ארומה איטלקית משכרת- פרק א`

לפירנצה הגעתי ממילנו. אחרי סיור לילי בין מקומות בילוי וביקור בעיר לאור יום. לאחר מכן עברתי לרומא הנהדרת.
dorincohen
|
תמונה ראשית עבור: ארומה איטלקית משכרת- פרק א`
© איתמר ברק

הלילה של פירנצה

לאחר בידוק בטחוני קצר ואיסוף מטלטליי, ניגשתי לתחנת המוניות, מוכנה ומזומנה להשתלח בכל גברבר איטלקי חסון וחם מזג. שלא נאמר חוצפן חלילה. כן זה ידוע. הגברים האיטלקים הם אולי המאהבים הכי ידועים בעולם, אבל הם ידועים גם כחמי מזג וחוצפנים - לחיוב ולשלילה... קצת כמונו הישראלים. אך כמו שאומרים מיתוסים לחוד ומציאות לחוד, ואני חייבת לציין לחיוב את האדיבות שבה נתקלתי הן מצד נהגי המוניות והן מצד עובדי בית המלון שבו התאכסנתי. המלון המקסים -De La Pace Hotel (שמשמעותו "שלום") ממוקם כ-10 דקות הליכה קלילה מכיכר העיר הראשית שבה נמצא הדוואמו המפורסם של העיר. וכמו שאתם מכירים אותי, התרעננתי קלות ויצאתי לסיור לילה רגלי שזה בגדר "חובה!" בעיניי. שאני אוותר עליו? ואלך לישון? המלצה גרועה ביותר.

בלובי של המלון נפגשתי עם ידידי האיטלקי שהגיע מרומא. אנריקו קיבל המלצות על איזה פאב-מועדון חדש שנפתח בעיר והחליט שהמקום מושלם כדי להתחיל בו את חופשתי המענגת באיטליה - ארץ חלומותיי. מודה ומתוודה ואין לי שום תירוצים באמתחתי. איטליה היתה ותמיד תישאר אחת הארצות היפות ביותר בעיניי. יש בה קסם כל כך מיוחד שמשלב ה-כ-ל! אוכל, ארכיטקטורה, היסטוריה אדירה, אופנה, אהבה ומה לא בעצם?

חשיבותה של העיר תחילתה כבר במאה ה-12. העיר נחשבה בעבר קולוניה רומית חשובה במיוחד. החל מהמאה ה-12 ואילך התפתחו המסחר והבנקאות של העיר, בשל מיקומה על אם הדרך, שבה עברו הצליינים בדרכם מ/אל העיר רומא. במאה ה-15 הפכה העיר למעצמה ימית, כאשר כבשה את העיר פיזה והפכה אותה לנמל הבית שלה. המשפחה המפורסמת ביותר של העיר, היא ללא ספק משפחת מדיצ`י. המשפחה שאהבה אמנות בצורה יוצאת דופן, סיבסדה אמנים רבים, ולו בכדי שיתעסקו רק במלאכתם. בשל מקבץ האמנים הגדול שחי ופעל בעיר, הוקמה אחת מגלריות האמנות הגדולות והחשובות בעולם - "גלריה אופיצי" שבה כ-6000 יצירות אמנות.

