ארמניה - הטיפוס אל הפסגה

יאיר וחברו אייל מעפילים אל פסגת הר ארגטס (ההר הגבוה בארמניה 4090 מטר), ובין לבין הם גם לומדים דבר אחד או שניים על ארמניה והעם הארמני.

יאיר
תמונה ראשית עבור: ארמניה - הטיפוס אל הפסגה - תמונת קאבר

בכתבה זו:

מטביליסי לירבן

הדרך הראשית מטביליסי לירבן שבהתחלה נראתה סבירה, הלכה והידרדרה לה. הבורות גדלו והמהמורות התרבו ולבסוף מצאנו את עצמנו מיטלטלים במיניבוס עמוס בדרכי עפר בדרך אל מעבר הגבול, שהיה חלק יחסית להפתעתנו. בצד הארמני נכנסנו לתוך מכולה עם שולחן שמולו ישב קצין ארמני. הוא הנפיק לנו ויזות תייר לחודשיים בעלות של 30$ האחת. כשסיים להנפיק אותם ואנחנו סיימנו לשלם, לקח הסגן שלו את הדרכונים למכולה אחרת על מנת להחתים אותם. שם הוא פתאום התחיל לדרוש 10$ "עבור החותמת". סירבנו בתוקף ושאלנו למה הוא לא דורש כסף משאר הנוסעים. הוא התחיל לגמגם, והחזיר לנו את הדרכונים חתומים, ואנחנו חמקנו בחזרה לאוטובוס.

עם חציית הגבול הכביש הפך לאספלט והנופים הפכו למצוקיים, עם נהרות ויערות. עצרנו לארוחת צהרים בבקתה קטנה על יד נהר שוצף. בעלי הבקתה מיד התחילו לבתר נתח בשר גדול והכינו פיתות עם בשר צלוי לנוסעים. הדהים אותי לראות שאת כל הזבל שלהם הם פשוט זורקים לנהר ואפילו השירותים ממוקמים במעין רציף מעל הנהר.

הטבע כאן הוא מרשים מאוד ולמרות זאת ישנו מין חוסר כבוד בסיסי אליו וזיהום מתמשך, גם בקנה מידה אישי וגם בקנה מידה לאומי (פסולת של בנינים, ביוב וכו`).

בהמשך הדרך לירבן חלפנו בין כפרים הרריים. היה מעניין לראות בכל כפר בין הבתים החד קומתיים המתמזגים עם הנוף פתאום בלוק דירות ענק של 5 או 6 קומות מבטון מתפורר - מין מזכרת שכזו מהתקופה הסובייטית. כמו כן בכל מקום ניתן לראות בניינים ומפעלים ענקיים, ריקים לגמרי עם חלונות שבורים וחלודה בכל מקום. ארובות שבורות, מנופים חלודים ועולם שלם שנראה כאילו קפא במקום והושאר להירקב. מאוחר יותר למדנו מהמארחים שלנו שעם קריסת בריה"מ והכלכלה הריכוזית שהייתה נהוגה בה, רוב חומרי הגלם לתעשייה, שהיו מגיעים מרפובליקות אחרות בבריה"מ, הפסיקו להגיע והכלכלה המפותחת יחסית של ארמניה פשוט קרסה לגמרי, בגלל מחסור בחומרי גלם.

ארמניה סובלת גם מבעיית נגישות שכן ממזרח לה שוכנת אזרבייג`אן וממערב טורקיה ולשניהם יש גבולות סגורים ומצפון נמצאת גרוזיה שהטילה מסים ומכס על מעבר סחורה לארמניה.

ארמניה הייתה המדינה הראשונה בעולם שבשנת 303 לספירה קיבלה על עצמה את הנצרות כדת מדינה. הכנסייה הארמנית היא מהעתיקות בעולם ובעלת נציגויות בהרבה מקומות בעולם כולל נציגות מכובדת בירושלים. בשל היותה מדינה נוצרית קטנה הדחוסה בין אימפריות מוסלמיות כגון הטורקים והפרסים והרוסים מצפון, עברו על הארמנים שנים לא קלות של מאבק וכיבוש. בשנת 1915 חוסלו בטורקיה כ - 1.5 מליון ארמנים, במה שנודע כשואה הארמנית.

