בולגריה בסתיו - אוקטובר 2017

תמונה ראשית עבור: בולגריה בסתיו - אוקטובר 2017 - תמונת קאבר
מנזר רילה

זהו "יומן המסע" שלנו לבולגריה, בסוף אוקטובר 2017.

רקע

אנחנו זוג צעיר, סטודנטים (נכון לטיול ההוא), שאוהבים טיולי טבע (אבל לא טרקים ארוכים), הרבה נסיעות בנופים יפים, וממש מעט ערים. לכן, בסיום המבחנים בשנה שעברה, חיפשנו יעד שיענה על הרצון שלנו בנופים, אך במחיר "סטודנטיאלי".

לאחר לא מעט שיטוט באתר, בפורומים ובבלוגים, ולאחר בדיקת טיסות ותאריכים, הוחלט על טיסה ליעד לא לגמרי קונבנציונאלי, במועד לא קונבנציונאלי.

כיוון שהאתר הזה והכותבים בו עזרו לנו מאד (לא רק בטיול הזה), החלטנו סוף סוף לנסות להחזיר קצת בחזרה, ולספר על החוויות והמסקנות שלנו.

(אולי כדאי שאזהיר מראש שזהו יומן ארוך ומפורט, ומלא מלא בתמונות, בדיוק כמו שאני אוהבת לקרוא אצל אחרים)

נקדים את המאוחר בשורה תחתונה – בולגריה מקסימה, עם נופים משגעים, ומחירים בהחלט מאד מאד נוחים.

הטיול שנבחר הוא טיול רכוב מתגלגל, של 8 וחצי ימים. קצת על אופי הטיולים שלנו – אנחנו (כלומר, לרוב אני), משתדלים לאסוף כמה שיותר מידע על המדינה והמקומות המומלצים מהארץ, בונים לעצמינו שלד על גבי מפת גוגל, ויוצרים קובץ עם כל ההמלצות, הטיפים והמידע הנדרש. השלד הזה הוא שלד ראשוני, ומאד פתוח לשינויים, והוא מכיל הרבה יותר ממה שניתן להספיק בזמן שיש לנו (ככה שנוכל לבחור תוך כדי מה לעשות, לפי ההספקים והחשק). את מקומות הלינה לרוב אנחנו לא מזמינים מראש (פרט ללילה הראשון, ובמקרה הזה גם לאחרון), ואנחנו מחליטים תוך כדי הטיול איפה אנחנו רוצים לישון, ומזמינים לינה בהתאם.

למי שרוצה, להלן קישורים למפת גוגל עם שלד המסלול (מקרא – בכחול מקומות "חובה", בירוק מקומות מומלצים מאד, ובכתום מקומות שהם אופציונלים/"על הדרך"/אם ישאר זמן/להמשך בירור ותכנון – הדירוג הוא בזמן הכנת הטיול, המפה לא עודכנה לאחריו. במקומות מסויימים כתבנו שעות פתיחה), וכן קישור לקובץ שהכנו לעצמינו, עם מידע על בולגריה. הקובץ מכיל הרבה מידע היסטורי, סיפורים ואגדות, כי אנחנו אוהבים להעשיר את הטיול שלנו בדברים כאלו. כן, אנחנו לא לחלוטין שפויים (למעשה, הקובץ המקורי מכיל גם ציטוטים ותמונות, אבל הבנתי שלפרסם אותו זו פגיעה בזכויות יוצרים, ולכן זהו הקובץ המצונזר).

פחדנו מטיול בסוף אוקטובר, אבל החלטנו, בתור בוגרי אירלנד בספטמבר (או אירלנד בכל זמן, אבל זה נושא לפוסט אחר), שאנחנו מספיק למודי טיולי גשמים כדי לקחת את ה"סיכון". בסוף מזג האוויר היה ממש בסדר – אמנם קר (אנחנו אוהבים קור!), אבל לרוב לא הפריע לטיול, ללא גשם או ערפל (פרט ליום אחד). והבונוס הגדול – השלכת המדהימה, שצבעה את הטיול שלנו בצבעים שלא ראינו בעבר.

עוד כמה דברים כלליים על בולגריה והכנות:

  • רכב – שכרנו מיאסן מסיקון גרופ, שמומלץ פה רבות באתר (מוזמנים לחפש בטיפים, כולם מרוצים). גם מבחינתנו הוא מומלץ! מחירים נוחים, נוח לעבוד מולו, התייעצנו איתו עוד מהארץ במיילים לגבי סוג הרכב המומלץ, והוא ענה ועזר. הרכב שקיבלנו (דאציה) שירת אותנו נאמנה בכבישי בולגריה.
  • כבישים – בתור מדינה לא לחלוטין מפותחת, בהחלט נוסעים הרבה בכבישים קצת צרים או לא נוחים, אבל לא נתקלנו בכבישים ממש נוראיים או לא עבירים. אם כי, אולי זה המקום להזכיר שאנחנו חיים במושב בצפון – אנחנו בהחלט מורגלים בכבישים קטנים ונסיעות ארוכות.
  • הזמנת לינה – כאמור, הוזמנה רק ללילה הראשון והאחרון, ומשם הסתמכנו על רשימת מקומות שיצרנו מראש. כל עבודת ההכנה וההזמנות נעשו בעזרתו הרבה של בוקינג, והצלחנו למצוא מקומות טובים, די בקלות.
    נקודה לתשומת לב בנושא זה - הרבה פעמים המקלחות בבולגריה לא מופרדות מהשירותים. והכוונה היא – לא מופרדות בכלל. לעתים עד כדי צינור מעל השירותים. לנו אישית זה מאד מפריע, ולכן חיטטנו ממש לעומק בתמונות החדרים לפני שהזמנו. אם גם לכם זה מפריע – שימו לב לכך לפני שאתם מזמינים מקום.
  • כסף – המטבע שם הוא לב. כל המחייה מאד מאד זולה (אכלנו כל יום ארוחות שלמות של ראשונה-עיקרית-בירה ותוספות, במחירים מגוחכים של 40-100 שקל, כאשר 100 זה במסעדות הממש יקרות).
  • סים מקומי – כמו שאנחנו עושים בכל מקום, גם בבולגריה רכשנו סים מקומי עם חבילת גלישה, כדי שנוכל להשתמש בתוכנות ניווט ובבוקינג במהלך כל הטיול. כדאי מאד, לדעתינו.

ובכן, יוצאים לדרך!

יום 1 - סופיה:

נחיתה בבולגריה. השדה קטן ומיושן מאד. לאור טיפים באתר, הבנו שחשוב להזמין מונית ממקור אמין, ולכן ניגשנו לדלפק של ok-texi, וביקשנו מונית לדירה שהזמנו מראש. אני לא יודעת לספר לגבי רמאויות במוניות בבולגריה (יש טיפים בנושא באתר, כיצד לזהות את ok-texi האמיתיים), אבל הדלפק היה בסדר גמור, ונהג המונית הביא אותנו בשלום ובבטחה, בלי הפתעות בדרך.

