אוכל הודי - אז מה בתפריט?

האוכל ההודי מבוסס על תבשילי ירקות וקטניות מלווים בלחם או אורז. הוא מתובל עם הרבה הל, קארי, כורכום, כמון, מאסאלה (תערובת תבלינים) והרבה צ'ילי. בכתבה שלפניכם תוכלו ללמוד על סוגי האוכל הרבים והטובים שמצפים לכם בהודו
מערכת אתר למטייל
|
תמונה ראשית עבור: אוכל הודי - אז מה בתפריט?
© pixabay.com

קשה להציג מאכל הודי לאומי, כיוון שבאזורים שונים בהודו המזון הוא שונה. בכל מקרה, הוא ברובו צמחוני ומבוסס על תבשילי ירקות וקטניות, המלווים בלחם או אורז. הוא מתובל עם הרבה הל, קארי, כורכום, כמון, ג'ינגר, כוסברה, ציפורן, גאראם מאסאלה (תערובת תבלינים) והרבה צ'ילי. אם אתם לא מחובבי הצ'ילי, הקפידו לבקש שהמנה לא תהיה חריפה (לא בטוח שייענו לבקשתכם). הייחוד באוכל ההודי הוא התיבול, שמורכב מתערובות תבלינים שנטחנות או נקלות יחד וכן הצבעוניות הרבה של התבלינים.

לחובבי הבשרים, המצב קשה משחשבתם, לא ניתן למצוא בשר בקר בגלל קדושת הפרה, לעתים ניתן למצוא עוף וקרוב לים דגים ומאכלי ים. ההודים אוכלים בידיים, בייחוד ביד ימין. בביתם, במסעדות עממיות, ברכבת ואפילו במסעדות המפוארות ביותר. כדאי מאוד לאמץ את דרך האכילה, לבסוף תגלו שקשה לכם להתרגל חזרה אל הטעם המתכתי של הסכין והמזלג.

אוכל ברחוב – נכון, אפשר ליפול מדי פעם ולשבת שעות נוספות בשירותים, אולם לא כדאי לכם בעד שום הון שבעולם לוותר על הדוכנים והמסעדות שברחובות הודו. התרמילאים שלא נישבו בקסם האוכל ההודי, לא צריכים לדאוג. בערים הגדולות אפשר למצוא את כל רשתות המזון הנפוצות בארה”ב ובאירופה ובאכסניות רבות כבר למדו להכין אוכל מערבי ואפילו מנות ישראליות.

לחמים ומאפים

לחמים, שהם לרוב בצורת פיתות, הם פריט חובה בארוחה ההודית. הפיתות נאפות לרוב על טאבון או בטאנדורי (תנור אבן או חרס) ומכניסים לתוכן ירקות ובשר או שמספיגים בהן את הרוטב.

  • צ'פאטי/ רוטי (Chapati/ Roti): הפיתה ההודית הלאומית, היא למעשה מאפה לחם ללא שמרים. הגודל והעובי של הצ'פאטי משתנה בהתאם למקום, אך הוא תמיד ישאר פריט המזון הבסיסי, בצד כל הרטבים.
  • נאן (Naan) הוא הגרסה המאורכת והמועשרת של הצ'פאטי, פיתה עבה שדומה בצורתה לפיתה עיראקית. בדרך כלל מקבלים את הנאן עם חמאה, ולפעמים עם עוד תוספות, כמו גבינה או ירקות.
  • פאראתה/ פאראנתה (Parahta/ Paratha/ Parantha) מזכיר צ'פאטי, שעשה שני צעדים לכיוון הקיש. הפאראתה עגולה ולרוב עשויה עם גבינה או ירקות, ולעתים אפילו ממולאת בהם.
  • פורי (Puri) הוא לחם שנעשה בטיגון – עיגולי בצק קטנים שתופחים לצורה כדורית. בדרך כלל תמצאו את הפורי בדוכנים ברחוב ובתחנות רכבת, כשהוא מוגש יחד עם תבשיל ירקות.
  • פאפאדם (Papadam): נדמה כגרסה ההודית לנאצ'וס - הוא גדול, דק ופריך, ומשמש בעיקר למטבלים.