אנחנו הגענו לירבן ב-20:00 ולקחנו מונית לכיכר האופרה. הייתה לנו כתובת של homestay קרוב והחלטנו לנסות. ירבן היא עיר מודרנית ונחמדה במרכזה. היא מוקפת ע"י נהר בחלקה ומלאה בשדרות רחבות ובחנויות מערביות. בעלת הבית לא הייתה ואנחנו השארנו את הציוד אצל השכנה ויצאנו עם 2 צרפתים שלנו אצלה לארוחת ערב. השניים, יהודי בשם קים וצרפתי ממוצא ארמני בשם סבסטיאן הגיעו מאיראן במעין סיבוב חובק קווקז והיו בדרכם לסוריה. ישבנו במסעדה מקומית ולצלילי להקה מקומית שניגנה מוזיקה ארמנית וזמרת שמנה עם קול ערב אכלנו ארוחת ערב. במהלך הארוחה שתינו טאן - מין משקה יוגורט מרענן (דומה לאייראן הטורקי) ואכלנו פיתה ארמנית מסורתית העונה לשם לוואש. הצרפתים התעקשו וכמנהג המקום חיסלנו גם בקבוק וודקה במהלך הארוחה.

חזרנו לדירה שמחים ושבעים ומצאנו את בעלת הבית שלנו. אישה מקסימה בשם אנה היט עם בית נחמד ומודרני מעל כיכר האופרה. באנגלית רהוטה היא סיפרה לנו שבעלה מת במפתיע מסרטן לפני כחודש ומאחר ואין לה עבודה במקצועה (מתרגמת מפרסית וערבית) היא נאלצת למצוא אפיקי פרנסה חילופיים. היא סיפרה לנו שאנחנו האורחים הראשונים שלה וכרכרה סביבנו כל הערב כדי שנרגיש בנוח. היא הציעה לנו שתי מיטות נוחות בחדר של בנה הבכור. הבן, שמשרת כחייל בצבא, חזר הביתה בהמשך הערב.

ישבנו עם אמו ועם הבן עד 01:00 ושמענו סיפורים על החיים בארמניה. מסתבר שגם בארמניה יש גיוס חובה לצבא למשך שנתיים, רק שהם לא מקבלים שום משכורת ונאלצים לקנות את המדים שלהם לבד. האמא סיפרה לנו כמה הם מתגעגעים לימים של בריה"מ שאז לכולם הייתה רמת מחייה סבירה ויכלו אף לנסוע לנופש פעם בשנה. מאז העצמאות ב-1991 רמת החיים ירדה בכל המישורים ובחורפים של 95` - 96` היה חשמל שעה ביום ומחסור רציני במים. היא טענה גם שהממשל המושחת מוכר כל חלקה טובה במדינה לחברות זרות שמנצלות אותה ושבלי שוחד אי אפשר לעשות כלום בארמניה. המשכורת הממוצעת במדינה היא 40$ לחודש וזה לא מספיק לכלום.

היא סיפרה לנו גם קצת על המלחמה בקווקז (94` - 92`). נגורנו קרבך הוא חבל ארץ שנמצא בין אזרבייג`אן וארמניה. באזור התגוררו אזרים וארמנים והוא היווה בעיה מאז ומתמיד. סטאלין הגדיר את נגורנו קרבך כאוטונומיה ועם קריסת בריה"מ התחילה תסיסה לאומית משני הצדדים ופרצה מלחמה שנמשכה כשנתיים. המוני פליטים ברחו הן לאזרבייג`אן והן לארמניה. הארמנים ניצחו במלחמה וכרגע שקט באזור ובקרבך יש "ממשלה" שמוכרת רק ע"י ארמניה. ניתן לבקר במדינה אבל צריך ויזה מיוחדת לשם כך.

בבוקר למחרת קמנו ליום יפה ושמשי. יצאנו לסיבוב בעיר ועברנו דרך כיכר הרפובליקה. עצרנו בלשכת התיירות המקומית ונדהמנו מהיעילות והאיכות. בעזרת usaid - פרוייקט העזרה למדינות נחשלות של ממשלת ארה"ב הקימו לשכת תיירות מרשימה עם המון מפות, פרוספקטים ופקידות נחמדות דוברות אנגלית. במקום היה אפילו אינטרנט מהיר לחיפוש מידע תיירותי. אנחנו התענינו בטיפוס על הר ארגטס שהוא ההר הכי גבוה בארמניה ונמצא כ-50 ק"מ מצפון לירבן. קיבלנו לוח זמני אוטובוסים מדויק ממשרד התיירות, עשינו קניות בשוק ויצאנו באוטובוס כפרי אל ביורקן, הכפר שלמרגלות ההר.

