אירלנד - יומן מסע לשבוע

שלושה חברים יצאו לדרך, למחוזות אירלנד. שבעה ימים מול נופים מרהיבים, אנשים מקסימים, מזג אוויר, שגם אם היה אפרורי לעיתים, הפתיע לטובה והרבה חוויות חדשות.
שלומי בן חיל
|
מפה
תמונה ראשית עבור: אירלנד - יומן מסע לשבוע
עמית פלד ©

אני מניח שכל מי שנכנס לכאן לאתר מתכנן לצאת לאירלנד בעתיד הקרוב או הרחוק או לפחות מתלבט לגביה, אז דבר מה לי אליכם. הסירו כל התלבטות וצאו. באמצע ספטמבר יצאנו 3 חברים בני 22 לטיול של שבוע באירלנד ושבועיים בסקוטלנד. לפניכם מסלול הטיול שלנו.

היום הראשון: ההגעה לדבלין

נחתנו בדבלין, עיר הבירה של אירלנד שנימצאת בחוף המזרחי. משדה התעופה לקחנו אוטובוס למרכז העיר והלכנו דבר ראשון להוסטל שלנו, לזרוק את התיקים ולנוח קצת מהטיסה. מכיוון שאין טיסות ישירות לאירלנד (פרט לטיסות הבודדות של ארקיע), היה לנו קונקשן בפריז וכשהגענו לדבלין הסתבר שהתיק שלי לא הגיע, העברתי לחברת התעופה את שם המקום שבו תכננו לישון בשני הלילות שלאחר מכן, והם הביאו לי ערכה שאני אמור להסתדר איתה יום שלם. היא כללה חולצה, כלי גילוח ורחצה. אמנם זה היה מאוד נחמד, אבל לקח לתיק יומיים להגיע במקום יום אחד כפי שהובטח לי.
 
לאחר מנוחה, יצאנו ל- Temple Bar, הרובע של הבילויים בדבלין, שהוא למעשה שני רחובות, שממש לא בעייה למצוא. העיר מלאה בשילוט איך מגיעים לשם. התכנון היה להגיע לפאב עם הופעה אירית חיה, ובסוף מצאנו את עצמנו בפאב עם ארבע או חמש קומות, מגניב לגמרי, עם מוסיקה מצויינת. הייתה שם הופעה של אומן מקומי שניגן סתם שירי רוק מוכרים, היה נחמד, אבל עדיין הרגשנו שאנחנו צריכים לראות הופעה אמיתית.

לתחילת הכתבה

היום השני: ביקור במבשלת הבירה

בבוקר אכלנו את ארוחת הבוקר המטורפת שלהם בהוסטל, הסתובבנו ב- Campbell Street שהוא הרחוב הראשי בדבלין, עברנו ליד ה- Dublin Castle שהיא מדהימה לפי הפליירים שקיבלנו, אבל התשלום בכניסה היה גבוה מאוד והיינו בלוח זמנים צפוף. לכן רק נכנסנו לרחבה, הצטלמנו קצת והמשכנו הלאה. משם המשכנו ל- Christ Church המדהימה, ולו רק בשביל לראות את העוגביסט מנגן על העוגב מוסיקת כנסיות עתיקה. היה שווה להיכנס. חשוב לציין שאם אתם מגיעים לשם, אל תצאו החוצה לפני שתכנסו למרתף איפה שאסור לצלם, יש שם חפצים עתיקים יפהפיים. 

