ביקור בוויניצה וקייב

ערי אוקראינה - וויניצה וקייב מתגלות כערים יפהפיות, עם בניינים מיוחדים, קתדרלות מרשימות, והכל בסגנון אירופאי קלאסי. אין ספק, שלו הערים הללו היו בעלות תשתית תיירותית טובה יותר, היו נוהרים אליהם ההמונים, כדי לראות את האתרים המרשימים הללו. אז בינתיים, נצלו את ההזדמנות.
מיכאל קומיסרצ`יק
|
תמונה ראשית עבור: ביקור בוויניצה וקייב
© אביטל ישראל

ההגעה לאוקראינה

הטיול לאוקראינה תוכנן כטיול שורשים של אשתי, ואמור היה לכלול בעיקר ביקורים אצל קרובי משפחה מזדקנים וחברי ילדות, סיורים בבתי קברות ושכונות מגורים ישנות. לאחר שחזרנו מהטיול, ניתן לסכם ולומר, שמלבד הנוסטלגיה, נהנינו מחוויה, שאינה נופלת מחווית ביקור ביעד תיירותי אירופאי, אולי עם טיפת אקזוטיקה חריפה של ברית המועצות לשעבר, שהופכת את הביקור באוקראינה למעניין אפילו יותר. הסיפור שלי יתרכז בעובדות שהפתיעו את זוג ישראלים ילידי ברית המועצות ודוברי השפה הרוסית, בשנות השלושים לחייהם, שהגיעו לביקור מולדת לראשונה, לאחר כמעט 20 שנה.

יעדי הטיול היו עיר בירה קייב (Kiev) ועיר המחוז וויניצה (Vinnitza). טיסה ישירה לקייב יקרה ובתקופת החגים גם כמעט לא זמינה, עקב הביקוש הרב מצד חסידי ברסלב, הנוהרים בהמוניהם לקברי צדיקים. ניתן לטוס עם חברות תעופה זרות דרך מרבית נמלי התעופה באירופה, במחיר סביר יותר ואף לשלב ביקור ביעד אירופאי נוסף בדרך לקייב, באותו מחיר. בחרנו לטוס עם חברה רוסית בשם Transaero, דרך מוסקבה, בגלל המחיר (כ-600$ לאדם) ובגלל שעות המתנה "נוחות" יחסית - 5 שעות הלוך ו - 8 שעות חזור. נשמע יקר ולא נוח בכלל, אך זה היה הדיל הטוב ביותר שניתן היה להשיג כחודש לפני חול המועד סוכות, כך שמי שיכול להזמין מראש – כדאי. הטיסה למוסקבה נמשכת כ - 3.5 שעות ומשך הטיסה לקייב קצת מעל שעה. חברת התעופה הרוסית עומדת בכל הסטנדרטים המקובלים, נמל התעופה דומודדובו (Domodedovo) יקר להחריד ומשעמם, אך נקי, יפה ויש בו מספיק מקומות ישיבה להמתנה, עמדות אינטרנט חינם ומסכי פלאזמה ענקיים.

בוריספול (Borispol) - שדה התעופה הבינלאומי של קייב, נמצא במרחק של כ- 30 דקות נסיעה ממרכז העיר. בעוד שנתיים אוקראינה תארח (יחד עם פולין) את אליפות אירופה בכדורגל, ושדה התעופה עובר שיפוץ נרחב, אך עדיין יש הרבה מה לשנות ולחדש בו. יש תור ארוך לעמדות ביקורת דרכונים, ולא בגלל שחסרות עמדות. כדי להיכנס יש למלא טופס הגירה, שכולל בתוכו הרבה מאוד סעיפים, שנראים מיותרים ולא חשובים. הפקידים בעמדות, מקפידים על מילוי מדוקדק של כל שורה ושורה, וכמעט כל אחד מתעכב על מנת להשלים את מילוי הטופס.

ניתן להגיע לעיר באמצעות אוטובוסים, מוניות שירות ומוניות, שממתינים בהמוניהם מחוץ לבנין של נמל התעופה. הדרך הנוחה והזולה היא מוניות שירות ואוטובוסים (פרטיים), שיסיעו אתכם במחיר של כ-5$ לאיזור של תחנת הרכבת במרכז העיר, ממנה ניתן להגיע באמצעות רכבת או מיניבוסים לכל מקום במדינה. הנסיעה במונית תעלה כ-40$. חשוב להיזהר מליפול לידיים של נהגים פרטיים, ש"צדים" את הבאים, לפני היציאה מנמל התעופה ומציעים את שירותיהם.

