אקסום - התיבה האבודה באתיופיה

אינדיאנה ג`ונס יכול להפסיק לחפש: על פי האתיופים, ארון הברית נמצא בעיר אקסום שבצפון אתיופיה, אליה הגיע עם בנם המשותף של המלך שלמה ומלכת שבא.
יעל רגב - צוות למטייל ברשת
|
תמונה ראשית עבור: אקסום - התיבה האבודה באתיופיה
© רתם סוננברג

ארון הברית בתנ"ך

ועשו ארון עצי שטים אמתיים וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו. וציפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב. ויצקת לו ארבע טבעות זהב ונתת על ארבעת פעמותיו ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית. ועשית בדי שטים וציפית אותם זהב. והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארון לשאת את הארון בהם. בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו. ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך. ועשית כפורת זהב טהור אמתיים וחצי אורכה ואמה וחצי רוחבה. ועשית שניים כרובים זהב מקשה תעשה אותם משני קצות הכפורת. ועשה כרוב אחת מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפורת תעשו את הכרובים על שני קצותיו. והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו אל הכפורת יהיו פני שני הכרובים. ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. ונועדתי לך שם ודיברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את כל אשר אצווה אותך אל בני ישראל. (שמות כ"ה א-כב)

ארון הברית היה כלי הפולחן העיקרי והחשוב ביותר בתנ"ך, לו סגדו בני ישראל כמייצג נוכחות האל על פני האדמה. את ההוראות לבניית הארון קיבל משה במעמד הר סיני, כדי שישמש לנשיאת לוחות הברית אשר קיבל. לרגלי ההר נבנתה תיבת עץ שצופתה זהב מפנים ומבחוץ, ועליה מכסה זהב שבראשו שני כרובים (מלאכים) שכנפיהם מושטות זה לעבר זה. הארון שימש אות וחותם לאלוהים, ולו כוחות אדירים: הפיץ אור ואש, עצר נהרות זורמים, יישר הרים גבוהים, גרם לכוויות קשות, החריב ערים שלמות והביס צבאות חזקים. בית המקדש נבנה על ידי שלמה המלך כדי לשמש משכנו של הארון הקדוש, שהונח בקודש הקודשים של המבנה.

כ-200 פעם מופיע ארון הברית בתנ"ך, כשלפתע נעלם מדפי הספר כאילו לא היה מעולם. איננו יודעים אם נלקח, נגנב או הושמד. כך פתאום, בזמן כלשהו בימי בית ראשון מפסיקה כל התייחסות לארון, החפץ החשוב ביותר בעולם בתקופה התנ"כית פשוט חדל להתקיים. לנוכח חשיבותו העצומה של הארון, השתיקה המחרישה האופפת את היעלמותו כחור שחור מפתיעה במיוחד, כאילו נקשר קשר להסתיר את גורלו של הארון לנצח נצחים. לנו נותר רק לשער ולנחש באשר לגורלו הסודי של הארון. יש מספר השערות בנושא, אך אולי המפתיעה מכולם היא הקושרת את גורלו של הארון דווקא באפריקה, אי שם בעיר עתיקת יומין בצפון אתיופיה.

לתחילת הכתבה

הכל התחיל באינדיאנה ג`ונס

אחד המעלים השערה מדהימה זו הוא גרהאם הנקוק, עיתונאי בריטי שביקר באתיופיה ב-1983. באותה תקופה שררה מלחמה במדינה, מורדים כיתרו חלקים מהמדינה ופצועים מילאו את בתי החולים. באורח סוריאליסטי למדי, החליטה הממשלה דווקא בזמן זה להוציא ספר שולחן על אתיופיה כדי הפגין בעולם את אחדותה של המדינה מול רבגוניותה של תרבותה, והפקידה את הנקוק על מלאכת הכתיבה. כחלק מהפרויקט ביקש הנקוק לבקר באקסום (Axum), העיר העתיקה ביותר במדינה שהיתה הבירה לשעבר וכן המקום הראשון בו צמחה הנצרות באפריקה שמדרום לסהרה. בעודו קורא חומר רקע על המקום, הופתע לגלות כי על פי אמונתם של אתיופים רבים ארון הקודש שוכן בעיר זו, בכנסיה בשם סנטה מריה מציון (Saint Mary of Zion). חודשים ספורים לפני כן צפה הנקוק בקניה בסרט חדש - "אינדיאנה ג`ונס ושודדי התיבה האבודה" שהשאיר עליו רושם עז, והרעיון המפתיע שארון הקודש האמיתי שנעלם לפני יותר 3000 שנה יימצא מתחת לאפו, במקום כה נידח ומרוחק, עורר את סקרנותו.

