אוקראינה 1

תמונה ראשית עבור: אוקראינה 1 - תמונת קאבר
המבצר בקמניץ פודילסקי; צלם: יורם גלין

ראשית דבר
שורשיה הבוחורודצ'אניים (כן, יש מקום כזה, שפעם היה בפולין ועתה באוקראינה) של תלמה זוגתי הולידו, לפני שנים רבות, את הרעיון לבקר בעיירה; ובאותה הזדמנות באוקראינה כולה. תחילה התכוונתי ל"לקפוץ" לשם ברכב שכור מפולין, אך משהתברר לי שהדבר בלתי אפשרי (הפולנים אינם מתירים הוצאת רכביהם מזרחה), התחלתי בתכנון טיול לאוקראינה.
עד מהרה הבנתי, שאין שום אפשרות מעשית לבקר בכל אתרי אוקראינה בטיול בן 3 שבועות, בהיותה השנייה בגודלה באירופה (אחרי רוסיה), ולכן החלטנו להגביל עצמנו למה שכונה בעבר גליציה המזרחית, בתוספת קייב, שאינה שייכת להגדרה זו.
גליציה המזרחית היא חבל ארץ, אשר מאז המאה ה-15 היה חלק מממלכת פולין ולאחר פירוקה של זו, בסוף המאה ה-18, ועד מלחמת העולם הראשונה שטח פולני תחת שלטון אוסטרו-הונגרי. בין שתי המלחמות היווה האזור חלק מהרפובליקה הפולנית. רוב תושביה הנוצריים של גליציה המזרחית היו פולנים ומיעוטם אוקראינים. היהודים היוו תמיד אחוז נכבד מאד מהאוכלוסייה. מקור שמה של גליציה, כפי שכונתה בידי האוסטרים, אינו בחבל גליסיה שבספרד, אלא בנסיכות האליץ', גליצייה ברוסית, אשר שלטה בחלק זה של אוקראינה לפני הכיבוש הפולני.

494b4676a94d16064dec2bcd68068d63.png?l=6

אוקראינה למתחילים
על פני שטח הכפול פי 29 משטחה של מדינת ישראל, יושבים כ-45,000,000 נפש, מהם 78% אוקראינים ו-17% רוסים. ברחבי תבל חיים עוד 6.9 מיליון אוקראינים (בעיקר ברוסיה, קנדה וארה"ב).
בין 882 ל-1204 שימשה קייב, כבירתה של ממלכת "רוס של קייב", שנוסדה על-ידי ויקינגים משבדיה (לא טעות) ושהייתה לאבן הפינה של המדינות הסלאביות המזרחיות, ובראשן – רוסיה.
כיוון שלא ניתן לראות בממלכה זו מדינה אוקראינית, נכון לומר, שלמעט תקופות ריבונות בנות חודשים ספורים, בשלהי מלחמת העולם I, לידתה של אוקראינה, כמדינה עצמאית, רק ב-1991.
מה שכנראה רובכם, כמוני לפני הכנת "שיעורי הבית", אינכם יודעים עליו, היא שואתם הפרטית של האוקראינים, אשר את זכרה רואים במדינה זו על כל צעד ושעל.

900646c342d2c489dcac5dff730e4b40.png?l=62cfcbbfbe024fde43acb9bca1669c160.png?l=6

אסונו הכבד של העם האוקראיני פקדו ב-1933-1932, כאשר מדיניותו הכלכלית של סטלין, הביאה עליו את ההולודומור – הרעב הכבד, שגרם למותם של 7-6 מיליון בני אדם (ויש האומדים את מספר הקורבנות בין 10 ל-15 מיליון).
סטלין, עם עלייתו לשלטון, החליט לדכא את התנגדות איכרי אוקראינה לקולקטיביזציה. ראשית ההתמודדות עם התנגדות זו התבטאה במאסרם של איכרים עשירים והגלייתם המאסיבית (כ-300,000 איש) להרי אורל ולקזחסטן. הקולקטיביזציה הוכחה כשלילית בתוצאותיה בתוצר החקלאי בכל מקום, אבל בהיות אוקראינה אזור חקלאי ברובו (בתחילת המאה ה-20, כמעט 50% מתפוקת החיטה באימפריה הרוסית הגיעה ממנה), התוצאות בה היו הרות גורל ודרמטיות במיוחד. מנהיגי ברית המועצות הטילו על אוקראינה מכסות גידול חקלאיות, שאיכריה לא יכלו לעמוד בהן, וחוקקו חוקים דרקוניים, לפיהם נטילת יותר מ-5 שיבולי תבואה מהשדה, למטרות פרטיות, תחשב לפשע של גניבת רכוש ציבורי, שעונשו מוות.
בהמשך נחקקו חוקים, אשר הטילו סנקציות על הכפרים, שהואשמו בתת-ביצוע של תהליך איסופה של התבואה: איסור על אספקת מוצרים או מזון, החרמת כל מוצר אכיל שנמצא באזור, איסור על מסחר כלשהו והחרמת כל המשאבים הפיננסיים. איסורים אלה נאכפו בעזרת "בריגאדות ההלם", שביקרו לעתים קרובות בכפרים כדי לאסוף את התבואה. כך הפך "אסם התבואה של ברית המועצות" לאזור מוכה הרעב הגדול ביותר, מעשה אדם, שפקד את אירופה בכל תולדותיה. ההנהגה הקומוניסטית לא ראתה ברעב אסון הומניטרי, אלא אמצעי במאבק המעמדות ועונש לגיטימי על אי שיתוף הפעולה של האיכרים בתהליכי הקולקטיביזציה. מדינות לא מעטות הכירו בדיעבד בהרעבה המגמתית כהשמדת עם. ישראל, כמנהגה (ע"ע: ארמניה), סירבה להצטרף אליהן, למרות בקשתו המפורשת של נשיא אוקראינה בביקורו בארץ.
לאחר שצמצם במידה משמעותית את כמות האיכרים באוקראינה התפנה סטלין ל”עברייני” הפצת התרבות האוקראינית ובשורה ארוכה של טיהורים, במהלך שנות ה-30, ניקה את אוקראינה מסופרים, אמנים, קצינים בכירים בצבא האדום ואינטלקטואלים. מספר המחוסלים בקרב בעלי "הסטיות הלאומניות" עלה על 680,000 נפש.
במלחמת העולם II קיפחו חייהם באוקראינה כ-7 מיליון בני אדם, מהם כ-1.5 מיליון יהודים ומספר דומה של פולנים, שניהם שנואי נפשם של האוקראינים, שרבים מהם שיתפו פעולה עם הנאצים, בין מתוך תקווה לזכות בעצמאות או לפחות באוטונומיה, בין למען טובות הנאה אחרות ובין מתוך הסיפוק שבעצם רציחתם של יהודים ופולנים. עם זאת, רוב העם האוקראיני תמך ברוסים וכ-7-4.5 מיליון מבניו לחמו בשורות צבאם או בתנועות מחתרת נגד הגרמנים, כשכ-1.4 מיליון מהם נופלים בקרבות. כ-2.5 מליון מההרוגים באוקראינה היו חיילי הצבא האדום, אשר כבש את המדינה במחצית השנייה של 1944.
המלחמה הותירה את אוקראינה עם 700 ערים ועיירות ו-28,000 כפרים בדרגות שונות של הרס, כשהרעב של 1947-1946, הפעם כתוצאה מבצורת, מוסיף ומכה ברבבות אוקראינים, ששרדו את המלחמה.
לא ניתן להבין את חוויתה האתנית של גליציה המזרחית, מבלי להתייחס להיותה זירתו של הטרנספר הגדול בהיסטוריה. בתום המלחמה, בועידת יאלטה, עברו שטחי מזרח פולין לאוקראינה הסובייטית. בין השנים 49-44 חזרו מברית המועצות לפולין, בין מרצונם ובין בניגוד לו, 790,000 פולנים, וביניהם לא מעט יהודים, כשאלה גם אלה חיו שם בחלקם מאז המאה ה-15. 76,000 פולנים נוספים טרונספרו מאוקראינה מאוחר יותר (עד 1959), בעוד פולין שולחת לשם לא פחות מ-500,000 אוקראינים. אוקראינה הסובייטית המשיכה בגירוש תושביה, מסיבות שונות ומשונות, עד כדי 20% מהם, וביניהם 450,000 גרמנים אתניים ו-200,000 טטארים מחצי האי קרים.

