אין כמו פריז

תמונה ראשית עבור: אין כמו פריז - תמונת קאבר
צילום: רבקה קופלר
חמישה ימים, בזוג, דצמבר 2013, פגישה מחודשת עם פריז שמאוד אהבנו.

קונקורד ואייפל
פריז קיבלה אותנו בסבר פנים יפות. אף כי כל התחזיות צפו גשם רוב הימים שהיינו אמורים לשהות בה, המטריות יצאו מהתיק רק פעם אחת. איזה כייף, כך יכולנו להתהלך ברחובותיה המדהימים כל הימים, ולזכות לתמונות גלויה .
בשבילנו פריז היא הרבה הליכה ברחובות העיר, לקנות לחם בחנות הלחם, וגבינה בחנות הגבינות, לטייל בסמטאות או בבולווארים הגדולים, להתיישב על ספסל וליהנות מהיופי הרב מסביב ומהמעדנים, להאכיל בשאריות את הציפורים ולהמשיך למאפיה הקרובה לקינוח אלוהי. כלומר... פריז היא עיר של רחוב ולמרות שוודי אלן אמר בסרטו "חצות בפריז" ש"פריז הרבה יותר יפה בגשם" (הוא ציטט מישהו אחר?) אנחנו חושבים שפריז הרבה יותר יפה בשמש, בייחוד בשעות הזריחה והשקיעה!

פללאס דה ווז
הפעם האחרונה שראינו את פריז היתה לפני 18 שנה. בינתיים, ראינו חתכ'ת עולם, והפעם באנו לפריז הרבה יותר בוגרים והיא עדיין, בעיננו, הכי הכי יפה בעולם.
בכל הטיולים הראשונים שלנו שילבנו את פריז. ביקרנו אותה כמה פעמים, והפעם, למרות שבהגדרה רצינו ללכת רק למקומות שלא ממש הכרנו, הרגליים משכו אותנו בכל זאת למקומות שאהבנו בטיולים הקודמים, עד כדי כך שזה הפך לטיול נוסטלגיה עבורינו - פה עשינו כך, פה אמרנו את המשפט ההוא, ופה ישבנו ושתינו וחלמנו את החלום ההוא - זה בהחלט היה נעים.
היינו, חמישה ימים קצרים מדי, גמענו מרחקים עד שהרגליים לא חשו יותר, מזג האוויר היה איתנו לאורך כל הדרך (היה קר אבל כשאין גשם הכל יותר קל). העיר מוארת ומקושטת כמו שרק פריז יכולה להיות, שווקי חג מולד בכמה מוקדים - פשוט אין מילים !!!
לאלבום תמונות של פריז המוארת לקראת חג המולד

.

המלון שלנו
בחרנו במלון מצויין של רשת בסט וסטרן. בחרנו לגור ליד רובע מארה שהכרנו פחות.
מלון בסט ווסטרן באסטיל נמצא בשדירה Boulevard Richard Lenoir התוחמת את שכונת המארה מדרום והיתרון הגדול שלו מבחינתי - שוק איכרים שמתקיים כאן בימי חמישי וראשון, ואני כבר מזמן חולמת על מגורים ממש ליד השוק, ולהתחיל את היום בשיטוט בין דוכניו.
הוא מקבל ציון מצויין בבוקינג ועולה רק 115 יורו ללילה. כעבור שבוע מיום ההזמנה בבוקינג הבחנו שבאתר של בסט ווסטרן המחיר הוא רק 105 יורו ללילה. כמובן שביטלנו את ההזמנה בבוקינג והזמנו באתר הבית. קיבלנו חדר הצופה לשדירה. יותר טוב מזה לא יכול להיות.
יש לי רק מילים טובות על המלון - נקי, מעוצב יפה, מיטה נוחה ביותר, צוות מאוד אדיב, ווי פיי חינם. קו 5 של המטרו מעבר לשדרה, ובהמהלך הליכה קצר, בככר הבאסטיל גם קו 1 שעובר באתרים העיקריים של פריז.
המגורים באזור איפשרו לנו כמה טיולים בתחילת/סוף היום במארה, באיטיות, ואפילו לסמן חנויות מסויימות שחזרנו //אליהם

