אלסקה - היה חלום?

תמונה ראשית עבור: אלסקה - היה חלום? - תמונת קאבר
פיורד קינאי הקרחון - רחל לבון

האם חלמתם אי פעם להגיע לאלסקה? זה היה יותר חלום של בעלי מאשר שלי , אבל מרגע שאמרתי I DO זה הפך גם לחלום שלי לא פחות משלו.

האם החלום התגשם לנו?

האם אלסקה כצעקתה?

כל מי שאמרתי לו שאני נוסעת לאלסקה והרוקיס הקנדיים ישר אמר לי וואוו.

האם זה באמת וואוו או תדמית?

טיסת אייר קנדה יוצאת באיחור אופנתי של מחצית השעה ומובילה אותנו לאחר 12 שעות לטורונטו. חשים את הקרקע הבטוחה ל-3 שעות רק כדי להעביר את המזוודות ממטוס אחד למשנהו. כן, עולם פרימיטיבי. עומדים בשורות מתפתלות להגירה , ממלאים טופס כלשהו, כלבים בודקים שאנו לא נושאים איתנו כנראה נשק או סמים, וכעבור 3 שעות עולים לטיסה הבאה של 6 שעות לוונקובר.

הנוף שנשקף למטה היה מהמם .

תיירת מאוסטרליה גרמנו לה להפרדת כוחות מבעלה שישב במושב מהצד השני של המעבר באותה שורה וכל זאת כדי שנזכה לצפות בנוף מבעד לחלון. היא היתה מקסימה וכל עת הטיסה ניהלנו איתה שיחה עירה.

זה היה אחד הנופים היפים שראיתי ממטוס בימי חיי.

נוחתים כעבור 6 שעות בוונקובר ואני מתחילה להרגיש דפיקות לב חזקות ומואצות בכל תזוזה. אין ברירה צריך לקחת את המטען ולנסוע כמחצית השעה עד המלון.

מקבלים את החדר , אני נשכבת ודפיקות הלב אינן פוסקות. נוטלת כדור ראשון ללחץ דם, עובר קצת זמן שנדמה כנצח – ודבר אינו משתנה. נוטלת כדור שני שאמור להאיט את הדופק ושוב אין תגובה.

אני אומרת לרפי כשהשעה כבר היתה 3.00 לפנות בוקר – אין ברירה צריך להתפנות לבית חולים. זהו עבורנו נגמר הטיול.

אני כבר רואה במוחי הקודח איך אני חוזרת במצבי הקטסטרופלי את כל הטיסות האלה חזרה ארצה.

ואז נזכרת בסיפור שסיפר לי חבר קרוב לפני נסיעתי על חבר שלו שטס לחו”ל ותוך כדי טיסה הרגיש דפיקות לב בדיוק כמוני. על המטוס היה רופא שנתן לו 2 כדורים של אספירין 250 מ”ג בלעיסה וזה עזר לו.

רגע לפני שחשבתי להזעיק את כל העולם ואשתו נטלתי 3 כדורי אספירין של 100 מ”ג בלעיסה. הפלא ופלא אחרי מחצית השעה הדופק חזר להיות סדיר . היה כלא היה.

אז אחרי לילה לבן שני ברציפות אני מתחילה את הטיול.

לארוחת הבוקר יש לנו טיסה נוספת והפעם קצרה יותר לעיר אנקוראז'.

התעייפתם? גם אני.

שבו תתרווחו בכורסא כי הגענו ל-אנקורג' למגרש החנייה הכי גדול בעולם

למטוסים קלים פרטיים. הם נוחתים סביב האגם ובתוך האגם שנקרא אגם HOOD.

אלסקה הצטרפה כמדינה ה-49 של ארה"ב ב-1959. היא גדולה ממדינת ישראל פי 60!!! מספר התושבים בה זעום לעומת גודלה. רק 700,000 אנשים.

מקור השם אלסקה נובע מהמילה ALYESKA שפירושו -האדמה הגדולה של המערב בלשון שבט האטבסקה. עוד נגיע לקרחון אטבסקה בהמשך.

על ההסטוריה, הגיאוגרפיה של אלסקה , חומר רקע ועוד כדאי לקרוא את כתבתו המעניינת של ד”ר גילי חסקין כאן.

סיפור קנייתה של אלסקה מהרוסים

זהו סיפור פנטסטי של רכישה כביכול לא כדאית. הרוסים התחילו להתיישב באלסקה ב–1784, והקימו תחנות סחר וכנסיות אורתודוקסיות לאורך החוף. בשנות ה–60 של המאה ה–18, לאחר שהפסידו במלחמת קרים לאימפריה הבריטית, ומתוך חשש כי הבריטים יכבשו את אלסקה במלחמה עתידית, החליט הצאר הרוסי על העסקה. הצאר הרוסי מכר את אלסקה בשנת 1867

תמורת 7,200,000$. רבים טענו אז כי מזכיר המדינה עשה טעות אך כשהתגלו בה אוצרות הטבע של המחצבים כמו זהב, נחושת גז ומרבצי הנפט התברר כי מי שעשה את הטעות הגדולה הם דווקא הרוסים. יום המכירה הוא כמעט יום אבל ברוסיה.

אנקורג'

זו אמנם אינה עיר הבירה של אלסקה אלא ג'ונו אבל מתגוררים בה 300,000 תושבים. לשם השוואה בכל איסלנד מתגוררים 330,000 תושבים. ויחסית למספר התושבים הכולל באלסקה זה כמעט מחצית מהאוכלוסיה.

היא הוקמה ב-1914 כעיר אוהלים כמרכז לוגיסטי לאספקה וגיוס עובדים למסילת הרכבת שעתידה היתה לעבור בין סיווארד לפיירבנקס בצפון.

תודות למסילת הרכבת התפתחה העיר והיום הינה עיר מודרנית לכל דבר .

את ארוחת הצהרים אכלנו בקומת המסעדות בקניון . לא משהו לספר עליו אבל היה מהיר וזריז וכך יכולנו לעוט על חנות המזכרות כי לך דע מתי נפגוש שוב חנות מזכרות כה מגוונות. הסחורה ברובה תוצרת סין וזו היתה הפתעה גמורה.

מה שצד את עייני בעת הסיור הרכוב בעיר היו כמה ציורי קיר , פסלים ועוד. אני מאד מתעניינת בציורי קיר - גיליתי רחוב שלם בין השדרה הרביעית לחמישית עם ציורי קיר מרהיבים מהתרבות המקומית בעבר.

ניבתנים שחבל שלא ראינו אמיתיים

83efbcc4335b50ee3e681dc73e7b5af7.JPG?l=6

הרבה דובים הסתובבו חופשי באנקורג' ואני לא פספסתי אף אחד מהם.

לבסוף הצטרפתי למשפחה דובית כמוני

ה- ULU

מאד רציתי שיהיה לי סכין כזו שנקראת אולו אבל הן לא היו זולות ורפי אמר לי ומה תעשי עם זה בארץ? אז לא קניתי אבל קיבלתי מתנה בחנות המתנות בה קניתי מזכרות. כאילו שידרתי ליקום מה אני רוצה.

ה- ULU הוא מכשיר או כלי חשוב לילידים באלסקה יותר מ-5000 שנים. זה שימש לנקות דגים או חיות כמו מוס, לפלט סלמונים, לחתוך ירקות, עשבים וכו'. המבנה שלו מעוגל והעיצוב הזה נותר כך כל השנים.

קיים גם מפעל לייצור שאפשר לבקר בו. אנו לא ביקרנו אבל אם יש לכם זמן שתדעו.

כפי שציינתי לעיל , הרכבת בנתה את העיר אונקרג'. המבנה של הפועלים הוקם קרוב לפתח של SHIP CREEK. כאן היתה “תחנת הנוחות” נקרא לה בלשון ימינו.