סיור הלילה היה מאכזב והעיר נראתה הרבה פחות מהודרת משזכרתי אותה. אז נכון שפירנצה היא לא עיר לילית תוססת ורוב פארה נראה לאור יום...אבל...ציפיתי למינימום. העיר חשוכה וקודרת גם בכיכרות המרכזיות כמו: כיכר הדוואמו וכיכר סניוריה (גלריה אופיצי) , והרעיון של סיור לילי ורומנטי לאורך פונטה וקיו (הגשר העתיק) ונהר הארנו (החוצה את העיר כמקובל בערי אירופה) "התנפץ לרסיסים" לנגד עיניי עוד לפני שהתחיל. נראה היה לי כי האיטלקים לא ממש מתרגשים מיצירות הפאר שנבנו ממש "מתחת לאפם" ויתרה מכך, הם לוקחים אותן כמובן מאליו. בקור המקפיא ששרר בעיר (מינוס 2 מעלות) הנחמה היחידה שלי היתה אותו מועדון שהומלץ לידידי. מועדון Montecarla מעוצב בצורה יוצאת דופן... המזכיר סגנון של אחת ממעצבות התכשיטים המפורסמות כיום בישראל. הסגנון משלב אלמנטים של פרחים, בובות והוא בעיקר צבעוני על גדר המצועצע. האווירה במועדון מגניבה משהו-משהו. אפשר להעביר כמה שעות על כמה דרינקים, והחלק הכי כייפי הוא שאפשר להתכרבל בתוך הכוכים הצדדיים של המועדון שעמוסים בכריות נוחות מכל הגדלים.

לתחילת הכתבה

פירנצה לאור יום

את הבוקר שלמחרת פתחנו בארוחת בוקר איטלקית בחדר המעוצב של המלון. ואספרסו גם. אחרי הכל אנחנו באיטליה... שמש נעימה של בוקר חדרה מבעד לחלון ולווילונות המעוצבים ואני הרגשתי "בעננים".  אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לסיור רגלי ברחובות העיר. קרני השמש החמימות האירו את הדוואמו של העיר והרחובות הגדושים באופן פנטסטי ! סיירנו ברחובות עד לפיאצה סניוריה, הכיכר הכלכלית, המשפטית והחילונית של העיר, שם שתינו קפוצ`ינו איטלקי אמיתי. משם המשכנו עד לפונטה וקיו. נהניתי מהזמן ש"נמרח לו בעצלנות" עד לצהרי היום, עת לאכול, לשתות ולנוח.

את מרצ`לה, פאולו ואלברטו פגשנו לארוחת צהריים במסעדה צמחונית אותנטית ומדליקה, שרחוקה היתה מלהזכיר לי את הקידמה הטכנולוגית של היפנים. אגב, אין שם מלצרים. אז מה עשינו? טוב זה החלק המדליק של המקום. ליד המטבח ישנו דלפק הזמנות קטן ומגירה קטנה שמשמשת כקופה. התבוננתי בקינוחים ובסלטים שקרצו לי האחד יותר מהשני. רשמתי על גבי דף מחברת את ההזמנה שלי (התפריט היומי נכתב בגיר על לוח גדול) הגשתי לקופאי ושילמתי לו. את הדף הגשתי אז לגברת בדלפק והיא ערמה את מזוני השופע על גבי מגש מפלסטיק עם חיוך בריא על שפתיה. הריהוט עשוי מעץ מאסיבי מה שמשרה אווירה ביתית במיוחד, והאוכל היה חגיגה קולינרית בפני עצמו. כסיימנו "עברנו דירה" לבית הקפה שממול ושתינו אספרסו קצר בעמידה - כיאה למסורת האיטלקית. מפוטמת ועייפה מאוד צעדתי בכיוון תחנת הרכבת של העיר, משם ניקח את רכבת היורו סטאר, בדרכנו לעיר המדהימה והאהובה עליי ביותר ר-ו-מ-א!
עלות כרטיס בכיוון אחד היא כ- 57 יורו. ותדירות הרכבות היא כל חצי שעה במהלך היום.

