אלסקה והרי הרוקי - חודש בצפון אמריקה המרהיבה

טיול עצמאי אל אלסקה והרי הרוקי מצריך ארגון והכנה ארוכה. יחד עם זאת, הוא מבטיח חופש פעולה והנאה מוחלטת. אחרי טיסה ארוכה תגיעו אל אגמים שנמצאים בין הרים מושלגים, קרחונים שאפשר לטפס אליהם ואל האפשרות שתמיד קיימת - לפגוש דוב באמצע השביל.
לאה שוייד
|
מפה
תמונה ראשית עבור: אלסקה והרי הרוקי - חודש בצפון אמריקה המרהיבה
Thinkstock Imagebank ©

יתרונותיו של טיול עצמאי בגיל השלישי

למודי נסיון ועתירי חוויות מהטיול הקודם וההרפתקני שלנו לדרום אמריקה, שבנו ושמנו פעמינו למקומות חדשים ומרתקים לא פחות, הפעם בצידו הצפוני של כדור הארץ וליתר דיוק צפון אמריקה, וגם הטיול הזה אכן מאשר שגימלאים יכולים בהחלט. אנחנו, כאמור, גימלאים בני 60+ וגם הפעם נסענו באופן עצמאי, עם זוג גימלאים נוסף, אחי וגיסתי. הטיול העצמאי מאפשר לך לבקר היכן שתרצה, לתכנן את משך הזמן בכל מקום, לפעמים לשנות מסלול תוך כדי, אף אחד לא מחליט בשבילך ואנחנו עדיין בקטע הזה של החופש. ברור לי שבגילנו, מוצ'ילרוס אנחנו כבר לא נהיה, טרקים ארוכים לא נעשה וגם לא נלון באוהל, אבל בטיול בסגנון כזה יש בכל זאת אחוז מסויים של טעם המוצ'ילרוס. יש בו את אלמנט הנדודים וההפתעה, והוא לוקח אותך לזמן מה, אל לוח זמנים שונה ואל עולמות אחרים. ההפתעה שמזמן לנו מקום חדש והסוד של היופי הממתין לנו אי שם ואשר טרם ראינו, קורצים לנו מאד ומרגשים.

מצד שני, אופי של טיול עצמאי מחייב הכנה ולמידה של החומר, שבעיני זהו דווקא חלק מעניין ומרתק ביותר. אני אוהבת ללמוד את המפה, להכיר את הכבישים של ארץ היעד, לקרוא מה יש לראות ולעשות בכל מקום בטרם יוצאים ואחר כך לבנות את המסלול. זה אמנם לוקח זמן, אבל מעניין לי. כשאני מביטה במפה לאחר הטיול, יש לה כבר פנים אחרות, כל יישוב לובש צורה וממשיות, כל שם הוא זיכרונות, צבעים וחוויה.

לתחילת הכתבה

כל ההכנות לקראת הנסיעה

מקורות מידע - לצורך לימוד הנושא קראנו מסלולים של טיולים בחברה הגיאוגרפית ונעזרנו בנסיונם של אחרים מתוך כתבות שפורסמו באתר "למטייל" ובגולשים בו, שהמליצו והציעו את רעיונותיהם והצעותיהם. גם ספרה של נטע דגני, עזר רבות.

מסלול וזמנים - משך הטיול – 29 יום, המועד בשנה – יוני 2009, היעד- אלסקה - 9 ימים, והרי הרוקי - 19 ימים.

טיפים ראשונים

  • הרכב נשכר עוד מהארץ, בממס"י.
  • נרשמנו לחברות ב- AAA. החברות מקנה לך הנחה במחיר הלינה עד10%, במקומות מסוימים.
  • ספר הקופונים – Toursaver - כדאי לבדוק מראש באינטרנט באתר שלהם אם יש מבצעים שאתם מעוניינים בהם. אם התוכניות שלכם אינן תואמות את המבצעים, חבל על הכסף. אנחנו ניצלנו שלושה קופונים וחסכנו הרבה כסף. מחיר הספר היה 100$ +משלוח: www.toursaver.com
  • ספר ה - Milepost - של אלסקה ויוקון - ספר מפות עם מרחקים וסימונים - מועיל מאד. ניתן למצוא אותו באינטרנט – באתר milepost.com. אני הדפסתי מהאינטרנט רק את הדפים הנחוצים, כי הספר עבה מאד וכבד במשקל ומפות ממילא היו לי ולא נזקקתי למפות שבספר.