גשר מעץ חצה את נהר. אורכו 196 רגל. היום הגשר משמש לתיירים לצפות בו

ובדייגים הבאים לדוג סלמונים בנהר. גשר מעץ יש לו אורך חיים של 25-50 שנים בלבד אך מסיבות הסטוריות נשאר כזה.

הסלמונים נמצאים כאן בהמוניהם .

הם מגיעים לכאן במאי יוני וביולי אוגוסט תלוי בזן.

קיימים 6 זנים של סלמונים – להלן שמותיהם.

ATLANTIC SALMON
CHINOOK SALMON
COHO SALMON
CHUM SALMON
PINK SALMON
SOCKEY SALMON

הסבר על ההבדלים בין המינים תוכלו לקרוא את הכתבה כאן.

לאוהבי הלכת קיים שביל היוצא מאנקוראג' מהשדרה הראשונה וממשיך לאורך 2.6 מיילים שם השביל – THE SHIP CREEK TRAIL.

לכל דייג מותר לדוג 3 דגי סלמון בלבד.

מול חלון חדרנו במלון INLET TOWER HOTEL & SUITES ( בדרגה בינונית) היה נוף של אגם עם שקיעה יפה. אבל הייתי עייפה וכבר רציתי למיטה אז לא צילמתי. חשבתי בליבי אצלם מחר בבוקר.

אז זהו שאל תדחה למחר מה שאתה יכול לעשות היום.

קמנו לבוקר קר ,מעונן וגשום. 13 מעלות צלזיוס ודווקא ליום זה מתוכנן לנו שייט של 6 שעות במקום יפיפה.

ארוחת הבוקר במלון היתה נפילה. לא הוכנה במועד, כשכבר היינו בקינוח הביאו את החביתה. הקינוח היה צנים עם ריבה.

בכניסה ללודג'

נסענו בדרך יפה לכיוון SEAWARD, כשבדרך עשינו עצירה במקום יפיפה ששמו–

SUMMIT LAKE LODGE . הבקתות ובית הקפה שוכנים כמעט על גדות האגם שבתמונות מטה .אמנם ירד גשם אבל לא ויתרנו להגיע עד גדות האגם , לצפות עליו ולהצטלם.

בכל זאת, באנו כדי לעבוד ולא לנוח.blush

אם תשאלו כמה עולה 2 ספלי קפוצ'ינו ופאי תפוחי עץ אחד לשנינו – 20$!!!

סלחנו להם כי המקום יפה!!!

בשעה 11.00 הגענו לעיירה SEAWARD משם יוצא השייט לפיורד קנאי. שייט האורך 6 שעות שבמהלכו הצלחנו לראות נופי סלעים מדהימים, ציפורים, לוויתנים וקרחון שאפילו נשבר במהלך השהות בקירבתו.

מי שלא נשבר היה הגשם. הוא התחלף מטפטוף לגשם חזק.

במהלך השייט כשיצאתי מהספינה החוצה לקור לבשתי את מעיל הפוך שלי,

שיש לו את המעלה הגדולה שהוא אוטם אותי מהקור, אלא מה? הוא אינו חסין לגשם. וכך נרטבתי עד לשד עצמותי.

אתם בוודאי כבר מכירים אותי – בשביל צילום טוב אני מתאבדת שיעית, אז לא ויתרתי על אף יציאה לקור רוח וגשם.

גם אריות ים צפיתי וצילמתי

אריות הים

הנופים במהלך השייט מהממים

מתחילים להתקרב לאייסברגים קטנים

המבשרים כי אנו מתקרבים לקרחון

רצינו לבדוק שהקרחון טעים

אי אפשר בלי לטעום קצת קרחון

הנפילה של חתיכה מהקרחון יצרה לפתע מפל

וזהו רגע הנפילה בו נוצר לפתע מפל

כדי שתבינו מה גובהו של הקרחון צילמתי את הספינה לידו – יחי ההבדל הקטן!!!

יחי ההבדל הקטן

לפתע התגלו 2 לוויתנים אבל עד שצילמתי נותר רק צ'ופצ'יקו של הזנב

עש גם קצה לויתן

על אחד הצוקים צפינו בעז הלבנה המקומית הנקראת מנגו.

כיבשת המנגו

בשלב מסויים של השייט התקרבנו למצוק שהרבה ציפורים התחתרו למצוא בו מחסה מהגשם וגם אולי לקנן. ראינו שחפים בעיקר ופאפינים אחדים.

בסיום השייט נסענו למרכז הימי שבסיוארד שהתצוגה בו חמודה אבל עושר הדגה לוקה מאד מהמרכז הימי בסיוארד

בחסר.

מדוזות

עשינו סיור קצר להצטיידות בסופרמרקט מקומי גדול בעיר, וחתמנו את היום

במסעדת דגים שהיתרון הגדול שלה היה ששכנה בדיוק מול המלון שלנו בו באותו הערב. רק לחצות את הכביש והיה לה נוף לבהות בו עד שיגיעו המנות שהזמנו. זו אינה מסעדה להמליץ כי בארץ במסעדות דגים יודעים לא להגיש סלמון יבש.

הנוף מהמסעדה בסיוארד

לינה: במלון BREEZE INN SEWARD שממוקם מצויין , רק שהיה ללכת בפרוזדור חשוף לרוח ולקור עד שהגענו לחדר.

קמים למחרת בבוקר שמחים ועליזים לקראת מפגש עם קרחון אקזיט

בדרך לקרחון אקזיט

אליו הלכנו ברגל דרך שביל ביער וראינו כמה צמחי בר. בשביל אנו פוגשים שלטים עם שילוט של שנים דבר המעיד על השנים בהן הקרחון הגיע עד לאותה נקודה.

וכך מקבלים מבט מוחשי איזו נסיגה מטאורית יש לקרחון זה.

קרחון אקזיט

בחוץ גשם מטפטף לו אך אינו מפריע להליכה.

שילוט שעד כאן הגיע הקרחון בעבר.

עד לכאן הגיע פעם הקרחון

פרחי הבר

פרחי בר

האגדה על Qalupalik

קואפליק הוא יצור של אינואיטים המתוארת כישות אנושית, שיש לה עור ירוק עם שיער ארוך וציפורניים ארוכות מאוד. היא חיה בים, מזמזמת לפתות ילדים להתקרב למים ולובשת amautik-מעיל פרווה שלבשו נשים אינואיטים להחזיק ילד על הגב בכיס התינוק מובנה מתחת למכסה המנוע.

הורים וזקנים מספרים לילדיהם שאם הם יפריעו או ישוטטו קרוב מדי לחופי הים, קלוופליק יבוא על החוף, יכניס אותם לאמאוטיק שלה וייקח אותם חזרה לים כדי לגדל אותם כילדיה, לעולם לא יראו את משפחתם שוב. אם תגיעו אי פעם ותעמדו על החוף של האוקיינוס הארקטי ותשמעו קול של אישה מזמזם - תרוצו משם.

אם אתם מאוהבי האגדות כמוני תוכלו לקרוא עוד אגדות כאן.

לאחר הביקור בקרחון אקזיט אנו נוסעים לכיוון Whittier

שהדרך עוברת דרך מנהרה שנבנתה כך שתהיה גם לרכב וגם לרכבת. זה עובד לפי שעות ואם פספסת את המועד לרכב צריך להמתין עד שיעבור הרכב.

a1c93f8c72d0027055e7a254cc41b267.jpg?l=6

f3da0ae2110fa2edde83cec51d7183c4.jpg?l=6

לנוחות הנוסעים באתר כאן שעות הפתיחה לרכב ולרכבת בקיץ ובחורף והעלות. כל חצי שעה כיוון הנסיעה מתחלף.

מעט הסטוריה על המקום ניתן לקרוא כאן.

