אוסטרליה - התנדבות בחוות אורגניות

אחת הדרכים להכיר את היבשת הכל כך מדהימה הזו, אוסטרליה, היא להתנדב בחווה. אם החלטתם שזו הדרך בשבילכם קיראו את הכתבה הבאה, שתספק לכם את כל המידע הדרוש ל"וופר" המתחיל.
יעל - צוות למטייל ברשת
|
תמונה ראשית עבור: אוסטרליה - התנדבות בחוות אורגניות
Thinkstock Imagebank ©

הקדמה

היום שלי היה מתחיל בשש בבוקר כשהתרנגול של השכנים היה מתחיל לקרקר. בכל בוקר, בדיוק באותה שעה, התקרב התרנגול לגדר שמפרידה בין החווה של לורי ואלן לחווה של השכנים, והחליט שזו השעה המתאימה לבשר לעולם שהתחיל יום חדש. היום היה מסתיים גם כן באופן קבוע כמעט באותה שעה, השעה בה הפוסום ,שבנה את ביתו לצאצאים החדשים שבדרך על הגג של הקראוון בו ישנתי, היה מהלך הלוך-חזור.

לתחילת הכתבה

העבודה בחווה

 הימים בחווה היו שגרתיים. ארוחת בוקר בין השעות 07:30 ל-08:00. רבע שעה של מנוחה לקראת היום הצפוי, וכבר הייתי מוכנה ליום העבודה. העבודה כללה בדרך כלל עישוב, שבהתחלה ניראה לי כעבודה פשוטה אבל מהר מאד התברר כעבודה קשה ומאומצת. העישוב בערוגות הקטנות היה פשוט. העישוב של הצמחייה הפראית שגדלה בגינה במקומות שונים, היה קשה יותר. בנוסף, כדי לגוון, הייתי מארגנת את המחסן, מכינה את העצים לאח או עסוקה בכל פעולה אחרת שקשורה בעבודה בגינה. אהבתי לקטוף פירות. בגינה היו שלל פירות וירקות. תותים, אוכמניות, פטל, חסות מסוגים שונים, צמחי תבלין, גזר, קישואים, סלק, תפוחי אדמה, תירס, אפונה ושזיפים. כולם גידולים אורגניים. אחר כך, באמצע היום, ב-13:00 היינו נפגשים לארוחת צהריים קלה שאחריה המשכתי בעבודה עד 15:00. כשסיימתי את יום העבודה, עייפה ומותשת בדרך כלל, הייתי יושבת במרפסת ונהנית מהשקט או יורדת לחוף שנימצא במרחק הליכה של 15-20 דקות מהחווה. רק לנשום אויר ולנוח. העבודה עייפה אותי. לא הייתי רגילה לעבוד בעבודה מהסוג הזה. לורי ואלן הציעו לי, בימים הראשונים, לעבוד 8 שעות ולקבל, ביום שלמחרת, יום חופשי. בהתחלה ניסיתי את זה אבל 8 שעות עבודה כאלו בכל יום היו לי קשות מדי. לכן, סוכם וכפי שמקובל גם בחוות אחרות, שאעבוד בכל יום 4-6 שעות (4 שעות אם מדובר בעבודה קשה ו-6 שעות אם מדובר בעבודה קלה. אני, בכל אופן, עבדתי בכל יום 6 שעות. לעיתים אף יותר.). 

לורי ואלן, בדרך כלל, אחר הצהריים היו עסוקים ב"ענייני עבודה" במשרד שליד הבית ולכן את השעות עד לארוחת הערב, ביליתי בדרך כלל לבד. ארוחת הערב הייתה בכל יום בסביבות השעה 19:00 וכללה, בין היתר, אוכל אורגני משובח שטורי, שהתגלתה כבשלנית מצויינת, הכינה. טרי טרי מהגינה. הרעיון של לקטוף את האוכל בבוקר, ובערב לאכול אותו מצא חן בעיני. אחרי ארוחת הערב היינו יושבים יחד, מול הטלוויזיה, מפטפטים קצת והולכים לישון. אם היו באים אורחים הערב היה ארוך יותר. אם לא, נגמר מהר. לורי ואלן אירחו חברים כמה פעמים במהלך השהות שלי אצלם. ברביקיו אוסטרלי טיפוסי היה בדרך כלל גולת הכותרת בערבים כאלה. בשר והרבה. העובדה שמדובר בחווה אורגנית לא העידה, בהכרח (וכמו שחשבתי) שיהיו גם צימחוניים. להיפך. אפילו פעם הציעו לי לנסות בשר וולבי. בהתחלה שקלתי לנסות. רק לשם ההתנסות. אחר כך החלטתי לוותר (בייחוד בגלל העובדה שכמה שעות קודם לכן, במהלך העבודה, ראיתי ממש ממרחק כמה מטרים ממני וולבי קטן וחמוד מביט בי...). וככה זחלו להם לאיטם הימים. הרגשתי שאני ה"עובדת" והם ה"מעבידים" שלי. פחות הרגשתי את החוויה של הוופינג שבגללה בחרתי לעשות את זה ושלה גם ציפיתי. לורי ואלן היו מארחים למופת. הם השתדלו לתת לי הרגשה נעימה, לדאוג שארגיש בנוח (ואכן התנאים שסיפקו לי היו מצויינים), אבל ציפיתי למשהו אחר. לא התפנקתי וידעתי שעבודה היא חלק מהעניין אבל הרגשתי שביליתי יותר בעבודה ומנוחה ממנה (שהייתה דרושה לי) ופחות בהזדמנות להכיר את אורח החיים, את האנשים ואת המקום. אם ההיכרות, על פי תנאי הוופינג, מבוססת על עבודה שדרכה מכירים את "החיים האמיתיים" שבחווה, הרי שכן. בהחלט הכרתי. אבל אני, בכל אופן, חשבתי שיהיה אחרת. 

