איפירוס - יוון ההררית

תמונה ראשית עבור: איפירוס - יוון ההררית - תמונת קאבר
הרי פינדוס - צילום: רבקה קופלר

סוף אפריל 2016. זו פעם ראשונה שלנו ביוון וגם פעם ראשונה שאנחנו מחליטים על הקונספט החדש לטיול:

לא לתכנן.

להיות במקום אחד תקופה ארוכה (שמונה לילות). להחליט במקום, כל יום מה עושים.

בחרנו במצובו, שגיאוגרפית נמצאת פחות או יותר במרכז כוכב אפשרי, ולפי גוגל מאפס נראתה כמו עיירה שיש בה חיים. בחרנו את המלון במצובו שנראה לנו הכי יקר בבונקינג ועדיין הרבה יותר זול מצימר בגליל. האח בחדר והג'קוזי הפרטי קסמו לנו יחד עם הנוף להרים. זו התמונה שראינו כל בוקר ממרפסת החדר:

48cf74710ce576af73032165dd687725.jpg?l=8

טיסה
כרטיסי טיסה נקנו בנובמבר, המון המון זמן מבחינתי... בחברה היוונית, שדקה לפני הקניה לא ידעתי בכלל על קיומה - אאגן. האמת היא שרצינו לרכוש כרטיס רק לאתונה כדי שנוכל להחליט מאוחר יותר לאן להמשיך משם, ואז הסתבר לנו שכרטיס המשך לסלוניקי, יוזיל את מחיר הכרטיס בחצי. הזוי אך אמיתי. התנאים היו טובים (אפשרות שינוי תאריך עם קנס לא גבוה). החלטנו לא לשלם על מזוודה - אפשר לעשות זאת עד רגע הצ'ק אין האינטרנטי.

בסוף, נסענו עם שני טרולי קטנים. מה שאיפשר להפתעתי דילוג על התור הענק לבידוק בנתב"ג.

לאחר מעשה: למרות שהקפדתי לא לעבור את שמונת הק"ג המותרים לכל אחד, לא שקלו אף פעם את הטרולים שלנו - לא כאן ולא בשדות התעופה של סלוניקי ואתונה.

עוד לאחר מעשה: בדרך הביתה גילינו שיש טיסה ישירה מסלוניקי לתל אביב - היא לא היתה כשבדקנו, ובדקנו כל הזמן (ידוע לי על טיסות ישירות רק בקיץ) כנראה שנקבעה ממש ברגע האחרון.

תובנה אחרונה שלאחר מעשה: השעות שחיכינו בשדה התעופה לטיסת ההמשך + ההגעה המוקדמת היו מספיקות לנו לדעתי לנסיעה עד אתונה.... (ראו סעיף מחיר הכרטיס...)

המלצה שלי - חברה נעימה לטוס בה. מספיק מקום לרגליים, מדייקת בזמנים, תמיד מגישים משהו אכיל ושתיה אפילו בטיסת הפנים בת 45 הדקות.

ציפיות

כחודש אחרי קניית הכרטיסים, גילינו ש"נפלנו על תקופת ה"לנט" - צום 40 היום שלפני איסטר (היוונים הם אורתודוקסים בדתם, התאריכים שונים מאלה של הקאתולים). כך שחששנו שגם המסעדות, לפחות חלקן יהיו סגורות או יגישו תפריט חלקי. אי לכך, הנמכנו ציפיות, קיווינו למנוחה בנוף יפה, לא יותר. לקחנו ספר טוב, מקלות הליכה לטיולים קרובים וזהו.

אני אקפוץ ישר לסוף - זה היה אחד הטיולים הכי מהנים שהיו לנו.

מלון

מלון ארחונטיקו במצובו, מלון מפנק עם אח וג'קוזי בחדר, נוף משגע להרים ומארחים נהדרים שהסכימו להתארח אצלי בבלוג “אוספת אוצרות”. מוזמנים לקרוא את הראיון איתם, הוא מעניין.

c3c86bd096fab5c018f6c98835d61ce8.jpg?l=8

בשטח
כל המסעדות באתרים התיירותיים היו פתוחים. קיבלנו שיעור נהדר על סובלנות דתית. נכון שיש שיאמרו שזה בגלל שרוצים לשמור על התיירות וכו' אבל אני מאמינה שיש כאן שמץ של סובלנות.

דיברנו עם המארחים שלנו על הנושא, הם הסבירו לנו שהעובדה שחלקם צמים - יש איסור בדת לאכול בתקופת הלנט מאכלים שגורמים עונג כגון בשר, דגים ודברי חלב ולא כל האנשים עושים זאת - העובדה הזו לא תגרום להם למנוע מאחרים. כך שאכלנו מעולה וטעים מאוד!
יחד עם זאת התפריט מצומצם בתקופה זו של השנה, שהיא טרום עונת התיירות והמסעדנים מנסים לא להפסיד על ידי הכנת מנות שעשויות לא להמכר, אחרי הכל - תקופה כלכלית מאוד קשה עוברת על היוונים.

מזג האוויר

אתחיל מזה שבחירת התאריך היתה בגלל חופשת פסח. אבל למזלנו פסח התאחר השנה וכך הגענו לפאתי מאי. בדרך כלל מזג האוויר היה נהדר - אביבי ושמשי. הפריחה אך החלה (המארחים שלנו אמרו שבאמצע מאי הכל הכל פורח!), הרבה מהעצים רק הנצו והמראה הכללי היה פשוט מקסים!

5b42850b22e4e4c74bdbcb674994dba5.jpg?l=8

היו שלושה ימים גשומים - כלומר, גשם אנגלי כזה, שמאפשר לטייל ואף לצלם, וגם הוא בא בהפוגות. יום גשום כזה גם היה מעונן מאוד, והעובדה שהיה לנו הההמון זמן, איפשר לנו כשרצינו, לחכות לעננים שיסעו הלאה ויחשפו הר יפה.

משך כל הטיול היו פסגות ההרים הגבוהים מכוסים שלג - מה שהוסיף המון חן ויופי למראה, אבל בוקר אחד ממש קמנו לשלג, כזה שיורד. ביום הזה נסענו להרים הגבוהים של זגוריה ונהנינו מחוויה לבנה מקסימה!

הערבים והלילות היו קרים. ביקשנו וקיבלנו שמיכת פוך, הבערנו את האח בחדר ובדיווחים מהארץ שמענו על 42 מעלות... בקיצור - גם זה הצליח לנו...

8d7b3da0bc3455e1f310e830fba22266.jpg?l=8

מפה

את המפה הטובה ביותר של חבל איפירוס קנינו בחנות הספרים של מצובו. לא מצאנו כזו בארץ, או באינטרנט או בשדות התעופה של אתונה וסלוניקי, זו היחידה שסימנה עבורנו גם כבישים קטנים מאוד. ולמי שבכל זאת רוצה לתכנן, מציעה לבדוק את כל השמות שאני מזכירה בפוסט - כאן – זהו אתר התיירות היווני בעברית.

מצובו Metsovo

מצובו היא עיירה יפה, עם לא מעט אטרקציות סביבה, יכולה בהחלט לתפקד כעיירת נופש מהסוג שנוסעים אליהם בשוויץ או באוסטריה, רק מה - בחצי מחיר.