לפתע תוך כדי נסיעה אני מגלה פיסת רקיע תכלת שנותנת לי תקווה שאולי מזג האויר ישתנה ויאיר לנו פנים. מצלמת ומאד מקווה. הרים נשגבים נשקפים אלי עם שאריות שלג, ואפילו חיוך של שמש אני רואה או הוזה.

להלן תמונות מהדרך ומהנמל של ויטאייר שסיפק גם נופים יפים, שכן הוא עטור הרים מושלגים וגם קצת ערפילים שהוסיפו למקום יופי.

לנמל הגענו כדי להפליג לואלדז. היה לנו מעט זמן עד מועד ההפלגה. הסתובבנו מעט וגם התיישבנו ליד המזח בבית קפה. היה שם קפוצ'ינו טוב ועוגת הבית שמילאה אותנו לכמה שעות טובות.

בנמל ויטאייר

על המעקה הסמוך למקום ישיבתנו, התמקם עורב שחור שרק המתין אולי יפול איזה פירור מהעוגה והוא יוכל לאכול.

אבל בתור אחת שנלחמת בהאכלת ציפורים ובעלי כנף בלחם , עוגות, במבה וכד'

כדאי לקרוא את הכתבה שלי על כך כאן, כמובן שנמנעתי מלהאכיל אותו

במה שמהווה רעל מבחינתו. אם תרצו לדעת מה מותר להאכילם כדאי שתקראו

וגם תפיצו זאת בין חבריכם.

השייט הפעם הינו במעבורת מה שאומר שיש לה חנות שאני זוממת עליה, כי הנוף בחוץ לא תמיד יפה. בוייטיר זכינו למזג אויר נהדר אבל במהלך השייט התענן ואף החל לרדת גשם. אמרתי למפקד המעבורת שיסיט את המעבורת חזרה למקום שיש שמש ושמים תכולים אבל הוא לא שמע בקולי.blush

זכינו לראות במהלך השייט את קרחון פורטראז'. שכמו כל הקרחונים שראינו עד כה הוא פוטוגני.

על מסכים במעבורת מקרינים לנו את נתיב התקדמות המעבורת ואני חושבת לעצמי ומה יהיה אם יאבד את הדרך?

מעת לעת חלפו ספינות דייגים בדרכן הביתה

בלי סוף ספינות שטות כאן

אנו מתקדמים בשייט האורך 6 שעות ולפתע אני מבחינה על אחד האיים תזוזה. מקרבת את הזום של המצלמה אל הדמויות החשודות ומה רואות עייני

אריות ים!!! ולא אחד או שניים. חבורה שלמה משתזפת לה על הסלעים.

מראה יפה. כשאני רואה באופק שאין משהו מעניין, אני מייד עטה לכיוון חנות המעבורת. לאור מזג האויר הגשום החלטתי שאני חייבת מעיל נגד גשם.

בוחנת שם כמה מעילים יפים, מודדת אחד או שניים עד שאני מבינה איזו מידה תתאים לי והולכת לקופה עם “המציאה”. המחירים הנקובים על התווית הינם מתברר מחירים ללא מע”מ אותם מוסיפים רק בקופה. אני משלמת 150$ שמחה בקנייה בתקווה שאכן ימלא את יעודו שאינו חדיר למים. אם לא אצטרך לשוב לאלסקה להחליפו.blush

VALDEZ

הינה עיירה קטנה אך חשובה , השוכנת במפרץ יפה בשם:

PRINCE WILLIAN SOUND.

העיירה בעברה שימשה כבסיס מעבר למחפשי הזהב. לאחר מכן, הפכה לעיירת דייגים עד שנהרסה ברעידת אדמה קטלנית, שארעה כאן ב-1964 בעוצמה של 9.2 בסולם ריכטר!!!

ואני חושבת מה הייתי צריכה את זה להגיע למקום כזה מסוכן? עברתי את רעידת האדמה בצ'ילה כמה ימים לפני שהגעתי אליה פקדה רעידת אדמה חזקה בעיר הבירה, עברתי את יפן שבערב הראשון רעדה האדמה תחתי, עברתי את איסלנד עם הרי הגעש שעלולים להתפרץ כל רגע בלי התראה, והנה עוד מקום מסוכן עלי אדמות.

אבל אז קראתי שכששוקמה הזיזו אותה מערבה יותר, למקום גיאולוגי יציב יותר.

לאחר מספר שנים, נפתחו קידוחי נפט צפונית להף וכך נפתח נמל להובלת הנפט לארה”ב, שכן מימי המפרץ כאן אינם קופאים בחורף.

אם שם המקום ואלדז מוכר לכם זה בגלל האסון האקולוגי שפקד את המפרץ ב-1989 עת הקפטן של מיכלית הנפט אקסון ואלדז עלה על השירטון, והמיכלית נבקעה לשניים. טונות של נפט נשפכו למימי המפרץ וגרמו נזק כבד לדגה, לציפורים ולבעלי החיים. פגיעה שנמשכה כ-15 שנים.

כיון זה כבר השתקם והראייה מה ראיתי כאן?

בתחילה חשבתי שזה דוב משתכשך במים אבל לבסוף זו כנראה לוטרה. והיתה לא אחת אלא שתיים. אמא והתינוק שלה.

בסיום השייט אנו בדרכנו ל- FISH HATCHERY שהינו בית גידול מלאכותי לסלמונים. בית הגידול מחקה את הפעולה שבטבע, שהסלמונים שוחים בנהרות כנגד הזרם למקום שנולדו. אלא שכאן זה נעשה בתעלות.

כל מדינה בה קיים ממכר של סלמונים מחוייבת לגדל כדי להחזיר לטבע מה שלוקחים. זה קיים באיסלנד, נורבגיה, יפן ואלסקה.

מהו טיול לאלסקה בלי לראות איזשהו דוב לרפואה? ליד הפיש האצ'רי כיון שיש שפע של סלמונים צפוי שנראה דובים. אז אנו בדרך לשם.

לפתע פתאם, באמצע הדרך לפיש האצ'רי, על הדרך הראשית, בשולי הצד הימני של הכביש, מבחינים באמא דובה ובנה או בתה הקטנה. הבת קצת חוששת מההמולה סביבה ומתחילה להתרחק. האמא בטוחה יותר בעצמה, כנראה ראתה כבר בני אדם בחייה, ורק מביטה בכל כלי הרכב שנעצרו להתפעל מהם.

אני מרוב התרגשות מהמראה, איני ממקדת כפי שצריך את העדשה והתמונות לא הכי ברורות. מה גם שהדובה אינה עומדת במקום כמו פסל. תאמינו לי שזה היה מחזה מדהים ובלי הכנה מוקדמת.

מבחינתי הטיול יכול להסתיים כעת. היה לי חלום לראות דוב בטבע וזה התממש!!! אבל עם האוכל בא התיאבון ואני ממשיכה לפיש האצ'רי אולי יהיה לנו מזל לראות גם שם.

כשמגיעים לפיש האטצ'רי מעבר למגרש החנייה ישנו מפל נחמד.

ובים המוני סלמונים שהופכים לבשר תותחים לשחפים. המחזה הזה אותי קצת מזעזע, אבל זה הטבע. מלחמת הקיום.

התעלות עבור הסלמונים נראות כך

תעלות מלאכותיות לנתיב הסלמונים

ליד הפיש האצ'רי ראינו בים גם לוטרות ענקיות.

ומה שלא ראינו – דובים כמו בסרטון הזה!!!

הלינה היתה במלון חדיש שנפתח רק ביוני 2018, שמצוייד במיטות קינג סייז זוגיות, מיקרוגל, מקרר,מכונת קפה.

שם המלון HOTEL TOTEM & SUITES והוא אכן מעוטר בהרבה טוטמים בפנים.

