ארמניה - הכנסת אורחים יוצאת דופן

אם יש דבר שהדהים אותי והרשים אותי יותר מכל בארמניה זו הנחמדות היוצאת דופן של הארמנים. הארמנים הם עם מכניס אורחים ואדיב בצורה מדהימה וזה פשוט כיף לתייר.
יאיר
|
תמונה ראשית עבור: ארמניה - הכנסת אורחים יוצאת דופן

המחוז הדרומי של ארמניה

על הכביש הראשי מדרום לירבן ניתן לראות שלושה סוגי מכוניות. ניבה, הג`יפ הלבן במבחר מודלים, וולגה - מכונית מנהלים רוסית שמזכירה קצת מכונית אמריקאית בגודלה. ומלכת הכביש - לאדה הקופסאתית והרועשת במבחר צבעים, רובם משנות ה-70 וה-80. אנחנו היטלטלנו במיניבוס מיושן בדרך לסיסיאן, בירת הדרום. זה היה יום גשום ואפרורי והדרך כמו תמיד הייתה מנוקבת חורים.

למחוז הדרומי של ארמניה קוראים syunik והוא גובל ממערב בנצ`יסוואן - מובלעת אזרית גדולה וממזרח באזרבייג`אן. מדרום נמצא הגבול עם איראן. זהו אזור של הרים וגבעות עם מעט צמחייה יחסית והרבה כפרים מפוזרים. אנחנו התמקמנו במלון הסובייטי של העיר שנקרא בעבר Intourist כמו כל המלונות הממשלתיים בבריה"מ. המלון היה גדול עם מזרקה בכניסה, פוחלצים בקבלה וחדר אוכל גדול. אנחנו היינו האורחים היחידים במלון וזה היה קצת מוזר... יצאנו לסיבוב בעיירה ובכל מקום שהיבטנו היה נראה כאילו היה עבר מרשים והווה מוזנח להפליא. שדרות רחבות ומאוד לא מטופחות ובתי דירות מתפוררים בתוספת מזג אוויר קודר השרו אוירה מדכאת.

נסענו במונית כ-20 דקות אל מחוץ לעיירה ל-carahounge. זהו מצפה כוכבים עתיק מהאלף השני לפני הספירה שמזכיר מאוד את Stonehenge באנגליה. באמצע השדות ניצב לו מעגל של אבנים עומדות שבחלקן חצובים מעין חורים עגולים. לא ברור לגמרי איזה תרבות הקימה את המעגל ומה הייתה מטרתו המדויקת. האווירה במקום הייתה מסתורית משהו עם הרים מכל הכיוונים ועננים לבנים שגולשים מעליהם ונשפכים במורדותם.

בערב עשינו סיבוב בעיירה ונתקלנו בקבוצת תיירים מבוגרים ארמנים מאוסטרליה שעשו חניית לילה בסיסיאן. הייתה להם תצוגה של הכנת לוואש (לחם ארמני) מסורתית ואנחנו צילמנו וגם הוזמנו לאכול.

התעוררנו למחרת, שוב אחרי 13 שעות שינה (זה כבר נהיה נוהל קבוע בטיול), ליום שמש אביבי. עשינו קצת קניות בעיירה של לחם טרי, ירקות וגבינות ויצאנו עם וולודיה, נהג המונית שלנו לכיוון vorotnavank, מנזר מבודד בהרים.

נסענו דרך כפר קטן בשם aghitu בו היה מעין שריד של כנסיה עתיקה מהמאה ה-7 עם המון קצ`קרים מסביב. קצ`קר הנו צלב מעוטר שחצוב בתוך אבן בזלת, מעין מנהג של עולי רגל ארמניים בעבר.

