ביקור בפירנצה - טיול בין שני ארמונות

רוצים לדעת מדוע קיבל בית העירייה של פירנצה את השם "הארמון הישן", מה עושים שהארמון בו גרים מתחיל להיות צפוף מדי ואיפה נמצא 'דוד' המקורי של מיכלאנג'לו? לפניכם מסלול קצר ומהנה בין שני ארמונות פיורנטיניים באחת הערים היפות של איטליה - טיול בפירנצה מאת מדריך מקומי.
ליאור אביב
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ביקור בפירנצה - טיול בין שני ארמונות
© לירון בונאנו שטרן

סיור בכיכר הסיניוריה ובארמון הישן

נתחיל את הביקור שלנו בכיכר יפהפיה ומאוכלסת פסלים, בשם פיאצה דלה סיניוריה (Piazza della Signoria) כלומר, כיכר האדונים או כיכר הבכירים. המבנה הראשון שנמצא בה ואליו נתייחס הוא זה שמכונה הפאלאצו ווקיו (Palazzo Vecchio). בצידה המזרחי של פיאצה דלה סיניוריה מתנוסס מבנה אדיר בעל מגדל גבוה, שהפך לאחד מסמלי העיר. החלק שפונה לכיכר נבנה כבר בשלהי המאה ה-13 והיה ידוע תחילה בשם פאלאצו דלה סיוניוריה (Palazzo della Signoria), כלומר, ארמון האדונים או הבכירים וגם בשם פאלאצו דלה פיאצה (Palazzo della Piazza), הארמון של הכיכר. מאז בנייתו ועד לעשורים הראשונים של המאה ה-16, המבנה שימש כמקום מושבם של חברי מועצת עיר המדינה פירנצה. המצב השתנה כאשר קוזימו (Cosimo) לבית משפחת מדיצ'י (Medici), בהיותו בן שמונה עשרה בלבד, עלה לשלטון והפך לדוכס העיר. לאחר שנשא לאשה את אלאונורה דה טולדו היפה והעשירה (שהייתה רק האופציה השלישית שלו ככלה), עבר הזוג הדוכסי למבנה זה, שאותו הפכו למעונם הרשמי. במרוצת השנים המשפחה הלכה והתרחבה ולטעמה של הדוכסית, שהייתה רגילה מילדותה לארמון גדול עם גנים רחבי ידיים, הארמון הנוכחי, היה קטן מדי. לפיכך ומכספה שלה, היא קנתה ארמון נוסף, שנמצא בצידו השני של הנהר. מהרגע בו המשפחה עברה למשכן החדש, הארמון הנוכחי הפך להיות "הארמון הישן" ולכן קיבל את הכינוי בו הוא קרוי עד היום - ה"פאלאצו ווקיו" וזו משמעות שמו באיטלקית. כיום פאלאצו ווקיו מתפקד, בין השאר, כבית העירייה של פירנצה ובנוסף הפך גם למוזיאון המאפשר הצצה לארמון הדוכסי, כפי שנראה במאה ה-16. בין היצירות שבמוזיאון נמצאת גם יצירת פיסול של מיכלאנג'לו, גם אם מוכרת פחות, בשם "הנצחון".

מבט אל כיכר הסיניוריה, צילום: ליאור אביב


ואם כבר מיכלאנג'לו, אז זה הזמן לדבר על יצירה שלו שהפכה לאחד מהפסלים המפורסמים בעולם כולו. כאשר עומדים בכיכר ומפנים את המבט למזרח, לפני חזית הפאלאצו ווקיו, ניצבת הדמות של "דוד" כפי שדמיין אותה לעצמו מיכלאנג'לו. למרות שהפסל שמוצב כאן הוא ההעתק של המקור, עדיין, זו ההזדמנות לראות אותו בדיוק במקום בו עמד המקורי, במשך כמעט חמש מאות שנה. אגב, למי שרוצה להצטלם עם "דוד", זאת גם הזדמנות מצוינת לעשות זאת, מאחר ובמוזיאון האקדמיה שבפירנצה בו נמצא הפסל המקורי, הצילום אסור בהחלט.