השעה היתה מאוחרת ואנו היינו רעבים. לא היה לנו כוח ללכת לאיזו מסעדה כדי לאכול. ירדנו ללובי ושם היה מקרר מצוייד באוכל מהיר בחמגשיות , שצריך רק לחמם ואפשר אחרי 5 דקות במיקרו לאכול.מגשית אחת היתה עם עוף+אורז+ שעועית ירוקה, והשנייה ספגטי ברוטב בלתי מזוהה – כנראה גבינה.

ארוחה זו עלתה לנו 15$ וכך יכולנו ללכת לישון בשעה 23.00 עייפים אך שבעים.

ארוחת הבוקר במלון היתה נהדרת!!! ירקות, פנקייקים, יוגורט עם פירות יער, חביתה כמובן, פירות כמו מילון, בננה, תפוח עץ וקפה עם מאפינס. רק מי יכול לאכול כל כך מוקדם בבוקר? השעה 5.30!!!

קמים לבוקר עם ראות אפס!!! ערפילים, גשם, עננים כבדים. ואנו אמורים היום לטוס לקניקוט עם מטוסים קלים. יוצאים בשעה 6.00 מהמלון כדי להגיע במועד לטיסה. חששות כבדים התחילו להתגנב לליבי. איך נטוס במזג אויר כזה?

ומה אם גם כאן עובדת שיטת ה”סמוך”?

ואם לא נטוס לקניקוט היכן נלון?

כי קניקוט אינה רק יעד שנראה את הנוף מלמעלה במטוסים קלים אלא גם מקום הלינה הבא.

כך נראה מזג האויר

ערפל עם ראות אפס

הדרך מצ'יטינה עד “שדה התעופה” מאד יפה. אני שרואה את מזג האויר הסוער לא מצלמת כמעט אף תמונה. מגיעים לשדה התעופה המפואר ומה רואים?

הנוף בין צ

מגרש חנייה לכמה מכוניות, כמה צריפים שאחד מהם אח”כ התברר לי כי הוא המרפאה של האיזור אליה מגיע הרופא אחד לשבוע עבור הנזקקים לשירותי רפואה בצ'יטינה והאיזור, 2 מטוסים קלים, מה זה קלים, הם נראים בעייני כמו מטוסי קרטון, לא משהו להכנס אליו ובוודאי לא משהו לטוס איתו.

אנו הגענו בזמן אך המטוסים שאמורים לקחת אותנו טרם הגיעו. הם צריכים להגיע מקניקוט אבל עקב מזג האויר הם לא הגיעו.

מטוסים בשדה התעופה ליד צ

במקום מחכים, ומחכים עם עוד כמה אנשים שככל שעוברות השעות נעשים מיואשים. אין שם שירותים אלא רק שירותים בטבע ובצר לי, כשהשלפוחית צעקה גיוועלד כמובן שהשתמשתי בהם , לקחתי איתי את המצלמה לשם אז יש גם הוכחה

הייתי בשירותים כאן

בשלב מסויים נסענו לצ'יטינה,שם נמצא מלון ולפחות לא עומדים בקור ומחכים למשיח והוא לא בא. ניצלתי את ההזדמנות שאנו במלון ויש לו מסעדה, כדי להכניס משהו לפה שכן מ-5.30 בבוקר לא בא אל פי דבר. אז היו שם המבורגרים עם צ'יפס נהדר.

ואחרי הסעודה, שבנו ל”שדה התעופה” ועדיין דבר לא קרה. בסביבות השעה 14.00 טייס של מסוק אחד הודיע כי הוא ממריא לראות אם הדרך ראויה לטיסה מהכיוון שלנו כי בקניקוט התבהר.

זה המטוס שעלינו עליו

המטוסים הקלים האלה מכילים רק 5 אנשים בנוסף לטייס. הטייס לפני שהכניס אותנו בדק את משקלנו והכניס בצורה כזו שהמטוסמיהיה מאוזן מבחינת משקלים. את הטרולים ותיקי הגב שקל ונאלצנו לזרוק את בקבוקי המים. הכניסה לתוך המטוס אינה נוחה . מרכיבים אוזניות כדי לא לשמוע את הרעש של המנוע.

בדקות הראשונות של הטיסה לא אומר שלא היו לי עדיין פחדים, עדיין הייתי שבוייה בחששות שמא בהמשך הדרך אינה כה טובה כמו בתחילתה,

אבל כשהתחלתי להתרכז בנופים היפים שניבטו מלמטה, וכשראיתי כי אין רעידות, והמטוס אינו כמו עלה נידף ברוח, הבנתי שהשד אינו נורא כל כך,

נהפוך הוא – זה אפילו מהנה ומענג.

זה היה גם להתגבר על הפחד וגם להנות מנופים מדהימים, זו היתה חוויה מדהימה בסופו של דבר. למזלנו העננים קצת התפזרו וגם הערפל וכך היה לנו גם מקום לינה באותו הלילה.

הנוף מהמטוס

הקרחון של קניקוט נצפה למטה

הקרחון של קניקוט ניבט מהמטוס

מקום הלינה: KENICOTT GLACIER LODGE הינו מלון ותיק מהמבנים ההסטוריים של המקום ששופצו ומשובצים בתמונות הסטוריות של המקום.

יש מרפסת ארוכה שמכל חדר בקומה התחתונה ניתן היה לצאת ולהנות מהנוף.

החדר שלנו היה עם שירותים משותפים ולא צמודים, אבל ישנם גם מבנים חדישים יותר שלהם שירותים צמודים.

ארוחת הערב היתה דיל של עלות כ-22$ לאחד שהיתה מורכבת מסלט קיסרי, מבשר אפוי בתנור ולא מספיק, תפוחי אדמה סתמיים מבושלים עם תוספות שיכולת להוסיף עליו שיתן קצת טעם וקרם ברולה טעים לקינוח. היה טעים אבל לא חייבים אם הגעתם מוכנים עם מצרכים. אם רוצים את הארוחה יש להזמין כיומיים מראש מקום כדי שיהיו מוכנים בהתאם.

KENICOTT

בקניקוט של היום זהו אתר היסטורי. נוסד ב-1903 כאשר חברת KENICOTT MINING CORPORATION ניהלה 5 מיכרות לכריית נחושת באיזור. הכורים ובני משפחותיהם התגוררו כאן. גיאולוג חזה בשנת 1925 שבקרוב המקום ייסגר.

דבר אשר קרה רק בשנת 1938 שאז הפך לרוח רפאים.

היום המקום משמש לביקורי תיירים. בתחילת המאה ה-19 נחושת היה מחצב מבוקש, שכן נזקקו לו לתעשייה האלקטרונית, למשאיות, טלפונים ועוד. איכות הנחושת במקום היתה מעולה. להובלת הנחושת השתמשו בתחילה לפני שהגיעה הרכבת במזחלות עם כלבים. מסילת הברזל מואלדז לכאן נבנתה רק ב-1911.

החברה הכורה הרוויחה הון עתק של 200 מליון דולר!!! והפכה לאחת החברות העשירות בעולם. הרווחים הושקעו גם כדי להרחיב את המכרות בצ'ילה.

ואז בשנת 1938 מחיר הנחושת החל לרדת וביום אחד הודיעה החברה לעובדים ממחר אל תגיעו יותר לעבודה. כך נסגרו המכרות. האנשים נאלצו ללכת מכאן, נותרו מתי מעט. האדמה נמכרה לאנשים מאנקוראג' רופאים ועו”ד שהפכו עם הזמן את המקום למה שהוא כיום: אתר הסטורי תיירותי.

מי שמגיע למקום בדרך כלל הולך בשביל המוביל לקרחון קניקוט אותו ראינו מהמטוס הקל. שביל זה קשה מאד להליכה ומיועד למיטיבי לכת שגם עבורם אינו קל. השביל עם עליות ומורדות, לעיתים תהום מצד אחד. עד שמגיעים לקרחון יוצאת הנשמה, ואם נותר בכם עוד כוח גם אפשר ללכת על הקרחון כשמצויידים בקרפונים המיוחדים שמרכיבים על הנעליים. ההליכה בלווית מדריכים. באותו יום אחה”צ החל גם לרדת גשם (מה חדש? זו אלסקה!!!)

