אוסטריה 2019 - זלצבורגלנד, קרניתיה והעיר וינה

תמונה ראשית עבור: אוסטריה 2019  - זלצבורגלנד, קרניתיה והעיר וינה  - תמונת קאבר

חזרנו מחופשה משפחתית באוסטריה – היה מעניין ומורכב , מלא ביופי ובתובנות משמעותיות .

להלן מסגרת הטיול :

6 לילות ראשונים בחבל זלצבורגלנד בכפר אלפנדורף בדירה הזו. הזמנה ישירה במייל ללא העברה או התחייבות.

7 לילות נוספים בחבל קרניתיה בכפר באד קליינקירשהיים בדירה זו. הזמנה דרך בוקינג תשלום במלון.

3 לילות אחרונים בוינה במלון הזה. הזמנה ישירה .

עוד מנהלות :

טיסה עם חברת אוסטריאן אייר ליינס המראה בשעה 6:00 בהלוך ובשעה 13 בחזור כרטיסים נרכשו באוגוסט במחיר של 200$ לאדם.

רכב שכרנו מחברת ABRIX , סקודה אוקטבייה סטיישן דיזל אוטומט. איסוף בשדה החזרה במלון בוינה . היינו ממש מרוצים מהשירות שלהם , הזמינות, הדייקנות והמחיר.

היום הראשון

למרות העובדה שהבטחתי לעצמי ולמשפחתי בעבר שלא להזמין טיסה לשעת בוקר כדי לא לעבור לילה לבן , הזמנתי טיסה שיוצאת ב6:00 מנתב”ג. מיותר לציין שאף אחד לא ממש ישן . וכך טרוטי עיניים ומדשדשים עלינו על הטיסה מייחלים לשינה מתוקה בת ארבע שעות ( 3:45 ליתר דיוק ) , אני לא הצלחתי להירדם מרוב עייפות – יתר המשתתפים נמו היטב והתעוררו מעט לפני הנחיתה.

ברדתנו מהמטוס חיכה לנו נציג של השכרת הרכב וצעד איתנו אל מגרש החנייה הסמוך לצורך ביצוע טקס המסירה. זה היה הזוי , חתמנו על ניירות , אך לא התבקשנו להשאיר פיקדון או פרטי אשראי ( גם לא במעמד ההזמנה במייל ). ככה , על בסיס אמון חברת ההשכרה בטוב שבבני האדם, יצאנו לדרך עם רכב רחב ידיים ונח . הדרך לדירה באלפנדורף הייתה ארוכה וקשה מאוד לנהג , אשר מדי שעה עשה עצירת התרעננות לשטיפת פנים , שתיית קפה וחילוץ איברים.

oZskDENXOQSJMooGSKvBIqly5Glv6MUOXAWEwGIh

בסוף הגענו – בשעת אחר הצהריים , פגשנו את רוז , בעלת בית עייפה וקצת נוגה, נרגשים פסענו אחריה במעלה המדרגות אל הדירה. התאכזבנו לגלות כי הדירה ממוקמת מעל בית הוריה של רוז , כאשר הכניסה היא משותפת . פנינו אל רוז ושאלנו האם ניתן להחליף לדירה אחרת במתחם והיא אמרה כי יש לה רק דירה שפנויה לארבעת הלילות הקרובים ואם אנחנו רוצים אנו יכולים לעבור אליה ולהזמין מלון ליומיים הנותרים. התייעצנו ביננו והגענו למסקנה שאנחנו עייפים מדי בשביל לקבל החלטות שקולות ושעדיף לנו לפרוק מזוודות ולנסוע לסופר לפני הסגירה.

BflNcDamW36jb5oCWR0kZYZ_ZbwsAMMaqFHM0FnI

בעניים חצי עצומות ערכנו קניות , שבנו לדירה והתרסקנו לשינה לא לפני שהבת הצעירה קיטרה עד כמה היא לא אוהבת את הדירה ואת המיטה ורוצה לשוב הביתה.

סיכום יום :

רגעים בהירים: קבלת הרכב היעילה והנוחה .

רגעים מעוננים: טיסת בוקר וכל המשתמע מכך.

היום השני

באופן כללי אני לא מתה על הקונספט של לישון עד מאוחר. ובחופשות בפרט, אני נהנית לקום ולחוש את המקום החדש כמה שיותר מוקדם , לראות איך השחר עולה ולתכנן את היום וכך היה , יצאתי ללגום קפה שחור של בוקר מול נוף מרחיב לב.

בתכנית היום : רכישת כרטיס זלצבורגלנד לשישה ימים – הר ראוריס ועליו מופע ציפורי טרף וחיפוש זהב , נקיק Kitzlochklamm Gorge ומסעדת דגים בדייג עצמי.

בעלי שקם כשעתיים אחריי ראה עץ שנושק למרפסת הדירה והחליט שרוצה לבחון מהם הפירות על העץ. הוא התכופף מעל המרפסת ומתח עצמו כדי להגיע אל פירות העץ ולפתע נאנק בכאב , המתיחה וההישענות על קורות העץ סדקו לו את הצלע שהייתה כבר סדוקה מלפני שנים. הצעתי לו לפנות לרופא או למיון ולהפעיל את הביטוח , אבל לדבריו, מניסיון העבר, אין יותר מדי מה לעשות בנדון והפתרון הטוב ביותר הוא מנוחה או לפחות כמה שפחות מאמץ.

מה עושים? מורידים קצב ומוותרים על הנקיק , נסענו לכיוון ראוריס ובדרך עצרנו לקנות את כרטיס זלצבורגלנד לשישה ימים . לא זול ולא בטוח שהשתלם לנו- אבל קנינו , ליתר ביטחון.

בראוריס עלינו ברכבל Rauriser Hochalmbahnen עד לתחנה העליונה שם התקיים מופע ציפורי טרף. המופע מתקיים ברחבה של מסעדה ומרבית האנשים היו ישובים ליד שולחנות, אנחנו הגענו כחמש דקות לאחר תחילת המופע ובקושי מצאנו מקום בשל קייטנת בלונדינים שמילאו את הספסלים, היה חם מאוד והמדריך דיבר גרמנית , כעבור עשר דקות מיצינו , אבל אסור היה לקום מחשש לבהלה של העופות . בסיום המופע ישבנו לאכול משהו קל במסעדה , כאן התפתח ויכוח נוקב הבת הבוגרת טענה שאם נאכל עכשיו אז לא נהיה רעבים לארוחת צהריים אמיתית ונצטרך לאכול ערב מוקדם מהצפוי ( ? ), החום והכאב הציקו לאיש , הבת הצעירה שלא אכלה ארוחת בוקר התחננה לצ'יפס ואני שמחתי שסוף סוף אוכל לטעום מהמאכלים עליהם חלמתי בזמן התכנון הממושך. הזמנתי קייזרשמרן – קרעי פנקייק עם צימוקים. אכזבה – לא כך דימיינתי את המאכל המפורסם. נראה לי שנשפכה לטבח תמצית וניל בבלילה . זה היה מתוק מדי ומלכלך מדי . חוץ מזה שבזמן שאני והבת הצעירה עסקנו בבליסה , האיש והבכורה היו עסוקים בלעשות פרצופים לא מרוצים ומדי פעם טעמו מהמנות שלנו . בהמשך עוד ניקלע לסיטואציות דומות. יש למה לחכות.

כשהגענו לרכבל התברר כי הוא בהפסקת צהריים . בהחלטת פתע , למרות הצלע הוחלט לרדת לתחנת חיפוש הזהב ברגל. התדרדרנו לנו במורד ההר בינות עצים, דשא מוריק ופרחים צהובים. בדרך פגשנו עדר פרות ועדר סוסים והגענו אל תחנת חיפוש הזהב. לאחר סבב שתייה במסעדה , ניגשנו לנסות את מזלנו בשליית זהב. קיבלנו הסבר , מסננת ומבחנה עם דוגמית של גרגר זהב וניגשנו אל הנחל. ניסינו במשך שמונה דקות תמימות לאתר גרגירים ולא מצאנו ולכן ויתרנו על אופציית התעשרות זו . היו שם משפחות שעמלו במרץ על מציאת זהב ונראה שבילו במקום זמן מה, אבל אנחנו היינו חסרי סבלנות ומיהרנו אל הרכבל ששב לפעול.