האוטובוס מוריד את הנוסעים באגף תחנת הרכבת, המרוחק ממקום יציאת הרכבות הבינעירוניות. צריך לחצות את כל המתחם כדי להגיע לקופות הבינעירוניות. מחירי הכרטיסים זולים מאד: כרטיס למחלקה שניה (Plazkart) עולה כ-5$, למחלקה ראשונה (Kupe) כ-10$, אך זה ממש מיותר לנסיעה קצרה יחסית. כל שעה יוצאת רכבת מקייב, או עוברת דרכה ליעדים שונים ועוצרת בוויניצה, וכך המצב גם עם יעדים אחרים באוקראינה. הרכבות (אוקראיניות לפחות) נקיות, מדויקות ובסך הכל קל מאד להגיע לאן שרוצים (לא כך המצב עם רכבות רוסיות).

לתחילת הכתבה

מידע שימושי על וויניצה

וויניצה היא עיר תעשיתית, בירת מחוז, בת מעל 600 שנה, השוכנת על גדות נהר יוז`ני בוג (Yuzhntj Bug), במרחק של כ-350 ק"מ מקייב. כמו מרבית ערי אוקראינה, העיר אינה מציעה פנינות תיירותיות מיוחדות במינן, מלבד הערך הנוסטלגי לאלה שזיכרונותיהם מן העבר קשורים בה (שזה העיקר בטיולי שורשים). הציפיות לא היו בשמיים, ואלי בגלל זה, נדהמנו לגלות עיר יפה, נקיה, ידידותית, מטופחת ובו בזמן מתפתחת ונמצאת בתנופת בניה.

תחבורה: התחבורה הציבורית המגוונת, כוללת אוטובוסים, מוניות שירות, אוטובוסים חשמליים (Trollejbus) וחשמליות (Tramvaj). מחיר הנסיעה מצחיק - כחצי שקל. את הכרטיסים מוכרת אישה, שמתרוצצת בין הנוסעים. גם המוניות לא יקרות - 15 דקות נסיעה מתחנת הרכבת למרכז העיר יעלו 15-20 ש"ח, בתוך העיר – כ-7 ש"ח.

בתי מלון: בעיר יש מספר בתי מלון שאת כתובותיהם ניתן למצוא באינטרנט, אך שהייה בהם לא מומלצת (לפי מה ששמענו מאנשים אחרים) עקב איכות חדרים ירודה, מחירים מופרזים והפעלת שיטות למניהן (כגון: תשלום מראש עבור שריון החדר שלא מוחזר), על מנת לחייב תיירים נאיביים בתשלומים מיותרים. אנו הזמנו (לפי המלצה וללא תשלום מראש), שהינו ונהנינו מאד במקום שנקרא Dobrodyj. זהו מבנה ובו בריכת שחיה, סאונה, מסעדה לאירועים, בית קפה שמגיש ארוחות מצוינות במחירים מצחיקים, ובנוסף הם גם משכירים חדרים ובונים אגף חדש למטרה זו. תמורת 50$ לזוג ללילה, שהינו בחדר חדש לחלוטין, מרווח, מעוצב, ברמה של 4 כוכבים לפחות. ארוחת בוקר מצוינת, שהזמנו בבית קפה, עלתה 15 ש"ח לאדם.

אוכל: בעיר לא מעט מסעדות ברמה מצוינת, ובמחירים ממש זולים. מלבד בית הקפה במלון שציינתי קודם, המגיש ארוחות מצוינות ומגוונות בכל שעות היממה, אפשר לציין את מסעדת Sssr, המעוצבת בסגנון סובייטי מוקפד. בית הקפה לימון (Limon), עם מרפסת נחמדה ו - Fashion Bar - מסעדה, שהיא גם מועדון לילה, שמעוצב בסגנונות שונים – מזרחי, אמריקאי, יפני ועוד. המקדונלדס ממוקם במרכז העיר, והמחירים בו אינם זולים ביחס לאפשרויות לטעום מהמטבח המקומי. לדעתי, הוא מתאים רק לאלה שממש אין להם זמן לשבת ולהתענג על מטעמים מקומיים. 