לשון
על-פי חוקת המדינה שפתה היא אוקראינית, אך לא זו בלבד שמקומה של הרוסית במדינה נכבד ביותר, במיוחד בדרום ובמזרח, אלא שלא יהיה זה שגוי להגדיר את אוקראינה כמדינה דו-לשונית למעשה. למרבה הפליאה, לפני כעשור רק 67.5% מהתושבים הגדירו את השפה האוקראינית כשפתם, למרות שאחוז המגדירים את עצמם כשייכים ללאום האוקראיני הגיע ל-78%. החלוקה הלשונית בין מזרח ודרום, לעומת הצפון, המערב והמרכז, למעט קייב, תואמת גם את הנטיות הפוליטיות ובאזורים האוקראיניים המובהקים עלול דובר רוסית להיתקל ביחס שבין צונן לעוין. אוקראינית ובלארוסית מוגדרות לא פעם כלשונות "אמצע הדרך" בין רוסית לפולנית, כך שכל דובר פולנית יבין חלק לא מבוטל מהנאמר באוקראינית. הפולנים מתייחסים לאוקראינית כאל פולנית משובשת (זה כנראה הדדי) וכיוון שב"שיבוש" זה יש שיטה די עקבית, החלטתי "לסגור רווחים" וללמוד אוקראינית, מה שזיכה אותי בנקודות רבות אצל המקומיים ובשאלה חוזרת ונשנית מניין לי ידע שפתם. הופתעתי ממידת הצלחתי, אך החגיגה הלשונית באה אל קצה בהתקרבנו לטווח של כ-250 ק"מ מקייב. בכל האזור הזה ובמיוחד בבירה עצמה כמעט שלא תמצא שילוט ברוסית, אך באותה מידה אם תשמע דובר אוקראינית חזקה עליו שהוא בא מגליציה המזרחית. כיוון שהרוסית שלי דלה ביותר, רוב שיחותיי עם הקייביים התנהלו כדו-שיח של חרשים: אני באוקראינית – הם ברוסית.

דת
אמנם רק כ-50% מתושבי אוקראינה מגדירים עצמם כדתיים (מהם 96.2% נוצרים), אך לפי מראה עיניים זו כנראה הארץ הנוצרית ביותר בעולם. כוונתי לא רק לכמות בתי התפילה, המלאים בכל שעות היום והערב, אלא בעיקר לכך שמנהג ההצטלבות בכל מעבר על פני כנסייה, קפלה או פסלו של הצלוב, , שעליו מקפידים האוקראינים ושהיה נהוג בפולין בילדותי, עבר זה מכבר מהעולם הנוצרי ולא נתקלנו בו בשום מקום אחר, זולת אוקראינה. מטעמים של בטיחות בדרכים ופיקוח נפש, רוכבי אופניים פטורים מחובת ההצטלבות (שכיוונה, מימין לשמאל, הוא הסימן החזותי המובהק ביותר להבחנה בין קתולים לפרבוסלאבים), ודי לו לרוכב אם יסיר את כובעו. בנסיעה ממוצעת הוא עושה זאת כ-20 פעם לפחות.

aecf830acf04fc0fb9e6e9bea2ed2099.png?l=6680a1dc13b21b91979f0e9d5e63c46a7.png?l=6

70976b63f16d0bf3881c3360f60f96bf.png?l=6

האוקראינים מצטיינים גם בענף נישוקן של איקונות, כשהם, להבדיל מבני דתם בבולגריה, רומניה וגיאורגיה, מצאו שיטה "היגיינית" לעשות זאת. בצדו של כל איקון (או איקונין, אך לא איקונה), מונח סמרטוט (נקי, כמובן רק עד השימוש הראשון בו) לניגובו משרידי נישוקיהם של המאמינים הקודמים. שרתי הכנסיות מקפידים על שיגור הסמרטוט לכביסה מדי שבוע...

באוקראינה כ-2 מיליון בני דתות אחרות: קתולים, פרוטסטנטים, מוסלמים (בעיקר טטארים) ויהודים (שמספרם מוערך ב-200,000-100,000), כשהיתר - 43 מליון – הם נאמני הכנסיות הפרבוסלאביות. כן, כנסיות בלשון רבים, כי האוקראינים הלכו בדרכו של אותו יהודי, מהבדיחה השחוקה, שבהגיעו לאי בודד הקים מיד שני בתי כנסת: אחד להתפלל בו; והאחר – כדי ש"כף רגלו לא תדרוך בו". בהסתפקו בשניים הוא היה צנוע לעומת האוקראינים, להם לא פחות מארבע כנסיות פרבוסלאביות נפרדות, לא בפולחנן, אלא במבנה ההירארכי ובעומד בראש כל אחת מהן.
כיוון שהכנסיות הפרבוסלאביות הן היפות בעולם, לטעמי לפחות, וכיוון שאלה האוקראיניות הן היפות מבין הפרבוסלאביות, מי שאינו מגלה עניין בכנסיות מפסיד, לדעתי, חלק ניכר מההנאה האסתטית שבביקור במדינה זו.
בעוד הכנסיות הקתוליות והפרוטסטנטיות, במיוחד באנגליה ובצרפת דומות האחת לאחרת, עד כי נכון לגביהן המשפט "ראית אחת – ראית את כולן", בוני הכנסיות המקומיים מגלים יצירתיות בלתי נדלית בתחום המבנה, חומרי הבניה והצבעים.