השעה שעת צהריים מאוחרת – שברתי את הראש, מה נמצא במרחק לא רב ,קריר , איננו דורש הליכה רבה ויהווה המשך נאה לראוריס? נזכרתי באגם הלבן Weißsee Gletscherwelt אגם טורקיז גבוה בינות הרים מושלגים. הוויז מתעקש שההאגם הלבן לא כזה קרוב ואנו צפויים להגיע אליו רק בשעה 16:00. מתחילים לנסוע שלפתע בקפרון אני אומרת לנהג – עצור ! יש לי רעיון טוב יותר, ניסע לסכר קפרון Kaprun Hochgebirgsstauseen. קצת כואב לי בכיס התימני על כך שנצטרך לשלם על זה כסף ( מכיוון שאיננו כלול בכרטיס זלצבורגלנד), אבל המחשבה על להגיע לאגם הלבן לאחר נסיעה בת שעה וחצי ולגלות שהוא נסגר , מדרבנת אותנו לבחור בסכר.

נוסעים לשם , הוויז מנווט לנקודת המוצא של האוטובוס ומכירת הכרטיסים , חוזרים אחורה אל החנייה. אני מזכירה לאיש שכדאי לחנות בקומות העליונות והוא מתעקש לחנות בחנייה הראשונה בקומה הראשונה . כיוון שהאתר קרוב לסגירה , אני מזרזת את כולם לרדת מהרכב ואנו מתחילים לטפס במעלה החניון עד ליציאה, רצים קדימה כדי להספיק לאוטובוס האחרון ופתאום אני מגלה שמישהו חסר לי , מסתבר שהאיש חזר כדי להעלות את הרכב לקומה עליונה יותר. מגיעים מתנשפים לקופה וקונים כרטיסים . ב54 יורו .

JFP0-55kGvUn4Yo2MN_VRZ-mL6Yi5rqlkJkr2FLA

מתיישבים באוטובוס חסרי נשימה ומתחילים לטפס במעלה ההר, בתוך מנהרות. עוברים לפוניקולר העצום וממשיכים בהעפלה, יורדים ממנו אל אוטובוס נוסף. קוצר הנשימה מהלחץ מתחלף בנשימה שנעתקת נוכח הנופים. מפלים קטנים, מים בצבע משגע, הרים ירוקים מצד אחד ומושלגים מן העבר השני. יורדים מהאוטובוס ומצלמים ללא הפסקה. יש עמדות עם מידע על הסכר, חשיבותו, בנייתו ועוד דברים שיכולים להיות מעניינים בנסיבות מסוימות. אבל אנחנו עסוקים בלהנציח את הנוף ואותנו בתוכו. לא נשארנו לנוח או לאכול , ואף לא השתעשענו בגן השעשועים וכעבור חצי שעה ירדנו מטה. כאשר המשימה שלנו לאתר מסעדה .

איתרנו אחת מומלצת בכפר שלנו שמה Oberforsthof Alm , שם אכלנו מרק שום מדהים , פיצה ונתחי בשר בקר שנחתכו אל מול עיננו בטקס מעט פלצני . היה נעים וטעים.

סיכום יום:

רגעים בהירים- חווית הירידה מההר בראוריס בהליכה , סשן התמונות בסכר בקפרון, ארוחת ערב מגבשת וטעימה באלפנדורף

רגעים מעוננים- הרבה כאב בגלל הצלע הסדוקה , אכזבה שלי סביב שינוי התכניות, ברוגז סביב הארוחה בראוריס , עצבים סביב החנייה בקפרון .

היום השלישי

במסגרת מגבלות הכאב גם היום הוחלט על טיול באיזי, נוסעים לארמון הלבורן Schloss Hellbrunn ולעיר זלצבורג. מגיעים לארמון הלבורן, נרשמים לסיור ובנתיים הולכים לבית קפה. האיש לוקח שטרודל תפוחים וגם הוא מסמן וי על קינוח מסורתי. אין לי הרבה מה לכתוב על הסיור בגני הלבורן ההשפרצות צפויות , ההליכה בגוש עם הקבוצה לא מהנה. ובסופו של דבר החוויה היא בינונית ומטה – זה אפילו לא מאכזב מרוב שזה צפוי.

G6biYVnYotjMkW_Oy1euNdoikgpwlMtjaTD2zjnJ

מתלבטים האם להיכנס לגן החיות הסמוך או לנסוע לעיר זלצבורג , החום הכבד מכריע ומכוון אותנו העירה בחיפוש אחר מקומות סגורים . חונים בחניון במרכז העיר CONTIPARK Tiefgarage Altstadtgarage שממוקם קצת מגניב בתוך ההר. נפלטים מהחניון אל נחיל האנשים ומחליטים ללכת לאכול צהריים , העיר מלאה מסעדות שנראות כמלכודות תיירים ורובן עמוסות באנשים. נכנסים לסמטה ומוצאים בה את Beverly Cafe Restaurant , כאן אנו נתקלים לראשונה בתופעת לגיטימציית העישון בתוך המסעדה , מראה מוזר ואף מעט מיושן בעינינו . התיישבנו בחלק בו העישון אסור. חיכינו לאוכל זמן רב , כאשר הגיע ערב לחיכנו.

מה עכשיו? הבת הצעירה ראתה השנה הצגה על מוצרט ומאז היא מתעניינת בו , הולכים לבית מוצרט. בכניסה למוזיאון מבררים ומסתבר כי המוזיאון איננו אינטראקטיבי ורובו מבוסס על מידע מילולי או חזותי. כמובן שמוותרים והולכים אל מוזיאון הטבע הסמוך Haus der Natur . המוזיאון הענק עמד לרשותנו ויחד איתנו היו עוד כחמש משפחות . בקומות הראשונות באמת התפעלנו מהמוצגים , אך מקומה שלוש ומעלה, אני והבנות התחלנו לחפף ולדלג . מה שהציל אותנו בסופו של דבר היה קול שבקע ממערכת הכריזה ובישר כי המוזיאון נסגר עוד רבע שעה , בלי כאב לב מיהרנו לצאת.

בכרטיס זלצבורגלנד כלול גם שיט על נהר הזלצאך עם חברת Salzburg Stadt Schifffahrt. אצנו רצנו אל הדוכן לקחת כרטיסים לשייט האחרון, צחוק גדול נרשם כאשר הבת הבכורה ואני בחרנו לשבת בבית הקפה שבמזח כי חשבנו שהוא חלק מהספינה, בסוף עלינו על הספינה האמיתית ויצאנו לשייט. החוויה של זלצבורג מהיבשה הייתה זהה לחווית זלצבורג מהנהר והיא נחוותה על ידנו כעיר אפרורית ונטולת קסם , ייחוד וחן וזאת למרות שיש בה מספר בנינים נאים והיסטוריה מפוארת .

וכך תם לו היום שלישי.

סיכום:

רגעים בהירים- צחוקים כאשר כמעט ישבנו במזח במקום בספינה.

רגעים מעוננים- אם חייבים, אז ההמתנה למזון במסעדה בזלצבורג.

היום הרביעי

בבוקר, לאחר עצירת הצטיידות בdm במרכז קניות KARO Shoppingcenter בעיירה Bischofshofen, נוסעים למגלשות ההרים באבטנאו Abtenauer Bergbahnen. אין בכלל תור לרכבל , עולים למעלה . בדרך סיכמנו שאני והבת הבכורה נהיה בקרוניות נפרדות והאיש עם הבת הצעירה בקרונית משותפת. ערכתי עם המשפחה תדריך על פיו הבת הגדולה ראשונה, אני אחריה ובסוף בעלי והצעירה וזאת כדי למנוע התנגשויות פתע עם גולשים בלתי זהירים.