לתחילת הכתבה

הר ארגטס

אל הכפר השלו הגענו כעבור שעה וחצי נסיעה. אחרי שירדנו ברחוב הריק הבנו שלתפוס פה טרמפים לא יהיה פשוט והתחלנו לטפס באיטיות במעלה השביל. משני צידי הכביש היו בתים קטנים וחמודים עם עצי פרי עמוסים כל טוב. כעבור כ - 15 דקות עצרה לנו מכונית לאדה חבוטה עם 3 בחורים והקפיצה אותנו כ - 5 ק"מ במעלה ההר עד לחווה בודדת. משם הם טענו שיש לנו עוד 9 ק"מ (שבדיעבד התבררו כ - 20 ק"מ אבל למה להיות קטנוניים...). התחלנו בהליכה איטית ודי מהר עצר לידינו ג`יפ ישן עם איכר מבוגר וסבתא עם ילד. הם פינו לנו מקום מאחור והקפיצו אותנו עוד כמה ק"מ עד לתחילת הכביש שמתפתל אל ההר. בקצה הכביש ישנו מכון רוסי לחקר קרינה קוסמית ותחנה מטאורולוגית. את קטע הדרך האחרון עשינו עם עוד איכר בתמורה לתשלום קטן. באזור המכון, שם ירדנו, לא היה אף רכב. היה שם אגם מלאכותי קטן שנוצר ממי השלגים ומספר בתי לבנים עם גגות פח ששימשו כמכון. התחלנו לחפש מקום להקים את האוהל כשהגיע בחור והזמין אותנו להעביר את הלילה בתחנה המטאורולוגית. תקשרנו בעיקר עם הידיים ובסימנים ואט אט התברר לנו שקוראים לו וואגאן והוא האחראי על התחנה המטאורולוגית.

התחנה שהייתה למעשה מבנה אבן גדול הייתה מוקפת בגרוטאות מתכת של כל מיני מכשירים עתיקים. בפנים היה חשמל, תנור בישול ומכשיר רדיו רוסי עתיק. המקום, שבחורף נמצא ב-35 מעלות מתחת לאפס ומתחת כ-10 מטר שלג היה מותאם למז"א קיצוני. מוואגאן שנמצא שם כבר כ-5 שנים (ומרוויח 30$ לחודש) הבנו שזו העונה הטובה ביותר בשנה שכן רוב השלג כבר נמס ועדיין הטמפרטורות נוחות יחסית. התחנה נמצאת בגובה של 3250 מ` והוקמה ע"י סבא של וואגאן ב-1927, וגם אביו עבד בה כך שמדובר למעשה בדור שלישי.

את ארוחת הערב, שהייתה מורכבת מפסטה + רוטב שלנו ותבשיל ירקות עם לחם, גבינה וירקות שוואגאן ואחיו תרמו, הורדנו בעזרת שארית בקבוק הוודקה של וואגאן. את שארית הערב העברנו בשיחה עילגת על מז"א והטיפוס על ההר.

הר ארגטס הוא ההר הגבוה בארמניה ומגיע לגובה של 4090 מ`. זהו הר געש קדום בעל לוע כבוי ואינו מהווה חלק מאף רכס הרים ולכן מתנשא על כל סביבתו. יש להר ארבע פסגות ואנחנו תכננו לטפס על הפסגה הדרומית (3879 מ`) ועל הפסגה הצפונית (4090 מ`). יצאנו לדרך ב-5:00 בבוקר, בחושך מוחלט ובטמפרטורה של 6 מעלות. השעתיים הראשונות של הטיפוס היו במעלה הפסגה הדרומית וכללו דרדרת אבנים ומספר כתמי קרח, זכר לחורף דאשתקד. הגענו לפסגה הדרומית שעות ספורות לפני הזריחה, בסביבות 7:30. בפסגה היה דגל ארמניה ומספר תילי אבנים ואנחנו הצטלמנו אל מול השמש העולה.