להלן מקבץ של תמונותיהן של כנסיות, שנזדמנו בדרכנו באקראי:

6b844544caa59b89179ed4b8d8aaefe1.png?l=60e3a102426d1790782efbf0dfdd557a5.png?l=69b99104d6fcc0007f1aa387b229d7d33.png?l=6bcc842746f13ce3657002339551ef550.png?l=621042257a65ab712ce2705f1922864c4.png?l=6

יהודי אוקראינה
האזכור הראשון של יהודי קייב נמצא בגניזה הקהירית, שבה מכתבם של סוחרים יהודים מהמאה ה-9 ובו נאמר, שאחד מהם נקלע לחובות ונלקח לשבי לעיר קייב. חבריו שלחו איגרות, בעברית, לקהילות היהודיות, לגיוס סכום הכסף הנדרש לפדיונו. היהודים הראשונים התיישבו באוקראינה במאה ה-7, בעת היותה חלק מממלכת הכוזרים. המסורת מספרת, שאל הנסיך וולדימיר הגיעו יהודים-כוזרים וניסו לגייר אותו, אך הנוצרים גברו עליהם והוא ניצר את עמו. במאה ה-12 הגיעו לאוקראינה יהודים ממרכז אירופה ובמאות ה-15-16 נדדו אליה יהודים מפולין. האוקראינים, ובעיקר הכפריים, לא אהדו את היהודים, בין מסיבות דתיות ובין משום היותם נציגיהם של "הפריצים", ומדי פעם ערכו בהם פרעות. המאה ה-17 ידעה מספר התקוממויות של הקוזאקים - שאינם עם ואף לא קבוצה אתנית, אלא צאצאי איכרים, רוסיים ברובם, שבמאה ה-12 נמלטו ממשעבדיהם לשטחי ההפקר שבערבות הספר בין האימפריה הרוסית לבין זו העות'מאנית ובמשך הדורות פיתחו תרבות ותודעה משלהם - כשהידועה לשימצה שבהן, בהנהגת בוהדאן חמלניצקי, גיבורה הלאומי של אוקראינה, שכונה בפי היהודים: "חמיל הרשע", זכורה בהיסטוריה היהודית כ"גזירות ת"ח – ת"ט"
(1649-1648).
בפרעות אלה, שמבחינתם של הקוזאקים לא היו אלא חלק מהתקוממותם נגד השליטים הפולניים ונגד השיטה הפיאודלית (ולכן בהיסטוריה האוקראינית נחשבים הם ללוחמי חרות), נרצחו, על-פי ההערכות, מעל 100,000 יהודים (וגם כמה רבבות פולנים) ונשרפו ונחרבו כשליש מהקהילות היהודיות בפולין ובאוקראינה. הפרעות נחשבות כאסון שגבה את מספר הקורבנות היהודיים הגדול ביותר, מאז מרד בר כוכבא ועד השואה.
פליטי חרבם של הקוזאקים, אשר נמלטו מערבה, לא הגיעו אל מנוחתם ונחלתם. רבים מהם מצאו את מותם בפלישת השבדים לפולין (1655), לא בהכרח מידי הפולשים, אלא גם מידי הצבא הפולני המתגונן, שטבח בהם, בהאשימו אותם בסיוע לאויב השבדי.
אוקראינה הייתה מקום מושבם העיקרי של יהודי "תחום המושב", אך מתחילת שנות ה-1880 ועד סוף שנות ה-1920, עקב חוקי מאי (שנחקקו במאי 1882 ושאסרו על יהודים להשתקע מחוץ לערים, עיירות ומושבות חקלאיות, גם בתוך תחום המושב; ביטלו את תוקפם של כל שטרי המכירה והמשכנתה ואת חוזי המכירה של נכסי דלא-ניידי הנמצאים מחוץ לתחומן של הערים והעיירות ואסרו על יהודים לעסוק במסחר בימי א' ובחגים הנוצריים) והפוגרומים שבוצעו בהוראתו של השלטון, היגרו מאוקראינה יהודים רבים, עד שבסוף שנות ה-1930 הפכו לרוב ביהדות ארה"ב, קנדה וארגנטינה.
בשנת 1941, שנה לפני מבצע ברברוסה, שבו כבשה גרמניה הנאצית את אוקראינה, חיו באוקראינה כ-2.4 מיליון יהודים, שכמיליון וחצי מהם נספו בשואה . למרות שיתוף הפעולה בין חלק ניכר מבין האוקראינים לגרמנים הצליחו כ-850 אלף מיהודי המדינה לברוח ממנה ולשרוד, בעיקר בשטחים אחרים בברית המועצות, כמו סיביר, אוזבקיסטן ומדינות נוספות במרכז אסיה. קשה לאמוד במדויק את מספר קורבנות השואה בקרב יהודי אוקראינה, כיוון שעל תושביה הקבועים נוספו, בשנות המלחמה הראשונות, רבים מיהודי פולין המרכזית והמערבית, כך שתתכן כפילות באומדנות. יהודי מזרח גליציה לא נלקחו ברובם למחנות השמדה כיהודי פולין. הם נרצחו על אדמת אוקראינה בהמוניהם וגופותיהם רוכזו בבורות על ידי יחידות האס-אס ומשתפי הפעולה האוקראינים. השיטה הקבועה הייתה מתן הוראה ליהודים להתכנס במקום מסוים, משם הובלו ברגל למרחק של כמה קילומטרים, עד שהגיעו לאזור ובו גיא טבעי או לבית הקברות היהודי ושם נורו למוות, לתוך בורות שנחפרו מראש. ברחבי אוקראינה יש בין 2,000 ל-3,000 אתרים הנחשבים כגיא הריגה. כמעט ליד כל עיירה וכפר, שהיו בהם יהודים, ניתן לזהות את גיא ההריגה וקבר האחים ביער הסמוך. ראש וראשון להם בזוועתו הוא באבי יאר (באבין-יאר, בשמו האוקראיני), שעל אודותיו אספר עוד. לאחר מלחמת העולם II חזרו רוב היהודים ששרדו לאוקראינה, ממנה לא הורשו לצאת עד לשנות ה-70 ולאחריהן שוב בשנת 1989 ובשנות ה-90. לאמיתו של דבר, כיום לא ידוע מספר היהודים באוקראינה וההערכות נעות בין 100,000 לחצי מיליון.