לתחילת הכתבה

כללים חשובים

למרות שהניסיון שלי כולל בינתיים ביקור רק בחווה אחת, ולמרות שזה לא היה כמו שחשבתי שיהיה, אני ממליצה.

קרוב ל-1600 חוות רשומות בארגון. הן פזורות בכל רחבי אוסטרליה (גם במקומות היותר נידחים שיש). במהלך השהות שלכם באוסטרליה תוכלו לבקר בכמה חוות שתרצו ומכיוון שכל חווה שונה מהשנייה (אם בגלל האנשים, המיקום, סגנון החיים וכו`), הרי שהחוויות שתחוו יהיו שונות ממקום למקום. ה-וופ הוא בהחלט חוויה אחרת. אחרת ממה שמכיר תרמילאי או אפילו כל מי שגר בעיר. אם אתם מחפשים משהו שהוא קצת, או אולי..מאד שונה, כדאי לכם להצטרף ל-WWOOF.

..וכמה עצות לפני שיוצאים לדרך:

אחרי שבחרתם את החווה שאליה אתם רוצים להגיע, מציעה לכם ללמוד קצת על המקום שבו היא נמצאת. איך מגיעים אליו, איך מתניידים בו, מה צפוי להיות מזג האוויר בתקופה שתגיעו, באילו מקומות באזור כדאי לבקר וכו`.
החווה של לורי ואלן נמצאת בברוני איילנד. אי קטן, לא רחוק מהוברט, שבאופן מפתיע (או שלא) אוסטרלים שיצא לי לשאול, לא שמעו עליו מעולם. גרים בו בסביבות ה-600 אנשים בחוות הפזורות בעיקר בחלקו הדרומי (האי מורכב משני חלקים, צפוני ודרומי, שעד שנות השישים היו נפרדים זה מזה. בסוף שנות השישים ניבנה כביש, שהוא מעין רצועת חוף ארוכה, שמחבר בין שני החלקים). חלקו הדרומי של האי מיושב יותר מחלקו הצפוני. גם מזג האוויר בו גשום יותר (אחת הסיבות להתיישבות בו). בקיץ הטמפרטורה נעה בסביבות ה-20 מעלות, בחורף לעיתים מתחת ל-0 (ישנם אזורים שיורד בהם שלג). בשנים האחרונות, במיוחד בשנה האחרונה, כמות הגשמים לעומת שנים קודמות, קטנה בצורה משמעותית (אחת הבעיות היותר מדוברות כיום ברחבי אוסטרליה). ולכן, בחווה של לורי ואלן מצאו כמה פתרונות, כאלו שגם מקובלים במקומות אחרים, כדי לחסוך במים עד כמה שניתן. מיחזור מים, שימוש במי גשמים (המעט שיורדים) לצורך השקייה ורחצה, הקפדה על מקלחות קצרות (לורי ואלן אף מציינים זאת כאחד מ"חוקי הבית") וכל פתרון יצירתי אחר שיכול לעזור. 

באי עשרות מפרצונים וחופי רחצה מקסימים. תיירים כמעט ואינם מבקרים בו, אבל אלו שכן, באים בדרך כלל לביקור של כמה שעות (אם אתם מגיעים לטזמניה ונמצאים באזור, מעבורת מהעיירה קת`רין Kettering, שנמצאת במרחק נסיעה של חצי שעה מהוברט, תיקח אתכם ישירות לאי. המעבורת עוגנת בחלקו הצפוני של האי וממנו אפשר להתחיל טיול של כמה שעות ברחבי האי. בקת`רין, נקודת היציאה של המעבורת לאי, ישנו מרכז מידע קטן שמספק מידע רב על האי. אפשר להצטייד במקום, לפני היציאה, במפות ושאר פרוספקטים שיעזרו לכם למצוא מסלולים מתאימים. כדאי לברר את זמני היציאה של המעבורת מהאי חזרה לקת`רין כדי לא למצוא עצמכם מבלים לילה לא מתוכנן באי). 