אז אפילו מה שחשבתי אולי ללכת כברת דרך ולהתקרב לקרחון ולראותו קצת מקרוב – לא בא בחשבון!!! ההליכה הקשה אורכת משהו כמו 3 שעות תלוי בכושר הגופני של כל אחד.

על המסלול לקרחון ומסלולים נוספים ניתן לקרוא כאן ו-כאן.

קניקוט ממעוף הציפור

המקום ממעוף המטוס הקל

הנופים המדהימים מחפים על חוסר הנוחות.

מהמרפסת של הלודג' בקניקוט והנוף שנגלה

המרפסת הצופה לנוף

כשמש חשבה להגיח - מראה מהמרפסת

חשבתי לעצמי שאיני יודעת כבר מה טוב יותר, שיודיע כי הדרך סגורה ולא יהיה לנו מקום לינה, או שנטוס במטוסי הקרטון האילו.

ואז בשעה 14.00 הגיעה הבשורה אנו טסים.

שלא תחשבו לרגע ששדה התעופה בקניקוט טוב יותר מזה של צ'יטינה. הנופים כאן אולי יפים יותר, אבל מגדל פיקוח לא תמצאו כאן. רק מטוסים קלים.

בחרתי את המטוס היפה ביותר ועליתי עליו.

המטוס שעלינו עליו

כפי שהבטחתי לכם הדרך הלוך והדרך חזור אינה נראית אותו הדבר.

כמה תמונות מהנוף ששבה את ליבי מלמעלה.

הטיסה במטוס זעיר הינה אחת החוויות המדהימות בטיול ולא רק בגלל הפחדים אלא הנופים

לאחר שחזרנו עם המטוסים הקלים מקניקוט לצ'יטינה, פנינו היו מועדות

לשמורת הטבע הגדולה באלסקה, שמורת דנאלי. הכביש שנחשב ל-יפה

ביותר נקרא: היוואי דנאלי.

לפני שהגענו להיוואי הזה נסענו במקביל לטוואי צינור הנפט שחוצה את אלסקה ,

לא התאפקנו לראותו. ב-07/1968 גילו מרבצי נפט ענקיים בצפון אלסקה, והיה צריך לשנע אותם למקומות שיובילו אותו לתוך ארה”ב. מקום המרבצים היה כ-200 ק”מ מהים הצפוני, אך הים הצפוני קופא בחורף, לכן ישבו מהנדסים על המדוכה והחליטו על צינור נפט שברובו יהיה עילי, כדי שלא יגע בקרקע הקפואה

בחורף והנפט לא יקפא. אורך הצינור כמעט 1300ק”מ והיעד הינו מפרץ ואלדז, שכזכור לכם אינו קופא בחורף ומשם מוביללים את הנפט עם מיכליות לארה”ב.

זהו מבצע הנדסי מאין כמוהו. הצינור בנוי מזיגזג, ישנם קולטי שמש שנועדו לחמם מעט את הצינור בחורף. לאורך הצינור ישנם ברזי סגירה כדי שבמקרה של דליפה, ניתן יהיה לנתק קטע מסויים ולא לזהם בהרבה את הקרקע.

ב- 1.8.1977נטענה מיכלית הנפט הראשונה.

עצרנו במרכז מבקרים בשמורת רינגל – סנט אליאס, כאן צפינו בסרטון

ובחוץ פגשנו זוג קמפרים, שבשמחה הראו לנו את הקמפר שלהם מבפנים.

מתברר כי הם עזבו את ניו יורק לאלסקה כדי להיות בטבע.

וממה מתפרנסים? הגבר עובד כשומר בדרכים. הוא מספר לנו כי מעולם לא פגש

אנשים מישראל – בטח חשב שאנו חייזרים.

אנו כל כך מצאנו חן בעיניהם שאשתו אמרה – אנו בשנה הבאה נבקר בישראל.

היוואי דנאלי לא חשף את יופיו בפנינו. ברובו זו דרך עפר שנסענו בה לאורך ק”מ וכל מה שראינו היו יערות, אגמים ללא צבע בגלל מזג האויר שלא האיר לנו פנים, הכל אפור כהה, לעיתים איזו התבהרות לאפור בהיר.

תמונה מהיוואי דנאלי

אפור ועוד אפור

לפתע באמצע שום מקום, נגלה לעיינינו לודג' שבפנים על התקרה המון שטרות כסף, שם יכולנו להתרענן ולאכול את ארוחת הצהרים הדשנה שהיתה

או מרק עגבניות דלוח, או מרק תפוחי אדמה עשיר בתפוחי אדמה בפנים או מרק שעועית -צ'ילי בתוספת לחם לבן. מרק עם בקבוק מים מינרלים נמכר במבצע ב-10$ לאחד.

לא היינו בררניים כי מקום אחר בדרך העפר לאכול משהו אין. עד שנגיע למקום הלינה שלנו שקרוב לפארק דנאלי יהיה מאוחר וכל שנרצה יהיה לישון אחרי הדרך המתישה הזו.

הלודג' מבחוץ

אורך הדרך 135 מיילים מתוכה רק 25 מיילים סלולים בתחילתה.

הדבר הפראי היחיד בדרך היה הקריבו הזה

לסיכום הנסיעה בהיוואי דנאלי – אם מזג האויר טוב אולי שווה לנסות אותה. אם מזג האויר גרוע וערפילי חיסכו את המאמץ. לא הוד לה ולא הדר!!!

הלינה: DENALI BLUFFS HOTEL הגענו מאוחר למלון הבנוי מביתנים בני קומה אחת. באמצע הלילה הפסקת חשמל ולכן לא העירו אותנו במועד ליציאה לפארק. ריח ביוב ליד הביתן. איני יודעת אם בעיות החשמל קורות מדי פעם או לעיתים נדירות אבל הייתי מצפה לאיזה גרנטור. אבל אולי זו אלסקה הפראית.

פארק דנאלי

היום הגדול לו חיכיתי– הגיע!!!

מרוב התרגשות התעוררתי בשעה 5.00 בבוקר רק כדי להבין שאנו באלסקה ויש הפסקת חשמל באיזור וגם במלון. מתברר כי הפסקת החשמל היתה מאז 1.30 בלילה.

יצאנו לסיור עם רכב השמורה ל-8 שעות. כמה שמחתי שזה אורך הסיור, כי חשבתי בליבי שנצליח לראות הרבה מהשמורה וכמובן הרבה בעלי חיים.

לצידנו באוטובוס ישבה אישה עבת בשר מאנגליה שסיפרה לנו כי היתה פעמיים בישראל. קיבלנו קופסת קרטון כל אחד עם קצת נישנושים לדרך ליום הארוך.

אבל מי איכפת לו שלא יהיה לנו אוכל?

העיקר שנראה כמה שיותר חיות.

עצירה כל שעה וחצי לשירותים כימיים שלהפתעתי לא הסריחו והיו מצויידים בנוזל אלכוהלי לניקוי ידיים.

הכניסה למלון

מקושט באדניות פרחים

די בהתחלה ראינו ונעצרנו ליד חוגלה כך נראתה שהיא למעשה פרנקולין.(הזיהוי המושלם ע”י צפריר ותודות לו). היא התנהגה יפה ועמדה לתמונה.

הנוף הנגלה בפארק בהתחשב במזג האויר, נחמד אבל את הר דנאלי שגובהו מעל 6000 מ' לא הצלחנו לראות.