אנטישמיות

כלשון המשוררת, רק על עצמי (ועל תלמה) לספר ידעתי ולא אוכל לכן להתווכח עם מי שבידו נתונים אחרים, אך הגדולה בהפתעות שציפתה לנו באוקראינה, הידועה לשימצה בעברה האנטישמי הרצחני, היה העדרם של גילויי אנטישמיות, שלהתמודדות עמם הכנתי את עצמי מנטאלית. לא מצאתי אנטישמיות חזותית, אלא בציור אחד ויחיד של צלב קרס, שנעשה בגיר על גבי מצבת זיכרון באחד מבתי הקברות.

הלוואי וזה היה המצב בחלקן הארי של מדינות אירופה. נדמה לי שרק באיסלנד לא נתקלנו בגילויי אנטישמיות בוטים.
בהעדר מפות ערים ועיירות, זולת 3 הגדולות שבהן, נאלצתי לשאול פעמים רבות למיקומם של ה-sinahoha וה-yevreyske kladovyshche (בית הקברות היהודי) המקומיים. השאלות לא הותירו בלב שומעיהן ספק בדבר לאומיותו של השואל, אך תמיד נענו באדיבות רבה וגם תשובה שלילית, מחוסר ידיעה, הייתה מלווה בעצה היכן לנסות ולברר. המקרה היחיד, בו נהג חונה פטר בתשובה-לא-תשובה את שאלתי בדבר מיקומו של בית הכנסת בסדיגורה, הסתיים בכך שבהשלימי את סיבוב מכוניתי רץ לעברי, בגשם, כדי להסביר לי בפרוטרוט כיצד להגיע לאתר.

מה שנתקלתי בו ואף יותר מפעם אחת היא בורות גמורה ביחס ליהודים. באחד המקומות שאלתי איש לא צעיר בקשר למיקומו של בית-הכנסת והלה לא ידע את משמעות המלה sinahoha, בין בביטויה האוקראיני ובין בזה הרוסי (synagoga). הסברתי לו שזו "כנסייה של יהודים" (במקום אחר זה הצליח לי). אז "נפל לו האסימון" ובתנועת יד רחבה הצביע על מגדליהן הנוצצים של כ-5-4 כנסיות (פרבוסלאביות כמובן) והמליץ לי לבחור אחת מהן...
בורות זו אינה מפתיעה, לפחות במקומות הרבים שבהם לא נותר יהודי לרפואה. מי שהיה בוגר דיו, בשנת ההשמדה - 1941, להבין יהודי מיהו, צריך עתה להתקרב לשנתו ה-90 ונוכח קוצר תוחלת החיים האוקראינית (62 שנים לגבר), די קשה למצאו.

כאשר נסעתי לראשונה לגרמניה ולאוסטריה, בראשית בשנות ה-80, נאלצתי להתמודד עם קושי רגשי בכל מפגש עם כל בן 60 ומעלה, לגביו התעוררה בהכרח השאלה: מה הוא עשה בימים ההם? קושי זה כמעט שאינו קיים עוד. בדרך הטבע, מעטים עד מאד האנשים, ששאלה כזאת יכולה להתעורר לגביהם עתה. מי שב-1944 היה בן 18 חוגג (?) השנה את יום הולדתו ה-94. כיוון שאנשים בגיל זה נדירים ביותר באוקראינה, מה גם שלא בקרנו שם בבתי גיל הזהב, כל מגעינו היו עם דור חדש ו"נקי" לכאורה של אוקראינים.


האוקראינים
סלחו לי, אם לא אהיה נאמן לכותרת ואתייחס בעיקר לאוקראיניות. במקרה זה, אין כל קושי לרדת לעומקה של כוונת המשורר, בכתבו: "יפות, יפות שבא לבכות". זה היה בוודאי אחרי ביקורו באוקראינה. לא צילמתי את היפהפיות מחשש לאי-שביעות רצון מצד בעליהן/חבריהן הגדולים - והם ברובם גדולים ואפילו גדולים מאד. גם הנשים פה צומחות לגבהים מרשימים וצעירה בגובה של 1.90 מ' אינה חריג מעורר תשומת לב.

ככלל, גם הגברים האוקראינים נאים ביותר, אך הללו לא עוררו את עניני. אולי זה לא ברוח הזמן, אך כידוע קשה ללמד כלב זקן טריקים חדשים.

גם הארץ יפה. זו ארץ ירוקה להדהים, עתירת מים ובה יערות, שחלקם מאוכלסים עדיין בזאבים ובדובים. אם מוצאים בה שטחים צהובים, זה לא מיובש, אלא מפריחת האביב, המספקת גם שלל צבעים אחרים
0b6c8a964a81b0eb9890940f552309e3.png?l=6

עוני

לא אתיימר לנתח את כלכלתה של אוקראינה ואת מצב תושביה ואל תשאלו אותי, כיצד מתיישבת התרשמותי עם נתוני ה-CIA, לפיהם 37% מתושבי אוקראינה חיים מתחת לקו העוני. בניגוד לנתוניהן של לשכות סטטיסטיות שונות, לפחות באותו חלק של אוקראינה בו סיירנו, לא גילינו סימנים לעוני משווע. מספרם של הקבצנים אינו עולה על זה של רוב המדינות באירופה, מה גם שלשבחם ייאמר, שהם מתרכזים בדרך כלל בחצרותיהן של כנסיות ואינם משוטטים בין כלי רכב בצמתים, כמקובל במקומותינו. מה שהפתיע אותנו לטובה הוא גם מספרם הזעום של שיכורים ברחובות. התרשמותנו החיובית הייתה לא רק מהערים, אלא גם מכפרים נידחים. במקומות, בהם בתים רבים כדוגמת אלה

226dc8f69b86fe2e25bb60d12a3f6f43.png?l=6321a9f28fca17010c8a2ea81818a3a77.png?l=626d47cf9c45b73a787e124a8bb1712f9.png?l=6c6920925c1dc281266ee08272b46b27b.png?l=6

אינם יכולים להיות משכנותיהם של מזי רעב.