קניות: את האטרקציה הקולינארית של אוקראינה - Salo (שומן חזיר) כדאי לקנות בשוק ליד תחנת הרכבת. לגבי בגדים ונעליים, קיימת תעלומה. מצד אחד, המחירים יקרים מאוד ומצד שני, האנשים ברחובות ובמיוחד נשים, לבושים כמו בשכונת מעצבים במילנו, למרות שידוע ששכרם הממוצע נמוך. לא מצאנו לכך הסבר, חוץ מהזיכרון מהתקופה הסובייטית, שהורינו היו מוכנים לשלם משכורת וחצי עבור מגפי נשים ועוד שתי משכורות עבור מעיל חורף, שלא לדבר על כובעי פרווה. מזכרות למניהן ניתן לקנות בחנות גדולה ברחוב Soboranaya וכן במרכז הקניות הענק Univermag, ליד הפארק המרכזי.

לתחילת הכתבה

פינות חמד בוויניצה

הרחוב המרכזי Sobornaya נעים לשיטוט, ונראה בהחלט כרחוב מרכזי באיזו עיר פרובינציאלית באירופה. הוא מקושט בבניינים היסטוריים מקסימים. אי אפשר לפספס את הקתדרלה האורטודוקסית היפה. גשר רחב חוצה את הנהר והמעבר בו מאפשר תצפית יפה על העיר ועל גדות הנהר. מגדל המים והאנדרטה לחללי מלחמה בפארק  Kozickogoנראים כמו פינת חמד אמיתית. פארקים ושדרות עצים רבים בצבעי השלכת של הסתיו מקנים לעיר מראה ממש קסום. יש לציין את ההקפדה על הנקיון בכל מקום, והתנהגות האנשים ידידותית, מחויכת וכלל לא מאיימת, למרות שקשה למצוא מישהו שאין לו פחית בירה ביד.

האטרקציה המיוחדת של העיר, היא מבנה הקבר של הפרופסור לרפואה פירוגוב, אשר גופתו החנוטה והמשומרת במצב מצוין מוצגת לראווה בארון זכוכית עוד משנת 1882. לשם כדאי להגיע במונית שירות, או מונית רגילה. הפארק המרכזי במרכז העיר מציע שבילי הליכה בין עצים ומתקני לונה-פארק מקסימים, שאמנם לא חודשו משנות ה-80, אך עדיין נמצאים בשימוש.

מי שמגיע לפרובינציה אוקראינית ומצפה לראות הרס וחורבן, מורשת היותה של אוקראינה חלק מברית המועצות, מצפה לו הפתעה ענקית. העיר שמורה היטב ונראית אירופאית, לפחות במרכזה. השכונות הישנות אמנם לא נראות מי יודע מה, אך מצבן סביר, ובוודאי טוב יותר מאשר במקומות דומים ברוסיה. האנשים נחמדים וחביבים, מוכנים לעזור ולא עושים פרצופים כשמדברים איתם רוסית, להבדיל ממדינות רבות אחרות בגוש המזרחי לשעבר. אפילו תרבות הנהיגה והתנהגות הנהגים כלפי הולכי רגל בהחלט אירופאיות, ורחוקות מאד מההתנהלות בכבישים ברוסיה.

עוד סממן חשוב הוא מצבם של בתי קברות בכלל וחלקות יהודיות בפרט. היינו בשלושה ומצאנו בתי קברות מטופחים ומטופלים היטב, בזה גם קברים של יהודים (וזה בהתחשב בעובדה, שנשארו בוויניצה מעט יהודים), מצב שהוא בכלל לא בגדר מובן מאליו במזרח אירופה. שמעתי שלא כך המצב בערים ובמקומות אחרים באוקראינה. אולי ההפתעה הנעימה היא רק וויניצה, שבה ראש עיר יהודי, צעיר, נמרץ ומוערך ע"י התושבים ואולי אלה הרוחות החדשות שנושבות באוקראינה, מרחיקים אותה מרוסיה ומקרבים אותה למערב.