הדירהסרדיקה, הייתה באמת פשוט דירה בבניין מגורים באמצע העיר. בקומה הראשונה, נעימה ומרווחת. בהמשך לנקודת המקלחות – המקלחת בה היא מה שאנחנו קראנו לו "חצי מופרדת" – לא נמצאת על השירותים, ויש חצי דלת זכוכית להפרדה (למה לא לבנות כבר מקלחון עד הסוף??). בעלת הדירה הייתה נחמדה מאד, הסבירה לנו כל מה שצריך, והיה נוח לתאם איתה גם לגבי החזרת המפתח למחרת (יצאנו בשעות שלא היו נוחות לה, ולכן תיאמנו פשוט לנעול ולהשאיר את המפתח במקום מסויים, ושילמנו מראש). רק נציין שהכניסה לבניין טיפה הרתיעה אותנו בהתחלה, אבל בדיעבד אין שום סיבה, הכל היה מצוין.

96d8c6c32de11c21397bea78c2e9d47b.JPG?l=6

הדירה. לא, לא באמת צפינו בטלוויזיה בבולגרית.

מתמקמים, ויוצאים מיד לחפש סים! מצאנו רחוב ראשי עם כמה חנויות, רכשנו סים, ועצרנו באיזה בית קפה נחמד ליד, להתרעננות והחלפת הסימים.

משם לשיטוט בסופיה – הלכנו לבית הכנסת, שאנחנו בהחלט ממליצים להגיע אליו. יפה, מרשים ודי מרגש. מסתבר, אגב, שהיהודים שמגיעים אליו כלל לא משתמשים בהיכל הגדול ביום יום, אלא מתפללים בחדר קטן צדדי. האישה שדיברנו איתה ביקשה שלא ניכנס לשם, כיוון שהם רוצים לשמור את המקום לקהילה ולא למבקרים, וכמובן שכיבדנו את בקשתה.

55c8d1b0e0ec02f6d98538e61e3834b4.JPG?l=6

ההיכל הראשי בבית הכנסת, עם הנברשת המפורסמת

בדרך לצד השני של סופיה, עברנו בשוק מקורה שהומלץ היכנשהו (central market). ובכן, "שוק מקורה", כמו שאנחנו רגילים אליו, הוא לא בדיוק היה. אסופה של חנויות ודוכנים, שרובם נראו שנלקחו משנות החמישים, במבנה שנראה מיושן להחריד (לצפוניים שבינינו, קצת כמו מרכז חורב הישן, לפני שנים, לפני השיפוצים).

ממשיכים לכיוון קתדרלת נבסקי, וחולפים ליד הארמון – במקרה, בדיוק בשעה שבה יש חילופי משמרת! שוב, לא בדיוק חילופי המשמרת של ארמון המלוכה הבריטי, אבל בהחלט נחמד ומצחיק להסתכל.

2b9f6f5b1f77d0dbe441fe21df6398f0.jpg?l=6

חילופי משמרות בארמון

עצירה לאוכל – באיזשהי מסעדת גלריית-אומנות, שאיני זוכרת את שמה.

מגיעים לנבסקי – אכן מרשים, נחמד להסתובב מסביב ולצלם, אך אנחנו באופן אישי פחות מתחברים לאווירה הנוצרית בתוך הכנסיות, ולכן אחרי סיבוב התרשמות קצר, ממשיכים.

ממשיכים לשוטט לנו. השיטוט ברחובות סופיה סה"כ נעים. בעונה זו כל העצים בצבעי שלכת, מאד מוסיפים לאווירה. בכלל, התרשמנו שיחסית לעיר גדולה, סופיה די "ירוקה", מלאה בפארקים, ואנשים שיושבים בצל עץ וקוראים איזה ספר. אווירת נחת נעימה.

641db560bd0e9f0edd946c9509a6c0b7.JPG?l=6

״סתם״ פארק רנדומלי בעיר

ממשיכים לשדרות ויטושה – שדרות מאד נחמדות, אולי החלק הכי אירופאי ומתקדם בסופיה, בנוי בהחלט באופן מתאים לשלל התיירים שפוקדים את המקום. מלא אנשים מסתובבים, עם המוני כלבים, בין בתי קפה וחנויות תיירים, וברקע הרים בצבעי שלכת.

85ff5d39d2da15c993563d8c7d28a430.JPG?l=6

שדרות ויטושה

כבר עייפים, חזרה לדירה. למזלינו, מתחת לדירה יש מין "פאב" שכונתי קטן ומאד נחמד (נקרא – mi casa). אווירה שקטה, אוכל טעים. אם מישהו באיזור (או אפילו בדירה הזו) – בהחלט מומלץ.

יום 2קצת קניות ומנזר רילה

בבוקר הזה אנו מקבלים מיאסן את הרכב – הוא מגיע בשעה הנקובה לדירה. יורדים, חותמים, מסתכלים שהכל בסדר.

פה נתקלנו בנושא החנייה – יש מקומות חנייה מסומנים בצבעים, וצריך לשים פתק חנייה לפי הצבע. מה הבעיה? שבולגריה כמו בולגריה, לא כ"כ התקדמה עם הזמן, ואין מדחנים להוצאת פתקים. יש למעשה 2 אופציות – לשלם בסמס (מה שלא ניתן לעשות ללא פלאפון בולגרי, גם לא דרך הסים המקומי שקנינו), או לחפש "בחור עם וסט", שאמור להסתובב ולחלק כרטיסים. מחכים, מסתכלים, מסתובבים, אבל אף בחור עם וסט לא נמצא באופק! לבסוף, למזלינו, שאלנו בולגרייה מה לעשות, וברוב טובה היא לקחה את בעלי לאוטו שלה, ומכרה לנו כרטיס חנייה. הכרטיס – כמו כרטיס חישגד! מגרדים את תאריך החנייה, ואת השעה, והוא למעשה מקנה לנו חנייה לשעתיים. בקיצור, מי שמתכוון לחנות בסופיה – שימו לב לחפש את הבחור עם הוסט, ולקנות ממנו כמה כרטיסי חניה, לפי כמות הפעמים שאתם משערים שתרצו לחנות. (פה כדאי לציין לטובה את יאסן, שעוד לפני שירדנו מצא בעצמו חנייה, ושילם על השעה הראשונה).

שוב, למי שבמקרה נמצא ליד הדירה הזו – אכלנו ארוחת בוקר מומלצת בבית קפה קטן וחמוד (rainbow) ממש ליד, עם סנדוויצ'ים עם גבינות, טריים וטעימים. עד כה, מאד נעים לנו בבולגריה.

עצירה בקניון בחנות אלקטרוניקה, בה הצטיידנו במחזיק פלאפון לרכב ומטען לרכב. בהחלט יכלנו להביא את הדברים מהבית, אבל הכל פה כ"כ זול, שלא היה אכפת לנו לקנות לשבוע, ואפילו בסוף השארנו אותם ליאסן במתנה.