גם אם מראות כגון זה

a7e94e1fdd47540758a1a9377e27acd2.png?l=6ffd45098014b78b2427328bccf50f91b.png?l=6

עודם נראים פה ושם בדרכי אוקראינה, נדירים הם למדי.
בתים מקורי קש מוצאים רק במוזיאון הפתוח

b23e582879f8595fe29a37b40c9b637a.png?l=6f30d117f5c330feeea98b7b7c47c2e31.png?l=6

ורק אחוז נמוך למדי של בארות


f500f22226cd1ba626828915de296b21.jpg?l=6 1754d1e660f756e08e5673bb97b131cb.png?l=6

עודנו בשימוש ורובן משמש לקישוט אתני, כמוהן כתחנות האוטובוס המקושטות בפסיפסים

c22dfe61311e1b829a67b324327b9d41.png?l=6


הפתעה נעימה הכינה לנו אוקראינה גם בתחום הביטחון הפיסי. לאחר שהתכוננו למשהו שבין מקסיקו לגואטמלה גילינו ארץ, שהתנהגות תושביה (הלוואי עלינו) אינה יוצרת שום תחושת איום.
אוקראינה בהחלט אינה שייכת לעולם השלישי, למעט כבישיה. נראה כי אלה סבלו קשות בפרעות ת"ח ות"ט וכי מאז לא שופצו. אין אלה כבישים שיש בהם בורות ומהמורות, אלא בורות, שרציפותם מופסקת מדי פעם בקטע של אספלט. מה שמעניין במיוחד הוא שמצב הכבישים בכניסות לערים ובחלק מהן גם פנימה גרוע הרבה יותר מאשר מצב הדרכים שביניהן. לפי השערתי, נובע המצב מתוך כוונה לאלץ נהגים "לזחול" בתוך הערים.

תיירות
הופתענו לקרוא, שהתיירות (25.4 מיליון בשנה) תופסת מקום נכבד בכלכלתה של אוקראינה ושהיא נמנית עם 10 הגדולות בתחום זה. רוב התיירים הם רוסים, שקשה להבחין בינם לבין המקומיים, שחלק לא מבוטל מהם מדבר, כאמור, רוסית ולא אוקראינית; או פולנים, הבאים לחפש שורשים. ראינו משפחה ישראלית אחת ועוד ישראלי בודד, כולם יוצאי אוקראינה. כמעט שלא נתקלנו בתיירים ממדינות אחרות.
ככל שידוע לי, ישראלים, שאינם מקומיים בעברם, אינם באים לאוקראינה בטיולים עצמאיים, כי אם בקבוצות, המגיעות לימים ספורים, כשעניינן הבלעדי כמעט ב"יהודים המתים" או במסלולי "בעקבות סופרים". גישה זו נראתה לי שגויה מלכתחילה וביתר שאת - בדיעבד. מבלי שנזניח את החלק היהודי, שאינו קל רגשית, מצאנו את אוקראינה הגויית כראויה להוצאה, לזמן ולמאמץ שהקדשנו לה.
ידיעת קריאתו של כתב קירילי היא תנאי הכרחי לטיול פרטי באוקראינה, כי שילוט הדרכים באותיות לטיניות ישנו או איננו, אך אין היא תנאי מספיק. מי שאינו יודע אוקראינית, רוסית או לפחות פולנית, יתקשה עד מאד לתקשר עם המקומיים, שברובם המכריע אינם מכירים שום שפה מערבית. גם למי שיודע את הא"ב הקירילי קשה לא פעם להימנע מחזרה בלתי מודעת לזה הלטיני. כך,למשל, כאשר חיפשנו שילוט של מלון (רק בקייב ובלבוב הוזמנו מראש), תלמה ששה למראה כל שלט שהתחיל באותיות HOT, שזה בקירילית NOT, כתחילת המלה НОТАРІУС נוטריון. יש שם מאות נוטריונים, להבדיל מעורכי דין, המפרסמים את עצמם בשילוט מאיר עיניים, לרבות שלטים מוארים.

אוכל

למי ששורשיו פולניים או רוסיים, אוקראינה הקולינארית היא מעין חזרה חגיגית לבית אמא: ברשצ'ים למיניהם - האדום מסלק והירוק מחומעה; סוליאנקה (מרק בשר ובו זית, מלפפון חמוץ ופלח לימון) - וחשוב להדגיש, שאין ברשץ' (כך ולא בורשט, כנהוג לכנותו במקומותינו) דומה לאחיו ואין סוליאנקה זהה לאחותה; אוקרושקה - מרק קר מעולה, בן-דוד רחוק של הטרטור הבולגרי; מבחר גדול של סלטים ועוד יותר גדול של כיסונים ומלינצעס (אצלם מלינצעס ולא בילנצעס. מתאים בהחלט למי שמתפלל בקפדרלה ושהיהודים כהה העור הגיעו, בלשונו, מאפיופיה).
כמעט הכל עתיר כולסטרול, אם לא כשלעצמו – בוודאי בתוספת "החובה" של שמנת.
שוטפים בבירה או במשקה הלאומי קוואס, שהוא משקה מוגז, העשוי מהחמצת לחם שיפון, כמעט לא אלכוהולי (אפשר להשיגו בארץ, אצל "טיב טעם", אך באיכות נמוכה בהרבה).
אפשר לאכול טוב, ארוחה מלאה, גם ב-15 ₪ לזוג (בשוק) ולמי שמעוניין בארוחה מכובדת יותר, אך לאו דווקא גורמה, צפויה הוצאה של כ-30-25 ₪ לאיש.

ואחרי הקדמה לא קצרה זו, הגיעה העת לספר לכם מה ראינו ומה עשינו:

עם שחר אנו טסים לקייב. cherha ("תור" באוקראינית) היא בעליל מלה קשה לביטוי. כדי להתחמק מקושי זה, נרתעים האוקראינים מעמידה בתורים ומה שמתהווה לפני עמדות ביקורת הדרכונים דומה יותר להפגנה המונית מאשר לתור. ברגעי הראשונים על אדמת אוקראינה אני מתחיל להתגעגע לביקורת הדרכונים המאוסה ב-JFK. בין "המפגינים" גם קבוצה גדולה של פרסים. תלמה מוכיחה, שהיא מוצלחת לא פחות מאסתר המלכה. היא אמנם אינה גורמת לתלייתם על עץ גבוה 50 אמה, אבל מצליחה לשכנעם לאפשר לנו מעבר לפניהם. כששאלו אותה מניין היא, אמרה את האמת ולמרבה ההפתעה הנעימה הם לא נראו כמי שבכוונתם להטיל עלינו פצצה גרעינית או אפילו גרעינים סתם. היו מאד ידידותיים (לתשומת לב נתניהו).
בסדר דין לא כל כך מקוצר קבלנו את אוקטבייתנו לבית שקודה השכורה ואנו מנ-נח-נחים לעבר אומן.

אומן
רק 270 ק"מ במעין אוטוסטראדה, שאינה דומה לכביש אוקראיני טיפוסי, שעל מצוקותיו כבר שמעתם, והנה אנחנו באומן, עיר תעשייתית, בת כ-400 שנה, כעורת מראה, ובה 100,000 תושבים. מכ-25,000 תושביה היהודיים של העיר, ערב השואה, שרדו מתי מעט.