5d6b61ad879d17e7bf7361e74066f27e.jpg?l=8

הנוף ההררי מסביב משגע, מסעדות מעולות כבר אמרתי - והאנשים - זה בהחלט הסיפור העיקרי. הם נחמדים ונעימים.

בדיעבד: ובחוכמה שלאחר מעשה - שמונה ימים זה המון למקום כזה קטן, אבל מנוחה של ארבעה ימים זה בהחלט נחמד. המשך הסיפור מספר לאן ניתן לככב ממצובו.

אלא מה. מצובו בנויה על צלע הר, כפי שאפשר לראות בתמונות. ולכן, אם מתרחקים ולו במעט מהככר המרכזית, זה כרוך במאמץ של עליה וירידה ברחובות המאוד תלולים שלה. גם הנהיגה ברחובותיה לא קלה, מצד שני זו אחלה התעמלות!

מצובו היא חלק קטן מטרייל אורסה המסומן בכפת דוב - כפי שניתן לראות בתמונה.

a53e3934f16146267aa2c4afac8c6fa9.jpg?l=8

כשמהארחים שלנו שולחים אותנו למטה לנהר היפה שלהם, הם אומרים לנו לעקוב אחרי הסימנים. מאוחר יותר ראינו את הסימנים גם לאורך כבישים שנסענו בהם בקירבת מקום.

לקחנו מקלות הליכה - בלעדיהם אני לא בטוחה שהייתי מצליחה לרדת, בודאי לא לעלות. אחרי שני עיקולי כבישים נעלמים בתי האמידים של הכפר ומופיעים בתים פשוטים יותר "אוטנטיים". בכל בית גינה, ראינו נשים מטפלות בגינותיהן, ראינו נשים קוטפות את ארוחת הצהריים, יש חצרות ובהם מיני עופות, עיזים, כבשים, ראינו את המינסרה המקומית וממש למטה עוד אחת ממנזיריה הלא מעטים של מצובו. הכל מסביב ירוק מפעים, ראשית פריחה וזרזיפי גשם. העליה חזרה הובילה אותנו אל מרכז העיירה - סה"כ כשעתיים וחצי של טיול מאומץ בטבע.

7bf7975c2372f87843e1f1ea0618b2ed.jpg?l=8

הנחל עצמו היה מקסים, אפשר לפגוש אותו ממש רק בנקודה אחת, הנמוכה ביותר, בצד השני הדרך עולה אל מלון "פורסט ריסורט מצובו" השוכן בתוך היער מבודד. אנחנו רואים אותו כל יום מהמרפסת שלנו, אבל נגיע אליו רק ביום האחרון, בנסיעה כמובן ונחזה בנוף מרהיב.

חנויות במצובו

יש מעט חנויות במצובו. כלומר, מהסוג שאנחנו מכירים, עם חלון ראווה וכו'. ממש בסוף הטיול גילינו שאנשים קונים בכל מיני בתים או מחסנים שאין עליהם שום שלט אבל הם יודעים ודאי ששם יש חנות... מה שאני רוצה להגיד, שהיתה לנו דיאטת קניות רצינית.... (אני לא כוללת את חנויות השמונצ'ס שמיועדות לתיירים, אלה שבאים באוטובוסים לשעה וממשיכים הלאה...)

תוצרת עצמית כבר אמרתי? גם בשוק וגם בחנויות - רק תוצרת מקומית - כלומר, ממש ממצובו, וכולם גאים על כך. זה לגמרי עונה על הגדרת טיולים איטיים...

הנה חנות הגבינות והיין - כל יום טעמנו גבינה אחרת, שהמוכר שכבר הכיר אותנו הציע לנו - קודם נתן לנו לטעום ואז קנינו - בפרוטות, ממש בפרוטות - רובן היו ממש ממש טעימות. והיין מהיקב המקומי שניתן לבקר בו בשעות הביקור ואנחנו לא מצאנו את הזמן מתי (מרוב התוכנית העמוסה...)

תמונות של אנשי מצובו

אתנחתא קלה לשאלות פילוסופיות

כשכתבתי "אנשים פשוטים" התלבטתי מאוד בבחירת המילים, שלא אשמע חלילה שיפוטית.

וכי מה הופך אותנו ל"מתוחכמים" לעומתם - ה"פשוטים"? אנחנו מסתכלים על הבתים שלהם והמסקנה המיידית שלנו היא – עוני. אבל האמנם?

האם מי שחי כדי צורכו ולא צורך דברים מיותרים הוא עני? אני כל הזמן חושבת על העובדה שיש לנו זמן לעצור ולחשוב על הדברים האלה. על כך שלאופה אין פורס חשמלי ולמוכר הגבינות גם אין. הם פורסים לנו בשמחה בסכין גדולה וזה בהחלט מספק אותנו. מה זה אומר עליהם? ועלינו?

6430f2b9cbb8a1823128926a03829b42.jpg?l=8

מידי יום חמישי ושבת מתקיים שוק מקומי. בעל המלון שולח אותנו אליו כשאנחנו שואלים על שווקים "כל הרחוב הארוך ליד המשטרה הופך לשוק" הוא אומר. ולמעשה זהו רחובון קטן, אנחנו בוגרי שווקים הרבה יותר גדולים, אבל אני חושבת שזה של מצובו היה הכי מרגש. כולו תוצרת עצמית של התושבים - גידולים שהם מגדלים בחצר ביתם או בשדות שעל צלע ההר, זיתיים שהם כבשו לבד ובחיים, אבל בחיים עוד לא טעמנו זייתים טעימים כאלה!!! תפוזים שטעמם זורק אותי הרבה שנים אחורה, לילדותי... איזה טעם ואיזה ניחוח!!! והם לא מבריקים, ויש עליהם סימנים שהותירו חרקים, סימן שלא רוססו בשום דבר - איזה טעם!!!

3c941aa6e0f24d360647d32147d9dcab.jpg?l=8

תושבי מצובו הצעירים לבושים במיטב בגדי המערב. כמו שרואים ברחובות שלנו. הזקנים משמרים בגדים מסורתיים, בעיקר הזקנות. אני מסתכלת עליהם ארוכות, חרושי קמטים – ואני אומרת לבנזוגי – הנה הם גאים לשאת את גילם ואנחנו רודפים אחרי מעיין הנעורים. זה טוב? זה רע?

תחנת המשטרה של מצובו עומדת במרכז הכפר. שלוש מכוניות המשטרה לא זזות מהחניה כל זמן שהותנו במקום. אנחנו שואלים את המארחים שלנו על חוסר הפשע בעיירה. איך יתכן שכל כך הרבה צעירים מסתובבים ללא מעש בכפר ואין פשע? – מעולם לא הרגשנו כל כך בטוחים בחו"ל. הוא עונה שההורים שלהם והסבים דואגים שלא ייחסר להם כלום. אני לא בטוחה שזה הסבר מלא. אולי יש גם משהו בחינוך שלהם..

