אוסטרליה - חלק 5 - הדרך אל המדבר Outback

תמונה ראשית עבור: אוסטרליה - חלק 5 - הדרך אל המדבר Outback - תמונת קאבר

שבת בבוקר יום יפה, ה10.11 משקימים קום בהוסטל באדלייד ומחליטים ללכת לשוק המקומי, באדלייד ישנו שוק מקורה מאוד נחמד עם הרבה דוכני אוכל, דוכני ירקות ופירות וגם חנויות למינהן, אביב קנה בשוק הזה בחנות לצילום סטנד עבור המצלמה שלו ולאחר מכן המשכנו להסתובב בין הדוכנים, באחד הדוכנים היה אוכל מזרח תיכוני כולל קוסקוס שכמעט ולא עמדנו בפיתוי אבל בגלל שעת הבוקר המוקדמת החלטנו לוותר על הקוסקוס, היעד הבא שלו באוסטרליה אחרי אדלייד הוא הנסיעה צפונה למדבר הגדול – ה-Outback.

אנחנו מתחילים את דרכנו צפונה לנקודה שמצאנו מבעוד מועד בשם bambunga lake שהוא אמור להיות אגם מלח ורוד מדהים, אך שהגענו לשם האגם היה מיובש לחלוטין ולכן המשכנו הלאה.

לקראת ערב המשכנו לעיר פורט אגוסטה שם העברנו את הלילה בקמפסייט, בקמפסייט הכרנו זוג בריטים צעיר חמוד שמטייל בכל רחבי אוסטרליה כבר שנה שנייה, רק יכול לדמיין כמה חוויות יש להם מכל המקומות שביקרו בהם.

בוקר ה11.11 עלה, יום ראשון, ואנחנו בדרכנו למדבר, בלי יעד סופי, נמצא מקום לישון יותר מאוחר, נראה כמה נספיק.

יצאנו בנסיעה מפורט אוגוסטה, לאורך הדרך כולה רואים איך הנוף משתנה לאט לאט, מצמחייה ירוקה יחסית האדמה הופכת לאדומה יותר ויותר, עצירה ראשונה הייתה ארוחת בוקר בlake hart, על פניו עוד אגם מלח יפה אך הפעם היה מיובש גם כן, משם המשכנו לקובר פדי, עיירה שמעל פני הקרקע נראית כמו רהט ומתחת לפני הקרקע מלאה במכרות ומנהרות, רוב התושבים שם הם אבורג'ינים שעובדים במכרות.

מכיוון שזה יום ראשון רוב המקומות סגורים אבל הצלחנו למצוא כמה דברים מעניינים; יש כנסייה שחצובה בתוך סלע וזה ממש יפה לראות איך עיצבו את המקום, עצירה לאחר מכן הייתה במין מוזיאון מקומי שהיה פעיל, תמורת 10 דולרים לאדם ערכנו סיור במוזיאון תת קרקעי חצוב עם הסברים על החיים במקום, על מה הם עושים שם ולמה. עצירה נחמדה מאוד, לא היינו יותר מדי זמן בקובר פדי, כשעה וחצי סה”כ, בדרך לצאת משם עצרנו בתחנת הדלק המקומית של shell ואכלנו צהריים בדיינר שנמצא שם (coober pedy roadhouse), היה שם ממש אחלה אוכל.

de9db122856bc7e7e870260d1ee49f84.jpg?l=6f0e6fedde8be24a9cdbd4a7cfd68ccb1.jpg?l=6

a7b637cf13b0398c568b34024a9cf1ee.jpg?l=6

-מישהו ראה madmax?

משם הייתה לנו נסיעה ארוכה, להתקדם כמה שיותר לתוך המדבר, בסופו של דבר הגענו למרלה, לא חושב שאפשר לקרוא לזה עיירה (בכלל בכל אזור המדבר, יש מקומות שאי אפשר לקרוא להם אפילו עיירות, ביתן אחד או שניים שגרים בהם מספר אנשים בודדים), יש שם roadhouse עם בר וקמפסייט, שם העברנו את הלילה.

סה”כ נהגנו באותו היום כ943 ק”מ.

b015fc856a13ab1d3aa2e0f92ac16e7c.jpg?l=6

30b2bf3ab71f8c4425e5921641939560.jpg?l=6

הבוקר בא הבוקר בא אז יאללה לעבודה. ה12.11 והיעד שלנו באותו יום הוא האולורו! מצפה לנו נסיעה ארוכה מאוד.