כמובן, חובת עצירה בדקתלון – החנות ענקית, ונתקענו בה הרבה יותר זמן משחשבנו. בתור אנשים שמאד לא אוהבים "לבזבז" את הזמן על קניונים וקניות בחו"ל, לא יכלנו שלא לקנות המון (כולל מעיל טוב לבעלי, כיוון שלא היה לו כלל, והתחזית לבולגריה היא – קר). הרגשנו שקנינו את כל החנות ב-300 שקל. בהחלט מומלץ. כן מומלץ לדעת מראש מה בערך אתם רוצים לקנות, וכמובן להשאיר לכך מקום במזוודה.

ממשיכים לרילה – הדרך כבר מהממת, עם צבעי השלכת שילוו אותנו כל הטיול, שלרגע לא נרגענו מהם.

dc4e2c99daaf7566c50f8b24a811d8be.JPG?l=6

רוצים לעצור לצהריים במסעדה מומלצת לפי הטריפ-אדוויזור, אבל כמו שנגלה הרבה בטיול הזה – רצונות לחוד ומציאות לחוד. פעמים רבות לא מצאנו בכלל את המסעדות שהומלצו. יתכן שזה בגלל שאנחנו מחוץ לעונה, ויתכן שהג'יפיאס באפליקציה לא מדויק. כך או כך, הרבה מאד פעמים פשוט עצרנו איפה שנראה לנו נעים, ולרוב ממש לא הצטערנו.

אז כאמור, עצירה במסעדה בדרך לרילה, מקסימה (לצערי לא זוכרת את שמה), יושבים בחוץ על הנוף. זקן חביב מגיש לנו את התפריטים, ולאחר מכן את האוכל, ומצלם אותנו כמה תמונות עם הנוף. פה כבר נתקלנו במחירי בולגריה שמחוץ לסופיה – ארוחה של מרק, דג ובירה לכל אחד, עם צ'יפס וסלט (עם גבינה בולגרית כמובן!), עלתה לנו 40 שקל! פינוק.

110ab7c5ff336d2355e517fe6742d1d8.jpg?l=6

מסעדה בדרך, והנוף...

למנזר רילה הגענו כבר ב-5. לא היו כמעט אנשים (לא יודעת האם זו השעה או העונה), הייתה חניה בשפע, ולא היה צריך לשלם עליה. להגיע בשעות ריקות זו הדרך האהובה עלינו להתרשם בשקט ממקומות יפים. והמנזר הזה, אכן מרשים. מנזר מעוצב, בנוי כולו בהר, בין העצים, בשקט... בתוכו ממש חיים נזירים (ולכן יש מקומות שאסור לעלות אליהם, ויש מקומות אליהם העלייה בתשלום). בניגוד למה שראיתי בבלוגים אחרים, בעינינו זו כן עצירת חובה.

8e778110cc9bf8c2327904b653aa765e.JPG?l=6

צבעי השלכת – הנוף מחניית המנזר

1f334e765f8376cd9ef4d07afb497f74.JPG?l=6

מנזר רילה

משם ממהרים למקום הלינה שלנו בפניצ'יסטה, כדי לצאת משם מוקדם ככל האפשר לשבעת האגמים. לינהוילה אמה – בית אירוח מקסים, בהר, מעוצב יפה, והנוף מהמרפסת.... אין מילים (לצערינו, לא צולם טוב, עקב תנאי תאורה). בקבלה, כמובן, אישה שאינה דוברת מילה באנגלית, וזוג ישראלים. המקום בהחלט מומלץ.

מתמקמים, ויורדים לאכול ב"לובי" (פשוט חדר הכניסה). אותה אישה שקיבלה את פנינו, יורדת למטבח להכין את מה שביקשנו. מקבלים ארוחת גבינות מעולה, עם גבינות מטוגנות וגבינה אפויה בתנור בדבש, ביצים, לחם, בירות.... ארוחה מצוינת. כרגיל, מתכננים את המשך הטיול, ועושים הזמנות ללילה הבא.

fd01b745c8c0c3528a9ee083db95444c.JPG?l=6

חבר שפגשנו בוילה אמה, בצילום מהמרפסת

יום 3שבעת האגמים

ארוחת הבוקר בוילה כללה לחמים, קרפים, גבינה בתנור, ריבות ביתיות, דבש, חמאה... נחמדה מאד.

ויוצאים ל"טרק" שבעת האגמים! (אוי לא, עכשיו יהיה ממש קשה לבחור תמונות...)

העלייה ברכבל מעט מלחיצה – הרכבל פתוח, ונראה מט לנפול (או שאלו העיניים המערביות שלנו...). את המושב אנחנו אמורים לסגור לבד, אחרי שקיפצנו עליו, דבר שלא הסבירו לנו מראש ולא ידענו! כמה שניות של פחד, במחשבה שאנחנו אמורים לסוע ברכבל פתוח, צעקה מהמפעיל מאחורינו, ואז הבנו את העניין. ברגע שמתרגלים, העלייה נעשית מקסימה! נוף, שלווה, ציפורים....

הטיול מתחיל בעלייה גדולה מאד (התפשטנו לנו מכל המעילים, הפליזים, הצעיפים והכובעים שהגענו איתם). כשמגיעים למישור למעלה, נחשף נוף מרהיב באמת – הרים, גבעות מושלגות, וכמובן האגמים.

adc359550f85c2b481303ee4259a70f9.JPG?l=6

הולכים שעות (לא שמנו לב כמה), כשבכל פינה הנוף מעט משתנה – מכל זווית רואים אגם אחר, צבעים אחרים... בלית ברירה, נאלצנו לצלם כל דקה. כבר היה עדיף ללכת עם גו-פרו וזהו.

93516584ce2e2fbc8a68c4e552155074.JPG?l=6

e25cafe54a0451d2b4481800ca2b6cc3.JPG?l=6

80e4122ffa4f5687a28cf0db1e18541a.JPG?l=6

15309df6fb0c13b1de6951aa06026463.JPG?l=6

שלל תמונות משבעת האגמים

לקראת סוף המסלול, הסימון שהיה די נוח עד כה פתאום נעלם, ומעט איבדנו את דרכינו. לפנינו זוג ישראלים נוסף, שגם איבדו קצת את דרכם. צוחקים איתם קצת על הסימון הקלוקל, ופשוט ממשיכים ללכת, עד שרואים את הבקתה ממנה יצאנו – ואז זה כבר רק עניין של למצוא דרך לעלות אליה. בקיצור, יתכן שאנחנו העיוורים, אבל ממליצים לכם לשים לב היטב לסימונים...

כיוון שהתחלנו מוקדם, ירדנו חזרה יחסית מוקדם, והחלטנו לחפש ארוחת צהריים בספרבה-בניה, שהומלצה פה. את המסעדה מהטריפ-אדוויזור שוב לא מצאנו (מסתבר שהייתה מול עינינו כל הזמן, אבל לא נורא), והסתפקנו במסעדה שנראתה ממש כמו מלכודת תיירים, אך הסתבר בסוף שמגישה אוכל טעים מאד.