מטוגנים

  • סמוסה (Samosa) היא הגרסה המקומית לבורקס או סמבוסק. מדובר במשולש בצק מלא בקטניות (לרוב חומוס), בבשר, בתפוחי אדמה או בתערובת ירקות ברוטב. אפשר למצוא את הסמוסה, שמטוגנת בשמן עמוק, פחות או יותר בכל מקום שמוכר אוכל – מדוכני רחוב ועד מסעדות יוקרה.
  • קאצ'ורי (Kachhori) מזכיר מאוד את הסמוסה, רק שצורתו שונה וגם המילויים האפשריים שונים.
  • פאקורה (Pakora) הוא התשובה ההודית לטמפורה: חתיכות של ירקות (בצל, גזר, תפוחי אדמה וכדומה) או גבינת פאניר ביתית, הטבולות בבלילה ומטוגנות בשמן עמוק. התוצאה הקריספית מוגשת עם רטבים שונים וטעימים.

מעבירי חריף

צאו מתוך הנחה שהאוכל ההודי הוא חריף. לפעמים מדובר בחריפות מעודנת, אך לעתים אתם עלולים להרגיש שהפה והגרון שלכם ממש עולים באש. שתיה קלה רק תחמיר את המצב וגם לחם לא תמיד עוזר. אז מה כן? יוגורט! האפשרויות הבאות מבוססות על המאכל החלבי הצונן – וההקלה בחום היא מיידית:

  • קרד (Curd) הוא סוג של יוגורט (המזכיר לבן), שמוכן בבתים הפרטיים או במחלבה השכונתית. הוא נפוץ מאוד במסעדות, ותוכלו לקבל אותו יחד עם המנות החריפות או להזמין בנפרד, במקרה הצורך.
  • ראיטה (Raita) הוא הגרסה המשודרגת של הקרד הרגיל, ומוסיפים אליו חתיכות של ירקות או של פירות. תוכלו למצוא מגוון אפשרויות לתוספת, כמו עגבניות או מלפפונים (או שניהם), אננס (!), גרגרי חומוס ועוד.
  • לאסי (Lassi) – המשקה ההודי המפורסם, שמבוסס יוגורט ונחשב למעביר חריף מצויין.

אורז

  • טאלי (Thali) היא ה-מנה ההודית הקלאסית, שמורכבת מאורז לבן פשוט, שסביבו תוספות של עדשים וירקות מבושלים, הטבולים בהרבה רוטב. אם תבלו מספיק זמן בהודו, אולי אפילו תוכלו לאכול אותה כמו המקומיים – לקחת חלק מהאורז, ליצור כדור ולטבול בירקות וברוטב. זוהי מנה טעימה מאוד, המאפשרת גם שליטה על רמת החריפות. במקומות רבים תוכלו למצוא אותה מוגשת בשיטת “אכול ככל יכולתך”, ולכן היא פופולארית במיוחד בקרב ההודים.
  • ביריאני (Biryani) היא מנה עשירה בטעמים וחריפה מאוד. הביראני עשויה על בסיס קבוע של תבלינים, אך תוכלו למצוא אותה בווריאציות רבות של מרכיבים ושל צורות הגשה.
  • פולאו (Pulao) הוא הכינוי של מספר מנות אורז מאזור קשמיר, הכוללות עשבי תיבול, ירקות ותבלינים נוספים, שבושלו כולם ביחד.

בשר

כאמור, לא תמצאו בשר בקר בהודו, אך יש מספיק מקומות שבהם תוכלו לאכול עוף, ולעתים גם כבש.

