איטקרה

סוף סוף הגיעה הזדמנות לטיול קצת יותר ארוך וענבל ונטליה יוצאים על האופנוע לאיטקרה. אתם מוזמנים לקרוא על הדרך לשם, על ההתרגעות מול הים וגם... מספר הגיגים על המוצ`ילרים הישראלים.
ענבל טובי
|
תמונה ראשית עבור: איטקרה
Thinkstock Imagebank ©

יוצאים לטיול אופנוע בחופים


23.9.03- וואו, כמה זמן שלא כתבתי. אני אפילו לא זוכר איך מתחילים. על ערסל תלוי באויר בין 2 עצי קוקוס. למה? כי אני במפרץ עם חוף יפיפה שאומרים שהוא בין ארבעת החופים הכי יפים בברזיל (מי זה "אומרים"? מישהו מכיר אותו אישית? מה, הוא היה בכל החופים בברזיל?). אבל לא זאת באמת הסיבה. היא הרבה יותר פשוטה. יצאנו, נטליה ואני, הבוקר לכיוון החוף. כשנגמר הכביש השארנו את האופנוע ופתאום ראינו שביל קטן מצד ימין. התחלנו ללכת עליו כשלפנינו עוד זוג עם גלשן ביד. בהנחה שאם יש להם גלשן הם בטח הולכים לחוף הלכנו אחריהם בתקווה שיובילו אותנו לחוף לא מוכר. עלינו גבעות, וגם ירדנו, חצינו נחלים על גזעי עץ דקים, קפצנו מעל שלוליות בוץ, דילגנו מאבן לאבן לעבור מכשולי מים וכך אחרי כ 40 דקות הגענו לחוף הזה ש"אומרים" דיבר עליו. אתם בטח שואלים "איזה חוף?", "מה אופנוע?" אז הנה עידכון קצר ונתחיל באופנוע.

כבר תקופה ארוכה אני מרגיש שהגיע הזמן לשנות. אחרי כ-8 שנים (מצחיק, אבל התחלפו לי ה"ש" ו ה "נ" בהתחלה) של טיול עם תרמיל על הגב הגיע הזמן לשינוי. לפני כשלשה חודשים, בעקבות קצת מזל שנפל עלינו, קנינו אופנוע דו שימושי (למבינים אז זה Yamaha XTZ750 Super tenere) על מנת לטייל בברזיל בפרט ודרום אמריקה בכלל. עד כאן סיפור האופנוע. נשאר החוף. כידוע לרובכם, על מנת לממן את טיולי פתחתי אכסניה לפני כ 9 חודשים. לאילו שמרימים גבה על איך אכסניה וטיולים הולכים ביחד אז אתם צודקים. זה לא הולך. אכסניה זו עבודה של 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. אצל כמעט כולם. אצלי זה אותו הדבר רק 6 ימים בשבוע. פעם בשבוע אנחנו "גונבים" יום לטיול. אבל זה לא מספיק ותמיד אנחנו מחפשים הזדמנויות לעוד (על זה הרי כבר נאמר ש "כל המרבה הרי זה משובח"). הזדמנות כזו הגיעה לפני כשלשה ימים. לא היו הרבה אנשים באכסניה והילה (אחותי) ופמלה (בת דודה של נטליה) היו בסביבה. השארנו את האכסניה בידיהם והודענו שנחזור בעוד כשבוע. (דרך אגב, אנחנו מחפשים מישהו, עדיפות לזוג, שינהל את האכסניה לתקופה מסויימת בזמן שאנחנו מטיילים. לפרטים נוספים אלי באימייל).

מסלבדור העלנו את האופנוע על מעבורת לאי Itaparika, ומשם המשכנו לעיירה בשם Cairu שנמצאת על שפת התעלה שמפרידה בין האי Tinhare, עליו נמצא הכפר המפורסם מורו דה סאו פאולו, לבין ביבשת. הרעיון הכללי היה לנסוע מה שפחות על דרכים סלולות ומה שיותר בדרכי עפר. ביקשנו ולא ידענו מה מחכה לנו. היום השני התחיל בגשם שוטף. לא שזה נורא לרכב בגשם, זה אפילו כיף, אבל זה לא ממש רעיון טוב כשמדובר בדרך עפר. המפה הלווינית שלנו הראתה שישנה דרך, באורך 55 ק"מ, שמחברת את Itacare לכביש המהיר עליו היינו. לפני הירידה לדרך זו עצרנו במסעדת דרכים קטנה ושאלנו כמה מקומים משועממים אם הם מכירים את הדרך המדוברת והאם היא עבירה.