שתי האופציות למסגרת הטיול - אפשרות אחת היתה לעשות את כל הטיול ברצף, במסלול נסיעה אחד שמתחיל בקלגארי – קנדה, ומסתיים באנקוראז' ואז, כמובן, יש את הקנס על הרכב כשמחזירים אותו בארץ אחרת. גילינו, שבכלל לא ניתן לעבור עם הרכב מקנדה לאלסקה ולהשאירו שם. אפשרות נוספת היתה לפצל את הטיול לשני מוקדים: האחד, הרוקיס והשני, אלסקה ויוקון, שהחיבור ביניהם יהיה טיסת ביניים (נחסוך את הקנס אבל נשלם טיסה). בכל מקום נשכור רכב. האופציה שנבחרה לבסוף היא אופציית המסלול המפוצל. עם רכב צמוד בכל שלב.

לינה - קבענו שאת הלילה הראשון לאחר הטיסה תמיד נזמין מראש וכך גם את הלינה בלילה האחרון, ושתהיה כמה שיותר קרובה לשדה התעופה. סידרנו מראש גם את כל השבתות וחלק ניכר של שאר הימים. הקדשנו לתכנון ולארגון זמן רב, כשישה חודשים מראש. התוכנית היתה מפורטת, כך שידענו כמעט כל יום איפה נהיה ומה התוכנית. הכל הוזמן וסודר דרך האינטרנט או בטלפון. לקחנו איתנו את לוח הזמנים המודפס, עם מספרי הטלפון והכתובות של כל מקום שהוזמן על ידנו (טיסה נופית, מעבורת, שייט, לינה או טיול בשמורה עם חברה כלשהי), שיהיה זמין אם נצטרך לוודא או לשאול וכו' וגם השארנו עותק אצל הילדים, כדי שיוכלו לחפש אותנו אם ירצו. לסיכום: הכל תקתק יפה לפי התוכנית וללא תקלות ממשיות ולהוציא אי אליו מקרים שוליים, הכל היה מוצלח.

הטיסות וחברת תעופה - כל הטיסות נרכשו אצל חברת Air Canada. מסלול הלוך: תל אביב – טורונטו – קלגארי. טיסת ביניים: מקלגרי – וואנקובר – אנקוראז'. מסלול חזרה לארץ: אנקוראז' – ואנקובר – טורונטו – תל אביב (במשך יומיים וחצי). ללא חניית ביניים נוספת באירופה.

כשרות באלסקה ובקנדה - בקלגרי, קנדה, מצאנו סופרמרקט ברחוב 93 ומאפייה של יהודים, שהיה בה גם נקניק גלאט, למי שזה חשוב לו, גם היא ברחוב 93 בהמשך הכביש. באנקוראז' - אלסקה, גם מצאנו סופרמרקט כזה בכתובת הבאה:  Old Seward Hwy. המבנה גדול ויש לו שער כניסה שכתוב עליו: University center 3801. שם החנות:  Natural Pantry (הכניסה לחנות באגף השמאלי של המבנה). יש בה מדור מיוחד ל - Kosher Food. יש לפעמים לחם שהוא כשר אך חלבי, וכדאי לשאול או להסתכל על הרשימה של החומרים. לפעמים מצויין שהלחם הוא פרווה (Parve) וזה פותר את הבעיות. סימני כשרות של אותיות אפשר למצוא באינטרנט, לצלם ולקחת. האתר : www.kosher-directory.com . אפשר גם לחפש בגוגל Kosher Symbols.