  • עוף טאנדורי (Tanduri Chicken) הוא המנה הנפוצה ביותר בקרב הלא-צמחוניים בהודו. בכלל, רוב הבשר במדינה הוא למעשה עוף המוכן בטאנדורי במספר אפשרויות: עם עצמות או בלעדיהן, במגוון רטבים ותבלינים שונים, במרינדה או בלעדיה. פעמים רבות תמצאו אותה בטיקה כתומה, הניכרת מאוד בצבע המנה. מומלץ במיוחד לנסות את ה-Chicken Tikka Masala הטעימה והחריפה מאוד.
  • בשר כבש (Mutton) נפוץ בעיקר במסעדות המכוונות ללקוחות מוסלמים ובערים הגדולות. גם הכבש, בדומה לעוף, נצלה בדרך כלל בטאנדורי.
  • אל תתבלבלו, מנות הנקראות קבב (Shahi Kebab, Kashmiri Kebab) שונות לחלוטין מהקבב ה”רגיל” שאתם מכירים, ולפעמים אפילו עשויות מעוף.

קינוחים ומתוקים

הממתקים ההודים הטעימים בדרך כלל עשויים מחמאה הודית (Ghee) ומהרבה, הרבה סוכר, ויש להם מרקם מיוחד – בין חלבה לגבינה בולגרית. חנויות הממתקים בהודו נראות כמו פיצוציות: יש בהן קופסאות ותיבות זכוכית רבות, המלאות בממתקים צבעוניים מכל המינים והסוגים. בתור התחלה, כדאי פשוט להמר ולבחור במה שנראה לכם.

  • קיר (Kheer) הוא מעדן חלב, המעורב בקוקוס, אורז וקינמון.
  • קולפי (Kulfi) הוא קינוח טיפוסי, מעין גלידת פיסטוק.
  • גולב ג'אמון (Gulab Jamun) הוא קינוח נפוץ נוסף, שמורכב מכדורי גבינה דחוסים ומתוקים מאוד, המוגשים עם סירופ סוכר ומי ורדים. טיפ: לא כדאי לנסות להכניס את כל הכדור לפה בבת אחת.
  • ברפי (Barfi) הוא ממתק אפור על בסיס חלב, העשוי כמשטח ונחתך לעוגיות. פעמים רבות תמצאו אותו משוטח על נייר דקיק, הנראה (ולפעמים מרגיש) כמו נייר אלומיניום. אל תדאגו – אוכלים גם אותו.
  • צ'יקי (Chikki) –סוג של חטיף גרנולה מתוק, העשוי ממגוון סוגי אגוזים חתוכים וטחונים וסירופ קני סוכר. הצ'יקי מוכן במעין פלטות גדולות, רחבות ושטוחות, ונחתך לריבועים קטנים.

אוכל פנג'אבי – אופייני בצפון

תבשילי ירקות וקטניות ברוטב קארי סמיך וחריף (אבל לא מאוד!) הנפוצים בעיקר בצפון הודו ובאזור רג'סטאן ואוטאר-פרדש. התבשילים, שבדרך כלל מלווים באורז או בצ'פאטי, עשויים מצירוף של שני מרכיבים. אלה השילובים הפופולאריים ביותר:

  • אלו גובי (Alu Ghobi) – תפוחי אדמה וכרובית.
  • אלו מטר (Alu Matar) – תפוחי אדמה ואפונה.
  • אלו פלק (Alu Palkak) – תפוחי אדמה ותרד.
  • פלק פניר (Palak Paneer) – תרד וגבינה ביתית.
  • מטר פניר (Matar Paneer) – אפונה וגבינה ביתית.
  • מלאי קופתה (Malai Kofta) – כופתאות תפוחי אדמה ברוטב שמנת עם גבינה, קשיו ותבלינים אפויים ברוטב מוקרם.
  • שאהי פניר קורמה (Shahi Paneer Korma) – גבינה ביתית, המבושלת בקארי חריף וטעים מאוד.
  • דאל באט (Dal Bhat): עדשים טבולים ברוטב.
  • צ'אנה מסאלה: חומוסים עם תערובות תבלינים.