שוטטנו לנו קצת בספרבה בניה. אציין שחוץ מצבעי השלכת שאנחנו לא שבעים מהם, והנחת הכללית מהטיול, העיירה עצמה לא ריגשה אותנו יותר מדי, וה"גייזר" המדובר נראה מאד.... סובייטי?
022723b41e1ed54f0ed531b90910f911.jpg?l=6

הגייזר בספרבה בניה

משם ללינה, הפעם בבנסקו, שהיא עיירת סקי שהומלצה רבות באתר. כיוון שבבנסקו לא מצאנו הרבה היצע מחוץ לעונה, פרט למלונות סקי מפוארים שלא היו בדיוק מה שרצינו, החלטנו להתפנק על דופלקס קרוב למרכז העיר, במלון ביזב. קצת קשה למצוא את המלון, כיוון שהוא בסמטה צדדית חד סטרית. בסוף למרות הקושי בהגעה, המלון עצמו היה נעים, החדר בהחלט גדול ומפנק, והשוס – אמבטיה. עם הפרדה מהשירותים כמובן!

יצאנו להסתובבות בבנסקו. פה כבר ממש הורגשה העובדה שהטיול שלנו הוא מחוץ-לעונה. רואים שהעיירה הזו מאד נעימה ותיירותית, אך בזמן שאנחנו היינו היא הייתה די רדומה, ופחות מושכת. בנוסף, כל המסעדות שהיו פתוחות היו ״מהנות״ רועשות (לאו דווקא רע למשפחה או סתם לערב שמח, אבל אנחנו היינו עייפים מטיול ארוך, ורצינו מסעדה שקטה, וגם כמובן לתכנן את המשך הטיול). לכן, הוחלט לקחת פיצה לחדר! הפיצה במסעדה (אני חושבת שפיצריה בויאנובי, boyanovi) הייתה מאד טעימה ומוצלחת.

אולי כאן המקום לשתף שהייתה לנו התלבטות להמשך הטיול – באיזור זה (הרי רילה והרי פירין) למעשה יש 3 טיולים מוכרים: 7 האגמים (שעשינו כבר), אגם פופובו, ו-5 האגמים. ולכן, יש צורך להחליט בין לטייל 3 ימים ברצף, לבין לוותר על אחד הטיולים (או, לחילופין, אם יש לכם יותר זמן משהיה לנו, להאריך את השהות באיזור, ולעשות באמצע יום מנוחה מטיולים). אנחנו החלטנו ש-3 טיולים ברצף זה יותר מדי עבורנו, והחלטנו לוותר על הטיול ל-5 האגמים. האם זו הייתה החלטה טובה – לעולם לא נדע, אבל לנו היה נעים יותר לא להעמיס על עצמינו, ולראות עוד חלקים מבולגריה חוץ מטיולי ההרים.

יום 4פופובו

גם בבוקר העובדה שאנחנו מחוץ לעונת התיירות הורגשה, ולא הצלחנו למצוא מקום לארוחת בוקר (או שאולי תמיד הבולגרים מתעוררים רק אחרי 10 וחצי?).

המדרחוב של בנסקו בהחלט נעים יותר באור יום, והעיירה יפה. אני בטוחה שבעונה מתויירת יותר היא עירנית ונעימה יותר.

088d5f6de6198d03c1d4d98837ab6880.JPG?l=6

בנסקו ישנונית

נוסעים לרכבל לפופובו – הרכבל יוצא מדוברנישטה, והיה לנו מעט קשה למצוא אותו. בתוך העיירה יש שילוט אליו – עוקבים אחרי השילוט, ובשלב מסוים יוצאים מהעיירה. ממשיכים לסוע ולסוע, ופוחדים לרגעים שלמעשה איבדנו את הדרך – אבל לא! אל ייאוש, תמשיכו בנסיעה, ובסוף מגיעים לחניה ולרכבל.

קונים כרטיסים, קפה קטן ושירותים לפני העלייה, ועולים לטיול.

הפעם הגענו מאוחר מדי, כשהרכבל האחרון חזרה ב-16:00, ולכן אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לעשות טיול זריז יותר. מיד כשמגיעים למעלה (לבקתת בזבוג), כבר נתקלים באגם מקסים, עם נוף נפלא. למי שלא יכול/מעוניין לטייל טיול רגלי, גם עלייה ברכבל ושיטוט קל מסביב לאגם בהחלט שווים.

58ccd6c22b6a5e5db38fd3b3ee0bf99d.JPG?l=6

האגם ובקתת בזבוג

אנחנו מתחילים בטיול, ששוב נפתח בעלייה גדולה. ממהרים לנו להגיע לאגם שבסוף הטיול. אחרי הליכה של שעה וקצת, בנוף ההרים, לא נראה שהאגם באופק.

e4282fe32b0e0c17d0353d8e822d016a.JPG?l=6

נוף ההרים בדרך לאגם

אנחנו שוקלים לוותר מפאת חוסר הזמן, ושואלים אנשים שיורדים עוד כמה רחוק האגם. "הו, עוד יש לכם זמן! בערך 20 דקות!". אוי לא. אין לנו 20 דקות לכיוון + עצירת אוכל! מתלבטים קלות, אבל משהו אומר לי שאנחנו יכולים. אנחנו כבר פה, ניתן לזה עוד כמה דקות, ומקסימום נחזור מהר.

מזל שאנחנו מקשיבים לתחושות הבטן שלי, כי למעשה, הגענו לאגם לאחר דקות בודדות ממש!

1aa741e9d6abbdcedf80d8577dab48e5.JPG?l=6

הגענו! אגם פופובו

שוב אגם מדהים! עוצרים לאכול (הצטיידנו מראש בגבינות ולחמים טריים נפלאים מהסופר). לצערינו, אין לנו הרבה זמן להתפנק, ואחרי עצירה ממש לא ארוכה מספיק, ממהרים חזרה להספיק לרכבל.

49d09e6fd1c8bcbe49312f07e66c373d.JPG?l=6

אגם פופובו

הפעם, עושים את הדרך חזרה מהר יותר מהדרך הלוך (טוב, לא עצרנו להצטלם), ומגיעים כמה דק' לפני סיום הרכבל.

6c5d0d8e2c8354699ba7b5bb86107102.JPG?l=6

בסה״כ, לקח לנו שעה ורבע להגיע לאגם, וכשעה לחזור, אבל הלכנו מאד מהר.

המסקנה – להקדיש למקום יותר זמן (לפחות 3 וחצי-4 שעות מהירידה מהרכבל ועד לעלייה עליו). בהחלט היה לנו חבל שלא היה לנו מספיק זמן לנוח, לנשנש, ולטייל סביב אגם פופובו.