יצאנו ממרלה ומשם הגענו לצומת פניה שמאלה מהכביש הראשי A87 לכיוון האולורו, שם אנחנו עוצרים להתרעננות ב erldunda roadhouse, שם עוצרים גם המון אוטובוסים של קבוצות טיולים מאורגנות שמגיעות לאולורו. משם המשכנו לאורך הכביש שמוביל לאולורו, בהמשך עשינו עוד עצירה והפעם ראינו נקודה מגניבה באפליקציית קמפרמייט על אגם מלח/בוץ שאפשר להכנס אליו עם הרכב ולחוות קצת נסיעת שטח בסגנון שונה, אז כמובן שנסענו ונכנסו אל תוך הבוץ הזה, עשינו אחלה תמונות לרכב, החוויה הייתה ממש כיפית לשלב את הילוכי ה-4X4 ולהרגיש את הרכב בשיא עוצמתו.

926b210fa4ef056e45a31b05113a1197.jpeg?l=

בשעת אחר הצהריים כבר הגענו לעיירה yualra, הנקודה הקרובה ביותר לאולורו, שם יש את מרכז המבקרים, מלונות, קמפסייטים, סוכנויות טיולים, שדה תעופה מנחת מסוקים ומה לא, הם יודעים למתג את הסלע הענק הזה כמו שצריך ועושים ממנו המון כסף.

בביקור במרכז מבקרים החלטנו ללכת לתכנית שנראתה לנו ממש יפה, סוג של מופע אורות בלילה למרגלות האולורו, כולל ארוחת ערב, שלמנו ונרשמנו, אך עם חזרתנו לקמפסייט, החל לרדת גשם! גשם בלב המדבר! גשם באולורו! איזה מן דבר זה? מיד התקשרנו כדי לברר מה קורה עם האירוע והודיעו לנו שמבוטל ושלמחרת בבוקר נגיע למרכז המבקרים ויחזירו לנו את הכסף. לוקחים את זה בקלות הרי זה לא נורא, אין מה לעשות ןחזינו בתופעה שמתבצעת אחת למלא זמן.

החלטנו במקום זאת ללכת לצפות בשקיעה באולורו, נסענו לתצפית ופתחנו פק”ל תה יחד עם סט הצילום שלי ושל אביב.

3360ad14ee99b6b613e36f7e919efae2.JPG?l=6

בוקר למחרת ה13.11 החלטנו לקום מוקדם, מוקדם מאוד, על מנת לצפות בזריחה באולורו, מחזה שרבים אומרים שהוא מהיפים בעולם, רק ששני אהבלים כמונו יסתכלו על שעת הזריחה ויגיעו אליה, במקום כחצי שעה לפניה, שעת הזריחה שכתובה ברחבי האינטרנט זה שהשמש כבר עולה, ולכן זכינו לראות את הזריחה מהרכב, בדרך לתצפית.

8c3fcc616f3ffed4900b2e1dbc7c4273.jpg?l=6

לאחר מכן המשכנו אל עבר האולורו עצמו, שם עשינו מסלול הליכה הסובב את האולורו כולו, כ-11 ק”מ, חייב לציין שהמסלול נחמד מאוד למעט מספר דברים; הראשון, המון זבובים. יש שם המון המון זבובים שנצמדים אליך, רשת זה בגדר חובה שם. השני, הסיבוב סביב הסלע הזה מרגיש נצח, לא נגמר, סה”כ 11 ק”מ ואמנם אנחנו לא בדיוק בכושר אבל הוא כלכך ענק וכלכך מתעתע שזה מייאש.

762ce0868bb0d960ff4574fc6478b9e2.JPG?l=6

לאחר שסיימנו את הסיבוב סביב הסלע הענק הזה, נסענו לעוד נקודה חשובה בפארק הלאומי הזה ושמו Kata juta, עוד מקום קדוש לאבורג'ינים, שם עשינו מסלול הליכה פשוט עד לסופו, במקום יש נוף יפייפה.

029729fc60b2edf52d2eb28585ac4744.JPG?l=64be6f5638d591510bdc355d96a939ba4.JPG?l=6b538f204370d55c227ed5263b3696adc.JPG?l=6

לאחר שסיימנו את סיבוב הטיולים שלנו באזור, החום ניצח אותנו והחלטנו לחזור לנסיעות ברכב איתו הגענו עד לאליס ספרינס, שם ישנו בהוסטל בשם jump inn, הוסטל חמוד מאוד עם אחלה חדרים, להוסטל יש גם חניה סגורה עבור השוהים (מקום רק ל-3 רכבים כך שעדיף לשריין ועדיף להחנות שם מכיוון שיש פריצות לרכבים ברחבי אליס ספרינס), להוסטל יש גם בר מסעדה שם בילינו את הערב עם הופעה של אמן מקומי.