המשכנו בירידה אל תוך הלוע הקדום, שם דילגנו בין בולדרים, והתחלנו את הטיפוס לעבר הפסגה הצפונית. הטיפוס שהתחיל מתון יחסית הלך ונהפך יותר ויותר תלול ובסופו מצאנו את עצמנו נעזרים בידיים ונאבקים במעלה ההר, עולים צעד וגולשים שניים לאחור....

כרגיל, כשהגענו למעלה, הנוף היה שווה את כל הטיפוס. מהפסגה ניבט אלינו נוף צלול ויפה של כל ארמניה והר אררט המרשים שניבט מתורכיה. עשינו את הצילומים ההכרחיים והכנו קצת תה חם. אחרי כחצי שעה התחלנו לגלוש למטה. בדרך החוצה מהלוע היה לנו שוב טיפוס מציק קצת אבל אחריו רק הליכה נחמדה בנוף בראשיתי.

הגענו חזרה אל האגם באזור ארבע אחה"צ. ארזנו תיקים, נפרדנו לשלום מוואגאן וחיכינו על אם הדרך הנטושה בתקווה לאיזה רכב חולף. למרות שוואגאן חשב שאין לנו סיכוי והציע לטלפן ולהזמין מונית מהכפר, תוך כחצי שעה הגיע רכב עם זוג נחמד שהקפיץ אותנו את 25 הקילומטרים עד הכפר. שם ליקקנו גלידה ותפסנו אוטובוס חזרה לירבן.

חזרנו לדירה בירבן בשעות הערב קרועים מעייפות. אנה-היט בעלת הבית שמחה לקראתנו ואנחנו הרגשנו כאילו חזרנו הביתה. אחרי ארוחת ערב ומקלחת חמה הרגשנו נפלא ופגשנו את קמיל. קמיל, בחור שוויצרי בן 18 רכב לבדו על אופניים משוויץ לארמניה דרך כל מזרח אירופה, טורקיה וגרוזיה. בכל מקום גנבו ממנו או שהוא איבד משהו. וכך אחרי גניבת 2 זוגות אופניים, תיק בגדים, אוהל, ואובדן דרכון ששבר את גב הגמל וחייב אותו לקנות כרטיס חזרה לשוויץ. ניחמנו אותו והבטחנו לו שעוד יהיו לו הרבה הזדמנויות לטייל... 

למחרת בבוקר, אחרי 13 שעות שינה עריבה, קמנו באיטיות והלכנו לאכול ארוחת בוקר באחד מבתי הקפה המודרניים שבכיכר האופרה. במרכז הכיכר ישנו אגם קטן ואנחנו התיישבנו בבית קפה ריק יחסית עם מוזיקת ג`ז נעימה ברקע וסעדנו את ליבנו.

לתחילת הכתבה

הכפר גארני, מנזר גרהארד

לקראת הצהרים עלינו על אוטובוס מקומי בדרך לכפר גארני. את האוטובוס הרוסי הישן הניע הנהג בעזרת מנואלה מקדימה, ממש כמו במכוניות מראשית המאה ה-20. בדרך לכפר חלפנו על פני מכונית משטרה עם 2 שוטרים. האוטובוס עצר לצד הדרך והנהג הפיל "כבדרך אגב" שטר של 500 דראם (=1$) על הכביש. השוטרים סימלו לנהג להמשיך וכשהסתכלנו לאחור ראינו אותם הולכים למרכז הכביש כדי לאסוף את הכסף. קשה להסתדר בארמניה בלי קצת בקשיש פה ושם...

גארני הינו כפר קטן הנמצא כ-25 ק"מ ממערב לירבן. במקום נמצא מבנה הלניסטי מרשים שהוקם במאה הראשונה לספירה. המבנה שופץ בשנות ה-70 וניתן להבחין בחלקים המשופצים שהם בצבעים שונים מהחלקים המקוריים. המקדש שנבנה במקור לכבוד אל השמש הרומי מזכיר מבנים הלניסטיים אחרים וניצב בקצהו של צוק תלול עם נופים יפים לשלושה כיוונים שונים. במקום יש גם בית מרחץ רומי עם 5 חדרים שונים שבכל אחד היה מים בטמפרטורה שונה.