תוך כדי הנסיעה הקצרה יחסית (בערך כשעה וחצי) ולאחר שהצטיידתי במשקה וחטיפים (במזנון הקטן והצנוע שבקרון האחרון) שירבטטי במחברת שלי דברים שהבחנתי בהם עד עכשיו, כדי שגם אתם תהיו בעניינים לפחות כמוני:

  1. האיטלקים מעשנים בטירוף. ובאיטליה, בניגוד ליפן, הפינות המבודדות במקומות ציבוריים הן דווקא לאלו שלא מעשנים, אז ככה שדי מחניק במקומות אלו.
  2. הם חצופים וקולניים. אם אתם לא אגריסיביים מספיק, תישארו לנצח האחרונים בתור...
  3. הקטע הבא מכוון בעיקר לבנות המין היפה...
  4. הגברים האיטלקיים הם מאהבים מלידה וכל מבט שתתנו בעיניו של גבר איטלקי ברחוב יגרור חיוך נלהב או לפחות התחלה של חיזור. האיטלקים השרלטניים נראים כאילו הם מוכנים לקרב החיזור בכל עת. זה במבט שלהם... אותה תחושה שעיניהם בוחנות אתכן בכל רגע נתון. התגובות ברחוב מפתיעות... תנסו בעצמכן.
  5. כשעונים לטלפון אומרים Pronto שמשמעותה Ready "מוכן ומזומן לשיחה"

לתחילת הכתבה

להכיר את רומא

על פי האגדה, רומא נוסדה ב- 21 באפריל בשנת 753 לפני הספירה. האגדה מספרת על זוג תאומים שנעזבו ע"י אימם, גודלו ע"י זאבה ואף ינקו משידה. כשבגרו, קמו האחד על משנהו. רמולוס רצח את רמוס והפך למושל גבעת הפלטין, אחת מ-7 הגבעות ש"מכילות" את רומא בתוכן, ושעליהן בנוייה העיר.

לאחר קבלת הפנים החמה במשפחה של ידידי האיטלקי - אנריקו- ופקקי התנועה האיומים דרך לשם... יצאנו לארוחת ערב חגיגית במסעדה טבעונית שמאכליה מבוססים על תורת המיקרוביוטיקה. מכירים?!? גם אני לא, עד לאותו ערב. האוכל היה סביר מינוס, בהתחשב בעובדה שהוא לא היה מתובלן וביסודו היה מבוסס על כל מיני מוצרים טבעוניים שלא העליתי על דעתי לאכול בעבר. אבל מילא... שרדתי כבר דברים גרועים מכך. ארוחת הבוקר למחרת, לעומת זאת, היתה איטלקית אוטנטית. אספרסו ובישקוטי עם ריבה.

משפחתו של ידידי מתגוררת בחלק הצפון-מערבי של העיר... צפונית לוותיקן, מה שמאפשר לי הצצה נדירה לאזורים הקצת פחות תיירותיים של העיר. סיור הבוקר הארוך שלי היה מגניב ביותר. הלכתי לאורכו ולרוחבו של רחוב Andrea Doria, ואפילו ביקרתי בשוק המדליק Mercato Trionfale. בשוק אפשר למצוא המון מצרכי מזון ושאר הקשקושים. לאורך כל הרחוב פרוסים רוכלים למיניהם. חלקם "שוחטים" במחירים מוגזמים וחלקם לא. הכל על פי שיקולכם ותחושותיכם. אז שימו לב. אני אישית די חששתי לקנות מוצרים שאין עליהם תווית של מחיר. הסוחרים האיטלקים מאוד ממולחים ואני שהסתובבתי והכרתי הרבה תרבויות, מרגישה צורך להיות זהירה כפליים איתם. אין מה לעשות. הם כמונו. קומבינטורים מלידה. ורגע אחד לפני שכמה אנשים מתרעמים על דבריי...

אספר לכם מקרה שהיה: ערב אחד ישבתי לשתות קפה במזנון פינתי מקומי. הזמנתי קפה לאטה. כשקמתי לשלם עבורו בקופה, העפתי מבט חטוף על לוח המחירים שבו היה מצויין 3.000 לירות. בעל הבית התחמן דרש ממני 4.500 לירות!!!! מחיר מופקע!!! כשהפנתי את תשומת ליבו למחירון...הוא ענה ביובש שהמחיר המצויין מתייחס רק לחלב חם!! ולא לקפה. כאילו מה?!?!?! אומנם אני לא יודעת איטלקית אבל אני יודעת מה זה קפה לאטה! ובתגובה לכך, תוך כדי הזדהות כנה איתי, אמר לי ידידי האיטלקי את המשפט הבא: "We are in Italy, where LAW is Interpreted in a very Flexible way" ותרגומו לעברית יראה בערך כך: "אנחנו באיטליה, היכן שהחוק מפורש בצורה גמישה מאוד". תם ונשלם.