לוורטנבנק הגענו כעבור כ-40 דקות נסיעה. המנזר המרשים ניצב על צוק מעל הנהר והוא נטוש לחלוטין. בחצר ישנו בית קברות שאחרון המתים נקבר בו ב-1939. בתוככי המנזר ניתן לראות שאריות יפות של ציורי קיר ותקרה גבוהה ומקומרת. המנזר נפגע קשה במספר רעידות אדמה שנערכו באזור בשנים האחרונות ולמרות שהיו סביבו מספר פיגומים חלודים וישנים לא נראה היה שמישהוא טורח לשפץ אותו.

מהמנזר המשכנו עוד כמה מאות מטרים ועצרנו מתחת לעץ אגסים על מנת לאכול מפירותיו. עצי פרי רבים לצידי הדרכים מלאים בפרי בשל ונראה שאף אחד לא טורח לאסוף את הפרי שגדל פרא. ראינו הרבה עצי תפוחים, אגסים, רימונים, אגוזים ועוד. אחרי עוד מספר ק"מ הגענו למעין חוה נטושה על גדת הנהר. בסמוך לה הייתה בריכה קטנה עם נביעה במרכזה. המים היו חמים עם ריח גופריתי ובפנים השתכשכו להם 2 זקנים מקומיים. התלבטנו אם להיכנס למים אבל מאחר והם היו פושרים למדי ולא מזמינים החלטנו לעשות פיקניק על הנהר במקום. בדרך חזרה התחיל לו טפטוף קל שהפך במהרה לגשם זלעפות. קפצנו למלון לקחנו את התיקים והתמקמנו על המיניבוס לירבן. כצפוי, נאלצנו להמתין זמן מה עד שהמיניבוס שהיה אמור לצאת ב 14:30 יצא לבסוף לדרך באיחור קל של שעה. 

לתחילת הכתבה

ירבן

את הדרך לירבן ניסיתי להעביר בשינה שהופרעה כל כמה דקות מפגיעת הראש שלי בברזל חשוף שבצד הדרך. בדרך נס הגעתי לירבן בלי לפתוח את הראש... מאחר והיה זה יום שישי החלטנו לנסות ולמצוא את בית הכנסת של ירבן. אני מאוד אוהב לבקר בבתי כנסת במדינות שונות והתרשם באופן בלתי אמצעי מחיי היהודים בכל מקום. אחרי חיפוש של כ-20 דקות שבמהלכו גם חלפנו על פני אצטדיון הכדורגל של ירבן בו היה משחק דרבי עם הרבה צופים מצאנו את בית הכנסת עם שלט גדול של חב"ד מבחוץ. בניגוד לאירופה, בתי הכנסת כאן בעלי שילוט ברור וללא שמירה - ייתכן וזה פשוט תמימות וייתכן ופשוט אין כאן דאגות. כמובן שעד שמצאנו את בית הכנסת התברר לנו שאין כאן תפילה בערב שבת...

בשבת בבוקר עשינו את דרכינו אל מוזיאון השואה הארמנית. בשנת 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, גירשו הטורקים העותומנים מאות אלפי ארמנים מבתיהם ברחבי האמפריה העותומנית והגלו אותם לסוריה. מאות אלפי ארמנים הוצאו להורג והמספר הרשמי עליו מדובר במוזיאון הוא כ- 1.5 מליון ארמנים. בארמניה יש הרבה תסכול בכל הקשור ליחס העולם לשואה הארמנית שכן אומות רבות לא מכירות בג`נוסייד הארמני (כולל ישראל, שלא רוצה לקלקל את היחסים הטובים שלה עם תורכיה) ותורכיה עד היום לא לקחה על עצמה שום אחריות לרצח העם.

המוזיאון נמצא על גבעה המשקיפה על כל העיר ומלבד אנדרטה מרשימה יש במקום גם אוסף צילומים ומסמכים המעידים על שארע. עד היום גבולה המערבי של ארמניה עם תורכיה סגור ומסוגר והיחסים בין שתי המדינות קרירים למדי. הארמנים מתייחסים למזרח תורכיה ולהר אררט בפרט כארמניה המערבית ומאמינים כי ביום מן הימים האזור יחזור לידיהם.