בשל בעיות בטחוניות ולוגיסטיות, נמשך ביקורו בעיר יום אחד, ואל הכנסיה הגיע רק בערב, שעות ספורות לפני שיאלץ לעזוב את המקום. שם פגש את גברה מיכאל, שומר הארון, איש זקן שעיניו כמעט והתעוורו בשל קטרקטים שהיה שעון על מקל תפילה ארוך.
"שמעתי על המסורת האתיופית המספרת כי ארון הקודש שמור כאן, בכנסייה זו. שמעתי גם כי אתה הוא שומר הארון. האם נכונים הדברים?", שאל הנקוק. "אמת", אמר השומר. "במדינות אחרות לא מאמינים לסיפורים אלה, למעשה רק מעטים מכירים אותם בין כה וכה, אך אלו שכן טוענים כי שקר הם". "אנשים יכולים להאמין בכל מה שירצו. אנשים יכולים לומר כל שיבקשו. ואף על פי כן עובדה היא כי אנו מחזיקים בתיבה הקדושה הנקראת ארון הברית, ואני הוא שומר הארון", ענה האיש, קולו כה בטוח ורגוע על אף הדברים הבלתי אפשריים ומוזרים שאמר. "כיצד אתה יכול להיות כל כך בטוח?", התפלא הנקוק.  "אני הוא השומר. יודע אני את טבעו של החפץ שהושם בהשגחתי".

השומר סיפר כי נבחר לתפקידו הרם על ידי קודמו בתפקיד כשהיה על ערש דווי. גם הוא, לפני מותו, יקבע את היורש שיבואר אחריו. הנושא בתפקיד הינו האדם היחיד המורשה לראות את הארון, ועל כן עליו להיות טהור בנפשו ובגופו ולאהוב את האל. הארון היה מוצא ממקומו בעבר בחגיגות חשובות, אך כיום מוצג בציבור רק לעיתים רחוקות, בחלק מחגיגות הטימקאט, החג החשוב ביותר בנצרות האתיופית. גם אז אין רואים פשוטי העם את הארון, היות והוא מכוסה בבדים עבים. מדוע הכיסוי? - התעניין הנקוק. "כדי להגן על ההדיוטות מפניו", השיב השומר, "לארון כוח ועוצמה רבה".

הביקור הרשים מאד את הנקוק וב-1992, לאחר מחקר ארוך של התיאוריה אתיופית, פירסם את סיפרו The Sign and the Seal, החיפוש אחר ארון הקודש האבוד.

לתחילת הכתבה

איך הגיע ארון הקודש לאתיופיה?

על פי האמונה האתיופית, מקדה Makeda, הלא היא מלכת שבא, הרתה לשלמה המלך כשביקרה בירושלים. לאחר שובה לארמונה באקסום, ילדה את בנה הנסיך וקראה לו "מנליק" (Menelik), שפירושו "בן החכם באדם". בגיל 20 נוסע מנליק לירושלים לפגוש את אביו. שלמה שמח על בואו של בנו, ומנליק זוכה ליחס חם במיוחד, שמעורר עליו את קנאתם של יועצי המלך. שנה עוברת והיועצים מייעצים לשלמה לשלוח את בנו בחזרה לארץ מולדתו. שלמה מסכים בלב כבד להצעה, אך רק בתנאי שמנליק ילווה בידי בניהם הבכורים של יועציו.

כך יוצאת השיירה בדרכה הארוכה לאתיופיה. לפני צאתם גונב אחד מבני היועצים, עזריוס, את הארון. רק לאחר שהתרחקו עד מאד מירושלים מגלה מנליק עד דבר הגניבה, אך מבין בחוכמתו כי לא ייתכן כי יכלו בני היועצים להצליח במשימה כה מסובכת ואמיצה לולא רצונו של האל סייע בעדם. משהגיעו לאתיופיה הונח הארון בקודש הקודשים של כנסיית סנטה מריה, שם שכן שנים רבות עד שהועבר למבנה מיוחד בסמוך (בו הוא נמצא עד היום) על ידי הקיסר האגדי היילה סלאסי, שהיה הצאצא ה-225 בשושלת מלכת שבא.

סצנות מסיפורו של מנליק מצויירות על קירותיהם של כנסיות רבות במדינה, באחדות מהן אף נראה ארמון הקודש עצמו כשהוא מובל בסירתם של מנליק ומלוויו בדרך לאתיופיה.

זוהי הגירסה האתיופית לאירועים, אך האם היא עומדת במבחן המציאות? לא, לטענתו של הנקוק. תיאוריה זו אינה הגיונית מבחינת תאריכים, מלכות שלמה הייתה בשנות ה-900 לפני הספירה, ואילו כנסית סנטה מריה הראשונה (שנהרסה ב-1535 על ידי המוסלמים) נבנתה רק ב-372 לספירה. אומנם האתיופים טוענים כי לפני שהובא הארון לאקסום על ידי המלך אזנה, הוחזק במשך 800 שנה באי קטן בשם טאנה צ`רקוס, באגם טאנה הדרומי מערבי לאקסום, אך עדיין חסרות מאות שנים בסיפור.