לתחילת הכתבה

נוחתים בקלגרי וממשיכים לעיירה קנמור

מועד הטיסה היה ביום שני בשעה 00:20 ולמרות שטסנו כ- 15 שעות והמתנו בשדה התעופה, הגענו לקלגרי ביום שני בבוקר ב - 10:30. עוד באותו יום היה עלינו להגיע אל העיירה קנמור (Canmoor), במרחק של כ- 150 ק"מ. לא נורא, למרות שאנחנו עייפים. בקלגרי קנינו מצרכים בסיסיים, ירקות ופירות והצטיידנו בשביל כמה ימים. שכרנו מראש בקנמור יחידת שני חדרים לשני לילות במוטל Canmoor - Rocky Mountain Ski, שהיה מוצלח מאד. מכיוון שאיננו משתמשים בכלים של המוטל, יש איתנו כלי אוכל משלנו - סיר קטן, צלחות, קרש חיתוך קטן ווקומקום חשמל, שמתאים ל- 110 V, שיתאים לארה"ב. אתר המוטל: www.rockyski.ca/home.html

הרוקיס הוא איזור מטוייל מאד. יש בו כבישים טובים ומקומות לינה משובחים. ידענו, באופן כללי, מה יש לראות והמודיעין המקומי הנמצא בכניסה לקנמור עזר לנו מאד לתכנן. ברוב המקומות מסומן המודיעין בסימן שאלה. קיבלנו הסברים, עלונים והמלצות על מה ניתן לעשות ולראות באיזור, הרבה יותר ממה שהזמן שלנו יתיר. טיפ: כדאי לקנות פעם אחת, כרטיס כניסה עונתי שטוב לכל הפארקים. ביקרנו בשלושה פארקים - בבאנף, ביוהו ובג'ספר.

לתחילת הכתבה

מסלול הליכה בקניון ג'ונסטון ויופי קלאסי באגם לואיז

עד באנף נסענו על כביש מספר 1. אין הרבה מה להרחיב את הדיבור על הנוף, הוא פשוט נהדר: שרשראות ההרים, האגמים, היערות, הכל. פשוט לנשום עמוק את כל היופי הזה. קצת אחרי באנף, ירדנו מכביש מספר 1 ונכנסנו לדרך הנופית A1, שהיא צרה יותר, אבל עוברת בתוך הנופים ולא על האוטוסטרדה ומגיעה עד אגם לואיז (Lake luise). צפונית לבאנף, על כביש A1, נכנסנו למסלול הליכה בקניון ג'ונסטון (Johnston Canyon), כשלוש שעות הלוך וחזור. חובה לקחת מים וגם פרי – מומלץ. מומלץ להתלבש בשיטת הבצל, כדי שאפשר יהיה להתקלף אם יהיה חם, ולקחת גם כובע ווזלין לשפתיים. זו דרך העולה בהר, במעלה מתון וכל אדם בריא, בכל גיל, יכול לעשות זאת די בקלות, רק לא למהר. שני המפלים הם היעד של המסלול, המפל הקטן התחתון והמפל העליון, שהוא גבוה ומרשים יותר. למרות שהיעד הוא להגיע למפלים, נראה לי שהדרך עצמה היא דווקא העניין העיקרי ואילו המפלים הם בונוס קטן, נחמדים אבל לא אטרקציה ממשית. לא הייתי מוותרת על המסלול הזה. 

היעד הבא הוא אגם לואיז. פשוט יופי! מה עוד אפשר לומר על מקום שהוא יפה באופן קלאסי? יהיו אולי מי שיגידו, שזה מסחרי או סתם נוף שמאלצי וקיטשי וכבר ראינו אגמים יפים וכו'. אולי הכל נכון, ועדיין, המקום פשוט יפהפה. קומפוזיציה מושלמת של הרים מושלגים ואגם כחול, שמים ועצים והשמש, שממש לכבודנו צובעת את המקום, כפי שרק היא יודעת ומתיזה אלפי נקודות אור המרצדות על פני המים. פסטורליה מופלאה במיטבה. אפילו המלון התקוע שם נראה כמו ארמון מהאגדות ולא שובר את היופי הזה ואנחנו משננים שוב ושוב, איזה יופי! כמו בתפילה. צעדנו מעט סביב האגם, כל כך יפה שקשה להיפרד. לקחנו תמונה בכל זוית אפשרית ועוד פעם עד שנדמה שאזלו הזויות וחזרנו שוב למקום ההתחלה. למחרת עלינו על הגונדולה, הרכבל, שעולה די גבוה לתצפית על אגם לואיז. גם מכאן הנוף נהדר. 