מהמוזיאון קפצנו לביקור במלון ארמניה. המלון נמצא בכיכר הרפובליקה היא הכיכר המרכזית בירבן. מדובר בכיכר מרשימה מאוד העוברת כעת שיפוצים בעזרת תרומות מאמריקה. מלון ארמניה הוא המלון היוקרתי ביותר בעיר ובו נערך יריד אומות העולם אשר אורגן ע"י ארגון נשות הדיפלומטים בירבן (כן, מסתבר שאכן יש דבר כזה...).

באולם של מלון חמשת הכוכבים היו המון שולחנות עם כל מיני מזכרות ממדינות שונות בעולם. לישראל אין נציגות בארמניה ולכן גם אין נשות דיפלומטים ישראלים שיוכלו להשתתף באירוע.

השולחנות המעניינים היו של סוריה עם כל מיני ממתקים ופרוספקטים מעניינים על סוריה התיירותית והדוכן של הודו שהכיל כל מיני מזכרות מהודו בתוספת אוכל הודי צמחוני (טעים!). מתוך סולידריות ותודה על מתן הערבויות קנינו גם עוגיות שוקולד-צ`יפס מהדוכן האמריקאי.

אחרי הביקור במלון עשינו סיבוב בפארק הקרוי וורניסז` ( Vernissage). במקום ישנו שוק פשפשים כל סופ"ש ומלבד מוכרי התכשיטים והמזכרות הרגילות לתיירים יש גם כל מיני דוכנים של ענתיקות ומזכרות מימי הקומוניזם, דוכני ציורים, אלקטרוניקה ואפילו דוכנים של כל מיני כימיקלים וציוד למעבדות.

אחרי נבירה קלה בתלי הענתיקות וקניית מספר סיכות לרגל ה - 1 במאי 1957 עם תמונה של לנין, קפצנו לארוחת צהריים מאוחרת באחת המסעדות שבאזור הפארק.

החלטנו לסיים את היום בסרט. מאחר ורוב הסרטים מדובבים לגרוזינית הלכנו דווקא לפסטיבל הסרטים השוויצרי שנערך בקולנוע נאירי, אחד משני בתי הקולנוע של ירבן. הובטח לנו בעת קניית הכרטיסים שלסרט יש תרגום לאנגלית וכך נכנסנו בשמחה ובששון. בפנים גילינו לצערנו שלא רק שאין תרגום לאנגלית אלא שהסרט גם מדובב סימולטנית לגרוזינית, ע"י קריין לקוני אחד שדובב את כל הדמויות, דבר שבהחלט הקשה את ההבנה... למרות זאת החלטנו שלא להיכנע ונשארנו עד הסוף ואפילו נהנינו מהסרט.

אחרי הסרט קפצנו לביקור בפסטיבל העצמאות של ארמניה שנערך בכיכר מתחת לבית שלנו וכלל מבחר אומנים אורחים מרוסיה ולהקות מקומיות. היה נחמד למדי במשך 3 הדקות הראשונות עד שנמאס לנו והלכנו הביתה לישון.

מאוד הפתיע אותי לראות את סוגי התחבורה הציבורית בירבן. בעיר יש מלבד אוטובוסים רגילים גם מיניבוסים, מוניות, חשמליות, אוטובוסים מונעי חשמל ורכבת תחתית - כולם במחירים אפסיים ובמצב מחורבן, אבל מתפקדים. בארמניה בכלל ניתן לראות הרבה אוטובוסים ומשאיות שנוסעים על גז, עם מספר מכלי גז על הגג ותחנות מילוי שמפוזרות ברחבי המדינה.