הנהר הזורם בעמק חלבי עקב המינרלים באדמה

לפתע הבחנו מרחוק מאד בדוב חום מתרועע עם 2 דובים שחורים. כמה שמחנו

אפילו שהתאכזבנו מכך שלא באו לאמר לנו שלוםblush ברכתי על העובדה שלמצלמה שלי זום גדול ויכולתי לראותם.

ליתר שלא הצליחו, באוטובוס מותקנים מסכים בהם מעלה הנהג את מה שרואים בטבע בצילום שהוא מצלם.

בסוף הסיור ניתן לקנות מהנהג דיסק עם החיות שנראו בסיור כפי שהוא ראה במשקפת.

התמוגגתי מהדובים אע”פ שהיו מאד רחוקים מאיתנו ולא הפסקתי לצלמם. התנאים היו קשים לצילום בגלל הקושי באיתור שלהם בטבע ממרחק ובנוסף הם לא נעמדו לי לתמונה.

על שלושת סוגי המינים של הדובים הקיימים באלסקה ניתן לקרוא כאן באתר של חברת גלמונד שהקים אותה ישראלי בשם עופר גלמונד שמתמחה בטיולים באלסקה. את עופר ומשפחתו פגשנו בלודג' בקניקוט ובעוד כמה מקומות בדרך.

כשכמעט חשבנו שפרט לעוד 3 כבשים לבנות שעקב המרחק לא ניתן היה לזהותם במצלמה שלי, לא נראה יותר שום בעל חיים, ממש לקראת היציאה , פגשנו זוג מוסים . האם והבת.

כמובן שהזוג הזה זכה לאין ספור תמונות והוא גם היה קרוב לאוטובוס וגם נתן פוזות שאינן מביישות דוגמנית.

עלי לציין מספר דברים לגבי הסיור בפארק דנאלי:

ראשית נפלנו על מדריך “חופר” בקול מונוטוני שהרגשנו שזה היה ממש סיוט ורק רצינו שהסיוט הזה יסתיים. מזל שהיו הפסקות של 10 דקות לשירותים שיכולנו לנשום ללא חפירות. לא בטוח שכל המדריכים הם כמוהו.

יש אפשרויות נוספות לסייר בפארק שאפשר לעלות ולרדת ולעלות לאוטובוס הבא. ישנן אפשרויות עם רכב פרטי באישור מיוחד. לכל אופציה היתרון והחיסרון שלה. תקראו בלינק שצירפתי.

אם יש באפשרותכם, כדאי להגיע למקום עם משקפות ועם מצלמות מצויידות בעדשות “תותח”.

אם מזג האויר הצפוי בשמורה אינו בהיר חבל על הזמן כי מפסידים מאד את הנוף.

איך עוד ניתן לבקר בפארק ומה עוד ניתן לראות באיזור בלינק כאן.

השמורה גודלה יותר ממדינת ישראל. לדברי המדריך באוטובוס, בכל השמורה ישנם רק 200 דובים, ולדבריו אנו היינו ברי מזל שראינו חיות בכלל. אז אם אתם תאבי דובים כמוני כדאי לחפש במקומות אחרים כמו KATMAI ועוד מקומות כמפורט כאן.

סרטון שמצאתי עבורכם במזג אויר טוב שנעשה ברכב פרטי כאן למטה להנאתכם.

מזהירה אתכם – יש כאן הרבה דובים ועוד.

בשעה 16.00 סיימנו את הסיור בפארק דנאלי ואנו שועטים לכיוון המלון שלנו בליל אמש הישר לשירותים. גוועים ברעב נסענו לעבר הכביש הראשי, שם מזכרות ומסעדות.

נכנסים למסעדה שמגישה בין היתר פיצה ומקווים שתגיע במהרה. אבל אתם יודעים בוודאי שהפיצה הכי מהירה לוקח לה 20 דקות בטאבון, וכשרעבים זה נראה כנצח.

מביטים על המסעדה והקישוטים שבה קרניים של בעלי חיים ואני שואלת את עצמי אם ירו בהם כדי לעטר את המקום.

מביטה על הנייר שמתחת לצלחת ועליו מפת אלסקה, עם תמונות בעלי החיים בכל מקום.

רשום המוטו: “ NORTH OF THE FUTURE” המקום ואלסקה מזכירים לי את הסידרה שפעם הייתי צופה בה חשיפה לצפון. מי חשב אז שאני אגיע לאלסקה.

ג'ואל פליישמן שגולם על ידי רוב מורו, שעובר לעיירה הקטנה והמרוחקת סיסילי באלסקה, וההתמודדות שלו עם התושבים השונים והטיפוסים המיוחדים בעיירה.

הסדרה זכתה בפרסים רבים. המצחיק הוא שהסידרה בכלל לא צולמה באלסקה

אלא בעיירה רוזלין בוושינגטון. נקראה NORTHEN EXPOSURE.

לרוצים קצת להזכר קישור כאן: https://www.imdb.com/title/tt0098878/videoplayer/vi264542645 7?ref_=vi_nxt_ap

במייל 147.2 על כביש ג'ורג 'פארקס בין אנקורג' ו פיירבנקס אצלנו בין דנאלי לאנקוראז, נמצאת אנדרטה אשר מעוצבת להפליא , שהיא עצמה חלק חשוב בהצהרה של

הזיכרון הלאומי לותיקי המלחמה.

עבור מטיילים, האנדרטה מספקת עצירה מרעננת לאורך הכביש המהיר, ותובנה חשובה של ההיסטוריה של אלסקה.

זו האנדרטה, הראשונה שמכבדת את ותיקי המדינה.היא הוקמה בקיץ 1983 והוצבה ב -11 באוגוסט 1984 על ידי המושל ביל שפילד ומנהיגים אזרחיים וצבאיים אחרים. חלקו המרכזי של האתר מורכב מחמישה לוחות בטון בגובה 20 מטר, אחד מהם מייצג את הצבא, חיל האוויר, חיל הים, נחתים ומשמר החופים, המסודרים בחצי מעגל בחורש עצים טבעי. על כל פאנל יש היסטוריה קצרה של תרומתו של החייל לאלסקה.



מה שריגש אותי הן אבנים קטנות שהונחו לזכר חיילים שנספו ע”י ילדים קטנים, גם תמונה של חייל כנראה ע”י משפחתו עם כיתוב לגביו.

אחד הצמחים שגדל ליד האנדרטאות

ככל שאנו מדרימים על הכביש אני מבחינה כי השמיים משנים את צבעם מאפור כהה לתכלת שמבטיח לנו אולי שינוי במזג האויר שליווה אותנו עד כה באלסקה.

סוף כל סוף רואים גוונים והשתקפויות יפות

מדרימים ומגיעים במזג אויר נאה ל-

TALKEETNA

זו עיירה שנוסדה כעיירת כורים וכמסחר שכן שכן בה סניף דואר. היא נוסדה בראשית המאה ה-19 במדוייק 1916 עוד לפני אנקוראז' וואסילה ושמרה מאד יפה על צביונה העתיק.

בטלקיטנה מפגש של שלושה נהרות, Susitna, Chulitna ו Talkeetna. Talkeetna.האזור נבחר כמפקדת המחוז של רכבת אלסקה.

היא מרוחקת מפארק דנאלי 3 שעות נסיעה ומהעיר אנקוראג' 2.5 ש'.

שמה נגזר ממילה אינדיאנית K'DALKITNU שפירושו – נהרות בשפע.

עומדים כאן מבנים הסטוריים עד היום.הרבה אנשי אומנות, אנשים שמגלפים ומוסיקאיים קבעו בה את ביתם.

ב-4.7. מתקיים כאן מצעד המוסים. MOOSE ON PARADE שבמהלכו התושבים שיש להם מוס מגולף מעמידים אותו ברחבי טלקיטנה . המצעד מסתיים במכירה פומבית.

נהניתי לטייל ברחוב הראשי של טלקיטנה והייתי מבלה שם עוד שעה קלה

ולטעום מהגלידה העשויה על ידם, אבל עייפות החומר קראה לי להמשיך לאוטובוס.