חורף.
פריז של חורף
שני יתרונות מובהקים -
האחד שלא חם. הקור מדרבן להליכה, האוויר של אחרי הגשם צלול ונקי ואם לא יורד גשם שוטף (זרזיפים זה נחמד...) אז מתלבשים היטב (מעיל טוב וחולצה מתחת, כובע וצעיף, ותיק ריק שיכול להכיל אותם כשמורידים אותם, וזה הכי טוב שיש!
השני - היום הקצר. הלילה מאוד יפה בפריז, ובתקופה שלפני כריסטמס, עוד יותר! דמדומים מתחילים בערך בחמש אחה"צ ומהר מאוד מגיע החושך, הרבה לפני שמתעייפים כליל מהיום הארוך.... (בקיץ הוא מגיע רק אחרי 10 בלילה) לעומת זאת, השחר עולה רק בסביבות 9 בבוקר, אז למי שאוהב לישון מאוחר זה גם מתאים...

תמונות של העצים הערומים היפייפים של פריז

תחבורה בפריז
בפריז התחבורה העיקרית הן שתי הרגליים... אם הולכים רואים יותר פריז... ופריז, כבר אמרנו, יפייפיה בכל פינה, בייחוד בזו שלא התכוונו להגיע אליה...
וחוץ מזה נוסעים במטרו ובRER-. לא זכרתי שהמחילות של המטרו כל כך ארוכות ועם כל כך הרבה מדרגות... לפני 18 שנה כנראה היה יותר קל ללכת...
אז כבר אמרו לפני, שהדיל הכי טוב הוא לקנות קרנה, שזה חבילה של 10 כרטיסים, כל אחד מהכרטיסים טוב לנסיעה אחת - כלומר, כל עוד נשארים במחילות ולא עולים למעלה אפשר להחליף כמה רכבות שרק רוצים.
קרנה ראשון, הכי כדאי לקנות כבר בשדה התעופה, באינפורמיישן. אם תבחרו להגיע לעיר עם ה--RER שזו רכבת מהירה (גם באורלי וגם בשארל דה גול), תקנו באינפורמיישן גם כרטיס עבורה - הוא תקף לנסיעה אחת לעיר, ועוד נסיעה אחת במטרו. צריך לשמור עליו בכל מקרה, כי בלעדיו אי אפשר לצאת מתחנת הRER-.
אפשר לקנות כרטיסים בהמשך בקופת הכרטיסים או באוטומטים בתחנות – זה קל היות ואפשר לכוון לשפות שונות, כולל אנגלית. אפשר לקנות באמצעות מטבעות, שטרות או כרטיס אשראי.
קל מאוד ללמוד את מערכת הקווים - הם ממוספרים, וגם צבועים בצבעים שונים, ורק צריך לדעת את שם התחנה הסופית כדי שתסעו לכוון הנכון. ביציאה, שימו לב לשלט המורה לאיזה רחוב יוצאים, כי לפעמים טעות בשם הרחוב יכולה להוביל להליכה של עוד ק"מ...

טיפאניס
אולי כדאי לקנות משהו קטן בטיפני'ס שברחוב האופרה, כי אז מקבלים נסיעה חינם בכרכרה שבתמונה.
לקובץ תמונות - רגעים קטנים ופינות קטנות

.