אנחנו באירלנד ולא נשתה גינס? אז למרות שאף אחד מאיתנו לא באמת אוהב את הבירה הזו, הגענו למבשלת הבירה, שילמנו סכום של 14.5 יורו אם אני לא טועה, והתחלנו את הסיבוב. המקום, שמיועד לביקור תיירים, הוא מוזיאון ולא מבשלה. הוא מאוד נחמד אבל מרגישים שזה לא הדבר האמיתי. במקום כרטיס בקופה מקבלים מן חפץ משונה שאני אפילו לא יודע איך לקרוא לו - מעין משקולת נייר בצורת אליפסה עם טיפת גינס בפנים, שמחובר אליה מן וו פלסטיק. בכל קומה במוזיאון יש משהו אחר: ההיסטוריה של משפחת גינס, תהליכי הבישול, החומרים וכו`, ותוך כדי העלייה למעלה שמים לב שעולים בבניין שהוא בצורת פיינט בירה (כוס בירה פופולארית גם בארץ, אבל בנפח גדול יותר של 570 מ"ל). אם תרצו לחסוך בעלויות, תוכלו לקנות בבר שבקומה הלפני אחרונה בירה גינס או איזו שתרצו (יש שם כמה מינים), וזה יהיה בטוח זול יותר מ- 14.5 יורו. בדוק. תוך כדי בין לבין האטרקציות שראינו ישבנו לארוחות צהריים בפארקים שיש שם כל מטר בערך, ובערב חזרנו להוסטל שלנו.

לתחילת הכתבה

היום השלישי: מדבלין לקורק

הגענו למרכז המידע שנמצא ממש צמוד לטמפל בר, ומאוד עזרו לנו שם. שכנעו אותנו לקחת טיול מודרך באוטובוס לגני Powerscourt שמדרום לדבלין. הנסיעה באוטובוס לקחה בסביבות השעתיים, והנהג סיפר לאורך כל הדרך סיפורים על מה שראינו ואפילו שר לנו שירי עם מצחיקים. הוא היה ממש נחמד. גני פאוורסקורט הם גנים שמתפרשים על שטח של כ- 200 דונם, ומספרים שם שרק גנן אחד היה אחראי על העיצוב של כל הגן. הגן מדהים ביופיו, ובאמת מומלץ לנסוע עוד שעתיים לכל כיוון בשבילו. לא לפספס! אפילו מצאנו אי שם בתוך הגנים בית קברות לחיות עם כלבים, חתולים, ואפילו פוני ופרה. 

בדבלין ישנו ב- Portobello Hotel, שנימצא ב- South Richmond Street 33. עלה לנו אם אני לא טועה 25 יורו ללילה, ולמרות שזה היה יחסית יקר זה היה שווה את זה. קבלנו חדר ענק ל- 3 אנשים, ובבוקר הייתה ארוחת בוקר. היה תפריט שממנו בחרנו Full Irish Breakfast,  ואם אתם לא יודעים מה זה אומר, אני אתן לדמיון שלכם להתפרע. צוות המלון היה מאד נחמד וייעץ לנו לאילו מקומות כדאי להגיע.

מדאבלין עלינו על רכבת ונסענו לעיר השנייה בגודלה באירלנד שנימצאת ממערב לדבלין - Cork. התאכסנו ב- Shilla`s Hostel, אכסניה נחמדה אבל מאוד צנועה עם חדרים קטנים בלי שום דבר חוץ ממיטות, ישנו שם שלושה בחדר של ארבעה וישן איתנו עוד בחור איטלקי אחד, שלמזלנו היה שקט וכלל לא הורגש. בערב כרגיל יצאנו לשבת בפאב, עברנו ליד הנהר לי River Lee, שתינו, נהנינו וחזרנו לאכסניה. אם אתם רוצים להגיע לשם, קחו בחשבון שמהרכבת יש עלייה מאוד מאוד תלולה שאורכת בסביבות ה- 20 דקות, וכשאתם עם תיק וציוד כבד זה יכול לא להתאים, אבל מצד שני אם שרדנו את זה, כנראה שזה לא היה כל כך נורא.. 