ביום השני שלנו באליס ספרינס, ה14.11 נסענו למעיין כשעה נסיעה מאליס, נווה מדבר בתוך החום הלוהט הזה, המים היו קפואים, פתחנו פק”ל תה, ושמחנו שגילינו את הפנינה הזאת.

57312ba2ba03a14667207e8c5806e20f.JPG?l=6

את שארית הזמן החלטנו להקדיש לאליס ספרינס, העיר “הגדולה” של המדבר, היא נמצאת בלב המדבר בלב היבשת, יש שם המון תרבות אבורג'ינית ואחלה מסעדות. אכלנו צהריים במסעדה Red Dog Cafe שם גילינו את הפטיש של האוסטרלים לסלק בהמבורגר/כריך אנטריקוט, והתאהבנו מיד, איזו תוספת נהדרת זו להמבורגר פרוסת סלק, מי היה מאמין! בערב יצאנו לפאב בשם montes lougne, מקום חמוד עם בירות חביבות.

ביומיים האחרונים הרכב הרגיש לנו קצת מוזר, הוא ממש מתקשה להתניע, כלומר, צריך כמה נסיונות כדי להתניע, אז החלטנו לעבור אצל מוסכניק חשמלאי מקומי שבדק לנו את המצבר ואישר שהמצבר תקין לחלוטין ושלא אמורה להיות בעיה, מאושרים מהאבחנה המשכנו בדרכו צפונה כשהיה בסופו של דבר הוא הפארקים הלאומיים בצפון קקדו וליצ'פילד ולאחר מכן העיר דארווין.

המשכנו בנסיעה עד שהגענו לעיירה שכוחת אל, עיירה די גדולה, בשם טננט קריק, שם העברנו את הלילה במוטל. האווירה בטננט קריק לא כלכך מלבבת, מעבר לזה שהיה חם מאוד, כ45 מעלות, והכל אדום מסביב כך שאנחנו מקבלים תחושה של גיהנום, האנשים לא נראים מקבלים ולבביים, אך זה הספיק לנו על מנת להעביר את הלילה ולהמשיך הלאה למחרת.

בוקר יום שישי ה16.11 עולה, ואנחנו ממשיכים בנסיעה אל עבר הצפון המיוחל, לאחר כ-40 דקות אחרי שעברנו את העיירה האחרונה אליוט, הרכב מתחיל לרעוד, ממש להיות שייקי, ואנחנו לא מבינים מה קורה ומחליטים לעצור בצד הדרך. בחוץ 45 מעלות, אין צל. במוזיקה ברכב מתנגן RockN'Roll star של אואזיס. יש מספיק דלק במיכל ויש לנו עוד 2 מיכלי רזרבה על הגג שכל אחד מהם מכיל 20 ליטר ויש לנו 2 מיכלי מים רזרבה כשכל אחד מהם מכיל 10 ליטר מים.

