אוסטריה - טיול בין ערים וכפרים

קראו את הכתבה על החבורה ששכרה רכב וחרשה את אוסטריה, עצרה יותר מפעם אחת לאכול שניצל וינאי בדרך והימרה על לא מעט כסף בקזינו שבצידי הדרך. הטיול מזמן להם חוויות נהדרות. הם חולפים על פני כפרים, ערים ומגיעים לרכסים גבוהים, שמהם יש תצפיות עוצרות נשימה על המרחב הקרוב והרחוק.
דנה פדר
|
מפה
תמונה ראשית עבור: אוסטריה - טיול בין ערים וכפרים

הרכב השכור והנסיעה לוינה

נחתנו במינכן בשעה 09:30. מיד נגשנו לדלפק השכרת הרכב של SIXT. את הרכב, מסוג מרצדס ויטו, קיבלנו די מהר ויצאנו לדרך. את ה - GPS, שהבאנו מהארץ, הרכבנו על השמשה וכוונו אותו ל - Chiemsee, אגם מופלא בצד הגרמני ובו שני איים - אי האדונים ואי הנשים.
העיירה Prien Am Chiemsee, ממנה יוצאת הספינה לכיוון האיים, חמודה להפליא. הפלגנו לאי האדונים, כשאנו מוותרים במודע על האי הקטן יותר. באי האדונים יש ארמון בסגנון ורסאי אותו בנה לודוויג השני. הוא ירד מנכסיו עוד בטרם השלים את בנית הארמון בן 70 החדרים, כך שרק 20 מתוכם גמורים. החדרים יפים, עם עיטורי זהב ובדי קטיפה. מדהים במיוחד, הוא חדר האמבט של לודוויג, הדומה יותר לבריכת שיש קטנה. גם אולמות המראות, הגדולים והקטנים יפים. וכמובן הגנים וגווני הירוק שלא נגמרים ומזרקות השיש המעוטרות פסלים.

לאחר הביקור באי, המשכנו באוטוסטרדה A8 לכיוון וינה. הדרך אורכת כ - 3 שעות עם הפסקה קלה לקפה. בוינה נסענו ישר למלון Mercure secesión, שהזמנו מראש דרך האינטרנט (www.hotels.com). המלון במיקום מעולה, ממש מול הנאש מרקט והחדרים יפים. יצאנו לסיבוב בעיר והלכנו ברגל לכוון רחוב קרטנר היפה. משם המשכנו ישר לסטפן-פלץ. לאחר שוטטות קלה וצילום הכנסיה ובניין הזכוכית שעל קירותיו משתקפת הכנסיה הענקית, המשכנו לכוון ארמון הופבורג דרך המדרחוב שיוצא מככר סטפן (אחד מיני רבים).

לאחר מכן , חפשנו את מוזיאון הגולש לפי המלצה באתר (זו מסעדה קטנה שמגישה גולש גדול), אולם לא מצאנו אותה ליד הארמון. לאחר הסבר קצר מאחד נהגי הכרכרות, העומדות בשורה ליד הארמון, חזרנו לככר סטפן ומשם לסמטה קטנה מאחורי הכנסייה ואז מצאנו את המוזיאון. אכלנו גולש עם תפוחי אדמה וגולש עם דמפלינג ( Dumling) - משהו כמו קנידלך, אבל טעים. וגם כמובן, שניצל וינאי. הגולש לא היה כמו בבודפשט במסעדת פוטל, אבל מילא את קיבתנו. שבעים ומרוצים יצאנו חזרה למלון. גשם קל החל לרדת ואנו ללא מטריה (שנשארה כמובן במזוודה) הגענו קצת רטובים.