לתחילת הכתבה

מידע שימושי על קייב

הנסיעה ברכבת מוויניצה לקייב הייתה קצת פחות נחמדה. הרכבת הייתה אותה רכבת, אך רוסית ולא אוקראינית, שעברה בוויניצה ובקייב בדרך למוסקבה. משכך, הצוות הרוסי ניסה לגבות מאיתנו תשלום נוסף על המקומות במחלקה ראשונה, שעבורם כבר שילמנו בקופה (כי לא היו כרטיסים אחרים ולא רצינו לחכות לרכבת הבאה בעוד כשעה). בהמשך הבנו שאצל הרוסים זהו נוהל רגיל, אך בהיותנו ישראלים, על פי הנוהל הרגיל שלנו, פתחנו את הפה, והרוסים התקפלו.

קייב, בירת אוקראינה, בת כ - 2 מיליון תושבים, שוכנת על שתי גדותיו של נהר דנייפר (Dniepr), עטוף אגדות והסטוריה, שם לפני יותר מאלף שנה החלה בעצם ההסטוריה המדינית של רוסיה, עם העיר קייב בירתה ומרכזה. רק בימי הביניים, לאחר סיום הכיבוש המונגולי ומלחמות עם טורקים, החלה קייב להזדהות כמרכז של העם האוקראיני, וב-1991 הוכרזה כבירת אוקראינה העצמאית, לאחר פירוקה של ברית המועצות. קייב מהממת, מטופחת, פנינה תיירותית מדרגה ראשונה בקנה מידה עולמי. הבעיה היא שמעטים מודעים על כך, הן בעולם והן בקרב התושבים עצמם, והגורם המרכזי לכך, הוא היעדר כמעט מוחלט של תשתית תיירות ראויה.

מגורים: הבעיה שלא הצלחנו למצוא לה פיתרון הולם, היא בעיית המגורים בקייב. בעיר מספר מועט של בתי מלון מתקופת ברית המועצות, באיכות ירודה ובמחירים אסטרונומיים (החל מ-150 אירו עבור חדר קטן ולעיתים לא ממש נקי, ללא ארוחת בוקר). אין רשתות בתי מלון בינלאומיות, שמציעים מחירים סבירים. הסיבה למחירים אסטרונומיים נעוצה בעובדה שהעיר מוצפת באנשי עסקים, שחייבים לגור איפשהו ומוכנים לשלם כל מחיר.

סיפרו לנו על אפשרות לשכור דירה במרכז העיר למספר לילות, במחיר של חצי מהמחיר של בית מלון. התחלנו לחפש באינטרנט ומצאנו עשרות של אתרים, שמציעים דירות פאר במחירים סבירים, במרכז העיר. הבעיה היא, שכשמנסים להזמין מראש, אף אחד לא רוצה אפילו להתחיל לדבר איתך, לפני שתעביר לו 100 דולר דרך Western Union ו"אז נבדוק מה אפשר להציע". כמובן שלזה לא היינו מוכנים והחלטנו להתקשר לכל המשרדים האלה כבר מאוקראינה, יום לפני ההגעה לקייב. התקשרנו ליותר מעשרה משרדים כאלה, ולא הציעו לנו אפילו דירה אחת שתתאים לנו ובמחיר סביר, בניגוד לכל ההבטחות ברשת. מה שנותר לנו לעשות זה לבוא לתחנת הרכבת בקייב ולפנות לנשים שעומדות שם עם שלטים "השכרת דירה" ביציאה מהתחנה. בסוף שכרנו חורבה במלוא מובן המילה, בת 2 חדרים, במחיר של 120$, רחוק מהמרכז, וזאת הייתה האופציה היחידה הקיימת. מזל שיופיה של קייב מפצה על כך.

מיקום ותחבורה: בעיר תחבורה ציבורית מגוונת מאד (כולל רכבת תחתית) וזולה. למרות זאת, חשוב מאד לבחור את מיקום המגורים בעיר במרחק הליכה קצר מהמרכז או לפחות קרוב מאד לתחנת הרכבת התחתית, כיוון שצירי התנועה המרכזיים בעיר פקוקים לחלוטין, והנסיעה בכלי תחבורה קרקעיים עלולה להימשך שעה ואף יותר.