מיוחדים מהדרום

  • צ'טני (Chatni) הוא הבסיס לכל דבר ולכל ארוחה שמחשיבה את עצמה בדרום. זהו ממרח העשוי מקוקוס שום וחריף, שנראה כמו טחינה וטעים מאוד. לעתים הקוקוס מוחלף בפירות אחרים, כך שאפשר למצוא גם סוגים שונים של צ'טני (מנגו, לדוגמה).
  • סמבר (Sambar) הוא תבשיל צהבהב, העשוי ירקות מבושלים (בדרך כלל עם תערובת תפוחי אדמה) , שמוסיפים אליו הרבה כורכום וקארי. זוהי תוספת טעימה ואופיינית מאוד לאזור.
  • דוסה (Dosa) הוא הלחם הדרומי, העשוי מבצק דק, עגול וגדול ולעתים מטוגן. הדוסה מוגש עם מתבלים צ'טניים או עם מגוון סוגי מילוי או תבלינים. האופציה המפורסמת (והחריפה) ביותר היא מסאלה דוסה.
  • אידלי (Idli) הוא מעדן הבוקר האופייני לדרום הודו. מדובר בקוסקוס לבן הדבוק יחד כקציצה פחוסה, המוגש עם צ'טני וסמבר. אם תאכלו בבתים פרטיים, תוכל לראות אידלי גם בצורת משולש או פיתה רחבה.

משקאות

שתייה קרה

  • לאסי (Lassi) הוא, כאמור, ה-משקה הנפוץ של הודו. הלאסי עשוי מיוגורט קר, בתוספת קרח ופרי, שמעורבבים יחד למשקה מרווה וקר – המשקה המושלם להתרעננות ביום חם (וכמובן, להקל על חריפות האוכל). תוכלו לבחור בין הגרסה הפשוטה (“בלי כלום”) יש וריאציות רבות עם מגוון פירות, ואפילו לאסי מלוח. אבל הלהיט הפופולארי ביותר הוא, ללא ספק, הבננה לאסי.
  • מיץ קנה סוכר הוא מראה אופייני לדוכני רחוב. הקנים “נסחטים” במקום ומוגשים יחד עם מיץ לימון. זהו המשקה האולטימטיבי לצנן את עצמכם בחום.
  • משקאות קלים הם האופציה ה”בטוחה” בהודו, ועדיפים על פני שתיית מים מינרליים. תוכלו למצוא את החברות הגדולות והמוכרות (קוקה קולה ופפסי), לצד חברות מקומיות כמו Citra, Gold Spot, Maaza (משקה לא מוגז).
  • דווקא בירה לא ממש נפוצה בהודו, ונתקלים בה בעיקר באזורי החופים. כשכן תמצאו אותה, היא בדרך כלל תהיה בבקבוקי זכוכית של חצי ליטר.

תה וקפה

  • צ'אי (Chai) הוא סוג של תה הודי חם, המבושל על האש זמן רב ומוגשת בתוספת חלב ותבלינים מיוחדים, כמו פלפל שחור, ג'ינג'ר, ציפורן, הל, קינמון, ורדים ועוד. הצ'אי המתוק החם נמכר פחות או יותר בכל מקום: ברכבות, בתחנות אוטובוס, במסעדות יוקרתיות ובדוכני רחוב. לעתים יופיע בתפריט כ-Indian Tea או כ-Milk Tea.
  • תה שחור (Black Tea) הוא פשוט התה ה”רגיל” שאנחנו רגילים אליו. אם אתם מחפשים תה (רגיל) עם חלב – תזכרו לבקש “תה שחור עם חלב”, ולא “תה עם חלב”, אחרת ככל הנראה תקבלו צ'אי. אפשרויות אחרות כוללות תה נענע (Mint) או תה עם לימון. המשקה המועדף על מי שנמצא במקומות קרים (ועל חולים) הוא תה עם ג'ינג'ר, לימון ודבש.
  • הקפה בהודו לא כל כך מומלץ, כיוון שלרוב הוא עשוי מאבקת קפה נמס לא משובחת. תוכלו לבחור בין קפה שחור לקפה לנס קפה, ושניהם לא מוצלחים במיוחד. עם זאת, דעו שבגואה אפשר למצוא קפה טוב יותר, כמו גם בהרים של דרום קרנאטקה, ששם מגדלים אותו בכמויות.

לתחילת הכתבה

מתכננים טיול בהודו? הכתבות הבאות עשויות לעניין אתכם:

יעדי הכתבה

סגור
×