הראשון שענה אמר שאין סיכוי שנצליח לעבור ורצוי לנסוע במסלול הארוך והסלול. חברו מיד קפץ ואמר "על מה אתה מדבר, עם אופנוע כמו שלו הוא יכול לעבור". השלישי אמר שנכון, אבל בגשם לא כדאי. וכך הלאה והלאה ופתאום אני מוצא את עצמי בוהה בויכוח שהלך והתלהט מרגע לרגע. מהר מאוד הבנו שתשובה חד משמעית לא תמצא ממושב ליצים זה ועזבנו אותם כשהם עדיין מתווכחים. בהתייעצות מהירה החלטנו שאם הדרך קשה אז זו סיבה מספיק טובה לנסות ולעבור בה בכל אופן. לשמחתינו, בנתיים פסק הגשם - לא שזה ממש עזר. הדבר היחיד שנכון היה בהגדרה של "דרך עפר" היה העפר. דרך כמעט ולא היתה. במקומה היו בורות ועוד מלאים במים ובוץ. אחרי כשלוש שעות רכיבה הגיע רגע הנפילה. תרתי משמע. בחירת קו לא נכונה בכניסה לשלולית בוץ גדולה ואנחנו מהר מאוד מוצאים את עצמנו בתוך השלולית כשהאופנוע עלינו. איכשהו נחלצנו מתחת לאופנוע, לא עבודה קלה כשמשקלו הוא כ 250 ק"ג, וישר רצנו לצלם. שיהייה תיעוד.

למזלנו, 3 דקות לאחר מכן עברה במקום משאית וכמה מקומיים קפצו ממנה ועזרו לנו להרים את האופנוע ולישר חזרה את בלם הרגל שהחליט משום מה שנמאס לו להסתכל קדימה כל הזמן והסתובב לו לכיוון ההפוך. בדיקת נזקים מהירה גילתה שחוץ מפנס איתות קדמי שבור וג`קט עור חדש שכבר לעולם לא יראה חדש יותר, יצאנו די בזול מהנפילה. מוזר לי לשכב כאן על הערסל, שקט מוחלט חוץ מנהמת הגלים, רק להרים את העט נחשב למאמץ עילאי, ולכתוב על כבישי עפר, בוץ, אופנוע, גשם וכו`. וזה "כולא" היה אתמול. בכלל, אפילו עוד לא סיפרתי לכם היכן אנחנו. אנחנו ב-Itacare, עיירה לחוף הים האנטלנטי בצפון ברזיל שפופולרית בקרב מטיילים ובעיקר בקרב הגולשים שבניהם כי הגלים כאן נהדרים.

לתחילת הכתבה

מגיעים לאיטקרה


זו הפעם השניה שלי ב Itacare. הייתי כאן לפני כ 3 שנים . לא הרבה השתנה מאז חוץ מכמות האכסניות שגדלה פלאים. אם כבר הזכרתי אכסניות אז שני דברים: קודם כל, בפעם הקודמת שהייתי כאן, וכבר אז כתבתי עבורכם, המלצתי על אכסניה בשם Pedra solitaria. קבלו ביטול. לא רק שהיא כבר לא משהו אלא גם יש הרבה יותר טובות. לאכסניה שאני כן ממליץ קוראים Itaoca ופרטים מלאים בטיפים של הכתבה.

שנית, פגשתי כאן כמה ישראלים שביקשו שאמליץ להם על אכסניה באריאל דה אג`ודה. הדרישות שלהם מהמקום היו כאלו: מלון, עם לפחות בריכה אבל שיציע עוד דברים שלא נצטרך לצאת מהמלון. ....אני קורא שוב את השורה האחרונה ועדיין לא מאמין. אנשים נוסעים לקצה השני של העולם, מוציאים בדרך אלפי דולרים ומחפשים מקום שלא יצטרכו לצאת החוצה? בשביל מה הם בכלל מטיילים? לא עדיף להשאר בבית, להדליק את הטלוויזיה על ערוץ הנשיונל ג`אוגרפיק וכך אפילו לא צריך לצאת מהסלון. ועוד מדובר בחברה צעירים, תרמילאים, שגם ניראים מהחברה ה"בסדר". בכלל, ממגע עם תרמילאים ישראליים באכסניה ומסוג השאלות שאני נשאל באנטרנט נראה לי שבשנים האחרונות המטיילים הישראלים מחפשים יותר ויותר את הנוח במקום את המעניין (ובדר"כ הם לא הולכים ביחד).

בודדים שואלים אותי על מקומות שעדין לא "נגועים" בתיירים, פינות חמד - ולא חסרים כאלו. הרוב הגדול רוצה לדעת היכן יש אכסניות של ישראלים (שלא יצטרכו להתמודד עם הפורטוגזית), מחפשים רק חופים (שלא יצטרכו להזיז ת`תחת יותר מידי), מעדיפים לטוס במקום לנסוע באוטובוס (מי שיכול להרשות לעצמו), וחס וחלילה לא מוכנים לישון בחדרים משותפים - Dormitories - עם עוד אנשים (השתגעתם? הם עוד עלולים לפגוש ולהכיר אנשים חדשים, חוץ מאותה קבוצה של ישראלים איתם הם מטיילים. ואם הם לא יהיו ישראלים וצריך לדבר באנגלית? שומו שמים).

טוב, בואו נעזוב את הנושא הזה. הוא מתחיל לעצבן אותי וזה לא כל כך מסתדר לי פה עם הים. יאללה ביי.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×