מיד בהגיענו אנחנו משתטחים... לא על קברו של ר' נחמן, אלא על מיטותינו במלון מפואר (מבחוץ) בפארק סופיה (ראה להלן). בעצם, זה לא היה מיד, כי לפני כן היה עלינו להלביש את כלי המיטה בציפיותיהם, שהוכנו עבורנו בארון, ולפשוט מעלינו את בגדינו הרטובים (מהדרך מן המכונית לתוך המלון). אגב ציפיות ומלונות, לא כדאי לפתח את הראשונות ביחס לאחרונים. במלון לא נמצא איש שיבין שפה מערבית כלשהי. איש הביטחון הציג עצמו כדובר פולנית. מזלנו, שלמדתי אוקראינית, כי אחרת לא היה לי כל סיכוי להבין את "הפולנית" שלו. לא רק העייפות, אלא גם הגשם מנעו מעמנו פעילות תיירותית, תרבותית, דתית או אחרת. סופיה ונחמן יחכו למחר.

מי זו סופיה?
סופיה או זופיה, יפהפייה יוונית, ילידת תורכיה, הייתה רעייתו השלישית של סטניסלב פוטוצקי, מושלה הפולני של העיר בשלהי המאה ה-18, אשר קנה אותה, תמורת 2 מיליון זלוטי ממוכר בלתי ידוע. לא הייתה זו עיסקת המכר הראשונה בחייה של דודו, כשמה בטרם הפכה לגרפינה פוטוצקי. בילדותה מכרה אותה דודתה לפילגשות ובשעות הפנאי עבדה כזונת צמרת. בהגיעה לפולין נישאה דודו לבעלה הראשון, מה שלא הפריע לה להיות, כבר בירח הדבש, בהיותה בהריון, למאהבת של מי שעתיד היה להיות לואי ה-18 וגם של אחיו. 6 שנים לאחר הוולד בנה, שלימים היה לגנרל רוסי, הפכה לפילגשו של הנסיך הרוסי פוטיומקין, תפקיד אותו מלאה עד מותו של זה, שסמוך לאחריו הכירה את פוטוצקי. רק 7 שנים מאוחר יותר (שבמהלכן ילדה לפוטוצקי 3 ילדים, שכולם מתו בילדותם) הצליחה זופיה להתגרש מבעלה הראשון ולהינשא לפוטוצקי ב-2 טקסים: קתולי ופרבוסלאבי. לאחר נישואיה נולדו לה עוד 5 ילדים: 3 מבעלה; אחד, לגירסתה - כתוצאה מאונס בוונציה; ואחד - מבנה החורג, פוטוצקי ג'וניור.
בעלה האוהב העניק לה במתנה גן, מהמפוארים שבגני אירופה. בניית הפארק בוצעה על-ידי 800 פועלים וכ-1,000 איכרים, בניהולו של מהנדס צבאי (?!), וכללה, בין היתר, חפירת 2 אגמים מלאכותיים ונהר תת-קרקעי והקמת איים, מפלים, גשרים ומערות מלאכותיים. מקורם של הרעיונות במיתולוגיה היוונית והפסלים נרכשו בצרפת ובאיטליה. בין חסידי ברסלב יש הגורסים, כי גשרי האבן שבגן שימשו כמקור השראתו של רבם ל"כל העולם כולו גשר צר מאוד".

ויהי ערב ויהי בוקר – יום אחד. השכמנו קום עם שחר (בסביבות 0900) והנה לא כלו המים. התעצבנו אל לבנו ואף אל שאר חלקינו ובעודנו מתלבטים, אם ליטול נפשותינו ומטרייתנו בכפנו ולצאת לשוטטות רטובה בגנה של סופיה, כדי לא לאכזב את ר' נחמן, ששלל כל אפשרות של שהייה באומן מבלי לבקר בפארק, סגרו האוקראינים את השיבר. מי אמר שהם אנטישמים? הפארק קסום ומטופח.

397fe38fb3e8518a619a3b2612e86cb2.png?l=615e8e61845f289ec9a19a87ee632cb61.png?l=6
bb0de5dea45ded2772999316297392c5.png?l=6

אחד הדברים המעניינים אצל ר' נ-נח-נחמ-נחמן מברסלב, שהוא לא היה בכלל מברצלב, ככתיבו הנכון של שם העיירה, בה בילה 7 משנות חייו, אלא ממדז'יבוז', שם נולד ב-1772, כנכדו או נינו של הבעש"ט. מכך נובע, כי "הברסלבים" אינם אלא "מדז'יבוז'אים". כדי לחסוך בהוצאותיהן של חגיגות, התחתן נחמן מיד לאחר היותו לבר-מצווה וכבר ביום נישואיו הכיר את ראשון תלמידיו. נחמן חייב היה להזדרז בכל פועלו, כיוון שחייו נמשכו רק 38 שנים. קטונתי מלהבין את תורתו ואת מחלוקותיו עם אדמו"רים אחרים, ובראשם הסבא משפולי, עליו כתב, בסגנון העדין והצנוע, המאפיין אדמו"רים עד עצם היום הזה (ע"ע: הרב עובדיה): "תדעו שאני בקדושה והוא כנגדי בטומאה, ואני הזקן האמיתי שבקדושה, זקן - זה קנה חכמה, דברים של עתיק יומין והוא זקן שבטומאה, שהוא זקן שבסיטרא אחרא, היינו אבי אבות הטומאה".

מחלוקות אלה גרמו לנדידותיו של ר' נחמן בין עיירות גליציה, כשאומן הייתה תחנתו האחרונה.
לאחר מותו לא מונה לו, כמצוותו, יורש, כיוון שהוא רצה לעשות משהו נצחי ולא כשאר האדמו"רים שפעלו בחייהם ובמותם נגמר פעלם, אלא שהחסידים יעשו חסידים. לכן בפי העם נקראו חסידיו מאז "די טויטע חסידים" ("החסידים המתים"). הברסלבים נוהגים לומר, שהם עם אדמו"ר חי, לא במובן הפיזי, אלא שהוא מדריך אותם ועוזר להם להתקרב לה' יתברך גם לאחר שנפטר.
בראש השנה פוקדים את קברו של ר' נחמן כ-30,000 אנשים, בחלקם אף לא חסידי ברסלב ואפילו מי שמתיימרים להיות "חילוניים" גמורים, כשתופעה זו קשורה קשר הדוק עם דוגמא נוספת ל"צניעותו" של ר' נחמן, אשר הכריז, שביום זה יש לו כוח "לתקן ולעזור לכל אדם יהיה איך שיהיה... ולהמתיק את הדינים הרעים" מעל אלה שיבואו להיות אתו בראש השנה.
קברו של ר' נחמן
937645fe999f7171ebf3614376da9c7e.png?l=6
שוכן בבית-כנסת, אשר הוקם, ב-1994, במתחם בית הקברות, בו נקברו קורבנות טבח אומן, ב-1749, בו ניספו למעלה מ-20,000 יהודים ופולנים.