516809a7f61bf2d99c6c1071dab679e0.JPG?l=6

הירידה ברכבל, עם צבעי השלכת האהובים

בירידה מהרכבל יש מסעדה, שבחור מאד נחמד נתן לנו פלאייר לפרסום שלה, עוד לפני שעלינו. הולכים על ארוחת מרק-דגים-צ'יפס בולגרית כמו שאנחנו אוהבים, ונחים מהטיול הזריז. מסעדה בהחלט נחמדה, המרק היה טעים מאד.

בהמשך להחלטתנו לא להישאר באיזור ליום טיול נוסף, הוחלט להתקדם כבר הערב לטריגרד, כדי להתחיל על הבוקר טיולים באיזור. הנסיעה לטריגרד ארוכה מאד, יותר ממה שציפינו, וכך יצא שהגענו מאוחר בהרבה משתכננו. הנסיעה עוברת בכפרים מאד מוזנחים, שבחלקם לא היינו בטוחים שנעים לנו לסוע (יתכן שזו פרנואידיות ישראלית, אבל כך הרגשנו). בנוסף, כשכבר ירד החושך, הנסיעה בכבישים האלה בהחלט לא נוחה ומעייפת. בקיצור, אם מחליטים לסוע לטריגרד ישירות, כדאי לצאת מוקדם יותר.

לבסוף הגענו לכפר – קטן ונראה מאד חביב, עם אנשים מאד נחמדים, אבל את מקום הלינה (גסט האוס רוסי) אנחנו לא מוצאים. נוסעים הלוך וחזור, ליד שלט קטן למקום, שנראה שמוביל לשום מקום. אפילו ניסינו לחנות את האוטו ליד השלט ולרדת לטייל ברגל, ועדיין לא הבנו איך נכנסים. לבסוף, טלפון לבעלת המקום, שכמובן לא יודעת מילה באנגלית ומתקשרת לנכדה שלה. מסבירה לנו איך להיכנס לחניה מוזרה, והמארחת באה לקחת אותנו.

המקום עצמו חביב מאד. כרגיל – קטן, ביתי, ודי נעים. בחוץ קפוא, אבל החדר מחומם היטב. הפעם, מקלחת לא מופרדת – החלטנו להתפשר על כך ללילה אחד, כיוון שבאיזור הזה כבר לא היה הרבה היצע אחר. שוב לאחר התמקמות יורדים לחדר האוכל של מקום האירוח – והמארחת שלנו, בעזרת טלפון לנכדה שלה לצורך תרגום, מכינה לנו אוכל לבקשתינו. יושבים עם עוד חבורת בולגרים שמטיילים באיזור בחדר אוכל פצפון. הם כרגיל מאד נחמדים, ומכבדים אותנו מהאלכוהול הביתי שהכינו והביאו איתם – דווקא טעים! מנסים להיעזר בהם להמשך הטיול, אבל מאד קשה לתקשר איתם, עם אנגלית מאד שבורה...

יום 5קניון טריגרד, מערת לוע השטן, סמוליאן

המארחת המקסימה מכינה לנו ארוחת בוקר ביתית, של מאפה מטוגן עם גבינות, ואף "מכריחה" אותנו לקחת את מה שנשאר להמשך היום. סלפי אחרון עם המארחת, ויוצאים לכיוון המערה.

בעונה זו קפוא בטריגרד. ממש. כ"כ קפוא, שהרכב שלנו קפא – החלונות קפאו, וכל הגג שכבת קרח. התרמוסטט של האוטו מראה על 0 מעלות. בלית ברירה, יושבים כמה דקות ונותנים לאוטו להפשיר.

2a0f9681cf21d0c78b473f8c446500fe.JPG?l=6

גם לאוטו קפוא...

הדרך למערת לוע השטן היא דרך קניון טריגרד, ואין מילים להסביר כמה היא מהממת. אפילו התמונות לא ממש מדברות מספיק.

62acd92bdcccfe1495a41eb041e875ba.JPG?l=6

dfab7f5895bfc59e41a9f61fc74ef329.JPG?l=6

קניון טרידגרד

נהנים מהדרך כ"כ, שאנחנו מפספסים את הפניה למערה! היא הגיעה מהר יותר משחשבנו, ולכן חשבנו שזו לא הכניסה (שיערנו שאולי זו היציאה), אבל טעינו. שימו לב, ביציאה אין חניון. אם אתם רואים חניון שקשור למערה – זו הכניסה.

מוצאים מקום להסתובב וחוזרים – חבל, כי בדיוק פספסנו תחילת סיור, ודקות ספורות לאחר שהגענו, מגיעות גם הסעות מלאות תיירים. כאמור, אנחנו מאד אוהבים להסתובב עם כמה שפחות אנשים, ולכן המלצתנו היא – תגיעו כמה שיותר מוקדם.1b9e89504c02bc4ee208d685242e2b93.JPG?l=6

זה החניון והכניסה למערת לוע השטן

טוב, אז נטייל עם כולם. משלמים, ומקבלים דף הסבר.... בעברית! אמנם עברית קלוקלת (שקלתי להציע שירותי הגהה), אבל עדיין, נחמד מאד.

הסיור במערה – המערה מרשימה, אבל כיוון שהסיור הוא "מודרך", אבל בבולגרית, מבחינתנו זה מאד מגביל, ומפריע להתרשמות. אי אפשר להסתובב בנחת כשעוד מלא תיירים מסביב, אי אפשר לעצור לצלם איפה שרוצים, כי מעכבים את כולם... בקיצור, המערה מומלצת, כן נהנינו, אבל שוב – עדיף להגיע כשיש פחות אנשים.

מהיציאה יש ללכת כמה מאות מטרים על הכביש – נותן לנו הזדמנות נוספת להתפעל מהקניון, הצוקים, והשלכת. וממשיכים!

עצירה בדרך להתרעננות וארוחה בשירוקה לוקה – זוהי עיירה פיצית, עם בערך רחוב אחד להסתובב בו, אבל היא בהחלט מאד מאד יפה וציורית.

938c5940bed3e4c18c89c7b612200f35.JPG?l=6

שירוקה לוקה

אומרים שלום לפסל של סטפן, עם ההקדשה בעברית, ויושבים לאכול במסעדה ברחובון היחיד.

משם ממשיכים ללינה וסיבוב בסמוליאן. הדרך לשם, כרגיל, מקסימה. יורדים לשם בהרים, בדרך היפה, ונתקלים באגם מעניין. שקלנו לעצור, אבל מחליטים שאנחנו רוצים להספיק להסתובב בסמוליאן כשעוד יש אור (בדיעבד – מיותר, לא עפנו על סמוליאן. הפירוט בהמשך).

9a344608244c7b573c861d5a0cf874e8.JPG?l=6

אגם, בדרך היפה לסמוליאן

מגיעים למקום הלינהמלון קיפריס. בואו רק נאמר שהרגשנו שחזרנו הרבה הרבה שנים אחורה בזמן. העיצוב של המלון מאד מאד מיושן, והחדר מעוצב באדום מזעזע. החדר עשה לי כאב ראש ותחושה שאני בבורדל. אבל חוץ מהעיצוב, המלון סה"כ בסדר. התרעננות, ויוצאים.