לתחילת הכתבה

מוזיאון "חינמי" בכיכר

מבנה נוסף בפיאצה הוא זה שמכונה הלוג'יה דיי לאנצי (Loggia dei Lanzi). ניצב לפאלאצו ווקיו (בצידה הדרומי של הכיכר), זהו המבנה בעל שלוש הקשתות האדירות והפתוחות, שבתוכו נמצאים פסלים שונים. כיום, מבנה זה הפך למוזיאון שפתוח 24 שעות ביממה (למעט בעת הופעות ואירועים) והכניסה אליו היא ללא תשלום. מבין הפסלים השונים שבלוג'יה, נראה שניתן לזהות לפחות את אחד מהם, ללא מאמץ רב וזאת תודות למה שהגבר העירום אוחז בידו השמאלית. בעוד שבידו הימנית הוא אוחז בחרב, בשמאלית הוא אוחז בראשה הכרות של מדוזה גורגונה, אותה אישה שבמקום שערות היו לראשה נחשים וכל מי שהביטה בו הפך לאבן. כלומר, גיבור הברונזה המוצג כאן הינו לא אחר מאשר פרסאוס (Perseus) המיתולוגי. מעניין להתייחס לכך שמזמין היצירה היה קוזימו הראשון, ומתוך כך לנסות ולשער את הסיבות להזמנה זו והצבת הפסל ממש כאן. בצידה השני של הלוג'יה ממוקם פסל שיש, הכולל שלוש דמויות שנראות כמשתלבות אחת לתוך השנייה. השם שיצירה זו קיבלה הוא "חטיפת הסבינות". עם נתון זה שאלו את עצמכם והחליטו האם לדעתכם שם זה בהכרח משקף את מה שהאמן ביקש להציג כאן.

אם תרצו לבחון את היצירות השונות לא רק מהחזית שלהן, אלא גם להסתובב סביבן (וזאת גם הדרך הראויה לראות פסלים לעיתים תכופות), אתם מוזמנים להכנס לתוך המוזיאון ה"חינמי". מאחר ומדובר במוזיאון לכל דבר, שימו לב לרשימת הדברים מהם אתם מתבקשים להמנע בתוכו (כפי שמציין השלט שבמדרגות הכניסה). בין אלה מוזכר שאכילה, שתייה, נגינה וכדומה אסורים במתחם. בניגוד לכך, לטובת מי שמעוניין, את הפסלים ניתן דווקא לצלם, אפילו עם פלאש.

לתחילת הכתבה

בית קפה על הכיכר

אם בא לכם לנוח לרגע מהשפע והיופי של האמנות הפלסטית, בין מגוון בתי הקפה והמסעדות שבכיכר תמצאו בצידה המערבי את בית הקפה ריבואר (Rivoire). גם כאן, כמו ברוב המקומות האחרים, קפה בעמידה יעלה לכם פחות מאשר בישיבה, שכרוכה בשירות מלצר. מעבר לקפה, אם דווקא העוגות שמוצגות בחלונות הזכוכית קורצות לכם, אתם עשויים (או עלולים, תחליטו אתם...) למצוא גם את הביניוליני (Bignolini). זהו סוג מסויים של פחזניה ומי ששמע זה מכבר על קרם השאנטלי (Chantilly), יכול להיות שתהיה לו הזדמנות לחוות אותה כאן שוב.

לתחילת הכתבה

מכיכר הסיניוריה לכיוון הנהר

אנחנו חוזרים כעת לכיוון הפסל "דוד" הנמצא בחזית הפאלאצו ווקיו. נפנה את המבט ואת כיוון ההליכה שלנו ימינה (דרומה) ונכנס לשדרה ארוכה, המוקפת בבניין גדול בגוונים של אפור ולבן הבנוי בצורת "ח". אתם עומדים כעת מול אחד מהמוזיאונים המפורסמים ביותר בעולם הקרוי "אופיצי" (Uffizi).