8755dfe4f0f0b4ddce4f13c1b3d5115e.jpg?l=8

אגם אאוס - Aoös

האגם נמצא במרחק ק"מ ספורים ממצובו. לפני שבנו את האוטוסטרדה, הדרך ממצובו לזגוריה עברה מכאן. זו היתה פעם ראשונה שעשינו הכרה עם כבישי יוון. יצאנו אופטימיים, כי מה כבר יכול להיות יותר גרוע מהכבישים שהכרנו בעבר? אז כשאגיע לפרק הכבישים אספר על כך.

94ffa78e828775efb34d5156eb0e6e81.jpg?l=8

הכביש היה בעל בורות לא מעטים שהיה צריך לעקוף בזהירות ובעיקר היתה שם תופעה מדהימה של חלקי כביש שנפלו, נשברו אל התהום. דמיינו ביסקוויט שאתם שוברים לשניים. ככה זה נראה. אין לי תמונה...

בעל המלון הרגיע אותנו שכך נראים הכבישים אחרי החורף ובעוד כשבועיים יתחילו בשיפוצם. לעין הבלתי מקצועית שלי הם נראו כמי שלא נגעו בהם שנים...

היתרון - כנראה של העונה - היינו לחלוטין לבד על הכביש. איש לא הפריע לנו לעצור ממש באמצע הכביש לצילום, להחנות במקום שנראה לנו נחמד לטיול קטן... במשך כל זמן הטיול הזה ראינו רק שני דייגים...

אגם אאוס - הוא אגם מלאכותי. נוצר לטובת הפקת חשמל על נהר האאוס. זהו נהר ארוך מאוד שחובר אל נהר הוידיאומטיס ואף מגיע לאלבניה הסמוכה.

27504d5597f24591be00cca6e2423cb9.jpg?l=8

זה המסלול שעשינו בנסיעה כמובן.

עצרנו פעמים רבות, גם כדי לתצפת על האגם היפייפה, שהרים עם אניצי שלג מקיפים אותו וגם כדי לטייל ביער הסמוך שהיה מלא פריחה לבנה יפייפיה ועוד כל מיני בכל מיני צבעים.

אין צורך לתאר את צבעי המים הנפלאים. אם זו לא נירוונה - אז מה כן?

מעבר הרים קטרה Katara Pass

בסיום ההקפה ניסינו את מזלנו במעבר ההרים קטרה, שקראנו איפושהו בלמטייל שהוא מעבר ההרים הכי יפה. ובכן הוא יפה מאוד, אבל נסענו ביפים יותר, אחר כך. באמצע הדרך הוא היה בלתי-עביר עקב מפולת אבנים. שבנו על עקבותינו.

בדיעבד: אני קוראת על מעבר ההרים, אני מבינה שלא הגענו אל הקטע המרשים שלו. כתוב שזה הכביש הגבוה ביוון, כתוב שכדי לנסוע על הכביש הזה צריך להיות נהגים מאוד מיומנים, ושיש מקום ובו תצפית מרהיבה על כל ההרים שמסביב.

הכביש אגב מוביל דרומה לעבר המטאורה, ולפני היות האוטוסטרדה - זה היה הכביש היחיד שהוביל לכוון. הוא סגור למעבר כל חודשי החורף.

9c782b62e421968fa8f54a0177cba077.jpg?l=8

קצת דלתות וחלונות

מטאורה Metéora

יצאנו לדרך דרומה לכוון המטאורה ולא על האוטוסטרדה. אנחנו מעדיפים כבישים קטנים. הדרך היתה יפה ונעימה כשעה ועשר דקות. באחד העיקולים ראינו מרחוק את הצוקים. מאוד מרחוק וכבר הם היו מדהימים! ממש לרגליהם, עצרנו עם עוד תיירים לצלם אותם ולא ידענו מה עוד מחכה לנו.

1013faeae11000182126e81c71172598.jpg?l=8

אני רוצה להגיד משהו מאוד קלישאתי: ראיתי הרבה מאוד תמונות של צוקי המטאורה לאורך השנים. נראה לי תמיד וואו, אבל אף תמונה לא יכולה לתאר את מה שרואות העיניים. כן, אני יודעת שזה נכון כמעט לכל אתר יפה, אבל אתר כזה שהניגודים בין הגבהים והצבעים כה עזים פשוט מדהים! הצוקים הנישאים האלה לא נתפסים בעין.... הכתרתי את היופי הזה כמקום היפה ביותר שחוויתי, ואתם הרי יודעים שהייתי בכמה מקומות יפים בעולם...

81f008565e91c549e8f0a7529f3ff8f0.jpg?l=8

תמונות נוספות של צוקי מטאורה

אחד הדברים הכי מדהימים, ושחשבתי שזו הסיבה העיקרית ליפי המקום - זה המנזרים בראש הצוקים. קשה לקלוט איך יד אדם בנתה אותם ולא בעידן המודרני. כל יום מנזר אחד סגור למבקרים, יום אחד בשבוע כולם פתוחים. ביום בו הגענו הגענו אכן כולם היו פתוחים, אלא שמצאנו שאנחנו מתלהבים יותר מהנוף בחוץ מאשר מפנים המנזרים. נכנסנו לאחד מהם והוא לא הרשים במיוחד. למרגלות אחר ראינו איך משפצים אותו והבנו את הטכניקה - עם גלגלת וחבל מושכים את חומרי הבניה למעלה (בתמונה).

dc1b9bb10df9b5c8d2261884ba7e2415.jpg?l=8

העליה היא במדרגות די נוחות לטיפוס (בתמונה) עם ספסלים למנוחה בדרך. דמי כניסה זולים במיוחד - 3 יורו כרטיס. מנזר אחד נמצא בגובה הכביש כך שאין צורך בכלל לטפס.

0ef688e56b35918073597e4af6da6397.jpg?l=8

במנזרים עצמם נדרש לבוש צנוע, יש במקום צעיפים וסוג של חצאית לשימוש של מי שלא לבושים בהתאם.

בדיעבד: כדי לטייל גם טיולים רגליים ובטרקים במקום, רצוי לישון בקירבת מקום.

רוב המטיילים לנים בקלמבקה - העיירה הכי קרובה, אלא שהיא לא נראתה לנו נעימה. לעומת זאת קסטרקי - הוא כפר מתוק ונעים מלא במסעדות ובתי קפה.

יצאנו מאזור המטאורה בשעות אחר הצהריים המאוחרות והעננים מורידי הגשם בדיוק נכנסו לאזור. שמחנו שהצליח לנו היום. נראה לי שיום בהיר ושמשי הכרחי כאן לחוויה מלאה.

כפרי זגוריה Zagori

לפי מפת גוגל, הם נמצאים ממש מעבר להר הקרוב למצובו, קילומטרים ספורים. הלקח העיקרי שלמדנו מהיום הראשון בו נסענו לחבל זגוריה - מפות גוגל לא יודעות כלום בעניין הזה, ומספר הקילומטרים ממש לא משנה לזמן ההגעה...

dcf635be97e7763b8a9010eb725dd17c.jpg?l=8

כ-45 כפרים קטנים וקטנים יותר מהווים את השם "כפרי זגוריה", בכולם יחד בערך 5000 תושבים, כך סיפרה לנו המארחת שלנו, דימיטרה. הם "יושבים" על ובצל הרי הפינדוס הנהדרים שבחבל איפירוס.