וזה המקום לציין בפניכם שוב מספר "עובדות" שהבחנתי בהן... הגברים האיטלקים כל כך קולניים, עד שבמקרים מסוימים הרעש ברחובות מהווה מטרד ממשי של איכות הסביבה, שלא לדבר על מטרד אישי ושוב פנייתי היא לבנות המין היפה....לפעמים זה פשוט בלתי אפשרי ללכת ברחוב לבד מבלי שינעצו בך מבטים או ישרקו ויעירו הערות. המילה הראשונה שלמדתי היא Tanti Bela שמשמעותה "את יפה מאוד". ומילה או שתיים על הנשים האיטלקיות, לטובת הגברים שלנו... הנשים האיטלקיות לוקחות חלק פעיל ביותר בחיי העיר. הן דומיננטיות ואסרטיביות ולא פחות קולניות מהגברים! והכי מדליק שהן רוכבות על אופנועים! כשהן לבושות כאילו הן בדרך לתצוגת אופנה.

לתחילת הכתבה

סיור בעיר

למחרת בבוקר, יום שישי בשבוע, החלטתי להשתמש במטרו העירונית בפעם הראשונה, מה שלא עשיתי בביקוריי הקודמים בעיר. היפנים לדעתי היו מאבדים את ההכרה אם היו עדים למתרחש במטרו. הקדמה עדיין רחוקה כברת דרך מרומא, ובכלל אין מי שיפקח על התהליך. את הכרטיס מומלץ לקנות בקיוסקים שמחוץ לתחנות. קונים כרטיס, אבל לא מקבלים שום מפה או דף הסבר. הכניסה לתחנה היא חופשית כי ממילא יש רק שני קווים - כך שדי קשה להתבלבל. הקרונות עצמם מצחינים מעשן ומלוכלכים בגרפיטי מבולגן. ובתוך כל התוהו ובוהו הזה, אני מצליחה בקושי רב לשמוע את הגברת מכריזה שהגענו למדרגות הספרדיות - נקודת ציון חשובה בעיר.

המדרגות הספרדיות הן מאתריה המפורסמים של רומא, וללא ספק המדרגות המפורסמות ביותר באירופה. למרות שבנית 136 המדרגות מומנה על ידי דיפלומט צרפתי שכוונתו היתה להקל על המטפסים אל הכנסייה הצרפתית שממוקמת בראש הגבעה, דבק בהן הכינוי "ספרדיות" בשל שגרירות ספרד שהיתה ממוקמת בארמון שכן. אני ממליצה לכם לטפס אל ראש המדרגות, משם נשקף נוף מרהיב של העיר! אל תפספסו. באירועים מיוחדים באביב, מכוסות המדרגות בפרחים צבעוניים מרהיבים. מספרים ש...פסל ה"הספינה הטובעת" שממוקם במרכז הכיכר נבנה כסמל לספינה אמיתית שנסחפה לכיכר זו באחת מהפעמים שבהן הציף נהר הטיבר את האזור.

ברחובות הקטנים שתחילתם במדרגות הספרדיות וסופם ברחוב "ויה דל קורסו" כלולים כמה מרחובות הפאר והיוקרה המפורסמים של העיר: Via Carroze, Via Condoti, Via Borgognona.
רחובות אלו "זועקים" עושר / יוקרה / אלגנטיות / מעצבי על / דברים שהאזרח הפשוט (שזה רובינו) מעדיף רק לפנטז עליהם... ואל תמחקו כלום - כי שום דבר לא מיותר. ברחובות אלו תמצאו את כל חנויות המעצבים שמוזכרים בעיקר בערוץ האופנה או בהקשר לתצוגות וקולקציות בינלאומיות של פריטי יוקרה כגון: בולגרי, גוצ`י וארמאני.