מבוהלים ומבולבלים מהסיטואציה אנחנו מקבלים החלטות לא הגיוניות, במהלך כל הטיול עם הרכב בדקנו שמן ומים בבוקר אחת לכמה ימים ולא היה נראה שחסר, כשעצרנו בצד, לא יודע מה הסיבה אבל הלכתי לבדוק אם חסר שמן ומים וכמו שציפיתי לא היה חסר כלל, אבל חשבתי לעצמי שלא יכול להזיק אם אוסיף עוד קצת שמן, וכמו בחור שלא יודע לקבל החלטות הגיוניות במצבי לחץ וקיצון באותו שלב, החלטתי להוסיף שמן למדורה, כלומר לשפוך שמן לתוך המקום הייעודי שלו במנוע, אממה, נשפך לי חלק מהשמן על המנוע עצמו, וזה התחיל להשרף ולהעלות עשן, מיד אני צועק לאביב שירד מגג הרכב והתחלנו לפנות את כל הציוד היקר שלנו מחוץ לרכב למקרה ותהיה שריפה. למזלנו לא קרה כלום, עצרנו מספר משאיות Road Trains ענקיות (3-4-5 נגררים שמובילים סחורה ברחבי אוסטרליה) והנהגים שלהם עזרו לנו ואמרו לחכות שהרכב יתאושש ויתקרר, הציעו לנו לחזור לאליוט שם תהיה לנו קליטה (כן, גם קליטה לא הייתה לנו), בינתיים שחיכינו עצרו לנו עוד 2 נשים עם הרכבים שלהם ושאלו אם צריכים עזרה אמרנו שכרגע כבר לא אבל תודה. נתנו לרכב לנוח מספיק וחזרנו אחורה לנסיעה לאליוט שם הגענו לתחנת דלק וביקשנו עזרה, אמרו לנו על מוסכניק שיש שם אבל המוכר בחנות הנוחות של תחנת הדלק הזהיר אותנו שהוא ייתן לנו הצעה של 300-400 דולר תמורת הרכב וזהו, גרר יעלה לנו כ-1000 דולר לעיירה הכי קרובה (טננט קריק), ראיתי התנהגות מוזרה של הרכב, הסל”ד התחיל להשתגע, לקפוץ מ0 ל-1 כל פעם, כאשר הרכב מונע בלבד, ללא לחיצה על דוושת הגז, צילמתי את זה ושלחתי לקוסטנטינוס, בעל המוסך שממנו קנינו את הרכב, הוא אמר לנו שהבעיה עלולה להיות מסנן הדלק, פילטר דלק. גם שמנו לב שהבעיה צצה שהגענו לבערך חצי מיכל דלק. תדלקנו את הרכב וחזרנו חזרה לטננט קריק, השעה כבר הייתה 4 בצהריים ואף מוסך לא רצה לקבל אותנו, כולל רשת מוסכים בשם stonebridge שנמצאת בכל אוסטרליה וניו זילנד, שם מנהל המוסך איים עלינו בצורה אלימה שנצא מהמוסך והוא לא רוצה לראות אותנו יותר, מצאנו חנות לחלפים בטננט קריק (מסתבר שכל העיירה מבוססת על מוסכים) וקנינו פילטר דלק מתאים חדש מהקופסא, עברנו במוסך אחד שלא הסכים לעשות לנו את ההחלפה ובחיפושים נואשים מצאנו מוסכניק עם מוסך ביתי שהסכים לקבל אותנו בשבת בבוקר, חסרי אונים לא נותרה לנו ברירה וחיכינו לשבת בבוקר.

שבת בבוקר, ה17.5, מגיעים ב9:00 למוסך, הוא מתחיל לעבוד על הרכב, לקח לו בערך שעה לנסות להחליף את הפילטר דלק בהצלחה רבה, מאושרים מכל הסיפור שילמנו לו 100 דולר כפי שביקש והמשכנו בדרכנו, אך הפעם מבואסים מהתקרית ומהזמן שנגזל לנו והחלטנו לחתוך לכיוון החוף המזרחי. ממשיכים בנסיעה הארוכה שהיעד שלה עכשיו היא העיירה מאונט אייזה mount isa שנמצאת כבר בלב קווינסלנד, בטוחים שהרכב כמו חדש ומצליחים לנסוע כ-400 ק”מ, עד ש.. עד ששוב הרכב נהיה שייקי, עצרנו בצד וכיבינו את הרכב, כעבור 2 דקות התנענו שוב והמשכנו בנסיעה כאילו לא היה כלום, בשלב הזה כבר התייעצנו עם ההורים ואמרו לנו שכנראה קרה משהו למשאבת הדלק, כל פעם שמד הדלק הראה שהגענו לחצי בערך, הרכב התנהג כאילו אין דלק בכלל, באותו שלב הציעו לנו כבר לנסות להחליף אוקטן ל95 מ-91 שהיינו מתדלקים, לא בהכרח יפתור את הבעיה אבל אם הם אמרו מי אנחנו שנתווכח, על אף שזה יקר יותר.

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של Assaf Golani?

הפוסט הבא ›
אוסטרליה - חלק 6 - הדרך אל האושר או...החוף המזרחי
אוסטרליה - חלק 6 - הדרך אל האושר או...החוף המזרחי
מתוך הבלוג של Assaf Golani
27-06-2019
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
אוסטרליה - חלק 4 - הדרך לאדלייד וקנגרו איילנד
אוסטרליה - חלק 4 - הדרך לאדלייד וקנגרו איילנד
מתוך הבלוג של Assaf Golani
18-06-2019
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של Assaf Golani »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0
×