אמנות רחוב או גרפיטי
אני אחזור רגע לשלב תכנון הטיול. מאחר והיינו בפריז כמה פעמים, היה לי ברור שאני לא מתכוונת לחזור אל כל האתרים המתויירים דוקא (כאילו שלא כל פריז מתויירת), חשבתי שאני רוצה לחפש מקומות שהתחדשו ב-18 השנים שלא ביקרנו בעיר, בעיקר חיפשתי בקדחתנות מקום כמו שכונת שורדיץ' של לונדון, כמו פרידריכסהיין או קרוייצבורג של ברלין. אפילו מצאתי את מפת הגרפיטי במרכז פריז. הדפסתי, תייקתי, וזה היה המאסט העיקרי שלי בטיול הזה.
גרפיטי
בחצי היום הראשון, בעודנו מטיילים ברובע המארה המקסים, הבנתי, שעם כל אהבתי לגרפיטי, לא זה מה שמעניין אותי בפריז. בפריז רציתי יופי אחר, כזה שנמצא כמעט רק כאן ובכל מקום אחר זה יהיה רק חיקוי של כאן.... עשיתי שיפט וברור שהמפה לא יצאה מהתיק, ומהיום השני, גם כשפגשתי כאן ושם גרפיטי'ס הם לא עשו לי את אותה שמחה בלב. היא תחזור אלי כנראה בביקור הבא, לכשיהיה, בברלין או בלונדון.
ומילה על אמנות רחוב - כל פריז כולה היא אמנות רחוב, הבתים כולם מעוצבים, אפשר לזהות סגנונות ארכיטקטורה שונים ובכל זאת כל הבתים "מדברים" אחד עם השני. אפילו מוזיאון פומפידו הכל כך יוצא דופן, מתאים כל כך דווקא לפריז המעוצבת – איפה עוד היו מאשרים עיצוב כזה לבניין כל כך מרכזי? צריך לטייל ברחובותיה של פריז כדי להבין שגם מבלי להכנס לאף מוזיאון חווים כאן אמנות במיטבה...
קצת תמונות גרפיטי שליקטתי.
.
אמנות בפריז
פריז היא אמנות. ברחוב, בהכנת אוכל, בלבוש, בחלונות הראווה ובאין ספור המוזיאונים שלה והגלריות. נכון שספרי התיירות ממליצים על אותם מספר מוזיאונים כעל "חובה", אבל בהחלט אפשר לפזול הצידה ולבדוק מה עוד יש לעיר להציע.
אנחנו הכנו תוכנית מגירה, למצב בו כל ימי הטיול יהיו גשומים והגענו לתובנה המהפכנית שאפשר לבלות בפריז את כל הימים רק במוזיאונים וליהנות... היתה לנו רשימה ארוכה של מוזיאונים, גם כאלה שאנחנו לא מכירים, ואני מודה שהיתה לנו עבודה מאוד קשה לסנן את ההיצע הגדול, והגענו להסכמה שיש 4 מוזיאונים שלא מוותרים עליהם, גם אם יהיו ימים יפים... מוזיאון אחד ליום: האורנג'רי, ד'אורסיי, לודיק ופומפידו.
האורנג'רי היה הראשון. הוא זכור לנו כאחד המקומות שהכי נהננו בו כמעט בכל הפעמים הקודמות שהיינו בפריז. רק לשבת בשני החדרים האובליים של מונה ולחוש באקווריום וברוגע שהם משרים...
מגיעים עם קו 1 במטרו יורדים בתחנת קונקורד או הטיולרי.
למדתי מעיון בטיים אאוט שבתאריכים "שלנו" תתקיים תערוכה של פרידה קאלו ודיאגו ריברה. התלהבתי. והיום הראשון שלנו נפתח בתור של כחצי שעה (לא נוראה למען האמת). רכשנו כרטיס משולב לאורנג'רי ולד'אורסיי 16 יורו.
פנינו קודם לתערוכה של פרידה קאלו - וזה וואו גדול!
וואו כי אי אפשר היה לנשום מכמות האנשים שהיתה שם.
וואו מהצבעוניות הנפלאה של הציורים.
וואו מתופעה חדשה שראינו כאן, ואח"כ גם בפומפידו - עיצוב חלל התערוכה. אמנם ראינו פה ושם בתערוכות שונות בעולם שהקיר לא לבן, אבל כאן המראה הצבעוני והקקטוסים, הדפסי הענק של ציורי הקיר של דייגו ריברה עשה וואו ענק!
למרות כל השלטים על איסור צילום, ראיתי שכולם שולפים את הסמארטפונים, אז אני שלפתי פה ושם מצלמה יותר גדולה...

תערוכת פרידה קאלו
בד'אורסיי, כך סיפר לנו טיים אאוט, מתקיימת תערוכה מיוחדת על עירום גברי. אני לא זוכרת שאי פעם היתה תערוכה כזו, תחת הכותרת הזו, ואכן, התערוכה מקבלת את פנינו עם השאלה מדוע זו רק הפעם השנייה שנערכת כזו תערוכה? התערוכה מאוד מעניינת ומעוררת מחשבות . כתבתי קצת יותר ארוכות על התערוכה הזו ועל תערוכת הקבע של פומפידו כאן.
דאורסיי