ומה שקרה זה בדיוק מה שחששתי מפניו, ראשית האיש פוצל מהבת הצעירה לקרוניות נפרדות. שנית הבכורה אכן הייתה ראשונה , אך לפניה גלשה אמא ומלפניה בנה בן החמש שנסע כל הדרך עם ברקסים ובכל ירידה שהייתה עבורו מפחידה עצר עצירת פתע מלאה. האמא בחרה לגונן עליו ושמרה ממנו מרחק כדי שלא יתנגשו בו . באחת מעצירות הפתע של הילד המעצבן ואמו הנוירוטית , התנגשנו כולנו בבום גדול . בתי הבכורה התנגשה באם , אני התנגשתי בבת הבכורה וקיבלתי מכה חזקה , הבת הצעירה התנגשה בי בחוזקה והאיש התנגש בכולנו והעמיק את הסדק בצלע שלו פלוס מכת צליפת שוט בגב התחתון . הבת הבכורה החלה לריב בצעקות עם האם על כך שבנה גרם לכולנו להתנגש וכך ירדנו מהמגלשות עצבנים וכאובים.

אפילו אין לי מסקנה נבונה מהניסיון- כי נראה שלא חשוב האם אתה ראשון או אחרון וכמה אמצעי הגנה או תדריכים תעשה אתה עלול למצוא עצמך מתנגש באחר או שמתנגשים בך בכל מקרה.

ממשיכים ונוסעים אל אגם גוסאו בכוונה לעלות ברכבל ולהקיף את האגם . לצערנו הרב כל החניונים הקרובים עמוסים , גם אלה שקצת פחות קרובים וגם אלה שקצת יותר רחוקים. ואלו שפנויים הם חניונים ממש ממש מרוחקים שמצריכים הליכה של רבע שעה במעלה ההר וחם. אז ויתרנו ונסענו להאלשטאט המפורסמת כאתר מורשת ואתר חובה.

אז האלשטאט, איזו טעות .

החניונים p1 ו p2 בכניסה מפוצצים , המשכנו מעט מחוץ לכפר , חנינו בחניון מרוחק מאוד והתחלנו לפסוע לעבר הכפר. כבר ציינתי שהיה יום חם ? כך הלכנו לנו מזיעים ונוטפים לאורך הכביש הסואן עד שהגענו לנקודה בה היה אפשר לחצות לכיוון האגם.

אבל העומס והדוחק נמשכו גם בהאלשטאט עצמה. נחילי תיירים , בליל שפות ושלל מרפקים מיוזעים ללא צל ואנחנו גוועים מרעב , רותחים, עצבניים ומתוחים ולא מצליחים בכלל לראות את היופי של הכפר מבעד לאגלי הזיעה.

לקח לנו זמן עד שמצאנו מסעדה שהייתה צוננת דיה ולא עמוסה ורק לאחר קבלת התפריט מסתבר שנפלנו על מלכודת תיירים יקרה. היינו שפוכים מדי בשביל להמשיך ולחפש ופשוט הזמנו שניצלים ושתייה לכולנו. לאחר הארוחה , ניסינו להציל את היום הזה ואת כבודה האייקוני של האלשטאט והלכנו לשכור סירה חשמלית, האדם שהשכיר לנו את הסירה היה מעולף מהחום ושבע מתיירים ונתן לנו תדריך יבשושי . בעיקרון עמדה לרשותנו חצי שעה של שייט , אך בפועל מיצינו את הרעיון כעבור רבע שעה והתחלנו לחזור לאט למזח כדי לא להרגיש בזבזניים מדי.

השעה חמש אחר הצהריים, שעה בה אוסטריה מתחילה להיכנס למנוחה, אבל אני חשה שאנו חייבים חוויה חיובית ביום האומלל הזה. נוסעים לנקיק לאמר Lammerklamm , אשר פתוח עד שבע בערב.

נכנסים ופוסעים בשביל נח ועל גשרים לאורך נחל שוצף בגוון יפה. המקום ריק ממבקרים ונעים לנו ללכת בקרירות של הנקיק . בנהר למטה רואים אנשים חותרים בקייאקים , נראה מאתגר ומסעיר.

מגיעים לגשר,רואים כי השעה כבר מאוחרת ושבים אחור. לפחות היום ניסגר עם טעם טיפה יותר מתוק.

8d93fee5e4c9031276695305a497bd38.jpg?l=6

סיכום היום:

רגעים בהירים- הליכה בין ערביים בנקיק לאמר.

רגעים מעוננים : בשפע: יום מלא עצבים, כעס ומתח. ההתנגשות במגלשות, העדר חנייה באגם גוסאו, החום הכבד, חיפוש חנייה , חיפוש מסעדה ,שוטטות ושיט בהאלשטאט.

היום החמישי

לאחר מספר ימים של חום מעיק סוף סוף יום מעונן וגשום. אבל בהגזמה . מבט בחלון בבוקר ובתחזית ומקבלים החלטה לנסוע למרחצאות אלפנטרמה בבאד הופגשטיין Alpentherme Gastein נוסעים ומחנים בגשם השוטף . המרחצאות חביבים. המים באזור המשפחה קרים מדי לטעמנו ואנו עוברים לבריכה המחוממת יותר ויוצאים איתה החוצה אל הנוף המהמם של הרים ירוקים עטופים עננים אפורים וכך אנו צפים במים החמימים. משם עברנו לדגום את הג'קוזי, אשר היה נעים למדי וזהו – כעבור שעה וחצי מיצינו את המקום. הולכים לאכול במרכז העיירה בפיצרייה Congress Cafe-Pizzeria . פיצה לכולם וריזוטו בשבילי , ארוחה טובה ומהנה.

וכך ,למרות שהשמש יצאה ונותרו עוד מספר שעות אור בהן יכולנו להספיק לטייל, אנו עייפים מהבריכה ומהאוכל ובוחרים לשוב לדירה לנוח וגם לעשות כביסה אצל רוז. נחים עד הערב , ארוחה ביתית וליל מנוחה.

סיכום יום:

רגעים בהירים : לצוף במים חמימים מול נוף משגע. מנוחה בדירה.

רגעים מעוננים : מזג האוויר

היום השישי

גם היום צפוי גשם ולכן בבוקר הזמנתי כרטיסים למכרה המלח בצד הגרמני Salzbergwerk Berchtesgaden . בשל טעות בניווט והתברברות בפאתי זלצבורג , החמצנו את הסיור אליו נרשמנו. התקשרתי כדי לקבוע לנו סיור אחר ומסתבר שנצטרך לחכות מעט עד תחילתו.

אין דבר , אנו מגיעים והולכים לשתות שוקו וקפה. בשעה הנקובה מתייצבים בפתח המכרה, בטור מסודר נכנסים , כל אחד מקבל אוברול מחמיא על פי מידתו , שמים את התיקים והטלפונים בשמירת חפצים ונכנסים. הקונספט מוכר וברור : רכבת, סיור רגלי, שתי מגלשות, שיט באגם תת קרקעי ובין לבין הסברים , מכונות ומוצגים הקשורים לכריית המלח. אבל מה, הסיור הוא בגרמנית. אמנם יש אודיו באנגלית, אך מלאכת התרגום הסימולטני לא פשוטה. באיזשהו שלב אני מתייאשת מהתרגום ומההקשבה למכשיר ופשוט נמצאת בחוויה. אין ספק שהמכרה מוקפד, אינטראקטיבי, מוגש היטב וחוויתי , אני משערת שהבנה גבוהה יותר של הסברים הייתה יכולה להוסיף על החוויה.