השערתו של הנקוק היא כי הסיפור על מנליק הוא אגדת עם בלבד, ולמעשה נלקח הארון מירושלים רק בתקופת מלכות מנשה (687 עד 642 לפנה"ס). המלך מנשה עשה את הגרוע מכל כשהכניס את פסל האשרה לבית המקדש. המעשה גרם לחילול משכן האלוהים וייתכן שבשל כך הוציאו הכוהנים את הארון הקדוש מהמקום. את 200 השנים שעדיין חסרות בסיפור, מסביר הנקוק כי יהודי אתיופיה טוענים כי בדרכם מישראל חנו בנילוס העליון. הוא משער כי אולי עצרו בזמן זה באי Elphantine בו התגלו שרידי שרידים של מקדש יהודי כלשהו. האם נבנה כמשכן לארון?

לתחילת הכתבה

מה מטרתן של אלפי תיבות מזויפות?

בשנת 331 לספירה מתנצר מלך אתיופיה, אזנה, והנצרות מתחילה להתפשט במדינה. במסגרת הפיכתה של אקסום לנוצרית, בונה אזנה את כנסית סנטה מריה ומעביר אליה את ארון הקודש לחדר דמוי "קודש הקודשים". אך מה לנצרות ולפולחן הארון היהודי שכלל אינו קשור אליה? באורח מפתיע סיגלה לה הנצרות האתיופית סממנים יהודיים קדומים, הקשורים לארון הקודש. כך למשל נמצא בכל כנסייה אתיופית חדר קטן ובו נמצאת Tabot תאבות, שהן תיבות המזכירות במפתיע את ארון הברית. תיבות מזויפות אלה, אותם העתקי התיבה האבודה, מופיעות בכל רחבי אתיופיה, כלומר אלפים שכאלו. ב-19 בינואר נערכות חגיגות הטימקאט, החג החשוב במדינה, ובו מוצאות התאבות הנחבאות אל האור ונישאות בידי הנזירים ואנשי הכמורה בתהלוכה ססגונית לרגל הטבלתו של ישו הנוצרי. התהלוכות דומות במקצת לאותן תהלוכות קדומות בהן צעדו בני ישראל עם הארון האמיתי. האם נועדו החיקויים להקשות על המחפש למצוא את הדבר האמיתי?

דרומית לאקסום נמצאת העיר לליבלה (Lalibela), קומפלקס מרהיב של כנסיות יפהפיות החצובות לפרטי פרטים בסלע אדמדם (בדומה לפטרה בירדן), מחוברות ביניהן במערכת תת קרקעית של שבילים מדרגות ומערכת ניקוז, כולם מאותו סלע אחד. האתיופים מכנים את לליבלה "ירושלים החדשה".

גם אם התיאוריה האתיופית נשמעת לעיתים מופרכת למדי, הרי שאיש טרם הצליח לפסול את הרעיון באופן חד משמעי וחותך. מצד שני, את הארון עצמו איש אינו יכול לראות מלבד השומר, והשמירה עליו קפדנית, כך שלא ניתן להוכיח בודאות כי הארון אכן קיים ונמצא באתיופיה. התשובה תישאר נסתרת מעינינו עוד זמן רב, אך לשומר הארון שפגש את הנקוק לא היה כל ספק כשנשאל האם האגדה נכונה: "זו אינה אגדה. זו היסטוריה".

לתחילת הכתבה

מידע למטיילים

החברה האתיופית אתיופיאן אייר טסה ישירות מישראל לאדיס אבבה, בירת אתיופיה, ממנה אפשר לטוס או לנסוע לאקסום ולליבלה.

באקסום ניתן לבקר בכנסית סנטה מריה מציון, שהיא למעשה שתי כנסיות נפרדות: החדשה יותר נבנתה בשנות ה-60 על ידי הקיסר היילה סלאסי, ולה כיפת מתכת. לא רחוק ממנה ניצבת הכנסיה הותיקה יותר, שהיא גם המעניינת מבין השתיים, שנבנתה במאה ה-17 במקום הכנסייה המקורית שנשרפה. על קירות הכנסייה ציורי קיר צבעונים המוארים בקושי באור העמום השורר במבנה. ביניהן שוכן ה-Treasury, המבנה בו נשמר ארון הקודש מאז 1965, המבנה מגודר והכניסה אליו אסורה. המקומיים לוקחים ברצינות גדולה את השמירה על הארון והוא נמצא תחת אבטחה כבדה של אנשי הכמורה ושל תושבי העיר. הדרך היחידה לראות את הארון (יותר נכון, את הבדים העוטפים אותו) היא לחכות לחג הטימקאט ב-19 בינואר ולקוות כי הארון יוצג לקהל.

עוד אתר חשוב בעיר הם האובליסקים האדירים הנמצאים בכיכר העיר. אלו הם עמודי גרניט עצומים (הגדול שבהם באורך 33.3 מטר ובמשקל משוער של 5 טונות. למרבה הצער הוא שבור לחתיכות ואינו ניצב כחבריו), עשויים כל אחד מאבן אחת, כאשר העמוד הניצב הגבוה ביותר מתנשא לגובה 23 מטר. גילם המשוער עומד על 2000 שנה, מה שמעיד על התפתחות אומנותית צוקדמת יותר מרוב ארצות הסאב-סהרה האחרות באפריקה. על העמודים חרוטים צורות הנראות כחלונות, כאשר בתחתית האובליסקים חרוטות מעין דלתות, כאילו היו גורד שחקים ענק.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×