יצאנו מהתערוכה הזו (הזמנית) לתערוכות הקבע של דאורסיי, בעיקר אימפרסיוניזם, ואני מודה שחיפשתי יותר מדי מהר את הדרך החוצה. משהו קרה לי בשנים האחרונות. אני נהנית הרבה יותר מאמנות עכשווית, היא הרבה יותר מרגשת אותי. מסכמת תוך כדי התבוננות בציוריו המקסימים של טולוז לוטרק שאנשים מתפתחים עם השנים ומשנים את אהבותיהם. קורה לא? אגב, בד'אורסיי ממש ממש אסור לצלם - יש שלטים בכל מקום... אפילו לא את השעון המפורסם. אני כמובן שלפתי מצלמה אבל מיד התנפלו עלי שני שומרים שאסור לי לעשות זאת....
מוזיאון נוסף הוא פומפידו. אני זוכרת אותנו בטיול הראשון בפריז מתפעלים מאוד מהבניין יוצא הדופן, קובעים שרק בעיר כמו פריז אפשר להעלות על הדעת בניית בניין כה יוצא דופן, והנה כ-30 שנה אחרי - הארכיטקטורה של פומפידו מקובלת בכל העולם, אינה יוצאת דופן במיוחד, וגם הארעיות של חיינו, אותה מייצג עיצוב הבניין - היא ברורה, וודאית ולא עוד הגיג.

פומפידו
אז, לפני כשלושים שנה, הקירות עליהם הוצגו הציורים היו ארעים גם הם והיו ברי הזזה, היום כל אולמות התצוגה מחולקים לחדרים חדרים שנראים קבועים למדי.
אנחנו ביקרנו בשתי תערוכות כאן - האחת סקירה של אמנות עכשווית, הם טוענים שהיא כרונולוגית, אנחנו מוצאים שהרבה יצירות חופפות מבחינת הזמנים, והתערוכה השניה היא תערוכת הקבע של המוזיאון, אותה ראינו כבר פעמים מספר, אלא שמספר היצירות הקבועות של המוזיאון כה רב, שיש תחלופה ביניהם מידי פעם.
גם כאן אנחנו שמים לב לעיצוב סביבת התערוכה כשהנושא הוא שערי מגזינים של תקופות המוצגים באותו חדר. בחדרים מסויימים יש מוזיקה שמתאימה לתקופה. גישה מאוד מעניינת.
עוד אנחנו שמים לב לעובדה שמספר גדול של אמניות-נשים משתתפות בתערוכות וגם לכך התייחסתי בקישור למעלה. תחושת הפוליטקלי קורקט קיימת גם לגבי שני הציורים של צייר יפני, שלושה של אירנים קיר אפריקאי וכו'.
המוזיאון הכי מפתיע הוא מוזיאון חדש "לודיק" מוזיאון לאנימציה. הוא נמצא במזח אוסטרליץ, התערוכה הראשונה שלו שתהיה פתוחה עד מרץ היא שלפיקסאר.

לודיק - מוזיאון לאנימציה
סרטי האנימציה היפים ביותר לטעמי נעשו ע"י פיקסאר.
החדרים השונים מחולקים לפי הסרטים המוצגים בתערוכה. הדמויות המצויירות מוצגות לפעמים מרגע לידתן על מפית בית קפה, לפעמים על שתי פיסות נייר שצורפו יחד וכך יצרו את הדמות, דרך שיכלולן וצביעתן, ממוסגרות ככל יצירת אמנות אחרת, בצד המסגרת שלט קטן עם שם האמן היוצר, החומר ממנו עשוי הציור (צבעי גיר, או טוש וכו') בין התמונות מפוזרים כמה מסכים המקרינים את סרטי הפתיחה הקצרים המהממים של פיקסאר וגם כמה סרטים המראים את העבודה מאחורי הקלעים. וגם, פסלונים קטנים של הדמויות המצויירות שעוזרות לציירים לצייר אותן בכל התנוחות לצורך הנפשה.
בסוף יש אולם הקרנה, בו קמות כל התמונות שראינו לתחייה בצורת סרט קצר מדהים ביופיו שנגמר (זהירות ספויילר!!!) איך לא, במנורה שהיא הסמל המסחרי של פיקסאר.
המוזיאון די קטן - שעה בערך ונגמר, אבל לכל אוהבי הסרטים המצויירים - מהנה ומקסים מקסים!!!
אני אשאר עוד רגע קט בעולם האמנות בפריז, ונקפוץ לאחד מאתרי מורשת העולם היפים ביותר - כנסיית סנט שאפל באיל דה לה סיטה.