לתחילת הכתבה

היום הרביעי: מגיעים אל האבן המפורסמת

למחרת, קמנו בבוקר, קנינו סנדוויץ` מפלצתי במקום נחמד ליד התחנה המרכזית של קורק, שעלה 6 יורו, והיה גם ארוחת הצהריים שלנו מרוב שהיה ענק. נסענו באוטובוס ל- Blarney Castle, שהיא מאוד יפה, ומאמינים שמי שעולה לעיירה מעלה ומנשק את האבן שמבקום (Blarney Stone), זוכה בלשון שכנוע. כשהגענו היה תור ארוך מאד וחיכינו כמעט שעה, ובסוף כשהגענו, גילינו שהאבן היא אינה אבן אלא פשוט קיר. הזווית שהיינו צריכים להיות בה כדי לנשק את הקיר (הגענו כבר - אז לא נעשה את השטות הזו?), הייתה מאוד מעניינת (בלשון המעטה). אבל אל דאגה, יש שם איש אחד שהתפקיד שלו זה להחזיק אתכם שלא תיפלו. 

אחרי זה המשכנו קצת להסתובב בגנים שמקיפים את הטירה שגם היו מאוד יפים. לאחר מכן חזרנו לקורק, ומשם נסענו ל- Killarney שמצפון, לצערנו טיילנו שם בפארק הענק והמדהים "Killarney Park" (מתפרש על פני שטח של 102 דונם) רק שעה וקצת, וזאת בגלל אילוצי התחבורה הציבורית באירלנד. היינו צריכים תמיד להתחשב באוטובוסים, דבר שהיה מאוד מציק. בתוך הגן עוצר הנשימה הזה הגענו ל- Ross Castle, טירה יפהפייה שנושקת למים, ומרחוק מזכירה קצת את איליין דונאן (הטירה הסקוטית המדהימה המפורסמת ביותר בעולם). במהלך ההליכה הלכנו בצמוד ל- Lough Leane, שהוא דווקא אגם ולא נהר שצמוד לטירה, ומתחילת המסלול ועד הטירה הלכנו במקביל לנהר ה- Long Range השקט יחסית אבל מאוד הוסיף לאווירה של ההליכה בשבילים. אחרי שסיימנו, נסענו לכיוון צפון מזרח ונשארנו לישון ב- Limerick.  

לתחילת הכתבה

היום החמישי: עיר הסטודנטים גאלווי

לקחנו מונית בבוקר לטירת בונרטי (Bunraty) המבוצרת, שמוקפת בעיר אותנטית מלפני 200 שנה. זה היה מעניין אבל אחרי בערך שעה מיצינו והמשכנו הלאה. לקחנו משם אוטובוס למקום שלדעתי הוא המקום היפה ביותר באירלנד ובוודאי הכי יפה בטיול שלנו: צוקי מוהר המפורסמים (Clifts Of Moher). אני לא חושב שאני יכול לתאר בכתב את המראה של שרשרת הצוקים האדירה הזו. תסתכלו בתמונות ותקבלו פרספקטיבה על המקום. הלכנו שם במסלול ההליכה שנמצא ממש בקצה הצוקים, כאשר באיזורים רבים מאוד המסלול היה ממש קרוב לקצה. לא היה מעקה בטיחות והיו רוחות צד מאוד חזקות. בעיקרון רוב האנשים הולכים במסלול בערך ק"מ-ק"מ וחצי, אבל אנחנו הלכנו כמעט עד סופו, עד הצריח שבסוף, מרחק של כ- 5-6 קילומטר. 

משם המשכנו הלאה לגאלווי (Galway). גאלוויי מוגדרת כעיר סטודנטים (רובה הגדול של האוכלוסייה הם צעירים מאוד). אנחנו ישנו בהוסטל שעומד על הרחוב הראשי בעיר, כך שאחרי שהגענו, יצאנו ישר החוצה לאכול ואפילו הלכנו למועדון מקומי. בעיקרון זו העיר הכי חיה שראינו. שמענו הרבה על דבלין, אבל כנראה שמי שמפאר את שמה של דבלין לא היה מעולם בגאלוויי. זה אמנם חיסרון, במידה מסוימת, אבל עצם העובדה שהיה לנו רעש מהחלון עד 3 בבוקר, אומר משהו על העיר. לא לפספס!