אוכל: אכלנו מדי יום במסעדות הרשת המקומית Puzata Hata. המסעדות ענקיות ויפות ומציעות באמצעות שירות עצמי, מגוון ענק של אוכל אוקראיני חם וטעים, במחיר נמוך מאוד. כיוון שכך, תמיד יש תור ארוך בדרך לדלפקים עם האוכל, ועד שסיימנו לבחור, שילמנו ומצאנו בקושי רב מקום פנוי לשבת (למרות שהמסעדות ענקיות). האוכל כבר לא חם והרגשנו מותשים, אך לא פלא שהמוני האנשים מוכנים לעמוד בתורים ארוכים במסעדות הרשת, הרי לא מצאנו מסעדות נוספות מסוג זה, והאחרות לא עוררו בנו חשק לאכול בהן.

לתחילת הכתבה

טיול בקייב

למרות שטחה הענק, האיזור שמעניין לתיירים קומפקטי וניתן לכסותו ב-2-3 ימים (מבלי להתעמק, כמובן). ישנם שני מוקדים - המרכז העתיק, שבין הרחובות Volodimirskaya ו - Khreshatik ואיזור המנזר Kievo Pecherskaya Lavra על שפת הנהר. לא אגזול מפרנסתם של כותבי מדריכי טיולים, ואציין רק את הדברים המיוחדים לאורך המסלולים.

רחוב Khreshatik, הרחוב הראשי, המרכזי והמפורסם של קייב, אינו ארוך ונמתח לאורך כ-1 ק"מ מהשוק המקורה Bessarabka (שבקירבתו נמצא בית הולדתה של גולדה מאיר) ועד כיכר אירופה, וחוצה במרכזו את כיכר העצמאות (Majdan Nezalezhnosti). הכיכר מקושתת במזרקות רבות ויפות, ביניהן המזרקה עם פסלי שלושת האחים ואחות – מייסדיה של קייב. הרחוב נבנה מחדש לאחר ההרס הכמעט מוחלט, שהותיר הכיבוש הנאצי בזמן מלחמת העולם השניה ובנייניו נבנו אמנם בסיגנון סובייטי כבד, אך נראים מרשימים מאד ויוצרים קומפלקס ארכיטקטוני יפה, יחד עם שורות של עצי ערמון, שפריחתם מרהיבה במיוחד בחודשי האביב. 

מתחת לכיכר העצמאות, נמצא קניון ענק, שיורד מספר קומות מתחת לפני האדמה ומחירי המוצרים בו עולים אל על, לעבר החלל החיצון. בימים שבת וראשון הרחוב נסגר לתנועת כלי רכב ואז המוני אנשים ממלאים אותו. באמצע הרחוב, נמצא אחד הסניפים של רשת מסעדות Puzata Hata.

רחוב Volodimirskaya מקבץ לאורכו את הפנינות ההסטוריות של העיר. הבניין בצבע אדום (היחיד במינו) של האוניברסיטה על שם טאראס שבצ`נקו, קתדרלת וולדימיר הקדוש, עם ציורי קיר מרהיבים של גדולי ציירי רוסיה, מתחם התאטרון הלאומי - כל אלה בשילוב של בניינים מודרניים אחדים ובניינים הסטוריים, בהם שוכנים בעיקר שגרירויות זרות. 

במתחם של שער הזהב (Zolotye Vorota), ששימש בעבר שער הכניסה לעיר, ישנו מוזיאון קטן, המספר את תולדות המקום. בהמשך עוברים את המבנה המרשים השייך ל-SBU (ק.ג.ב של אוקראינה) ואז מגיעים לאחת האטרקציות המרכזיות - מתחם של קתדרלת סופיה (Sofia Kievskaya). מחיר הכניסה למתחם הינו סימבולי. בתוך הקתדרלה עצמה ישנן הדוגמאות הכי מרהיבות ומפורסמות של ציורי קיר של קדושים ומלאכים, בני מאות שנים. אין כל כך טעם להמתין לסיור מודרך, שנערך בשפה אוקראינית או רוסית במקרה הטוב, ודי משעמם לאלה שלא מתעניינים בתחום. שווה ביותר לרכוש כרטיס כניסה נוסף ולטפס במדרגות למגדל הפעמון היפה כשלעצמו (Zvonnica), ממנו נפרש נוף פנורמי מרהיב.