בלילה ישבנו על כוס תה עם אנה היט, בעלת הבית שלנו. היא סיפרה לנו ארוכות על התקופה הקומוניסטית הטובה שכולם מתגעגעים אליה ועל רעידת האדמה הגדולה ב-1988 שהרגה 25 אלף איש וכמעט והרסה את תחנת הכוח הגרעינית שמצפון לירבן, דבר שהיה גורם לאסון גדול בהרבה מצ`רנוביל.

לתחילת הכתבה

סבאן

בבוקר למחרת יצאנו עם שחר (כלומר ב-9:30) במטרושקה מקומית בדרך ל-Sevan. העיר הנ"ל נמצאת במרחק של כשעה נסיעה מירבן על גדות אגם גדול העונה לאותו שם. בדרך ראינו את הר ארגטס, אותו טיפסנו רק לפני שבוע, שכבר היה מושלג כולו בעקבות הסופה שהייתה לפני יומיים. מסתבר שטיפסנו אותו בדקה ה-90 ובמזג אוויר פנטסטי בהשוואה למה שהתחולל שם כעבור יומיים. בסוואן נסענו באוטובוס מקומי לחצי האי שיוצא לתוך האגם. שם על גבעה גבוהה ניצב לו מנזר (הקרוי במפתיע מנזר סוואן) עם נוף יפהפה.


מאחר והגענו ביום א` בבוקר נערכה במנזר מיסה עם כ-50 מאמינים ומקהלה קטנה. פנים הכנסייה היה אפוף בקטורת ומואר ע"י נרות ואור עדין שחדר מבעד לחלונות הגבוהים. בתוספת שירת המקהלה שררה בפנים אווירה של "בשם הורד" והנזיר שבכניסה נזף בי כשנכנסתי עם ידיים בכיסים (לא בכוונה...).

המשכנו במעלה חצי האי לתצפית יפה על האגם שבצד אחד היה יפה ורגוע עם כתמי אור שהבליחו מבעד לעננים ומצד שני המים סערו וגעשו ורוח קרה נשבה לה.

אחרי מספר תמונות חובה והתבשמות מהנוף, חזרנו לאיטנו בין עצים מלאי פיסות בד. לפי אמונה נוצרית מקומית (שראיתי גם בקפריסין ובמקומות אחרים) אם קושרים פיסת בד לעץ במקומות קדושים מסויימים, הרי שהמזל הטוב יאיר פנים. וכך ניתן לראות עצים חנוקים במאות פיסות בד צבעוניות שקשורות לכל ענף פנוי. ירדנו לאיטנו אל מגרש החניה שם מצאנו מסעדה אחת פתוחה בין כל המסעדות הסגורות. ביקשנו לשבת בחוץ, אבל כעבור מספר דקות התחיל להקיף אותנו ענן של צרעות והחלטנו בנימוס וללא כל פניקה לעבור ולשבת בפנים. שם זכינו לארוחה טרייה וטעימה של דג טרוטה מקומי עם סלטים וצ`יפס - היה טעים...

בדרך חזרה נעמדנו על הכביש הראשי בציפייה לאוטובוס וכמובן שתוך דקות ספורות נעצרה לידינו לאדה מקומית שהקפיצה אותנו בליווי נחמדות יתר עד לתחנה המרכזית.

חזרה בירבן בשעות אחר הצהריים עשינו סיבוב קצר בפסטיבל העצמאות והגענו בדיוק לשעת הכשרונות הצעירים שבו ילדי ארמניה נתנו את קולם בשיר. ברחנו משם די מהר ועלינו על אוטובוס ל-Echmiadzin.