למחרת בבוקר ואחרי הקפה, ירדנו ל -  Naschmarket, שוק הנישנושים. שורה של ביתני עץ עם גג ירוק במרכז שדרה יפה ובהם מוכרים מיני מאכלים וחמוצים, פירות וירקות, לחמים בכל מיני טעמים והכול טרי טרי. מאחר וזה היה יום שבת, נוסף לשוק הרגיל, נפרש בסופו גם שוק הפשפשים השבועי. תחילה עצרנו לאכול פלפלים קטנים חמוצים ממולאים בגבינה מתובלת. המוכר, שזיהה עם מי יש לו עסק, אמר: "הכול בזול. קחו מכל סוג ואתן לכם גם ארבעה חינם". והכול בעברית. מסתבר, שהבחור ממוצא בוכרי ועשה עליה לפני כך וכך שנים ולבסוף החליט עם משפחתו להגר לאוסטריה. קנינו מכל סוג וקיבלנו גם בחינם שני בייגלה גדולים. אחר-כך נכנסנו לסופר ממול וראינו שאת אותה כמות יכולנו לקנות שם בשליש מחיר. קנינו גם קצת דובדבנים ותפוחים. ארזנו את הכל ובנינו על הרגע שבו נאכל את כל המטעמים. שוטטנו עוד בשוק, אבל מפאת קוצר הזמן נאלצנו להמשיך הלאה.

קבענו שנאכל את כל המצרכים הטובים שקנינו בפארק העיר (Statt Park). בדרך לכיכר קארל הרעב גבר עלינו וליד הספסלים הראשונים שראינו התיישבנו לאכול. היה טעים והטעם השאיר לנו טעם של עוד. אחרי ככר קארל הגענו לאנדרטה לחיילים הרוסים במלחמת העולם השנייה ואחריה המשכנו לפארק העיר. בתחילת הרחוב בו נמצאת הכניסה לפארק, יש בית בעל שתי קומות, עם גינה מעניינת שמעוצבת בסגנון פסנתר ופסלי תווים.

הפארק עצמו יפה, כמו כל הפארקים באוסטריה ובמרכזו נמצאת תעלת הדנובה. החלטנו ללכת לאורך התעלה עד בניין האורניה ובניין משרד ההגנה. בדיעבד, הבנתי שזו הייתה טעות. ההליכה לאורך התעלה הייתה נעימה, מזג האוויר היה נפלא, וכך, בלי משים, המשכנו שעה ארוכה ללכת ואז מישהו מאתנו העיר, שכבר לא רואים את הגלגל הענק של הפראטר. בכל זאת המשכנו עוד קצת והיה נעים. כשבסופו של דבר עלינו למדרכה, הבנו שהרחקנו לכת ועלינו לחזור. חזרנו דרך פארק ענק נוסף עד לפראטר. זהו לונה פארק מומלץ, אם נוסעים עם ילדים. עלינו לגלגל ענק רק כדי לראות את העיר מלמעלה (עולה כ-10 יורו לאדם). האמת, אפשר לוותר. הרבה יותר מומלץ לעלות למסעדה המסתובבת באלטה דונה (Alte Dunna), הנמצאת בצד השני של העיר.

מאחר וכולם היו עייפים, לקחנו רכבת תחתית לכוון מרכז העיר והתיישבנו בקונדיטורית דמל (Demel) ופיצינו את עצמנו באחת מהעוגות הנפלאות שמגישים שם. קיבלנו שולחן ליד דלתות זכוכית גדולות, שדרכן נשקף אלינו חלק מהמטבח. שלוש נערות בלבוש סו שף טרחו על הכנת מיני בצק, מגלגלות ומהדקות. משקה האייס קפה גם הוכן שם, כשקצפת בגובה מכובד ושתי גליליות מעטרות את הכוס המלאה. אכלנו קרם שניט ו - Appleschtrudel - הלא הוא שטרודל התפוחים המפורסם. מיותר לציין שהכל היה טעים ושווה.

אחרי ביקור קצר בארמון הופבורג, הנמצא ממש מעבר לכביש, עלינו על רכבת תחתית U4 לכיוון ארמון שונברון. הארמון כה גדול והגנים שלו נמתחים עד אין סוף ולנו היה מעט זמן אז בקרנו בחלק מהגן. נשמנו אויר צח והזנו את עינינו בירוק העצים ובכל צבעי הקשת של הפרחים וחיש חזרנו לרכבת תחתית כדי להגיע בזמן לגרינציג. לא הגענו לשקיעה, אבל בשכונה הקטנה דלקו אלפי אורות קטנים שקישטו את ההויריגה (המסעדות פאב) השונות. אכלנו אצל הר הנגל כמו כולם. האווירה הייתה נהדרת, אוכל טוב ויין לבן מתקתק וטעים מאד. היה נגן כינור ונגן אקורדיון, שנגנו ליד שולחנות ולפי בקשה. למזלנו, הייתה קבוצה של חבר'ה, שביקשה שירים ברומנית וספרדית וגם קמו לרקוד, דבר שתרם לאווירה העליזה ולמצב הרוח הטוב.