על מפת התיירות מסומנים בין 6 ל-10 כפרים ובכל אלה מבנה דומה של ככר מרכזית הנתונה תחת צילו של עץ דולב עתיק, שם מתנהלים חיי החברה של הקהילה (בדרך כלל הגברים המבוגרים האוחזים ביד אחת במקל רועים וביד שניה שרשרת חרוזים).

8143488a18863e0deb10678401f54f5b.jpg?l=8

המראה הכללי שלהם מאוד הזכיר לי את הכפרים התלויים של פרובאנס - גם בנוף שלהם ממרחק, אבל גם משהו בבנייה מאבן הצפחה ובגדר שהקיפה אותם וגם עץ הדולב שבמרכז הכפר שמאוד אופייני גם לכפרי פרובאנס.

לעוד תמונות של כפרי זגוריה

סימנו 6 כפרים שאנחנו רוצים לראות. כחובבי כבישים צדדיים, התמסרנו מיד לכביש הפצפון שהתפצל מצד ימין. היופי המהמם שפגשנו כל הדרך הפתיע ולא הצטערנו לרגע שזו ההחלטה שלקחנו, אלא שחלפו יותר משעתיים עד שהגענו לפאתי קיפי (או קיפוי) Kipoi - הכפר הראשון שסימנו על המפה.
זה המקום לציין, שאלמלא למד בנזוגי בע"פ את אותיות הכתב היווני, קרוב לוודאי שלא היינו מגיעים לשום מקום כי רק כך ידענו לזהות את השלטים המעטים, המאוד ישנים שניצבו בצידי הכביש וידענו לאיזה כיוון לפנות בהצטלבויות.

8ab78c10e0db378889e21771a19024b6.jpg?l=6

קיפי היא מה שקרוי במקומות אחרים "כפר תלוי", כלומר בנויה על צלע הר, בין שני נהרות וכמה יובלים המובילים אליהם, ועל כן מרובים הגשרים בסביבתה. הגשרים הם גשרי קשת יפייפים, עשויים אבן צפחה מקומית, שלפני היות הכבישים הקטנים האלה שאנחנו נוסעים עליהם שימשו למעבר בין הכפרים.

1e6d40aeeea5c875cf8c97740511e758.jpg?l=6

יש לציין, שעד המאה התשע עשרה הכפרים האלה היו די מנותקים מהעולם - כלומר, סוסים ושיירות חמורים וודאי הגיעו אל הכפרים, אבל לא באינטנסיביות. עד היום יש כפרים ממש סמוכים זה לזה - האחד על צלע הר זה והשני על צלע ההר שממול ואין דרך כלשהי נראית לעין המחברת בינהם.

על הגשרים הרחבתי כתיבה כאן

היות והדרך היתה איטית, והיות ובחלק מהמקומות אף ירדנו וטיילנו וצילמנו והתפעלנו, הספקנו ביום הזה רק שלושה מהכפרים שסימנו על המפה.

עכשיו העניין הזה של לינה במקום אחד להרבה זמן הופך להיות משמעותי: אנחנו מודעים לזה שיש לנו הרבה זמן ושום דבר לא בוער לנו, אז אין לנו תחושת החמצה בסוף היום אלא רק הנאה ממה שראינו וספגנו. כעבור יומיים אנחנו מחליטים שוב להצפין לכיוון זגוריה, להשלים את מה שלא הספקנו ביום הראשון.

2808c963b7860ffba7206b6d79b82793.jpg?l=6

הפעם אנחנו סוטים לכביש צדדי אחר, למרות שהחלטנו "שהפעם ניסע יותר מהר על הכביש הראשי" - הדרכים האלה יפייפיות, (ראו קטע מהכביש בתמונה למטה) ומזמנות לנו מעבר ליד חוות קטנות, מפגש עם חיות בית גם מהסוג שאנחנו לא רגילים אליו, הכביש מטפס על הרים בסרפנטינות רבות ויורד בצד השני - המראה פשוט קסום. ביום הזה טיילנו בשלושת הכפרים הצפוניים יותר ועד כמה שיכולנו בעמק הויקוס.

עמק הויקוס

כתוב עליו שהוא העמוק ביותר באירופה. הנתון הזה זה לא באמת חשוב כשנמצאים שם. הנירוונה היא אינסופית, היופי לגמרי לא מהעולם הזה וכל מה שרוצים זה רק להבלע בתוך היופי הזה. נכון שראינו חלקים מהעמק גם ביום הנסיעה הראשון, אבל עכשיו בחלק הצפוני - אין לי פשוט מילים לתאר את היופי.

התמונה שצילמתי לאורך - אולי אולי נותנת מושג מה, וראו את הנהר בתחתית.

3bab418dc20c7aa08a5dbcf4f0f178ab.jpg?l=6

לתמונות נוספות של הויקוס והוידיאומטיס

מעבר לנסיעה בכבישים שסיפקה לנו נופים מרהיבים בין היתר גם על הויקוס, בשלוש מקומות תיצפתנו עליו והיה מדהים:

מהכניסה לכפר קפצובו kapesovo

בכפר מונודנדריMonodendri הלכנו בשביל הליכה מאוד נוח עד למנזר, שם יש מרפסת תצפית יפייפיה לעומק, עד הנהר.

ובכפר ויקוס vikos - ממש בכניסה יש חניה קטנה, השארנו את הרכב ובעזרת מקלות הליכה התחלנו לרדת מההר לעבר המנזר שם מובטחת מרפסת תצפית נהדרת. בערך באמצע הדרך, פגשנו ספסל ואם מתקרבים קצת לקצה המראה היה מרהיב. זה גם המקום בו הסתכלנו למעלה, ואמרתי שאין מצב בעולם שאני יורדת עד למטה... יש לציין שאנשים יורדים בשביל הזה עד לנהר ומטיילים בערך 6 שעות לאורכו, ונדמה לי שאצל זיוה קראתי שצריך מכונית שניה להקפצה חזרה לנקודת המוצא.

אנחנו כאמור נהננו מאוד מהאוויר הנפלא, מהוד קדומים של ההרים הנשאים ומהר ג'מילה היפייפה שהוא כמו הר שולחן שעוד נתקרב אליו במסלול.

עוד נקודה מאוד מעניינת - את רוב הצמחיה שפגשנו עד כה הכרתי מהארץ. הרבה פרחי בר יפייפיים וצמחי תבלין שגדלים כאן בשפע. בנקודה הזאת פגשתי לא מעט צמחים בלתי מוכרים.

הדרך מויקוס למיקרו פפיו הכפר הבא Mikro Papigko – (השם הוא כנראה כמו שכתבתי בעברית, כי כך שמעתי מפי יורגוס מארחנו) עוברת דרך נהר הוידיאומטיס למטה. ובנקודה מסויימת אפשר לשכור סירות לרפטינג על הנהר. אנחנו מסתפקים בהתבוננות על אחרים, על המים הכחולים המדהימים וטיול קצר ביער הצמוד.

ab7a6b2648fac67b8d902bbfff09035e.jpg?l=6

הר ג'מילה gamila הוא הר חשוף בצורת שולחן, מזכיר ולא מזכיר את הדולומוטים, הוא הפיסגה של שרשרת הרי .Tymfi הנסיעה לכוון מיקרו פפיו מגלה למעשה את כל צדדיו, ובכפר עצמו אנחנו נחשפים לצד המושלג שלו והוא מאוד יפה!