כאשר אנו יוצאים מהמכרה הגשם פסק, מחליטים לנסוע למצודת וורפן עם עצירה בשוק קטן שראינו בדרך באיזה כפר גרמני. עוצרים בשוק וקונים בשביל ארוחת הערב לחם, נקניק מעושן, חריץ גבינה וזיתים . לפני המצודה בוחרים לאכול מעט ג'אנק מוכר במקדונלדס. כאשר סיימנו עם האוכל, השמש שוב נעלמה מאחורי העננים והגשם שב להכות בעוז . המצודה לא נשמעה לנו כמו רעיון טוב בגשם הזה והיום הרי עדיין צעיר בשביל לחזור לדירה . אז אנחנו נוסעים לקניון Shopping Arena בזלצבורג. קונים מזוודה , בגדים , תיקי בית ספר ונעליים ושבים מסופקים לדירה ללילה אחרון.

סיכום יום:

רגעים בהירים : מכרה המלח, השוק הקטן בכפר הגרמני , קניות .

רגעים מעוננים : ההתברברות בדרך למכרה. מזג האוויר ההפכפך.

היום השביעי

נפרדים מהדירה בבוקר כשפנינו אל עבר חבל קרניתיה. בתכנון המקורי רציתי שניסע את דרך הגרוסקלונר מצפון לדרום , אבל שמיים מעוננים וראות לקויה שינו את התכנית ועל כן בחרנו לנסוע עם רכבת המכוניות מ Böckstein ל Mallnitz עם עצירה בבאד גאסטיין בגשר התלוי.

הגענו לרכבל המוביל אל הגשר התלוי Stubnerkogelbahn ולא יכולנו לראות את קצה ההר בשל העננות הסמיכה שהתיישבה עליו ובכל זאת עלינו , מקווים שיתפוגג מעט. אך בתום העלייה ההר נותר עטוף בשמיכת עננים ורק מדי פעם יכולנו לראות פיסת דשא ומעט מרמיטות שלא התרגשו ממזג האוויר . עלינו על הגשר התלוי ולא יכולנו לאמוד את גובהו בשל העובדה שהיה תלוי בערפל. אחרי ההליכה הקצרצרה והבלתי מפחידה בעליל , ניגשנו למסעדה שם אכלתי שטרודל ברוטב וניל חם והבנות מרק גולש וצ'יפס. מה שהביא את הבנות להמצאת מנת הגורמה צ'יפס עם מטבל וניל. חדר המשחקים במבנה הרכבל שומם ומשעמם והזכיר לי משחקיות בבתי חולים . יורדים למטה, נוסעים אל רכבת המכוניות ונפרדים מחבל זלצבורגלנד.

0c59aa5a21c64622cc3816e3690c58c4.jpg?l=6

הגענו לרכבת המכוניות עשרים דקות לפני צאתה , כאשר היא מגיעה אנו עולים עליה עם הרכב. לא לגמרי ברור לנו האם נשארים ברכב או יורדים. קצת עצבים ומתח סביב עניין זה ואנו עולים קפוצי שפתיים לקרון הרכבת. הנסיעה היא בתוך מנהרה כך שאין נוף מהחלון, אבל יש יעילות רבה. כעבור רבע שעה יורדים במלניץ אני והבנות מחכות בתחנה עד שהאיש יורד עם הרכב מהרכבת. ונוסעים לדירה הבאה בבאד קליינקירשהיים.

f621d91159f1c7428e29577661ed2a23.jpg?l=6

כשחיפשתי דירה בחבל קרניתיה בדקתי קודם כל דירות על האגמים , שכן זהו יופיו העיקרי של האזור. הדירות דרך בוקינג בקרבת האגמים היו יקרות מדי או קטנות מדי עבורנו והתקשתי למצוא דירה בהזמנה ישירה שאיננה כרוכה בהעברה בנקאית של מקדמה. אז התפשרתי על מיקום בכפר Bad Kleinkirchheim שנמצא על הר. יחד עם זאת מיקום הדירה בכפר עצמו הוא מרכזי ובמרחק הליכה ממנה יש מסעדות וכן מרחצאות. בנוסף , מיקום הכפר שירת אותנו ליעדים נוספים שאינם באזור האגמים. יתרון גדול של הדירה היה בכך שמחירה כלל את כרטיס קרניתיה אשר הקנה לנו כניסה חינם למרבית האטרקציות בהן היינו וסייע לנו לתכנן את השהות באיזור.

הדירה הוזמנה דרך בוקינג והיא חלק ממלון דירות , כאשר שאלתי את בעל הבית במייל האם יש מעלית הוא אמר כי בבניין בו נשהה אין מעלית, אך הדירה היא בקומה שנייה. כאשר הגענו התאכזבנו לגלות כי הדירה היא בקומה שלישית ( טוב נו, שתיים וחצי ) , שאלנו את האחראי במקום האם יש דירה אחרת עם מעלית אליה והוא אמר כי יש דירה כזו בבניין החדש, אך היא בעלת חדר שינה אחד, אז ויתרנו. בסך הכל הדירה נוחה למדי וכולנו הסכמנו שלמרות המדרגות , שהורגשו בעיקר ביום ההגעה עם המזוודות , יש בה פרטיות ומרחב רב והיא עדיפה על הדירה הקודמת .

אני והבת הבכורה יצאנו לסופר , שנמצא אמנם במרחק הליכה אך בעלייה, היה מאתגר. בערב יצאנו האיש ואני להליכה , שיגרה מבורכת אותה זנחנו מעט במהלך החופשה. מצאנו מסלול יפה שעובר לאורך הנחל, חוצה את הכפר , עובר בשדה ומסתיים סמוך לדירה.

לילה טוב קרניתיה.

סיכום יום:

רגעים בהירים : הגשר התלוי ומפגש עם מרמיטות, מסלול הליכה בערב.

רגעים מעוננים : חוסר הבנה ותקשורת ברכבת המכוניות, העלייה עם המזוודות לקומה שלישית.

היום השמיני

קמים בבוקר לאזור חדש לגמרי, אני כהרגלי משכימה קום ואחרי יתר בני המשפחה, אבל האיש לא מצליח לקום הוא בהתקף מיגרנה קשה וכל מה שהוא מבקש זה חושך ושקט. החלטתי לצאת עם הבנות לטיול בכפר, הלכנו לפארק קטן בו השתעשענו במתקנים, עשינו את מסלול ההליכה החביב וחזרנו לדירה . האיש עדיין בלתי כשיר ליציאה ולכן אני והבנות בחרנו ללכת ברגל למרחצאות St. Kathrein , שם קיבלנו הנחה קטנה בזכות הכרטיס וקנינו כרטיסים לארבע שעות, זה נשמע המון , אבל הזמן טס. המקום לא עצום בגודלו וכולל : בריכה מחוממת עם כל מיני אפקטים של מים: פטרייה, זרמים, ג'קוזי ואורות צבעוניים , הבריכה הזו יוצאת החוצה אל נוף הררי וירוק ובסמוך לה יש שתי בריכות חיצוניות לא מחוממות, כשבאחת היה מתנפח גדול לילדים אמיצים ועמידים במיוחד לצד הבריכות משטחי דשא לשיזוף. בתוך המרחצאות יש מגלשת מים מפותלת, ארוכה וחביבה, בריכה מחוממת נוספת גדולה יותר, אך ללא שעשועים וזהו. כמובן שיש גם סאונות וטיפולים, אבל זה פחות התאים לי עם הבנות. בשלב כלשהו עשינו הפסקת צהריים טעימה במסעדה שבמקום. מכיוון שמזג האוויר באותו יום היה נאה , יצאנו גם לחלק החיצוני של המרחצאות וישבנו על כיסאות נח להשתזף והבנות אפילו העזו לקפוץ לבריכה החיצונית ויצאו בנקישות שיניים .

df77218b67d87a131af681f14ad06e01.jpg?l=6

טלפון לאיש לקראת סוף השהות מבהיר לנו כי המיגרנה חלפה והוא מעוניין לבלות איתנו. חזרנו לדירה וחיפשנו משהו שפתוח עד הערב, גילינו כי הפירימדקוגל Pyramidenkogel Tower פתוח עד 20:00 . נסענו לשם, שעה נסיעה בשביל מגדל תצפית , גבוה, נוף יפהפה של מלא אגמים , מרשים בבנייתו עם מגלשה פסיכית ומהירה מהקומה השמינית מטה . חזרנו לכפר לאכילה בפיצרייה השכונתית המומלצת La Pizzeria di Salvatore.