לתחילת הכתבה

היום השישי: מצפינים ללונדונדרי

קמנו, יצאנו לרחוב, ולא הבנו למה העיר מתה. הגענו למרכז המידע ורק אז נפל לנו האסימון שיום שבת. השילוב כנראה של יום שבת עם גשם גרם לאנשים פשוט להישאר בבתים ועד שעזבנו בסביבות 12 בצהריים כמעט לא ראינו אנשים ברחובות. בצהריים עלינו על רכבת ונסענו הרחק הרחק צפונה ללונדונדרי (Londonderry), הידועה יותר בשמה המקורי- דרי (Derry). כשהגענו לדרי עזבנו בעצם את הרפובליקה של אירלנד והגענו לצפון אירלנד - החלק באירלנד שבו עדיין מונהג משטר בריטי. יש להם פאונדים ולא יורו והכבישים מסומנים במיילים ולא בקילומטרים. הגענו להוסטל מפנק שהוא בית פרטי והיה לנו חדר מרווח בלי אנשים זרים, עם טלוויזיה, די.וי. די עם סרטים, אינטרנט בחינם, מקלחות ושירותים צמודים לחדר, ובבוקר כשקמנו פתחנו את המקרר והכנו לעצמו ארוחת בוקר. כל זה בעלות של  14 פאונד. האנשים בדרי הם האנשים הכי חמים שפגשנו. שתי המארחות של ההוסטל, לאחר שהתמקמנו, הזמינו אותנו לבוא איתן ועם שאר האורחים של ההוסטל לפאב וכמובן שהסכמנו. ישבנו שם כמה שעות, היתה אווירה מעולה, ובפעם הראשונה בטיול שמענו להקה שניגנה מוסיקה אירית מסורתית. היה פשוט נפלא.  

לתחילת הכתבה

היום השביעי: יוצאים לקולריין וממשיכים לבלפסט

אחרי הפרידה החמימה מהמארחות, נסענו באוטובוס לעיירה הקטנה והחמודה קולריין ( Colleraine). הסתובבנו קצת ונסענו לעיירה בושמילס (Bushmills). מקום מאוד נחמד, אכלנו שם ארוחת צהריים לא יקרה בכלל והמשכנו לסיור במזקקת הוויסקי של בושמילס. אם אתם מתכננים להגיע לשם - כדאי להגיע שעה או שעה וחצי לפני כי הסיורים שלהם מודרכים ויש מספר מוגבל של אנשים בכל סיור. תגיעו, תירשמו ותקנו כרטיסים ואז תמשיכו להסתובב בעיירה. מה שאהבתי מאוד במזקקה בניגוד למבשלה של גינס זה שהסיור שם הוא ממש בתוך המזקקה ולא במוזיאון לתיירים. עוברים ליד הדודים, מרגישים את החום והריח החזק של הוויסקי המתבשל. חווייה אדירה. מתאימה לפי דעתי גם לא בהכרח לחובבי וויסקי מושבעים. בסוף הסיור מגיעים לבר ומקבלים כוסית של וויסקי איזו שרוצים מתוך החמישה, שישה סוגים שמייצרים במקום. 