בבוקר שלמחרת, יום ראשון, החנויות בווינה סגורות. גם שוק הנשנושים סגור. על כן, יצאנו לדרך מיד כדי להספיק לאכול ארוחת בוקר במקדונלד'ס. הם מגישה ארוחת בוקר לא רעה עד 11 בבוקר. הגענו לגמונדן על אגם הטרונזי, נסיעה של כשעתיים מוינה.

לתחילת הכתבה

היציאה להלשטט ולקן הנשרים

האכלנו ברבורים ושוטטנו בעיר, אכלנו גלידה טעימה והמשכנו לבאד אישל. עוד עיירה על שפך הנהר היפה. הגענו לעיר במטרה לאכול עוגה טובה (מזמן לא אכלנו, הא?!) ומצאנו את עצמנו בקונדיטורית צאונר על הטיילת. עוגת הגבינה שלו נהדרת וגם שטרודל התפוחים. הקפה מלנז' וקפה נורמל טובים גם הם. לאחר שסיימנו המשכנו הלאה לכוון הלשטט, עיירה מדהימה על אגם ההלשטט. הסמטאות ציוריות והבתים מקושטים כמו באגדות. עלינו לבית הקברות הקטן, עם חדר הגולגולות. גם הן מצוירות בפרחים ועלי דפנה.

השעה הייתה כבר חמש אחר הצהריים והמלון שלנו נמצא בבאד רייכנהל, אז החלטנו לקצר את הטיול באגמים ולהמשיך ישירות למלון. הדרך לא מהירה והיא עוברת בין הרים וחוות ומובילה אותנו לצד הגרמני של הגבול, לבאד רייכנהל. בחרנו ללון בעיירה זו ארבע לילות במלון גולדן טוליפ. העיירה נמצאת חצי שעה נסיעה מזלצבורג ומשאר האתרים בהם התכוונו לבקר. פרקנו את הציוד בחדר וירדנו בערב למדרחוב לאכול במסעדה טובה, המגישה אוכל אוסטרי טיפוסי, ממש בתחילת המדרחוב. מצאנו שם בר  סלטים לא רע ומבחר בשרים מהתפריט. קינחנו בכוס בירה טובה (אלה מאתנו ששותים).

עם בוקר היום הרביעי לטיול, נסענו למערת הקרח Eisreisenwelt, הנמצאת בצד האוסטרי. פקידת הקבלה במלון, המליצה על מערת הקרח ליד קן הנשרים בצד הגרמני, אבל החלטנו ללכת על הגדולה יותר. מהחניה יש לטפס כ - 20 דקות ברגל עד הרכבל. העלייה ברכבל נמשכת כשלוש דקות ולאחר מכן שוב מטפסים ברגל כ - 20  דקות. העליה לא קלה, אבל הנוף עוצר נשימה.

הכניסה למערה היא בקבוצות ועם מדריך. בפתח המערה יש שתי דלתות גדולות, שכשהן נפתחות נושבת הרוח בעוצמה רבה וצריך להלחם בה כדי להיכנס פנימה. במערה קר, בסביבות ה - 0 מעלות. יש להצטייד בלבוש חם, הכולל כפפות. למה כפפות? כי מטפסים בתוך המערה עוד 1400 מדרגות, 700 הלוך ו - 700 חזור, וכדי לא להחליק צריך להחזיק במעקה, שכמובן קפוא. המאמץ שווה ובסוף רואים דמויות, שנוצרו בקרח שהמדריך מאיר אותן בפנס. דבר שיוצר אשליה, שהקרח בצבעים שונים. היינו רעבים וכשיצאנו מהמערה, מעט לפני הירידה ברכבל יש מסעדה. כדאי להזמין שם שניצל וינאי עם תפוחי אדמה אפויים או צ'יפס. זול וטעים. משם נסענו לקן הנשרים.