נסו לברר כמה שיותר פרטים לפני הגעתכם על החווה, על האנשים שגרים בה, על סוג העבודה שתידרשו לבצע או כל מידע אחר שיוכל לעזור לכם לקבל רושם כללי על המקום.
אמנם כל חווה מפרסמת בספר הוופינג פרטים עיקריים וחשובים על עצמה, אבל הפרטים הם כלליים ולכן כדאי לפני שמגיעים לברר כמה שיותר (במייל או בטלפון). לא לשכוח, אתם עומדים להתארח אצל אנשים שאתם לא מכירים בסביבה לא מוכרת וכדאי, רק כדי להיות כמה שיותר בטוחים ופחות מופתעים בהמשך, לדעת כמה שיותר (אם אתם שולחים מייל – כדאי גם להתקשר ולו רק כדי לשמוע את הקול שבצד השני) ואם יש דברים שחשוב לכם לדעת, אל תהססו לשאול.

אם אתם יודעים מראש שהוופינג יהיה חלק מהטיול שלכם באוסטרליה, הצטיידו בביגוד מתאים (בגדים שמתאימים לעבודה בחוץ, כמו חולצות עם שרוול ארוך, מכנסיים מבד עבה, כובע רחב שוליים, נעליים גבוהות/נעלי הרים). לא תמיד המארחים שלכם יוכלו לספק לכם את בגדי העבודה. 
לורי ואלן, מיד עם ההגעה שלי לחווה, נתנו לי בגדי עבודה. חולצות עם שרוול ארוך (בימים לא מעוננים השמש מאד מאוד חזקה. כמעט בלתי אפשרי, גם אם חם, ללבוש גופיה או חולצה קצרה. לכן חולצה ארוכה, אפילו כזו עם שרוולים שאפשר לקפל אם סובלים יותר מדי מחום, היא פיתרון מצויין), מכנסיים ואפילו הציעו לי מגפיים. על המגפיים ויתרתי כי באתי עם הנעליים שלי (כדאי נעלי הרים ולא נעלי ספורט. לעיתים תמצאו עצמכם בחוות עם צמחיה סבוכה, בוץ או באזורים בהם חרקים או זוחלים למיניהם אוהבים להתחבא. נעל גבוהה וקשיחה תוכל להגן עליכם במקרה הזה). 

ואגב חרקים או זוחלים, סביר מאד שתפגשו כמה מהם במהלך הביקור שלכם בחווה (בכל חווה..). לטאות בגדלים שונים, עכבישים, ג`וקים, עלוקות, תולעים ואפילו נחשים. אל דאגה. לעומתם, תוכלו גם לפגוש יצורים חביבים יותר. קנגרואים, וולבי`ס (ממשפחת הקנגרו, רק קטן יותר), אופוסומים, הרבה ציפורים מכל הסוגים ושאר בעלי חיים שונים ומשונים. בחווה של לורי ואלן, מלבד הלטאות, העכבישים, הג`וקים, התולעים והעלוקות שפגשתי (באופן מאד מאד קרוב), היו וולבי`ס (בברוני איילנד אין קנגוראים. רק וולבי`ס. וולבי אפור ו-וולבי לבן. הוולבי הלבן, שנראה מרחוק כמו שפן ענק לבן, נדיר ואפשר למצוא אותו רק באי), הרבה תוכים וציפורים מזנים שונים, פוסומים, ברווזונים, כמה תרנגולות ואפילו, יום אחד, כשהראות היתה טובה, להקה ענקית של דולפינים לא רחוק מאחד החופים המרכזיים שבאי (ומספרים שאפשר לראות שם גם מדי פעם לוויתנים). 

אם יש לכם אפשרות – כדאי להגיע עם פרטנרים נוספים (בהנחה שהחווה אליה תגיעו מקבלת יחידים וזוגות בלבד. בדרך כלל אלו שמקבלים יחידים מקבלים גם זוגות). במידה ואתם מטיילים לבד, נסו לבחור חוות שמארחות כמה וופרים בו זמנית.
לורי ואלן מקבלים אליהם לחווה רק יחידים (לעיתים רחוקות גם זוגות). ולכן, במהלך היום, עבדתי בעיקר לבד וגם בשעות החופשיות שלי הייתי לבד. ידעתי אמנם שאהיה הוופרית היחידה אצלם, אבל לא חשבתי שזה יחסר לי. ולכן, אם אתם מטיילים עם עוד כמה שותפים, מה טוב. תוכלו למצוא הרבה חוות שמארחות במקביל כמה וופרים. אם אתם מטיילים לבד, נסו לחפש חוות שבזמן שתגיעו, יהיו מלבדכם וופרים נוספים. אני בטוחה שיהיה לכם נחמד להעביר את הזמן ביחד עם עוד כמה...(אלא אם כן, ה"לבד" עדיף לכם..בייחוד אחרי ביקורים באכסניות מלאות במטיילים).