בעודינו משקיפים על הנוף מהמקדש פנתה אלינו גברת מקבוצת תיירים ושאלה אם אנחנו יודעים אנגלית. מהשיחה שהתפתחה הסתבר לנו שהם שני זוגות קנדיים ממוצא ארמני (שבמקור נולדו בכלל בסוריה). הם הגיעו בפעם הראשונה בחייהם מטורונטו לארמניה שעליה שמעו כה הרבה. אחרי שיחה קצרה נפרדנו לשלום והמשכנו ליעד הבא - מנזר גרהארד שנמצא כ - 9 ק"מ במורד הדרך.

על אם הדרך מצאנו בחור מקומי ובסימני ידיים וברוסית שבורה הוא אמר לנו שהוא ישמח לקחת אותנו למנזר אם נשלם על הדלק. הסכמנו ברצון ונסענו אתו בלאדה למיכלית דלק שחנתה בחצר הסמוכה ושימשה כתחנת הדלק של הכפר. שם שילמנו לגברת 1000 דראם והיא שפכה 4 ליטר דלק לתוך דלי שאותו רוקן הבחור לתוך המיכל. זו לא הייתה הפעם הראשונה שנתקלנו בתופעה הזו של רכבים שנוסעים על טיפת הדלק האחרונה שלהם וממלאים כל פעם כמה ליטרים רק כדי להספיק להם לנסיעה הקרובה. וכך יצאנו בדרך אספלט עם הרבה סדקים אל המנזר. רוב הכבישים בארמניה סלולים אבל התחזוקה שלהם ירודה ביותר והם מלאי סדקים וחורים שזה פשוט מפחיד. הרכבים נוסעים במין אסים כדי להימנע מהבורות ומידי פעם יש איזה ענף או גרוטאה על הכביש כדי להזהיר מחורים גדולים באמת.

מנזר גרהארד, נחשב לאחד המנזרים היפים בארמניה וממוקם בנקיק עם נוף מצוקי יפה. המנזר הוקם ב-1225 ובתוכו יש מעיין עם מים "מרפאים" ומספר מערות קבורה מרשימות חצובות בסלע. במקום נהוג גם להקריב עזים ויונים כשריד למנהג פגאני עתיק. במהלך ההסתובבות במנזר נתקלנו בשני הזוגות הקנדיים וקיבלנו הצעה נדיבה לטרמפ עד ירבן.

במהלך הנסיעה הם סיפרו לנו על תולדות משפחתם שברחה מאימת השואה הארמנית עד לחלב שבסוריה. יש המון קווים מקבילים בין היהודים לארמנים גם בהקשר ההיסטורי והסבל שעבר על שני העמים וגם בפזורה שנמצאת כמעט בכל עיר גדולה בעולם. הארמנים מתעסקים באופן מסורתי במסחר ובמכונאות והרבה מהכסף הזר שמגיע כיום לארמניה, מקורו בהשקעות ותרומות של ארמנים עשירים מהגולה.

בירבן קפצנו הביתה לביקור ולקחנו איתנו את סאבן, הבן הצעיר לסיבוב של ערב בפארק הניצחון. הפארק נמצא על הגבעה שמעל ירבן ונשקף ממנו נוף יפה של העיר בלילה. במקום ישנו לונה פארק עתיק אך פעיל עם רכבת הרים, רכבת שדים ועוד. אנחנו עלינו על הגלגל ענק לסיבוב והתלהבנו מהנוף המרשים שמראש הגלגל. לאחר מכן חזרנו העירה וקינחנו את היום בארוחה במסעדה פרסית נחמדה בעיר.

בציפייה לטלפון מהארץ אני חותם כתבה זו עמוק מתחת לשמיכות. מחר אנחנו מתכננים לצאת לסיבוב של כמה ימים בדרום ארמניה ולאחריו להתחיל להצפין לכיוון גרוזיה.

לתחילת הכתבה

 

הדפסה|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

דילים למלונות פופולרים בירבן

בשיתוף בוטלס קומביינד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

אשמח אם תעמידי אותי על טעויותי

השב  · 

חבל שכך

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לירבן

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×