במלון מפורסם לגבי קזינו, ובעלי, שרוצה לחוות קזינו נורמלי (ספוילר – לא זכה לכך בבולגריה), מושך אותנו לבדוק אותו. ובכן, קזינו זה לא. מדובר במעין חדר-משחקיה, שאם לא היה של משחקי הימורים, בהחלט היה אפשר למתג כמשחקיה לילדים. בכל זאת מחליפים איזה 5 לב, ופונים לשחק. לוחצים קצת על המכונה, זוכים בכמה לב, מפסידים כמה, ובסוף אני חושבת שיצאנו עם רווח של חצי לב בערך. הבחורה שאחראית על הכספים והכל מאד לא חביבה ומזמינה, ועושה לנו קצת פרצופים כשאנחנו חוזרים להחליף את הכרטיסים בחזרה ללב.

יוצאים לשיטוט בסמוליאן – גם העיירה מחזירה אותנו כמה שנים טובות אחורה, אבל בניגוד לכפרים, שם זה יפה וציורי, בעיר זה לא מושך. החנויות מיושנות, ה"מדרחוב" מאד לא מדרחובי, ולמעשה לא מצאנו בעיר הזו שום דבר מעניין מדי. אחרי הסיור הקצר, מחליטים לחזור לחדר להביא את המחשב, לתכנון המשך הטיול, וללכת לשבת במסעדה.

בסוף התעצלנו לעלות לכיוון המסעדה שרצינו, והוחלט להישאר במסעדת המלון – החלטה שהתבררה בסדר גמור, כי המסעדה נעימה, נחמדה, שקטה, ועם אוכל טוב. סועדים בכיף, איזו בירה לסיום היום, ויאללה למיטה.

יום 6הגשרים

פותחים את הבוקר בסיור לדואר, כיוון שהסתבר לנו אתמול ששכחנו להחזיר את המפתח בגסט-האוס רוסי! שולחים אותו בדואר לכתובת ששלחה לנו הבת/נכדה בסמס, ויוצאים.

שמענו רבות על הדרך שמובילה לגשרים, וחלק אף אמרו שלא שווה את הנסיעה. אז תנו לי להגיד לכם – נהפוך הוא. הנסיעה היא דרך יער, אמנם בכביש-לא-כביש, אבל בעינינו הכביש ממש לא מפחיד, פשוט נוסעים במהירות נמוכה יותר. מה שחשוב הוא, שהיער עצמו מקסים, ועם כל עלי השלכת על הכביש, אנחנו מרגישים שאנחנו נוסעים ביער מכושף. בהחלט חלק מהחוויה בדרך לגשרים.

3580e6b79217cdafbed7a3ac0533ede5.JPG?l=6

נסיעה ביער בשלכת

בדרך, נתקלים בחוטבי עצים, שהעצים שהם חטבו מונחים באמצע הכביש! מחכים כמה דקות, משועשעים, כשהחוטבים אוספים את העצים ומפנים לנו את הדרך.

מגיעים למקום (Chudnite Mostove‏), וכבר רואים – הגשרים מהממים!

במקום ישנו מיני קיוסק/בית קפה, ואנחנו נתקלנו שם, פרט לבעלי המקום, בשני חבר'ה שנראים כמו מתנדבים קיבוצניקים אצלינו, שבמהלך היום הלכו להם לעשות יוגה בטבע, מול נוף ההרים. חושבים לעצמינו, שהם הבינו את החיים.

אנחנו מסתובבים קצת, עולים להשקיף על הגשרים מרחוק (ולצלם, תמיד לצלם), וחושבים לרדת אליהם מסביב, כדי לראות אותם מכל זווית.

5e523da69369bf28ea9dd0e455f12719.JPG?l=6

הגשרים מלמעלה

לא עוברת דקות ארוכות לפני שאנחנו מבינים, שסימון השבילים שאנחנו עוקבים אחריו ממש לא בכיוון הגשרים. בכל זאת, נעים לנו לטייל ביער, ואנחנו מחליטים להמשיך. מגיעים לקרחת יער, שמשקיפה על ההר המיוער, ועושים עצירת שקט, רק אנחנו והציפורים…

bc0bfb5188d63c03f83ffd444dc5359c.JPG?l=6

חוזרים, ויורדים למרגלות הגשרים, הפעם מהדרך הנכונה.

גם מלמטה הגשרים מרשימים מאד, וכמו בכל מקום שבו ביקרנו, צבעי השלכת מוסיפים הוד והדר לכל דבר. משוטטים, נהנים, מצטלמים... וממשיכים.

f944c32b522a05f4cdd6d9dffd5b1e54.JPG?l=6

925cf3a3aa17f9e2ded41da5d51bac96.jpg?l=6

הגשר מלמטה

עוצרים בדרך לארוחת צהריים במסעדה על הכביש – המלצרית, כרגיל, לא ממש מבינה אותנו, אבל מצליחים להזמין ולקבל – אוכל טעים!

אנחנו בדרכינו לפלובדיב, ומחליטים לעצור במנזר בצ'קובו (בעיקר כי הוא על הדרך). חונים, ומתחילים לחפש.. מהחנייה יוצאת מעין שדירת דוכנים (שעוד מעט סוגרים), מאד נחמדה, שנראה שיש בה מרכולת לא רעה, אבל את המנזר אנחנו לא מוצאים. בסוף ה"שדירה", מגיעים כבר לכביש הראשי. שואלים בולגרים נחמדים, שמצביעים, למעשה, על המקום שבאנו ממנו. מבולבלים, אנחנו חוזרים לחנייה, ומגלים שניתן להמשיך למעלה, ובעלות כספית קלה להגיע לחניית המנזר (למי שמעוניין, ניתן לעלות ברגל ללא עלות). מחליטים לעלות עם הרכב.

המנזר עצמו חביב, כרגיל יושב על נוף יפה, אבל הוא בהחלט פחות מרשים ממקומות אחרים שהיינו בהם, והרבה פחות מרשים ממנזר רילה. בכל זאת מסתובבים ומתרשמים קצת, לפני שממשיכים בדרכינו. לסיכום אגיד שבעינינו הוא לא עצירת חובה, אך אם יש לכם זמן בדרך לפלובדיב, אפשר לעצור להתרשם.

184b60afa7dc34c33a851596cb9d766d.JPG?l=6

מנזר בצ׳קובו

מגיעים לפלובדיב, ולמלון שלנו, מלון אולד-פלובדיב. ממוקם ממש באמצע העיר, במיקום מצויין. הרחוב עצמו בשיפוצים, ולא לחלוטין ברור לנו אם מותר לחנות שם... מחליטים בזריזות להוריד את המזוודות ולהתייעץ בקבלת המלון. בקבלה יושב פקיד, שאיך נאמר, נראה שאוהב את עצמו הרבה יותר מדי. הוא מחייך מעט בהתנשאות, ובהתחלה עוד מנסה להסביר לנו איפה מותר לחנות, אך מהר מאד, כשאנחנו לא מבינים אותו מיד (ובאמת, ההסבר שלו לא מאד ברור, גם לשניים שמבינים אנגלית היטב, ויודעים לקרוא מפה), הוא מתייאש וכבר אין לו כוח להסביר לנו. אוקיי, אנחנו יכולים להסתדר לבד. מעלים את המזוודות לחדר, והולכים למצוא חנייה מותרת.