סנט שאפל

סנט שאפל

הכנסייה הגותית שנבנתה במאה ה-13 היא מעשה אמנות יוצא דופן - קירות הכנסיה הם למעשה חלונות ויטראז' ענקיים מעשה ידי אמן. הציורים העדינים מעוררים הרבה רחשי כבוד.
יש כמה אופנים בהם מכינים ויטרז'ים - כאן חלקי הציור מורכבים מזכוכיות צבעוניות קטנות המחוברים אחד אל השני בנימי מתכת כלשהי (לא בטוחה איזו), וכפי שאפשר לראות בתמונות התקריב שצירפתי, הציורים מורכבים מאוד, שונים מאוד האחד מהשני, לא חוזרים על עצמם - כלומר לא תעשייתי בשום צורה.
הציורים דהו עם השנים. אפשר לראות בתמונה שצורפה לויקיפדיה ארבע חלונות בצד ימין שהם בהירים מאוד - כך היו כל החלונות. במשך 25 השנים האחרונות משפצים את הכנסייה ועושים לה רסטורציה שלא תאמן! סרטון המתאר את העבודה מוקרן בקומה השנייה - חלון חלון הורד, בעדינות התיכו והחליפו את כל נימי המתכת, חיזקו עם כל מיני כימיקלים את הצבעים המיוחדים של פיסות הזכוכית, והחזירו אותם חזרה. עדיין לא השלימו את חידוש כל החלונות.
קשה להתרשם מהתמונות מהגודל והיופי. צילמתי סרטון קצר, לא באיכות מי יודע מה, אבל הוא נותן מושג מה, לכל מי שטרם היה בכנסייה היפה הזו על איך זה נראה.
תמונות שצילמתי בכנסייה

סרטון שצילמתי בקומה העליונה

.

שווקים
פריז בלי שוק פשפשים אחד לנשמה, זה סוג של פיספוס בעיניי...
מאחר והתקופה היא טרום כריסטמס, שווקי חג המולד מספקים את יצר קניות הפיצ'פקס, אבל שווקי פישפשים, זה משהו אחר. זה סוג של אינטימיות, זה כמו להכנס לרגע לבתים של הצרפתים, זה להציץ כמה דורות אחורה, ואולי לראות בעצם שגם בינהם יש מהגרים, או היו מהגרים - אפשר לזהות לפי הפריטים המוצעים למכירה, לפעמים יש דוכן ועליו שתי מלחיות ועוד שתי כפות בלבד...

שוק פשפשים
בתקופה הקצרה בה אנחנו היינו בטיול הזה, דגמנו שוק אחד מפעים/חביב/נוסטלגי תבחרו לבד את המילה המתאימה.
וייאז' סנט פולVillage Saint-Paul (le Marais), Paris נמצא במארה, מגיעים עם קו 1 של המטרו לתחנת סנט פול (התחנה בעצם ברח' סנט אנטואן פינת סנט פול) מפת החצרות בלינק. (אגב, שני ה-ל' בשם שותקים) - אלה 5 חצרות עתיקות היוצאות מאמצע רחוב סנט פול הקטן, בערך. יש לציין, שכמעט כל הרח' זרוע חנויות של עתיקות שקשה להחליט איזו יותר יפה. שאר החנויות מאכלסות גלריות יפייפיות. כשאנחנו היינו, השוק היה פתוח בשבת וראשון, אבל חייבת לציין שלא הבנתי אם הוא פתוח כל שבת וראשון...
בשוק שתינו את השוקו הכי טעים, כולו טעם של ילדות - עשוי שוקולד מבושל. מדהים!
לאלבום התמונות מהשוק

.

שווקי אוכל ושווקי איכרים מרתקים אותנו כבר מזמן. יש בהם את המשהו הכל כך אוטנטי שאפשר ללמוד על המקומיים אפילו בביקור חטוף. ההשוואה לחיינו היא מיידית - לפעמים לטוב ולפעמים לא. למשל, אני לא יכולה שלא לתהות האם האפרסמונים המושלמים שמונחים לפני הגיעו מישראל, אלא שבשווקים שלנו הם מושלמים הרבה פחות...
השוק הראשון שראינו, כבר ביום שהגענו, היהשוק הילדים האדומים- Le Marche des enfants rouges. 39, rue de Bretagne, שהוא שוק אוכל קטן וחמוד במארה הצפוני. מקריאה בכל מיני אתרים ושל מובילי דעה בענייני אוכל, בהחלט ציפינו לגדולות ונצורות - ומצאנו שהיה חמוד מאוד ולא יותר. אכלנו שם קוסקוס מעולה עם פסטייה מרוקאית בצלחות פלסטיק. היתרון של השוק הזה שהוא פתוח כל יום, ונמצא בסביבה ייפיפיה שמאוד מומלץ להגיע אליה. השוק נסגר להפסקת צהריים.