כל אמצעי התחבורה עומדים כאן לרשותכם. גם מטוסים קלים.

מכאן ניתן לשכור מטוס קל שיטיס אתכם מעל שמורת דנאלי והר מקינלי הגבוה – כמובן אם מזג האויר שפיר. סירות ג'ט לראפטינג בנהר, נסיעה ברכבת המיתולוגית ועוד אטרקציות. על אטרקציות נוספות כדאי לקרוא כאן

עוד מספר תמונות מהעיירה המהממת שהמוסים שולטים בה

טלקיטנה שבתה את ליבי מאד . היא שווה עצירה של שעתיים לפחות אם לא מבצעים שום אטרקציה וליום אחד לפחות עם ראפטינג או טיסה וכד'. ברחוב הראשי רואים את העץ הזה

שדומה לו ראיתי גם בדרום אמריקה.

שתדעו כי היה לנו מזל רב מבחינת מזג האויר, כי לפני שהגענו ירד כאן גשם.

קרוב לגדת הנהר ראיתי את הפרחים הכל כך אופייניים לאלסקה שנקראים :עשב האש

פרחים הגדלים גם באיים הבריטיים ובאירלנד (תודה לצפריר על הזיהוי).

מטלקיטנה המשכנו לעיר הגדולה WASILLA בה לנו במלון BEST WESTERN שהוא נראה מלון ישן, לא משהו כי אין בו מעלית, ובשעה 23.00 השעה בה הגענו אליו גם לא היה מי שיעביר את המזוודות לחדרים.

ואסילה שוכנת בין איזור MATANUSKA בה שוכנת טלקיטנה גם ואיזור SUSITNA.

ואסילה נראית כמו המערב הפרוע , עם בתים בני קומה אחת בעיקר, פאבים. אוכלוסייתה מונה כ-7000 תושבים לעומת 800 בטאלקיטנה. כיון שהיא קרובה יחסית לאנקוראג' ועלות הבתים כאן זולה, הרי הרבה מהאנשים מוצאים את פרנסתם באנקוראג' הסמוכה.

ואסילה מפורסמת כי שרה פיילין היתה ראשת העיר שלה לפני שנבחרה כמושלת אלסקה ואח”כ .באוגוסט 2008 הכריז הסנאטור ג'ון מקיין, שהיה מועמד המפלגה הרפובליקנית לתפקיד נשיא ארצות הברית, על פיילין כמועמדת שלו לתפקיד סגנית הנשיא, לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008.

כיום הבית שלה כבר אינו שם אלא בג'ונו.

המטוס הפרטי שלא המתין לי

השכן למלון עם המטוס הפרטי.

רק ברווזים

כמה ברווזים על הבוקר

בנסיעה מטלקיטנה התלהבתי מאד מהשמיים וקיוויתי שנתעורר לבוקר סימפטי. אז הפתעה המתינה לי הבוקר והמלון שוכן על גדות אגם, עדיין לא יורד גשם אבל הכל קודר .שמש לא המתינה לי.sad

השמיים שהבטיחו גדולות ונצורות

התחלנו את הבוקר בביקור מעניין במרכז המבקרים השוכן בואסילה, לא הרחק מהמלון, שמאזכר את השביל המפורסם

THE IDITAROAD SLED DOG RACE – הדרך ההסטורית למירוץ מזחלות כלבים שמתחילה כאן. מי שהתחיל בכך היה JOE REDINGTON

שאהב כלבים. עליו ועל פועלו ניתן לקרוא אם תלחצו על שמו.

מה הסיבה למירוץ זה?

המרוץ נולד לאחר שב-1925 פרצה מחלה קטלנית בעיירת הכורים נום. הנסיוב ממנו יכלו לרקוח את התרופה נמצא רק באנקורג' המרוחקת כאלף מייל (1 מייל = 1.6 קילומטרים). לשם כך נאלצו להסיע את התרופה ברכבת כ-250 מייל צפונית לנננה (Nenana), שם חיכו עשרים מתנדבים עם מזחלות כלבים. המתנדבים הסיעו את התרופה עוד 674 מייל בקור מקפיא של מינוס חמישים מעלות. לאחר חמישה ימים של נסיעה הם הגיעו ליעדם והצילו את תושבי העיר. בשנת 1973 הוחלט לשחזר את המסע מאנקורג' לנום ומאז נחשב האירוע בעיני רבים למרוץ הנהדר ביותר בעולם.

המרוץ מהווה אתגר עצום למתחרים שנאלצים לחצות את שרשרת הרי אלסקה, להמשיך דרך יערות מרכז אלסקה, לעבור על פני נהרות, אגמים ומי ים הברינג הקפואים – סך הכל

כ-1,150 מייל. המרוץ נמשך כ-12- 9 ימים +.

כל משתתף מאמן את קבוצת הכלבים שלו לקראת המרוץ ואחראי לבריאותם ולמזונם. נהגי מזחלות אשר מאמצים את כלביהם יתר על המידה או מתאכזרים אליהם, נפסלים מיד.

בדרך כלל מסיימים את המרוץ משתתפים בודדים, חלקם מגיעים לאחר כ-12 יום וחלקם אחרי חודש או יותר. סיום המרוץ הוא בעיירה נום (Nome) אליה מגיעים בכל שנה אלפי עיתונאים, צלמים ואוהדים מכל רחבי העולם. הצפייה במרוץ היא ללא תשלום.

המירוץ מתקיים בדרך כלל בחודש מרץ ועל המועד יש לעקוב. אבל משוגע מי שיסע לאלסקה בחודש מרץ כשהטמפרטורות עלולות להגיע ל-50- צלזיוס.

אלא אם אתם אמיצים ואוהבים אתגרים קשים – תתכוננו לכך.

מגיעים חזרה לאנקוראז' כדי לבקר במוזיאון הנפלא והכל כך מעניין. ברור לכם שבאנקוראג' ירד גשם. לפחות הפעם לא הפריע לנו.

Anchorage Museum at Rasmuson Center

במוזיאון קיימת תצוגה מאד עשירה על השבטים שהתגוררו באלסקה, על מפה גדולה ראינו את הפריסה שלהם. כשראיתי באלסקה את שבט האטבסקה התפלאתי, כי זכרתי את קרחון אטבסקה ברוקיס הקנדיים. שאלתי את המדריך במוזיאון על כך והסביר לי על הנדידה של השבט.

במוזיאון ישנן פינות ומשחקי מדע לילדים, מציגים גם אומנות וציורים מהווי החיים באלסקה של פעם.

תצוגה מאלפת של הלבוש, הכלים והציוד של כל שבט ושבט. ליד כל שבט לוח אינטראקטיבי המסביר את מה שרואים.

במקום כמובן גם קפיטריה והר משקאות חריפים.

המקום מאד מושקע והיה תענוג לטייל בין האולמות השונים.

המקום מומלץ גם למטיילים עם ילדים.

עוד על המוזיאון והתערוכות השונות ניתן למצוא באתר שלהם כאן.

גם ציורים במוזיאון המשקפים את התרבות האינואיטית

הביקור ארך רק שעה וחצי כי היינו צריכים להגיע גם לטיסה, אבל בהחלט אפשר לבקר שם יום שלם.

אי אפשר לחתום את המסע באלסקה מבלי לציין את קפטן קוק שאת פסלו הצופה לים ראינו כבר ביום הראשון לטיול.

מי היה ג'יימס קוק או הידוע קפטן קוק?

קפטן קוק נולד בנובמבר 1728במחוז יורקשייר שבאנגליה. לימים היה קצין בצי המלכותי הבריטי והפך למגלה וממפה ארצות .