5f6a19b959cbcb04433994b7591b8555.jpg?l=6

בדיעבד: כשאנחנו קוראים עכשיו, מוצאים שלמרגלות הכפר יש מעיינות מהיפים ביוון. לא ידענו.

ביום השני הזה שלנו, בזגוריה, בעצירה הראשונה שלנו פגשנו טיול ג'יפים של חברת מדרפט.בחורים ובחורות חסונים וחסונות ירדו מהג'יפים, שמעו הסברים וירדו לשבילים. ביום הזה הם ליוו אותנו לכל מקום... כולל למסעדה שבחרנו באקראי. (אבל מסעדות בפרק לחוד). שימח אותי שאנחנו מטיילים בקצב טוב... או, שעכשיו כשאני קוראת את מה שאני כותבת, אני חושבת שאולי בזמן שאנחנו הספקנו להתפעל ולהתענג בנחת ממה שראו עיננו הם הספיקו לגמוע עוד שביל

552f8b9c76c6db28afb50b9ec14b9fcf.jpg?l=6

צומרקה Tzoumerka

אם וכאשר נחזור ליוון, אני ארצה לבלות כאן כמה ימים לפחות.

כשהמזוודות שלנו כבר ארוזות בסלון ערב הנסיעה שלנו, אספתי את המפה שקנינו לטיול (ובסוף לא שימשה אותנו) מהשולחן שם היה מקומה בחודשים האחרונים והעפתי מבט. כלום כמעט לא היה מסומן עליה. אז כיוון שכבר גמרתי לארוז ועוד היה מוקדם ללכת לישון, פתחתי אינטרנט ובחיפוש אקראי הגעתי לצומרקה באתר הזה הגשר שבתמונה שבה את עיניי ורציתי לפגוש אותו פנים אל פנים. לפעמים הסיבות שאנחנו רוצים להגיע למקומות הן נורא טפשיות, לא?

אז, בוקר גשום אחד, חלקנו עם דימיטרה המארחת שלנו כרגיל את אופציות הבילוי לאותו יום, וכמו מנטרה, אמרה לנו שההרים של צומרקה יותר נמוכים משלהם ושם בטח לא ירד גשם. אני לגמרי לא בטוחה שהיא צודקת לגבי גובה ההרים, אבל היא התגלתה כחזאית לא רעה בכלל

9d2f67be9c49e877c604e1acebc0975d.jpg?l=6

נסענו לצומרקה. ההמלצה היתה לנסוע על האוטוסטרדה עד ליונינה ומשם לפנות לשמורת הטבע שמכונה "הגדולה ביותר ביוון" אבל אנחנו לא חשבנו שאנחנו צריכים לחסוך בקילומטרים וישר עלינו על כביש, שעד היות האוטוסטרדה היה הכביש הבינלאומי שחצה את יוון. אבוי לכביש.... מצד אחד מהר מאוד הוא טיפס על ההרים והמראות שנגלו לעיננו היו לא פחות יפות משוויץ - ואין כאן הגזמה בכלל. מצד שני טיב הכבישים היה מזעזע. אחרי כשעה וחצי נסיעה מאוד איטית הגענו לקטע כביש שכנראה הותקף בלילה הקודם ממפולת אבנים ולא היה סיכוי לעבור ביניהם.

שאני אוותר? האכילו אותי בבוקר בפשטידת תרד מדהימה, וזו הסיבה היחידה כנראה שהיה לי כח להזיז את האבנים הגדולות... המשכנו בדרך.

המטרה שלנו בדרך היתה להגיע לפרמנטה Pramanta , הכפר הכי גדול בצומרקה והתכנון היה לחזור אחר כך את כל הדרך הלא קצרה - בחזרה.

העצירה הארוכה הראשונה היתה בכפרFRASTA , מיד אחרי המעבר על גשר הברזל, דומה מאוד לגשר אריק בצפון, מעל נהר ארכטוס. החננו את המכונית בכוונה לרדת לצפות בגשר היפייפה הזה שבגללו באנו לכאן מלכתחילה - מסתבר שהוא התמוטט לפני שנים לא רבות ואומרים שזה בגלל עייפות החומר.

את שביל הטיול לאורך הנהר סגרו ושמו שלט "מסוכן", כך שיכולנו רק לצפות מרחוק. מכאן לוקחים סירות ראפטינג כשהנהר מלא. כאן גם יש תחנת דלק, אחת הבודדות.

עד כאן הדרך היתה יותר ממרהיבה, אני ממליצה לטייל עם האיש הצהוב על מפת גוגל כדי לראות ולו קצת מהיופי הזה, שהתמונות באמת באמת לא מעבירות.

79c07fa137d3fdc764af7179ebdbcb1c.jpg?l=6

לפרמנטה עץ הדולב היפה ביותר שראינו עד כה, גדול עם ענפים עבותים שמצלים על ככר מאוד גדולה, מלאה בכסאות בתי הקפה שמסביב ורובן הגדול ריק בעונה זו.

מראה פסגות ההרים המושלגים ניבט מכל כיוון, וממש במרכז כנסיה אופיינית לכל הכפרים שראינו עד כה, אלא שזו הראשונה שלא חל עליה איסור צילום, אז לפחות נשארה לי מזכרת.

למטה, מרחוק שאון מי הנחל הזורמים קוראים לי אבל אני לא מוצאת נקודה בה אפשר לרדת אליו. ניגשתי לשני גברים בכיכר ובסימני ידיים שאלתי מאיפה יורדים? הם לא הבינו וקראו לנערה צעירה שתתרגם. היא אמרה ש"הזקנים" (הם ממש לא היו זקנים...) אמרו שהמדרגות מאחורי המסעדה ההיא (הצביעה עליה) אבל זה מסוכן לרדת ואיש לא יורד לנחל.... נשמע לי מוזר אבל גם מספיק מפחיד כדי לא לבדוק אותה...

זה היה הסימן עבורנו לארוחת צהריים על אף שהיה מוקדם, נכנסנו לאחת המסעדות המצועצעות שבככר, בעיקר בגלל הנוף הניבט ממנה וזו היתה שגיאה גדולה...

קודם כל, כל מה שהבנו מהתפריט וביקשנו "נגמר" הם אמרו לנו - היה מאוד מוקדם להזכירכם, מי גמר? כשהחלטנו כבר על מנה שיש להם, הם נעלמו במטבח וחזרו רק כעבור שעה (!) ואנחנו עוד חישבנו את זמן החזרה בדרך היפה אך הארוכה...