בהמשך חוצים כיכר רחבה עם פסלו של הלוחם על עצמאות אוקראינה ואבי הפוגרומים בה, בוגדן חמלניצקי ומגיעים לקתדרלת מיכאיל הקדוש (Mihailovskij Zlatoverhij Sobor), שכיפותיה המוזהבות נוצצות בשמש. הן נוצצות, כי בנייתו (או נכון יותר, השיחזור המדויק) הסתיימה רק לפני מספר שנים, כולל ציורי קיר מיוחדים בתוכו, לאחר שהקומוניסטים פוצצו את המבנה המקורי בשנות ה-30 של המאה הקודמת. 

מאחורי הקתדרלה, נכנסים לפארק Volodimirska Girka, ממנו ישנן תצפיות מרהיבות על הנהר על שתי גדותיו. מקתדרלת מיכאיל הקדוש, פונים אל שדרת המזכרות והאומנות של קייב – Andreevskij Spusk. כאן, לאורך כמעט קילומטר (בשיפוע די תלול) מוצבים דוכני מכירה של מזכרות, ציורים ודברי אומנות אחרים. כדאי להגיע למקום הזה  מרחוב Volodimirska, על מנת להמשיך בירידה ולא בעליה. כמו כן, חשוב לדעת, שהמחירים יורדים ככל שיורדים, כך שלא כדאי להתפתות לקנות מזכרת ראשונה שצצה לעין, אלא אם כן מדובר במשהו ייחודי. בסוף הדרך מגיעים לכיכר Kontraktova עם תחנת רכבת תחתית וסניף נוסף של מסעדת  .Puzata Hata

אטרקציה מרכזית נוספת היא מנזר Kievo-Pecherskaya Lavra, הנחשב למקום הולדת והפצת הנצרות ברוסיה. המנזר משקיף על Dniepr ותחנת הרכבת התחתית הקרובה אליו היא Asenalnaya, ממנה אפשר להגיע באוטובוס, או ברגל (כ-20 דקות). מתחם המנזר מחולק לשני חלקים - חלק בתשלום, הכולל כנסיה ומספר מוזאונים ייחודיים (מוזאון מיניאטורות ובו מיצגים, שהם דברי אומנות, שניתנים לצפיה באמצעות מיקרוסקופ בלבד). החלק השני הוא מערכת תת-קרקעית של מנהרות ומערות, בהן התגוררו ונקברו הנזירים, שייסדו את המנזר ואלה שתרמו לפריחתו בהמשך. במנהרות מתקיימים ביקורים של תיירים וצליינים, במהלכם רואים ארונות (חלקם מזכוכית), הניצבים בנישות או ממש במעבר. מומלץ מאוד להתגבר על רגשי התנגדות למנהגים נוצריים ולהצטייד בנר, אותו ניתן לרכוש בכניסה במחיר זעום, פשוט על מנת להאיר את הדרך ולראות ארונות מעניינים. יש לציין שהמקום אינו מיועד לאלה שסובלים מקלאוסטרופוביה. בעונה יש מגוון רב של סיורים מודרכים בשפות שונות.

בין המנזר לתחנת הרכבת התחתית נמצא פארק Slava, שמוקדש ללוחמים, שנפלו במלחמת העולם השניה ומציע תצפיות יפות על Dniepr והשכונות בגדה השניה. המקום משמש כאתר צילומים לזוגות מתחתנים, שמניחים פרחים אדומים על מצבות הלוחמים, על-פי המסורת. אם ממשיכים ברכבת התחתית עד לתחנה Dniepro ומשם נוסעים עוד תחנה אחת בחשמלית, מגיעים לפסל הספינה (Ladja) ובה שלושת האחים והאחות – מייסדיה של קייב. גם אתר זה משמש לצילומי חתונות. מאותו מקום, עליה תלולה של כמה מאות מדרגות, תביא לפסל ענק של אמא מולדת (Rodina Mat), לזכר גיבורת תושבי קייב בזמן המלחמה.  

לתחילת הכתבה
 

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לקייב

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×