אם אין לכם רכב, נסו לבחור חוות שנמצאות במקומות שקל להיתנייד בהם ושהדרך לצאת מהם מהירה ואפשרית עם תחבורה ציבורית (אתם לא רוצים להיות תלויים במארח שיסיע אתכם לכל מקום או שיוכל "להקפיץ" אתכם לתחנת האוטובוס הקרובה ובהנחה שיש אחת כזו, במרחק של כמה מאות קילומטרים, במידה ותחליטו לעזוב).
בברוני איילנד הדרך היחידה להגיע ממקום למקום, ולא ברגל, היא באמצעות רכב פרטי. אין תחבורה ציבורית באי ותדירות הרכבים שנוסעת בו לא גבוהה. מכיוון שהייתי ללא רכב הייתי יוצאת מדי פעם לסיבוב רגלי באזור שקרוב, יחסית, לחווה ולא למקומות רחוקים יותר. ביום האחרון שלי באי לקח אותי אלן עם האוטו שלו לטיול סביב האי כולו, מה שהיה הזדמנות מצוינת בשבילי להכיר את האי ולהגיע למקומות שלא ראיתי קודם לכן. ההגעה שלי לאי וגם העזיבה ממנו תואמו מראש עם לורי ואלן. ביום הראשון לורי אספה אותי מהוברט וביום האחרון שלי באי החזירה אותי לעיירה קרובה, ממנה לקחתי אוטובוס שמגיע ישירות להוברט. לורי ואלן לא מגיעים לעיתים קרובות להוברט ולכן היה צריך לתאם את זה מראש. אם יש רכב, מועדי ההגעה והעזיבה יכולים להיות גמישים יותר.
הרבה מהחוות מבודדות, רחוקות מהעיר או מקום מיושב אחר. בדרך כלל המארחים יוכלו לאסוף אתכם מנק` איסוף מרכזית ולהחזיר אתכם גם אליה (והם גם מציינים את זה בספר של הוופינג), ולכן, במקרה הזה, רכב פרטי אינו חובה. מצד שני, ודאי תרצו לטייל באזור וסביר שלא תמיד במהלך השהות שלכם אצלם הם יהיו פנויים לטייל אתכם. לכן, במקרה הזה עדיף שתגיעו עם רכב משלכם (אלא אם כן מדובר בחווה שקרובה לתחבורה ציבורית כלשהי). 

קנו כרטיס טלפון נטען ( (pre-paid phone card. צפוי שיהיה מאד שימושי במידה ואין תשתית מתאימה לטלפונים סלולרים באזור. אם רוב השיחות שלכם יהיו לארץ, נכון לינואר 2007, הכרטיס "Genie" הוא הזול ביותר שמצאתי (אבל, יתכן ויש אחרים זולים יותר. כדאי לעשות "עבודת תחקיר" לפני שקונים). עלות דקת שיחה לישראל עולה 2.4 סנט בכל שעות היממה וללא דמי קישור ואפשר לרכוש אותו בדואר, בתחנות דלק, במכולות וכו`.
באי, כיאה לאיים באוסטרליה, כמעט ברובו אין תשתית לטלפונים ניידים (ואם יש, היא חלקית בדרך כלל). ולכן, ולשמחתי בגלל שידעתי זאת מראש, הצטיידתי בכרטיס טלפון נטען. בהרבה אזורים באוסטרליה, בעיקר אלה הנמצאים בתוך היבשת (או באיים, כדוגמת ברוני איילנד), ישנן בעיות קליטה של טלפונים ניידים. ולכן, אם אתם מתכננים שהות ממושכת בחווה מרוחקת ואתם רוצים לשמור על קשר עם הבית, כדאי להצטייד בכרטיס מסוג זה (ואיזה סוג לקנות – כדי לעשות סקר מחירים קצר ולבדוק איזה כרטיס, נכון לאותה תקופה, יהיה המשתלם ביותר).

וכלל אחרון וחשוב (ואולי הכי חשוב)- לא לצפות ליותר מדי (ובכלל זהו כלל חשוב בחיים). לבוא עם ראש פתוח נטול ציפיות ותקוות (של איך יהיה..מה יהיה..) ולנסות לקבל את הדברים כמו שהם (..כי ככה הם..!). בסופו של דבר מדובר בחוויה. 

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×