כשעיינו בתפריט, ראינו תמונת מנזר תלוי מדהים ביופיו, שאלנו את המלצר איפה זה והוא הצביע על כיוון כללי צפון ואמר משהו שנשמע כמו "זה כאן". בתום הארוחה, היחידה בכל החופשה הזו שלא היתה טעימה, יצאנו ליהנות עוד קצת מהכפר החמוד, מהורוד של כליל החורש שהיה בכל הרחובות וכשהחלטנו שמספיק לנו, תהינו איפה הכביש הזה שהמלצר הורה לנו עליו ושאלנו אשה נחמדה שישבה להשתזף בשמש. בינגו! מסתבר שהאשה הנחמדה עובדת בלשכת התיירות של הכפר. לא היינו מנחשים לעולם שזו לשכת התיירות כי לא היה עליה סימן ה-i הרגיל או שם באנגלית

bead42448f8f7993ac3905b7c77920fb.jpg?l=6

האשה שמחה מאוד שמישהו שואל אותה משהו והיא נתנה לנו הסבר ארוך מאוד בן כחצי שעה (יקרה, בנוסף על השעה המיותרת במסעדה...) היא הסבירה לנו באנגלית מעולה מול מפה גדולה שתלויה על הקיר מה הם אתרי החמד של שמורת הטבע צומרקה - גורג' צר מאוד שבסופו מפל יפייפה, מעיינות שיש אליהם מסלולי הליכה מוצלים ולא קשים, כפרים יפייפיים - עשינו מהר חשבון שאנחנו צריכים בערך כמה ימים של לינה במקום....

ובקשר למזר שביקשנו לראות - סעו לכיוון קלריטה היא אמרה, ממש לפני המנזר תראו בית קפה, תבקשו מהם את המפתח כי המנזר סגור ומשם, היא אמרה יש כביש שמוביל למצובו, אבל לא בטוח שהוא פתוח העונה זו.

היא ביקשה שנכתוב לה משהו בספר האורחים, ראינו שהיו כאן ישראלים לפנינו שכתבו לה משהו - תרגמנו לה והיא שמחה ("קיבלתי יותר ממה שביקשתי") גם אנחנו הודינו לה מאוד ויצאנו לדרך.
בהצטלבות בה הורתה לנו אשת המודיעין לנסוע צפונה, קצת התבלבלנו חזרנו על עקבותינו ואז הבנו למה התבלבלנו:
הכביש עליו היינו אמורים לנסוע דמה יותר לשביל עיזים משופר מאשר לכביש. עיזים וחזירים אכן ליוו אותנו כל הדרך. בהצטלבות הבאה אפילו היה כתוב שעד לקלריטה יש 7 ק"מ. שבעה קילומטרים זה כלום וזה ממש כאן, נכון?
אלא שלא. הדרך הזו ארכה קרוב לשעה נסיעה - מצד אחד תהום מצד שני מפולת אבנים ולעיתים אף נגמר האספלט.

בדיעבד: לטיול כזה היה צריך לשכור ג'יפ!

לאחר הנסיעה הארוכה הזו הגענו להצטלבות נוספת ובה שלט מהוה שאומר שעד לקלריטה נותרו עוד.... 8 ק"מ!

871f793ca04b011e850feaf3ed1670b8.jpg?l=6

נכון, לא טעינו. נסענו כשעה את כל שבעת הקילומטרים רק כדי להבין שעד כה זו היתה רק הריבית... אם מישהו רוצה להסביר מהו דיסונאנס קוגניטיבי - זהו המקרה! לנסוע אחורה בשביל העיזים? לנסוע עוד שעה עד למנזר הזה שרק בגלל התמונה שראינו? כאן גם הזמן לציין שכל הדרך הזה לא ראינו ולו נפש חיה אחת אם אנחנו לא מחשיבים את חיות המשק שממש טיילו על הכביש...

אז ברוח ספורטיבית החלטנו להמשיך. הדרך הובילה אותנו בכמה סרפנטינות במעלה ההר - עדיין רוחב הכביש וטיבו כשביל עיזים ואחרי שני עיקולים אנחנו רואים בית שראה ימים טובים יותר ומיד הסקנו שזהו בית הקפה ממנו צריך לבקש את המפתח. למזלנו היתה שם בחורה צעירה שידעה שתי מילים באנגלית, אמרה שבערך בעוד חצי קילומטר (אבל היה כתוב 8....) נראה את המנזר ואז צריך לטפס למעלה. סיננתי בעברית שאני לא מטפסת לשום מקום ואין צורך במפתח, אסתפק בצילום ככל שירשה לי הזום שלי.

המנזר - קיפינה - בנוי במערה טבעית (כנראה) בסלע. איש לא מאייש אותו היום. אי אפשר להתרחק כדי לצלם כי מתחתיו שביל די קטן ומעברו תהום.

91a63b9868ad31bc5a9b2bf92188f157.jpg?l=6

היתה לנו תחושת סיפוק שהגענו, אבל עכשיו צריך להתחיל לצאת לדרך חזרה. השעה ארבע אחר הצהריים ואין לנו שום רצון להתקע בכבישים האלה בחשכה. כשחזרנו ל"בית הקפה" רצינו לשאול אם הכביש למצובו פתוח, אבל שפת הידיים לא עזרה כאן, כל מה שהאשה הנחמדה אמרה כל הזמן - מצובו - יד ימין - בשפת הסימנים כמובן.

אז נסענו לצד ימין. הכביש טיפס במעלה ההר, שוב בסרפנטינות רבות, חלק מהכביש היה שוב ללא אספלט ואין לנו שום מושג אם אנחנו בדרך הנכונה ואם לא נפגוש בחסימה בשלב מסויים. אך הנוף המרהיב פיצה על כל תחושה אחרת. שוב - אין לי מספיק מילים, ודאי לא תמונות כדי לתאר את היופי הפראי. בנוסף, בכל פינה ועיקול פלגי מים קטנים מהפשרת השלגים. פשוט חלום!

השעה כבר חמש וחצי ואנחנו לא רואים מוצא, זולת בתי כפר על ההר הרחוק. אנחנו די שותקים אחד לשני, צריך ריכוז די גבוה בכבישים האלה. יותר מאוחר, נספר אחד לשניה איך תכננו שאת הלילה הזה נבלה בכפר שאנחנו רואים ממול... ככל שהכפר מתקרב, הכביש הופך לסביר יותר וזה מעודד, ואז אחרי עיקול נוסף - את אשר יגורנו בא לנו - חסימה.

הסתכלנו אחד על השניה, סובבנו את ההגה חזרה וירדנו את הסרפנטינות שעלינו קודם ואז באחד הצמתים בהם פנינו לכיוון הכפר שראינו מרחוק, פינו לכיוון השני ועד מהרה מצאנו את הדרך שהובילה למצובו.

ונחשו מה? זוכרים את הכביש עם האבנים שפיניתי בכוחותי הדלים??? אז הימרנו אם פינו אותם כבר לגמרי, ואמרנו בביטחה שלא יכול להיות אחרת... אבל מה? הם עמדו בדיוק באותו מקום שאני הנחתי אותם, ועתה כבר ערב.... אף אחד לא הודיע לרשויות???

לסיכום היום הזה: אחד היפים בטיול, אחד המפחידים ביותר, ואין לי שום ספק שיהיה טיול בעתיד שנחזור לאזור הזה של שמורת הטבע צומרקה.