למסעו הראשון יצא בשנת 1768. עד שחצא למסע שליש ממפות העולם היו ריקות. כששב לאחר 3 שנים הוא רשם מפות כל כך מדוייקות, שהן שימשו את הימאים עד שנות ה-90 של המאה ה-20!!!.

הוא הקיף במסעותיו את אוסטרליה, ניו-זילנד, אלסקה, קנדה, איי הוואי,אנטרקטיקה ועוד.

עד שנפטר הספיק לעבור מרחק של 370,000 ק”מ שהם אקויולנטים להקפת העולם 9 פעמים או טיסה לירח.

פסל של קפטן קוק ניצב עד היום באנקוראג' ושם הוא נחשב לגיבור. אך גם בהמשך בקנדה נפגוש את פיסלו.

בהוואי הוא מצא את מותו כאשר האינדיאנים תקפו אותו ואת צוותו. הם נעצו בו פגיון בעורפו. אח”כ ביתרו את גופו, בישלו את בשרו יחד עם כמה מעצמותיו, וחלק מהעצמות שמרו כי האמינו שכך הם משמרים את הכוחות האלהיים שלו.

קפטן קוק ניצב גבוה וצופה לים

באמצע העיר אנקוראז פסלים לזכר מסעותיו של קוק

על קפטן קוק ומסעותיו אפשר וכדאי לקרוא בכתבה של ד”ר גילי חסקין כאן.

כתבה נוספת - 10 דברים שלא ידעתם על קפטן קוק מעניין לקרוא כאן.

תובנות על הטיול לאלסקה

1. סעו לאלסקה לפני שביקרתם בארצות כמו דרום אמריקה, איסלנד, דרום אפריקה בוצואנה, כי אלסקה אמנם מדינה פראית וכל מי שתאמר לו כי אתה נוסע לאלסקה יוציא מייד קריאת התפעלות “וואוו” אבל לדעתי זו תדמית שדבקה באלסקה. הנוף ברובו חד גוני מה שאיני יכולה לאמר על דרום אמריקה, דרום אפריקה ואיסלנד. מה ראיתי לרוב? יערות, טונדרה,נהרות ואגמים . כמה שניסיתי להמנע מההשוואה לא הצלחתי שלא להשוות מול מה שראיתי עד אלסקה.

פיורד קנאי עם הצוקים היפים והקרחון היפה בסופו וכן הטיסה במטוסים קלים גרמו לי לקריאות התפעלות.

2 . פארק דנאלי נחשב לאחד הפארקים שהם MUST לבקר, אבל לאור מיעוט בעלי החיים השוכנים בו, והסיכוי להיתקל בדובים מקרוב שאינו רב, הייתי פוסלת אותו על הסף ומנסה מקומות אחרים שלפחות ביולי אוגוסט קיים סיכוי גדול לראות דובים בפעולה. כפי שכתבתי במהלך הכתבה KATMAI ועוד מועדפים.

3. המרחק בין האתרים רב, ונדרשת נסיעה מרובה, די משעממת עד שמגיעים לאתר. כמובן שמזג האויר היה בעוכרינו, ואולי אם השמש היתה מפציעה מדי פעם יכולנו לראות פסגות של הרים, וצבע תכול לאגמים, המצב היה שונה.

4. פרק הזמן הקצר שהוקדש לאלסקה היה קצר מדי ודחוס מדי. מפצירה בכם אם כבר לנסוע לאלסקה אל תעשו את הטעות שעשיתי לטייל בטיול מאורגן שממש אינו מאפשר להנות מהטבע כפי שצריך. לפני שחשבתי לצאת לטיול סבלתי קשות מבעיות בחוליות הצוואר. לפיכך אני משתדלת להמעיט בשעות מחשב. במצב הנוכחי איני מעיזה לקחת על עצמי משימת אירגון טיול שבדרך כלל עומד על 8 חודשי הכנה.

מי שמסוגל שיעבוד קצת ויכין טיול עצמאי. הדרכים באלסקה אינן קשות לנהיגה. השילוט ברור ברובו.

לאחרונה נחשפתי למספר כתבות שאני ממליצה לכם מאד לקרוא , לפני שתגיעו להחלטה האם לנסוע לאלסקה או לא.

כתבה מצויינת של מלי אברמוביץ שמהכתבה הראשונה תמשיכו לשניה ולשלישית.

(תלחצו על הכותרת).

טיפים של מלי אברמוביץ כאן.- עבור המטייל העצמאי כדאי לקרוא!!!

מצרפת לכם גם את הטיול של דויד קליר שנסע כמעט לחודש והמראות היפים שהצליח לראות ולהנציח.

אולי אילו הייתי חווה חוויה דובית שהבלוגר יאיר חווה ומספר בבלוג שלו כאן הייתי משנה את דעתי אלסקה. טיול לשבועיים ממליצה לקרוא.

בלוג של KARNIELR שחזרו לאלסקה בשנית סיקרן אותי וממליצה לקראו גם בזכות המסלולים הרגליים שעשו וגם מזג האויר הטוב שחוו.

5. אלסקה יקרה להחריד. לא לחינם דוידי קליר נסע בטיול קמפינג – להוזיל עלויות, ואת זה עשיתי בעברי כשהיינו צעירים עם כוחות רעננים. הטיסות שטסנו כדי להגיע עד היעד היו ארוכות מאד. 12 שעות עד טורונטו+3 שעות קונקשן+6 שעות עד ונקובר ולמחרת עוד 3.5 שעות עד אנקוראג' ששם מתחיל הפרק של אלסקה. אם תסכמו הכל הרי מדובר במסע טיסות של מעל 24 שעות. מטורף!!!

6. איני בטוחה שהתמורה שווה את המחיר. חלמתי לראות ארץ שתעשה לי וואוו גדול וזה לא קרה. אולי אם תסעו מפיירבנקס צפונה, אולי אם תתקלו ביותר דובים ובעלי חיים מאשר אנו נתקלנו אולי אם מזג האויר יאיר לכם פנים יותר מאשר לי.

מבחינתי זה היה החלום ושיברו. sad

אשמח אם תשתפו איך היה לכם.

באדיבותו של חברי היקר צביקה גוארון המפות של הטיול באלסקה

הפסיק הקטן שראינו מתוך אלסקה הגדולה

המשך להרי הרוקיס הקנדיים (לחץ על הכותרת כאן)

המלץ בתחילת הכתבה או הארה/הערה או תגובה יתקבלו בברכה!!!

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של לבון רחל קולומבוסית?

הפוסט הבא ›
הרוקיס הקנדיים - חלום אפוף עשן!!!
הרוקיס הקנדיים - חלום אפוף עשן!!!
מתוך הבלוג של לבון רחל קולומבוסית
20-11-2018
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
זקינטוס - אטרקציות בגן עדן יווני!!!
זקינטוס - אטרקציות בגן עדן יווני!!!
מתוך הבלוג של לבון רחל קולומבוסית
30-09-2018
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של לבון רחל קולומבוסית »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

אכזבה כתובה היטב

mipkin
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 
***בבלוג שלי תוכלו לקרוא על ארצות מערב ומזרח אירופה, סקנדיביה, אסיה התיכונה, סין, יפן, מרוקו, דרום אמריקה ודרום אפריקה, בוצואנה וזימבבואה וכתבות רבות על ישראל וירושלים בפרט ולאחרונה גם על השואה ואיסור האכלת ציפורים בלחם*** לחצו על הבלוג מטה***
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

אלסקה

השב  · 
***בבלוג שלי תוכלו לקרוא על ארצות מערב ומזרח אירופה, סקנדיביה, אסיה התיכונה, סין, יפן, מרוקו, דרום אמריקה ודרום אפריקה, בוצואנה וזימבבואה וכתבות רבות על ישראל וירושלים בפרט ולאחרונה גם על השואה ואיסור האכלת ציפורים בלחם*** לחצו על הבלוג מטה***
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

תגובות פייסבוק

סגור
×