סיכום יום:

רגעים בהירים : המרחצאות, המגלשה בפירמידקוגל והפיצרייה.

רגעים מעוננים : המיגרנה.

היום התשיעי

בבוקר נוסעים לכיוון הר גרליצן Gerlitzen Kanzelbahn ואל פארק הקופים Affenberg Landskron , בדרך מחליטים ספונטנית להיכנס לפארק חיות הבר Alpen Wildpark Feld am See . הפארק בנוי על צלע הר ואכן מאוכלס בחיות בר אלפיניות: עיזים , אלפקות ובעלי קרניים למינהם. בנוסף יש גם מעין תערוכה סגורה ובה פוחלצים ובובות של בעלי חיים מאפריקה, אסיה ואמריקה. העלייה בפארק בשמש מאתגרת אותנו בעוד האוסטרים על טפם מדלגים להם בקלילות בצעדי יודל במעלה ההר.

היעד הבא פארק הקופים , אנו מגיעים בדיוק בזמן לתחילתו של סיור מודרך בגרמנית, איטלקית ואנגלית . הקופים הם קופי מקוק יפניים די חמודים ונבונים. הם חיים טוב בהרי האלפים כי התנאים שם דומים לאלה שיש להם ביפן. הסיור עצמו חביב , קצת מעצבן אותנו ללכת בגוש עם הקבוצה ומדי פעם כאשר אני או הבנות מתעכבות , יש מדריך שקורא אותנו לשוב אל העדר. אבל הקופים באמת חמודים ושובבים והסיור קצר ולא מייגע . מסיימים , מצטיידים בפרצעלים ומחליטים לנסוע אל הר גרליצן הסמוך.

be458588ea05dcdd2537ce476cdcb21e.jpg?l=6

בהר גרליצן עולים ברכבל סגור לתחנת הבניים שם יש מספר פעילויות: גלישה באבובים , קארטינג במורד ההר, באנג'י טרמפולינה ושתי מסעדות. הבת הבכורה עושה את הקארטינג ומדווחת שהיה מגניב ומהנה. הבת הצעירה עושה את הטרמפולינה עד שמואסת בכך. ואחר כך שתיהן נכנסות אל מתחם האבובים וגולשות מספר רב של פעמים. נראה שהן נהנו שם מאוד.

היוועצות קלה ומחליטים לעלות לתחנה העליונה כדי לעשות תצפית ולאכול שם ארוחת צהריים, עולים ברכבל פתוח, הטמפרטורות צונחות ונהיה קר ממש. ממהרים לגשת למסעדה בה תפריט בגרמנית צחה, עובד קצר רוח וסגנון הגשה מוזר. הבת הצעירה בוחרת במנת הדגל צ'יפס ושניצל, אני לוקחת מרק זך עם איטריות. אבל האיש והבת הבכורה בוחרים להחרים את המקום, לא מצליחים להתחבר לסגנון . אז אנחנו יושבות ואוכלות והם ממתינים בחוץ וצופים במצנחי רחיפה עד שהקור מבריח אותם לשבת לצידנו . כאשר יצאנו מהמסעדה כולם היו במצב רוח קרבי. נשמע מוכר? אני מזהה דפוס.

כדי לא לסגור את היום באווירת נכאים אני מציעה כי נלך למסלול עצים Familywald Ossiacher See ויש הסכמה , נוסעים לשם עושים מסלול נחמד מאוד של גשרים מעץ שתלויים ביער עם תחנות, משימות והפעלות . ובסיום אומגה מפותלת בין העצים שכולנו עושים עד למטה.

החיוך חזר אל כולם וכך גם התיאבון, המקופחים מההר בוחרים לנסוע למסעדה אסייתית, מאתרים אחת בעיר פילאך בשם Mr. Wu ואוכלים כיסונים, אגרול, נודלס וסושי וכך כולם מרוצים מסיומו של היום.

סיכום יום :

רגעים בהירים : הפעילויות בתחנה האמצעית בהר, מסלול העצים .

רגעים מעוננים: חוסר תקשורת במסעדה בתחנה העליונה בהר גרליצן .

היום העשירי

נוסעים לטוראך הואה Turracher Höhe אל מגלשות ההרים נוקי פליצר. בדרך לשם האיש רואה כי בעוד יומיים צפוי להתקיים באחד הכפרים פסטיבל עץ ומבקש שנכוון עצמנו לשם ביום זה - רשמתי.

מגיעים אל ההר, עולים ברכבל סגור. על ההר עצמו שביל עם משימות ושעשועים שונים בנושא הזמן והשעונים , פוסעים בשביל בהנאה רבה ומבצעים את כל המשימות תוך החתמת כרטיסייה אשר חולקה לנו. את הירידה מההר עשו הבנות במגלשות ההרים ואילו אני והאיש ירדנו בגריאטריה חיננית עם הרכבל הבטיחותי. הבנות חיכו לנו למטה וסיפרו בהתלהבות על המגלשה המהירה והפיתולים שלה והכתירו אותה לטובה יותר מזו אשר באבטנאו. הלכנו לבית קפה סמוך לשתות קפה ולאכול קינוח קל. אני הזמנתי כופתאות עם משמש המנה שלי התעכבה בעוד יתר המשפחה סיימו את שלהם והתפנו לשחק בטלפונים הניידים . בסופו של דבר הכופתאות הגיעו והיו שוות את ההמתנה , האיזון בין החמצמצות למתיקות ובין המרקמים השונים היה מענג. קייזרשמרן out , כופתאות משמש in.

ממשיכים משם אל דרך נופית נוקאלם Nockalmstraße בניסיון לפצות על כך שלא עשינו את הגרוס. הדרך יפה למדיי, רצופת פיתולים ממוספרים ותחנות עצירה עם מסלולים קצרים, שירותים, חנויות מזכרות ומסעדות. פסלי עץ רבים פזורים בתחנות ונראה שלמי שחפץ בכך יש אפשרות לבלות בה יום טיול מלא בקלילות.

בתכנית של היום היינו אמורים להמשיך אל סכר מלטה , אך מכיוון שמדובר שוב בדרך נופית וכולנו קצת שבעי נופים, החלטנו לבחון את מוזיאון העינויים שבטירת סומברג Foltermuseum וכן לעשות מעט קניות במרכז קניות סמוך. מסיבה לא ברורה הוויז לקח אותנו בדרכים נידחות אל מוזיאון העינויים וזאת למרות שניתן להגיע אליו בכביש ראשי ומהיר. המוזיאון פיצפון ובו שני חדרים ועשרים מוצגים . נחמד אך לא היה שווה את תלאות הנסיעה ההזויה בחסות וויז.

נוסעים למרכז קניות Stadtparkcenter Spittal הבנות מצליחות לקנות בגדים לרוב והאיש מקלות הליכה אלפינים ומכנסי הליכה. הוא זומם לרכוש נעליים זרחניות לבת הצעירה ואנחנו עוצרות בעדו ברגע האחרון. לא מוצאים מה לאכול וכולם קצת מתעצבנים בגלל הרעב הדוקר, לבסוף מחליטים לחזור לאכול בדירה. קוראים לזה דחיית סיפוקים.

סיכום יום :

רגעים בהירים : ההר והמגלשות של נוקי פליצר, כופתאות המשמש , דרך פוסטאלם , h@m

רגעים מעוננים : הדרך אל מוזיאון העינויים, המוזיאון עצמו, סיכול ניסיון קניית הנעליים בקניון , הרעב של כולם בסוף היום.