410b3aa71d9672d1d89d8c1ff016534a.jpg?l=6

כבישי איפירוס כפי שאנחנו חווינו אותם

כל פעם שסיפרנו למארחים שלנו על חוויות אותו היום על הכבישים, הם הרגיעו אותנו שעד אמצע מאי הכל יתוקן. אני הייתי מאוד מסופקת לגבי הבשורות האלה.

הטיול שלנו נערך בשבוע האחרון של חודש אפריל. רוב הימים מזג האוויר היה חמים, הגשם שפגש אותנו היה קליל ויום שלג אחד יתן הנחה למי שאמורים לתחזק את הכבישים.

אתחיל באוטוסטרדה – נסענו מסלוניקי ועד יואנינה בקטעים. חלק מהדרך מהירות הנסיעה המותרת היא 130, רוב הדרך בין 60 ל-80 קמ"ש. הכביש בד"כ טוב, שילוט גם באנגלית. בכל הדרך הארוכה שציינתי פגשנו אזור נוחות אחד (מסעדה, תחנת דלק וכו') בכל כיוון, ספרתי בערך 3 אזורי מנוחה בכל כיוון (השתמשתי בכולם בהלוך).

הנסיעה על האוטוסטרדה עולה 2.40 יורו לכל מקטע, בסה"כ שילמנו 3 פעמים (לכל כיוון). הקטע שבין מצובו ליואנינה – חינם אך תחנה לגביית המס נבנית כרגע.

כבישים אחרים: אין קשר בין סימונם על המפה ככבישים טובים לבין סימונם ככבישים קטנים מאוד. כשמגיעים לכביש עצמו מגלים מה טיבו ומה רוחבו. לפעמים כביש המסומן כבינוני בגודלו התגלה בגודל שביל עיזים.

המושג "זמן אספלט" מאוד מקובל כאן בפורום, אבל אני רוצה להציע פרוש נוסף. למי שהליכה מרובה קשה לו, נסיעה ברכב מקלה מאוד ומאפשרת לראות יותר. זו הסיבה שאנחנו תמיד נעדיף כבישים צדדיים על כבישים ראשיים כי אז הנופים יפים ואפשר לעצור במקומות שמוצאים חן. בטיול הזה נסענו רוב הפעמים לבד לגמרי על הכביש. זה איפשר מצד אחד עצירות ככל שחפצנו אך די מפחיד לחשוב מה היה קורה אילו קרה לנו משהו בדרך. גם כאן פנינו לאלו הקטנים, לעיתים קרובות מבלי לדעת לאיזו הרפתקאה אנחנו נכנסים. הכבישים הצדדיים האלה זימנו לנו נופים נפלאים, פראיים ומצד שני, הם היו קשים, לעתים בלתי עבירים – סכנת התדרדרות של אבנים קיימת תמיד וחלק גדול מאוד מהכבישים היו מכוסים אבנים שהתדרדרו מההרים הסמוכים. רובם היו קטנים (אם אחת כזו נופלת על גג המכונית בזמן אמת – זה לא פשוט) והיה צריך לתמרן בינהן. פעם אחת נאלצנו לעצור ולפנות במו ידינו אבנים - ממש ממש גדולות.

542e30415bfb485dc1124b0ec28f4c24.jpg?l=6

בכבישים רבים ראינו שוליים שבורים, כאלו שקרסו לתוך עצמם, חלקם תוקנו וחלקם לא. צריך רק להזכיר שמעבר לשבר הזה תהום. בכבישים רבים היו בורות באספלט ולא תמיד היה מקום לתמרן סביב הבור. חלק מהכבישים היו חפים מכל אספלט, שבילי אבנים שבמזל יצאנו מהם ללא תקר.

שילוט: באוטוסטרדה ובכבישים היותר גדולים (ליד יואנינה למשל וליד מצובו) יש שילוט בשני דיאלקטים של יוונית וגם באנגלית, בכבישים הקטנים אך ורק ביוונית לפעמים הם מרוססים גרפיטי ולפעמים מהוהים מזוקן.

ג'י פי אס: הורדנו לטלפון את התוכנה HERE, שמתפקדת כמו ווייז ללא צורך בחיבור לאינטרנט. הבעיה היתה להשתמש בה במקומות שהגענו אליהם באופן ספונטני ולא ידענו מה האיות הנכון של הכפר הקרוב, כך שהשתמשנו רק במקומות שידענו לאיית אותם - והתוכנה היתה מצויינת!

הכבישים שבתמונות למטה הם הכבישים היותר טובים.…

והנה מעט פרחים מהרי איפירוס

כלבים - תופעה עצובה

אבל גם מפחידה מאוד. מירה נגעה בנקודה בסיפור הטיול שלה. אבל מהסיפור שלה למדתי על טוב ליבם של האנשים הדואגים לכלבים עזובים.

55ae4d7023cb007d114b287519d8c029.jpg?l=6

שני סוגי כלבים פגשנו והרבה:

כלבי רועים - ששומרים על העדר שלהם, וכשמכונית עוברת בכביש (אנחנו, לבד על הכביש, זוכרים?) הם מתנפלים עליה בנביחות ומניחים לנו ברגע שהתרחקנו. הכלבים האלה בד"כ יחידים.

כלבים עזובים, או משוטטים. אלה נראים מסכנים נורא. למה עזובים? כי חלקם הגדול עדיין עם קולר על צאוורם, חלקם לא, כנראה שכבר נולדו בטבע. הם מסתובבים בד"כ בלהקות, אורבים למכונית המתקרבת וקופצים לעברה קפיצת התאבדות לקול נביחות הלהקה. אני משערת שהם רעבים, או שפלשנו לטריטוריה שלהם... זה מאוד מאוד מפחיד!

במקום אחד ראינו מכונית עם לוגו של מלון מפורסם, עוצר ליד להקה כזו ומאכיל אותם. כמי שאוהבת כלבים, זה היה מראה מאוד עצוב.

עצי הדולב

האמת היא שאני יודעת את שמם רק בגלל שהם מוזכרים בכל הסיפורים ובכל אתרי התיירות, אבל את מראם המיוחד - יודעת לזהות.

בטיילנו בארץ, אנחנו נזכרים בערגה בעצי הדולב המצלים שפגשנו בטיול ביוון - איך יודעים אנשי התרבויות הים-תיכוניות לעצב לעצמם סביבה שתאפשר חיים נעימים ונוחים (גם באיטליה, בדרום צרפת ובברצלונה - ואני מניחה שבעוד מקומות שטרם ביקרנו בהם) - עץ הדולב הוא אחד מהם.

00d53d5dd11291fe26f6d8445a289ee4.jpg?l=6

זהו עץ רחב גזע ובעל ענפים חזקים רחבי ידיים מושטים למרחוק, בעלי עלים צפופים המצלים על כל היושבים תחתם. הם נמצאים בכל מקום, ליד הנחלים ובעמקים, צומחים פרא, אבל גם בכל מרכז כפר נטוע לפחות אחד כזה עתיק, ותחתיו מתנהלים כל חיי הקהילה של הכפר - שם מתרכזים זקני הכפר שיש להם כל כך הרבה נושאים לדבר עליהם, ובכפרים היותר תיירותיים מציבים תחתיו את שולחנות האוכל של המסעדות ובתי הקפה. המראה - פשוט מקסים!!!!