לפני העיירה ברכטסגדן, יש לפנות שמאלה לכיוון קילשטיינהוס, כך נקרא קן הנשרים בגרמנית. החננו את הרכב והמשכנו לפנים, לאוטובוס שמעלה את המבקרים לפסגת ההר. מה שהיה פעם בית, שבו אירח היטלר דיפלומטים זרים ושסלילת הדרך אליו הסתיימה לאחר כ-15 חודש בדיוק לכבוד יום הולדתו, משמש היום מוזיאון קטן ובעיקר מסעדה. הנוף מלמעלה מרהיב, 360 מעלות של נוף עוצר נשימה. הראות חדה ואפשר להבחין בצד אחד בעיר זלצבורג ומצד שני באגם המלכים Konigsee. מקן הנשרים ירדנו לאגם המלכים, כ - 15 דקות נסיעה. יש לנסוע לכוון ברכטסגדן ובכיכר יש שלט שמאלה לכוון Konigsee. האגם שם יפה, טובל בצבעי ירוק עמוק וקירות ההרים התלולים מצילים עליו ומשרים אוירה קסומה וקרירה. בערב חזרנו לאותה מסעדה במדרחוב בבאד רייכנהל. היה טעים, אז למה לא?

לתחילת הכתבה

ההגעה לזלצבורג והביקור החטוף בסיפלד

ביום החמישי לטיול נסענו לזלצבורג, אבל מה – החל גשם ולכן החלטנו להתחיל בסיור במרכז קניות, לפני הכניסה לעיר. המרכז קטן, אבל מצאנו סיילים לא רעים. המשכנו ליורו פארק. זה לא גן שעשועים, אלא עוד מרכז קניות. והפעם ענק. יש בו חנות איקאה, בעלת קיר כחול, מהגדולות שראיתי. הקניון עצמו נמשך עד אין סוף. הסתפקנו בחנויות H&M  ו- C&A. אכלנו ביגלה טעים, שתינו קפה והגשם פסק. עכשיו אפשר לטייל בזלצבורג. חנינו מול גני מירבל והעברנו שעה קלה בין הפרחים והפסלים שבגן.

המשכנו רגלית לעיר העתיקה. הלכנו לאורך הנהר וחצינו בדיוק בגשר המרכזי, שהיה עטור דגלים לרגל הפסטיבל שנערך במקום. זלצבורג זאת עיר מתוקה, עם מרכז עתיק מצויר. הבית של מוצרט נמצא במדרחוב הראשי. ליד בית העירייה העתיק שמולו כיכר השוק העתיקה, כיכר מוצרט וקפה דימל (כן, אותו אחד מוינה). עלינו בסמטה קצרה לכוון הרכבל, שמוביל למצודה המשקיפה על העיר ושוב חזרנו בסמטאות העיר העתיקה לכוון החניה. השמש הפציעה מבין העננים ונסענו לארמון הלברון. שעשועי המים שבו התאימו בדיוק למזג האוויר החמים שהשתרר לפתע. אקלים חמוד ורטוב, שתמיד מפתיע מחדש.

אחרי התרעננות קלה במלון חזרנו לזלצבורג לאכול. במדרחוב נכנסנו למסעדה איטלקית חמודה, המגישה פיצה ומין מאפה של לחם הבית עם גבינה פטריות ותירס. היה לא רע, אבל השירות גרוע, איטי ומרגיז והמחיר לא מצדיק את המנות. משם נסענו לקזינו של זלצבורג. הקזינו שוכן בתוך ארמון יפה עם גינה מעוצבת לפני הכניסה. אם באים מהאוטוסטרדה, יש להכנס בכניסה האחרונה לזלצבורג (יש שילוט המוביל לקזינו).

בבוקר נוסעים לאינסברוק. הדרך די ארוכה. כמעט שעתיים. אחרי שעצרנו לאכול במסעדת אאוטו קפה (Auto Cafe), ירדנו מהאוטוסטרדה לכוון ווטן (Watten). בעיירה נמצא מפעל התכשיטים של סוורובסקי (Swarovsky). גג המפעל מעוצב כראש ענק מדשא, כשמפיו יורד מפל מים. גם הגן הסובב אותו נעים ויש מתקני משחקים לילדים. ככה, ההורים יכולים להיכנס לקנות והילדים יכולים להשתעשע בזמן זה.