היום האחד עשר

היום הולכים לכבוש את קרחון מולטאל Mölltaler Gletscher ואת נקיק ראגה AquaRaggaschlucht

בקרחון אמור להיות קר והבנות ללא מעילים טובים, אז נוסעים לחנות Hervis להצטייד וקונים גם נעליים פחות מזעזעות לבת הצעירה. נסיעה ארוכה של שעה ורבע מביאה אותנו אל הקרחון. תחילה ניגשים לפוניקולר שעולה בתוך מנהרה בהר כשיוצאים החוצה מזהים שלג , אך לא מתפתים לעצור בתחנה זו וממשיכים לעלות ברכבל סגור מעלה. הרכבל ממש מתנדנד בעלייה בגלל הרוח העזה, הנוף מהחלון מרהיב, הרים מושלגים ומספר אגמים בגוונים שונים. מתעטפים היטב ויוצאים אל משב קפוא. כעבור מספר דקות מחליטים האיש והבת הצעירה להיכנס אל המסעדה הגדולה, אני והבכורה מתעקשות להישאר בחוץ עוד קצת בשביל התמונות. אבל הטלפונים נכבים בגלל הקור.

מתחילה לנשוב רוח עם פתיתי שלג רכים לצד גבישי קרח במרקמים שונים ואנו נכנעות ונכנסות למסעדה , אשר מהווה נקודת התארגנות לגולשים הרבים שמגיעים כדי לעשות סקי בהר. ואכן על צלע ההר ישנה פעילות סקי ענפה בה אנו צופים משתאים.

סקי ביולי, מי היה מאמין.

אחרי אתנחתא טעימה אנו מחליטים לרדת חזרה מטה ברכבל המתנדנד. בתחנה האמצעית מתברר כי הפוניקולר הבא ייצא רק עוד עשרים דקות ולכן מוצאים מרבץ שלג עבה ומשחקים במלחמת שלג שמעבירה לנו את הזמן.

fd32f168166d9f18c3f52f77e3562c4c.jpg?l=6

ירדנו מההר ופנינו לעבר נקיק ראגה AquaRaggaschlucht מחנים ומתחילים לטפס. נשמעים קיטורים מצד המשפחה על כך שהתחלנו את המסלול לפני תחילתו. התעלמתי. נכנסים ומתחילים לפסוע מעל נהר שוצף. בהתחלה , הנהר רגוע, הגשרים רחבים והעלייה מתונה, אך בהדרגה הכל נעשה סוער יותר ואין אפשרות לעצור , לשבת או לנוח , כי אנחנו תלויים על פי תהום במלוא מובן הביטוי. הבת הצעירה התחילה את המסלול מלאת מוטיבציה ובאיזשהו שלב הבינה שהיא הולכת בגובה רב , ואז נעצרה קפואה מפחד והכריזה שהיא לא מתקדמת. מה עושים? אי אפשר לחזור לאחור והגברת קפואה ועקשנית . אני והבכורה המשכנו קדימה והאיש גייס את מלוא כח השכנוע שלו והתקדם בזהירות עם הצעירה עד סוף המסלול. בסופו של דבר כולם נהנו מהמסלול ומהאתגר שבו.

חוזרים לרכב ונוסעים ארוכות לכפר שלנו, מחליטים לאכול את ארוחת הערב במסעדה ובוחרים במסעדת בשר Restaurant Adriana Steak & more בה המחירים די יקרים והשירות מעופף , אבל התמורה הקולינרית לא פחות ממדהימה- בשר כפי שצריך להכין.

סיכום יום:

רגעים בהירים : סך הכל יום די מוצלח.

רגעים מעוננים: הקיטורים של המשפחה בדרך לנקיק ראגה, בלימת הפתע של הבת הצעירה באמצע המסלול בנקיק .

היום השניים עשר

היום מתקיים בכפר רייכנאו Reichenau פסטיבל העץ השנתי שאת ההכנות אליו והפירסומים לקראתו ראינו במהלך השבוע . יוצאים מהדירה מוקדם , עוברים בסופר ומצטיידים במאפים ופירות ומגיעים אל הפסטיבל. העלות שמונה יורו למבוגר והילדים ללא תשלום. רבים מהאוסטרים לבושים בבגדים המסורתיים וישנם דוכנים לממכר עבודות עץ , תכשיטים וחפצי נוי. בנוסף תזמורת שמתכוננת למופע, כלי חקלאות וטרקטורים למינהם והעיקר זירות שונות בהן מתקיימות תחרויות כגון : גילוף גזע עץ, פריסת בול עץ וכדומה . האווירה עליזה והרעש מהמסורים של המתחרים רב . אנחנו נמצאים במקום כשעתיים כולל נשנושים וממשיכים הלאה.

516e871482a77118c6ef7820d03b0905.png?l=6

לא רחוק משם יש מוזיאון זוחלים REPTILIENZOO NOCKALM , אני והבנות שבענו כבר מנחשים , אותם פגשנו במוזיאון הטבע בזלצבורג, ואנו מחליטות להמתין לאיש מחוץ למקום ובזמן הזה עושות סידרת צילומים . כעבור חצי שעה הוא יוצא באורות גבוהים.

ממשיכים אל דרך מלטה Maltatal Hochalmstraße ואל הסכר שבסופה. נסיעה די ארוכה בכביש שמשני צדדיו מפלים רבים נשפכים. באופן כללי הדרך יפה, אבל אין נקודות עצירה מסודרות וחבל. הגענו לנקודה הסופית – הסכר. סמוך למרכז המבקרים אנו עולים על הסכר ופוסעים עליו עד למקום בו יש מרפסת עם ריצפה שקופה Malta Airwalk. אני יורדת למרפסת עם הבנות והבעל נשאר בחוף מבטחים לצלם. אין מה לומר הסכר יפה, ההרים המושלגים בצדדים מוסיפים הוד והדר , אבל אחרי שבועיים בהם חווינו נופים מרהיבים , התרגלנו לכך ואני לא בטוחה שהנסיעה הארוכה בכביש מלטה הצדיקה, בשלב זה של הטיול , את הסכר שבסופו.

בחזור עוצרים בעיירה גמונד Gmünd במוזיאון פורשה הזעיר Porsche Automuseum . כל אחד מבני המשפחה בוחר לו רכב . וכעבור 20 דקות יוצאים מהמוזיאון ללא הרכבים. אני רוצה ללכת עם המשפחה למיני גולף בטיילת בסיבודן , אבל הגשם השוטף שמתחיל לרדת מבטל את התכנית.

ארוחת ערב של פיצה , ירקות ודגים בדירה ותם לו יום .

סיכום יום :

רגעים בהירים : פסטיבל העץ, המרפסת התלויה , הרכב המהמם שבחרתי.

רגעים מעוננים : ויתור על המיני הגולף.

היום השלושה עשר

התלבטנו ארוכות מה לעשות ביום זה. כל חברות הרפטינג עימן יצרתי קשר ביום האתמול היו מלאות ליום זה , גם סיור במערת הנטיפים היה מלא. מחליטים לנסוע לפארק חבלים גרייפנבורג Kletterpark Greifenburg. הפארק נמצא על שפת אגם נאה ומזג האויר מעונן עד מעונן חלקית. מגיעים למקום ולאחר קפה הכרחי אנחנו מחליטים להתחיל עם רחצה באגם . הטמפרטורה בחוץ כעשרים ושלוש מעלות והמים בטמפרטורה של עשרים ושבע מעלות, כך שלא קר לנו . יש באגם מגלשות, טרמפולינה וכן משטח רביצה וקפיצה , אליו ניתן להגיע בשחייה בלבד. בילינו במים הנעימים כשעה וחצי ואז הלכנו לאכול צהריים במסעדת האגם.

cfdcb34b2cdbf3b25dad9b2a96a4279e.png?l=6

דקה אחרי שהתיישבנו בחלק המקורה של המסעדה ,החל גשם שוטף, אשר הבריח את הסועדים פנימה והותיר אותנו ישובים במקום יבשים, מחויכים ושמחים לאיד . הגשם ליווה אותנו אל פארק החבלים , קיבלנו רתמות וקסדות ועברנו תדריך על אופן המעבר בין השלבים. בפארק יש שלושה מסלולים: מסלול כחול קצרצר – הקל ביותר, מסלול אדום – בינוני והשחור שהוא הקשה ביותר. אני והבכורה עוברות את הכחול בקלילות . הצעירה והאב עולים , את שני השלבים הראשונים הבת הצעירה עושה בגבורה רבה וזאת למרות החשש שלה ממקומות גבוהים , הפחד מחוסר שליטה ולמרות קשיים מוטוריים , תכנונים וארגוניים עימם היא מתמודדת ביום יום. בשלב השלישי היא חווה התקף חוסר אונים וחרדה מלווה בצרחות אימה, האיש מציע לה ברכות וסבלנות רבה שתתקדם בישיבה וזה מסרבל עוד יותר את המסלול. בסופו של דבר היא צולחת את השלב הזה באיטיות רבה. בשלב הרביעי והאחרון לוקחת הבת הבכורה פיקוד על הדרכת הצעירה והגישה שלה כלפיה היא קרבית ולא מוותרת וכך גם שלב זה בוצע.