עץ הדולב שעומד במרכז הכפר פרמנטה הוכתר על ידנו כעץ היפה והמרשים ביותר!

לתמונות נוספות של הדולב

אוכל ומסעדות

התמונה הראשונה ששיתפתי בפייסבוק שלי בזמן אמת היתה של צלחת העגבניות והמלפפונים מארוחת הבוקר הראשונה. שאלו אותי אם בשביל זה שלחו אותי ליוון

401053bda9af4bfa8513c4830b901f17.jpg?l=6

אז תקשיבו - אין לכם מושג איזו הנאה הפקתי מעגבניה ומלפפון! הטעם שלהם כל כך לא דומה למה שאנחנו אוכלים כאן! אני יודעת שאני חוזרת על עצמי... אותה התלהבות נרשמה בטיול ברומניה... כנראה שגידולי גינה טעמם אמיתי ושונה לגמרי מטעם הפלסטיק שלנו

כל ארוחה כאן נפתחת בכוס מים זכים ובברכת יאסס!

אותה התלהבות כמובן מהיוגורט הביתי שדומה בטעמו ובמרקמו יותר ללבנה שלנו שנקנית במחלבות קטנות, הדבש - טעמו עמוק ולא מתוק כל כך כמו שאנחנו רגילים כאן והשילוב של שניהם לגמרי אלוהי... הוא אגב מוגש כקינוח במסעדות.

91de3727c0ceb9eea84c65084188ac91.jpg?l=6

מנת הדגל כמעט בכל המסעדות בהן ישבנו - מרק עז.

אינני יודעת מדוע לא אוכלים בארץ עז והרי היא חיה כשרה, טעמה דומה לטעם כבש אך הרבה יותר מעודן. המרק הזה התגלה כמעדן, לא פחות!.

כיוון שאכלנו כמה פעמים, יכולנו לדרג, והמרק הטעים ביותר אכלנו במסעדה בשם to tsaki - מסעדה פשוטה שמגישה אוכל פשוט וטעים.

מנות עיקריות

בכל המסעדות הוגשו לנו התפריטים הרגילים שלהם, כשיש מחירים רק ליד שתים שלוש מנות, באחת מהמסעדות המופלאות של מצובו, הסביר לנו המלצר שאלה המנות ש"מחוץ לעונה" כשהעונה תתחיל הם יבשלו את כל המנות (גם זה מסימני המצב הכלכלי - משתדלים לצמצמם הפסדים)

סופלקי - בשר הגריל שלהם מוגש כמעט בכל מסעדה. הוא עשוי חלקי בשר שונים, מכל מיני חיות. השיפודים מסתובבים מעל גחלים הרבה שעות, מרוחקים מהם בדומה לאסאדו (אסאדו - צולים חלקי בשר גדולים, כאן חלקים קטנים) במצובו ראינו שאחד השיפודים כרוך מעיים צפופים. לא ניסינו. מיותר לציין שהבשר עשוי היטב כמו שהישראלים אוהבים.

65d7c9924972fd1d8b95955015dc4a2d.jpg?l=6

את המנה הטעימה ביותר אכלנו תחת עץ הדולב של הכפר מונודרי בזגוריה - היתה כולה נתחי חזיר והטעם מאוד הזכיר את החזירון הנצלה במשך 24 שעות בארצות דוברי גרמנית (שווינהקסל) היה מעדן!

אני אציין גם כאן, שבגלל שהימים הם ימי הלנט, הוצעו לנו תמיד מנות צמחוניות תחילה, אך כשסרבנו בנימוס הם חייכו והגישו את שביקשנו.

בעניין האוכל - למדנו משהו מעניין.

היוונים כמו כל הבלקן, חיו תחת כיבוש הטורקים במשך מאות שנים. ההשפעה הקולינרית היתה גדולה.

בגלל הכיבוש הזה, היוונים ממש שונאים את הטורקים (יש לזה כנראה סיבות מאוד עמוקות, כדאי לקרוא בספרי ההסטוריה, המארח שלנו טען שהשנאה הזו תצית את המלחמה הבאה) והס מלהזכיר שאנחנו מכירים את המאכלים האלה, את טעמם ושמותיהם, כי השפעתם היתה דומה גם על ארצנו, ולא מעט ממנות הדגל שלהם השתרשו גם אצל הפלשיתינים שאנחנו נוהגים לאכול אצלם, אחרים אנחנו מכירים משוק לוינסקי או מהמסעדות הבולגריות ביפו.

6a1017e85a22c853e346543147595d07.jpg?l=6

את המוסקה שמטיילי הקיץ ימצאו בשפע, חיפשנו בכל מקום ומצאנו רק בסוף הטיול במסעדה הנפלאה במיקרו פפיו - שם גם קיבלנו קינוח נפלא שהזכיר לי יותר את בית אמא "לוקל סוויט" הם קראו לזה, ובעצם קיבלנו ריבת דובדבנים שבושלה שעות רבות אם לא ימים.

מאפה החצילים עם עגבניות מיובשות וזיתיים שחורים הוגש במסעדה אחרת במצובו כמתאבן, בעיניי היה מנה מושלמת!

ואחרון חביב - המתוקים

גם בשטח הזה אני מבינה שהמנעד רחב יותר בעונת התיירות.

050ad44a2a40fdc6edca0bdd8bfbda98.jpg?l=6

אנחנו זכינו לטעום מהמאפים של דימיטרה המארחת שלנו, שגם ניסתה להסביר איך היא מכינה אותם. נורא רציתי לבקש מרשם אבל התאפקתי. יש קירבה משפחתית בין המאפים שלה לבורקסים שאנחנו מכירים בארץ אבל הם שונים - גם מתוקים וגם מלוחים.

לקראת סוף הלנט, הם אפו מן עוגיות ביסקוויט עגולות ומקלות בצק פריך מצופה במיני גרעינים.

ומתוקים של קונדיטוריה - החזירו אותנו אחור לשנות השבעים והשמונים - סברינה בכל מיני צורות, פרופיטרול עם שוקולד עשיר ואיך לא - בקלווה עשירה בדבש מקומי לא מתוק מדי (לא מי סוכר המוכרים לנו היום), עוגה שנראית כמו כנאפה אך איני זוכרת את שמה, וקטאיף מלא אגוזים משובחים ודבש.

החיים טובים, טובים!

לבלוג הצילום שלי "אוספת אוצרות"

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של רבקה.ק.?

הפוסט הבא ›
מינכן
מינכן
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
17-11-2016
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
dont be like a tourist - ברלין #4
don't be like a tourist - ברלין #4
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
27-11-2015
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של רבקה.ק. »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תודה

השב  · 
רבקה קופלר צלמת ומספרת | OSSEFET-OTZAROT | אוספת אוצרות
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

תגובות פייסבוק

הודעות מהפורומים על אפירוס

תמונת המשתמש
היי! רוצה להתייעץ לגבי אפירוס? פשוט שואלים פה והחברים מהפורום ישמחו לענות לך :)
תמונת המשתמש

מאפירוס צפונה לגבול אלבניה

soisot
1
סגור
×