המבנה עצמו נבנה ביוזמת קוזימו הראשון, אותו הזכרנו קודם לכן, כדי שישמש כמקום מושבם של משרדי הממשלה שלו. מסיבה זו, שם המבנה כבר מראשית דרכו היה "בית המשרדים" - האופיצי - וכך הוא קרוי עד היום. זמן קצר אחרי סיום בנייתו, המקום הפך לכזה שמאכלס חלק מאוסף האמנות האדיר של משפחת מדיצ'י (האוסף נשאר אבל המשפחה כבר לא). מעבר לפסלים העתיקים שבו, הוא כולל, בין השאר, ציורים של בוטיצ'לי, לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, רפאל ועוד אמנים גדולים אחרים. כשאנחנו ממשיכים והולכים לכיוון הדרומי, לאורך השדרה משני צידי העמודים התחתונים של האופיצי, מוצגים בגומחות פסלים של דמויות חשובות. זוהי הזדמנות טובה לראות בין השאר דיוקנאות אמנים מפורסמים דוגמת דונטלו, לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו. שימו לב - הביקוש למוזיאון הזה רב, בעיקר בתקופות המתויירות יותר. מסיבה זו, לעיתים תכופות אתם עלולים להתקל בתור ובזמני המתנה ארוכים. למי שמבקש לחסוך לעצמו זמן המתנה ומוכן לשלם את עמלת ההזמנה, יכול לבצע הזמנה מראש לתאריך ושעה ספציפיים, בהתאם לזמינות ושעות הפתיחה של המוזיאון.

לתחילת הכתבה

חציית הנהר והתקדמות לעבר הארמון החדש

כשתגיעו לקצה הדרומי של האופיצי, הפנו את הראש לימינכם (מערבה), שם נגלה אליכם אחד מהמונומנטים המפורסמים ביותר של העיר. זהו לא אחר מאשר הפונטה ווקיו (Ponte Vecchio), גשר שנבנה כבר במחצית המאה ה-14 והוא גם היחיד ששרד מבין הגשרים האחרים את מלחמת העולם השנייה. אם החלטתם לא להסתפק במראה שלו מרחוק, אתם יכולים כמובן לעלות עליו ולראות משני צדדיו את נהר הארנו (Arno) ואת הנוף המרהיב של העיר. מעניין לשים לב שעל הגשר עצמו, נמצאות כמעט רק חנויות תכשיטים. הסיבה לכך נעוצה בחוק אותו חוקק הדוכס בסוף המאה ה-16, שמטרתו, בין השאר, הייתה לשמור על בטחונו האישי. אפרופו ענייני בטחון אישי, שימו לב לאותו מסדרון בעל החלונות הקטנים שנמצא מעל לצידו המזרחי של הגשר, שמהווה חלק ממה שנקרא "המסדרון הסודי". נסו לזהות איפה מתחיל ואולי עד לאן מגיע, ומתוך כך נסו לגלות למה שימש.

לתחילת הכתבה

מבט על הפונטה ווקיו, צילום: ליאור אביב

כנסייה חבויה ומעניינת

אם המשכתם וחציתם את הגשר לצידו השני (הדרומי), לאחר מספר צעדים במורד הרחוב תפתח לשמאלכם כיכר קטנטנה, בה מזדקר עמוד עגול ואפור. בצידה המזרחי ממוקמת כנסייה בשם סנטה פליצ'יטה (Santa Felicità), שהיסודות שלה שייכים לאחת משתי הכנסיות הראשונות בפירנצה בתקופת רומא העתיקה. הכנסייה לא גדולה ומוכרת עוד פחות, וזאת חרף היופי שלה והחשיבות של לפחות יצירה אחת שבה.

