות עצמן בעלות עיצוב דומה, על אף שניתן לראות הבדל בסגנונות אצל אנימטורים שונים. רוב דמויות האנימה ניחנות בעיניים גדולות ופעורות שתופסות את רוב שטח הפנים, הנועדות לשוות להן מראה תמים. כמו כן, אף ופה קטנים יחסית ופרופורציות גוף מעט מאורכות. לרוב ניתן גם לראות תיאורים מוגזמים של רגשות או תגובות של הדמויות: טיפות זיעה גדולות במצבי לחץ, ורידים בולטים בעת כעס ואף התעלפויות ברוב הגרסאות הקומיות של האנימה.

מאנגה – הינה אומנות הקומיקס שבאה בחוברות מצויירות. מאנגה פירושה תמונה מגוחכת. את השם טבע האומן – ההוא מהעבודות שראיתי וצילמתי במלון בטוקיו ערב קודם – קצושיקה הוקוסאי.

בשפה היפנית המילה "מאנגה" מציינת קומיקס לכל דבר, העולם מחוץ ליפן אימץ את המילה ככינוי לקומיקס היפני בלבד. המידע לקוח מתוך ויקיפדיה והתמונות בחסרות הרשת.

מרכז הקנסים והקונגרסים

בהמשך הערב הגענו לקניון עם קומות רבות להשלמת קניות שהיתה בו כמובן גם חנות יוניקלו, וקפה סטארבאקס שרפי ואני לא זזנו ממנו כמעט, כי אותנו לא עניינו הקניות, ומבחינתנו זה היה בזבוז זמן משווע של כשעתיים לפחות.

המשכנו למקום אחר לארוחת ערב מזנון שהיתה טעימה ומה שטוב היה שם שיכולנו לצפות על גשר הקשת בענן בלילה כשהוא מואר והיתה לנו זווית טובה לצפייה, אבל התמונות צולמו בנייד כי הבטריה במצלמת הקנון התרוקנה.

מידע מקיף על טוקיו ניתן למצוא באתר המצויין כאן.

קוריוז 1

שנתיים אחרי הצונאמי האחרון שפקד את יפן מצאו בחופי ארה”ב דג קטן שנסחף מעל 8000 ק”מ לחופי ארה”ב ונותר בחיים. על הסיפור הזה ניתן לקרוא כאן.

קוריוז 2

אחד המעדנים היוקרתיים ביפן הוא דג הפוגו שנקרא גם אבו נפחא, אשר שפים מכשירים אותם שנים לדעת להכינו. אם לא לומדים טוב בשיעור, אין מועד ב' כי השף שמכין חייב לאכול ממנו. אם לא הכין אותו כדבעי הוא עלול למסור נשמתו לבורא.

קוריוז 3

בעבר נהגו גברים לגלח את ראשם כאות התנצלות ונשים קצצו שערן לאחר פרידה מבן הזוג. ביפן המודרנית מנהג זה כבר אינו קיים.

קוריוז 4

ביפן המסורתית שיניים צחורות נחשבו כמשהו שאינו אסתטי ולכן הן צבעו אותן בשחור. המנהג הזה היה בתוקף עד סוף המאה ה-19. גם חיוך גדול ורחב מדי נחשב כמשהו שאינו אסתטי כי רואים בו יותר מדי עצמות. גם מנהג זה כבר אינו קיים ביפן המודרנית.

קוריוז 5

זהו קוריוז שאתם מאד תאהבו. ביפן לא נהוג להשאיר תשר במסעדות או לבעלי תפקידים שרותניקים. אנו הישראלים הידועים כאוהבים להשאיר טיפ, הפכו אותנו כעת למתוסכלים.

קוריוז 6

כשנכנסים לבית יפני או מקדש או מנזר ולעיתים גם מסעדות – של נעליך מעל רגליך. בעל הבית כבר ימציא לך נעלי בית או שתלך יחף. בשום פנים אין להכניס את החוץ שאינו נקי פנימה.

קוריוז 7

ביפן מוכרים יותר טיטולים למבוגרים מאשר לתינוקות.

אין ספק שטוקיו היא עיר של ניגודים. ראינו בה את כל החנויות הנוצצות של מיטב מעצבי האופנה, של הטכנולוגיה הכי חדישה, הצצה לעולם המחר ברובוטיקה, בהתפתחות התחבורה , ומצד שני ראינו את האמונות בשינטו ובבודהיזם שהינן עתיקות ומושרשות בתרבות של היפנים. פשטות במקדשים ללא הידור רב שרואים בכנסיות שבמערב בדרך כלל.

אין הרבה ריאות ירוקות בטוקיו אבל למרות זאת אפשר היה למצוא מקומות להתבודדות למי שחפץ בכך.

אין ספק כשמבקרים ביפן לא כדאי לוותר על טוקיו שהיא אם נשווה למקומותינו המקום לבלויים כמו תל אביב ואילו קיוטו היא כמו ירושלים – עיר המקדשים שגם עליה אין לפסוח.

מפת הרובעים של טוקיו

cbeab0952fb8bd00af2e05d17097e517.jpg?l=6

מסלול הטיול

29ef425c7fe11e18610d9964039b648d.JPG?l=6

אירועים ופסטיבלים בטוקיו ובסביבתה ב-2018 תבדקו כאן.

הפסטיבלים הטובים ביפן ב-2018 כאן.

להמשך הטיול מקאמקורה דרך האקונה, הר פוג'י עד מטסומוטו (לחץ על הכותרת).

לתיאור הטיול בפורום משפחות לפי סדר הימים (לחץ על הכותרת)

מומלץ לקרוא את הטיול המופלא של דני קשת בפורום משפחות כאן.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של לבון רחל קולומבוסית?

הפוסט הבא ›
אגדה יפנית שלי מתחילתה ועד סופה - ניקו 日光!!!
אגדה יפנית שלי מתחילתה ועד סופה - ניקו 日光!!!
מתוך הבלוג של לבון רחל קולומבוסית
06-12-2017
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
מגדלי מים בארץ ובחול!!!
מגדלי מים בארץ ובחו"ל!!!
מתוך הבלוג של לבון רחל קולומבוסית
15-09-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של לבון רחל קולומבוסית »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

ביג לייק

אנחנו לא חיים מספיק זמן בשביל לראות את הכל......
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 
***בבלוג שלי תוכלו לקרוא על ארצות מערב ומזרח אירופה, סקנדיביה, אסיה התיכונה, סין, יפן, מרוקו, דרום אמריקה ודרום אפריקה, בוצואנה וזימבבואה וכתבות רבות על ישראל וירושלים בפרט ולאחרונה גם על השואה ואיסור האכלת ציפורים בלחם*** לחצו על הבלוג מטה***
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

תגובות פייסבוק

סגור
×