מחליטים כי אני והאיש נלך למסלול השחור והבנות יחד לאדום. הרעיון הזה החזיק דקה, עד שהבנו שאין סיכוי אחרי סאגת המסלול הכחול שהבת הצעירה עושה את האדום. שולחים אותה למטה לחכות לנו ומבטיחים לה שתצטרף אלינו לאומגה בסוף . שלושתנו עולים על המסלול השחור , ראשון עולה האיש חמוש בניסיון ובביטחון מימיו ביחידת החילוץ, אבל באמצע המסלול תנועה לא נכונה והצלע הסוררת שבה להכאיב. הוא מבקש מהמפעילים שיורידו אותו וכך היה.

אני והבכורה מסיימות את המסלול ומגיעות לאומגה שמעל האגם , הבת הצעירה עולה בחזרה על הציוד ומצטרפת אלינו והאיש חוזר לתפקיד מנציח הרגעים. אנו עולות על מגדל הטיפוס וחשש ענק תוקף אותי מפני יכולתה של הצעירה להנות מהאומגה, חששתי כי שוב תתקע מפוחדת עם האומגה מעל האגם ולא נוכל לסייע לה. שכנענו אותה לרדת מההתנסות והיא ירדה עצובה ממש . האומגה עצמה הייתה נחמדה , בעיקר הקטע של לעזוב ידיים – וזהו נגמר.

כל המשפחה מתאחדת ואני ממש רוצה לפצות את הבת הצעירה על עוגמת הנפש ואי קיום ההבטחה. מה שישמח את ליבה הן מגלשות הרים, אבל רובן קרובות לשעת הסגירה. בעזרת גוגל מפות אנו מאתרים מגלשות הרים במוסבורג Sommerrodelbahn Moosburg שפתוחה עד מאוחר ונוסעים אליה. שעה נסיעה. המגלשות עצמן שונות מאלו אותן עשו הבנות עד כה , מדובר בקרונית הנוסעת בתוך סוג של חצי צינור או שוקת מוארכת ממתכת ומחליקה בתוכו במהירות גבוהה של חמישים קמ”ש. קונים לבנות כרטיסייה של שש גלישות + אחת חינם והן עולות . בתום הגלישות שלהן הן מדווחות על מגלשה מהירה , אבל מכאיבה , שתיהן שפשפו את המרפקים קשות במתכת של המסלול וסבלו מכך. במדד המגלשות זכתה זו לדירוג הנמוך ביותר.

חוזרים אל הכפר שלנו ובוחרים לסעוד ארוחה אחרונה בפיצרייה הזכורה לנו לטובה.

סיכום יום :

רגעים בהירים : השחייה באגם , המסלול השחור והמאתגר, האומגה.

רגעים מעוננים : התיסכול והקושי של הבת הצעירה בפארק חבלים, ההבטחה שהופרה , הצלע הסוררת , השיפשופים במגלשות ההרים.

היום הארבעה עשר

היום נוסעים לוינה , לפנינו דרך ארוכה של כארבע שעות. בדרך עושים מספר עצירות לתדלוק הרכב, לאכילה ולשתייה. מגיעים עם הרכב למלון בוינה, מחנים לשעה קלה בחניון המלון עד לאיסוף הרכב משם על ידי נציג חברת ההשכרה. מלון NH בו שהינו, בנוי בצורה מוזרה , מבנה הקבלה נפרד מזה של חלק מהחדרים ונראה כאילו הסבו מבנים שונים בעיר למלון. כך או כך זה לא משנה את העובדה שהחדרים שלנו ממש סבבה , נוחים ומתאימים לצרכינו , כמו כן המלון ממוקם ממש בלב שדרת הקניות Mariahilfer , שזה יתרון עצום . לאחר שהרכב הוחזר לחברה , נחנו מעט ויצאנו לשוק נאשמרקט Naschmarkt שלפי הפרסומים אמור להיות פתוח עד מאוחר. כנראה שבעלי הדוכנים לא שמעו על כך וכאשר הגענו רבים התקפלו ואלו שנותרו פתוחים הם דוכני המזון, התבלינים והפירות היבשים . האיש בחן בקפידה את התמרים בשוק ואנחנו הופתענו כאשר בעל דוכן גלידה דיבר איתנו בעברית, אחרי שבועיים של תקשורת באנגלית עילגת מתובלת בגרמנית זה היה מוזר.

סיימנו עם השוק, האיש פרש למלון ואני המשכתי עם הבנות למוזיאון המוזיקה Haus der Musik מוזיאון יפה, אינטראקטיבי ועמוס מבקרים. לאחר כשעתיים סיימנו איתו ושבנו בהליכה נעימה אל המלון , לא לפני שעצרנו בסטארבקס למשקה חם ומאפה במקום ארוחת ערב.

סיכום יום :

רגעים בהירים : מוזיאון המוזיקה .

רגעים מעוננים : החוויה של המולת העיר אחרי שבועיים בכפר.

היום החמישה עשר

היום הכי לא מאורגן ומלא עצבים שהיה עד כה. יום שיכול להתחרות בקלות עם יום האלשטאט הזכור לשימצה.

היו כמה אפשרויות ליום זה : מוזיאון הטבע, עולם הים, טיים טרוול, מוזיאון האשליות ועוד. וכך אחרי ארוחת הבוקר , התחלנו ללכת לכיוון אזור המוזיאונים נעזרים בגוגל מפות, אבל החום הכבד ושאון העיר גרמו לנו לעצבים , בילבול וחוסר הבנות. עד שהסכמנו לעלות על כרכרה כדי לתת מנוחה לרגליים ולהירגע . העגלון אמנם הסביר בדרך מה אנו רואים , אבל ההסבר יבשושי וטכני והרעש מסביב מפריע לשמיעה ולהבנה - היה מיותר ויקר, אבל לפחות יצאו תמונות יפות . בדרכנו בכרכרה ראינו את הטיים טרוול Time Travel Vienna ואת מוזיאון האשליות. ירדנו מהכרכרה נפרדנו בכאב מ55 יורו והלכנו לטיים טרוול.

2tDoQVNZ7HcvC-6HqqLxHXky-Yq_r-_QfZVQob2p

בטיים טרוול בדיוק התחיל סיור והסיור הבא בעוד חצי שעה. כדי לא לחכות הולכים למוזיאון האשליות Museum der Illusionen נשמע מלהיב נכון? זהו שלא. מדובר בשלושה חדרים עם מוצגים צפופים , מול מוצגים בהם העיקר הוא צילום האשליה בנייד היה תור גדול של אנשים המחכים לרגע שלהם. אין מיזוג במוזיאון וניחוחות הזיעה חזקים ומחניקים. אחרי סיור של חצי שעה נפלטנו חזרה אל רחובותיה המהבילים של וינה.

על מנת להתרענן עצרנו לקנות שייק פירות והופתענו לגלות כי לא מקובל להכניס קרח אליו, אז הוא היה פושר.