אחרי הסיור עלינו על האוטובוס ליעד השני הכי יפה בטיול ה- Giant`s Causeway. אחרי נסיעה של בערך 5 דקות באוטובוס הגענו לשביל מאוד יפה ומסודר שנושק למים. מצד שמאל יש את הים השוצף וקוצף ומצד ימין הרים וגבעות מוריקים יפהפיים. אחרי כ- 20 דקות של הליכה הגענו לשביל. אוח איזה שביל. 37,000 אבנים בצורת משושים שיוצאים מהאדמה, תופעה מטורפת לגמרי. האגדה מספרת שלפני שנים רבות האל המקומי רצה להגיע לאהובתו שהיתה באי קטן צפונית לאירלנד, ולכן בנה את השביל כדי שיוכל להגיע אליה ולממש את אהבתו. השביל אמנם לא מגיע לאי ההוא, ואני לא מכיר אף מדען שיתמוך בזה, אבל זה עדיין סיפור מאוד יפה. אחרי שבילינו שם זמן רב, הסתובבנו, וכשהגענו להתחלה הלכנו קצת בשביל לכיוון מעלה (בהתחלה הלכנו לכיוון מטה בכוונה כדי להגיע לאבנים). טיילנו שם בטיילת, הרגשנו את הרוח הקרה, הוקסמנו, והמשכנו עם האוטובוס הלאה.  

לאחר זמן מה הגענו לבלפסט (Belfast), בירתה הלא רשמית של צפון אירלנד שספגה הרבה מאוד מלחמות וקרבות עקובים מדם במה שהאירים מכנים ה"צרות". אני לא משוכנע שבגלל זה, אבל העיר מתה לגמרי! הגענו אליה ב- 8 בערב ויצאנו מהאכסניה קצת אחרי 9 כי פגשנו שם זוג ישראלים (מה שלא קורה כל יום). רצינו לאכול ארוחת ערב אבל לא מצאנו שום מקום פתוח. כל המקומות היו סגורים. רק אחרי יותר מחצי שעה של חיפושים מצאנו מקום שפתוח עד 11 בלילה, אכלנו שם וחזרנו עייפים אך ממורמרים לאכסנייה. 

למחרת בבוקר נסענו לשדה התעופה של בלפסט, וטסנו לגלזגו (Glasgow) שבסקוטלנד, אבל על זה אכתוב פעם אחרת. מקווה שעזרתי לכם קצת ומקוה שתהנו בטיול. 

לתחילת הכתבה

מידע חשוב

את מקומות הלינה הזמנו כבר מהארץ כי הדבר האחרון שאתם רוצים כשאתם מגיעים למדינה זרה זה לחפש את מרכז המידע (Tourist Information) ולקוות שיהיה לכם חדר באיזושהי אכסנייה, הוסטל או מלון. הזמנת מקומות הלינה מהארץ התאימה כל עוד המסלול לא השתנה, אבל ברגע ששינינו את המסלול היינו צריכים לבטל ולכן הפסדנו את המקדמה ששילמנו מראש (המקדמה בדרך כלל בגובה של 10%). פעם אחת כשביטלנו מאוחר מידי נאלצנו לשלם לצערנו את כל הסכום. הזמנת מקום לינה במרכז המידע מלווה בעמלה של 5 יורו להזמנה בלי קשר למספר האנשים, אבל בהנחה שאתם רוצים להזמין בבת אחת כמה מקומות לינה אתם תשלמו את ה- 5 יורו לפי מספר מקומות הלינה שאתם מזמינים. אז תחשבו טוב טוב לפני, כדי שלא תיאלצו לבטל ולשלם סתם. 

אם אתם יכולים, נסו מלבד הזמנת מקומות לינה, גם לתכנן את הטיול מהארץ. בידקו מה מעניין אתכם, אבל בואו בגישה פתוחה כי בכל עיר מרכזית (הפירוט יבוא בהמשך), יש מרכז מידע שישמח לעזור לכם בנוגע למסלולי טיול באיזור ואטרקציות, ועל זה לא יקחו עמלה. אז מה איכפת לכם? 

ארוחת בוקר בבית קפה עולה 3-7 יורו, ארוחת צהריים במזללה בערך 7 יורו, ובמסעדה בערך 10 יורו, וארוחת ערב במסעדה 8-11 יורו, כמובן, אם אתם רוצים אוכל גורמה, תשלמו גם מחירי גורמה, ככה זה עובד, אין מה לעשות.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×