מיד עם כניסתכם אליה (בימי ראשון הכניסה אליה היא למטרת תפילה בלבד ולא לשם ביקור), הפנו את המבט לימין, שם תראו קפלת תפילה, המגודרת בסורגי ברזל. בקיר הדרומי של קפלה זו מופיעה יצירה מתחילת המאה ה-16 ולמרות שהיא מציגה אירוע טראגי, הצבעוניות, התנועתיות וההרמוניה הכללית שבה, עדיין מעבירות תחושה של יופי ונועם. בזמן שאתם מתבוננים ביצירה, שימו לב לאופן בו הצייר מנחה את המבט שלנו, על פי האופן בו הוא ממקם את הדמויות והתנוחות השונות שלהן, ונסו גם לזהות איפה (אולי) האמן שילב את עצמו ביצירה.

לתחילת הכתבה

פאלאצו פיטי

לאחר שיצאתם מהכנסייה והכיכר, אתם יכולים להמשיך וללכת ברחוב הצר לכיוון דרום. בשלב מסוים תפתח בפניכם כיכר רחבה מאוד ובשוליה השמאליים מבנה עצום בשם פאלאצו פיטי (Palazzo Pitti), כלומר ארמון פיטי. בשלהי המאה ה-15, בנקאי בשם לוקה פיטי (Luca Pitti), כשעדיין היה עשיר, החליט לבנות את מה שאנחנו רואים כיום כחלק המרכזי של חזית המבנה. המטרה שלו הייתה להקים מבנה עצום שגודל חלון בביתו יהיה מקביל לגודל שער הכניסה של בית משפחת מדיצ'י (מבנה אחר אותו הקימה משפחת המדיצ'י עשורים ספורים קודם לכן). לצערו הרב ובשל מהלכים פוליטיים בהם היה מעורב, לוקה פיטי פשט את הרגל.

פאלאצו פיטי הוא אותו ארמון שבסופו של דבר רכשה הדוכסית של פירנצה, אלאונורה דה טולדו, אשת קוזימו הראשון. מאז כניסתה אליו עם משפחתה וגם אחריה, המבנה הלך והורחב והתווספו אליו חלקים שונים, עד שקיבל את צורתו הנוכחית במחצית המאה ה-19, אך שמו, בניגוד לצורתו, לא השתנה ונותר עד היום - פאלצו פיטי. הפאלצו מכיל כיום מספר מוזיאונים שונים ומאחוריו גנים רחבי ידיים בשם גני בובולי (Giardini di Boboli), שהיוזמה להקמתם הייתה של אותה דוכסית. לרכישת כרטיסים, בין אם לאחד מהמוזיאונים או לגנים, עליכם לגשת תחילה למשרד הכרטיסים, שממוקם בצידו הדרומי של המבנה. רק לאחר שאתם אוחזים בכרטיס, גשו לכניסה המרכזית של הארמון, דרכה תכנסו למקום שרלוונטי לכם. כמו תמיד, הרבה מעבר למידע ולידע, בכל אשר תפנו וכל מה שתראו, זכרו תמיד לאפשר לעצמכם לחוש, לראות ולהפתח לכל היופי שמקיף אתכם. עם החיבור שבין הראש ללב, אתם בשילוב המנצח.

לתחילת הכתבה


כותב הכתבה הוא ליאור אביב, מדריך טיולים מורשה ומוסמך החי בפירנצה, בוגר תואר שני (מצטיין דיקן) בתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת פירנצה. מקיים טיולים פרטיים בעיר למשפחות וקבוצות, בכל הגילאים www.florenceasyouwish.com


רוצים לקרוא עוד על פירנצה? הכתבות הבאות עשויות לעניין אתכם:

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לפירנצה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד כרטיסים לאטרקציות לחסוך את התור
ולבלות יותר
ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×