שוק הילדים האדומים
השוק השני שראינו היה שוק הבאסטיל- שוק איכרים שנערך ביום חמישי וביום ראשון ב-Boulevard Richard-Lenoir , משעה 7 בבוקר (גם בחורף כשעדיין חשוך) עד 2 בצהריים. מגיעים אליו איכרים מכל רחבי צרפת, עם סחורה טרייה טרייה, מקימים דוכנים, בשתיים בצהריים הם מתקפלים ומנקים אחריהם ואז מגיעים השחפים - בהמונים הם מצווחים מעל הרחוב - פעמיים ראינו אותם, ביום חמישי כשאך הגענו, וביום ראשון. ביום ראשון התעוררנו מוקדם וצפינו מחלון החדר למעלה איך הם מקימים את הדוכנים, בשקט ובסדר. התלבשנו,ירדנו למטה ואכלנו את ארוחת הבוקר שלנו בשוק, כשאנחנו אוכלים קצת מכל דוכן, משוטטים מצלמים, לא מפספסים שום דבר... כבוגרי ליון, והשוק האולטימטיבי שלה בקרואה רוס, נהנינו להיזכר ולו במעט.

שוק הבסאטיל
השוק השלישי, שהומלץ בכל פה ובכל אתר - הוא שוק מופטאר. נסענו אליו מיד אחרי השוק "שלנו". השוק במופטאר מתקיים רק עד השעה 12 ביום ראשון. זה אחד הרחובות המקסימים שביקרנו בהם. קטנטן וחמוד. בימי השוק החנויות מוציאות דוכנים החוצה.
התובנה שלי - הרחוב מקסים ויפייפה. לא חייבים להתאמץ להגיע ביום השוק, לא נראה לי שיש לו תוספת משמעותית לאווירה.
לתמונות משוק הבאסטיל

.

רחובות פריז
בסרט של וודי אלן"חצות בפריז", הגיבור הנוסטלגי מתגעגע לתקופת הזהב של פריז - שנות ה-20 של המאה הקודמת, ובעצם מבטא את הכמיהה שלנו בכל נסיעה כזו, לגעת ולו לרגע בתקופות אהובות עלינו, שמעניינות אותנו... בסוף הסרט הוא מתחבר אולי, להווה של פריז.
טיול ברחובות פריז מפגיש אותנו במבט נוסטלגי אל העבר הפרטי שלנו, במבט אל החנויות המאוד עכשוויות, אל בתי הקפה שתיירים באים לחפש בהם תהילת עבר בדיוק כמו גיל, גיבור הסרט של וודי אלן ובמחירים מופקעים, אך גם לרחובות שלא הכרנו קודם, לכאלה שלא מסומנים על המסלול בספר שאיתנו, אך כיוון שאנחנו מכירים את מפת העיר כמעט בע"פ, מפעם לפעם אנחנו סוטים מהמסלול "רק כדי לצלם" מונומנט זה או אחר, וקריאות התפעלות נרשמות פעם אחר פעם. אני מתעלמת לגמרי מהתחושות הקבועות שלי נוכח ארמונות גרנדיוזים (על חשבון מי הם נבנו וכמה קשה היה לבנאים שבנו אותם) ומצלמת כמעט כל פינה וקוראת בהתפעלות "כמה יפה פריז" - הנה ארמון הלובר היפייפה והפירמידה המודרנית שמשלימה אותו, והנה ארמון לוקסמבורג עם הגן-ערום-העצים היפייפה והשדרות רחבות הידיים שאין כמוהן בעולם (אם יש אז הן חיקוי. כבר אמרתי, אני יודעת) ואת הכל אני בולעת כמו בפעם הראשונה, כי מי יודע מתי תהיה פעם נוספת...