ובכן, לאחר שנהננו מהמראות, המשכנו הלאה לאינסברוק, כרבע שעה משם. חנינו בחניית הצנטרום (Centrum) ומשם פסענו לכוון העיר העתיקה. איך שנכנסים למדרחוב רואים את המרפסת עם גג הזהב ומתחתיה רחבה גדולה עמוסת בתי קפה והמוני אדם. הסתובבנו בין הסמטאות, הרמנו עיניים לראות את עיטורי הבתים היפים ואז שבנו לחניה. עברנו גם ברחובות העיר החדשה, סתם בשביל להציץ בחנויות, שהמחירים בהן גבוהים והחלטנו שאת הקניות נעשה בארץ.

ידעתי שסיפלד (Seefeld) זאת עיירת הסקי המפורסמת, שנמצאת קרוב לאינסברוק, ומאחר והשעה הייתה רק ארבע אחרי הצהריים החלטתי שנוסעים לשם. ירדנו מהאוטוסטראדה לפי השילוט לזירל (Zirl) ומשם עקבנו אחר השילוט לעיירת הסקי. הדרך שמתפתלת במעלה ההר חושפת נוף מדהים של שדות ירוקים, הרים גבוהים ובתים מצויירים בעלי גג אדום. סיפלד עצמה מדהימה. יש בה את אותם בתים יפים עם אדניות גרניום ופטוניות בכל הצבעים וגם גגות אדומים, אבל יש בה קסם מיוחד והאווירה נעימה וכייף לטייל בה. לא לוותר על ביקור אם אתם בסביבה. אכלנו במדרחוב, שבהמשכו נמצא הקזינו של זיפילד. ישבנו במסעדה יפה בחוץ והשקפנו על העוברים ושבים (שהיו רבים אגב). האוכל היה מצוין, המחיר סביר והשירות מעולה. מומלץ.

בבוקר נסענו למינכן במטרה למצוא מקום טוב לקנות מתנות לילדים. במדרחוב הראשי של מינכן, מול בית העירייה וממש מול השעון הגדול, נערך טקס השבעה לחיילי אחת החטיבות. הטקס לא עניין אותנו במיוחד, אבל עמדנו שם וחיכינו שיתחיל משחק השעון. אתם יודעים, זה שהדמויות בראש המגדל מסתובבות על צירן בזמן שהשעון מצלצל (לאכזבתנו, זה לא קרה באף שעה עגולה עד שש בערב). אכלנו ברנאצ' אצל Rischard והיה טעים. שוטטנו בין החנויות ולא מצאנו שום מציאות.

הלכנו לכוון השוק, שמאחורי המדרחוב, בצד ההפוך למזרקה. בשוק מוכרים נקניקים, גבינות, לחמים, בירות, עוגות, פירות וירקות. אפשר לקנות מה שרוצים ולשבת על השולחנות, הנמצאים ברחבת השוק ולאכול. לפני כן, החלטנו ללכת לגן האנגלי, שבו מוכרים נקניקיות ענק עם כרוב כבוש. הגן נמצא במרחק של כ - 20 דקות הליכה מהמדרחוב, ובתוך הגן יש ללכת עוד כעשרים דקות עד למסעדת הנקניקיות. היה די מעייף, אז נחנו על ספסל והסתפקנו בלהציץ קצת על המשתזפים למיניהם וסתם על העוברים ושבים.  חזרנו לשוק בשביל לאכול ומיותר לציין שהיה מעולה וכלל לא יקר.

בערב נסענו לשדה התעופה וחווינו סיום קצת מאכזב לטיול כזה יפה. הטרמינל לישראל הוא מבודד, וברגע שמוסרים מזוודות ונכנסים, נמצאים בתוך אולם המתנה קטן, עם חנות קטנה של משקאות ובשמים ובית קפה אחד קטן. לא כל-כך נעים להעביר כך שעתיים עד הטיסה.

לתחילת הכתבה

השתתפו בטיול: שלמה ודנה פדר, אלי ודליה, איציק וסופי
 

יעדי הכתבה

סגור
×