3e7fb9a37a8a5882c5050d36453da8bc.png?l=6
בית הקברות חולל ונהרס בשואה ולאחר מכן הוקמו בו בתי מגורים. היכול מישהו יכול להשכילני כיצד מתיישבת הקמת בית כנסת בלב בית הקברות וסביבו של קבר עם ההלכה בדבר טומאת המת? סביב בית-הכנסת שכונה חסידית, שמזכירה עד מאד את בני ברק. 9f734fc3f6962f80a38e45da8e928ef4.png?l=6 59c3d1f009c9ade6cdb3b1671fcc4d6a.png?l=6
השילוט האוקראיני מתורגם לעברית "צחה"
de438b8e1584469803d5200d7bca4e3b.png?l=6

הביקור מעניין, אך לא מרגש את מי שנעדר זיקה דתית. מדריכנו במקום, שמינה את עצמו בתור שכזה בתקווה מבוססת, שבסוף הביקור ינשור איזשהו שטר מידי לידו, הוא גוי גמור (רק סבו מצד אביו היה יהודי), השומר מצוות ודובר עברית מפתיעה ברמתה. הוא ניסה לשכנע אותי לעשות "תיקון קטן", אך נאמן לכלל, לפיו "אם זה עובד, אל תתקן", סירבתי. למרות זאת, הוא טען שבעצם ביקורנו הבאנו על עצמנו את בירכת הרבי ובקרוב מאד ניווכח בהשפעתה.
בשעת צהרים מאוחרת למדי מתחילים בדרכנו הארוכה מערבה. אנחנו יוצאים את תחום השטח העירוני של אומן, אבל הכביש חוזר לתחום זה. אינני ער לכך, ששילוט הנושא שמה של עיר כמוהו כתמרור הגבלת מהירות ל-60 קמ"ש. אני נוסע 86 קמ"ש, שזו מהירות מותרת מחוץ לעיר. שוטר אוקראיני יוצא לקראתי ומעוניין לשוחח עמי. ההצגה שלי, כאילו אני מסוגל לדבר רק עברית, אנגלית או גרמנית, אינה מוצלחת. תלמה מתחננת על נפשותינו וארנקנו. הוא מתעקש שעבריינים חייבים להיענש ודורש ממני לבוא עמו לניידת לרישום "פרוטוקול". תלמה מצטרפת. הוא צועק עליה, שתחזור מיד לרכבה ותחכה שם. אני עדיין אינני מבין מה יש לו נגדה. אנחנו בניידת והיא מגיעה. הוא מתעצבן ודורש ממני לסלקה מקרבתנו. נדמה לי שאני מתחיל להבין למה היא מפריעה לו, במיוחד לאחר שהוא שואל אותי לבסוף, אם חייבים לרשום דו"ח (שעלותו 340 הריבניות – 170 ₪) או שנגמור את זה "כגברים". בסוף גמרנו כמו גבר (שהכניס לכיסו 200 הריבניות) וכמו פראייר, שלא עמד על המקח. הוא ביקש ממני שלא אספר על "גבריותנו" לאיש ואף לא לתלמה. לשבחו ייאמר, שכמו השוטר ההוא ממקסיקו, הוא הזהיר אותי מפני עמיתיו, האורבים לנו במרחק של 2 ק"מ נוספים; מה שמוכיח ש"סדנא דארעא – חרא".
הברכה אכן פעלה, שהרי בלעדיה קשה להאמין, שבצאתנו את אומן אחרי 1300 היינו מגיעים, עדיין באור יום, לקרמנץ, המרוחקת 460 ק"מ, כשרובה של הדרך בכביש אוקראיני טיפוסי, כתיאורו לעיל. מבצע זה אינו תסמין של מחלת נפש, אלא תוצאה של אי-ידיעה, ש-200 הק"מ האחרונים הם במדבר ירוק, שבצדדיו כפרים, שספק אם תושביהם יודעים מלון מהו. בסופו של המסע, בן למעלה מ-7 שעות כמעט רצופות. אנחנו בסוויטה, במלונצ'יק בצד הדרך, שעלותה 90 ₪. הקץ' היחיד – מגבות, שרק נייר הטואלט המקומי עולה עליהן בחיספוסו.
למזלנו, עברה אוקראינה מספר כיבושים תורכיים-טטאריים, שהותירו בה את תרבות המנגל, ממנה נהנינו הנאה מרובה בערבנו האוקראיני השני וגם בהמשך.

קרמנץ
עיר קטנה (22,000 תושבים), פולנית בעברה, בת כמעט 800 שנה, עתירת כנסיות ומנזרים, בריכוז העולה אף על זה האוקראיני הרגיל.

dd3185ca7dee72b81ea3b5a1a1da3476.png?l=6a8b3d6255f0f61b9b71b4d1294eea146.png?l=6c84d8ce207a83150034f4f00bd445683.png?l=6

באחת מכן גם ערכו לנו בתהלוכה חגיגית

972bef367b7c365ddbd138d0ef97b24b.png?l=6

יהודים הגיעו במאה ה-15 וקרמנץ הייתה לעיר ואם בישראל. ממנה יצאו, בין היתר, הכנר אייזיק שטרן והאלוף יוסף אבידר, מראשי ארגון ההגנה ומאלופי צה"ל במלחמת העצמאות. יהודי העיר נטבחו בת"ח ות"ט ובעוד מספר הזדמנויות. ערב השואה חיו בה 8,000 יהודים, כשמספרם עלה לכ-15,000, עם הצטרפות הפליטים מהמערב. כ-800 מהם נרצחו בימים הראשונים לכיבוש הנאצי, בידי אנשי המשטרה האוקראינית, שהאשימו את היהודים ברצח אסירים אוקראינים בידי ה-NKWD, קודם לנסיגת הרוסים. האחרים, ככל ששרדו את תנאי החיים בגטו, הובלו, באוגוסט 42, אל מחוץ לגטו והוצאו להורג בירי אל תוך בורות, ליד תחנת הרכבת של העיר. חוץ מאלו שנמלטו בעוד מועד ו-14 ניצולים בעיר, ניספו כל 15,000 היהודים ששהו בעיר ב-1941.

אם רצונכם לראות את מה ששימש כבית הכנסת המרכזי של יהודי קרמנץ, נהרס בשואה ושוקם לצורכי ייעודו הנוכחי, סעו לתחנת האוטובוסים המרכזית של העיירה.