לתחילת הכתבה

הגשר הטבעי בפילד ואגמי מראה בין ההרים

כשהגענו לפילד/ פארק יוהו (250 נפש) כבר היתה שעת אחר הצהריים. קודם נכנסנו אל משרד המידע לתיירים כדי לסדר לנו לינה ומיד יצאנו לראות מה יש בסביבה. המקום הראשון, הגשר הטבעי - Natural Bride, הוא לא אתר גדול בשטחו, אבל הוא יצירת טבע פראית, שנמצאת ממש על הדרך. יוצאים מהעיירה פילד לכיוון העיירה גולדן, במרחק של 3.5 ק”מ מפילד. יש שילוט טוב. המים שזורמים בעוצמה בנתיבם הרחב והמתפתל, מפלסים דרך בשכבת סלע. במשך השנים, בשל העוצמה הבלתי פוסקת של זרימת המים, הסלע נשחק ונפרץ בו גשר טבעי. אולי שמו של הנהר מסביר את התופעה - Kicking Horse River - עם שם כל כך פראי כמו "הסוס הבועט", התופעה מובנת יותר. המשכנו בכביש היורד לשומקום, אותו כביש במרחק של עוד 11 ק”מ בלבד ומצאנו בסופו את אגם אמרלד (Emerald lake), עוד אגם שנח בין הרים גבוהים עם פסגות מושלגות ועצים גבוהים מסביב ושקט, בעיקר שקט. כמה רומנטי ואיזו שלווה וכל זה ב- 15 דקות נסיעה מפילד. למחרת המשכנו צפונה, על כביש אורך שמספרו 93. עוד יום ארוך לפנינו, צריך להגיע עד ג'ספר ובדרך יש כמה דברים לראות. מצויידים במפת האיזור, בה מסומנים כל האתרים, וסימון ההמלצות של הגברת מן האינפורמיישן, יצאנו לדרכנו. 

בזוית העין, תוך כדי נסיעה מהירה, קלטנו את התמונה - אגם שמימיו שקטים לגמרי ופניו חלקים כמראה, ובתוכו משתקפים כל ההרים שמסביב והשמים הכחולים. מקסים. הכל כאן עניין של מזל על איזה מזג אויר נפלת, כי בשבוע שלאחר מכן, בדרכנו חזרה, עברנו באותו כביש ליד אותו אגם. רוח קלה נשבה על פני המים וגלים קטנטנים נעו על פניו, כל אפקט ההשתקפות נעלם והיה כלא היה. המשכנו לנסוע צפונה ופתאום מרחוק, ראינו אנשים ומכוניות חונות בשולי הדרך. כבר ידענו שאנשים בשולי הדרך זה סימן שיש משהו לראות ועצרנו גם כן ואמנם, דוב שחור עמד שם, כשלושה מטרים מהכביש, אדיש לכל הסובב אותו. הוא עמד ונבר בשורשי העצים. המצלמות תקתקו ללא הרף. הוא מצידו העיף מבט מידי פעם, אבל לא טרח להתייחס בשום צורה, כאילו אומר "אני לא מפריע לכם ואתם אל תפריעו לי". אולי זה אותו הדוב, שכולם מספרים שפגשו על הדרך ואולי זה נכדו ואנחנו, שמחה גדולה נפלה עלינו. סוף סוף דוב!

לתחילת הכתבה

צעידה על קרחון, העיירה ג'ספר וסביבותיה ומפגש מפתיע

המשכנו אל אתר הקרחונים קולומביה - Ice Field  - האתר מסודר ומאורגן טיפ טופ ויש בו מרכז מבקרים גדול, שממנו יוצאים אל קרחון אטבסקה באוטובוסים מיוחדים. למרות שהכל היה בסדר - האוטובוסים המיוחדים והקרחון עצמו שעליו דרכנו - כשחזרנו, חשבנו שזה היה מיותר. ללכת על הקרחון היה כמו לדרוך על סתם שלג, רק שזה קרחון. כל הסיפור הזה נמשך כשעה ולמרות מה שכתבתי קודם, אני שמחה שעלינו ולו רק כדי להסיר ספק, שלא נחשוב אחר כך שהחמצנו משהו גדול. בהמשך הדרך היו עוד שני מפלים, מפל סאנוואפטה (Sunwapta Falls) ומפל אטבסקה (Athabasca Falls), שגם אליהם נכנסנו. שוב הסיפור על עוצמת המים ויצירתם של נקיקים עמוקים בסלע. מומלץ לרדת אל שניהם מהכביש ולראות מקרוב. חגיגה של מים, פשוט יפה. בג'ספר התמקמנו ב"בייקרס שאלטס"  (Becker's Chalets) לשלושה לילות, מחמישי עד שבת. האתר כולו מקסים - בקתות עץ יפות בגדלים שונים, ממש כפר קטן או מעין קיבוץ, השוכן על גדת נהר אטבסקה הנהדר (ותודה למוני, מנהל פורום צפון אמריקה באתר "למטייל", על שהביא לידיעתנו את המקום המקסים הזה).