לתחילת הכתבה

אקמיאדזין

אקמיאדזין נמצאת כ- 20 ק"מ ממערב לירבן והיא למעשה הוותיקן של ארמניה. שם נמצא קומפלקס הכנסיות הגדול והמרשים ביותר בארמניה, האוצר של הכנסייה עם כל דברי הערך והכתובים העתיקים ומקום מושבו של הקתוליקוס - האפיפיור של הכנסייה האפוסטופולית הארמנית. בעזרת ההסבר של עוברי אורח נחמדים שלקחו אותנו ביד ממש עד השער הגענו למקום. הכנסייה הראשית נמצאת בתוך גן ירוק, מטופח להפליא ובכניסה לה נמצאים הקברים של הקתוליקוסים הקודמים. בתוך הכנסייה יש מגוון עיטורים יפהפיים וציורים מרשימים. במרכז הכנסייה ישנו סלע שיש שכולם מנשקים והוא המקום שבו ישו על פי האמונה ציווה על סט. גריגורי לבנות את הכנסייה בשנת 303 לספירה.

התיישבנו לנו בצד והתחלנו לקרוא אודות הכנסייה בספר שלנו. לפתע הרמנו את הראש וראינו מעגל גדול של ילדים מחייכים ומתלחשים ומורה ששאלה אותנו אם אכפת לנו שהכיתה שלה תשאל אותנו כמה שאלות על מנת לתרגל את האנגלית שלהם. כמובן שהסכמנו ומיד זכינו לשטף שאלות כמו "מאיפוא אנחנו?" "איך הגענו לכאן?" "מה אנחנו אוהבים בארמניה?" וכו`. שיתפנו פעולה בשמחה וזכינו בתמורה להרצאה מאלפת אודות הכנסייה ולסיור מעמיק בה. במוזיאון שבכנסייה שומרים את אצבעות ידו של סט. גריגורי, חתיכה מהחנית שפילחה את ישו בעודו על הצלב ועוד מבחר מזכרות היסטוריות שאמיתותן אינה מוטלת בספק...

בחוץ התבקשנו להצטלם עם כל הילדים ואף קיבלנו הזמנה לביקור רשמי בכיתה 7 B של ביה"ס היסודי שלהם. נפרדנו מהם בנימוס ועשינו עוד סיבוב פרידה אחרון בקומפלקס.

לתחילת הכתבה

חזרה בירבן

חזרה בירבן אכלנו ארוחת ערב במסעדה בולגרית, מערבית לכל דבר עם תמונות יפהפיות של בולגריה והעולם על הקירות. את הערב שוב העברנו עד שעת לילה מאוחרת עם אנה היט המארחת שלנו ועם בנה הבכור בן ה-20 ווהן שחזר מהצבא. באותו היום חל חודש למותו של אב המשפחה מסרטן הכבד והם היו עם כל המשפחה בבית הקברות ואז ערכו ארוחה חגיגית ל- 60 איש בבית. אותנו הם האכילו בעוגות ופירות שנשארו מהארוחה ודיברו איתנו על כל נושא שבעולם. היה מענין והלכנו לישון ב- 3:00 לפנות בוקר.

למחרת בבוקר קמנו מוקדם. ווהן הכין לנו בתור מתנת פרידה ארוחת בוקר מלכותית של חביתות ולחם טרי. נפרדנו בנשיקות וחיבוקים ממשפחת חצ`טיאן היקרה. כפי שהבטחתי להם, אני מפרסם אותם: הכתובת שלהם היא רחוב sayat nova 5, ליד כיכר האופרה, קומה רביעית מצד ימין.
מספר הטלפון שלהם הוא 374-1-527589 או 568134 בסוף.
האימייל של ווהן הוא vahan_2000@yahoo.com .
ואני ממליץ לכל מי שיש לו שאלות ליצור עימו קשר ואני בטוח שיקבל מענה מספק. אם יש דבר שהדהים אותי והרשים אותי יותר מכל בארמניה זו הנחמדות היוצאת דופן של הארמנים. הארמנים הם עם מכניס אורחים ואדיב בצורה מדהימה וזה פשוט כיף לתייר. אנחנו עזבנו את בית המארחים שלנו בדרך לתחנת האוטובוס. עלינו על אוטובוס לוורדזיה אשר בגרוזיה ויצאנו לדרך הארוכה צפונה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות נוספות עבורך

תגובות על הכתבה

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לירבן

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×