804ab8507f26ba88977aee1e09771d5f.png?l=6

באזור השוק, שמול התחנה, אנחנו מנסים לברר היכן בית הקברות היהודי. אוקראינית, שראשה עוטה מטפחת כמנהג המקום, עמוסת חבילות ומלווה בבנה, מסבירה לנו בפירוט (לעולם לא היינו מוצאים). אנחנו חוזרים למכונית ובטרם צאתנו לדרך היא מציעה עסקה: אנחנו נסיע אותם עד לבית הקברות וכתוצאה מכך לא נתקשה למצאו. האישה אינטליגנטית להפליא. הסקתי זאת משאלתה, כיצד תלמה מבינה אותי, אם אני דובר פולנית ואוקראינית והיא אינה מבינה שפות אלה...

בית הקברות עתיק, גדול ולהפתעתנו הנעימה - גם משומר לא רע

370272ff02cbdb0fc508d34ec9bf8745.png?l=69fc35e1235f6bef1c45db766762a73e8.png?l=6

פוצ'איב
ממשיכים לפוצ'איב הסמוכה – המרכז הדתי השני בחשיבותו במדינה לאחר המנזר הגדול (Lavra בלשונם) של המערות שבקייב ואתר מרכזי של עלייה לרגל הן של פרבוסלאבים והן של יוונים-קתוליים (שהם בעצם פרבוסלאבים, המכירים בעליונות האפיפיור), כשאף הרומיים-קתוליים אינם מדירים רגליהם ממנו. בין עולי הרגל היו 4 הצארים האחרונים של רוסיה. למזלנו ואולי לרוע מזלנו, לא הגענו באחד מימי העלייה לרגל המובהקים, כי עולי לגל מגיעים בכל ימות השנה.

6ed398bc4aa3166ecb616c6b0db2d9d1.png?l=6

על-פי האגדה (נכון שאתם אוהבים אגדות?), ב-1240, בעת פלישת הטטארים לאזור, שעה שנזירים ממנזר המערה בקייב הסתתרו במקום, הופיעה, בראש ההר שעליו הוקם המנזר, "אם האלוהים" בצורת עמוד אש, שהותיר את טביעת כף רגלה בסלע. למראה דמותה נמלטו הטטארים בצעקות "געוואלט". כף הרגל הקדושה, שלה ולמים הנובעים ממנה יש כוח ריפוי, גרמה להחלטת הנזירים להתנחל סופית במקום. ראינו במו עינינו את טביעת כף רגלה, האותנטית כמובן, של מרים. חבל שלא תוכלו להשתתף עמנו בעומק החוויה המז"פית, כי אסור לצלם.
לא רק בשל ביצורה, כך אומרת המסורת הפרבוסלבית, אלא גם בזכות הופעתם המשותפת של "אם האלוהים", מאבטחיה המלאכים (גם כיום רבים מהמאבטחים אינם בני אדם) ואיוב הקדוש, עמד המנזר גם בפני מתקפה תורכית ב-1675. המופע גרם לא רק להמלטות התורכים, אלא אף להתנצרות רבים מהם. "איוב הקדוש", אינו זה התנ"כי, כי אם Ivan Zalizo בשמו החילוני, אשר הצטרף למנזר ב-1604 והפך לאחד האידיאולוגים הבכירים של האורתודוקסיה המזרחית. משהו דומה לרב שך, שכמוהו נפטר בגיל של 101 שנה.
המנזר ניצב על גבי גבעה ומזכיר מבני מנזרים אוסטריים או גרמניים. הדמיון אינו מקרי, משום שפוטוצקי הזמין, לצורך הקמתו, אדריכל משלזיה.
כדי שלא תתחילו לשנוא אותי, לא אפרט בפניכם את רשימת האתרים הקדושים שבמתחם ואת קורותיהם.
מה שקרה לנו, מיד לאחר שראשה של תלמה עטה מטפחת כהלכה ומעל מכנסיה נקשרה חצאית,

899c5b6b6724963aadc17b9b9834882c.png?l=6

הוא הלם של זהב, כסף וצבע במבוך של כנסיות פאר. גם אם התרגשות דתית לא הייתה מנת חלקנו, התפעמות מהיופי הייתה גם הייתה. מעניין, אם יש בתמונות כדי להעביר ולו חלק זעום ממנה.

b0a7c6a269dd85ec60a167e3933a6e2d.png?l=626b1f0a8569c1d5da9ce19a269600784.png?l=6fb97ccaa3d81aeb3c76d137614e6ef52.png?l=6048e37b349816fce694f72a1860a4d0f.png?l=6e4f61f838cac17ff204591680366e854.png?l=6

ברודי
מלאי רוח קודש ממשיכים לברודי. עיירה בת כ-600 שנה לפחות. הידוען היחיד שיצא מעיר זו היה פרופ' דב סדן, אלא אם כן מונים גם את אבותיו של טל ברודי. בניגוד למקובל לחשוב, אין זו עיר הולדתו של הבעש"ט, אשר ראה אור, כנראה ב-1698, ב-Okopy Świętej Trójcy (אל תנסו לבטא שבמחוז לבוב.
סיפור חסידי מספר על ביקורו של אחד מתלמידי הבעש”ט בשני בתי הכנסת בעיר: כאשר הגיע לבית כנסת "פשוט" של בעלי בתים, אמר: "כאן מרגישים את התפילה." כשהגיע לבית הכנסת של חכמי ברודי אמר: "כאן לא מרגישים שום תפילה". כאשר התפלאו החסידים ושאלו: "הרי כאן יש צדיקים גדולים?" ענה ואמר: "בדיוק; ומשום כך תפילתם לא נשארת בבית הכנסת אלא עולה למעלה לשמים" – ולהשומע ינעם.
בתחילת המלחמה היו בברודי כ-10,000 יהודים, כמעט מחצית מתושבי העיירה. בסיומה נותרו בה בחיים 88 איש. מבחינה תיירותית נטו, אין כאן הרבה מה לראות. מבחינה יהודית, יש בית כנסת, משנת 1742, שעתה אינו אלא שריד מעציב של פאר העבר;

6689373378e1dc2fd9c2b953c1e812fe.png?l=6675a34a9e552b289b54fbc497747f876.png?l=6

ובית קברות ובו אלפי מצבות, חריגות בגובהן ומרשימות בקישוטיהן, שצולמו מבעד לשער הסגור.

8ac7ba100151dd5d47ece6d3d6dcf322.png?l=6

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של Yoram_3300200?

הפוסט הבא ›
אוקראינה 2
אוקראינה 2
מתוך הבלוג של Yoram_3300200
08-07-2019
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
גורגטאון - העיר הסינית של מלזיה
ג'ורג'טאון - העיר הסינית של מלזיה
מתוך הבלוג של Yoram_3300200
06-07-2019
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של Yoram_3300200 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×