שאנז אליזה
ובחמישה ימים, אנחנו עוברים המון, אבל בקושי מכסים חלק מזערי של פריז:
רשימת מכולת? את המארה חרשנו הכי הרבה כי מטבע הדברים, המקום שבו גרים זוכה לתשומת הלב הכי רבה, אזור הבאסטיל, אזור האופרה גרנייה ושד' האוסמן וככר הואנדום, כל רח' ריבולי הארוך כולל סטייה לחצר הלובר, והשאנז אליזה פעמיים (איך לא?) בלילה, כשהוא מואר כמו שלא ראיתי באף מקום אחר, וסנט ז'רמה דפרה גם בחלק הפחות מתוייר, אך מאוד שיקי עם חנויות וחלונות ראווה מעוצבים להפליא, ואיל דה לה סיטה על הרחובות הקטנים המקסימים והחנות הקטנה והמטריפה "שייקספיר אנד קומפני", ואיל סנט לואי שכולו נקנה ע"י גלידריה אחת, וגני טיולרי בבוקר עם כל הרצים ולעת שקיעה כשהעצים הערומים נצבעים כתום, וגני לוקסמבורג המהווים מקום מפגש לכל מיני פריזאים מעניינים וכל כך נוסטלגים עבורנו, והנה גילינו גינה קטנה ולא מוכרת שנראה שעומדת כאן מאות שנים אבל מסתבר ש"רק" מ-1923, ועוברים את הסיין כמה פעמים, והולכים לאיבוד ברחובות המקסימים של הגדה השמאלית על בתי הקפה שלה והגלריות היפות, ונכנסים לכל תחנת רכבת שנקריית על דרכנו כי אני משתגעת עליהם ולא אוהבת ששיפצו את תחנת סנט לאזר והיא לא דומה עוד לציורים של מונה, ולכל כנסייה שעוברים על פניה וכולן יפות יפות ובאחת מהן אפילו מנגנים עבורנו על העוגב הענק והו, כמה אני אוהבת את נגינת העוגב...
ונדמה לי שהרשימה הזו עדיין חסרה...

לאלבום תמונות רחובות פריז

.

האנשים של פריז
מאוד נחמדים!!
פגשנו רק כאלה.
אני יודעת. בכל המדריכים כתוב שהם אנטיפטים, לא אוהבים מי שלא מדבר צרפתית - זה הכל נכון אולי למה שהיה כאן לפני 20 שנה. הפעם הם מדברים אנגלית, משתדלים, אם לא מוצאים את המילה המתאימה - מתנצלים... ומאוד מאוד נחמדים!
ריצת בוקר
כייסים - לפני כמה חודשים שמענו בחדשות שעובדי הלובר שובתים, לא מוכנים לעבוד בתנאים כאלה שאנשים מפחדים לבוא בגלל הכייסים. כנראה שננקטו צעדים. המון המון מצלמות אבטחה בכל מקום, שוטרים נראים מסיירים, חיילים בשלשות במקומות עיקריים, במטרו הכרוז מזהיר כל הזמן להשגיח על החפצים. יש את הסיפור הזה עם הטבעת - קרה לנו פעם אחת אבל אותי זה הצחיק נורא, לא שכנע... בקיצור, מה שאני רוצה לומר, שמרגיש בטוח ונעים.
קצת מהאנשים שנקלטו בעדשתי
.
לסיום – קצת על אוכל
זה כמובן נושא שקשה מאוד לסכם בכמה מילים, אני בטוחה שנכתבו כמה וכמה ספרים על כך. אני יכולה רק לכתוב על חוויות של חמשת הימים שלנו.
ובכן, גם אחרי וגם תוך כדי, הרגשנו שאת הפיסגה הקולינרית שלנו חווינו דווקא בליון. כלומר, לא נפלו באף מסעדה כאן, באף בולונזירי או פטיסרי, אבל הפיסגה, הכי הכי - שייכת לליון.