חנייה – לאחר סיבוב חיפוש, הגענו למסקנה שהחניה בעיר בעייתית, וחיפשנו חניון מסודר. האנשים בכניסה לחניונים לא לחלוטין הבינו מה רצינו, כשביקשנו להשאיר את הרכב ללילה שלם… בחניון הראשון שׁמצאנו דרשו מחיר מופקע להשארה ללילה (והשומר היה מוזר, כמעט לא הבין אותנו, והיה נורא קשה לתקשר איתו). בסוף, בסיור רגלי (כשהאוטו בחניון הראשון), בעלי מצא לנו חניון אחר, ולאחר התמקחות קלה סידר לנו מחיר סביר לחניה לילית. בקיצור, כדאי לשים לב לנושא החניה מראש, ואולי לראות אם יש חניה מוסדרת דרך המלון (באינטרנט קראנו שיש למלון שהיינו בו הסדר חנייה איפשהו, אבל כאמור הפקיד בכניסה היה מאד לא קואופרטיבי).

החדר עצמו ממש נחמד – קצת קטן, אבל נעים ומטופח, עם מטבחון ומקלחת נורמלית. סה"כ, למרות הפקיד המעיק, המלון כן מומלץ (רק לציין שהוא ללא מעלית – למי שיש בעיה לסחוב מזוודות במדרגות).

יורדים להסתובב בפלובדיב – בניגוד לסמוליאן, זוהי עיר מאד חביבה, ונעים להסתובב בה. המלון נמצא באיזור של כל בתי הקפה, שהרחובות בו מקושטים בדגלונים, והרצפה מרוצפת אבנים.

957aff604e2b196845f3dd9944d66e99.JPG?l=6

מדרחוב בפלובדיב

עוצרים לקפה באחד מבתי הקפה החביבים שם, וממשיכים לעיר העתיקה. בגלל שכבר היה די מאוחר, הרוב היה סגור, אבל עדיין היה לנו נחמד להסתובב ולהסתכל מבחוץ.

חוזרים לכיוון המלון, ומחליטים שוב לנסות את מסעדת המלון (אחרי ההצלחה של הערב הקודם). גם הפעם הייתה הצלחה, והייתה ארוחה מאד טעימה, באווירה שקטה ונעימה. מומלץ.

יום 7שיפקה, מעבר הרים, וליקו טרנובו

יוצאים מסמוליאן צפונה, לכיוון וליקו טרנובו.

כמובן, לפי ההמלצות, החלטנו לסוע דרך שיפקה ומעבר ההרים.

מתחילים משיפקה והכנסייה – הכנסייה מרשימה מאד, עם בצלי הזהב על רקע ההרים והעצים. מטיילים שם כמעט לבד, בתוך החורשה. לא נראה לנו חשוב מספיק להיכנס פנימה (כאמור, פחות מתחברים לכנסיות), ולכן אחרי סיבוב מבחוץ, ממשיכים.

020d084d23b62cce4c8678fbabddc5bf.JPG?l=6

כנסיית שיפקה

שוב אנחנו לא מוצאים את המסעדות מטריפ אדוויזור, ועוצרים פשוט במסעדה על הדרך, בכביש. מקום נחמד, אוכל טעים, לא משהו יוצא דופן.

ממשיכים לכיוון מעבר ההרים ואתר ההנצחה. אתרע מזלנו ודווקא היום הזה היה היום הגשום והערפילי בכל הטיול שלנו! לכן את הדרך והנוף לא כ״כ ראינו, אבל היא נראית בהחלט מאד יפה, ומומלצת ליום בהיר.

75ac91e3bba128b159891d91cef6cd90.jpg?l=6

מעבר שיפקה בערפל

בדרך לאתר ההנצחה הלכנו מעט לאיבוד, ונסענו בכביש שהלך והפך יותר לשביל לשום מקום, עד שהחלטנו להסתובב (בקושי רב!), לחזור לכביש הראשי, ופשוט להמשיך בנסיעה לוליקו טרנובו.

הגענו למקום הלינה - גסט רום טסרווטס (או, כלשוננו, צרבת), שממוקם על כביש עולה וצר מאד. מחנים פשוט בצד הכביש, צמוד צמוד לצד, כדי שמכוניות יוכלו לעבור.

06410a9c6cfda9294edcea7511adbb6a.JPG?l=6

הרחוב הצר (התמונה מיום אחר, ולכן שמשית כ״כ)

מתקשרים, ומגיעה המארחת – נחמדה מאד, מביאה לנו מפתח וכמה טיפים. המקום יפה, נעים ומזמין, מחכה לנו בו שולחנון עם פירות, קומקום ותה, וחלון עם נוף מהמם של המצודה של וליקו.

23ec358124bf9ae448d61098741c2989.JPG?l=6

נוף למצודה

משוטטים קצת בעיירה – ממש חמודה ונעימה! כרגע גשום ודי חשוך, אז קשה להתרשם, אבל האווירה של העיירה כובשת אותנו.

מחליטים להתפנק במסעדה קצת פנסית 'Han Hadji Nikoli). מגיע מלצר משעשע ונחמד, עם מטלית לבנה על היד והכל, מציע לנו את יין הבית, ועוזר לנו להחליט על פלטת גבינות. היה בהחלט מפנק!

מנצלים את הזמן להתלבטות קשה – להישאר ליום רגוע בוליקו, ולסוע את כל הנסיעה לסופיה ביום אחד ביום שלאחריו, או להתחיל את הנסיעה כבר מחר, ולעצור ללון היכנשהו באמצע. לבסוף, בעיקר כיוון שלא מצאנו מקום לינה שעונה על הדרישות שלנו (דירוג גבוה בבוקינג, לא מאד מיושן, עם מקלחת שהיא לא צינור מעל השירותים), הוחלט להישאר ליום מלא.

לצערינו, אחרי כל הגבינות לא היינו רעבים מספיק לבחון את יתר התפריט, והחלטנו לחזור למסעדה למחרת לעוד ארוחת פינוק (ספוילר – זה לא קרה).

יום 8וליקו טרנובו

בהתאם להחלטתנו לקחת את היום בנחת, מתחילים את היום בקפה בחדר, עם הנוף.

f86d76b298b304993586c411f8a1b57f.JPG?l=6

ממשיכים לאיזה בית קפה באיזור, לארוחת בוקר קלילה (ולא בריאה בכלל).