את מנוחת הצהריים המאוחרת שלי ביליתי במזרקת המשאלות פונטנה דה טרווי מאוכזבת עד עמקי נשמתי. המזרקה שהיתה חרוטה בזכרוני ברוב פארה, נראתה לא יותר מאתר תיירות שחוק ומוזנח. היא לא היתה מוארת כהלכה, ולא היה שום זכר לאווירה שוקקת החיים שהיתה מנת חלקה בעבר. הנחמה היחידה שלי היתה גלידת הקיווי המדהימה והעשירה שמוכרים בגלידריה ממול, וכמובן החוויה האומנותית של המזרקה כיצירה. לא פחות חשוב הוא המנהג שהשתרש עמוק בליבם של כל מבקרי העיר... שהוקסמו ממנה ומייחלים לשוב אליה פעם נוספת. ואני שנמנית על מבקרים אלו עמדתי בגבי אל המזרקה, הצמדתי מטבע של לירה אל מצחי וזרקתי את המטבע אל מימי המזרקה - לא לפני שייחלתי לבקר בעיר שוב בעתיד הקרוב.

ממזרקת טרווי המשכתי בשיטוטיי אל כיכר ברבריני. הליכה איטית ומהנה לאורכו של רחוב Via Del Tritone בדרכי אני מהרהרת באנקדוטה נחמדה... לא רק שקשה לי עם השפה האיטלקית, כי במוחי מהדהדת ללא הרף השפה יפנית העילגת ששגורה בפי מטוקיו, אלא ש... בבית הקפה הקטן שנמצא בפינה של כיכר ברבריני מפלרטט הברמן האיטלקי עם לקוחות יפניות ומודה להן ביפנית Arigato. לא יודעת למה... אבל עבורי הקטע הזה היה משעשע במיוחד. ברגע שנחשפת למשהו חדש... מקום/שפה/מנהג לא תוכל יותר להתעלם ממנו כמו בעבר, כאשר לא היית מודע אליו כלל.

אחר הצהריים אני יוצאת לטייל באזור Trastevere ומשם חוצה את נהר הטיבר על גשר גריבלדי אל עבר בית הכנסת היהודי. יצא הגורל ויצא שהיה זה יום שישי. באותו הרגע צפו בי רגשות מסורתיים, שהיו מנת חלקי בילדות, והחלטתי להיכנס לתוך בית הכנסת ולשמוע את תפילת יום שישי. פשוט ככל שזה נשמע, המציאות העגומה תפחה על פניי. בכניסה ערכו עליי חיפושים מחמירים כאילו אני בראש רשימת המפגעים הפוטנציאלים. מצלמות לא ניתן להכניס לתוך בית הכנסת בשום פנים ואופן! והאלטרנטיבה היחידה והמגוחכת היא להשאיר אותן עם השומר בחוץ (נשמע פחות מגוחך כשמדובר במצלמה פשוטה מאוד).

בית הכנסת יפה מאוד וקול המפללים מהדהד בו בתחושה של רוחניות נעימה. אגב לנשים "יש הכבוד" לשבת בקומה העליונה... אני נזכרת בבדיחה אחת (ספק סיפור אמיתי... אני לא בטוחה) על אשת ממשלה זרה שהגיעה לבקר בישראל ובמסגרת ביקורה סיירה גם בבית כנסת שבו אגף הנשים הוא בקומה העליונה. כשחזרה לארצה סיפרה לכולם שנשות ממשלות זרות "זוכות" להשקיף על המתפללים בבית הכנסת מהקומה העליונה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×