קראמבל אגסים
כשיושבים בפריז בבית קפה או מסעדה, זו לא רק חוויה גסטרונומית, זו בעיקר חוויה אנתרופולוגית. להתבונן בסועדים מסביב וללמוד דבר או שניים על היחס שלהם לאוכל (כמו אל דבר קדוש) אל הארוחה כאל טקס – האופן בו מתנהלת הארוחה (באיטיות, תוך התבוננות, הפנמה, שיחה ערה ונעימה עם יושבי השולחן) לראות את הילדים ולא להאמין (אוכלים ה-כ-ל, לא מתפרעים ולא קמים מהשולחן) וללמוד מהם מהי הנאה.
ובכן, אכלנו כל יום במסעדה אחרת ארוחת צהריים. המחיר יותר זול מהערב וזו סיבה מצויינת, אבל אנחנו העדפנו את הצהריים בעיקר מפאת העייפות. בחרנו מסעדות במקום בו היינו באותה שעה. לא הגענו עם רשימת מסעדות מומלצות מהבית, כי ידענו שלא נעמוד במשימת החיפוש. היו שתיים נפלאות ושתיים בסדר. ביום הראשון כפי שכבר סיפרתי אכלנו בשוק הילדים האדומים קוסקוס מרוקאי...
אם מזמינים מניו - המחיר מתחיל ב-19-20 יורו לארוחת שתי מנות, לאיש ויכול לטפס מאוד מאוד גבוה. תוספת של יין מעלה מאוד את המחיר - שוב תלוי באיזו מסעדה מדובר.
המסעדה הראשונה המומלצת, נבחרה בגלל... הדלת המסתובבת היפייפיה שלה שעצרתי לצלם, ליד כנסיית סנט ג'רמן דה פרה. בזמן שהתיידדתי איתה, בנזוגי התיידד עם המניו. נכנסנו דרך הדלת המגולפת בסגנון ארט-דקו והמארחת שואלת - הזמנתם מקום? כמובן שלא. ובכל זאת היא מצאה עבורנו שולחן. האוכל היה לעילא ולעילא. יש כאן מבחר עצום של פירות ים המגיעים מכל רחבי צרפת, בשרים מעולים ומנות אחרונות לחלום עליהן... מניו של שתי מנות מהמבחר הרשום, ללא יין עלה לנו 23 לאדם.
את המסעדה השניה מצאנו ברחוב צדדי ליד האופרה באסטיל, דקה לפני סוף שעת ארוחת צהריים - 12:30-15:00 - מסעדת שף המכין את האוכל לעיניי הסועדים, אווירה נחמדה ואוכל טעים ביותר. אכלנו כאן ברווז קונפי בטעם מדהים! לצערי מסתבר שהמסעדה כבר נסגרה.
העוגות, הלחמים, הגבינות והשוקולדים הטובים ביותר אכלנו ברחובות המארה - אי אפשר לעמוד בכל הפיתויים הנקרים כאן על הדרך. השוקולטה הטובה ביותר כפי שכבר סיפרתי ברח' סנט פול במארה.
בלי קצת דלתות, גגות וחלונות אי אפשר לסיים...
התובנה העיקרית שלי היא שצריך יותר זמן בעיר הנפלאה הזו, כדי שיהיה זמן סתם לשבת על ספסל, או ללכת לאיבוד ברחוב לא מתוכנן, ושלא יכאב הלב להכנס לחנות כי יש כל כך הרבה פריז בחוץ.

.

ולמי שרוצה להעמיק בקריאה על פריז:

האתר פרנקופילים אנונימיים לאוהבי צרפת ופריז

פאריזאית

הגרגרנית – בלוג אוכל ובו המלצות על מסעדות בפריז

____________________________________
התמונות שלי ניתנות למכירה כאן
צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של רבקה.ק.?

הפוסט הבא ›
בעיקר פרובאנס, קצת ריביירה, קצת אלפים צרפתיים
בעיקר פרובאנס, קצת ריביירה, קצת אלפים צרפתיים
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
29-12-2014
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
טיול קסום בלפלנד
טיול קסום בלפלנד
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
14-12-2014
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של רבקה.ק. »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תענוג של כתבה. צילומים מקסימים, אינפורמטיבית במידה ו"אווירתית".

השב  · 

תודה על המידע- אחלה פוסט!

השב  · 

תגובות פייסבוק

הודעות מהפורומים על פריז

תמונת המשתמש
היי! רוצה להתייעץ לגבי פריז? פשוט שואלים פה והחברים מהפורום ישמחו לענות לך :)
תמונת המשתמש

פריז בריסל ואמסטרדם

amirha50
4
תמונת המשתמש

בדיקה ביטחונית בcdg פריז

tisha
6
תמונת המשתמש

פריז לקראת שנה חדשה

klava
2
תמונת המשתמש

איך כדאי ליסוע בפריז

תודה לבורא עולם
2
תמונת המשתמש

לונדון או פריז ? שניהם כמובן !!! סיפור הטיול המשפחתי שלנו בקיץ

דפנה 11
40
סגור
×