את הבוקר ניצלנו להסתובבות ברחבי העיר – גם בבוקר, התחושה היא של עיר נעימה, מזמינה, עם חנויות (תיירים) נחמדות. עושים את הקניות המתבקשות (ספלי קפה לאוסף שלנו, כמה מתנות ליקירים בבית), ואפילו ממשיכים עד לקניון (כרגיל, מיושן, מצוייד במעלית מראות משנות ה-70, וחוץ מחנות בגדים זולה שלא היה לנו כוח למדוד בה, לא מעניין בכלל).

d05b06e770016d19987aa58ddf64cd0a.JPG?l=6

הרחוב בוליקו טרנובו

מחליטים להתפנק במסעדה הכי מומלצת בטריפ אדוויזור (וכנראה הכי יקרה) בעיר – Shtastliveca. עיצוב מקסים, אווירה נעימה, ממש כיף לשבת בה. הוחלט על מנת כבש בתנור – טעימה מאד, אבל פה חשוב להסתייג, שיתכן והאוכל לא עשה איתנו חסד...

אחר הצהריים מוקדש לסיור במצודת צארבץ – ממש כיף, המצודה נחמדה, הנוף כרגיל מהמם. עושים קצת צחוקים, מצלמים המון, ונהנים מכל רגע.

9b305c2ce0f2a50f748160bedff67678.JPG?l=6

eb11b181cd0884aa4451a8012d08582b.JPG?l=6

26f1fa24d4ff1d99b1213fbe655449af.JPG?l=6

תמונות מהמצודה, והנוף ממנה

מכאן, חזרה לחדר למנוחה ו... ובכן, יתכן שזו המסעדה היקרה שלא עשתה לנו טוב, אבל לצערינו, מהחדר כבר לא יצאנו עד למחרת.

יום 9דרך טרויאן לסופיה

נפרדים בצער מהעיר הנעימה, כמה תמונות עם שכנינו על הספסל, ויוצאים לדרך הארוכה לסופיה.

abf34bdbbcfddae3cfeba3370f248cad.JPG?l=6

הדרך ארוכה, גם כי אנחנו מחליטים לסוע ממעבר הרים טרויאן, ולא מהכביש המהיר והישיר יותר לסופיה. אנחנו אוהבים להנות גם מהדרך ומהנופים, ודרכים מפותלות לא מרתיעות אותנו, ולכן כביש מהיר נשמע לנו משעמם, וחבל בעינינו לוותר על הנופים שמזמנת הדרך.

8879a9ab2966324382b37ff9dbd21c73.JPG?l=6

הנוף בדרך למעבר טרויאן

בניגוד לנסיעה משיפקה, בולגריה נפרדת מאיתנו ביום יפה, עם ראות לא רעה. עולים לנו ל״שער הניצחון״ (שנקרא למעשה ״קשת החירות״, אבל לא נורא). חונים בצד כדי להסתובב קצת.

עולים לשוטט בקשת. הכל קפוא, הדשא מחליק מקרח. זה לא מפריע לסוסי הענק לרעות בו בנחת, על נוף ההרים.

02f7498642349e27dc7eceabc2242f90.JPG?l=6

af57cfdce6d2b7fd8b90d886363606e2.JPG?l=6

בעליה לקשת החירות

מסתובבים לנו בשקט, רק אנחנו ועוד זוג משוגעים אחד. בהחלט דרך יפה לסיים את הטיול.

4e051c9bfa3600ee9c8d64b3bb7eb940.JPG?l=6

9909ff4da1be9af2fb0774e0e6132434.JPG?l=6

קשת החירות, ופסלי הלוחמים

f39b06ec07e70fb48a4302361d0bb88c.JPG?l=6

הנוף מהקשת

ועכשיו ממשיכים ישר לסופיה, שמחים שבחרנו לסוע בדרך הזו.

כיוון שהטיסה חזרה לפנות בוקר, התלבטנו רבות האם להזמין מלון ליד נמל התעופה, או במרכז העיר כדי להינות מסיבוב בעיר בערב האחרון. הוחלט על מלון בעיר (והזמנת מונית מראש) – החלטה מצוינת בעינינו! נתן לנו עוד זמן שיטוט, ובסוף, למי אכפת אם קמים בלילה האחרון 20 דקות מוקדם או מאוחר יותר...

מה שכן, וידאנו עוד במעמד ההזמנה בבוקינג, שהמלון מוכן לעשות לנו צ׳ק-אאוט בשעות כאלה. הוידוא הזה חשוב, כיוון שהמלון שהזמנו לפניו, החזיר לנו תשובה שהם לא מתפעלים דלפק 24 שעות, ולא יוכלו לעשות צ׳ק-אאוט בשעה הזו, ולכן נאלצנו לבטל את הזמנתנו (ללא חיוב כמובן), ולמצוא מלון אחר. בקיצור, אל תהססו לפנות למלונות בשאלות מראש! חשוב.

עוד בכניסה לסופיה מתקשרים ליאסן (כמו שנקבע מראש), והוא מגיע למלון לקחת מאיתנו את הרכב. כמו שני גאונים, שוכחים לתדלק לפני (כך סוכם בחוזה, ובכלל כך מקובל ברוב חברות ההשכרה). יאסן לא מתרגש, ומבין שטעינו בתום לב, ומחייב אותנו על טנק מלא (בהחלט הגיוני, לא היה לאוטו הרבה דלק). פרט לכך, ההחזרה עוברת חלק, ללא הפתעות וחיובים מיותרים.

המלון, מלון סופיה פלייס, ממוקם במיקום מצויין במרכז העיר, בחלק אחר מזה שישנו בו בלילה הראשון. הוא נעים, עם פקידת קבלה נחמדה, חדר די גדול ונקי, ומקלחת חצי מופרדת. אחרי התארגנות קלה, יוצאים לשיטוט, ובדרך מבקשים מפקידת הקבלה להזמין לנו מונית ל-4 לפנות בוקר. גם כאן, החלטה טובה – המונית חיכתה לנו בזמן, ולא היינו צריכים להתעסק עם כלום.

שיטוט אחרון בסופיה, כאמור, בחלק מעט שונה מהלילה הראשון. מחליטים לאחר לבטים ללכת הפעם על המסעדה שהומלצה פה באתר – HAPPY. נמנענו ממנה עד כה, כיוון שזוהי רשת גדולה, ואנחנו אוהבים בסה״כ לאכול במקומות מקומיים יותר. אבל לסוף הטיול חשקה נפשנו בארוחה מערבית. בקיצור ולעניין, אכן הרשת מאד תיירותית ולא מקומית, אבל האוכל טעים בהחלט! או, לפחות, הסושי שאנחנו הזמנו היה ממש ממש טעים, אחד המוצלחים שאכלנו! סיום מצוין, לטיול מצוין.

וזהו. מקלחת זריזה, שינה של שעות ספורות, מונית לשדה, ואנחנו חוזרים הביתה (לאסוף את הכלב האהוב שלנו).
c749a6be3182e9a1e3b857707b292dcb.JPG?l=6

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של NoFi M?

לכל הפוסטים של NoFi M »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

מקסים, תודה!

השב  · 

מסלול יפה!

השב  · 

היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

...


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

תגובות פייסבוק

סגור
×