קניון מאלין - בבוקר יום שישי יצאנו למסלול הליכה בקניון מאלין (Malign). מומלץ מאד. ההליכה הנינוחה נמשכה כשלוש שעות. המקום קרוב לעיירה, אולי 20 דקות נסיעה ואולי פחות. השארנו את הרכב בחניון. קצת טפטף בתחילה ולמעלה נשבה רוח. מאוחר יותר השתנה מזג האויר לטובה. כבר בתחילת המסלול, עוברים מעל גשר, שמתחתיו פעור הבקע שיצרו המים. עומק החריץ שחרצו המים מגיע ל- 51 מטרים, הרוחב לא גדול, אולי 10 – 15 מטרים. הדרך הולכת במורד, לאורך הקניון והיא יפה מאד. יש מקומות בנקיקי הקניון, בהם השלג טרם נמס והמים שנמסים שם מצטרפים לזרם הכללי ושוצפים שם בכוח. צריך לזכור, שאת כל מה שיורדים צריך אחר כך לחזור בעליה ויש לקחת בחשבון עד היכן מרחיקים.

בנקודה מסויימת החלטנו שדי לנו ושבנו על עקבנו. כאן קרה לנו הקטע הכי טוב של הטיול הזה ברוקיס! קרוב לחנייה, ממש מולנו, על שביל צדדי אלכסוני מאיתנו, במרחק של 60 מטרים בערך, פסע לעברנו דוב שחור וגדול. רק בעלי ואני היינו על השביל ואשר יגורתי - בא לי, באופן בלתי צפוי ומבהיל. אני מביטה קדימה, אין נפש חיה מלבדנו ומלבד הדוב. בעלי אמר לי - צלמי! ואני הייתי לגמרי בלחץ, המצלמות בכלל סגורות כבר, כי זה סוף המסלול והנה יש פתאום דוב ממול, מה לעשות קודם? נהגתי לפי הכללים ולפי האינסטינקט וחיפשתי אנשים. לשמחתי, משפחה בת ארבע נפשות משוייץ הגיעה בשביל מולנו, אבל מרוב ההמולה והמהומה שהקמתי, הדוב כבר פסע לו לתוך היער והחל להתרחק. בינתיים, בעלי הזעיק את אחי שיבוא גם הוא לראות ולצלם את הדוב שביער ועכשיו, עם תגבורת אנושית מכובדת, התמלאתי כולי עזוז וגבורה ויחד פסענו בעקבות הדוב ההולך ונעלם ביער. לא הפסקתי לצלם, אבל צילמתי בעיקר את אחוריו. אחי, שלא גילה שום סימני פחד (מה שהפחיד אותי עוד יותר), צעד אחריו לתוך היער כחלוץ לפני המחנה וכולם אחריו. איזה תמונות נהדרות יש לו מהדוב השחור והגדול במעבה היער. אחר כך התברר שזו היתה דובה ושהיא לא היתה לבד אלא עם שני גורים, שחורים וגדולים יחסית. אולם התמונה החרוטה בזכרוני טובה מאלף תמונות מצולמות: דוב שחור גדול פוסע בנחת על השביל לכיוונינו, ורק אנחנו היינו שם כדי לראות. חוויה בלתי נשכחת. אולי זו החוויה האישית המרשימה ביותר עבורי.

לתחילת הכתבה

לכל חלקי המסע:

לחלק השני של המסע לחצו כאן

לחלק השלישי של המסע לחצו כאן

יעדי הכתבה

סגור
×