חזרנו לטיים טרוול ורכשנו כרטיסים לסיור הקרוב, הסיור התקיים בשפה הגרמנית עם אודיו בשפות שונות. זהו מסע אל ההיסטוריה של וינה כולל קולנוע תלת מימד, הולגרמות וחוויות חושיות שונות אשר מכניסות את המסייר אל החוויה. הסיור התקיים עם מדריך ועל פי הצחוקים של הקבוצה נראה שאכן היו שם רגעים מצחיקים . אני כרגיל נכנסתי לתפקיד המתורגמנית עבור הבת הצעירה, עד ששוב התייאשתי. יחד איתנו היה זוג אמריקאי לא צעיר אשר לא הפסיקו להשתיק את התרגומים שלי ואת השאלות של הבת על הדמויות, זוג זה אף פנה למדריך כדי שיסייע לשמור על השקט. הדבר העיב מאוד על החוויה וממש ניסיתי לשמור מרחק מהם בסיור, אבל זה לא עזר. עוד דבר מעצבן היה הקטע בו מדמים שהייה בבונקר בזמן מלחמת העולם השנייה. האוסטרים מוצגים כקורבנות פסיביים אשר המתינו סובלים עד שהמלחמה תיגמר והיטלר יירד מהשילטון. אני יכולה להבין שהנרטיב הזה נח להם , אבל אותי זה הכעיס. בסיום הסיור עשינו תמונה משפחתית בתלבושות תקופתיות ושבנו להתגלגל ברחובות וינה הבוערת.

המטרה – ארוחת צהריים הגונה , התחשק לכולנו אוכל הודי ומצאנו מסעדה שנראתה אורינטאלית דיה Sahara Restaurant עם מנות הודיות לצד מנות מזרח תיכוניות. הזמנו לכולנו פלטת בשרים. איזו הפתעה מוצלחת וטעימה הייתה המסעדה, הבשרים עשירים בטעמים, התיבול עדין ומדויק. ממליצה בחום.

על בטן מלאה הלכנו לרחוב שלנו לקניות של בגדים, תיקים ונעליים.

בערב היינו עייפים מדי בשביל לצאת לפעילות ארוכה, אז הלכנו לבית קפה בסטייל מרוקאי כדי לשתות משקה חם עם קינוח.

סיכום יום:

רגעים בהירים : הארוחה במסעדה האוריינטאלית , קניות.

רגעים מעוננים: בלי סוף : החום בשיטוט ברחובות, הצפיפות במוזיאון האשליות, זוג המשתיקים האמריקאיים ונרטיב מלחמת העולם השנייה בטיים טרוול , חוסר ההבנה והתקשורת ביננו בכל המעברים בין פעילויות.

היום השישה עשר

יום מלא אחרון לפני הטיסה. נוסעים לגן החיות שונברון Tiergarten Schönbrunn , אשר תואר כגן חיות מרשים, ענק ושווה במיוחד. בדרך אל גן החיות יש לנו חוב לא סגור של קניות ב c&a ובחנות נוספת. אחרי סגירת החוב , הולכים אל תחנת הרכבת ונוסעים בחשמלית אל גן החיות. מרחק של תשע תחנות. הרכבת צפופה מאוד, לא ממוזגת ואנחנו נדחקים לחלון בעמידה ומייחלים לסיום הנסיעה. הדלת נפתחת מקיאה מתוכה המוני אדם. יום חם במיוחד כשלושים וחמש מעלות, אנו רוכשים כרטיסים לגן החיות במכונה ונכנסים. לי יש מטרה נשגבת בביקור זה לראות דובי פנדה ולהיות בצל, אבל אני לא לבד ולכן אנו עוברים דרך מרבית מתחמי החיות. החום בלתי נסבל ורבות מהחיות מסתתרות ובצדק. כעבור שעתיים – שלוש שכללו גם צפייה בפנדה נמסה וגם ארוחה במסעדה בפביליון בלב הגן , יצאנו מגן החיות.

אין ספק שגן זה מושקע ובנוי טוב ונראה שיש בו מגוון בעלי חיים, אבל החום הכבד השפיע על החוויה שלנו לרעה. בדרך חזרה אל תחנת הרכבת הסתבכנו קצת בגני שונברון אך לבסוף עלינו חזרה על החשמלית לכיוון המלון והתנחמנו בכך שהנסיעה הפעם הייתה אוורירית יחסית.

חזרנו למלון לאריזות לפני הטיסה ולאחריהן אנו הולכים לארוחת פרידה חגיגית במסעדה איטלקית בשם : I Ragazzi, Pizzeria - Ristorante מסעדה טעימה ביותר שמהווה סיום נאה לטיול.

סיכום יום:

רגעים בהירים ארוחת סיכום חגיגית וטעימה.

רגעים מעוננים : החום הבלתי נסבל ברכבת ובגן החיות.

היום השבעה עשר

אריזות אחרונות , ויורדים לבצע צ'ק אאוט בקבלה. ערב קודם הזמנתי את ציון הסעות . הוא מגיע בזמן אל פתח המלון עם מיני-ואן ומסייע לנו בהעמסת הציוד . הנסיעה אורכת חצי שעה ועוברת עלינו בשיחה ערה עם ציון על התרבות האוסטרית לעומת הישראלית .

הליך המעבר בשדה בוינה ממש מוזר וכרוך בהרבה עבודה עצמאית , מהוצאה עצמאית של המדבקות למזוודות, דרך שקילה של מטען היד ועד השיקוף , שם עיכבו את הבת הבכורה בשל נעליים עם אבזם מתכת ובשל בקבוקון בושם סורר ללא שקית שהיה בתיקה. אחרי שהוציאו את הבקבוק נתנו לה שקית פלסטיק עם סגר עבורו ובדקו העדר חומרי נפץ אחרים בעזרת מגבון עם חומר מיוחד. מכיוון שלא מיהרנו או היינו לחוצים, זה היה מרתק והתרשמנו מהיסודיות. הטיסה חזור יצאה בעשרים דקות איחור בשל עומס. בטעות לא הזמנתי בעת ביצוע הצ'ק-אין עבור טיסה זו מנת ילדים והבת הצעירה התבאסה לגלות במגש שלה פסטה ברוטב דלעת. ביקשתי מהדיילות שיבדקו האם נותרה מנת ילדים ולא נשארה, אבל נותרה מנה כשרה והשמחה הייתה רבה כאשר התברר לבת שהיא כוללת קוסקוס וחזה עוף .הטיסה עברה מהר ונחתנו בשעת בין ערביים אל מזג אויר אשר עשה עימנו חסד והיה סביר למדיי.

סיכום הטיול : מעונן חלקית

זה היה טיול אינטנסיבי , רחוק לגמרי מהמונח חופשה , היו לנו הרבה רגעים מעוננים כמפורט בסיכום כל יום ולצידם רגעים בהירים.

התובנות שלי מהטיול

א. לסנן ולבחור - שום אתר איננו חובה . כולל האלשטאט המפורסמת, ארמון הלבורן והעיר זלצבורג.

ב. להאט ולקצר – פחות זה יותר , לתכנן אטרקציה אחת ליום . אפשר בסופה לשלב פעילות קטנה אחרת.

ג. להשתדל להימנע ממצבי קיצון - גורמי הסיכון העיקריים של המשפחה שלנו הם : רעב, חום , צפיפות ובלבול עם הרכב.

ד. להקשיב ולאפשר - לנסות ללהטט ולהתחשב ברצונות של כולם, אבל לקחת בחשבון שיכולים להיות עצבים וכעס.

ה. להתבונן וללמוד - להביט בדינמיקה המשפחתית ובהשפעת אתגרי הטיול על התקשורת בין המשתתפים.

ו.לתכנן ולשפר – לתכנן את החופשה הבאה עם דגש על התובנות מחופשה זו.

עד כאן.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של טרמינלית?

‹ הפוסט הקודם
חופשה בגרמניה 2018- פארק אירופה, חבל הסאר  והעיר נירנברג
חופשה בגרמניה 2018- פארק אירופה, חבל הסאר והעיר נירנברג
מתוך הבלוג של טרמינלית
20-07-2018
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של טרמינלית »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

כל הכבוד על השיתוף

השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
×